עלון דרך אמונה 85
לימוד אמונה
 מסר גבוה במתח נמוך / הרב אילן צפורי
לימוד אמונה
  • מה זה לימוד אמונה?
  • זה חלק רחב מאוד בלימוד התורה, והוא לא עוסק בלימוד של קיום הכללים והמצוות שה' ציוה את ישראל - מה שמכונה "ההלכה", אלא עוסק בלימוד העניין האלוקי והקשר ההכרתי שניתן לפתח כלפיו - מה שמכונה "האגדה"...
  • אבל למה בכלל צריך ללמוד אמונה? אמונה זה עניין של רגש ולא של שכל!
  • האמונה אינה לא שכל ולא רגש, אלא היא הגילוי העצמי היותר יסודי של מהות הנשמה...
  • זה נשמע כמו ציטוט מדברי הרב קוק... ומה המשמעות?
  • אכן. הרב קוק מסביר שהגילוי העצמי הזה צריך להדריך את הנשמה בתכונתה.
  • מה הכוונה?
  • הכוונה שהאמונה היא מימד תפיסתי עצמי, שאיננו בתחום השכל, כגון ניתוח מציאות, התבוננות ועוד, וגם לא בתחום הרגש, כגון התלהבות או התרגשות... זהו מימד הכרתי שמביא למודעות בסיסית בדבר העניין האלוקי.
  • לא הבנתי כלום!
  • יש מודעות יסודית המוטבעת באדם ומוכרת על ידו, כאשר הוא בריא. תכל'ס האדם יודע שיש אלוקים. לזה קוראים אמונה. אפשר לתאר את האמונה בכל מיני כינויים שיחדיו נותנים רושם אמיתי של עניינה: "חוש עליון", "מודעות לעצם החיים", "הזדהות עם המעבריות האלוקית שבנו", "אינסטינקט רוחני" וכו' - כל הביטויים הללו מבטאים מזוויות שונות את אותו עניין: האמונה היא חווית הקישור עם הבורא ולא חוות הדעת עליו או ההתרגשות ממנו...
  • אני עדיין לא איתך...
  • קשה להסביר את העניין... ישנם דברים שידועים לנו מבלי שנצטרך להוכיח אותם...
  • כגון?
  • כגון... ילד שיודע שאמו היא אכן אמא שלו. הוא לא מבקש ממנה הוכחה בשלב מסוים בחייו, נכון?
  • זו דוקא דוגמה לא טובה. הרי מה תגיד על ילד מאומץ?
  • נו, אני רק אומר שיש לאדם מודעות טבעית למציאות אמו, מודעות שאיננה דורשת לימוד והשכלה. וברור שיכולות להיות טעויות. גם באמונה יש טעויות, יש עבודה זרה...
  • לפי זה ברור הוא שלא ניתן "ללמוד אמונה". כפי שאהבה איננה מדע ולא שייך ללמוד אותה - או שאתה אוהב משהו או שאינך אוהב אותו. ומה יש ללמוד כאן?! לכל היותר נוכל ללמוד על אהבה. כך גם בעניין האמונה - היא לא נרכשת על ידי לימוד!
  • בעת שחלש האור של האמונה, אז בא השכל והרגש לפנות לפניה דרך. ולכן לימוד אמונה יכול להועיל להחזיר את האדם למצב של אמונה...
  • אבל הלימוד הוא בסך הכל מבט חיצוני על החיים. איך הוא יכול לעורר משהו עמוק כל כך כאמונה?
  • אתה צודק, האמונה היא כנשמה המשפיעה על האישיות כולה ואף על הגוף, ואילו הלימוד הוא בשכל, ברעיון, מופשט וחיצוני. אבל לימוד האמונה לא בא להוסיף ידיעה בעלמא על הימצאות הבורא. הוא בא לברר את כל פרטי ההנהגה האלוקית ורצונותיו האמיתיים, ומתוך כך לעורר את הכרת האמונה כאשר היא חבויה בעומק פנימיות התודעה...
  • ואיך לומדים אמונה?
  • לומדים אמונה מספרי היסוד של חכמי ישראל. לומדים את דברי הרמב"ם על יסודות האמונה. לומדים למשל את ספר הכוזרי, עם מפרשים. ובדורנו, בעיקר לומדים את כתבי הרב קוק, שהכיר את עומק עניינן של נשמות דור התקומה הלאומית ואת נתיבות פיתוח אמונתן, וזעק זעקה עמוקה לעורר את הדור ללימוד אמונה...
(המאמר מבוסס על "שמונה קבצים" , קובץ א, ריט).
 
