דף הבית >> בהמשך הדרך >> בהמשך הדרך 1

 

פתיחה לחוברת חיילים
 
השירות הצבאי הינו ערך עליון עבורנו, החיילים הדתיים, ואנו ששים אלי קרב ומתגייסים בהתלהבות, מתוך תחושת שליחות ורגשי קודש.
במהלך השירות הצבאי, אנו בדרך כלל עוברים תקופה לא קלה, מתבגרים, צוברים נסיון חיים, ותובנות חדשות.
לקראת השחרור, שאלת המעבר מן עולם הצבא לעולם האזרחות, מעוררת חששות, אי-נוחות ואף לפעמים פחדים.  
אנו ראינו לנכון לפנות למיטב הרבנים ולבקש מהם לכתוב מעין "הדרכה רוחנית" בנושאים אשר נבחרו בקפדנות, משום שלהערכתנו הם הנקודות המרכזיות המצריכות התייחסות וזקוקות לדעת תורה.
אנו תקוה שחוברת זו תהא לתועלת הרבים, ומתכוונים אם ירצה ה' להמשיך בסדרת "בהמשך הדרך" עם נושאים נוספים המעניינים את בוגרי הצבא.
נשמח לקבל הערות, הארות, הצעות וכו' לדואר אלקטרוני שלנו: bogreytsava@013.net.
 
הנהלת תורה אחרי צבא
 
 
 
רשימת מרכזי תורה אחרי צבא:
אופקים 052-4239996, אילת 054-8444851, אלעד 057-8119331, אריאל 054-5684926, אשדוד 052-4317375, באר שבע 052-5665845, בית שאן 052-4606892, בת ים  052-7122687, גבעת שמואל 052-6051094, הרצליה 052-6426832, חולון 050-5778415, חיפה 050-4767007, טפחות 054-3106090, יהוד 052-6543772, יפו 052-8119291, י"ם ג. רם 054-8479988, י"ם רחביה צפון 052-5665530, יתד 054-7775239, כפר סבא 050-6800571, לוד 052-3114284, מודיעין 052-4317105, מעלה אדומים 050-2620920, נתניה דרום 052-6605337, נתניה מרכז 052-8905676, עכו (גרעין) 050-7276472, עכו 054-7714284, עפולה 052-3003073, ערד 052-7403513, פ"ת הדר גנים 054-3974861, פ"ת כפר אברהם 052-6070209, קדומים 050-3888368, קצרין 054-8072322, קריית ארבע 052-3844922, קריית גת 052-6999550, קריית מלאכי 052-5665272, ק. מלאכי (מכינה) 050-2009965, ק. שמונה (בנות) 052-3114764, קשת 054-7731290, ראש העין 050-5665706, רחובות 050-8936048, רעננה 054-6411004, שדה אליהו 054-5640503, ת"א דרום 054-7890860, ת"א צפון 050-7434274.
 
משרד העמותה: 02-6511256
פרטים מלאים על התוכניות באתר שלנו bogreytsava.co.il.


תוכן עניינים:
·        האם חייבים לצאת לטיול לחו"ל?
הרב חגי לונדין
·        איך אני חוזר לעצמי מ"השחיקה הרוחנית" של השירות?
הרב אילן צפורי
·        מה עושים אחרי הצבא? מימוש עצמי ולא כפוי!
הרב אייל ורד
·        האם כדאי לעשות פסק זמן לפני המרוץ לחיים?
הרב גדי שלוין
·        תלות בהורים או עצמאות כלכלית?
הרב אלישע אבינר
·        איך מציגים את היכולות לקראת קבלת משרה?
הרב יניב חניא
·        מתי להתחיל לחפש זיווג?
הרב עזריאל אריאל
 
 
 
 
 


