עיון ראשון 3
בבא קמא ב ע"ב
 
"קרן"
עיין בפסוקי התורה בעניין "קרן" (שמות כא, כח-לו)
איך נקראת בתורה פעולת התקפת השור בקרניו?
נגיחה. 
מה המשמעות של המילה "נגיפה"? עיין רש"י ד"ה "נגיפה".
דחיפה בגוף.
האם נגיפה היא תולדה דקרן או קרן עצמה? עיין בסוגייתינו (וברש"י) ובפסוקים והסבר.
נגיפה היא תולדה דקרן ונגיפה שכתוב בתורה אינה אלא נגיחה.
למה לא לומר שנגיחה היא נגיפה (היינו בגוף)? עיין ברש"י ד"ה "לומר לך".
ידוע לנו שנגיחה היא בקרן, מן התורה, אבל אין ידיעה מן התורה שנגיפה היא בגוף.
מה כוונת רש"י באומרו שם "נגיחה אשכחן דבקרן היא"?
הוא מתכוון שנגיחה מפורש בתורה שהיא בקרן, מן הפסוקים שהביאה הגמרא לעיל: "ויעש לו צדקיה וגו'", וגם "בכור שורו הדר לו".
 
הגמרא הביאה שני פסוקים לעניין קרן
למה צריך פסוק מן הנביאים כדי ללמוד קרן? למה לא די בפסוק מספר דברים? עיין ברש"י ד"ה "אלא".
היות וקיימת מציאות של קרן תלושה, היינו אומרים שהתורה בספר דברים מרמזת על נגיחה כזאת ורק לה שייך חצי נזק משום שהיא משונה. לכן באים ב' הפסוקים לומר שאין הבדל בין נגיחה בקרן בפה לנגיחה רגילה.
עיין בתוס' ד"ה "אבל".מה קושייתו על ההסבר שהסברנו בדבר הצורך בשני פסוקים?
תוס' מקשים שלכאורה אין סיבה לחשוב שקרן מחוברת יותר חמורה מקרן תלושה. שהרי אם מקרן תלושה היא נלמדת אז דיה להיות כמותה ואילו אם משאר נזיקין נלמדת, למ"ד פלגא נזקא קנסא, לא היינו אומרים שקרן מחוברת מועדת מתחילתה.
מה התירוץ של התוס'?
הייתה ה"א שלמ"ד פלגא נזקא קנסא ומשלמת חצי נזק, זה רק בקרן תלושה. אם כן הפסוקים באים לגלות לנו שקרן מחוברת היא גם בגדר נגיחה כמו קרן תלושה ולכן דינה זהה.
 
הגמרא אומרת שבתורה נגיפה ונגיחה הם אותו עניין.
איך הגמרא מסבירה שהתורה השתמשה בשני מונחים לאותו עניין? ומה הדבר בא ללמד?
יש הבדל בין נגיחת שור לנגיחת אדם והגמרא באה ללמד שמועד לאדם הוי מועד לבהמה, ומועד לבהמה לא הוי מועד לאדם.
עיין לקמן במשנה לז ע"א, למד שם בגמרא את מחלוקת רב זביד ורב פפא. מה הקושי לרב פפא?
רב פפא לא מסתדר עם הגמרא שלנו.
עיין בתוס' ד"ה "ומלתא" (ב ע"ב). איך הם מיישבים את דברי רב פפא עם סוגייתינו?
רב פפא מודה שאם נגח אדם, שור וחמור, הוא מועד לכל, אבל נגח ג' סוגי בעלי חיים אינו מועד לאדם.
עיין בדברי רבינו פרץ על עניין זה. הסבר את ההגיון שבדברים אלו.
אם הוא נגח ג' בני אדם אין ראיה שהוא מועד לנגוח בעלי חיים. אבל אם הוא נגח ב' בעלי חיים ואדם, יש ק"ו, ופשוט שזה שוה לנגח ג' בעלי חיים. לכן הוא מועד לכל בעלי החיים.
איך לפי דברי התוס' צריך לנסח את הכלל של סוגייתינו "מועד לאדם מועד לבהמה", כדי להתאימו לדברי רב פפא? (הוסף מילה אחת בלבד).
"מועד גם לאדם מועד לבהמה" אבל "מועד רק לאדם אינו מועד לבהמה".
עיין בדברי רבי מנחם (בתוס' שם). איך צריך לנסח את הכלל "מועד לאדם מועד לבהמה" לשיטתו כדי ליישב את רב פפא?
"נשאר מועד לאדם מועד לבהמה", אבל "מועד רק לאדם אינו מועד לבהמה".
 
התוס' (ד"ה "מלתא") התעלמו מדברי רב זביד ותירצו את דברי רב פפא
האם לדעתך לפי התוס', רב זביד מסתדר עם הגמרא שלנו? דייק זאת מדברי התוס'.
משמע שרב זביד מסתדר עם הגמרא שלנו משום שאמרו התוס' "ואפילו לרב פפא".
עיין לקמן במשנה מא ע"א ושם בדברי רב זביד. האם הוא מסתדר עם סוגייתינו?
נראה שרב זביד לא מסתדר עם סוגייתינו, משום שהוא סובר שמועד לבהמה מועד לאדם.
עיין בדברי התוס' ד"ה "רב", לז ע"א. איך הם מתרצים?
התוס' אומרים שמא רב זביד חזר בו כדי ליישבו עם סוגייתינו.
עיין בדברי רבינו פרץ על מא ע"א בד"ה "רב זביד אמר וכו'". איך הוא מוכיח את דברי התוס'? איך הוא קורא את הגמרא?
הוא אומר שהגמרא שם (מא ע"א) כבר מקשה על רב זביד וכך הוא קורא את הגמרא: "רב זביד אמר כגון שהרג ג' בהמות" ועל כך מקשה הגמרא: "ומועד לבהמה הוי מועד לאדם?!"

 

נבנה ע"י מערכת בניית אתרים של yeshiva.org.il                      שאל את הרב | לוח שנה | כניסת שבת  |  יציאת שבת