האם קריאת שמע דאורייתא או דרבנן?
 
 
  1. עיין בגמרא שבת יא ע"א בעניין הפקה מלימוד תורה לק"ש ולתפילה ועיין בפירוש רבי עובדיה מברטנורא על שבת פרק א משנה ב
 
גמרא
דתניא חברים שהיו עוסקין בתורה מפסיקין לקריאת שמע ואין מפסיקין לתפלה אמר רבי יוחנן לא שנו אלא כגון רבי שמעון בן יוחי וחביריו שתורתן אומנותן אבל כגון אנו מפסיקין לקריאת שמע ולתפלה והתניא כשם שאין מפסיקין לתפלה כך אין מפסיקין לקריאת שמע כי תני ההיא בעיבור שנה דאמר רב אדא בר אהבה וכן תנו סבי דהגרוניא אמר רבי אלעזר בר צדוק כשהיינו עוסקין בעיבור השנה ביבנה לא היינו מפסיקין לא לקריאת שמע ולא לתפלה:
 
ר' עובדיה מברטנורא
מפסיקין לק"ש - מלתא אחריתי נקט, והכי קאמר חברים העוסקים בתורה, מפסיקים תורתן לקריאת שמע דזמנה קבוע, דכתיב (דברים ו') ובשכבך ובקומך: ואין מפסיקין לתפלה - שאין לה זמן קבוע דאורייתא. ולא שנו אלא כגון רבי שמעון בן יוחאי וחביריו שתורתן אומנותן, אבל אנו הואיל ואנו מפסיקין תורתנו לאומנותנו כל שכן שנפסיק לתפלה.
 
שאלה 1: מהי סיבת ההבדל בין ק"ש לתפילה לפי ר' עובדיה מברטנורא?
 
  1. עיין בברכות כא ע"א במחלוקת בעניין קריאת שמע
 
אמר רב יהודה [אמר רב] ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא - אינו חוזר וקורא, ספק אמר אמת ויציב, ספק לא אמר - חוזר ואומר אמת ויציב. מאי טעמא - קריאת שמע דרבנן, אמת ויציב דאורייתא. - מתיב רב יוסף: (דברים ו) ובשכבך ובקומך! - אמר ליה אביי: ההוא בדברי תורה כתיב. תנן: בעל קרי מהרהר בלבו ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה, ועל המזון - מברך לאחריו ואינו מברך לפניו. ואי סלקא דעתך אמת ויציב דאורייתא - לברוך לאחריה! מאי טעמא מברך - אי משום יציאת מצרים - הא אדכר ליה בקריאת שמע. ונימא הא ולא לבעי הא! - קריאת שמע עדיפא, דאית בה תרתי. ורבי אלעזר אמר: ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא - חוזר וקורא קריאת שמע, ספק התפלל ספק לא התפלל - אינו חוזר ומתפלל. ורבי יוחנן אמר: ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו.
 
רש"י: אמת ויציב דאורייתא היא - שמזכיר בה יציאת מצרים, דחיובא דאורייתא היא, דכתיב למען תזכר את יום צאתך מארץ מצרים (דברים ט"ז):
 
שאלה 2: מי הם החולקים בעניין קריאת שמע, מה דעותיהם, ולפי מי אמורה להיות ההלכה?
 
  1. עיין בדברי הריף ברכות יב ע"ב
 
רב יהודה אמר שמואל ספק קרא ק"ש ספק לא קרא אינו חוזר וקורא ספק אמר אמת ויציב ספק לא אמר חוזר ואומר אלמא קסבר ק"ש דרבנן אמת ויציב דאורייתא ורבי אלעזר אמר ספק קרא ק"ש ספק לא קרא חוזר וקורא ספק התפלל ספק לא התפלל אינו חוזר ומתפלל ר' יוחנן אמר ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו ולית הלכתא כשמואל דאמר ק"ש דרבנן דקי"ל ק"ש דאורייתא והלכתא כר' יוחנן דאמר הלואי שיתפלל אדם כל היום כולו.
 
 
שאלה 3: כמו מי נפסקה ההלכה?
 
  1. עיין בכסף משנה הלכות קריאת שמע פ"ב הלכה יג
 
ספק קרא ק"ש וכו'. בפרק מי שמתו (שם כ"א.) אמר רב יהודה אמר שמואל ספק קרא ק"ש ספק לא קרא אינו חוזר וקורא מ"ט ק"ש דרבנן ורבי אלעזר אמר ספק קרא ק"ש ספק לא קרא חוזר וקורא. וכתבו הרי"ף והרא"ש ולית הלכתא כשמואל דאמר ק"ש דרבנן דקי"ל ק"ש דאורייתא:
ונ"ל דנפקא ליה מדאשכחן כמה ברייתות דדייני דיני ק"ש מקראי ומשמע דראיות גמורות נינהו ולשמואל נצטרך לומר דאסמכתות הם.
 
