קול התור
מבוא
ספר "קול התור" יצא בעבר בשלוש מהדורות דפוס (ראה להלן ברשימת הספרים). המהדורה הראשונה הוצאה לאור על ידי סבי הרב שלמה זלמן ריבלין זצ"ל. במהדורות הקודמות עמדו המהדירים בהרחבה על קדמותו של הספר, יסודתו בהררי קודש, בתורת הגר"א זצוק"ל ועל כתבי היד לספר.
 
החידושים במהדורה זה:
א. במהדורה שלפנעו הבאנו שלושה חלקים נושפים מכתב היד: תוספת לחלק ראשון של פרק ה, פרק 1 ותוכן פרק ז. כל הקטעים הללו לקוחים ממחברת שמצאתי בביתו של אבי הרב שמואל ריבלין שיחי'. במחברת זו מצויים גם כל הפרקים שכבר הודפסו. ד"ר א' הורביץ, ששימש את סבי במשך שנים רבות, וכתב מפיו ספרים רבים, אישר לי בשיחה עמו, שזה הוא כתב ידו. פרק ששי זה, שלא פורכום עדיין, שייך בוודאי לספר "קול התור", והוא אחד משני הפרקים ה"אבודים", אשר לא הודפסו על ידי סבי מחוסר אמצעים. להלן מספר ראיות הקושרות את הפרקים הללו לספר:
1. בספר מדרש שלמה נאמר: "מדובר על זה באריכות ב"קול התור" פרק ו'. שם מבאר ג"כ עפ"י הגר"א כי מה שנאמר "כי מציון תצא תורה" מכוון בעיקרו על תורת הנסתר", עמ' 43, הערה 44ב. ואכן, עניין זה מצוי בפרק ו' שלפנינו, אות ה.
2. הרב כשר מביא הערה שמצא בכת"י של הרב שלמה זלמן ריבלין, המבארת את הפסוק "בית יעקב לכו ונלבה וגו'". ונכתב בצדה שזו הערה לפרק ו, ואכןי עניין זה מצוי בפרק ו' שלפנינו, אות א.
3. בספר המגיד דורש ציון נאמר: "ר' משה האמין באמונה לוהטת... שהוא מיועד מן השמים לעורר ולפעול בשלשת הדברים האלה: א) לרפא את ציון עפ"י הכתוב באותו הפסוק של דורש ציון (ירמיה ל') "כי אעלה ארוכה לך וממכותיך ארפאך", וכו', עמ' 49-48, הערה 90. עניין זה של רפואת ציון נזכר בהרחבה בפרק ו' שלפנינו, אות ז.
4. בפרק ו' שלפנינו מובאות הפניות לפרקים קודמים של "קול התור": "כמבואר לעיל פרק א' ו-ג'" (אות ג). "כמבואר לעיל פרק ה'" (אות ד).
5. גם בפרק ו, נזכר תדיר הקשר לרבנו הגר"א: "ולפי הכלל הגדול של רבנו", "והכל ביעודו של רבנו הגר"א", "כלל גדול היה אומר תמיד רבנו", ריש פרקא.
6. פרק ו', נכתב על ידי ר' הלל בימי חיי אביו: "א"א שליט"א (ר' בנימין) שאל פעם אחת את רבנו...", שם, אות א.
ב. במהדורה זו בקשנו להביא בפני המעיין את המקורות הרבים של ספר "קול התור" מתורת רבנו הגר"א. כפי שידוע, זו היתה כוונתו של המו"ל הראשון, סבי הרב שלמה זלמן ריבלין זצ"ל. הוא אף הכין הערות ומראי מקום לכל ספר "קול התור", אך לא זכינו לראות את כתב היד הזה. חמישים וארבע הערות בלבד שרדו, ונתפרסמו במהדורת הרב כשר* כאן, בקשתי להמשיך במפעל הגדול של סבי, והצלחתי בס"ד לגלות בכתבי הגר"א את מקורותיהם של רבים מן העניינים שהובאו בספר "קול התור". .בעבודת קודש זו, הסתייעתי בספריו של סבי, הרב שלמה זלמן ריבלין: מדרש שלמה, המגיד דורש ציון, חזון ציון ומוסד היסוד* וכן בפזמוני ר' יושעה ריבלין זצ"ל, בעל "קול ישועה". [מהדורה של חיבורו החשוב השופך אור יקרות על ספר "קול התור", בצירוף הערותיהם של סבי הרש"ז ויבלחט"א אבי מורי הרב שמואל שלום שיחי', המצויים עמי בכתב יד, תראה אור בקרוב בס"ד]. המקורות של תורת הגר"א נלקחו מתוך ספר ליקוטי הגר"א, ביאורי הגר"א לתיקוני זוהר וזוהר חדש, לספרא דצניעותא, לספר יצירה ועוד.
מהדורה זו מחזקת את דבריהם של הרבנים הגאונים חברי הוועד להפצת "קול התור" במבוא למהדורה שהוציאו בבני-ברק בשנת תשכ"ט: "סוף דבר, כל מי שהאמת נר לרגליו, לא ימצא בספר הזה דבר שיספק עליו אמיתתו והיותו כולו מתורתו של רבינו הגר"א", שם, עמ' ט* כמו כן צרפנו למהדורה זו גם את דבריהם של רבני ירושלים המדברים בשבח ספר "קול התור" ועל המסורת שבידיהם על יסודתו של הספר בהררי קודש. א. דברי הרב ר' ישעי' חשין, ראש המלמדים בת"ת עץ-חיים, מנקיי הדעת בירושלים, בספר דברי ישעיהו. הספר יצא לאור ע"י תתנו דיין בד"צ העדה החרדית, הגאון ר' אליהו זלוטניק. ב. הקדמה לספר מדרש שלמה מהגאון ר' אלי' ראם, ראב"ד בעיה"ק ירושלים ת"ו. ג. הקדמת הגאון ר' חיים שרגא פייביל פראנק, דומ"ץ בעיה"ק ורב שכונת "ימין משה", בירושלים.
ד. הקדמה מתוך המהדורה של ספר קול התור שיצאה בבני-ברק בשנת תשכ"ט, ע"י ר' חיים פרידלנדר והוועד להפצת "קול התור".
במהדורה זו מצויים גם שינויים מעטים מהמהדורות הקודמות, הללו נעשו בהתאם לכתב היד המצוי בידינו ועל פי תיקונים בכתב יד שנעשו (בהוראת הרש"ז) על עותק ממהדורת הדפוס הראשונה. חמישים וארבע ההערות הראשונות בפרק הראשון הן של המו"ל הראשון הרש"ז ריבלין זצ"ל. הדברים שנוספו על הערותיו הובאו בין סוגרים מרובעים [ ]. כל ההערות הבאות לאחר מכן הן תוספות של המהדורה הנוכחית.
תמצית מענייני הספר
תרין משיתין
בפרושו של רבינו לזוהר הקדוש פ' תרומה (יד:) באר שתפקיד המשיח הראשון שהוא משיח בן יוסף לקבץ גלויות ישראל. ונקראת תקופה זו בשם "שחר" הקודם ל"אור היום" שהוא הגאולה ע"י משיח בן דוד. כנאמר בירושלמי ברכות (ד:) כך היא גאולתן של ישראל, בתחילה קמעא קמעא, כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת. ועוד כתב רבינו בפרושו לתקז"ח (כז:) שתהי' פקידה כמו שהיתה בבית שני בימי כורש.  ר"ל שלפני הגאולה השלמה שע"י משיח בן דוד תהיה עליה לארץ כמו בימי עזרא ונחמיה שעלו ברשות כורש מלך פרס. ענין מב"י נזכר בגמ' סוכה (נב:) במדרשי חז"ל בזוהר הק' ובחיבורי רבינו במקומות רבו מלספור. מב"י, כלל ענינו, קירוב הגאולה ע"י מעשי ישראל באיתערותא דלתתא בדרך טבעית אשר מעוררת לעומתה הנהגה אלוקית ניסית נסתרת המסייעת להצלחת כל פעולה אשר מגמתה החזרת השכינה לציון. תקופה זו החלה בשנת ת"ק לאלף השישי.
 
התגברות הסט"א
ככל שמתקדמים תהליכי הגאולה וסגולותיה בדרך האתחלתא, מתעוררים כנגדם הפרעות וקטרוגים מצד האומות מבחוץ והערב-רב מבפנים. מגמת הע"ר לחבר בין כוחותיהם של עשיו וישמעאל מבחוץ ולהפריד בין שני המשיחים מבפנים* שהרי הגאולה השלימה תלויה באיחוד שני העצים כנבואת יחזקאל (לז) והיו לאחדים בידיך ואח"כ לאחדים בידי. הפרדה זו משמעותה שהפעולות הנעשות ביעודו של מב"י לא יקרא עליהם שם-ה' אלא תעשוק אותם רוח הכפרנות והמרידה באלוקי ישראל המכרזת ואומרת "כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה".
 
קימעא קימעא - עקיבין
ההנהגה האלוקית הנשגבה והמופלאה שמגמתה החזרת השכינה לציון וישראל לארצם פועלת בדרך נסתרת ונעלמת בדרך של קמעא קמעא וגם בדרך עקיבין שנקראים עקבתא מלשון "ויעקבני". הטעם שהעקבות מתקדמים בצעדים איטיים לדברי רבינו הוא חוסר זכויותיהם של ישראל שמשום כך אין יכולת בעם-ישראל לסבול בבת-אחת את היסורים של חבלי - הלידה הקודמים לגאולה שהם חבלי משיח כמ"ש תחיל ותזעק בחבליה (ישעיהו כו', יז') וכמו כן אין ביכולתם לקבל את רוב הטובה הבאה לעומתם. כמ"ש הגר"א בביאור תיקוני זהר (קבו.) דב"לא זכו" עסקינן ובדור שכולו חייב כי אין יותר אפשרות לגאולה בדרך של "זכו", זו גם הטיבה שהגאולה באה בדרך של "עקיבין" כלומר מגמה של חילוניות עוטפת אותה כערלה החופה על ברית קודש (כמ"ש הגר"א בס"ד דף יא') ואח"כ יסייע ה' בידנו, תכרת הערלה ויתגלה בן דוד בב"א שהרי אם האמת היתה גלויה היתה הס"א יכולה להתאחז באופן שהאומות והע"ר היו מתנגדים בתוקף למגמה של קיבוץ גלויות ויתר תפקידי ויעודי מב"י שתגליתם קירוב הגאולה השלימה.
 
עוד יוסף חי
רבינו הגר"א הבטיח נאמנה וכן מבואר בדברי הרמח"ל שהגזרה שנזכרה בגמ' סוכה על מב"י שימות ויספידוהו נתבטלה ע"י אורך הגלות יסורי מב"י ויסורי א"י שנקנית ביסורים. הבטחה זו היא שעמדה לאבותינו העולים הראשונים תלמידי הגר"א לעמוד איתן נגד כל הצרות והיסורים שעמדו בפניהם עם בואם לא"י במצוות רבם, והיא גם שעומדת לנו להתחזק באמונה וודאית זו שכל הקשיים הם בבחינת עת צרה היא ליעקב וממנה יוושע, ומן המיצר למרחביה שדווקא מתוך כל צרה תצמח ישועה ומכל המיצרים נצא למרחב עד ביאת גואל צדק במהרה בימינו אמן.
אודה ה' בכל לבב שזיכנו להוציא לאור מהדורה זו של ספר "קול התור". תפילתי לה' שלא תארע תקלה על ידי וזכות הגאון ותורתו תעמוד לי ולבני ביתי עד עולם להגדיל תורה ולהאדירה.
שלמי תודה וברכה למפיצי "קול התור" שנטלו יוזמה ברוכה, עודדוני, המריצוני וסייעו בידי במציאת חלק מהמקורות והוציאו לאור מהדורה זו. יעמדו כולם על הברכה.
בס"ד בני-ברק, מנ"א תשנ"ד                                                          יוסף ריבלין
 
רשימת ספרים
גנזי רמח"ל, מהדורת ר' חיים פרידלנדר, בני-ברק תשד"מ
המגיד דורש ציון, בעריכת ש"ז ריבלין, ירושלים תש"ך
התקופה הגדולה, מ"מ כשר, ירושלים תשכ"ט
חזון ציון, שקלוב וירושלים, בעריכת ח"ה ריבלין, ירושלים תש"ז
מאמר הגאולה, רמח"ל, מהדורת ר' יהודה אדרי, ירושלים תש"ן
מדרש שלמה, ש"ז ריבלין, ירושלים תשי"ג
מוסד היסוד, א' הורביץ, ירושלים תשי"ח
ספר יהל אור, ווילנא תרמ"ב, בתוך: שערי הזהר, ירושלים תשמ"ו
ספר יצירה, עם ביאור הגר"א וביאור תולדות יצחק, ירושלים תרל"ה
ספר יצירה, חלק ב, תולדות יצחק, ירושלים תרמ"ד
ספר לקוטי הגר"א עם פירוש באר יצחק, ווארשא תרמ"ט
ספר קול התור, בני-ברק תשכ"ט
ספר תקוני הזהר ותקונים מזהר חדש, עם ביאור הגד"א, ווילנא תרכ"ז ספרא דצניעותא, מהדורת ש' טולידנו, ירושלים תשמ"ו
ספרא דצניעותא, בתוך: שערי הזהר, ירושלים תשמ"ו
 
לשם עולם בהיכל ה'
לעילוי נשמת אמי מורתי אצילת הנפש
מרת חיה שרה ריבלין ע"ה
אוהבת תורה וחסד
נלב"ע ט"ו באייר תשנ"ב
תהא נשמתה צרורה בצרור החיים
 
הקדמות
הקדמת הרב הגאון ר' ישעיהו חשין לספר "דברי ישעיהו"
בכדי לדעת ולהבין לרוחם התלהבותם ומסירת נפשם של תלמידי הגר"א והסתכנותם בנסיעה לאר"י משך שנה בסירות קטנות על מים רבים אדירים ומבלותם בהתישבות הראשונה בזמן של מחלות ומגפות ר"ל ופרעות ר"ל ולהבין לעקשנותם הגדולה בעבודה זו צריכים קודם ללמוד הרבה את היסוד הרוחני שלהם את "סערת אליהו" רבם הגר"א לקיבוץ גליות וישוב ארה"ק שזה היה יסוד היסודות שתלמידיו מסרו את נפשם ובאו באש ובמים בכדי לקרב את הגאולה במצות רבם. ענין האתחלתא שרבנו הגר"א מדבר הרבה ע"ז בחבוריו הקדושים, הקבלה ותורה רבה היא ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים.
ידוע רמזי הגר"א על הפסוק ויהי בשלם סכו ומעונתו בציון. וכן דברי הגר"א שכל קבוץ גליות תלוי במצוות התלויות בארץ (בספרו יהל אור פרשת משפטים דף ב"ו ובנופר תולדות יצחק על ביאור הגר"א לספר יצירה חלק ב' בהקדמה) ובאמונת תלמידיו שהגר"א היה נהורא דמשיח בן יוסף והגר"א עצמו אומר בהרבה מקומות שקיבוץ גליות מתחיל ע"י משיח הראשון מב"י ומכאן למדו תלמידיו את כל דרכי האתחלתא דגאולה.
ואפריון נמסי לידידנו מצאצאי תלמידי הגר"א מוה"ר ר' ש' זלמן ריבלין הי"ו העוסק זה כמה שנים בביאור "קול התור" של אב זקנו הגאון ר' הלל משקלוב וביאורים על פזמוני אביו הגדול ר' יוסף ריבלין ז"ל ומביא הרבה מראי מקומות מספרי הגר"א של רעיונות רבות רבנו הגר"א על עקבתא דמשיחא קיבוץ גליות ומצוות ישוב אר"י אשר יפיץ אור גדול וקדוש לכל בית ישראל בעזה"י.
זה מאה וארבעים שנה מיום שעלו אבותינו תלמידי הגר"א לאר"י בשנת תקס"ט, השייגה הראשונה בשבעים נפש משקלוב, יבנה דרייסין הגיעה לצפת ביום ח' אלול תקס"ט. מי יוכל לספר ומי יוכל לתאר את מסירות נפשם ומב"ש את רוחם הסוערת "בסערת אליהו" רבנו הגר"א לשם קירוב הגאולה ע"י קץ המגולה. כי ראו ברוח קדשם כי הגיעה עת לחננה כי בא מועד כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחננו. ראשי העוסקים והמדריכים בכל הנסיעה הזאת היו גאוני עולם מוסדי ארץ תלמידי הגר"א ר' הלל משקלוב, ר' מגדיל משקלוב, ר' ישראל משקלוב, ר' אברהם דיין משקלוב ואב זקני ר' יצחק מחסלאוויץ וא"ז ר' סעדיה ממאהליב. ר' גבריאל משקלוב ר' ירמי' שרלין ר' יהושע צבי מגיחוב ישן. ר' שלמה זלמן שפירא ר' יהודא לייב נאמקין ר' יוסף שיק ר' מנדיל זאת תאומים. ר' ליב חסיד ר' חיים שו"ב ר' זלמן צייטלין והנלוים אליהם שהיו ראשי שליחי ה' באתחלתא דגאולה ואחר זמן קצר עברו חלק מהם להתישב בירושלים הראשון ר' הלל משקלוב בעל קץ המגולה, ור' מנדיל משקלוב ובנו ר' נתן נטע וא"ז ר' סעדיה ור' ש"ז שפירש בראש עבודת ההתישבות בצפת היו ר' ישראל משקלוב בעל פאת השולחן, וא"ז ר' יצחק מחסלאוויץ, ובראש עבודת ההתישב'ות בירושלם הי' ר' הלל ור' מנדיל ור' סעדיה. מי יכול לספרה את פרשת החלאות שסבלו המתיישבים הראשונים מגפות ופרעות חסרת מים ועוני ומהלות שונות ומי יכול לספר את גבורת רוחם ועקשנותם להחזיק את הישוב שעמד בכל יום להתמוטט ולהתבטל ח"ו לרגלי הצרות יהתלאות ר"ל ורק הכח החזק והאדיר של אמונתם העמוקה במצוות רבם הגר"א וברכותיו החזיקו מעמד בעקשנות שאין בכל איש לתאר ולספר. ובימים הקדומים בירושלם כשהגיע עת צרה ר"ל .היו נוהגים להתפלל בזכות תלמידי רבנו הגר"א ובתפילה מיוחדת היו אומרים ובטובך הגדול ישוב חרון אפך מעמך מעירך ומנחלתך בזכות תלמוד תורה ובזכות מעשה חסד ובזכות תלמידי רבנו הגר"א. מיסדי ישוב הקודשי גם היו הולכים על קבריהם של תלמידי הגר"א ר' הלל משקלוב ר' מנדיל ור' סעדיה ומתפללים להצלה וישועה. ומצוה עלינו לספר לדור אחרון לפחות מעט כמה שאפשר ואני אסדר כאן מעט מידיעותי על זקני ר' יצחק מחאסלאוויץ.
אב אבי אבי, הגאון ר' יצחק מחסלביץ ז"ל, המכונה ר' איצל'ה, הוא אביה הראשון של משפחתנו הגדולה והמסועפת שנשתלה על ידו על אדמת הקדש עם ראשית הוסדו של הישוב בארץ. מגדולי תלמידי הגר"א זצ"ל היה ר' יצחק, ומראשוני העולים בשיירת העולים הראשונה של תלמידי הגר"א, שיירת "שבעים נפש", שעשתה נסיעה ארוכה ומסוכנת בים וביבשה במשך עשרה חדשים. ימים שלש מאות ונחשול תלאות, ותקעה לה יתד עם בואה בעיר הקדש צפת, בשנת תקס"ט.
לפני צאתו לדרך הארוכה, להפליג לארץ, נסע תחילה לואלזין, להפרד מאת הגאון ר' חיים מואלזין. כשנודע לגאון הר"ח דבר בואו של ר' יצחק אליו, צוה על כל בני הישיבה לצאת להקביל את פניו של האורח הדגול. ובישיבת הגר"ח ישיבת ואלזין המפורסמת היתה הקפידה שלא לבטל אף רגע במעת לעת מלימוד בישיבה, וקול התורה לא פסק בכל עשרים וארבע השעות של היום והלילה, ע"י חילופי משמרות הלומדים. ואפילו בליל שבת עם התקדש הלילה, נשארה משמרת אחת על לימודה עד שאחרים גמרו את סעודתם ובאו והחליפוה. וכאן ציוה הגר"ח על כל הלומדים ללא יוצא מהכלל, לעזוב את לימודם ולצאת ולהקביל פניו של ר' יצחק, וכן בלכתו משם ציוה על כולם לצאת ללותו. כה גדול וחשוב היה ר' יצחק בעיני הגר"ח זצ"ל.
הקדמת הרב הגאון ר' אליהו ראם לספר "מדרש שלמה"
מעשי אבות סימן לבנים
הובא לפני הספר מדרש שלמה, שחבר ידידי היקר והנכבד רב פעלים הרב מו"ה זלמן ריבלין הי"ו. לא הספקתי לעבור על כל הספר, וראיתי בו דברים יקרים ונשגבים על מצות ישוב ארץ ישראל, קבוץ גלויות ובנין הארץ. מיוסדים על הרעיונות הקדושים של רבנו הגר"א זצ"ל, שמטרתם היא לקרוב הגאולה השלמה עם ביאת משיח צדקנו בב"א. כאן יש לציין שכל הרעיונות של רבנו הגר"א על קבוץ גלויות וישוב אה"ק התבטאו לא רק ברעיון אלא גס הוצאו מכח אל הפועל על ידי תלמידיו עושי רצונו ומצותו בעליתם לארץ ישראל בנסיעות קשות בים וביבשה ומסרו נפשם וגופם בעבודה הקדושה של יסוד הישוב ובנין הארץ בתוך תנאים מסוכנים ואשר גם בספרים רבים אי אפשר לתת את התמונה הנשגבה הזאת, והם הם שהניחו את היסוד הגדול לקבוץ הגלויות ובנין הארץ בסעד"ש.
ראויים לתודה רבה אלה מצאצאי תלמידי הגר"א, שהוציאו את הספר החשוב "חזון ציון". הנותן תמונה מקיפה על עלית תלמידי הגר"א לאר"י ועל מסירותם ומבלותם בעקשנות מרובה ביסוד הישוב, חזוקו ובנינו.
בספר הדרשות "מדרש שלמה" הנ"ל רואים אנו שבהרבה דרשות הסתמך המחבר על דרשות אביו הסופר והעסקן הגדול הרה"ג המפורסם ר' יוזעף ריבלין זצ"ל, המכונה רבי יושעה מנהל ועד הכללי וראש בוני השכונות כנודע. כאן אציין שהכרתי אותו, את ר' יוסף זצ"ל במשך כמה שנים, התפללתי בבית הכנסת שבשכונת אבן ישראל והרבה פעמים שמעתי ממנו דרשות אחרי כל נדרי בליל יום הכפורים. דברים מלאים רגשי קודש והתעוררות מרובה לתשובה ולישוב אר"י עד כדי כך שהוא בעצמו פרץ בבכי גדול ועורר את הקהל לבכי והתרגשות עצומה. למרות שהיה ר' יוסף ז"ל עמוס עבודה רבה וקשה תמיד בהנהגת כל עניני הצבור והישוב ובבנין ירושלים וביטול גזירות וכו' שהוא היה כידוע רוח החיה ועמוד התוך בכל הענינים האלה, - היה שומר בהקפדה את קביעות השעורים בתורה שהיה מגיד בכל יום . ובכל הדרשות וההדרנים שהיה דורש תמיד היה מקשר את כל ענין למצות ישוב אר"י ולבנין ירושלים ועליו נוכל לומר כי נעשה שותף עם הקב"ה הנקרא בונה ירושלם. גם הדרת פניו האצילה שמשה להשפעה רבה בעיני כל ובעיני שרי הממשלה והקונסולים, בהשתדלותו תמיד לטובת היהודים כנודע.
בתוך הדרשות של הספר "מדרש שלמה" הנ"ל מובאים גם הרבה דברים יקרים ונשגבים בשם הרב הגאון ר' יצחק צבי ריבלין ז"ל שהיה רב בזכרון משה. גם אותו הכרתי היטב, היה תמיד דורש בהתלהבות מרובה על משנות ישוב ארץ ישראל וקרוב הגאולה והיה מכונה בשם "דרשן הגאולה". ר' יצחק צבי הנ"ל היה כידוע בקי בשני התלמודים ובמדרשים ובחבורי רבנו הגר"א ורעיונותיו על קבוץ גלויות וישוב אה"ק. מתוך בקיאותו הרבה הזאת ידע ר' יצחק צבי לסתור ולשים לאל את כל דבריהם של כל אלה שהתנגדו לישוב ארץ ישראל ובמלים חריפות היה אומר שכל המתנגד לישוב אר"י נחשב לחוטא בחטא המרגלים.
הקדמת הרב הגאון חיים שרגא פייביל פראנק
לכו חזו מפעלות הספר הקדוש "קול התור" מאדוני אבי זקן זקני הגאון המקובל מוהר"ר הלל בהגאון הצדיק רבי בנימין ריבלעס משקלוב זצ"ל, המאיר באספקלריא המאירה דרכי הגאולה ומעייני הישועה שנתגלו בעולם ע"י רבו הרב הדומה למלאך ה' צבאות, רבינו הגר"א זצ"ל.
רבינו הגר"א זכה לפרוש כנפיו על כל מכמני וסתרי התורה ברוחב ובעומק, לרבות גימטריאות ורמזים וסודות נסתרים ונעלמים אשר לא שזפתם עין ולא שערום דורות רבים לפניו ולאחריו.
ובפרט בענין החשה לארץ חמדתנו, והישיבה בארץ תפארתנו, והבנין בארץ קדשנו הופיע במיוחד רוח הקדש בבית מדרשו של רבינו הגר"א.
ולנו צאצאי וניני המשפחה נמסר לנו איש מפי איש כי זקנינו הגאון המקובל רבי הלל זי"ע זכה לעמוד ימים רבים לפני רבו הגר"א זצוק"ל וקיבל ממנו סודות נעלמים בדבר ישובה של ארץ ישראל, וציוה עליו לעורר האהבה הישנה אל "מעונה אל-הי קדם" - היא ציון וירושלים, להחזירה לקדמותה ולכוננה כימי קדם, ולהגדיל תפארתה לשכון כבוד בתוכה, דכיון שנבנית ירושלים בא דוד (מגילה יז ע"ב). ועקרי הדברים ששמע מפי הגר"א זצ"ל העלה רבי הלל על ספר "קול התור".
וחלל על הספר הקדוש הזה שלא נשלם, והרבה מהכתבים נעלמו בעוה"ר. אולם עלינו לשבח לאדון הכל שזיכה את צאצאי ונכדי הגאון בעל "קול התור", הלא הם: זקני האלוף הרב המאור הגדול מוהר"ר זלמן חיים ריבלין זצ"ל מקים עולה של תורה בירושלים ת"ת עץ חיים בשנת תקצ"ד, ודודי האלוף הרב המאור הגדול מוהר"ר יוסף (יושע) ריגלין זצ"ל מקים השכונות החדשות בירושלים החדשה שמחוץ לחומת עיר העתיקה, ובן דודם הגאון המובהק רבי יצחק צבי ריבלין זצ"ל, רבה הראשון של שכונת זכרון משה בירושלים. ששמרו על שארית הכתב יד שלא תלך לאיבוד. והגאון רבי יצחק צבי הנ"ל ערך וליקט וסידר פרקים אחדים ומסרם לבן דודו רבי שלמה זלמן בהרב יוסף (יושע) ריבלין הנ"ל, והלה הדפיס אקסמפלרים מועטים, בערך מאה, וחילקם בין קרובי המשפחה וידידים (מטעם כמוס) ועתה אף אלו אינם בנמצא.
לכן אפריון נמטי להו למיסדי ה"וועד להפצת קול התור" אשר שמו על לבם ערכו הרב של ספר זה ונתעוררו להפיץ אורו בכל בית ישראל למען ידעו הדרך אשר ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון בעקבות משיחא.
ובפרט לעת כזאת אשר הנחילנו הית"ש ברוב רחמיו וחסדיו בחודש זיו שנת חמשת אלפים תשכ"ז את כל ארץ ישראל הקדושה ואת ירושלים עיר קדשנו ותפארתנו כנאמר (זכריה ב טז). "ונחל ה' את יהודה חלקו על אדמת הקדש ובחר עוד בירושלים".
ומי יתן ש"קול התור" יכנס באזני כל ישראל לדעת כי בקץ ד"בעתה" החובה מוטלת עלינו להתחיל באתערותא דלתתא שיביא לאתערותא דלעילא להביא עלינו נוה השלום העליון בבנין בית הבחירה, והיה ה' לנו לאור עולם אכי"ר.
הקדמה מן המהדורה שהודפסה על ידי הגה*צ ר' חיים פרידלנדו
ספר "קול התור" יצא לאור בראשונה ע"י הרב שלמה זלמן ריבלין ז"ל לפני כעשרים שנה בירושלים. התאריך המדויק קשה לקבוע, כי מחוסר אמצעים נדפס מעט מעט במשך זמן של כמה שנים. מכל המהדורא הראשונה נראה שלא נשתמרו בעולם זולתי טפסים בודדים ביד בני הרב הנ"ל ואחדים ממקורביו. כל הטפסים הנמצאים מן המהדורא הראשונה, חסרים הם בסופם. כי מחוסר אמצעים לא הספיק הרש"ז להשלים ההדפסה. הקדמת המו"ל הראשון, הרב שלמה זלמן ריבלין זצ"ל, לא נדפסה בהוצאה הראשונה. מצאנו אותה בכ"י בידי מר שמואל ריבלין נ"י. תודתנו הכנה אמורה לו וליתר בני המו"ל שהרשונו להעתיקה ולהדפיסה עם הספר. בהקדמה זו לא נזכר דבר על קוהות המחבר הגאון רבי הלל בן רבי בנימין משקלוב. אולי עשה כן משום שסמך על ספר "חזון ציון" שחיבר במיוחד על קורות משפחת ריבלין ועליית תלמידי הגר"א. מכל מקום חסרון יהיה לספר נשגב כזה אם יקרא בו אדם מבלי דעת מעלת מחברו. על כן אמרנו למלאות חסרון זה ועל פי החומר שבספר "חזון ציון" התוונו בקווים מועטים דמות המחבר ודמות תולדותיו שהלכו לאור תורתו.
הגאון ר' הלל משקלוב, מחבר ספר "קול התור", נולד בשנת תקי"ח. אביו הגאון רבי בנימין ריבלין היה בן דוד של רבינו הגר"א ומתלמידיו המובהקים. איש חי היה רבי בנימין ורב פעלים לתורה ולגמילות חסדים. מכספו הקים בשקלוב ישיבה גדולה, ישיבה אשר תכנית הלימודים נקבעה ע"פ דרכו של הגר"א ובהסכמתו. בהשפעתו של רבי בנימין העבירו עשירים רבים ממיודעיו את מגוריהם ועסקיהם לשקלוב. כוונתו בזה היתה להקים גוף מחזיק למרכז התורה המפואר אשר יסד. מימיו זכתה העיר שקלוב להיקרא בכינוי "יבנה דרייזן" ואת רבי בנימין היו מכנים בשם "בונה העיר שקלוב וחכמיה".
מסופר שבהיות רבי בנימין בן חמשים ושתים נתעשר עושר מופלג מאד. בימים ההם ראה בחלומו חזון נפלא על ירושלים. עודנו תחת רושם החלום נסע רבי בנימין אל רבו הגר"א ויספר לו על חלומו ועל רוב עשרו. הגר"א הראה לו שבחלום זה נתבשר על שליחות שמים עליונה שנמסרה לידו וליד רבי הלל בנו. עליהם לעלות ולהתיישב בא"י, ויהד עם זאת עליהם לפתוח בפעילות נרחבת לעורר לבות ישראל לשיבת ציון. רבי בנימין נתפעל מאד מפתרונו של הגר"א, פתרון שפתר לפניו תעלומת החלום והעושר כאחד. בשובו לשקלוב מיד ניגש להגשמת שליחותו. נשתמרה בידינו מן התקופה ההיא אחת מדרשותיו הנלהבות של רבי בנימין על קיבוץ גליות המיוסדת על פסוק הנני מביא אותם מארץ צפון (ירמיה ל"א). לדברי רבי בנימין מקרא זה מלמדנו שמארץ צפון - דהיינו ממדינת רוסיה שהיא בצפונה הקיצוני של ירושלים ובייחוד מעיר שקלוב - תהיה תחילת ההתעוררות לשיבת ציון ובנין ירושלים. ע"י רבי בנימין נתעוררה בשקלוב תנועה נלהבת לשיבת ציון, תנועה שפי הגר"א נקב בשמה "חזון ציון". וזכתה שקלוב שמקרבה יצאו רוב העולים הראשונים לא"י. ותהי לנס לעיני כל תפוצות הגולה. רבי בנימין עצמו יצא משקלוב בשנת תקע"ב לעלות לא"י אך לא הגיע למחוז חפצו כי נפטר בדרך.
מחבר "קול התור" רבי הלל, בנו של רבי בנימין, זכה גם הוא להימנות בין תלמידיו המובהקים של רבינו הגר"א. שבע עשרה שנה היה רבי הלל משמש לפני הגר"א. בשנת תקמ"ג, כאשר ראה הגר"א שאין דעת קונו מסכמת שיכנס הוא לא"י, החליט למסור שליחות שמים זו שבידו, דהיינו הפעילות למען קיבוץ גליות וישוב א"י, לידי תלמידו. והיה רבי הלל האיש שבחר בו הגר"א והעמידו בראש התנועה הנשגבה הזאתל תנועה "חזון ציון" כנ"ל. לידו מסר הגר"א כל סתרי האתחלתא דגאולה, ופרטי כל המעשים שעל ישראל לעשות לקרב על ידם את הגאולה השלמה. תורת האתחלתא דגאולה שקיבל דבי הלל מפי הגר"א, תורה רחבה ועמוקה היא. תורה זו היתה שקיבץ רבי הלל בספר גדול ועמוק, ותמצית מאותו ספר הוא ספר "קול התור" שלפנינו.
רבינו הגר"א נפטר לעולמו בשנת תקנ"ח. הוא נפטר, אך תורתו - תורת האתחלתא דגאולה - נשארה חיה . וקיימת בין תלמידיו. תורה זו היא שנתנה עוז בלבבם להכניס עצמם מלכתחילה בכל התלאות הצפויות להם בדרך הארוכה, ובהמון סכנות שהיו אורבות להם בהגיעם להתיישב בארץ חרבה ושוממה. בשנת תקס"ט יצאו מרוסיה השיירות הראשונות לא"י. אחר עשרה חדשים של דרך מלאה תלאות, בה/ אלול תקס"ט, הגיעה לצפת השיירה הראשונה. בראש השיירות הראשונות עמדו י"ר מתלמידיו של הגר"א. בחשון שנת תקע"ב עברו שבעה מתלמידי הגר"א, ובראשם הגאון רבי הלל, להתיישב בירושלים. בבואם לירושלים לא מצאו שם כי אם כעשרים יהודים ספרדיים ותשעה יהודים אשכנזים. מיד עם בואם לירושלים נגשו רבי הלל וחבריו לבסס כל המוסדות החיוניים לישוב יהודי. הם הקימו מוסדות תורה וחסד, דאגו לשיפור המצב מבחינה רפואית, הקימו חברת השמירה שהיתה מכונה "הגברדיא" אשר לולא היא לא היה הישוב יכול להתקיים בימים ההם אפילו שעה אחת. מסירות על טבעית היתה דרושה מרבי הלל וחבריו בהנהגת הישוב בתנאי התקופה ההיא. מגפות, שודדים ועלילות שוא, חוסר מים ומזון קושי הקשר עם הגולה, אלו ותלאות רבות זולתן עברו על המתיישבים הראשונים, ואילולא אמונתם המופלאה בשליחות שמים התלויה בהם ואור תורת האתחלתא דגאולה המסורה בידם מפי הגר"א - לא היו יכולים לעמוד בתנאים ההם בארץ. עם בוא השמועה לרוסיא שרבי הלל וחלק מן העולים עלה בידם להתיישב בירושלים, גברה ההתעוררות בין יהודי רוסיה ורבים גמרו בלבבם לעלות לירושלים.
רבי משה, בנו של רבי הלל, עודנו נער כבן ט"ו נתפרסם כדרשן המפליא את כל שומעיו. פעם הביאו אביו לוילנא והעמידו לפני הגר"א למען ישמע את כחו בדרשנות. הגאון שיבח את משה הצעיר ואמר לו: דע שבכח זה שנתן לך ה' ית' עליך להיות דורש לציון, וכמו שלמדונו חז"ל (ר"ה ל' ע"א) על הפסוק ציון היא דורש אין לה, מכלל דבעיא דרישה. גם רמז הוסיף לו: "דורש ציון" עולה בגימט' "משה בן הלל בן בנימין". דברי הגר"א השאירו רושם עמוק בלב הצעיר. ברוח נלהב מלא אחרי ציווי הגר"א וימים רבים הפליא לדרוש לציון, עד שכל העם ידעוהו בשם "רבי משה דורש ציון".
נכדו של רבי משה "דורש ציון" היה רבי יוסף, המכונה רבי יושע ריבלין. עד ימיו התרכזה הפעילות בירושלים על ביסוס הישוב בתוך חומות העיר ושיפור תנאי החיים שם. רבי יוסף היה הראשון אשר פתח בבנין שכונות מחוץ לחומות ירושלים. ברוח נועז נתאזר רבי יוסף לקיים צו הנבואה "הרחיבי מקום אהלך וגו'" ברוח רבינו הגר"א, שלש עשרה השכונות הראשונות שמחוץ לחומות ירושלים כולן נבנו ע"י רבי יוסף. במסירות נפש פעל רבי יוסף לקיים מצות ההרחבה. הבית הראשון שבנה היה בית היסוד של שכונת נחלת שבעה. בחודש תמוז תרכ"ט נשלם בנין בית היסטורי זה. בימים ההם היתה כל סביבת ירושלים העתיקה מדבר שומם ושערי העיר היו נסגרים כל יום עם רדת החשיכה. שנתיים ושמונה חדשים גר רבי יוסף לבדו בבית זה, ולא שת לבו לשממון אשר מסביב. כוונתו היתה לעורר לב אחיו שבעיר לצאת ולהתיישב מחוץ לחומה, לקיים משאת נפשם של הגר"א ותלמידיו בבנין ירושלים והרחבת גבולה. ואכן בשנת תרל"ב זכה רבי יוסף לראות פרי מעשיו, כי נבנו בשנה ההיא ארבעים וחמישה בתים ליד ביתו והתישבו בשכונה יותר מחמשים משפחות. וכן היה מנהגו של רבי יוסף כל ימיו: כל שכונה שבנה, היה הוא הנחשון שנכנס לגור בה ראשונה, עד אשר התבססה השכונה ויצאו אחרים אחריו. מלבד י"ג השכונות שבנה רבי יוסף, שהן מצבת עולם לזכרו הנעלה, עוד השאיר אחריו פזמונים ומאמרים רבים. כל פזמוניו מיוסדים על תורת הקץ המגולה הכלולה בספר "קול התור" עיקריה כלולים גם בפזמוני רבי יוסף ומאמריו שרבים מהם נתפרסמו בחוברות וכתבי עת שונים של תקופתו, כמו "המגיד" "הצפירה" ו"הלבנון".
בנו של רבי יוסף, הרב רבי שלמה זלמן ריבלין, הוא המו"ל הראשון של ספר "קול התור", כאמור, ולו אנו מחזיקים טובה שלא אבדה מאתנו כליל תורת הקץ המגולה המפוארת של רבינו הגר"א.
בעקבות משיחא
תמצית מתוך ז' פרקי גאולה של הגאון המקובל
ר' הלל שקלובר שארו ותלמידו של הגר"א ז"ל
[גוף החיבור מיוסד ומתובל כולו בתורת הקבלה ובחלקו הגדול הוא כספר חתום "ברמיזין סתומים וחתומים". בספר זה הבאנו תמצית מתוך תמצית הדברים שאפשר לכל בר-אורין ומכש"כ לכל יודעי חן להבינם. כל הביאורים וההערות לפי המספרים המסומנים בגוף הפרקים, באים בחלק "דברי שלמה" הבא אחרי פרקי הספר הזה, בצירוף מקורות רבים מתוך דברי הגר"א בחיבוריו על תורת הקבלה ודברי תלמידיו בספרים שונים, עם באורים והוספות מאת הרב הגאון ר' יצחק צבי ריבלין ז"ל, "דרשן הגאולה", שממנו קבלנו את שארית הפליטה של החיבור הקדוש הזה כמבואר בהקדמתנו].
 