דרך מורשת / הרב יעקב מרגלית
 
המצווה הראשונה
המצווה הראשונה ממצוות העשה על פי דרכו של הרמב"ם, היא "לידע שיש שם אלו-ה", והמצווה השניה היא "ליחדו". כיצד מקיימים מצוות אלו? הרי אלו עניינים שבלב, או שמאמינים שיש ה' והוא אחד, או שלא מאמינים. התשובה לכך היא שאמונה היא תכונה טבעית לאדם בכלל, ובאופן משמעותי יותר במי שהוא מזרעו של המאמין הגדול, אברהם אבינו. אבל תכונה זו דורשת פיתוח ושכלול הנעשים על ידי לימוד. הלימוד נדרש לא רק כדי להביא את האמונה למודעותנו, אלא גם להעמיק בתכניה ולזקקה מסיגיה. לדוגמא הרמב"ם (הלכות תשובה פרק ג הלכה ז) כותב "חמישה הן הנקראים מינים: האומר שאין שם אלו-ה ואין לעולם מנהיג, והאומר שיש שם מנהיג אבל הן שניים או יותר, והאומר שיש שם רבון אחד אבל שהוא גוף ובעל תמונה, וכן האומר שאינו לבדו הראשון וצור לכל, וכן העובד כוכב או מזל וזולתו כדי להיות מליץ בינו ובין רבון העולמים. כל אחד מחמשה אלו הוא מין". ועל מינים אלו כותב הרמב"ם שאין להם חלק לעולם הבא, והם נכרתין ואובדין על גודל רשעם. מעיר על דבריו בר פלוגתתו - הראב"ד: "ולמה קרא לזה מין, וכמה גדולים וטובים ממנו הלכו בזו המחשבה לפי מה שראו במקראות, ויותר ממה שראו באגדות המשבשות את הדעות". אין כוונתו של הראב"ד להצדיק ח"ו את הדעה המצדיקה את הגשמת האלוקות, אלא לומר שהם טועים בעיונם, ועל כן אין ראוי לקרוא להם מינים. לענייננו למדנו גודל חשיבותו של לימוד ענייני אמונה.
התבוננות נוספת בדברי הראב"ד מעוררת שאלה - כיצד אנשים חשובים בדורו טעו ולא הצליחו להשתחרר מתפיסה מחשבתית שכזו? במיוחד לאור העובדה שכיום אין בעיה להסביר גם לנערים צעירים על אלוקים מופשט שאין לו גוף ולא דמות הגוף וכו'. התשובה לכך היא שהחברה האנושית התבגרה, עולם המושגים הפך למופשט יותר, כל הפיזיקה המודרנית היא כזו, כך תורת היחסות, כך תורת הקוונטים, ובתחומים רבים נוספים. וזה מחלחל עד עולם המושגים של נערים שחיים שעות רבות בעולמות וירטואליים. כיוון שכך אי אפשר שרק מושגי האמונה ישארו כפי שהיו באלף הקודם.
בחוברת "לשלשה באלול" שהוציא הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל לזכרו של אביו, מסופר (עמ' כ) על שיחה בין הרב לבין הרידב"ז, מגדולי התורה בדורו (רבה של צפת, נפטר בשנת תרע"ד). כך אמר הרידב"ז "מחשבות כ"ג (כוונתו לרב קוק) גבהו ממני ומהשגתי, ואני הייתי רוצה ביהדות פשוטה כמו שהיתה הסבתא שלי ע"ה". ועל כך ענה לו הרב קוק "אמנם הסבתא של כ"ג (הרידב"ז) היתה מסתמא אשה כשרה וצדקת, כשהיא לעצמה, אבל בודאי לא יסכים כ"ג כי מדת השגת יראת השמים שלה היתה מספקת להנהגת כלל ישראל, לזה צריך בירור המחשבות מתוך רוממות מקורותיה של תורה". במקומות רבים בכתביו מסביר הרב שהפער בין אמונה ויראת שמים של סבתות לבין עומק המחשבות של הדור, הוא שורש השבר הרוחני העובר על עם ישראל בדורותינו. "כל מי שחונן בשכל לא יוכל להסתפק בלא הגיון שכלי, ואצלו לא תקום תמימות האמונה כי אם שתתחבר עם אור הדעת, ואם ימאס זה את הדעת תהיה אמונתו מלאה תוך ומרמה" (מדות הראי"ה עמ' קג).
לא רק בעיה אמונית רובצת לפתחו של המתעצל לעמול בבירור מושגי האמונה, גם עבודת ה' שלו תלקה בחסר, וכך כותב הרב בספר מוסר אביך (עמ' יח) "כל זמן שלא ילמד לעצמו שתתברר לו מעלת נשמת האדם, ומעלת ישראל, ומעלת הארץ הקדושה, וההשתוקקות הראויה לכל איש ישראל לבנין המקדש, וגדולת ישראל והתרוממותם בעולם, כמעט שאי אפשר לטעום טעם עבודה". היכולת להתפלל, להבין שליחותינו בעולם, ומתוך כך לגזור את תחומי הפעילות שלנו, דורשים בירור עמוק ויסודי של ערכי חיינו ואמונתנו. "דעת אלוקים אהבתו ויראת הרוממות, הבאה מתוך הכרה וידיעה... הוא היסוד הפנימי לכל העולם כולו, לכל החיים, לכל המטרות של כל התורה והמצוות, של כל התלמוד וההלכה, אם הוא כאן הכל כאן"(אגרות ראי"ה קמ"ט).
 
