הלכה יומית

לחם מטוגן - לחם טבול בביצה ומטוגן שמן, או קרוטונים המטוגנים במרגרינה – אם יש בפרוסת הלחם הבודדת שיעור כזית, מברך המוציא וברכת המזון לאחריו. אם אין בה שיעור כזית, דינו כספק פת ונכון לאוכלה בתוך סעודת פת.

לחם מפורר - אם פוררו את הלחם לחתיכות פחותות מכזית, ואחר כך דיבקו את הפירורים יחד על ידי דבש או מרק וכד' אם לא ניכר חתיכות הלחם מברך עליו בורא מיני מזונות.

מאפים מלחם או מצה. מאכל העשוי ממצות עם שכבת שוקולד ביניהן – מברך המוציא, אף שאין במצה הבודדת כשיעור כזית, כיון שלא נתבשלו המצות, וניכר שהן מצות. ואף אם נאפו עם השוקולד ברכתם המוציא. אם שבר את המצות לחתיכות פחותות מכזית וחזר וגבלם יחד עם שוקולד, מברך עליהם המוציא. אך אם הם נתרככו במידה כזו שלא ניכרת צורתם מברך בורא מיני מזונות.

כופתאות – העשויות מקמח מצה או פירורי לחם ומבושלות במים, ברכתן בורא מיני מזונות. אם טיגנן במחבת: אם גבלן בשומן ומים וכיו"ב ואחר כך טיגנם בשמן (לא מעט) ברכתו בורא מיני מזונות. אך אם גיבלן במים בלבד – זהו ספק לחם ויש לאכלם בתוך סעודת פת.

פשטידת לחם – אם השרה את פיסות הלחם במים ללא שמן, ואחר כך אפה אותן בתנור – המוציא. אם גבל חתיכות פחותות מכזית בתוספת שמן, דבש, סוכר וכו' ואחר כך אפה אותם - אם התוספות לא נותנות טעם, יש ספק לחם ויש לאכלו בתוך סעודת לחם. אך אם מורגש טעם התוספות (ולבני אשכנז הם הרוב) מברך בורא מיני מזונות.

פת הבאה בכיסנין- דוגמאות: בורקס, נקניק מצופה בעיסה, לחמניות "מזונות" ופיצה האפויים במי פירות, כעכים (בייגלה), מציות (קרקר), בסקויטים, מצה (לבני ספרד), עוגה, מלאווח, מחבתיות. אם הוא נאכל באופן ארעי ברכתו בורא מיני מזונות, אם באופן קבע אזי נוטלים עליו ידיים (בברכה), ומברכים עליו המוציא וברכת המזון – כדין פת רגיל.

תבשיל מזונות – דוגמאות: דייסות חמות העשויות מה' מיני דגן, תבשילי חיטה גרוסה ושבורה (בורגול), אטריות לסוגיהם, שקדי מרק, פתיתים, קוסקוס, פשטידה מאטריות (לפי חלק מהפוסקים) זאלביא, חביתיות דקיקות, י"א וופלים וסופגניות. עליהם לעולם מברכים בורא מיני מזונות.

הקובע סעודה על עוגה וכד' – כלומר אוכלה כדי שביעה, או אכלה בתור אחת הארוחות העיקריות מברך עליה המוציא וברכת המזון. למשל האוכל עוגה לארוחת בוקר: אם יאכל ממנו שיעור ג' או ד' ביצים צריך לברך המוציא ואחריו ברכת המזון. אך אם אכל הממהר לצאת מביתו וחוטף איזה עוגה (כמות שלא יהיה רעב) יכול לאכול ג' או ד' ביצים ולברך על המחיה.

הסועד ארוחת צהרים או משתתף בקידוש -  ואוכל שם עוגה , בורקס, ווכד' יחד עם סלט, דג, בשר וכד', לא יאכל כמות המגיעה לקביעת סעודה. עצות: א. יאכל תחילה עוגה וכד' פחות מד' ביצים ולא יאכל עימה דברים אחרים, יברך ברכה אחרונה ואח"כ יאכל מאכלים נוספים. ב. יאכל שיעור מועט של עוגה וקצת מאכלים בכמות שבסך הכל אינה מגיעה לשיעור קביעת סעודה. ג. יאכל תחילה מיני מזונות שאין בהם תואר לחם: קוגל או אטריות ויאכל עוגה בסוף לקינוח. (כדי לצאת ידי חובת קידוש במקום סעודה מספיק לאכול כזית מזונות).