שאלה 4: למה לא פסק הרי"ף כשמואל?
 
 
  1. עיין בשו"ת שאגת אריה (ישנות) בדיני ק"ש סימן א
 
בפ' מי שמתו (דף כא) אר"י (אמר שמואל) ספק קרא ק"ש ספק לא קרא אינו חוזר וקורא ספק אמר אמת ויציב ספק לא אמר חוזר ואומר. מ"ט ק"ש דרבנן אמת ויציב דאוריית'. ור"א אמר ספק קרא ק"ש ספק לא קרא חוזר וקורא ספק התפלל ספק לא התפלל אינו חוזר ומתפלל. וכתב הרי"ף ולית הלכת' כשמואל דאמר ק"ש דרבנן דקי"ל ק"ש דאוריית' ע"כ. וכן פסקו רוב הפוסקים ז"ל ולא ביארו דבריהם אמאי לא קי"ל כשמואל דאמר ק"ש דרבנן ואדרב' מצד הסבר' היה נראה דקי"ל כשמואל לגבי ר"א דהוי כתלמיד לגבי שמואל כדמוכח בש"ס בכמה דוכתי ור' יוחנן דפליג עליה דר"א התם ואמר ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו מ"מ בק"ש לא גלי דעתי' כמאן ס"ל. והכ"מ כ' בפ"ב מהל' ק"ש ונ"ל דנפק' להו מדאשכחן כמה ברייתות דדיינו דיני ק"ש מקראי ומשמע דראיות גמורו' נינהו ולשמואל נצטרך לומר דאסמכתות הם ע"כ. ואין בדבריו טעם וכי נתחכם יותר משמואל דוודאי ידע כל הני ברייתות ובמתניתין נמי תנן בפ"ק דברכו' (דף יא) בש"א בערב כל אדם יטה ויקרא ובבקר יעמוד שנא' בשכבך ובקומך ובה"א כל אדם קורין כדרכן שנא' ובלכתך בדרך א"כ למה נאמר ובשכבך ובקומך בשעה שבני אדם שוכבין ובשעה שבני אדם עומדין וכי לא ידע שמואל ממתני' ואפ"ה ס"ל דק"ש דרבנן. אבל נ"ל דראיית הפוסקים דק"ש דאוריי' מהא דאמרינן באותה סוגי' מתיב רב יוסף ובשכבך ובקומך א"ל אביי ההוא בד"ת כתיב. ובפ"ק דנדרים (דף ח) אמרינן אמר רב גידל אמר רב האומר אשכים ואשנה פ' זה אשנה מסכתא זו נדר גדול נדר לאלהי ישראל ופריך והלא מושבע ועומד הוא ואין שבועה חל על שבועה מאי קמ"ל דאפי' זרוזי בעלמא היינו דרב גידל קמיית' ומשני הא קמ"ל כיון דאי בעי פטר נפשיה בק"ש שחרית וערבי' מש"ה חל שבוע' עליה ומדקאמר כיון דאי בעי פטר נפשיה בק"ש שחרית וערבית ש"מ דובשכבך ובקומך לאו בד"ת כתיב אלא בק"ש איירי וק"ש דאוריית' וכיון דרב ס"ל כר"א דק"ש דאוריית' ה"ל שמואל יחידאה לגבי'. ועוד דקי"ל הלכת' כרב לגבי שמואל באיסורי.
 
שאלה 5: למה טעמו של הכסף משנה לא נראה?
שאלה 6: איך מוכיח השאגת אריה שאין הלכה כשמואל?
שאלה 7: בסוגיא של ברכות כא ע"א, איך שמואל מסביר שק"ש דרבנן לשיטתו לאור הקושיא מפסוק "בשכבך ובקומך"?
שאלה 8: איך שמואל יסתדר עם הגמרא בשבת יא ע"א (שמובאת בתחילת הדף)? הסבר את הקושי.
 