 
שו"ת בוגרי צבא / הרב דוד ספרלינג
האם יש נדר על כל דף בלימוד הדף היומי?
שאלה : התחלתי ללמוד דף יומי, וב"ה סיימתי מסכת ברכות, ועכשיו אנו במסכת שבת. אני לא אמרתי "בלי נדר" בתחילת הלימוד, ולפעמים אני מפסיד את השיעור (כשיש חתונה, או כשנוסעים לשבת וכו'), וחסרים לי כמה דפים. האם יש לי חיוב הלכתי להשלים אותם?
תשובה : לכאורה כשהתחלת ללמוד דף יומי, היה לזה תוקף של נדר שתלמד כל יום דף אחת מן הש"ס, וגם שתלמד את כל הדפים שבש"ס – זאת אומרת, קבלת ללמוד גם כל ה"דף" וגם כל "יומ[י]". הרי אפילו אם לא אמרת בלשון נדר, כשאדם סתם אומר שהוא ילמד דבר מסוים, זה עצמו מספיק לחייבו כנדר, כמו שכתוב בגמרא (נדרים ח ע"א) "אמר רב גידל אמר רב: האומר אשכים ואשנה פרק זה, אשנה מסכתא זו - נדר גדול נדר לאלקי ישראל". וכך נפסק בשולחן ערוך (יו"ד, ריג, ב; רג, ו וש"ך ה). לכן, נראה שכל אדם שלוקח על עצמו לימוד מסוים, ואומר שילמד דף יומי או פרק תנ"ך כל יום וכו', כבר חייב בדבר בתוקף של נדר.
לכן נראה שאתה חייב להשלים כל יום את הדף, ואם לא למדת את זה ביום, יש להשלימו מיד בלילה, כמו שכתוב בשולחן ערוך (או"ח רלח, ב) "אם יש לו חוק קבוע ללמוד כך וכך ליום והיה טרוד ביום ולא השלימו, ישלימנו בלילה מיד". והסיבה לכך היא שלמחרת בבוקר כבר עבר ה"יום" של הנדר (שהוא מהבוקר עד למחרת בבוקר), ונמצא שביום זה לא השלמת חובך, ועברת על הנדר.
האם נשאר חיוב להשלים את הלימוד אם גם עבר הלילה שאחרי יום חיובו? בזה נחלקו הדעות. יש אומרים שזה כאילו נדרת ללמוד את הדף דווקא ביומו, וכמו שמי שנדר להביא קרבן ביום מסוים, אם עבר זמנו בטל קרבנו, ואינו יכול להשלימו. אבל יש אומרים שזה אינו כן, ולמרות שנדרת ללמוד את הדף בכל יום, המשמעות הייתה שסוף כל סוף תלמד כל דף (ע' פתחי תשובה, יו"ד רמו, א, שנראה שדעתו נוטה שאכן חייב להשלים). ונראה לומר שבלימוד הדף היומי, כשהרבה מגידי שיעורים "מאחרים" בלימוד לפעמים, ואז משלימים כמה דפים קלים בפעם אחרת, שכוונת הקבלה הייתה ודאי להשלים את הדפים בסך הכל, ולאו דווקא ביום של הדף עצמו בלבד. לכן, למרות שלא קיימת את החלק של הדף "יומי", עדיין נשאר החיוב של ה"דף", ואתה חייב להשלים את הדפים החסרים.
ומפני חומרת האיסור של נדרים, כותב המשנה ברורה (סימן רלח ס"ק ה) "טוב שיתנה בתחלה שלא יהיה עליו דבר זה בנדר, פן יזדמן איזה פעם שלא יוכל להשלים".
למרות שודאי מן הראוי שתשלים את הדפים שחסרת – הרי בזה גם תזכה למצוות תלמוד תורה ביתר שלמות, וגם תזרז את עצמך להיות עקבי בעתיד ולא להפסיד – בכל זאת, כל מה שכתבנו היה רק בגדר "לכאורה". למעשה לא עברת (ב"ה) על איסור חמור של נדרים, גם אם לא אמרת בהתחלה "בלי נדר" כעצת המשנה ברורה. וזה מפני שבהתרת הנדרים שאמרת בערב ראש השנה, או בכל נדרי בערב יום הכיפורים, מסרת מודעה שאין ברצונך שהקבלות שלך יהיו בגדר נדרים. לא סומכים על התרת נדרים זו במקרה שבאמת אמרת נדר, שאז בוודאי צריך לקיימו, אבל במקרה הזה, אפשר לסמוך על התרת נדרים זו מפני צירוף של שתי סיבות: הראשונה היא שלא אמרת את הנדר במפורש אלא רק "אשנה פרק זה" (אף שהגמרא משווה זאת לנדר), והסיבה השנייה היא שבאמת לא התכוונת לנדר, ובמקרה כזה, התרת הנדרים של ערב ראש השנה מועילה, ואין הלקיחה על עצמך ללמוד דף יומי נחשבת לנדר שמחייב (ע' שו"ת מנחת שלמה חלק א סימן צא, כ).
לכן, למעשה, יש לעשות כל מאמץ להשלים את החסר, ותזכה באמת לסיים את כל הש"ס כראוי. אבל אין על זה חיוב של נדר, ואין בך חטא אם לא תצליח להשלים בסיבוב הזה של הדף היומי את כל הדפים. ואי"ה בסיבוב הבא בעוד שבע שנים (אם לא לפני זה) תזכה ללמוד כל דף ודף.
 
 
דרך ארץ נחלה / רועי פורייטר
 
"חץ שחור" על עזה...
 