שיעור ברכה ראשונה – האוכל או שותה אפילו כל שהוא לכוונת אכילה או שתיה ולא לטעימה ונהנה צריך לברך לפניו ברכה ראשונה. הטועם את התבשיל לדעת אם הוא טוב ואחר כך פולטו, אין לברך עליו אפילו אם חוזר וטועם כמה פעמים. אך אם הוא בולע את מה שטועם (פחות מכזית) אם נהנה מזה בתור אכילה מברך עליו ואם לא – יש מחלוקת אם מברך.

שיעור המחייב ברכה אחרונה במשקה – השותה שיעור רביעית משקה, בפרק זמן של שיעור שתיית רביעית. אם שתה רביעית בזמן היותר משיעור אכילת פרס (כארע דקות) אינו מברך ברכה אחרונה. בין לבין - ספק. לכן אם שתה משקה חם שאינו יכול לשתותו אלא בלגימות קצובות ובהפסקות – מנהג העולם לא לברך לאחריו.

שיעור המחייב ברכה אחרונה במאכל – האוכל נפח של כזית מאכל תוך כדי פרק זמן של אכילת פרס (4 דק') מברך אחריו ברכה אחרונה. ספק אם אכל כזית בכדי אכילת פרס אינו מברך אחריו. נפח כזית מודדים לפי צורתו הטבעית ואין צורך לדחוס. אך אין מצרפים את חרירי האויר הגדולים לשיעור אלא רק את חרירי האויר הקטנים. יש מפוסקי ספרד המורים לשער כזית במשקל. שיעור כזית לגר"ח נאה הוא הנפח של 27 מ"ל (ויש אומרים 19 מ"ל). גודל זה מתאים לגודל של קופסת גפרורים רגילה.

חישוב כזית בעוגה – לפי המשנה ברורה נוהגים לברך לאחר אכילת כזית עוגה "על המחיה" אף אם אין הקמח בעוגה מגיע לכמות של כזית, אבל עדיף להקפיד שיהיה בקמח שיעור כזית. למשל: 3 ביסקוויטים בגודל 4X6 ס"מ או בעוגה רגילה כמות של חצי כוס בינונית מחייבת על המחיה. בעוגה ממולאה אין המילוי מצטרף לשיעור כזית. לפי זה יש לאכול כ-4 וופלים בגודל של 7.5 על 2.5 על 1 ס"מ – תוך 4 דקות כדי לברך על המחיה, בפחות מזה יש ספק על המחיה וספק ב"נ. 

צירוף שני מיני אוכלים לשיעור כזית – כל הפירות משבעת המינים מצטרפים ביניהם לגבי ברכה מעין שלוש (כגון חצי כזית תמר וחצי כזית רימון). ושאר מיני הפירות או הירקות מצטרפים לענין בורא נפשות (כגון חצי כזית תפוח מצטרף לחצי כזית עגבנייה). אבל מאכל ומשקה אינן  מצטרפים לשיעור כזית או רביעית לברכה אחרונה. ואם אכל פירות מז' המינים ופירות העץ שאינן מז' המינים יש לברך רק על העץ ולא בורא נפשות.

אכל שני חצאי כזית משני דברים שברכתם האחרונה שונה – אכל חצי כזית מפירות שמברכין אחריהן על העץ וחצי כזית ממין שמברכין אחריהן על המחיה, י"א שמברך ברכה מעין שלוש ויזכיר את שניהם (הגר"ש אויערבאך), וי"א שמברך בורא נפשות (קשו"ע). אכל חצי כזית מז' המינים או חצי כזית פת וחצי כזית מדבר שברכתו האחרונה בורא נפשות – מברך בורא נפשות.

אכל מזונות, יין ופירות משבעת המינים – כולל ג' אלו יחד בברכה מעין שלוש. לפי הסדר: על המחיה, על הגפן, על הפירות. שכח בפתיחה וחתימה להזכיר מין אחד שאכל, או אפילו שכח רק בפתיחה וסמוך לחתימה נזכר, יסיים הברכה רק על הדברים שהזכיר בפתיחה ואח"כ יברך שוב על הדברים שדילג. ואם כלל בחתימה הכל, אף שבפתיחה שכח חלק אינו חוזר. ואם הזכיר בפתיחה הכל ושכח להזכיר הכל בחתימה - לא יצא וחוזר ומברך על מה ששכח.

