דף הבית >> המשך מאמר ראשי
 הרי דוד כבר נתבשר שיש "ניגוד עניינים" בין העיסוק במלחמה לבין המקדש: "... לֹא תִבְנֶה בַיִת לִשְׁמִי כִּי דָּמִים רַבִּים שָׁפַכְתָּ אַרְצָה לְפָנָי" (דברי הימים א, כב).
הכל מתחיל בפרשת "לך לך", בה נצטוה איש החסד האלוקי, אברהם אבינו, שני ציווים - "לך לך" ו"היה ברכה". "היה ברכה" הנו ציווי להיות מקור הברכה לעולם, מה שמחייב ליצור את הצינור  המביא את השפע - עם ישראל.
המשימה העליונה הזאת מתחילה להתבאר במהלך פרשיות ספר בראשית, המגלה לנו  קמעה קמעה שמפתח הברכה נרמז במילה "כה" וברעיון הגנוז בתוכה.
בשלוש בחינות התבדל אברהם אבינו מן הגויים - הוא "עבר" ("אברהם העברי"), הוא "הלך" ("לך לך") והוא "יצא": "וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ" (בראשית טו, ה). הוא נבדל לצורך הקרבה לאלוקים השייכות לארץ הקודש ויסוּד זרע הסגולה, ובשיא התהליך הזה מתבשר אברהם ש"כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ" הוא יהיה במדריגת "כה". אך לשם מה הייתה צריכה התורה להעיד בהמשך על איש האמונה הזה: "וְהֶאֱמִן בה' וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה" (בראשית טו, ו)? מה החידוש בזה שאברהם האמין בהבטחה ה' "כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ", עד שדבר זה נחשב לו ל"צדקה"?
אלא הדגש הוא שאברהם אכן האמין במדריגת "כה", אך עדיין לא הוכיח את שייכותו אליה. לכן הוא נקרא כאן  "צדיק" ("וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה"), ולא "ירא ה'" או "חסיד". אנו נצטרך עוד לחכות עד לעקדה כדי לראות איך מדרגה זו יוצאת באמת אל הפועל.
בעקדה אברהם עלה לדרגת "חסיד" בהשגת מדרגת "כה", המרמזת על ייעודו בעולם: "וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר וַאֲנִי וְהַנַּעַר נֵלְכָה עַד כֹּה וְנִשְׁתַּחֲוֶה וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם" (בראשית כב, ה). הוא מודיע שהוא הולך עד "כה" עד השגת מדרגה זו. ובאמת, בסוף הניסיון הנורא הזה, אומר לו המלאך: "כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹקים אַתָּה" (שם יב). כאן אברהם נקרא כבר "ירא אלוקים" - זהו שיא מידת החסידות, על פי ספר "מסילת ישרים", מה שמאפשר כבר את השגת מידת הקדושה (עיין מסילת ישרים מפרק כג). מן ההתעלות הזאת של אברהם אבינו, אנו נבין סוף סוף מהי מדרגת ה"כה" המסתורית הזאת, שאיתה בני ישראל מורידים ברכה לעולם. אברהם שנצטווה להיות שיא הופעת החסד בעולם ולברך את כל הגוים - "וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ" בראשית כב), עשה זאת דווקא מתוך עומק מידת הדין של העקדה. שם אמונתו שעשתה אותו "צדיק" נהפכה למציאות של האדם "החסיד", השולט על כל המציאות והמוסר את כל היקר לו על מנת לעשות את דבר ה' ("עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ בְּקֹלִי"). כך מורידים את החסד האמיתי לעולם, אף שלפעמים הדבר נראה כהפך הגמור. זהו סוד מדרגת "כה" הסוד של הזהות הישראלית הדורשת לפתח את היכולת להיכנס לכל המצבים ולהשתמש במידת הדין על מנת להוריד את החסד העליון לעולם, בעשיית רצון ה'. ובזכות מדרגה זו, זכה אברהם אבינו בירושלים עבור זרעו וקיבל את ברכתו של מלכי צדק להפיץ של האמונה בה' בעולם. שהרי דוקא לאחר מלחת חמשת המלכים כתוב "וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן: וַיְבָרֲכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ" (בראשית יד). כלומר, מלכי צדק שהיה מונותיאיסט חשב שאברהם לא מסוגל להפיץ את המונותיאיזם בעולם, משום שהוא איש חסדים שאיננו בעל גבורה. אך לאחר שראה שאברהם מסוגל גם להילחם, הוא ויתר לו על הכל ("הוציא לחם ויין" - פירושו ויתר לו על הגשמיות ועל הרוחניות, ועל ירושלים).
כל זה מביא אותנו אל הכהנים, שהרי עליהם רמז דוד המלך באומרו ברוח קודשו "וַחֲסִידֶיךָ יְבָרְכוּכָה" (תהילים קמה, י) כתוב "יברכוכה" ולא "יברכוך", רמז למדרגת "כה" שאותה מצווים הכהנים להוציא אל הפועל, כמפורש בתורה :"דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר כֹּה תְבָרֲכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר ו, כג) "כה תברכו", על ידי מדריגת "כה", שהיא שיא הופעת יכולת הברכה, כאשר מידת החסד שולטת לגמרי על מידת הדין, כאברהם בעקדה. הכהנים המסמלים את מידת החסד, כפי שכתוב בזהר (ח"ג קמה ע"ב): "כהן לא אשתכח מסטרא דדינא. מאי טעמא זכה כהן לחסד? בגין היראה, הדא הוא דכתיב: 'וְחֶסֶד ה' מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם עַל יְרֵאָיו וְצִדְקָתוֹ לִבְנֵי בָנים' (תהלים קג, יז)".  הכהנים שייכים לחסד, אך פועלים בשיא הגבורה של מידת הדין, כפי שהיא עבודתם במקדש, שהיו הולכים עם דם עד ארכובותיהם (פסחים סה ע"ב), ודווקא על ידי שחיטה וזריקת דם (פעולות של דין) מורידים חסד לישראל ולעולם כולו.

נבנה ע"י מערכת בניית אתרים של yeshiva.org.il                      שאל את הרב | לוח שנה | כניסת שבת  |  יציאת שבת