חטא הארץ
 
האם חשבתם פעם על כך שאכילת פירות יבשים מתורכיה בט"ו בשבט, זה לא בדיוק מה שהתכוונו חז"ל כאשר תיקנו את היום הזה כיום שמחה והודיה לקדוש-ברוך-הוא? ט"ו בשבט זה חג של חיבור לארץ. שמחת אכילת הפירות הרעננים של ארצנו הקדושה אמורה לתת לנו טעם של געגוע והרגשת חיבור עם רגביה, נופיה, שביליה. בימינו, חג זה תופס חשיבות רבה במיוחד, שהרי התרבות המערבית עליה מושתת החברה הישראלית לא משאירה הרבה מקום לרגשי קודש כלפי האדמה ותוצרתה. זה גם כבר לא באופנה להיות פטריוט, עוד פחות לשיר שירי אהבת הארץ.
מה קרה לנו? פשוט יש לנו דברים יותר מעניינים לעשות הקצב של החיים השתנה, ואנו נכנסנו לסדר יום מואץ הקפה נהיה אינסטנט, השידור נהיה ישיר, האינטרנט נהיה מהיר פעם ראיתי אף סיסמא: "מי שחי מהר חי יותר" האם זה נכון? ממש לא! אדרבה, מי שחי לאט חי יותר! או אם נדייק, הוא "יותר חי". כדי להבין את משמעות הסחרור הגדול שלנו, ניתן להתבונן במושג השייך לתורת הסוד הנקרא "חטא הארץ". תחת שם מסתורי זה באו חז"ל לתת ביטוי לפער שבין הרצוי לבין המצוי. נכון ישנה בדיחה כזאת שאומרת שהפער בין "רצוי" בגימטריא (=306) לבין  "מצוי" (=146), שווה "כסף" (=160). בדיחה זו מבטאת אמנם רעיון, והוא שתמיד יש פער בין מה שרוצים למה שמסוגלים לקבל, ופער זה נובע מחוסר היכולת שלנו. לא לזה התכוונו חז"ל במושג "חטא הארץ", אלא שהרעיון שאמרנו כרגע יעזור לנו להבינו.
התורה אומרת לנו בתחילת ספר "בראשית", שהקדוש-ברוך-הוא ציוה בבריאת העולם שיהיה "עץ פרי עושה פרי": "ויאמר אלקים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי עושה פרי למינו", אך בביצוע של האמירה האלוקית הזאת כתוב: "ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע למינהו ועץ עושה פרי" (בראשית א, יב). עמדו חז"ל על ההבדל שיש בין הציווי האלוקי לבין ביצועו בציווי כתוב "עץ פרי עושה פרי" ואילו בביצוע כתוב "עץ עושה פרי". זאת אומרת שבציווי, העץ עצמו היה צריך להיות בגדר פרי וגם להוציא פרי, ואילו בביצוע, הארץ הצמיחה עצים שאינם פירות מצד עצמם. כמובן יש למדרש זה הרבה עומק ואין הכוונה שכאילו הארץ החליטה לבד איך לבצע את הציווי האלוקי. אלא כפי שהסביר הרב קוק, "חטא הארץ" הוא הסמל של העוּבדה שבעולם הזה אנו עושים הרבה מאוד דברים מיותרים כדי להשיג את מטרותינו ואין לנו ברירה אחרת. כדי לאכול לחם אנו צריכים לזרוע, לקצור, לדוש, לברור, לטחון, ללוש, לאפות מבלי לדבר על כל הכלים שאנו צריכים לייצר כדי לעשות את כל הפעולות הללו אם כן חיינו מלאים פעולות של השתדלות על מנת להשיג את מטרותינו. כך הוא בכל תחומי חיינו בעסקים, בחיי החברה, בלימודים וכו'. זהו "עץ עושה פרי" ולא "עץ פרי". בעץ, כמות החומר המהוה את הפרי הנה מזערית לעומת כמות החומר המהווה את החלקים המיותרים לכאורה (הגזע, הענפים העלים, וכו'). ישנו כאן מוסר השכל צריך להיזהר בחיים לא להתעכב יותר מדי על העץ, מבלי להבין היכן הפרי. או במילים אחרות צריך להשתדל לעשות בחיים את העניינים המהותיים הדומים לפרי ולא להתעכב מדי על העניינים השוליים. המסר הוא ברור צריך ללמוד בחיים מהו באמת פרי, היינו מה חשוב, וגם לזהות מהו קליפה מה שולי ואף מיותר. צריך לנסות לחיות חיים ערכיים, לא להיתפס לעניינים פעוטים, אלא לנסות למלא את החיים בתוכן רוחני ומוסרי (פרי). על זה אפשר לחשוב בט"ו בשבט כאשר חוגגים את חג הפירות חג המעיר את תשומת לבנו על העניינים הערכיים של החיים, עד שנצליח לכפר על חטא הארץ ולהחזיר את העץ עצמו להיות כפרי "עץ פרי עושה פרי".

 

נבנה ע"י מערכת בניית אתרים של yeshiva.org.il                      שאל את הרב | לוח שנה | כניסת שבת  |  יציאת שבת