שיעור הזמן שעבר ועדיין אפשר לברך – אכל לחם לשובע לכתחילה יש לברך עד 72 דק' אחר גמר האכילה. בדיעבד, אף אם עברו כבר 72 דק' כל זמן שהוא עדיין שבע מאותה אכילה יכול לברך. אם התחיל להיות רעב – אינו מברך ברכת המזון. שהה יותר מ-72 דק' והוא מסופק אם הוא רעב, יכול לברך ברהמ"ז מספק בתנאי שאכל מתחילה פת כשיעור שביעה, ולכתחילה טוב לאכול כזית פת לפני הברכה.

שיעור העיכול בשאר המאכלים – אם אכל כל צרכו מפירות, ירקות וכד', מברך ברכה אחרונה עד 72 דק' מאכילתו. בדיעבד יכול לברך כל זמן שהוא אינו רעב, ואינו תאב לשום פרי. אם עבר יותר מזמן זה, אינו מברך מספק, שספק ברכות להקל, וברכה אחרונה היא מדרבנן. אך נכון לאכול כזית ממאכל אחר ולברך אחריו ויכוון לפטור את המאכל הראשון, או שישמע ברכה אחרונה מאדם אחר.

הכנת הגוף לברכה –צריך שיהיה פיו נקי מכל דבר בשעת הברכה, (לשם כך טוב לשטוף את הפה כאשר קמים בבוקר). אין לברך בגילוי ראש, על מנת להראות הכנעה ומורא מפני המקום ברוך הוא. אם אין לו במה לכסות את ראשו יבקש מחבירו לכסות את ראשו בידו, או האדם עצמו יניח את ידו על ראשו יחד עם מקצת שרוולו, הנחת ידו בלבד איננה נחשבת לכיסוי שאין הגוף יכול לכסות עצמו.

התנהגות בזמן הברכה -  לכתחילה ראוי שהאדם יהיה לבוש כראוי לפני שמברך ובפרט כשמברך ברהמ"ז יש להתלבש בבגדים המכסים את הגוף. חייבים לשבת בשעה שמברך ברהמ"ז ויש אומרים שגם בברכה מעין שלוש. אין לברך כאשר ידיו אינן נקיות, כגון שהידיים מלוכלכות מהאוכל שאכל או כל לכלוך אחר.
הכנת המאכל לפני הברכה – לכתחילה יש לברך כאשר המאכל לפניו בדיעבד אף אם ודאי יובא אליו (כגון: מונח בקופסא, או בחדר סמוך) יוצא, ואם אינו לפניו יש לחזור ולברך. למשל הרוצה לשתות מים מברז והברז תקין, יכול לברך על המים גם כאשר הברז סגור. בירך על מאכל מסוים ובעודו מברך הביאו לו עוד מאותו מין (אפילו אם הוא משובח יותר והוא התכוון לפטור אותו גם), יאכל תחילה מהדבר שבירך עליו, כיון שעליו חל הברכה.
הכנת האוכל – יש לבדוק כל פרי שיש בו חשש שמא הוא מתולע או רקוב לפני שמברך. אם בירך וגילה כי הפרי לא ראוי לאכילה (רקוב או נפל ונאבד) צריך לחזור ולברך כיון לא היה לברכה על מה לחול, אלא אם כשבירך היה בדעתו לפטור פרי אחר או היו מונחים לפניו עוד פירות, יאכל מפירות אלו, ואינו חוזר ומברך. היה בדעתו לפטור פרי אחר או היו מונחים לפניו עוד פירות, יאכל מפירות אלו, ואינו חוזר ומברך.

הכנת המאכל כדי למעט ההפסק -  יש להכין את המאכל שיהיה ראוי לאכילה מיידית, כדי למעט את ההפסק שבין הברכה לאכילה. ז"א לקלף או לחתוך את הפרי (מילון או אבטיח) לפני הברכה, להוציא את המאכל מהעטיפה, לפתוח את קופסת השימורים, למזוג את השתיה מהקנקן. וכן אם המאכל או המשקה קר מאוד או חם מאוד שאי אפשר לאכלו או לשתותו יברך רק כאשר יוכל לשתות או לאכול, וכן אם חסר תבלין או מלח, יברך על המאכל המתוקן.   