שנת 1955 החלה הממשלה גועשת וסוערת לנוכח מחבל שהסתנן מרצועת עזה ורצח יהודי בעיר רחובות וכולם תמימי-דעים היו, שמכה קשה וכואבת צריכה להיות התגובה, ואכן זו האחרונה לא בוששה לבוא. "לא נוכל למנוע פגיעה ביהודים בפרדס", אמרו, "אך נוכל לקבוע מחיר לדמנו". יחידה 101 המוקמת לצורך ביצוע פעולות תגמול כנגד הבאים עלינו להטרידנו, יוצאת לדרכה. הבסיס הצבאי המצרי שבעזה נפגע ומתקנים בו פוצצו, ואף מכון המים ותחנת הרכבת לא נשכחו... המורל בעם עלה ולמצרים נגרם עלבון רב. לתגובה שכזו לא צפו.
פעולת-עזה, או בשמה הרשמי יותר "חץ שחור", זכתה להנצחה בדיוק במקום בו ניתן לצפות לאיזור ההתרחשות, ולעיר עזה כפי שהיא היום. ואכן, אנדרטת "חץ שחור" הוא אתר מושקע ומטופח, כיאה לאתר הנצחה וזיכרון, כך שגם מי שאיננו מבין בהיסטוריה ומורשת-קרב יוכל לצאת מורשם ומלא הערכה מהמקום. תרשים האירוע החקוק על השיש הלבן, מוקף בלוח המסודר בצורת חץ, העשוי שיש בצבע שחור. מתוחכם ועממי-דיו כדי שנבין.
העיר עזה, המיושבת ברציפות כבר 3500 שנה, כבר ראתה רבות. סוחרים שעגנו בנמל, שיירות שעברו דרכה בדרך המסחר הקדומה והראשית "דרך הים", שלטונות שהוחלפו, ואת שמשון הגיבור ממוטט שעריה על סרני-הפלשתים. כשכבשו החשמונאים את עזה הם הקימו בה קהילה יהודית שגדלה בתקופה הרומית, ובימי המשנה-והתלמוד היא מתוארת כ"ארץ טובה ושמנה ופירותיה משובחים" ובה "לחם ויין שמכינים היהודים לבדם". אחד מרבני העיר עזה היה לא אחר מאשר ר' ישראל נג'ארה, הוא מי שאחראי-אישית על כמה משירי השבת המפורסמים שלנו, ואף טמון בבית העלמין היהודי שם... בעזה.
לאחר שכבש נפוליאון את העיר, נאלצו תושביה לעזוב מחמת מחלת-הדבר הקשה שפרצה בה ורק לאחר מכן יכלו לשוב. אליעזר בן-יהודה ביקר בעזה כשחנכו את בית-הספר בו ילמדו בעברית... מאורעות תרפ"ט הגיעו ויהודי העיר, שאף את מלחמת העולם הראשונה שרדו בה – הוכרחו לעזוב את העיר.
בעבר הלא-כזה-רחוק, כשעוד יכלו להסתובב בתוככי העיר, מתארים חוקרי הארץ ומטייליה את רצפת הפסיפס של בית-הכנסת הנושאת את דיוקנו של דוד המלך הפורט עלי-נבל, ואת עמוד האבן הגדול עליו הייתה חריטה מרשימה של מנורת המקדש ולידה אתרוג ושופר, וכתובת בעברית ויוונית מתנוססת מתחתיה, שעמוד זה היה ועודנו עומד במקום לא אחר מאשר... במסגד הגדול של עזה!
נסיעה של מספר דקות תוביל אותנו לסיפור מרתק אחר לחלוטין: בשנות ה-50 בכפר חורפיש שבגליל תינוק קטן נולד, ועץ זית לכבודו ניטע. גדל הילד ויהי לסגן מפקד כוחות צה"ל ברצועת עזה. שנת 96. "מהומות הכותל" פורצות, ואל"מ נבי מרעיה נהרג מירי צלף ברפיח, ואותו עץ הזית עובר לכאן, לאנדרטה שהוקמה לזיכרו.
קילומטר וקצת נוספים של נסיעה, ואנו, איך לא, בתצפית נוספת, שבמרכזה פעמוני רוח. מאגר המים הניצפה במרחק מקורו במי-קולחין (מי-ביוב שעברו טיפול רציני) המגיעים לנגב מהשפד"ן שבגוש-דן (ותודה לתושבי המרכז על "תרומתם" לנגב...) שבזכותם זוכים שדות הנגב להשקייה דשנה וכמעט בלתי מוגבלת, אולי לקיים את דברי "הזקן" ,"וגם הנגב עוד יהיה פורח", בואכה שערי עזה.
 
 
 
