דף הבית >> בהמשך הדרך >> בהמשך הדרך 7
חוברת בהמשך הדרך מס' 7
 
הדרכה רוחנית מעשית "לחזרה למציאות" לאחר הצבא / השירות הלאומי
 
  •  
כששכחו קולות חגיגת השחרור, החלו לצוץ השאלות המהותיות של המשך הדרך...
"תורה אחרי צבא" מציעה, במסגרת חוברות "בהמשך הדרך", להתבונן הפעם בשאלה "איך חוזרים למציאות"... אנו מעלים כאן שלושה תחומים יסודיים איתם המשתחרר והמשתחררת מתמודדים – "בין האדם למקום", "בין האדם לחברו", "בין האדם לעצמו".
המאמרים המוגשים בפניכם מיועדים לפתוח קווי חשיבה וגם לתת עצה מעשית-אמונית, וכמובן שאין בהם תמונה שלמה, אלא אנו רק מקווים שהצלחנו לגעת במגוון סוגיות מהותיות.
ניתן למצוא בשאר החוברות של סדרת "בהמשך הדרך" קשת רחבה של נושאים הנוגעים ללבם של צעירים וצעירות בשלב החיים שלאחר הצבא והשרות הלאומי, בהצלחה!
 
החוברות שכבר יצאו לאור:
חוברת מס' 1  - הדרכה רוחנית-מעשית לכניסה לאזרחות
חוברת מס' 2 - הדרכה רוחנית-מעשית לתקופת החיפוש אחר הזיווג
חוברת מס' 3 - הדרכה רוחנית-מעשית לתקופת הלימודים והעבודה
חוברת מס' 4 - הדרכה רוחנית-מעשית לתקופת ה"ואקום" שלאחר הצבא/השרות
חוברת מס' 5 – הדרכה רוחנית-מעשית לזוגות צעירים
חוברת מס' 6 - הדרכה רוחנית-מעשית ל"יוצאים לפגישות"
 
 
למרכזי תורה אחרי צבא ולפירוט התכניות
www.bogreytsava.co.il
טל: 02-6511256

תוכן עניינים של בהמשך הדרך 7:
 
הנושאים:
  1. בין האדם למקום
  1. עבודת ה' שלאחר / הרב אילן צפורי
  2. איך מתחברים למצוות? / הרב חגי לונדין
  1. בין האדם לחברו
  1. הקשר עם ההורים / הרב מאיר גואטה
  2. הקשר עם החברים / הרב יוני לביא
  3. חיפוש אחר בת הזוג / הרב עזריאל אריאל
  4. חיפוש אחר בן הזוג / ד"ר ציפי ריין
  1. בין האדם לעצמו
  1. להיות שלם עם עצמי / הפסיכולוג נעם
  2. למצוא את דרכי / איתמר יואלי
 
  1. עצה טובה לסיום / הרב איל ורד
 

1.    עבודת ה' שלאחר / הרב אילן צפורי – ראש תנועת "תורה אחרי צבא"
 
חידוש הקשר עם ריבונו של עולם
 
שאלות של אמונה לא מתחילות לאחר השירות הצבאי או הלאומי כמובן, אך הן מתחדדות אז מזויות חדשות.
הצבא וגם השירות הלאומי מבחינות מסוימות, אינם בדיוק זירת פיתוח החשיבה הפילוסופית בדבר מציאות האלוקים... בצבא מסתדרים די טוב עם הצורך להעביר את כל עבודת ה' המעשית (הדתית) לתחום "שעת הדחק", כאשר העשיה הצבאית תופסת את החזית של הקצאת משאבי הזמן, הכח והרצון. הדת עוברת לעורף וממתינה שהחייל יחזור מהחזית... גם בשירות הלאומי, בבית החולים למשל, למדת להתעסק עם דברים "באמת חשובים", ו"הטכסים הדתיים" התרגלו להמתין עד שתגמרי לעשות את העיקר. הכיפה הדי-גדולה של לפני השירות קצת איבדה רדיוס והיא גם פחות התמידה במשימתה ונתנה מדי פעם לשערות לנשום קצת (שלא נדבר על הציצית שהיא "לא באמת חובה"...). גם אַת, את מודה שאורך החצאית לא תמיד עמד בתקן הקדם-שרות לאומי.
אך בסך הכל גם את וגם אתה חזרתם למקור, למשפחה, לחברים, אבל יש צורך לעשות קצת סדר בראש, סדר בחיים.
אם יש לכם תחושה שהאלוקים של הילדות איננו כבר האלוקים של היום – אל בהלה! זה בסדר. זה אף נורמלי. וזה אף רצוי. התבגרתם מאוד, ראיתם הרבה דברים חדשים, אולי אף דברים קשים... הצעצועים של הילדות כבר לא בדיוק מעניינים אתכם, העניינים המלהיבים של העבר מעוררים בסך הכל געגוע נוסטלגי (במקרה הטוב). אתם פותחים דף חדש עם הכל, עם כולם... וגם עם ריבונו של עולם.
לא נכנס כאן להתבוננות מעמיקה ומיגעת בדבר העניין האלוקי (כבר ניסו את זה עליכם), אלא נאמר דברים מהלב.
יש כמה צורות של קשר בעייתי עם ריבונו של עולם:
ה"ספקן שלא שובר את הכלים כי...", ה"מתוסכל שהקשר עם האלוקים מכביד עליו, אבל...", ה"כועס על האלוקים בגלל ש...". אין ספק שאם אדם רואה את עצמו כך ומגדיר את עצמו כך, ורק כך, הוא לא יכול להיות שמח. אבל מה יחשוב אותו אדם אם נאמר לו שבכל אחד ואחת מאיתנו יש כל מיני צדדים וגם צדדים כאלה, וכל הצדדים משתלבים זה בזה – אהבה, אכזבה, כעס, קנאה, תקוה, געגוע, תשוקה. מערכת שלמה של רגשות כלפי האלוקים, שכולם תלויים בנו ובמצב רוחנו... אך באמצע הים של חוסר-היציבות של הרגש, יש אי בודד רגוע ופסטורלי, שם דעת אלוקים מחייכת – האי של האמונה התמימה. משם שואבים כוחות לכל המשברים, משם קמים לאחר כל הנפילות, לשם חותרים בכל הסערות. האי הזה איננו בים של השכן, הוא הנקודה הפנימית של כל יהודי, הנשמה הטהורה שלו, אך כדי להגיע לאי הזה צריך הרבה כח, הרבה בגרות, הרבה תבונה... וראו איזה פלא, זה בדיוק מה שרכשתם, אתה בצבא, אַת בשרות הלאומי. יש לכם עכשיו הרבה כח. אתם בכלל לא מודעים עד כמה. אתם עוד לא ניסיתם את כוחותיכם החדשים, בודאי לא בבניית הקשר החדש עם ריבונו של עולם. ולכן זה הזמן. מספיק להסס, מספיק ללכת במים רדודים, הגיע הזמן לקפוץ לים הגדול ולהגיע מכוחכם לאי המיוחל. השמחה תוביל אתכם לשם, השמחה האמיתית, שמחתה של עבודת ה' שהיא עצם החיים האיכותיים – של אנשים שזה עתה תרמו למדינה שנים כל כך חשובות מחייהם.
אתם בנקודת עוצמה בחייכם, לא רק בעניין מציאת הזיווג, מציאת הכיוון האישי, מציאת המקצוע, אלא גם בנקודת ציון ממנה תיקחו אזימוט חדש לקשר שלכם עם ריבונו של עולם. קשר שהולך להיות הרבה יותר אמיתי, הרבה יותר עוצמתי, הרבה יותר טבעי, הרבה יותר ממשי.
ואם תשאלו אותי בכל זאת איך עושים את זה, לא אומר לכם. זה עניין מאוד מאוד אישי. יש אדם שדרך לימוד התורה מגיע לזה, יש אחר שעושה זאת על ידי תפילה, שירה, התבודדות. יש כאלה שזקוקים לעשות זאת עם חברים, יש העושים זאת דרך העשיה החברתית. כל אחד על פי תכונת נפשו, אבל המשותף של כולם הוא שהפעם עושים זאת מתוך גדלות רוח, מתוך שמחה של אחריות לאומית ותחושה של שייכות לדבר גדול, לאומה גדולה, לאומה שמגיע לה הרבה יותר ממה שכבר נתנו לה.
הכלים שרכשתם בשנים של שרות המדינה הולכים לסייע לכם לבנות דברים גדולים, מתוך שמחת הבגרות, דברים גדולים למען הכלל וגם דברים גדולים למענכם, ובתוכם קשר גדול עם ריבונו של עולם, קשר בר קיימא שהוא גם קשר כפול – קשר בינו לביניכם ומתוך כך קשר חזק יותר ביניכם לבין עמו ישראל. 