 ברכה על דבר שלם – יש לברך על המאכל כשהוא שלם משום הידור מצוה. לכן לא יחתוך את המאכל לפני הברכה, אם החיתוך הוא מיידי (כמו קציצת בשר, או תפוח). פרי מקולף שהוא בעצמו שלם (כגון בוטן שקולף ממנו הקליפה החיצונית הקשה או פומלה), נקרא שלם, ולכן יש להיזהר שלא לפרק את הפרי עצמו כדי לברך עליו כשהוא שלם. במקרה של פרי חתוך טוב לחבר את חלקי הפרי יחד כדי שיראה שלם ואז יברך.

אופן אמירת הברכה - יש להחזיק את הדבר שמברך עליו ביד ימינו (שמאלי - בשמאלו), טוב לברך בקול רם, ולפחות שישמיע לאוזניו, אך אם רק הוציא בשפתיו – יצא. לא יפסיק בדיבור (אף לענות לקדיש או קדושה וכ'ו) באמצע הברכה. בעודו מברך אין לעשות שום מלאכה.הליכה איננה נחשבת מלאכה. לרמוז כדי שלא יטרידוהו בברכתו – יש להתיר אם מפריע לו לכוון בברכתו. אין להפסיק בין הברכה לאכילה יותר מכדי דיבור, ואם אמר מילה שלא לצורך יש לחזור ולברך.

כוונה ברכות – קודם שיברך צריך לשים לב לאיזו ברכה עליו לברך, כדי שבשעה שמזכיר את שם ה' שהוא עיקר הברכה, ידע מה שיסיים. יברך בנחת ויכוון לפירוש המילים. וכאשר אומר את שם אדנות יכוון לפירוש קריאתו שהוא אדון הכל, ולפירוש כתיבתו שהוא היה הווה ויהיה. ובהזכירו אלוקים, יכוון שהוא תקיף ובעל היכולת ובעל הכוחות כולם.

ברכת הפת – ברכת המוציא אין לה שיעור, אפילו רוצה לאכול פירור לחם צריך לברך המוציא. לעומת זאת לעניין ברכת על נטילת ידיים, רק האוכל לחם כשיעור כביצה מברך ברכה זו. בדיעבד רבים מורים שדי בכזית. ואם אוכל פחות לפי רוב הפוסקים יש ליטול ידיו בלא ברכה.

בציעת הפת – מצוה מן המובחר לברך על הפת כשהיא שלימה או גדולה, ולכן יש לפרוד את הלחם רק אחרי שבירך עליו. אך כדי למעט בן הברכה לאכילה, טוב לחתוך מעט מהכיכר קודם ואח"כ יברך (בלחמניה אין צורך). בשבת וביו"ט שצריך לברך על לחם משנה שלמים אין לחתוך מהחלות לפני שמברך.מצוה לשים מלח על השולחן קודם שיברך המוציא. 
 

בין אמירת הברכה לאכילה - לא יפסיק בדבור – ולכתחילה לא ישהה אפילו בשתיקה יותר מכדי דיבור ולא יפזם ניגון, ולא יאמר "נו" וכד', עד שיכלה ללעוס קצת מפרוסת הפת ויבלענה. וכן לא ילך ממקום למקום, אף מחדר לחדר, בין ברכה לאכילה עד שיאכל כזית. יתן את הפרוסות על השולחן לפני המסובים ולא בידם.

דין האוכל לפני ברכת הלחם.
 
