דף הבית >> בהמשך הדרך >> בהמשך הדרך 6
בהמשך הדרך 6
הדרכה רוחנית-מעשית ל"יוצאים לפגישות"
 
מבוא
ברוך ה', תנועת תורה אחרי צבא זוכה להוציא לאור חוברת נוספת בסדרה "בהמשך הדרך" לבוגרי צבא ובוגרות השירות הלאומי. הפעם אנו מתמקדים בשאלה הלא פשוטה של הדייטים. רבים ורבות מאוד הם הצעירים והצעירות שנכנסים לעולם הדייטים ללא שום הכנה והדרכה. לא זו בלבד, אלא שחלק גדול מציבור "היוצאים" לא מוצא ולוּ אדם אחד שיוכל לתת עצה טובה ומועילה בסבך של ההתמודדות עם בן/בת הזוג הפוטנציאלי/ת. מתוך כך נרתמנו למשימה לנסות להעלות על הכתב מדריך קצר אך קולע, בנושא. אנו מעלים כאן נקודות למחשבה והדרכה, שכדאי לקחת כבסיס רעיוני, עליו ניתן לבנות את דרכי ההתמודדות האישיים, במסע המפרך (לפעמים) של חיפוש אחר הזיווג המתאים. אנו תקוה שהועלנו במשהו לכל אלו הזקוקים לכך, ומאחלים הצלחה לכל העוסקים במלאכת החיפוש!
תוכן עניינים
 
  1. המדריך ליוצאים לדייטים – הרב יוני לביא
  2. דייט ראשון וקשר מוצלח – חיה מאיר
  3. חדרי הלב – מיקי פישמן
  4. סיפורים למחשבה – הרב אילן צפורי:
  1. זהירות, לא לפגוע! (לאנשים מעליבים ולאנשים נעלבים)
  2. פרדוקס המבחר (לאנשים מוצלחים)
  3. אידיאלים או מציאות? (לאנשים אידיאליסטים)
  4. על מה אסור לוותר? (לאנשים "דתיים")
  5. חשיבות היופי החיצוני (לאנשים שחשוב להם יופי)
  1. ש"ות דייטים – הרב יוני לביא
  1.  "אני לא יפָה"
  2. "אני אשנה אותו אחרי החתונה"
  3.  להתפשר או להתבגר
  4.  לבחור או להחליט
  1. הססנות כרונית והססנות ידידותית –  משה לוינגר
  2. האם צריך להתאהב כדי להתחתן? –  הרב מאיר גואטה
  3. מיתוסים על זוגיות - משה לוינגר

  1. המדריך ליוצאים לדייטים
הרב יוני לביא / מנהל מוקד חברים מקשיבים
עולם הדייטים חדש לרבים מאיתנו. דרושים זמן ותשומת לב כדי להיכנס נכון אל המצב החדש. קבלו כמה הארות ונקודות למחשבה כצידה לדרך
בירורים - מה אתם עושים לפני שאתם מקדישים ערב מהחיים שלכם לאדם זר שייתכן שלא תראו עוד עד סוף חייכם? המינימום המתבקש הוא בירור מינימאלי מקדים. נכון שחלק התייאשו מראש מהעניין, ואחרים לא מאמינים באפקטיביות של בירור טלפוני, ובכל זאת הניסיון מראה שכשעושים את זה בצורה חכמה אפשר לחסוך מראש אחוז גבוה של דייטים מיותרים! גם אם אתם בקטע של "מה איכפת לי, מקסימום אשרוף ערב", זכרו שהנפש שלנו נשחקת, מתקהה ונשרטת מפגישות נֶפֶל. הציפייה, ההיפתחות והאכזבה סוחטות את הנפש ועושות לנו רע, ומזיקות להמשך החיפוש.
הנה כמה טיפים קטנים לעשות את זה נכון: מעבר לקבלת הבהרות ברורות ממי שהציע למה הוא חושב שזה מתאים (תשובה כמו "אתה בחור נחמד וגם היא מאוד נחמדה" לא תתקבל!) דברו עם לפחות שני אנשים שמכירים היטב את המועמד מתחנות שונות בחייו (חבר מהצבא, הר"מ שלו בישיבה) ועמתו בין הדברים. הקשיבו היטב למנגינה ולא רק למילים. אל תתנו ש"ימרחו" אתכם עם אמירות כלליות שלא אומרות בעצם כלום ("היא בחורה מאוד מיוחדת"), ואל תפחדו לשאול שאלות קשות.
לא מדובר בלכתוב דוקטורט על הצד השני אבל בירור טלפוני של כמה דקות יכול להיות קריטי. אם מראה חיצוני או רמה דתית חשובים לכם, לא קשה לעלות על זה מראש בטלפון. זכרו דבר אחד - המטרה המקודשת היא "נישואים בבני אדם". בש' ולא בס'.
 
הטלפון הראשון - נַתָתָּ תשובה חיובית, היא החזירה אוקיי, ואתה מחזיק עכשיו ביד פתק עם המספר שלה. אל תבזבז זמן. התקשר אליה עוד היום וקבעו פגישה. אחרי הבעת הנכונות ההדדית אין הצדקה למרוח את העניינים, וצריך לעבור בהקדם לשלב הבא.
לְמַה נועד הטלפון הראשון? קודם כל הוא לא נועד להחליף את הפגישה הראשונה. הניסיון מראה שאין טעם בשיחה ארוכה מדי ובוודאי שלא בהיפתחות לשחנ"ש עמוק. יותר מדי אנשים התלהבו מאוד מהטלפון הראשון והתאכזבו קשות כשנפגשו פנים אל פנים. בטלפון הראשון כדאי לגלגל שיחה ידידותית ראשונית (שעשויה להיות קצת מלאכותית ומאולצת. ככה זה כשעדיין לא מכירים), ולעבור בשלב מוקדם למטרה המרכזית: קביעת הפגישה. מקובל שבפעם הראשונה הבחור מציע לבחורה שלא תטרח יותר מדי והוא יגיע לאזור שלה. בהמשך אפשר לעשות תורנות מי בא למי או להיפגש באמצע הדרך. מן הראוי להציע לה לִבְחוֹר גם את המקום הספציפי של המפגש לפי מה שנוח לה ("יש איזה מקום מסויים שתרצי שניפגש בו?"), אך טוב שיהיו לְךָ כמה אופציות מוכנות בַּקַנֶה (בית קפה, לובי של בית מלון, גן ציבורי וכו'), תוך לקיחה בחשבון של מזג האוויר ושעת המפגש.
כל הנ"ל אינם כללי ברזל שאסור לשנות אלא בעיקר עצות טובות. העיקר שדברים ייעשו מתוך מחשבה והתחשבות.
 
פגישה ראשונה - נכון שזה נשמע מפתיע אבל התפקיד העיקרי של הפגישה הראשונה הוא - לבדוק היתכנות של פגישה שניה. טעות נפוצה היא לבוא אליה בגישה של: "אני הולך עכשיו לפגוש את אשתי". עמדה כזו, קרוב לוודאי, תכשיל את הסיכוי שייצא מכאן משהו חיובי. בוא במחשבה של "אני הולך לפגוש בן אדם". המטרה היא לנהל שיחת היכרות ידידותית, זורמת ונעימה. את הנושאים הכבדים תשמרו להמשך. חשוב לדעת שהרבה מאוד אנשים לחוצים ונבוכים בדייט ראשון, ולא מגיעים אליו במיטבם, ובכל מקרה אי אפשר לקלוט עומק וניואנסים של אישיות בפגישה ראשונה. אם היו כמה רגעי שתיקה מביכים זה טבעי ולא בהכרח מעיד שזה לא שייך, ובאותה מידה גם אם היה מלהיב ומדהים היזהר לא להיסחף עם הדמיונות וכבר לתכנן על איזה אולם אתם סוגרים. לא כדאי להאריך מידי גם אם אתה מרגיש מעולה. אם גם היא חושבת כמוך יהיה לכם מספיק זמן ביחד בהמשך.
כל עוד אינך משוכנע לגמרי שזה ממש לא זה – שווה לתת צ'אנס לפגישה שנייה ואולי גם שלישית. מדהים כמה דברים משתנים ונראים לנו אחרת מפגישה ראשונה לשנייה (ואפילו עניין של מראה חיצוני!). רבים מעדיפים שלא לקבוע בסיום הפגישה מה הלאה אלא לדבר על זה בטלפון. אם כך מיד למחרת הפגישה אתה מתקשר אליה! אל תשאיר אותה תלויה באוויר.
 