  
2. איך מתחברים למצוות? / הרב חגי לונדין -  
אלוקים נמצא בפרטים הקטנים
לא פשוט לדקדק במצוות. עוד יותר לא פשוט לדקדק במצוות לאחר שירות צבאי, שירות לאומי מתיש או מסלול אקדמאי תובעניים. הבעיה היא לא רק מצד ההרגל הטכני, שנפסק עקב כמה שנים בהן הרשינו לעצמנו לעגל פינות או לעשות לקדוש ברוך הוא שיחה ממתינה, אלא בעיקר מהצד הנפשי. כשהיינו ילדים קיימנו מצוות כי ככה הגננת אמרה שצריך לעשות, ההמשך היה כבר באינרציה. כעת המצב שונה, אחרי 3 שנים ב-8200, אחרי קצונה בדובדבן או תואר שני במשפטים אנו מרגישים "שראינו עולם"; הכרנו עולמות ומרחבים אדירים של עוצמה, חיים תוססים, טכנולוגיה, ראינו המון אנשים מוצלחים ונחמדים שמסתדרים יפה בלי מצוות, ועכשיו אני איש חשוב, אחראי על צוות של עשרים איש ולחוץ מאד להגיש את הפרזנטציה עד סוף החודש; ובמצב כזה, שמסתכלים על השאלה איזה כמות מים יש לשים בנטלה או האם שרוך ימין קודם לשריכת שרוך שמאל – זה נראה קטנוני, משעמם, אפילו מעצבן.
מצד שני, יש רגעים של דקירה קטנה בלב. לפעמים זה מגיע בזמן תפילת נעילה ביום כיפור; בלילה לפני השינה, כשנופל לך האסימון שבעצם לא התפללת תפילה אחת בכוונה כל השנה; אולי בזמן סעודה שלישית בשבת כשהנשמה מתעוררת; בגיל 35, כשיש פתאום משבר בקריירה שזרמה עד עכשיו חלק ונזכרים שיש אלוקים; כשהילדים גדלים ואתה קולט שאתה משמש (שלא ברצונך) כמודל לחיקוי אצלם וזה מלחיץ. ברגעים הללו אתה שואל את עצמך איך מחזירים את תחושת הרטט באמירת "מודה אני בבוקר" או בברכת המזון בכוונה? איך מצליחים בתוך סערת החיים המטורפת להקפיד שלא לעבור על איסור בישול מדאורייתא בשבת? איך אני יכול לגרום לכך שבגיל 70 אסתכל אחורה ואדע שלא זייפתי?
 
כמה עצות:
  1. מעבר כמובן לקביעת זמן ללימוד הלכתי בסיסי (הלכה יומית לאחר התפילה, הלכה שבועית עם כל המשפחה בשולחן שבת וכו'); כדאי מאד גם לקבוע זמן ללימוד אמונה. לימוד האמונה עוסק לא רק ב"איך" אלא ב"למה". לא רק מה צריך לעשות מבחינה הלכתית אלא מה הרעיון האמוני העומד מאחורי הדברים. לימוד אמונה שיטתי, באמצעות ספרים או שיעורים (יש כיום מגוון אינסופי של שיעורי אמונה באינטרנט), מעניק לאדם את ההזדהות עם פרטי המצוות. ההלכות שהיו נדמות כאוסף פרטים יבשים מקבלות תחושת חשיבות, ולפתע מסתבר שיש רעיון מאד עמוק מאחורי כריעה בזמן אמירת "מודים" או מאחורי אי-ברירת עצמות מעוף בשבת. ככל שמעמיקים יותר בלימוד אמונה כך מפתחים, כמה שזה נשמע מוזר, חיבה להלכות מפורטות. האמרה "אלוקים נמצא בפרטים הקטנים" הולכת ומקבלת משמעות ככל שמבינים יותר את הנשמה המסתתרת מאחורי ההלכה.
  2. האדם אינו בנוי רק משכל אלא גם מרגש. לא מספיק רק ללמוד על המצוות ומשמעותן אלא יש צורך ליצור דפוס התנהגות מעשי שיהפוך את קיום המצוות לחלק ממעגל החיים הרגשי. הדברים אמורים ביחס לקביעת כללים קשיחים של אורח חיים הלכתי דוגמת תפילה במניין בכל מצב, הקפדה על כשרות מעבר למינימום וכדומה; אולם בעיקר הדברים אמורים ביחס למסגרת חברתית תורנית הנותנת לאדם תחושת שייכות, הקריטית יותר מכל הבנה שכלית מופשטת. מגורים סביב גרעין תורני, קשר לתלמידי חכמים, בילויים יחד עם חברים ומשפחות המאוגדים סביב אידיאל תורני – כל אלה מכניסים את הנפש, לעיתים באופן תת-הכרתי, לדפוס חיים שהמצוות הן חלק בלתי נפרד וקריטי שלו.
  3. בסופו של דבר אי אפשר להימלט גם מ"סור מרע". כל עוד האדם שקוע בתרבות הסובבת אותנו על מרכיביה השונים – יתקל בקשיים להתחבר לקדושה ובוודאי להתחבר לפרטי המצוות. קשה מאד להרגיש את הקדושה בהנחת תפילין או הדלקת נרות שבת לאחר צפייה בסרט או שמיעת מוסיקת טראנס. זהו נושא ארוך וכאוב, הזקוק למאמר בפני עצמו, אולם הקו המנחה הוא – ליצור במידת האפשר צורות בילוי תורניות וכשרות שיאפשרו לנפש להישאר בסולידיות וטהרה.
 
  1. הקשר עם ההורים / הרב מאיר גואטה – ראש הישיבה לבוגרי צבא "אורות התשובה"
 
כיבוד הורים ועצמאות הילדים – הילכו שניהם יחדיו?
 