 
הרב חגי לונדין
האם חייבים לצאת לטיול לחו"ל?
ה"טיול בחו"ל אחרי צבא" הוא תופעה חברתית החודרת בשנים האחרונות לציבור הדתי-לאומי כחלק ממכלול אופנות חילוניות המגיעות (באיחור אופייני של עשרים שנה) גם אלינו. ראשית יש להקדים כי איננו מדברים אודות טיול "קטן" של כמה ימים/שבועות אצל הדודה בארה"ב, אלא על תופעת הטיול "הגדול" (יעני "טרק"); טיול הנמשך חודשים ארוכים, מתבצע על פי רוב באזורים נידחים וכו'.
בואו נדבר גלויות: במבט ראשון יש כאן - א) בעיה הלכתית של יציאה לחוץ לארץ - אין זה המקום לדון בסוגיה זו אבל ברור שרוח ההלכה לא מתלהבת, בלשון המעטה, מיציאה מארץ ישראל לצורך בילוי (נקודה זו רלוונטית גם לאלה הנוסעים לטיול "קטן"). ב) בזבוז זמן יקר - בייחוד לבחור/ה דתיים-לאומיים המעוניינים תוך מספר שנים מועט להספיק לעצב אישיות תורנית+לרכוש מקצוע+להקים משפחה. ג) כניסה להרפתקאה שאינה הכרחית הכרוכה לא פעם בסכנה - הן פיסית (נושא כשלעצמו), והן רוחנית (הקושי לשמור על אורח חיים דתי במקומות הללו, שלא לדבר על צניעות וכדומה – ולא להיתמם בבקשה).
אולם מעבר לכל הטענות המרובעות והדוסיות הללו ישנה כאן בעיה במישור הנפשי שהיא הנושא שלנו.
מדוע למעשה בחור/ה דתיים (ופעמים רבות גם בוגרי ישיבות/מכינות/מדרשות) מרגישים צורך לצאת לטיול ממושך לחו"ל אחרי שירות צבאי/לאומי? מה קוסם כל כך בחוץ לארץ? אם המטרה הבלעדית היא להתאוורר (והיא בהחלט לגיטימית), מדוע לא להסתפק בטיול של חודש בשביל חוצה-ישראל או בחצי-שנת עבודה בקיבוץ? מדוע דווקא טיול בהודו/דרום אמריקה – על כל הבעייתיות הכרוכה עמו – הוא הוא הטיול המועדף?
על פי רוב, הטענות הנשמעות על מנת להצדיק את המסע לחו"ל הן בסגנון של: "להירגע מהשירות הצבאי"; "להתנתק מהכול"; "לקחת פסק זמן לפני שמתחיל מרוץ החיים" וכדומה. המכנה המשותף (התת-הכרתי ברובו) לכל הטענות הללו הוא האשליה שהחופש מצוי בפריקת מסגרות ובניתוק מהחיים הנורמאליים. הטיול בחוץ לארץ – עקב המרחק הגיאוגרפי והמפגש עם תרבוּתִיוּת רבגונית המצויה בו – מסמל את המקום בו החופש הוא בלתי מוגבל. גם אם בפועל הטיול יהיה סולידי לחלוטין ויכלול ביקור בבית חב"ד בבנגקוק שבו פתאום "חווים את היהדות מחדש" (ביטוי קצת פתטי כשלעצמו בעת שנשמע מפי בוגרי חינוך דתי); עדיין עמדת המוצא היא כי על מנת לחוש "עד הסוף" – חופש, שחרור, מיצוי אישי ואפילו "חוויה דתית אמתית" – יש צורך לצאת מן הנורמאליות, לצאת מארץ ישראל, לצאת מהמסגרת המשפחתית והתורנית, להתנתק מכל מה שלמעשה ירכיב את אורח החיים בו אחיה בשבעים שנה הבאות – ושם, רק שם, ב"טרק" בלאוּס אוכל להתחבר אל עצמי ואל אלוהי. לאחר מכן, כל חיי, כאשר אהיה כבול/ה לפרנסה, לשמירת מצוות, לבן/ת זוג אחד ולטיפול בילדים – אתרפק בגעגוע על זיכרון אותו טיול: "אח, איזה חופשי הרגשתי אז"...
ברור כי כל אדם זקוק מידי פעם "לנקות את הראש" אולם ניתן לעשות זאת בצורה ערכית וסולידית בגבולות הארץ, בזמן קצוב וסביר ללא ניתוק ממכלול החיים השלם (צורה שאגב תחסוך הרבה זמן, כסף ודאגה להורים – נתונים נוספים שאמורים להוות משקל כלשהו בהחלטה אבל זו כבר סוגיה אחרת). לסיום, משפט אחרון: אני מניח שחלק גדול מהצעירים הקוראים דברים אלה יאמרו שיש פה הגזמה ו"סך הכל אנו רוצים ליהנות קצת וצא לנו מהווריד!". אולי. רק חשוב לזכור כי כמו במקרים רבים בחיים, ובוודאי בגיל הזה, – החלטות מקבעות בסופו של דבר יחס נפשי שהולך איתך הלאה. העמדה הנפשית העיקרית אותה יש לטפח בשלב זה בחיים, היא בדיוק העמדה ההפוכה: היכולת לחוש שמחה ושלמות בחיי היום-יום: בעמל תורני, בתא משפחתי יציב, בתפילה כנה ללא "פירוטכניקה" רגשית, בעבודה משמעותית ואתגרית, בהנאה פשוטה ובריאה מנופי ארץ ישראל, או במילים פשוטות – לפתח בשלות לקראת מה שמכונה "חיים בוגרים"; והשאלה אם "טרק" בחו"ל מסייע לבניין אישיותי מסוג זה. לדעתי לא.
הרב אילן צפורי
 
איךאניחוזרלעצמימ"השחיקההרוחנית"שלהשירות?
 