הנצנים נראו בארץ, עת הזמיר הגיע, וקול התור נשמע בארצנו. (שיר ב)
"תורת ישוב הקדש, מסוד רבנו אליה ארוכה מארץ מדה ורחבה מרחביה. ברזין דקול התור, פרי קדש הלל'ים. ח"ן "קץ המגולה" - עקריה כלולים." (פזמוני ב"א "בסערת אליהו")
פרק א - עיקרי האתחלתא
תוכן הסדק:
יעודנו יעודו של רבנו הגאון נהורא דמשיח בן יוסף לדור אחרון. עפ"י רבנו ר' אלי' כל העקבות דאתחלתא, קבוץ גליות וישוב ארה"ק, כלליהם ופרטיהם עד הקץ האחרון הם בתפקידו של משיח הראשון, משיח בן יוסף ובאים מסטרא דשמאלא היינו מדת הדין באתערותא דלתתא, בדרך טבעית, כמו בימי בית שני בימי כורש, ואח"כ תושלם הגאולה במדת החסד מסטרא דימינא משיח בן דוד. - השיטה היסודית של רבנו היא "עוד יוסף חי". - בעמידתנו על סף האתחלתא עלינו ללמוד היטב את כל קנ"ו התכונות, הבחינות, הכינויים והסגולות של משיח בן יוסף, ומסודות האתחלתא הנרמזים בחבוריו הקדושים של רבנו, - למען נדע את הדרך והמעשים אשר לפנינו לאור רבנו ההולך ואור לפנינו עד נכון היום בסע"ד.
א) בעמידתנו על סף האתחלתא דגאולה (ל"עת הזמיר הגיע" לשתיתאה)1 לפי מצות רבנו הגר"א וברכתו הקדושה בסעד"ש צריכים אנו ללמוד ולהבין את כל דרכי העקבות דמשיחא ואת אופני המעשים אשר לפנינו ביעודו והוראותיו של רבנו הגר"א שזכה להיות נהורא דמשיח בן יוסף,2 לקבוץ גליות ולגלות רמזי התורה בעקבתא דמשיחא שלכך נחית משמיא3 [בסוד הקטן יהיה לאלף וכו' והוא טצ"ץ ביסוד ושורש דזיהרא עילאה במעליתא דמט"ט שד הפנים]4. לרבנו נגלו כל רמזי האתחלתא וסודות העקבות דמשיחא עד הקץ האחרון ועד בכלל. על דבר הקץ האחרון כתב באריכות בביאורו על ספרא דצניעותא והשביע בשם אלקי ישראל שלא לגלות זה5. ועל דבר כל העקבות של האתחלתא גילה לרבים מתלמידיו שהבטיחוהו נאמנה לעלות לציון ולהתחיל בפועל בעבודת קבוץ גליות באתערותא דלתתא בסע"ד,6 ועפ"י הכלל הגדול של רבנו הגר"א בספרא דצניעותא שכל מה שהי' הוה ויהי' בכל העולמות העליונים והתחתונים, כל הדברים הכלליים והפרטיים המתהוים בכל דור ודור רמוזים בתורה, כמבואר להלן בפרק ג' "רמיזין קדישין"7.
ב) עפ"י רבנו הגר"א כל עבודת קבוץ גלויות, בנין ירושלם והרחבת ישוב אר"י להחזרת השכינה, כל עיקרי העבודה וכל פרטיה ופרטי פרטיה נאחזים ביעודו ובתפקידו של משיחרז דאתחלתא משיח הראשון, משיח בן יוסף שהוא הכח הנסי המסייע לכל פעולה הנעשית באתערותא דלתתא על דרך הטבע, כי משיח בן יוסף מארץ, ומשיח בן דוד משמים לפי בחינת רחל ולאה כנודע בעקבות משיחא וקץ המגולה. גס מב"י עצמו הוא בב' בחינות. יוסף בן רחל מארץ, יוסף בן יעקב משמים8. לכן חובה עלינו ללמוד ולהבין את כל קנ"ו התכונות, הכינויים וכל הבחינות והסגולות של משיח בן יוסף (כמבואר להלן פרק ב')9. להיות לנו נר לרגלנו וכשלחן ערוך על דרך המעשה ואופני העבודה אשר לפנינו בעזרת גואל ישראל במהרה.
ג) עפ"י רבנו .הגר"א אם לא זכו, תתחיל האתחלתא דגאולה באתערותא דלתתא כמו שהיה בימי כורש, בימי בית שני, מסטרא דשמאלא היינו במדת הדין10. שמאלו תחת לראשי שנאמר על מב"י11 ותהי' ברשיון מלכי האומות12 ואחר כך תבוא שלמות הגאולה מסטרא דימינא, היינו במדת החסד. וע"י קו הרחמים על פי הכתוב ברחמים גדולים אקבצך13. עפ"י רבנו הגר"א קבוץ גלויות שבאתחלתא דגאולה באה בדרך של פדות ופדיון עפ"י הכתוב ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה,14 והוא כולו ע"י משיח בן יוסף, פדיון משעבוד הגוף ושעבוד הנפש, ישובון תרתי משמע, ישובו לציון כפי שכתוב שם, ובאו לציון, ישובון ישובו בתשובה, בסוד ששון ושמחה ישיגו15.
כלל גדול מאד הוא עפ"י רבנו שכל הדברים העתידים לבוא בשלמות הגאולה מתחילין גם באתחלתא דגאולה קימעא קימעא בטצ"ץ עקבות משיחא, עקבי הצאן16.
ד) רבנו התחיל בגלוי רמזי התורה בהיותו בן עשרים שנה בשנת ת"ק תחלת השעה הראשונה17 של אור בוקר יום השישי באלף השישיי אשר אז החל רוח אלקים, רוחא דמשיחא, לפעם ברוח קדשו, לגלות רזי התורה קימעא קימעא ביעודו של משיח הראשון,18 גלויי רזין דרזין סודות שבסודות בעקבות משיחא וכל רז לא אניס ליה19 וכנודע החל לנסוע לארה"ק בתהילת השעה השניה, היינו בשנת תקמ"ב, אשר אז החלה סערת רוחו סערת אליהו לקבוץ גלויות ביתר שאת20.
עקבות משיחא בכללות נפתחו תהלה בשעה הראשונה של בוקר יום הששי לשתיתאה, היינו שנת ת"ק לאלף הששי דנא. ומשעה לשעה מתקדמים העקבות מבחינות רבות. וכנודע כל שעה ארבעים ואחת שנה ושמונה חדשיס21 מאז נפתהו מוסרותיהם של עקבות משיה בן יוסף שעל זה נאמר פתחת למוסרי22 ובסוד עדות ביהוסף, הסירותי מסבל שכמו כפיו מדוד תעברנה23. ומהשעה השניה (היינו משנת תקמ"ב) נכנסה בחינתם של כל בית ישראל הן הכלל והן כל איש ואיש בישראל, בפקידה דמעליתא של משיהא דאתהלתא משיה בן יוסף24.
ה) רבנו הגר"א ידע ברוה קדשו כל איש ישראל איפה שמו ויעודו מרומז בתורה איש על דגלו לבית אבותיו לפי שורש נשמתו וזכות אבות, עפ"י רמזי גימטריאות נוטריקון25 ועל עצמו מצא רמזים רבים (נ"ב רמזים) על יעודו הגדול והקדוש לקבוץ גליות, כמבואר להלן פרק ג'.
ו) ואלה הן שבעת עיקרי היסודות בשיטת עקבות משיחא "על אבן אחת שבעה עינים" עפ"י רבנו הגר"א :
[א] "עוד יוסף חי". השיטה היסודית של רבנו היה "עוד יוסף חי" היינו שמשיח בן יוסף חי ויחיה ותתבטל הגזירה לההרג ע"י ארמילוס הרשע,26 כי כאמור בו תלויה כל האתחלתא דגאולה מכל הבחינות27. הגזירה מתבטלת ע"י אריכות הגלות וע"י יסוריו שסובל ונושא הלינו28. וע"י המעשים הנעשים במסירות נפש לקבוץ גלויות שזה הוא תפקידו. וע"י חבלי משיח ויסורי ארץ ישראל29 וע"י תפלותינו בכל יום תמיד בעד חייו
והצלחתו של מב"י, בתפלות הקבועות כמבואר להלן. והעוסקין בקבוץ גליות מקילין את יסוריו של מב"י בעקבות משיחא30. הגזירה מתבטלת באופן שנחלקת לחלקים קטנים כמשל המובא במדרש: משל למלך שכעס על בנו ונשבע לזרוק בו אבן גדולה אח"כ נחם ורחם עליו ובכדי לקיים שבועתו שבר את האבן הגדולה לחלקים קטנים וזרק עליו את החלקים האלה אחד אחד. נמצא שלא נהרג ובכל זאת סובל גם מהחלקים הקטנים31. והם חבלי משיח הבאים קימעא קימעא יחד עם תתקצ"ט עקבות משיחא, באופן שגם הגזירה נחלקה לתתקצ"ט חלקים קטנים. ולעומתם צד הישועות כמרומז בפסוק "ועת צרה היא ליעקב" ממנה יושע. [ועת צרה היא ליעקב =999.]32
יעודו הכללי של מב"י הוא בשלשה דברים: גלוי רזי התורה, קבוץ גלויות, וביעור רוח הטומאה מן הארץ33. קבוץ גלויות הוא בשלשה תפקידים: בנין ירושלים, קבוץ גלויות וקיום מצוות התלויות בארץ34. כל אלה נרמזים
בפסוקים : "מי יעלה בהר ה'" היינו קבוץ גליות (ר"ת משיח בן יוסף). "מי יקום במקום קדשו" קימה זו בנין (ר"ת משיח בן יוסף) וכל לשון קימה היא בטוריא דמב"י בסוד קמה אלמתי35. "ישא ברכה מאת ה'" היינו דבר הנושא ברכה, זו נטיעה (ר"ת משיח בן יוסף),36 ובפסוקים "שבי אל עריך" "בנה ירושלים" "כי עת לחננה",37 לחננה היינו נטיעה כאמור שם את עפרה יחננו38. כל אחד מהם עולה בחושבנא "עדות ביהוסף" שנאמר על משיח בן יוסף39. וכל שלשת הדברים האלה נאמרים גם בתפקידו של כורש40 עפ"י הנתוב (ישעי' מ"ר) "מקים דבר עבדו ועצת מלאביו ישלים, האומר לירושלים תושב וכו'"41 "האומר לצולה חרבי ונהרותיך אוביש" "האומר לכורש רעי וכל. חפצי ישלים וכו'", ולפי ביאור רבנו "צולה" בגימטריא סמאל כי בנין אר"י מטרתו לגרש את הס"מ משערי ירושלם42. ולכן זהו בתפקידו של כורש ביעודו של משיח בן יוסף מסטרא דשמאלא היינו מדת הדין43 כחו של משיח בן יוסף הוא המסייע הנסי בכל מעשי קבוץ גליות הבאים באתערותא דלתתא.44
ז) [ב] עשה והצליח. אחת התכונות של מב"י הצלחה ע"י עשייה כמו שכתוב ביוסף "כל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו". ונודע למשגב דבר רבנו: שתי המצוות שהאדם נכנס בהן שלם בכל גופו הן סוכה וארץ ישראל. ורמז נתן לזה בפסוק "ויהי בשלם סכו ומעונתו בציון" והוסיף: סוכה מצוותה תעשה ולא מן העשוי אף ציון כך45 וכאמור במדרש על הפסוק: ובא לציון גואל. כל זמן שציון אינה בנויה עדיין הגואל לא בא,46 וכדברי חז"ל (מגילה י"ז) מכיון שירושלים נבנית בן דוד בא, ובמדרש: אין בן דוד בא עד שתהא ירושלים נבנית47.
ח) [ג] בעתה אחישנה. בקשר לדברי חז"ל (סנהדרין צ"ח) על הפסוק בעתה אחישנה, זכו אחישנה, לא זכו בעתה, אמר לנו רבנו מו"ס אין מקרא יוצא מידי פשוטו. שהפשט הוא שאפילו בעתה אחישנה, ומתי - כשהקטן יהי' לאלף והצעיר לגוי עצום, הקטן והצעיר נאמרו על אפרים שהוא מב"י וכנודע שהדרגה הכי גבוהה של מב"י הבא באתערותא דלתתא היא אלףפחות אחד היינו "טצ"ץ ביסוד"48. כשהקטן יהיה לאלף: כלומר כשיגיע במעשיו עד הדרגה שעד האלף, אזי - אני ה' אפילו בעתה אחישנה וכן הכוונה "וחש עתדות" למו (דברים ל"ב). בדברי רבנו,49 כי "עת לכל חפץ" היינו שקביעות הזמן תלוי בחפץ שהוא חפץ דלתתא ובמו שכתוב על כורש "וכל חפצי ישלים". וכורש נתון בתפקידו של מב"י מסטרא דשמאלא היינו מדת הדין הבאה באתערותא תתאית50. הרבה פעמים ראיתי את רבנו מסתובב בחדרו ומדבר בסערת רוח נוראה ואומר "רבש"ע האין לך דרך אמצעית בין בעתה לבין אחישנה51. אנו עומדים בכל תוקף על דברי הפשט הפשוט שבדברי הבטחתך. אני ה' בעתה אחישנה"52.
ט) [ד] חזקה וכיבוש בקץ המגולה. אתחלתא דגאולה של ימינו היינו, האתחלתא האחרונה שבדור אחרון,53 בכל הפעולות שלה צריכין להיות בשתי הטוריות, בטוריא דעזרא ונחמיה ובטוריא דיהושע. על הפסוק וירשתם אותה וישבתם בה. אומר רבנו הגר"א (אדרת אליהו דברים י"א) "בזכות שתרשו אותה תשבו בה, ובמה תירשוה בחזקה". וחזקה היינו בנין ונטיעה כדין חזקת קרקע בכללות54 וזאת בטוריא דעזהא ונחמיה. ולעת הצורך גם בחזקה (החי"ת בקמץ) וזאת בטוריא דיהושע. רמז נפלא הראה לנו רבנו על זה כי "עזרא נחמיה" בחושבנא "יהושע". יהושע הוא מצאצאי אפרים בן יוסף והוא הנלחם בעמלק. עמלק במילוי עי"ן מ"מ למ"ד קו"ת בגימטריא "סטרא אתרא" (ת"פ) תפקידו של יהושע בן נון צ"א הלחם בעמלק. ויהושע משיח בן יוסף, והוא משיב"י מלחמה שערה היינו בשערי ירושלם אפתחא דקרתא55 אשר כאן מרכז מלחמתו בעשו וכאמור "שמה שבר רשפי קשת" וכו', ביעודו של מב"י שבפסוק הקודם, ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון. ובזה ראה רבנו את יעודו ורמז לשמו "בשלם סוכו ומעונתו בציון" עולה בחשבון ג' דורותיו של רבנו כזה "אליהו בן שלמה זלמן בן ישכר דוב" (מבואר להלן פרק ג'). הדברים האלה מבטיחים לנו שבמלחמתנו בעמלק מכל הבחינות תהא סכתנו שלמה בסע"ד. וכוונת רבנו תירשוה בחזקה הוא ענין קץ המגולה שבדברי חז"ל לסנהדרין צ"ח מגילה י"ז) על הפסוק, ואתם הרי ישהאל ענפיהם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל וכו' אשר זאת היתה שאיפתו הנמרצה של רבנו הגר"א. וכלל גדול עפ"י רבנו שכל הפעולות בדרכי האתחלתא צריכות להיות כמו בימי עזרא ונחמיה כמו בימי כורש ורבנו כותב מפורש שקבוץ גליות תלוי בזכות קיום המצוות התלויות בארץ. והכוונה השניה "תירשוה בחזקה" שבדברי רבנו (החי"ת בקמץ כדלעיל) היא למאן דאמר (קדושין כ"ו) עפ"י הפסוק: ושבו בעריכם אשר תפסתם, ותכלית עבודתנו בקבוץ גליות היא מלחמה לה' בעמלק שזאת היתה תפקידו העיקרי של יהושע בטוריא דמב"י מלחמה בעמלק מכל הבחינות נגד כל אויבי ישראל ונגד ארמילוס שר הערב דב, להעביר רוח הטומאה מן הארץ ולהעלות כנסת ישראל ושכינתא-תתאה מעפרא ופתיחת המערכה נגד מלחמת גוג ומגוג בגאולה הראשונה לקראת בא משיח צדקנו - משיח בן דוד ב"ב. ועיקרי הפעולות הם בנין ירושלם וקבוץ גליות וקיום מצוות התלויות בארץ בסוד קץ המגולה וכולם הם ביעודו של רבנו נהורא דמב"י. ולפי הוראותיו הנשגבות במפורש ובדרך רמיזין בסוד צפנת פענ"ח ובסוד מעשה וחשבון ובסוד הגדול והנשגב סוד קול התור לפתיחת קץ המגולה בפועל שזאת היתה בשאיפתו של רבנו הגר"א ותלמידיו. וכן צפון יעודו של רבנו בפסוק "חזה ציון קרית מועדנו" הנאמר על שליחות משיח בן יוסף ובזה ראה גם האריה"ק ז"ל את יעודו כמב"י עפ"י רמיזין ידועין56.
י) [ה] פליטה בציון. עפ"י הכתוב בהר ציון ובירושלים תהיה פליטה ובשרידים אשר ה' קורא. וציון בטוריא דמב"י עפ"י המדרש תנחומא, מה שאירע ליוסף אירע לציון57. ורבנו רמז זה גם במלת "בשרידים" בחושבנא "משיח בן יוסף" שעל ידו קבוץ גליות עפ"י רבנו ובמדה שיגדל קבוץ גליות יתגבר הסט"א ואז תוסיף גם קטיגוריה נגד אלה שאינם מחזקים בקבוץ גליות אחר שנפתחה האתחלתא בזה, כי אז תהיה פליטה בציון ובירושלים ובשרידים וד"ל. ועל זאת דאג רבנו מאד58. קשר השפע העליון. פליטה בציון ובירושלים. קבוץ גלויות מפנה הדרך של שפע העליון לישראל שפע כל הסגולות העליונות הבא דרך ציון וירושלים: חיים, ישועה, ברכה, שלומו חסד, רחמים, טובה וכו'. שפע החיים עפ"י הכתוב: כי שם צוה ה' את הברכה חיים עד העולם. ועפ"י הכתוב: לראות בטוב ה' בארץ חיים. שפע הישועה עפ"י הכתוב: כי מציון ישועת ישראל. שפע הברכה עפ"י הכתוב: יברכך ה' מציון וכו'. כי שם צוה ה' את הברכה וכו' שפע השלום עפ"י הכתוב שלום ירושלים, וירושלים היא עיר השלום.
שפע החסד עפ"י הכתוב: כטל חרמון שיורד על הררי ציון, טל החרמון הוא במדת החסד, שפע הרחמים עפ"י הכתוב: בונה ברחמיו ירושלים. טובה עפ"י הכתוב: וראה בטוב ירושלים. ועפ"י הכתוב: ההר הטוב הזה והלבנון, וכל אלה הם ביעודו של מב"י כי ציון בטוריא דיוסף עפ"י המדרש כנ"ל. כל זמן שציון שוממה הרי שולטת בה רות הטומאה ומכשילה את דרך המעבר של השפע העליון, ורק בנין ירושלים מחזיק את הקשר הזה עפ"י הכתוב: ירושלים הבנויה כעיר שחברה לה יחדיו59.
יא) [ו] תורה מציון. כי מציון תצא תורה היינו התגלות סודות התורה שעקר מקורה הוא בציון ובירושלים ורבנו כותב הרבה שהגאולה תלויה בלימוד תורת הקבלה וע"י זה תתגלה קימעא קימעא תורת משיח צדקנו והיא תורת ארץ ישראל. סוד וזהב הארץ ההיא טוב60.
יב) [ז] צפנת פענ"ח. באתחלתא דגאולה בהגיע עת לחננה שהיא ע"י משיהא דאתחלתא מתחילים גלויי הרמזים שבתורה וחז"ל ולהבין ע"י זה את דרכי האתחלתא ועקבות משיחא המרמזים על "יעודים מועדים ומיועדים" עפ"י הכתוב הנצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו ועפ"י הכתוב ישרו בערבה מסלה לאלקינו. כמבואר להלן פרקים ג-ד. ורבנו נחית משמיא לגלות רמזי התורה בעקבות דמשיהא בסוד צפנת פענ"ח ולהורות לנו על פיהן את דרך המעשה בעקבות משיחא. (ראה לעיל סעיף ד' ולהלן פרק ג').61
יב) שבעת דרכי האתחלתא למעשה בסעד"ש.
א] חבלים ונעימים. לדעת מראש כי אתחלתא דגאולה באה בדרך חבלים ונעימים כמרומז בפסוק "חבלים ליוסף". היא באה במדת הדין באתערותאדלתתא. עקבות משיחא באים בחבלים ולפעמים גם בעקיפין, אך מצד שני באה לעומתה מדת החסד, בחינת וישת יד ימינו על ראש אפרים, לדעת מראש כי בעקבות משיחא מכל צרה יוצאת ישועה, והישועה באה מתוך צרה עפ"י הכתוב: ועת צרה היא ליעקב ממנה יושע, אשר על זה אומר רבנו הגר"א בחבקוק בביאורו על הפסוק אנוח ליום צרה שזה נאמר על משיח בן יוסף, לדעת מראש כי ארץ ישראל נקנית ביסורים. אבל בזה היא נקנית ממש. עקבות משיחא באות בהפרעות ומכשולים מצד שרו של עשו וגם ע"י ארמילוס שר הערב רב אבל בסופו נופל ביד שרו של יוסף כדאיתא במדרש תנחומא (כי תצא)62. בעזרתו של משיח בן דוד בחינת יהודא מציל את יוסף63 אף מעז יצא מתוק ופועל ידינו ירצה ה'. ולכן חלילה לנו לסגת אחור במשהו אם יהי' ח"ו איזה קושי, איזה מכשלה בדרך עבודתנו, ולהיות בטוחים כי דוקא ממנה יעקב יושע, ומן המיצר נגיע למרחביה64.
יד) [ב] הצנע לכת. כל פעולה של אתחלתא דגאולה צריכה להיות בהצנע לכת עם אלקיך בסוד שים באזני יהושע שהוא בטוריא דמב"י "באזני" כפשוטו, ובם מרומז בזה "סוד" בחושבנא. עוד מרמזי רבנו על הפסוק סוד ה' ליראיו. סוד במילוי. סמך 11 דלית בגימטריא "משיח בן יוסף" שעל ידו בא קבוץ גליות. ועל הפסוק כבוד ה' הסתר דבר "הסתר דבר" בגימ' "עלית שבטים" בכוונה זו הורה לנו רבנו לקרוא את הגבאות של קבוץ גליות בשם "חזון ציון" ולא בשם "שיבת ציון", חזון ציון הוא עפ"י הפסוק חזה ציון קרית מועדנו, היינו שמועד הגאולה תלוי בציון. ופסוק זה נאמר על מב"י. וכן עפ"י כתבי רבנו האריה"ק ז"ל, וכן עפ"י הפסוק לחזות בנועם ד' ולבקר בהיכלו כנודע, וראה להלן פרק ב' בקנ"ו הבחינות של מב"י65.
טו) [ג] קימעא קימעא, לדעת מראש כי אתחלתא דגאולה באה קימעא קימעא מעט מעט, עפ"י חז"ל (ירושלמי ברכות) כך היא גאולתן של ישראל קימעא קימעא באה, כאילת השחר, כי אשב בחשך ה' אור לי הולך ואור עד נכון היום. לכן כל פעולה של האתחלתא יש להתחיל אפילו במעט עפ"י הכתוב אחד מעיר ושנים ממשפחה. כלל גדול הוא עפ"י רבנו שכל הדברים שעתידים לבוא בשלמות הגאולה מתחילים קימעא קימעא גם באתחלתא, וכן בנין ירושלים, להתחיל אפילו מאבן אחת. עפ"י הכתוב הנני יסד בציון אבן, אבן בחן. כי האבן הזאת היא למבחן להוכיח את הרצון לבנות ירושלם ולהרחיב מקום אהלה וה' יסייע בידינו. גם בסוד "ואתנהלה לאטי". שאלנו את פי רבנו מדוע צריכה האתחלתא להיות דוקא קימעא קימעא. אם באה עת רצון לפני ה' לקבץ נדחי ישראל היד ד' תקצר. שקבוץ גליות יהיה במדה גדולה בבת אחת? ויסבר לנו רבנו כי כל ענין האתחלתא דגאולה הרי הוא בלא זכו. היינו לא בזכות צדקתינו. ואם הגאולה תבוא בפעם אחת הרי מצד אחד לא יהיה אפשר לעמוד במדת היסורים הבאה במדת הדין כאמור לעיל. ומצד שני לא יהיה אפשר לקבל את האור הגדול הבא מצד החסד שבו בפעם אחת. את כל זאת עלינו לדעת מראש בדרך העבודה המעשית של קבוץ גליות66.
שאלתי את פי רבנו אם יהיה האפשרות במציאות הגשמית להעביר את כל ישראל בפעם אחת לארץ ישראל כיצד לעשות הרי יעמדו לפנינו שאלות רבות וקשות בנוגע לסידור הישוב. אחרי עיון רב בשאלה זו ענה לנו רבנו: אם יהיה אפשר להעביר לארץ ישראל שישים רבוא בפעם אחת צריכים לעשות זה מיד כי מספר זה של שישים רבוא כחו גדול ושלם להכריע את הס"מ בשערי ירושלים ואז תשתלם מיד הגאולה השלמה בענני שמיא בדרך נסית. ועפ"י האמור: ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה שעפ"י רבנו נאמר זה על מב"י ועפ"י חז"ל (שבת פ"ח) בפסוק זה נכלל המספר שישים רבוא. יודעים אנו מראש כי לעומת כל הדברים הטובים הבאים קימעא קימעא בעקבות משיחא לפי הכלל הגדול שביאר רבנו כמבואר לעיל באים מכשולים מצד הסט"א, הדברים שמנו חז"ל שיהי' בעקבות משיחא ר"ל. אך בפועל ידינו נתגבר על כולם בסע"ד כפי שהובטח לנו בהבטחות נביאנו וחז"ל וכמצוות רבנו וברכתו הקדושה, יחד עם התחלת האתחלתא דגאולה ע"י קבוץ גליות באתערותא דלתתא של מב"י מתחילין קימעא קימעא כל הסגולות הטובות של מב"י, פתחי ישועה, כנאמר דלותי ולי יהושיע וממנה יושע, הושיע ה' משיחו וכו' שנאמרו על מב"י צנור הטוב שהוא טצ"ץנסוד הרואה טי"ת בחלום וכו' וכן ברכת א-ל שד-י שכ"ז דקדושה וכל אלה ביעודו של מב"י ובנהורא דמב"י בדור אחרון שהוא אורו דרבנו ההולך ואור עד נכון היום67.
טז) [ד] עני על חמור. דרך האתחלתא בלא זכו היא כעני רוכב על חמור באה בעניותא, הן קבוץ גליות והן בנין ירושלם נעשית מעוני. עפ"י הכתוב: בבכי יבואו ובתחנונים אובילם וכו'. ואפרים בכורי הוא. וברמיזי רבנו "בתחנונים" בחושבנא "משיח בן יוסף", וכן עפ"י הכתוב: דלותי ולי יהושיע, שנאמר על משיח בן אפרים. וע"ז התפלל דוד שלא ימות כביאור רבנו בחיבורו יהל אור וכן בבנין ירושלים ככתוב ה' יסד ציון ובה יהמו עניי עמו וכו' הכל כדרך עני רוכב על חמור. כל זאת היא באתערותא דלתתא הבאה על דרך הטבע עד שנזכה לענני שמיא68.
יז) [ה] אנשי אמנה. אחד האמצעים העיקרים לקיומה של כל עבודתנו היא הקמת אנשי אמנה, עפ"י חז"ל (שבת קי"ט) כי לא חרבה ירושלם אלא בשביל שפסקו ממנה אנשי אמנה. להקים אנשי אמנה, בכל השלמות בעיר קדשנו כי בלעדי זאת אין שום ערך לכל עמלנו ופעלינו ח"ו, ועפ"י כל היסודות והתקנות שסדרנו בע"ה69.
יח) [ו] מדות שוות. ישוב ארצנו הקדושה בכלל ובנין ירושלם בפרט צריך להיות במדות שוות, עפ"י חז"ל אין בן דוד בא עד שיהיו כל המדות שוות, אין בן דוד בא עד שיהיו כל השערים שקולים (סנהדרין צ"ח). ועפ"י שיטת טפ"ת גינאות בדרשת חז"ל (בבא בתרא ע"ה ובתוספות שם). וכל זאת היא גם ביעודו של רבנו בפסוק: לא יהיה בביתך איפה ואיפה גדולה או קטנה, הסמוך לפסוק אבן שלמה וצדק שבזה ראה רבנו את שמו ויעודו בתורה כנודע. וביאר לנו רבנו, בביתך היינו ארץ ישראל עפ"י הכתוב שם למען יאריכון ימיך על האדמה וגו', ואחריו, בארץ אשר ד' אלקיך נותן לך. וכן בקשר לירושלם הבנויה כתוב: יהי שלום בחילך. וכתרגומו: שלום בנכסיך. ואין שלום בד קיימא .דק כשיהיה שלום בנכסך במדות שוות כנ"ל. ובכדי לקיים בזה את כוונת הכתוב: כל גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו, ועפ"י הכתוב בצדקה תכונני היינו באופן שווה לכל נפש עפ"י הכתוב ושמתי משפט לקו וצדקה למשקולת, ועל ישוב ירושלים כבר אמרו חז"ל ירושלים לא נתחלקה לשבטים. ואין משכירין בתים בירושלם. ובפרק ו' הבא מבואר הענין ביתר אריכות. וע"י זה יתקיים כי זרע השלום הגפן תתן פריה וכו' (זכריה ח'), שעפ"י חז"ל נאמר זה על ענין קץ המגולה (סנהדרין צ"ח) וזהו היסוד העקרי של קיום אנשי אמנה האמור לעיל, וסימנך "אנשי אמנה" "קו משוה" וד"ל70.
יט) ז] בצדקה תכונני. - חז"ל אמרו אין ירושלם נפדית אלא בצדקה, שנאמר: ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה (סנהדרין צ"ח) וכל לשון פדיון היא בטוריא דמב"י, וכן רמז רבנו "במשפט תפדה" בחושבנא "משיח הראשון". ונאמר : בצדקה תכונני צדקה תרתי משמע, צדקה לשון שוויון עפ"י הכתוב: וצדקה למשקולת. וצדקה כפשוטה, היינו תרומת נדבה. גזירה וחנינה היא שישוב ארץ ישראל יבנה בצדקה כי רצה הקב"ה לזכות את כל ישראל הקרובים והרחוקים לקחת חלק בבנין נחלת ה' ועפ"י הכתוב: וקבצו מכל ישראל כסף לחזק את בית אלקיכם (דברי הימים ב' כ"ד) ובבנין ירושלם כלולות וצפונות עוד הרבה מצוות שבתורה כמבואר להלן פרק ז'71.
כ) עוד יוסף חי. - עצמיותו של משיח בן יוסף היא בשלשה סוגים: א) מב"י העליון הוא מט"ט שר הפנים וכנודע יוסף ומט"ט. שניהם מזיהרא עילאה ושניהם ביסוד ובפעולה של מלחמה נגד ארמילוס (וביחוד במלחמת גוג ומגוג) הוא נעזר ע"י שריה בן דן. ב) מב"י התחתון הוא אחד בכל דור בחינת צדיק יסוד עולם, הזוכה לפי מעשיו ולפי שדש נשמתו לעשות לישועת ישראל, פעולות ישועה והרמת קרן התורה מתוך מסירות נפש, אשר בזה מגיע למספר הגבוה של מב"י והוא טצ"ץ ביסוד. ג) מב"י השרוי בכל בית ישראל בכלל, בסוד "שארית יוסף" שנאמר על כל ישראל ובכל איש ישראל בפרט, המקנן בטצ"ץ ניצוצין נשמתו ברבים מבני ישראל אנשי המעשה הזוכים לעשות בקבוץ גלויות וכו'. כל הזוכה לפי מעשיו וזכות אבות לעשות באותן הפעולות שהן בתכונותיו של מב"י הרי הוא ניצוץ משרש נשמתו דמב"י. כל אחד לפי דרגת - המעשים72.
כא) עוד יוסף חי. שלשה אלה כולם הם בספירת יסוד. עו"ד הוא בהוד דיסוד קו השמאל. יוס"ף הוא ביסוד קו האמצעי. ח"י הוא נצח דיסוד קו ימין73.
כב) עוד יוסף חי. נהורא דמב"י בשלש דרגות : א) משיח בן יוסף מארץ והוא בטוריא דיוסף בן רחל, בחינת מקבל. ב) משיח בן יוסף משמים בטוריא דיוסף בן יעקב, בחינת נותן ומשפיע. ג) משיח בן יוסף משמים ומארץ. סוד כי כל בשמים ובארץ. "כי כל" זה יסוד וכן בחושבנא, "כל בשמים ובאדץ" בחושבנא "משיח בן אפרים", וכן "קרן ישועה" בחושבנא, שעפ"י רבנו הכוונה על משיח בן אפרים.
בכל פעולה של פדות והצלה של מב"י הוא נעזר ע"י משיח בן דוד בטוריא דיהודא מציל את יוסף. עפ"י הכתוב: מה בצע כי נהרוג את אחינו וכסינו את דמו וכו', ולכן זכה יהודא שממנו יצאה מלכות בית דוד74.
כג) עוד יוסף חי. גם האבות ורבים מנביאי ה', מלכי ישראל ורבים מהתנאים והאמוראים, רבים מגדולי ישראל ואנשי מעשה בכל הדורות היו בטוריא דמשיח בן יוסף. הראשון היה אברהם אבינו בסוד "במה אדע כי אירשנה" וכנודע כל לשון ירושה שנאמר על ארץ ישראל הוא בטוריא דמב"י, וכן מרומז במלת "אירשנה" העולה בחושבנא "משיח בן יוסף". אברהם אבינו התחיל באתחלתא דגאולה הראשונה, היינו גאולת הקדושה של מטה שהיא באדמת ארץ ישראל. יצחק אבינו נכנס לטוריא דמב"י מיום העקידה. גם נרמז בשמו יצחק קץ - חי. יעקב אבינו, מיום שנאבק עם שרו של עשו, ויבא יעקב שלם. שלם, סכתה. יהודא מיום שהציל את יוסף. יוסף מיום חלומו הראשון. משה רבנו מיום שלקח עמו את עצמות יוסף. יהושע בן נון שהוא הראשון במלחמת ה' בעמלק. שאול ודוד אשר שניהם עסקו במלחמת ה', וכנודע שכל מלחמת ה' היא בטוריא דמב"י, וכו' וכו'. ובדורות האחרונים גם האר"י הק' ותלמידו המיוחד קו"ט ר' חיים ויטאל, והרב הק' בעל אור החיים היו בטוריא דמב"י כנודע. ובדור האחרון זה רבנו הגר"א נהורא דמב"י אשר אורו הולך לפנינו הולך ואור עד נכון היום, וזכו גם אחדים מתלמידיו אשר מקיימים מצוותו בחזון ציון לקבל ולהיות נאצלים מרוחו ומאורו הגדול בטוריא דנא75.
כד) עוד יוסף חי. צדיק באמונתו יחיה. יחד עם כל פעולתנו ביעודו דמב"י מצוה וחובה רבה עלינו להתפלל הרבה בעד חייו והצלחתו של משיח בן יוסף, שבו צפון כל קיומנו בסוד "שארית יוסף" ושעל ידו קבוץ גלויות, על משיח בן יוסף התחתון - שבכל דור ודור - שלא יהרג ע"י ארמילוס הרשע. שלא ימות לפני שהוא מוציא לפועל את שליחותו הקדושה בשלמות, שיחזיק מעמד נגד ארמילוס המבקש להכשילו בכל דרכיו שיחזיק באמונתו את שליחותו הקדושה והאדירה עד יומו האחרון. וזאת כוונת צדיק באמונתו יחיה, ועל משיח בן יוסף העליון שלא יפסק אורו, שהוא האור המקשר בעמודא דאמצעיתא בין כנסת ישראל לאבינו שבשמים. שהוא הבריח התיכון המקשר בין יסוד ומלכות ובין יסוד לתפארת בקו הרחמים. הרבה תפלות התפלל דוד המע"ה בעד משיח בן יוסף שלא ימות ויסתייע בעניותא דישראל לביטול הגזירה על מב"י בסוד דלותי ולי יהושיע76 שהיא אחת התפילות שדוד המע"ה התפלל בעד מב"י כמבואר בדברי רבנו הגר"א, וביחוד החובה להתפלל התפלות דלהלן:
תפלת "עוד יוסף חי" (המתחילה : רחם נא אבינו בשמים על שארית יוסף וכו'),77 תפלת כסא דוד עבדך, בברכת בנה ירושלים, תפלת את צמח דודלישועתך קוינו כל היום מצמיח קרן ישועה. תפלה לעני כי יעטף (תלים קב) ושם תרחם ציון כי עת לחננה וכו' כי רצו עבדיך את אבניה וכו' וייראו גוים את שם ה' וכו'. אהבתי בי ישמע (תלים קטז), ושם דלותי ולי יהושיע. מן המיצר (תלים קיח) ושם לא אמות כי אחיה וכו'. לה' הארץ ומלואה (תלים כד) ושם מי יעלה בהר ה' וכו'. שב לימיני (תלים קי), יענך ה' ביום צרה (תלים כ). כי באו מים עד נפש (תלים סט) ושם הושיעני אלקים כי באו מים עד נפש. ושם, אלקים יושיע ציון ויבנה ערי יהודא וישבו שם וירשוה. יששום מדבר וציה וכו' (ישעי' לה) ושם ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה וכו'. קנאתי לציון קנאה גדולה (זכריה ה) ושם כי זרע השלום וכו'.. הר ציון ירכתי צפון (תלים מח). ה' בעזך (תלים כא) ושם, חיים שאל ממך נתת לו אורך ימים. גם עפ"י האריה"ק על מב"י בתפלת: כסא דוד ועפ"י רבנו בתקוז"ח. בשוב ה' וכו', היינו כחולמים (תלים קכו). ה' אל באפך תוכיחני (תלים ו). הרנינו לאלקים עוזנו (תלים פא), ושם עדות ביהוסף, בצרה קראת ואחלצך. ויהי בשלם סוכו (תלים עו), ושם שבר רשפי קשת וכו'. בך ה' חסיתי (תלים לא) ושם מכל צוררי הייתי חרפה. ארוממך ה' כי דליתני (תלים ל). יאמרו גאולי ה' (תלים קו) ושם ישלח דברו וירפאם. ה' אורי וישעי (תלים כז) ושם, אם תחנה עלי מחנה וכו' לראות בטוב ה' וכו'.
במעשינו ובתפלותינו נבוא לעזרתו של משיח בן יוסף וע"י הפעולות בכל כוחנו באתערותא דלתתא נגיע ליחוד ב' המשיתין מב"י ומב"ד שהם "עץ יוסף ועץ יהודא". תחלה יהיו לאחדים בידיך. ואח"כ יהיו לאחד בידי. יחוד ב' המשיחין הם היסוד ליחוד קוב"ה ושכינתיה שהיא שלמות הגאולה78.
ועלינו ללמוד ולהבין את כל הבחינות והתכונות והסגולות השונות של משיה בן יוסף עפ"י שיטת רבנו ז"ל המדבר הרבה ע"ז בחבוריו הקדושים בנגלה ובנסתר, כדי שנדע את כל הדרך נלך בה ואת דרכי המעשים אשר לפנינו כי אורו ורוחו הולכים לפנינו ואתנו בסע"ד.
כל הפעולות של קבוץ גליות בארץ ישראל בכלל ובירושלם בפרט וכל פעולה כללית ופרטית בכל צעד ושעל של הכלל והפרט תלויה בקיומו ובהצלחתו של משיח בן יוסף וקיומו והצלחתו של משיב"י תלויים באתערותא דלתתא בקיום כל הדברים והפעולות הנתונים והצפונים בקנ"ו התכונות, הכינויים והבחינות של משיח בן יוסף כמבואר לעיל ולהלן, להשתתף בכל כוחנו במבלותיו וסגולותיו עד הדרגא הגבוהה של "טצ"ץ ביסוד" היינו תתקצ"ט מעלות של אתערותא דלתתא שעל זה נאמר הקטן יהיה לאלף היינו עד דרגת האלף, והצעיר לגוי עצום. הקטן והצעיר שנאמר על אפרים שהוא משיבני ואז אני ה' אפילו בעתה אחישנה. ואת כל זאת חובה רבה גם לכוון בתפלות לחיי והצלחת משיח בן יוסף.
 
 
1  ל"עת הזמיר הגיע" לשתיתאה, הכוונה לשנת תקמ"ב לאלף הששי. מדובר על זה להלן פרק ו'. בשנת תקמ"ב החל הגר"א לנסוע לאר"י פעם שניה. ןלהלן פרק ו, לא נמצא לפנינו. "קץ המגולה" הנזכר בפתיחה הוא "הלל בן בנימין" בחושבנא. בעניין משיח הראשון נאמר בזוהר: "משיח הראשון שהוא מב"י", זוהר חדש דף כז ע"א. עניין משיח בן יוסף נזכר במדרש: "כיון שנולד סטנו שלעשו ויאמר יעקב אל לבן שלחני ואלכה אל מקומי ולארצי דאמר ר' פינחס בשם ר' שמואל בר נחמן מסורת היא שאין עשו נופל אלא ביד בני בניה שלרחל", בראשית רבא, פרשה עג, אות ז, לבראשית נ כה, מהדורת תיאודור-אלבק, ירושלים תשכ"ה, ח"ב, עמ' 851. וכן: "ביד משוח מלחמה שהוא בא משל יוסף ר' פנחס בשם ר' שמואל בר נהמן מסורת וכו'", בראשית רבא, פרשה צט, אות ב, שם, ח"ג, עמ' 1274. "כנגד ארבע גאולות עתיד הקב"ה להעמיד לישראל ארבעה גואלין, ואלו הן אליהו ומשיח בן דוד ומשיח בן יוסף וכהן גדול", מדרש הגדול, שמות ו, ז, מהדורת מ' מרגליות, ירושלים תשט"ז, עמ' צח. "אבל ~תיד לבא אני מושיעכם על ידי משיח בן אפרים ועל ידי משיח בן דוד משבט יהודה", מדרש שוחר טוב, תהלים, פרק ס, אות ג, ירושלים תשכ"ו, דף קנג ע"א. "מאן ניהו ארבעה חרשים... משיח בן דוד ומשיח בן יוסף ואליהו וכהן צדק", סוכה נב ע"ב. וראה עוד על עניין זה בספר התקופה הגדולה, קול התור, להרב מ"מ כשר, ירושלים תשכ"ט, עמ' תכט-תלא].
2.  הגר"א נהורא דמשיח בן יוסף, ראה בספר תולדות יצחק ביאור לביאור הגר"א לספר יצירה חלק ב' דף ק"מ קמ"א. להלן פרק ג' רמיזין קדישין מבואר ע"ד הרמזים שהגר"א ראה שליחות שמים יחידאית ביחודו של משיח בן יוסף ביחוד בפסוק "אל תירא עבדי יעקב וישרון בחרתי בו" (ישעיה מב). ואל תירא וגו', ישעי' מד, ב. "וכן מבואר לעיל בריש חלק ב' שהביא הרב בעל מגלה עמוקות ז"ל את דברי רה"ק האריז"ל אשר אחד מג' דברים שנצרך משיח בן יוסף לבוא בכל דור ודור הוא לגלות רזי התורה למי שראוי לזה, ולבי אזמר לי בבירור אשר לזה נשלח לנו עיר וקדיש משמיא נחית רה"ג הגר"א ז"ל לגלות לנו את התורה בנגלה ובנסתר", תולדות יצחק על ביאור הגר"א לספר יצירה, חלק ב, תרביד, דף קמ ע"ב - קמא ע"א]
3  לגלות רמזי התורה בעקבתא דמשיחא, ראה בספר תולדות יצחק בהקדמה לחלק ב' דף כ', ["הוסכם למעלה שלא יהיו נגלה לכל רק לראוי להם עד עיקבא דמשיחא", תולדות יצחק, הקדמה לחלק ב', דף ג' ע"אן ובספר ביאורי הגר"א למסכת אבות בהקדמה שם מאת הגאון ר' מנדל משקלוב תלמיד הגר"א, (שנדפס בשקלוב שנת תקס"ג). זבמאמד "עלית אליהו", על עלית תלמידי הגר"א מאת הגרי"מ חרל"פ בקובץ "מוסדי ארץ". ["וכן יעודו של רבנו בגלוי רזי התורה כנודע וכמובא בספר תולדות יצחק (ביאור על ביאורי הגר"א לספר יצירה דף קמ"א) הכותב שם בלשון זו: 'אחד מג' דברים שנצרך משיח בן יוסף לבוא בכל דור ודור הוא לגלות רזי התורה למי שראוי לזה. ולבי אומר לי בבירור אשר לזה נשלח לנו עיר וקדיש משמיא נחית רה"ג הגר"א ז"ל לגלות לנו את התורה בנגלה ובנסתר", עלית אליהו, הגרי"מ חרל"פ]. 4 טצ"ץ ביסוד. ראה בספר לקוטי הגר"א "סוד האותיות" דף מ"א ובאר יצחק שם, טצ"ץ היינו המספר תתקצ"ט (999), (אותיות מנצפ"ך נמנים למספר גדול וץ' סופית מספרה 900, צ' תשעים וט' תשע ביחד 999. גימטריא זו מובאת הרבה פעמים בספר זה), שהוא הדרגה היותר גבוהה של כחו המלחמתי והסגולתי של משיח בן יוסף, בסוד הקטן יהיה לאלף (כמדובר על זה באריכות להלן פרק ה'). זהו גם מספרו היסזדי של המלאך "מטטדזן שד הפנים" העולה כך גם בחזשבנא (גימטריא), שהוא שרו של יוסף. [מטטרון שר הפנים, ראה להלן פרק ב, אות מגן
5  ספרא דצניעותא דף לג: על ענין זה מדובר ביתר אריכות להלן פרקים ג' וב'.
6  לרבים מתלמידיו. הגר"א ידע על כל איש ישראל איפה שמו ויעודו מרומז בתורה, (ראה הקדמת הגאון ר' ישראל משקלוב לספרו פאת השלחן ובהקדמת הגאון ר' מנדל משקלוב לביאור הגר"א מסכת אבות). הרבה רמזים מעין אלו מובאים בספר חזון ציון על עלית תלמידי הגר"א. ["והיה יודע שמות של כל ב"א שבעולם וענייניהם האין מרומזי' בתורה שבכתב", פאת השלחן, שם. "והוא ידע שם של כל אחד ואחד ואיה מקומם גנוזים בתורה שבכתב...", ר' מנדל משקלוב, שם].
7  "רמיזין קדישין", שם מסופר שתלמידי הגר"א באו באש ובמים על כל רמז רמיזא של הגר"א לקיים מצותו בעבודת קיבוץ גלויות.
8  יוסף בן רחל, יוסף בן יעקב, ראה להלן פרק ב' קנ"ו הבחינות של מב"י בחינה נ"ד. רתרין מבלחין שא' מלאה והב' מרחל ומשיח ב"ר מלאה", באר יצחק לליקוטי הגר"א, דף קפא ע"א. "משיח ב"י הוא מארץ ומשיח ע"ד משמים", שם, ע"ב].
9   קנ"ו הבחינות וכו', להלן תחילת פרק ב' אומר סימן למספר זה, כמספר "יוסף" מציוץ.
10  מסטרא דשמאלא, במדת הדין, ראה באורי הגר"א לתיקוני זוהר חדש דף כ"ו. ["על משיח הראשון שהוא משיח בן יוסף בכור שורו מסט' דשמאל כידוע", באור הגר"א לתיקוני זוהר חדש, דף כז ע"א. "וימין מקרבת, כמ"ש ברחמים גדולים אקבצ' שיפקון בסט' דימינא אבל בתחלה יתער בשמאלא שמאלו תחת לראשי והוא יהיה פקידה כמו שהיה בבית שני בימי כורש ולא יצאו בו ואח"כ יתער ימינא", שמ].
11  שמאלו תחת לראשי שנאמר על מב"י, ביאורי הגר"א שם. .
12  ברשיון מלבי האומות, לפי דברי הגר"א שם תהיה האתחלתא כמו בימי כורש וכו' שהיה מולך בכיפה בחינת מלכי כל האומות בהרמב"ן בשיר השירים לפסוק אם תעורר את האהבה וכו' אומר על אתחלתא דגאולה שתהיה ברשיון מלכי האומות (לעיין היטב בנוסח של הרמב"ן שם). יש לציין שרעיון זה היה מוסכם ומקובל אצל כל אנשי ארץ ישראל "תקופת תלמידי הגר"א" מיסדי הישוב ובמשך תקופה ארוכה אחריה, כפי שהצהיר מפורש הגאון והמקובל ר' יעקב ליב לעוי ז"ל, אב"ד ומראשי ועד הכוללות פרו"ח (פרושים וחסידים) מובא בהמגיד תרכ"ב גליון 26 במאמרו של הרב ד"ר חיים לוריא על "חברת ישוב אר"י".
13  מסטרא דימינא וכו', ראה באורי הגר"א תקוני זוהר חדש דף כ"ז בקשר לפסוק ברחמים גדולים אקבצך. להלן פרק ג' "רמיזין קדישין" מספר המחבר שזה הי' אחד הרמזים שבו ראה רבנו הגר"א את שמו ויעודו "ברחמים גדולים אקבצך" עולה כשמו "אליהו בן שלמה זלמן".
14  ופדויי ה' ישובון וכו', ראה דברי הגר"א בספר "ליקוטי הגר"א" דף מ' ובאר יצחק שם. ["ודא הוא פדות כו' יהוא דרגא דהוד והוא בסוד דרגא דמשיח בן יוסף... ועליו נאמר ופדויי ה' ישובון כו' שע"י יהיה קיבוץ גלויות שהוא הגואל הראשון", באר יצחק, שם, דף מ ע"ב, וראה להלן פרק ב, אות קיח. "ולבן ע"י משיח ב"י יהיה גאולה משעבוד מלכויות שע"י יהיה קיבוץ גליות וע"י משיח ב"ר חירות ממהמ"ו ן= ממלאך המות]", באר יצחק, שסי דף סג ע"א].
15  והוא כולו ע"י משיח בן יוסף וכו', בספר ליקוטי הגר"א שם, דף מ' ושם דף ש"ג באר יצחק בשם הגר"א אומר כי ע"י משיח בן יוסף תהיה הרות משעבוד מלביות וע"י משיח בן דוד תהיה חרות ממלאך המות. על ענין "ששון ושמחה" מדבר המחבר להלן פרק ב' חלק ב' שני "משיחי הדורות".
16  קימעא קימעא וכו', עפ"י חז"ל ירושלמי מסכת ברכות כך היא גאולתן של ישראל קימעא קימעא באה כאילת השחר. "כך היא גאולתן של ישראל, בתחילה קימעא קימעא", יומא פ"ג ה"ב, מ ע"ב. - טצ"ץ ביסוד על ענין זה מדבר המחבר באריכות להלן פרק ב' ופרק ה'.
17  השעה הראשונה וכו', הכוונה לשעות יום הששי שבו נברא האדם הנמנות בגמרא סנהדרין דף לא: האלף הששי הוא כנגד יום הששי לבריאת העולם, לפי באור המחבר מונה את שעות יום הששי הלזה מתחילת אור הבקר ולא מתחילת הלילה.
18  ביעודו של משיח הראשון, בספר תולדות יצחק באור לבאורי הגר"א לספר יצירה חלק ב' דף ק"מ-קמ"א מובא שהגר"א היה בבחינת משיח בן יוסף ולכך נחית משמיא וכו', [ראה מובאה לעיל, סעיף אן וראה להלן פרק ג' "רמיזין קדישין" ספור באור ע"ד רמזים נפלאים שהגר"א ראה בקשר ליעודו זה.
19  סודות שבעקבות משיהא וכו', ראה בספר תולדות יצחק הקדמה לחלק ב', אומר: וראה בהקדמה לביאורי הגר"א למסכת אבות מאת תלמידו הגאון ר' מנהם מנדיל משקלוב, [ראה לעיל הערה 6].
20  בתהילת השעה השניה, היינו בשנת תקמ"ב מבואר להלן בהערה הבאה.
21  כל שעה ארבעים ואהת שנה ושמונה הדשים ההשבון הוא זה, המש מאות השנים משנת ת"ק עד סוף האלף הששי מתחלקות לשנים עשר הלקים, היינו שתים עשרה שעות היום של יום הששי, נמצא שכל שעה מכילה ארבעים ואחת שנה ושמונה הדעכם. לפי ביאור הגר"א ל"ספרא דצניעותא". יראה שם, פרק א, דף יא ע"א].
22  פתחת למוסרי, הגר"א בספרו "יהל אור" בקשר לפסוק דלותי ולי יהושיע (תהלים קטז, ו), אומר, שבזה התפלל דוד המע"ה על משיה בן אפרים שלא ימות ולהלן פרק ה' מבאר המהבר שגם בפרקים הבאים אתרי פרק זה מה אשיב לה' ומן המיצר קראתי י-ה מכוונת תפלה זו. [יהל אור, ספר במדבר, פרשת פנחס, דף כד ע"א].
23  עדות ביהוסף וכו', עפ"י חז"ל מסכת ראש השנה נאמר זה על יוסף ששוחרר מבית האסורים בראש השנה ראה להלן פרק ב' בענין קנ"ו הבחינות של משיה בן יוסף הבהינה קי"ז "עדות ביהוסף".
24  בחינתם של כל בית ישראל, ראה להלן אות כ': מב"י השרוי בכל בית ישראל בכלל וכו' ובכל איש ישראל בפרט כו' אנשי המעשה הזוכים לעשות בקבוץ גליות וכו'.
25  על ידיעתו של הגר"א ברוה קדשו לרמז לכל איש ישראל איפה שמו נרמז בתורה מדבר גם הגאון ר' ישראל משקלוב בהקדמתו לספרו "פאת השלחן" וראה להלן פרק ג' "רמיזין קדישין". ["כל גיא ינשא ואיהו גימטריאות פרפראות לחכמה", תקו"ז, דף קלט ע"ב, ובביאור הגר"א שם: "שהיא פרפרת להעמה שעליה". וראה להלן פרק ו, הערה 1].
26  ותתבטל הגזירה לההרג וכו'. בביאור אדיר במרום של הרמח"ל על אידרא של רשב"י. כותב שמשיח בן יוסף לא יהרג. [וראה בזהר ח"ג קנג: ומ"ש לקמן בסוף המאמר "משיח בן יוסף". מ. כ.]. ולאנת סבילת בגינייהו כמה מכתשין בגין דלא יחקטיל משיח בן יוסף", זוהר, ר"מ, ח"ג דף רעו ע"ב. "בגין דיהא בעי רחמי עלייהו ולא ימות משיח דאיהו מסטרא דשמאלא", תקזו"ח, דף כז ע"א. וראה אצל הרמח"ל, תקט"ו תפילות (תקטו), מאמר הגאולה אות ס"ג, ירושלים תעו"ן, עמ' נז-נח. וראה בספר גנזי רמת"ל, מהדוהת ר"ח פרידלנדר, בני-ברק חשד"מ, עמ' קה: "ומב"י ינצל מן המות", וראה שם כל העניין בהרחבהן.
27  הגר"א אומר מפורש בכמה מקומות שהזכרנו לעיל שקבוץ גליות הוא ע"י משיח בן יוסף, ועל החובה להתפלל בעד חייו והצלחתו של מב"י. כן אומר האריה"ק ב"שער הכוונות" בקשר לתפלת "ותשכון בתוכה כאשר דברת" ולכוון זאת במלים "ובנה אותה בקרוב בימינו בנין עולם" כן אומר הרש"ש בסידור התפלה שלו. וכן אומר בעל "אור החיים" בביאורו לפסוק "מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו, דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל". [ומצאתי ביו קטעי כת"י עוד הערה השייכת כאן], וז"ל: עיקר שיטת הגר"א הוא "עוד יוסף חי" היינו נצחיות משיח בן יוסף וקיום עקבות משיחא לפני הגאולה שכלם הם של מב"י משיח הראשון. תלמידיו אמרו לו ע"ד "בכור שורו הדר לו" היינו מדת הדין ויסורי מב"י, ענה להם שכנגד זה יש "מברכת ה' ארצו" וכן בחושבן וביניהם "חזרת השכינה" בקו האמצעי וכן בחושבנא. רלפי שיטת הגר"א תתבטל הגזירה על משיח בן יוסף לההרג ע"י ארמילוס הרשע (הענין ידוע ליודעי ח"ן) בזכות עבודת קבוץ גלויות ובזכות יסורי ארץ ישראל ובזכות התפילות שמתפללים בעד קיומו והצלחתו של מב"י", מדרש שלמה, עמ' 28. "לכוין להתפלל לשי"ת על משיח בן יוסף שיחיה ולא ימות ע"י ארמילוס רשיעא כמ"ש רז"ל", שער הכוונות, ענין כונת העמידה, דרוש ו, [חלק ט, מסדרת בתבי רבינו האר"י, תל-אביב תשכ"ב, עמ' רלה].
28  הגזירה מתבטלת, עפ"י חז"ל (מסבת סוכה נב.) נגזר על מב"י להיהרג אך "גזירה מתבטלת ע"י אריכות הגלות. כן אומר גם האריה"ק ב"שער הכוונות" הנז' (לבאר כאן למה נגזרה גזירה זו). וכן לפי דברי הרב הקדוש ר' חיים וויטאל בשם האריה"ק בספר "שער הגלגולים" בקשר לפסוק "חזה ציון קרית מועדנו". מדברי הגר"א לתקוני זוהר נראה כי המלים "אכן חלינו הוא נושא" שבפסוק (ישעי' נג. ד) מכוון למשיח הראשון - מב"י. [על "חזה ציון", ראה להלן פרק ב, אות מח. וראה עוד בספר גנזי רמח"ל, מהדורת ר"ח פרידלנדר, עמ' קא ואילךן.
29  יסורי א"י, עפ"י המדרש ארץ ישראל היא אחת משלשת הדברים הבאים ביסורים ראה להלן פרק ב' בקשר לפסוק "יסור יסרני יה ולמות לא נתנני" שנאמר על יעודו של מב"י. רבזוהר חדש דף כט פרשת וישב מבואר שאריכת הגלות היא בגלל החטא של מכירת יוסף. גם בעל "קול התור" מדגיש זאת וכותב שעיקר התיקון הוא לעזור בתפקידיו של משיח בן יוסף שהם קבוץ גלויות ובנין ירושלים", המגיד דורשציון, עמ' 28, הע' 5. על נצחון משיח בן יוסף כותב הרש"ז: "עתיד מב"י לנצח את הכל במלחמת יטראל נגד כל אויביו (הגר"א בספר "אדרת אליהו" פרשת זאת הברכה דף קי"ח) קרני ראם... 'ועיקר הענין על משיח גן יוסף שהוא הראשון לגאולה לכך נאמר בכור שורו הדר לו, משיח הראשון... הוא משיח בן יוסף שעתיד לנצח הכל"י באדרת אליהו, ירושלים תשטה, דף קכד ע"ב, הנוסח הוא: "שעתיד להשמיד הכל"].
30  מקילין את יסוריו של מב"י בעקבות משיחא, רבד זה מובן היטב לפי המבואר לעיל שקיבוץ גליות הוא על ידו ממילא כל העוסק בקיבוץ גליות לוקח חלק בהקלת יסוריו של מב"י. כן מבואר הדבר בפזמוני "ב"א בסערת אליהו" של אבי ז"ל.
31  חלקים קטנים וכו', ראה גם דברי הגר"א בסידור הגר"א דף מח (בשיר השירים ב') בקשר לפסוק השבעתי אתנם ונו'. יש לציין ששם אומר הגר"א בקשר לפסקה: לא לדחוק את הקץ "שלא יצאו מאליהם לבנות בה"מ". מכאן מוכח ברור עפ"י הגר"א שהאזהרה לא לדחוק את הקץ נאמרה רק מה שנוגע לבנין בית המקדש אבל לא בנוגע לבנין ירושלים ולישוב אר"י. [וראה להלן פרק ו, אות ב].
32  תתקצ"ט עקבות משיחא וכו' מספר זה כלול במספר טצ"ץ ביסוד על ענין זה מדובר להלן פרק ב' בחינה נ"א ובחינה נ"ג ובפרק ה'. - עת צרה היא ליעקב ממנה יושע, הגר"א בביאורו לחבקוק בקשר לפסוק אנוח ליום צרה, אומר שזה מכוון לימות משית בן יוסף.
33  שלשה דברים וכו' "קבוץ גליות ע"י מב"י בספר ליקוטי הגר"א סוד האותיות דף יח, ובאר יצחק שם ובספר הנ"ל דף ס"ג. - גלוי רזי התורה ע"י מב"י בספר תולדות יצחק חלק ב' דף ק"מ מדבר באריכות בענין זה. - בעור רוח הטומאה מן הארץ ע"י מב"י להלן פרק ה'. - ביעור רוה הטומאה כו', ראה להלן פרק ב' בחינה קי"ז עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים היינו שליטתו של יוסף על כל רוח הטומאה, ובחינה נ"ח שם "יוסף הוא השליט". ["ולכן ע"י משיח ב"י יהיה גאולה משעבוד מלכויות", באר יצחק, שם. דף סג ע"א. "לגלות לנו את התורה בנגלה ובנסתר", תולדות יצחק, שם, דף קמא ע"א].
34  בנין ירושלים, לכן בתפלת ולירושלים עירך במלים ובנה אותה בקרוב בימינו חובה לכוון בעד חייו והצלחתו של מב"י כמובא לעיל. - קיבוץ גליות ע"י מב"י מובא לעיל, קיום מצוות התלויות בארץ שתכליתו הוא בעור רוח הטומאה מן הארץ שהוא ביעודו של מב"י מבואר להלן פרק ה.
35  קמה אלמתי, שנאמר בענין חלום יוסף בתורה. [וראה להלן פרק ב, אות קלג].
36  דבר הנושא ברכה זו נטיעה, גם עפ"י המדרש על הפסוק כי תבואו אל הארץ ונטעתם וכו' אינכם עוסקים אלא במטע. ביאה אל הארץ היינו קיבוץ גלויות, שהוא ביעודו של מב"י כמבואר לעיל עפ"י הגר"א גם מכאן הוכח שגם המצוה לעסוק במטע עפ"י המדרש הנ"ל היא ביעודו של מב"י מבואר באריכות להלן פרק ו'. [ראה להלן פרק ב, אות סז; להלן פרק ו, אות ג].
37  "שבי אל עריך", היינו קבוץ גלויות "בונה ירושלים", היינו בנין ירושלים "כי עת לחננה" היינו נטיעת אדמת ארץ ישראל על פי הכתוב שם ואת עפרה יחוננו. [ראה להלן פרק ב, אות קנד].
38  "עפרה יחננו", בספר חזון ציון על עלית תלמידי הגר"א מובא עפ"י הרב אליהו לנדא נכד הגר"א שזה היה אחד הרמזים שבהם ראה הגר"א את יעודו: "עפרה יחוננו" עולה בגימטריא "אליהו בן שלמה" שמו של הגר"א.
39  "עדות ביהוסף", מגואר להלן פרק ב' בחינה קי"ז עדות ביהוסף.
40  תפקידו של כורש נתון בדרך יעודו של משיחא דאתחלתא מב"י עפ"י הגר"א בביאורו לתיקוז"ח דף כ"ז ועוד, כמובא לעיל, ולהלן פרק ג מבאר המחבר ע"ד רמזי הגר"א שבהם ראה הגר"א עצמו את יעודו בטוריא דמב"י עפ"י הפסוק "וישרון בחרתי בו" (ישעיה מ"ד) ושבסופו של פרק זה מדובר על תפקידו של כורש.
41  ועצת מלאכיו ישלים. "אוסף רמזי הגר"א ותלמידיו" (שנאספו ע"י הגאונים ר' יצחק צבי ריבלין (דרשן הגאולה) ור' אשר לוריא בירושלים), מדובר על פסוק זה ורמז על מלת "ועצת" שעולה כממפר "משיח בן יוסף" (ר' אשר לוריא הוא בעהמ"ח הספר "אור יקרות" שהדפיסו בירושלים).
42  לגרש את הס"מ משערי ירושלים, ראה לקמן פ"ב אות קכ.
43  ביעודו של כורש מסטרא דשמאלא במידת הדין, ראה באורי הגר"א לתיקוז"ח דף בז. [ראה לעיל הערה 10].
44  המסייע הנסי לקיבוץ גלויות, בספר ליקוטי הגמיא "סור האותיות", אות חפ"ף ובאר יצחק שם, ובאור "אור החיים" (פרשת בלק) לפסוק דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל. ["עוד רמז במאמר דרך כוכב מיעקב על משיח בן דוד... וקם שבט מישראל ירמוז על משיח בן אפרים... אבל משיח בן אפרים ימות במלחמה ראשונה שיהרגנו רומילוס כאו' ז"ל אבל אם ישראל יהיו כולן צדיקיט שבשם ישראל יתכנו אז אפילו אותו שבט שהוא משיח הבא מאפרים וקם, פי' תהיה לו תקומה לפני אויביו ולא יהרגנו רומילוס. ותמצא שציוו גדולי ישראל לכוין בתפלתינו כשאנו אומרים לישועתך קוינו וגו' לבקש רחמים על משיח בן אפרים שלא יהיה נהרג במלחמה", אור החיים, במדבר כד, יז. וראה באר יצחק, דף מ ע"ב].
45  אף ציון נך, כלזמר, שיש לעשות את ציזן, היינו לבנות אותה. השוה לדברי רש"י לפסוק ובא לציון גואל (ישעי' נ"ט) כל זמז שצ'ק אינה בנויה הגואל עדיין לא בא. אבי הר"י ריבלין ז"ל בפזמונו "בשעריך ירושלים". כותב מענין זה. גם הגרי"מ חרל"פ במאמרו על עליית תלמידי הגר"א בקובץ "מוסדי ארץ" (נספח לספר -חזון ציוץ) מדבר על ענין זה בשם הגר"א ז"ל. [ברטו"י, שם, ישעי' נט, כ: "כל זמן שציון חריבה וכו'". "בנין החרבות בשעריך ירושלם הוא פתח "קץ הימין" מסלת הגואל", חזון ציון, עמ' 46. "לחזור ולבנות את הארץ להחיות אותה לגלות את קץ המגולה שהוא ע"פ חז"ל היסוד. העיקרי לגילוי הגאולה", הגרי"מ חרל"פ, שם].
46 . ובא לציון גואל וכו', ראה הערה הנ"ל.
47  מכיזן שירושלים נבנית בן דוד בא, להלן פרק ו' מבאר המחבר, שכל זאת היא באתחלתא דגאולה של ענין קץ המגולה שבחז"ל סנהדרין צ"ח ומגילה יז, אשר שם מובא הקשר שבין ענין קץ המגולה לפסוק ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו וכו'. ןראה להלן פרק ב, אות מב; פרק ו, אות ג, "וירשתם אותה וישבתם בה", דברים יא, לא, "בזכות שתירשו תשבו בה ובמה ירשתם אותות בחזקה מכאן למדו (קידושין כו ע"א) וישבתם בה שקונין בחזקה", אדרת אליהו, שם. לעניין קץ המגולה, ראה להלן פרק ו, ריש פירקא. על יהושע שהוא בטוריא דמב"י, ראה להלן פרק ב, אות כז, מז].
48  טצ"ץ ביסוד, ראה לעיל אות ד' ולקמן בפרק ה' הבא מדבר המחבר באריכות בענין זה.
49  עד הדרגה שעד האלף, היינו אלף פחות אחד שהיא הדרגה היותר גבוהה של אתערותא דלתתא שהיא ביעודו של משיחא דאתחלתא מב"י (ראה להלן פרק ב' חלק א' בחינה נ"א ובחינה ר"ג טצ"ץ ביסוד). אזי אני ה' אפילו בעתה אחישנה, היינו אפילו לפני גמר האלף הששי. בבאורי הגר"א לספרא דצניעותא מדבר הרבה בענין זה. וחש עתידות למו, ר' הגר"א על פסוק זה באדרת אליהו דברים לב, לה. ובו גם רמז בשמו, "חש עתידות" עולה כשמו "אליהו בן שלמה זלמן בן ישכר", ראה להלן פרק ג' רמיזין קדישין. [ביאור הגר"א לתקוז"ח, דף לז ע"א, ובביאור הגר"א לספרא דצניעוחא, דף לג ע"ב].
50  עת לכל חפץ - באתערותא דלתתא, מבואר להלן פרק ה' _המתחיל לכל זמן ועת לכל חפץ.
51  בין בעתה לבין אחישנה, בעתה היינו עד סוף האלף הששי ח"ו. אחישנה היינו מיד, עפ"י חז"ל סנהדרין דף צח. זבו אחישנה. בענני שמיא היינו בדרך נסית מהירה.
52  על דברי הפשט הפשוט של הפסוק הפשט הפשוט שגם בעתה אחישנה, לא זכו בעתה כעני רוכב על חמור. (בכת"י הוסיף: לבאר יותר את הענין). יראה תיקונים מזוהר חדש, דף לז ע"א ובביאור הגר"א, שסי.
53  דור האחרון, להלן פרק ה' בסעיף המתחיל לכל זמן ועת לכל חפץ, מבאר המחבר כי "דור האחרון" שבפסוק למען תספרו לדור אחרון (תהלים מח, יד) מכוון לתקופה המתחילה משנת ת"ק עד שנת תטו"ן לאלף הששי (היינו שש השעות הראשונות המתחילות קאור הבוקר של אלף הששי) (לבאר יותר את הענין).
54  גם בעל "קול ישועה" אבי הר"י ריבלין ז"ל, מזכיר כמה פעמים בפזמוניו ובמאמריו בעתונות תקופתו ע"ד "דור האחרון" בקשר להתקדמות של הרחבת הישוב וקירוב הגאולה לדוגמה במאמרו ב"המגיד" מיום... שנת תרכ"א גליון... שבו מדבר ע"ד... אומר שם "להראות כי זה דור האחרון" [עד כאן הערות מהמו"ל הראשון הרעו"ז ריבלין זצ"ל].
55  מחית עמלק בשערי ירושלים "מחיה זו צריכה להיות בתוך ארץ ישראל... שכל זמן שכחות הטומאה שולטים "בשערי ירושלם" אין רגלי קומת ברוש (נצח והוד לפי ח"ן) יכולות לעמוד בהם, וכך מתעכבת חזרת השכינה לציון ומתאחרת הגאולה... וכחנו היחיד להכריע את שרו של עשו וצבאו... ע"י בנין אהלי יעקב במקום שליטת הטומאה", הובא בספר חזון ציון עמ' 36. "בסביבת ירושלים יש מקום מסויים שבו קיים מרנז מלחמתי של כח הקדושה נגד כח הטומאה... על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים כל היום וכל הלילה. כל הלילה היינו גם בזמן הגלות, הפקדתי שומרים אלה שני המשיחים. עפ"י רבנו הגר"א (בספר יהל-אור פרשת שלח), מקומו של משיח בן דוד הוא בפנים החומה, ומקומו של משיח בן יוסף הוא מחוץ לחומת ירושלים ןבלשון זו: 'וכן משיח בן דוד ברא דלאה יהיה בגו ירושלים ומשיח בן יוסף ברא דרחל לבר מירושלים'], השואפים ועתידים להתאחד בקץ הגאולה. משיח בן יוסף אשר על ידו קיבוץ גלויות ובנין ירושלים עומד על יד שער העיר, הנקרא בחז"ל "פתחא דקרתא" ןבגמרא סנהדרין דף צ"חן שעל קו הביניים שבין שטח החומות לבין שטח השערים המערבי", המגיד דורש ציון, עמ' 98-97, וראה עניין זה בהרחבה שם.
56  על חזה ציון, ראה להלן פרק ב, אות מח.
57  ראה להלן פרק ב, ריש פרקא.
58  בשרידים = משיח בן יוסף = 566, ראה להלן פרק ב, אות כ. "דבר הנבואה הזה, בציון ובירושלים תהיה פליטה הדאיג מאד את רבינו הגר"א, שלפי זה יבוא זמן בעקבות מבאחא שקבוץ גלויות יהיה בדרך של פליטה היינו מתוך הכרח של צרות וגזירות ורק שרודי הפליטה יגיעו לציון וירושלים, דבר זה היה אחד הגורמים הגדולים שהגר"א האיץ בתלמידיו למהר ולנסוע לאר"י ולעסוק בקבוץ גלויות בעוד מועד כדי לקיים שיבת ציון מרצון ולא מתוך הכרח של פליטה", המגיד דורש ציון, עמ' 71.
59  בי שם צוה ה' את הברכה חיים עד העולם, תהלים קלג, ג. לראות בטוב ה' בארץ חיים, שם, כז, יג. מי יתן מציון ישועת ישראל, שם, יד, ז. יברכך ה' מציון, שם, קכח, ה. שלום ירושלם, שם, קכב, 1. כטל חרמון שירד על הררי ציון, שם, קלג, ג. בונה ירושלם, שם, קמז, ב. וראה בטוב ירושלם, שם, קכח, ה. ההר הטוב הזה והלבנון, דברים ג, כה.
60  ראה להלן פרק ו, אות ה. ראה: דברי הר"ח מוולוז'ין, בהקדמתו לביאור הגר"א בספרא דצניעותא. "הגר"א מעורר הרבה על המצוה הקדושה ללימוד תורת הנסתר ומוזכות מצוה זו מקרב את הגאולה", מגיד דורש ציון, עמ' 66-65. "וכשאין לומדים בזאת החכמה הוא מתאחר", באור הגר"א לתקו"ז, פא ע"ב. בספר מדרש שלמה מבואר עפ"י הגר"א: "כי מציון תצא תורה מכוון בעיקרו על תורת הנסתר", עמ' 43, הע' 44ב, וראה להלן פרק ו, אות ה.
61  ראה להלן פרק ב, אות קכב; פרק ג-ד. "יעודים", להלן פרק ב, אות לח.
62  "כיון ששרו של עשו בא ומזדווג לו מיד נופל לפניו שאין לו תשובה להשיבו, הה"ד והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש (עובדיה א)", שם, סוף פרשה
63  וראה להלן אות כב.
64   חבלים ונעימים, ראה להלן פרק ב, אות מט. אנוח ליום צרה, להלן, פרק ב, אות ב, ה, י. בידי שרו של יוסף, להלן פרק ב, אות קכה, הפרעות בעקבות משיחא, שם, אות קלא.
65  באזני = סוד = 70, להלן פרק ב, אות טז. שיבת ציון, להלן פרק ב, אות קנג; עלית שבטים, להלן פרק ב, אות צח, קמח. וראה בספר חזון ציון, עמ' 40.
66  ראה להלן פרק ו, ריש פרקא, ואות ב.
67  לענייז עקבות משיחא, ראה סוטה מט ע"א. וראה להלן, פרק ב, אות כט, נא.
68  להלן, פרק ב, אות כג, כז, וכן אות א. וראה לעיל, אות ד והערה 22.
69  "לא חרבה ירושלים אלא בשביל שפסקו ממנה אנשי אמנה", שבת קיט ע"ב. וראה להלן פרק ו, אות ד.
70  "היינו ברית של שויון ברכוש בקרב יושבי ציון, וכפי שביאר ר' משה את הפסוק: "קו ינטה על ירושלים" (זכריה א) היינו "קו המשוה - קו השויון" על מנת שיקום "שלום בחילך שלוה בארמנותיך" בלי צרות עין ושנאה. חזון ציון, עמ' 124, הערה 145. על מדות שוות, ראה עוד להלן פרק ו, אות ב. אנשי אמנה = קו משוה = 457, וראה להלן פרק ב, אות פט.
71  ראה להלן בקטע שנשתייר מפרק ז. במשפט תפדה = משיח הראשון = 920, וראה להלן פרק ב, אות קכד.
72  שריה בן דן, להלן פרק ב, אות קנ. טצ"ץ, שם, אות נא. עוד יוסף חי, להלן שם, אות קח, שארית יוסף; שם, אות קנב.
73  ראה להלן פרק ב, אות קח.
74  ראה להלן פרק ב, אות נד, סט.
75  אירשנה = משיח בן יוסף = 566.
76  ראה להלן פרק ג אות כג מ, סג
77  ראה להלן פרק ה, סוף חלק א. "לפי שיטת הגר"א תתבטל הגדרה על משיח ק עסף לההרג ע"י ארמיסס הר עע (הענץ ידוע יודעי ח0 בזכות עבודת קבוץ גלויות ובזכות יסורי ארץ ישראל ובזכות התפילות שמתפללים בעד קיומו והצלחתו של מב"י...", מדרש שלמה, עמ' 28. ועוד נאמר שם: "עפ"י גדולי ישראל ראשונים כמלאכים מצוה רבה להתפלל על חייו והצלחתו של משיח בן יוסף. עפ"י האר"י הקדוש מצוה רבה לכוון תפלה זו בברכת בונה ירושלים, במלים וכסא דוד עבדך מהרה לתוכה תכין (ספר "פרי עץ חיים" שער העמידה, פרק י"ט), וכן מובא בסדורו של הרעו"ש (הגאון הקדוש ר' שלום שרעבי ז"ל). ועפ"י בעל "אור החיים" הגר"ח בן עטר יש לכוון תפילה זו בברכת לישועתך קוינו כל היום "מצמיח קרן ישועה" (במדבר כד, יז)" ספר מדרש שלמה, עמ' 161-160. ובהמשך שם נאמר: "בקול התור פרק ה' מביא נוסח תפילה מיוחדת בשם "עוד יוסף חי" ומעורר מאד להתפלל תפילה זו תמיד וביחוד בעת צרה ר"ל", עמ' 162. ושם בעמ' 165, הערה 23, נוספו הפרקים: תלים פג: אלקים אל דמי לך. תלים קכו: בשוב ה' את שיבת ציון. ירמי' לא: הנני מביא אותם מארץ צפון וקבצתים מירכתי.ארץ. ואח"כ לומר שלש עשרה מידות, אנא בכח, זכור לנו ברית אבות. לפי המסורת היו נוהגים לומר את התפילה נ"ל בקביעות בכל ערב ראש חדש ובשעת צרה ר"ל היו אומרים את התפילה במקום הידוע בשם "פיתחא דקרתא" "שעל קו הבינים" בין החומות והשערים של ירושלים מערבה (המקום הזה של "פיתחה דקרתא" הוא על מגרש ריק בצד המזרחי של שכונת זכרון משה בקרבת המסגד הערבי איל אקפא...". מדרש שלמה, עמ' 166, הערה 24.
78  ראה יחזק' לז, פס' טז-יט, וראה להלן, פרק ב, אות קא, קב.
פרק ב, חלק א - קנ"ו הבחינות
חזה ציון קרית מועדנו לחזות בנעם ה' ולבקר בהיכלו עיניך תראינה ירושלים נוה שאנן משנת "אפרים בכורי" שגב פעלו1
 
