דף הבית >> בהמשך הדרך >> בהמשך הדרך 2

 

בהמשך הדרך 2
חוברת הדרכה לבוגרי צבא ובוגרות השירות הלאומי
הדרכה למציאת זיווג
 
 
 
 
רשימת מרכזי תורה אחרי צבא:
אופקים 052-4239996, אילת 054-8444851, אלעד 057-8119331, אריאל 054-5684926, אשדוד 052-4317375, באר שבע 052-5665845, בית שאן 052-4606892, בת ים  052-7122687, גבעת שמואל 052-6051094, הרצליה 052-6426832, חולון 050-5778415, חיפה 050-4767007, טפחות 054-3106090, יהוד 052-6543772, יפו 052-8119291, י"ם ג. רם 054-8479988, י"ם רחביה דרום 054-6700675, י"ם רחביה צפון 052-5665530, יתד 054-7775239, כפר סבא 050-6800571, לוד 052-3114284, מודיעין 052-4317105, מעלה אדומים 050-2620920, נתניה דרום 052-6605337, נתניה מרכז 052-8905676, עכו (גרעין) 050-7276472, עכו 054-7714284, עפולה 052-3003073, ערד 052-7403513, פ"ת הדר גנים 054-3974861, פ"ת כפר אברהם 052-6070209, קדומים 050-3888368, קצרין 054-8072322, קריית ארבע 052-3844922, קריית גת 052-6999550, קריית מלאכי 052-5665272, ק. מלאכי (מכינה) 050-2009965, ק. שמונה (בנות) 052-3114764, קשת 054-7731290, ראש העין 050-5665706, רחובות 050-8936048, רעננה 054-6411004, שדה אליהו 054-5640503, ת"א דרום 054-7890860, ת"א צפון 050-7434274.
 
 
 
 
תוכן עניינים
 
1. מהם התנאים להצלחת החיפוש? - הרב יואב מלכא
2. האם חשוב היופי החיצוני? - הרב חגי לונדין
3. האם ניתן לגשר על פערים באופי ובדעות? - הרב עזריאל אריאל 
4. מתי להתחיל לצאת? האם הפרנסה היא תנאי לנשואין? כמה זמן לחכות בין ההחלטה לחתונה? - הרב אילן צפורי     
איך להתייחס לדייטים שלא הולכים? - הרב איל ורד
5. איך לא לאבד את האופטימיות? - מכתב גלוי מבחורה בעילום שם
6. סיפור מהחיים - הרבנית טל רחמני
7. האם לעשות בדיקות התאמה גנטית? - הרב מנחם בורשטין 
8. המדריך ליוצאים לדייטים - הרב יוני לביא
9. תפילה לפני היציאה לדייט - הרב שמואל אליהו
 
 
מהם התנאים להצלחת החיפוש?
הרב יואב מלכא  הפעם זו עצם מעצמי
 
מציאת הזיווג אמורה להיות משימה פשוטה (בדרך כלל) אבל זה בתנאי אחד: רק אם אנחנו חפצים בפשטות. ברגע שמסתננים יסודות מחשבה, רצונות ורגשות לא פשוטים לתהליך זה - הסתבכנו!!! ואז הכול נעשה מסורבל מייסר ומכאיב וכבר נדמה שאין דבר קשה יותר ממציאת החלק השני. נכון שזיווג הוא מן השמים, אבל השאלה מה אנו עושים כדי שהוא יתממש. בכוחנו לעכב את זיווגנו או לזרזו על פי מעשינו ויחסנו לעקרונות הזהב של מימושו.
ראשית כל צריך לדעת! אם אין אנו מכירים את עצמנו היכרות בסיסית (ספונטנית או הכרתית) כלומר את: 1. את ה"קווים הארוכים" של השקפת עולמנו ועיקרי מגמותינו! 2. את בסיס האופי שלנו ומשאלות ליבנו בנוגע לבנין מידותינו! 3. את תבנית הטעם האישי שלנו בנוגע ליופי ושאר מטעמי הרגש! אם חסרה לנו התמצאות בסיסית בשאלות יסוד אלו על פי סדר חשיבותם, לא נוכל לזהות את החלק השני שלנו. ורמז לדבר: "הפעם זו עצם מעצמי" אם אני מכיר את "עצמי", אז, ורק אז אזהה את: העצם, שהוא "מעצמי"!!
שלושת עקרונות אלו כוללים את חפצי הנפש הלגיטימיים שלנו למדרגותיהם, ואסור לעשות טפל עיקר ועיקר טפל. כך למשל אסור לתת משקל מוגזם לטעם האישי בענייני יופי ושאר תבליני הרגש, כי אז מתפתחת רגישות יתר לדרישות החיצוניות. אבל כשנשמר האיזון הנכון בין שלושת רבדים אלו, הבחירה קלה יותר ומכוונת יותר לאמיתתה של חוקיות בקשת ה"אבידה".
כשלא יודעים מה נחוץ לנו באמת, מתפתחת תרבות צריכה לא ממוקדת של "רשימות מכולת", והאדם כבר לא יודע לכלול את רצונותיו בשלוש מילים פשוטות. הוא הולך ומוסיף ומסתבך בתיאורים ותיאורי תאורים של העדפותיו הדמיוניות, ומכביד על עצמו ועל כל החפצים לסייע לו. תרבות הצריכה החופשית חשפה אותנו לשפע כה עצום של גירויים, ובזה פגמה ביכולתנו ליצור מדרג נכון של סדרי עדיפויות נכונים, על פיהם ניגש ל"סחור" כפשוטו וכמדרשו. חבר'ה בואו לא ניקח את עצמנו ברצינות גדולה מדי, ממילא העיקר זו העבודה שאחרי הנישואין, הדרך הארוכה המפותלת המרתקת המאתגרת והמרוממת של הזוגיות... את הרעיון הזה אפשר לבטא גם בשיר: "רווק, רווק... הוא חצי רק / כפרי של בוסר ירקרק / אחר "בת הקול" תר, מחפש / "חציו" האחר הוא מבקש / לא רות, מרים, גם לא חדווה / "הראיתם את שנפשי אהבה"? / ובת הקול בקול צווחה / כנגד הרווק מוחה: / "זו רות! מרים! גם אולי חדווה! / אם רק תדע מה זו אהבה / כי בת הקול היא הפוטנציאל / שורש כל מעש ומפעל / ומה לך נותר עוד לעשות? / חפש בה ג' האותות: / אם מידותיה לטוב נוטה / והשקפותיכם הם תואמות / ובליבך כלפיה "חיבת מה" / זו היא!!!! הפשל שרוול "עבד שדך" / רק בה תמצא אהבתך"!                                   
 
 
האם חשוב היופי החיצוני?
 
הרב חגי לונדין    שקר החן והבל היופי?
 