"באופן כללי הכיפה נשארה לי די דבוקה על הראש שלוש שנים... זה נכון שמדי פעם הציצית הייתה קצת תקועה (בעיקר בקיץ), אבל גם היא די שרדה עלי... אבל זאת לא הנקודה. תכל'ס שלוש שנים אני חי עם חבר'ה חילוניים, אוכל איתם, ישן איתם, שמח איתם, עצוב איתם, הכל איתם... זה לא שיש לי איזו משיכה לתרבות שלהם, ולשיח ששמעו אוזני כל כך הרבה פעמים, אבל... קשה לי לחזור למשל לויכוחים הנלהבים שהיו לי לפני הצבא בישיבה על 'כמה ביסקוויטים זה כזית לברכה אחרונה' או 'אם לחתוך סלט קצוץ מדי בשבת זה טוחן'... זה לא רק משום שהחבר'ה בצבא צוחקים על זה, אלא פשוט אני חש שכמו שאומרים 'ראיתי הרבה דברים בחיים' בשירות הצבאי, ואבד לי כבר הכח לזה...".
זהו אמנם מונולוג בדוי, אך אני סבור שכל חייל משתחרר חש משהו מזה, בדרגה זו או אחרת. ולכן יש לערוך כאן ניתוח יסודי של העניין. למה קיימת "שחיקה רוחנית" בצבא? ומה הם הגורמים המרכזיים שלה?
הגורם האנושי: הגורם הראשון הוא ללא ספק המפגש המתמשך עם חבר'ה חילוניים איכותיים שמוכנים לעשות הרבה למען ערכים עליונים כמו המדינה, האחווה, הדאגה לצרכי האדם החלש וכו', ומאידך גיסא, בעניין המצוות ודקדוקיהן הם מגחכים. ואף אם דבריהם לא מעוררים הזדהות, הם מכניסים את החייל הדתי למגננה תמידית ול"לא נעים" כזה שמקרר את ההתלהבות הדתית.
הגורם הערכי: הגורם השני הוא גורם יותר אובייקטיבי. המציאות הצבאית, עם כל הרצון הטוב, מכניסה את החייל הדתי למצבי לחץ הנובעים מהרצון להדר במשימה הצבאית ובעשיה הדתית יחדיו, מה שלרוב לא תואם ממש. ומובן מאליו שהשירות הצבאי מכוון להעדיף את עצם עניינו, היינו המשימה הצבאית, על אורח החיים של המבצע אותה. מתוך כך, הדת בצבא באופן מהותי הינה רק בגדר מתלוה לעניין העיקרי, שהוא הפעילות הצבאית.
הגורם המציאותי: הגורם השלישי להחלשות העניין הדתי קשור לגורם השני, אך הוא הצד הפרקטי שלו, והוא פשוט ההרגל להנהיג אורח חיים דתי בו הדיעבד נהפך הרבה פעמים ללכתחילה, מתוך הכרח או מתוך הגזמה.
ומשום ששלושת הגורמים פועלים יחדיו תמיד ולאורך כל השירות הצבאי, אין ספק שהם עושים שינוי באיזשהו מקום בנפש. השאלה היא עד כמה עמוק... 
והנה אנו מגיעים לשלב של התיקון. יוצאים לדרך, לעולם הגדול, כל אחד בכיוון שלו. פושטים את המדים ואיתם אמור להשתחרר השד המקפיא את ההתלהבות הדתית. אבל כנראה שאין בבגדי האזרח תכונה עצמית להפשיר את הקרח. נצטרך כנראה לבנות כאן משהו, משהו חדש, אלו הם כנראה החיים, ומעז יצא מתוק...
איךאתהחוזרלעצמך? קודם כל אתה צריך לדעת שאתה לא חוזר ל"עצמך" שלפני השירות, אלא ה"אני" שלך התבגר, עבר הרבה, ראה הרבה, הכיר הרבה... ומתוך כך הוא בעל כוחות חדשים שאיתם אפשר לבנות דברים חדשים ולעבוד את ה' ביתר עוז.
לכן המשימה הראשונה איננה ל"אפס את המערכת" כדי שהיא תחזור למה שהיא הייתה, כי אתה לא שם... אלא אתה צריך לגלות מי אתה באמת עכשיו. מי האיש האמיתי שבך, לא האיש הדוחק את הדת מתוך שלושת הגורמים עליהם דיברנו, אלא מה הם הכוחות החדשים, הרגשות החדשים, הרצונות החדשים, שהתפתחו בך במהלך השירות, ואותם להעלות ולקדש מתוך שמחה עצומה של תחיה מחודשת.
הדבר השני שעליך לעשות הוא ליצור מסביבך מיד ובאופן קבוע מנגנוני הגנה חסונים בפני כל החולשות והמועקות שנזרעו בך במהלך השירות. ומדובר בבחירת הרגלים נכונים של תפילה, קיום המצוות וקביעת עיתים לתורה. מנגנונים שיהיו עמידים בכל המשימות המחכות לך באזרחות, והכל מתוך חשיבה מבוקרת ומבוגרת למען עצמך ולמען הכלל!
והנקודה הזאת של "למען הכלל", היינו לצאת לחיים הפרטיים במגמה להועיל לאומה, יש בקרבה כל כך הרבה עוצמה, עד שהיא למעשה הערובה הבטוחה ביותר להתחזקות הרוחנית העצמית שלך, כי הרי כל בר דעת מבין שכיום מה שחסר באומה זה רוח – ורוח זו תגיע מאנשים בעלי רוח.   
 
הרב אייל ורד
מה עושים אחרי הצבא? מימוש עצמי ולא כפוי!
 
