- פירוש…
- לא שהם חשבוהו לאלוקות, אבל ראו בו מעין מקום הופעת השכינה בארץ. אך כשמשה עלה להר סיני לקבל את לוחות הברית, אחרי מתן תורה, ולא חזר בזמן, הייתה המבוכה רבה. - מה קרה?
- פחד גדול אחז חלק מהעם בחושבם שהגילוי האלוקי התמידי נעלם מהם בהסתלקותו של משה. מזה באו לחטא הגדול של עשיית עגל הזהב. ואף שמעטים עשוהו, מכל מקום הרוב הסכימו בשתיקתם. - אבל, איך יתכן שאחר יציאת מצרים ומעמד הר סיני וכל הנסים הללו, חטאו בני ישראל בחטא של עבודה זרה?
- זו לא הייתה עבודה זרה ממש. - אז מה זה היה?
- זו הייתה טעות בהשגת עניין השכינה... - נשמע מעניין...
- הם אמרו על העגל "אלו אלוהיך ישראל". - מה זה מוכיח?
- הם רצו למקד את המושג "אלוקים" ולא להמציא אלוהים אחרים. הם רצו את שכינת האלוקים שראו במשה, והחליטו מדעתם שהיא תשכון בעגל. מתוך פחד ובלבול עשו זאת. - זה חמור מאוד!
- ודאי שזה חטא גדול, שהרי עברו על הציווי האלוקי לא לעשות פסל, אבל כוונתם היתה לתת סיפוק לתאוותם לגילוי אלוקי. - אם כך זו תביעה לגיטימית, לאחר שהאלוקים התגלה להם והוביל אותם עד כה! - ברור שהרצון לדביקות האלוקית הוא דבר מעולה, אבל הדרך בה מתחבר האלוקים עם ברואיו, היא עצמה קביעה אלוקית, ונעשית אך ורק על פי רצונו. הטעות הגדולה שלהם היתה חוסר הבנת המושג "ושכנתי בתוכם", כפי שכתוב בתורה "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". יש לכאורה סתירה בפסוק, הרי היה צריך להיות כתוב "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכו", אלא הרעיון הוא שהשכינה היא בתוך עם ישראל, בתוך בני ישראל, וזהו "ושכנתי בתוכם". כאשר עם ישראל מקיים את המצוות האלוקיות, שהן הרצונות האלוקיים, הוא בעצמו מהוה גילוי האלוקים - השכינה היא בתוכו ממש. הם לא הבינו שהמצוות הן הדרך להשגת דרגת החיבור הזה בין הקדוש-ברוך-הוא לבריאה. הם חפשו את השכינה בגורם חיצוני ולא הבינו שהזהות הישראלית היא עצמה המכשיר בו תופיע השכינה. היהודי צריך לעשות מעצמו כלי דרכו עוברת השכינה, אליו כל העולם נושא את עיניו על מנת לחפש קרבת אלוקים. - ובטח בגלל הטעות הזאת בתפיסה, משה שבר אתה לוחות...
- איך אתה מקשר את העניין? - בני ישראל כנראה הבינו שמשה לפני הסתלקותו יביא להם חפץ בו נמצאת השכינה, כלומר הלוחות. וכשמשה הבין שהעם מצפה ללוחות כמקור הופעת השכינה, ומתוך כך לא יגיעו להבנת "ושכנתי בתוכם", הוא שבר את הלוחות...
- באמת רעיון נפלא!