הכרת הטוב

 

מדי בוקר כשאפלולית שחרחרה, עוטה דוק של לובן חיוור, מרחפת באוויר, נפתחים להם עפעפי העיניים והשפתיים ממלמלות חרש: מודה אני לפניך מלך חי וקיים… שהחזרת בי נשמתי בחמלה…

כך חובת ההודאה. בעצם הזכות שניתנת לך להודות על כל הטוב שעושים עמך.

במכת הדם הראשונה מבין עשרת המכות שניתנו במצרים, אהרון הוא זה שמכה במים ולא משה כבשאר המכות, מפני שהמים הגנו עליו כשהושם בתיבה בקטנותו.

לאחר מרחק שנים כה רב, עדיין קיימת חובת הכרת הטוב וכלפי מי? כלפי מימי הנהר שאין להם לא רגש ולא דעת.

וכלפי צבא הגנה לישראל, לוחמיו ומפקדיו המגינים על חיינו ימים ולילות במסירות אין קץ – אין חובת הודאה על הטוב שעושים עמנו?

לצד הביקורת הנשמעת חדשות לבקרים מאז מלחמת לבנון ה2-, שלחלקים ממנה בוודאי שיש מקום, חייבים לעסוק בהכרת הטוב שלנו כלפי צבא הגנה לישראל.

מלבד עצם חובת ההודאה, יש בכך חיזוק אמיתי לחיילים ולמפקדים שממשיכים בעבודתם למעננו.

במפגשים שלי עם היחידות בשטחי האימונים, במוצבים ובפעילות המבצעית, אני שומע ללא הרף את הקושי הגדול בו נתונים מפקדים וחיילים שחשים בהעדר סימפאטיה ואמירת מילה טובה באשר לפעלם לביטחון מדינתנו.

המשנה בפרקי אבות אומרת שתלמידי אברהם אבינו היו בעלי עין טובה, לעומת בעלי העין הרעה שנמנו על תלמידי בלעם הרשע.

החפץ בחיזוק ביטחון ישראל, מבלי להתעלם ממה שיש לבקר ולתקן, מן הראוי שיצטרף לתלמידי אברהם, אלו הרואים בעיקר את הטוב, היפה והשלם.

 

נבנה ע"י מערכת בניית אתרים של yeshiva.org.il                      שאל את הרב | לוח שנה | כניסת שבת  |  יציאת שבת