שלום לך.
שערי הבקו"ם כבר לפניך, ובעוד רגע תשתחרר מהמסגרת שהייתה רוב או כמעט כל עולמך בשנים האחרונות. הצבא. ועכשיו – לים הגדול והרחב שנקרא אזרחות, ובעיקר לשאלה הגדולה - מה לעשות, באיזה מקצוע לבחור.
לפני הצבא, ידעת הרבה על היחידות השונות, השקעת, בררת מה אורך המסלול ומה גודל הסיכה. דיברת עם חבר'ה במקומות השונים וגיבשת לך דעה מוצקה לאן אתה רוצה להגיע. ובסוף גם הגעת.
ובאזרחות? כאן זה נראה פחות חשוב. העיקר ללמוד משהו שיהיה תואר. אבל זה כמובן לא נכון. כדאי מאוד להשקיע במידע. בחירת מקצוע לחיים, זו החלטה בעלת משמעות גורלית. אדם ממוצע מבלה במקום עבודתו תשע שעות ביום. כפול חיים שלמים זה יוצא לא מעט, לכן כדאי מאוד שהמקצוע בו תבחר יהיה משהו שאתה אוהב לעשות. קודם כל, עוד לפני האידיאלים והרעיונות, ובודאי לפני הכסף וגובה השכר, זה צריך להיות משהו שאתה אוהב, מתחבר, שמח, ונהנה. 
נשמע לך קצת אגואיסטי? לא נכון. דברים שאנו נהנים מהם הם דברים שיש לנו כשרון אליהם. משיכה טבעית. מה שלאחרים לוקח זמן ומאמץ, אצלך הולך מהר ויותר בקלות. זה כשרון. כמובן צריך לפתח כשרון, ולעבוד עליו, אך בבסיס נמצאת מתנה שנתן לך הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו. לחפש את תחום השמחה וההנאה שלי מהמקצוע בו בחרתי, זה בעצם לחפש את המתנה שקיבלתי מהבורא, וגם לעשות בה שימוש. מיד נדבר איזה שימוש, אך קודם כל - שמחה וסיפוק.
אל תתפתה אחרי סכומי השכר, אחרי האופנה, אחרי החברים. תהיה אמיתי עם עצמך, תלך לעזרה מקצועית אם צריך, ותלך ללמוד משהו שמתאים לך, לאופי ולאישיות שלך. זה העיקר.
כשרון הוא פיקדון. הרי לא עמלת עליו, קיבלת אותו. ולכן צריך לעשות בו שימוש, בהתאם לרצון של המפקיד, זה שיצר אותך כזה.
בכל תחום שבוחרים, אפשר להתכנס פנימה לפרטיות, ואפשר להתרחב החוצה לכלליות. בודאי, חשוב מאוד לתרום מהכוחות שיש בך לטובת משהו כללי. לטובת מדינת ישראל למשל, או לטובת מערכת הרפואה, או מערכת חשובה אחרת התורמת תרומה משמעותית למעגל שהוא מעבר לעסקים בלבד. גם אתה תרגיש הרבה יותר טוב כשתדע שמעשיך מצטרפים ותורמים לאידיאל גדול. מגוון רחב של אפשרויות קיימות, בהן תוכל להביא לידי ביטוי את כשרונותיך יחד עם תרומה לכלל, לקהילה, למדינה, לעם. זה חשוב מאוד.
בחירת מקצוע מהווה גם פעמים רבות קביעת סולם ערכים. האם בחרת מקצוע שיאפשר לך לחיות חיים חוץ מהמקצוע עצמו, שיתן לך מספיק זמן לקבוע עיתים לתורה, להיות עם האשה והילדים, או סתם זמן לתחביבים? יש היום מקצועות רבים הנראים נוצצים מבחוץ, אך לא כל הנוצץ זהב, ולפעמים הנוצץ הוא כלוב מזהב. גם את זה שווה לקחת בחשבון - מקצוע שיאפשר לי לחיות חיי משפחה נעימים וסבירים, ויאפשר לי לקבוע עיתים לתורה.
אם כן - קודם כל - כשרון והנאה כמדד לברכה האלוקית הטמונה בך, על גבי זה – נסיון להתחבר למעגלים כלליים ולתרום מהיכולת הייחודית שלך לכלל, ולבסוף - מקצוע תואם תורה ומשפחה.
ועוד הערה אחת לסיום. התרגלת עד היום לחשוב בפרקי זמן קצרים יחסית. ישיבה – שלש שנים, צבא שלש שנים. בחירת מקצוע זו החלטה לחיים. אין דבר שאי אפשר לשנות, אך ברגע שבחרת במסלול, קשה להטות את הספינה חזרה. זו החלטה רצינית. תתפלל שהקדוש ברוך הוא ינחה אותך בדרך אמת, להיות נהנה מיגיע כפיך, שמח ומשמח את הבריות, אמן.
הרב גדי שלוין
האם כדאי לעשות פסק זמן לפני המרוץ לחיים?
 
יש משהו בהרגשה שאנחנו כל כך מחכים לה... הרגשת השחרור!
כמה מצפים לעמוד שם בשערי הבקו"ם להניח את התיק, להרים את המבט אל השמים ולנשום את החופש.
זאת תהיה הפעם הראשונה שבאמת תוכל להגיד לעצמך "אני יכול לעשות כל מה שאני רוצה!", לא חייב כלום, מילאת את חובתך לכולם ומעכשיו כל כולך... שלך.
 
אז מה עושים מכאן? לאן הולכים? מה חושבים?
טיול למקומות הכי נידחים בעולם שבהם נרגיש את החופש? - אולי.
טיול סולידי כי חייבים משהו? - אולי
להתחיל לאגור כסף למלחמת החיים? - אולי.
להירשם ללימודים, להשלים בגרויות, פסיכומטרי כי צריך לחשוב קדימה? - אולי.
 
