שהרי כפי שהתורה מעידה בעצמה, רק ב"יום הרביעי" הסתדרו כדור הארץ השמש והירח למערכת מגובשת, שעל פיה אפשר יהיה לדבר על מדידת הזמן: "ויאמר אלוקים יהי מאורות ברקיע השמים להבדיל בין היום ובין הלילה והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים (…) ויהי ערב ויהי בוקר יום רביעי" (בראשית פרק א פסוקים יד-יט). עולה בבירור מן התורה שהמושג "יום", במשמעותו האנושית (של סיבוב כדור הארץ מסביב לשמש - היינו 24 שעות), לא נוצר אלא "ביום הרביעי" של מעשה בראשית. למעשה אפשר ללמוד מכאן שהזמן נברא רק ביום הרביעי של ימי הבריאה, וממילא מה שנקרא יום לפני כן איננו במובן הפשוט, אלא מדובר בתקופה שנקראת בהשאלה "יום". על פי זה עולה שאין לנו מידע מן התורה על שנות העולם, אלא רק על שנות האדם.
אחד מגדולי ישראל, רבי ישראל לפשיץ, שחיבר את פירוש "תפארת ישראל" על המשניות, כתב לפני למעלה ממאה וחמישים שנה, חיבור הנקרא "דרוש אור החיים", ושם הוא כותב: "הסוד הזה שנמסר לאבותינו, שהקדוש-ברוך-הוא ברא את עולמו והחריבו זה כמה פעמים, מצאנוהו שוב בטבע, על ידי הרוח המשתוקק שבאדם (=הצימאון לחקור את הטבע), החפץ לגלות תעלומות. חתר וחפר האדם, חפש כחולדה בקרביים של האדמה, ומצאו תוך עובי האדמה ארבעה סדרים (=שכבות) וכל אחד למעלה מחברו, כל אחד מין אדמה אחרת, ובין סדר לסדר מונחים ברואים שנתקשו ונתהוו תוארם לאבן (=נהפכו למאובנים), אשר משם הוכיחו שהארץ נהפכה ונחלפו פניה כבר ארבע פעמים". ובסיום דבריו אומר לנו רבי ישראל ליפשיץ שנרמז גם בתורה על כך שהיה כבר אדם קדמון, רמז שנמצא באות הראשונה של ספר התורה – האות "ב". אכן לאות בי"ת הראשונה יש ארבע תגים קטנים בכתב סופר, ועל זה אומר הרב שהוא רמז על כך שהקדוש-ברוך-הוא, כבר בלבל ארבעה פעמים את העולם והתורה מתחילה בבי"ת משום שזו הפעם השניה שישנו בו אדם.
אם נחזור עכשיו לדברי ספר הכוזרי, שוב נראה שאכן רבי יהודה הלוי מחברו לא דיבר על גיל העולם, אלא על ספירה שמתחילה מאדם הראשון. אך תאמרו לי, ובצדק, שלא פתרתי שום בעיה, וכי האדם נברא לפני שש אלפים שנה!? ודאי שלא, הרי כבר אמרנו בשם רבי ישראל ליפשיץ שהיה אף אדם קדמון (מה שהמדע גם הוכיח). על כן ודאי שצריך להסביר למה התורה מונה כששת אלפים שנה. וראו איזה פלא שוב נמצא כאן התאמה בין המדע לתורה!
ערס התרבות משוער ללפני כששת אלפים שנה, תקופה בה הייתה, על פי ההיסטוריונים, קפיצה פתאומית ואדירה במסלול האבולוציה האנושית. אם אפשר להשתמש במושג "אדם" כבר לפני כ-40,000 שנה, מכל מקום אפשר לדבר על "תרבות" רק לפני כ-6,000 שנה. המעבר ל"תרבות" נקבע על ידי היסטוריונים על פי השגת נורמה חברתית בעלת כמה פרמטרים, כגון התכנסות עירונית עם בניינים עירוניים, רמה אומנותית יוצאת מן הכלל ביחס למקובל בעולם הקדמון, הופעת דתות, תחילת הכתב, התמקצעות (חלוקה חברתית על פי מקצועות), שליטה על שטחים נרחבים (יסוד המדינה). כל המאפיינים הללו הופיעו בבת אחת, על פי תגליות המדע, מה שמחזק את ההשערה שאף לסוברים שהתפתחות האדם הינה אבולוציונית, הייתה דליגה לפני כ-6,000 שנה, ממנה אפשר לדבר על האדם המתורבת ברמה האינטלקטואלית המוכרת לנו היום. מאז ועד היום לא היה שינוי במהות השכל האנושי, אלא הייתה רק התרחבות הידע. אדרבה יש אף סברה לומר שהייתה דווקא ירידה באיכות האינטלקטואלית בכמה מובנים, והשכלול הטכנולוגי איננו מהוה ראייה על איכות, אלא נובע מריבוי הניסיונות ומסכום כל הידיעות שקדמו ושכלולן.
על האדם הראשון נאמר בתורה: "ויפח באפיו נשמת חיים ויהי לנפש חיה", וחז"ל כבר הסבירו לנו שמדובר בנפיחת הנשמה העליונה בתוך הגוף החומרי – לפני כששת אלפים שנה נוצר בצפונה של ארץ ישראל, במקום הנקרא "גן עדן", האדם העליון הזה על ידי נפיחת נשמה אלוקית, המסוגלת להשפיע על אישיותו ולפתחה לקומה מוסרית עליונה. האדם הזה הוליד זרע שחלקו זכה למדריגה הרוחנית שלו וחלקו זכה אמנם לחכמה אך ללא זיקה מיוחדת למוסר העליון. כך התפתחה התרבות במסופוטמיה, שבמרכזה עומד זרע בעל זיקה אל הקודש, ממנו אחרי כמה דורות נולד אברהם אבינו שירש מדריגה זו, אחריו יצחק ואחריו יעקב, שהוא הראשון שזכה לשם "ישראל" - ועד היום אנו נקראים על שמו.

 

 

נבנה ע"י מערכת בניית אתרים של yeshiva.org.il                      שאל את הרב | לוח שנה | כניסת שבת  |  יציאת שבת