תוכן הפרק:
מצוה וחובה רבה על כל איש ישראל, ועל כל העוסקים בקבוץ גלויות, ומכש"כ על כל אחד הנושא עליו אחריות כל שהיא בהנהגת צרכי צבור בארה"ק, ועאכו"כ בעבודת ישוב הק' - ללמוד לדעת ולהבין היטב בעמקות ובקיאות שלמה את כל קנ"ו הבחינות והתכונות של משיחא דאתחלתא משיח בן יוסף אשר על ידו קבוץ גלויות בכל מעשי האתחלתא הבאה באתערותא דלתתא.
ואלה הם קנ"ו הבחינות של משיח בן יוסף, שבהם כלולות כל הכנויים, התכונות הטובות של האתחלתא דגאולה, וסימנך למספר קנ"ו כמספר "יוסף" ו"ציון" שניהם ביסוד וכן לפי המדרש (תנחומא סוף ויגש) מה שאירע ליוסף אירע לציון2.
א) אפרים בכורי. הר אפרים, אפרים מתנודד, הבן יקיר לי אפרים (ירמי' ל"א) - כל אלה הם הבחינות היסודיות של משיח בן יוסף וכתובים בפרק אחד (שם) אפרים בכורי. בשביל שהוא המשיח הראשון שעל ידו קבוץ גלויות. היינו היציאה מהגלות. הר אפרים, בשביל שהוא המעלה את ישראל לציון, כאמור שם קראו מהר אפרים קומו ונעלה ציון. אפרים מתנודד, בשביל שמשיח בן יוסף אין לו מנוח, מתנודד מצפון לדרום ומדרום לצפון שעליו נאמר עורי צפון ובואי תימן, וראשי התבות "עצו"ת" בגימטריא "משיח בן יוסף". הבן יקיר לי אפרים בחינת מדת החסד, כי אפרים עצמו הוא מסטרא דשמאלא היינו מדת הדין והוא מקבל תמיד השפעה מסטרא דימינא היינו מדת החסד וזאת כוונת וישת יד ימינו על ראש אפרים. ומצוה לדבר בו תמיד כמו שכתוב שם: כי מדי דברי בו זכור אזכרנו עוד וכו'. "אפרים" מלחמתו בארמילוס. וכן בחושבנא "ארמלס". כל הבחינות האלה הם בטוריא דיוסף בן רחל שהיא מארץ ולכן מדובר בפרק זה על רחל, רחל מבכה על בניה. מנעי קולך מבכי ושבו מארץ אויב. היינו היציאה מהגלות ושבו בנים לגבולם היינו העליה לציון3.
ב) אנוח ליום צרה (חבקוק ג') - ביאור רבנו בחבקוק שזה נאמר על מב"י וכן יענך ה' ביום צרה. ושם הושיע ה' משיחו. כנודע שכל לשון ישועה בתכונתו של משיב"י4.
ג) אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף (תהלים פ"ה) - הפסוק השני גם ה' יתן הטוב וארצנו תתן יבולה בחינת משיב"י מארץ וצדק שהוא במדת הדין5.
ד) אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה (תלים קי"ח) - כמובא בזהר (במדבר) וזה נאמר על יוסף ברה"ת הפסוק הזה בחושבנא "יהוסף" ועליו נאמר: משם רועה אבן ישראל6.
ה) אבן שלמה וצדק (דברים כ"ה) - בזה ראה רבנו את יעודו הראשון בנהורא דמב"י. ואחרי פסוק זה מחיית עמלק, ומיד כי תבוא אל הארץ, ובמושווה לזה כי תבואו אל הארץ ונטעתם וכו', ומכאן ראה רבנו את יעודו הגדול בקץ המגולה. ורבנו כותב על הפסוק אבן שלמה שהוא במדת הדין מסטרא דשמאלא. ורק בדרך נסיעתו לאר"י ראה שעלה לבחינת רעיא מהימנא בפסוק "ברחמים גדולים אקבצך" ולכן לא נתן לו משמים רשות להכנס לאר"י וצוה לתלמידיו בחינת יהושע להתחיל בקבוץ גליות7.
ו) אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה (תלים צ"ז) - כנודע כל סתם צדיק הוא בטוריא דיוסף, וראה להלן (סימן ק"ט) עד צדק ישוב משפט ואחריו כל ישרי לב8.
ז) אהל בת ציון (איכה ב') - "אהל גת ציון" שהוא בקו האמצעי, קו הרחמים. וכן "אבן ישראל" מימין ו"בית יעקב" משמאל9.
ח) אילת השחר (תלים כ"ב) - ושם אלי למה עזבתני. תפלת אסתר המלכה שהיתה משיב"י ראה להלן (סימן קמ"א). וע"ז אמרו חז"ל (ירושלמי ברכות) כך היא גאולתן של ישראל כאילת השחר וכל הענין על האתחלתא דגאולה שהוא ביעודו של מב"י ובסוד אילה שלוחה בטוריא דמב"י בחינת בכור שורו כביאור רבנו בחבקוק (פ' ב')10.
ט) אלקים יושיע ציון ויבנה ערי יהודא (תלים ס"ט) - וזה במושווה לפסוק דלותי ולי יהושיע שנאמר על מב"י לפי ביאור רבנו וציון בטוריא דיוסף11.
י) בצר הרחבת לי (תלים ד') - וכן מן המיצר וכו' ענני במרחביה במושווה לפסוק בצרה קראת ואחלצך אענך וכו' ושם עדות ביהוסף כל לשון קריאה לה' מצרה וה' עונה בעת צרה היא בטוריא דמב"י12.
יא) בכור שורו הדר לו (דברים ל"ג). - שור בחינת יוסף מסטרא דצפון והוא אתערותא דלתתא. ועליו נאמר בתקוז"ח (דף ל) ויתער משיחא לתתא, וראה ביאור רבנו שם. וכן משלחי רגל השור שהוא משיב"י כמובא במדרש תנחומא (בראשית) וראה להלן (סימן פ"ה) מברכת ה' ארצו13.
יב) ברכת אל שד-י לבראשית כח) א-ל שד-י במילוי אל"ף למ"ד שי"ן דלי"ת יו"ד עולה אלף פחות אחד היינו טצ"ץ שביסוד, כביאור רבנו בסוד האותיות (לקוטי הגר"א). ובשער השמים על הפסוק : וא-ל שד-י יברך וכו', ומספר זה תתקצ"ט היא הדרגה הגבוהה של משב"י באתערותא דלתתא לפי הכתוב : הקטן יהיה לאלף וכו'14.
יג) בוא יבוא ברנה (תלים קכ"ו). - ביאור רבנו בחבקוק (פרק ב') נאמר על ב' המשיתין, תחלה בוא, היינו משיח הראשון מב"י ואחריו יבוא, הוא משיח האחרון מב"ד15.
יד) "בקר אערך לך" ואצפה (תלים ה) - בקר בטוריא דמב"י. ובחושבנא "עדות ביהוסף"16.
טו) ברכת ה' בבית ובשדה (בראשית לט) - פסוק זה נאמר על יוסף, בדכה זו כלולה בסוד שש הויות כמנין יוסף וכמנין ציון17.
נח) בהשקט ובבטחה תהיה גבורתכם (ישעל ל) - ושם בשובה ונחת תושעון. בהשקט, כמו שים באזני יהושע , "באזני" בגמ' "סוד". בשובה ונחת תושעון היינו תשוב ה' גבי ו' כמבואר בזהר על תיבת "תשובה". ואז ו' נחתא לה' כמובא בזהר שהוא סוד הגאולה ובזה תושעון, גם רמז לדבר "תושעון" בחושבון "ארץ ישראל"18.
יז) בית יעקב אש ובית יוסף להבה (עובדיה א) - ובית עשו לקש כדרשת רז"ל (תנחומא תצא), כי שרו של עשו יפול ביד שרו של יוסף19.
יח) ברית שלום (במדבר כ"ה) שניהם ביסוד וכתובים על פנחס, שהוא משרש נשמתו של יוסף. ומב"י הוא גם משרש נשמתו של פנחס20.
יט) בצרה קראת ואחלצך (תלים פ"א) - בקשר לפסוק עדות ביהוסף. וכן מן המצר קראתי י-ה ענני במרחב יה21.
כ) בשרידים אשר ה' קורא (יואל ג') "בשרידים" רמז למשיב"י וכן בחושבנא, ושם נאמר : והיה כל אשר יקרא בשם ה' ימלט כי בהר ציון ובירושלים תהיה פליטה כאשר אמר ה' ובשרידים אשר ה' קורא22.
כא) בשובה ונחת תושעון (ישעי' ל) - היינו בשוב ה' גבי ו' כמבואר בזוה"קי והכוונה בשוב ה' ו/ נחתא כמבואר בזה"ק שהגאולה היא ב-ו' אחרי שה-ה', היא כנסת ישראל מתקרבת ל-ו' באתערותא דלתתא שהוא מתפקידו של מב"י בטוריא דיוסף בן רחל. (ראה לעיל סימן טז) בהשקט ובבטחה23.
כב) ברק השחר ואילת השחר שניהם בטוריא דמשיה הראשון24.
כג) בתחנונים אובילם (ירמי' ל"א) - "בתחנונים" בגימ' "משיח בן יוסף" בפסוק בבכי יבואו ובתחנונים אובילם וכו'. ואפרים .בכורי הוא היינו משיב"י. בתהנונים, לכפר על החטא של בהתחננו אלינו ולא שמענו, מובא בזה"ק כי "בבכי" בגימ' "דל" (ראה להלן סימן כ"ז דלותי ולי יהושיע)25.
כד) גבריאל בו המתקת מידת הדין ע"י מיכאל כי יסודו דמב"י היא בטוריא דגבריאל במדת הדין והאיש גבריאל (דניאל ט). ע"י גבריאל בא יוסף לצרתו ועל ידו בא לגדולתו. ביאור חברי ר' סעדיה26.
כה) גואל משחת חייכי (תלים ק"נ) - ושם הרופא לכל תחלואיכי - גאולה היא ביסוד כנודע המילוי של שחת שי"ן חי"ת תי"ו עולה כמו "בשלם סכו ומעונתו בציון" והוא זה לעומת זה ביעודו דרבנו27.
כו) גן נעול מעין חתום (שיר ד). - בטוריא דצפנת פענח ורבנו רמז "נעול" בגימ' "יוסף", מבואר להלן (סימן צ"ח) בחינה סוד28.
כז) דלותי ולי יהושיע (תלים קטז) תפלה זו התפלל דוד המע"ה לישועת משיח בן יוסף שלא ימות, כביאור רבנו בחבורו יהל אור והוא בטוריא דיהושע בן נון29.
כח) דברי שלום ואמת (אסתר ט) - היינו יחוד יסוד ומלכות. שהוא בתפקידו של מב"י30.
כט) הושיע ה' משיחו (תלים כ) כל הפרק הזה של יענך ה' ביום צרה הוא תפלה לישועת משיה בן יוסף וכדברי רבנו בחבקוק על הפסוק: אנוח ליום צרה, וכן במלים "עזרך מקדש" שם מרומז "משיח בן אפרים" בחושבנא31.
ל) הזורעים בדמעה ברנה יקצרו (תלים קכו) - כך הוא עקבות משיוזא שכל דבר טוב בא מתוך צער ומצוקה, וכן הלך ילך ובכה נושא משך הזרע בא יבא ברנה נושא אלומותיו. והוא בטוריא של קמה אלומתי וגם נצבה. בא יבא ברנה נאמר על ב' המשיתין עפ"י ביאור רבנו בחבקוק32.
לא) הרי ישראל ענפיכם תתנו (יחזקאל ל"ו). ושם ונושבו הערים והחרבות תבנינה, ולפני זה כתוב הנני בקנאתי. והוא ענין קץ המגולה שבחז"ל (סנהדרין צח, מגילה יז) וכן עפ"י הכתוב : (ישעי' ס"א) כי כארץ תוציא צמחה, וכגנה זרועיה תצמיח, כן ה' אלקים יצמיח צדקה ותהלה נגד כל הגוים. וזה היה עיקר שאיפתו של רבנו הגר"א. ונקרא קץ המגולה ע"ש עלמא דאתגליא בחינת יוסף בן רחל. וע"ש אדני דגליא ע"י טיהור קדושת אדמת הקדש ופירותיה מרוח הקליפה ע"י קיום מצוותיה33.
לב) הר ציון ירכתי צפון (תלים מ"ח) - שהוא יפה נוף משוש כל הארץ שנאמר על יוסף עפ"י המדרש (תנחומא) כל מה שאירע ליוסף אירע לציון. כי משיח בן יוסף הוא בצפון עפ"י המדרש. וגם בחושבנא כך "ציון" בגימ' "יוסף" ושם סבו ציון והקיפוה ספרו מגדליה וכו' שנאמר על חמשת היקפי הקדושה בסביבי ירושלם34.
לג) המלאך הגואל אותי לבראשית מ"ח) - המלאך הגואל הוא שרו של יוסף. וזהו הענין שמיום שנולד יוסף יכול יעקב להשתלט על עשו, וגואל הוא ביסוד כנודע35.
לד) הוד והדר פעלו וצדקתו עומדת לעד (תלים קי"א) - הוד הוא במדת הדין. הדר עפ"י הכתוב: בכור שורו הדר לו. הוד והדר הוא בטוריא דמב"י, עפ"י רבנו בסוד האותיות (לקוטי הגר"א דף מ')36.
לה) הקטן יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום (ישעי' ס') - הקטן היינו אפרים, ככתוב: אחיו הקטן יגדל ממנו וזרעו יהיה מלא הגוים, וכן והצעיר הוא אפרים. והכוונה אם הוא יגיע עד דרגת האלף פחות אחד היינו טצ"ץ ביסוד, שהוא הדרגה האחרונה של אתערותא דלתתא אז אני ה' אפילו בעתה אחישנה. וזה שאמר לאלף היינו עד אלף ולא עד בכלל כי אז דרגת האלף עצמה משתלמת בענני שמיא בדרך נסית כלה37.
לו) הרחיבי מקום אהלך וכו' (ישעי' כ"ד) - מצות הרחבת הגבולים הוא בתפקידו של משיב"י כדבר ה' אל יונה הנביא שהוא היה במעליתא דמשיה בן יוסף, להשיב גבול ישראל (מלכים ב' י"ר). וכן מן המיצר למרחביה שתפקידו הרחבת הגבולים במלחמתו נגד עמלק שהוא המחריב כפי המדרש: האויב תמו חרבות לנצח על הפסוק: מלחמה לה' בעמלק מרחיב נגד מחריב38.
לז) הר ציון לא ימוט, לעולם ישב (תלים ק"ה) - וכן צדיק לעולם בל ימוט (משלי י"א) וכמובא במדרש: מה שאידע ליוסף אירע לציון39.
לח) הנצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו (שיר ב') - הכוונה על יעודים, מועדים ומיועדים, הנצנים הם היעודים היינו עקבות משיחא. עת הזמיר הגיע, הם המועדים, היינו הקצין והפקידות. וקול התור נשמע הם המיועדים, היינו השליחים המיוחדים. וכולם כלולים ביעודו של משיח הראשון. קול התור הוא קול הבא לפני התור, תור הוא משה רבנו הבא עם משיח בן דוד הגואל האחרון40.
לט) ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו (בראשית מ"ב) - וזוהי אחת מתכונותיו של יוסף ולא רק בדורו כי אם בכל דור ודור אשר הוא משיח בן יוסף מכיר את אחיו והם לא מכירים אותו, ומעשה שטן הוא המסתיר את תכונותיו של מב"י שאין מכינין בעקבות משיחא וגם מזלזלים בהם בעוה"ר. (ראה להלן סימן קג). כי לולא זאת היה כבר קץ לצרותינו. ואילו ישראל מכירים את יוסף, היינו עקבות דבן יוסף משיחא שהם קבוץ גלויות וכו' היינו נגאלים כבר בגאולה שלמה. 41
מ) ותשב באיתן קשתו (בראשית מ') - דבר זה יסוד גדול הוא לנו שאנו צריכים לעמוד איתן בקשי ערף רב בעבודתנו הקדושה של קבוץ גלויות שהוא ע"י משיח הראשון42.
מא) ויוסף הוא השליט על הארץ (בראשית מ"ב) - היינו שהשתלט על כל כחות הטומאה, וזהו אחד מתפקידיו הגדולים של משיח הראשון - לבער רוח הטומאה מן הארץ ע"י ישוב ארה"ק, השולטת באדמת הקדש בשוממותה, וזהו סוד "והאדמה לא תשם", אף שזה נאמר על מצרים אבל תכלית הדבר יוצאת ל"ארץ ישראל", לפי רוחו של יוסף וכן בחושבנא43.
מב) ויהי "בשלם סוכו ומעונתו בציון" (תלים ע"ו) - כבר בארנו שכל תכונותיה של ציון הן בטוריא של יוסף. כמבואר במדרש (תנחומא סוף ויגש) ובפסוק זה ראה רבנו רמז קדוש בשמו בשלשה דורותיו "אליהו בן שלמה זלמן בן ישכר דוב". והוא מוסיף על זה: כשם שסכה מצוותה תעשה ולא מן העשוי אף ציון כך.44
מג) זיהרא עילאה (בזהר ובשער הגלגולים) - הוא שרו של יוסף, בשרש מטטרון שר הפנים העולה בחושבנא אלף פחות אחד, וזה כוונת הקטן יהיה לאלף, שנאמר על אפרים כמבואר לעיל (סימן לה)45.
מד) זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור וכו' (דברים ל"ב)י - מכוון למשיח הראשון שהוא הלוחם בעמלק מלחמה עולמית, מלחמה לה' בעמלק מדור דור שזהו בתפקידו של יהושע שהיה משיח בן יוסף46.
מה) זרע השלום (זכריה ח) - שלום ביסוד ולפיכך זרע השלום הוא בן יוסף וכח ה"שלום" הוא המכריע את "עשו", וחושבנא דדא כדא (זה לעומת זה) ומתוך פסוק זה: זרע השלום הגפן תתן פדיה והארץ יבולה דרשה הגמ' את ענין קץ המגולה47.
מו) חיים שאל ממך נתת לו ארך ימים (תלים כא) - זה נאמר על משיח בן יוסף כמבואר באריכות בכתבי האריה"ק בשער הכוונות. וזוהי אחת התפלות שדוד המע"ה התפלל בעד חייו של משיח בן יוסף, הכלולות במזמורי התהלים48.
מז) חרב יהושע (שמות י"ז) - שהוא חרבו של משיח הראשון הלוחם בעמלק בסוד הכח הגדול של שם ה' הצפון במלחמת ה' (?) ובשילוב "יאהדונהי", הנכלל במלת צ"א הלחם בעמלק49.
מח) חזה ציון קרית מועדנו (ישעי' ל"ג) - זהו בטוריא דרחל ומרומז ברה"ת חצק"מ בחושבנא "רחל" הוא משיח בן יוסף, והאריה"ק ראה בפסוק זה רמז לשמו כמשיח בן יוסף. (כמובא בשער הגלגולים ובשער הכוונות, בפרי עץ חיים על תפלת וכסא דוד עבדך)50.
מט) חבלים בנעימים (תלים טז) - הכוונה על חבלי משיח הראשון, וכן מרומז בפסוק ליוסף חבלים (יחזקאל מז). 51
נ) חכמת סופרים (תקוני זהר, תקונא שבעין ביאור הגר"א שם) אחד מהדברים שמנו חז"ל בעקבות משיחא חכמת סופרים תסרח (סוטה דף מ"ט), ורבנו מבאר בתקוני זהר (דף קל"ט) כי זה מכוון לחכמת רמזים גימטריאות, וכן למעשה וחשבון (ביאור הגר"א תקוז"ח דף ה) המתגלים ע"י משיח בן יוסף. אלה הם ביעודו של רבנו הגר"א שהוא נהורא דמב"י ולכך נחית משמיא. לגלות רמזי התורה בעקבתא דמשיהא וכנודע סבל רבות מזלזולים בענין זה52.
נאץ טוב ביסוד. - לביאור רבנו היינו ט' ביסוד. הרואה ט' בחלום וכו', וזה שייך לתבונתו של יוסף, ועליו נאמר טוב עין הוא יבורך, והוא טצ"ץ ביסוד (ליקוטי הגר"א דף מא)53.
נב) טוב הצפון. - עפ"י הפסוק מה רב טובך אשר צפנת (תלים לא) זהו באותה הבחינה כנ"ל. ורבנו מבאר בשיר השירים על הפסוק אשר צפנת, היינו צד צפון אשר שם כל הטובות וכמבואר במדרש שמב"י הוא בצפון54.
נג) טוב עין הוא יבורך (משלי כב) - (בספר לקוטי הגר"א), היינו טצ"ץ ביסוד והוא יוסף וכמבואר לעיל. כי נתן מלחמו לדל55.
נד) יוסף בן רחל ובן יעקב, - משיח בן יוסף בשתי הבחינות, יוסף בן רחל מארץ ויוסף בן יעקב משמים, ולפעמים הוא משתי הבחינות יחד, יוסף בן יעקב ורחל. - כי כל בשמים ובארץ "כי כל" דא "יסוד" בחושבנא56.
נה) יד על כס י-ה מלחמה לה' בעמלק מדור דור (שמות י"ז) - וזהו תפקידו של יהושע שהוא משיח בן יוסף57.
נו) יחוד יסוד ומלכות. - זהו אחד מעיקרי היעודים של מב"י ליחד שמים וארץ, לאחד ב' המשיתין היינו עץ יוסף ועץ יהודה באתערותא דלתתא בחבור ירושלם של מעלה וירושלם של מטה ע"י ירושלם הבנויה, אז תהיה כעיר שחוברה לה יחדיו58.
נז) יסור יסרני י-ה ולמות לא נתנני (תלים קי"ח) - כל הפרק מן המיצר קראתי י-ה נאמר על מב"י כמבואר להלן (בסימן פ"ח) בחינה מרחביה והוא קשר אחד לפסוק דלותי ולי יהושיע לביאור רבנו כמבואר לעיל. וזאת היא אחת התפילות שדוד המע"ה התפלל שמשיח בן יוסף לא ימות59.
נח) יוסף הוא השליט על הארץ (בראשית מ"ב) - הכוונה שהוא משתלט על כל קליפות הטומאה של ישמעאל ועשו60.
נט) ינון שמו (תלים ע"ב) - לפני שמש ינון שמו, ושם יפרח בימיו צדיק ורוב שלום עד בלי ירח. ולפי חז"ל (סנהדרין צ"ח) ינון זהו אחד משמותיו של משיח והכוונה על משית בן יוסף61.
ס) יש תקוה לאחריתך ושבו בנים לגבולם (ירמי' ל"א) - כל הפרק הזה, בעיקר מהפסוק המתחיל הנני מביא אותם מארץ צפון, נאמר על מב"י וקבוץ גליות בארבע התכונות של אפרים הנאמרים באותו פרק (מבואר לעיל סימן א' אפרים בכורי) וכולם הם בבחינת יוסף בן רחל היינו באתערותא דלתתא עד הדרגא האחרונה של טצ"ץ ביסוד הנחלק לשנים, תצ"ט ופלגא משמאל היינו מדת הדין ותצ"ט ופלגא מימין היינו מדת החסד. זו כוונת הקטן יהיה לאלף כמבואר לעיל, ואז יושלם המספר אלף משני הצדדים עד שיהיה ת"ק בו' ות"ק בה' וזוהי הכוונה יש תקו"ה לאחריתך62.
סא) ידין בגוית מלא גויות (תלים ק"י) - כל הפרק הזה המתחיל שב לימיני נאמר על מב"י, וכן מרומז בראשי התיבות י'דין ב'גוים מ'לא משמאל לימין כדרכה של מדת הדין מצד שמאל ושם מנחל בדרך ישתה שהיא במדת החסד, וכן מרומז בראשי התיבות מ'נחל ב'דרך י'שתה מימין לשמאל כדרכה של מדת החסד מימין63.
סב) יהושע בן נון. - ובטוריא דיליה משיח בן אפרים שמלחמתו בעמלק. "עקיבא בן יוסף" בטוריא ד"יהושע" וכן בחושבנא. וכן מה שנאמר שמענוה באפרתה, זה יהושע דקאתי מאפרים (זבחים נ"ד)64.
סג) ה' יסד ציון ובה יחסו עניי עמו (ישעי' י"ד) - יוסף וציון הם ביסוד ובנינה בא בדרך עניותא לפי תכונת משיח בן יוסף וכן דלותי ולי יהושיע וכנאמר בבכי יבואו ובתחנונים אובילם כמבואר לעיל (סימן כ"ג) - בחינה בתחנונים אובילמ65.
סד) ישרו בערבה מסלה (ישעי' מ') - בר"ת המלים האלה משמאל לימין מרומז שמו של מב"י וכנודע שכל הפעולות של הכשרת הקרקע וסלילת הדרך לגאולה הם ביעודו של מבקי. "בערבה", מרומז ל"קץ המגולה", וכן בחושבנא. גם רמז לי בזה רבנו על יעודי משמים בסעד"ש66.
סה) כאיש מלחמות יעיר קנאה (ישעי, מ"ב) - כל המלחמות באויבי ה' באות בשליחותו של משיח בן יוסף שנמסרה בתחלתה ליהושע בן נון וכן ענין קנאה "קנאה" לה' ול"ציון" וכן בחושבנא67.
סו) כי עת לחננה (תלים ק"ב) - ושם תרחם ציון. כל ענין, רחמים וניחומים לציון הם ביעודו של מב"י, וכן ברמיזא "כי עת לחננה" בגימ' "עדות ביהוסף"68.
סז) כסא דוד (ישעי' ט) - הוא משיח בן יוסף ושם: להכין אותה ולסעדה במשפט ובצדקה. ושם, (לפני פסוק זה)י כי ילד יולד לנו וכו'. ועפ"י האריה"ק (בברכת בונה ירושלם) חובה גדולה וקדושה לכוון תמיד בתפלת כסא דוד עבדך שמשיח בן יוסף לא יהרג ע"י ארמילוס הרשע וכן: אקים. את סוכת דוד הנופלת (עמוס ט') כל לשון קימה שייך למב"י ראה להלן (סימן קלג) בחינה קמה אלמתי, גם מרומז במלת "נופלת" (בחולם מלא). ותכלית עבודתנו בקבוץ גלויות היא להכין כסא דוד במלחמתו נגד ארמילוס הרשע בסוד מלחמה לד' בעמלק69.
סח) נחתן ינהן פאר (ישעי' ס"א) - יכהן פאר זהו ביעודו של מב"י בבחינת יוסף בן יעקב במעליתא דתפארת70.
סט) כי כל בשמים ובארץ (דברי הימים א' כ"ט) - היינו יסוד מעליתא, דיוסף. "כי כל" בחושבנא "יסוד" וכן מרומז בזה "כל בשמים ובארץ" בגימ' "משיח בן אפרים".71
ע) כל חפצי ישלים (ישעי' מ"ד) - זה נאמר על בנין ירושלם ע"י עזרא ונחמיה בשליחות כורש לפי הכתוב שם האומר לכורש רועי כל חפצי ישלים, ולאמור לירושלם תבנה והיכל תוסד. וכל זאת במדת הדין מסטרא שמאלא ביעודו של מב"י72.
עא) לב אבות על בנים (מלאכי ג') - הנני שולח לכם את אליה וכו' והשיב לב אבות על בנים. אחד מתפקידיו של אליהו שהוא משיב את נפשו של משיח בן יוסף. וכן נרמז בזה "לב אבות על בנים" בגימ' "עדות ביהוסף" וכנודע מב"י הוא משרש נשמתו של אליהו73.
עב) משיבי מלחמה שערה (ישעי' כ"ח) - משיב"י ר"ת משיח בן יוסף, שתפקידו מלחמה בעמלק בשערי ירושלם אפתחא דקדתא74.
עג) מ"י י'עלה ב'הר ה' (תלים נ"ד) - ר"ת משיח בן יוסף שתפקידו קבוץ גליות. מ"י י'קום ב'מקום קדשו ר"ת משיח בן יוסף, קימה זו בנין וראה להלן (סימן קל"ג) בחינה קמה אלמתי. י'שא ב'רכה מ'את ה' ר"ת משיח בן יוסף, ברכה היינו דבר הנושא ברכה והוא נטיעה. ע'ליה, ק'ימה, בירכה ר"ת עק"ב ונכלל בכוונת עקבי משיחא75.
עד) מכל צוררי הייתי חרפה (תלים ל"א) - כל הפרק הזה היא אחת התפלות שדוד המע"ה התפלל בעד משיח בן יוסף בו נאמר: ידעת בצרות נפשי. בלשון זה נאמר על יוסף: כי ראינו בצרת נפשו, נשכחתי כמת מלב, מה רב טובך אשר צפנת ליראיך כי מב"י בצפון. על עקבות משיחא נאמר אשר חרפו עקבות משיחך (תלים פ"ט), וראה לעיל (סימן נב) _בחינה טוב הצפון76.
עה) מוכיח לתשובה. - לא רק לישראל אלא גם לאומות העולם, בטוריא של יונה הנביא שהיה משיח בן יוסף בדורו כמבואר במדרשים ובזוה"ק. וכן: והוכיח לעמים רבים (ישעי' ב'), וכן: ולמוכיחים ינעם ותבוא עליהם ברכת טוב (משלי כ"ד), וכן: והוכיח במישור לענוי ארץ (ישעי' י"א)77.
עו) משוה רגלי כאילות (שמואל ב' כ"ב) - רגלי כאילות הם ב' המשיתין המקננים בנצח והוד ועומדות בשערי ירושלם הבנויה והוא תפקידו של מב"י לשוות את הרגלים האלה, רגלי הדום ה' באופן שווה וישר תצ"ט ופלגא משמאלא ותצ"ט ופלגא מימינא ויחד טצ"ץ ביסוד78.
עז) מידי אביר יעקב משם רועה אבן ישראל (בראשית מ"ט) - היא ברכת יוסף לקיומו של מב"י, וכן הכוונה: על אבן אחת שבעה עינים (זוה"ק במדבר דף רמג)79.
עת) מלחמה לה' בעמלק מדור דור (שמות י"ז) - כולה בתפקידו של יהושע שהוא משיח בן יוסף ותפקידו זה נמשך בכל דור ודור והולך ומתגבר בעקבות דב"י משיחא. וזוהי המלחמה בארמילוס (כמבואר לעיל סימן ס"ז בחינה כסא דוד)80.
עט) מעין הישועה - שהוא בטוריא דששון עפ"י חז"ל (סוכה מ"ח), ומכוון למב"י, וכן בחושבנא "מעין הישועה". ורבנו אמר לנו שאילו לא נברא אלא להשגת כוונת חז"ל (שם), בענין ששון ושמחה - דיו81.
פ) מחוקק מבין רגליו (בראשית מ"ט) - בטוריא דיסוד נאמר על מב"י ביאור רבנו תקוז"ח (דף ל"ו). והדא דכתיב: לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו, שנאמר על ב' המשיתין הקיימין בכל דור ודור82.
פא) משמיע ישועה (ישעי' נ"ב) - ושם רגלי מבשר שנאמר על ב' המשיחין. משמיע ישועה, שהיא לשון יהיר, הוא מב"י כי כל לשון ישועה בעקבות משיחא היא ביעודו של יהושע בן נון ובשליחותו של מב"י וכביאור רבנו על ענין כוס ישועות אשא83.
פב) מטהו יפרח ובמדבר י"ז) - מרומז בפסוק האיש אשר אבחר "בו מטהו יפרח" ר"ת מב"י "מטהו יפרח" בגימט' "משיח"84.
פג) משלחי רגל השור (ישעי' ל"ב) - ושם וישב עמי בנוה שלום ובמשכנות מבטחים ובמנוחת שאננות. במדרש (תנחומא בראשית) משלחי רגל השור זה משיח בן יוסף ושם אשריכם זורעי על כל מים85.
פד) מביא גואל - וזה בשליחותו של מב"י, גאולה היא ביסוד וכן מרומז באותיות מביא (ביאור רבנו על תקוני זהר)86.
פה) מברכת ה' ארצו (דברים ל"ג) - נאמר בברכת יוסף. והוא מסטרא דימינא כנגד בכור שורו הדר לו שהוא מסטרא דשמאלא במדת הדין, כמבואר לעיל במדה שוה וכן בחושבנא: "מברכת ה' ארצו" בגימט' "בכור שורו הדר לו".87
פו) מנחם משיב נפשי (איכה א') - זהו אחד משמותיו של משיח עפ"י חז"ל (סנהדרין צ"ח) במושווה לזה הפסוק: ותשב נפש הילד אל קרבו שנאמר על משיח בן יוסף ולפי המבואר בתוס' (ב"מ קי"ד ע"א)88.
פז) משיח בצפון (מדרש רבה) - והוא משיח בן יוסף שהוא בצפון מסטרא דשמאלא במדת הדין, וכן רב טובך אשר צפנת ליראיך מבואר לעיל ובסימן נב) בחינה טוב הצפון, וביאור רבנו בשיר השירים, צפנת היינו צד צפון89.
פח) מרחבי-ה - מן המיצר קראתי י-ה ענני במרחבי-ה (תלים קי"ח) וכן העמדת במרחב רגלי (תלים ל"א) ושם רב טובך אשר צפנת ליראיך. וכמו בצרה קראת ואחלצך אענך וכו' ושם עדות ביהוסף, מן המיצר למרחבי-ה וכן הרהיבי מקום אהלך שהוא בתפקידו של משיח בן יוסף להשיב גבול ישראל ביעודו של יונה הנביא שהיה משיח בן יוסף כמבואר לעיל (סימן לו) בחינה הרחיבי מקום אהלך, מרחבי-ה הוא גם אחד הכינוים של ~רץ ישראל, והיא בסוד הו"ד סדרא דמב"י בסוד רחובות הנהר, כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ (לקוטי הגר"א סוד האותיות סימן חפ"ף והביאור שם) ובו סוד תשב נא נפש הילד, וכן בכוונת הפסוק ושבו בנים לגבולם (ירמי' ל"א) היינו אחר שישובו מארץ אויב ישובו לגבולם90.
פט) מדות שוות - אין בן דוד בא עד שיהא כל המדות שוות (סנהדרין צ"ח) בן דוד בא כשכל השערים שקולים (שם) וכן ענין טפ"ף גינאות שבחז"ל.91
צ) נרי-ה (ירמי' לב) - אחד משמותיו של משיח בן יוסף וכן בחושבנא "נריה" בגימ' "מרחביה" וראה להלן ובסימן צו) בחינת ספר הגלוי וכן ערכת נר למשיחי92.
צא) נושא משך הזרע (תלים קכו) - כך היא תכונתו של משיח בן יוסף מצרה לישועה כביאות רבנו בחבקוק על הפסוק אנוח ליום צרה, עת צרה היא ליעקב ממנה יושע מן המיצר למרחביה. ומבכיה לרנה, בוא יבוא ברנה נושא אלומותיו, בחינת קמה אלמתי. וכל אותו הפרק של שיבת ציון, שהוא קבוץ גליות הוא ביעודו של מב"י93.
צב) נרדף - אלקים יבקש את נרדף האמור בפסוק (קהלת ג') מה שהיה כבר הוא ואשר להיות כבר היה והאלקים יבקש את נרדף המכוון ליוסף ומשיח בן יוסף שבכל דור ודור. וכבר ביארתי ברמזים "אלקים יבקש (את) נרדף" בחושבנא "ארץ ישראל" שבכללותה היא ציון שהיא בטוריא דיוסף עפ"י המדרש (תנחומא כי תצא) מה שאירע ליוסף אירע לציון94.
צג) נשכחתי כמת מלב (תלים ל"א) - ושם מה רב טובך אשר צפנת ליריאיך וכו', העמדת במרחב רגלי. נשכח כמת מלב, מלב נשתכח - מלבו של יעקב כי גזירה על המת שנשתכח מן הלב, אך לא מנפשו, לכן וימאן להתנחט95.
צד) נער - והוא נער (בראשית ל"ז). ארבעה נקראים נער: יוסף, יהושע, מס"ט ודוד96.
צה) נר ה' נשמת אדם (משלי כ') - נר אלקים הכולל את שלשת היחודים הוי'ה אהי'ה, הויה אלקים, הו'יה אד'ני, כלם בחושבנא "נר" ויחודם בא בסוד יסוד97.
צו) ספר הגלוי בענתות (ירמי' ל"ב). - ענין שני ספרי המקנה המדובר בפרק זה הוא על ב' המשיתין, ספר הגלוי מכוון על משיח בן יוסף שהוא בבחינת עלמא דאיתגליא. והוא סוד קץ המגולה שבחז"ל וספר החתום בבחינת משיח בן דוד בבחינת עלמא דאיתכסיא, ענין ספר הגלוי קשור לענין ארבע הבחינות של אפרים כאמור לעיל (סימן א) גחינה אפרים בכורי והוא כוונת קץ המגולה98.
צז) סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה (בראשית כ"ח) - זוהי תכונתו של יוסף כנודע: מה שאירע ליעקב אירע ליוסף, שכל מעשיו הם באתערותא דלתתא ומסתייע משמיא, וראה לעיל (סימן סט) בחינה כי כל בשמים ובארץ, בי משיח בן יוסף הוא בשתי הבחינות יוסף בן רחל ויוסף בן יעקב99.
צח) סוד ה' ליראיו (תלים כה) - כל ענין סוד בא ביעודו של מב"י וכן מרומז בפסוק שים באזני יהושע "באזני" בגימט' "סוד" וכן המילוי של "סוד" ס'מך ו'ו ד'לת בחושבנא "משיח בן יוסף"100
צט) עורי צפון ובואי תימן (שיה"ש ד') - ראשי התיבות "עצו"ת" בגימט' "משיח בן יוסף", אשר תחלת התעוררותו היא בצפון וכמדרשו: משיח בצפון, ולכן התחלת קבוץ גלויות היא מארץ הצפון ככתוב הנני מביא אותם מארץ צפון (ירמיה ל"א) ושם אפרים בכורי, קראו בהר אפרים קומו ונעלה ציון וכו' כמבואר לעיל (סימן א) בחינה אפרים בכורי.101
ק) עת צרה היא ליעקב וממנה יושע (ירמי' ל') - כל זה נאמר על משיח בן יוסף, כביאור רבנו בחבקוק אנוח ליום צרה. וכל לשון ישועה היא ביעודו של יהושע בן נון, שהוא בטוריא דמב"י בכוחו הגדול, הוא בסוד טצ"ץ ביסוד נגד "ועת צרה היא ליעקב" וכן בחושבנא. וממנה יושע, וממנה היינו בכוח מנין זה יושע102.
קא) עץ יוסף (יחזקאל ל"ז) - הכוונה על משיח בן יוסף אשר כל הגאולה תלויה באיחודם של שני העצים עץ יוסף ועץ יהודא - כאמור בפרק זה. והם ב' המשיתין מב"י ומב"ר אשר תחלה יהיו לאחדים בידך, היינו באתערותא דלתתא בדרך הטבע, ואח"כ והיו לאחד בידי, ביד ה', - היינו בדרך הנסית בענני שמיא103.
קב) עץ אפרים - בפרק הנ"ל (יחזקאל ל"ז). הוא עץ יוסף ושם כתוב "יוסף עץ אפרים" וע"ז הוסיף רבנו רמז "קבוץ גלויות" בחושבנא104.
קג) עקנות משיחך (תלים פ"ט) - בפסוק אשר חרפו עקבות משיחך. גל עקבות משיחא ביעודו של משיח הראשון משיח בן יוסף. וכנודע אויבי ה' ואויבי ישראל צוררים את כל הפעולות של אתחלתא דגאולה שבעקבות משיחא. וע"ז נאמר שם: אשר חרפו עקבות משיחך. וכבר מנו חז"ל את כל התלאות הבאות בעקבות משיחא. ואנחנו אין לנו להשען אלא על אבינו בשמים ועל רצונו שאנו נעסוק באתערותא דלתתא ולעמוד איתן נגד כל ההפרעות והחירופים, ולעשות ברוחו של איתן האזרחי שהוא אברהם אבינו, עפ"י דרשת רז"ל כמבואר לעיל פרק א' שהוא היה משיח בן יוסף הראשון. ורבנו הוסיף את הרמז בפסוק: במה אידע כי אירשנה "אירשנה" בחושבנא "משיח בן יוסף"105
קד) עקבות משיחא. - בשביל שני דברים נקראים עקבות, בשביל שבאים קימעא קימעא ובשביל שכל סגולות הגאולה באות בדרך עקיבין היינו עקיפין, בדרך של סחור סחור כדי שלא יתאחזו בהם קליפות הטומאה106.
קה) עיר עז לנו ישועה ישית חומות וחיל (ישעי' כ"ו) - וכן מגדל עז מפני אויב וכן מפי עולל?ם ויונקים יסדת עז. לשון ישועה ועז הן ביסוד, עיר בטוריא דמלכות. ושניהם יחד מיחדות יסוד ומלכות וכן כוונת: עיר שחברה לה יחדיו בירושלים הבנויה וכן אפרים מעוז ראשי107
קו) עשה והצליח (דה"י ב' ל"א) - כך היא תכונותיו וסגולותיו של יוסף שהצלחתו באה רק ע"י עשיה כמו שנאמר על יוסף: כל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו (בראשית ל"ט). רבנו הוסיף ע"ז רמז "הוא עושה ה' מצליח בידו" בגימטר' "תרי"ג"108.
קז) עץ הדעת טוב ורע לבראשית כ') - שניהם ביסוד הף) וכנודע ההכרעה בין שניהם תלויה על חוט השערה109.
קח) עוד יוסף חי (בראשית מ"ו) - כולם ביסוד ובהם צפון כל עיקר קיומו ותחיתו של משיח בן יוסף וקיום חייו של משיח בן דוד שכל "עוד יוסף חי" דוד מלך ישראל חי וקים. ולכן אנו מתפללים בכל יום לחייו של משיח בן יוסף בתפלת כסא דוד עבדך בברכת בונה ירושלים כמבואר לעיל והסימן מז) בחינה כסא דוד (וראה לעיל פרק א סעיף כא). ורבנו שהיה נהורא דמשיח בן יוסף היה מתפלל בכל יום את תפלת עוד יוסף חי שבו תלויה וקשורה כל טצ"ץ עקבות משיחא באתחלתא דגאולה. בתפלה זו היה מזכיר ג"כ את זכותו של אב זקנו ר' אלי' חסיד שהיה מב"י בדורו. וזאת כוונת הפסוק על אפרים: זכור אזכרנו עוד, כלומר את התכונה של עוד יוסף חי110
קט) עד צדק ישוב משפט ואחריו כל ישרי לב (תלים צד) - שניהם בטוריא דמב"י כמו שכתוב צדק ומשפט מכון כסאו, מכון כסאו הוא בתפקידו של מב"י כמו כסא דוד כמבואר לעיל (סימן סז) בחינה כסא דוד עבדך. רבנו הוסיף ע"ז רמז "צדק ומשפט מכון כסאו" בחושבנא "ארץ ישראל" וכן נאמר על כורש שהוא בטוריא דמב"י אנכי העירתיהו בצדק.111
קי) עצמות יוסף (שמות י"ג) - בזה צפון סוד עצמיותו של משיח בן יוסף ומכאן שכל תכונותיו וסגולותיו באות לא רק ע"י צנור השפע שביסוד אלא גם מעצמיות עצמו (?). בעצמיות זו קשורה הגאולה האחרונה השלמה של משיח בן דוד שיבוא יחד עם משה רבנו שהוא הגואל האחרון וזאת הכוונה ויקח משה את עצמות יוסף עמו.112
קיא) עיר שחברה לה יחדיו (תלים קכ"ב) - היינו החבור השלם של ירושלים של מעלה ושל מטה, ומתי כשתהא ירושלים הבנויה הבא בפסוק הנ"ל, וחבור זה בא ע"י ב' המשיתין שהם רגלי ה' נצח והוד כמו"ש שם: עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלם. ובנין ירושלם של מטה הוא ביעודו של משיח בן יוסף שהוא כסא דוד שנאמר בתפלת בנין ירושלם. ראה לעיל (סימן מז) בחינה כסא דוד113.
קיב) עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפים יגיד דבר (קהלת י') - זה נאמר על מטיט שר הפנים, כמובא בתק"ז. והוא שרו של משיח בן יוסף. "עוף" מרומז על "יוסף" וכן בחושבנא114.
קיג) עושה משפט מבקש אמונה - בפסוק : שוטטו בחוצות ירושלם וכו' (ירמי' ה') ושם אם תמצאו איש, שהוא בסוד גבריאל, מבקש אמונה בסוד קריה נאמנה הבא לפני הפסוק: ציון במשפט תפדה (ישעי' א'). וכן צדיק באמונתו יחיה (חבקוק ב'). ועל הפסוק: עושה משפט מבקש אמונה, דרשת חז"ל ע"ד אנשי אמנה בירושלם115.
קיד) עני רוכב על חמות (זכרי' ט') (מדרש תנחומא בראשית) משיח בן יוסף הוא בבחינת עני, ראה לעיל (סימן כ"ז) בחינה דלותי ולי יהושיע. והוא מסתייע בעניותא שלא ימות116
קטו) עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה (דברים י"א) - עיני ה' אלקיך הם ב' המשיתין. מרשית השנה הוא משיח בן יוסף שהוא במדת הדין. עד אחרית שנה שהוא חודש הרחמים - משיח בן דוד במדת הרחמים. עיני ה' אל יראיו למיחלים לחסדו (תלים ל"ג) זו בחינת מב"י. וכן הכוונה שאל נא לדור רישון (איוב ח') "רישון" בחושבנא "מב"י"117.
קטז) עזרא ונחמיה. - "עזרא נחמיה" בחינת "יהושע" וכן בחושבנא ברמזי רבנו: יהושע הוא משיח בן יוסף וגם עזרא ונחמיה הם ביעודו של מב"י. וכבר ביארנו שכל האתחלתא דגאולה האחרונה כל הפרטים ופרטי הפרטים של כל העבודה בעקבות משיחא הם ביעודו של עזרא ונחמיה כמו שהיה בימי כורש בימי בית שני118.
קיז) עדות ביהוסף שמו על ארץ מצרים (תלים פ"א) - היינו שלטונו של יוסף מתגבר על כל רוח הטומאה, ותפקידו של משיח בן יוסף הוא להעביר רוח הטומאה מן הארץ ע"י קבוץ גלויות, בנין ירושלם ונטיעת השממה. ורבנו רמז בזה את כל העיקרים האלה: "שבי אל עריך" בגימט' "עדות ביהוסף", "בנה ירושלם" בגימט' "עדות ביהוסף", "כי עת לחננה" בגימט' "עדות ביהוסף" לחננה היינו נטיעה כאמור שם (תלים קב) את עפרה יחננו היינו נטיעת השממה. וראה לעיל (סימן עג) בחינה מי יעלה בהר ה' (גם בזה ראה רבנו רמז על יעודו "עפרה יחננו" בגימטרי' "אליהו בן שלמה")119.
קיח) פדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה (ישעי' ל"ה) - כל לשון פדיון הוא ביעודו של משיח בן יוסף שעל ידו קבוץ גלויות כביאור רבנו ע"ז באריכות בחיבורו סוד האותיות (ספר ליקוטי הגר"א). מכאן שקבוץ גלויות העיקרי הוא לא פחות מששים רבוא עפ"י דרשת תז"ל על פסוק זה (מסכת שבת פ"ח) בקשר לענין שני הכתרים ומעשה העגל ותיקונו. ובפסוק זה ששון ושמחה ישיגו ודרשת חז"ל ע"ז (סוכה מ"ח) שע"ז אמר רבנו: אילו לא נברא אלא להשיג את כוונת הגמרא בענין זה - כדאי הוא לו. ועיקר הכוונה הוא על ב' המשיחין120.
קיט) פתחת למוסרי (תלים קט"ז) - זה נאמר בקשר לענין דלותי ולי יהושיע שבפרק הקודם שנאמר על מב"י עפ"י רבנו, וכן פתחת שקי ותאזרני שמחה. ראה לעיל (סימן כז) בחינה דלותי ולי יהושיע. 121
קכ) פתח שערי ירושלם (ירמיה א') - דא פתחא דקרתא שבחז"ל אשר שם עיקר מלחמתם של ב' המשיתין נגד שרו של עשו, וזהו סוד מעמק עכור ל"פתח תקוה" (הושע ב'). והוא טצ"ץ ביסוד, וכן בחושבנא, ביאור רבנו בסוד האותיות בטוריא דיוסף בסוד טוב עין הוא יבורך, ונחלק לשנים: תצ"ט ופלגא משמאלא ותצ"ט ופלגא מימינא בסוד שני צבאות והם בחשבון תתקצ"ט עקבי משיחא כנודע, והוא הפתיחה לשלימות האלף ת"ק בו' מימינא ות"ק בה' משמאלא וזאת כוונת יש תקו"ה לאחריתך שנאמר על משיח בן יוסף, כמבואר לעיל (סימן ס) בחינה יש תקוה לאחריתך, והיא הפתיחה לנצחון ולקיום המצוות התלויות בארץ, עפ"י רבנו על פסוק הנ"ל: ואת עמק עכור לפתח תקוה (כמבואר להלן פרק ה'). (עמקי סודות הענין כו' וכו', כפי שמוסברני מפי רבנו בסתר אהלו וכו'). פתחא דקרתא, שהוא על קו הבינים בין שטח החומות ובין שטח השערים מערבה על מקום "ראש הגבעה" עפ"י הכתוב על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים וכו', הני תרי משיחיא122.
קכא) צדיק מצרה נחלץ (משלי י"א) - וכן הר ציון לא ימוט לעולם ישב (תלים קכ"ה) כל לשון צדיק סתם ובכללות הוא בטוריא דיוסף הצדיק. ראה לעיל (סימן לב) בחינה הר ציון. וכן צדיק כתמר יפרח (תלים צ"ב) כנ"ל כל לשון צדיק בטוריא דיוסף, וכן יפרח במעליתא של "מטהו יפרח" "משיח" בחושבנא, ראה לעיל לסימן פב) בחינה מטהו יפרח123.
קכב) צפנת פענח והראשית מ"א) - שנאמר על יוסף והוא אחד מיעודיו של משיח בן יוסף שבכל דור ודור לפענח רמזי התורה, וביחוד בהתקרב עקבתא דמשיחא כנודע124.
קכג) צדק ומשפט מכון כסאו (תלים פ"ט) - וכן כסא דוד מהרה לתוכה תכין. וסימנך "ארץ ישראל" בחושבנא, ראה לעיל (סימן מז) בחינה כסא דוד, ובסוד מעשה וחשבון עפ"י ביאור רבנו בתקזו"ח125
קכד) ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה (ישעי' א') - ציון בנהורא דיוסף כנודע מה שאירע ליוסף אירע לציון, וכל לשון פדיון הוא בטוריא דמשיח הראשון. וברמזי רבנו: "משפט תפדה" "משיח הראשון" בחושבנא. מבואר לעיל (סימן קיח) בחינה פדויי ה' ישובון126
קכה) צמח צדיק - בפסוק והקמותי לדוד צמה צדיק (ירמי' כ"ג). צמח צדיק הוא משיח הראשון מב"י כמו כסא דוד מבואר לעיל שהוא המכין למשיח בן דוד וחובה רבה להתפלל בעדו שלא יהרג במלחמה ע"י ארמילוס ולכן אנו מכוונים זאת בכל יום בתפלת את צמח דוד וקרנו תרום בישועתך בסוד קרני ראם. ובסוף הברכה מצמית "קרן ישועה" בחושבנא "משיח בן אפרים". וגם לכוון את המספר הזה. ראה להלן (סימן קלח) בחינה קם שבט מישראל127
קכו) צדיק באמונתו יחיה (חבקוק ב') - ראה לעיל (סימן קי"ג) בחינה עושה משפט מבקש אמונה, ומכאן ההבטחה שמשיח בן יוסף יחיה גם בזכות אנשי אמנה וקריה נאמנה. ובפסוק תקודם (לפני הפסוק צדיק באמונתו יחיה) נאמר עוד חזון למועד וכו'128.
קכז) צדיק יסוד עולם (משלי כ"ה) - שניהם בספירת יסוד, כי אחד מעיקרי יעודיו של משיח .בן יוסף הוא יסוד ובנין עולם שהוא בנין ירושלם כמבואר לעיל (סימן ס') בחינה כסא דוד בברכת בנה ירושלם129.
קכח) ציר אמונים מרפא (משלי י"ג) - לשון הפסוק שם: מלאך רשע יפול ברע וציר אמונים מרפא. מלאך רע הוא שרו של עשו שהוא יפול ברעתו ביד שרו של יוסף כמובא כמדרש תנחומא (כי תצא), והוא ציר אמונים מרפא ובמושווה לזה בחבורתו נרפא לנו130
קכט) ציון ממכותיך ארפאך (ירמי' ל"א) - רפואתה של ציון היא בטוריא דמב"י כמו ציר אמונים מרפא כאמור לעיל, וכן הרופא לכל תחלואיכי הגואל משחת חייכי. ועפ"י הכתוב (תלים ק"ז) "ישלח דברו וירפאם" שנאמר על מב"י ובחושבנא "אפרים משיח בן יוסף".131
קל) צדק. י) בחינת יוסף בן רחל במלכות וכן בכתוב (ישעי' מ"ה) על כרש: אנכי העירותיהו בצדק וכל דרכיו אישר, הוא יבנה עירי וגלותי ישלה, אמר ה' צבאות. וכנודע כרש הוא תחת פקודו של משיב"י, וכן עד צדק ישוב משפט. ראה לעיל (סימן קט) מבחינה עד צדק ישוב משפט132.
קלא) קרני ראם - קרני ראם קרניו בהם עמים ינגח וכו' (דברים ל"ג). שכל עיקרו הוא על משית בן יוסף כביאור רבנו באריכות על פסוק זה (בחיבורו אדרת אליהו) כי מב"י הוא בטוריא דיהושע, מלהמה לה' לעמלק מדור דור. קרני ראם עיקרם על מלחמת גוג ומגוג המתחלקת לחלקים רבים וכפי משל המדרש, מלך שכעס על בנו ונשבע לזרוק עליו אבן גדולה ואה"כ נתחרט כו', וכלל גדול הוא כל סבל וכל צער שישראל סובלים מגויים, הן הכלל והן הפרט ומכש"כ בעבודת קבוץ גלויות, ממעטין ומנכין מהיסורים של מלחמת גוג ומגוג, (פתיחתה משנת "אפרים בכורי" לפ"ק כנודע). גושריהם ב"צ היקרים העומדים בפרץ נגד פראי אדם מבני הגר כמו שמובטח לנו, בהם עמים ינגח ולה' הישועה וזאת הדרך והתרופה היותר גדולה ובטוחה להקל, אף להסיר את כל יסורי גומ"ג וכל יסורי אר"י: תקון המדות עם הקמת אנשי אמנה בעיה"ק שעי"ז גאולת האמת וקידוש השם, שהם עיקרי התכלית של כל מעשינו באתחלתא דגאולה, וכבר בארנו לעיל עפ"י רבנו שככל אשר עקבות משיהא מתקדמים בקבוץ גליות, מתגבר הסט"א בכל עוזו במלאכתו העיקרית לכחש ולעקור את האמת והצדק כאמרם חז"ל, בעקבות משיהא האמת נעדרת וכו'. ולעומת כל אלה עלינו לעשות וללחום בכל עוזנו בסעד"ש, להתגבר עליו במעשים ובכל התיקונים כאמור וכמבואר להלן133.
קלב) קץ המגולה - (סנהדרין צ"ח מגילה י"ז) על הפסוק: ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא. וכפירוש רש"י שם שקץ המגולה יקרב את קץ הגאולה. והוא בתפקידו של משיח הראשון, שכל דבר שהוא הכשרה לגאולה נתון בתפקידו של מב"י ונקרא קץ המגולה ע"ש אדני דגליא, וגם ע"ש ספר הגלוי בענתות בחינת עלמא דאיתגליא בטוריא דרחל134.
קלג) קמה אלמתי וגם נצבה (בראשית ל"ז) - וכן כל לשון קימה הוא בטוריא דיוסף, וראה לעיל (סימן עג) בחינה מי יעלה ומי יקום וכו'135.
קלד) קנאתי לירושלם ולציון קנאה גדולה (זכרי' א') - כל זאת היא בטוריא דיוסף כמובא במדרש (תנחומא סוף ויגש) עפ"י ההשואה ויקנאו בו אחיו136
קלה) קרן ישועה - הכוונה על משיח בן אפרים וכן בחושבנא. ראה לעיל (סימן קכה) בחינה צמח צדיק ולהלן (סימן קלח) בחינה קם שבט מישראל137
קלו) קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח (ישעי' ס') - כל לשון קימה היא בטוריא דיוסף עפ"י הכתוב קמה אלמתי וגם נצבה. וכן בחושבנא "קומי" בגימט' "יוסף"138
קלז) קדקד נזיר אחיו (בראשית מ"ט) - שנאמר על יוסף - (?)139
קלח) קם שבט מישראל (במדבר כ"ה) - זה נאמר על משיח בן יוסף שהוא קם מעצמו כאיתערותא דלתתא בדרך טבעית (כביאור הרה"ג בעל אור החיים על פסוק זה) "וקם שבט" בגימט' "אנשי אמנה"140
קלט) קומו ונעלה ציון (ירמי' ל"א) - זה נאמר על אפרים שהוא משיח בן יוסף שעל ידו קבוץ גלויות, וראה לעיל (סימן א) בחינה אפרים בכורי וכנודע כל לשון קימה היא בטוריא דיוסף קמה אלמתי141.
קמ) קול שאון מעיר (ישעיה ס"ו) - ושם: קול מהיכל קול ה' משלם גמול לאויביו, ושם: בטרם תחיל ילדה, ושם: קול מבשר המכוון לאליהו שהוא יסוד שרשו של מב"י142.
קמא) קול התור (שיה"ש ב') - זה קולו של יהושע בטוריא דמשיח בן יוסף. בטוריא זו היה משה רבנו עד מתן תורה, וזהו סוד ויקח משה את עצמות יוסף עמו (וברמזי רבנו "קול התור" בחושבנא "משה בן עמרם" וזה שייך לעקבות משיחא עפ"י האמור שם: הנצנים נראו בארץ). וממתן תורה עלה מרע"ה לדרגה דתפארת ובדזא דתו"ר ואחרי זה האציל את דרגתו הקודמת בסוד קול התור ליהושע. ובמלת "תור" ראה רבנו רמז לשמו (אליהו בן שלמה זלמן) ו"קול התר" (בלי ו' כמו תר אסתר) "משיח בן אפרים" בחושבנא. וזכיתי אף אני לרמז קדוש ב"קול התור" עפ"י רבנו. וכן "קנאתי לציון" בחושבנא143.
קמב) ראש אפרים - וישת יד ימינו על ראש אפרים (בראשית מ"ח). ראש אפרים הוא הצד הרוחני של משיב"י המסתייע משפע החסד מסטרא דימינא. וזאת כוונת יד ימינו על ראש אפרים ברמזי רבנו "ראש אפרים" בגימט' "ארץ ישראל". וברמזי רבנו (עפ"י אבי מורי ר' בנימין) "יד ימינו על ראש אפרים" "חזה ציון קרית מועדנו" בחושבנא.144
קמג) ראש אמנה (שיה"ש ד') - בטוריא דהוד ומלכות בחינת צפונית מערבית, כי משיח ב"י בצפון והשכינה במערב, ראה לעיל (סימן קכו) בחינה צדיק באמונתו יחיה145.
קמר) ראש יוסף תהיינה לראש יוסף לבראשית מ"ט), נקרא ראש בשביל שהוא וממנו משיח הראשון146
קמה) רוח אלקים מרחפת על פני המים (בראשית א') - רוחא דמשיחא וכן איש אשר רוח אלקים בו שנאמר על יוסף. רוח היא באנוש ונשמת שד-י תבינם (איוב ל"ב)147
קמו) רגלי מבשר (ישעי' נ"ז) - רגלי מבשר הם ב' המשיתין שבנצח והוד ועליהם נאמר, עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלם (תלים קכ"ב). מבשר הוא ביסוד בסוגיא דמשיח הראשון148
קמז) ששון ושמחה - בפסוק: ופדויי ה' ישובון וכו' ששון ושמחה ישיגו (ישעי' ל"ה). ששון ושמחה הם ב' המשיהין ועיקרו של ששון הוא משיח בן יוסף שעליו נאמר בפסוק זה, ופדויי ה' ישובון עפ"י רבנו בסוד האותיות חפ"ף (בספר לקוטי הגר"א) והוא עיקר כוונת הגמ' (סוכה מח) על ענין ששון ושמחה. ורבנו זכה להשיג כוונת הגמרא בזה בכל תכליתה ועל זאת אמר לנו רבנו שאילו לא נברא אלא כדי להשיג דבר זה - כדאי הוא לוי וכנודע שהוא בעצמו היה נהורא דמב"י, לעורר על קבוץ גלויות תחילה בסוד שמאלו תחת לראשי, דרגא דהוד, ובסוד אפרים מעוז ראשי, ואחר כך בנסיעתו לארה"ק עלה במעליתא דנצח שבתפארת (ע"ד סוד ענין זה כתבו גם אחדים מחברתנו, טובים השנים ה"ה ר' סעדיה ור' מנחם מנדיל ב"ר ברוך נ"י)149
קמח) שים באזני יהושע כי מחה אמחה את זכר עמלק וכו' (שמות י"ז)י - "באזני" בגימט' "סוד" כי דרך המלחמה בעמלק תהלתה בדרך סוד וכפי שכבר מבואר לעיל כי העבודה בקבוץ גלויות היא מלחמה בעמלק להכריע את הס"מ בשערי ירושלם ויהושע הוא ביעודו של מב"י. רבנו רמז ג"כ בפסוק: כבוד אל' "הסתר דבר" בחושבנא "עלית שבטים" וראה לעיל (סימן צה) בחינה סוד ה' ליראיו150
קמט) שדות בכסף יקנו (ירמי' ל"ב) - גזירה זו הוא כעונש לכפר "על מכרם בכסף צדיק" (עמוס ב') שנאמר על יוסף וכל הענין של שדות יקנו הוא בסמיכות לפרק הקודם (ירמיה ל"א) ששם מדובר על ארבע התכונות של אפרים שהוא מב"י כמבואר לעיל (סימן א) בחינה אפרים בכורי.151
קנ) שריה בן דן - הוא העוזר למשיח בן יוסף להפיל את ארמילוס הרשע כמובא בזהר152
קנא) שומע יוסף (בראשית מ"ב) - בפסוק והם לא ידעו כי "שמע יוסף" (לפי הכתיב בלי ו') בגימט' "משיח בן יוסף". היינו שאחיו לא ידעו את יעודו של יוסף שהוא משיח בן יוסף. כבר ביאר רגנו את מחשבתם הראשונה של אחי יוסף, הם ידעו כשירדה נשמתו של אברהם אבינו לעולם נתדבקה בו קליפת הימיןי ע"כ יצא ממנו ישמעאל להפריד ממנו את הקליפה, וכשירדה נשמתו של יצחק אבינו נתדבקה בו קליפת השמאל ע"כ יצא ממנו עשו להפריד ממנו את הקליפה, וחשבו שהקליפה האמצעית נתדבקה ביעקב שהוא בקו האמצעי, ואחרי שראו כי יוסף מתנהג במדות של גאווה חשבו בודאי כי יוסף הוא הקליפה שנפרד מיעקב. והם לא ידעו את קדושתו ויעודו הגדול של יוסף להכשרת הגאולה153.
קנב) שארית יוסף (עמוס ה') - לפי המדרש וכמובא ברש"י שם: כל ישראל נקראין על שמו של יוסף לפי שהוא כלכל את אחיו במצרים ולפי באור רבנו: שארית יוסף היינו שארית קיום ישראל ביעודו של משיח בן יוסף וכן כמו שנאמר: כי למחיה שלחני אלקים לפניכם. ויעודו זה נמשך ככל דור ודור154.
קנג) שיבת ציון (תלים קכ"ז) - ושם היינו כחולמים. כל הבחינות שבפרק זה בשוב ה' את שיבת ציון וכו' נאמרו על יעודו של משיח בן יוסף כמבואר במדרש (תנהומא סוף ויגש) בענין זה: מה שאירע ליוסף אירע לציון כי קבוץ גלויות בעקבות משיחא הוא ע"י מב"י, וגם רמז רבנו ע"ז "לפנות בקר" (תלים מ"ו) נאמר על קץ הגאולה (רש"י שם) "לפנות בקר" כמו "שיבת ציון" בחושבנא. "לפנות" בגימט' "משיח בן יוסף" בכוונת אילת השחר שבגמרא155.
קנד) שבי אל עריך (ירמי' ל"א) - כל הפרק הזה נאמר על משיח בן אפרים ראה לעיל (סימן א) בחינה אפרים בכורי שעל ידו קבוץ גלויות. ורבנו הוסיף רמז ע"ז "שבי אל עריך" (לפי הכתיב שבי בלי ו') בגימט' "עדות ביהוסף" ראה לעיל (סימן קיז) בחינה עדות ביהוסף, ושם הציבי לך ציונים וכו' שיתי לבך למסילה וכו'156
קנה) תפוח - כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים (שיה"ש ב'), זהו בטוריא דמב"י157.
קנו) תקון עולם במלכות שדי, - כל לשון תקון הוא ביעודו דמב"י זהו תכלית התכליתין של כל עבודת האתחלתא בעקבות משיחא אשר עיקריה הם קבוץ גלויות, בנין ירושלם, ביעור רוח הטומאה מן הארץ, גאולת האמת, קדוש השם ותקון עולם במלכות שדי עפ"י הכתוב (ישעי' נ"ב): עין בעין יראו בשוב ה' ציון, היינו קיבוץ גלויות. פצחו רננו יחדיו חרבות ירושלם, היינו בנין ירושלם וביעור שממת הארץ. נחם ה' עמו גאל ירושלם, היינו גאולת האמת כי ירושלם נקראת עיר האמת. חשף את זרוע קדשו לעיני כל הגויים, היינו קדוש השם. וראו כל אפסי ארץ את ישועת אלקינו, היינו תקון עולם במלכות שדי. כל אלה ביעודו של משיחא דאתחלתא משיח הראשון משיח בן יוסף הבאים באיתערותא דלתתא ושלמותם ע"י משיח בן דוד שיבוא בב"א158.
ע"כ קנ"ו הבחינות והכנויים של משיחא דאתחלתא משיח בן יוסף ושוב אני חוזר על דבר החובה והמצוה להתפלל בכל יום בעד חייו והצלחתו של מב"י כמבואר לעיל פרק א'. גם מצוה רבה לדבר בו תמיד, שע"י הדבור בו מתעוררים רחמי שמים עליו ועל כל בית ישראל עפ"י הכתוב על אפרים שהוא מב"י: "כי מדי דברי בו זכור אזכרנו עוד, על כן המו מעי לו רחם ארחמנו נאם ה'".
 