יש משהו נוסף - לעצור לפסק זמן, לעצור את המרוץ של הרגשת החופש, לעצור כדי להתקדם באמת.
תמיד התרגלנו ששואלים אותנו "מה תהיה כשתהיה גדול?" והשאלה הזאת מלחיצה אותנו גם אם אנחנו חושבים שלא...
רופא, עו"ד, מורה, גאון מחשבים... צריך לפרק את השאלה הזאת אחת ולתמיד!
"מה תהיה" זה לא "במה תעסוק"!! תוכל לפרנס באיזה דרך, שיטה ומקצוע שתבחר אבל זה עדיין לא יגדיר את "מה תהיה"!
האם תהיה אדם טוב? האם תהיה איש שסולם הערכים שלך לא יצליח לבלבל אותך בדו"ח הכספי של סוף שנה שתתלבט אם לדווח על כל ההכנסות? האם תהיה אבא שיודע מה חשוב בבית ומה פחות? האם תהיה בעל שיודע לבנות זוגיות ואהבה נכונה שאף אחת אחרת לא תצליח לבלבל אותה? האם יעמוד בראש סדר העדיפויות שלך בעסקים היושר וההגינות?
אמור מעתה אני אהיה בע"ה אדם טוב ומוסרי, אהיה אדם שרוצה שכל נקודה בחיים תהיה אמיתית ומשמעותית - וממה אתפרנס? - נבחר מקצוע מכניס, מאתגר ומועיל, אבל קודם לכל מה הבסיס לכל.
 
אז מה עושים בצומת הכל כך מבלבלת? עוצרים!
אחרי תקופה כל כך ארוכה שהיית בצבא ששם הכל נמדד בתוצאות ולא ברצונות, בתוצאות ולא בכוונות.
תקופה שהכל נמדד בפז"ם ובדרגה וכך אתה מוגדר כמה אתה שווה, הגיע הזמן לפני המרוץ להסתכל פנימה, ללמוד תורה! ללמוד תורה שתעזור לנו להביט אחרת על המרוץ הזה, לפני שמתחילים לרוץ לבנות קומה בנפש שתתן לנו אורך נשימה לכל האתגרים – כי התורה מחיה! זה בדוק!
 
לא, אני לא אומר שצריך עכשיו לשקוע בלימוד ארוך של שנים על גבי שנים! זה מתאים למיעוט בציבור אבל איך אפשר בכלל לזוז מטר קדימה מבלי לסרטט את ציר הניווט של החיים? בצבא לא היינו מקבלים א' לניווט כזה אז איך כאן אנחנו מרשים לעצמנו להיות לא מקצועיים?
 
אז לפני שמתייסרים בשאלה באיזה מקצוע לבחור, לך ל"קורס יסוד חובה" לכל המקצועות שתבחר, "הקורס" הזה הוא לא "בזבוז זמן" כי כל מה שלא תבחר אחריו הוא יהיה איתך ולצידך.
שב, שב חודש חודשיים, חצי שנה שנה, אפילו תשלב קצת עבודה, פסיכומטרי.
תתרגל "על יבש" איך חיים נכון שמשלבים בכל החיים לימודים, עבודה, אל מקור החיים, איך לא נשאבים לגמרי לעשייה בלי מעצורים.
תנסה, לא תפסיד!
חפש בנרות, אל תוותר לעצמך, תלחם כמו שנלחמת בשלוש השנים האחרונות כדי למצוא מה ואיך מתאים לך, לְמה שתכננת לעשות ב"חופש" הנכסף ולעשות את החיים שלך לאמיתיים יותר.
 