שאלה: אני נמצא כעת בתקופת ה'דייטים' ושומע כל הזמן טענות מצד הבנות שאני (ושאר הבנים) שמים יותר מידי דגש על היופי החיצוני של הבת ו'חותכים' קשרים רק על סמך זה. מצד שני, אם אומר שהיופי לא חשוב בעיני אני אשקר; מה לעשות?
תשובה: א) הטענה המופנית כלפיכם כשלעצמה היא נכונה. ברור שבחור בעל אישיות תורנית אמור להתייחס בעיקר לעולם הפנימי של הבחורה איתה הוא נפגש ולא למראה החיצוני (לא לדבר על חוסר הטקט בלהחצין זאת כלפיה). ביופי קיים מימד סובייקטיבי ביחס לעיני המתבונן וככל שאדם מצוי בעולם תרבותי טהור יותר – מושגי היופי שלו יהיו בהתאם. נגזרת מעשית: אל תמהר להפסיק קשר עם בחורה רק בגלל שבמבט ראשון היא איננה יפה בעיניך; יש הרבה סיכויים שלאחר שתכיר את עולמה הנפשי של העומדת מולך – גם ההסתכלות שלך על יופייהתהיה שונה. היופי הפנימי של האישיות משתקף בסופו של דבר גם ביופי החיצוני, אבל לצורך כך יש להכיר את האישיות ולא לחתוך מיד את הקשר.
ב) יחד עם זאת, חשוב להדגיש כי לא ניתן להתעלם מהדרכת חז"ל כי "אסור לאדם לקדש את אישה עד שיראנה" (קידושין מא, א). כלומר, חז"ל רואים בהתאמה האסתטית תנאי הכרחי לנישואין. גם בלי להיכנס לעומק דברי חז"ל (היופי הוא ביטוי להרמוניה הפנימית בין שני בני הזוג וכו'); מצויה כאן הבנה בסיסית בנפש האדם והיא – כי למעט יחידי סגולה, קשר בין איש לאישה מכיל בתוכו גם את המימדים הללו. מי שיתעלם מזאת (משני הצדדים) עלול להיתקל בקשיים גם בפיתוח הקשר הפנימי. ברור שהפרופורציה בין היופי הפנימי ליופי החיצוני חייבת להיות שונה מהמקובל בתרבות היום (ראה סעיף א), אולם הדרכת חז"ל נותרת בעינה. כלומר יש צורך גם בבסיס ראשוני של משיכה הדדית על מנת לבנות עליו את הקומות העליונות יותר של הקשר.
ג) הערה אחרונה: למרות שבעולם ה'פוליטיקלי קורקט' הפמיניסטי המצוי כיום, מקובל להציג את הבנים כאשמים הבלעדיים בטענה שהזכרת; אני לפחות – מליווי רב-שנים של תלמידים ותלמידות 'משני צידי המתרס' – מכיר לא סיפור אחד ולא שניים שבו, לא יאומן, המצב הפוך - הבחורה(!) הפסיקה את הקשר עם הבחור בגלל מראהו החיצוני. נכון שהביטויים אצל בנות הם קצת יותר עדינים (היא לא תגיד שהוא 'לא יפה' אלא 'חסר בו עוצמות' שזה, בתרגום חופשי: 'לא גבוה מספיק' / 'לא עושה לי פרפרים בבטן' / 'לא נראה כמו הבן תורה-הקצין-השרירי-המשורר-איש-ההייטק-הרגיש עליו חלמתי באולפנה') אבל בואו לא ניתמם: ההיתפסות לדברים חיצוניים היא בעיה כללית בתרבות כיום, ולכן ראוי שהעבודה על כך תעשה משני הצדדים.
 
 
האם ניתן לגשר על פערים באופי ובדעות?
הרב עזריאל אריאל   לא כלה דרכנו
 
תשמע, אני נפגש עם מישהי כבר שלושה שבועות, 5 פגישות, ו...
ו... מה?
נראה לי שזה לא זה, אבל אני לא יודע מה לעשות?
מה הבעיה?
איך אני אגיד לה את זה? היא בטח תיפגע.
אז מה חשבת לעשות?
אני לא יודע...
בעצם למה אתה רוצה להפסיק?
אמ... תראה, יש כמה דברים שלא מוצאים חן בעיניי...
למשל...
היא קצת שמאלנית.
אז איך אתה יודע שהיא קצת שמאלנית? דיברתם על זה?
לא כל כך... אבל הגישה שלה לא מוצאת חן בעיניי. היא לא כל כך רוצה לגור בשומרון.
אני לא בטוח בזה. אולי היא יותר ימנית ממך, אבל חושבת שהדרך הנכונה למען ארץ ישראל היא "להתנחל בלבבות"! וגם אם היא באמת "קצת שמאלנית", כמו שאתה אומר, מה הבעיה בזה?
מה הבעיה בזה?! איך אפשר?!
מה אתה חושב? שבין בני זוג אין ניגודים וחילוקי דעות?! נניח שמחר תגלה שהיא ימנית בדיוק כמוך, אבל אחרי עשר שנים יהיה ביניכם ויכוח בשאלה אידיאולוגית אחרת לגמרי? תתגרשו?!
אמ...
תשמע אותי. ממה שאתה אומר אני מבין שאתה שבכלל לא בדקת את מה שצריך לבדוק.
מה אתה רוצה לומר בזה?
תראה, מה שאתה עשית, זה בטח סוג של "מילוי שאלון". שאלת אותה שאלות על עצמה, והיא ענתה, ואתה נתת לה ציון על כל תשובה.
אתה מאד מגזים...
ברור שאני מגזים, אבל תגיד, אני מדבר על מישהו אחר לגמרי, שאין לו שום קשר אליך?!
האמת היא שיש בזה משהו.
יש כאן שתי בעיות. הבעיה הראשונה היא שאתה מנסה לבדוק את המועמדת, והבעיה השנייה היא שגם את זה אתה עושה בצורה לא כל כך נכונה.
לא הבנתי. אז מה אני אמור לעשות בפגישות אם לא לבדוק אותה?
תבין, איש ואשה בחיים לא יהיו דומים אחד לשני. הם שונים לגמרי במנטליות שלהם. כמובן, צריך שתהיינה שאיפות בסיסיות דומות, כי אחרת אין בסיס משותף, אבל מעבר לזה, לא צריך לבדוק אם יש הבדלים, כי ברור שיש. מה שצריך לבדוק זה דבר אחר לגמרי.
מהו אותו "דבר אחר"?
נגיע לזה מאוחר יותר. מה שאני רוצה לומר הוא שהדבר שחשוב לבדוק הוא את היכולת לגשר על ההבדלים. הקב"ה ברא את האיש והאשה שונים מאוד זה מזו, והטיל עליהם משימה מאד מאתגרת: לקחת שניים שונים ולהפוך אותם לאחד. לאור זה, מה שאתה אמור לבדוק בפגישות הוא את היכולת לעמוד באתגר הזה.
במילים אחרות, אם מצאתי פער בתחום מסויים, זוהי ההזדמנות לבחון את הקשר בינינו!
קלעת "בול"! הפגישות הן לא "בחינת בגרות בעל פה", כשאתה בוחן אותה אם היא עומדת בסטנדרטים שהצבת והיא עושה את הבחינה מן הצד שלה. בפגישות, שניכם ביחד אמורים לבחון את "הדבר השלישי", שהוא: הקשר ביניכם.
ואת זה איך עושים?
לוקחים נושא שנדמה לכם שיש בו גישות שונות, וכל אחד מנסה באמת להבין את השני. תביאו בחשבון שה"שפה" של הגבר כל כך שונה מן ה"שפה" של האישה, כך שבדרך כלל היא לא מבינה למה התכוונת בשאלה שלך ואתה לא מבין למה היא התכוונה בתשובה שלה. אז קודם כול צריך לנסות באמת להבין אחד את השני. לפעמים יתגלה שבכלל אין פער, או שהוא לא משמעותי. ובאם הוא משמעותי, אז מתחיל הבירור האמיתי: האם יש לכם אפשרות לגשר עליו? האם יש לכם "בשביל מה" להתאמץ כדי לגשר עליו – משהו משותף שמחבר ביניכם למרות הפער הזה? האם אתם מצליחים לדבר בפתיחות על חילוקי הדעות? האם אתם מסוגלים לנהל על כך דיאלוג, או שמהר אתם מוצאים את עצמכם בסוג של "כיפוף ידיים", כשכל צד מנסה לשכנע את הצד השני שהוא הצודק, ובעצם – מנסה להכניע אותו? האם אתם מסוגלים פשוט להכיל את השוני? האם אתם מסוגלים לייצר ביחד פיתרון יצירתי? האם אתם מסוגלים לדון בפתיחות גם על נושאים יותר אישיים-פנימיים, ואפילו קצת מביכים, כמו החולשות שלכם?
זה נשמע משהו מעניין.
אבל זוהי רק ההתחלה. מעניין הרבה יותר לנהל דיון כזה על פערים בתכונות אופי. למשל, איך אמורים להסתדר בחור שיש לו נטייה להוציא כסף בקלות, עם בחורה שיש לה נטייה לחסכנות. ויש דברים עוד יותר מאתגרים.
אני מתחיל להבין את הנקודה. בעצם, אחרי שתיים שלוש פגישות, אני כבר לא אמור לנסות לבדוק אותה, אלא את הקשר בינינו.
כמובן, כדאי "להניח את זה על השולחן". יש בשביל זה כלי מאד פשוט, שנקרא "הערכת מצב". לאחר כמה פגישות, אתה מציע לה לעשות "הערכת מצב" של הקשר ביניכם. איך אתה רואה את זה ואיך היא רואה את זה? מה ברור לכל אחד מכם ומה עדיין לא? עד כמה ההערכות שלכם דומות ובמה הן שונות?
נשמע מעניין. האמת היא, שעכשיו נפל לי האסימון.
איזה אסימון?
מה ששאלתי אותך בתחילת השיחה. אם אני בא לבדוק אותה, ואני מגלה שהיא לא עומדת בסטנדרטים שהצבתי, ברור שהיא תיעלב אם אגיד לה שהיא לא מספיק טובה בעיניי, ולא משנה איך אגיד לה את זה. אבל אם אנחנו עוברים לעמדה של "בודקים את הקשר", הרי שגם אם אחליט ש"זה לא זה", אין זה אומר ש"היא לא טובה" אלא ש"הקשר לא מספק". וזה אולי יאכזב אותה, אבל לא יפגע בה.
יתירה מזאת. אם עושים "הערכת מצב" משותפת, יש להניח שגם ההחלטה, לכאן או לכאן, תהיה משותפת.
אמ... נכון.
 
