האם מותר להיות עצלן?
 
שאלה : אני עצלן. תמיד הייתי כך – דחיתי עשיית שיעורי בית כמה שאפשר; קמתי באיחור; את הכל עשיתי בעצלנות. האם יש איסור הלכתי להיות עצלן? או האם זה רק עניין של מידות, ואין בזה איסור?
 
תשובה: יש כמה רבדים לתשובה לשאלתך. נתחיל מהקל אל הכבד. קודם כל, אם לא תתקן את מידת העצלנות, אתה עלול לעבור על הרבה הלכות מפורשות בשולחן הערוך. כדוגמא, קריאת שמע בבוקר, שהיא מצוה מן התורה, חייבת להאמר לפני סוף שעה מסוימת, בערך באמצע הבוקר, ואם תתעצל לקום, לא תקיים את המצוה הזאת. כמו כן, לגבי מצוות ביעור חמץ, אם תאחר לנקות לפסח, אתה עלול לעבור על איסור חמץ. וכן אין סוף דוגמאות כאלו. לפי זה יש חיוב לתקן את מידת העצלנות בתור אמצעי לקיום ההלכה.
 
יתר על כך, נראה שיש הלכה שמחייבת תיקון מידה זו בעצמה. הרי השולחן ערוך מתחיל במילים "יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו". זאת אומרת שחייב היהודי להתגבר על מידת העצלנות. לא נפסק שצריך להתגבר כארי כדי להגיע בזמן לתפילה, או לכל מטרה אחרת, אלא זה יעד בפני עצמו. לכן זה לא רק אמצעי לקיום מצוות אחרות, אלא תכלית בפני עצמו.
 
בנוסף לזה, יש חיוב הלכתי לעבוד על תיקון כל המידות באופן תמידי. הרי הרמב"ם פסק בספר המצוות שלו "והמצוה השמינית היא שציונו להדמות בו יתעלה לפי יכולתנו, כמו שכתוב (דברים כח, ט) 'והלכת בדרכיו'" (ספר המצוות לרמב"ם מצות עשה ח). איך עלינו להדמות לה'? הרמב"ם ממשיך שם וכותב דברי חז"ל "מה הקב"ה נקרא רחום אף אתה הייה רחום, מה הקב"ה נקרא חנון אף אתה הייה חנון, מה הקב"ה נקרא צדיק אף אתה הייה צדיק, מה הקב"ה נקרא חסיד אף אתה הייה חסיד". הרבה ראשונים הסבירו דברי חז"ל אלו כמקור לחיוב לעשות הרבה מצוות בין אדם לחברו – לבקר חולים, לעזור לזולת וכו'. או שיש כאן צווי כללי לעשות את כל המצוות בדרך הכי מהודרת. אבל אם זה כוונת הרמב"ם, הרי אין הרמב"ם מונה בספר המצוות שלו ציוויים כלליים. אם כן מה כוונת הרמב"ם כאן? איזה קיום מצווה בדיוק הוא מוסיף לנו בזה שאינו כלול בכל שאר המצוות?
 
שאלה זו הופנתה לבנו של הרמב"ם (שו"ת רבי אברהם בן הרמב"ם, ס' סג), ובתשובתו חידוש גדול. הוא כותב שיש כאן צווי מעל ומעבר לקיום המצוות בפועל. יש פה חיוב לתיקון המידות – להפוך את עצמנו להיות רחמנים, בעלי חסד וכו'. להדמות לה' לא רק במעשינו (קיום כל המצוות, שהן ודאי פעולות אלוקיות), אלא להדמות לה' בנפשנו, בנשמתנו. אם כן, משמעות מצווה זו היא לעבוד על מהות נפשנו. לתקן את המידות ממש. וכן נפסק בשולחן ערוך הרב (אורח חיים סימן קנו סעיף ג) "מצות עשה מן התורה לילך בדרכי ה' שנאמר 'והלכת בדרכיו', וכך למדו בפירוש מצוה זו מה הוא נקרא חנון אף אתה היה חנון ... וכן שאר כל המידות שיש באדם צריך להדמות עצמו בהן לבוראו ולמאוס ברע שבהם ולבחור בטוב. וכיצד? ירגיל אדם עצמו במידות טובות עד שיקבעו בו...".
 
מעבר לשלוש דרגות אלו שכלולות בהלכה זו – (א) תיקון המידות כאמצעי לקיום מצוות; (ב) קיום דברי השולחן ערוך עצמו; (ג) קיום הפסוק 'והלכת בדרכיו' – יש לדעת שעצם שאלתך צריכה בירור. תפיסת עולם שמתרכזת אך ורק בקיום הלכות, ומתייחסת לתיקון המידות כדבר צדדי שאפשר לוותר עליו, ואינה רואה בזה חלק מהותי של החיים ועבודת השם, אינה שלמה. ולכן אמליץ לך ללמוד את הספר "מסילת ישרים", ששם נמצא הרבה על תיקון מידת העצלנות, ועבודת ה"זריזות", ומקומו של תיקון המידות בכלל.

 שו"תים נוספים
 

 

נבנה ע"י מערכת בניית אתרים של yeshiva.org.il                      שאל את הרב | לוח שנה | כניסת שבת  |  יציאת שבת