מה עושים בפגישות – בחור ובחורה יושבים בפגישה, נועצים מבטים זה בזו, ובמשך שלוש דקות שותקים. ואז הבחור פונה לבחורה ומציע "אולי עכשיו נשתוק שלוש דקות על נושא אחר?" - ככה זה בחיים. לפעמים הכול זורם ואין שנייה אחת של שקט, ולפעמים יש שתיקות ארוכות ומעיקות. לא צריך להיבהל. זה לא אומר שאתם לא מתאימים. עם קצת סבלנות ויצירתיות גם זה יעבור. אבל מעבר לשתיקות הלגיטימיות חשוב לא לשכוח את העיקר שלשמו נתכנסנו היום - לדבר, ולדבר נכון. לא באנו להעביר את הזמן בכיף ביחד וגם לא לעבור חוויות משותפות (אף על פי שבהמשך הקשר החוויות המשותפות הן חלק ממה שבונה את הקשר). המטרה המרכזית היא להכיר טוב יותר זה את זו, לבדוק האם יש כאן פוטנציאל לקשר רציני, ואם כן לנסות לבנות משהו ביחד. זה בסדר לדבר על החדשות האחרונות, על קטע מצחיק שקרה לי היום בעבודה ועל מזג האוויר, אך זכרו שהעיקר הוא מה שנמצא בִּפְנִים. האם השיחות שלנו עוזרות לי להכיר באמת את האדם היושב מולי, את השאיפות שלו, את מידותיו וערכיו? האם השאלות שאני שואל בפגישות אלו שאלות עומק או שאלות שטח? לצאת לסרט זה בילוי נחמד, אך השאלה היא האם כשיידלקו האורות, אכיר טוב יותר את זה שיושב לצידי או בעיקר את זה שכיכב על המסך. כדי לא להגיע למצבים של זוגות שיוצאים כבר שלושה חודשים ונחרדים לגלות שהם בעצם בכלל לא מכירים זה את זו, כדאי שלא נשכח לרגע את המטרה המקודשת (תרתי משמע) של המפגשים שלנו.
עוד הערה קטנה, שחבל שצריך לומר אותה אבל כנראה אין ברירה – צריך להגיע לפגישה כמו שמגיעים לפגישה עסקית חשובה! (אתה רוצה לעשות עכשיו את עיסקת חייך, לא?) - לבוש כמו שצריך, רחוץ, מגולח, מבושם, ערני. לא כמו אחד שחזר סחוט מיום עבודה או שיוצא לשטוף את האוטו בחניה. אם אתה מתקשה לעמוד בזה, כדאי לדחות את הפגישה ליום אחר כדי שתוכל לבוא מוכן.
 
אל תתפוצץ, תתייעץ! - את לא יודעת אם כדאי להמשיך את הקשר? אתה משתגע מהתלבטויות האם זה "זה"? נכון שבסופו של דבר, ההחלטה וההשלכות שלה, ייפלו על הכתפיים שלכם, אך להתייעץ במהלך הקשר – זהו דבר נצרך מאוד. למה? כי גם אם אתם שועלי דייטים ותיקים, כל קשר הוא עולם בפני עצמו, כל שלב הוא דבר חדש, ומבט מפוכח של אדם אובייקטיבי עשוי לשפוך אור ולעשות סדר במצב המבולבל. חשוב שהיועץ שלכם יהיה נשוי (זה נותן מבט ממקום אחר לגמרי על הנושא), אם הוא מכיר אתכם זה יתרון חשוב, ושתהיה לו הבנה בתחום.
יחד עם זה חשוב גם לשים לב להסתייגויות:
  1. לא להפוך את ההתייעצות למשהו "כרוני", ולעשות סקר בין כל המכרים שלכם האם להיפרד ממנה או שמא מוטב להמשיך...
  2. נכון שאין מישהו שמכיר את העניין טוב כמותה – אבל דווקא בת זוגכם לדייט היא אחד האנשים הכי פחות מתאימים להתייעץ איתה. גם היא מסובכת מספיק עם הרגשות והדילמות שלה, ושלך רק יבלבלו את שניכם. אומנם מידי כמה פגישות חשוב לעשות הערכת מצב ולדבר גלויות על מצב הקשר שלכם ועל הציפיות להמשך. אך ברגעי התלבטות – זה רק עלול לסבך.
  3. ולסיום – אם יש ספק – עדיף להמשיך עוד פגישה או שתיים ולתת למציאות לענות את התשובה שלה לדילמה, מאשר לחתוך עכשיו ולהישאר עם סימני שאלה אם עשית את הצעד הנכון.
 
איך לסיים קשר?! - אם החלטת (ולא ניכנס כרגע לשיקולים) שלא זאת האישה שהועיד לך אלוקים, אל תשמור על דומיית אלחוט בתקווה שהיא "תבין את זה לבד". תודיע לה וכמה שיותר מהר. אל תמרח אותה רק כי קשה לך להגיד את ה"לא".
איך לומר לה את זה?
ס.מ.ס הוא אמצעי תקשורת מעולה לאחל שבת שלום או לתזכורת אוטומטית כמה היום לעומר. הוא אינו הדרך המתאימה להודיע לפגושתך שהקשר הסתיים. כבוד מינימאלי לבן אדם מחייב להרים טלפון ולהודיע לה בשיחה ישירה. אם היה קשר ממושך ומשמעותי ייתכן שראוי לעשות זאת במפגש פנים אל פנים.
כשאתה עומד מולה - אם באת בהחלטה מגובשת וסופית ולא מעוניין בפתיחה של דיון מוטב שלא לרדת לפרטים, אלא לנסח את הדברים בכלליות ובנימוקים סובייקטיביים. ברור שבחיים לא תגיד משפט כמו "אני לא אוהב את איך שאת נראית".
 
לא הלך בינינו. מה הלאה?
ארבעה גורמים מעורבים בסיפור הזה, וכל אחד מהם צריך את היחס המיוחד שלו.
  1. השדכן – חובה (!) לחזור אל מי שהציע את ההצעה, להודות לו על הרעיון ולעדכן במה שקרה. הן מצד הכרת הטוב (לפעמים אין לנו מושג כמה זמן, טירחה וחשבון טלפון משקיעים מבלי לספר לנו בכלל כדי להביא לפתחנו הצעה), והן מהסיבה הפרקטית – כדי שתוכל לתת לו הכוונה מדוייקת "לָמָה בדיוק זה לא התאים", על מנת שבפעם הבאה הוא יוכל לקלוע יותר למטרה.
  2. הבחורה – גם אם אתם לא תעמדו זה לצד זו תחת החופה, הרווח המרכזי שתוכל להפיק מהמפגש/ים איתה הוא שעכשיו אתה יודע מי מחבריך יוכל להתאים לה. עוד הערב אתה מרים אליו טלפון ומציע לו (אתה גם יודע שהיא בדיוק פנויה כרגע...). אלפי זוגות התחתנו בדרך הזו, וממש עוול לא להשתמש בה.
  3. אתה – מכל קשר שעברנו יש מה ללמוד ולהפיק. לגלות דברים חדשים על עצמי, על איזו בת זוג אני מחפש, על זוגיות, על החיים...
  4. אלוקים – זה גם הזמן להתחזק באמונה ובתפילה לבורא עולם. אנחנו עושים את ההשתדלות שלנו ומתפללים שהוא יעשה את חלקו ויפגיש אותנו במהרה עם המיועד לנו.
 