 
 
 
א) מתי להתחיל לצאת? ב) האם הפרנסה היא תנאי לנשואין? ג) כמה זמן לחכות בין ההחלטה לחתונה?
 
 
הרב אילן צפורי      שלוש עצות טובות...
 
א) עוד לא התחלתם לצאת?!... תתעוררו!
 
אתה בן 22? את בת 21? ועוד לא התחלתם לצאת? לא? אהה, אתם מאוד עסוקים? אתה סיימת צבא, הסתובבת קצת, עכשיו פסיכומטרי ותואר. אין לך זמן להתחתן זה מוקדם מדי... "רק עוד רגע אמא"... ואת? עשית שנתיים שירות לאומי, שנה במדרשה, עכשיו התחלת ללמוד במכללה. אין לך זמן בשלב זה להתחתן. אז תסבירו לי מתי תתחילו לצאת? אתה, כשתהיה בן 25? את בת 24? נגיד. טוב, בשנה הראשונה זה רק כדי לבדוק את השטח, לא לוקחים את זה ברצינות. הזמן עובר, אתה כבר בן 26 ואת כבר בת 25. עכשיו זה מתחיל להיות רציני, אנשים מתחילים ללחוץ: 'עוד לא התחתנת"! ואז אתם מאוד רוצים אבל משום מה לא נופלים על הנסיכה או הנסיך הרצויים. ועוד זמן עובר, אתה בן 28 ואת בת 27... מתחיל באמת כבר להיות מדאיג... חייבים להשקיע בנידון. כמה שיותר הצעות, כמה שיותר יציאות... אך זה מייגע, לא הולך. בגיל הזה השכל כבר לא נותן לעשות שום צעד לא מחושב. אתה מחפש בחורה שמתאימה בדיוק לדרישות שלך (זאת אומרת למה שאתה חושב שמתאים לך) ואת מחפשת בחור שבו כל הפרמטרים עליהם כבר חשבת כל כך הרבה וכבר סגרת, נעלת בתודעה... והנה, אתה בן 30 ואת בת 29. אין כבר כוח, צריך הפסקה מסוימת! לא נורא, ה' יעזור! "זיווג מן השמיים", "יש עוד כמוני", "נצטרף לחבורה כזאת" (=ביצה)...
אז קודם כל, אם כבר הגעתם למצב הזה, לא להתייאש (זו לא מטרת המאמר הזה ח"ו). תמשיכו לחפש ובעזרת ה' תמצאו! אבל למי שעוד לא הגיע למצב הזה, תחזרו לתחילת המאמר... אתה בן 22 ואת בת 21, אתם מאוד עסוקים? אבל עם כל זה תפתחו אנטנות גדולות! אל תסרבו לאף הצעה שנראית מתאימה. תבטחו בה' הטוב שיעזור לכם לממש את שאיפותיכם ללמוד וכו' וגם יעזור לכם להתחתן. זה לא סותר. אל תחכו ש"המאגר יצטמצם" ושהדרישות יעלו עם הגיל. אל תסללו לעצמכם את הדרך לביצה. אל תסמכו על הנס, עשו את כל ההשתדלות למצוא את הזיווג הנכון, ובעזרת ה' תצליחו בכל.
 
ב) אתה קודם רוצה להיות "מבוסס"?... טעות יסודית!
 
מצאת את בחירת ליבך והיא מאד רוצה להינשא לך, אבל אתה עדיין לא "עומד על הרגליים" כהגדרתך (אין לך פרנסה מסודרת). ולכן אתה מבקש ממנה להמתין עד שתהיה "מסודר"... אתה אף מביא טיעון חזק, הרי הרמב"ם פסק בהלכות דעות (פרק ה) שקודם צריך פרנסה ואחר כך בית ורק אחרי כן נושאים אשה! נכון שיש חשש שהבחורה לא תחכה לך לעד, אבל מה לעשות - "צריך להיות מפוקח"...זו אכן שאלה לא פשוטה, והיא כנראה מכניסה את האדם לתחום האמונה והבטחון בה'. הרי מה יקרה אם ח"ו לא ממש תצליח "לעמוד על הרגליים"? ובכלל, מה השיעור של "עמידה על הרגלים"? ואם נלך עם הרמב"ם עד הסוף, אז מי שלא מצליח לקנות דירה לא יכול להתחתן. אלא המהרש"א כבר כתב על הסוגיה ממנה פסק זאת הרמב"ם (סוטה מד ע"א), שהסדר הזה הוא רק למי שיכול, אבל מי שלא יכול, זה לא מעכב.
ולכן ברור שאם אתם רוצים להתחתן (ואתם בגיל נישואין), צריך לעשות את כל ההשתדלות "לעמוד על הרגליים", אבל צריך לבטוח בה' ולא לדחות את החתונה במידה שיכולה לסכן את עצם קיומה. קצת אמונה! מזל טוב!
 
ג) אתם מחכים לדודה מאמריקה? ... מסוכן ביותר! 
 
בסוף הקיץ השניים סוף סוף החליטו (לאחר הרבה התלבטויות, עליות וירידות) ... זהו, הם מתחתנים! מזל טוב! ואז כאשר שואלים אותם מתי החתונה? התשובה היא בקיץ הבא - כי הקרובים מחו"ל חייבים להיות בחתונה, או כי זה עתה האח התחתן והמשפחה צריכה קצת לנשום, או כי עדיין לא גמרנו את שנת הלימודים, או כי...
צעירים וצעירות יקרים, שימו לב! הרבה קשרים התפרקו בתקופה הזאת שבין החלטה לחתונה (או יותר מדוייק לומר לחתונה שהייתה צריכה להיות). נכון שתמיד אפשר לומר במעין פטליזם פתטי, שאם זה מה שקרה כנראה זה מה שה' רצה, אבל ביהדות אנו חייבים לפעול על פי שיקול דעת והגיון ולעשות הכל כדי להצליח. וכפי שעל חולה הזקוק לבדיקות, אם לא עשה אותן ומת, לא נאמר שלמפרע התברר שהוא צדק, שהרי ממילא הוא מת... כך נאמר גם כאן שמוכח הוא שקשר ארוך סטרילי-אפלטוני מיום שהחליט הזוג להינשא ועד החתונה, הוא גורם שפוגע בעצם הקשר ומגביר את הסיכויים להתפרקות החבילה! ולכן מהרגע שהחלטתם שאתם מתאימים, אל תתנו לשטן לרקד ביניכם, עשו הכל על מנת להינשא במהירות האפשרית ההגיונית (מחודש ועד שלוש חודשים). מזל טוב! (מי שרוצה הסבר רוחני יותר יכול לעיין בעין איה ברכות ב פ"ט פסקה כא).
 
