דין חמץ בפסח
 
שִׁבְעַת יָמִים שְׂאֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם כִּי כָּל אֹכֵל מַחְמֶצֶת וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל בַּגֵּר וּבְאֶזְרַח הָאָרֶץ (שמות יב)
מַצּוֹת יֵאָכֵל אֵת שִׁבְעַת הַיָּמִים וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלֶךָ (שמות יג)
 
 
בכל גבולך - למה נאמר? לפי שנאמר שאור לא ימצא בבתיכם, שומע אני כשמועו, ת"ל בכל גבולך. א"כ למה נאמר בבתיכם - מה ביתך ברשותך, אף גבולך ברשותך, יצא חמצו של ישראל שהוא ברשות נכרי, אף על פי שהוא יכול לבערו אבל אינו ברשותו, יצא חמצו של נכרי שהוא ברשות ישראל וחמץ שנפלה עליו מפולת אף על פי שהוא ברשותו אבל אינו יכול לבערו. (מכילתא דרבי ישמעאל בא - מסכתא דפסחא פרשה יז)
 
ת"ר שבעת ימים שאר לא ימצא בבתיכם מה תלמוד לומר? והלא כבר נאמר לא יראה לך שאר [ולא יראה לך חמץ] בכל גבלך. לפי שנאמר לא יראה לך שאר - שלך אי אתה רואה, אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה. (פסחים דף ה עמוד ב)
 
 
  1. עיין במסכת פסחים דף ו עמוד א וברש"י שם
 
גמרא:
תנו רבנן: נכרי שנכנס לחצירו של ישראל ובציקו בידו - אין זקוק לבער. הפקידו אצלו - זקוק לבער. יחד לו בית - אין זקוק לבער, שנאמר לא ימצא. מאי קאמר? אמר רב פפא: ארישא קאי, והכי קאמר: הפקידו אצלו - זקוק לבער, שנאמר לא ימצא. רב אשי אמר: לעולם אסיפא קאי, והכי קאמר: יחד לו בית - אין זקוק לבער, שנאמר לא ימצא בבתיכם - והא לאו דידיה הוא, דנכרי כי קא מעייל - לביתא דנפשיה קא מעייל. למימרא דשכירות קניא? והתנן: אף במקום שאמרו להשכיר - לא לבית דירה אמרו, מפני שמכניסין לתוכו עבודה זרה. ואי סלקא דעתך דשכירות קניא, כי קא מעייל - לביתיה דנפשיה קא מעייל - שאני הכא, דאפקיה רחמנא בלשון לא ימצא - מי שמצוי בידך, יצא זה שאינו מצוי בידך.
 
רש"י שם:
אין זקוק לבער - לא הזקיקוהו להוציא את הנכרי מן הבית, כדאמרן: אבל אתה רואה של אחרים.
הפקידו אצלו - וקביל עליה אחריות, כדמפרש ואזיל, זקוק לבער.
יחד לו בית - כלומר: לא קיבלו עליו, אלא אמר ליה הרי הבית לפניך, הנח באחת מן הזויות - אין זקוק לבער.
מאי קאמר - היכי יליף מלא ימצא?
לעולם אסיפא - ולא ימצא משמע המצוי בידך לכל חפצך, היינו דקביל עליה אחריות, דהוי כדידיה.
אף במקום שאמרו - להשכיר בפרק קמא דעבודה זרה תנן: אין משכירין בתים לנכרים בארץ ישראל, אבל בסוריא משכירין וכל שכן בחוצה לארץ, ואף במקום שהתירו להשכיר לא לבית דירה התיר אלא להעמיד בו בהמות ועצים, ולא שידור הוא בה.
שאין מצוי בידך - שהרי אותה זוית מסורה לנכרי.
 
  1. עיין בתוספות שם ד"ה "יחד לו בית"
 
יחד לו בית - פ"ה דלא קיבל עליו אחריות אלא אמר ליה הרי הבית לפניך וקשה לר"י מאי איריא יחד, אפילו לא יחד נמי והכי נמי מסיק בסמוך למימר דשכירות קניא.
ופר"ת דאפילו באחריות מיירי ומשום הכי מפיק מלא ימצא דלא חשיב מצוי כיון שיחד לו בית ורב פפא אית ליה מסברא כיון שיחד לו בית הוי כאלו קיבל עליו אחריות על חמצו של נכרי בביתו של נכרי.
 
