דף הבית >> המשך פרשת שבוע

כתב הרמ"א (ח"ב, פי"ב) שקורבנות היחיד בכור, פסח, מעשר מורים על ההשגחה העליונה ועל שלוש תקופות בחיי האדם: העליה (מקטנות)- הבכור, העמידה- הפסח, והירידה (לאחר הבשלות) - המעשר. ובחלק ג' פרק נ"ג: "קרבן פסח היה רומז על ימי עמידת האדם שמתחיל אז לישא וליתן ולרדוף אחרי מותרי הקניינים המדומים למלאות נפשו ונפשות אנשי ביתו התלויים בו. ובהיות כי בימים ההם האדם בכחו וביצר הרע גובר בו להיות בועט מתוך עושרו וכו' לזה צותה התורה קודם צאתם ממצרים שצוה להם השם יתעלה להשאיל כסף וזהב וכמו שנאמר (שמות ג) "ושאלה אשה משכנתה" ואז יצאו ברכוש גדול. וחששה התורה שלא ילמדו מזה לשקר לשום תכליתן ובטחונן בעושר ... ולכן צוותה לשחוט הפסח מן הצאן, וכבר נתבאר בענייני טעמי הקורבנות (פרק עשירי, חלק שני) שקרבן הצאן בא להורות שאל ישום אדם בטחונו בעשרו הבא מן הצאן, כדרשו ז"ל למה נקרא שמן "עשתרות", שמעשרות את בעליהן. ולכן צוותה התורה לשחטו ולהפסידו,  להורות על הפסד העולם, שעל ידי זה יתנחם ויחשב שלא יועיל ביום עברה ואין שלטון ביום המוות".
  • כלומר עניינו של קרבן הפסח הוא ללמד את האדם בעת העמידה שלו, כאשר הוא שולט כביכול על ממונו ורכושו, שיש לבטוח בה' ולדעת שהכל מאת ה', והוא זה שנותן והוא זה שלוקח ועל כך מקריב אדם קרבן פסח.
  • מתוך ראיה זו מפרש הרמ"א את כל פרטי הלכות קרבן הפסח:
  • הפסח בא למנוייו, ללמדנו כי "אין העושר בא אלא למי שנמנה עליו וכו'".
  • ואינו נאכל אלא לפי אוכליו, כי לא ניתן העושר אלא לאכלו ולא לצבור הון וכו'.
  • והיה מצוות הפסח שלא להותיר ממנו עד בוקר, כי כל מה שיש לו לאכול היום יאמר מה נאכל מחר, הכי זה מקטני אמנה. וכן היה הטעם במן שנצטווה בו שלא להותיר אלא ללקוט איש לפי אוכלו.
  • והיה ממצותיו שלא יאכל בו ערל וטמא, כי אינם זוכים לאכול שלהם בחייהם, כמו שנאמר בקהלת (ד,ח) יש אחד ואין שני גם בן ואח אין לו (ואין קץ לכל עמלו גם עינו לא תשבע עושר וכו') (מצודת דוד) "אינו שבעה מהעושר שכבר קבץ כי אין די לו בזה ולכן לא ינוח כי יחפוץ להרבות עוד").
  • והיה ממצותיו לאכול צלי ולא נא בשל מבושל, ... נא הוא מאכל רעבתנותא והאכלו מבושל הרי דרך מתינות אבל צלי הוא דרך ארץ ודרך האמצעי אשר הוא הטוב בכל הדרכים, ובאה התורה להורות דרך ארץ בקרבן פסח, כי הוא נתלה כדברי העושר ושאר קניינים של האדם הנקראים דרך ארץ איך יתנהג האדם בפעולותיו עד שתמיד יבחר בדרך האמצע.
  • והיה ממצותיו שלא ישבור בו עצם, כי הם עיקר בניין הגוף והם מעמידים הגוף על מכונו.
  • ולזה נאסר הפסח בשבירת עצמות, כי העיקר המכוון בקרבן הזה להיות מעמידי הגוף והמקיימים בניינו קיים.
  • וכן בהלכות שחיטתו: שורות שורות היה נשחט, של כסף, כסף, ושל זהב זהב, והיה נשחט בג' פעמים, כמו שאמרו שם במתניתין להיות העשירות היא בשלושה חלקים הן שיהא לו פחות מכדי צרכיו או יותר או כדי צרכיו, ואם מסתפק משלו הרי הוא עשיר בכל אחד ואחד מחלקי אלו, כמו שאמרו איזה עשיר, השמח בחלקו. אמנם אם הוא מכת שנאמר עליהם (קהלת ה') אוהב כסף לא ישבע כסף, הנה הוא נחשב לעני אף אם יהא לו מלא ביתו כסף וזהב. עכ"ד.
  • על כן כל עניין קרבן הפסח הוא ללמד את האדם את היחס הנכון לרכוש, משום שבני ישראל יוצאים מעבדות בה הם ריקם מכל, משום "מה שקנה עבד קנה רבו", והם הולכים להיות בעלי רכוש וגם "יצאו ברכוש גדול".
  • (תוספת שלי) וזהו גם עניין "לחם עוני" וכפי שמסביר המהר"ל שדווקא משום שהוא לחם עוני, דהיינו שהוא עשוי רק ממים ומקמח ואין בו שאר חומרים, הוא מורה על כך שהאדם לא משעובד לחומריות ומסתפק במועט וכן הוא עשיר.
  • ובדור שלנו ניתן ללמוד עוד דבר בעניין זה הרי דווקא מצה שמורה היא יקרה מאוד, כלומר צריך לשלם הרבה כסף כדי לאכול לחם עוני למהדרין, כפי שצריך להיות לחם עוני מהודר לפסח. אם כל השנה היה צריך לקנות לחם כזה, האדם היה מתרושש. אלא ללמדנו "שלאכול לחם עוני " כלומר להיות עשיר זהו הדבר היקר ביותר שיש בעולם ואליו האדם צריך לשאוף בחיים.

נבנה ע"י מערכת בניית אתרים של yeshiva.org.il                      שאל את הרב | לוח שנה | כניסת שבת  |  יציאת שבת