דף הבית >> עלון דרך אמונה >> עלון מס' 32
עלון דרך אמונה 32
ירושלים
הרב אבינר
ירושלים
ירושלים פלאית ומופלאה. אין היא מופיעה בשמה בכל התורה כולה. כל שכתוב הוא: "המקום אשר יבחר" (דברים יב, ה) - כבר מתחילת הדרך אפשר לחוש שירושלים אינה מושגת מיד ובקלות.
במשך הדורות הועם במקצת אורה של ירושלים, היא חרבה. אבל לעתיד לבוא יופיע אור זה שוב. מעשה ברבי יוחנן שדיבר על ירושלים, והזכיר את הפסוק: "ושמתי כדכד שמשותיך ושעריך לאבני אקדח" (ישעיה נד), כלומר שחלונותיה ודלתותיה של ירושלים יהיו עשוים מאבנים טובות. דרש רבי יוחנן: "עתיד הקדוש ברוך הוא להביא אבנים טובות ומרגליות שהן שלושים על שלושים וחוקק בהן עשר על עשרים ומעמידן בשערי ירושלים. לגלג עליו אותו תלמיד" (בבא בתרא עה א). יום אחד הפליג אותו תלמיד בספינה למרחקים לא ידועים, וראה שם מלאכי השרת מנסרים אבנים טובות שהן שלושים על שלושים וחקוק בהן עשר ברום עשרים. שאל אותם בשביל מה זה? וענו לו שהם מכינים את שערי ירושלים לעתיד לבוא. כאשר חזר לבית המדרש, אמר לרבי יוחנן: 'דרוש, רבי, לך נאה לדרוש. כאשר אמרת כן ראיתי'. נזף בו רבי יוחנן: ריקא! אלמלא ראית לא האמנת? נתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות". אמנם רבנו חיים ויטאל אומר שאת מדרשי חז"ל יש להבין כפשוטם (שער הגלגולים הקדמה י), אך המהר"ל (נצח ישראל נא) מסביר סיפור זה כמשל. רבי יוחנן ניסה ללמד את תלמידיו מה היא ירושלים, ירושלים של לעתיד לבוא. אותו תלמיד לא הבין זאת, הוא התייחס לירושלים העתידה כמו לכל עיר אחרת, עולם כמנהגו נוהג. הפליג בים החכמה ובמרחביו, עד שהבזיק מוחו מן ההכרות האלה והבין מהי מדרגת ירושלים. כאשר חזר לרבו הודיע לו שאכן הבין. על כך נזף בו רבו, אם לא היית מבין לא היית מסכים ומקבל? איני צריך הסכמה ואישור ממך! ירושלים, אומר המהר"ל, אינה עיר טבעית. אמנם היא נמצאת על פני כדור הארץ אבל היא גם בשמים.
יש ירושלים של מטה וירושלים של מעלה, אך גם ירושלים של מעלה נמצאת למטה, כפי שראה יעקב אבינו בחלום: "אין זה כי אם בית אלקים וזה שער השמים" (בראשית כח, יז). ארציות ושמימיות יחד. ירושלים "דבקה בעולם נבדל לגמרי" (נצח ישראל שם). "הנה אנכי מרביץ בפוך אבניך ויסדתיך בספירים" (ישעיהו נד, יא). עיר זאת נבנית מאבני ספיר, אחת מאבני חושן המשפט של כהן גדול. הכל בה "כוהני" ו"מקדשי". כמובן, בנייה זו איטית ומודרגת. ירושלים חוזרת ונבנית, חוזרת ומתנחמת, והופכת לאט לאט יותר כדכד ויותר ספיר. עיר זו שהיא כולה מקדש, שקדושתה מפני השכינה, שכולה ספר תורה, אינה טבעית אלא אלוקית, ואלוקיות זו הולכת ומופיעה לאט לאט.
 
מסר גבוה במתח נמוך / הרב אילן צפורי
הופעת הנצח במציאות
-          ירושלים היא באמת עיר יפה, אין מה לדבר, קסומה
-          אין ספק, אבל עניינה לא מתחיל ולא נגמר בזה.
-          מה פירוש "עניינה"? האם לעיר יש "עניין"? היא בירתה של מדינת ישראל וגם בירתם של ישראל בכל הדורות. אם לזה אתה קורא עניין, אז זהו עניינה!