1    אפרים בכורי = 569 = תקס"ט שנת עלית תלמידי הגר"א לארץ.
2    "בא וראה כל מה שאירע ליוסף אירע לציון", תנחומא, ויגש, פ' יא, מהדורת בובר, דף קה ע"ב.
3    "ואפרים בכרי הוא", ירמי' לב, ח; "אפרים מתנודד", שם, יז; "הבן יקיר לי אפרים", שם, יט, "קראו... בהר אפרים קומו ונעלה ציון", שם, ה; "רחל מבכה על בניה", שם, יד; "מנעי קולך מבכי... ושבו מארץ אויב", שם, טו; "ושבו בנים לגבולם", שם, טז. בסידור הרטו"ש המיוסד על תורת האר"י הקדוש נאמר בתפילת "בונה ירושלים": "יכוון להתפלל על משיח בן יוסף שיחיה ולא יהרג ע"י ארמילוס הרשע", ראה בדרשת ר' בנימין "עורי צפון ובואי תימן", בספר חזון ציון, עמ' 24-23, נאמר: "לפי הזוהר הקדוש, "הנקודה האמצעית" של הקו האמצעי - שהוא קו הרחמים של עשר הספירות והעולמות העליונים הנמשך מלמעלה למטה מכתר עליון וקו היושר של תאור-אין-סוף ברוך הוא - מכוונת מלמעלה אל מול מקום בית המקדש והוא בדיוק מעל אבן השתיה. וצדו הימני של של הקו האמצעי הוא הדרום, שבו קו החסד, וצדו השמאלי הוא הצפון, שבו קו הדין, ובו גם צד הקטיגוריה, מקום השטן, הוא הס"מם, הוא שרו של עשו, הוא עמלק והוא הצפוני, שנאמר עליו "ואת הצפוני ארחיק מכם", מקומו ועיקר שליטתו הם בצד השמאל צד הדין, ועל כן נקרא המקטרג סמאל... שלעומתו יש לנו כח אדיר ממנו. הוא אפרים, הוא משיח בן יוסף... ואפרים הוא בשמאל במלחמה נגד הצפוני ולכן העביר יעקב את הברכה עליו מימין לשמאל... וקורא אלינו "עורי צפון ובואי תימך - וראשי התיבות של הפסוק הוה "עצות" ועזלה בגימטריא "משיח בן יוסף"". בספר המגיד דורש ציון, עמ' 63. בתרגום יונתן לספר שמות מ, יד, כתוב: "ומשיחא בר אפרים דנפיק מיניה [מיהושע] דעל ידוי עתידין בית ישראל למנצחא לגוג ולסיעתיה בסוף יומיא". במדרש שוחר טוב, לתהילים, על הפסוק: "לי גלעד ולי מנשה ואפרים מעוז ראשי" (ס, ט), נאמר: "אבל לעתיד לבא אני מושיעכם על ידי משיח בן אפרים". בפרקי היכלות, פרק לט, המובא באוצר בתי מדרשות דף קל, נאמר: "וארבעים שנה קודם שיבוא משיח בן דוד... יבוא... איש לאפרים בן יוסף ויעמוד בירושלים ויתקבצו אליו כל ישראל". על משיח בן יוסף ומשיח בן אפרים ותפקידיו מדובר בספר הזוהר: "בההוא יומא מלכא משיחא שארי ויכנוש גלותא מסייפי עלמא עד סייפי עלמא", ח"ב ט ע"א. "אמר דוד על ג' ימינין דמשיח בן דוד ימין ה' תלתא זמנין, לקביל ג' שמאלין דאחיד בהן משיח בן אפרים אמר מסטרא דחד שמאלא גבורה, לא אמות כי אחיה", ח"ג, קנג ע"ב. "אנת סבילת בגינייהו כמה מכתשין, בגין דלא יתקטיל משיח בן יוסף", ח"ג רעו ע"ב, וכעין זה, שם, קנג ע"ב. "דלוחי ולי יהושיע דלא ימות משיח בן אפרים", ח"ג רכג ע"א. "כי אותך ראיתי צדיק לפני דאי אנת ןנח] הוה בעי רחמי וכו', ולא ימות משיח דאיהו מסטרא דשמאלא", ח"א רנג ע"א. בספר ליקוטי הגר"א, בחלק סוד האותיות, דף מ ע"א, על דברי הגר"א: "חפ"ף בהוד", אומר בבאר יצחק, שם, ע"ב: "שתרין משיתין הם בנו"ה ןבנצח והוד] ומשיח בן יוסף הוא תחלה ועליו נאמר ופדויי ה' ישובון כו' שע"י יהיה קיבוץ גליות שהוא הגואל הראשוך. ועל דברי הגומא שם, סב ע"ב - סג ע"א: "ושכנגדן יבואו ב' משיחין משיח בן יוסף ומשיח בן דוד", כואב בבאר יצחק שם סג ע"א: "ולכן ע"י משיח ב"י יהיה גאולה משעבוד מלכיות שע"י יהיה קיבוץ גליות". בביאור הגר"א ליהושע טו, א, נאמר: "מפני שיהודה ואפרים הם ראשי השבטים בכל מקום... ולכן מהם לעתיד לבא בב"א יהיה משיח בן דוד ומשיח בן יוסף הגואלים וכו'". ובספר מדרש שלמה נכתב בעניין פרק זה בירמי' שנקרא כהפטרת ראש השנה: "עוד טעם לקריאת הפטרה זו היום מפני שכל הפרק הזה מדבר על משיחא דאתחלתא - משיח בן יוסףי שעל ידו קיבוץ גלויות וגאולה משעבוד מלכויות... כי בפרק זה שאנו קוראים היום בהפטרה מדובר על עיקרי הבחינות של משיחא דאתחלתא המכונה כאן בשם אפרים... ביחד עם הבטחת הנבואה ושבו מארץ אויב ושבו בנים לגבולם", עמ' 15. עוד על עניינים אלה ראה אצל מ' כשר, התקופה הגדולה, עמ' תיח-תכא.
4    "אנוח ליום צרה", חבקוק ג, טז. "אשר ינוח ליום צרה. הוא בימי משיח בן יוסף כמ"ש (ירמ' ל, ז) והן עת צרה", ביאור הגר"א, חבקוק ג, טז. -ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע", ראה תקוז"ח, דף לז ע"א. וראה בספר המגיד דורש ציון, עמ' 66, אות
5    תהלים פה, יב.
6    אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה, תהלים קיח, כב. ראשי התבות: א' מ' ה' ה' ל'
      פ' = יהוסף = 161. על תוספת האות 'ה' בשמו של יוסף, נאמר בזוהר: "בגין דנטיר ליה להאי ברית וכו', קב"ה אשרי שמיה בגויה דכתיב עדות ביהוסף כו'", ח"ג יד ע"א. 7 אבן שלמה וצדק, דב' כה, טו, ובפס' יז, פרשת מחיית עמלק, ובסמוך: והיה כי תבוא אל הארץ, כו, א. ופסוק זה מושווה ל: וכי תבאו אל הארץ ונטעתם, ויקרא טז, א. וראה להלן פרק ו, אות ב. בספר חזון ציון נאמר שראשי התבות "אבן שלמה" מרמזים לאליהו ושלמה, והנשאר מהם: "בן" ו"למה" הם בגימטריה "זלמן", שהוא שמו השני של אבי הגר"א. עמ' 174-173, הע' לעמ' 33, וראה בספר המגיד דורש ציון עמ' 113. "ברחמים גדולים אקבצך", ישעי' נד, ז, בגימטריה "אליהו בן שלמה זלמן", וראה הערתו של הרש"), לעיל פרק א, הע' יג. ובספר עליות אליהו, פרק תולדות הגר"א, דף לט, כתב: "הגאון היה ניצוץ משה רבנו ולא נתנה לו רשות להכנס לארץ ישראל", מובא בספר חזון ציון, עמ' 31, הערה 34. רמיזין קדישין נוספים, בספר חזון ציון, עמ' 34, סוף הערה 39: ברחמים גדולים אקבצך = אליהו בן שלמה זלמן= עת כנוס = מעלין בקדש = דבעיא דרישה = 606. בשעריך ירושלם = אליהו בן שלמה זלמן בן ישכר = 1188.
8        אור זרע לצדיק ולישרי לב שמחה, תהלים צז, יא. "יוסף בגין דנטר ליה לברית עלמא זכה דאקרי צדיק", זוהר, ח"א נט ע"ב.
9    איכה ב, ד. "עמודא דאמצעיתא איהו כליל דינא ורחמי", זוהר, ח"ב קיח ע"ב.
10  אילת השחר, תהלים כב, א; א-לי למה עזבתני, שם, ב. "על אילת השחר זו אסתר", מדרש תהלים כב, א. "אמר לו ר' חייא כך היא גאולתן של ישראל... בתחלה היא באה קימעא קימעא ואחר כך היא מנפצת ובאה", מדרש תהלים, כב, יג. דברי ר' חייא מובאים בירושלמי, ברכות פ"א ה"א. "משיח בן יוסף איהו שור משמאליה", זוהר ח"ב קכ ע"א.
11  כי אלקים יושיע ציון ויבנה ערי יהודה, תהלים סט, לו. דלותי ולי יהושיע ראה לעיל אות א, "ציון" בגימטריה "יוסף". וראה לעיל אות ב.
12  בצר הרחבת לי, תהלים ד, ב; מן המצר קראתי י-ה ענני במרחב י-ה, תהלים קיח, ה. כל קריאה ועניה וכו' ראה לעיל אות ב.
13  בכור שורו הדר לו, דב' לג, יז. ראה בספר אדרת אליהו, שם. שור בחינת יוסף, ראה לעיל אות ח. צפון זו אתערותא דלתתא, כפי שכותב הגר"א בביאורו לפסוק: "עורי צפון ובואי תימן", שה"ש ד, טז: "כי בצפון שם כל הטובות כמ"ש מה רב טובך אשר צפנת כו', ולכן נאמר כאן עורי צפון לפי שצפון צריך התעוררות". ובספר מדרש שלמה הסביר: "והנה כנודע שהצד הצפוני הוא קו השמאל שבעשר הספירות והוא במדת הדין, והצד הדרומי הוא קו הימין שהוא במדת החסד, מדבריו הנ"ל של הגר"א אנו רואים שדוקא כל ענין שהוא במדת הדין, צפונים בו כל הטובות... אלא שהטוב הזה יבוא רק ע"י התעוררות עצמית של ישראל", עמ' 14. "ויתער לתתא משיח", תיקונים מזוהר חדש, ל ע"א, ומבאר שם הגר"א: "וכ"ל זהו משוש כל הארץ... וכל המזמור הזה מדבר על ביאת המשיח... ואיהו אות בינייהו וזהו הר ציון שציון הוא צדיק בסוד יוסף הצדיק יוסף גי' ציון כידוע. בינייהו... שמשיח ב"ר יהיה מימיניה ומשיח בן יוסף משמאליה יהודה גור אריה אל הימין יוסף בכור שורו אל השמאל". "משלחי רגל השור והחמור אלין תרין משיתין וכו'", תיקונים מזוהר חדש, מט ע"א, ובבאור הגר"א: "וכמ"ש שור זה משיח בן יוסף בכור שורו וכו'". ובמדרש תנחומא: "משלחי רגל השור זה משיח בן יוסף .שנמשל לשור, וחמור זה משיח בן דוד שנא' עני ורוכב על חמור", לבראשית, פרשה א. וראה לעיל פרק א, סוף הע' כז של הרעו"ז: "תלמידיו אמרו לו ע"ד "בכור שורו הדר לו" היינו מדת הדין ויסורי מב"י, ענה להם שכנגד זה יש "מברכת ה' ארצו" וכן בחושבן, וביניהם "חזרת השכינה" בקו אמצעי וכן בחושבנא". בכור ועורו וגו' וכן מברכת וגו' בגימטריה 985, אם נוסיף י' מצד זה וכן י' מצד זה נגיע ל1005- שהוא "חזרת השכינה". לעניין זה ראה גס ליקוטי הגר"א, קג ע"א-ע"ב.
14  וא-ל ש-די יברך אתך, ברא' כח, ג. הגימטריה של: אלף למד שין דלת יוד, היא: 999, מספר זה עולה ל"טצ"ץ", על חשיבותו ראה ליקוטי הגר"א, מא ע"א, וראה הערת הרטו"ז לעיל פרק א, הע' ד. "א-ל ש-די במילוא אלף", באר יצחק לליקוטי הגר"א, דף קג ע"א.
15  בא יבא ברנה (תהלים קכו, ו). "כי בא יבוא. משיח, ואמר בא יבוא, משיח בן דוד ומשיח בן יוסף", ביאור הגר"א לחבקוק ב, ג. הגר"א כינה את משיח בן יוסף בשם "משיח הראשון", ראה בביאור "באר יצחק" שכתב: "ומשיח בן יוסף הוא תחלה... שע"י יהיה קיבוץ גליות שהוא הגואל הראשון", ליקוטי הגר"א, דף מ ע"ב, וכן שם, סג ע"א. הרב כשר העיר שכינוי זה מופיע כבר בזוהר לבראשית דף כה ע"ב.
16  בקר אערך לך ואצפה, תהלים ה, ג. עדות ביהוסף, ראה להלן אות קיז. בקר אערך לך = עדות ביהוסף = 643.
17  ויהי ברכת ה' בכל אשר יש לו בבית ובשדה, בראשית לט, ה. שש פעמים יה'ו'ה' = יוסף = ציון = 156.
18  בהשקט ובבטחה תהיה גבורתכם, ישעי' ל, טו, ושם: בשובה ונחת תושעון. "באזני" = "סוד" = 70. "תושעון" = "ארץ ישראל" = 832. בשובה ונחת תושעון, בשוב 'ה', כאשר תשוב כנסת ישראל, המכונה 'ה', בתשובה, אזי ו' נחת, יתחבר אליה קודשא בריך הוא, המכונה 'ו'. "כל מאן דעביד תשובה גרים לאחזרא ה' לאת ו', זוהר ח"ג קבב ע"א. וכן: "וכל מאן דחזר בתיובתא כאלו חזר את ה' לאת ו'", ביאור הגר"א לתקו"ז דף סב ע"ב. וראה להלן אות כא.
19  והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש, עובדי' א, יח. "אין זרעו של עשו נמסר אלא ביד זרעו של יוסף", ב"ב קכג ע"ב. "ביד בניה של רחל עשו נופל", מדרש תנחומא, תצא, פרשה טז (מהד' בובר דף כב ע"א).
20  ברית שלום, במדבר כה, יב. ובגמרא נאמר על פנחס: "דאתי מיוסף שפטפט ביצרו", ב"ב קט ע"ב. "אות ברית דא יוסף", זוהר ח"א לב ע"א. "ונתתי שלום בארץ דא יסוד", זוהר ח"ג קטו ע"ב. פנחס הוא אליהו והם משרש נשמתו של משיח בן יוסף, ראה שער הגלגולים, הקדמה לב, דף לד ע"א, וראה גם להלן אות עא, קם.
21  בצרה קראת ואחלצך, תהלים פא, ח. עדות ביהוסף, שם, 1. מן המצר קראתי, תהלים קיח, ה. על הקריאה מצרה ועל הישועה ראה לעיל אות י.
22  ובשרידים אשר ה' קרא, יואל ג, ה. "בשרידים" = "משיח בן יוסף" = 566.
23         הזכיר כאן יוסף בן רחל כי דבר על אתערותא דלתתא, ויוסף בן רחל הוא בטוריא דארץ, ראה להלן אות נד.
24         ברק השחר הוא בקר בטוריא דמשיח בן יוסף, ראה לעיל אות יד. ואילת השחר בטוריא דמשיח הראשון, ראה לעיל אות ח. וכן בפירושו יהל אור לפרשת תרומה; "שחר אקדים ליומא דפורקנא... ושם השני משיתין", וראה שם, פרשת משפטים, ד"ה ותרין דרגין (עמ' יב) שחר, חבלי משיח; בוקר, גאולה. ובהמשך: "וקודם הגאולה יכבד הגלות יותר מכל הגלות... ומזמור דאילת השחר הוא צווחה דאילת השחר בכובד הגלות", עיין שם.
25         בבכי יבאו ובתחנונים אובילם, ירמי' לא, ח. "בתחנונים" = "משיח בן יוסף" = 566. "בבכי" = "דל" = 34. על אפרים בכורי שהוא משיח בן יוסף ראה לעיל אות
א. סבלו של משיח בן יוסף כנגד חטא מכירת יוסף כפי שנאמר בזוהר חדש דף כט בפרשת וישב. וראה בביאור הגר"א לתקוז"ח דף לז ע"א.
26         והאיש גבריאל דניאל ט, כא. "גבריאל... דינא", זוהר ח"ב מב ע"א, "גבריאל הוא רישא מסטרא דשמאלא דגבורה", זוהר ח"א, רלה ע"ב. וראה סוטה לו ע"ב.
27      הגואל משחת חייכי, תהלים קג, ד. הרפא לכל תחלואיכי, שם, ג. גאולה היא יסוד, על פי הנאמר: "צדיק וכו' ביה ופורקנא", ת"ז, תי' שג, ל ע"א. שחת במילוי אותיות = שין חית תיו = בשלם סכו ומעונתו בציון = 1194.
28         גן נעול... מעין חתום, שה"ש ד, יב. ופירש שם הגר"א: "והכונה גן נעולקאי על הסוד". נעול = יוסף = 156. על "סוד" במילוי הוא משיח בן יוסף בחושבן, ראה להלן אות צח.
29  דלותי ולי יהושיע, תהלים קטז, 1. דוד התפלל לישועת משיח בן יוסף שלא ימות, ראה להלן אות מו, עד. "כי היכי דלא ימות משיח בן אפרים", זוהר, ח"ג, דף רכג ע"א. וראה בספד יהל אור, פרשת פנחס, דף כד ע"א. זראה בזוהר, שם, דף רג ע"א. על הקשר בין משיח בן יוסף ליהושע בן נון ראה להלן אות סב, ק.
30  דברי שלום ואמת, אסתר ט, ל. על שלום שהוא יסוד, ראה לעיל אות יח. על אמת שהיא מלכות, נאמר: "יאות למלכא למשרי באת אמת ולמברי בי עלמא", זוהר, ח"א, ב ע"ב. על מלכות שהיא בטוריא דמב"י, ראה להלן אות קל.
31  הושיע ה' משיחו, תהלים כ, ז. דברי הגר"א בחבקוק, ראה לעיל אות ב. "עזרך מקדרו" (תהלים כ, ג) = משיח בן אפרים = 741.
32  הזרעים בדמעה ברנה יקצרו, תהלים קכו, ה. הלוך ילך ובכה נשא משך הזרע בא יבא ברנה, שם, 1. כל דבר טוב וכו', ראה לעיל בהערות לאות יא. בא יבא, ראה לעיל אות יג.
33  ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא, יחזקא' לו, ח. ונושבו הערים והחרבות תבנינה, שם, י. הנני בקנאתי, שם, 1. קץ המגולה, "ואמר רבי אבא אין לך קץ מגולה מזה שנאמר ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל וגו'", סנהדרין צח ע"א. "ומה ראו לומר קיבוץ גלויות לאחר ברכת השנים, דכתיב: 'ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא', וכיון שנתקבצו גליות נעשה דין ברשעים... וכיון שנבנית ירושלים בן דוד בא", מגילה יז ע"ב, וראה להלן ריש פרק 1. כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח כן ה' אלקים יצמיח צדקה ותהלה נגד כל הגוים, ישעי' מא, יא. על טיהור אדמת הקדש, ראה להלן פרק ו, אות ג.
34  הר ציון ירכתי צפון, תהלים מח, ג. יפה נוף משוש כל הארץ, שם. דברי מדרש תנחומא, הובאו לעיל ריש פרקא. משיח בן יוסף בצפון, ראה לעיל אות יא. סבו ציון והקיפוה, תהלים מח, יג.
35  המלאך הגאל אתי, בראשית מח, טז. מיום שנולד יוסף, ראה לעיל אות יז.
36  הוד והדר פעלו וצדקתו עמדת לעד, תהלים קיא, ג. הוד הוא במדת הדין: "הוד קשורא דיליה גבורה", ת"ז תי' כב, מת ע"ב, מז"ח, קנד ע"א. הדר, בכור שורו, ראה לעיל אות א, יא. הוד והדר בטוריא דמב"י: "והוא דרגא דהוד והוא בסוד דרגא דמשיח בן יוסף", באר יצחק, לקוטי הגר"א, מ, ע"ב.
37  הקטן יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום, ישעי' ס, כב. היינו אפרים, "אחיו הקטן יגדל ממנו וזרעו יהיה מלא הגוים", בראשית מח, יט. על טצ"ץ ביסוד ראה לעיל, אות יב, ובפרק א, הערה ד של הרס"ר.
38  הרחיבי מקום אהלך, ישעי' נד, ב. הוא השיב את גבול ישראל מלבוא חמת עד ים הערבה כדבר ה' אלקי ישראל אשר דבר ביד עבדו יונה בן אמתי הנביא אשר מגת החפר, מלכים ב, יד, כה. "ואותה הבחינה הנק' טפה דיוסף נתנה אליהו אל יונה בן אמיתי... לכן הוא יהי' משיח בן יוסף", שער הגלגולים, הקדמה לב, דף לד ע"א. "ובספר 'זרע יעקב', באור על יונה מובא שהוא עתיד ללחום במלחמת גוג ומגוג ולנצחם בעזרת משיח בן דוד בחינת יהודה מציל את יוסף ותפקידו העיקרי הוא הרחבת גבול ישראל", מדרש שלמה, עמ' 23, וראה להלן אות פח. האויב תמו חרבות לנצח, תהלים ט, ז. מלחמה לה' בעמלק, שמות יז, טז. מן המצר קראתי י-ה ענני במרחב י-ה, תהלים קיח, ה. דברי המדרש, תנחומא, כי תצא, פ' יח, מדרש תהלים, ט, י.
39  כהר ציון לא ימוט לעולם ישב, תהלים קבה, א. צדיק לעולם בל ימוט, משלי י, ל מדרש תנחומאד יאה לעיל ריש פרקא.
40  הנצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו, שה"ש ב, יב. "וקול התור. הוא קולו של משה... ואמר כאן תור מפני שיש לה ב' קולות... שהוא נגד ב' גאולות", פירוש הגר"א לשה"ש, שם. על עניין יעודים מועדים ומיועדים ראה בהרחבה להלן פרק ד.
41  ויכר יוסף את אחיו והם לא הכרהו, בראשית מב, ח.
42  ותשב באיתן קשתו, בראשית מט, כד.
43  ויוסף הוא השליט על הארץ, בראשית מב, 1. בעניין השליטה על הטומאה, ראה להלן פרק ו, אות ג. ארץ ישראל = והאדמה לא תשם = 832.
44  ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון, תהלים עו, ג. כבר ביארנו, ראה לעיל ריש פרקא. בשלם סוכו ומעונתו בציון = אליהו בן שלמה זלמן בן ישכר דוב = 1200.
45  "והענין הוא כמהו"ל כי יוסף ומטטרון הם משרש זיהרא עילאה דנשמת אדה"ר", שער הגלגולים, הקדמה לו, דף מה ע"א. מטטרון שר הפנים = 999.
46  זכר ימות עולם בינו שנות דר ודר, דברים לב, ז. "שרש זיהרא עילאה דאדה"ר, זיהרא עילאה דאדם, חנוך, יוסף, יהושע ן' נון וכו'", שער הגלגולים, הקדמה לו, דף מד ע"א. וראה לעיל אות א, כז.
47  בי זרע השלום הגפן תתן פריה והארץ תתן את יבולה, זכרי' ח, יב. שלום ביסוד, ראה לעיל אות יח. שלום = עשו = 376. הגמרא במסכת סנהדרין צח ע"א מביאה את הפסוק הזה מזכרי' לאחר עניין קץ המגולה.
48  חיים שאל ממך נתחה לו ארך ימים עולם ועד, תהלים כא, ה. על השאלה מדוע נתן יוסף לדוד שנים רבות יותר משנתנו לו אחרים, משיב הזוהר: "אלא ודאי יוסף בלחודוי ככלהו, בגין דאקרי צדיק", זוהר, תהלים, שם. ובפירוש "זיו הזהר", שם, אות י: "היינו שמדת יסוד צדיק מביא השפע אל המלכות שורש דוד". שער הנזזנות: "לכזין להתפלל לשי"ת על מב"י שיחיה... כמ"ש רז"ל (סוכה נב.) על פסוק חיים שאל ממך נתת לו", ראה לעיל פרק א, אות ו, ובהערות.
49  ויחלש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב, שמות יז, יג.
50  חזה ציון קרית מועדנו עיניך תראינה ירושלים נוה שאנן, ישעי' לג, כ. בטוריא דרחל, כאמור בשער הגלגולים, מב ע"ב, שתצק"מ גימט' רחל, וגם היא ציון. ונקט הפסוק לשון תרגום "חזה" ולא "ראה", כדי לרמוז על רחל שיוצאה מחזה דז"א כידוע, והכוונה היא שהדבר צריך לבוא באתערותא דלתתא, מהארץ. וכפי שהוסבר על ידי תלמידי הגר"א: כאשר עיניך תראינה את ירושלים שהיא נוה שאנן, על ידי העשייה באתערותא דלתתא, אז תבוא האתערותא דלעילא של חזה ציון קרית מועדנו. "חצק"מ בגי' רח"ל", ןחצק"מ = ח'זה צ'יון ק'רית מ'ועדנו], שער הגלגולים, הקדמה לו, דף מב ע"ב.
51  חבלים נפלו לי בנעמים, תהלים טז, 1. יוסף חבלים, יחזקא' מז, יג.
52         "ועלה אתמר כל גיא ינשא", תיקוני זהר, תיקונא שבעין, קלט ע"ב. ובביאור הגר"א, שם: "חכמת סופרים תסרח נאמר ירום ונשא וגבה מאד, וזה כל גיא שהיה שפל מאד ינשא והוא שעליו נאמר ויקבור אותו בגיא...". אבדה עצה מבנים נסרחה חכמתם, ירמי' מט, ז. "ואיהו גימטריאות פרפראות לחכמה", תיקון ע' שם. "בעקבות מבניחא חוצפא יסגא... וחכמות סופרים תסרח", סוטה מט ע"ב. "דמאן דלא ידע בגמטריאות וחשבונות דיליה עתיד לנחתא לשאול כמה דאוקמוהו במדרש ,(קהלת ט) כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול אשר אתה הולך שמה", תיקונים מזוהר חדש, דף ה ע"ב. "וכל א' מישראל יש לו שרש למעלה באותן החשבונות בשמו..." באורי הגר"א, שם.
53  "טצ"ץ ביסוד", ליקוטי הגר"א, מא ע"א. "זה ידוע שט' הוא ביסוד ושם גנוז כל טוב אור הגנוז... וכמ"ש הרואה ט' בחלום סימן טוב לו... טוב עין הוא יבורך כי נתן מלחמו לדל", באר יצחק, שם. "הרואה ט' בחלום", ב"ק נה ע"א. ובאורי אגדות להגר"א, שם: "עיקר טוב הוא ביסוד".
54  מה רב טובך אשר צפנת ליראיך, תהלים לא, כ. על הביאור לשיר השירים, ראה לעיל אות יא. המדרש, ויקרא רבה, פרשה ט.
55  טוב עין הוא יברך כי נתן מלחמו לדל, משלי כב: ט. וראה ליקוטי הגר"א, קפא ע"ב. וראה לעיל אות נא.
56  יוסף בן רחל מארץ, ראה לעיל אות א. כי כל = יסוד = 80.
57         כי יד על כס י-ה מלחמה לה' בעמלק מדר דר, שמות יז, טז. ראה לעיל אות לו. יהושע שהוא משיח בן יוסף, ראה לעיל אות בז.
58  יחוד יסוד ומלכות ראה לעיל אות כח. עץ יוסף ועץ יהודה: והיו לאחדים בידך, יחזקא' לז, יז. אז תהיה כעיר וכו': ירושלם הבנויה כעיר שחברה לה יחדו, תהלים קכב, ג. ועל פי שיטת הגר"א: תחילה 'והיו לאחדים בידך', ואח"כ 'והיו לאחדים ביד ה", ראה להלן אות קא. על מלכות ראה גם להלן אות קל.
59  יסר יסרני י-ה ולמות לא נתנני, תהלים קיח, יח. כל הפרק על משיח בן יוסף, ראה להלן אות פח, ובהערות, וראה לעיל אות לז. דלותי ולי יהושיע, ראה לעיל אות כז. 60 ויוסף הוא השליט על הארץ, בראשית מב, 1. על קליפות הטומאה, ראה להלן פרק ו, אות ב, וכן לעיל אות מא.
61  יהי שמו לעולם לפני שמש ינון שמו, תהלים עב, יז. יפרח בימיו צדיק ורב שלום עד בלי ירח, שם, ז. ינון אחד משמותיו של המשיח, סנהדרין צח ע"ב. הכוונה על משיח בן יוסף, ובדרשת ר' משה על שמות המשיח בגמרא סנהדרין צח ע"ב, נאמר: "וארבעת השמות שבגמרא רק כינויים הם לפי תפקידיהם: חסד, גבורה, רחמים ונחמה. (משיח בן-דוד הוא בצד החסד (קו הימין ב"נצח") ומשיח בן-יוסף הוא בצד הדין (קו השמאל ב"הוד") כמובא ב"זוהר" (פרשת פנחס דף רמ"ג) וארבעה תפקידים להם). א)... שילה הוא"משה" והוא בקו ה"ימין" ככתוב "מוליך לימין משה". ב)... ינון פירושו גבורה שלצד שמאל. ג)... חנינה שמו כיוונו לקו האמצעי שהוא קז הרחמים הממתיק את הדינים. ד)ואלה שאמרו מנחם בן חזקיה שמו כיוונו לשתי הקצוות, כי נחמה היא ב"ימין" וחזק הוא ב"שמאל" והוא המאחד את שניהם וכן את עולם העליון לעולם התחתון, כפי הפסוק שעליו מסתמכין: "מנחם משיב נפשי" (היינו יסוד ומלכות, בחינת שמים וארץ). הדרשה הובאה בספר חזון ציון,ראה שם, עמ' 106, והערה 127.
62  ויש תקוה לאחריתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם, ירמי' לא, טז. בארבע תכונות, ראה לעיל אות א, ובהערות. יוסף בן רחל, ראה לעיל אות נד, כא. טצ"ץ ביסוד, ראה לעיל אות נא. "ונחלק הא' של צבאות", ליקוטי הגר"א, דף כז ע"ב, וכתב בבאר יצחק: -דברי רבינו כאן קצרים וסתומים ומבוארים במ-א בכתביו... אלף יאורין תצ"ט ופלגא מימינא ותצ"ט ופלגא משמאלא שהם בסוד שם צבאו"ת שא' נחלק לשנים והם ב' צבאות הם: תצ"ט ופלגא בימינא בנצח ותצ"ט ופלגא בשמאלא דהוד ושלימותו לאלף הוא בתנין שמשלים ב' החצאיי", שם. ראה דברי הגר"א בספר יהל אור, שמות, א. ת"ק = 500 בו' ות"ק = 500 בה', השווה לעיל אות כא, בשוב ה' ו' נחת.
63  ידין בגוים מלא גויות, תהלים קי, 1. לדוד מזמור נאם ה' לאדני שב לימיני, שם, א. כלומר, להעביר את משיח בן יוסף ממדת הדין - אתערותא דלתתא, שהיא מצד שמאל, אל מדת החסד - אתערותא דלעילא, שהיא מצד ימין. י'דין ב'גוים מ'לא = מב"י משמאל לימין, במדת הדין. מ'נחל ב'דרך י'שתה לשם, ז) = מב"י מימין לשמאל, במדת החסד. "חסד איהו מים", זוהר, ח"ג רנה ע"א.
64  יהושע בן נון - משיח בן אפרים, שמלחמתו בעמלק, ראה לעיל אות כז, מז. עקיבא בן יוסף = יהושע = 391. על עקיבא בן יוסף מיהושע ראה שער הגלגולים, מט ע"ב. שמענוה באפרתה, תהלים קלב, 1. "באפרתה זה יהושע דקאתי מאפרים", זבחים נד ע"ב.
65      כי ה' יסד ציון ובה יחסו עניי עמו, ישעי' יד, לב. יוסף = ציון, והם ביסוד, ראה לעיל אות 1. בדרך עניותא, היינו דלותי, ראה לעיל אות כז, ולהלן פרק ו, אות ב. בתחנונים, ראה לעיל אות כג.
66  ישרו בערבה מסלה, ישעי' מ, ג. בערבה = קץ המגולה = הלל בן בנימין = 279. וראה להלן סוף ע"ג העיר המו"ל שנשמט כאן: ישרו, היינו ישרון, בחושבן: מב"י. ישרון = משיח בן .יוסף = 566. "ישרון מסטרא דשמאלא" היינו מצפון, צד האיתערותא דלתתא, ביאור הגר"א ל"תקוני זוהר", דף עת ע"א:- "וישראל נוטה לימין וישורון להפך", וראה בספר חזון ציון, עמ' 70, הערה 83.
67  כאיש מלחמות יעיה קנאה, ישעי מב, יג. קנאה = ציון =156 .
68  אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד, תהלים קב, יד. ראה לעיל אות כג. כי עת לחננה = עדות ביהוסף = 643.
69  כסא דוד, ישעי' ט, 1. הכסא שהוא ההכנה לדוד, הוא משיח בן יוסף. להכין אתהולסעדה במשפט ובצדקה, שם. גי ילד ילד לנו, שם, ה. ביום ההוא אקים את סכת דויד הנפלת, עמוס ט, יא. קימה, להלן אות קלג. נופלת = משיח בן יוסף = 566. 70 כחתן יכהן פאר, ישעי' סא, י. פאר מלשון תפארת, שהיא ספירת יעקב. אברהם שהוא חסד, מימין. יצחק שהוא גבורה, משמאל, יעקב שהוא תפארת, באמצע מתחתיהם.
71  כי כל בשמים ובארץ, דבה"י א, כט, יא. כי כל = יסוד = 80, ראה לעיל אות נד.
      כל בשמים ובארץ = משיח בן אפרים = 741.
72  האומר לכורש רעי וכל חפצי ישלים ולאמר לירושלם תבנה והיכל תוסד, ישעי'
      מד, כח. בנין ירושלים הוא באתערותא דלתתא, והוא ביעודו של מב"י.
73  הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול זהנורא והשיב לב אבות על בנים, מלאכי ג, כג-כד. לב אבות על בנים = עדות ביהוסף = 643. משיח בן יוסף הוא משרש נשמתו של אליהו, ראה שער הגלגולים, הקדמה לב, דף לד ע"ב, וראה לעיל אות לו. וראה להלן אות פו, מדברי האליהו רבה, שאליהו הוא מבני בניה של רחל.
74  משיבי מלחמה שערה, ישעי' כח, 1. משיב"י = ר"ת משיח בן יוסף. מלחמה בעמלק אפתחא דקרתא, ראה להלן פרק ו, אות ב, 1.
75  מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו, תהלים כד, ג. ישא ברכה מאת ה', שם, ה.
76  מכל צררי הייתי חרפה, תהלים לא, יב. ידעת בצרות נפשי, שם, ח. אשר ראינו צרת נפשו, בראשית מב, כא. נשכחתי כמת מלב, תהלים, שם, יג. מה רב טובך אשר צפנת ליראיך, שם, כ. אשר חרפו עקבות משיחך, תהלים פט, נב. וראה לעיל אות נב.
77  והוכיח לעמים רבים, ישעי' ב, ד. יונה שהוא משיח בן יוסף, ראה לעיל אות לו. ולמוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב, משלי כד, כה. והוכיח במישור לענוי ארץ, ישעי' יא, ד. וביאר הגר"א באדרת אליהו: "ובמשיח יהיה הכל היינו ושפט והוביח".
78  משוה רגלי כאילות, שמוא' ב, כב, לד. רגלי - נצח והוד: "נצח והוד תרין שוקיי", תקוני זהר, הקדמה, יז ע"א. על טצ"ץ ביסוד ראה לעיל אות נא.
79  מידי אביר יעקב משם רעה אבן ישראל, בראשית מט, כד. על אבן אחת שבעה עינים, זכרי' ג, ט. "בזכו דשכינתא דאתקריאת אבנא דכתיב בה (בראשית כא) והאבן הזאת אשר שמתי מצבה, בצלותא עמידה איהי לישראל דבגינה אית לון קימא בעלמא ועליה אתמר (שם מט) משם רועה אבן ישראל. (זכריה ג) על אבן אחת שבעה עינים, (תהלים קיח) אבן מאסו הבוניתי, זוהר, במדבר רמג ע"ב.
80  מלחמה לה' בעמלק מדר דר, שמות יז, טז. ראה לעיל אות מז, סז.
81  "א"ל שמחה לששון חד יומא שבקוך ומלו בך מיא דכתיב ושאבתם מים בששון וכו'", סוכה מח ע"ב, ובהמשך הפסוק: ממעיני הישועה. מעין הישועה = משיח בן יוסף = 566. וביהל אור פרשת תרומה יד ע"א, נאמר: "ושם השני משיתין... ובהן החדוה לכנסת ישראל שהם נקראים ששון ושמחה כידוע ששון - בהוד, ושמחה - בנצח, וז"ש כי בשמחה תצאו שבו היציאה מהגלות...", עיין שם, וראה להלן, אות קמז.
82  לא יסור שבט מיהודה ומחקק מבין רגליו, בראשית מט, י. "מחוקק דא יסוד", זוהר, ח"ג רפו ע"א. "ומחוקק הן ב' משיתין", ביאור הגר"א, תקוז"ח לו ע"ב.
83  מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום מבשר טוב משמיע ישועה, ישעי' נב, ז. רגלי מבשר שהם ב' המשיחים, ראה לעיל אות עו, משמיע ישועה בלשון יחיד הוא מב"י, ישועה = יהושע, ראה לעיל אות כז. *
84  והיה האיש אשר אבחר בו מטהו יפרח, במדבר יז, כ. מטהו יפרח = משיח = 358.
85  אשריכם זרעי על כל מים משלחי רגל השור והחמור, ישעי' לב, כ. וישב עמי בנוה שלום ובמשכנות מבטחים ובמנוחת שאננות, שם, יח. מדרש תנחומא, ראה לעיל אות יא.
86  00
87  מברכת ה' ארצו, דברים לג, יג. מברכת ה' ארצו = בכור שורו הדר לו = 985. ראה לעיל אות יא.
88  כי רחק ממני מנחם משיב נפשי, איכה א, טז. מנחם הוא אחד משמותיו של המשיחי ראה סנהדרין צח ע"ב, וראה לעיל אות נו. ותשב נפש הילד על קרבו ויחי, מלכ"א יז, כב. וראה ב"מ קיד ע"ב, וראה שער הגלגולים, הובא לעיל אות לו. ובאליהו רבה, פרק יח, מהדורת איש שלום, עמ' 97: "אמרו לו ,לאליהו]... לא כך אמרתה לאשה אלמנה אך עשי לי משם עוגה וכו' וכ4'... אמר להן אתו תינוק משיח בן יוסף היה". וראה תוס' ד"ה מהו שיסדרו, ב"מ קיד ע"א, שם בסוף הדיבור בע"ב. וראה בספה גנזי רמח"ל, מהדורת ר"ח פרידלנדר, עמ' ק.
89  ויקרא רבה, פרשה ט. וראה לעיל אות יא, נב, ובהערות.
90  מן המצר קראתי י-ה ענני במרחב י-ה, תהלים קיח, ה. העמדת במרחב רגלי, תהלים לא, ט. מה רב טובך אשר צפנת ליראיך, שם, כ. בצרה קראת ואחלצך אענך, תהלים פא, ח. עדות ביהוסף, שם, 1. ראה לעיל אות לו. על מב"י כתב ב"באר יצחק": "וז"ש רבינו [שהוא רחובות הנהר]", ליקוטי הגר"א, מ ע"א.
91  ראה גירסת הערוך השלם, חלק ה, ניו-יורק תשט"ו, ערך 'מד', דף פג: "אין בן דוד בא עד שיהו כל המדות שוות", בסנהדרין צח ע"א. על טפ"ף גינאות ראה ב-ב עה ע"ב, ותוס' שם.
92  נריה, ירמי' לב, ב. נריה = מרחביה = 265. ראה להלן אות צה. ערכתי נר למשיחי, תהלים קלב, יז.
93  נשא משך הזרע, תהלים קכו, 1. אשר אנוח ליום צרה, ראה לעיל אות ב. ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע, ירמי' ל, ז. מן המצר למרחבי-ה, לעיל אות פח. בא יבא, ראה לעיל אות יג.
94  מה שהיה כבר הוא ואשר להיות כבר היה והאלקים יבקש את נרדף, קהלת ג, טו. אלקים יבקש נרדף = ארץ ישראל = 832. מה שאירע וכו', ראה לעיל אות א.
95  נשכחתי כמת מלב, תהלים לא, יג. מה רב טובך אשר צפנת ליראיך, שם, כ. העמדת במרחב רגלי, שם, ט. וימאן להתנחם, בראשית לז, לה. על העניין שלפנינו ראה לעיל אות יא, נב.
96  והוא נער, בראשית לז, ב. "וכן יסוד נקרא נער כידוע וכמ"ש בתז"ח, דף פג ע"ג", מגיד דורש ציון, עמ' 59. ובתקו"ז, שם: "וכולם נקראו נער יהושע בן נון... יוסף והוא נער... וכן מט"ט נקרא נער בדרגא דיסוד כידוע". וראה ליקוטי הגר"א, דף ס ע"ב, ב"באר יצחק" שם.
97  נר ה' נשמת אדם; משלי כ, כז. הוי-ה אהי-ה, הוי-ה אלקים, הוי-ה אד-ני = נר = 250. ובפירוש אמרי שפר להרב נ"ה לוי, על סידור הגר"א, (ניו-יורק תשי"ד, דף מח ע"א) נתב: "והנה ג' היחודים ביחד... גי' נ"ר וזהו ערכתי נ"ר למשיחי". וראה לעיל אות צ.
98  ואת.ספר הגלוי הזה, ירמי' לב, יד. בענתות, שם, ז. על ארבע הבחינות של אפרים ראה לעיל אות א, ובהערות.
99  סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה, בראשית כח, יב. מה שאירע ליעקב, ראה לעיל אות א. ארץ ושמים, ראה לעיל אות סט. בן רחל ובן יעקב, ראה לעיל, אות נד.
100       סוד ה' לראיו, תהלם כה, יד. באזני = סוד = 70. יהושע הוא משיח בן יוסף, ראה לעיל אות סב. סמך 11 דלת = משיח בן יוסף = 566. וראה בביאור הגר"א לתקוז"ח, דף ב ע"א.
101       עורי צפון ובואי תימן, שה"ש ד, טז. עצו"ת = משיח בן יוסף = 566. תחלתו בצפון, כדברי המדרש, ויקרא רבה, פרשה ט, שה"ש רבה, פרשה ד. ראה לעיל, אות פז. וראה לעיל אות א, יא.
102       ועת צדה היא ליעקב וממנה יושע, ירמי' ל, ז. וראה תקוז"ח, דף לז ע"א. וראה לעיל אות צא. ישועה = יהושע, ראה לעיל אות כז, מז. טצ"ץ ביסוד, ראה לעיל אות נא. טצ"ץ = ועת צרה היא ליעקב = 999. עוד על מספר זה וחשבונותיו ראה להלן פרק ה, חלק א, אות ג, ט.
103       עץ יוסף, יחזקא' לז, יט. עץ יהודה, שם. ראה לעיל אות נו.
104       עץ אפרים, יחזקא' לז, טז. יוסף עץ אפרים = קבוץ גליות = 647.
105       אשר חרפו עקבות משיחך, תהלים פט, נב. התלאות בעקבות משיחא, סנהדרין צז ע"א. אברהם הוא איתן האזרחי, ב"ב טו ע"א. והוא אמר: במה אדע כי אירשנה. אירשנה = משיח בן יוסף = 566.
106       עקבות משיחא, על פי משנה סוטה ט:טו. עקבות, באים קימעא קימעא, וזאת הליכת עקב בצד גודל, שבת סב ע"ב, שמות רבה, פרשה ל. עקיבין - עקיפין, "מישרים אהבוך, אהבת מישור בלי עקיבה ורכסים", רטו"י, שה"ש א, ד.
107       עיר עז לנו ישועה ישית חומות וחל, ישעי' כו, א. מגדל עז מפני אויב, תהלים סזנ ד. מפי עוללים ויונקים יסדת עז, תהלים ח, ג. ישועה היא ביסוד, ראה לעיל אות ק. עז הוא יסוד, ראה להלן אות קמז. עיר בטוריא דמלכות: "עיר הקדש אקרי... וכל יקרא דמלכא עייל בגווה", זוהר, ח"ג סח ע"ב. עיר שחברה לה, ראה לעיל אות נו. אפרים מעוז, ראה לעיל אות א.
108       עשה והצליח, דבה"י ב, לא, כא. וכל אשר הוא עשה ה' מצליח בידו, בראשית לט, ג. הוא עשה ה' מצליח בידו = תריג = 613.
109       ועץ הדעת טוב ורע, בראשית ב, כט. "בכל עץ דא צדיק", ת"ז חי ו, כא ע"א, תי' סא, צד ע"א.
110       עוד יוסף חי, בראשית מה, כו. עוד = יסוד = 80. יוסף הוא יסוד, וחי הוא יסוד: "דא חי צדיקא יסודא דעלמא דאקרי חי דעלמין", זוהר, ח"א, קצב ע"ב. על העניינים בבחינה זו ראה לעיל אות סז, לעיל פרק א, אות כא. על טצ"ץ, ראה לעיל אות יב, לה, נא, נג ועוד.
111       כי עד צדק ישוב משפט ואחריו כל ישרי לב, תהלים צד, טו. ראה לעיל אות סז, ובהערות, צדק ומשפט מכון כסאו = ארץ ישראל = 832. אנכי העירתהו בצדק, ישעי' מה, יג. כה אמר ה' למשיחו לכורש, שם, א. וראה לעיל אות ע, ולהלן אות קל.
112       ויקח משה את עצמות יוסף עמו, שמות יג, יט. משה הגואל האחרון, שהוא משיח בן דוד, ראה לעיל אות לח.
117       עיני ה' אלקין בה מרשית שנה ועד אחרית שנה, דברים יא, יב. "ראשית שנה הכוונה על מקור מידת הדין שבראש השנה, שהוא בתחלת השנה, אחרית שנה הכוונה לדרגה הגבוהה של מידת הרחמים שבחודש אלול, חודש הרחמים שבסוף השנה. לאמור, שעיני ה' צופות בארץ ישראל תמיד בכל המצבים... במצב של הסתר פנים בימי הגלות ובעת צרה וגם במצב של מידת הרחמים, בימים כתקונם", מדרש שלמה, עמ' 10-9. עין ה' אל יראיו למיחלים לחסדו, תהלים לג, יח. כי שאל נא לדר רישון, איוב ח, ח. רישון = משיח בן יוסף = 566.
118       עזרא נחמיה = יהושע = 391. יהושע הוא מב"י, ראה לעיל אות א. עזרא ונחמיה בטוריא דמב"י, ראה לעיל אות ע.
119       עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים, תהלים פא, 1. שבי אל עריך, ירמי' לא, כ. בונה ירושלם, תהלים קמז, ב. כי עת לחננה, תהלים קב, יד. וראה לעיל אות עג. שבי אל עריך = עדות ביהוסף = בנה ירושלים = כי עת לחננה = 643. עפרה יחננו = אליהו בן שלמה = 479.
120       ופדויי ה' ישבון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה, ישעי' לה, י. ראה לעיל אות א. "ודא הוא פדות כו' והוא דרגא דהוד והוא בסוד דרגא דמשיח בן יוסף שתרין ממוחין הם בנו"ה, ומשיח בן יוסף הוא תחלה ועליו נאמר ופדויי ה' ישובון כו' שע"י יהיה קיבוץ גליות שהוא הגואל הראשון", באר יצחק לליקוטי הגר"א, דף מ ע"ב. "דרש ר' סימאי בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע באו ששים ריבוא של מלאכי השרת, לכל אחד ואחד מישראל קשרו לו שני כתרים אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע וכיון שחטאו ישראל ירדו מאה ועשרים ריבוא מלאכי חבלה ופירקום... אמר ר"ל עתיד הקב"ה להחסרן לנו שנאמר ופדויי ה' יעוובון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם - שמחה שמעזלם על ראשם", שבת פח ע"א. וראה להלן, אות קמה. לעניין ששון ושמחה, ראה לעיל אות עט, ובגמ' סוכה, שם.
121       פתחת למוסרי, תהלים קטז, טז. דלותי ולי יהושיע, שם, 1. פתחת שקי ותאזרני שמחה, תהלים ל, יב. וראה לעיל אות כז, ובהערות.
122       ראה שמות יז, י. פתח שערי ירושלם, ירמי' א, טו. על כל העניינים הללו ראה לעיל אות נג, ס, ובהערות, וכן להלן פרק ה, ובהערות. פתח תקוה = 999.
123       צדיק מצרה נחלץ, משלי יא, ח. כהר ציון לא ימוט לעולם ישב, תהלים קכה, ב. צדיק - יוסף, ראה לעיל אות לב. צדיק כתמר יפרח, תהלים צב, יג. מטהו יפרח = משיח = 358. וראה לעיל אות פב, ובהערות.
124       ויקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח, בראשית מא, מה. על פענוח רמזי תורה, ראה להלן פרק ו, אות ה.
125       צדק ומשפט מכון כסאו, תהלים צז, ב (ולא פט, שם נאמר: כסאך). צדק ומשפט מכון כסאו = ארץ ישראל = 832. לעיל אות סז הוסבר ש'כסא' הוא עניין של 'הכנה'. משיח בן יוסף מכין את משיח בן דוד.
126       ציון במשפט תפדה ושביה נצדקה, ישעי' א, כז. מה שאירע ליוסף וכו', ראה לעיל ריש פרקא. במשפט תפדה = משיח הראשון = 920. וראה לעיל אות קיח ובהערות.
127          והקמתי לדוד צמח צדיק, ירמי' כג, ה. צדיק הוא מב"י, ראה לעיל אות א. כסא דוד הוא המכין, ראה לעיל אות סז. וקרני ראם קרניו, דברים לג, יז, נאמר על יוסף, ומושווה ל: קרנו תרום בישועתך. ישועה היא בטוריא דמב"י, ראה לעיל אות ב. קרן ישועה = משיח בן אפרים = 741. וראה להלן אות קלח.
128          וצדיק באמונתו יחיה, חבקוק ב, ד. כי עוד חזון למועד, שם, ג. ראה לעיל אות יג. על אנשי אמנה, ראה להלן פרק ו, אות ד.
129          וצדיק יסוד עולם, משלי י, כה. צדיק ויסוד יעניהם יסוד, ראה לעיל אות ו, סג. בנין עולם הוא בנין ירושלים, ראה לעיל אות סז. וראה לעיל אות ס, ובהערות.
130          מלאך רשע יפל ברע וציר אמונים מרפא, משלי יג, יז. שרז של עשו הנופל בידי שרו ימל יסף, ראה מדרש תנחומא, כי תצא, פרשה י. ציר אמונים מרפא, ראה להלן אות קכט. בחבורתו נרפא לנו, ישעי' נג, ה. ועניין זה נאמר שם על עבד ה'. 131 ציון, וממכותיך ארפאך, ירמי' ל, ז. על רפואתה של ציון בטוריא דמב"י, ראה להלן פרק ו, אות ז. ציר אמונים מרפא, ראה לעיל אות קכח. הרופא לכל תחלואיכי. הגואל משחת חייכי, תהלים קג, ג-ד. ישלח דברו וירפאם = אפרים משיח בן יוסף = 897.
132       צדק. יש לשער שהכוונה כאן היא לפסוק המשלב צדק ומלוכה: הן לצדק ימלך מלך, ישעי' לב, יא. על מלכות ראה לעיל אות כה. אנכי העירתהו בצדק וכל דרכיו אישר הוא יבנה עירי וגלותי ישלה... אמר ה' צבאות, ישעי' מה, יג. על כורש ראה לעיל אות קט. עד צדק ישוב משפט, ראה לעיל אות קט, ובהערות.
133       וקרני ראם קרניו בהם עמים ינגה וכו', דברים לג, יז. "והעיקר הענין הוא על משיה בן יוסף שהוא הראשון לגאולה לכך נאמר בכור שורו משיה הראשון וכמ"ש בר"מ אריה לימינו הוא משיה בן דוד גזר אריה יהודה. והשזר לשמאלו הוא משיה בן יוסף שעתיד להשמיד הכל כמ"ש בה"מ בר' משפטים נטלי כזלהון מגבורה ומשיה בן אפרים נטיל נוקמיה משנאיה וכו' בדרגא דמשית בן יוסף", אדרת אליהו, דברים, שם. מב"י בטוריא דיהושע, ראה לעיל אות כז, נה. שנת "אפרים בכורי" = תקס"ט. ובספר הפזמונים.לר' יושעה נכתב: "יום השמיני בששי 'האבן הראשה'" דהיינו: ה' אלול, תקס"ט, וזה היום בו הגיעה שיירת העולים הראשונה לצפת. ראה בספר מדרש שלמה, עמ' 31 יהערה 28. הקמת אנשי אמנה, ראה לעיל פרק א, אות יז, וראה להלן פרק ו, אות ד.
134          קץ המגולה, סנהדרין צח ע"א, מגילה יז ע"ב, וראה להלן ראש פרק 1. ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא, יחזקא' לו, ח. רטו"י: קץ המגולה יקרב קץ הגאולה, שם ד"ה מגולה מזה. אדני דגליא, ראה לעיל אות לא. ספר הגלוי, ראה לעיל אות צו. בטוריא דרחל, שהיא מארץ, ראה לעיל אות א, נד.
135          קמה אלמתי וגם נצבה, בראשית לז, ז. קימה בטוריא דיוסף, ראה לעיל אות סז, וראה לעיל אות עג, ובהערות.
136          קנאתי לירושלם ולציון קנאה גדולה, זכרי' א, יד. ויקנאו בו אחיו, בראשית לז, יא. במדרש תנחומא נאמר: "ביוסף כתיב ויקנאו בו אחיו, ובציון כתיב קנאתי לירושלים קנאה גדולה", תנחומא (בובר), ויגש, פרשה יא.
137          קרן ישועה = משיח בן אפרים = 741. ראה לעיל אות קכה, ובהערות, להלן קלח, ובהערות.
138          קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח, ישעי' ס, א. לשון קימה בטוריא דיוסף, ראה לעיל אות קלג. קומי = יוסף = 156.
139          ולקדקד נזיר אחיו, בראשית מט, כו. נאמר על יוסף, שם.
140          וקם שבט מישראל, במדבר כד, יז. "ואו' וקם שבט מישראל ירמוז על משיח בן אפרים... אבל משיח בן אפרים ימות במלחמה ראשונה שיהרגנו רומילוס, אבל אם ישראל יהיו כולן צדיקים... תהיה לו תקומה לפני אויביו ולא יהרגנו רומילוס. ותמצא שציוו גדולי ישראל לכוין בתפלתינו כשאנו אומרים לישועתך קוינו וגו' לבקש רחמים על משיח בן אפרים שלא יהיה נהרג במלחמה", אור החיים, במדבר, שם. וקם שבט = אנשי אמנה = 457.
141          קומו ונעלה ציון, ירמי' לא, ה. על אפרים ראה לעיל אות א, ובהערות. קימה בטוריא דיוסף, ראה לעיל אות קלו.
142          קול שאון מעיר קול מהיכל קול ה' משלם גמול לאויביו, ישעי' סו, 1. בטרם תחיל ילדה, שם, ז. קול מבשר, מכוון לאליהו ראה לעיל אות עא, אליהו הוא יסוד שרשו של מב"י, ראה לעיל, שם, עפ"י שער הגלגולים, הקדמה לב, דף לד ע"א.
143          וקול התור, שיה"ש ב, יב. יהושע בטוריא דמב"י, ראה לעיל אות צח. ויקח משה את עצמות יוסף עמו, שמות יג, יט. ר"ל, משה לקח את עצמיותו של יוסף, דהיינו מב"י, ראה לעיל אות קי. קול התור = משה בן עמרם = 747. הנצנים נראו בארץ, שהיש, שם, וראה לעיל אות לח. תור = אליהו בן שלמה זלמן = 606. קול התר = משיח בן אפרים = 741. קנאתי לציון = קול התור = 747. עליות אליהו, פרק תולדות הגר"א, דף לט: "הגאון היה ניצוץ משה רבנו ולא נתנה לו רשות להכנס לארץ ישראל", בספר חזון ציון, עמ' 31, הערה 34.
144וישלח ישראל את ימינו וישת על ראש אפרים, בראונית מח, יד. ראש אפרים, ראה לעיל אות א. ראש אפרים = ארץ ישראל = 832. יד ימינו על ראש אפרים = חזה ציון קרית מועדנו = 1062. וראה לעיל אות מח.
145   מראש אמנה, שה"ש ד,. ח. ראה לעיל אות א, לד. שכינה במערב, ב"ב כה ע"א.
146   תהיין לראש יוסף, בראשית מט, כו. יוסף הוא משיח 'ראש'ון.
147       ורוח אלקים מרחפת על פני המים, בראשית א, ב. איש אשר רוח אלקים בו, בראשית מא, לח. אכן רוח היא באנוש ונשמת שדי .תבינם, איוב לב, ח. "ורוח אלקים מרחפת. דא רוחא דמלכא משיחא", זוהר, ח"א, רם ע"א, ת"ז, תי' כו עא ע"ב.
148       רגלי מבשר, ישעי' נב, ז. ב' משיתין בנצח והוד, ראה לעיל, אות עו, פא. עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלם, תהלים קכב, ב. מבשר הוא ביסוד, ראה הנאמר על אליהו, לעיל, אות קמ.
149       ששון ושמחה ישיגו, ישעי' לה, י. ב' משיתין, על כל העניין הנזכר כאן, ראה לעיל, אות עט, קיח. חפ"ף, ראה לעיל, אות א, פח. שמאלו תחת לראשי, שה"ש ב, 1. ואפרים מעוז ראשי, תהלים ס, ט, שם, קח, ט. ואחר כך עלה למעלת נצח שבתפארת.
150       ושים באזני יהושע כי מחה אמחה את זכר עמלק, שמות יז, יד. באזני = סוד = 70, ראה לעיל אות צח. המלחמה בדרך סוד, ראה לעיל פרק א, אות יד. עמלק בשערי ירושלים, ראה להלן, פרק ו, אות ג, 1. יהושע ביעודו של מב"י, ראה לעיל, אות כז, מז, סב. הסתר דבר (משלי כה, ב) = עלית שבטים = 871, לעיל, אות צח.
151       שדות בכסף יקנו, ירמי' לב, מד. על מכרם בכסף צדיק, עמוס ב, 1. וראה לעיל, אות א, ובהערות.
152       "שריה זמין למיתי בהדי משיחא דאפרים, ואיהו הוי משבטא דדן, וזמין אליהו למעבד נוקמין וקרבין בשאר עמין וכד דא יקום הוי מחכא לפורקנא דישראל, דכתיב לישועתך קויתי ה'", זוהר, ח"ג, קצר ע"ב.
153       כי שמע יוסף, בראשית מב, כג. שמע יוסף = משיח בן יוסף = 566.
154       שארית יוסף, עמוס ה, סו. "כל ישראל נקראין על שמו לפי שכלכל אותם", רטו"י, עמוס, שם, על פי מדרש תהלים (בובר), ג, ג. כי למחיה שלחני אלקים לפניכם, בראשית מה, ה.
155       שיבת ציון היינו כחלמים, תהלים קכו, א. יעודו של מב"י, ראה לעיל, אות א. רש"י, ראה לעיל, אות קלב. לפנות בקר (חהים מו, ה) = שיבת ציון = 868. לפנות = משיח בן יוסף = 566. בכוונת אילת השחר, ראה לעיל, אות ח.
156       הציבי לך צינים שמי לך תמרורים שתי לבך למסלה... שבי אל עריך, ירמי' לא, כ. וראה לעיל, אות א, קיז, ובהערות.
157       כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים, שה"ש ב, ג.
158       כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון, ישעי' נב, ח. פצחו רננו יחדו חרבות ירושלם כי נחם ה' עמו גאל ירושלם, שם, ט. חשף ה' את זרוע קדשו לעיני כל הגוים וראו כל אפסי ארץ את ישועת אלקינו, שם, י.
פרק ב, חלק ב - שני משיחי הדורות
תוכן חלק זה:
עלינו לעשות בכל כוחנו למען יחוד ב' המשיתין מב"י ומב"ד "עץ יוסף ועץ יהודא" ביחוד גמור, שהוא היסוד הגדול לשם יחוד קוב"ה ושכינתיה להחזרה השכינה. - עלינו לבוא לעזרת ה' בגבורים, ועלו מושיעים בהר ציון, היינו תרי משיתין במלחמתם נגד זיווגם של שעיר וחותנו על הר ציון, ע"י פעלינו בקבוץ גלויות, בנין ירושלם וקיום אנשי אמנה. כשם שהגאולה הכללית, המשיח הראשון הוא משיח בן יוסף, והמשלים הוא משיח בן דוד, כן בכל פעולה ופעולה כללית או פרטית שבכל עקבות האתחלתא שעל דרך הטבע המסייע הראשון הוא מב"י והמסייע המשלים הוא מב"ד בדרגת ב' משיחי הדורות בחינת "יהודא מציל את יוסף".
א) כשם שבגאולה הכללית, משיח הראשון הוא משיח בן יוסף והמשלים הוא משיח בן דוד כך בכל פעולה ופעולה שבכל עקבות האתחלתא הנעשית באיתערותא דלתתא בדרך הטבע, קימעא קימעא, לפי הכלל הגדול של רבנו, - הסיוע השמימי הראשון בא ע"י משיח בן יוסף ושלמותה בא ע"י משיח בן דוד.
שני משיחי הדורות הם הכוהות הנסיים המחזיקים את קיום ישראל וחיזוקם בכל ימי הגלות והמסייעים הנסיים בעקבות משיחא, מב"י הוא הנח הנסי לקיום וחזוק הגשמי ומשיח בן דוד הוא כח הנסי לקיום הרוחני של ישראל בכלל ובפרט. תפקידי ב' משיחי הדורות הם בהרבה בחינות כמבואר בחבורי רבנו ז"ל1.
ב' המשיחים משתתפים ומסייעים זה לזה, מב"י בסוד "עוד יוסף הי" ומב"ד בסוד "דוד מלך ישראל חי וקים", הם חיים וקיימים בכל דור ודור ופועלים בתפקידיהם ומשפיעים זה לזה כל אחד מכוח וסגולת תכונתו וזקוקים זה לזה. בלעדי שפע כוחם וגבורתם והגנתם לא יוכלו ישראל להתקיים אף רגע אחד ח"ו רק שהם נסתרים בכוחותיהם ובדמותם בתחתונים כל זמן שבעוה"ר ישראל ושכינתא בגלותא, ועלינו לדעת ששני הכוחות הגדולים האלה יכולים לפעול ולהשפיע מכוחם, בהשפעתם המלאה, רק בזמן שאין מפריע ומפריד ביניהם.
לפעמים מתחלקים תפקידיהם של ב' המשיתין הן בדרגות והן בהשפעות תלוי לפי הבחינה אם בבחינת לאה ורחל, היינו דעת ומלכות הרי מב"ד הוא המשפיע את השפע העליון ומב"י הוא המקבל ומוציא לפועל בבחינת יהודא שהציל את יוסף, ואם בבחינת יוסף ויהודא היינו יסוד ומלכות, הרי מב"י הוא המשפיע ומב"ד הוא המקבל. וכל זאת באתחלתא דגאולהו בזמן שעץ יוסף ועץ יהודא הם "אחדים בידך", כשהם עדיין כתרי פלגא גופא בדרגת אתערותא דלתתא, אבל בשלמות הגאולה שאז יהיו שני העצים לאחד בידי, ביד ה', אז יהיו גם הם כתרין ריעין דלא מתפרשין והיו שניהם לאחד, למלך המשיח שהוא בדרגת רעיא מהימנא של הגואל האחרון שהוא משה רבנו ע"ה, בדרגת האלף הגדול והיה ה' למלך על כל הארץ וכו', (וכן בחושבנא "משיח בן יוסף משיח בן דויד" עולה למספר אלף). ובעמדנו על סף האתחלתא עלינו ללמוד ולדעת את כל הבחינות והתפקידים של ב' המשיחין, משיתין תתאין, בדרכי האתחלתא בסע"ד2.
ב) תכלית עבודתנו בקבוץ גלויות היא הקמת אנשי אמנה לשם יחוד ב' המשיחין בשערי ירושלם להחזרת השכינה תכלית הגאולה גאולת האמת וקידוש השם. עפ"י רבנו הגר"א ז"ל עלינו לבוא לעזרת ה' בגבורימו הני תרי משיחא וללמוד היטב כל הבחינות ותפקידיהן על דרך המעשה. התפקיד הכללי של שני המשיחין מב"י ומב"ד יחד בכל הדורות הוא הגנה ומלחמה נגד שלשת ראשי הקליפות, עשו, ישמעאל וערב רב. תפקידו המיוחד של מב"י נגד עשו קליפת השמאל, ותפקידו המיוחד של מב"ד נגד ישמעאל קליפת הימין, ושניהם יחדיו נגד עשו וישמעאל שהם שור וחמור דטומאה. ההזדוגות של עשו וישמעאל הוא ע"י ארמילוס שר הערב רב
ויכולה להחריב את ישראל ואת כל העולם ר"ל. עיקר השאיפה של הערב רב הוא לזווג את עשו וישמעאל ולהפריד בין שני המשיתין וכאן ובזה עיקר עבודתנו ומלחמתנו אנו, לשבר ולמגר את כה הערב רב, קליפת ארמילוס הרשע, מישראל, הערב רב הוא שונאנו הכי גדול, הוא המפריד בין שני המשיחין, קליפת הערב רב פועלת רק בדרך של אחיזת עינים ובעקיפין לכן המלחמה בערב רב היא המלחמה הכי קשה ומרה ועלינו להתגבר בכל שארית כוחנו במלחמה זו, וכל מי שאינו עוסק בפועל במלחמה נגד הערב רב נעשה ממילא שותף לקליפת הערב רב ויהי' מי שיהי', מוטב לו שלא נברא. עיקר הכוח של הערב רב הוא בשערי ירושלם וביחוד אפתחא דקרתא שעל קו הבינים המערבי3.
ג) ב' המשיחין הם הם השומרים ומגינים על קיום ישראל בכל הדורות גם בימי הגלות, מקומם העיקרי הוא בשערי ירושלם אפתחא דקרתא וזה סוד "עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלם". רגלינו הם ב' המשיחין בסוד נצח והוד אך אימתי יכולים לעמוד בבטחון כשירושלם הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו. ועליהם נאמר: על חומותיך ירושלם הפקדתי שומרים כל היום וכל הלילה. כל הלילה היינו גם בחשכת הגלות אך כל זמן שירושלם חרבה אין בכוחם אלא לשמור אבל אין בכוחם ללחום נגד הסט"א שאין יכולים לעמוד על אדמת הקודש בחורבנה בגלל אחיזת קליפות הטומאה, ומתי "עומדות רגלינו" - כשתהא ירושלם בנויה שאז תהא כעיר שחוברה לה יחדיו, חיבור של ירושלם של מטה עם ירושלים של מעלה, ומקומם המרכזי הוא אפתחא דקרתא על קו הבינים, מערב החומות, על ב' המשיחין נאמר: ועלו מושיעים בהר ציון ועלו היינו יתגברו ב' המשיחיןי הם עץ יוסף ועץ יהודא בדרגות שמים וארץ ודרגותיהם לפי הפעולות, והפעולות לפי היעודים בפעולה של איתערותא דלתתא הנעשית על דרך הטבע מקו השמאל מדת הדין - הרי שייך זה לתפקידו של משיח בן יוסף מארץ ובדרגא זו הוא בבחינת יוסף בן רחל (יסוד דמלכות). וכשהפעולה היא להשפעת ישועה ורחמים טובה וברכת אל שד-י הבאים משפע עליון היא בבחינת יוסף בן יעקב (יסוד דתפארת). וכשהפעולה היא באיתערותא דלתתא מקו הימין. מדת החסד שייך לתפקידו של משיח בן דוד ובדרגא זו הוא בחינת יהודא בן יעקב (מלכות דתפארת). וכשהפעולה היא להשפעת חסד ורחמים גדולים, היא בבחינת יהודא בן לאה (מלכות דתבונה). וכשהפעולה באיתערותא דלתתא היא בקו האמצעי בדרגת טצ"ץ ביסוד הרי זה בתפקידו של מב"י בסוד "כי כל בשמים ובארץ".
ד) לפי ביאורי רבנו - ב' המשיתין הם בבחינות דבות לפי תפקידיהם דלהלן ותפקידיהם לפי התקונים (?) ותפקידי משיתין תתאין כגוונא דמשיחין עילאין לפי המעשים, והמעשים לפי שרש נשמתם. ב' משיחין תתאין הראשונים ביציאה מן הגלות הן שתי המילדות העבריות במצרים כדברי רבנו בתקוני זהר חדש על הפסוק ותחיין את הילדים בשביל שעסקו בהצלת ישראל. וכן בכל דור ודור יש משיחין תתאין שהם אבות משיחי הדורות ועוזריהם שייכים לסוגיהם. שני המשיחין הם בבחינות שונות רבות לפי התפקידים והמעשים איש על דגלו באותות לבית אבותיו והם "שבט ומחוקק". וכן הובטח לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו, היינו בכל הדורות שהם "עץ יוסף ועץ יהודא", תחילה יהיו לאחדים בידך ולבסוף יהיו לאחד ביד ה', והם שור וחמור דקדוקיה הלוחמים נגד שור וחמור וטומאה ישמעאל ועשו, ונאחזים בשני צבאות שהם תצ"ט ופלגא מימינא ותצ"ט ופלגא משמאלא, ביחד אלף פחות אחד כמנין "רגל שור וחמור" בסוד הפסוק: אשריכם זורעי על כל מים, והם "רגלי ה'" שהם בנצח והוד ומקום עמידתם בשערי ירושלם וזאת כוונת, עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלם כנ"ל4.
ה) כנויים רבים בבחינות שונות לשני המשיחין, והם: דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל. יהושע בן נון וכלב בן יפונה. - ששון ושמחה ישיגוו - בני יעקב ויוסף סלה. - אור הלבנה ואור החמה. - תמכי דאורייתא. - בניך למודי ה' ורב שלום בניך. - שני הכרובים. - ב' תפוחים (רפדוני בתפוחים כידוע). - אפיקי מים. - ב' צבאות ימינא ושמאלא. - בא יבוא ברנה. וביחד נושא משך הזרע). - תורה וגמילות חסדים. - מושיעים בהר ציון. - שומרי חומות ירושלם. - מדת הדין ומדת החסד. - קרני ראם. - הקדושים אשר בארץ המה ואדירי כל חפצי בם. - ענוי ארץ. - וענוים ירשו ארץ. - "ספר החתום וספר הגלוי" שנצנפו בכלי חרס בענתות. - רגלי מבשר. - בתי צדיקים שעליהם נאמר הבוטחים בהר ה' בהר ציון. - קול צופיך נשאו קול (ישעי' נב) ושם כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון. וכו'. - עיר עז לנו ישועה. - והאיתנים מוסדי ארץ. - שתי הבחינות של נעשה ונשמע והחזרת כתריהם בקרוב כאמור בחז"ל עפ"י הכתוב ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה וכו' ששון ושמחה ישיגו. - צפון ותימן עפ"י הכתוב עורי צפון ובואי תימן כנודע. - מוסדי דור ודור תקומם (וברמזי אבי משאת בנימין - "מוסדי דור ודור" "תלמידי אליהו" בחושבנא). - ברית אבות בטוריא דמב"י, זכות אבות בטוריא דמב"ד, ואף גם זא"ת תוחזר עם קבוץ גלויות בסעד"ש. - חיבה ואהבה, חיבה בטוריא דמב"י כמדרשה חיבה יתירה נודעת לה לציון וכנודע ציון בטוריא דיוסף, אהבה בטוריא דמב"ד כאמור ואהבת עולם אהבתיך5.
- - - ומעשה ידינו יכונן ה' עלינו לאיחוד תרי משיחיא ע"י גופי מוסדי הגאולה שהת, כמבואר לעיל, עפ"י הפסוקים עין בעין יראו בשוב ה' ציון וכו': קיבוץ גלויות, בנין ירושלים, ביעור רוח הטומאה מן הארץ וקיום מצותיה, גאולת האמת בהקמת אנשי אמנה, גלוי רזי התורה, - - - וכן חכמתא דלתתא - - - כי בהתגלותא דמשיחא על טצ"ץ עקבותיה מתפתחת התגלותא דחכמה עילאה וחכמה תתאה עפ"י האמור בזוה"ק ובשית מאה שנין לשתיתאה יתפתחון תרעי דחכמתא דלעילא ומבועי דחכמתא דלתתא ויתתקן עלמא וכו' למיקס כנסת ישראל מעפרא וכו'6. וכל אלה הן ביעודו דרבנו אליהו גאון ישראל ואורו עד נכון היום בעזרת צור ישראל וגואלו. וע"כ תיכן רבנו להבין ברוח קדשו גם את שבע .החכמות דלתתא כנודע שהם כרקחות ודוגמאית בתחתית ההר,7 לביאור חכמת התורה ולשם קירוב הגאולה, אשר תכליתה הגדולה היא קידוש ה' כאמור שם: וראו כל עמי הארץ את ישועת אלקינו, ולתקון עולם במלכות שדי וכו'.
כאמור, תכלית עבודתנו במצות קבוץ גלויות וישוב ארה"ק בדרכי האתחלתא כמבואר בפרקים הבאים, - לקרב הגאולה בפועל באיתערותא דלתתא ובביעור רוח הטומאה מן הארץ, לשם יחוד קוב"ה ושכינתיה ע"י יחוד ב' המשיתין ביחוד וקשר חזק בר קימא, בתפקידם של שני מליצי יושר שהם חנוך ואליהו - - מט"ט וסנדל ("חנוך ואליהו" בחושבנא "קול" הצפון בסוד הגדול של קול התור), זאת המסילה לאלקינו להחזרת השכינה לציון וביאת הגואל בב"א8.
 