 
  1. דייט ראשון וקשר מוצלח
חיה מאיר / ייעוץ ואימון אישי וזוגי - מחלקת הייעוץ של ישפה
 
מה מידת הניבוי של דייט ראשון מוצלח לקשר מוצלח?
גבוהה/ בינונית/ נמוכה/ אין קשר/ כל התשובות נכונות
 
דייט ראשון מוצלח מעיד בעיקר על כך שהיה דייט ראשון מוצלח.
מעבר לזה, כל התשובות נכונות.
רבים יספרו לנו, איך מהרגע הראשון היה "קליק", והתחושה העזה של "זאת הפעם...", וב"ה הם ממשיכים לספר על כך לחבריהם ולילדיהם ומאחלים להם שגם להם יקרה אותו דבר.
יש את אלו שחזרו בתחושת הצלחה מרוממת, והתברר להם שהשותפים לדייט חוו משהו אחר.
אחרים יספרו לנו איך התקווה הגדולה שהתחילה ב"וווואו" גדול התפוגגה בהמשך, איך חלחלה האכזבה ונחתה נחיתה כואבת.
בצדם נמצא גם את חבריהם, שיודו כי הדייט ראשון היה בינוני, לא משהו, (אפילו מי שיגדיר אותו כ"קטסטרופאלי" ) – והיום נשואים לבני הזוג אותם פגשו, בשמחה ובטוב.
אם כן, עד כמה טביעת העין הראשונה משמעותית לסיכוי גבוה לקשר מתמשך?
בדייט ראשון מוצלח, פועלות מלבד העובדות גם השלכות לא מעטות:
*אנחנו מייחסים לאנשים בעלי חיצוניות נאה תכונות אופי חיוביות;
*אנחנו מייחסים לאנשים בעלי השכלה גבוהה חכמה, בינה ודרך ארץ;
*אנחנו מצפים מבעלי חוש הומור שיהיו גם בעלי רוח טובה; וכן הלאה...
 - יכול להיות שהם אכן כאלה, אבל גם יכול להיות שלא.
בתסריט האחד, ההשפעה הראשונה של השלכות אלו היא עלינו: אנו באים בלב פתוח ובעין טובה לפגישה הבאה, נוטים להבין את דברי זולתנו באופן חיובי, סובלניים וסלחנים מעבר למקובל אצלנו. אנחנו מוכנים להשקיע יותר, להתמסר בקלות, להיפתח – ונכונות זו מאפשרת קשר מתמשך. לעיתים מתקיים כאן העיקרון של "נבואה שמגשימה את עצמה", כשבן/בת הזוג נענים לציפיות שלנו והצדדים החיוביים שלהם - וגם שלנו - מתעצמים במפגש. כשעולים פערים בקשר כזה, מאפשרים התנופה ההתחלתית והרצון הטוב לגשר עליהם: שני בני הזוג אינם רוצים לוותר בקלות על השפע שמצאו זה בזו, ומשקיעים מאמץ לגישור על הפערים. במקום הזה מתגבשת זוגיות בוגרת, משקיעה, מתמודדת ומוכנה לאהוב באמת.
בתסריט השני, עשויה להיות התפקחות לא נעימה: ההתלהבות הראשונה מפנה את מקומה לאכזבה, הדמות המועצמת שבה לממדיה הטבעיים, הזולת מתגלה כישות בעלת חולשות, והחלום מפנה את מקומו להכרה מציאותית שמשהו טוב לא יצמח כאן.
איך מתפתחים הסיפורים האחרים, שלא התחילו בהצלחה גורפת?
בסיפורים האחרים, שהתחילו בינוני או למטה מזה, בני הזוג באו מלכתחילה בלב פתוח ועין טובה. על אף החוויה הראשונה הלא-מרוממת הם היו מוכנים לתת הזדמנות שנייה, לעצמם ולזולתם. אולי בגלל שהיה נעים (גם אם לא "מעיף"), אולי כי שמעו דברים טובים ורצו לחפש אותם ולמצוא לפני שיוותרו בקלות; אולי כי היה משהו שעורר בהם רצון לתת סיכוי, אולי כי הרגישו שלא מיצו מה שניתן למצות לפני שמחליטים בשלילה. הנכונות שלהם להתנסות שוב אפשרה למרכיבים נוספים באישיותו של הזולת לבוא לידי ביטוי – מרכיבים שאולי פחות בולטים במבט ראשון, אולי נטולי כריזמה, אבל איכותיים ומשמעותיים לחיים משותפים.
 
לפני שנספר לחברינו או לילדינו על הדייט הראשון המוצלח, שהוביל לחיים טובים ומאושרים, ונעורר בהם ציפיות למפגש המכונן שלהם בבוא היום, חשוב שנכין אותם גם לאפשרויות האחרות.
בת הקול, שמכריזה על הזיווגים, נשמעת לעיתים בקול רם, ולעיתים בקול דממה דקה. כדאי להיות קשובים גם לצליליה העדינים, שלוקח זמן רב יותר לקלוט אותם...
 
 
  1. חדרי הלב – מיקי פישמן
מטפל באומנויות וחבר בצוות היעוץ של ישפה
בביתו של אדם חדרים שונים ולכל חדר אופי משלו.
הסלון הינו חדר בעל אופי ייצוגי, הוא מסודר ונקי. לשם מכניס האדם את כליו וחפציו הנאים, תולה תמונות ומקפיד בעיצובו. הסלון מהווה חלון ראווה לבית כולו, אליו מכניס אדם בדרך כלל את אורחיו.
החדרים הפנימיים בביתו של אדם הם פחות ייצוגיים. שם האדם מרגיש יותר משוחרר, אין הוא צריך להסתובב בהם עם מיטב מחלצותיו. לפעמים חדרים אלו פחות מוקפדים או מסודרים ובדרך כלל אדם לא יכניס אליהם את אורחיו הנכבדים, רק מי שיש לו אליו קרבה מיוחדת יוזמן לחדרים אלו.
אל המרתף או המחסן אין מכניסים אורחים. הלכלוך, כורי העכביש ואי הסדר לא מזמינים והאדם נועל חדרים אלו בפני אורחיו. אם יכניס לשם מישהו מיד יתנצל "סליחה על הבלגאן".
גם בעולמו הפנימי של האדם חדרים שונים אליהם הוא מזמין את אורחיו ואת בן שיחו.        פעמים שאדם מדבר אל בן שיחו מהסלון, הוא רוצה שבן שיחו יראה אותו במיטבו, יחשוב עליו דברים טובים ולכן הדיבור וההתנהלות הם "סלוניים". ראיון עבודה הוא בדרך כלל פגישה "סלונית" בו אדם משתדל להראות את התמונות היפות שתלה.
דיבור ומפגש יותר עמוקים הם דיבור מחדרי הלב היותר פנימיים. אדם מאפשר לבן שיחו להיפגש גם עם חלקים שהם פחות רשמיים, מסודרים ומאורגנים. הדיבור משם הוא פחות רשמי, יותר נוגע, פחות נובע מהראש ויותר יוצא מהלב. אדם חש משוחרר, טבעי ואותנטי ומזמין את בן שיחו להתקרב ולהיכנס לחדרים היותר פנימיים.
כשאדם חש קרבה, אמון ובטחון בקשר עם בן שיחו הוא מעז ומזמין אותו להיפגש אף עם חלקים מהמחסן או מהמרתף שבו. הוא מרגיש בטוח להעלות מהמחסן חלקים פחות נקיים ולהציגם בפני חברו. לפעמים הוא מציגם בדיבור לפעמים בהתנהגות מתוך אמונה כי חברו יקבל אותו גם עם חלקי המרתף שבו.
תקופת המפגשים למציאת בן הזוג היא תקופה של הזמנה לבקר בחדרי ליבו של אדם.
טבעי הוא כי בפגישות הראשונות אדם מזמין את בן שיחו לסלון. אולם בהמשך חשוב לבחון בכל פעם מאילו חדרים אני מדבר ולאלו חדרים אני מזמין את בן שיחי. בכמה חלקים מהפגישה ישבנו בסלון? כמה ביקרנו בחדרים? האם העזתי להביא משהו מהמחסן?
פעמים רבות אני נשאל כיצד ניתן להתקדם ולהעמיק את הקשר? אחד הדברים שאני מציע לבני הזוג לבחון הוא מאיזה חדר הם מדברים ולאלו חדרים הם מזמינים אחד את השני. אם רוב המפגשים הם סלוניים אני מזמין אותם לפתוח דלתות לחלקי נפש נוספים ולמרחבים בלתי מוכרים ולדיבור יותר חוויתי נוגע וקרוב. על אף ששם החדר פחות מוגן ומסודר. לעיתים גם כדאי להחליט באופן יזום לפני המפגש "היום אני מעיז ומעלה משהו מהמחסן".
"כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם". ככל שאדם מזמין את חברו לחדרים היותר פנימיים פותח גם החבר בפניו חדרים אלו והקשר והמגע הולכים ומעמיקים.
מתוך תשומת הלב מהיכן אני מדבר ולאלו חדרים אני מזמין, ומתוך מעבר בין החדרים השונים זוכים בעז"ה להגיע גם לחדר שהוא לפני ולפנים.
 
