ברית כרותה

אורות התחיה פס' ט (עמ' סג)

 

ברית כרותה היא לכנסת ישראל כולה שלא תטמא טומאה גמורה. גם עליה תוכל הטומאה לפעול, לעשות בה פגמים, אבל לא תוכל להכריתה כליל ממקור החיים האלהיים. רוח האומה שנתעורר עכשיו, שאומרים רבים ממחזיקיו שאינם נזקקים לרוח אלהים, אם היו באמת יכולים לבסס רוח לאומי כזה בישראל היו יכולים להציג את האומה על מעמד הטומאה והכליון. אבל מה שהם רוצים אינם יודעים בעצמם, כ"כ מחובר הוא רוח ישראל ברוח אלהים, עד אשר אפילו מי שאומר שאיננו נזקק כלל לרוח ד', כיון שהוא אומר שהוא חפץ ברוח ישראל הרי הרוח האלהי שורה בתוכיות נקודת שאיפתו גם בעל כרחו. היחיד הפרטי יכול לנתק את עצמו ממקור החיים, לא כן האומה כנסת ישראל כולה, על כן כל קניניה של האומה, שהם חביבים עליה מצד רוחה הלאומי, כולם רוח אלהים שורה בם : ארצה, שפתה, תולדתה, מנהגיה".

"הזוהמא הנשמתית כשם שהיא יכולה להתקבץ בתוך נפש יחידית, להסיר אותה מתכונתה הטובה, ולהפכה לתכונה שפלה, שתוריד אותה למדרגת שפלי החיים, כך היא יכולה להתקבץ בתוך הנפש הכללית של אומה שלמה, לעשות אותה לאומה שפלה ורשעה, בזויה ונגעלה, באופן שהיא ראויה לעבור מן העולם, כדי שלא לעכב על הנוי העולמי של יפיו של עולם מלהתפשט…"

 

מלמדנו הרב זצ"ל שברית כרותה היא לכנסת ישראל כולה שלא תטמא טומאה גמורה. הברית האלוקית איננה עניין בחירי אלא מציאות קבועה שלא יכולה להיות מעורערת. ישנה הבטחה אלוקית שהאומה בכללותה לא תפר את הברית שבינה לבין הקב"ה, המתבטאת בשמירה על עיקרי האמונה המבטיחים את קיום המשולש הבלתי ניתן לפירוד: עם ישראל, ארץ ישראל ותורת ישראל. ואף כאשר במהלך ההיסטוריה קמים יהודים ומדברים על רוח לאומית שכביכול באה להפריד, את התורה מן המשולש היסודי, הם באמת אינם יודעים מה שהם רוצים, שהרי לא ניתן לפגוע בברית האלוקית הזאת, על פיה כל מי שמתעורר להשתייך לרוח האומה, ארצה, שפתה, ההיסטוריה שלה, הוא בעצם מחובר בעומק נשמתו לתורתה. ההשתייכות לאומה וקל וחומר המוכנות למסור את הנפש על קיומה מוכיחים את ההשתייכות המהותי לאידיאל האלוקי שהוא זה שמנציח את רוח ישראל. ואדם שנושא את דגל האומה, בעל כורחו הוא נושא את דגל הרוח האלוקית שבה.

 

נבנה ע"י מערכת בניית אתרים של yeshiva.org.il                      שאל את הרב | לוח שנה | כניסת שבת  |  יציאת שבת