 
  1. עיין בשאגת אריה שם בהמשך שמתרץ קושיה זו
 
אבל אכתי קשה לי מהא דתנן בפ"ק דשבת (דף ט) לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל לא יכנס אדם למרחץ ולא לבורסקי ולא לאכול ולא לדין ואם התחילו אין מפסיקין מפסיקין לק"ש ואין מפסיקין לתפלה. ובגמ' (דף יא) הא תנא ליה רישא אין מפסיקין ומשני סיפא אתאן לד"ת דתני' חברים שהיו עוסקין בד"ת מפסיקין לק"ש ואין מפסיקין לתפלה ופירש רש"י מפסיקין תורתן לק"ש דזמנה דאוריית' מובשכבך ובקומך ואין מפסיקין לתפלה ע"כ. וא"כ לשמואל דאמר ק"ש דרבנן אמאי מפסיקין לק"ש יותר מלתפלה ואי משום מצות ד"ת דושכבך ובקומך הרי בחברים העוסקין בתורה עסקינן ובזה יצאו ידי חובת של ובשכבך ובקומך של תורה לשמואל ולמה מפסיקין לק"ש דכיון שעוסקין בד"ת שוב אין ק"ש אלא מדרבנן. ונ"ל דלשמואל ה"ט דמפסיקין לק"ש אף על גב דלחברי' העוסקים בתורה ק"ש אינה אלא מדרבנן דכיון דאית בה קבלת עול מלכות שמים החמירו בה חכמים יותר מתפלה וחייבו להפסיק לחברים העוסקים בד"ת לק"ש יותר מלתפלה
 
שאלה 9: למה אם ק"ש דרבנן היא עדיפה על תפילה?
 
  1. עיין ברמב"ם הלכות תפילה פרק ו הלכה ה ובהלכות קריאת שמע פרק ב הלכה ה-ו
 
רמב"ם הלכות תפילה פרק ו הלכה ה
כיון שהגיע זמן מנחה גדולה לא יכנס למרחץ אפילו להזיע עד שיתפלל שמא יתעלף ויבטל מן התפלה ולא לאכול אפילו אכילת עראי שמא ימשך באכילה ולא לדון אפילו בגמר דין שמא יסתר הדין וימשך ויבטל מן התפלה וכן לא ישב לפני הספר לספור אפילו תספורת הדיוט עד שיתפלל שמא ישבר הזוג ולא ליכנס לבורסקי סמוך למנחה עד שיתפלל שמא יראה הפסד במלאכתו ויתעסק בה ויתעכב מן התפלה ואם התחיל באחת מאלו לא יפסיק אלא גומר ואח"כ מתפלל תפלת מנחה:
 
רמב"ם הלכות קריאת שמע פרק ב הלכה ה
היה עוסק בתלמוד תורה והגיע זמן קריאת שמע פוסק וקורא ומברך לפניה ולאחריה, היה עוסק בצרכי רבים לא יפסוק אלא יגמור עסקיהן ויקרא אם נשאר עת לקרות. היה עוסק באכילה או שהיה במרחץ או שהיה עוסק בתספורת או שהיה מהפך בעורות או שהיו עוסקין בדין גומר ואחר כך קורא קריאת שמע, ואם היה מתיירא שמא יעבור זמן קריאה ופסק וקרא הרי זה משובח.
 
 
שאלה 10: נסה להוכיח מכאן שלכאורה לרמב"ם ק"ש דרבנן.
 
 
  1. עיין בכסף משנה הלכות קריאת שמע פרק ב הלכה ו
 
... ואי קשיא דההיא דשבת דאין מפסיקין לתפלה בדאיכא שהות קתני בהדה דמפסיקין לק"ש אף ע"ג דאיכא שהות סובר רבינו כי היא דוקא לד"ת כמו שהעמיד שם הגמרא אתאן לד"ת וסובר רבינו דחמירא אכילה מד"ת דבד"ת פוסק ובאכילה ובאינך אינו פוסק וכ"כ שם בפירוש המשנה וכן מורה סדר לשונו כאן כי לעיל כתב שאם היה עוסק בדברי תורה פוסק לק"ש וכאן כתב שאם היה עוסק באכילה אינו פוסק. וטעמו משום דכשעוסק בדברי תורה כשפוסק מהם לק"ש אין זה הפסק שגם ק"ש ד"ת הם משא"כ להפסיק מאכילה לקריאת שמע.
 
שאלה 11: למה לפי דבריו ניתן לומר שאין שום ראיה שק"ש דרבנן?
 
 
  1. למסקנה עיין בהקדמת הרמב"ם להלכות קריאת שמע, שפסק כרוב הפוסקים, אך עיין בתוס'  מנחות מג ע"ב ד"ה "ואיזו" שפוסק אחרת
 
רמב"ם הקדמה להלכות ק"ש
הלכות קריאת שמע. מצות עשה אחת והיא לקרות קריאת שמע פעמים ביום. וביאור מצוה זו בפרקים אלו.
 
מנחות מג ע"ב
לכדתניא: וראיתם אותו וזכרתם - ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת התלויה בו, ואיזו זו? זו קרית שמע, דתנן: מאימתי קורין את שמע בשחרית? משיכיר בין תכלת ללבן.
תוספות שם ד"ה "ואיזו"
ואיזו זו זו קרית שמע - אסמכתא בעלמא דקרית שמע דרבנן.
 

 

נבנה ע"י מערכת בניית אתרים של yeshiva.org.il                      שאל את הרב | לוח שנה | כניסת שבת  |  יציאת שבת