 

 
  1. סיפורים למחשבה
הרב אילן צפורי – ראש תנועת תורה אחרי צבא
  1. זהירות, לא לפגוע! (לאנשים מעליבים ולאנשים נעלבים)
  2. פרדוקס המבחר... (לאנשים מוצלחים)
  3. אידיאלים או מציאות? (לאנשים אידיאליסטים)
  4. על מה אסור לוותר? (לאנשים "דתיים")
  5. חשיבות היופי החיצוני (לאנשים שחשוב להם יופי)
 
זהירות, לא לפגוע! (לאנשים מעליבים ולאנשים נעלבים)
דנה התחילה לצאת יחסית די מאוחר, אך כשזה סוף סוף קרה, העסק לא היה פשוט... הבחור הראשון אותו היא פגשה, על פי המלצת חברתה הטובה, לאחר כ-20 דקות בפגישה הראשונה (שהיתה גם אחרונה) קיבל שיחת טלפון והודיע שהוא חייב "לקצר"... למחרת הוא לא טרח אפילו לחזור אליה ולהתנצל, או סתם להודיע שאינו מעוניין... לאחר הטראומה הזאת, מיותר לומר שלקח לדנה זמן רב לחזור למלאכת החיפוש. אך גם הניסיון השני לא היה מזהיר, בלשון המעטה. הבחור היה מאוד תוסס ואימפולסיבי. הם נפגשו אמנם פעמיים, אך לאחר הפגישה השניה, הבחור הסביר לה בטלפון, בתור "חבר שרוצה לעזור לה", שיש לה בעיה – הוא פשוט אמר לה "דוגרי" שהיא לא מושכת ולא מעניינת ושכדאי לה לעבוד על זה כדי לא לפספס את השעה בניסיונותיה הבאים עם בחורים אחרים... מאז, בכל ניסיונותיה, דנה מרגישה פחד בפגישות, היא לא רגועה, ואף לאחרונה אינה מסוגלת לבלוע שום דבר בפגישות, ולו כוס מיץ, והיא ממש פיתחה חרדה להיכנס לבית קפה – מה שהביא אותה להימנע מלצאת לפגישות... לאחר שחברותיה אמרו לה שמצבה כבר פתולוגי, היא הלכה לאבחון פסיכולוגי. הפסיכולוג הסביר לה שהחרדה מהערכה שלילית של הבחורים הביאה אותה לחשוב שיש לה רטיה מלאכול או לשתות בבתי קפה, ורטיה זו נהפכה אצלה ממש למצב נוירוטי (תחושת חנק), ולמעשה מדובר בהפעלת מנגנוני הגנה מהסוג "עיוות תפיסתי", על פיהם החרדה מבחורים מתורגמת לחרדה מאכילה ושתיה בבתי קפה. הטיפול (שיהיה ממושך) התחיל מיד - הפסיכולוג ינסה לפתח אצלה הערכה עצמית חיובית, להביא אותה לקבל את עצמה בשלמות, כפי שהיא, להביא אותה להכרה שהיא בעצמה, על ידי פחדיה המוגזמים, פוגעת בסיכויי הצלחתה, לעודד אותה לנסות למצוא כוחות רצון חדשים מתוכה, שיעזרו לה להקל על תחושותיה...
 
פרדוקס המבחר... (לאנשים מוצלחים)
 
יואב הינו בחור מוצלח מאוד, תמיד חבריו בתיכון העריצו אותו. גם בעניין הדייטים, בהתחלה הוא לא התלונן – הוא היה מוצף בהצעות. זה מאוד שימח אותו עד שלב מסויים, בו הוא התחיל להרגיש שזו דוקא הבעיה שלו... ואכן הוא צדק. בעיה זו נקראת "פרדוקס המבחר". דוקא במקום שאפשרויות הבחירה נראות "ללא גבול", הבחירה הינה כמעט בלתי אפשרית - העיקרון הוא ששפע הבחירה נותן הרגשה שתמיד יכולה לבא בחירה טובה יותר... חוקרים בדקו זאת באופן מדעי והגדירו כך את העניין: ישנם שני "טיפוסים" – "המסתפקים" ו"מחפשי השלמות". במחקר שנערך בקבוצה גדולה של 548 סטודנטים שמילאו שאלונים, וחלקם הוגדרו כ"מסתפקים" (אלה שכאשר מחפשים תקליטור, מסתפקים בראשון שנראה להם מעניין) וחלקם הוגדרו כ"מחפשי שלמות" (הממשיכים לנבור בערימת התקליטורים עד שרואים את כולם ומשוכנעים שלקחו את הטוב ביותר). החוקרים עקבו אחרי הסטודנטים הללו לאחר שנכנסו לעולם העבודה, והממצאים העלו שמשכורתם של "מחפשי השלמות" הייתה גבוהה ב-20% בממוצע מזו של "המסתפקים" (זאת אומרת ש"מחפשי השלמות" הינם בעלי אמביציה גבוהה יותר), ועם זאת הם גם הגדירו את עצמם אומללים יותר מ"המסתפקים" (כי הרי כל הזמן מלוה אותם התחושה שהם מפסידים משהו). החוקרים ניסחו זאת כך: "למרות הצלחתם היחסית, הם פחות מרוצים מהתוצאות, יותר לחוצים, פסימיים, עייפים, חרדים, מודאגים, המומים ומדוכאים". המסקנה של המחקר הייתה שהחיפוש אחר הבחירה "הטובה ביותר" מעמיסה על האדם משא פסיכולוגי כבד שפוגע בעצם יכולתו לבחור או להיות שלם עם בחירתו.
השיטה לצאת מזה - וזה גם מה שיואב צריך לעשות – היא להתייחס לכל קשר כניסיון האחרון (בע"ה), ולא ללכת לדייט עם פתק בכיס, בו מספרי טלפון של האפשרויות הבאות. לתת צ'אנס אמיתי לקשר הנוכחי, כאילו אין עכשיו שום דבר אחר לבדוק. זה יכול להגביר באופן משמעותי את סיכויי ההצלחה!    
 
אידיאלים או מציאות? (לאנשים אידיאליסטים)
יעל היא בחורה אידיאליסטית, והיא מחפשת בחור ישיבה, או לפחות אחד שלמד בישיבה באופן רציני, ורוצה לבנות בית על ערכים מוצקים. היא גם קבלה הדרכה מחברותיה בנוגע למה שחייבים בעיקר לבדוק בדייטים, והיא אימצה אותה במלואה – "צריך לבדוק את היעדים המשותפים לשני בני הזוג", כך הסבירו לה. היא ננעלה על מטרה זו ושמה פחות לב לעניינים האחרים. לאחר שיחות נפש ארוכות על איך לחנך ילדים ואיך לבנות את המדרגה הרוחנית של המדינה, היא הגיעה לתחושה שהיא בהחלט מצאה בחור "מרושת" על יעדיה בחיים, והכל היה נראה כהולך לכיוון הנכון... אך כמעט בדרך לאירוסין, יעל התחילה להבין שהיא לא באמת מכירה את אופיו של "שותפה למטרותיהם הנעלות", ואז היא נבהלה. לא שהם לא בילו הרבה שעות ביחד, אלא פשוט היא לא ייחסה חשיבות לעניינים "הלא–עקרוניים" הללו. בצדק היא נבהלה, שהרי היא לא באמת בדקה אם היא תוכל להתחבר לאיש הזה לכל החיים!! פתאום היא הבינה ששני הצדדים צריכים לבדוק גם את התכונות הפוטנציאליות לא רק לדו-קיום אלא ליצירת אינטימיות: מידות, מראה, תקשורת, כרקע להתאמה במטרות המשותפות. וזו באמת שאלה יסודית – מה יותר חשוב? היעדים המשותפים או האפשרות ליצור אינטימיות אמיתית לאחר החתונה... ברור שציון גבוה בשני המבחנים הללו הוא האידיאל, אך כידוע השלמות היא דבר נדיר, ואם צריך להתפשר במשהו, כדאי לדעת שמידות, מראה ותקשורת בדרך כלל לא משתנים, והם איתו או איתה לכל החיים. ומצד שני השקפת עולם היא לפעמים עניין מאוד דומיננטי, והיא מכתיבה את הטון על כל השאר, ויכולה להיות סיבה לריב ולשנאה. לכן בדייטים צריך לשים לב שאכן בודקים את שני העניינים גם יחד, ולנסות להבין עד כמה כל אחד מהם יוכל להיות בסיס לכישלון או להצלחה בקשר, וההחלטה חייבת להיות מתוך שקלול של שני הגורמים המהותיים הללו.
 