לאחר שני עשורים שבהם היית מחוייב (עקרונית...) למסגרות שונות – בית, גן, בית ספר, ישיבה, מכינה, צבא... הגעת סוף סוף לשלב העצמאות הגמורה - חייך בידך!
אבל עדיין קיים עוד חוב, שכשמתבוננים בו, הוא נראה חוב אינסופי - "כבד את אביך ואת אימך – איזהו כבוד? מאכילו ומשקהו, מלביש ומכסה, מכניס ומוציא... ויתננו לו בסבר פנים יפות" (שו"ע יו"ד ר"מ) וכאן הבן שואל – אז איפה החיים שלי?! אני אמור לשעבד את החיים והרצונות שלי כדי לכבד את ההורים?
ובאופן יותר מעשי – האם אפשר לבחור מקצוע / בת זוג נגד רצונם? האם מותר לגור רחוק מהם? ללכת לישיבה ולעזוב אותם?
כדי לענות על השאלות המורכבות האלו חייבים לנסות ולהבין את מהות המצווה ועקרונותיה.
באופן פשוט זה נובע מהעיקרון הבסיסי ביותר במוסר ובמידות והוא הכרת הטוב כלפי מי שהיטיב איתך, קל וחומר כלפי מי שגידל אותך. השורש של מידה זו נובע מהכרת הטוב לריבונו של עולם על כל החסד והטוב שהוא משפיע עלינו. ולכן – "אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ, וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ, אֲנִי ה' אֱלֹקיכֶם" (ויקרא יט, ג) – התורה משווה את כבוד ההורים לכבוד הקב"ה.
עיקרון הכרת הטוב הוא הטעם למצוות כיבוד הורים המובא בספר החינוך.
בנוסף, האברבנאל (פרשת יתרו) מביא עיקרון נוסף - שתהיה חשובה בעיני הילדים הקבלה והמסורת שמקבלים מהוריהם "שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ" (דברים לב, ז).
השתלשלות האמונה במהלך הדורות עוברת במסורת, מאב לבן. כדי שניקח ברצינות את מוסר אבותינו ולקבל את האמונה והמסורת, עלינו לכבד ולהוקיר את ההורים שלנו.
שני עקרונות אלו – עיקרון הכרת הטוב ועיקרון האמונה שעוברת במסורת, הם עקרונות היסוד בעבודת ה' שלנו, ומכוחם אנו ניגשים לפתרון הקונפליקטים שלנו מול ההורים.
"על כן יעזוב איש את אביו ואת אימו" - התורה לימדה אותנו שהילדים אינם בבעלות ההורים, ולכן כאשר הם מגיעים לשלב בו הם צריכים לבנות את חייהם ומשפחתם, הם אינם מחוייבים עוד לרצון ההורים, ויכולים לבחור בחירות אישיות כרצונם אף אם הן מנוגדות לציפיותיהם של ההורים.
אבל ישנה הערה חשובה בפסוק הזה. דרשו רבותינו את המילה "יעזוב" שבפסוק מלשון המשנה "תקרה ומעזיבה"- מעזיבה היא תקרה שהיא גם הרצפה של הקומה שמעליה. ללמדך שגם כשאתה בונה את ביתך, אל תשכח מה הם היסודות שלך, ומתוך איזה עולם גדלת ולמדת. ולכן תתייעץ בצורה אמיתית ומכבדת עם הוריך, ותן לעצתם משקל כבד (- כיבוד דעת ההורים) וכמו שכתוב בספר חיי אדם (סז, ג) "הכיבוד הוא במחשבה ובמעשה ודיבור... שידמה בעיניו שהם גדולים ונכבדי ארץ, אף שבעיני שאר בני אדם אינם חשובים כלל".
ואם תאמר:"על מי אני עובד?! הרי אני מכיר את ההורים שלי..." התשובה היא: אתה עובד על עצמך! עובד על המידות שלך כדי שתגיע אל ההבנה האמיתית שלגביך הוריך הם החכמים ביותר – הם שגידלו וטיפלו בך מאז שנולדת ועד עכשיו, ואין כמוהם מי שיכול לעזור לך בעצה.
ולכן גם אם לבסוף החלטת נגד עצתם:
  1. קח את דבריהם ברצינות, אל תבטל את דבריהם ותמשיך לברר עם אנשים אחרים בעלי חכמה ונסיון חיים את העניין.
  2. הראה להם שלקחת את דבריהם ברצינות מרבית, והשתדל להסביר להם למה לבסוף החלטת אחרת.
 
וכך, על ידי שני העקרונות האלה, גם תקיים את מצוות כיבוד הורים וגם תשמור על עצמאותך.
ככלל, בגיל הזה עלול להיווצר מתח מיותר בין דאגתם של ההורים לעתידו ולחייו של הבן, לבין רצונו האישי ועצמאותו. וכאן הבן צריך לשלב בין בחירות אישיות ועצמאיות שלו, לבין כיבוד הורים אמיתי, ויחס רציני ומעריך לדאגת הוריו לעתידו.
"כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ, כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹקֶיךָ, לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ, וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ" (דברים ה טז).
 
 
 
 
 
4. הקשר עם החברים / הרב יוני לביא - מנהל מוקד "חברים מקשיבים"
 
בשביל זה יש חברים
 
לא מזמן שאלתי ילד בכיתה ה' - "תגיד, כמה חברים יש לך?". התברר שהייתי די תמים. בסך הכול התכוונתי לתהות על מעמדו בכיתה ועל מספר החברים הקרובים שיש לו בבית-ספר. אך הוא, מבלי להתבלבל לרגע, היישיר אלי מבט ואמר בהטעמה "חמש מאות ארבעים ושלושה", כשחיוך גאה מתנוסס על שפתיו. לקח לי כמה שניות לעכל את התשובה ולקלוט שאנחנו פשוט לא מדברים על אותו הדבר. הוא התכוון לפייסבוק. הרשת החברתית הפופולארית בעולם שסוחפת מאות מיליונים ומספקת להם חוויה של חברוּת וקשר. אני דיברתי בסך הכול על החיים האמיתיים. על מה שמתרחש בעולם שמחוץ למסך. שָם, למרבה הצער, מצבו של הילד הנ"ל עגום למדי. אין לו כמעט חברים, וגם עם המעט שיש הוא לא יודע להסתדר. למעשה, גם אין לו כל-כך זמן אליהם. הוא עסוק שעות ארוכות ביום בבהייה במסך. בהוספת פרצופים לערימת החברים הווירטואלית שלו, בהעלאה של סטטוסים חלולים ובאגירת לייקים אובססיבית.
הקוריוז הקטן הנ"ל מתמצת את סיפורו העצוב של דור שלם שנמצא במרדף בלתי פוסק אחרי חברוּת, אבל בעצם איבד אותה מזמן. העניין הוא ש"תסמונת הפייסבוק" אינה תוקפת רק ילדים ביסודי. היא שואבת לתוכה אנשים בכל גיל ומזמינה אותנו לשאול את עצמנו בכנות: איפה אנחנו בכל הסיפור הזה? מה המקום שהחברות והקשר עם אנשים תופסים בחיים שלנו? אילו מערכות יחסים יש לנו עם הקרובים אלינו ומה עבר עליהן בשנים האחרונות?
 
בית ספר לחברוּת
השלב בחיים בו אתם נמצאים עכשיו הוא נקודת מפנה מבחינת העולם החברתי שלכם. עם סיום השירות הצבאי/לאומי וה"חזרה אל העולם" אתם מופתעים לגלות שמשהו קרה לחברים שלכם. חלקם נעלמו, אחרים השתנו ואלו שעדיין נותרו לפעמים כבר לא מעניינים אתכם כמו בעבר.
קודם כל, תירגעו. זה לא אומר שמשהו לא בסדר אתכם. פשוט התקדמתם ב"ה כמה צעדים בחיים. התפתחתם, הרחבתם אופקים ועברתם תהליכים. מהמקום החדש אפשר לגשת שוב אל השדה החברתי, אך הפעם ממקום יותר בוגר ובעיקר יותר בוחר.
 
יצירת חברוּת אמת וניהול מערכות יחסים בריאות זו אומנות של ממש. עם השנים אדם רוכש אותה לעצמו. אמוּר, בכל אופן. כי מי שלא יצליח להסתדר עם שותף לדירה, שלא יודע להתחשב, להכיל, להיות רגיש לזולת ולצרכיו, מה יעשה עם בן/ת זוג לחיים, שם רמת החיבור והמחויבות גבוהים הרבה יותר?
לכן ניתן לראות את מערכות הקשרים שאתם בונים עכשיו, כסוג של בית ספר לחברות. מי שיעבור אותו בהצלחה, יוכל להשתדרג אחר כך במסגרת הנישואין, ביחסיו עם ילדיו בעז"ה, במקום העבודה ובכל מקום אחר.
 