אתנךת"א / הרב שלמה סוקניק
כְּכֹחִי אָז וּכְכֹחִי עָתָּה
 
מטרתו של לימוד האמונה, והעיסוק המתמיד בנושאי אמונה, הם כמובן - חיי אמונה. חיי האמונה היו נחלתם הקבועה של אותם ענקים, אבות האומה ומנהיגיה, אשר סיפור חייהם מסופר בתורה ובנביאים. דוגמא אחת מצוינת לדבר היא – כלב בן יפונה.
כלב היה בן ארבעים שנה כאשר הופיע לראשונה בכח אמונתו לעיני כל ישראל, בהסותו אותם אל משה ובאומרו לפניהם דברי אמונה – "עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ" (במדבר יד ל). כעבור ארבעים וחמש שנה בימי יהושע בא הוא ליטול שכר גבורת אמונתו – ולהודות לקב"ה על קיום הבטחתו לו - "וַיִּגְּשׁוּ בְנֵי יְהוּדָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בַּגִּלְגָּל וַיֹּאמֶר אֵלָיו כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה הַקְּנִזִּי אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר ד' אֶל מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹקִים עַל אֹדוֹתַי וְעַל אֹדוֹתֶיךָ בְּקָדֵשׁ בַּרְנֵעַ, בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה אָנֹכִי בִּשְׁלֹחַ מֹשֶׁה עֶבֶד ד' אֹתִי מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ לְרַגֵּל אֶת הָאָרֶץ וָאָשֵׁב אֹתוֹ דָּבָר כַּאֲשֶׁר עִם לְבָבִי, וְאַחַי אֲשֶׁר עָלוּ עִמִּי הִמְסִיו אֶת לֵב הָעָם וְאָנֹכִי מִלֵּאתִי אַחֲרֵי ד' אֱלֹקָי, וַיִּשָּׁבַע מֹשֶׁה בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר אִם לֹא הָאָרֶץ אֲשֶׁר דָּרְכָה רַגְלְךָ בָּהּ לְךָ תִהְיֶה לְנַחֲלָה וּלְבָנֶיךָ עַד עוֹלָם כִּי מִלֵּאתָ אַחֲרֵי ד' אֱלֹקָי" (יהושע יד ו-ט).
האמונה נותנת כח לאדם בהיותה מביאה אותו לדבקות באלוקיו, ומתוך כך לגלות את כוחו הפנימי, האמיתי והמקורי. ומאמונתו זכה כלב באומץ לב ובגבורה, מידה כנגד מידה לעומת מה שמילא אחר ד' אלוקיו בדבקות אמונתו, במעשיו ובמילותיו – "וְעַתָּה הִנֵּה הֶחֱיָה ד' אוֹתִי כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר זֶה אַרְבָּעִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה מֵאָז דִּבֶּר ד' אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֶל מֹשֶׁה אֲשֶׁר הָלַךְ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר וְעַתָּה הִנֵּה אָנֹכִי הַיּוֹם בֶּן חָמֵשׁ וּשְׁמוֹנִים שָׁנָה, עוֹדֶנִּי הַיּוֹם חָזָק כַּאֲשֶׁר בְּיוֹם שְׁלֹחַ אוֹתִי מֹשֶׁה כְּכֹחִי אָז וּכְכֹחִי עָתָּה לַמִּלְחָמָה וְלָצֵאת וְלָבוֹא" (שם י-יא).
מהי משמעות הכח הזה אשר נותר בכלב אחר ארבעים וחמש שנה, איזה כח נמצא באדם כל כך הרבה שנים אחרי גיל גבורתיו? - כאן אנחנו נזקקים לדברי אחד ממפרשי התנ"ך האחרונים – "אומרו 'עודני היום חזק כאשר ביום שלח אותי משה'... אני בכח עתה כמו בזמן הקודם, וזמן הקודם כמו זה הזמן, וזה לרמוז שהכח הצריך במלחמות ד' הוא החסידות ויראת ד' וההבטחה בו יתברך, כי על זה הכח יאמר כח שלא ישתנה בזמן הזקנה ולא יחליש כלל, ויוכל האדם לומר ככוחי אז ככוחי עתה שהם שוין, מה שאין כן בכח הגשמי והגבורה החומרית שבודאי הולכת לאחור ולא לפנים, וזאת הגבורה אינה צריכה למלחמת ישראל, כי אם הגבורה הראשונה, וזה אומרו 'למלחמה' ו'לצאת ולבוא', כי הגבורה הגופנית החומרית לא יוכל האדם שיהיה בטוח שיצא למלחמה ויבוא לשלום כי מי יודע כמה בני אדם יצאו לקראתו שאם הוא גיבור כנגד מאה שמא יצאו לקראתו אלף, ולזה אין לך גיבור בעל שכל שיצא למלחמה ויהי בטוח שיחזור לשלום, אומנם מי שהוא גיבור בצדקותיו ובמעשיו הטובים ובהבטחתו עליו יתברך, ודאי הוא בטוח על ד' שיצא לשלום ויחזור לשלום" (ספר "בעלי ברית אברהם" לרבי אברהם אזולאי בעל "חסד לאברהם").
האמונה היא ממלאת את האדם חיים, והיא נותנת לו עוז וגבורה, מכוח האמונה נמשכת באדם הדבקות האלוקית, ומדבקותו זו מופיעים העוז והגבורה לפעולה ולהצלחה. מתוך עומק השכלתו זו המאמינה ודבקה בד' אלוקיו ביקש כלב לרשת את הארץ אשר הובטחה לו במדבר – "וְעַתָּה תְּנָה לִּי אֶת הָהָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבֶּר ד' בַּיּוֹם הַהוּא כִּי אַתָּה שָׁמַעְתָּ בַיּוֹם הַהוּא כִּי עֲנָקִים שָׁם וְעָרִים גְּדֹלוֹת בְּצֻרוֹת אוּלַי ד' אוֹתִי וְהוֹרַשְׁתִּים כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ד', וַיְבָרְכֵהוּ יְהוֹשֻׁעַ וַיִּתֵּן אֶת חֶבְרוֹן לְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה לְנַחֲלָה, עַל כֵּן הָיְתָה חֶבְרוֹן לְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה הַקְּנִזִּי לְנַחֲלָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה יַעַן אֲשֶׁר מִלֵּא אַחֲרֵי ד' אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל" (שם יב-יד).
התגלות האמונה וגבורת כלב בניצחונו בחברון, היא גם הדבר המסיים את ימי הירושה של הארץ, וסיום מלחמות יהושע, כדברי הכתוב שם – "וְשֵׁם חֶבְרוֹן לְפָנִים קִרְיַת אַרְבַּע הָאָדָם הַגָּדוֹל בָּעֲנָקִים הוּא וְהָאָרֶץ שָׁקְטָה מִמִּלְחָמָה" (שם טו). גם לעתיד לבוא מילוי הארץ דעה ואמונה – הוא הזמן המובטח לבוא שלום ובטחון לארץ – "לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ד' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים" (ישעיה יא ט).
 