  1. עיין בדברי ר"ן על הרי"ף מסכת פסחים דף ב עמוד ב
 
גרסי' בגמ' ת"ר נכרי הנכנס לחצרו של ישראל ובצקו בידו אין זקוק לבער הפקידו אצלו זקוק לבער ייחד לו בית אין זקוק לבער שנאמר לא ימצא ופרש"י ז"ל נכרי שנכנס לחצרו של ישראל ובצקו בידו אין זקוק לבער שלא הזקיקוהו להוציא את הנכרי מן הבית כדאמר אבל אתה רואה של אחרי' הפקידו אצלו בסתם זקוק לבער דכיון שקבלו ברשותו כמאן דקביל עליה אחריות דמי כדאמרינן בב"ק (דף מח ב) כנוס שורך ברשותי חייב אבל ייחד לו בית הוה ליה כמאן דאמר כנוס שורך ברשותך דאמרי' התם דפטור זהו דרך פרש"י ז"ל אבל ר"ת ז"ל פירש דבשקבל עליו אחריות עסקינן ואפ"ה כיון דייחד לו בית שרי דהוה ליה כמקבל אחריות על חמצו של נכרי בביתו של נכרי דשרי שהרי אפילו חמצו של ישראל כל שהוא ברשות הנכרי אינו עובר עליו והכי איתא במכילתא בפר' י"ז דתניא התם בכל גבולך למה נאמר לפי שנאמר בבתיכם שומע אני כמשמעו ת"ל בכל גבולך א"כ למה נאמר בבתיכם לומר לך מה ביתך ברשותך אף גבולך ברשותך יצא חמצו של ישראל שהוא ברשות הנכרי אף על פי שהוא יכול לבערו אבל אינו ברשותו [ויצא חמצו של נכרי שהוא ברשות ישראל וחמצו שנפלה עליו מפולת אף על פי שהוא ברשותו אינו יכול לבערו]:
 
  1. עיין ברש"י על התורה, שמות פרק יב פסוק יט
 
[שבעת ימים שאר] לא ימצא בבתיכם – (מכילתא) מנין לגבולין, תלמוד לומר (להלן יג ז) [לא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאר] בכל גבולך. מה תלמוד לומר בבתיכם, מה ביתך ברשותך אף גבולך שברשותך, יצא חמצו של נכרי שהוא אצל ישראל ולא קבל עליו אחריות.
 
 
  1. עיין בדברי הרמב"ן שמות פרק יב פסוק יט
 
לא ימצא בבתיכם - מנין לגבולין, ת"ל בכל גבולך (להלן יג ז). מה ת"ל בבתיכם, מה ביתך ברשותך אף גבולך ברשותך, יצא חמצו של נכרי שהוא אצל ישראל ולא קבל עליו אחריות. זה לרש"י. ואינו מכוון אצלי, שאין במשמע "ברשותך" להוציא חמץ של נכרי, שהרי ברשותו הוא, ובתים וגבולין שוין הן בו, שהרי שתיהן רשות שלו וממון של אחרים. ועוד, שחמץ של נכרי שלא קבל עליו אחריות אינו בא בהיקש הזה, שאין של בתים פשוט להיתר יותר משל גבולין, אבל בבתים הוא במשמע איסור מן המקרא הזה דכתיב לא ימצא, והתירו יוצא לנו מדכתיב (להלן יג ז) לא יראה לך שאור, שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה, ואין לי אלא בגבולין בבתים מנין, תלמוד לומר שאור שאור לגזירה שוה, כמו שמפורש בתחילת מסכת פסחים (ה א):
 
 
  1. עיין בדברי המזרחי (רא"ם) שמות פרק יב פסוק יט ועיין בשו"ת שבט הלוי חלק א סימן קלח שמסביר את דבריו
 