עשה זאת בעצמך
אז מה השתנה? בתור ילד - בחרו לך את החברים... מגיל צעיר קבעו בשבילך עם מי תשחק וליד מי תשב בכיתה. גם בהמשך, כשנדמה היה לנו שאנחנו שמחליטים, היינו מושפעים מאוד מעניינים של תדמית חברתית, סטיגמות ורצון להיות מקובל. סִימַנוּ לעצמנו באופן ברור עם מי אנחנו מסתובבים ועם מי לא בא לנו שיראו אותנו בחברתו. בשלב בחיים בו אתם נמצאים עכשיו יש מקום להערכת מצב מחודשת, בוגרת ומודעת, אילו קשרים חברתיים אני רוצה לטפח ולהעצים, ולאילו אני נותן לדעוך מעצמם. מעכשיו אני כבר לא תלוי בגורמים אחרים שיעשו בשבילי את העבודה, אלא מרשה לעצמי ליזום ולדחוף קדימה קשרים שאני מעוניין בהם. בתקופה של החלטות משמעותיות עם השלכות לעתיד, של עיצוב הדרך, לאנשים שמקיפים אותך ולחברים שלך יש השפעה גדולה עליך, לטוב ולרע. לכן כל כך חשוב לבנות מערכות יחסים שיוכלו לתמוך ולמשוך למקומות הנכונים, ולא כאלו שיזיקו וירחיקו. ליצור חברויות עומק שיהיו בנויות על שאיפות משותפות ועל חיבור פנימי עמוק, ולא רק על תחביבים דומים וסיפוק צרכים הדדי. להבין שקשר עמוק ואיכותי אינו משהו שקורה מעצמו. "וקנה לך חבר" (אבות א,ו), קבעו חז"ל, כולל נכונות להשקיע זמן, כוחות ואולי אפילו כסף כדי לבנות משהו משמעותי וטוב.
 
ושתי אזהרות לסיום...
 "ותשועה ברוב יועץ" (משלי יא,יד), אמר החכם באדם. טוב לשמוע דעות נוספות ולהאיר את הדרך בנקודות מבט שלא חשבתי עליהן בעצמי. יחד עם זה צריך להיזהר לא להפוך את ההתייעצות לאובססיה, ולעשות סקר דעת קהל, בפרט כשמדובר בעניינים מאוד אישים (התלבטויות דייטים, למשל). כמובן שחשוב גם לבחור את היועצים הנכונים. השותפה לחדר היא אולי הכי זמינה, אך לא בהכרח הכי מתאימה כדי לתת לי את העצה הנכונה לגבי האם להיפרד ממנו או לא.
ודבר שני, בעולם ווירטואלי, בו קל להמיר את מערכת היחסים החמה-נוגעת-אותנטית במשהו קר-שטחי-פייסבוקי, תזכרו תמיד - אין תחליף לדבר האמיתי. לא משנה כמה חברים יהיו לכם בפייסבוק, מה שקובע הוא מי יהיה לצידכם ברגעי הצורך. מי יוכל לתת לכם כתף תומכת בזמן של עצב או חיבוק אוהב ברגע של שמחה. בהצלחה!
 
הרב יוני לביא, מנהל מוקד "חברים מקשיבים". למאמרים נוספים והצטרפות לרשימת תפוצה: milatova.org.il



5. חיפוש אחר בת הזוג / הרב עזריאל אריאל – רב הישוב עטרת

מ"אני לי" ועד "מי לי?"

  • היי, שלום, מה נשמע?
  • ברוך ה', השתחררתי מהצבא, עובד קצת, ומתחיל לחשוב הלאה...
  • נו, מה הלאה?
  • קודם כול, אני חוזר לישיבה לחצי שנה, להתחזק קצת.
  • ומה הלאה?
  • אחרי החגים אני מתחיל ללמוד באוניברסיטה.
  • מה אתה הולך ללמוד?
  • האמת היא שעדיין אני לא יודע.
  • ומה הלאה?
  • מה השאלה?
  • נו, מתי אתה מתחיל להיפגש? האמת היא שמזמן חשבתי על מישהי בשבילך. בחורה מיוחדת במינה, בול בשבילך, משהו שלא מוצאים כל יום.
  • מה אתה אומר? כדאי כבר להתחיל?! לפני הישיבה?! לפני הלימודים?!
  • לא הבנתי את השאלה.
  • תשמע, אני לא סתם הולך לישיבה בשביל להתחזק. אמנם למדתי שנה וחצי במכינה לפני הצבא, אבל עכשיו הגיע הזמן לברר מחדש מה באמת אני רוצה מעצמי.
  • זה מתחבר אצלי גם לזה שאתה לא סגור על המקצוע שאתה רוצה ללמוד.
  • נכון...
  • תשמע. אמנם חז"ל לא התכוונו בדיוק לזה, אבל נשמע שזה מה שהם כתבו בפרקי אבות.
  • למה אתה מתכוון?
  • תראה, כבר בתורה כתוב "לא טוב היות האדם לבדו". בלשון המשנה אפשר לומר על ה'לבדיות' הזאת: "וכשאני לעצמי – מה אני?".
  • מה הקשר למה שדיברנו קודם?
  • זה קשור מאוד. כי לפני נאמר "אם אין 'אני' לי, מי לי?". קודם צריך שיהיה לך 'אני' מגובש – אדם שיודע מה הוא רוצה מעצמו, שיש לו זהות דתית, זהות מקצועית. ורק אז הוא יכול לבחור עם מי להקים משפחה.
  • אני מבין שזה גם קשור למה שנאמר בתורה קודם לכן: "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו". קודם צריך לבסס את האישיות העצמאית, ורק אחר כך להתקשר עם נפש נוספת.
  • אני מסכים. כדי להקים משפחה, אכן צריך זהות מגובשת, צריך עצמאות, צריך נפרדות מן ההורים.
  • ומה עוד צריך?
  • עוד שני דברים חשובים מאוד: יכולת לקחת אחריות על החיים שלך מצד אחד, ויכולת לפתח קשר עמוק עם נפש אחרת מצד שני.
  • אתה מתחיל להפחיד אותי. צריך בשביל זה כמה שנים...
  • מה פתאום? אחרי כל מה שעברת בחיים – מכינה, צבא – לא חסר לך הרבה. רק להדק עוד כמה ברגים. לא נכון "למרוח את זה יותר מידי". קח כמה חודשים בישיבה, תתאפס על עצמך, תחליט בעצמך מה אתה הולך ללמוד, וקדימה...
  • השתגעת?! רק להתחיל ללמוד וכבר להתחתן?! תן קצת חופש...
  • תגיד לי, מה קרה לך? שכחת את החלק האחרון של המשנה?! על זה אמרו שם: "ואם לא עכשיו, אימתי?". הקמת משפחה היא דבר מספיק חשוב כדי לא לדחות אותו כשלא מוכרחים.
  • ואיך נסתדר, בלי שיש לי מקצוע, בלי דירה?
  • זה התפקיד שלך לתת את התשובות. גם אם אתה לא יודע בדיוק איך תסתדר, אני מאמין שיש לך את זה. ייתכן שזה מאתגר, ייתכן שיש לזה מחירים, אבל אתה כבר מסוגל לקחת על זה את האחריות. לא?!
  • אני צריך קצת לחשוב על זה...
  • בסדר. תשובה כזאת היא תשובה של בחור אחראי. הייתי מודאג הרבה יותר אילו היית אומר ש"אין בעיה". הפחד מן האחריות בעצמו מעיד כמאה עדים על כך שיש לך אחריות. לך עם זה...
  • או קיי.
  • נו, אז מה עם הזאת שחשבתי עליה בשבילך?
  • כבר אמרתי לך שנחכה חצי שנה עד שאני מתאפס על עצמי...
  • בסדר, אחכה לך עם ההצעה הזאת...
  • רק רגע... והיא גם תחכה?
  • ברור שלא.
  • זה לא חבל לי להסתכן לפספס כזאת הצעה טובה?
  • יכול להיות שחבל, אבל חבל עוד יותר להתחיל כאשר עדיין לא מוכנים לזה. תקווה שהיא לא תתחתן עד אז...
  • ואם זה מה שיקרה. יהיו לך עוד הצעות בשבילי?
  • אמנם אני לא כזה שדכן, אבל לא אלמן ישראל. יגיעו עוד הצעות.
  • תשמע, אני לא הולך להיות בחור ישיבה למשך כמה שנים, כזה שכל הסביבה רוקדת מסביבו עם הצעות. אני הולך לאוניברסיטה, שם זה לא כל כך זורם.
  • אני לא יודע מה זורם יותר או פחות. אני רק יכול לתת לך כל מיני כיוונים.
  • מה למשל? לבנות על זה שאני אכיר מישהי באחד הקורסים או במדשאות של הקמפוס?
  • גם זה יכול להיות. אבל אני לא נביא. אני לא מתעסק עם השאלה "מה יהיה?" אלא בשאלה "מה תוכל לעשות?".
  • ומה אפשר לעשות?
  • תראה, כבר חז"ל לימדו אותנו שצריך ומותר להשתמש בדרכים מאוד מגוונות כדי למצוא את בת הזוג, כל זמן שהן נשארות בתוך המסגרת של ההלכה.
  • למה אתה מתכוון?
  • אתה מכיר את המשנה על מה שעשו בט"ו באב וביום כיפור?
  • אתה מדבר על המחולות בכרמים? יש דבר כזה היום?!
  • אתה צודק שאין דבר כזה היום, אבל אני מתאר לעצמי שכבר אז זה לא היה ה'מיינסטרים'.
  • אז בשביל מה הריקודים האלה בכרמים?
  • אני לא בטוח שזה היה בדיוק מה שאתה מתאר לעצמך, ריקוד בלט או 'הורה'. אני מניח שזה לא היה יותר מסיבוב עדין במעגל. אבל לא זה מה שחשוב. מה שחשוב הוא שצריך לתת הזדמנות גם לאלה שצורת ההיכרות המקובלת לא מתאימה להם. חז"ל היו מוכנים לפתוח כמה "חלונות" בנורמות המקובלות כדי לאפשר עוד דרכי היכרות, ובלבד שתהיה אפשרות לכולם להקים בית בישראל.
  • אהם... מה שאני שומע ממך זה לא להיות מקובע ולא להיות מרובע. יש כל מיני דרכים, ולפעמים נכון ללכת אפילו בשולי הדרכים. העיקר להגיע למטרה.
  • נכון. כאשר יגיע הזמן שלך להתחיל, אל תחכה שאחרים יעשו את זה בשבילך. תהיה פתוח. תהיה יוזמתי. תהיה אפילו מקורי, ובעזרת ה' תצליח.
  • הבנתי. "אם אין 'אני' [מגובש] לי – מי [תהיה] לי? וכש'אני' לעצמי [לבדי], מה אני? ואם לא [להתחיל] עכשיו [כאני כבר מסוגל], אימתי?".
  