 
 
קדושה בינו לבינה / הרב אילן צפורי
 
שאל אותי בחור אחד שאלה שלא תמיד הבחורים מעיזים לשאול, אלא מעדיפים להתמודד איתה לבד. כך הוא הסיפור: הוא יצא עם בחורה מעל חודשיים ובקצב די מואץ. כבר מהפגישה הראשונה הוא הרגיש שמשהו מפריע לו, אך הוא, כאדם ירא שמיים ומתחזק בתורה, החליט לדחוק את המועקה הקטנה הזו. "הלא העניין באמת לא כל כך מהותי", שהרי הבחורה הייתה בחורה ממש טובה ונחמדה, אך "משהו ביופי שלה הפריע לי" כהגדרתו. היא לא הייתה מכוערת, אך... משהו לא לטעמו... מהפגישה השניה הוא החליט שלא צריך להקפיד על עניין זה, והפעיל על עצמו מכבש עצמי כבד כדי להתרחק מ"שאיפותיו השפלות", על פי הבנתו. בסופו של דבר, הוא לא הצליח להמשיך את הקשר, אך ורק בגלל סיבה זו. ועתה הוא שואל האם התנהגותו הייתה ראויה או שמא הוא צריך לעשות תשובה על "חטאו הנורא"...
כתשובה לעניין זה צריך לשים לב לכמה דברים. א) אין בחורה "לא יפה" בהגדרה (חוץ ממקרים לא נורמליים), אלא יש קשת רחבה מאוד בתחום היופי הנשי, ויש קשת רחבה מאוד בתחום הרגישות של הבחורים לגוונים השונים. ולכן השאלה איננה אם הבחורה יפה או לא, אלא האם היא מתאימה או לא (כמו בכל שאר העניינים העומדים לבדיקה). ב) צריך מאוד להיזהר מהמוסכמה החברתית של הגדרת היופי, המוכתבת על ידי התרבות השולטת, שהרי בתרבות המערבית למשל יש טשטוש מכוון בין זימה ליופי, והלא ביהדות אנו אומרים "שקר החן והבל היופי, אשה יראת ה' היא תתהלל (בהם)" – זאת אומרת שהצניעות היא דוקא הפרמטר המרכזי המגדיר את יופיה של אשה... ג) היות ומדובר ברגש, קשה להאמין שאדם יוכל לדחוק אותו לאורך זמן על ידי השכל, אלא אם כן יחול בו שינוי מהותי עם הזמן.
ולכן, כאשר בחור שמרגיש מועקה בגלל סוגיית היופי מחליט להתגבר, משום שהבחורה מתאימה לו (על פי הבנתו) בכל שאר התחומים, יש כאן הימור מסוים: רוב הסיכויים שאחרי החתונה, בזכות הגורל המשותף וההערכה ההדדית, הוא פשוט יגלה שהיופי הרוחני של אשתו מחפה על "חסרונותיה" ביופי החיצוני. אך מצד שני יתכן אדרבא ש"קשיי הביחד" יביאו אותו להזדקק לאגד חיצוני כמו היופי, כדי שיוכל לסבול את המשך הקשר "עד שיסתדר". ולכן ההחלטה להכריע בגלל יופי חיצוני הינה עניין סובייקטיבי לחלוטין – אדם צריך להכיר היטב את כוחותיו... ובודאי שאל לו להרגיש בושה בגלל החלטתו. והעיקר שהכל יהיה לשם שמיים!   
 
 
הרב יוני לביא
התרבות הזו לא לנו
 
המוקד של חג חנוכה הוא ההתמודדות התרבותית. מתיתיהו סיכן את חייו ואת משפחתו בהכריזו "מי לה' אלי", לא בגלל שמישהו רצה לפגוע בו פיזית או להורגו. המכבים יצאו למלחמה לחיים ולמוות כדי לבלום את ההשפעות התרבותיות והרוחניות של תרבות יוון, שאיימו לבלוע את דרך החיים היהודית.
חלפו מעל אלפיים שנה מאז מאבק התרבות שאירע בימים ההם בזמן הזה, אך הקרב לא הסתיים. תרבות יוון נחשבת כערש תרבות המערב, וישנן נקודות רבות של דימיון ביניהן. יתירה מזאת, במובנים מסויימים המאבק לא נעשה קל יותר עם הזמן שחלף, אלא בדיוק להפך.
"התיוונות" מודל 2012
תרבות המערב אינה משהו שאתה צריך ללכת לגימנסיון כדי לספוג אותו. היא לא עוברת בהכרח דרך ספרים עבי קרס והרצאות אקדמיות. היא נמצאת באוויר שאנו נושמים. בפרסומות שעל תחנות האוטובוסים, ברדיו שאתה שומע, בדרך לעבודה ובעיתון שאת קוראת. בן אדם יכול לגור בכפר נידח בקצה הגלובוס, אך בעידן האינטרנט כל העולם הוא כפר קטן, ואי אפשר להתחמק מזה. המהפכה התעשייתית שהחלה לפני כמאתיים שנה, הקלה מעל האדם את עול העבודה והעניקה לו זמן פנוי ההולך וגדל. לתוך החלל הזה נכנסה תעשיית בידור אדירה, תוך שהיא מביאה עימה לא רק אופציות בילוי והעברת זמן בצורה נעימה ומהנה אלא גם עולם שלם של ערכים, פרי רוחה של התרבות המערבית. המהפכה התקשורתית וחדירת הטלפונים החכמים רק העצימו את החיבור שלנו אל עולם המדיה, וצריכת התקשורת של בוגרים ושל נוער, נמצאת ברמה שמעולם לא היתה כמותה.
מה שבחוץ ומה שבפנים
ניתן דוגמא אחת לרוח יוונית שממשיכה לחולל בעולמנו גם היום. חז"ל אומרים במדרש שהיוונים גזרו ש"כל בן ישראל שעושה בריח או מסגר לפתחו יידקר בחרב". הם אסרו את קיומן של דלתות לבתים. הכול צריך להיות פתוח, נגיש וגלוי לכל. מה פשר הגזירה המשונה הזו?
המציאות בנויה מרבדים שונים. יש את העולם שבחוץ, המוחצן והגלוי. ויש את העולם שבפנים, העמוק והנסתר. כדי שהאחרון יוכל להתקיים, עם כל עדינותו ורגישותו, הוא זקוק להגנה, להצנעה. היוונים ותרבות המערב בעקבותיהם, ביטלו את הדלתות. אין מקום לעולם אישי, נסתר. הכול צריך לצאת החוצה, להיראות על פני השטח. "זכות הציבור לדעת", "אם לא פרסמת – לא עשית", "האח הגדול רואה את הכול", מצלמות הריאליטי חודרות לכל פינה וחושפות לפני מיליונים את חייהם הפרטיים של אנשים. שום דבר לא יכול להסתתר מזה. במילה אחת קוראים לזה – החצנה. בעולם ההלניסטי בית הספר כונה גימנסיון. "גימנוס" פירושה "עירום" ביוונית, והספורטאים התאמנו והתחרו בו בעירום מלא. נראה לכם הזוי, מוזר, לא בריא? אולי תופתעו אבל גם היום יש תופעה שמזכירה את זה, פייסבוק, קוראים לה. מאות מיליונים של אנשים שעסוקים בלחשוף את עולמם הפרטי, תמונות אישיות, ונבכי חייהם בפני כל מי שרק ירצה. זהו כלי שהאמירה העמוקה שלו היא הרבה מאוד "פייס" וחיצוניות – מה שמודד את ערכי הוא מספר החברים שצברתי וכמות הלייקים שהצלחתי לגרוף, ומעט מאוד "בוק" – מהות, פנימיות, אישיות, נשמה.
ייתכן שאפשר להתווכח על המשמעות של כל אחת מהדוגמאות הנ"ל, אבל הן בסך הכול סימפטומים שנותנים קריאת כיוון לרוח תרבותית זרה שאופפת אותנו. משימתם של המכבים טרם הסתיימה. היא אומנם נעשית בצורות שונות ובכלים אחרים, אבל המאבק על העולם הפנימי, על התוכן הנסתר והצנוע, ממשיך עד היום, וכל אחד ואחת מאיתנו הוא חייל בצבא הזה. "מי לה' אלי". האם אתם מצטרפים?
 
