בלילה ההוא נדדה שנת המלך / הרב אילן צפורי
 
"בלילה ההוא נדדה שנת המלך"  - כך כתוב במגילת אסתר, ובעל הקורא מגביה את קולו, בפסוק זה, לא כדי לעורר אותנו, אלא כדי לקיים את הדין שנפסק בהלכה: "כשיאמר 'בלילה ההוא נדדה' יגביה קולו, כי שם עיקר הנס". ולא זו בלבד אלא שעל פי רשב"י (במסכת מגילה), אדם יוצא ידי חובת קריאת המגילה אפילו אם לא התחיל אותה מההתחלה אלא מ"בלילה ההוא נדדה שנת המלך".
"שם עיקר הנס" איזה נס יש כאן? הרי הכוונה שנדדה שנת המלך אחשורוש. וכי נידודי השינה של המלך הרשע הזה, הם עיקר הנס של פורים?!
אלא אומרים לנו חז"ל לא לחפש את נס מגילת אסתר במקום אחר כאן הוא עיקר הנס. הנס של צירוף המקרים: במקרה נדדה שנת המלך בלילה ההוא, ובמקרה הוא אמר להביא את ספר הזכרונות. במקרה מצאו כתוב אשר הגיד מרדכי על בגתנא ותרש (זאת אומרת שמרדכי הציל את המלך מנסיון לרצחו ולא קבל על כך שכר), ובמקרה המן בא לחצר בית המלך החיצונה ברגע הנכון וכו' וכו'. עיקר הנס של מגילת הסתר הוא שהכל במקרה, הנס הוא הנסתר. המגילה באה ללמדנו שאותיות "מקרה" שוות לאותיות "רק מה'" (הכוונה רק מהקדוש-ברוך-הוא)
ועדיין יש לשאול "מה נשתנה בלילה ההוא"? הרי כל המגילה מלאה צירוף "מקרים", ולא רק הלילה ההוא שנדדה שנת המלך (בליל זה הכל התחיל להתהפך)!
אלא "הלילה ההוא" מרמז על איזה לילה מיוחד, לילה מפורסם "ההוא".
באמת ליל נידודי השינה של אחשורוש הוא לילה מפורסם בלוח השנה העברי: שני המשתאות של אסתר, נדידת שנת המלך, לקיחת מרדכי על הסוס ותליית המן, קרו תוך שתי יממות - ביום י"ג בניסן יצאה הגזירה להשמיד את כל היהודים והתחילה אסתר לצום שלושה ימים, ביום השלישי (בליל הסדר) היא הלכה לאחשורוש להתחנן. המשתה הראשון היה אם כן ביום ט"ו, יום חג הפסח, והליל שנדדה שנת המלך הוא הרי ליל ט"ז - ליל קצירת העומר (זהו הלילה בו יוצאים שלוחי בית דין לקצור את עומר השעורים כדי להקריב בבית המקדש את קורבן העומר, ואנו נוהגים להתחיל בו את ספירת העומר). בליל זה בקש המן לתלות את מרדכי, ובבוקר הלך לחפש אותו כדי לכבדו על פי מצוות המלך.
עולה אם כן שעיקר הנס של מגילת אסתר קרה בליל קצירת העומר זהו "הלילה ההוא".
וכאן מתחברים לנו פורים ופסח, ששניהם ענייני גאולה.
הקרבת קורבן העומר בבית המקדש מתירה לבני ישראל לאכול מן התבואה החדשה שבשדות. אם כן כשבית המקדש היה קיים, התבואה החדשה הותרה ביום ט"ז בניסן (זמן הקרבת העומר), משעות הבוקר. אך לאחר שחרב הבית, גזרו חכמים שיהיה אסור לאכול מן החדש כל אותו היום בו היו אמורים להקריב את קורבן העומר. השאלה היא למה לא להתיר מהבוקר, הרי ממילא אין בית מקדש ולא יקריבו ביום זה את קורבן העומר. התירוץ המובא שם, פשוט: "שמא יבנה המקדש". ורש"י מסביר שמא ייפול המקדש מהשמים בליל ט"ז, ולא יספיקו לקצור ולעשות את כל הנדרש כדי להקריב את העומר עד חצות היום. אכן את ארץ ישראל אנו מצווים לבנות במו ידינו, אך ישנה דעה אצל חכמים  שבית המקדש ייבנה בנס "ייפול מהשמים".
על זה מיד מתעוררת השאלה: הרי הסיכוי שבית המקדש ייפול מן השמים בלילה מסוים בשנה מסוימת מתוך ה2170- שנה שמהחורבן עד אחרית הימים, הוא 1/1,500,000!
בשביל חשש קטן כזה תיקנו לכל הדורות עד בניין הבית שיום ט"ז כולו אסור באכילת תבואה חדשה, שמא יפול המקדש באותו יום מהשמיים !?
אלא אם נאמר שיום ט"ז בניסן הוא יום מיוחד המסוגל לנסים, נבין לכאורה את הגזירה. ואכן ממגילת הסתר למדנו ש"הלילה ההוא", הוא עיקר הנס. ואפשר אולי להסביר שליל זה תפס חשיבות כה רבה משום שבני ישראל עמדו בניסיון הגדול ועלו למדריגה הגבוהה שאיפשרה להם לזהות את הנס כאשר הוא היה נסתר בתוך הסיבתיות של החיים, כפי שאנו מתפללים "תחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים" שנזכה להכיר, לראות את היד האלוקית המכוונת את מהלך גאולתנו. אבל שלא נטעה אין נתק בין נס נסתר לנס גלוי: אנו מאמינים ביד האלוקית המכוונת את ההיסטוריה בסתר עליון, אך אנו מאמינים בני מאמינים בנס הגלוי ומצפים להופעתו. "בלילה ההוא" נדדה שנת המלך, וגם עלול ליפול בית המקדש מהשמים נס נסתר ונס גלוי, פורים ופסח. אנו מוכנים לכל, והקב"ה הטוב והישר בעיניו יעשה.

 

נבנה ע"י מערכת בניית אתרים של yeshiva.org.il                      שאל את הרב | לוח שנה | כניסת שבת  |  יציאת שבת