הרב עזריאל אריאל - ייעוץ נישואין,  הדרכה בתהליך ההיכרות
טל' 052-3003106; דוא"ל: azriel11@neto.net..il


6. חיפוש אחר בן הזוג / ד"ר ציפי ריין - פסיכולוגית
ליווי והכוונה לקראת זוגיות ונישואים

בממלכה רחוקה מעבר לים חיה לה נסיכה. כל חייה עברו עליה במסגרות החינוכיות הרגילות של כל נסיכה טיפוסית, ולאחר סיום לימודיה לנסיכה היה ברור כמו רעם ביום בהיר כי היא אמורה להתארס לאחד מיורשי העצר הרבים שהיו פזורים בממלכות השכנות. הכל היה אמור להיות פשוט ומאורגן, עד גיל 21 הנסיכה הייתה אמורה למצוא את בחיר לבה ולהתחתן. ואז כשהגיע היום הגורלי בו הנסיכה החלה לקבל הצעות מבכירי בחורי הסביבה קרה דבר מוזר. הנסיכה החלה להיפגש עם מיטב הבחורים מהממלכות השכנות אבל אף אחד מהם לא היה האביר המושלם על הסוס הלבן לו היא כמהה וייחלה כל חייה. האחד לא היה מספיק דתי ואידיאליסט, אצל השני משהו במראה החיצוני לא היה זה, והשלישי היה נמוך ממנה בראש. הרביעי ממש התאים מחשבתית אבל הרגש שם לא התפתח והחמישי לא ידע איך לחזר אחריה ובכלל לא התנהל בפגישה כמו שצריך. המלך והמלכה שצפו בתופעה היו ממש לחוצים, הרי כל חברותיה של בתם כבר התארסו, וגם הנסיכה החלה להיות לחוצה, לא פשוט להיות נסיכה בת 21 רווקה. טובי המומחים התכנסו במצוות המלך על מנת לטכס עצה, איך לעזור לנסיכה.
וגם בעולמינו לכאורה הדברים היו אמורים להיות פשוטים – סך הכל למצוא את המכסה לסיר, כלומר להתאים בין בחור לבחורה. אבל לפעמים קשה הזיווג כקריעת ים סוף. לדוגמה השבוע הגיע אלי בחור מקסים לייעוץ שספר על בחורה שהוא יוצא איתה כבר 3 חודשים והוא גם מרגיש כלפיה משהו, אבל זה עוד לא מספיק מבחינתו כדי להציע נישואים. בחורה אחרת פנתה אלי כדי לבחון האם היא עושה משהו לא נכון בדייטים כי רובם נגמרים אחרי פגישה אחת או שתיים, ובחורה נוספת שקבעה עימי לשבוע הבא רוצה להתייעץ על איך להתגבר על קשר עם בחור, שנגמר ועדיין מלווה אותה כשהיא יוצאת עם בחור חדש.
ואכן בעבר זה היה מספיק, בחור ובחורה היו מתחתנים כי הייתה ביניהם התאמה – לא התאמה נפשית, אלא התאמה במעמד הכלכלי ובדרישותיהם מהנישואים. הם בנו בית והביאו ילדים לעולם, וגם אם הם לא הסתדרו, וגם אם הם רבו לעיתים, הם נשארו יחד נשואים, כי לא מתגרשים, לא נהוג להתגרש. וגם לא היה נהוג לא להתחתן, כמעט ולא היו רווקים. אלו שהיו רווקים היו כאלה שכנראה היה בהם פגם ולא הצליחו לחתן אותם. ופעם, בעבר היה קשה להסתדר אם לא היית נשוי, היו כ"כ הרבה עבודות בית – כביסה, בישול וכו' (ולא היו מכונות שעשו הכל), וכמובן היה צריך גם לפרנס. אדם אחד לא יכל להספיק הכל – גם עבודות בית וגם עבודה בחוץ, נדרשו שניים למלאכה.
אז למה לפעמים למצוא את בן/בת הזוג הנו עניין מסובך. אולי כי כיום עברנו ממצב שבו היינו צריכים זוגיות למצב שבו אנחנו בוחרים בזוגיות. אם בעבר היה קשה להסתדר אם לא היית נשוי, זה גם לא היה נורמטיבי לא להתחתן. היום עברנו לעולם בו בוחרים להתחתן, בוחרים בזוגיות, ועכשיו צריך ללמוד איך יודעים לבחור, איך בוחרים באדם מתאים, איך יודעים מתי קשר אינו מתאים.
ישנם שלושה דברים שחייבים להיות בקשר זוגי ויעזרו בבחירת בן/בת זוג:
  1. בכל קשר זוגי חייבת להיות איזושהי משיכה/התאהבות – עם זאת ישנם אנשים שהמשיכה/התאהבות שלהם יציבים ויש כאלה שהמשיכה/התאהבות שלהם עולים ויורדים. לכן אל תשוו בין שני סוגי האנשים האלו. ובחורים ובחורות בדפוס העולה והיורד צריכים ללמוד לא להיבהל גם בירידות של הרגש.
  2. תקשורת טובה – תקשורת היא דבר שמתפתח עם הזמן, ולכן בתחילת קשר יש לראות שיש ניצנים של תקשורת טובה. כלומר שניתן לספר לשני לא רק צדדים יפים וטובים של עצמי אלא גם דברים פחות טובים.
  3. הימצאות עם אדם טוב בעל מידות טובות.
והכלל הנוסף הוא שבכל שאלה או בעיה בנושאי זוגיות שווה להתייעץ עם בעל מקצוע, כדי לבחור טוב ובעיקר כדי להגיע לסיום אגדת הילדים שבו הנסיכה מצאה את בחיר ליבה והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה.
ד"ר ציפי ריין, פסיכולוגית ומטפלת זוגית ומשפחתית, מנהלת מחלקת הייעוץ בארגון ישפה, מרצה במכללת אורות ובאוניברסיטת בר אילן.
טל: 0546293660 או 0525619884
 
