מהלכי גאולה חסרי סיכוי
 
מרדכי היהודי לא כרע ולא השתחווה להמן הרשע, ומתוך כך סיכן את עם ישראל בכללותו. מי נתן לו רשות למרדכי להיות גיבור על חשבון כל היהודים, נשים וטף חפים מפשע?
שאלה זו חזרה שוב מאוחר יותר בהיסטוריה של עם ישראל, בענין מרד החשמונאים ולמעשה בכל מהלך היסטורי בו קומץ יהודים נטלו אחריות על כלל ישראל מתוך גבורה המסכנת את כולם.
גם בתחילת דרכה של התחייה הלאומית הנוכחית שלנו, עמדה שאלה זו על הפרק, ושוב אדם אחד גדול, היודע לקרא את מפת ההשגחה הנסתרת של הקדוש-ברוך-הוא, לקח על עצמו אחריות הלא הוא הגאון מוילנא. כן לפני למעלה ממאתים שנה, קם רב אחד ואמר: "חייבים להתחיל את תהליך הגאולה המעשית של עם ישראל ולעלות לארץ"!
מעידים תלמידיו בספר "קול התור": "אספרה אל חוק מעט מזעיר, עד כמה שיש לנו רשות לספר, והוא ענין החזון הנשגב, המופלא שחזה רבנו הגר"א (הגאון מוילנא) זמן קצר אחר שחזר מדרך נסיעתו לארץ הקודש בשנת תקמ"ב (כידוע הגאון ניסה לעלות לארץ אך לא הצליח וחזר לוילנא). רבנו היה שרוי אז בדאגה עמוקה ובמבוכה נפשית שקשה לתאר. מצד אחד ראה ברוח קודשו את השליחות הגדולה שהוטלה עליו מן השמים לעורר ולהתחיל בקיבוץ גלויות בפועל, ומצד שני ראה את הסכנות הנוראות הכרוכות בענין זה, הן בנסיעות לארץ ישראל והן בתנאי ההתיישבות - בזמן שארץ ישראל הייתה מדבר שמם, מחלות מדבקות שוררות בה ומלאה שודדים פראי בני אדם. וכן שאלת צרכי הכלכלה וצרכי הפרנסה וגודל האחריות בעניין זה בדרך טבעית. הוא היה שרוי במבוכה כזאת שלא ראינוה אצלו מימיו. הרבה להתפלל בצום ובכי לקבל עצה ברורה מן השמיים, עשה מה שעשה בתיקונים סודיים אכן, הוא נענה במחזה גדול וקדוש בגילויי עילאיים, גילוי יעקב אבינו בסוד 'אחרית הימים'. באותו המחזה הקדוש אמרו לו פסוקים רבים ובהם רמזים בשמו, ביניהם הפסוקים האלה: 'אל תירא עבדי יעקב וישורון בחרתי בו' (...) המחזה הנשגב הזה עודד מאוד וחיזק את לבו של רבנו, מאז חדלו להטרידו הפקפוקים בדבר בעיות הקשיים והסכנות הטבעיות שאודותם דאג קודם לכן" (קול התור פרק ג פסקה יב).
השאלה היסודית העומדת מאחורי התלבטויותיו של הגר"א היא האיסור לסמוך על הנס. במציאות של הסכנה הודאית שהייתה אז בארץ, ההיתר לעלות לא היה ברור כלל.
כידוע לפי ההלכה אסור לסמוך על הנס, זאת אומרת שאסור לעשות מהלכים חסרי סיכוי ולומר "יהיה בסדר, השם יעזור", אלא צריך לעשות את כל ההשתדלות האפשרית ולא לעשות מהלכים חסרי סיכויי הצלחה.
מצד שני ישנה בתורה פרשה שלכאורה סותרת את הכלל הזה, שהרי ביציאת מצרים, בני ישראל, הגיעו למול ים סוף ואחריהם כל צבא מצרים, והיו במבוכה. אז התפלל משה לה', אך הוא קיבל נזיפה: "ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו" (שמות יד טו). הקדוש-ברוך-הוא למעשה כאילו אומר למשה: "איך יש לך זמן להתפלל עכשיו! לא עת תפילה היא! לך קדימה"! המשמעות הייתה להיכנס לתוך הים ולסמוך על הנס שיפתח מכאן אנו לומדים כלל גדול: בעת גאולה, הכללים משתנים וישנם מצבים בהם צריך לבטוח בקדוש-ברוך-הוא אף כאשר אנו עושים מהלכי גאולה חסרי סיכוי. כך גם עשו בן גוריון וכל הנהגת העם בעת הקמת המדינה, וכך צריך להיות קו החשיבה של האומה מול כל השאלות הקשות הנשאלות בדור שלנו מה יהיה? איך נשרוד פה במזרח התיכון המטורף הזה?
וכך עשה גם מרדכי, כאשר האומה היתה משועבדת למלך רשע שנתן כח לשר עוד יותר רשע שחיפש כל עילה כדי להשמיד את היהודים. אך מרדכי ואסתר ידעו שהגיע עת המאפשרת לקדם את גאולתם של ישראל. הם  הבינו שמופעל מן השמיים מהלך של גאולה ושחלה החובה לפעול גם בארץ. מרדכי לקח את הסיכון להתחיל בהתנגדות הגלויה להמן, מתוך מטרה לעודד את היהודים לשאוף לגאולתם המעשית. מרדכי ואסתר הבינו שמותר להסתכן, ואף לסכן את הכלל עבור ההצלחה. מפורים קבלו היהודים מוסר השכל לדורות, וכך קמה גם מדינת ישראל, מתוך התפרצות של גבורה חסרת סיכויים על פי הטבע, אך מלאה בטחון בה' ואמונה בייעודו של העם היהודי.
פורים שמח! בצפיה לגאולה השלמה.

 

נבנה ע"י מערכת בניית אתרים של yeshiva.org.il                      שאל את הרב | לוח שנה | כניסת שבת  |  יציאת שבת