1       "שני המנסחים, משיח בן יוסף ומשיח בן דוד, קיימים בכל דור ודור, והם "שבט ומחוקק" (ראה ביאור הגר"א ל"תקוני זוהר חדרו", דף ל"ו ע"ב: "ושבט ומחוקק הן ב' משיחיי") "לא יסור שבט מיהודה דא משיח בן דוד ומחוקק מבין רגליו דא משיח בן יוסף", זוהר, ת"א, דף כה ע"ב. והם המחזיקים את קיום וישועת ישראל בכל הדורות ע"י נצוצות נשמותיהם המלובשות בצדיקים אנשי מעשה, העוסקים בפועל בישועת ישראל ובהכשרת הגאולה, עד הגאולה השלמה, שאז יהיו ב' המשיחים "עץ יוסף ועץ יהודא" לאחד, ויתגלה המשיח הנצחון. ספר חזון ציון, עמ' 69, סוף הערה 81.
2           על יוסף ויהודה ראה לעיל פרק ב, חלק א, אות נו, קא
3          על גאולת האמת ראה להלן פרק ו, אות א. על הקליפות נאמר בזוהר: "ערב רב מעורבין בעשו וישמעאל... בימינא דאברהם דדרגיה חסד נטיל נוקמא מישמעאל וממנא דיליה. ובשמאלא דיצחק דדרגיה פחד נטיל נוקמא מעשו וממנא דיליה בתרין משיתין דאינון חד מימינא משיח בן דוד וחד משמאלא משיח בן יוסף... עד כי יבא שילה דעיא מהימנא בדרגיה תפארת ישראל... זבהון נטיל נזקמא מעשז וישמעאל וערב רב כגוונא דערב מעורבין בעשו וישמעאל הכי יעקב מעורב באברהם ויצחק וכו'" ח"ג, דף רמו ע"ב. על פתחא דקרתא ראה בהרחבה בספר המגיד דורש ציון, עמ' 99-97, ובספר מוסד היסוד, עמ' 271-269. וראה לעיל, פרק ב, חלק א, אות קכ.
4         ותחייי את הילדים. "המילדות דאינון ב"מ. כצ"ל והוא ר"ת ב' משיחין שהן המילדות ומוציאין מן הגלות", באזרי הגמיא לתיקונים מזוהר חדש, דף לו ע"ב, וראה בספד תולדות יצחק על ביאור הגר"א לספר יצירה, דף קם ע"א. שבט ומחוקק. "לא יסור שבט מיהודה דא משיח בן דוד ומחוקק מבין רגליו דא משיח בן יוסף", זוהר, ח"א, דף כה ע"ב, וראה לעיל פרק ב, חלק א, אות פ. עץ יוסף ועץ יהודה, ראה לעיל, שם, אות נו, קא. שור וחמור, שם, אות פג. נצח והוד, שם, אות עו, קיא, קמו. אלף פחות אחד, שם, אות ס.
6        זוהה פרשת וירא, ח"א, קיז, וראה בספר חזון ציון, עמ' 38.
7        ראה להלן פרק ה, חלק ב.
8        "ואלו הם נגד ב' הנערים מט"ט וסנדל שהם בנו"ה והם בסוד שמים וארץ", באר יצחק, ליקוטי הגר"א, דף סג ע"א. "והנה אלישע הוא משרש חנוך הנקרא מטטרו"ן וכו' והנה חנוך הוא מטטרו"ן", שער הגלגולים, הקדמה לב-לג, דף לה ע"א.
פרק ג - רמיזין קדישין באתחלתא דגאולה
תובן הפיק:
דמיזין קדישין בעקבות משיחא, ליכא מידי דלא רמיזי באורייתא ליכא מידי דלא רמיזי במתניתין "וכן ליכא מידי בעקבות משיחא דלא רמיזי במגלת סתרים -של רבנו". - בעמדנו על סף הגאולה דאתחלתא דנא של "קול התור" ואנו נתונים בחשכה, אין כהן ונביא אין אורים ותומים להורות לנו עיקרי המסלה ומכ"ש פרטיה ופרטי פרטיה, וישלח לנו ה' את נהודא דמב"י הוא רבנו הגר"א שנהית משמיא לגלות רמזי התורה בעקבות משיחא ואת דרכי הגילוים בסוד "מעשה וחשבון" כמבואר בכתבי רבנו. - סיבת חזרתו של רבנו מדרגו לאר"י ומצוותו לתלמידיו עפ"י רמזים נפלאים. - בלימוד תורת הקבלה תלוי קירוב הגאולה עפ"י רבנו הגר"א.
א) סייעתא דשמיא מיוחדת בקיבוץ גלויות באתחלתא דגאולה - העבודה וכל פרטיה וכל פרטי פרטיה "יעודיה מועדיה ומיועדיה" נרמזין בתורה בנביאים ובכתובים בחז"ל שבנגלה ושבנסתר עפ"י גילויים קדושים ומופלאים של רבנו הגר"א שנשלח מן השמים לגלות רמזי התורה בהתקרב עקבתא דמשיחא דרך קץ המגולה, וכל רז לא אניס לי'. רבנו ידע על כל איש מישראל איה שמו ויעודו לישועת ישראל מרומז בתוה"ק עפ"י מעשה וחשבון בסוד "שמא גרים" בגמטריאות ונוטריקון. נ"ב רמיזיו קדישין (כמספר אליהו) ראה הגר"א על יעודיו הוא.
בעמדנו על סף הגאולה באתחלתא של "קול התור", ואנו בחשיכה איו כהן ונביא אין אורים ותומים להורות לנו עיקרי המסלה ומכ"ש פרטיה ופרטי פרטיה, וישלח לנו ה'. את נהורא דמב"י, הוא רבנו הגר"א, לגלות רמזי התורה בעקבות משיחא וכו'. מתוך כל קנ"ו הבחינות של מב"י כמובא לעיל פרק ב' חלק א' ומתוך הפסוקים שבהם צפונים יעודיו של רבנו בעקבות משיחא ובסמוך להן - יש לנו ללמוד הרבה על דרך עבודתנו באתחלתא דגאולה והם לנו כאורים ותומים וכשלחן ערוך ב"דור אחרון" בסוד אחרית הימים בעהי"ת, על פי כוונת: למען תספרו לדור אחרון תספרו לשון ספירה היינו חושבנא.
רבנו מדבר באריכות בהרבה מחבוריו שכל הפנימיות של תוה"ק, האורות העילאין כל כוונות התורה שנכתב וכל התורה שבע"פ, כל העולמות וכל הנבראים העליונים והתחתונים צפונים הם ברמזין בתורה ובחז"ל. ליכא מידי דלא רמיזי באורייתא ליכא מידי דלא רמיזי באורין, ליכא מידי דלא רמיזי במתניתין, וכן ליכא מידי בעקבות משיחא דלא רמיזי במגלת סתרים של רבנו. וכל הרמזים כלולים במספרים לפי סוד "המוציא במספר צבאם לכלם בשם יקרא" היינו שכל נברא מהנבראים יש לו מספר יסודי בפני עצמו והיעוד של כל אחד מהם לפי שמו ומספרו היסודי נרמז בתורה בסוד מעשה וחשבון היינו בחושבנא שבאותיות התורה בגימטריאות ונוטריקון. וכאמרם: לכו חזו מפעלות ה' אשר שם שמות בארץ אל תיקרי שמות אלא שמות. פרפראות לחכמה, הם הכלים המקבלים את הסגולות העליונות מעולם האצילות במלויין ומלויין דמלויין עד אין סוף, וכל יצירה וכל אדם לפי תפקידיו הכלליימ והפרטיים מרומזין בשמו של כל אחד ומרומז בתורה במספר גימטריאות. רבנו בביאורו לספרא דצניעותא כותב בלשון זה "והכלל כי כל מה שהיה הוה ויהיה עד עולם הכל כלול בתורה מבראשית עד לעיני כל ישראל, ולא הכללים בלבד אלא אפילו פרטיו של כל מין ומין ושל כל אדם בפרט, וכל מה שאירע לו מיום הולדו עד סופו וכל גלגוליו וכל פרטיו ופרטי פרטיו וכן של כל מין בהמה וחיה וכל בעלי חי שבעולם וכל עשב וצומח ודומם וכל פרטיהם ופרטי פרטיהם בכל מין ומין ואישי המינים עד לעולם ומה שיארע להם ושרשם, וכן כל מ"ש באבות ומשה וישראל כולם הן בכל דור ודור שכולם מתגלגלים ניצוצותיהם בכל דור ודור כידוע, וכן כל מעשיהם מאדה"ר עד סוף התורה הוא בכל דור כידוע למבין וכ"ה בכל אדם ואדם לבד כמו שהתחיל לבאר במדרש הנעלם ברמז. וכל זה נכלל כלו בפרשת בראשית עד נח כמ"ש כאן בסע"ד" וכו'.1
ב) רבנו הגר"א נשלח מן השמים לגלות רמזי התורה בהתקרב עקבתא דמשיחא "יעודים מועדים ומיועדים" עד הקץ האחרון, - רמזי גימטריאות עפ"י הגר"א. ורואים אנו שכמעט כל החידושים והגילויים של הגר"א בחיבוריו בתורת הקבלה העולים לאלפים עשה סמוכין של רמזים נפלאים שהוא גילה אותם ברוח קדשו וכל זה זכו לו מן השמים כדי לגלות את עקבות דמשיחא בעתה כי הכל בדלא זכו עסקינן.
ג) על כל איש ישראל לעשות בכל כוחו להשיג את דרגת המספרים העילאים הצפונים בשמו בחושבן גימטריאות המרומזים בתורה על השליחות היחידאית של כל אחד, איש על דגלו באותות לבית אבותיו, ועל דא נאמר: יגדל נא כח אדנ-י וכו' והוא המעשה והחשבון שנאמר בקהלת ט' עפ"י הכתוב בתקוני זהר חדש (תקונא עד א) וביאור רבנו הגר"א שם2. ועל כל אחד להשיג את חשבונות וגימטריאות שמו שאם לאו עלול הוא להנתן לגלגול חדש לתקן מה שהחסיר בזאת בגלגול זה דמאן דלא ידע בגימטריאות וחשבונות שלו הצפונים בשמו עתיד לנחתא לשאול, ובביאורי רבנו שם בתקוני זהר חדש לביאור הגר"א בתקוז"ח שם) - שישיג בחשבון שלו בכח התלויין ביד, וזה כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה, כי אין מעשה וחשבון בשאול, היינו שבשאול לא תוכל עוד להשיב את ה"מעשה וחשבון" זה, והטעם הוא כי על יסוד ידיעה זו ידע כל אחד איך לקיים את שליחותו היחידאית בעולם הזה וככל אשר מתקרבין עקבות משיחרז מתגלין יותר רמזי הגימטריאות שבהם צפונים סודות היעודים הכלליים והפרטיים ועלה איתמר כל גיא ינשא וכו' ואיהו גימטריאות פרפראות לחכמה כמובא בזוה"ק (תיקונא שבעין) וע"ז אמרו חז"ל חכמת סופרים וכו' כביאור רבנו שם3.
חשבון ומעשה גימטריאות פרפריא לחכמה, פרפריא היינו כלים פ"ר דינים פעמיים תכונת הגימטריאות היא כל סגולה של האורות העילאים מלובשת במספר מיוחד, כל מספר כלול באותיות הצרופות בתיבות המדברות על ענין אותה סגולה ותפקידה בעולם העשיה, העולם התחתון וכלולה בפסוקים בתורה ובנ"ך, כל שליחות המעשה ושמו של השליח בכל דור ודור מלובשים ונאחזים במספר הגימטריא המרומז בפסוקים של ענין השליחות ושם השליחות לפי שרש נשמתו וזכות אבות המיועד לכל אחד. וזהו נ "ובגינייהו אתמר (במדבר יד) ועתה יגדל נא כח א-דני ובגין האי כח אתמר דמאן דלא ידע בגמטריאות וחשבונות דיליה עתיד לנחתא לשאול כמה דאוקמוהו במדרש (קהלת ט) כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול אשר אתה הולך שמה", תיקונים מזוהר חדש שם, דף ה ע"ב, ובביאור הגר"א שם נאמר: "ר"ל כי כל חשבונות הן תלויין בהאי כח וכל א' מישראל יש לו שרש למטה באותן החשבונות בשמו".
הפסוק המוציא במספר צבאם (ישעי' כ"ו) היינו כל צבא במספר המיוחד. לכלם בשם יקרא היינו הכלול בשמו של הנברא. אשרי האיש המשיג ומגיע בכח ידו ומעשיו הטובים. "מעשה וחשבון" זה כפי ביאור רבנו שלא יפול בשאול היינו גלגול חדש ח"ו. אשרי כל המשיג בכח מעשיו את דרגת שליחותו הצפונה בחשבונות שמו, אשר כל זה יתגלה לפניו בעולם האמת, אך מוטב שישיג ידיעה זו בחייו בכדי שיהיה יותר חזק בשליחותו היחידאית בעולם הזה כי גדול המצווה ועושה וד"ל.
הדרכים להשיג הידיעות האלה, ראשית כל ע"י המעשים עצמם וכו' ועפ"י גורל הגר"א בסוד "מעשה ,וחשבון" וסוד גביע הכסףי וכן כוונת הפסוק "ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם" היינו מעשה וחשבון במובן הנ"ל, יד היינו בכח ידך, ושם היינו החשבון הנתון בשמו של כל אחד העוסק בבנין ירושלים. וכן כל עיקרי הכוונות של בנין ירושלים צפונים ברמזי גימטריאות עפ"י חז"ל (בבא בתרא ע"ה) בקשר לפסוק פרזות תשב ירושלים וענין תפף גינאות וכו', כולם הם רמזי גימטריאות כפירוש רש"י שם4. ולבי אומר לי בבירור שאילו לא נוצרתי אלא כדי להשיג כוונת הגמרא שם - כדאי הוא לנו, כאשר אבאר אי"ה בפרק ז' הבא.
כל הרואה סימני רמזין בפסוקי תנ"ך וחז"ל לשמו וליעודו, חובתו להתחזק בהם בכל כוחו וחפצו כי לכך נוצר ולכך באה נשמתו לעולם הזה, עולם העשנה.
ד) רבנו הגר"א כתב הרבה על דרכי האתחלתא דגאולה בעקבתא דמשיחא וצונו הרבה להתחיל באיתערותא דלתתא. בחבוריו הקדושים בתורת הנסתר ג"כ ברמיזין עמוקים ורק בדרך צפנת פענח, היינו גלוי הנסתר5. ולרבים מתלמידיו, אלה שראה בהם סימנים מובהקים שהם ראויים ורצונם חזק לעלות לקודש, גילה להם עיקרי הרמזים הנוגעים ל"יעודים מועדים ומיועדים" בדרכי האתחלתא,6 וביחוד במי שראה בו הדרגא הגבוהה של טצ"ץ ביסוד, שהיא הדרגא הכי גבוהה בטוריא דמשיח בן יוסף (והוא גם בן צור מחצבתו של רבנו) אשר לו גילה גם את סוד טצ"ץ עקבות משיחא ואת סוד "קול התור" עד הקץ האחרון ועל כל אחד לעשות ולקיים לפי סוד הרמזים כי לכך נוצד7.
עקבתא דמשיחא, כל דרכיה באיתערותא דלתתא וכל פרטיהן ופרטי פרטיהן מרומזין בתורה בנביאים ובכתובים ובחז"ל בנגלה ובנסתר, כל יעודיה מועדיה ומיועדיה מרומזין בתורה וכו' עפ"י רבנו הגר"א.
ליכא מידי דלא רמיזי באורייתא ואפילו משה רבנו ע"ה כו' עפ"י חז"ל (חולין קל"ט)8 כלומר אפילו משה רבנו אשר שמו כתוב בתורה במפורש במספר רב, בכל זאת צריך שמו להיות גם ברמז נסתר כמו כל אחד מישראל, ועפ"י הגמ' שם מרומז שמו של מרע"ה בפסוק: בשגם הוא בשר, ופירש"י שם "בשגם" בגימ' "משה", ורבנו הגר"א הוסיף לזה עוד רמז נפלא "בשגם הוא בש"ר" בחושבנא "ששים רבוא". כי מרע"ה שקול כנגד ששים רבוא.
ה) לרבנו נגלו כל שבילי דרקיע כל רז לא אניס ליה הכל ראה בגוונין נהירין מזיהרא עילאה, בכל מעשה בראשית ומעשה מרכבה בשבילי דרקיע וכן כל הפרטים בסוד "קול ישועה" שבה צפונים, יהושע בן נון, עקיבא בן יוסף ועזרא ונחמיה9. רבנו ידע בתורת משיח צדקנו זו תורת ארץ ישראל כנרמז לו מיעקב אבינו וזהב הארץ ההיא טוב, שנתקפלה בו כל ארץ ישראל ובה תורת הגאולה התחתונה והעליונה, לו נתגלו שלשת דרגות היסוד של יי"ן י'שרים, י/ראים, נ'ביאים מזיהרא עילאה, שעבר מרוחם הקדושה של האריה"ק ז"ל ותלמידו הר"ח ויטאל לרבנו הגר"א בשנת ת"ק תחילת השעה הראשונה של אור בוקר יום הששי באלף הששי אשר אז החל רוח אלקים, רוחא דמשיחא לפעם ברוח קדשו, (ואז היה רבנו בן עשרים שנה).
ו) בעקבתא דמשיחא מתגבר הסט"א בכל, ביחוד לגבי פנימיות התורה ונגד גילוי הסודות של חשבונות הגמטריאות הנוגעים לעקבות משיחא אשר ע"ז כוונת חז"ל חכמת סופרים תסרח, כביאור רבנו הגר"א, וע"ז נאמר אשר חרפו עקבות משיחך. אך בהגיע הקץ האחרון, קץ הימים, יקוים הנאמר כל גיא ינשא אינון גימטריאות וכו' כאמור בזהר הקדוש וביאור רבנו שם (תקוני זהר דף קל"ט) חכמת סופרים תסרח והוא מחולל מפשעינו (ישעי' נג) שנאמר על מב"י10
רבנו הגר"א ידע היטב על כל איש ישראל המ14עד בשליחות שמים, ישועת ישראל, וקבוץ גליות, איפה שמו מרומז בתורה בנביאים ובכתובים איש על דגלו באותות לבית אבותיו, וכל ידיעותיו של רבנו ברוח קדשו סמיכין על רמיזין קדישין בתנ"ך ובחז"ל בנגלה ובנסתר, ועל עצמו אמר רבנו שבתורה מרומז שמו בפסוק "אבן שלמה" וצדק לבסוף פ' תצא) ר"ת אליהו בן שלמה (שם אביו שלמה זלמן) ובפסוק השני לזה כתוב על מחית עמלק ומיד אחרי זה כתוב: "והיה כי תבוא אל הארץ" היינו קבוץ גליות וזה מושווה להפסוק והיה כי תבואו אל הארץ ונטעתם, לקיים מצוות התלויות בארץ, אשר קבוץ גליות תלויה בברכת השנים לפ"י חז"ל בגמרא (מגילה י"ז וסנהדרין צ"ח) ענין קץ המגולה שזה היה שאיפתו הגדולה של רבנו. גם בהפטרה של אותה פרשה (כי תצא) ראה את שמו ויעודו בפסוק "ברחמים גדולים אקבצך" (העולה אליהו בן שלמה זלמן). ובפסוק "בשלם סוכו ומעונתו בציון" בזה ראה שמו בחושבנא "אליהו בן שלמה זלמן בן ישכר דוב" (סוכו לפי הכתיב) אין יעקב שלם אלא באריי ויבוא יעקב שלם, שלם סכותה. ואת יעודו הגדול טצ"ץ בנהורא דמב"י בסוד טצ"ץ ביסוד היינו תתקצ"ט, מספרו הגדול של משיח בן יוסף, ראה בזה רמז בשמו (שעולה כמספר ארבעה דורותיו עד א"ז ר' אלי' חסיד (תתקצ"ט)). וכן בפסוק "עת כנוס" ובבטוי חז"ל "מעלין בקדש", ובפסוק "עפרה יחננו", ועוד הרבה רמזין ראה רבנו בתנ"ך על שליחותו הקדושה באתחלתא דגאולה, נ"ב רמיזין קדישין כמנין אליהו, וכל רמז היה גדול וקדוש בעיניו כאורים ותומים עפ"י חז"ל "שמא גרים" היינו השם גורם לכל אחד לדעת את שליחותו מן השמים.
ח) "קול התור" כנודע ראה בזה רבנו יעודו הגדול בפסוק "עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו", קול התור זה יהושע, תור זה משה רבנו (כמובא לעיל פרק ב' (סימן קמא) בחינה קול התור) בתחילה ראה רבנו שהוא בחינת יהושע כפי שרמוז בתורה בפסוק אבן שלמה (סוף פ' תצא) אליהו בן שלמה, ואחרי פסוק זה מחית עמלק וזה תפקידו של יהושע היינו מסטרא דשמאלא והוא ביעודו דמשיח בן יוסף לביאורי הגר"א לתקוז"ח דף כ"ז על הפסוק שמאלו תחת לראשי) ורבנו ג"כ כותב כי אבן שלמה מסטרא דשמאלא (היינו מדת הדין). ומיד אחר זה הפסוקים והיה כי תבוא אל הארץ ומכיון שהיה אז רבנו מסטרא דיהושע היינו בחינת משיח בן יוסף נסע לארה"ק אך בדרך הנסיעה עלה בדרגה דתפארת, מעליתא דמרע"ה בראותו שמו מרומז בפסוק "ברחמים גדולים אקבצך" ששייך למרע"ה ושמו עולה כך (לעיל פרק זה סעיף ז') וכן ב"קול התור" כי גם "תור" עולה כך בחושבנא, ולכן ראה שאין לו רשות להכנס לאר"י ורק למסור הדבר לתלמידיו מבחינת יהושע, להתחיל בקבוץ גליות וזוהי מלחמה לה' בעמלק מדר דר. אחד מתלמידיו קבל ממנו רמז מופלא בפסוק זה "מדר דר" שבזה מרומז שמו ב-ג' דורות וגם רמז במלים "קול התור".11
רבנו נולד בשנת ת"ף באלף הששי, ראה בזה סימן המרומז ותקח מרים התף בידה נגד ה"סטרא אחרא"12. יעודו של הגר"א מרומז בתורה בפסוק אבן שלמה, בפרשת כי תצא, היינו במאה הששית שבאלף הששי רבנו השיג נהורא דמב"י בהיותו בן כ' שנה בשנת ת"ק היינו מהשעה הראשונה של אור הבקר באלף הששי מאז החל דור אחרון מאז זכה לגילוי יעקב אבינו ונתגלו לו רזין דרזין של כל עקבות משיחא באתחלתא דגאולה עד קץ הפלאות ועד בכלל באחרית הימים.
רבנו ראה ברוח קדשו שהוא עלה לדרגת טצ"ץ ביסוד ושפעו, שפע הטוב, מתחלק לשנים בקו המשוה של שני צבאות תצ"ט ופלגא בימינא ותצ"ט ופלגא בשמאלא, הכולל יחד אלף פחות אחד, אשר הוא צנור הטוב, הכח הכי גבוה למלחמה בסט"א. על עצם הענין כתב רבנו בסוד האותיות (ספר לקוטי הגר"א) וראה בזה רמזים גדולים לשמו כמובא לעיל סעיף ז'13.
ט) ליכא מידי דלא רמיזי באורייתא ובמתניתין, כל נברא רוחני או גשמי ויעודו הן מצד הקדושה והן להבדיל מצד הטומאה, וזה מה שאמרו חז"ל (חולין קל"ט) כי משה רבנו נרמז בתורה והוא הגדול שבקדושה, ולהבדיל גם המן נרמז בתורה והוא הגדול שבטומאה, וכן כל הפרטים ופרטי הפרטים של כל נברא ושל כל איש באותות לבית אבותיו גם לפי שמו המקובל בין ההמון נרמזים בתנ"ך ובחז"ל14.
כלל גדול היא ברמזי נוטריקין וגימטריאות, כל רמז המרמז להנרמז צריך להיות במלה או בפיסקא המפורשת בתנ"ך או בחז"ל ככתבה וכלשונה, וכל נרמז הבנוי על פיסקא של הרכב מילים שאינו נמצא בצורתו בתנ"ך או בחז"ל אין לו שום ערך ברמיזין קדישין. כלל זה הוא בנוגע ליסוד המרמז שהוא הקולט והמאחז, שיסודו הוא רק בתנ"ך או בחז"ל כל דבר כלשונו וככתבו ממש, אבל מה שנוגע להדבר הנרמז - הענין או האדם יכול להיות גם לפי השם המקובל בין ההמון הן של קדושה והן של חולין כי קול המון כקול שד-י.
י) כל איש ישראל יש לו שורש למעלה בשמו לפי שורש נשמתו וזכות אבות וכנודע שהשם הנקרא לילד בהולדו לא באיקראי הוא אלא מה שהושם בפי אביו משמים לפי שורש נשמתו, ולכל אחד לא פחות משבעה מספרים וכולם מרומזים בתנ"ך או בחז"ל ולפעמים גם בשניהם בסוד מעשה וחשבון עפ"י ביאור רבנו בתקוז"ח. שבעה המספרים, בסוד על אבן אחת שבעה עינים, באים איש על דגלו באותות לבית אבותיו (לדוגמא: יוסף בן יעקב, יוסף בן רחל, יוסף בן יעקב ורחל, יוסף בן יעקב בן יצחק, יוסף בן יעקב בן יצחק בן אברהם, יוסף... בצירוף שם משפחתו, יוסף... בצירוף שם מלאכתו, כפי שנקרא בפי ההמון). כל אלה שייכים לצד הנרמז והנקלט בשויונם המספרי לצד המרמז והקולט של כל אחד הנמצא בתנ"ך ובחז"ל כאמור לעיל.
מקור המקורות של המספרים היסודיים הוא בעשרת הנבראים הראשיים שהם עשר הספירות שכל אחד מהם מיוסד על מספר יסודי עצמאי ולכן נקרא כל אחד בשם ספירה ובסוד ספי"ר, והם הראשונים בכוונת הפסוק המוציא במספ"ר צבאם כנודע. וכן כל הענין של צירוף אותיות שבהם נבראו שמים וארץ15.
רבנו היה נוהג לדייק בשמו של כל אחד כמו שמובא בגמרא על ר' מאיר (יומא פ"ג) בענין ההוא אכסנאי ששמו הי' "נידור", כי דור תהפוכות וכו'16 ונראה כי ר' מאיר הרגיש שאותו האיש נדבק בקליפת עמלק שנך הוא בחושבן, כי דרכו של עמלק להתהפך באחיזת עינים כנודע17. ומעשה שהיה בפני: פעם הכיר רבנו באחד מתלמידיו כי רוח עצבות זרה שולטת בו וישאלהו על שם משפחתו ויאמר לו כי שם משפחתו הוא מאלין ויאמר לו רבנו לשנות מיד את השם הזה שהוא בגימטריא כמו שם הס"מ (סמאל).
יש לפעמים אשר דוקא צדיק גדול מאנשי מעשה נושא בתוך שמו אחד המספרים שהוא בדומה לאחד המספרים של כוחות הטומאה בחינת זה לעומת זה עשה אלקים, עפ"י ביאור חז"ל, כדי שכח הקדושה יכריע את כח הטומאה הנגדי כמו המספר של "תורה" נגד המספר של הס"מ ובת זוגו, וכמו "שלום" נגד "עשו" ובדומה לזה כנודע18.
בענין הפסוק "אבן שלמה" וצדק, שבזה ראה רבנו את שמו ויעודו כמבואר לעיל (פרק זה סעיף ז') - שאלתי את פי. רבנו על שמו השני של אביו ב"אבן שלמה" ("כי שמו של אבי הגר"א הוא שלמה זלמן) ויען לי בלשון זו: "בנשאר אחרי ר"ת של שני השמות ב"אבן שלמה" תמצא", מיד הבנתי שהכוונה היא שראשי התיבות של אבן שלמה, היינו א"ש, בהם מרומז השמות "אליהו שלמהד והנשאר מהם, היינו האותיות "בן" "למה" בגימטריא "זלמן" את זאת השיב לי בכדי לחזק את דוחי ביעוד הקדוש19.
"ברחמים גדולים אקבצך" (ישעי' נ"ד) שבזה ראה רבנו רמז לשמו כמבואר לעיל וכן בפסוק הרחיבי מקום אהלך שבאותו פרק ראה רבנו יעוד גדול בשלשת קוי היסוד האמור שם "הרחיבי, האריכי, חזקי" העולה בחושבנא כמו "ברחמים גדולים אקבצך". ורבנו האריך בזה שכל אלה הם בטוריא דמב"י וכבר נודע חלומו הנפלא של רבנו בדרך נסיעתו לארה"ק בפסוק עומדות היו רגלנו "בשעריך ירושלם"20.
יא) הדרכים להשיג ולמצוא את שמו ויעודו של כל אחד מישראל ברמזי כתבי הקדש בסוד "כח ידך לעשות במעשה וחשבון" כאמור לעיל הם : א) לפי סוג מעשיו מעשי חסד וישועה להכלל ולהפרט וחיזוק תוה"ק. ב) עפ"י הנטיה המיוחדת של כל אחד ללמוד ענין מיוחד בתורה, מסכת מיוחדתי לימוד תורת הנסתר וכו'. ג) עפ"י סבלו המוסרי המיוחד או הצלחתו המיוחדת בענינים הרוחניים והגשמיים של. כל אחד ואחד. ובנוגע לשליחות שמים יחידאית של כל או"א בעבודת קבוץ גלויות בכל עבודה שהיא במצות ישוב ארה"ק יוכל כל אחד למצוא את שמו ויעודו בפסוקים שבהם כלולים וצפונים קנ"ו הבחינות והכינויים של משיחא דאתחלתא משיח בן יוסף, הנמנים לעיל פרק ב' בסייעתא דשמיא. ורק בענין של שאלה קשה הנוגעת להכלל בעניני ישוב הקדש אפשר להשתמש גם בגורל הסודי הגדול שעפ"י רבנו הגר"א - הגורל "פלש"ץ" (פתחו לי שערי צדק), ע"י יודעי חן, המיוסד על מטמוני"ם של גימטריאין ונוטריקין וסימנך "שערי צדק" בחושבנא. ואין להשתמש בשם סודי זולת בשעה חמורה להצלת הכלל וישוב הקודש, ומכש"כ למנוע חילול השם, וזאת לעשות רק בדרך תקוני צפנת פענח ולפחות ע"י שלשה צדיקים מסוד אשרי כל חוכי ל"ו.21
יב) התגלות רמז" התורה הולכת ומתקדמת יחד עם עקבות משיחא בארצנו הקדושה עד גילוי כל רזי התורה בדור האחרון, וזוהי תורת משיח צדקנו כי מציון תצא תורה, היינו גילוי גנזיה ורזיה במהרה בימינו22. וכלל גדול הוא עפ"י רבנו שכל לימוד הפשט שאינו מתאים להסוד - הפשט אינו נכון. לימוד תורת הקבלה הוא בצנעא ובהכנעה וסימן לדבר: "השתחוו לה' בהדרת קדש" ר"ת (משמאל לימין) קבל"ה. אבל תורת ההלכה היא בגלוי וסימן לדבר: "הריעו לה' כל הארץ" ר"ת (מימין לשמאל) הלכ"ה23.
ובעקבות משיחא מתהילים הגילויים קמעא קמעא בדרכי האתחלתא דגאולה כאילת הטהר עפ"י חז"ל במדת הקבוץ גליות וביעור רוה הטומאה מן הארץ ע"י ישובה והקמת אנשי אמנה, כי תגלית הגאולה בכללה היא גאולת האמת וקידוש ה' כמבואר בפרקים הקודמים. גאולת האמת משמעותה בשתים - בפשוטה, וגאולת חכמת האמת. ולכן מתגדלת המצוה והחובה הקדושה לעסוק בלימוד תורת הקבלה, באשר בה גילוי רזי התורה שהוא ביעודו הקדוש של משיהא דאתהלתא, משיח בן יוסף שעל ידו קיבוץ גליות, וע"י זה מתקרבת הגאולה עד שלמותה הגמורה ע"י משיה בן דוד ומרע"ה בב"א.
עוד בילדותו ההל רבנו הגר"א לעסוק בלימוד תורת הנסתר, אחרי שהש"ס ופוסקים וכו' היו שגורים אצלו כנודע. ומאז כבר עסק בעמקות נפלאה בגילוי רמזי התורה כאמור לעילן בעודנו נער בן י"ד שנה בערך קבל הרבה בתורת הנסתר גם מאת גדולי קהלתנו בשקלאוו שארי אביו אב זקננו הרש"ז בה"ר צבי וה"ר אלי צייטליס. ובמיוהד התעסק הרבה בסוד צרופי אותיות בהעמת היצירה. וכפי ששמענו מפי קדשו, גם כוונתו בזה היה בכדי להשיג ולדעת איך ליצור כוה גולמי בע"ה - להכריע בו את הס"מ בשערי ירושלים ולשם כך התחיל עוד בילדותו לעשות נסיון נורא ביצירת גולם כנודע.
אספרה אל חוק מעט מזעיר, עד כמה שיש לנו רשות לספר, והוא ענין ההזון הנשגב, מחזה שדי מופלא שהזה רבנו הגר"א זמן קצר אהרי שהזר מדרך נסיעתו לארץ הקדושה בשנת תקמ"ב. רבנו היה אז שרוי בדאגה עמוקה ובמבוכה נפשית שקשה לתאר. מצד אהד ראה ברוה קדשו את השליחות הגדולה שהוטלה עליו מן השמים לעורר ולהתחיל בקיבוץ גליות בפועל, ומצד שני ראה את הסכנות הנוראות הכרוכות בענין זה, הן .בנסיעות לאר"י והן בתנאי ההתישבות, - בזמן שארץ ישראל היתה מדבר שמם, מהלות מדבקות שוררות בה ומלאה שודדים פראי בני אדם וכן שאלת הצרכים, צרכי הכלכלה וצרכי הפרנסה וגודל האחריות בענין זה בדרך טבעית. הוא היה שרוי במבוכה כזאת שלא ראינוה אצלו מימיו, הרבה להתפלל בצום ובכי לקבל עצה ברורה מן השמים, עשה מה שעשה בתיקונים סודיים וכו'. אכן, הוא נענה במחזה גדול וקדוש בגילויי עילאיים, גילוי יעקב אבינו בסוד "אחרית הימים" וכו' (הערת המעתיק: כאן יש
להזכיר מה שהגאון ר' חיים מוולוזין תלמיד הגר"א כותב בהקדמתו לביאורי הגרדא על ספרא דצניעותא שלהגר"א היה גלוי יעקב אבינו ואליהו הנביא)24. באותו המחזה הקדוש אמרו לו פסוקים רבים שבהם מדובר ע"ד הבטחות טובות בענין ישוב ארץ ישראל ובהם רמזים בשמו, ביניהם הפסוקים האלה: "אל תירא עבדי יעקב וישרון בחרתי בו" ונרמז לו שהמלים "וישרון בחרתי בוו עולות: כשמו בשלשה דורותיו "אליהו בן שלמה זלמן בן ישכר דוב" ובזה ראה בפעם הראשונה את יעודו בתפקיד הגדול של משיחא דאתחלתא, כי "ישרון" בגימטריא "משיח בן יוסף" ')25 וכן בפסוק "בשלם סוכו ומעונתו בציון" עולה כמנין "וישרון בחרתי בו" (מדובר על זה באריכות לעיל פרק ב' ופרק ג'), ובסופו של אותו פרק ישעי' מ"ד שבו ראה רבנו את יעודו בטוריא דמב"י בפסוק וישרון בחרתי בו, - מדובר גם על תפקידו של כורש האומר לכורש רעי וכו' ורבנו כתב שאתחלתא דגאולה באה בתפקידו. המחזה הנשגב הזה עודד מאד וחיזק את לבו של רבנו, מאז חדלו להטרידו הפקפוקים בדבר בעיות הקשיים והסכנות הטבעיות שאודותם דאג לפני כן.
בגילוי זה עלה במוסכם למסור לרבנו הגר"א את השליחות הנשגבה של החזרת חמשת הואוין שיעקב אבינו נטל משמו של אליהו הנביא למשכון שיבוא לבשר גאולת בניו כמובא במדרש. תחילה ה' הואוין זעירין, שכן כל מלוי הוא במדת הדין כדרך האתחלתא דגאולה שהיא במדת הדין. ועי"ז ניתן הכח לרבנו להכשיר את האתחלתא בקיבוץ גלויות עד כדי להגיע לידי שלמות האתחלתא עפ"י הכתוב הנני שולח לכם את אליה הנביא וכו'. יעודו זה של רבנו נרמז לו אז גם בפסוק "אבן שלמה וצדק", שבזה צפון שמו "אליהו בן שלמה" כנודע בסוד ב"ן, שהוא כמעפר אליהו השלם. אחרי שרבנו חזר מדרך נסיעתו לאר"י בשביל שלא נתנה לו רשות מן השמים כנודע, מסר יפוי כח זה לאחד מתלמידיו בן צור מחצבתו ששמו עולה כמספר חמש פעמים ואו בדרגא דזעיר לע"ע26.
הענין שאומרים על רבנו הגר"א שהיה נוסע ממקום למקום כדי לערוך גלות לעצמו וכו' לא נתפרש כראוי, מטרתו של רבנו הגר"א היתה בעיקר להתחקות על מעשי בני אדם מבני עמנו והתנהגותם בדרך המדות. כפי שכתב רבנו שלא נברא האדם אלא לשם שבירת המדות הרעות, לתקן עצמו ולתקן אחרים במדות תוה"ק. ואמנם, בכל מקום שבא רבנו לא התגלה לשום איש והסתיר את עצמו להיות נראה כאחד הפשוטים בעם, אך לפני עזבו את המקום התגלה במקצת לרב הקהילה וליחידי סגולה שבמקום והעיר להם ע"ד התקונים שמצא לנחוץ לתקן בקהילתם בנוגע למדות, לתורה ולמעשים טובים. ועם זאת היה מעיר ומעורר מאד ע"ד ההתכוננות לקבוץ גליות בהסברה מרובה כי "עת לחננה כי בא מועד" וכו'.
כל תלמידיו של הגר"א, שהבטיחוהו נאמנה לנסוע לארה"ק ולהתמסר לעבודת ישוב הקדש גלה להם רבנו מסודות דרכי האתחלתא דגאולה בסוד "יעודים מועדים ומיועדים"י לפי הכתוב "הנצנים נראו בארץ" ברמיזין קדישין הצפונים בדברי הנבואה וחז"ל. אך את הסוד הגדול של קץ האחרון, קץ הימין שע"ז מדבר רבנו באריכות ב"ספרא דצניעותא" ומשביע בה' אלקי ישראל שלא לגלות זאת,27 - גילה בזעיר אנפין לאחדים מתלמידיו שהבטיחוהו נאמנה לנסוע לארה"ק ולעסוק בקיבוץ גלויות ואת סוד קץ הימין פתח קץ הפלאות לאחד מבני צור מחצבתו. עוד רמיזין בענין זה עד כמה שיש לנו רשות לדבר על גלויים בדרך צפנת פענח ידובר אי"ה בפרק ה' הבא בד"ה לכל זמן ועת לכל חפץ בסעד"ש.
 