יש תוכניות לימוד תורה לבוגרי צבא בכל מקום, בעיר ובכפר, בעמק ובהר - האחריות היא רק שלך - בהצלחה!
הרב אלישע אבינר
תלות בהורים או עצמאות כלכלית?
א. עצמאות כלכלית
מוסכם על כל העוסקים בתורת הנפש, שאחד מהביטויים המרכזיים של הבגרוּת הוא הפסקת התלוּת הכלכלית בהורים, ופיתוח היכולת להגיע לעצמאות כלכלית. רמז לדבר (לענין בן המוצא מציאה: קטן - מציאתו לאביו. גדול - לעצמו): "גדול וסמוך על שולחן אביו - זהו קטן. קטן ואינו סמוך על שולחן אביו - זהו גדול" (ב"מ יב ב). כל עוד הגדול סמוך על שולחן הוריו, נתמך על ידם מבחינה כלכלית, הוא לא יצא מגדר "קטן".
בעבר הרחוק, בני מצווה (מגיל 13 ואילך) כבר עבדו למחייתם. תמורות תרבותיות - חברתיות וכלכליות - חוללו שינויים בריאים גם בתחום זה והעניקו לילדים מספר שנים נוספות (בדרך כלל עד גילאי 16/18) של חופש מעבודה לטובת לימודים וקניית יידע. בדור האחרון, בזכות השפע והעושר הכלכלי של החברות המתועשות, נתווספו עוד שנים אחדות של חופש מעמל ועבודה. יש הסבורים, שזהו פינוק מיותר ומזיק, המשחית את הנפש. פינוק זה מאפשר לבני הנוער לשקוע בבטלה, ואף "להקדיש" שנה/שנתיים מחייהם למסעות ברחבי העולם. אין שום דבר שדוחק בהם לעמוד על רגליהם מבחינה כלכלית. התוצאה היא: התארכות גיל ההתבגרות.
ב. טווח קצר וטווח ארוך
למקרא הנ"ל עשוי הקורא להסיק שנכון וראוי שבוגר צבא, יוותר על התמיכה הכלכלית הנדיבה שמציעים לו הוריו וידאג להחזיק את עצמו לבד מבחינה כלכלית. בכך יקדם את בגרותו ויבטא אותה. מסקנה זו איננה מדויקת. לעיתים, השיקולים הנ"ל מובילים למסקנה הפוכה: דווקא השאיפה להשיג עצמאות כלכלית מצדיקה את המשך ההישענות הכלכלית על ההורים, באופן זמני, עד שתהפוך למיותרת. הכיצד? על מנת לעמוד על הרגליים מבחינה כלכלית חייבים לרוב לרכוש מקצוע. שמירה, ניקוי חדרי מדרגות וחלוקת מיצים בבתים, הם עבודות מצויינות רק לפרק זמן קצר, אבל אינם "פרנסה" לטווח הרחוק. "פרנסה" אפילו מינימאלית תלוייה בלימודים אקדמאיים או בהכשרה מקצועית. אם ההכשרה המקצועית מחייבת התמסרות מלאה, אם הלימודים הם אינטנסיביים ואינם מאפשרים להפנות משאבי זמן לטובת עבודות זמניות, מוצדק לדחות את "עידן" העצמאות הכלכלית לכמה שנים. אם העבודה פוגעת בהישגים הלימודיים, נכון לוותר עד סיום הלימודים על האידיאל של העצמאות הכלכלית.  
היצר הרע של "כאן ועכשיו" דוחק להשיג מיד עצמאות כלכלית, אבל השיקול האמיתי איננו ה"כאן" וה"עכשיו" אלא הטווח הארוך. אחד מסימני הבגרוּת הוא היכולת לחשוב לטווח רחוק. ילדים קטנים חושבים רק על התועלת המיידית ומתקשים לערוך תכנון ארוך טווח.
ג. בנייה רוחנית מול עצמאות כלכלית
העצמאות הכלכלית איננה הביטוי היחידי של הבגרות, היא מרכיב אחד בלבד בתוכה. אחד המרכיבים המרכזיים בבגרות הוא גיבוש הזהות ועיצוב האישיות. ה"קטן" סמוך על שולחן הוריו לא רק בהיבט הכלכלי אלא גם בהיבט הרוחני (האידיאולוגי) והנפשי. בוגר הוא מי שעבר את שלב גיבוש הזהות. זה כולל גם את גיבוש זהותו האמונית (= זהות דתית). בוגר צבא המרגיש שהוא זקוק לחזק את התשתית התורנית של אישיותו ומשום כך בוחר ללמוד בישיבה שנה אחת או שנים אחדות, אף הוא מעצים את בגרותו ומקדם אותה. קידום הבגרות ב"רוח" מכריע את קידומה ב"חומר". כלומר: עיצובה הרוחני של האישיות קודם להשגת העצמאות הכלכלית. לכן, אם קיימת התנגשות ביניהם - כגון: העבודה משבשת את הלימודים הסדירים בישיבה - הבנייה התורנית של האישיות מכריעה, והשגת העצמאות הכלכלית תידחה.
ד. "סעודה שאיננה מספקת את בעליה"
חז"ל (חולין ז ב) מספרים על רבי פנחס בן יאיר שרק לעיתים נדירות אכל אצל אחרים. לא מפני שהוא חשש שיאכילו אותו מאכלים טמאים אלא מפני שהוא חשש שהמארח הוא מאלו ש"רוצה - ואין לו". ברוח דומה, פסק הרמב"ם: "חמישה דברים, העושה אותן אין חזקתו לשוב מהן, לפי שהן דברים קלים בעיני רוב האדם, ונמצא חוטא והוא ידמה שאין זה חטא; ואלו הן: (א) האוכל מסעודה שאינה מספקת לבעליה - שזה אבק גזל, והוא מדמה שלא חטא ויאמר 'כלום אכלתי אלא ברשותו?!'...." (הלכות תשובה ד ד). למדנו שאין לקבל מהזולת רק כאשר איננו מכבידים עליו. אבל, אם האירוח מכביד עליו, גם אם הוא נותן לנו מחפץ לב, עלינו לדחות את טוב לבו.
אם ההורים אינם אמידים, המשך ההישענות הכלכלית על ההורים הוא כעין השתתפות בסעודה שאינה מספקת את בעליה. אמנם, יש הורים המעניקים לילדיהם ביד נדיבה גם אם זה דורש מהם להדק את החגורה ולצמצם את הוצאותיהם האישיות. הם אינם רואים בכך ויתור לטובת הזולת אלא ויתור לטובת עצמם. ילדיהם הם הם בשר מבשרם.
אבל, כשם שאין פרצופיהם של ההורים שווים, כך אין דעתם בסוגיה זו שווה. יש הורים ששמחים לתמוך בילדיהם הבוגרים, ויש שסבורים שזה איננו חינוכי. יש הורים שהידוק חגורה קל להם ויש שהוא קשה להם. לכן, תבדוק היטב לפני שאתה מקבל מהם תמיכה כלכלית. ואל תקפיד עליהם אם הם לא תומכים בך. אל תדון את הוריך עד שתגיע למקומם.    
 