על מה אסור לוותר? (לאנשים "דתיים")
 
רובי אינו תלמיד ישיבה, אך עבורו הדת והמסורת הם יסוד עליו הוא רוצה לבנות את ביתו. הוא התחיל לצאת עם בחורה ותחושתו הייתה שהיא מתאימה לו מבחינה שכלית וגם חיצונית, אך הוא גילה שמבחינה דתית היא רחוקה מהרמה הבסיסית אליה הוא שואף. "בהתחלה לא שמתי לב" – אומר רובי – "כי מצד הלבוש זה היה סביר, אך היא התחילה לספר לי שאין לה בעיה ללכת לים מעורב וגם שיש לה חברים והם נפגשים מדי פעם, וגם לא משנה לה לשמור נגיעה או לא"... הבחורה פשוט באה מרקע כזה, משפחה, חברות שעבורם זה בסדר. רובי רצה מיד לחתוך, אך הבחורה מאוד נקשרה אליו והודיע שהיא מוכנה לשנות את אורח חייה בשבילו. רובי התייעץ עם רב אחד שאמר לו שכדאי לבדוק את הרצינות שלה - אולי היא באמת מוכנה להשתנות. ולכן רובי הציע לה להתחיל ללכת לשיעורי תורה לבנות, ללמוד קצת על ערכי היהדות וכו'.... אך הוא היה מאוד סקפטי אם עסק כזה יכול לעבוד, שהרי ברור שהיא רוצה לעשות שינוי רק כדי למצוא חן בעיניו. הבחורה הלכה לכמה שיעורים, אך בשיחות ביניהם רובי הבין שהשינוי הוא רק קוסמטי, ולא יהיה שינוי אמיתי בקרוב. לא תהא כאן הזדהות אמיתית עם ערכי הצניעות של היהדות, למרות הבטחותיה שהיא החליטה להשתנות... רובי התחיל להרגיש שהעסק מסוכן עבורו וסיים את הקשר. הדבר גרם לצער גדול, לו ולה, אך רובי עשה זאת בלב שלם ונימק שישנו דבר אחד שאי אפשר לוותר עליו - והוא הצניעות הבסיסית, שהיא הערובה לאינטימיות בזוגיות ולהגנה בעתיד מפני קשרים אסורים. יתכן שעל הכל אפשר להתפשר - על רמה שכלית, על יופי חיצוני, על מידות... אבל על צניעות לא יתכנו פשרות, שהרי היא הכרחית לבניית האמון היסודי, שהוא הלב של הקשר.
 
 
חשיבות היופי החיצוני (לאנשים שחשוב להם יופי)
 
כבר מהפגישה הראשונה יאיר הרגיש שמשהו מפריע לו, אך הוא, כאדם ירא שמיים ומתחזק בתורה, החליט לדחוק את המועקה הקטנה הזו. "הלא העניין באמת לא כל כך מהותי" – הרהר בליבו, שהרי הבחורה הייתה בחורה ממש טובה ונחמדה, אך "משהו ביופי שלה הפריע לי" כהגדרתו. היא לא הייתה מכוערת, אך... משהו לא לטעמו... מהפגישה השניה הוא החליט שלא צריך להקפיד על עניין זה, והפעיל על עצמו מכבש עצמי כבד כדי להתרחק מ"שאיפותיו השפלות", על פי הבנתו. בסופו של דבר, הוא לא הצליח להמשיך את הקשר, אך ורק בגלל סיבה זו. ועתה הוא שואל האם התנהגותו הייתה ראויה או שמא הוא צריך לעשות תשובה על "חטאו הנורא"...
צריך לשים לב לכמה דברים. א) אין בחורה "לא יפה" בהגדרה (חוץ ממקרים לא נורמליים), אלא יש קשת רחבה מאוד בתחום היופי הנשי ויש קשת רחבה מאוד בתחום הרגישות של הבחורים לגוונים השונים. ולכן השאלה איננה אם הבחורה יפה או לא, אלא האם היא מתאימה או לא (כמו בכל שאר העניינים העומדים לבדיקה). ב) צריך מאוד להיזהר מהמוסכמה החברתית של הגדרת היופי, המוכתבת על ידי התרבות השולטת, שהרי בתרבות המערבית, למשל, יש טשטוש מכוון בין זימה ליופי, והלא ביהדות אנו אומרים "שקר החן והבל היופי, אשה יראת ה' היא תתהלל (בהם)" – זאת אומרת שהצניעות היא דוקא הפרמטר המרכזי המגדיר את יופיה של אשה... ג) היות ומדובר ברגש, קשה להאמין שאדם יוכל לדחוק אותו לאורך זמן על ידי השכל, אלא אם כן יחול בו שינוי מהותי עם הזמן.
ולכן, כאשר בחור שמרגיש מועקה בגלל סוגיית היופי מחליט להתגבר, משום שהבחורה מתאימה לו (על פי הבנתו) בכל שאר התחומים, יש כאן הימור מסוים: רוב הסיכויים שאחרי החתונה, בזכות הגורל המשותף וההערכה ההדדית, הוא פשוט יגלה שהיופי הרוחני של אשתו מחפה על "חסרונותיה" ביופי החיצוני. אך מצד שני יתכן אדרבא ש"קשיי הביחד" יביאו אותו להזדקק לאגד חיצוני כמו היופי, כדי שיוכל לסבול את המשך הקשר "עד שיסתדר". ולכן ההחלטה להכריע בגלל יופי חיצוני הינה עניין סובייקטיבי לחלוטין – אדם צריך להכיר היטב את כוחותיו... ובודאי שאל לו להרגיש בושה בגלל החלטתו. והעיקר שהכל יהיה לשם שמיים! 
 
 
  1. ש"ות דייטים
הרב יוני לביא / מנהל מוקד חברים מקשיבים
  1. "אני לא יפָה"
  2. "אני אשנה אותו אחרי החתונה"
  3. להתפשר או להתבגר
  4. לבחור או להחליט
 
"אני לא יפָה"
שאלה: אני בת שמונה עשרה ונמצאת בשנת שירות לאומי. עוד לא התחלתי להיפגש עם בחורים למטרת חתונה, אך אני כבר חוששת מהעניין. אני פשוט פוחדת שלא אמצא אף אחד. למה? אני אומנם לא מכוערת אבל גם לא יפה, ואני יודעת שבנים, ואפילו ביני"שים, מאוד חשוב להם הקטע החיצוני. אני מסתכלת לפעמים על חברות יפות שלי, וממש מקנאה בהן. הלוואי שגם אני הייתי נראית ככה, אבל אני לא... מה לעשות?
תשובה: שלום לך. בואי נעשה סדר. ראשית, אם יש בן שמחפש רק יופי, תסכימי איתי שטיפוס כזה לא מתאים לך. גם אם נניח שהוא היה רוצה אותך – את הרי לא תהיי מוכנה לאחד כזה. כך שלפני הכול יש לך סינון טבעי מראש של בחורים שטחיים וחיצוניים, שלא תתחילי בכלל להתעסק איתם. שנית, דעי שלא פחות משחשוב היופי, חשוב הטיפוח. שבחורה לא תהיה מוזנחת או מזלזלת בצד האסתטי. הקדשת תשומת לב בריאה להופעה החיצונית, ללבוש ולטיפוח החן הטבעי, חשובה לא פחות מאשר המראה הבסיסי. נקודה שלישית – מראה חיצוני אינו דבר אובייקטיבי, נפרד, המנותק משאר הווית האדם. הוא תלוי מאוד בשדר הכללי שנובע מכלל האישיות. בחורה שמחה שאוהבת את עצמה ואת גופה, שמרגישה שלימות וביטחון בדרך שלה, שאוהבת את הסביבה ומראה את זה - תשדר כלפי חוץ עוצמה הרבה יותר גדולה, מאשר מי ש"אובייקטיבית" נראית יותר יפה אבל האישיות שלה שטחית וחלולה. ככל שתתמקדי יותר בעצמך ובטוב שיש בך, ותפסיקי להשוות לחברות ה"יפות", תשדרי כלפי חוץ הרבה יותר עוצמות שיגרמו לבחורים להתפעל מהם וללכת אחריהם.
 
