הקודש והיופי / הרב אילן צפורי
 
למה לפחד מהיופי, ובפרט מיופי הנשים - ואף להתגאות בזה בקידוש של ליל שבת, באמירת "שקר החן והבל היופי, אשה יראת ה' היא תתהלל"?
במבט הראשון אכן נראה שכאילו נאמר שהיופי והחן אצל הנשים אינם אלא שקר ושלילה, ויש להלל רק אשה מלאה יראת שמים ואמונה בקדוש ברוך הוא. ומכאן נלמד בכלל על כל מי שרוצה להיות קדוש, שאסור לו להיות יפה או לאהוב את היופי
אך ברור שאין הדבר כך, וכדי להיות אדם קדוש לא צריך להיות מכוער ומלוכלך ולאהוב רק דברים מכוערים!
את זה לא רק מבינים מסברה, אלא די בולט הוא שתורתנו הקדושה משבחת את היופי, ונביא כאן רק דוגמאות מיני רבות: "ורחל הייתה יפת תואר ויפת מראה" (בראשית כט, יז), "ויאמר (אברהם) אל שרי (שרה) אשתו: הנה ידעתי כי אשה יפת מראה את" (בראשית יב, יא), ואפילו על דוד נאמר "והוא אדמוני עם יפה עיניים וטוב רואי" (שמואל א טז, יב).
אך התורה יודעת גם שהיופי יכול לגרור את האדם לתאווה ובכך לכעור מוסרי הוא מסוגל לסחררו עד שבהתגברות יצרו עליו, הוא יאבד מן הצלם האלוקי שבו. היופי הוא נשק, ובפרט יופי הנשים, ונשק כידוע צריך הוראות ביטחון. על כן היופי צריך שליטה, שהרי שימושו הבלתי מוסרי יוביל לריחוק מהקודש.
בתורה, אנו לומדים זאת מנח ושלושת בניו שם, חם ויפת. חם היה איש מלא יצרים חמים, המובילים אותו עד למעשים של זנות וניאוף. שם, שהוא מאבות זרע ישראל, ניחן בזיקה מיוחדת אל הקודש. יפת זכה בחן החיצוני וביופי המראה, כפי ששמו מעיד עליו הוא אבי התרבות היוונית העתיקה, שהיא תרבות היופי. מסופר שנח נטע כרם והשתכר, ואז מתוך שכרות הסתובב ערום בתוך אוהלו. כאן נכנס חם לתמונה: "וירא חם אבי כנען את ערות אביו ויגד לשני אחיו בחוץ" (בראשית כ, כב). מלמדים אותנו חז"ל שהוא רצה לבזות את אביו על היותו ערום בשכרותו, ואף יותר מזה... אך אחיו, שם ויפת, לא שיתפו פעולה "ויקח שם ויפת את השמלה וישימו על שכם שניהם וילכו אחורנית ויכסו את ערות אביהם ופניהם אחורנית וערות אביהם לא ראו". האחים, שלא איבדו את המוסר האלוקי ופעלו ביחד כדי לכסות את ערות אביהם, קבלו מנח ברכה מאוד מיוחדת, כאשר הוא התפקח מיינו ושמע את הנעשה עמו: "יפת אלוקים ליפת וישכון באהלי שם". חז"ל מסבירים שהברכה של יפת, "שישכון באהלי שם", היא ברכה גם לשם, ועניינה שהיופי יוכל גם לחדור אל הקודש ("אהלי שם") , ולא יהיה סתירה ביניהם.
הסיפור הזה גונז בקרבו את המסר הגדול של היהדות בעניין הקשר שבין היופי לקודש הקודש לא מפחד מן היופי, משום שהוא יודע לשלוט עליו מעוצם קדושתו. זו ברכה וזו גם משימה לאומית של בני ישראל, וזה גם מה שעשו האמהות כגון רחל הן הכניסו את היופי אל הקודש. מה המרשם? פשוט מדובר בצניעות! צניעות זה לדעת להרחיק את היצרים הגסים מן היופי, וזהו היופי האמיתי, היותר יפה, היותר עדין ונעים.
"שקר החן והבל היופי" זה כאשר הם ניתנים בידיים שאינן מחפשות להצניע את היופי. "אישה יראת ה' היא תתהלל" זו אשה, שעל ידי צניעותה היא מעדנת את יופייה כך "היא תתהלל".

 

נבנה ע"י מערכת בניית אתרים של yeshiva.org.il                      שאל את הרב | לוח שנה | כניסת שבת  |  יציאת שבת