כתב: הרב יוני לביא, מנהל מוקד "חברים מקשיבים" לנוער
 
 
בהמשך הדרך / אורי פרידמן
 
טיפים לבוגרי צבא ושירות לאומי
מלגות ללומדי טכנאים והנדסאים
הקרן לקליטת חיילים משוחררים אישרה להרחיב את תקופת הזכאות לקבלת מלגת לימודים במסלול טכנאים / הנדסאים, גם לשנת תשע"ג. על פי החלטה זו, חיילים משוחררים, ללא התנייה במצב כלכלי, יוכלו, החל משנת הלימודים תשע"ג, לקבל מלגת לימודים בגובה 90% בשנה א' ומלגה דומה גם בשנה ב' (במקצועות נבחרים במסלולי טכנאים והנדסאים), כל עוד יחלו את הלימודים בתוך חמש השנים הראשונות לסיום השירות. המשמעות היא שחיילים משוחררים יוכלו לקבל מימון גם לתוך השנה השישית (במקרה של מימון שנה א' בלבד) ולתוך השנה השביעית מיום סיום השירות (במקרה של מימון שנה א' ו–ב' בלימודים במסלול הנדסאים במקצועות נבחרים).
רגע של עברית
הסוד הגנוז בברכת "המוציא"
ברכת "המוציא לחם מן הארץ" היא ברכה קצת מוזרה. אם עוצרים לרגע וחושבים הרי הקב"ה לא מוציא את הלחם עצמו מהארץ אלא את התבואה שהיא זו שיוצאת מהארץ. תשובה לשאלה זו ניתן למצוא בדבריו של ה"בית חדש" (ר' יואל סירקיש). הוא מסביר שרוב הברכות שאנו מברכים ובעיקר ברכות הנהנין אינן מתחילות בה"א הידיעה במילת הפעולה שלהן (כמו 'בורא מיני מזונות', או 'בורא פרי האדמה'), לעומת זאת ברכת "המוציא לחם מן הארץ" מיוחדת בה"א הידיעה במילת הפעולה ("המוציא"). הייחודיות של ברכה זו, לדעתו, היא זו שרומזת על אותה אמונה הקיימת בנו והמובאת בדברי חז"ל כי "עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת (לחמים מוכנים ובגדי משי)". השינוי הלשוני ("המוציא" ולא "מוציא") הוא הרומז לעתיד לבוא שייצא לחם מן הארץ ולא רק תבואה מן הארץ.
אמרי חסידים
בשמחה תמיד
נהג לומר ר' אהרון מקרלין לחסידיו: "אם אנו אומרים שצריכים להיות בשמחה, אין הכוונה לשמחה של מצווה – שמחה של מצווה היא מדרגה ולא כל אחד יכול להגיע למדרגות אלו. הכוונה היא לשמחה פשוטה – לא להיות בעצבות!!! יהודי שאינו שמח על אשר הוא יהודי, הריהו כפוי טובה.
טעמי המנהגים
ההבדל בין "על הניסים" בחנוכה ובפורים
התוספת "על הניסים" שאנו אומרים בחנוכה ובפורים מטרתה להודיע על הניסים הגדולים שעשה לנו הקב"ה. יחד עם זאת, קיים הבדל בהופעת הנס בכל אחד מהחגים הללו. בחנוכה אנו אומרים "רבת את ריבם, דנת את דינם, נקמת את נקמתם", ואילו בפורים אנו אומרים "הרב את ריבנו, הדן את דיננו, והנוקם את נקמתנו". הסיבה להבדל נעוצה בהשתדלות של היהודים באותה תקופה. בפורים שהיהודים התפללו והתענו והיתה התעוררות מצד עם ישראל – ניתן לומר הרב את ריבנו, ולעומת זאת בחנוכה היתה זו התעוררות מהשמיים שסייע הקב"ה ליהודים לנצח את היוונים ולכן כביכול הקב"ה הוא זה ש"רב את ריבם".  
 