אין לאכול דברים לפני ברכת הלחם של הסעודה, אם יגרם מצב של ברכה שאינה צריכה. מקרים שמותר: אם מקדים משום שאוהב לאכול מאכלים אלו דוקא קודם הסעודה, אם המאכלים מעוררים תאבון, וכן אם מפסיק בין האכילה לבין הסעודה כרבע שעה. במקרים כאלו יש לברך לפני האכילה ואחריו.
אם יש קשר הלכתי בין האכילה לפני ברכת הלחם לבין הסעודה נחשב כאילו התחיל כבר עתה את הסעודה וברכת המזון שמברך בסיום הסעודה פוטר מברכה אחרונה. א) קשר "פטור ברכה" – אם אכל לפני הסעודה מאכלים שצריך לברך עליהם גם בתוך הסעודה כגון: פירות, יכוון שהברכה שמברך לפני הסעודה יפטור גם מאכל זה שאוכל בתוך הסעודה (אך לכתחילה ראוי שבן ספרד ימנע מזה).
ב) קשר גרירת התאבון - אם אוכל מאכלים לפני הסעודה ממש, על מנת לפתוח את התיאבון כגון: אדם צמא ששותה מים, או אוכל מליחים או יין, אינו מברך אחריהם. אך אם אינו אוכל סמוך ממש אינו נחשב גורר תיאבון ויש לברך ברכה אחרונה. בט"ו בשבט הנוהגים לאכול פירות לפני הסעודה יברך אחריהם כי אינם באים לגרור תיאבון, אך אם אוכל כאלה בסעודה אינו צריך לברך ברכה אחרונה (אך בני ספרד כן מברכים).
ג) קשר "שתיה אחת": יש אומרים שאם שותה משקה לפני הסעודה ודעתו להמשיך לשתות גם בתוך הסעודה נחש הכל לשתיה אחת ואינו מברך ברכה אחרונה. ויש אומרים שלא. ולכן עדיף לא לשתות קודם הסעודה שיעור המחייב ברכה אחרונה ואם שתה אינו מברך אחריו. ומנהג בני ספרד לברך ברכה אחרונה על משקים ששותה לפני הסעודה, אע"פ שישתה גם בתוך הסעודה, אך לכתחילה אין להיכנס לספק. עצה למי שרוצה לשתות כשיעור: אחרי ברכת המזון יאכל שיעור וכשיברך אחריו ברכה אחרונה יכוון לפטור גם את המשקה ששתה קודם הסעודה.
עוגות שאכל לפני הסעודה, ברכת המזון פוטרת – משום שהעוגה היא סוג של פת ולפי הספרדים יש לברך ברכה אחרונה. אם שכח והתחיל לאכול או בשבת אחרי הקידוש - ברכת המזון פוטרת. אם אכל מיני מזונות שאינן ספק פת כמו: אטריות, דייסה וכד' מברך עליהם ברכה אחרונה, אף אם אוכל מאותו סוג בארוחה. ובדיעבד אם ברך ברכת המזון נפטרו בברכה זו.
 
כלל גדול בהלכות ברכות: אם אדם שלמד הלכות ברכות, מסופק מהי הברכה שיש לברך על משהו שמונח לפניו, ואין לו יכולת לברר מאיזה מאכל הוא, או נסתפקו הפוסקים מהי ברכתו יברך שהכל. אך מי שלא למד הלכות ברכות ואינו יודע מהי הברכה הראויה לאותו מאכל אין לו לברך שהכל אלא לא יאכל עד שילמד.
פירות וירקות קצוצים: כלל: פירות או ירקות שנתרסקו ונימוחו לגמרי, ואבדה כל צורתם ולא ניכר כלל מהותם אין הם נקראים "פרי" וברכתם שהכל. ואם בירך כברכתם המקורית יצא. לכן: קורנפלקס, במבה וחטיפים למיניהם העשויים מקמח תירס, טחינה, חלבה, מרציפן, רסק תפוחים שמרוסק לגמרי, חומוס, לטקס וצ'יפס מקמח תפו"א ומחית תפו"א העשויה מאבקה – מברך שהכל. דין זה של אינו ניכר אינו חל על אורז וחמשת מיני דגן.
פירות וירקות שנתרסקו, אך ניכרת צורתם ותוארם, ברכתם כברכת הפרי או הירק העיקרי. מס' דוגמאות: חצילים קצוצים שניכרת מהותם אעפ"י שמעורבים במין אחר או במיונז וכד', ריבה ביתית שאין הפירות שבה מרוסקים לגמרי, סלט העשוי מגזר, כרוב, סלק וכד' המרוסקים במגררת ולא נתמעכו לגמרי, אבוקדו שנתרסק במזלג, מחית תפו"א וקוגל תפו"א העשויים מתפו"א שניכרת צורתם. אם רוב דרך אכילת אותם פירות או ירקות היא על ידי ריסוק, מברך את הברכה המקורית גם אם נתרסקו לגמרי.