 
איך להתייחס לדייטים שלא הולכים
                                   
הרב איל ורד    פגישה, חצי פגישה
 
מאחורי כל דייט שהצליח ונהפך לחתונה, עומדים בדרך כלל כמה וכמה שלא הצליחו. מה צריך להיות היחס אליהם? בזבוז זמן? רגשות שהורגשו לריק? שחיקה ותסכול?
 
לפי דעתי לא.
לא רק בגלל שכל אחת שנפגשת איתה וזה היה לא - קרבה אותך אל זו האמיתית. אלא מטעם אחר לחלוטין.
מפגש עם בת, כשהוא נעשה ברצינות הראויה, הוא מפגש עם עולם שלם, עולמם של בנות ישראל. המדרגה הפשוטה ביותר היא הסקרנות והעניין שיש בכל מפגש עם מישהו חדש ולא מוכר, שעושה דברים שונים משלך, וחי באופן שונה ממך כי הוא בת ואתה בן. זהו אימון פשוט בהתעניינות אמיתית בעולם אחר משלך. אין אדם שאין מה ללמוד ממנו, שאין מה לקחת, והמפגש עצמו, יכול להיות בו משהו מרתק - אם רק נשתחרר מעט מהלחץ שזה יצליח.
זה מצליח אם למדתי משהו. ואם זה עוד יותר מצליח, יכול להיות שגם תהיה כאן חתונה.
 
מפגש עם בת הוא לא רק מפגש איתה, הוא מפגש עם בת ישראל, זו המכונה "מלכה". נגזר מזה היחס הבסיסי והפשוט של דרך ארץ, כבוד ונעימות, של תשומת לב לפרטים הקטנים, כמו מקום הפגישה, האורך שלה, עמידה בזמנים ועוד.
כבוד חיצוני מוביל לכבוד פנימי, לכבוד לעולמה הפנימי של הבת איתה אתה נפגש, של רצון אמיתי להכיר אותו. כך נפתחים אל האפשרות להקשיב ולא רק לשמוע, הקשבה פעילה, מתעניינת, ולא רק שמיעה, ועל אחת כמה וכמה לא רק דיבורים והרצאות על גבורתך שלך, ועל העלילות בצבא.
 
כל דייט שלא הצליח, העלה מתוכו ניצוץ שהיית צריך אותו. לא ניצוץ טכני, אלא ניצוץ מהותי. ובמובן הזה הוא בעל ערך, משמעותי ואי אפשר היה בלעדיו. הדרך אל החופה רצופה באיסוף ניצוצות כאלו, שכשר הם מצטברים באיכות הראויה, אז מגיע גם השלב שבו זוכים להיכנס מתחת לחופה.
 
מה שאני בעצם בא להציע, זה לא לראות את אותם דייטים שלא עלו יפה כמשהו מבוזבז. אי אפשר להתייחס אל מפגש בין אישי - כל מפגש ועל אחת כמה וכמה מפגש מן הסוג הזה - כאל בזבוז.
כשמבינים שבכל פגישה, משהו מתרחש וצומח, אתה לומד דברים על עצמך, אתה לומד דברים על עולמם של בנות ישראל, קרב ההבקעה לתוך הנפש הגברית לא מוכרע בפעם אחת על פי רוב, אלא במספר פעמים בהם אט אט מתחדשות תובנות, מתבהר המבט, ובסוף גם זוכים לעמוד מתחת לחופה, נרצה או לא נרצה, הרבה גם בזכות אלו שנפגשת איתן לפני כן.
אני לא יודע אם צריך לשלוח להן מתנה, דבר אחד ודאי ראוי לעשות - לחשוב על שידוך בשבילן, גם אחרי שהתחתנת. מזל טוב!
 
 
איך לא לאבד את האופטימיות? - מכתב גלוי מבחורה בעילום שם
"אני בחורה דתיה מבית דתי לאומי וכו' וכו' למדתי באוניברסיטה במשך שנים רבות (תואר שני). פגישות נראה לי מאות (עד שזכיתי להתחתן). בהתחלה לקחתי קשה, אחר כך כשראיתי שהאדם שמולי, נראה ממש לא לעניין, הייתי מתנחמת לי בהומור ביני לבין עצמי לא נורא, נכיר עוד בן אדם, עד יצור בעולמו של הקב"ה. הרצינות התהומית, גבירותי ורבותי, היא בעוכריכם/ן!!
רק בגיל 25 התחלתי להיות "בשלה" באופן ממשי להתחתן, ופגשתי הרבה בחורים כאמור, גם את אלה שלא מחזירים צלצול לומר שזה לא מתאים. היו לי כמה אכזבות, שבזמנן באמת סבלתי וכאבתי, לא אכחיש, אך בסופו של דבר החלטתי להיות שמחה ולהיות במקום שהכי טוב לי, ולכן גם עברתי מהעיר למושב ירוק ושלו.
העיקר להרגשתי:
א. להיות באמת בשמחה ובאופטימיות מתוך כך שתעסקי במה שטוב לך ומעניין אותך ולא תקונני על "הפסד" זמן הנישואים. הכל מאת ה' וה' עוזר למי שמודה לו וסופר את הברכות שנתברך בהן. עשי דברים מספקים ומעניינים בתחומי לימודים, אומנות, עבודה, התנדבות, וגם כשאת בסדרת פגישות עם בחור כלשהו, אל תצפי לו ולטלפונים שלו כמי שמצפה לגואל צדק. פתחי את עצמך ושמחי את עצמך, ועצתי לך שתמעיטי לדבר על נושא השידוכים והנישואים, כי זה שוחק אותך. כך כשתפגשי את הבחור, יתרשם משמחתך ומעליזותך ויחשוב אחת כזאת לא פגשתי הרבה זמן!
ב. להיות בחברת נשים נשואות לפעמים נשים נשואות שטוב להן כמובן שתוכלי לקבל מהן דוגמא וגם חשק חיובי להתחתן. אני אומרת זאת מפני שיש בחורות שמתלוננות על הבחורים, אך בסופו של דבר במודע או שלא במודע הן מכשילות את האפשרות להתחתן כשזו סוף סוף מגיעה. "טוב, ברור שאיתו אני לא אתחתן יוֹצמח כזה!" ומה רע באותו יוצמח לפעמים אני מסתכלת מבחוץ ולא מבינה. הוא פשוט רצה אותן, זה עוונו! אהה, פה קבור לפעמים הכלב. האם את רוצה להתחתן? כדי לרצות להתחתן צריך להיות אשה שמחה, אופטימית, מוכנה לתת, לסלוח, לזרום, לצחוק!!
ג. כדאי להקשיב לסדרת 8 הקלטות המצוינות של הרב שמחה כהן "הבית היהודי".
ד. כשאת מגיעה לפגישה עיוורת ורואה שטוב לה לפגישה שלא נבראה משנבראה דמייני שאת על המאדים ופוגשת יצור חדש ומעניין. אם הוא משעמם דעי לך שאפשר למצוא עניין גם בשעמום. שאלי אותו שאלות שיוציאו ממנו את תמצית האני-מאמין שלו סתם בשביל ידע כללי, בשביל להכיר עוד פן אנושי בעולם. ודעי שזהו עוד צעד בקריעת ים סוף שלך ואם תמשיכי להיות בשמחה תיכף בעז"ה גם תתחתני.
ו. תאמיני! לפני שאת יוצאת מהבית חייכי לעצמך במראה ואהבי את עצמך!
ז. כשאת מתפללת לקב"ה ראי לנכון למנות יותר תודות מאשר בקשות. למשל: תודה ה' שבראת אותי נשמה בעמך ישראל, ושיש לי כל היכולת והכשירות להיות רעיה ואם, ושמציעים לי שידוכים בכלל, ובקשות: בבקשה ה' זמן לי את זיווגי בקרוב בנחת, בטוב ובשמחה.
כל טוב!
באהבה ובסימפתיה לרווקים, ולרווקות ובכלל לעם ישראל ולאנושות".
 
 
הרבנית טל רחמני לא אתפשר!
 