"מימד האישה"
יצאה לאור המהדורה השניה!
כל הקודם זוכה!
להזמנה 02-6511256
 
     
יש תורה אחרי צבא בבית שמש...
בבית המדרש "אורות התשובה"!
לפני כשנתיים חזרתי ב"ה בתשובה בזמן השירות הצבאי שלי ומאז חיי השתנו ככל שרק אפשר לדמיין, התמלאתי בביטחון ובשמחה, פחדים נעלמו והכל הפך ליותר חיובי.
לקראת סוף השירות הבנתי שעל מנת להגיע באמת לשלמות מבחינה רוחנית וכדי לבסס את הידע התורני שלי, אני חייב ללכת לישיבה. בהתחלה המילה הזאת הפחידה אותי.. "ישיבה" לבחור שרק חזר בתשובה, זו מילה די מלחיצה... אבל ב"ה הגיע לבסיס שלי בנחל עוז רב חייכן ושמח שמחלק חיוכים לכולם בחינם והרבה חיזוקים, ותמיד מקפיד לתת מילה טובה, הרב מאיר גואטה. להפתעתי גיליתי שהוא ראש ישיבה חדשה שהוקמה בבית שמש, והחלטתי לנסות ולראות אם הישיבה הזו מתאימה לי. כשהשתחררתי והגעתי לישיבה, גיליתי חבר'ה מדהימים! אנשים שמחים שביחד בונים את החיים התורניים שלהם, חברים מכל קצוות האוכלוסייה שכולם מחפשים את אותו הדבר, תורה! השיעורים מתנהלים בצורה מאוד חיובית, באווירה כיפית, אפשר גם לשלב את החיים האישיים ואין צריך לוותר על כל מי שהיית, עושים ספורט, יוצאים לטיולים, פשוט שילוב מושלם.
אני ממליץ בחום לכל מי שמשתחרר ומחפש מקום שאפשר לגדול בו בתורה, יחד עם חברים, טיולים וחוויות- להתחלת החיים האזרחיים שלו.
ניר
אני משוחרר מזה כשנה. לפני הגיוס הלכתי שלושה חודשים למכינה ואפילו ניסיתי להשתלב במסגרת ישיבת הסדר, אך הרגשתי שאני עדיין לא "במקום" של ללמוד בישיבה יום שלם, ולכן התגייסתי בגיוס רגיל של שלש שנים כלוחם בחטיבת כפיר.
בצבא התחזקתי יותר מבחינה דתית והחלטתי שאחרי השחרור אלך ללמוד בישיבה בצורה רצינית.
ובאמת אחרי השחרור ניסיתי שתי ישיבות הסדר, אך לא הצלחתי להשתלב, כי החבר'ה שם באו מרקע ישיבתי, ולי זה היה חסר.. על סף ירידה מהרעיון ללמוד בישיבה, ראיתי פרסום של ישיבת "אורות התשובה" – ישיבה לבוגרי צבא שבונה אותך מההתחלה בקצב שלך ובלי לחץ... הגעתי ומיד הבנתי שמצאתי את המקום שלי, וב"ה כבר שנה אני לומד כאן ונהנה. ואני ממליץ בחום לכל אחד ובמיוחד למשוחררים טריים לבוא לכאן ולהתעסק בדבר העיקרי שאנו חיים בשבילו - האמונה והתורה, ולהיות חלק מחבורה מעולה של חיילים משוחררים שבאו לאותה מטרה - בניין האישיות לקראת בניית עוד בית כשר בישראל!
יהונתן
מה צריך בוגר צבא לאחר השחרור? מה מחפש בעל תשובה בתחילת דרכו?
  • תורה חיה ושמחה
  • לימוד הבנוי שלב על גבי שלב מההתחלה, ובקצב המתאים.
  • חבורה טובה של חבר'ה רציניים אבל בראש טוב שבאים לעבוד יחד על עבודת ה' ותיקון המידות.
  • שיעורים מגוונים בכל הנושאים שאי-אפשר להתחיל את החיים בלעדיהם: עבודת המידות, הלכות (שבת, כשרות, תפילין ומזוזות, ברכות וכו'), בירור וחיזוק האמונה, זוגיות נכונה ובניין הבית היהודי, הכרת התנ"ך לעומק, תפילה, ועוד.
ויחד עם זה חיבור לחיים-
  • סיורים לימודיים להבנת התנ"ך דרך אדמת ארץ ישראל .
  • שיעורים מעשיים בהלכות כשרות (וסיכום הלימוד בצורה מעשית על האש..),
  • לימודי פיוט, בקשות, וקריאה בטעמים
  • הקפדה על "תשובה גופנית"- פעילות ספורט בחבורה (מדסי"ם, כדורסל ..).
אנחנו מאמינים שזאת הדרך לחבר את התורה לחיים!
אם גם אתה מעוניין לבנות את העולם הרוחני שלך בדרך הזאת, אתה מוזמן...
לפרטים והצטרפות - הרב מאיר גואטה 054-3331334
 
 
 

 

נבנה ע"י מערכת בניית אתרים של yeshiva.org.il                      שאל את הרב | לוח שנה | כניסת שבת  |  יציאת שבת