הרב יניב חניא
איך מציגים את היכולות לקראת קבלת משרה?
אנו נוהגים תמיד להתייחס לעולם העסקים כאל עולם קשוח ומלא שקר. גם הרדיפה אחרי כסף נתפסת אצלנו כדבר שלילי במיוחד שרחוק מאוד מתפיסת עולמה של היהדות. דווקא העולם החומרי כל כך סביבנו גורם לנו, בצדק רב, לחוש ניכור לאנשים שמבלים את ימיהם במרדף כלכלי בלתי פוסק. אולם, כפי שלמדתי לאחרונה, יש לעולם העסקים, הכספים והעבודה גם חוקים חיוביים משלו. לדוגמא? העובדה שלכולם ברור שהמטרה היא להרוויח כסף "מטהרת" מאוד את האווירה במפגשים השונים. יש פחות "רמאויות קטנות", משחקי כבוד וכדומה, כי המטרה מוגדרת, ישירה ואף אחד לא מתבייש בה.
באופן האישי והמידותי, הנושא הזה מציב אתגרים לא פשוטים. כי פעמים רבות, כדי לקבל עבודה או "לסגור עסקה" צריך לתאר את היכולות האישיות, לשכנע בכך שאתה האדם המתאים ביותר ולמכור את עצמך ליושב מולך. ישנם, כמובן, מאמרים רבים והדרכות רבות בשאלה איך עושים את זה... אולם, האם זה לא נוגד עקרונות רוחניים ותורניים? האם אין התנגשות בין מידת הענווה לבין הרצון להציג את עצמך בצורה הטובה ביותר בראיון עבודה? פעמים רבות האתגר הוא גדול אף יותר, מכיוון ש"כווולם" משבחים את עצמם קצת יותר מהראוי והנכון, הרי שאם דווקא אתה תתעקש לומר את האמת, הרי שתמצא את עצמך בנחיתות ברורה מתחילת הדרך... אז אולי מותר לשנות קצת מהאמת?
נראה שיש כמה תנאים שחשוב לזכור כאשר אנו ניגשים לראיונות עבודה על פי ההלכה והרוח היהודית - לענ"ד מותר לתאר את המציאות בצורה טובה, לספר מה אתה יכול או לא יכול לעשות ומה התחומים שמתאימים לך. קצת בהסתמך על הכלל שמותר לומר לשון הרע לשם תועלת בתנאי שמקפידים מאוד לומר את האמת, אני חושב שמותר לתאר בצורה נכונה ונכוחה את היכולות שלך בזמן ראיון עבודה. מתוך ציון עובדות. גם בנושא העובדות יש להיצמד לכללים שנוהגים בהלכות לשון הרע - לציין עובדות אמיתיות מבלי לשקר או להגזים. יש פעמים שבהם מותר לתאר את המציאות בעיניים ורודות, אולם לא להמציא עובדות או נתונים לא נכונים. אני גם סולד לא מעט מ"ההדרכות" למיניהן, שמלמדות אותך איך לשבת, איך להציב את הידיים ואיך לשנות את טון הדיבור... מה שאין בך לא יצוץ לפתע ותפקיד שלא מתאים לך יכול לעלות ביוקר הן לך והן לחברה. הגישה צריכה להיות - אני מתאר את עצמי, את היכולות, את הרצון החיובי שלי ואת המטרות שאליהן אשאף... בצורה ישרה מצד אחד ואמיתית מצד שני, מבלי ענווה שיכולה להיות מיותרת בראיון מסוג זה.
זה בודאי קשה, גם בגלל שישנם לחצים לא פשוטים למצוא כבר עבודה וגם בגלל שקשה לנו לדבר על עצמנו (פעם ביקשתי מכתב המלצה מרב לגבי אחד מהספרים שלי, הוא נקט בטכניקה מאוד פשוטה - אמר לי לכתוב מה שאני רוצה ושהוא יחתום... אני בטוח שהתוצאה היתה נמוכה יותר ממה שהוא היה כותב בעצמו, שהרי לא יכולתי לכתוב על עצמי - הרב הגדול, צנצנת המן, נטע נאמן וכו'...), אבל צריך להכיר בזה שלמשחק הזה יש כללים שונים מהמקובל בעולם הענווה הרגיל. אולי, אחרי ראיון העבודה, צריך לעבוד יותר על ענווה וללמוד מחדש את העקרונות אבל בראיון עצמו ניתן לדעתי לעשות שימוש בכלל שתבע אחד הרבאיים - משל לשר שהיה המוציא והמביא של המלך בארצו. פעם יצא המלך לסיור בעיר בליווי השר, ועבדי המלך, שלא הכירו את המלך בכלל אלא את השר שיצא אל העם, השתחוו לשר וחלקו לו כבוד גדול, תוך הזנחת המלך... תארו לעצמכם את תחושותיו של השר כאשר כל הציבור משתחווה לו והמלך בצד. כך אני חש לאחרונה בפגישות עסקיות עם מפרסמים שונים - כאשר אנשי המכירות שלי משבחים אותי ואת דמותי כמי שיכול לקדם מוצר, אני מביט על זה מהצד ומרגיש בעיקר נעלב ונגעל... אני הרי יודע את האמת.
 
 
הרב עזריאל אריאל
מתי להתחיל לחפש זיווג?
 