1 ספרא דצניעותא, דף לד ע"א.
3        דף קלט ע"ב.
4        "'ויאמר אליו רוץ דבר אל הנער הזה לאמר פרזות תשב ירושלם מרוב אדם ובהמה בתוכה' אמר ריש לקיש עתיד הקב"ה להוסיף על ירושלם אלף טפף גינואות אלף קפל מגדלים אלף ליצוי בירניות אלף ושני שילה טוטפראזת וכל אחת ואחת הזיא כצפורי בשלוותה", ב"ב עה ע"ב. רשב"ם, (כצ"ל) שם, ד"ה אמר ר"ל: "כל הני גימטריאות הן".
5           ראה להלן פרק ה.
6              ראה להלן פרק ד.
7           ראה לעיל פרק א, אות א.
8           "משה מן התורה מנין בשגם הוא בשר", חולין קלס ע"ב. רש"י: "בשגם הוא. בשגם    בגימטריא כמו משה".
9           יהושע = עקיבא בן יוסף = עזרא נחמיה = 391, וראה לעיל פרק ב, אות סב.
10            ראה לעיל פרק ב, אות נ.
11         ראה בספר יהל אור, בראשית, דף א ע"ב. ראה לעיל פרק ב, אות קמא. מדר דר = לל בן בנימן בן זלמן = 448. .
12         תף = לילית =480.
13         לקוטי הגר"א, דף מא ע"א.
14      על משה ראה לעיל אות ד. וראה לעיל פרק א, אות א.
15      "ודא חכמה דאית בה כ"ח מ"ה וכמה חשבונות וגימטריאות אית תמן דאתמר בהון תקופות וגימטריאות פרפראות לחכמה ואינון מ"ה יו"ד ה"א וא"ו ה"א אינק עשר ספירות", תיקונים מזוהר חדש, דף ה ע"ב.
16            יומא פג ע"ב.
17            כידור = עמלק = 240.
18            סמאל לילית = תורה = 611. עשו = שלום = 376.
19            ראה לעיל פרק א, אות יח, פרק ב, אות ה.
20            ראה לעיל פרק ב, שם.
21         שערי צדק = 774.
22         ראה לעיל פרק א, אות ו, מדברי ספר תולדות יצחק. וראה בהקדמת ר"ח מוולוז'ין לספרא דצניעותא, (מהדורת טולידנו), דף ט. וראה בהקדמת ר' אברהם בן הגר"א לספר שנות אליהו על סדר זרעים (לבוב תקנ"ט) ובהקדמת בני הגר"א לביאור הגר"א לשלחן ערוך אורח חיים (שקלאב תקס"ג).
23         "תפוחי זהב במשכיות כסף דבר דבר על אפניו בשיאמר דבר פשוט ויהיה זה נבון גם לפי הסוד הרי הוא ממש כתפוח של זהב והוא מחופה בכסף", ביאור הגר"א למשלי כה, יא. וראה י' ריבלין, ביאור הגר"א לספר יונה, לב"ב תשמ"ו), מבוא, עמ' 11-9.
24         "ומעת אשר זכה לגילוי אליהו ז"ל וכו'"י מהדורת מולידנו, דף ז, "מה שגילה לו יעקב אבינו ע"ה ואליהו ז"ל", דף י, שם. ובהקדמה לספר פאת השלתן, כותב ר' ישראל משקלוב: "וראיתי סוד אחר שגילה לו יעקב אבינו ע"ה על מה שנתקשה בכתבי האר"י".
25         [השמטה: לעיל פרק ב' חלק א' בקנ"ו הבחינות של מב"י, בחינה ס"ד "ישרו בערבה", נשמט הכנוי הזה של ישרון וביאורו]. ראה לעיל שם.
26         בן = אליהו = 52. ואו = 13 כפול 5 = 65 = הלל.
27            ראה ספרא דצניעותא, דף לג ע"ב.
פרק ד - מערכה משולשת בעקבות משיחא
"יעודים מועדים ומיועדים"
 
תוכן הפרק:
תכלית הגאולה, גאולת האמת וקדוש השם עד תקון עולם במלכות שדי. - חוט המשולש "יעודים מועדים ומיועדים" באים כאחד במערכה משולשת. המיועדים פותחים ביעודים ומקרבין את המועדים, נרמזין בפסוקים "הנצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו". - "עת לחננה כי בא מועד", "כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחננו". - עלינו ללמוד ולהבין את דרך השילוב של שלשת היסודות האלה: - במדה שאנו מקדמים את פני הגאולה, לרצות את אבניה ולחונן את עפרה, הגאולה מתקרבת אלינו בסוד כי בא מועד וכמו שכתוב שובו אלי ואשובה אליכם. - ובמדה זו מתגלים לפנינו רמיזין קדישין על מועדי הפקידות וקץ המגולה בדור אחפון זה המגיע עד הקץ האחרון קץ הפלאות.
א) תכלית הגאולה גאולת האמת וקדוש השם.1 עפ"י דברי נביאינו ובאורי רבנו, תכלית עבודתנו בכלל, מלחמה בארמילוס ע"י קבוץ גלויות וישוב ארה"ק לשם גאולת האמת וקדוש השם, וזאת כוונת הנביא (ישעי' נ"ב) "גאל ירושלים" הנקראת עיר האמת. גאולת האמת יכולה להיות רק אחרי כל ביעור הקליפה של עשו הבא בצורת ארמילוס אשר כל שאיפתו היא שנאת האמת, וזהו עשו שונא ליעקב שהוא יסוד האמת, תתן אמת ליעקב, ותכלית גאולת האמת היא קדוש השם, ורבנו רמז זאת בפסוקים אלה (ישעיה נ"ב): כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון,2 היינו קיבוץ גלויות. פצחו דננו יחדיו הרבות ירושלים, היינו בנין ירושלים וביעור דוה הטומאה. כי ניחם ה' עמו גאל ירושלים, היינו גאולת האמת כי ירושלים נקראת עיר האמת. חשף ה' את זרוע קדשו לעיני כל הגויים, היינו קדוש השם וזה נאמר על נצחון ישראל במלחמת גוג ומגוג ע"י משיח בן יוסף שיהי' אחרי גאולה ראשונה משעבוד מלכיות עפ"י רבנו בכח הגדול של סוד אלקים אמת וחותמו אמת. וראו כל אפסי ארץ את ישועת אלקינו, היינו התגלות משיח צדקנו משיח בן דוד כי קדוש השם בעיני הגויים יפעול על החוטאים מישראל לשוב מדרכיהם הרעים כי בראותם שהגויים מכירים בכח ה' לעמו יבושו וישובו לה' בהכרה וקדוש שם שמים, וזאת כונת הכתוב בשיבת ציון אז יאמרו בגויים הגדיל ה' לעשות עם אלה, הגדיל ה' לעשות עמנו, היינו אחרי שהגוים יכירו במעשים הגדולים שה' עושה עם ישראל אז יאמרו כל ישראל, אף אלה שהם מקטני אמנה - הגדיל ה' לעשות עמנו. ותכלית גאולת האמת וקדוש השם היא ליחוד ב' המשיתין משיח בן יוסף ומשיח בן דוד, עץ יוסף ועץ יהודא, שבזה סוד יחוד קוב"ה ושכינתי', תכלית איחוד ב' המשיחין הוא תקון עולם במלכות שדי3.
ואלה הם עיקרי דרכי האתחלתא דגאולה המעשית באיתערותא דלתתא:
א) קבוץ גליות, ב) בנין ירושלים, ג) ביעור רוח הטומאה מן הארץ ע"י נטיעת אדמת הקדש וקיום מצוות התלויות בה, סוד קץ המגולה, ד) גאולת האמת ע"י הקמת אנשי אמנה, ה) קדוש השם, ו) גלוי רזי התורה, ז) תקון עולם במלכות שדי.
ב) כלל גדול בעבודת עקבתא דמשיחא שכל שלושת היסודות העיקריים "יעודים מועדים ומיועדים", צריכים לבוא כאחד בד בבד כחוט המשולש בל ינתק, היינו המעשים הזמנים והשליחים. כנרמז בפסוק הנצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו. הנצנים נראו היינו היעודים. עת הזמיר היינו המועדים. קול התור היינו המיועדים. וכן לפי הפסוק כי עת לחננה כי בא מועד, כי דצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחננו, וכן בפסוק "עת לכל חפץ", כלומר שהעת באה לפי חפץ ישראל באיתערותא דלתתא וכן עפ"י כוונת הפסוק אני ה' בעתה אחישנה, היינו אפילו בעתה, ומתי - מיד אחרי שהקטן יהיה לאלף, כמבואר להלן פרק ה'.
ועלינו לראות ולעשות בכל כמה שיש בכח דעתנו בעזר החונן לאדם דעת עפ"י רבותינו ועפ"י רבנו הגר"א וברמיזין קדישין ובכל כח ידינו ב"מעשה וחשבון" להשוות, לקשר בהתיחדות גמורה את כל שלשת היסודות בכמות ובאיכות בדרגות ובערוכין ולהבין את דרך השילוב של שלשת היסודות הללו בעזרת צור ישראל וגואלו.
ג) הפתיחה בכל דבר גדול וקטן בעבודת עקבות משיחא צדיך להיות ע"י המיועדים היינו השליחים, שליחי עליון באתחלתא דגאולה, המתחילין ביעודים היינו הפעולות, ושניהם יחדיו מקרבין את המועדים היינו הזמנים, זמני הקצים, קצי הדרגות של עקבות האתחלתא אשר באיתערותא תתאית מגיעים למספר טצ"ץ ביסוד. המיועדים הם המתחילים ביעודים ומקרבין את המועדים, וראיה שכן כתוב תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד. ומתי - כי רצו עבדיך את אבניה ויחננו את עפרה, אז יראו גוים את שם ה' וכל מלכי הארץ את כבודך כי בנה ה' ציון נראה בכבודו ואז תתחיל הגאולה, כמו בימי כורש כמו בבית שני ברשיון מלכי האומות, כאמרם חכמינו בירושלמי ובתוספות יום טוב וכביאור רבנו סמוכין לזה בפסוק "כל חפצי ישלם" בכונת קץ המגולה שבחז"ל, ומתי ישמע קול התור כשהנצנים נראו בארץ4.
וכיצד יתקרבו המועדים, הא תיגח לקרב את היעודים אבל כיצד אפשר לקרב את המועדימ שפרושם זמנים, זמני הקצים הקבועים מראש? שבאלף הששי - ע"ז נאמר ומועד מועדים וחצי, סימן לכל מועד עפ"י פעולתם (?) והחצי לחצי וכן הלאה כי כל פעולה הנעשית באיתערותא דלתתא מדת הדין משמאל מסתייעת ע"י מדת ההסד מימין כמבואר לקמן, נמצא שגם כל מועד מתקצר בחצי הזמן וזאת כונת כי בא מועד כלומר שלא נצטרך לבוא אל המועד אלא המועד יבוא אלינו אחרי שרצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחננו, ויושלם מקו האמצעי מדת הרחמים דרך עמודא דאמצעיתא כאמור בראש הפסוק אתה תרחם ציון וכו'. וכן במדרש על פסוק ובא לציון גואל, שביאת הגואל תלויה בבנין ציון.
"לכל זמן ועת לכל חפץ" עפ"י רבנו הזמן והעת באים לפי החפץ וזאת כונת לכל חפץ. בחז"ל אנו רואים ארבעה מדורים על אופני הגאולה: א) אם עושין תשובה נגאלין ואם לאו אין נגאלין. ב) ואם אינם עושים תשובה מעמיד עליהם מלך שגזירותיו קשות מהמן ועושין תשובה ונגאלין. ג) הגאולה תבוא באתחלתא ע"י שיבת ציון ואפילו בהתחלה של אחד מעיר ושנים ממשפחה כדעת ר' יהושע, וזה סיוד קץ המגולה. ד) שהגאולה תהיה בכל אופן בעתה וזהו "קץ המכוסה", אך יש לחשוב מראש כי כל הדעות הן דברי אלקים חיים, לכן אמר לנו רבנו צריכים לקדם ולבחור את האופן הנתון בידינו אופן ג'. ובמדה שנעשה ונקיים אופן זה לא יהא כבר צורך בהתראות חז"ל של גזירות וכו', זה יגרום גם לתשובה כללית, לא יהא צורך להעמיד מלך שגזירותיו קשות מהמן וקץ המגולה יקרב את קץ הגאולה5.
ובנוגע לדעה שכלו כל הקצים, הכונה על מועדים כאלה שלא נתקיימו בהם המעשים של היעודים בידי המיועדים כמבואר לעיל, ולמאן דאמר תיפח עצמותיהם של מחשבי קצין הכונה על מחשבי קצים גרידא בלי המעשים של איתערותא דלתתא שאינם מתחשבים עם האתחלתא הבאה ע"י משיח הראשון מב"י להכשרת הגדולה בפועל, ולכן כתוב בלשון עצמותיהם כי הם החוטאים נגד "עצמות יוסף" שבזה צפון סוד משיח בן יוסף בפסוק "ויקח משה את עצמות יוסף עמו".
במדה שאנו מקדמים את פני הגאולה, לרצות את אבניה ולחונן את עפרה, הגאולה מתקרבת אלינו בסוד כי בא מועד וכמו שכתוב שובו אלי ואשובה אליכם. - ובמדה זו מתגלים לפנינו רמיזין קדישין על מועדי הפקידות וקץ המגולה בדור אחרון זה המגיע עד הקץ האחרון קץ הפלאות, ועד קץ הימין בשלמות הברכה בסוד "יד ימינו על ראש אפרים". קצת גלויים בענין זה בדרך צפנת פענח עד כמה שיש ברשותנו לגלות ברמיזין ידובר בפרק הבא בסעד"ש.
 
1           ראה להלן פרק ו, אות ד.
2           כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון. פצחו רננו יחדו חרקות ירושלם, כי נחם ה' עמו גאל ירושלם. חשף ה' את זרוע קדשו לעיני כל הגוים, וראו כל אפסי ארץ את ישועת אלקינו. ישעי נב, ח-י.
3           על גאולת האמת ראה להלן פרק ה, חלק ב, וראה בספר מדרש שלמה, עמ' 111-105. על איחוד ב' משיחים ראה לעיל פרק ב', חלק ב.
4           ירושלמי ברכות פ"א ה"ה, דף ב ע"ג, יומא, פ"ג ה"ב, מ ע"ב.
5           ראה בספר חזון ציון, עמ' 133.
פרק ה, חלק א - שבעת תקוני צפנת פענח
להכשרת הגאולה
 
תוכן הפרק:
כל עקרי האתחלתא ועקבותיה, דרכיה ופעולותיה המשולבים ב-ג' היסודות "יעודים מועדים ומיועדים", כל הדברים הבאים ב"מעשה וחשבון" יחד כלם קשורים ונאחזים בשבעת תקוני צפנת פענח בסוד טצ"ץ ביסוד, דרגת מב"י ובשני צבאות שבנצח והוד שבהם מקננים ב' המשיתין מב"י ומב"ד. - חובתנו בעבודה המעשית להגיע עד הדרגא האחרונה של איתערותא דלתתא שהיא טצ"ץ ביסוד, אלף פחות אחת והן תתקצ"ט עקבות משיחא. - מדת הסיוע הנסי לגבי כל פעולה טובה הנעשית בדרך הטבע בכחה לעלות עד אלף מונים בכונת הפסוק "הקטן יהי' לאלף", דרגה דטוב יעודו של רבנו הגר"א. - לכל זמן ועת לכל חפץ, רמיזין טמירין בדרכי האתחלתא, בסוד צפנת פענח, קצי מועדין בעקבות משיחא בסוד עת הזמיר ועת לחננה תוך שבע הפקידות משעה ראשונה של אור הבקר לאלף הששי בתקופת אחרית הימים בדור האחרון עד הקץ האחרון קץ הפלאות.1
א) כל האתחלתא דגאולה, עקבותיה דרכיה פעולותיה ופרטיה הנתונים בכל "היעודים מועדים ומיועדים", כאמור לעיל (בפרק הקודם), הן הדברים של מעשה והן הדברים של מחשבה סודותיהן וכונותיהן הן בענינים המגולים והן בנסתרות כלם קשורים ואחוזים בתקוני צפנת פענח בסוד טצ"ץ ביסוד בחינת משיח בן יוסף, ובשני צבאות שבנצח והוד שבהם מקננים ב' המשיחין מב"י ומב"ד, ובסוד הקטן יהי' לאלף וכו' דרגה רטוב, טוב עין הוא יבורך שהוא בטוריא דמב"י וצפון ביעודו של רבנו הגר"א.
ב) עקבות האתחלתא שבכל שלשת היסודות "יעודים מועדים ומיועדים" צריכים ללכת ולהעשות עד הדרגא הכי האחרונה של איתערותא דלתתא שהיא דרגת טצ"ץ ביסוד, דרגת אלף פחות אחד, ולא לסגת חלילה מפני איזה קושי ומכשול ח"ו, ומכש"כ בדרגות האחרונות שבהן מתגבר הסט"א יותר, כי לעומת התגברות הסט"א מתגבר יותר כח הקדושה הנסי והשפע העליון וישועה והצלחה לפי החשבון הברור והמובטח כדלהלן. וכלל גדול הוא בכל פעולת מצוה ובכל תפלה יחשוב האדם להתיחד ולהאחז בכונת שני צבאות, אלקים צבאות ו-ה' צבאות, דין וחסד, ולכוון את קו המשווה של המספרים תצ"ט ופלגא משמאלא ותצ"ט ופלגא מימינא.
כאמור לעיל, כל העבודה של קבוץ גלויות היא הכשרה להקמת ו"קיום אנשי אמנה", כדי להגיע לדרגת גאולת האמת וקדוש השם ולתקון עולם במלכות שדי שהיא תכלית הגאולה השלמה. כי בלי קיום אנשי אמנה אין תקוה ח"ו לכל עבודת האתחלתא כי לא חרבה ירושלים אלא בשביל שפסקו ממנה אנשי אמנה. ודרגת אנשי אמנה באה אך ורק עם שבעת תקוני צפנת פענח לא רק במחשבה ויחודי הכונות הסודיות אלא גם בשילוב תקוני המעשה הקשורים בהם. ומר אבי "משאת בנימין" בסוד גביע הכסף עשה להם הגדרות גם על דרך הפשט, ומבאר להם באריכות שעיקר מקום התיקונים הוא בירושלים ושעריה שבהם עיקר מלחמת ה' בעמלק. וכל תקון צריך להגיע עד הדרגא האחרונה של איתערותא תתאית היינו אלף פחות אחד טצ"ץ ביסוד כנודע, שהוא המספר הגדול של משיח בן יוסף בכוונת הפסוק הקטן יהי' לאלף וכו'.
ואלה הם ההגדרות :
תקון ראשון: השתוות. השתוות היינו מדות שוות בשני צבאות, רגליהם רגל ישרה, תצ"ט ופלגא מימינא ו-תצ"ט ופלגא משמאלא וכו'. וכן מבחינה זו על דרך המעשה שבין אדם לחברו להקמת אנשי אמנה בקו המשוה.
על דרך הפשט: השתוות, היינו שעל כל אחד להשתוות עם הכלל, לא להתנשא, לא להתגדל על אחרים לא בגשם ולא ברוח. וזו כונת הגמרא (סנהדרין צ"ח) "אין בן דוד בא עד שיהיו כל המדות שוות" - "עד שיהיו כל השערים שקולים"2.
תקון שני: התעלות. התעלות ברוח ובמדות טובות בכת וסוד "מטטרון שר הפנים", בעליה בהתעלות דזיהרא עילאה מעלה התקיעות אשר חושבן שמו עולה "טצ"ץ ביסוד" והוא שרו של מב"י.
על דרך הפשט: התעלות, היינו על כל אחד להתעלות ולהתרומם להתרומם מדרגת הבהמות והחומריות השפלה. לעלות ולהתרומם ברוח במידות, ברגש וחינוך, כי האדם העומד במקום אחד, היינו שאינו שואף לעליה רוחנית ואינו מתרומם בהשגות עילאיות דומה הוא לבהמה, ועלול לכל מעשים רעים, כחית השדה ח"ו3.
תקון שלישי: התכללות. התכללות בסוד א-ל שד-י במלוי האותיות ובסוד הכולל ובסוד "ציון מכלל יופי".
על דרך הפשט: התכללות - היינו שכל אחד, כל פרט בישראל צריך להתכלל בתוך הכלל. אין בפרט אלא מה שבכלל, כל ישראל ערבים זה לזה. כל פרט הוא חלק מהכלל, אין נפרד פרטי בישראל מכל הבחינות הן בהרמת קרן הכלל והן בעזרת אחרים. וגם בתוכחה זה לזה, כי לא חרבה ירושלים אלא בשביל שלא הוכיחו זה את זה.
תקון רביעי: התטהרות. התטהרות בסוד שכ"ז דטהרה עילאית שכבת טל אורות, שורש ומקום הטהרה ובסוד ג' הדרגות, האיר ושין (?) וארשתיך לי וכו' ונחתה ו' אל ה' לחבר מעבר הנשמות,4
על דרך הפשט: התטהרות (או התקדשות) - התטהרות מנטיות תאוות טבעיות המשחיתות את הגוף והנפש. התטהרות מהרהורי טומאה וכדומה, לשאוף לרוח טהרה המביאה לרוח הקדש.
תקון חמשי: התחדשות. התחדשות בסוד החדש הזה לכם, חדושי תורה בנגלה ובנסתר בסוד טצ"ץ ביסוד ובסוד "טית סימן יפה" שבג' עולמות פתח טוב בתורה סוד "אור חדש" על ציון, כי מציון תצא תורה - תתחיל תורת משיח צדקנו להגלות קימעא קימעא בעקבות משיחא5.
על דרך הפשט: התחדשות, היינו אחרי הדרגות הנ"ל צריך כל אחד לחדש חדושים בתורה ומעשים טובים, כי לכל אחד מישראל בעולם הזה יש שליחות מיוחדת, לגלות חדושים בתורה ולחדש וליצור פעולה טובה בעד הכלל בסוד "מעשה וחשבון".
תקון ששי: התגברות. התגברות על כל כחות העמלקות בכח "שר צבאות" "בראש העם" ולהתנער מעמק העכור "כאשר ירים משה את ידו" וגבר ישראל ותמכו בו אהרן וחור בטוריא דתרי משיתין.
על דרך הפשט: התגברות היינו התגברות על רוח הטומאה הכללית, מי שכבר זכה לכל הדרגות הקודמות יש לו אז הכח להתגבר על כחות הטומאה לא רק במלחמת הגנה אלא גם במלחמת תנופה ל"הגנת ישראל" לבעור רוח הטומאה, שהיא הרוח הרעה של העמלקות, לבערה מקרב ישראל, התגברות גמורה על היצר הרע ועל כל המדות הרעות.
תקון שביעי: התיחדות. התיחדות קוב"ה ושכינתיה בסוד ג' חלקי האותיות טצ"ץ ביסוד כי אחרי שיהיו שני העצים עץ יוסף ועץ יהודא לאחדים בידך תחילה, אז יהיו שניהם "לאחד בידי" היינו ביד ה'. דא גאולת האמת עד דרגת. משוש חתן על כלה, שלמות הגאולה6.
על דרך הפשט: התיחדות, התיחדות עם קודשא בריך הוא. אחרי העליה בכל ששת הדרגות הקודמות אפשר להשיג את הדרגא של יחוד קוב"ה ושכינתי' והחזרת השכינה לציון ושלמות הגאולה מהרה אמן.
ג) על מדת סייעתא דשמיא בדרך נסית בעקבתא דמשיחא. סייעתא דשמיא בכלל ובדרך נסית בפרט באה במדה כנגד מדה, במדה שהאדם מודד מודדין לו מן השמים, היינו באותה מדה שפעולת המצוה נעשית ע"י אדם בפועל בדרך הטבע, במדה זו באה סייעתא דשמיא, דרגה כנגד דרגה על יסוד של תצ"ט ופלגא משמאלא ותצ"ט ופלגא מימינא עפ"י ביאורי רבנו הגר"א בהרבה מקומות (וביחוד בחבוריו יהל אור סוד ברק השחר)7. ואם ישאל השואל וכיצד אפשר לפעול מלכתחילה ומכש"כ להסתכן בפועל
על סמך של חצי בטבע וחצי בנס, הרי אין סומכין על הנס מלכתחילה, אך החשבון הואו שהצד הנסי עולה בהרבה אחוזים מכמה צדדים ובמה שנוגע לפעולות של עקבתא דמשיחא ומכ"ש פעולות הנעשות ע"י צבור, נמצא החשבון, לפי באורי הגר"א, שסייעתא דשמיא הנסית היא יותר גדולה מחשבון של מדה כנגד מדה, ולפעמים עולה הסייעתא דשמיא לאלף פעמים יותר, והחשבון הוא זה: הדרגה הכי גבוהה של איתערותא דלתתא הן במה שאפשר והן במה שחייב כל יחיד וכל צבור, להגיע ולהשיג בפועל ממש הן - לשם תקונים והן במעשה הישועה, היא דרגת טצ"ץ ביסוד (ליקוטי הגר"א) היינו עד "אלף היאורים"8 כנודע הנאחזים בחשבון ובכח שני צבאות כביאור רבנו הגר"א בהרבה מקומות המקננים בנצח והוד שהם הרגלימו רגלי קומת ברוש שבהם ב' המשיחין9. דרגת האלף האחרונה נשלמת ע"י האלף הקטן שבזעיר אנפין, בסוד הקטן יהי' לאלף, המשלים למספר ת"ק מזה ות"ק מזה והם בנו"ה איהו ב-ואו ואיהי ב-הא. לפי זה הרי לכל דרגה ודרגה הנעשית מקו השמאל, היינו מדת הדין על דרך הטבע, מצטרפת מיד הדרגה מקו הימין היינו מדת החסד בדרך נסית. וכשהפעולה נעשית בצבור נוספת גם הזכות הפרטית של כל אהד ואחד לפי שורש נשמתו מצד הקו האמצעי שהוא מדת הרחמים על הכלל כלו ומכש"כ בעבודת קבוץ גליות שע"ז נאמר ברחמים גדולים אקבצך. ובהגיע הדרגה האחרונה של איתערותא דלתתא, היינו עד תתקצ"ט מעלות, שהיא השלמות של טצ"ץ ביסוד דג' עולמות והשלמתה ע"י האלף הקטן, מיד נוסף ע"ז שפע העליון של האלף הגדול ד-א"א (אריך אנפין) אשר כל אחד מהאלף הזה הוא אלף פעמים יותר מכל האלף התחתון האלף הקטן של ז"א (זעיר אנפין), כי הוא מקנן בי'ה (תרין רעין דלא מתפרשין) והוא כלו בשפע עליון ובדרך נסית. כידוע ברכת ה' באה משפע האל הגדול וזאת הכונה: "יוסף עליכם ככס אלף פעמים ויברך אתכם" וכו'. גם מכאן החשבון של ירדוף אחד אלף.
ד) וכן לדעת ולזכור שגם כחות הטומאה, קליפות הסטרא אתרא, יש להם אותן הדרגות של תצ"ט ופלגא מימינא ותצ"ט ופלגא משמאלא כמובא בזוהר (שמות דף כ"ז)10 והם "עמק העכור" אשר בהגיעם ח"ו למלוא הדרגות האלה יכולים להשיג את כל גבודותם של עשו וישמעאל (שור וחמור דטומאה)11 ולהחריב את כל העולם אך זה לעומת זה עשה אלקים ולעומתם עומדים הכחות הגדולים של אווזן הדרגות דקדושה של ב' המשיתין שור וחמור דקדושה במספרים אלה תצ"ט ופלגא מזה ותצ"ט ופלגא מזה כמבואר לעיל, והם משיבים להם מלחמה שערה וכו', העומדים נגד כחות הטומאה האלה כקיר ברזל ועיר מבצר והם "קרני ראם" אפיתחא דקרתא, על קו הבינים בשערי ירושלים מערבה, אשר פה מבצר מלחמתו של שרו של יוסף נגד שרו של עשו בהם עמים ינגח יחדיו אפסי ארץ.
ה) "יש תקוה לאחריתך" (ירמיה ל"א). לכאורה קשה: לשון תקוה שייך להתחלה, לראשית דבר ולא לאחרית דברו איזה ניחומין יש כאן לרחל שיהיה לה לאחריתה רק תקוה, איזה תכלית ישועה תהיה בתקוה גרידא? אך כונת המלה תקוה היא כאן שתהא שלמות הגאולה בדרגת האלף הגדול מספי' דעת, על ידי ת"ק ב-ו' ות"ק ב-ה', היינו ת"ק-ו"ה הבאה תחלה ע"י אתערותא דלתתא כמבואר לעיל, (הערת המעתיק: כמבואר בביאורי הגר"א בספר יהל אור פרשת משפטים ובספר ליקוטי הגר"א דף כ"ז ובאר יצחק שם ובעוד הרבה מקומות בביאורי הגר"א) באחיזת שני צבאות תצ"ט ופלגא מימינא ותצ"ט ופלגא משמאלא ביחד תתקצ"ט אלף פחות אחד, אז דרגת האלף נשלם בשפע העליון של האלף הגדול מספי' דעת ונשלם ת"ק ות"ק בשני הצדדים וממעלה ומטה, וע"ז נאמר באחריתך, כלומר השלמתך תהי' תקו"ה, לפי ביאור האמור, ומתי, אחרי שישובו בנים לגבולם כפי שכתוב שם12.
ו) בכל כח ידינו במעשה וחשבון נמשוך שפע עליון של כח הגאולה ממדת ההסד של האלף הגדול עד מלאות הדרגא של איתערותא דלתתא כנ"ל. ונחתא ו' ל-ה' כאמור בזה"ק, עד להיות מדותיהן שוות תצ"ט ופלגא מימינא ותצ"ט ופלגא משמאלא בדרגת וכח שני צבאות בסוד כי "מלאה צבאה" בירושלים. ובהגיע שתי הדרגות, מדת הדין ומדת החסד בנצח והוד שהם רגלי קומת ברוש על הדום ה', זה ירושלים באופן שווה בדיוק בסוד משוה רגלי כאילות ורגליהם רגל ישרה במספרים שווים ימינא ושמאלא ומעלה ומטה שהם ו"ה של שם הוי"ה בהם ב' המשיתין, אשר ביהד מתאחדין במספר אחד כולל, אלף פחות אחד אז מיד וכהרף עין יורד השפע העליון של האלף הגדול, ע"י משה רבנו ע"ה שהוא הגואל האחרון ומשלים את המספר אלף, בסוד האלף לך שלמה, וכן בחושבנא "משיח בן יוסף משיח בן דויד" עולה בגימ' אלף, וגם זה סוד קבוץ גליות מצד צפון תחלה. וכן בכל מצוה ומצוה ומכש"כ לישועת הכלל ישראל, כי כל הכחות והסגולות העליונות נמשכים מלמעלה למטה בדרך זו ע"י העלאת והרמת הכח התחתון שבדרך הטבע לדרגה האחרונה של תצ"ט ופלגא בצד שמאל עד לדרגא זו של קו הימין. בסייעתא דשמיא באמצעות קו האמצעי קו הרחמים דרך ספירת יסוד.
ז) רבנו ביאר את הפסוק "הקטן יהי' לאלף והצעיר לגוי עצום אני ה' בעתה אחישנה". חז"ל חלקו בעתה אחישנה לשני אופנים, זכו אחישנה, לא זכו בעתה אך מו"ס אין מקרא יוצא מידי פשוטו אשר גם בעתה אחישנה, אכן למתי כשהקטן יהי' לאלף היינו לכשנגיע בעצמנו עד הדרגא של האלף הקטן באתערותא דלתתא, והצעיר לגוי עצום. הקטן והצעיר הוא אפרים שהוא משיח בן יוסף שתפקידו קבוץ גליות. לגוי עצום היינו ששים רבוא, אז אפילו בעתה אחישנה והיא הדרך האמצעית שבדרשת חז"ל.
בתיקוני צפנת פענח כלולים ח"י הסגולות של שפע עליון של ברכת שמים, כלם צפונים בסוד טצ"ץ ביסוד שהוא המספר העליון של משיח בן יוסף שבאיתערותא דלתתא בכוונת הקטן יהי' לאלף וכו' כמבואר להלן. וכל אחד מח"י הסגולות האלה אחוז במספר זה, כל אחד בטוריא דיליה כדלהלן.
בכל מעשה ידינו בעבודת קבוץ גליות וישוב ארה"ק ובכל תפלותינו לחיי והצלחת משיחא דאתחלתא משיח בן יוסף, עלינו לכון בכונה תמידית את המספר הנשגב הזה טצ"ץ ביסוד, להגיע בכח ידינו בסוד מעשה וחשבון עפ"י רבנו הגר"א לדרגת המספר הזה שהיא הדרגה העליונה שבאתערותא דלתתא. וה' הבוחר כציון יסייענו בסייעתא דשמיא מלאה ושלמה להגיע עד האלף הגדול, שבו הגאולה השלמה במהרה בימינו אמן.
ח) ח"י הסגולות של מב"י בתקוני צפנת פענח בכללות: א) יחוד ב' המשיחין ב"שני צבאות" תצ"ט ופלגא משמאלא ותצ"ט ופלגא מימינא הוא במספר תתקצ"ט. - ב) שפע הטוב בדרגא דטוב טצ"ץ ביסוד, "טוב עין הוא יברך" זה יוסף עפ"י רבנ"א. - ג) מקור הברכה, ברכת "א-ל שד-י" במלוי. -
ד) המתקת הדינים ע"י "מטטרון שר הפנים" מעלה התקיעות. - ה) שפע אורות שכ"ז דיסוד. - ו) כח צבא עליון ע"י "שר צבאות". - ז) יחוד קוב"ה ושכינתי' ע"י ג' חלקי אותיות. - ח) טיהור ג' עולמות ע"י האות ט' "המו מעי לו". - ט) מלחמה בעשו וישמעאל "רגל שור וחמור". - י) טהור אדמת הקדש ע"י קיום מצוות הארץ וסימנו "אז תרצה הארץ". - יא) ביעור השממה בכוונת עמק עכור ל"פתח תקוה". - יב) אורות מאופל ומתוק מעז בכונת "בערב ילין בכי ולבקר רנה". - יג) מקור ישועה "בגבורות ישע" ימינו בסוד וישת יד ימינו. - יד) ברכת "רחובות" הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ "כחול על שפת הים". - טו) שפע גבורה בסוד "בא לעזרת ה' בגבורים". - טז) ענות רוח דתרי משיתין בסוד "וענוים יירשו ארץ". - יז) נעימים בחבלים בסוד "נושא משך הזרע". - יח) ברכת טל ושובע דרך סוד "ארבות שמים" עפ"י הכתוב (מלאכי ג') אפתח לכם ארבות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די13.
ובשליחות קדישא מן שמיא, שהוטלה עלי הלל בן בנימין - חובתי לעורר ולהורות על זאת כפי הביאור דלעיל בסוד המספר העילאי טצ"ץ ביסוד, שבו נרמז שמי באותות לבית אבותי, שנגלה לי ברוח קדשו של רבנו אליהו זי"ע בסוד "מעשה וחשבון"14.
ט) לפי המבואר דלעיל, יש ערך רב ונשגב להזכיר את ח"י הסגולות של מב"י בכל הפעולות הנעשות באתערותא דלתתא בקיבוץ גליות וישוב ארה"ק ולכוון את המספר הגדול של מב"י טצ"ץ ביסוד, שהוא תתקצ"ט (אלף פחות אחד) הנרמז בכל אחת מח"י הסגולות הנ"ל בסוד הקטן יהי' לאלף כדי למשוך ולקשר את השפע העליון של כל ח"י הסגולות בכל פעולה ופעולה בסעד"ש - וביהוד בתפלת "עוד יוסף הי" כמבואר לעיל פרק א' תפלה מיוחדת לחייו ושלומו של משיח בן יוסף שעל ידו קבוץ גלויות וישוב ארה"ק עפ"י רבנו הגר"א. להלן נוסח מקוצר של תפלה זו:
 
תפלת עוד יוסף חי
אבינו שבשמים,15 רחם נא על שארית יוסף עמך. אב הרחמן גואל ישראל וירושלים, מצמיח קרן ישועה, הושיעה נא והצליחה נא, ציר אמונים משיהא דאתחלתא משיח בן יוסף נושא תליינו וסובל מכאובינו במלחמתו נגד צורד ישראל אדמילוס הרשע, וכמו שנאמר והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש, ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה והי' ה' למלך על כל הארץ.
עוד יוסף חי, יוסף עוד חי, חי יוסף עודרבן דוד חי וקיים.
אבינו האב הרחמן הבוחר בירושלים ושוכן בציון, בטובך הגדול ישוב נא חרון אפך מעמך ומעירך ומנחלתך. ונזכה כלנו לראות מהרה בהתגלות החזון הקדוש שנרמז ממעון קדשך לרבנו אליהו בן שלמה נהורא דמב"י בדרגא דטוב. בפסוקים הקדושים: אל תירא עבדי יעקב וישרון בחרתי בו, - ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון, - חזה ציון קרית מועדנו עיניך תראינה ירושלים נוה שאנן. במעליתא דזיהרא עילאה.
צור משגבנו מגן ישענו, הגן בעד עץ יוסף אשר ביד אפרים, הרם קרנו קרן משיחך בן יוסף כאמור: וקרני ראם קרניו בהם עמים ינגח. השגיבה כחו לעמוד איתן כאמור ותשב באיתן קשתו. במלחמתו הקשה נגד אויבי עמך צוררינו, כדברי הבטחתך על נפילת גוג ומגוג (יחזקאל ל"ט): על הרי ישראל תפול אתה וכל אגפיך ועמים אשר אתך. ויצאו יושבי ערי ישראל ובערו והשיקו בנשק ומגן וכו'. והיה ביום ההוא אתן לגוג מקום-שם קבר בישראל וכו'. וקברו שם את גוג ואת כל המונה וקראו גיא המון גוג. ונתתי את כבודי בגויים וראו כל הגוים את משפטי אשר עשיתי ואת ידי אשר שמתי בהם. וידעו בית ישראל כי אני ה' אלקיכם עתה אשיב את שבות יעקב ורחמתי כל בית ישראל וקנאתי לשם קדשי. שגבנו ועזרנו צור משגבנו להגיע במעשה ידינו על נחלת קדשנו לדרגת מספרו הגדול והמקודש (מטטרון שר הפנים) שרו של משיחא דאתחלתא "טצ"ץ ביסוד" אחוז בשני צבאות ימינא ושמאלא - וראו כל עמי הארץ את ישועת אלקינו מהרה.
אבינו האב הרחמן, תהא השעה הזאת שעת רחמים ועת רצון מלפניך וכו' בזכות העוסקים בתקוני צפנת פענח וכונותיהם לביעור רוח הטומאה ולקדוש שמך הגדול והקדוש, בזכות העוסקים בישוב ארצינו הקדושה ובבנין ירושלים, בזכות בניך יושבי נחלתך הסובלים יסורי ארץ ישראל ומקבלים את היסורים באהבה למען קידוש שמך וקירוב גאולת עמך ונחלתך במהרה.
בזכות כל זאת יחיה בן יוסף משיחא דאתחלתא ולא יפול כתפילתו של רעיא מהימנא מרע"ה ודוד המע"ה ותפילתם של עוד ראשונים כמלאכים, בעד חיי והצלחת משיחא דאתחלתא מבי"א16. וכפי שגזרו צדיקי עולם, צדיקים גוזרים והקדוש ברוך הוא מקיים. עוד יוסף חי, יוסף חי עוד, חי יוסף עוד, בן דוד חי וקיים, צדיק באמונתו יחיה, והיו עץ יוסף ועץ יהודה לאחד ביד ה', וכל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו.
הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים כי מידי דברי בו זכור אזכרנו עוד על כן המו מעי לו רחם ארחמנו נאם ה'. ויהי נועם ה' עלינו ומעשי ידינו כוננה עלינו. בכל ח"י הסגולות והנאצלות של משיחא דאתחלתא במלא השלמות של כל סגולה וסגולה עם דרגת טצ"ץ ביסוד,. בסוד הכתוב הקטן יה"י לאלף והצעיר לגוי עצום אני ה' בעתה אחישנה. מן המיצר קראתי יה ענני במרחב יה.
אחר כך לומר רשימת הפרקים הרשומים לעיל פרק א'17.
ואני תפילתי עוד בעד שליחות יחידאית, שהוטלה עלי מן השמים ברמיזין קדישין משורש זיהרא עילאה בדרגא דטוב, ביעודו הקדוש של רבינו הגר"א במעליתא דמט"ט ויוסף המקננת בסוד טצ"ץ ביסוד אלף פחות אחד שהוא המספר הגדול במעלות הסולם של משיחא דאתחלתא, משיח בן יוסף בעקבות משיחא האחרונים, כפי שנרמז לי ברוח קדשו של רבנו באותות לבית אבותי כשמי "הלל בן בנימן בן שלמה ריבאלס" *18 ברמז הושבנאי, וזאת אשר בקשתי וציויתי גם לבני ולדורותם לעשות ולהתפלל תמיד אחרי תפילת "עוד יוסף חי" לקיום ולהצלחת היעוד הגדול הקדוש והנשגב של משיחרז דאתחלתא בסוד קץ המגולה וקץ הפלאות עד קץ הגאולה וקץ הימין מהרה.
י) לכל זמן ועת לכל חפץ,19 רמיזין טמירין בדרכי האתחלתא בסוד צפנת פענח,20..קצי מועדין בסוד "עת הזמיר" ו"עת לחננה", תוך שבע הפקידות מהשעה הראשונה של אור הבוקר לאלף הששי בתקופת אחרית הימים בדור האחרוו21 עד קץ האחרון קץ הפלאות בדניאל ט.
עת הזמיר הגיע, עת הזמיר באה בשבע הפקידות דאתחלתא, ובכל פקידה שבעה דרגין, ובכל דרגה שבעה מדורין. הפקידה הראשונה שהתחילה מתחילת אור הבקר של המאה הששית (שנת ת"ק) לאלף הששי זבה יעודו הגדול של רבנו הגר"א בפסוק אבן שלמה וצדק (בפרשת כי תצא) שבו ראה את שמו ויעודו. כי מיד אחרי זה מחית עמלק ואחריה כי תבוא אל הארץ בהתחלת המאה השביעית באלף הששי. היינו תחילת שנת תר"א, שממנה מתחילה התגלות המשיחיות בסוד חכמה עליונה, ויחד אתה חכמה תתאית הבאה באתערותא דלתתא יחד עם התפתחות חכמת המדע. הבאה בדרך הטבע22 לפי המובא בזוה"ק פרשת וירא (דף קיז) ובשית מאה שנין לשתיתאה יתפתחון תרעי דחכמתא דלעילא ומבועי דחכמתא לתתא וכו'. ומשנה זו, היינו משנת ת"ר ואזלך מתחיל קול התור באורו של רבנו הגר"א ההולך ואור עד נכון היום. והדבר נרמז גם בסוד מכתב רבנו הסגור בפקודתו לא לפתחו עד עבור מאה שנה היינו שנת עת לחננה לפ"ק.
מתחילת בואנו23 תלמידי רבנו הגר"א לאר"י בשנת תקס"ט "אפרים בכורי" לפ"ק, התחילה האתחלתא המעשית הראשונה של "אילת השחר" שבחז"ל, והאתחלתא של עת לחננה בתפקידו של משיח הראשון, משיחא דאתחלתא, משיח בן יוסף בטוריא דעזרא ונחמיה כמו בימי כרש בימי בית שני שע"ז התכוון רבנו הגר"א הרבה בחבוריו הקדושים בתורת הקבלה וביעודו של רבנו שהוא נהורא דמב"י בדרגה דטוב. וכאשר קבענו מושבנו בעיה"ק ירושלם ת"ו בשנת תקע"ב "מעונתו" בציון לפ"ק, תחילת פקידה ג' דאתחלתא של "עת הזמיר" בסוד "קול התור". ובאחד הימים באותה שנה, תקע"ב, שבו הניחו את היסוד להקמת "בית מדרש אליהו" על שם רבנו הגר"א. ויחד עם זה הבנת פעולה חשובה לבנין ירושלם נראה לנו תלמידי רבנו הגר"א בגוונין נהירין כי באותה שעה נפתח החלון הראשון של מחיצת הברזל לחבור הזכות של ברית אבות (החבור שהוא יסוד דתפארת דרך מלכות) שהיה נפסק מחורבן בית המקדש. ואותו היום היה יום ה"עשרים בעמר" שהוא יסוד דתפארת כידוע ליודעי חן24.
 