את הצעות השידוך שאני מקבלת, אני רושמת לי בשני טורים: טור ההצעות הטובות, אלו שאני מסכימה להן, וטור ההצעות המעליבות. אני גם רושמת תאריכים כדי לראות מה קורה עם השנים. האם מידלדלות ההצעות הטובות, ומצטופפות ההצעות שלעולם לא אסכים להן? גרוש עם ילד. תודה. גם על גרוש בלי ילד אין מה לדבר. גרוש חוזר בתשובה, שעזב את אשתו כי היא לא הסכימה אפילו למינימום של מצוות. אני מוכנה לתת תרומה חד פעמית לישיבת החוזרים בתשובה שלו, אבל גם חוזר בתשובה רווק מפחיד אותי. מי יודע מה הוא עשה בחיים קודם? חפשו לו מישהי כמוהו.
אני יודעת בת כמה אני. אני שומעת את הלחשושים בבית. אלו אותם לחשושים שהיו כשארגנו לאבא מסיבת הפתעה ליום הולדת שישים. כן, אני לא מסתירה, בחיוך ובקול רם אני מספרת: "כמעט שלושים!" שיתלחששו ויכינו לי מסיבה יפה. עם גלידות ובלונים. טישו לא צריך להכניס לתקציב!
לא רק תעודת זהות יש לי, שלא תתן לי לשכוח מתי נולדתי. גם מראה יש לי בחדר. אני יודעת בת כמה אני נראית. בטח לא פחות משלושים, אולי יותר. אבל זה לא סיבה להתפשר. אני בחורה משכילה, רגישה, מבית טוב. אולי לא יפה, אבל מטופחת. בחורה מסוג א' לא צריכה לקבל הצעות מסוג ב'! מי יודע מה עוד יכולים להציע לי אם ידעו שאני מתפשרת. כתבתי לי שיר קטן כדי לחזק את עצמי.
על גרוש אני לא שמה גְרוש.
בעיות בריאות? אין סיכוי פעוּט.
נכות קלה? זו פשוט קללה.
אלמן איכותי? תעזבו אותי.
רק לחוזר בתשובה לא מצאתי חרוז. מצאתי "תשובה – אהבה", אבל זה לא מה שאני מחפשת.
אבא דומה לי. הוא כבר מסנן בעצמו הצעות משפילות, אם פונים אליו. רק בשביל הטבלה שהכנתי אני מבקשת שהוא יעביר לי את האינפורמציה. אמא אחרת. היא מנסה לדבר אתי על פתיחות, ענווה ואמונה בה'. טוב, אמא אף פעם לא הצטיינה בלהבין אותי. מזל שיש לי את אבא.
בשבוע שעבר הלכתי לחתונה של אמוני, החברה הכי טובה של אחותי הצעירה תהילה. היא היתה אצלנו בבית המון, ואני הייתי כמו אחות בוגרת בשבילה. דברתי איתה על החיים, על זוגיות, על אנשים שבונים את עצמם ואנשים שהורסים לעצמם. עכשיו, כשהיא הביאה לי הזמנה עם הקדשה אישית מתלהבת, לא יכולתי שלא ללכת.
בעצם, הלכנו כולנו. אחותי תהילה ליוותה את הכלה מהבוקר אז היא לא יצאה אתנו. אבל אבא ואמא, ואפילו מיטל, התינוקת שלנו בת העשר – כולנו הרגשנו קשורים. התלבשתי, התאפרתי, הסתרקתי – ויצאתי מהבית בראש מורם. זה הכלל. תמיד – בראש מורם.
איזה אופנות יש היום. לחפש את גן האירועים הכי נידח ולא צפוי כדי שהחתונה תהיה מיוחדת. שמעתי שקוראים לזה חתונות מ.מ.מ. נא לבוא עם מפה, מצפן ומימיה. גם התרשים שהם צרפו להזמנה לא בדיוק עזר לנו, כשניסינו לנווט את הדרך בין הפרדסים. בסוף הגענו. אבא ניגב בממחטה את האבק מהנעלים, אמא נעזרה במפית לחה עבור סנדלי העקב שלה ושלי. מתחתי חיוך על הפנים ונכנסתי לגן בראש מורם.
מתחת לסוכת גפנים ישבה אמוני. יפה וזוהרת. כשהיא ראתה אותי היא לא חיכתה שאבוא אליה אלא קמה לקראתי. לא תכננתי לנשק אותה, חבל על העבודה של המאפרת, אבל היא לא חשבה על כלום. חיבוק גדול, נשיקה גדולה על הלחי, ומילים כאלו גדולות: "בנית אותי, החכמת אותי, יש לך הרבה חלק בערב הזה". נזכרתי בפתגם על הסנדלר שהולך יחף, אז הסתכלתי על הסנדלים שלי. הן היו עדיין מבריקות מהמפית לחה, אז תיכף הרמתי את הראש בחזרה. בראש מורם! זוכרת? בראש מורם!
במקומותינו יש קשר רופף בלבד בין הזמן שכתוב בהזמנה ובין הזמן שבו באמת נערכת החופה. ובינתיים? בינתיים מחפשים עם מי לדבר. לשמחתי ראיתי בקהל את אלישבע, המחנכת המופלאה שלי מכתה יב'. היא בטח היתה מחנכת גם של תהילה ואמוני. אבל מה? בשנה שלנו היא התחתנה. בנות יב' רק מחכות לעונת החתונות שתתחיל. ועם מי היא מתחילה? עם המחנכת בכבודה ובעצמה. איזו שמחה נקיה זאת היתה! עוד בלי השוואות וקנאה. אחרי זה יצאתי לשירות לאומי וללימודים, אולי לא ראיתי אותה בכלל מאז מסיבת הסיום. ופתאום – איזו הזדמנות! בסגנון של אמוני, בלי חשבונות, נתתי לה כזה חיבוק וכזאת נשיקה, והושבתי אותה לדבר.
אלישבע שאלה אותי על עצמי ועל בנות הכתה, וספרתי כל מה שידעתי. רגע אחרי ערבית התקרב אלינו גבר עם שני ילדים על הידיים, שם אותם עליה, ואמר: "אני משאיר לך את ירוחם ואליענה כדי שאוכל לרקוד לפני החתן". נזכרתי שדברתי אולי חצי שעה, ולא שאלתי אותה כלום עליה, כלום על משפחתה. "אילו הילדים שלך?" שאלתי, והיא הנהנה בחיוך: "תאומים. בני שלש בשבוע הבא". בני שלש? הם נראו לי הרבה פחות. בני שלש יודעים ללכת, ואלה עוד סוחבים אותם. הם נראו לי לא בסדר. לא הפנים, לא הגוף... משהו מבהיל כזה. אלישבע כנראה מנוסה במפגש הראשון של אנשים אתם, במבוכה... לכן היא חסכה לי את השאלות והתחילה לספר בעצמה. על שש שנים של המתנה, על הריון קשה ולא תקין, על ממצאי האולטרסאונד המפחידים, ועל ההחלטה שלה ושל בעלה לקבל - ולגדל. לכאוב – ולאהוב. אף פעם לא הייתי טובה בביולוגיה, ואני לא זוכרת את ההסברים הרפואיים. אולי מרב פחד לא ממש הקשבתי? אולי כי חשבתי עליה, אלישבע המדהימה, אלישבע שמאז החמישית התפללנו שלא נפסיד אותה, שהיא תשובץ אצלינו ולא בכתה המקבילה, ועכשיו היא עזבה את ההוראה, ובמשך שלש שנים – בערך מאה תלמידות הפסידו אותה, לטובת שני ילדים עקומים, שני ילדים מפגרים.
הצלחתי לחלץ מעצמי איזו מחמאה על הצבע הירוק של העיניים שלהם, ואלישבע ענתה בגאוה: "וראית איזה ריסים ארוכים? כמו של בעלי". בזמן שהיא ניגבה את האפים שלהם, שלא הפסיקו ליזול, היא ענתה על השאלות שלא העזתי לשאול.
אלישבע דברה על ראיית החיים כתפקיד. תפקידים לא בוחרים. אנחנו רק צריכים להפתח אל מה שה' שולח לנו, ואותו לקבל באהבה. כשאנחנו לא מתעקשים על מה שרצינו ותכננו לפני עשר שנים, אנחנו יכולים לזכות לחיבור חדש אל ה'. מיוחד כל כך. עמוק כל כך. ובסופו של דבר לראות, שמה שה' שולח לנו מתאים לנו עוד יותר מכל מה שחשבנו ורצינו. "רבות מחשבות בלב איש, ועצת ה' היא תקום".
איזה מילים! שוב שמעתי את אלישבע הנערצת, מדברת אתנו בכתה יב' על אמונה והשגחה. אלא שהפעם זה היה ממקום אחר. יותר כואב? יותר אמיתי? יותר נקי? ואולי אני שמעתי ממקום אחר? יותר בוגר, יותר בשל?
איזה מילים! פתיחות, ענוה, אמונה בה'. שמעתי אותן כבר פעם? נראה לי שלא. אם היו אומרים לי את זה לפני חמש שנים, אם הייתי מסוגלת להפנים את זה לפני חמש שנים, אולי הייתי מתחתנת כבר אז, ויכולה עכשיו להיות מדריכת הכלות של אמוני...
ירוחם התחיל לבכות. אלישבע שמה את אליענה בעגלה והתחילה לעשות לו עיסוי מרגיע עד שנרדם גם הוא. אחר כך היא שאלה אם אני מוכנה להשגיח עליהם כמה דקות כדי שהיא תוכל לרקוד. "בטח", אמרתי. והיא נכנסה למעגל, וקפצה והשתוללה כמו אלישבע של פעם. בכל פעם שהיא הפנתה אלי את הראש עשיתי לה סימן שהכל בסדר ושהיא יכולה להמשיך לרקוד. רק את הכסא שלי קצת סובבתי והרחקתי. שלא יחשבו שהם שלי.
כשהתזמורת הפסיקה את שלה והמלצרים התחילו את שלהם, בא בעלה ממעגל הגברים והצטרף אליה לארוחה. גם אני נשארתי שם ואלישבע עשתה בינינו הכרות. הוא הסתכל בי לרגע ארוך ושאל אם אני אדם פתוח. "ברור"! עניתי, שוקלת אם להעלב. הוא אמר שתיכף הוא ראה שאני לא שמרנית ומרובעת, לכן הוא מבקש את רשותי להציע לי הצעה לא סטנדרטית. הסתכלתי לו בעיניים ורציתי להגיד לו שאני לא סוג ב', ואני לא אשמע הצעות סוג ב'. רציתי להגיד לו שעכשיו בגיל 30 אני חכמה בעשר שנים ובשלה בעשר שנים ולכן אין סיבה שאקבל הצעות שלא קבלתי בגיל 20. אבל הסתכלתי בעיניים הירוקות שלו עם הריסים הארוכים והתביישתי. קפלתי את הדגלים.
הוא סיפר לי על צביקה. לא שתמיד היה שמו צבי, רק מאז שהוא התגייר. החרוז קפץ לי לראש תיכף: "לא אגרר אחרי גר", אבל ידעתי שיש עוד אפשרות: "לא אסגר מלשמוע על גר". מסרתי את מספר הפלאפון שלי.
בדרך חזרה, אבא ביקש שאני אנהג כי הוא שתה קצת. תמיד כשאני נוהגת הוא יושב מאחור עם אמא כדי להיות ביחד. מיטל התישבה לידם, ותהילה לידי. הנהיגה היתה קשה. במקום כזה נידח אין תאורה בחוץ, בראש חודש (התאריך המועדף על בנות אולפנה אמוניות) גם אין אור של ירח, ואף אחד גם לא השקיע בתמרורים שיזהירו מפניות חדות או מבורות בכביש. אבא ניהל עם אמא שיחה חרישית מאחור, מחבק את מיטל שנרדמה עליו, תהילה סיפרה בפלפון חויות לחברה חולה שלא יכלה להגיע, ואני ישבתי דרוכה, מאמצת עיניים, ומתפללת שלא יקרה כלום. מה יהיה אם מישהו מהחתונה ינסה לעקוף אותי לא בזהירות? מה אני עושה אם באה מולי מכונית עם אורות גבוהים? באזור כזה יכול גם סוס או חמור להגיח פתאום אל הכביש. תהילה כל כך יפה ושמחה! אני חייבת להחזיר אותה הביתה כמו שהיא. אסור שתהיה לי תאונה. אסור! תהילה החליטה להתחיל את פרק השידוכים (כמה היא תחכה לי?), ואפילו שהיא תמיד תהיה סוג א', כי זה מה שהיא, באמת, אני לא רוצה שיחפשו עבורה בחור פתוח ולא מרובע שיסכים להפגש אתה אחרי פציעה של תאונה.
הגעתי הביתה גמורה אחרי הנהיגה הזאת. אמא ראתה ולא ביקשה ממני עזרה בנשיאת מיטל הישנה. הלכתי לישון בלי שעון מעורר, וישנתי וישנתי, עד - שהעיר אותי הפלאפון. "שלום, מדבר צביקה. אני מצלצל בזמן נוח?" איזה כיף, חשבתי. בחור יהודי עם כאלו נימוסים אירופיים!
 
