ברכת "שהחיינו על משקפיים חדשים"

 

שאלה: קניתי משקפיים חדשים. האם אני יכול לברך שהחיינו? מצד אחד אני מאוד שמח שעכשיו אני רואה הכל ממש ברור ובהיר, וגם אני נראה יותר טוב (המשקפיים יקרים, וממש מתאימים לי). אבל מצד שני, אני לובש אותן רק מפני חולשת העיניים שלי, והלוואי שלא הייתי צריך אותן בכלל, הרי זה מעצבן להרכיב משקפיים.

 

תשובה: הקונה כלים חדשים מברך עליהם שהחיינו (שו"ע או"ח רכג, ג). לפי גודל השמחה שיש לאדם יש למדוד את חיובו לברך. לכן העני ששמח יברך במה שראוי לו, והעשיר במה שראוי לו. על פי זה, היום שאנו חיים בשפע, ברוך ה', על רוב הקניות שלנו לא נוהגים לברך שהחיינו. אבל על קניית דבר חשוב ומשמח, יש לנהוג לברך (למרות שיש פוסקים שאומרים שהיום בכלל לא מברכים על כלים או תכשיטים, ורק על בגדים חשובים – עיקר הדין הוא כדברי הגמרא והשולחן ערוך שיש אכן לברך על כל קניין חשוב שמשמח את האדם).

אבל בקניית משקפיים יש מקום לדון – הרי למרות שאתה מאוד שמח בהן, והן קניין חשוב שעולה הרבה כסף, מצד שני עצם הצורך בהן הוא דבר עצוב. מה הדין כשיש לנו שתי הרגשות מתנגדות? מצאנו בהלכה שמי ששחט בפעם הראשונה, מברך שהחיינו על הכיסוי, אבל לא על השחיטה, משום שמזיק לבריה (שו"ע יו"ד כח, ב). מכאן משמע שאין לברך על דבר שיש בו גם צד של צער. אבל מצד שני מצאנו שאדם שמת אביו, יש לו לברך גם "ברוך דיין אמת" על מיתת אביו, וגם "שהחיינו", על ירושת כספו. ויש עוד מקורות שקובעים שלפעמים כן מברכים למרות שיש גם עצב, ולפעמים לא מברכים מפני העצב.

יש מיישבים את המקורות האלו על פי היסוד הבא – כאשר אפשר להפריד את שתי ההרגשות, יש לברך, אבל אם ההרגשות מורכבות על אותו דבר עצמו, אין לברך. לכן, השחיטה היא גם מצוה, אבל גם מזיקה לבריות העולם, ואותה פעולה כוללת את שני האלמנטים, ולכן פסקו לא לברך. אבל במיתת אביו, המיתה גורמת צער, והירושה, שהיא דבר אחר מן המוות, גורמת שמחה (ע' שו"ת באר משה, ח"ה, סז). לפי זה, יש פוסקים שהכריעו שיש לברך על קניית אקדח, שזה דבר המשמח שנותן לאדם להגן על עצמו, וזה בנפרד מעצם הצער שיש בשימושו של דבר המקצר חיי אדם (הרב אבינר שליט"א, ב"כחיצים ביד גיבור", ח"א). [אבל יש שחולקים (שם – הרב רונצקי שליט"א, מחבר השו"ת) מפני שעצם האקדח הוא דבר שאינו מוסיף שמחה].

לפי זה, יש מקום לומר שיש לברך שהחיינו על המשקפיים, כמו שפסק בבאר משה (שם) לברך על שיניים תותבות. אבל מכל מקום אינו ברור – שהרי בעניין השיניים התותבות, עצם שימושן אינו כולל שום צער, להיפך, נעלם מהמרכיב אותו הצער שהיה לו על אובדן שיניו, והוא מתמלא שמחה על היכולת החדשה שלו לנגוס את מאכליו כמו מקודם, ולפעמים אפילו יותר טוב. אבל במשקפיים, כל זמן שבן האדם מרכיבם, למרות שהוא שמח שכרגע רואה יותר טוב מאשר בלעדיהן, עדיין יש הרגשת צער על הצורך להרכיב משקפיים בכלל, והרגשת ה"פחיתות" שיש בלבישת משקפיים לעומת אדם שרואה יפה בלעדיהן. ראייה לדבר - המספר הגדול של אנשים שמשלמים הרבה כדי לעשות ניתוח לייזר על מנת להיפטר ממשקפיים לגמרי.

לכן, מפני שיש עדיין ספק בעניין, אין לברך (במיוחד שיש אומרים שאין נוהגים לברך שהחיינו על קניית חפצים היום, ע' לעיל).

למרות זאת, ודאי יש להודות לה' על המשקפיים החדשים. לפיכך יש עצה אחרת. השולחן ערוך (שם, ד) פוסק לברך "מלביש ערומים" על בגדים חדשים, ומעירים האחרונים שיש ללבוש את הבגד החדש בבוקר ולהתכוון לצאת ידי חובה בברכה זו בברכת השחר. וכן על כובע, "עוטר ישראל בתפארה", ועל חגורה "אוזר ישראל בגבורה". עצתי היא, שבבוקר הראשון אחרי קניית המשקפיים החדשים, יש לכוון במיוחד להודות לה' עליהן בברכת השחר, כשמברכים "ברוך אתה ה' ... פוקח עיוורים".

שו"תים נוספים

 

 

נבנה ע"י מערכת בניית אתרים של yeshiva.org.il                      שאל את הרב | לוח שנה | כניסת שבת  |  יציאת שבת