לשון הרע

 

יש ייסורים קשים, ייסורים של אהבה, כאשר קרועים בין שני אידיאלים, בין הרצון להיות מחובר עם אנשים ובמיוחד עם המשפחה, לבין הרצון לשמור על טהרת שמירת הלשון, כאשר לאנשים אלו אין מודעות לשמירת הלשון ולא מפסיקים לומר דברי גנאי וביקורת על אחרים.

נכון שצריך לבחור חברה טובה, וכפי שכותב הרמח"ל, שאחד המפסידים הגדולים של הזהירות מן החטא ומן הרע, הוא חברה רעה. ונכון שלעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות, אך בתנאי שאותן בריות מתנהגות בצורה הראויה לבני אדם (מסילת ישרים פרק ה). בייחוד יש להיזהר מחברת מדברי לשון הרע, כדברי הרמב"ם: "כל אלו הם בעלי לשון הרע שאסור לדור בשכונתם וכל שכן לישב עמהם ולשמוע דבריהם" (הלכות דעות ז ו).

אך לפעמים יש יוצאים מן הכלל. לפעמים אדם נקלע למקום שבו מדברים לשון הרע ואינו יכול להימלט, כגון חייל הנמצא באוהל עם עוד חיילים. ולפעמים יש אילוצים, כגון להיפגש עם המשפחה הקרובה. במצבים כאלו יש להתהלך על גשר צר, להיות מחובר עם הפנימיות הנשמתית הטהורה של האנשים, ועם כל תכונותיהם הטובות והיקרות, ולתפוס מרחק כמטחווי קשת מכל הקלקולים שלהם ולשון הרע שלהם, וכפי שמספרים על רבי אריה לוין שהלך ברחוב בשבת. מולו התקרב אדם עם סיגריה בפה. כאשר ראה את רבי אריה, הוא עבר למדרכה ממול. רבי אריה שם לב לכך ושאלו למה, והוא השיב כי הוא מתבייש שרבי אריה יראה אותו מעשן ביום שבת קודש. אמר לו רבי אריה בחיוך של ענווה: אני אדם קטן קומה, איני רואה בגובה הראש שלך, אלא בגובה הלב, והלב כולו טהור. צריך להיות שם בלי להיות. להיות פיזית וגם לאהוב ולכבד אותם, וגם לא להיות, אלא להיות בעולם אחר, זך וטהור. כמו התלמיד הקטן שמשתעמם בשיעור והוא חולם שהוא נמצא על אי שטוף שמש ומאושר. תורה זו למדנו מיוסף הצדיק שנאלץ לחיות בתוך עולמות של טומאה, כעבד לשר הטבחים ואשתו המרשעת, ואחר-כך בבית-הסוהר עם כל הפושעים, ולבסוף משנה למלך בתוך החברה הגבוהה המושחתת של מצרים, ובכל זאת הוא נשאר צדיק מראשיתו עד סופו, וזאת מפני שני דברים כפי שמסביר מרן הרב קוק: א. הוא היה אדם עליון עם שאיפות נשגבות, מלא עוז וגבורה רוחנית, לכן לא התפעל מכל סביבתו. ב. הוא היה כנוס נפשית בעולמו הפנימי לכן לא הושפע מאחרים (עין איה ברכות א, פרק שלישי אות לז).

כמובן, איננו בדרגת יוסף הצדיק, ואיננו דנים כאן באפשרות להיות שקועים לגמרי בחברה מקולקלת, אלא במצבים יוצאים מן הכלל, כאשר ברוב הזמנים אנו נמצאים בתוך חברה בריאה וטהורה, אך לפעמים אנו נאלצים לצאת ממנה. על כך כותב מרן הרב קוק, זה אדם אשר נשמתו מאירה בקרבו צריך להיזהר מחברה תדירית של אנשים המגושמים לעומתו, שיעמעמו את אורה הבהיר של נשמתו. כמובן גם אז הוא אוהב את כולם, מכבד את כולם, מתפלל בעבורם, אך הוא תופס מרחק. וכאשר לפעמים הוא נפגש, יש לו השפעה מבורכת. ואף-על-פי שהוא סובל אז ייסורי נפש, גם הם מצחצחים אותו ומעלים אותו (אורות הקודש ג, עמ' רעא).

 

נבנה ע"י מערכת בניית אתרים של yeshiva.org.il                      שאל את הרב | לוח שנה | כניסת שבת  |  יציאת שבת