 
האם לעשות בדיקות התאמה גנטית?
 
הרב מנחם בורשטין בדיקות גנטיות לפני החתונה – כן או לא?
 
הטכנולוגיות החדשות שהתברכנו בהן בעולם הרפואה גם הן משמייא. "אשר ברא אלוקים לעשות" מבטא את הרצון האלוקי שנשפר ונשכלל את העולם ולכן, כדאי מאוד לנצל את הטכנולוגיות החדשות לשיפור החיים.
כנראה כתוצאה מהעובדה שעם ישראל התחתן למשפחותיו, קיימות בעיות גנטיות שאופייניות בעיקר למשפחות יהודיות.
בהתחלה פורסם שהדבר מצוי דווקא אצל אשכנזים (אולי הם צריכים להשתפר), אך היום ברור שבכל עדה יש מחלה תורשתית אופיינית לה. לכן נישואים בין-עדתיים מפחיתים בצורה משמעותית סיכויים אלו.
לפני למעלה מעשרים וחמש שנה קמה עמותה מבורכת בשם "דור ישרים" שלקחה על עצמה לטפל באתגר זה ופנתה בנידון לגדולי הפוסקים שעודדו את הבדיקות. כידוע, הדבר בנוי כך שכל אחד מהגברים והנשים עוברים בדיקת דם של המחלות התורשתיות האופייניות, ולפני שמשתדכים בודקים האם ישנה אפשרות להתחתן (דהיינו, שאין שני בני הזוג נשאים לאותה מחלה). עד היום, בדיקות אלו מתאימות בעיקר לאשכנזים אבל הובטח לנו שבקרוב הם יוסיפו גם בדיקות לבני עדות המזרח.
בציבור הדתי-לאומי שבו משך ההיכרות הוא ארוך, מומלץ לעשות את הבירור כבר בשלב הראשוני או אם מדובר בהצעת שידוכים, לברר זאת מיד כשמציעים את השידוך.
כיוון שבציונות הדתית קיימות גישות שונות בדרכי מציאת הזיווג, אני קורא לשדכנים ולשדכניות להתרגל לעשות בירור גנטי זה כבר בשלב ההצעה.
ואם תאמרו שאין לדבר סוף (ואי אפשר לעשות אינספור בדיקות), התשובה היא שאנו בודקים רק את המחלות הנפוצות. ובאמת מי שיש לו במשפחתו או בשכנותו ילד עם מחלה קשה לא שואל שאלות כאלו ומבין כמה חשוב למנוע זאת.
 
