שאלה: באזור שלי התחילו לחייב תשלום עבור החניה בצדדי הכביש. לפעמים ברור לי שאין סיכוי לקבל דו"ח – האם על פי ההלכה מותר להחנות את הרכב בלי לשלם, או האם זה גזל?

 תשובה:  קודם כל, נשאלת שאלה פשוטה: הכביש הרי שייך לכולם – לציבור. איך, אם כן, יש רשות לעירייה לחייב תשלום עבורו? נראה שהחיוב הוא בגדר של מס. העירייה חייבת לגבות הרבה כסף כדי לממן את החזקת העיר, הכוללת תשתית הרחובות והתמרורים, ואחת מהדרכים היא תשלום עבור חניה. יש לה, לעירייה, סמכות הלכתית לזה. הגמרא (בבא בתרא דף ז ע"ב) דנה בסמכות גביית מיסים, ואומרת ש"כופין אותו לבנות לעיר חומה ודלתים ובריח", וכן לחפור בורות מים. ובתוספתא נאמר גם לבניית בית כנסת וקניית ספרי קודש. ובשולחן ערוך נפסק להלכה (חושן משפט סימן קסג, א) "כופין בני העיר זה את זה (אפילו מעוט כופין את המרובים) לעשות חומה, דלתים ובריח לעיר, ולבנות להם בית הכנסת, ולקנות ספר תורה נביאים וכתובים, כדי שיקרא בהם כל מי שירצה מן הצבור. הגה: והוא הדין לכל צרכי העיר". ובוודאי הכסף שגובים מהחניה, שמיועד להחזקת הכבישים, נחשב לצרכי העיר שיכולה העיריה לכפות על בני אדם לשלם. וכן כתוב בשו"ע שלוקחים מס "לתיקון הדרכים והרחובות, אפילו מן החכמים" (שם ס' ד). ואף אם חושב אתה שראוי לחייב את כל התושבים ולא רק את מי שחונה - כבר כתב הרמ"א "וכל ענייני מסים הולכין אחר מנהג הקבוע בעיר שעשו כן שלשה פעמים, אף על פי שהוא מנהג גרוע, אין מדקדקים בענייני המסים" (שו"ע שם, ס' ג'). מכל מקום נראה שהמס הזה צודק, הרי הגמרא דנה איך לחלק את המיסים, ומסקנת ההלכה היא שאם המס הוא עבור דבר שמונע סכנת נפשות אז גובים לפי נפשות (שהרי כל אחד נצרך לדבר באופן שווה לחייו), אבל במס שהולך למטרות אחרות, גובים לפי ממון (יותר לעשיר ופחות לדל). מה הדין לגבי בניית חומת העיר? האם זה נחשב לעניין שמירת נפשות, או שמירת ממון? (עיין ב"ב ז ע"ב). מסקנת הגמרא היא שצורך החומה נחשב לצורך ממון, ולכן יש אומרים שגובים לפי היכולת של האדם. אלא שדעה אחרת בגמרא קובעת שפה צריך לגבות את הכסף לפי מרחק הבית לחומה, משום ש"בית הקרוב לחומה צריך לחומת העיר יותר מן הרחוק" (רש"י שם). השולחן ערוך (שם) פוסק שיש לקבוע את התשלום לפי קירבת הבית אל החומה (ורק בטור "יש אומרים" את הדעה שחולקים לפי היכולת, אבל גם בדעה זו יש חישוב של המרחק לחומה). זאת אומרת, שגובים את הכסף לפי הצורך של האיש במטרת גביית הכסף – המשתמש יותר ישלם יותר, וכן הפוך. [ע' בשו"ת ציץ אליעזר חלק ב, כב לדיון על שיטות גביית מסים]. מתוך זה יש הגיון שבעל רכב שמשתמש בכביש יותר, ומחנה רכבו שם ישלם יותר מאדם אחר. לכן, מפני שתשלום החניה הוא בגדר מס, כולם חייבים בזה. ועיין בשו"ת יחווה דעת (חלק ה סימן סד), שאוסר להשתמט מתשלום מס מפני "דינא דמלכותא דינא". הרשב"ם מסביר דין זה: "כל דיני מסים וארנוניות ומנהגי משפטי המלכים שרגילים להנהיג במלכותם דין הוא, שכל בני המלכות מקבלים עליהם מרצונם חוקי המלך ומשפטיו, הילכך דין גמור הוא". קיימת מחלוקת בין הפוסקים אם הכלל הזה, ש"דינא דמלכותא דינא" הוא מהתורה, מתוך סמכות שהתורה נתנה למלך, או דין דרבנן. אבל לכולם הוא חיוב גמור (עיין' בשו"ת ציץ אליעזר חלק טז סימן מט). גם החתם סופר ועוד גדולים סוברים שדין זה מן התורה, כמו דין "הפקר בית דין הפקר" – שמעניק כוח לבית דין בעניינים של ממון. אלא שיש אומרים שדין זה רק מדרבנן, ותקנת חכמים (הבית שמואל, אבן העזר ס' כח, ג). בשו"ת יחווה דעת (שם בהמשך), פוסק הרב עובדיה יוסף שליט"א על פי רשימה גדולה של פוסקים, כולל הרב קוק זצ"ל, הרב ישראלי זצ"ל ועוד, שגם במדינה המונהגת על ידי ממשלה ולא מלך, חל הכלל של "דינא דמלכותא דינא". ואם כן, אין מקום להימלט מזה, ויש לשלם עבור החניה בלי כל קשר לסיכויים שלך לקבל דו"ח או לא.

שו"תים נוספים

 

נבנה ע"י מערכת בניית אתרים של yeshiva.org.il                      שאל את הרב | לוח שנה | כניסת שבת  |  יציאת שבת