-          זה רק פועל יוצא מעצם עניינה, עניינה בעל משמעות הרבה יותר גורלית לאומה הישראלית.
-          ומהו העניין הכל כך מהותי?
-          שתי מתנות טובות נשתלמו לנו במלואן מירושלים, עיר מקדש מלך: גאון הקודש וגבורת החיל. מעת אשר חרבה עירנו ושמם בית מקדשנו ונוטל כבוד מבית חיינו, נחשכו לנו שני המאורות הללו: גאון הקודש חדל תת את כוחו וגבורת החיל חדלה גם היא לעומת זה.
-          מה הפשט?
-          תראה, היסוד של האומה הישראלית מושתת על שני ערכים שנראים לכאורה סותרים. מצד אחד האומה שואפת לקודש ומצד שני היא שואפת לחיות.
-          מה הסתירה?
-          הקודש הוא השאיפה להתעלות מעל ההכרח להשתעבד למציאות החומרית. זוהי הנבדלות הרוחנית של אנשי הקודש שמחשבותיהן משוטטות בעולמות הרוחניים העליונים. ומצד שני התחיה הלאומית הגבירה את הצורך שיופיעו אנשים עם רגלים על הקרקע, אנשים מלאי שאיפות של הפרחת הארץ, של שגשוג כלכלי, מלאי רצון לעדן את החיים במובן הגשמי, לעשות אותם נוחים, קלים ונעימים.
-          אלו באמת שתי נטיות הפוכות. טוב שישנם אנשים כאלה וכאלה, כך האומה חיה.
-          זו בדיוק השאלה איך באומה חיות שתי הנטיות הללו. בדרך כלל הן נלחמות זו בזו, ואז חיי האומה בסכנה.
-          מה זה קשור לירושלים?
-          הלב של ירושלים היה המקדש. ובלב המקדש הייתה תופעה מאוד מוזרה: כתוב בגמרא ש"מקום הארון אינו מן המידה".
-          פירוש?
-          ארון הקודש, בו היו לוחות הברית, היה בדיוק באמצע קודש הקודשים, אך מי שהיה מודד את הרווח שבין הארון לקירות היה נדהם לראות שלא חסר כלום בחלל החדר!
-          לא הבנתי.
-          מה לא ברור? קח את הקו של המרחק בין שני קירות של קודש הקודשים, והוא עשרים אמה, שים את הארון בדיוק באמצע, ועכשיו מדוד משני צדי הארון לקירות ותמצא מצד אחד עשר אמות ומצד שני עשר אמות! הבנת הארון לא גורע ממידת השטח של קודש הקודשים.
-          מה המשמעות של נס זה?
-          המשמעות היא שארון הקודש, הנושא את התורה השמימית אינו שייך למימד העולם הזה, ולכן כאשר הוא מופיע בתוך העולם הזה הוא לא מורגש כשייך לעולם. כל זה משום שהוא נושא את לוחות הברית שהן תמצית כל התורה כולה. מעין זה מצאנו בעניין מתן תורה.
-          מה היה שם?
-          ישנה קושיא ידועה של המגן אברהם שמוכיח שאנו פוסקים כשיטת רבי יוסי שסובר שהתורה ניתנה בז' בסיון ולא בו' בסיון. לכן הוא שואל למה אנו אומרים שמתן תורה היה בו' בסיון. על זה מתרץ הרב קוק, שהתורה אכן ניתנה בו' בסיון, ולכן אומרים דווקא "מתן" תורה, אבל היא נתקבלה רק בז' בסיון. ואין הכוונה שהיא התעכבה בדרך, אלא שוב יש כאן ביטוי לכך שהתורה אינה שייכת למידת הזמן. אף שהיא ניתנה לעולם ברגע מסויים, זמן נתינתה אינו שווה לזמן קבלתה! שני העניינים הללו, שהארון נמצא בקודש הקודשים אבל כאילו לא נמצא, ושהתורה ניתנה בזמן מסוים ובזמן זה לא נמצאת במציאות, באים לבטא את נבדלות התורה מן העולם.
-          איך כל זה קשור לענייננו, לעניין ירושלים?
-          בלבה של ירושלים ישנה נקודה שאינה שייכת לא לזמן ולא למקום, נקודת הופעת הנצח במציאות. זה נס החיבור בין האינסוף לסוף. לזה הכל מתגעגעים כאשר מתגעגעים ואוהבים את ירושלים.
