מלחמת הזרמים במדינת ישראל 

אורות התחיה פרק י"ח

"שלשת הסיעות היותר רשמיות בחיי האומה אצלנו: האחת האורתודוכסית, כמו שרגילים לקראתה, הנושאת את דגל הקודש (…), השניה היא הלאומית החדשה, הלוחמת בעד כל דבר שהנטיה הלאומית שואפת אליו (…), השלישית היא הליברלית (…) היא דורשת את התוכן האנושי הכללי של ההשכלה, התרבות והמוסר ועוד (…).
לא די שיכיר כל אחד את הצד החיובי, שיש בכל כח, לדבר הגון ומקובל וראוי להשתמש בו, גם להטבה הכללית של מזוג הרוח וגם להטבה הפרטית של בסוסו של הכח המיוחד ההוא, שהוא מוצא את עצמו שרוי תחת דגלו, אלא שעוד הלאה ילך, עד שאת התוכן החיובי אשר בצד השלילי של כל כח וכח, ע"פ המדה הנכונה, גם כן יכיר לטוב, וידע שלטובתו של הכח המיוחד, שהוא יותר נוטה אליו, צריך הוא להיות מושפע באיזו מדה גם מהצד השולל, שהכח האחר שולל את הכח הזה החביב שלו הוא, מפני שבשלילתו הוא מעמידו על מדתו הראויה לו ומצילו מהגרעון המסוכן של התוספת וההפרזה, וזוהי העבודה המיוחדת מעבודות הקשות שבמקדש, הקמיצה, "שלא יחסר ושלא יותיר".

מלמדנו הרב זצ"ל שבמלחמת הדעות שבבניין האומה, לא די בלהכיר את הטוב שיש בדעה המתנגדת (אף שדבר זה הוא כבר חיובי מאוד וגורם לאחוה) אלא צריך גם להבין שהרע שבדעה המתנגדת (ז"א ההגזמה בה והנטיה הקיצונית שלה) יש לו תפקיד חיובי זמני של ריסון וצמצום ההגזמות בדעה שאותה מחזיקים. נביא כמשל לאומיות בריאה שיכולה להיהפך ללאומניות דורסנית לולי ההשפעה של שמאלניות מוגזמת שמזלזלת בערכים הלאומיים מתוך הגזמה בדאגה לזכויות של כל איש פרטי אף מאומה עוינת. ההכרה החיובית הזאת של כל הצדדים לא רק תוסיף אחוה באומה אלא תעמיד בסופו של דבר את כל הזרמים במעמד מאוזן, בו כל אחד מהם משלב את שלושת המרכיבים החיוניים - הקודש, הלאומיות, ואהבת האדם – בצורה המוצאת חן בעיני ה' ובעיני אדם.

 

נבנה ע"י מערכת בניית אתרים של yeshiva.org.il                      שאל את הרב | לוח שנה | כניסת שבת  |  יציאת שבת