סיימתי את הצבא, הולך קצת לעבוד, חושב על לימודים גבוהים. ההורים כבר שואלים: מה עם חתונה? מתחיל משהו?...
אכן חז"ל ממליצים לנו על נישואין בגיל צעיר ככל האפשר. הרמב"ם פוסק, על פי המשנה במסכת אבות, שבחור אמור להינשא החל מגיל 17, ולכל המאוחר – עד גיל 20. הגמרא (קידושין ל, א) ממליצה אף על נישואין בגיל עוד יותר צעיר.
אתה מתכוון לכך "הלכה למעשה"?
זאת לא אמרתי. אדם יכול להקים משפחה לאחר שהוא בשל. נישואי בוסר, של בני זוג בלתי בשלים, מהווים בעיה קשה (כנראה, בשל כך נקבע גיל הנישואין בדורות הקודמים ל-17-20 ולא לגיל בר מצוה). בעבר, כאשר האתגרים שעמדו בפני הזוג הצעיר היו פחות מורכבים, ותהליך ההתבגרות היה מהיר ופשוט, היה גיל הבשלות צעיר יחסית, אולם כיום, תהליך ההתבגרות לוקח זמן ממושך יותר.
למה אתה קורא "אדם בשל"?
לא אוכל לתת כאן תשובה מקיפה, ואסתפק בכמה נקודות.
מה למשל?
הדבר הראשון הוא זהות מגובשת. ה"אנחנו" מורכב מ"אני" ו"את". ולשם כך צריך להיות ברור לכל אחד מהו ה"אני" שלו. וכאן מספר דוגמאות:
*   מי "אני" בתחום הדתי? דתי-לאומי, חרדי, משהו אחר? (בכלל זה, היכן אני ממקם את עצמי בסגנון הדתי בין הקטבים השונים בחברה הציונית-דתית – חרד"לי, חסידי, אקדמי, ממלכתי, אקטיביסטי וכדו'? מהי הרמה הדתית שאני שואף אליה?). בתחום הפוליטי (שמאל-ימין)? מהן השאיפות שלי בתחום הכלכלי, ההשכלתי והמקצועי?
*   איך אני רואה בעיני רוחי את הבית שהייתי רוצה להקים? היכן (בהתיישבות, בגרעין תורני, בעיר או במאחז? במרכז או בפריפריה)? איזו אווירה תרבותית תהיה בו? איך הייתי רוצה לראות את שולחן השבת? על כמה ילדים אני חולם? איך הייתי רוצה לחנך אותם? ועוד ועוד שאלות מסוג זה.
התשובות שתתן לכל זה אינן סופיות. הן נתונות לשינוי במהלך החיים. הן נתונות לדיון עם בת הזוג. אבל עצם היכולת לתת עכשיו תשובות לשאלות מסוג זה היא המאפיינת זהות מגובשת. ועל גבי זה עולה, כמובן, השאלה, ביחס לכל תחום, מהי הציפייה מבת הזוג המיועדת.
מה עוד?
הדבר השני הוא עצמאות. כבר התורה אומרת: "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו", ורק לאחר מכן "ודבק באשתו". לא מדובר רק בעצמאות כלכלית, אלא גם בעצמאות רגשית ומחשבתית. היכולת לקבל החלטות משמעותיות הנוגעות לחייך באופן עצמאי, בלי להיות תלוי לחלוטין בעמדתם של ההורים, ובעיקר – לקחת בעצמך את האחריות על החיים שלך.
זה הכול?
ודאי שלא. על גבי "אני" מגובש, המכיר את עצמו, אוהב את עצמו, מכבד את עצמו ויודע מה הוא רוצה מעצמו, נדרשת יכולת ליצור את ה"אנחנו".
למה אתה מתכוון?
היכולת ליצור קשר משמעותי, להבין את הזולת (ובשביל גבר, להבין אשה, זהו אתגר לא פשוט) ולתת מקום לצרכים ולרגשות שלו, להיפתח אליו ולפתוח אותו, לשתף ולהשתתף אתו בדברים רגישים ומשמעותיים, ואף להתמודד יחדיו עם קשיים מבחוץ ומבפנים. זה הרבה יותר מאשר ליהנות מחברתה של בת ומן הרומנטיקה הנוצרת במפגש.
ומה עם שיקולי פרנסה? הרי זה לא פשוט!
עצם זה שאתה עצמך אומר שזה לא פשוט, זה אומר שאתה מבין את האחריות הנדרשת ממי שמקים בית. שיקולים אלו לא צריכים לעכב את היציאה לדרך, ויש למצוא את הפתרונות תוך כדי תנועה. לפעמים יתברר שיש פתרונות פשוטים, ולפעמים הם יהיו הרבה יותר קשים ומתאגרים. אבל אם אתה מרגיש שאתה מסוגל להקים בית, אל תירתע בשל השיקול הזה. חזקה עליך, שבמאמץ משותף ובסייעתא דשמיא תמצא את הדרך להתמודד גם עם זה.
אז איך אדע בסופו של דבר אם הגיע הזמן להתחיל?
אם קראת את הדברים, אתה מרגיש שיש לך תשובות לעצמך, והאינטואיציה שלך אומרת לך שאתה מסוגל, כנראה אתה צודק. השאר תלוי בסייעתא דשמיא.
ואיך אדע ש"זה זה"?
זה כבר נושא לשיחה אחרת...
 
*    הכותב הוא בוגר תוכנית הכשרה לייעוץ זוגי של מכון 'נתיבות'. ניתן לפנות בטל. 052-300-3106, או בדוא"ל, azriel11@neto.net.il
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

 

 

נבנה ע"י מערכת בניית אתרים של yeshiva.org.il                      שאל את הרב | לוח שנה | כניסת שבת  |  יציאת שבת