1           ראה לעיל פרק א, אות א.
2           "לא יהיה בביתך אבן ואבן גדולה וקטנה, היינו שלא תהיה הפליה כלשהיא בביתך היינו ארץ ישראל", המגיד דורש ציון, עמ' 113. וראה בספר מדרש שלמה, עמ' 43, הע' 51.
3           על מטטרון ראה לעיל פרק ב, אות מג.
4           צ"ל "האירושין". וארכותיך לי לעולם, וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים, וארשתיך לי באמונה וידעת את ה', הושע ב, כא-כב.
5           "זה ידוע שט' הוא ביסוד ושם גנוז כל טוב אור הגנוז כמ"ש וירא אלקים א"ת האו"ר כי טוב שהוא סוד ברי"ת תרי"ג... הואיל ופתח בו הכתוב לטובה תחלה", באר יצחק, לליקוטי הגר"א, דף מא ע"א.
6    שר צבאות = הגנת ישראל = 999.
7    ראה יהל אורי ספר שמות, פרשת וארא, דף א ע"ב.
8        זוהר, ח"ב, דף כז ע"ב, ובספר יהל אור, לספר שמות, פרשת וארא, דף א ע"ב.
9        "ויתודא דב' משיתין הוא ע"י אלף... והוא בסוד אלף הגדול... והוא התנין הגדול הרובץ כו' בין ב' יאורין תצ"ט ופלגא מכאן ותצ"ט ופלגא מכאן ב' צבאות והוא באמצע משלים לאלף", באר יצחק, לליקוטי הגר"א, דף סג ע"א. וכן, שם, דף כז ע"ב.
10         ח"ב, דף כז ע"ב.
11         "ורגל השור והחמור הם ב' משיתין", באר יצחק לליקוטי הגר"א, דף מא ע"א.
12         "שהם מתחלקים לת"ק ות"ק", באר יצחק, לליקוטי הגר"א, דף כז ע"ב.
13         בא לעזרת ה' בגבורים = שר צבאות = וענוים יירשו ארץ = נושא משך הזרע = בגבורות ישע = כחול על שפת הים = בערב ילין בכי ולבקר רנה = ארבות השמים = הגנת ישראל = פתח תקוה = אז תרצה הארץ = 999.
14         הלל בן בנימן בן שלמה ריבאלס = 999. בשלם סכו = הלל בן בנימין בן זלמן = 458. מדר דר = הזרעים בדמעה = כל עבודה בודדה = בהשקט ובבטחה = הלל בן בנימן בן זלמן = 448. בערבה = קץ המגולה = הלל בן בנימין = 279.
15            התפילה מובאת בספר מדרש שלמה, עמ' 163 ואילך.
16      ובספר מדרש שלמה נכתב: "מב"י" ללא אסף, וצ"ע.
17      אות כד.
18      ר' שלמה ריבאלס הנ"ל, הגאון ר' שלמה זלמן ריבאלס (ריבלין) בן דודו של הגר"א. הרש"ז היה נשיא הועד הראשי של "ארבע ארצות" בשקלוב. הרמז הנ"ל תפס מקום רחב בליבו של ר' הלל בעהמ"ח "קול התור". רמז זה ויתר הרמזים שלו ושל חבריו תלמידי הגר"א בקשר ליעודם בקיבוץ גלויות (מבואר בספר חזון ציון) - היו למעשה יסוד מוסד למשאת נפשם הנלהבת בעבודת יסוד הישוב בארה"ק.
19         קטע זה נמצא בכתב היד שלפנינו. חלקו מצוי בפרק ד, אך נכתב בצדו: "כל הקטע הזה יבוא אחרי החלק של תקוני צפנת פענח בפרק ה' להלן". לכל זמן וכו', ראה לעיל פרק ד, אות ג.
20         ראה לעיל פרק ג, אות ד.
21         ראה לעיל פרק א, אות ט, הערה 53 של הרעו"ז.
22         ראה להלן חלק ב, שער באר שבע.
23         בכתב היד נרשם כאן: "בדרשותיו של ר"מ מגיד בנו של ר' הלל בעל "קול התור" הוא אומר", אך יש סימן של מחיקה על שורה זו.
24            ראה ספר מדרש שלמה עמ' 53, שהוסיף: "יום העשרים בעומר" = תקצ"ט, שהוא המספר הגדול של טצ"ץ ביסוד.
פרק ה, חלק ב - שער באר שבע
תוכן הענין:
חובת הידיעה בשבע החכמות של מחקרי הטבע עפ"י הגר"א
לשם השגת חכמת התורה ולשם קידוש ה' וקירוב הגאולה.
         
א) נודע למשגב, שרבנו כ"ק גאון ישראל מרן אלי' נ"ע עסק הרבה גם בחקירת סגולות הטבע מחקרי ארץ לשם השגת חכמת התורה ולשם קידוש ה' בעיני העמים ולשם קירוב הגאולה. עוד מצעירותו הראה נפלאות בכל שבע החכמות והרבה לבקש גם ציוה לתלמידיו ללמוד כמה שאפשר בשבע החכמות של מחקרי ארץ גם בכדי להרים את חכמת ישראל עפ"י חכמת התורה בעיני העמים עפ"י הכתוב כי היא חכמתם ובינתם לעיני העמים וכו' ובזה יהיה עליונות ישראל הרוחנית ועפ"י הכתוב לתתך עליון על כל הגוים, אשר עשה לתהלה ולשם ולתפארת וכו'1. ביחוד התכוון רבנו להתכונן במטרה זו לקראת שנת ת"ר לאלף זה אלף הששי עפ"י האמור בזוה"ק כדלהלן:
ב) יסוד גדול לרבנו הגר"א להתכוננות בלימוד שבע החכמות. לקראת שנת ת"ר באלף זה אלף הששי היה דברי הזוהר הקדוש פרשת וירא (דף קי"ז) אשר שם נאמר "ובשית מאה שנין לשתיתאה יתפתחון תרעי דחכמתא לעילא ומבועי דחכמתא לתתא ואיתתקן עלמא לאעלי בשביעאה וכו'",2 רבנו הגר"א דיבר אתנו הרבה על דברי הזוהר האלה גם בצירוף חישובים עמוקים ועיקרם הוא שאתחלתא דגאולה קשורה עם קבוץ גלויות ועם התפתחות מבועי החכמה באיתערותא דלתתא ע"י ישראל בירושלים כמבואר להלן. כן ראה רבנו רמזים טמירין על יעודו בענין זה, שהיה כנודע נהורא דמב"י (אורו של משיח בן יוסף) משיחא דאתחלתא3. רבנו הגר"א עסק בידיעת שבע החכמות הצפונות בתורה בסוד "שבעה ספרים"4 ובמובן האמור "חכמות בנתה ביתה חצבה עמודיה שבעה" וכך אמר לנו רבנו אלו דברים מביאים לידי קידוש השם בעקבות משיחא: בנין ירושלים, קבוץ גלויות, פריחת ארץ ישראל, תקון המדות, גלוי רמזי התורה ולימוד שבע החכמות, על פי הביאור דלהלן:
ג) הדרגה הגבוהה ביותר של ברכות ישראל וברכות ארץ ישראל הנמנות בפרשת כי תבוא היא: לתתך עליון על כל הגוים אשר עשה לתהלה ולשם ולתפארת. עליונותו של ישראל על כל הגוים באה ע"י הכרתם בחכמת ישראל שהיא חכמת התורה, עפ"י הכתוב: כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אשר ישמעון את כל החוקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה, ומתי יכירו העמים בחכמתם של ישראל, כשישראל יושבים על אדמתם כשהיא ברוכה בכל הברכות והסגולות הטובות הנמנות שם (פרשת תבא), כי כל זמן שישראל נתונים בגלות, מעונים ונרדפים, כל חכמתם היא בבחינת "חכמת המסכן בזויה" גם שדודה מתוך קנאה וצרות עין5.
ד) מתוך לשון הפסוק "לשם ולתהלה" בקשר לעליונות ישראל וחכמתם - אמר לנו רבנו -הגר"א - למדים אנו שכל מקום שבו נאמרה הלשון "לשם ולתהלה" או הלשון "תהלה" בקשר לישראל וארץ ישראל, הכונה היא על חכמת ישראל לעיני כל העולם. והנה א) על ירושלים נאמר (ישעיה מ"ב) "אל תתני דמי לו עד יכונן ועד ישים את ירושלים תהלה בארץ". לפי הפשט הפשוט פירושו של כתוב זה הוא שירושלים תהיה בנויה לתהלה, אך לפי הביאור דלעיל הכונה היא גם לתהלת חכמת ישראל שמרכזה הוא בירושלים הבנויה. ב) בקשר לקיבוץ גלויות נאמר (צפניה ג') "בעת קבצי אתכם כי אתן אתכם לשם ולתהלה בכל עמי הארץ בשובי את שבותיכם לעיניכם אמר ה'" - "לשם ולתהלה" היינו חכמת ישראל שתתגלה לעיני כל העולם, כמבואר לעיל, הבאה בד בבד עם קבוץ גלויות. ג) בקשר לפריחת הארץ נאמר (ישעי' ס"א) "כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח כן ה' אלקים יצמיח צדקה ותהלה נגד כל הגוים". - "תהלה נגד כל הגוים" היינו חכמת ישראל, כפי המבואר לעיל6. ד) בקשר להתגלות פנימיות התורה, כנאמר: "היא חכמתכם ובינתכם" וכו', - חכמה ובינה הן סודות התורה כידוע ליודעי ח"ן, אשר הן הן עליונותם של ישראל והן הן הדרגה העליונה ביותר של ישראל, ככונת הפסוק "לתתך עליון על כל הגוים אשר עשה לתהלה ולשם ולתפארת" וכו' וכמבואר שתהלת ישראל בעיני העמים היא חכמת ישראל. בקשר לזה הוסיף רבנו רמז נאה "לשם ולתהלה" בגימטריא "שבע חכמות". ה) בקשר ללימוד שבע החכמות אמר לנו רבנו: "ההתגלות המשיחית באה בד בבד קימעא קימעא עם התגלות חכמת התורה ומתגלית ע"י גלוי רזי התורה ופתיחת שבע החכמות דלעילא באיתערותא דלתתא, וזאת כונת הזהר הקדוש פרשת וירא (דף קי"ז), שבשנת ת"ד לאלף הששי יתפתחון תרעי דחכמתא לעילא ומבועי דחכמתא לתתא, עם התחלת התגלות משיחית קימעא קימעא, כל אלה נכללים ביעודו של רבנו הגר"א נהורא דמב"י"7.
ה) מי ימלל ומי ישער את גודל דאגתו של רבנו בעד הרמת קרן התורה ולימודה בתוך המון כל בית ישראל, איה סופר ואיה שוקל לתאר את גודל דאגתו בעד קידוש ה' לעיני העמים, פעמים רבות היה אומר מתוך אנחות כבדות למה יאמרו בגוים איה חכמתן של ישראל8 ומפה לאוזן אמר לנו הרבה פעמים מה עושים תופשי התורה שלנו בעד קידוש ה' כמו שעשו הקדמונים מגדולי ישראל שרבים מהם קידשו שם שמים ע"י ידיעתם המרובה בחקירת מצפוני הטבע מנפלאות הבורא ית"ש אשר גם רבים מחסידי האומות העלו על נס את חכמת ישראל חכמי התורה, אנשי הסנהדרין, תנאים ואמוראים, וכו' ובדורות המאוחרים רבנו הרמב"ם, ובעל התוספות יום .טוב ועוד, אשר הרבו לקדש שם שמים בעיני הגוים ע"י חכמתם במחקרי ארץ.
מתוך כל האמור בפסוקים הנ"ל בתורה ובנביאים ומתוך דברי הזוה"ק הנ"ל מסיקים אנו את העיקרים האלה: א) לימוד שבע החכמות שבאיתערותא דלתתא מסייע להשגת חכמת התורה ברזיה ומעלה את חכמת ישראל וקידוש ה' בעיני הגוים וקירוב הגאולה. ב) שהתגלות חכמת ישראל באה יחד עם קבוץ גלויות. ג) שהמקור והמרכז להתגלות חכמת ישראל הן בירושלים כפי המבואר לעיל. ד) שהתגלות חכמת ישראל בעיני העמים באה יחד עם פריחת ארץ ישראל בכללה. וכל אלה הם בכונת חז"ל (סנהדרין צ"ח) בענין "קץ המגולה" כהכשרה לקץ הגאולה, וסוד גלוי לכל העמים.
ו) יסוד היסודות של כל הבריאה, כל העולמות העליונים והתחתונים וכל אשר בהמו - הוא אור החכמה העליוןי "חכמת אלקים בקדושה של מעלה" כולל בתוכו כח סגולה עליון שממנו נובעות כל הסגולות הרוחניות והגשמיות של כל הבריאה, דרך עולם האצילות, וכולן כלולות בתורה ב"רמיזין קדישין": ולא רק עקרי הסגולות, אלא גם כל הפרטים ופרטי הפרטים בכל הדורות נרמזין בתורה. לפי הכלל הגדול של רבנו הגר"א בבאורו לספרא דצניעותא9 - כל הסגולות של האורות העליונים נובעות מהכח השגיב והקדוש של אור החכמה העליון, וניצוציהן יורדים מלמעלה למטה עד עולם העשיה ומתגשמים בעולם התחתון. כל סגולה וסגולה לפי שרשה ויחוסה הכללי והפרטי ולפי זה כל הסגולות הטבעיות שבעולם התחתון נמשכות מכח אור החכמה העליון. כל עקרי הסגולות היורדות מלמעלה למטה מתרכזים בשבע מדורות במובן הכתוב "חכמות בנתה ביתה חצבה עמודיה שבעה", שהן שבע החכמות הכלולות בשבעה עמודי עולם כנודע10. וכולם, כל הבריאה, כל העולמות העליונים והתחתונים וכל אשר בהם קשורים לאור החכמה העליון ע"י צינור דק בסוד תולה ארץ על בלימ"ה והוא פתיל נוגה סוד עין החשמ"ל ראשי תיבות חכמה של מעלה הנמשכים כלם משרשם הראשון אור אין סוף ב"ה. וכל אלה כלולים ברזי התורה כי ליכא מידי דלא רמיזי באורייתא וכל התורה כולה נובעת (נובלות מחכמה של מעלה כדברי המדרש) ורבנו הוסיף נובלות של תורה הם שבע החכמות של מטה בכונת הזהר ומבועי דחכמתא לתתא בסוד מעינות תהום ובסוד ברכות תהום רובצת תחת הנובעות מברכות שמים מעל ובכדי להבין ולהשיג את חכמת התורה הכלולה באור החכמה העליון נחוץ ללמד גם את שבע החכמות הצפונות בעולם התחתון עולם הטבע. בסוד "תחתית ההר"11. ורבינו אמר משל למה הדבר דומה, למלמד דרדקי המסביר לתלמידיו הפעוטים כמה דברים שבתורה על ידי צעצועים וכדומה וציורים פשוטים.
ז) תורת משיח צדקינו היא בדרגת אור החכמה העליון, שיתגלה לקץ הימין ע"י מרע"ה עם ביאת משיח בן דוד וככל שאנו מתקרבים יותר באתחלתא דגאולה עד לגאולה השלמה, מתגלה קימעא קימעא ליחידי סגולה מתורת משיח צדקנו,12 ע"י משיחא דאתחלתא משיח בן יוסף שביעודו צפונים כל רזי התורה כנודע. ועל ידו קיבוץ גלויות וגאולה משיעבוד מלכיות13. אלה הם שבע החכמות במובן האמור חכמות בנתה ביתה חצבה עמודיה שבעה כמבואר לעיל:
א) חנמת החשבון התנונה והמדידה. ב) חכמת היציריה וההרכבה. ג) חכמת הרפואה והצמיחה. ד) חכמת ההגיון הדקדוק והמשפט. ה) חכמת הנגינה והקדושה. ו) חכמת התיקון והשילוב. ז) חכמת הביגו"ר לבין גשם ורוח) וכחות הנפש.
רבינו גדע את כל החכמות האלה על בוריין. את חכמת הרפואה ידע את כל עקריה אך את מעשי הגמר והריקוח לא השלים בשביל פקודת אביו שאם ילמוד גם את גמר החכמה הזאת למעשי הרי יהיה חייב להציל נפשות והדיירים בסביבתו יסמכו עליו. אבל אם לא יסמכו עליו בטח יכינו רופא אחר ולא יצטרך הגר"א לבטל מזמנו הנועד לשליחותו העילאית לגילוי רזי התורה וסודות החכמה הצפונה בה. את חכמת הפילוסופיה למדה לתכליתה ולא מצא בה כי אם דברים אחדים שמקורם לוקח מחז"ל ועל השאר אמר, שאין בה לא הגיון ולא צדק ומיוסדת על אפיקורסות אווילית.
ח) כל הכוחות של הסגולות היותר גדולות וחזקות הנמצאים בעולם התחתון, עולם הטבע. הנם רק חלק קטן מיני אלפי רבבות מהכמות והאיכות של נח אור החכמה העליון. חכמת אלקים בקדושה של מעלה, ההתגלות המשיחית שתחילתה היא משנת ת"ר לאלף השישי. עם התפתחות שערי החכמה של מעלה והתפתחות מבועי החכמה של מטה עפ"י דברי הזוהר הנ"ל14. תהיה מעין חנמת שלמה המלך בשעתו ותגיע לידי גילוי כלי-רואוי אספקלראי באיתערותא דלתתא, עד כדי כך שממנו יראו מעט מנפלאות קץ הפלאות במרומי הרקיע ע"י הכתובת "ישראל" כנגה מזיו היות הקודש וזהו שאמרו במדרש. "חיה אחת ששמה ישראל חקוק על מצחה ישראל עומדת באמצע הרקיע"15 וכן יזהירו בגוונין נהירין המילים: "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ". וזהו מה שנאמר (דברים כ"ח) "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". ועי"ז יתקיים מה שנאמר "לתתך עליון על כל הגוים אשר עשה לתהילה ולשם ולתפארת. והתגלות זו תופיע ראשונה בעיר הקודש ירושלים, עפ"י הכתוב (דניאל ט') "כי שמך נקרא על עירך ועל עמך". וכמו שאמרו רז"ל: עתידה ירושלים להיות פנס לאומות העולם כנאמר והלכו גויים לאורך (ישעיה ס.).
הראשון שזכה לבינה וחכמה עילאית הוא יוסף הצדיק ועליו כתוב "איש נבון חכם". וממנו נמשך יעודו הגדול של משיח בן יוסף בכל הדורות ומכל שכן בעקבות משיחא האחרונים.
ט) נודע למשגב שרבים מבעלי השכלה ומלומדים ידועים בחכמת מחקרי הטבע מאחב"י ומשאינם ב"ב גם מטעם שרים ורוזנים. היו באים לרבינו הגר"א לבקש ממנו פתרונים ועצות על שאלות קשות במחקרי הטבע, והוא פתר את כל השאלות הקשות באופן מפליא ובמהירות רבה. אמנם הוא רבינו, בראותו כי דבר זה גורם לו הטרדה ובילוי זמן, היה משתמט לקבל את כל השאלות מסוג זה, ובמקרים רבים יעץ לפנות בדברים כאלה לתלמידיו ביחוד לתלמידיו מחכמי שקלאב. עכ"פ כל תשובותיו שהשיב להמלומדים חוקרי הטבע הביאו לידי קידוש השם וכבוד ישראל במידה כבירה16.
י) ומעשה שהיה, מעשה שעשה עלינו רושם חזק ואדיר, זה היה בשנת תק"לו ואני הייתי אז צעיר לימים בן חי שנה17, אז באו ידיעות שרבים מכומרים צוררי ישראל במחוז אוקראינה מטיפים הרבה במנזריהם דברים איומים על היהודים, המשפילים את המוסריות, והגשמיות של היהודים על סמך דיבות שקר דברים שלא היו ולא נבראו ואחד הכומרים בעיר קיעוו (קיוב) שהוא מומר להכעיס18 אמר: היהודים חושבים את עצמם לעם חכם ונבון. במה היא חכמתם - אמר הכומר - מעשי תעתועים נוכלים ומנצלים את הגויים. ועוד דברים איומים כאלה. דברי הכומרים הכו גלים רבים בין המון שומעיהם. לרגלי הידיעות המזעזעות האלה נתאספו ראשי ונגידי קהילתנו בשקלאב לטכס עצה כדת מה לעשות לקדם את פני הרעה, ונבחרו אחדים מראשי הקהילה אבי ר' בנימין, ר" יהושע צייטליס (צייטלין), ודודי ר' נטע נאטקין,19 ורבי ברוך דוקטור, שהיו כידוע גם מכובדים בחצר המלוכה, ונסעו לפעטערבורג יניר המלוכה, שם נתקבלו בכבוד גם בשביל כמה המצאות חשובות בעיניני תרופות למחלות מדבקות ובעניני חכמת המדידה ועוד, שהומצאו מכבר על ידם כנודע והממשלה השתמשה בהם. אחרי שסיפרו לשרי המלוכה את מעשי הכומרים הנ"ל קיבלו הבטחות טובות לתת פקודה חזקה לעקור מן השורש את מעשי הכומרים ואת דיבותיהם על היהודים. בשובם מפעטערבורג נסעו כולם לוילנא לרבנו הגר"א וגם אני נסעתי אתם. הם דברו עם רבינו באריכות על הענין. הגר"א אמר להם אשריכם שזכיתם למצוה גדולה זו, לא אחד בלבד קם עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם, ע"י שליחים הראויים לכך. אבל - אמר רבינו - עלינו לדעת שלא רק בזאת אנו יוצאים ידי חובתינו ולא רק בזאת יתוקן הדבר לתמיד, ידוע היטב כי הנשק היותר גדול של שונאי ישראל הוא תמיד שגרתם הידועה איה חכמתם של היהודים המתפארים בתורתם שהם עם חכם ונבון וכדומה בכל דור ודור יש אומנם יחידי סגולה בישראל מחכמי התורה שעלה בידם להמציא המצאות חשובות בחכמה רבה ביסודות הטבע אבל רוב חכמי התורה עזבו לצערינו הרב את מחקרי הטבע, אשר כולם כלולים וצפונים בחכמת תוה"ק, למרות חפץ ה' בתורתנו שבה נאמר כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים, ומתוך עצם הפסוק למדים אנו די ברור את כוונת התורה. כי לכאורה קשה ממ"ג (ממה נפשך) אם הגוים יבינו את חכמת תורתינו רק מתוך דרך הפשט שבה, הרי יכולים גם הם ללומדה, ואם לפי הכונה שהיא לחכמת התורה הצפונה בעמקי סודותיה על דרך הנסתר הרי לעולם לא ידעו ולא יבינו זאת וכיצד יכול להיות המציאות שהגוים יכירו בחכמת ישראל לפי האמור היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים וכו'. לפיכך אין דרך אחרת לפירוש כוונת הפסוק כי אם באופן כזה: אחרי שהגוים יראו את חכמת ישראל בדברים הטבעיים ביתרון רב וידעו שהיא לקוחה מתוך עמקי סודותיה של חכמת התורה יכול להתקיים חכמתכם ובינתנם לעיני העמים, ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה, גדול בחכמה ותבונה ורק בזה תתקיים גם מה שנאמר, לתתך עליון על כל הגוים וכו' ואין דרך אחרת להגיע לדרגה זו כי אם ע"י לימוד רב ונכון בשתי הקצוות מתהום ארעא עד רום רקיע ועפ"י הכתוב כי כל בשמים ובארץ,20 ללמוד היטב את סודות תורתינו הנובעים מחכמה של מעלה וללמוד היטב את מחקרי ארץ הנובעים מחכמת התורה הקשורים יתד כדברי הזוה"ק21 על שנת ת"ר לאלף השישי יתפתחון תרעי דחכמתא לעילא ומבועי דחכמתא לתתא וכו', כי אין לעלות על הסולם שראשו מגיע השמימה מבלי לעלות תחילה על דרגות הסולם המוצב ארצה. ובזה צפונה עיקר הכונה שנרמז ליעקב אבינו. אין דבר יותר גדול לקידוש ה' והצלת כבוד ישראל בעיני העמים מאשר לקיים את הדבר הגדול הזה, ומכש"כ שאנו הולכים ומתקרבים לזמן היותר מסוגל לחיזיון זה משנת ת"ר לאלף זה כאמור בזוהר הנ"ל, ומדוע נעזוב את הנכס הגדול הזה של חכמת תורתנו הקדושה או חלק ממנה לאחרים ונמצא שם שמים מתחלל, ומתגדל עלבונה של תורה. את הדברים האלו ביתר אריכות דיבר רבנו בהתרגשות עצומה שאין לתארה לא בדבור ולא בכתב. הוא הביע שמחתו והוקרתו על אלה מתלמידיו המקימים בכל כוחם ואילותם את הענין הגדול הזה בפועל ממש לקידוש שם שמים ושם ישראל בסעד"ש. 22
יא) על כל אחד מחכמי התורה ומכש"כ יודעי ח"ן - אמר רבינו - חובה רבה ללמוד לפחות אחת משבע החכמות המנויות לעיל וללמדה גם לאחרים ת"ח ויראי ה'. כל אהד יבחר באחת החכמות לפי כשרונו ונטייתו הטבעית והשכלית. רבים מחכמי קהילתנו משקלאב וממקומות אחרים נהרו לרבנו הגר"א בבקשת הוראות ממנו בענין זה והוא היה קובע לכל אחד ואחד את מקצוע החכמה המתאים לו לפי כשרונו ונטייתו. וברוח קדשו אמר גם כן לכל אחד רמז אחד או יותר שבו נרמז שמו וענינו בפסוקים בתנ"ך, ולפעמים גם על פי גורל.
יב) כמבואר לעיל קשורים כל יסודות החכמות וגילויהן עם בנין ירושלים קיבוץ גלויות ופריחת ארה"ק על פי הפסוקים בתנ"ך הנזכרים לעיל, וזאת היתה אחת המטרות הגדולות של משאת נפשו של רבינו הנלהבת לקבוץ גלויות ומצות ישוב ארה"ק. ומרגליה בפומי', במידה שיחסר לו לאדם בידיעת הסגולות שבכוחות הטבע יחסר לו מאה ידות בחכמת התורה, ובמדה שחכמי התורה ישיגו במחקרי סגולות הטבע יוסיפו מאה שערים בחכמת התורה.
יג) כל היעודים האלה שתחילת יציאתם מהכח אל הפועל שתהא משנת ת"ר ואילך, כמובא בזוה"ק פרשת וירא הנ"ל, ניתנו בשליחות שמים ביעודו של רבנו הגר"א ז"ל שזכה להיות נהורא דמב"י שעל ידו קבוץ גלויות.
לימוד חכמות הטבע לשם השגת חכמת התורה יועיל וישמש הרבה להרמת קרן התורה ולחזק אהבת התורה ויראת שמים בכל בית ישראל ולקידוש ה' ומעלת ישראל בעיני כל יושבי תבל ושוכני ארץ.
יד) עוד משחר טל ילדותו23 התחיל רבנו הגר"א להתענין וללמוד בחקירת כוחות וסגולות הטבע ולמדם לתכליתם, ובעיון רב מצא את כלם בסודות התורה ובחז"ל אשר יסודם הוא בסוד "האותיות והניקוד". כנודע הבר רבנו כמה חבורים על תורת הדקדוק, גם בכדי להבין יותר את סודות התורה, והיה אומר שכל מה שנתגלו ומתגלים במחקרי ארץ על דרך הטבע הם רק כטיפה מן הים הגדול ממה שצפון בחכמת התורה העתידים להתגלות עם תורת משיח צדקנו, אך קימעא קימעא מתגלים גם בעקבות משיחא ליחידי סגולה. רבנו ידע לגלות המצאות נפלאות בכוחות וסגולות הטבע הצפונים בתורה, כי כל רז לא אניס לו ונהירין לו שבילי דרקיע כשבילי התורה כולה והרבה פעמים אמר לנו רבנו כי המקום היותר מסוגל להשגת תרעי דחכמתא דלעילא ומבועי דחכמתא דלתתא הוא בעיר הקדש ירושלם ת"ו כמבואר לעיל. בשלש דרכים (תמצית) זכה רבנו להשיג את ידיעתו הרבה בשבע החכמות: א) ע"י החכמה של מעלה תרעי דחכמתא דלעילא הצפונה על כל פרטיה בסודות התורה, ב) ע"י מחקרי כוחות הטבע מבועי דחכמתא דלתתא, ג) ע"י דרגתו הגבוהה ברוח הקודש דזהירא עילאה, עד כדי כך שנהירין היו לו שבילי דרקיע כשבילי חכמת התורה. גם ידע להשתמש בשם סודי כדי לברר כל הסגולות העליונות והתחתונות על בוריין, ובכחו הגדול והנשגב הזה ידע גם כן ליצור גולם בע"ח כנודע24.
ידיעתו של רבינו בשבע החכמות היתה לא רק בדרך העיונית כ"א גם בדרך המעשית והרבה מעשיות ידועות על כמה המצאות נפלאות שהמציא רבינו במעשה הנדסה בטבעיות הצמיחה והרפואה ובתורת הנגינה ועוד. פעם אחת דיבר לפנינו רעיונות נשגבים על הפסוק "וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה". ופעם בסעודת ר"ח דיבר באריכות על הפסוק "עלי הגיון בכינור" ואז גם עשה תיקון מפליא מאד בכינור שלי.
טו) יוסף הצדיק היה הראשון שזכה לתבונה וחכמה בסוד קמה אלומתי וגם ניצבה, בזה היה עיקר חלומו וחזיונו של יוסף. הוא ראה בזה יעוד גדול של יסוד חכמה ותבונה וזה מה שאמר לפרעה "ירא פרעה איש נבון וחכם" שהתכוון על עצמו, הוא הקדים תבונה לפני חכמה בשביל שזה היה לפני מתן תורה, כי אחרי מתן תורה באה חכמה לפני תבונה, ככתוב: עם חכם ונבון. וכנאמר : היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים,25 וכן נתקיים הדבר שבאותו לילה של יום שחרורו מבית האסורים השיג את שבעים הלשונות ע"י מלאך גבריאל, ואת שבע החכמות ע"י המלאך מט"ט,26 וכשסיפר לאחיו את חלומותיו אמר להם גם את פתרונם זה על היתרון שלו בתבונה ובחכמה, ובזאת היתה עיקר קנאתם של אחיו וזה נרמז בפסוק: ויוסיפו עוד שנוא אותו על חלומותיו ועל דבריו. כלומר על דבריו, על דברי הפתרון שהוא נתן לחלומותיו ורמז ע"ז אמר לנו רבינו "קמה אלמתי" "ז' חכמות" בחושבנא. עוד רמז נפלא בענין זה אמר רבינו: האותיות השניות של הפסוק "ויקח משה את עצמות יוסף עמו" עולות בחושבנא "שבע חכמות"27. וזהו היה היסוד הראשון של גילוי רזי התורה ע"י משיח בן ייסף בעקבות משיחא, ועל ידו קיבוץ גלויות ואתחלתא דגאולה.
טז) חמשה דברים מסייעים להשגת חכמת התורה: תיקון המידות, מצוות ומעשים טובים, לימוד תורת הנסתר, לימוד תורת הדקדוק ולמוד סגולות הטבע בשבע החכמות (הנימנות לעיל).
על חוקי הדקדוק כתב רבנו הרבה. בחיבוריו הקדושים בתורת הקבלה גם חיבר חבורים מיוחדים על תורת הדקדוק וחכמתה, גם עורר בהקפדה מרובה על נחיצות וחשיבות הלמוד הזה, הן למען דייקנות הלשון והן למען השגת חכמת התורה ויסודות הבריאה כולה כנודע, שבתורה כלולים כל הנבראים וכל חכמת התורה צפונה בסוד "האותיות והנקוד" וכאמור בזוה"ק "איסתכל באורייתא וברא עלמא" וכמו שאמרו חכמינו ידע בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ28 ועיקר צירוף אותיות הוא ע"י הדקדוק והנקודות, בתורת הדקדוק צפונה חכמה עילאית נשגבה, גם בצורה הפשוטה של לשון הקודש בדקדוקיה אנו רואים חכמה פלאית חכמת אלקים נפלאה הן מפאת הקיצור והן מפאת המשקלים והנטיות. חכמת הדקדוק היא הנשמה האצילית של לשוננו הקדושה לשון תורתנו ושפת אלקים חיים ושפת מלאכי השרת, בתורת הקבלה מדובר הרבה על סוד "האותיות והנקוד" וכמובא ב"סוד קדושים" שהדיבור בלשון הקדש נותן נחת רוח ליוצר בראשית. וכמו שאנו אומרים בתפילה על מלאכי השרת: להקדיש ליוצרם בנחת רוח בשפה ברורה ובנעימה וכו' ומכ"ש הדיבור בלשון הקדש בארץ ישראל כמובא במדרש כל הדר בארץ ישראל ומדבר בלשון הקדש ואוכל חולין בטהרה מובטח לו שהוא בן עולם הבא,29 וגדול הוא כה הדקדוק עפ"י חז"ל (מסכת ברכות דף טו) הקורא קריאת שמע ומדקדק באותיותיה וכו' ובמובא בחז"ל שהעולם נברא בלשון הקדש נמצא שכל העוסק בלשון הקודש ודקדוקיה הנהו בבחינת שותפו של הקב"ה במעשי בראשית וכשם שמצוה לדבר בלשון הקדש, כך מצוה לדעת את טעמיה ודקדוקיה.
 
תכלית הגאולה, גאולת האמת וקידוש ה'
נשגיב כחנו לתכלית הגאולה, אשר היא גאולת האמת וקידוש ה' עפ"י ביאור רבנו בפסוקים (ישעיה נ"ב): "כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון" היינו קבוץ גלויות "פצחו ורננו יחדיו חרבות ירושלים" היינו בנין ירושלים וביעורכם רוח הטומאה מן הארץ. "כי נחם ה' עמו גאל ירושלים", היינו גאולת האמת, כי ירושלים נקראת עיר האמת "חשף ה' את זרוע קדשו לעיני כל הגויים" וכו', היינו קידוש ה', בדברי הנבואה האלה ובהמשך הפסוק שם "וראו אפסי ארץ את ישועת אלקינו" נרמז נצחון ישראל במלחמת גוג ומגוג ע"י משיח בן יוסף עפ"י רבנו (הערת המעתיק : בספר "ליקוטי אגדות דף ט"ו אגדה נ"ג) תהיה מלחמת גוג ומגוג אחרי גאולה ראשונה משעבוד מלכיות. ועפ"י הביאור דלעיל נראה ברור כי ההכשרה לנצחון הגדול הוא ע"י גאולת האמת וקידוש ה'.
מכאן נוכל להבין היטב את דברי רבנו בפרק "סוד האותיות" שבקיבוץ גלויות יגבר הסטרא אתרא (הערת המעתיק : בספר ליקוטי הגר"א "סוד האותיות" דף מ' שם מביא "באר יצחק" את דברי הגר"א על הפסוק: "ופדויי ה' ישובון" שזה נאמר על משיח בן יוסף שהוא הגואל הראשון ועל ידו יהיה קיבוץ גלויות ואז יגבר הסט"א ביותר בעקבות משיחא), ובהיות שעיקר השאיפה של הסט"א הוא לעקור את האמת, וזהו מה שאמרו, עשו שונא ליעקב כי יעקב הוא בטוריא דאמת, ככתוב "תתן אמת ליעקב" ובהיות. שהסט"א יודע שתכלית הגאולה היא גאולת האמת וקידוש ה' הבאים עם קבוץ גלויות ובנין ירושלים כמבואר לעיל, ובהיות שיודע הסט"א שכל מה שעקבות משיחא הולכים ומתקרבים, הולך ומתקרב קיצו של כח הטומאה לכן מתאזר הסט"א בכל כח עוז מלחמתו לעקור את האמת ואת כל פעולה טובה המביאה לידי קידוש השם ומכאן נוכל להבין את דברי חז"ל על עקבות משיחא (מסכת סוטה דף מ"ט) שם מונה הגמרא: בעקבות משיחא האמת נעדרת וחוצפה יסגי, בן מנבל אב ונערים פני זקנים ילבינו. מדוע באים כל אלה במיוחד בעקבות משיחא יותר מאשר בזמן אחר? בשביל שגאולת האמת וקידוש ה' הם תגלית הגאולה עם קיבוץ גלויות ובנין ירושלים לכן מתגבר הסט"א בכל כח מלחמתו ביותר בעקבות משיחא לעקור את האמת והמלה "נעדרת" - "האמת נעדרת" פירושה נעקרת לפי סדר אתב"ש שהד' נחלפת בק' ולכן בעקבות משיחא האחרונים תגדל המדה של כפיית טובה ושילום רעה תחת טובה באופן שלא היתה כמוה מיום בריאת העולם.
"בעקבות משיחא" שבחז"ל תרתי משמע בזמן עקבות משיחא ובעצם עקבות משיחא כלומר בעצם הפעילות של אתחלתא דגאולה שהן קבוץ גלויות, בנין ירושלים, גאולת האמת וקידוש ה' כדלעיל, אז יגבר הסט"א להפריע ולהכשיל ע"י עקירת האמת ומניעת קדוש ה' ועל זאת נאמר (תהלים פ"ט) "אשר חרפו עקבות משיחך".
ומה חזק הוא נח הסט"א שעלה בידו להסתיר מעיני האבות הקדושים את סכנת הקליפות: מעיני אברהם אבינו, את קליפת ישמעאל, מעיני יצחק אבינו את קליפת עשו, ומעיני יעקב אבינו את קליפת התרפים, ובעקבות משיחא גובר הסט"א ביותר להכות גם תופשי תורה בסנוורים30.
את כל זאת חובה עלינו לדעת ולהבין מראש בעבודתנו הקדושה למען קבוץ גלויות ובנין ירושלים, לדעת מראש כי במדה שהעבודה הקדושה הזאת תגדל - יגבר הסט"א להפריע ולהכשיל בנשקו העיקרי שהוא עקירת האמת כמבואר לעיל עפ"י דברי חז"ל ודברי רבנו הגר"א ובידענו כל זאת מראש את שאופתו וכח מלחמתו של הסט"או נדע את אופני הדרך ואת דרכי המעשה שלפנינו, נדע כיצד להלחם נגדו, בזה לעומת זה היינו הסט"א רוצה לעקור את האמת ולהביא לידי חלול השם ואנחנו נלחם נגדו ע"י גאולת האמת וקידוש ה', גם זה נכלל בכונת הכתוב "מלהמה לה' בעמלק מדור דור" וכח חותמו של הקב"ה שהוא אמת יעמוד לנו על כל צעד ושעל במלחמתנו זו ועלינו לזכור כי כח זה בא אמנם באופן ניסי מן השמים עפ"י חז"ל (סנהדרין מ"ד) בענין המעשה שנפלה פיתקא מן הרקיע, "דהוי כתיב ביה אמת שהוא חותמו של הקב"ה", אך בכל דבר מצוה דרוש איתערותא דלתתא ועל זה נאמר "אמת מארץ תצמח", והיה כאשר אנו נעשה למען גאולת האמת מלמטה אז נסתייע מלמעלה בכח חותמו של הקב"ה והיות שמרכזו העיקרי של הסט"א הוא בשערי ירושלים עפ"י הכתוב (עובדיא א') "באו שעריו על ירושלים ידו גורל" ועפ"י הכתוב "לפתח חטאת רובץ" נגד "פתחא דקרתא" דירושלים כי כל שאיפתו של כח הטומאה הוא להתאחז במרכז הקדושה ועל דא נאמר יגער ה' בך השטן הבוחר בירושלים, לכן כאן פה עיה"ק ירושלים ת"ו כאן הוא המקום והמרכז, כאן הוא לנו הכח העליון להשיב מלחמה שערה נגד שרו של עשוומלחמתו לעקור את האמת31.
 
תקף חטא המדגלים ע"י בנין ירושלים
חטא המרגלים במדבר בימי משה הוא אחד החטאים הכלליים הגדולים הרובץ על עם ישראל בכל הדורות עד היום,32 על פי מדרש רבותינו נגזרה בכיה לדודות בגלל חטא המרגלים, בכיה על חרבן ביהמ"ק, חרבן ירושלים ושממת הארץ, במדה מרובה סבלו וסובלים ישראל בכל הדורות סבלות ותלאות הגלות המרה בגלל חטא המרגלים חלק גדול של עונש החטא הזה הוטל בעצם ימי המעשה של החטא בדור המדבר, כמבואר בתורה אך שארית העונש נתחלקה לחלקים שהוטלו על כל הדורות ר"ל.
תקון רב לחטא המרגלים יכול לבוא ע"י גאולת ירושלים ובנינה וע"י הפעולות לקיבוץ גלויות, לפי הכלל הידוע כי זה לעומת זה עשה אלוקים ומדה כנגד מדה היא הן לחוב והן לזכות, תקן במה שפגמת, לתקן כל דבר לפי המקום לפי הזמן לפי המעשה ולפי הפרסום, והנה חטא המרגלים שהביא בכיה לדורות כדרשת רבותינו על הפסוק "ויבכו העם בלילה ההוא" אותו לילה היה ליל תשעה באב, שבו נחרב בית המקדש, נמצא שתקון חטא המרגלים צריך להיות ע"י בנין בית המקדש, ולפני בנין בית המקדש צריך להיות בנין ירושלים כמבואר עפ"י רבינו לפי הפסוק "ירושלים תבנה והיכל הוסד" שנאמר על אתחלתא דגאולה האחרונה כמו בימי כורש.
ובעוה"ר, רבים הם החוטאים חטא גדול של וימאסו בארץ חמדה, גם רבים מתופשי התורה לא ידעו ולא יבינו שנתפשו בחטא המרגלים, נסחפו בקליפת חטא המרגלים בכל מיני סברות כוזבות ותואנות שוא ומדוחים, גם מכסים את סברותיהם בדעה המופרכת שאין מצות ישוב ארץ ישראל נוהגת בזמן הזה, דעה זו שכבר הופרכה עפ"י גאוני עולם ראשונים ואחרונים, המרגלים האלה רוצים להיות יותר גדולים מרבותינו תנאים ואמוראים שקבעו שישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות שבתורה, ורבינו הרמב"ן זיע"א שקבע את מצות ישוב אר"י במצות עשה שבתורה וירשתם אותה וישבתם בה, ורבינו בעל התוספות יו"ט שלפני הגאולהתהיה אתחלתא כמו שהיה בימי כורש בימי בית שני וכן רבינו השל"ה הקדוש (בשער האותיות) המבאר את גודל מצות ישוב אר"י בכל עת ובכל זמן לא פסקה הקדושה של מצוה אף לרגע אחד ומי גדול לנו בכל הדורות האחרונים כרבינו הגר"א קדוש ישראל אשר בדברים חוצבים להבות אש האיץ בתלמידיו לעלות לאר"י ולעסוק בקיבוץ גלויות והרבה לזרז את תלמידיו להחיש את קץ המגולה לקרב קץ הגאולה ע"י ישוב אר"י, כמעט בכל יום דבר אלינו רבינו ברתת והתרגשות כי "בציון ובירושלים תהיה פליטה", ולא לאחר את המועד. מי ימלל ומי יתאר את גודל דאגתו של רבינו בדברו אלינו הדברים כאלה וכאלה ברוח קדשו ובדמעות בעיניו, גם הסביר לנו כמה פעמים שדעתו של רב יהודא (כתובות דף ק"י) שאמר העולה מבבל לאר"י עובר בעשה, גם לדעתו של ר' יהודה הרי אמר רק מבבל ולא משאר ארצות וגם על עליה מבבל דעתו של ר' יהודה היא דעת יחיד ומופרכת מעיקרה בגמרא שם ובמפרשים, זאת ועוד, ר' יהודה מסתמך על הפסוק בבלה יובאו ושם יהיו "עד יום פקדי" (ירמיה כ"ז) מה פירוש יום פקדי? הנה עלית עזרא ונחמיה היתה מגלות בבל וכל פקידא משמים צריכה להיות תחילה פקידא באיתערותא דלתתא וכמו שרבינו אומר בכמה מקומות שהפקידא בעקבות משיחא תהיה תחילה כמו בימי כורש בימי בית שני הבאה מסטרא דשמאלא במדת הדין היינו איתערותא דלתתא.
מה גדול הוא הכאב של העובדא שרבים מאחב"י וביניהם גם מעשירי עם שבמדינות רוסיא אשר התכוננו בהתלהבות לנסוע לאר"י במצות רבינו הגר"א ונתקררו דוקא ע"י כמה מתופשי התורה אשר לא ידעו ולא יבינו וזאת מה שכתב רבנו כי בקבוץ גלויות יגבר הסטרא אתרא ר"ל וזאת מה שנאמר במדרש כשישראל יוצאים מן הגלות עמלק מזדמן להם בדרך. וזהו כח הטומאה אשר ע"ז נאמר "אשר קרך בדרך" מה חזק כוחו כח השטן שהכניס דעה כוזבת גם בתופשי התורה לעכב את הגאולה הרי המרגלים היו גדולי ישראל והשטן השיאם ר"ל.
ועוד לזאת, בין המעכבים שבגולה יש גם כאלה המפריעים לשלוח תמיכה לחיזוק הישוב באר"י. שומעים אנו מפי השדרים (המשולחים) שלנו, כמה מעשים נוראים מעין אלה, לדוגמא אחד מהם: ביום היארצייט (יום השנה) של רבינו הגר"א זצ"ל דרש אחד משדרינו בבית הכנסת בעיר... בעד חיזוק הישוב באר"י, אחריו עלה הבמתה גבאי הקהילה ואמר עסק חדש יצרו גבאי הכולל בירושלים, אינם מסתפקים בבקשת נדבות בעד לחם לעניים אלא גם נדבות לבנין ירושלים לקנות שדות וכו' וכו' להרחבת הישוב, ועוד חלומות כאלה אם היא עת רצון מלפני ה', אמר אותו גבאי, להביא את הגאולה אז אין צורך לקנות שדות וכו' והנה אותו גבאי שאין לו שום מושג מדרכי הגאולה ואינו יודע או שאינו רוצה לדעת את דברי הנביא "שדות בכסף יקנו" בארץ בנימין ובסביבי ירושלם וכו' (ירמיה ל"ב), ודברי הנביא "הרחיבי מקום אהלך" שכל אלה נאמרו על האתחלתא דגאולה כפי שבארתי בפרקים הקודמים. ומה שאמרו חז"ל כך היא גאולתן של ישראל קימעא קימעא באה, לאילת השחר וכו' וכל אלה נאמרו על האתחלתא דגאולה כעני על חמור, כל זמן שלא זכינו לגאולה השלמה בענני שמיא ב"ב, ורבינו הגר"א מדבר בהרבה מקומות על גאולה ראשונה משעבוד מלכיות ע"י משיח הראשון משיחא דאתחלתא משיח בן יוסף שביעודו קיבוץ גלויות באיתערותא דלתתא, מה פירוש משיח הראשון וגאולה ראשונה שבדברי רבינו הגר"א, הרי זו היא ההכשרה הבאה לפני משיח בן דוד. ומה יאמרו אותם בעלי הסברות העקומות לדברי חז"ל "כשתהא ירושלם נבנית בן דוד בא" ועל הפסוק "ובאו לציון גואל" (ישעי' נ"ט) נאמד במדרש וברש"י על פסוק זה "כל זמן שציון אינה בנויה הגואל לא בא", אכן איזובי הקיר באו לנצח את ארזי הלבנון, אין זאת כי אם קליפת המרגלים מדברת מתוך גרונם, אכן זה מה שאמרו חז"ל בעקבות משיחא האמת נעדרת וחוצפה יסגי, חוצפה גם נגד הדברים הקדושים של נביאינו וחוזינו, חוצפה נגד גדולי ישראל הקדמונים ונגד דעתו ומצותו הקדושה של קדוש ישראל רבינו הגר"א ואנו תפלה שכל אלה שהרוח העמלקית שוררת בקרבם, שישובו מהר מדרכם הרעה, והוא רחום יכפר עון;
וכפי שבארנו תקון חטא המרגלים צריך לבוא אך ורק ע"י בנין ירושלם והרהבת הישוב במצות הרחבה, צו הנבואה הרחיבי מקום אהלך וכו' בסעד"ש.
במצות הרחבה שפע ברכות רבות המיוחדות לארץ ישראל, סגולת ההתרחבות מסועפת להרבה דברים בשבעה עשר סוגי הרחבה וסימנך ראה בטו"ב ירושלם:33
התרחבות בשטח המקום, במובן האמור "הרחיבי מקום אהלך" היינו הרחבת ההתישבות. התרחבות במספר המתישבים באר"י במובן הדברים של יצחק אבינו אחרי שעלה בידו להשיג את ברכת הארץ בזריעה ובמים ויקרא שמה רחובות ויאמר "כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ", היינו התרחבות בהתישבות ובמספר הנפשות, הרחבה בטוב הארץ במובן האמור (שמות ג') ארץ טובה ורחבה כי מלת רחבה בזה אין כוונתה על גודל מידתה של ארץ ישראל שהרי הרבה ארצות בעולם גדולות יותר מאר"י אלא הכוונה על התרחבות סגולת הטוב שבה במובן האמור לעיל, התרחבות בתורה ומעשים טובים במובן האמור "ברוך מרחיב גד" שפירושו הוא מזל טוב ואין טוב אלא תורה ומצוותת ועל פי הכתוב (תהלים קי"ט) "רחבה מצוותך מאד" וכאמור (שם) "ואתהלכה ברתבה כי פקודיך דרשתי", ברחבה היינו ארץ ישראל על פי הכתוב "ארץ טובה ורחבה" הרחבה בחכמת התורה וישראל במובן האמור (איוב י"א) "ארכה מארץ מדה ורחבה מני ים",35 הרחבה מצרה ומצוקה כאמור "בצר הרחבת לי", "מן המיצר קראתי י-ה ענני במרחב י-ה",36 הרחבה בהתעלות הקדושה במובן האמור (יחזקאל מ"א) "ורחבה ונסבה למעלה למעלה", הרחבה בברכת הארץ על פי האמור (ישעיה ל') "כר נרחב" בנוסח הפסוק "ונתן מטר זרעך אשר תזרע את האדמה ולחם תבואות האדמה והיה דשן ושמן ירעה מקניך ביום ההוא כר נרחב" התרחבות על כל גבולי הארץ על פי האמור (שמות ל"ד) "והרחבתי את גבולך", "ואם ירחיב ה' אלקיך וכו' ונתן לך את כל הארץ" וכו', ועל פי הכתוב "ברוך מרחיב גד" שעפ"י המדרש וברש"י על פסוק זה נאמר זה גם על הרחבת הגבולות ועפ"י דרשת רבותינו עתידה ירושלים להתפשט וכו' עתידה ירושלים להתרחב וכו', התרחבות ובטחון בכל צעד וצעד על פי האמור (שמואל ב' כ"ב) "תרחיב צעדי תחתני ולא מעדו קרסלי", וכאמור (דברים י"ב) "כי ירחיב ה' את גבולך", הרחבה פרטית לכל אחד המשתתף במצות הרחבה הכללית על פי האמור (משלי י"ח) "מתן אדם ירחיב לו ולפני גדולים ינתנו", הרחבה בפועל ידים במובן האמור (שופטים י"ח) ו"הארץ רחבת ידים", הרחבה במימי הארץ במובן האמור "חזה ציון קרית מועדנו וכו'", "כי אם שם אדיר ה' לנו מקום נהרים יאורים רחבי ידים", ועל פי האמור (תהלים ק"ד) "זה הים גדול ורחב ידים" ועל פי האמור (משלי ה') "ברחובות פלגי מים" (בהשואה לכתוב "והארץ רחבת ידים"), הרחבה בעבודת בנין ירושלים במובן האמור (נחמיה ד') "המלאכה הרבה ורחבה", הרחבה במשמני הארץ עפ"י הכתוב (שם י') "והארץ הרחבה והשמנה", הרחבה בכיבוש הארץ על פי הכתוב (שופטים י"ח) "והארץ רחבת ידים כי נתנה אלקים בידכם", ועל פי הכתוב (תהלים ל"א) "ולא המגרתני ביד אויב העמדת במרחב רגלי", ועל פי הכתוב (שמואל ב' כ"ב) "ויוצא למרחב אתי יחלצני כי חפץ בי", הרחבה של מדת הרחמים בבנין ירושלם, עפ"י הכתוב "תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד" וראשי התיבות של שרשי הפעל בפסוק זה הם האותיות "רחבי ואחרי זה כתוב "כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחננו" היינו בנין ירושלם ונטיעת אדמת אר"י (וגם במלים "עפרה יחננו", ראה רבינו רמז על יעודו בשמו "אליהו בן שלמה" בחושבנא), וכן מה שכתוב (ירמיה ל') "הנני שב שבות אהלי יעקוב ומשכנותיו ארחם" ורבינו אמר לנו גם רמז ע"ז "משכנותיו" בגימטריא "ארץ ישראל" כי גם אהלי יעקב היינו בתי ישראל זקוקים למדת הרחמים, עפ"י מה שמובא במדרש וברש"י על הפסוק מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל, "אף כשהם חרבים לפי שהם משכון עליהם, וחורבנן כפרה על הנפשות שנאמר כלה ה' את חמתו ובמה כלה, ויצת אש בציון", הדיוק בדברי המדרש הוא כי משכנותיך הוא לשון משכון, כלומר שאם ישראל יחטאו יפול העונש על הבתים ולא על הנפשות ועל זאת אמר רבינו, הובטח לנו ומשכנותיו ארחם היינו שגם על הבתים תחול מדת הרחמים וגם בשביל זה כתוב שם יעקוב בוא"ו שהיא במדת הרחמים ובאותו פסוק גומר ונבנתה עיר על תילה "ארמון על משפטו ישב" כי"ר, וכן ממה שהובטח לנו במצות הרחבה, הרחיבי אהלך וכו' (ישעי' נ"ד) ושמתי כדכד שמשותיך היינו חומותיך כפירוש רש"י (ב"ב ע"ה) היינו מדת הרחמים במדת הדין כהבטחת הקב"ה (בגמרא שם) בענין שהם וישפה להוי כדין וכדין. וכבר בארתי בפרקים הקודמים שבאותו פרק (ישעיה נ"ד) ראה רבינו רמזים נשגבים בשמו על יעודו לקיבוץ גליות ובנין ירושלם. ועוד הרבה בחינות בסגולת הרחבה בארץ ישראל, ברכותיה ומצוותיה, (עוד ידובר על זה להלן פרק ז'). ולמה נכללו כל הסגולות הטובות של ארץ ישראל במצות הרחבה, מפני שמלת "הרחבה" היא לעומת מלת "החרבה" (חורבן), כידוע בסוד תורת הקבלה שבהרבה דברים, הקללה נהפכת לברכה על ידי שנוי סדר האותיות של המלה והרבה דוגמאות במובן זה מובאות בתורת הקבלה ועפ"י כונת חז"ל "זה לעומת זה עשה אלקים" וכו' טוב לעומת רע, הרחבה לעומת החרבה.
ועלינו לדעת מראש שכל הסגולות היקרות הכלולות בברכת הרחבה באות רק כשהפעולה נעשית תחילה ע"י בני ישראל עצמם באיתערותא דלתתא כפי שאומר הכתוב "הרחיבי מקום אהליך" וכפי שנאמר ביצחק אבינו שהוא בעצמו התחיל בזריעת האדמה ובחפירת הבאר ואחר כך באה ברכת ההרחבה מן השמים וכמו שנאמר "יצו ה' אתך את הברכה באסמיך ובכל משלח ידיך", "יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך בעתו ולברך את כל מעשי ידיך".
כל פעולה ופעולה של מעשי הרחבה באתערותא דלתתא הנמנים לעיל מושכת שפע עליון מהמרחב העליון שהוא ירושלים של מעלה הנקראת "מרחבי-מרום" ומקרבת את הגאולה.
כל הפעולות הכלולות ב"מצות הרחבה" חובה לעשותן ולחזקן בלי הפסק ובלי שום השהיה כדברי הנבואה שם הרחיבי מקום אהלך וכו' אל תחשוכי היינו אל תפסיקי ויתדותיך חזקי.
באותו פרק שבו נצטוונו על "מצות הרחבה" "הרחיבי מקום אהלך" יש לנו גם הבטחה נאמנה "כל כלי יוצר עליך לא יצלח וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי זאת נחלת עבדי ה' וצדקתם מאתי נאום ה'".
ובדברי ברכתו הקדושה של רבינו לתלמידיו, אלה שהבטיחו לו נאמנה לנסוע לארה"ק, אמר לנו בהתרגשות רבה, אשריכם שתזכו לקיים מצות ישוב ארץ ישראל השקולה כנגד כל המצות שבתורה, אשריכם שתזכולהיות שותפיו של הקב"ה השב שבות יעקב ומשננותיו ירחם, הבונה ירושלם, המציב גבול אלמנה, המרחיב גבול ישראל, אשריכם שתזכו לקיים מצות הרחבה עפ"י צו הנבואה הרחיבי מקום אהלך (ישעי' נ"ד) שמצוה זו תביא את קיבוץ הגלויות ברחמים, ככתוב שם אחריה כי ימין ושמאל תפרוצי וזרעך גוים יירש וערים נשמות יושיבו וגו' וברחמים גדולים אקבצך37.
 
