עיון ראשון 4

בבא קמא ג ע"א

שן דלא מכליא קרנא

 הגמרא מדברת על שני מצבים בשן – "מכליא קרנא" ולא "מכליא קרנא"

עיין ברש"י ד"ה "אידי ואידי" ובתוס' ד"ה "הא" – הגדר "דלא מכליא קרנא" לפי רש"י ולפי תוס'.

לרש"י: כליון כל המצוי אך הדבר זמני כי זה צומח שוב.

לתוס': אין כליון של המצוי אלא קלקולו.

דייק בדברי רש"י ומצא מהו אב שן (מכליא קרנא או לא) ומהי תולדו לפי דבריו? (זכור את הרש"י הראשון על המסכת).

אב=לא מכליא קרנא, משום שהוא זה שכתוב בתורה.

עיין גם בדברי התוס' ומצא מיהו האב.

האב לפי התוס' הוא דמכליא קרנא.

עיין לקמן סוף כג ע"א תחילת ע"ב בשאלת "פי פרה בחצר הניזק" וכו'.

מהו אב שן לפי מר זוטרא (מכליא קרנא או לא)?

מר זוטרא דייק מ"עד תומה" = מכליא קרנא.

עיין שם ברש"י ד"ה "והא בעינן עד תומו" – מה קשה מזה על הרש"י שלמדנו לעיל?

משמע שרש"י מודה שהאב הוא מכליא קרנא. ולא כפי שפירש בתחילת המסכת.

עיין במאירי על ג ע"א על עניין השן

איך על פי דבריו מתורצת הקושיא על רש"י?

הגמרא בכ"ג באה ללמד על עצם החיוב של אכילה משום שהיינו אומרים שסתם "וביער" היינו נתחככה בכותל.

עיין ברשב"א על סוגייתינו ד"ה "אידי ואידי וכו'"

הסבר את קושייתו על שיטת התוס'?

אם שן דלא מכליא קרנא זה טינפה פירות, למה הגמרא אומרת שזה נלמד מרגל, הרי זה תולדה דשן לפי הגמרא.

מה ההוכחה השניה של הרשב"א נגד דברי תוס', מהלימוד מרגל?

אם למדו מרגל שנזק שלא מכליא קרנא שמיה נזק ולכן טינפה פירות הוא תולדה דשן, זה איננו תולדה אלא חלק מעצם אב השן.

למה לפי הרשב"א בהמה שאכלה חלק מהתבואה אינה מכליא קרנא?

כפירוש רש"י שאוכלת חלק מהשחת אין זה מכליא, משום שזה עוד משבח את גידול התבואה.

עיין בדברים שמביא הרשב"א מן הירושלמי. מה הראיה שלו משם?

נראה שראייתו היא שאב של שן קשור לאכילה והתולדה של שן היא הנאה בלי אכילה, ולכן טינפה

איננו אב אלא תולדה (אך התוס' תירצו קושיא זו).

 

נבנה ע"י מערכת בניית אתרים של yeshiva.org.il                      שאל את הרב | לוח שנה | כניסת שבת  |  יציאת שבת