כיום, הטכנולוגיות התפתחו עוד יותר, וגם זוגות שכבר נשואים יכולים למנוע הולדת ילדים עם בעיות. לכן אנו ממליצים להם לגשת ליועצת גנטית דרך קופת החולים ולשאול אותה איזה מחלות כדאי לבדוק. (המחיר אינו יקר, במיוחד לבעלי ביטוחים משלימים).
יש לציין שגם מי שעשה את הבדיקה של "דור ישרים", כדאי לו לעשות השלמה לבדיקות נוספות, כיוון ש"דור ישרים" בודק רק (ובצדק) מחלות נשלטות (רציסיביות). אך מחלות שולטות (דומינטיות), שבהם יש מעל 50% ומעלה סיכוי שיוולד ילד פגוע (ללא קשר לנשאות בן הזוג השני) הם לא בודקים כיוון שהדבר יכול לאמלל את הנבדק.
גם לבני הזוג הנשואים שאצלם נתגלו בעיות, ישנו פתרון. ישנה היום בדיקה הנקראת PGD(Preimplantation genetic diagnosis), ובה עושים הפריית מבחנה ובודקים את העוברים לפני החזרתם, מה שמאפשר כמובן להחזיר רק את העוברים הבריאים.
לפני מספר חודשים, זכיתי לקבל הזמנה מהרב דוד פולד, למסיבה ייחודית להולדת הילד המאה במעבדה המיוחדת שהקים לכך בבית-החולים שערי צדק. מאה זוגות שנשאים למחלות תורשתיות ילדו ילדים בריאים! כשמדובר במספר כזה נראה שזו אכן בדיקה שמיושמת בשטח והיא עברה את השלב הניסיוני. ולכן ניתן לגשת בביטחון ליועצת הגנטית ואם תתברר נשאות למחלות מסוימות היא תדריך אלו מחלות לבדוק במסגרת זו.
 
לסיכום אומר שמומלץ מאוד לעשות בדיקות אלו לפני השידוכים, אך גם אם הדבר לא נעשה – לא לומר נואש. והדרך האופטימאלית להתגבר על בעיה זו תהא על ידי הכנסת בדיקות אלו בצורה מסודרת במהלך החיים, מה שימנע בעיות קשות וצער מיותר אצל בני הזוג.
 
 
המדריך ליוצאים לדייטים
הרב יוני לביא
עולם הדייטים חדש לרבים מאיתנו. דרושים זמן ותשומת לב כדי להיכנס נכון אל המצב החדש. קבלו כמה הארות ונקודות למחשבה כצידה לדרך
בירורים- מה אתם עושים לפני שאתם מקדישים ערב מהחיים שלכם לאדם זר שייתכן שלא תראו עוד עד סוף חייכם? המינימום המתבקש הוא בירור מינימאלי מקדים. נכון שחלק התייאשו מראש מהעניין, ואחרים לא מאמינים באפקטיביות של בירור טלפוני, ובכל זאת הניסיון מראש שכשעושים את זה בצורה חכמה אפשר לחסוך מראש אחוז גבוה של דייטים מיותרים! גם אם אתם בקטע של "מה איכפת לי, מקסימום אשרוף ערב", זכרו שהנפש שלנו נשחקת, מתקהה ונשרטת מפגישות נֶפֶל. הציפייה, ההיפתחות והאכזבה סוחטות את הנפש ועושות לנו רע, ומזיקות להמשך החיפוש.
הנה כמה טיפים קטנים לעשות את זה נכון: מעבר לקבלת הבהרות ברורות ממי שהציע למה הוא חושב שזה מתאים (תשובה כמו "אתה בחור נחמד וגם היא מאוד נחמדה" לא תתקבל!) דברו עם לפחות שני אנשים שמכירים היטב את המועמד מתחנות שונות בחייו (חבר מהצבא, הר"מ שלו בישיבה) ועמתו בין הדברים. הקשיבו היטב למנגינה ולא רק למילים. אל תתנו ש'ימרחו' אתכם עם אמירות כלליות שלא אומרות בעצם כלום ('היא בחורה מאוד מיוחדת'), ואל תפחדו לשאול שאלות קשות.
לא מדובר בלכתוב דוקטורט על הצד השני אבל בירור טלפוני של כמה דקות יכול להיות קריטי. אם מראה חיצוני או רמה דתית חשובים לכם, לא קשה לעלות על זה מראש בטלפון. זכרו דבר אחד - המטרה המקודשת היא "נישואים בבני אדם". בש' ולא בס'.
 
הטלפון הראשון - נַתָתָּ תשובה חיובית, היא החזירה אוקיי, ואתה מחזיק עכשיו ביד פתק עם המספר שלה. אל תבזבז זמן. התקשר אליה עוד היום וקבעו פגישה. אחרי הבעת הנכונות ההדדית אין הצדקה למרוח את העניינים, וצריך לעבור בהקדם לשלב הבא.
לְמַה נועד הטלפון הראשון? קודם כל הוא לא נועד להחליף את הפגישה הראשונה. הניסיון מראה שאין טעם בשיחה ארוכה מדי ובוודאי שלא בהיפתחות לשחנ"ש עמוק. יותר מדי אנשים התלהבו מאוד מהטלפון הראשון והתאכזבו קשות כשנפגשו פנים אל פנים. בטלפון הראשון כדאי לגלגל שיחה ידידותית ראשונית (שעשויה להיות קצת מלאכותית ומאולצת. ככה זה כשעדיין לא מכירים), ולעבור בשלב מוקדם למטרה המרכזית: קביעת הפגישה. מקובל שבפעם הראשונה הבחור מציע לבחורה שלא תטרח יותר מדי והוא יגיע לאזור שלה. בהמשך אפשר לעשות תורנות מי בא למי או להיפגש באמצע הדרך. מן הראוי להציע לה לִבְחוֹר גם את המקום הספציפי של המפגש לפי מה שנוח לה ("יש איזה מקום מסויים שתרצי שניפגש בו?"), אך טוב שיהיו לְךָ כמה אופציות מוכנות בַּקַנֶה (בית קפה, לובי של בית מלון, גן ציבורי וכו'), תוך לקיחה בחשבון של מזג האוויר ושעת המפגש.
כל הנ"ל אינם כללי ברזל שאסור לשנות אלא בעיקר עצות טובות. העיקר שדברים ייעשו מתוך מחשבה והתחשבות.
 
פגישה ראשונה - נכון שזה נשמע מפתיע אבל התפקיד העיקרי של הפגישה הראשונה הוא - לבדוק היתכנות של פגישה שניה. טעות נפוצה היא לבוא אליה בגישה של: 'אני הולך עכשיו לפגוש את אשתי'. עמדה כזו, קרוב לוודאי, תכשיל את הסיכוי שייצא מכאן משהו חיובי. בוא במחשבה של "אני הולך לפגוש בן אדם". המטרה היא לנהל שיחת היכרות ידידותית, זורמת ונעימה. את הנושאים הכבדים תשמרו להמשך. חשוב לדעת שהרבה מאוד אנשים לחוצים ונבוכים בדייט ראשון, ולא מגיעים אליו במיטבם, ובכל מקרה אי אפשר לקלוט עומק וניואנסים של אישיות בפגישה ראשונה. אם היו כמה רגעי שתיקה מביכים זה טבעי ולא בהכרח מעיד שזה לא שייך, ובאותה מידה גם אם היה מלהיב ומדהים היזהר לא להיסחף עם הדמיונות וכבר לתכנן על איזה אולם אתם סוגרים. לא כדאי להאריך מידי גם אם אתה מרגיש מעולה. אם גם היא חושבת כמוך יהיה לכם מספיק זמן ביחד בהמשך.
כל עוד אינך משוכנע לגמרי שזה ממש לא זה – שווה לתת צ'אנס לפגישה שנייה ואולי גם שלישית. מדהים כמה דברים משתנים ונראים לנו אחרת מפגישה ראשונה לשנייה (ואפילו עניין של מראה חיצוני!). רבים מעדיפים שלא לקבוע בסיום הפגישה מה הלאה אלא לדבר על זה בטלפון. אם כך מיד למחרת הפגישה אתה מתקשר אליה! אל תשאיר אותה תלויה באוויר.
 