 
7. להיות שלם עם עצמי / נעם פיזם – פסיכולוג מומחה
 
על פרשת דרכים
 
במאמר זה ננסה להתמודד עם תופעה של קשיי התמודדות לאחר השירות הצבאי. לא פעם מתעורר דיון ציבורי על ההיבטים הסוציולוגיים של תופעה זו (הטיול לחו"ל, בחירת עבודה, וכו'..). ננסה כאן להציג את ההתמודדות הנפשית של הפרט אשר חווה את תקופת הסיום של השירות הצבאי/שירות לאומי/ שנות ישיבה - כחוויה משברית. חוויה שיכולה לבוא לידי ביטוי במצב רוח ירוד, בירידה תפקודית, דחיית החלטות ואפילו בתסמיני דיכאון.
 
סיום השירות הצבאי מהווה סיום תקופה אינטנסיבית אשר למעשה מסיימת תקופת חיים, בה המסגרות היו מאד ברורות ומחייבות (גן ילדים, בית ספר, ישיבה תיכונית, ישיבה/ שירות לאומי/ צבא). לכאורה, מדובר אפילו ביציאה לחירות ושחרור מעול ומחוייבות. לראשונה, החיים הם על פי החלטה שלך ללא פקודות או הוראות מה צריך לעשות. אולם, המעבר לחיים ללא מסגרת טומן בחובו גם שתי נקודות שיש לתת עליהן את הדעת: החשש מהלא-ידוע וההכרה שלך כי מדובר בפרשת דרכים משמעותית בחייך.
החשש מהלא ידוע (סוף זה תמיד התחלה): למרות סיום תקופה אינטנסיבית ומאתגרת, השגרה הייתה מאד מוגדרת והכללים היו פחות או יותר ברורים. סיום השירות, אם כן, הוא אובדן, אובדן של מסגרת מוכרת. כבני אדם אנו מרגישים נוח במקום מוכר ונשלט, ופחות נוח במקום לא צפוי ולא ברור. הבחירה בפרשת הדרכים לאחר השירות היא בין אפשרויות בלתי מוגבלות: אם בשאלות של בחירת לימודים או יציאה לטיול ואם בשאלות פנימיות, כמו הרצון לקשר זוגי או שאלות סביב שאיפות תורניות-רוחניות. המאפיין את האפשרויות הבלתי מוגבלות האלו הוא, שבכל החלטה יש את האפשרות להיכשל, לטעות או להתקדם ולפרוח. שלל האפשריות מחזקות את תחושת אי השליטה על העתיד: "אם החלטתי, איך אדע שהחלטתי טובה עבורי?"
הכרעות על פרשת דרכים: מעבר לתחושת ההתמודדות עם הלא-נודע, רגעי הכרעה ובחירת כיוון בחיים הם תהליך של "ייצור עצמי" ובנית אישיות וזהות. בבניית הזהות האישית יש את הרצון לממש את הפוטנציאל הגלום בך. המהר"ל בתפארת ישראל (פרק ג) שואל מדוע ההדגשה בפרשת בראשית על האדם שנוצר מן האדמה? תשובתו היא, כי המייחד את האדם הוא הדמיון לאדמה: "האדמה מיוחדת במה שהיא בכוח ויש בה יציאה לפועל כל הדברים היוצאים ממנה.. וזה עניין האדם שהוא בכוח ויצא שלמותו אל הפועל". המהר"ל מדגיש כי האדם הוא פוטנציאל, כשם שהאדמה היא פוטנציאל לגידולים השונים הצומחים ממנה. בפרשת הדרכים, כשאדם מכיר בבגרותו ורואה את האפשרות הנקרית בדרכו, הוא מכיר בצורך שלו לממש את עצמו. יכולת המימוש והיצירה העצמית תלויה רק באדם עצמו. ואולם כאן, באופן פרדוקסאלי דווקא כשאדם מעוניין במימוש הפוטנציאל שלו, הוא נחשף לכך שהוא מוגבל (כפי שהראה הפילוסוף הדני סרן קירקגור). אנו מוגבלים בשל הנתונים הפיזיים והפיזיולוגיים שלנו, אך אנו גם מוגבלים בשל מציאות חברתית מסויימת: לחצים חברתיים, ציפיות של ההורים וציפיות של האדם מעצמו. בנוסף, הנסיון האישי יכול גם הוא להגביל את היכולת להכריע, כמו אירועים של כשלונות בעבר.
בצורה פשטנית יותר, ניתן לומר כי פרשת הדרכים מאופיינת בחשש מהעתיד ומהשפעת העבר על קבלת ההחלטות. העומס הנפשי הקיים בשלב זה של הכרעות בחיים, מעצים את גודל השעה ובו בזמן מחליש את הכוחות ומוביל לדחיית החלטות ולתסכול.
 
איך מתגברים על הקושי?
ראשית, אין פתרונות קסם וכל אחד יוכל למצוא את השיטות המועילות לו בהתמודדות עם המשבר. וכשם שפרצופיהם שונים כך דיעותיהן שונות, ולכן לא נצביע כאן על שיטה אחת. אולם, נציג מספר נקודות כלליות העולות מתוך דברינו:
1. ההתמודדות עם אובדן המסגרת תהיה בבניית מסגרת חלופית. מסגרת יכולה להוות מקור לסדר יום, וכן מקור לתחושת הישגיות ומימוש או סיפוק אישי (לדוג', עבודה, לימודים, טיול מתוכנן, התנדבות, ועוד).
2. הכרעות לגבי העתיד הן בעלות משמעות גדולה, ויהיה זה נכון להתייעץ עם אנשי מקצוע או עם בעלי ניסיון בתחומים הרלוונטיים. עם זאת, חשוב לזכור כי ייעוץ יכול לתת מידע מועיל, אך הבחירה נשארת עדיין ביד האדם. אולם, בניית הזהות לא נעשית מהחלטה אחת ואפילו לא מסדרת החלטות. ההכרה בכך שאין החלטה חד פעמית שתעצב את כל חיינו, והיכולת להפנים כי כבני אדם איננו מושלמים ויתכנו נפילות וטעויות, יכולות להקל במעט את התחושה המוגזמת של "גודל השעה".
3. כשהקושי הנפשי רב, וכשללא מסגרת חשים חוסר בטחון ודכדוך, אני ממליץ בראש ובראשונה לשתף אנשים קרובים או לפנות לייעוץ מקצועי. שיתוף של אדם קרוב או איש מקצוע, יכול להקל על תחושת הבדידות, ולסייע בתהליכי הבחירה וקבלת ההחלטות לעתיד טוב יותר.
 