 
"אני אשנה אותו אחרי החתונה"
שאלה: הכרתי בחור טוב ואנחנו בקשר כבר שלושה חודשים. אני מעריכה ומחבבת אותו מאוד, ויודעת שאנחנו יכולים להקים בית ביחד. אבל עדיין יש כמה דברים שמפריעים לי. מדובר בדברים קטנים בהתנהגות שלו, על חלקם דיברנו, ואני יודעת שאם הוא ירצה באמת הוא יוכל לשנות אותם. אני לא לוחצת עליו כרגע בעניין אבל אני בטוחה שאחרי החתונה אוכל לשנות אותו בקטעים האלו. האם זה צריך למנוע ממני להתארס איתו?
תשובה: אף אדם אינו מושלם. בכל אחד מאיתנו יש הרבה מעלות נפלאות, אך גם חסרונות ופגמים. אדם רציני ובעל שאיפות עובד על עצמו כל הזמן כדי להשתפר ולתקן את מה שצריך, ועם השנים נעשה אדם טוב ושלם יותר. כל זה נכון באופן פרטי – ביחס לאדם אל מול עצמו. אך טעות גדולה היא להתחתן מראש עם מישהו ולבנות על זה שאשנה אותו אחרי החתונה. הבחור שהכרת אינו ילד קטן, הוא לא עשוי מפלסטלינה, וכמו כולנו – מחפש בית ואישה שיקבלו, יכילו ויאהבו אותו כמו שהוא, ולא שיאלצו אותו להשתנות. ברור שעם הזמן, ובעיקר מתוך פרגון ותמיכה אנשים עושים דברים, צעדים משמעותיים ומתקדמים בחיים, אבל לא מתחתנים מראש עם מישהו כדי לשנות אותו. להפך – עושים זאת כדי לקבל אותו כמו שהוא, לטוב ולרע, כמו שגם את רוצה שיקבלו ויאהבו אותך כמו שאת. אם כמו שהוא היום – את מסוגלת להתחבר אליו ולאהוב אותו, למרות החסרונות והפגמים, יש על מה לדבר. אם את בונה מראש על שינויים שיקרו אחר כך, צריך לחשוב פעמיים אם נכון לעשות את הצעד הזה.
 
 
להתפשר או להתבגר
"סליחה שאני אומרת לך את זה, אבל את כבר לא ילדה. את חייבת להחליט מה קריטי בשבילך ועל השאר לוותר...", "אתה לא יכול להתעקש להשיג את הכול, בן אדם צריך לדעת להתפשר בחיים...". יצא לכם לשמוע פעם משפט כזה? אין ספק שזה מהדברים היותר מעצבנים שיש בעולם והתגובה האינסטינקטיבית שלנו היא להתקומם. "איך, איך אפשר להתפשר בנושא הזה?! הרי אהבה זה דבר כל כך גדול, זה לכל החיים, איך אני יכול לוותר על משהו כשהולכים בעצם על כל הקופה?".
אבל אחרי התגובה הראשונית, אולי יש מקום להסתכל על הנושא מזווית אחרת. למילה "להתפשר" יש קונוטציה שלילית. אך אפשר להחליף אותה במילים אחרות שנשמעות אחרת לגמרי: להתבגר, להסתכל על החיים במבט מפוכח יותר, להגדיר סדרי עדיפויות מחדש, להיות בן אדם עמוק יותר, להבין מה באמת חשוב. לא מדובר כאן במשחק מילים מניפולטיבי, שמנסה למכור לנו את אותו הדבר באריזה אחרת. בהחלט ייתכן שיש דברים שאולי לא התאימו לי בשלב הקודם בחיים, אבל כן יתאימו לי בשלב הנוכחי. לא בגלל שאני נאלץ לוותר על משהו שחשוב לי באמת, אלא כי הזמן והניסיון לימדו אותי להבין מה באמת חשוב, להפריד בין עיקר לטפל ולקלוט מה טוב בשבילי באמת. אדם שנעול שנים על אותו מודל של מה שהוא מחפש, צריך לעשות חשבון נפש דחוף אם הוא לא נתקע איפשהו בעבר. אדם חי, דינמי, תוסס, הוא אדם שכל הזמן מתפתח, מתקדם ומעדכן הגדרות ויעדים. זה נכון בכל תחום אחר, וכל שכן בתחום שלנו.
 
 
 
לבחור או להחליט
כשיוצאים למשימה חשובה צריך להגדיר בצורה מדויקת את המטרה. אחרת עלולים להתברבר, לפספס ולהחמיץ את מה ששואפים להשיג. כך בדיוק גם כשבאים להתחתן. אלא שכאן רבים טועים וחושבים שהמשימה היא "להחליט", בעוד שמה שנדרש מאיתנו הוא בסך הכול "לבחור".
מה ההבדל ביניהם?
רוב האנשים עסוקים בזמן הפגישות לבחון האם האדם איתו אני נפגש הוא אותו אחד ויחיד שיועד לי משמים ועליו הכריזה הבת-קול. אם זו המשימה הרי שמדובר בהחלט בדבר לא קל, ועד שלא אהיה משוכנע שהוא המיועד לי, אני לא יכול לומר כן. לפעמים גם לאחר מכן מנקר בלב החשש אולי שגיתי וזה לא הוא באמת ואני הולך לעשות את טעות חיי.
אבל האמת היא שלא צריך להחליט האם זה הוא, אלא לבחור מישהו שיכול להיות הוא. אנחנו לא מחפשים איזו דמות נדירה, יחידה בעולם, שרק איתה אני יכול להתחתן. האמת היא שכל אחד ואחת יכול להתחתן עם הרבה בני/ות זוג ולהיות מאושר איתם. מספיק לבחור אחד מהם, מישהו שיש לי אמון ביכולת שלנו לבנות ביחד קשר, וללכת על זה.
ישנו הבדל שמים וארץ בין העמדה הנפשית הזו לעמדה הקודמת. רבים נתקעים, נלחצים, מפחדים, מבטלים רק כי הם שבויים בקונספציה הראשונה של "להחליט", מה שהופך את המשימה לקשה עד בלתי אפשרית. האם אתם מסוגלים לעשות סוויץ' בחשיבה ולנסות את העמדה של "לבחור"?
 