מה עושים בפגישות – "בחור ובחורה יושבים בפגישה, נועצים מבטים זה בזו, ובמשך שלוש דקות שותקים. ואז הבחור פונה לבחורה ומציע "אולי עכשיו נשתוק שלוש דקות על נושא אחר?" - ככה זה בחיים. לפעמים הכול זורם ואין שנייה אחת של שקט, ולפעמים יש שתיקות ארוכות ומעיקות. לא צריך להיבהל. זה לא אומר שאתם לא מתאימים. עם קצת סבלנות ויצירתיות גם זה יעבור. אבל מעבר לשתיקות הלגיטימיות חשוב לא לשכוח את העיקר שלשמו נתכנסנו היום - לדבר, ולדבר נכון. לא באנו להעביר את הזמן בכיף ביחד וגם לא לעבור חוויות משותפות (אף על פי שבהמשך הקשר החוויות המשותפות הן חלק ממה שבונה את הקשר). המטרה המרכזית היא להכיר טוב יותר זה את זו, לבדוק האם יש כאן פוטנציאל לקשר רציני, ואם כן לנסות לבנות משהו ביחד. זה בסדר לדבר על החדשות האחרונות, על קטע מצחיק שקרה לי היום בעבודה ועל מזג האוויר, אך זכרו שהעיקר הוא מה שנמצא בִּפְנִים. האם השיחות שלנו עוזרות לי להכיר באמת את האדם היושב מולי, את השאיפות שלו, את מידותיו וערכיו? האם השאלות שאני שואל בפגישות אלו שאלות עומק או שאלות שטח? לצאת לסרט זה בילוי נחמד, אך השאלה היא האם כשיידלקו האורות, אכיר טוב יותר את זה שיושב לצידי או בעיקר את זה שכיכב על המסך. כדי לא להגיע למצבים של זוגות שיוצאים כבר שלושה חודשים ונחרדים לגלות שהם בעצם בכלל לא מכירים זה את זו, כדאי שלא נשכח לרגע את המטרה המקודשת (תרתי משמע) של המפגשים שלנו.
עוד הערה קטנה, שחבל שצריך לומר אותה אבל כנראה אין ברירה – צריך להגיע לפגישה כמו שמגיעים לפגישה עסקית חשובה! (אתה רוצה לעשות עכשיו את עיסקת חייך, לא?) - לבוש כמו שצריך, רחוץ, מגולח, מבושם, ערני. לא כמו אחד שחזר סחוט מיום עבודה או שיוצא לשטוף את האוטו בחניה. אם אתה מתקשה לעמוד בזה, כדאי לדחות את הפגישה ליום אחר כדי שתוכל לבוא מוכן.
 
אל תתפוצץ, תתייעץ! - את לא יודעת אם כדאי להמשיך את הקשר? אתה משתגע מהתלבטויות האם זה "זה"? נכון שבסופו של דבר, ההחלטה וההשלכות שלה, ייפלו על הכתפיים שלכם, אך להתייעץ במהלך הקשר – זהו דבר נצרך מאוד. למה? כי גם אם אתם שועלי דייטים ותיקים, כל קשר הוא עולם בפני עצמו, כל שלב הוא דבר חדש, ומבט מפוכח של אדם אובייקטיבי עשוי לשפוך אור ולעשות סדר במצב המבולבל. חשוב שהיועץ שלכם יהיה נשוי (זה נותן מבט ממקום אחר לגמרי על הנושא), אם הוא מכיר אתכם זה יתרון חשוב, ושתהיה לו הבנה בתחום.
יחד עם זה חשוב גם לשים לב להסתייגויות:
א.      לא להפוך את ההתייעצות למשהו 'כרוני', ולעשות סקר בין כל המכרים שלכם האם להיפרד ממנה או שמא מוטב להמשיך...
ב.      נכון שאין מישהו שמכיר את העניין טוב כמותה – אבל דווקא בת זוגכם לדייט היא אחד האנשים הכי פחות מתאימים להתייעץ איתה. גם היא מסובכת מספיק עם הרגשות והדילמות שלה, ושלך רק יבלבלו את שניכם. אומנם מידי כמה פגישות חשוב לעשות הערכת מצב ולדבר גלויות על מצב הקשר שלכם ועל הציפיות להמשך. אך ברגעי התלבטות – זה רק עלול לסבך.
ג.       ולסיום – אם יש ספק – עדיף להמשיך עוד פגישה או שתיים ולתת למציאות לענות את התשובה שלה לדילמה, מאשר לחתוך עכשיו ולהישאר עם סימני שאלה אם עשית את הצעד הנכון.
 
איך לסיים קשר?!- אם החלטת (ולא ניכנס כרגע לשיקולים) שלא זאת האישה שהועיד לך אלוקים, אל תשמור על דומיית אלחוט בתקווה שהיא 'תבין את זה לבד'. תודיע לה וכמה שיותר מהר. אל תמרח אותה רק כי קשה לך להגיד את ה'לא'.
איך לומר לה את זה?
ס.מ.ס הוא אמצעי תקשורת מעולה לאחל שבת שלום או לתזכורת אוטומטית כמה היום לעומר. הוא אינו הדרך המתאימה להודיע לפגושתך שהקשר הסתיים. כבוד מינימאלי לבן אדם מחייב להרים טלפון ולהודיע לה בשיחה ישירה. אם היה קשר ממושך ומשמעותי ייתכן שראוי לעשות זאת במפגש פנים אל פנים.
כשאתה עומד מולה - אם באת בהחלטה מגובשת וסופית ולא מעוניין בפתיחה של דיון מוטב שלא לרדת לפרטים, אלא לנסח את הדברים בכלליות ובנימוקים סובייקטיביים. ברור שבחיים לא תגיד משפט כמו "אני לא אוהב את איך שאת נראית".
 
לא הלך בינינו. מה הלאה?
ארבעה גורמים מעורבים בסיפור הזה, וכל אחד מהם צריך את היחס המיוחד שלו.
  1. השדכן – חובה (!) לחזור אל מי שהציע את ההצעה, להודות לו על הרעיון ולעדכן במה שקרה. הן מצד הכרת הטוב (לפעמים אין לנו מושג כמה זמן, טירחה וחשבון טלפון משקיעים מבלי לספר לנו בכלל כדי להביא לפתחנו הצעה), והן מהסיבה הפרקטית – כדי שתוכל לתת לו הכוונה מדוייקת 'לָמָה בדיוק זה לא התאים', על מנת שבפעם הבאה הוא יוכל לקלוע יותר למטרה.
  2. הבחורה – גם אם אתם לא תעמדו זה לצד זו תחת החופה, הרווח המרכזי שתוכל להפיק מהמפגש/ים איתה הוא שעכשיו אתה יודע מי מחבריך יוכל להתאים לה. עוד הערב אתה מרים אליו טלפון ומציע לו (אתה גם יודע שהיא בדיוק פנויה כרגע...). אלפי זוגות התחתנו בדרך הזו, וממש עוול לא להשתמש בה. 
  3. אתה – מכל קשר שעברנו יש מה ללמוד ולהפיק. לגלות דברים חדשים על עצמי, על איזו בת זוג אני מחפש, על זוגיות, על החיים...
  4. אלוקים – זה גם הזמן להתחזק באמונה ובתפילה לבורא עולם. אנחנו עושים את ההשתדלות שלנו ומתפללים שהוא יעשה את חלקו ויפגיש אותנו במהרה עם המיועד לנו.
 
 
 
 
 
תפילה לפני יציאה לדייט
מפי הרב שמואל אליהו
בשם הרב מרדכי אליהו זצ"ל
 
 
לפני היציאה לפגישה יש לפתוח ספר תהילים באקראי ולומר חמש פרקים ברצף.
לאחר קריאת חמשת מזמורי התהילים יש להוסיף:
 "יהי רצון לפניך ה' אלקי ואלוקי אבותי שאת הטוב תקרב ואת הרע תרחק, הטוב בעיניך עשה".
 
 

 

 

נבנה ע"י מערכת בניית אתרים של yeshiva.org.il                      שאל את הרב | לוח שנה | כניסת שבת  |  יציאת שבת