הלכה יומית חנוכה
בבית שני מלכות יון הרשעה מלכה על ישראל, והחשמונאים הושיעו את ישראל מידם. לזכר הנסים התקינו חכמים שבאותו הדור שיהיו שמונת הימים שמתחילין בכ"ה בכסלו ימי שמחה והלל, ומדליקים כל לילה נרות על פתחי הבתים. בימים אלו עשו חנוכת הבית שהצוררים טמאוהו, לכן יש אומרים שמצוה להרבות קצת בסעודה בחנכה. ומכל מקום לא הוי סעודת מצוה אלא אם כן אומרים בסעודה שירות ותשבחות. ומרבים בצדקה בימי חנכה וביחוד ללומדי תורה העניים להחזיקם.

אין מתענין בימי חנכה. אבל ביום שלפניהם וביום שלאחריהם מותרין בהספד ובתענית. חנוכה מותר בעשית מלאכה. אך הנשים נוהגות שלא לעשות מלאכה כל זמן שהנרות שבבית דולקות (דהיינו חצי שעה מהדלקתם שהוא זמן החיוב ובלבד שכיון מראש שיודלקו למצוה רק לחצי שעה). ואין להקל להם. הטעם שהנשים מחמירות יותר משום שהגזרה הייתה קשה על בנות ישראל. ועוד פני שהנס נעשה על ידי אשה. (ולכן נוהגים לאכול מאכלי חלב זכר לנס שנעשה על ידי חלב).
 

כל השמנים כשרים לנר חנכה. ומכל מקום מצוה מן המובחר שמן זית שדומה לנס שהיה במקדש. אם אין - יבחר שמן אחר שאורו זך ונקי או נרות של שעוה. ולא יהיו שניים קלועים ביחד משום שדומה למדורה. ולא משעוה של עובדי כוכבים. כל הפתילות כשרות לנר חנכה, ומצוה מן המובחר צמר גפן, ואינו צריך בכל לילה פתילות חדשות, אלא מדליק במשומשות עד שיכלו. אם אין לו מספיק שמן לא ידליק חלק משמן וחלק מנרות, ויש אומרים שבדיעבד מותר.

 

 

 

הלכה יומית פסח
החמץ נאסר בכמה צורות:
אכילה, ראייה, שימצא ברשותו והנאה. אם אדם השאיר חמץ בפסח ברשותו, נאסר החמץ באכילה ובהנאה אפילו לאחר הפסח, זהו חמץ שעבר עליו הפסח. את החמץ אפשר לבטל ולהוציא מרשותו, בשלוש דרכים: א. בביעורו מן העולם בשריפה. ב. בביטול בליבו והפקרתו מתוך הודעה והחלטה שאינו מעוניין יותר בחמץ. ג. במכירתו לגוי. בימינו מקפידים לבטל את החמץ ולהוציא מרשותנו בכל שלוש הדרכים.

 