 
 
  1. הססנות כרונית והססנות ידידותית
משה לוינגר / מטפל זוגי, מוסמך בשיטת אימאגו וחבר בצוות הייעוץ של ישפה
 
אתם יוצאים כבר תקופה. ביררתם אחד על השני את כל מה שאפשר לברר. הספקתם להכיר אחד את השני במצבים שונים. בסך הכל יש ביניכם תקשורת טובה, רגשות נעימים ואפילו רגעים של קירבה מיוחדת. מצד אחד אין רגש של אהבה שבוער בלשד עצמותיכם ודוחף אתכם כמוכי-ברק להתחתן ולחיות חיים מלאים יחד, ומצד שני הגיעה העת להחליט.
אחת המיומנויות והיכולות הנפשיות הנדרשות מרווקים במצב זה הינה יכולת קבלת החלטה וכנגדה עומדת תופעת ההססנות הכרונית. ההססנות הכרונית צווחת אל מול כל אפשרות ומצביעה על נקודות התורפה שבה: מול ההחלטה להתחתן היא תציג את נקודות הקושי בקשר ומול ההחלטה להיפרד היא תטען בכאב מדומה כי חבל לפספס קשר שיש בו כל-כך הרבה. רווקים שההססנות הכרונית מצליחה לחדור לתוך תהליך קבלת ההחלטות שלהם, עשויים לדחות את ההחלטה במשך חודשים ואפילו במשך שנים ולגרום צער וכאב עצום לבן-זוגם ולעצמם.
אז מה עושים??
הדבר הראשון שכדאי לבדוק הוא האם מדובר בהססנות ידידותית או בהססנות כרונית. הראשונה ידידותית למשתמש... היא באה להצביע על כך שעדיין אין מספיק מידע כדי לבצע החלטה גורלית שכזו. היא דוחפת לברר יותר פרטים על הקשר. למשל, לראות את בן-הזוג במצב של קושי, או להיות יותר זמן ביחד כדי לבדוק את התקשורת וכו'.
ההססנות הכרונית לעומתה, מתחזה לזו הידידותית, וטוענת כי תפקידה היא לעזור לבחור את האפשרות הטובה ביותר, אבל למעשה תוצאתה היחידה היא דחיית ההחלטה.
צורה טובה להחליט האם ההססנות היא ידידותית או כרונית היא על ידי שאלת השאלה – האם חסר עוד מידע שניתן לברר כדי לקבל את ההחלטה? אם התשובה היא חיובית מומלץ להודות בחום להססנות הידידותית ולקחת את הזמן הנחוץ לבירור המידע. פעמים רבות לא חסר מידע או המידע שחסר אינו ניתן לבירור ואז ההססנות הינה כרונית. יש לשים לב לעובדה כי לעיתים המידע אינו ניתן לבירור וההססנות טוענת כי ניתן לברר אותו. טענה זו תוביל כמובן לדחייה אין-סופית של ההחלטה. אחרי תקופה מסוימת של קשר, לאחר שנעשו כל הבירורים האפשריים, אי-אפשר לברר יותר ויש להחליט!
ההססנות הכרונית עשויה לשרת אינטרסים רבים מודעים ולא מודעים של המהסס וביניהם חרדה מהחלטה, חרדה ממחויבות ארוכת טווח, התאהבות בחיי הרווקות, פחד מקשר ואינטימיות, פרפקציוניזם, ילדותיות ועוד ועוד ועוד. במצבים של הססנות כרונית קשה, מומלץ להיעזר בייעוץ כדי להבחין בין הנתונים בשטח לבין חזיון התעתועים של ההססנות.
ההססנות הידידותית משרתת אינטרסים טובים ומונעת החלטה חפוזה בטרם עת ולעיתים מצילה את בני הזוג מגירושים מצערים שהיה ניתן למנוע אותם. חשוב לשים לב! גם אם אתם מאוהבים לחלוטין, גם אם החברה דוחפת אתכם להתחתן, גם אם אתם מאוד מאוד רוצים להתחתן כבר לאחר שנות רווקות רבות, שווה להזמין את הספקנות הידידותית לביקור ולבדוק האם באמת ביררנו את הכל לפני הכניסה לקשר.
במקרה וההססנות הכרונית מנסה להיטפל אליכם, כדאי לכם להבין את מושג קבלת ההחלטה. משמעות קבלת ההחלטה היא שאין וודאות לפני קבלת ההחלטה. שהרי אם יש וודאות – אין צורך לקבל החלטה – היא כבר התקבלה. במצבים שונים בחיינו יש לקבל החלטה למרות שהנתונים שבשטח אינם ברורים לחלוטין. כך מחליטים כשבוחרים מה ללמוד, כשבוחרים היכן לגור, כשבוחרים חצאית, כשבוחרים אופנוע או מכונית, ולהבדיל, כשבוחרים להתחתן. כנגד טענה מרכזית של ההססנות הכרונית יש להפנים כי בקבלת החלטה אין וודאות מוחלטת! זה שאין מספיק רגש בקשר, שבן הזוג לא מספיק יפה, שלעיתים חסר לו ביטחון עצמי, שהוא לא מספיק דתי, או לא מספיק משוחרר, לעיתים בוכה ללא סיבה, או לעיתים מעצבן אותנו – לא מהווה עילה אוטומטית לדחיית ההחלטה. כאמור, אחרי תקופה מסוימת יש להניח כי המשך היציאה ביחד לא תברר את המצב ולכן יש לקבל החלטה לכאן או לכאן. מומלץ לסכם את הנתונים הנעימים והמפריעים ולשאול את השאלה – כיצד נתמודד עם הקשיים הללו בתוך הקשר? למשל, האם תכונה אחרת יכולה לפצות על התכונה המפריעה או האם אני מוכן לקבל על עצמי להתמודד עם המשימה והחשוב מכל – האם יש ביננו תקשורת טובה ונעימה ואנו מוכנים להשקיע ולהשתנות אחד למען השני. לאחר בחינת המידע כדאי להכנס לרובד פנימי יותר בנפש (בצורה המתאימה לכל אחד לפי אופיו המיוחד: במהלך טיול במדבר, לאחר שמיעת מוזיקה מרגיעה, לאחר תפילה מעומק הלב ועוד). חשוב לדעת לסמוך על עצמי, לצלול פנימה - ולהחליט. בהצלחה!
 
  1. האם צריך להתאהב כדי להתחתן?
הרב מאיר גואטה / ראש בית המדרש לבוגרי צבא "אורות התשובה"
 