1     ברשימה "עלית קיר" על חיבורי הגר"א, המצורפת לספר "עליות אליהו", מובא שהגר"א חיבר ספר על דקדוק עברי בשם "דקדוק אליהו", ספר על חכמת המשולשים וההנדסה בשם "איל משולש" וחיבור ארוך על התכונה, שנשאר בכתב יד. חזון ציון, עמ' 23, סוף הערה 24. על חובת הידיעה בשבע חכמות, מובא בספר מדרש שלמה עמ' 155-125. "עפ"י שיטת רבנו הגר"א ומצותו לתלמידיו על יסוד מקורים רבים מתוך דברי הגר"א עצמו ומתוך דברי תלמידיו המובאים להלן בדרשה זו, - חובה רבה היא ללמוד את שבע החכמות שבמחקרי הטבע "מחקרי ארץ", ביחוד מוטלת חובה זו על תלמידי חכמים ויראי ה' באמת "ראשית חכמה יראת ה'", כדי להבין ולהשיג יותר את עמקי חכמת תורתנו הקדושה וסודותיה העילאיים ולמען קידוש שם שמים וחכמת ישראל לעיני הגויים... הגאון ר' ישראל משקלוב תלמיד הגר"א, בהקדמתו לספרו "פאת השלחן" שבה מדבר הרבה על ערכו של הגר"א, אומר בין השאר בלשון זו: 'כה אמר, כל החכמות נצרכים לתורתינו הקדושה וכלולים בה...' והגאון ר' מנחם מנדיל משקלוב תלמיד הגר"א, בהקדמתו לביאור הגר"א על מסכת אבות (שקלוב תקנ"ט) בקשר לידיעותיו של הגר"א בחכמות הטבע אומר בלשון זו: 'מי יוכל למלל ולספר קצות ידיעותיו ופלאות חכמותיו איך שידע כולם על בוריים... וכן שאר החכמות... וכולם היו לו לרקחות ולטבחות לחכמת תורתנו הקדושה'... בני הגר"א בהקדמתם לספר "אדרת אליהו" (תקס"ד) מספרים דברים נפלאים על ידיעותיו של הגר"א "בשבע החכמות" עוד מימי צעירותו ועל שיטתו הקפדנית ללמוד את מחקרי הטבע לשם השגת חכמת התורה", שם, עמ' 128-125. וראה בספר עליות אליהו, דף כג.
2    בשביעאה. שם בזוהר מדובר גם על כמה דברים השייכים לאתחלתא דגאולה.
3    משיחא דאתחלתא. ראה בספר "תולדות יצחק", ביאור לביאור הגר"א על ספר יצירה חלק ב' דף קמ - קמ"א ודף קמ"ד.
4    שבעה ספרים. במסכת שבת קט"ז ע"א "חצבה עמודיה שבעה אלו שבעה ספרי תורה" ביאור רש"י: דפרשה זו (פרשת ויהי בנסוע) ספר לעצמו, נמצא של מעלה ספר לעצמו ושל מטה ספר לעצמו. לפי זה ספר במדבר נחלק לג' ספרים. ומשווה זאת כאן לשבע החכמות.
5        גם שדודה. הכוונה לדבר ידוע שבהרבה מקרים העבירו שונאי ישראל הרבה המצאות חשובות שנעשו ע"י מומחים יהודים לזכות אחרים לא ידועים.
6        כי כארץ... כפי המבואר לעיל. הרי"ר מבין שהפירוש כאן הוא אינו של השוואה אלא של תנאי: כאשר תשוב האדמה ותצמיח את זרועיה, אז ה' יצמיח. היינו שהגאולה תלויה בפריחת ארץ ישראל.
7        קימעא. עפ"י חז"ל ירושלמי ברכות כך היא גאולתן של ישראל קימעא קימעא כאילת השחר. נהורא דמב"י. ראה לעיל פרק א, תולדות יצחק, ספר יצירה, דף קם.
8           איה חכמתן של ישראל, ראה ספר עליות אליהו, דף כג.
9           ספרא דצניעותא. דף לד ע"א.
10         ראה באור הגר"א לפסוק חצבה עמודיה שבעה, משלי ט. א.
11         כדברי המדרש. בראשית, פרק ב, ויפל ה' אלקים תרדמה. מעינות תהום. זוהר פרשת וירא.
12         ראה בספר תולדות יצחק, לספר יצירה, חלק ב, קטז ע"ב: "והנה כבר הובא לעיל מה שכתב רה"ג הגר"א ז"ל בתיקונים שמעט ממה שיחדש משיח זוכים גם עתה מיחידי הדור הראויים לזה הוא בבחינת נפש".
13         משעבוד מלכויות. ליקוטי הגר"א, באר יצחק, דף מ', סג.
14           דברי הזוהר הנ"ל. פרשת וירא, דף קיז.
15         חיה אחת ששמה ישראל. דבר זה נזכר גם בפרק "חיות הקודש" בפיוטים לקדושה של חג השבועות, ובסידורים רבים אחרי תפילת שמונה עשרה.
16         קידוש השם במידה כבירה. סיפור מעניין הובא בספר עליות אליהו, דף כג ע"ב, הערה לא. עיין שם.
17         בן ח"י שנה. ר' הלל נולד ביום ב' דראש השנה תקי"ח, בעיר שקלוב, ראה מדרש שלמה, עמ' 140, הע' 41.
18     מומר להכעיס. הוא המומר יאקובוביץ הידוע, שהפיץ דעות כוזבות וביאורים מסולפים על דברי התורה.
19      דודי ר' נטע נאטקין. רויזא רחל, אשתו של ר' בנימין, היא אחותו של ר' נטע נאטקין משקלוב.
20      כי כל בשמים ובארץ. שייך לספירת יסוד, ראה לעיל פרק ב, אות סט.
21     פרשת וירא, קיז.
22     בסעד"ש. עליות אליהו, דף יג.
23      ראה בספר עליות אליהו, דף כב.
24      הגאון ר' חיים מוואלוזין כותב בהקדמתו ל"ספרא דצניעותא", כי עוד בהיות הגר"א נער צעיר לימים (לפני י"ג שנה) התחיל ליצור גולם, וכשהיה באמצע עשייתו מנעוהו מן השמים. עפ"י בעל קול התור, לעיל פרק ג, עשה זאת הגר"א ע"י שני כוחות טמירין, ע"י צירוף אותיות, וע"י כוחו הגדול השבע החכמות.
25  חכמתם ובינתכם. בעל קול התור מבאר שבאיתערותא דלתתא באה תבונה לפני חכמה, במובן "מבין דבר מתוך דבר", וכנגדה באה החכמה שעיקרה היא באיתערותא דלעילא במדה שווה, בקשר לזה אומר גם רמז "חכמתכם" עולה כמספר "ובינתכם".
26  המלאך מט"ט. בספר שער הגלגולים, דף מה, מובא שמט"ט ויוסף משורש אחד הם, שורש זיהרא עילאה. ובספר הנ"ל דף לג מובא ג"כ שבאותה לילה של יום צאתו מבית האסורים זכה לעלות לגדולה בבחינת חנוך שהוא מש"ט.
27  האותיות השניות. י, ש, ת, צ, ו, מ, = שבע חכמות = 846.
28         בצלאל. ברכות נה, ע"א.
29         ירושלמי, שבת, פ"א ה"ג: "כל הקבוע בארץ ישראל ואוכל חולין בטהרה ומדבר בלשון הקודש וקורא את שמע בבקר ובערב מובטח לו שהוא בן העולם הבא".
30      ראה בספר מדרש שלמה, דרשה ל, עמ' 75-74. "עפ"י רבותינו היה לאמותינו שרה רבקה רחל ולאה יתרון על האבות ברוח הקדש. שרה ראתה ברוח קדשה את הסכנה של קליפת ישמעאל יותר ממה שראה אברהם אבינו... למדנו שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות, היינו שדרגת הנבואה של שרה היתה יותר גדולה מאשר לאברהם. רבקה ראתה ברוח קדשה את הסכנה של קליפת עשו... רחל ראתה ברוח קדשה את סכנת הקליפה של התרפים של אביה לבן, מה שיעקב לא ראה... מדוע נעלמו מעיני האבות... כי הסטרא-אתרא (רוח הטומאה) ידעה כי השפע של רוח הקדש נתן להאבות ועשתה כל אשר בכחה להסתיר מעיניהם את סכנת הקליפות ולא ידעה הסטרא-אתרא את סוד רוח הקדש שנתנה לאמהות לכן ראו האמהות ברוח קדשן את סכנת הקליפות ועשו בכל מסירות נפשן לקדם את פני הרעה".
31            להתאחז במרכז הקדושה. ראה מדרש שלמה, עמ' 107, הע' 2.
32            ראה בהרעבה בספר מדרש שלמה, עמ' 107, הע' 2.
33            וראה מאמר הגאולה לרמח"ל, אות עג, ירושלים תש"ן, עמ' ע. "על כן שם חברתנו "מאה שערים" ושם המקום "רחובות" כי עתה ירחיב ה' לנו ופרינו בארץ" "יש לציין כי עפ"י הדברים המפורשים... היה השם היסודי של שכונת "מאה שערים" בתחלה - -רחובות"-. מדרש שלמה, עמ' 78, הערה 1.
34      ברוך מרחיב גד. שפירושו הוא מזל טוב ואין טוב אלא תורה ומצוות. ראה רה"י, בראשית ל, 0, בא-גד, עפ"י המדרש שם. גם ירושלים וכל ארץ ישראל הם בטוריא דטוב, עפ"י הכתוב ההר הטוב הזה והלבנון, וראה בטוב ירושלים, לראות בטוב ה' בארץ חיים. מדרש שלמה, עמ' 118, והע' 4.
35      ארנה מאדץ מדה ורחבה מני ים. ארכה מארץ מדה = אליהו בן שלמה זלמן = 606.
36      מרחבי-ה. הוא אחד מקנ"ו הבחינות, ראה לעיל פרק ב. ואחד משמותיה של ירושלים וארץ ישראל. ולברך את כל מעשי ידך. לעיל פרק ב, אות קו. הצלחה על ידי עשיה. הוא עשה ה' מצליח בידו = תריג = 613. ר"ת של: מ'ן ה'מיצר ק'ראתי י'-ה ע'נני ב'מרחבי-ה = חזון ציון = 227, כי אחת היא מרחבי-ה, ראה פסחים קיז. וראה בספר מדרש שלמה, עמ' 121, הע' 13; עמ' 123, הע' 19.
37      פזמון חד גדיא.
הרב כשר כותב בספרו "התקופה הגדולה", שמצא בין כתבי היד, שפרק זה שייך לספר "קול.התור" ומקומו כאן. לפיכך הבאנו כאן את הביאור לפזמון, כפי שהוא מופיע בספר "מדרש שלמה", עמ' 48-47.
פזמון זה שאנו שרים אותו בליל פסח בסוף ההגדה, תוכנו נשגב ומשמעותו עמוקה מאד. בתוכו צפונות מצד אחד סבלותיו של ישראל, ומצד שני-תשועותיו. וקץ הגאולה השלמה בסוף.
עפ"י באורי הגר"א וביאור בעל "קול התור" תלמידו, מוצגת לפנינו בפזמון זה מערכה גדולה ומקיפה, של עם ישראל בכל הדורות עד ביאת הגואל ועד בכלל. במערכה זו עומדים החוגים האלה: א) כנסת ישראל בכללה. ב) לעומתה מדת הקנאה והשנאה השוררת בתוך ישראל. ג) חוג המחבלים בישראל, והם; ישמעאל, עשו וארמילוס הרשע שר הערב רב. ולעומתם: ד) חוג המושיעים והם: מטה האלקים ע"י המלאך מטט שר הפנים. ומשיח בן יוסף. ה) המושיע והמכריע, הוא הקב"ה בכבודו ובעצמו.
בביאור הדברים: א) כנסת ישראל מכונה כאן בשם חד גדיא. כי היא כגדיה יחידה בין שאר אומות העולם העומדות עליה בכל דור ודור לטורפה. ועפ"י רבנו הגר"א רמוזה בכנוי חד גדיא, הברכה שיעקב אבינו קנה מאביו בשני גדיי העזים ומסרה ליוסף. וזוהי המשמעות של "דזבין אבא בתרי זוזי". ב) מדת הקנאה והשנאה מכונה בפזמון זה בשם "שונרא" כפי שהגר"א מבאר, כי החתול דרכו לקנא ולשנוא, ומדה זו היא הגורמת בעיקר לכל צרות ישראל ולשליטת הכוחות המשחיתים האמורים שהם ישמעאל, עשו וארמילוס הרשע. ג) חוג המחבלים בישראל הראשון ישמעאל, מכונה בפזמון זה בשם "כלבא" שמקורו היה במצרים, הדא דכתיב "ולבני ישראל לא יחרץ כלב לשונו". השני הוא עשו, הוא אדום והוא עמלק, ומכונה בפזמון זה בשם "נורא", כמבואר בתורת הקבלה. השלישי - ארמילוס שר הערב רב המכונה בפזמון זה בשם "תורא", ומלאך המות הוא השטן והוא היצר הרע. ד) חוג המושיעים: הראשון, מטה אלקים, מכונה בפזמון זה בשם "חוטרא". והוא מטה כלפי חסד אשר בו נעשו ונעשים כל הנסים והנפלאות שה' עשה ועושה לישראל בימים ההם ובזמן הזה. השני הוא, זכות החורה, המכונה בפזמון זה בשם "מיא". כמו שאמרו חז"ל "אין מים אלא תורה" וגם כנסת ישראל נמשלה למים, לפי ביאור הגר"א, שהמים הם בחינת חסד ומכבים את אש הצרות ואת המדות הרעות. השלישי הוא משיח בן יוסף, המכונה בפזמון זה בשם "שוחט", שהוא שר המלחמה נגד כל המחבלים והמשחיתים בישראל. והוא המשיח הראשון של כל אתחלתא דגאולה ועקבתא דמשיחא. ה) המושיע והמכריע .הוא הקב"ה בכבודו ובעצמו הוא משלים את הגאולה השלמה ע"י משיח בן דוד שיבא יחד עם משה רבנו בקץ הגאולה האחרון, במהרה בימינו. הפזמון הזה נראה לנו מה גדול וחזק הוא הכח של חד גדיא זו. אשר במשך אלפי שנים היא מתאבקת בין כוחות משחיתים עצומים ולא יכלו לכלותה. השונרא אוכלת אותה, אבל היא לא אכלה אותה. הנורא שורף את החוטרא, אבל לא שרף אותו. ארמילוס שוחט את משיח בן יוסף אבל לא שחט אותו. על ידו קבוץ גלויזת, "עוד יוסף חי ויחיה" ועליו נאמר ג"כ "צדיק באמונתו יחיה". הרבה תכונות ובחינות, פרטים ופרטי פרטים, מובאים ומבוארים בתורת הקבלה ע"ד המערכה הקשה והמקיפה הזאת, שבה כלולות מצד אחד התלאות של ישראל בכל הדורות, ומצד השני - הישועות, ולפנינו דבר ברור שהמקור העיקרי, סבת הסבות של כל המערכה הזאת היא הקנאה והשנאה השוררת בישראל אשר לולא הן, לא היו לנו כל הצרות וכל יסורי הגלות. וכל שונאי ישראל, לא עשו ולא ישמעאל ולא ארמילוס לא היתה להם שום שליטה ואחיזה לפגוע בישראל במשהו. ואם היינו מאמצים את כל כוחותינו וצבאותינו הרוחניים לעקור מתוך ישראל את מדת הקנאה והשנאה ויתר המדות הרעות, ואת גורמיהם השרשיים הידועים שהם ההבדלים הגדולים בין חיי עושר לבין חיי עוני (לפי שיטת תלמידי הגר"א מיסדי הישוב עפ"י ביאזרז של הדב משה מגיד ז"ל) היינו זוכים מנבר לקיבזץ גלויות בשלמות. וגם לבנין בית מקדשנו בכל הדרו. הבה ונעשה חיל בכוון זה, ונגיע לישועה ולגאולה השלמה בענני שמיא אמן.
פרק ו - עקרי העבודה ואופניה עפ"י תורת האתחלתא
תוכן הפרק:
עקרי עבודת האתחלתא תנאיה ואופניה הכל כמו בימי בית שני ביעודו דמב"י. עת קץ המגולה וחצבה עמודיה שבעה אלה: א) קבוץ גליות. ב) בנין ירושלם. ג) ביעור רוח הטומאה מן הארץ ע"י נטיעת אדמת הקדש וקיום מצוותיה. ד) הקמת אנשי אמנה לשם גאולת האמת וקידוש השם. ה) תורה מציון. ו) מלחמה בעמלק. ז) רפואת ציון. עלינו, שליחי עליון, לעשותם בכל כח ידינו בסוד "מעשה וחשבון"1.
ובהצנע לכת ולפי הכלל הגדול של רבנו שכל הדברים העתידים להיות בשלמות הגאולה מתחילים באתחלתא קמעא קמעא, בזעיר אנפין, וללמוד תורת העקבות דמשיחא שהם קנ"ו התכונות והבחינות של מב"י , בכדי לדעת אופני העבודה הק' ובכדי לא לסגת ח"ו מפני מכשולים וסנבלטים2 והכל ביעודו של רבנו הגר"א כמצוותו, וזכותו וברכתו יעמדו לנו בכל דרכינו וה' יגמור בעדנו3.
כלל גדול היה אומר תמיד רבנו שכל עבודת האתחלתא באתערותא דלתתא "הכל כמו בימי בית שני", כמו בימי "עזרא ונחמיה" ברשיון כרש4. כל שבעת עקרי העבודה בעקבות משיחא וגם פרטי העבודה כלולים באתחלתא של קץ המגולה, עפ"י חז"ל בגמרא (מגילה י"ז) אשר נמנו בברכת השנים5. קבוץ גליות ובנין ירושלים ביעור רוח הטומאה מקרב הארץ, על סמך הפסוק ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא. אשר על פסוק זה אומרת הגמרא (סנהדרין צ"ח) שהוא קץ המגולה. וענין קץ המגולה היה עיקר שאיפתו הנמרצה והחזקה של רבנו הגר"א ותלמידיו6. וכל ענין קץ המגולה הוא תפקידו הגדול של מב"י. ומן השמים נמסר יעוד זה בהתעוררות מטה ע"י רבנו הגר"א ז"ל. ואנו, הרי יעודנו יעודו של רבנו הגאון נהורא דמב"י לדור אחרון. וגם בפסוק זה: "הרי ישראל ענפיכם תתנו" וכו', ראה הגר"א רמז לשמו בסוד מעשה וחשבון7. מתוך כל הפסוקים שבהם מרומז יעודו של רבנו הגר"א וגם מתוך הפסוקים הקשורים להם, ועפ"י קנ"ו הכינויים והבחינות כמבואר לעיל פרק ב, יש לנו ללמוד הרבה בדרך עבודתנו ולהסתמך עליהם כעל אורים ותומים, בשטת רבנו להלכה ולמעשה בסעד"ש. ואלה הם דרכי האתחלתא דגאולה המעשית באתערותא דלתתא, תנאיה ואופניה:
א) קבוץ גליות כיצד. עבודת קבוץ גליות. עד היכן חובתנו אנו, שליחי עליון באתחלתא דגאולה. שעור קבוץ גליות שבכוחו החזרת השכינה הוא לפחות בשעור "אוכלוסא ישראל", היינו ששים רבוא. שבכח מספר זה יש להכריע את הס"מ בשערי ירושלם. "כי לא אכנס לירושלם של מעלה עד שלא יכנסו אוכלוסא ישראל בירושלם של מטה"8.
א"א שליט"א (ר' בנימין) שאל פעם אחת את רבנו אם יהי' אפשרות במציאות הטבעית להעביר את כל ישראל לארה"ק בפעם אחת, כיצד לעשות, הרי עפ"י חז"ל בדלא זבו, תהיה הגאולה קמעא קמעא כאילת השחרו והשאלה היא כיצד לעשות. ע"ז ענה לו: אם יהיה אפשר צריכים להעביר ששים רבוא תחלה, כי מספר זה בכחו להכריע את הס"מ השולט בשערי ירושלם וממילא תושלם כל הגאולה9. ורמז נפלא אמר לו רבנו ע"ז בפסוק "בית יעקב לכו ונלכה באור ה'", ראשי התיבות של פסוק זה בגימ' "ששים". "באור" ה' "רבוא" בחושבנא. האותיות השניות של פסוק זה הם בגימ' "ציון". האותיות האחרונות של פסוק זה בגימ' "לב ירושלם", נמצא שפסוק זה מרמז כי לכו ונלכה הוא לציון במספר ששים רבוא, וקשורים כלם אל "לב ירושלם". ואין מקרא יוצא מידי פשוטו, שהכל צריך להיות באור ה' היינו פנימיות נשמת תוה"ק10
כמה הוא השעור של התחלת קבוץ גליות, אפילו אחד מעיר ושנים ממשפחה.11 מאיזה מקום מתחילה קבוץ גליות - מארץ הצפון, כמו שכתוב: הנני מביא אותם מארץ צפון וכו' (ירמי' ל"א), בשביל שכח השליטה העקרי של הס"מ הוא בצד צפון והוא נקרא "הצפוני" אשר עליו נאמר ואת הצפוני ארחיק מכם. והוא הוא שמשך את עיקר גלות ישראל לארץ הצפון. אשר על זאת כתוב: מצפון תפתח הרעה. לכן גם האתחלתא של קבוץ גליות צריכה להיות מאותו מקום של שליטת הס"מ, היינו מארץ הצפון. וכן כתוב "עורי צפון" ואח"כ "ובואי תימן"12.
ב) בנין ירושלים. בנין ירושלם כיצד. כמה שעורה בחובת אתערותא דלתתא, אמרו רבותינו עתידה ירושלם להתפשט עד דמשק. עתידה ירושלם להתפשט עד הים הגדול. דרך העבודה קמעא קמעא. עפ"י חז"ל כך היא גאולתם של ישראל כאילת השחר, כשיבתה כך ישיבתה ובנינה וכו'3.! אופני הבנין אפילו מתוך עוני ככתוב "כי ה' יסד ציון ובה יחסו עניי עמו"14. והתחלת בנינה אפילו מאבן אחת ככתוב "הנני יסד בציון אבן, אבן בוחן" כי רוצה ה' להעמידנו בכור המבחן, בבנין ציון אפילו מאבן אחת וזו תהא פנת יקרת מוסד מוסד וכו'15. עבודתנו מצות הרחבה: "הרחיבי מקום אהלך" "מצוות מרחביה" הרחיבי אל תחשוכי.. מכאן שאין לעמוד ולא לסגת ח"ו מפני כל מכשול. גם בפסוק זה מרומז שמו של רבנו כנודע "הרחיבי האריכי חזקי" (אליהו בן שלמה זלמן בחושבנא) ובאותו פרק כתוב: ברחמים גדולים אקבצך. אקבצך, שבו יעודו הגדול של רבנו כמבואר לעיל פרק א' וג'16. שיטת העבודה היא עפ"י חז"ל (בבא בחרא ע"ה) טפ"ף גינאות שבחז"ל בבנין וישוב ירושלם, היינו שוויון גמור בקו משווה לכל, כמבואר שם בתוס' על בנין ירושלם. גם שיטה זו נכללת ביסודו של רבנו בקשר לפסוק אבן שלמה אשר בו ראה הגר"א רמז לשמו, אשר שם כתוב לא יהי' בביתך איפה ואיפה גדולה או קטנה. בביתך היינו אר"י כי מיד אחרי פסוק זה כתוב והיה בהניח ה' אלקיך לך בארץ וכו',17 כי לא נתחלקה ירושלם לשבטים,18 ואין משכירים בתים בירושלם, ואין בן דוד בא עד שיהיו כל המדות שוות ועד שיהיו כל השערים שקולים. חובתנו בעבודת בנין ירושלם היא בכל האמצעים של ירושה בחזקה, חזקה תרתי משמע, עד בנין בית המקדש. כי אין להשתמש בכח זה לבנין בית המקדש, עפ"י רבנו הגר"א בביאורו לשיר השירים19. התחלת בנינה של ירושלם צפונית מערבית, מראש אמנה, כי משיח בן יוסף בצפון והשכינה במערב20.
ג) ביעור רוס הטומאה מן הארץ ע"י נטיעת אדמת הקדש. אשר בזה תלויים כל שלשת קבוצי גליות לדברי רבנו וביחוד לקט שכחה ופאה.21
נטיעת הארץ עד כמה ועד היכוי עד שאדמת הקדש לא תשם. עד שאדמת הקדש תשא פריה. והתכלית לזאת, כדי להעביר רוח הטומאה מן הארץ, לטהר קדושת א-דני דגליא מקליפתה וכו'. קדושת א-דני דגליא שרויה על פירות ארה"ק22. וזהו סוד הטעם של מצות כי תבואו אל הארץ ונטעתם. ומדרשו אינכם עוסקים אלא במטע - ובזה עיקר יעודו של רבנו הגר"א בקשר לפסוק אבן שלמה וצדק שבו מרומז שמו בתורה. כי אחרי זה מחית עמלק ואח"כ כי תבואו אל הארץ. ובא בהשואה לפסוק כי תבואו אל הארץ ונטעתם. ואת הדבר הנפלא שאמר לנו רבנו ע"ז והוא עיקר סוד קץ המגולה שבחז"ל, אשר זה היה שאיפתו הנמרצה של רבנו הגר"א. חז"ל דורשים את ענין קץ המגולה על הפסוק ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו ופריכם תשאו לעמי וכו', אשר בזה ראה רבנו רמז ליעודו הקדוש23.
ונטיעת הארץ היא אחד מתפקידי מב"י בפסוקים מי יעלה בהר ה' וכו', ובפסוקים תרחם ציון וכו', ואת עפרה יחננו, כמבואר לעיל פרק א' ו-ג'. כבר מובא לעיל על יעודו של רבנו בטוריא דמב"י24 וכל יעודיו אלה האציל על תלמידיו, להוציא מן הכח אל הפועל בסע"ד.
ד) הקמת אנשי אמנה לשם גאולת האמת וקדוש השם. בעמדנו על סף הגאולה עלינו להקים כח אדיר וחזק של אנשי אמנה, כי לא חרבה ירושלים אלא בשביל שפסקו ממנה אנשי אמנה25. לפי זה אין ח"ו תקומה לכל מעשי עבודתנו בקבוץ גליות ובבנין ירושלם. הדא דכתיב: אם ה' לא יבנה בית, שוא עמלו בוניו בו, היינו אם הבנין הוא לא ברוח ה', שוא עמלו בוניו בו26.
אנשי אמנה יהיו בחירי ה' אנשי אמת. כי תכלית הגאולה היא גאולת האמת,27 כפי שבארנו לעיל עפ"י הכתוב גאל ירושלם,28 היינו ע"י אנשי אמנה תהיה קריה נאמנה. יסוד היסודות של אנשי אמנה הוא קיום כל העקרים של "שבעת תקוני צפנת פענח"י כמבואר לעיל פרק ה'. ולפי התקנות של "ברית אמנה" שסדרנו בעזרת ה'.
ענין אנשי אמנה כלול בעקרי קץ המגולה שבגמרא (מגילה י"ז, סנהדרין צ"ח)29. ירושלם היא המקום המקורי של סגולת אנשי אמנה מכל הבחינות ולשם זה נקראת קריה נאמנה.
תכלית גאולת האמת היא קדוש השם. תכלית קדוש השם - תקון עולם במלכות ש-די, ולהיות כל אחד ראוי להשיג רוח הקדש אשר כל איש ישראל מחוייב לשאוב ולהשיג בגוונין נהירין. זהו עקר תכלית כל הפעולות של אתחלתא דגאולה בעקבות משיחא. כל הפעולות הנמנות כאן עקריהן ופרטיהן ופרטי פרטיהן הן רק הכשרה בהכנות לעקר העקרים של קץ המגולה, שיקרב קץ הגאולה שהוא תקון עולם במלכות ש-די. היינו התקון הגמור והשלם ע"י ז' תקוני צפנת פענח, כמבואר לעיל פרק ה', וכמבואר ע"י רבנו בחבורו ברק-השחר.
ה) תורה מצחן. למוד תורת הקבלה וגלוי רזי התורה בעקבתא דמשיחא י . שזה הוא אחד הדברים העקריים לקרוב הגאולה, כבאור רבנו בכמה מקומות באריכות30. והוא מתפקידיו העקריים של מב"י שעל ידו קבוץ גליות ביעודו דרבנו. ועקר למוד זה הוא בארץ ישראל בכלל ובירושלם בפרט, וזאת כוונת מציון תצא תורה, מלשון גלוי, היינו גלוי נשמת התורה.
וכן עלינו החובה להתחיל ביסוד מכון התורה הכללי בעיה"ק תו"ב כי אין מקרא יוצא מידי פשוטו בפסוק כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלם. וכן אמרו רז"ל: עתידין כל בתי כנסיות ובתי מדרשות שבחו"ל לקבוע בארץ ישראל. ולפי הכלל הגדול עפ"י רבנו, כמבואר לעיל, שכל הדברים העתידים לבוא בשלמות הגאולה מתחילים קמעא קמעא באתחלתא דגאולה, וכן אמר לנו רבנו על הפסוק: "בציון ובירושלם תהיה פליטה", הפליטה תהיה הן לקבוץ גליות והן לתורתנו הקדושה, וכמו שאנו אומרים בתפלה: "על פליטת תופריהם", לפי זה הכוונה של פליטה בציון ובירושלם היא גם על פליטת סופריהם, ועפימ"ש: "ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחילה". שנאמר על ירושלם, כמו שגומר שם, אחרי כן יקרא לך עיד הצדק קריה נאמנה.31 וגם זה נכלל העקרי קץ המגולה שבגמרא (מגילה י"ז). ובדרך נסיעתו של רבנו לאר"י, אשר מטרתו היתה לשכון כבוד בירושלם אמר לנו הרבה פעמים: כי זהו אחד מעקרי המטרות הקדושות, גם אמר לי ע"ז סוד כמוס על הפסוק "ירושלם תבנה והיכל תוסד", ועל הפסוק "יש תקוה לאחריתך" "תקוה" במלוי "תורה", היינו שאחרית קיום התורה תהיה כשישובו בנים לגבולם32.
ו) מלחמה בעמלק. מלחמה לה' בעמלק מדור דור. המלחמה בעמלק היא בשלשה סוגים, א) עמלק שבלב, הוא יצר הרע והמדות הרעות. ב) עמלק הרוחאי, הכללי, הוא השטן המשחית צורר ישראל, והוא הס"מ וצבאו אשר עקר כוחו הוא בשערי ירושלם, בימי שוממות אדמתה. ג) עמלק הגשמי, שבו כלולים עשו וישמעאל וערב רב, וכביאור רבנו תירשוה בחזקה33. כחו ושליטתו של עמלק הרוחאי בשערי ירושלם כאמור, הוא רק בחורבנה ושוממותה של אדמת השטחים של שערי ופרזות ירושלם. וכל זמן שרוח הטומאה שולטת בהם אין רגלי קומת ברוש יכולות לעמוד בהם.
מעכבת החבור שבין ירושלם של מטה לבין ירושלם של מעלה, היינו חבור השכינה עם כנסת ישראל שבו תלויה כל הגאולה. המלחמה בשממה זו היא רק ע"י בנין אהלי יעקב ומשכנות ישראל במקומם, להנטיע אדמתה וקיום מצוותיה התלויות בה. המלחמה בעמלק הגשמי היא תמיד לפי צורך השעה והמקום ורק בדרך של להשיב מלחמה שערה. הן בחזקה, כמו בימי עזרא ונחמיה, והן בכבוש כמו בימי יהושע, וסימן לדבר "עזרא ונחמיה" "יהושע" בחושבנא. ומלחמה בסנבלטים מפריעי בנין ירושלם אשר כחם כח הערב רב ר"ל. השוכן בציון יהי' בעזרנו ויקויים: לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי. וכל כלי יוצר עליך לא יצלח, ושם כתוב "ברחמים גדולים אקבצך" שבו שמו ויעודו של רבנו, וזכותו תעמוד לכל העוסקים באמונה בעבודת הקדש הזאת34.
ז) רפואת ציון. והוא בתרין ענפין. מציון מקור הרפואה כמו שנאמר ישלח עזרך מקדש ומציון יסעדך. כל לשון סעד היא רפואה ובריאות כמו שכתוב ה' יסעדנו על ערש דווי. ולכן ציון זקוקה תמיד לשפע הרפואה העליון. ועליה כתוב ממכותיך ארפאך, וזהו אחד הדברים בדרשת חז"ל על הפסוק ציון היא דורש אין לה מכלל דבעיא דרישה. ממכותיך ארפאך, מכל הבחינות הרוחניות והגשמיות, ירפאנה ממכותיה, לרפא את שברה רפואת הנפש ורפואת הגוף כי לא רק על עם ה' היושב בציון אלא גם ציון עצמה, היינו אדמת ארץ ישראל עצמה,35 זקוקה לרפואת הנפש ולרפואת הגוף בזמן שוממותה וחורבנה. רפואת הנפש היינו בעור רות הטומאה מן הארץ ע"י ישוב ישראל על אדמתו וקיום מצוות התלויות בה. רפואת הגוף היינו ביעור מקורות המחלות השרויות בה ר"ל בכל ימי חורבנה בשוממותה36.
 
1           עפ"י ביאור הגר"א לתקוני זוהר חדרו דף ה, צריך כל איש ישראל לדעת את חשבונות שמו באותות לבית אבותיו שבהם נרמזת שליחותו בעולם, ואם לא, עתיד ח"ו לנחתא לשאול: "דמאן דלא ידע בגמטריאות וחשבונות דיליה עתיד לנחתא לשאול", תיקונים מזוהר חדש, דף ה, ע"ב, ובביאור הגר"א, שם: "כי כל חשבונות הן תלויין בהאי כח וכל א' מישראל יש לו שרש למעלה באותן החשבונות בשמו". ראה בהרחבה לעיל פרק ג, וראה בספר מדרש שלמה, עמ' 38, הע' 9.
2           ראה בספר נחמי פרק ב, פסוק יט; פרק ג, פסוקים לג-לד.
3          השווה לנאמר לעיל פרק ד, סוף אות א: "ואלה הם עיקרי האתחלתא דגאולה המעשית באיתערותא דלתתא".
4              ראה בספר מגיד דורש ציון, עמ' 58 הע' 2: "איתערותא דלתתא כל מצוה שהתחלתה בידי אדם היא במדת הדין", וראה באור הגר"א לתקוני זהר חדש, דף כז ע"א, שם מדבר הגר"א על הפסוק "ברחמים גדולים אקבצך": "והוא יהל פקידה נמו שהי' בבית שני בימי כורש". וראה בספר מגיד דורש ציון, שם, הע' 3. השווה מדרש שלמה, עמ' 27; חזון ציון, עמ' 34, הע' 40. העניין בכללותו נזכר לעיל פרק א, אות ו, הערה מ, ובפרק ג.
5                 ראה לעיל פרק ג, אות ז. בגמרא (שם, יז ע"ב) נאמר; "ומה ראו לומר קיבוץ גלויות לאחר ברכת השנים, דכתיב: 'ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא' ןיחזק' לו, ח] וכיון שנתקבצו גליות נעשה דין ברשעים... וכיון שנבנית ירושלים בן דוד בא". ועל הפסוק; "ובא לציון גואל", ישעי נט, כ. אומר רש"י: 'כל זמן שציון אינה בנויה הגואל עדיין לא בא",
6                 "תלמידי הגר"א בנסיעתם לא"י לקחו עמם כל אחד מעדר חפירה לקיים דברי המדרש (מדרש רבה פרשת קדושים) על הפסוק 'כי תבואו אל הארץ ונטעתם' אף אתם כשתננסו לארץ לא תעמקו אלא במטע... אמר להם משה כל אחד ואחד מכם יטעון מכושיה ויפוק וינצוב ליה נציבין...", מגיד דורש ציון, עמ' 64. המדרש נמצא בויקרא רבה פרשה כה, פסקה ה.
7                 ואף נתן רמז לר' ה~: "קץ המגולה" הוא "הלל בן בנימין" בחושבנא, ( = 279) ראה חזון ציון, עמ' 66.
8                 , בהערות להביא כאן הכתוב בהקדמה לזהר בראשית וביאור ר"מ מגיד 4 . "בזוהר בהקדמה לספר בראשית בקשר לפסוק 'ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יהדיו'
             נאמר בלשון זו: 'הכי אמינא לך לא איעול אנא לעילא עד דעילון בך אוכלוסא לתתא'... ועפ"י חז"ל (מסכת ברכות נ"ח) אין אוכלוסא פחות מששים רבוא. ומקור גדול אנו רואים בדברי הגר"א בספר 'לקוטי הגר"א' (דף מ' ו'באר יצחק' שם) שקבוץ גלויות יהיה ע"י הגואל הראשון משיח בן יוסף, עפ"י הפסוק 'ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה' וכו', ועפ"י המובא בגמרא (שבת פ"ח) נאמר פסוק זה על מספר של ששים רבוא", המגיד דורש ציון, עמ' 64, והע' 16. עניין ששים רבוא, נזכר לעיל פרק א, אות טו.
9           ראה לעיל פרק א, אות ט; פרק ב, אות קיח; מגיד דורש ציון, עמ' 64; מדרש שלמה, עמ' 36, והע' 67.
10         בית יעקב לכו ונלכה באור ה', ושעי' ב, ה. ( להביא בהערות קטע מפזמוני הרי"ר מלחמתי(?) בארמילוס הנוגע לענין זה 4 . "יחד אתנו בני קריה נאמנה, במצות הרחבה כלנו נקומה. ולעזרת משיחא - קמא נצאה, העומד אחר כתלנו מבר לחומה... פה מקום מלחמתו הקשה, נגד הצר ארמילוס שה הסט"א", פזמון הרב יוסף ריבלין, בעל "קול ישועתך, ראה מגיד דורש ציון, עמ' 101, ושם, עמ' 63. לעניין גירוש הס"מ, ראה לעיל פרק א, אות מב, אותיות סה-סו; פרק ב, אות קכ.
             ( בגליון: וכן נראה ברור מדברי הגר"א על הפסוק ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה אמר רבנו הגר"א שזה נאמר על משיח בן יוסף שעל ידו קבוץ גליות (ראה בספר לקוטי הגר"א סוד האותיות דף מ' ובאר יצחק שם) ועפ"י דברי חז"ל בגמרא (מסכת דף) מוכח שפדויי ה' ישובון נאמר על מספר של ששים רבוא וכבר נתבאר לעיל שרבנו הגר"א בעצמו היה בטוריה דמב"י , . צ"ל: מסכת שבת פח ע"א; בטוריא. ראה לעיל פרק ב.
             ( בגליון: גזירה וחנינה היא שהאתחלתא תהיה תחלה כמו בימי כרש בזמן בית שני עפ"י רבנו הגר"א. ולכן עבודתה לפרטיה צריכים להיות הכל כבימי כרש שע"י עזרא ונחמיה. וכן עלינו לעקוב אחרי נטית (?) כרש בין האומות. ולפי זה היה אומר רבנו הגר"א כי כאשר מלכות (?) משתלטמ על ישמעאל אלבש בגדי יו"ט. כי אז תפתה עת הזמיר בבל תקפה. וכמה הוא השעור של ההתחלה של קבוץ גליות אפילו אחד מעיר ושנים ממשפחה 4 . על גזירה וחנינה ראה מדרש שלמה, עמ' 96, וראה לעיל פרק א, אות יט; להלן פרק ז.
11            אחד מעיר ושנים ממשפחה, ירמי' ג, יד. דרוש זה הוא על דרך הפשט, אבל הגר"א פירש זאת גם על דרך הסוד, שנים ממשפחה, היינו שני המשיחים; משיח בן יוסף ומרויח בן דוד, ראה ביאור הגר"א לתיקוני זוהר חדש, דף לו, הדברים הובאו בספר חזון ציון, עמ' 134, הע' 156.
12         הנני מביא אותם מארץ צפון, ירמי' לא, ז. ואת הצפוני ארחיק מעליכם, יואל ב, כ. מצפון תפתח הרעה, ירמי' א, יד. עורי צפון ובואי תימן, שיר השירים, ד, טז. ראה דרשת ר' בנימין בעניין זה המובאת בחזון ציון, עמ' 21 ואילך: "והעיר הזאת, שקלוב, אם בישראל ומרכז התורה, היא בקצה הצד הצפוני של גלותנו בארץ הצפון... הקריאה "עורי צפון" - אלינו היא מכוונת", שם, עמ' 25-24. (בגליון: שאלנו את פי רבנו האם מותר להכנס בכל הפעולה הזאת אשר יש בה סכנת נפשות על כל צעד ושעל, ויען לנו רבנו: יעקב אבינו שהיה הראשון ל"קבוץ גליות" כשנסע לארץ ישראל עם כל בני ביתו, סכן את עצמו ואת כל ב"ב הן ביציאתו, בברחו מלבן והן בכניסתו לארץ ישראל, בפגישה עם עשו. וסוף סוף בא יעקב שלם סכתה. ועל זאת נאמר בשלם סכו ומעונתו בציון. ועוד הוסיף רבנו בקשר לשאלה זו הרי כתוב בציון ובירושלם תהיה פליטה ובשרידים אשר ה' קורא ) . למאבקו של יעקב ראה מדרש שלמה, עמ' 182-181.
13         ראה מגיד דורש ציון, עמ' 63, אות ח, עמ' 70, אות יט. ראה מדרש שלמה, עמ' 183.
14         כי ה' יסד ציון ובה יחסו עניי עמו, ישעי' יד, לב. ראה לעיל פרק א, אות טז.
15         הנני יסד בציון אבן אבן בחן, ישעי' כח, טז. ראה מדרש שלמה, עמ' 33, והע' 50 בעמ' 43.
16         הרחיבי מקום אהלך... יטו אל תחשכי, ישעי' נד, ב. וברחמים גדולים אקבצך, ישעי' נד, ז. וראה מגיד דורש ציון, עמ' 62, 70; מדרש שלמה, עמ' 44, הע' 57.
17          לא יהיה לך בביתך איפה ואיפה גדולה וקטנה, דברים כה, יד. והיה בהניח ה: אלקיך לך מכל איביך מסביב בארץ וכו', דברים כה, יט. אבן שלמה וצדק, שם, טו. בפסוק "אבן שלמה וצדק" המופיע בעניין ראה הגר"א רמז לשמו: "א'ליהו בן שלמה", ראה מדרש שלמה, עמ' 43, הע' 51. וראה מגיד דורש ציון, עמ' 59, והע 8; עמ' 113-112. חזון ציון, עמ' 174-173, הע' לעמוד 33. וראה לעיל פרק א, הערה 6.
18          "כל זמן שאין שוויון מספיק בכל אלה, אין שום תקוה ח"ו לביאת המשיח, עפ"י חז"ל 'אין בן דוד בא עד שיהיו כל השערים שקולים', 'אין בן דוד בא עד שיהיו כל המידות שוות'". על פי גירסת הערוך, ערך 'מד', מהגמרא בסנהדרין צח. ראה מגיד דורש ציון, עמ' 84, והע' 1 . וראה לעיל פרק א, אות יח.
19          ראה לעיל פרק א, אות ט. וראה מדרש שלמה, עמ' 32, והע' 35 בעמ' 42; וראה לעיל פרק א, אות ט, הע' 53. על דברי הגר"א לשיר השירים, ראה לעיל, פרק א, אות ו, הערה 31.
20         וראשיתה "מפתחא דקרתא" שעל קו הביניים מערבה
21            ראה לעיל פרק ב, אות לא. וראה על עניין זה בהרחבה בדרשת ר' משה מגיד בספר מגיד דורש ציון, עמ' 95-94. ובמדרש שלמה כתב: "שאיפתו של כח הטומאה להתאחז במרכז הקדושה, 'פתחא דקרתא'... הוא על קו הבינים שבין שטח החומות ובין שטח השערים של ירושלים... (מקומו המדוייק של 'פתחא דקרתא' נקבע ע"י תלמידי הגר"א והמקובלים בירושלים על הגבעה שע"י המגדל הערבי איל-עקשא, אצל הצד המזרחי של שכונת זכרון משה", מדרש שלמה, עמ' 107, הע' 2. וראה שם, עמ' 166, הע' 24.
22            כל פעולה ופעולה גדולה וקטנה בעבודת ישוב אר"י וקבוץ גלויות, בנין ירושלים ובעור רוה הטומאה מן הארץ על ידי נטיעת אדמתה וקיום מצוותיה, וכל פעולה לחיזוק ישוב ישראל באר"י, - כלולות כולן ב"מצות הרחבה". מדרש שלמה, עמ' 117.
23            אבן שלמה וצדק, דברים כה, טו. וכי תבאו אל הארץ ונטעתם, ויקרא יט, בג. ( בהערות להביא כאן את רעיון הגר"א על הפסוק "כי לך יקרא חפצי בה" " . "יש שני סוגי דרישה לציון, האחת דרישה עילאית מן השמים... תמיד גם בזמן הגלות. והשניה דרישה תתאית של ישראל באיתערותא דלתתא. קינת הנביא שאין דורש לציון מכוונת לדרישה של הסוג השני הצריכה לבוא מצו ישראל מלמטה, ובה תלויה גם הדרישה של מעלה. כפי הכלל הידוע בתורת הקבלה שכל שפע עליון יורד רק ע"י המשכה מצד ישראל מלמטה", וכך מסביר הגאון את הפסוק: "לשכנו תדרשו ובאת שמה", דברים יב, כי רק לאחר הדרישה שתבוא מהעם, יבוא: "אשר יבחר ה'", "ובאמת דרישה היא בתחלה אלא אשר יבחר קודם במעלה לכך קאמר אשר יבחר תחילה", אדרת אליהו, ירושלים תשטה, דף צט ע"א. וראה מגיד דורש ציון, עמ' 106-105.
24         מי יעלה בהר ה', תהלים כד, ג. תרחם ציון, תהלים קב, יד. ואת עפרה יחננו, שם, טו. "ישרון" בגימטריה "משיח בן יוסף", ו"אליהו בן שלמה זלמן בן ישכר דוב", עולה ל"וישרון בחרתי בו", וכן: "בשלם סוכו ומעונתו בציון", (ישרון = משיח בן יוסף = 566, ראה לעיל פרק ב, אות סד, בהערה. אליהו בן שלמה זלמן בן ישכר דוב = בשלם סוכו ומעונתו בציון = וישרון בחרתי בו = 1200, ראה לעיל פרק ב, אות מב). ראה מדרש שלמה, עמ' 40, בתוך הע' 21.
25         ראה לעיל פרק א, אות יז; ריש פרק ה. קיום אנשי אמנה, עפ"י הנאמר בגמרא סוטה מח, שבת קיט. ראה חזון ציון, עמ' 39; 135. רמז נקוט אצל תלמידי הגר"א: "קיום אנשי אמנה" בגימטריה: "תרי"ג", ראה מדרש שלמה, עמ' 44, הע' 59; וראה בדרשה המובאת, שם, עמ' 73-70.
26         אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו, תהלים קכז, א.
27         השווה מדרש שלמה, עמ' 46, הע' 73; ובדרשה המובאת שם, עמ' 111-105. וראה בהרחבה, בדרשתו של ר' משה מגיי, מגיד דורש ציון, עמ' 74-72, אות כב. וראה לעיל, פרק ד, סע' א.
28         ישעי' נב, ט.
29            , בהערות: כמבואר בדרשת ר"מ מגיד אנשי אמנה וקץ המגולה ז . ראה תזזן ציון, עמ' 139-133.
30            ראה לעיל פרק א, אות -א. וראה. מגיד דורש ציון, עמ"66-65, אות יב: "בין המטרות של .הגר"א ותלמידיו בעבודת קבוץ גלויות היתה להקים בירושלים בית מדרש ללימוד הקבלה". על לימוד התורה, ראה בהרחבה במדרש שלמה, עמ' 111- 117
31            כי מציק תצא תורה ודבר ה' מירושלם, ישעי' ב, ג. בהר ציון ובירושלם תהיה פליטה, יואל ג, ה. אחרי כן יקרא לך עיר הצדק קריה נאמנה, ישעי', שם. עתידיי בתי כנסיות וכו', מגילה כט, א. ראה לעיל פרק א, אות י. וראה בהרחבה מגיד דורש ציון, עמ' 71-70, אות כ.
32            ירושלם תבנה והיכל תוסד, ישעי' מד, כח. ויש תקוה לאחריתך, ירמי' לא, טז. תו, קוף, ואו, הא = תורה = 611.
33         ראה לעיל פרק ה, תקון ששי "התגברות".
34         לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי, ישעי' יא, ט. כל כלי יוצר עליך לא יצלח, ישעי' נד, יז. וברחמים גלולים אקבצך, ישעי' נד, ז. על עניין זה ראה בהרחבה בדרשת ר' משה מגיד, מגיד דורש ציון, עמ' 100-97; ובמדרש שלמה, עמ' 88-86. על עזרא ונחמיה, ראה לעיל, פרק א, אות ט. ברחמים גדולים, ראה שם, אות ב, הערה 13.
35            , זקוקה לרפואה וכן נאמר וארפא את ארצם (דבה"י ב' ז') אדמת ארץ ישראל גופה ) .
36                            ישלח עזרך מקדש ומציון יסעדך, תהלים כ, ג. ה' יסעדנו על ערש דוי, תהלים מא, ד. וממכותיך ארפאך... ציון היא דרש אין לה, ירמי' ל, יז. מכלל דבעיא דרישה, מסכת ראש השנה דף ל ע"א.
פרק ז - בצדקה תכונני
תוכן הפרק:
אין ירושלם נפדית אלא בצדקה, שנאמר: ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה, ונאמר: בצדקה תכונני ורב שלום בניך וכו'. - בצדקה תכונני, גזירה וחנינה היא, רצה הקב"ה לזכות את כל ישראל הקרובים והרחוקים במצות בנין ירושלם לפיכך גזר שירושלם תבנה בצדקה. - על כל איש ישראל לקחת חלק בבנין והרחבת נחלת ה', הרחיבי מקום אהלך וכו' ומכ"ש בימים ובמצוות שיש בהם קשר ותכונה משותפת עם ירושלם ובנינה. - עזרת בנין ירושלם היא גם חובת תגמול ממה שכל ישראל בכלל ובפרט לוקח ממנה. - אחינו ב"י היושבים עדיין בגולה מקבלים מאחיהם יושבי ובוני ירושלם אלפי אלפים ורבי רבבות פעמים יותר ממה שהם תורמים לירושלם אפילו כשהתרומה היא בעין יפה. כי כל השפע של ישועה, ברכה, גאולה, חסד ורחמים, הצלחה ורפואה וכו' וכו' של ישראל בכל מקומות פזוריהם הוא אך ורק מירושלם ובנינה1.
1           לעניין זה ראה בהרחבה, מדרש שלמה, עמ' 101-96.  נראה שבהמשך הפרק מדובר על "פרזות תשב ירושלים" ועל סילוק העמלקות, כפי שכתב לעיל פרק ג, אות ג, בא"ד הדרכים: "ולבי אומר לי בבירור שאילו לא נוצרתי אלא כדי להשיג כוונת הגמרא שם - כדאי הוא לנו, כאשר אבאר אי"ה בפרק ז' הבא". אך אפשר שכוונתו היתה לסעיף ז, בפרק ג, שם, וצ"ע.
 
 

 

נבנה ע"י מערכת בניית אתרים של yeshiva.org.il                      שאל את הרב | לוח שנה | כניסת שבת  |  יציאת שבת