נעם פיזם, 0542622024
 
8. למצוא את דרכי / איתמר יואלי - מנהל תחום בשרות הציבורי
 
תעשי/ה רק מה שאת/ה חושב/ת שיהיה לך טוב
אבל מה מתאים לי לעשות?
בהתבסס על השיר המוכר של מאיר גולדברג שבעיקרו כל אחד/ת צריך לעשות את מה שיעשה לו טוב, אני מבקש לפתוח עם חמש נקודות אותן צריך לדעת לפני שמתחילים לתכנן את התוכניות העתידיות שלנו בהקשר של מה לעשות אחרי הצבא/שירות לאומי/הסדר וכו' (מכיוון שאני לא רוצה להמשיך לכתוב עם / / מכאן אני עובר ללשון זכר מטעמי נוחות בלבד)
  1. תוחלת החיים עולה
תוחלת החיים בישראל עולה כמו בשאר המדינות המפותחות בעולם (OECD), והיא עומדת היום על 77-81 שנה בממוצע (תלוי בשיוך המגדרי שלכם), לכן אם אתם ב"ה בריאים לא שותים לא מעשנים ואפילו משחקים סנוקר, תוחלת החיים שלכם עשויה להיות גבוהה בהרבה.
עובדה זו מציבה לפנינו אתגר כפול: מצד אחד, למה למהר? (באמת) כל החיים לפנינו, מצד שני, מה נעשה בהם, איזו משמעות ניצוק לתוכם והאם נוכל להשאיר את חותמנו בצורה יותר משמעותית בעוה"ז מאשר להיות רשומים על לוח שחור בגודל של 10*5 ס"מ עם מנורת לד אדומה לידו בבית הכנסת.
 
  1. שנות עבודה
לפני מספר שנים לא רב גיל הפרישה בישראל עמד על:65 לגברים ו-60 לנשים. כיום גיל הפרישה עומד על 67 ו-64 בהתאמה ולאחרונה מתרבים הדיונים בהגדלתו.
עובדה זו לא אומרת שאנשים יעבדו יותר שנים, אלא מאיזה שלב המדינה תתחיל לשלם קצבאות, פנסיה וכדומה.
בנוסף בתעשיות החדשות ובאלו הנכחדות, פחות ופחות ניתן למצוא אנשים שמצליחים להחזיק במקום עבודה אחד יותר מעשר שנים, הן בשל מעבר תעשיות לאזורים בהם שכר העבודה נמוך יותר והן בשל הצורך לרענן את הטכנולוגיות ואיתם את האנשים המועסקים בהם.
 
  1. חסכונות
כל החיים שלנו אמרו לנו לחסוך (כי לך תדע מה יהיה), אולם בשל העובדה שתוחלת החיים עולה, יוקר המחייה במדינה מפותחת כמו שלנו (בה יש מערכות בריאות, חינוך וכלכלה מתקדמות) רק עולה. יש צורך לחסוך לשנים רבות יותר בהן נצא ממעגל העבודה כדי שנמשיך לחיות באותה רמת חיים אליה התרגלנו.
 
  1. ביקוש והיצע
העולם היום שייך לצעירים לפחות בכל מה שקשור לשוק העבודה. בני 40 + מתקשים מאוד למצוא ולהשתלב באותן עבודות/תחומים בהם עבדו לפני שנאלצו/אולצו לפרוש מכל מיני סיבות (היו יקרים מידי, החברה נסגרה, התייעלות, אי התאמה ועוד), למרות היתרונות היחסיים שיש לאותם אנשים כמו: ניסיון, זמינות לעבודה ועוד.
לאור זאת יש משמעות רבה להשתלב בשוק העבודה בגיל צעיר, לרכוש ניסיון והון עצמי, ולהתאים את עצמנו כל הזמן לביקוש בשוק העבודה הן על ידי לימוד מקצוע מבוקש או השתלמויות מקצועיות בתחומים רחבים.
 
  1. הון עצמי ראשוני
חוקי המשכנתא החדשים דורשים הון עצמי של כ40% מערך הנכס. בנוסף, הון עצמי דרוש להקמת עסק, חתונה, לימודים וכל חלום אחר אשר יכול להניב בעתיד פירות ("תשואה" בשפה המקצועית).
 
לאחר שראינו כי כל החיים לפנינו וכי ככל הנראה נעבוד ביותר מעבודה אחת, וכי באמת צריך לחסוך ועלינו ללמוד מקצוע מבוקש על מנת שיהיה עלינו מה להציע כך שנוכל לצבור הון עצמי ראשוני (ואם הצלחתם לעקוב אחרי המשפט הארוך הזה), עדיין נשאר לנו לבחור מה לעשות עכשיו.
 
להלן מספר טיפים: למה כדאי לעשות שיהיה לכם טוב (בעתיד)!
  1. בנו אישיות משלכם - לכו לישיבה/מכינה לחיים/מדרשה
נכון, זה לא מתאים לכולם ולעיתים זה יכול להיות קצת בזבוז זמן ומשאבים, אולם המפגש עם אנשים גדולים והעיסוק בסוגיות הנצח שלנו יכשירו אתכם טוב יותר ומהר יותר להתמודד עם מאורעות החיים והשאלות הערכיות אליהם תדרשו בשנים הבאות.
תקופה זו תאפשר לכם ללמוד על עצמכם להתפתח ובעיקר לבנות אישיות שתתרום לכם ולסביבה.
 
  1.  אל תלכו אחורה
מעט החסכונות העומדים לרשותכם אחרי הצבא/ש"ל (מענק שחרור וכו') הם בסיס כלכלי טוב להתחיל משהו חדש... השקיעו אותם בתבונה בדברים שיקדמו אתכם לעתיד טוב יותר (רכישת מקצוע, חתונה, הקמת עסק ועוד).
למרות שלא טיילתי במזרח (ואפילו לא יצאתי מהארץ שלא במסגרת פעילות מבצעית) טיול אתגרי ככל שיהיה, במדינות עולם שלישי לא יקדם אתכם לעבר המטרה, עדיף לשתות צ'אי מסאלה בבית קפה מקומי ולשלם עליו 15 ₪, להתקלח מברז מים במחיר 8 ₪ לקוב, מאשר להתקלח בגיגית ולדמיין שהכל בזול בשם אשליית הרופי (אגב למי שמתעקש להנות בעוה"ז בזול יש את Ebay ודומיו ).
לקיחת פסק זמן מ"החיים האמיתיים" נכונה במקרים מסויימים אולם ככלל, ככל שתתחילו מוקדם (יחסית) תוכלו באמת לחרוש את הארץ (והעולם) בלי דאגות ומתוך אחריות, גם אם לא תוכלו לעשות את כל האטרקציות שרציתם...
 