הרא"ם:
[לא ימצא בבתיכם] מניין לגבולין. פירוש: לשאר גבולין חוץ מהבתים, כגון שדות וכרמים וכיוצא בהן, שהרי גם הבתים בכלל גבולין הן:
מה ביתך ברשותך, אף גבולך ברשותך. יצא חמצו של גוי שהוא אצל ישראל ולא קבל עליו אחריות. במכילתא. והכי פירושא: דמיתורא ד"ביתך", דלא הוה ליה למכתביה, דבכלל "גבולך" הוא, דרשינן: לאו "ביתך" ממש קאמר, אלא רשותך, כאילו אמר: שבעת ימים שאור לא ימצא ברשותך, שפירושו: באי זה שאור אמרתי, בשאור שכחך ורשותך עליו. ומינה ילפינן, ד"גבולך" נמי בהכי קמיירי. והא דקאמר "מה ביתך ברשותך אף גבולך ברשותך", אינו רצה לומר שלא אסרה תורה אלא הנמצא בגבולך, שהוא ברשותך, לאפוקי הנמצא בבית הגוי הדר בארץ ישראל, שאף על פי שהוא בגבולך אינו ברשותך, אלא הכי פירושו: דמאחר שפירש לך הכתוב בקרא "דלא ימצא בבתיכם", מכח יתורא דקרא שאסור השאור אינו אלא בשרשותך וכחך עליו, למדנו שאף אסור "ולא יראה לך שאור בכל גבולך" (יג, ז וכן הוא בדברים טז, ד) אינו אלא בשרשותך וכוחך עליו, לאפוקי שאור של גוי שהוא אצל ישראל, ולא קבל עליו אחריותו, שאין רשות ישראל וכחו עליו. וזה הפירוש מסכים עם מה שדרשו בפרק קמא דפסחים (פסחים ה ב) מ"לא יראה לך - שלך אי אתה רואה, אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה". אלא שזאת הברייתא הוציאה זה ממלת "בבתיכם", שמכח היתרות דרשו "בבתיכם", כמו לך, וכאילו אמר: שבעת ימים שאור לא ימצא לך, לאפוקי של אחרים ושל גבוה, שאין רשותך וכחך בהם. ומפני שמה שדרשו מקרא ד"לא ימצא בבתיכם" מכח יתורא ד"בבתיכם", הוא עצמו מה שדרשו בקרא ד"לא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור", לא הוצרך רש"י ז"ל להביא בפסוק ד"לא יראה לך" מה שדרשו בו רז"ל: "שלך אי אתה רואה", מאחר שכבר הוציא זה מקרא ד"לא ימצא בבתיכם". וזהו ששנו בברייתא במכילתא: "יצא חמצו של גוי שהוא אצל (...)
 
שבט הלוי:
וכתב הרא"מ דלרש"י אין הפירוש ביתך כמשמעו ר"ל מקומך אלא ביתך ר"ל ברשותו בכחו וחפצו, אלא שהברייתא בש"ס דילן יליף לה ממיעוט דלך, והמכילתא ממיעוט דביתך יע"ש באורך, וא"כ לר' אשי דלא ימצא לך דברייתא נשנה על צד היתר בלא קבלת אחריות יוצא דברייתא זו בשיטת המכילתא דנפיק לה מקרא דלא ימצא בבתיכם, אלא דלשיטת המכילתא עיקר הדרשה מבתיכם, ולברייתא זו עיקר הדרשה מלא ימצא (...).
 
  1. עיין בהמשך דברי שבט הלוי
 
ודע דלשיטת הרא"מ ברש"י דאיכא ב' ברייתות החולקות בדרשה דהיתר פקדון של גוי בלי קבלת אחריות יש להבין במה פליגי, והנראה בזה דפליגי בב' דעות של כתות הפוסקים בדין חמצו של ישראל ברשות ישראל אחר בלי קבלת אחריות, דדעת המג"א והב"ח סימן תמ"ג דגם של ישראל בלי קבלת אחריות אינו עובר ושל אחרים לאו דוקא גוי אלא גם של ישראל אחר, דהתורה הקפידה לענין איסור בל יראה שיהיה חמץ שלו ממש, ודעת התו"ח הגר"א והבית מאיר ועוד הרבה דחמצו של ישראל ברשות אחר עובר מה"ת הנפקד גם בלי קבלת אחריות, דשל גוי דממעטינן אינו בשביל שאינו שלך אלא דלא הוי חמץ של ישראל כהאי דחולין קל"ד קל"ה דטובא איכא התם דאינו ממעט מלשון לך וביתך דגנך וכיו"ב רק של גוי והקדש, אבל כללות ישראל הוא בכלל לשון לך, וכמש"כ זה בחי' בית מאיר שם באורך, וכנראה דזה תולה בב' דרשות הנ"ל דלש"ס דילן, דנפיק מלא יראה לך, לא ממעטינן אלא מה שסברא יותר למעט דהיינו של גוי אבל של ישראל אחר הוא בכלל לך כנ"ל, אבל להמכילתא כיון דכבר נפיק של גוי מלשון לא ימצא בביתך א"כ נשאר לא יראה לך לגלות דבעינן שלך דוקא לאפוקי אפי' של ישראל אחר בלי קבלת אחריות (...).
 

 

נבנה ע"י מערכת בניית אתרים של yeshiva.org.il                      שאל את הרב | לוח שנה | כניסת שבת  |  יציאת שבת