סיפורי השגחה
 
חסרים סיפורי השגחה פרטית? שמעתי סיפור על אחד שהיה בדירת חברים בצפון, לשבת. במוצאי שבת הוא גילה שאין לו נר לתפילת ההבדלה, לא בשמים ואף לא מספיק יין. הוא חיפש אך לא מצא, ואז יצא לרחוב כדי לחפש יהודי שיעזור לו. הוא לא הלך חמישים מטר והנה אישה באה לקראתו עם בקבוק יין, בשמים ונר הבדלה! ועוד לפני שהוא מספיק לדבר, היא מסבירה לו שבעלה נסע לחו"ל והיא לבד בבית עם הילדים הקטנים ומחפשת מישהו שיגיד את תפילת ההבדלה!
נכון, לא חסרים ספורים. אחד סיפר שעבד פעם במאפיה ולא נכנס לתוכה כשלוש שנים עד שעבר באזור ונכנס סתם כדי לבקר את החבר'ה. הוא יושב ושותה עמם כוס קפה והנה פתאום מצלצל הטלפון. הקופאית מרימה, ולתדהמתו קוראת לו: "יוסי זה בשבילך"! "מה זאת אומרת בשבילי? אני כבר לא עובד פה שלוש שנים וגם לא נכנסתי לכאן מאז"! היא מפצירה בו - מישהו רוצה אותו. טוב, הוא לוקח את השפופרת וכמעט נופל כששומע שעל הקו נמצא אחיו החפץ לומר לו דבר בדחיפות. הוא כמובן שאל אותו איך הוא הגיע אליו? והלה פשוט עונה: "מה הבעיה המספר הזה רשום לי בפנקס תחת הכותרת 'יוסי-עבודה'". פלא פלאים, אחיו אף פעם לא התקשר אליו לעבודה בכל השנים שעבד שם, אבל עכשיו, אחרי ששלוש שנים איננו שם, וממש במקרה הגיע, הוא תופס אותו שם בטלפון!
כך הם חיינו, מלאים אינספור סיפורים שלא תמיד אנו מצליחים לזהות בהם את היד האלוקית השומרת ומכוונת אותנו באופן פרטי, בתוך מערכת כללית שלכל פרט ופרט יש השגחה מיוחדת, ואף על פי כן היא מתנהלת באופן כללי. למעשה לימדונו חז"ל שישנן שלוש דרגות של השגחה פרטית, אותן אנו מזכירים בברכה הראשונה של תפילת השמונה עשרה: אנו אומרים שהקדוש-ברוך-הוא הוא "מלך עוזר ומושיע ומגן". "עוזר" זה כאשר אנו בצרה והקב"ה פשוט עוזר לנו לצאת ממנה, על ידי כל מיני גורמים שכביכול פועלים במקרה, כמו בן אדם שהלך לאיבוד באיזה יער ומתחיל לחפש את דרכו ובמקרה מוצא בין השיחים מפה ישנה של האזור. "מושיע" כבר יותר בולט שהייתה כאן השגחה: אדם נופל באיזה בור שאיננו יכול לצאת ממנו, הוא צועק וצועק ופתאום עובר על ידו אדם שבטעות סטה ממסלולו ומשום כך שמע אותו והוציא אותו מהבור. ההשגחה השלישית "מגן", היא המעולה ביותר, ולכן אנו חותמים את הברכה "מגן אברהם", אך היא דווקא הנסתרת ביותר. מדובר בהגנה שהקב"ה נותן לאדם כדי שלא יגיע כלל לצרה, או לסכנה. אדם מתכנן לעלות לאוטובוס ובמקרה משהו מעכב אותו והוא מפספס אותו, ואחר כך הוא שומע שהיה פיגוע באוטובוס הזה. כאן הקב"ה פשוט הגן עליו. זה למעשה מה שקרה לרבי עקיבא בסיפור המפורסם עם התרנגול. רבי עקיבא כשהלך לאיזו עיר רחוקה, לקח עמו חמור, תרנגול ונר. לשם מה כל אלה? חמור כדי לרכוב עליו כמובן, נר כדי ללמוד בלילה, תרנגול כדי להתעורר מוקדם בבוקר. בדרך המסע שלו הוא הגיע לעיר אחת בה התעקשו בני העיר לא לתת לו ללון שם והוא נאלץ לעשות זאת בשדה. למזלו הביש (כך היה נראה) כשישב לו ולמד בלילה, באה רוח חזקה וכבתה לו את הנר, ופתאום זינק חתול על התרנגול וחטפו. משחזר רבי עקיבא מן המרדף בידיים ריקות, נדהם לראות אריה שהתנפל על חמורו והרגו. נותר רבי עקיבא ללא החמור, התרנגול והנר, בודד בלילה החשוך. אך מהרה הוא הבין את פשר המאורעות: באמצע הלילה פשטו שודדים על העיר ולקחו את כל תושביה לשבי מזל שלא נתנו לו ללון בעיר, ומזל שנכבה לו הנר, שהרי היו מזהים אותו השודדים, ומזל שלא היה לו חמור שינער ותרנגול שיקרא בקולו החזק. הודה רבי עקיבא לה' שהחסיר ממנו את כל אלה כדי להצילו. ברוך ה', מגן אברהם! אבל מה עומק העניין של ההשגחה הפרטית? מסברא הייתי אומר, על פי הגמרא במסכת סנהדרין (דף לז עמוד א) ש"כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם". נראה שהכוונה היא שאף על פי שהעולם מורכב מאינספור מגמות המשתלבות זו בזו, כל אדם זוכה לקרבת אלוקים כאילו הוא נמצא לבדו עם הקדוש-ברוך-הוא, כך שה' מתהלך עמו מתוך כך עוצמת הקרבה והאמונה.

 

נבנה ע"י מערכת בניית אתרים של yeshiva.org.il                      שאל את הרב | לוח שנה | כניסת שבת  |  יציאת שבת