"אומרים אהבה יש בעולם, מה זאת אהבה?"
אהבה זאת... פגישה על רקע השקיעה, טיול על שפת הים כשכינורות מתנגנים ברקע... ואז אתה יודע שזה זה!
אז למה לי זה אף פעם לא קורה בפגישות בגן סאקר או על ספסלי תחנת תל אביב מרכז?
למה אחרי כל כך הרבה פגישות, והבנה שכלית שיש התאמה, אני לא מצליח/ה להתרגש כשאנחנו נפגשים?
טענות אלו נשמעות מכל כך הרבה חבר'ה טובים, וזה אומר שאולי צריך לאתחל את מערכת המושגים שלנו.
אמר פעם החזון אי"ש זצ"ל על הציבור החילוני "איך אנחנו יכולים להידבר איתם, הרי למה שהם קוראים אהבה, אנחנו קוראים כרת"...
חשוב לברר לעצמנו את ההבדל העצום בין תפיסת המושג אהבה בתרבות המערבית - בסרטים, בספרים ובשלטי החוצות, לבין האהבה כפי שהמסורת היהודית מחנכת אותנו.
למה אני אוהב את אשתי?
תשובת תרבות המערב - "כי נדלקתי עליה, התאהבתי בה".
אך ביהדות ההסתכלות היא הפוכה. בסוף מסכת תענית מתואר איך בנות ישראל המחוללות בכרמים היו פונות אל הבחורים ומדגישות להן את נקודות החיבור הפוטנציאליות - "יפיפיות שבהן מה היו אומרות - תנו עיניכם ליופי, שאין האשה אלא ליופי. מיוחסות שבהן מה היו אומרות - תנו עיניכם למשפחה, לפי שאין האשה אלא לבנים. מכוערות שבהן מה היו אומרות - קחו מקחכם לשם שמים, ובלבד שתעטרונו בזהובים".
יש כאן שלושה מישורים של חיבור: 1. יופי - מציאת חן ברמה החיצונית, 2. משפחה – כיוון משותף וערכים דומים להקמת משפחה ביחד, 3. השקעה ועבודה משותפת.
שני העקרונות הראשונים הם מובנים וברורים. צריך למצוא חן אחד בעיני השני, וצריך שתהיה הסכמה על הבית אותו אנחנו מעוניינים להקים יחד.
העיקרון השלישי הוא המפתח לקיום האהבה. כדי שתיווצר אהבה יש צורך להשקיע, להתאמץ ולהשתדל, וההשקעה הזו צריכה להיות הדדית. בלי זה אין אהבה אמתית, אלא לכל היותר יש התאהבות זמנית (כפי שלצערנו מקובל היום בעולם המערבי ובחלקים המושפעים ממנו בחברה הישראלית).
הצד של הרגש בזוגיות הוא חשוב והכרחי, ודווקא בגלל חשיבותו הגדולה הוא לא אמור ולא יכול להופיע בכל כוחו בתחילת הקשר – כמו שאצל האדם החלק החושב והמדבר מגיע מאוחר יותר כתוצאה מהתפתחות ולמידה. כך גם רגש האהבה הוא נבנה מעמל רב ומהכרות מעמיקה במהלך שנות הנישואין וגדל יחד איתם.
אז לא צריך שום רגש לפני החתונה?
כדי להחליט על חתונה צריך להרגיש שנחמד ונעים לנו ביחד, ושבסוף הפגישה נרגיש שאנחנו רוצים להיפגש שוב. הרגשה זו בהחלט מספיקה כדי להתחיל לבנות ממנה את רגש האהבה. ובכלל, בהחלטה הכי חשובה בחיים, עדיף שנחליט מתוך שיקול דעת ולא מתוך "התאהבות" וסערת רגשות.
החתונה היא רק תחילת הדרך לבניית האהבה. "בלבד שתעטרונו בזהובים" – מכאן ואילך תשקיע, וכך תיבנה ותיווצר האהבה.
אז מה עושים ביום שאחרי ההחלטה להתחתן?... עכשיו הגיע הזמן "לעורר את האהבה עד שתחפץ", על ידי הדבר המרכזי ביותר באדם בכלל ובקשר הזוגי בפרט – וזהו כח הדיבור.
"שלש משמרות הוי הלילה, ועל כל משמר ומשמר יושב הקב"ה ושואג כארי... משמרת שלישית... אשה מספרת עם בעלה" (גמרא ברכות ג ע"א)
חז"ל באים להדגיש לנו את חשיבות הסיפור בין אשה לבעלה. הדבר הראשון שמשקיעים בו בתחילת היום זה הסיפור. שלא כמו בדיבור שבא להעביר מידע או לברר עניין, הסיפור מבטא תוכן פנימי רגשי, שיתוף מלא ברגשות ובתחושות של המספר.
שתפו אחד את השני בחוויות שעוברות עליכם, בררו יחד כל מיני לבטים שעולים בכם. נסו להיות קשובים אחד לשני, להזדהות, להבין, לתת עצה, להשתתף. ואז - "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם". ה"סיפור" הזה מעורר תחושת הזדהות וקרבה, וככל שמרבים בכך - האהבה תתגבר ותתחזק.
 
 
 
  1. מיתוסים על זוגיות*
משה לוינגר / מטפל זוגי, מוסמך בשיטת אימאגו וחבר בצוות הייעוץ של ישפה
לעיתים אלו אשר מפריעים להתחייבות לקשר זוגי הם לא אחרים מאשר מיתוסים אודות בן הזוג המצופה שלנו. מיתוסים אלו מופנמים בנו בתהליכים שונים וגורמים לנו להסתכל על המציאות במשקפיים כאלו שלפעמים גורמים לנו להתרחק ממבוקשנו.
מיתוסים על זוגיות מתחלקים ל-4 קטגוריות ראשיות:
בן הזוג המושלם. אי שם בעולם יש מישהו שמותאם לי לחלוטין שרק יושב ומחכה לי. אם רק תחפש מספיק תמצא את האדם שימלא את כל הצרכים שלך, יגשים את כל משאלותיך, ויחיה איתך באושר ועושר לנצח. האמנם??!! זה קיים במציאות בדיוק כמו שאליהו הנביא באמת שותה את היין בפסח... אין דבר כזה בן זוג מושלם בדיוק כמו שאין דבר כזה זוג מושלם. לעיתים זה מאוד קשה לוותר על המיתוס הזה ולהפסיק להשוות את בן הזוג שלך לאחרים או להפסיק לפנטז על בן הזוג שיכול להיות לך. בן-זוג מושלם בדיוק כמו זוג מושלם, הוא אדם בדיוק כמוך שמוכן לעשות איתך עבודה חיצונית ופנימית כדי להיות יותר ויותר מושלם.
בן הזוג אמור להשלים אותנו. בן הזוג שלנו אמור לאזן אותנו, להפרות אותנו, ולהשלים אותנו בדיוק במקומות החסרים שלנו. אם אנו פחדנים הוא אמור להיות גיבור, אם אנו רגשיים הוא אמור להיות שכלי וכו' האמנם??!! למעשה, אין שום חוק בקשר לכך. יש דברים בהם הוא משלים אותנו, יש דברים בהם אנחנו משלימים אותו, יש דברים שאת השלמתנו נמצא במקומות אחרים ויש דברים בהם נשאר חסרים. התבוננו בזוגות שמסביבכם וראו בעצמכם.
אהבה אמורה להיות דבר קל. האם באמת להיות עם אדם שיש לו מחשבות ורגשות שונים משלך, תחומי ענין שונים, ציפיות שונות לגבי נושאים שונים, סגנונות שונים של תקשורת וביטוי עצמי, מניעים שונים לאוכל, מין, ספורט, פנאי ועבודה, סטנדרטים והרגלים שונים, חברים וקרובי משפחה שהם לא חייבים להיות בדיוק בסגנון שלך, הרגלים מוזרים שאתה לא תמיד מבין - אמור להיות דבר קל? האמנם??!! כמובן שהמוח שלנו אומר לנו ש"לוּ רק" הוא היה קצת שונה מעצמו וקצת יותר דומה לנו הכל היה לנו הרבה יותר קל. למעשה תמיד יהיו הבדלים בינך לבין בן זוגך. בגלל זה יחסים אינם דבר קל. הם דורשים תקשורת, קשר, משא ומתן, התפשרות והרבה הרבה קבלה של השונות.
נכון שלחלק מהזוגות יש יותר במשותף מאשר לאחרים וזה עשוי להקל במשהו. אבל לא חשוב כמה יש במשותף, תמיד יהיו הבדלים שיכולים לאתגר. צריך ללמוד לקבל באמת את השונות ואז הרגשות השליליים מתחילים להנמס.
אהבה אמורה להיות בשיאה ולהמשך לנצח. האמנם??!! מה היא בעצם אהבה? כאשר אנשים מדברים על אהבה בדרך כלל הם מתכוונים למצב רגשי: תערובת נהדרת של מחשבות, רגשות ותחושות. הבעיה היא שאהבה כזו לא נמשכת הרבה זמן (ולעיתים לוקח הרבה זמן עד שמרגישים אותה – אם בכלל). למעשה השלב האמיתי של הזוגיות מתקיים כאשר שלב ירח הדבש מסתיים, כאשר אנחנו לא מסוממים ברגש ההתאהבות. סם האהבה גורם לנו לראות את בן הזוג כמדהים, אבל זה תחת השפעת הסם... כשהסם מתחיל לרדת אפשר לראות כמה חורים קטנים בתוך השריון של האביר על הסוס... או ששמלת המשי המדהימה של נסיכת החלומות עשויה בעצם מפלסטיק ממוחזר... הרבה פעמים זה גורם לאנשים להלם! אבל זו הזדמנות לבנות מערכת יחסים אוטנטית ואינטימית בין שני אנשים שיכולים להביט אחד לשני בעיניים ולראות אותם כמו שהם באמת. כאשר מערכת יחסים תתפתח תגיע תחושה חדשה של אהבה.
איננו טוענים שצריך ללכת לקיצוניות השניה ולוותר על כל המחשבות, הרגשות והתחושות. העצה היא להתבונן בצורה כנה ולהיות מודע לאיך מחשבות מסוימות משפיעות עלינו. האם הן תורמות או מזיקות להתפתחות הזוגיות שאנו רוצים??
בהצלחה לכולנו!!!                              (*מבוסס על ספרה של Russ Harris  : ACT with Love)
 

 

נבנה ע"י מערכת בניית אתרים של yeshiva.org.il                      שאל את הרב | לוח שנה | כניסת שבת  |  יציאת שבת