הכשרת המטבח
כללית: פירורי חמץ שאין בהם גודל כזית (גודל של קופסת גפרורים) – הרי הם בטלים ואין חובה לבערם מביתו (אגר"מ א קמה, ולמ"ב ס"ק לג – אם הם מטונפים קצת)
חמץ שנמצא במקום שאי אפשר להגיע אליו כגון סדקים – אין צריך לבער אותו (שו"ע הרב תלג יט).
כיריים – את החלקים שנוגעים בסיר לצפות בנייר כסף עבה או ללבנם ליבון קל, ונהגו להבעיר חצי שעה. את שאר החלקים – ניקוי.
מיקרוגל – ניקוי, המתנה 24 שעות, הרתחת מים 3 דקות, בשימוש – לכסות את המאכל ושים חציצה בין הצלחת המסתובבת למאכל.
מקרר – ניקוי, דגש על הוגומי מול הדלת, מקומות שלא מגיע יפסול על ידי מי סבון.
שיש – ניקוי, המתנה 24 שעות ועירוי מים רותחים או ציפוי על ידי נייר כסף עבה ויש נהגו לעשות שניהם.
כיור – ניקוי, עירוי מים רותחים (כשהכיור יבש!) יש מחמירים לשים קערה ולא להשתמש ברותחים בפסח.
תנור – ניקוי, שטיפה עם מי סבון במקומות שלא מגיע. המתנה 24 שעות וליבון קל ע"י הפעלה חצי שעה בחום המרבי (יחו"ד ב סג – לשעה). ויש מחמירים שצריך ליבון חמור ואוסרים הכשרה (הרב מרדיכ אליהו).
      רשת – ניקוי, וחצי שעה בהפעלה מרבית בתנור וכיסוי על ידי נייר כסף.
      תבנית – אי אפשר להכשיר כיוון שנגע ישירות במאכל (צריך ליבון חמור).
פלטה של שבת – ניקוי, חימום שעה, כיסוי בנייר כסף. (לרב עובדיה יוסף – שפיכת מים רותחים) ויש מחמירים אם שמו חלות שצריך ליבון (הרב מרדכי אליהו).
מדיח כלים – ניקוי בדגש על המסננת, המתנה 24 שעות, הפעלה על החום המרבי.
                  מגשים – הגעלה או קניית חדשים לפסח. יש מחמירים שצריך ליבון (ר' משה פיינשטיין)
שולחן אוכל – ניקוי, 2 ציפויים – ניילון או נייר, מפה.
מפת שולחן – כביסה מכשירה אותה.
ארונות מטבח – ניקוי בדגש על הפינות, מקומות שלא מגיע יפסול על ידי מי סבון.
מיקסר ובלנדר – קשה להכשיר, ניקוי יסודי בדגש על חריצים חורים, מקומות שלא מגיע – ישרה במי סבון. אם השתמשו במאכל חם או חריף - צריך להגעיל כל חלק שנגע במאכל (יוד' צו א).
אם שימש ללישת בצק – צריך הגעלה לספרדים וליבון קל לאשכנזים (או"ח תנא יז).
מיחם – ניקוי, הגעלה – ע"י מילוי מים מקסימאלי והרתחה, עדיף לנקות לפני כן. אם הניחו מאכלים על המכסה - יש להגעילו. ויש מצריכים ליבון לכן טוב לכסותו.
גביע כסף - ספרדים - שטיפה. אשכנזים – הגעלה (חוששים למיעוט תשמישו בחריף ובחמץ).
דברים שאי אפשר להכשירם: חרס, פורצלן, חרסינה, חמר, קרמיקה, לאשכנזים גם זכוכית (ולספרדים די בשטיפה).
כלי אמייל – הגעלה.
כלי פלסטיק – הגעלה ויש מחמירים שאי אפשר להכשירו.
שיניים תותבות וגשר – ניקוי ושטיפה ואין צריך הגעלה.
כשרות מוצרים:
נייר אפיה / נייר אלומיניום – יש מפעלים שמצפים בשכבת שומן לכן יש צורך בהכשר כל השנה ויש מתירים לספרדים.
תרופות – אם היא מרה – אין צריך הכשר. אם היא טעימה – צריך כשרות, מפורסמות רשימות לפני הפסח ע"י קופות החולים והרבנות.
סבונים וקוסמטיקה – אין צריך הכשר ויש מחמירים כיוון שסיכה כשתייה, וראוי להחמיר בשפתון ובקרם שנספג בגוף.
חומר ניקוי – אין צריך הכשר. גם חומרי ניקוי לכלים.
משחת שיניים – צריך הכשר לפסח.
בכל המוצרים יש להקפיד על כשרות לפסח. גם קמח מצה שהיא מצה טחונה – גם בו יש להקפיד שיש הכשר לפסח מכיוון שיש קמח מצה שהוא חמץ גמור!
עוגיות יין – נאפו עם מי פירות למנהג אשכנזים – אסור ,לזקן או חולה אפשר להקל. למנהג ספרדים – הרב עובדיה יוסף – מכשיר, הרב מרדכי אליהו – אוסר שחושש שנוספו מים ומחמיץ.
סיגריות – לא בריא, אך אין צריך הכשר לפסח.
 
 
 
 
הלכה יומית ספירת העומר
בליל שני של פסח מתחילים לספור ספירת העומר וסופרים בעמידה. זמן המצוה מיד לאחר צאת הכוכבים ובדיעבד כל הלילה. מי ששכח כל הלילה ולא ספר יספור ביום בלא ברכה, ובלילות שאח"כ יספור בברכה. ואם שכח כל היום, יספור אחר כך בכל הלילות בלא ברכה. אם מסופק אם ספר או לא, אף על פי שלא ספר ביום שלאחריו, יכול לספור בשאר הלילות בברכה.

 

 

נבנה ע"י מערכת בניית אתרים של yeshiva.org.il                      שאל את הרב | לוח שנה | כניסת שבת  |  יציאת שבת