היין והשמרים

אורות התחייה פסקה מה

 "כשם שאי אפשר ליין בלא שמרים, כך אי אפשר לעולם בלא רשעים. וכשם שהשמרים מעמידים את היין ומשמרים אותו, כך הרצון הגס של הרשעים גורם קיום ועמדה לשפעת החיים כולם, של כל הבינונים והצדיקים, כשהשמרים מתמעטים והיין עומד בלא שמריו, הרי הוא עלול לקלקול וחמוץ. הגלות דלדלה את כח החיים של האומה ושמרינו נתמעטו הרבה מאד, עד שיש סכנה לקיום החיים של האומה מחוסר תפיסת חיים מעובה, האחוזה בבהמיות ובאדמה ושקיעתה החמרית. הקיום בגולה הוא קיום רסוק, וזה הקיום המדולדל, שהוא חדלון יותר מהויה, היה אפשר לו להמשך איזה משך זמן גם בחוסר שמרים כפי ההכרח. אבל לכל זמן, וכבר כשל הכח, והקיום העצמי תובע את תפקידו, ושיבת ישראל לארצו בשביל קיומו העצמי הוא מאורע מוכרח, וקיומו זה יוצר את שמריו: נושאי הרשעה והחוצפא של עקבתא דמשיחא אשר ירגז כל לב לזכרן. אלה הם הצדדים העכורים שהקיום הצלול והמשמח מתהוה על ידם, וסוף המהלך הוא: שקוע השמרים בתחתית החבית, הנמכת הכחות הרשעיות בתהום החיים, ואז מתבטל מהם כל תכנם המכאיב ומזעזע. אבל בהמשך יצירתם שהנם הולכים ביחד עם היין, חיי האומה ורוחה המתעורר, הם מעכירים אותו והלבבות רועשים למראה התסיסה, וינוח הלב וישקוט במכונו רק למראה העתיד, ההולך ועושה את מסלתו, במפלאות תמים דעים, "מי יתן טהור מטמא לא אחד".

מלמדנו הרב זצ"ל שבתחילת גאולתנו כוחות החיים מופיעים בצורה גסה ומגושמת, והם באים כתגובה לתקופת הגלות בה כוחות החיים הלאומיים דולדלו עד למצב המסכן את עצם קיומו של עם ישראל. שיבת ישראל לארצו גורמת להופעת השמרים שהם רצונות עזים וגסים לחיים במלוא עוצמת חומריותם. מציאות זו הנה הכרחית והיא זו שמאפשר את קיומו של היין, שלולי השמרים לא היה מתהוה. התאוותנות והגסות של כמה אנשים בעלי יוזמה ויכולת היא לפעמים זו דווקא שמניעה את גלגלי העשיה והתעשיה הלאומית, ובזכותם המדינה מצליחה להתקיים ואף לשגשג. אך בסופו של תהליך, כפי שהוא בתהליך יצירת היין, כאשר היין כבר מוכן, השמרים נדחקים למטה והטוהר והזוך של היין נראה בשיא תפארתו. הכוחות הגסים מתעדנים וכוחות הקודש המזוקקים הם אלו שמופיעים ומנעימים את המציאות מטעמם הערב.

 

נבנה ע"י מערכת בניית אתרים של yeshiva.org.il                      שאל את הרב | לוח שנה | כניסת שבת  |  יציאת שבת