  1. לכו להתייעץ
נכון זה נשמע רע "ללכת לייעוץ" אולם היום בכל חברה ולכל מנכ"ל יש יועץ בנושא כספים ומס = רו"ח, יש יועץ משפטי = עו"ד, יש יועץ בנושא מכירות = מנהל שיווק ואם אתה טייקון אז גם יש לך יועץ על = מקובל...
המנכ"ל בסופו של דבר מקבל החלטות אבל רק אחרי שהתייעץ, לכן, זו לא בושה להתייעץ לגבי העתיד שלכם: מה ללמוד, מה מתאים לכם לעשות, למה אתם מסוגלים. אתם בסופו של דבר תחליטו מה טוב לכם אך רק לאחר שקיבלתם מידע ושקלתם חלופות.
יש יועצים מקצועיים "על המדף" כמו מבחן פסיכומטרי/תי"ל שנותן לך "מספר"/ציון לגבי סיכויי קבלה והצלחה במקצוע מסויים, יש ייעוץ של מבחני אישיות/מקצוע כמו מבחני פילת/אדם מילא וכו'...
קיים גם יעוץ אישי עם פסיכולוג תעסוקתי, חברת השמה, מחנך מהעבר, ר"מ או אפילו בן משפחה שיש לו ניסיון תעסוקתי עשיר. (בסוגריים אוסיף שחשוב גם להתייעץ עם הורים, אחים בוגרים וחברים אולם זה לא תמיד הכי אובייקטיבי, אלא אם כן אתה רוצה להיות רופא או עו"ד).
 
  1. תלמדו
בארץ יש מגוון רחב של מוסדות לימוד הן לתואר והן להכשרה מקצועית. תואר ראשון אקדמי כיום הוא ממש לא מותרות. במהלך הלימודים, מלבד את המקצוע אותו תבחרו ללמוד, תלמדו גם כלים אקדמיים ואחרים שיקנו לכם יכולת למידה עצמית וחיפוש מידע ומחקר, אשר יסייעו לכם רבות בהמשך הדרך להתקדם במקומות העבודה.
כאשר תבחרו מקצוע ללמוד, חשוב שתבררו אילו תחומים הם יצרניים בעלי פוטנציאל עיסוק שבצידו יש תרומה לתל"ג ואליו תחומים הם אולי "מעניינים" אולם אפשרויות העיסוק בהם זניחות לאור תרומתם השולית לתעשייה.
 
  1. לסיום תחפשו להמשיך לתרום
בשנים האחרונות תרמתם לחברה, בתנועת הנוער, בשירות ובכל מיני פרוייקטים נוספים.
גם בשנות העבודה ניתן להמשיך לתרום ולעשות עשייה משמעותית למען הכלל. כאשר תבחרו מקצוע ללמוד, מקום עבודה, מקום מגורים ובכלל, תזכרו את השליחות שיש לכם לשכלל את הכלכלה של מדינת ישראל. ההצלחה שלכם והתרומה שלכם לתל"ג היא תרומה לביסוסה הכלכלי חברתי של מדינת ישראל, לעובדה זו יש ערך רב בפני עצמה בבחירה מה נכון כעת לעשות.
 
תוכל/י תמיד לבחור
כל מה שתרצי לזכור. בהצלחה
 
איתמר יואלי
מנהל תחום בשרות הציבורי

 
  1. עצה טובה לסיום / הרב איל ורד רם במכון מאיר
 יישוב הדעת
 
 
מַה שֶּׁהָעוֹלָם רְחוֹקִים מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְאֵינָם מִתְקָרְבִים אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, הוּא רַק מֵחֲמַת שֶׁאֵין לָהֶם יִשּׁוּב - הַדַּעַת, וְאֵינָם מְיַשְּׁבִין עַצְמָן. וְהָעִקָּר לְהִשְׁתַּדֵּל לְיַשֵּׁב עַצְמוֹ הֵיטֵב, מָה הַתַּכְלִית מִכָּל הַתַּאֲווֹת וּמִכָּל עִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, הֵן תַּאֲווֹת הַנִּכְנָסוֹת לַגּוּף, הֵן תַּאֲווֹת שֶׁחוּץ לַגּוּף, כְּגוֹן כָּבוֹד, וְאָז בְּוַדַּאי יָשׁוּב אֶל ה' (ספר ליקוטי מוהר"ן - מהדורא בתרא סימן י)
 
 שלום לך. זה עתה השתחררת. השרות היה ארוך, משמעותי. ועכשיו – האזרחות. החופש. כל כך הרבה אפשרויות נפתחות בעת ובעונה אחת, אף אחת מהן לא בצבע זית אחיד. המון גוונים.
ויחד עם האפשרויות הנפתחות, יש גם משימות שעומדות על הפרק. צריך לבחור. לבחור בת זוג, ולבחור עיסוק ולימודים, ולבחור מקום מגורים.
בחירות כל כך משמעותיות מצטמצמות לפרק זמן מאוד קצר. ואלו הן בחירות שילוו אותך כל החיים.
ולכן באנו לומר לך - אל תמהר.
כדאי ללמוד ולהכין את הבחירות האלו היטב. כאן אין אפשרות לשנות כל ארבע שנים. פה זה לחיים שלמים.
כדאי מאוד לברר לעצמי – מה אני רוצה? מה חשוב לי באמת? איזה תכונות אני מחפש בבת זוג שתהיה אשתי לאורך שנים? מה חשוב לי שיהיה בה? מה חשוב לי שיהיה בי לקראת קשר כזה.
גם בבחירת מקצוע - כדאי מאוד להתייעץ. לקחת הכוון מקצועי. למה אני מוכשר? איפה אוכל להוציא את כוחותי אל הפועל בצורה הכי טובה ושמחה. כסף זה דבר חשוב אבל לא החשוב ביותר. יותר חשובה היא השמחה, הסיפוק ותחושת המשמעות. האם הבאת את אלו בחשבון כאשר באת לבחור מקצוע?
יש דברים בחיים שלוקחים זמן. תהליכים המצריכים הבשלה. אחרי שנות צבא אינטנסיביות, יש מקום לקחת כמה חודשים של התבוננות. של בחינה מחודשת. הפתגם אומר שהעצלן- ממהר להחליט כי אין לו כח לחשוב. אך המעמיק, לא מפחד ממחשבה ומבירור – לאן הולכים.
לימוד תורה אחרי הצבא יכול לתת פרספקטיבה שכזו. המפגש עם עניני הנצח שאינם מהכאן ועכשיו הבוער, יכולים לתת יישוב הדעת וכיוונים אמיתיים בחיים.
לימוד תורה נותן לנו את ישוב הדעת המדובר לעיל. היכולת ליישב את דעתו, לשבת עם דעתו, להגיע לתובנות פנימיות ובהירות, מצריכה פעמים זמן, ומרחב. לא תדלג על זה.
גם לימוד התורה צריך להעשות במסגרת מתאימה, אך המפגש המחודש עם אותיות הקודש, יכול לתת מבט מרענן ויכולת לבירור אמיתי - לאן אני רוצה ללכת.
החיים דומים למסע. מסע טוב מתחיל מהכנה ראויה. מה שהופך אותו למסע ולא לאוסף טיולים אקראיים. רגע לפני שאתה נכנס פנימה לתוך רצף ארוך של לימודים, עבודה, הקמת בית, ילדים, ועוד, כדאי מאוד לעצור, לנשום לחשוב, להתפלל היטב את תפילת הדרך - אך הפעם זו הדרך של חייך, שתוליכני ותצעידני ותגיעני לחיים, לשמחה ושלום. אמן.
שיהיה לך בהצלחה.
 
 
 
 המאמר מנוסח בלשון זכר אבל מופנה כמובן גם לנשים.

 

נבנה ע"י מערכת בניית אתרים של yeshiva.org.il                      שאל את הרב | לוח שנה | כניסת שבת  |  יציאת שבת