-          ומה זה קשור עם הקודש והגבורה עליהם דיברת קודם?
-          המהות של האומה שלנו היא לחבר את הקודש עם השיקוע במציאות של העולם. וכפי שאמרנו זו משימה קשה, ובדרך כלל היהודים נוטים לצד זה או לצד השני: או שהם הולכים אל הקודש ומזניחים את עבודת בניין המציאות החומרית ושכלולה, או שהם שקועים בעולם הגשמיות ומזניחים את הקודש. וכאן נכנסת ירושלים. הגעגוע המשותף של שני סוגי האנשים לירושלים, הוא סימן לבריאות הנפש.
-          באיזה מובן?
-          במובן של שאיפה אל התכלית, מתוך הרגשת החסרון שאצלם. זאת אומרת שגם מי שלא מצליח לחבר את הקודש לחול וגם זה שלא מצליח לחבר את החול לקודש, שניהם שואפים לירושלים. היא סמל החיבור בין הקודש אל המציאות, כאשר הקודש קיים במציאות מבלי להתקטן בגללה, אדרבה, מתוך שהוא מצליח לרומם אותה. זוהי ירושלים, ומי שבריא בנפשו אוהב אותה וחולם על בניינה, הוא למעשה מלא תקוה, אולי תת-מודעת, שגם בו יתוקן החיבור המהותי הזה בין הקודש למציאות.
 
דרך ישרה / הרב אבי רונצקי
חיבת הקודש
במלחמת ששת הימים התעוררה חיבת הקודש. תחושות החיילים הועלו על הכתב בספר "שיח לוחמים" בהוצאת התנועה הקיבוצית, והנה מעט מהן:
צביה: 'ישבנו בבית החולים, ושם אמרו: ירושלים נכבשה. ובבית החולים ידעו הכל כמה שעות לפני כן, כי אנחנו היינו קרובים לפיקוד. אז דיברו ככה שכובשים את ירושלים, כן כובשים... לא כובשים... אז ברגע שאמרו שכבשו את ירושלים, באופן אינסטינקטיבי כל החיילים ששכבו במטה והחזיקו טרנזיסטורים, שמו משהו על הראש. אחד שם עיתון, אחד שם את המטפחת, אח שם את החולצה...'
מראיינת: 'חיילים דתיים'?
צביה: 'לא. כולם. כל החובשים, אפילו כל הבחורות שמו על הראש משהו... אז היה נראה כל-כך... פתאום ראיתי את זה... משהו לשים על הראש. הייתה התרגשות כזאת...'.
צביה מספרת על הרגעים בהם נתבשרו הפצועים והחובשים בבית החולים על כיבוש הכותל. הדבר המופלא בדבריה הוא סיפור כיסוי הראש כששמעו ברדיו על בשורת הכיבוש. חיילים וחיילות שמו על ראשם משהו. יתכן שהיה בכך ביטוי של תחושת בושה וענווה מפני גילוי השכינה שנתפשטה ברחבי ארץ ישראל.
השיח המקוטע והנרגש של צביה מעיד על חוסר שליטה, איבוד העשתונות והחשיבה עצמית של מי שחווה את עוצמת הרגע בו שוחררה ירושלים. הנשמה היהודית שעורגת אלפיים שנה עלתה על גדותיה, והציפה את הכל. "פתאם ראיתי את זה.. וכל אחד עם משהו על הראש..."
עוזי: 'כשנסענו לירושלים עמדו אנשים על יד חולדה וצעקו: הכותל... הכותל... מילים אלה לא שום דבר אחר, פשוט - הכותל. זה לכל אחד מאיתנו, הלוחמים שישבנו באוטובוס שהוביל אותנו לירושלים זה הספיק, כי בכל זאת אני לא יודע, אין לי שום זיקה דתית, אבל זה משהו שנגע לכולנו, זה נתן יותר מכל דבר אחר...'
בדברים אלו של עוזי יש פלא עצום, מפני שחטיבת האוטובוסים שעלתה לירושלים מבסיס תל נוף, לא הייתה מתוכננת כלל לכבוש את העיר. צריך לומר שעצם נסיעתם של חיילים לכיוון ירושלים העלתה בלב הרואים אותם את הציפיה למימוש חלום הדורות לשחרור העיר והמקדש, מבלי משים נפלטה מפיהם הצעקה, הכותל... הכותל... פשוט הכותל.
כשמדברים על ירושלים, מתכוונים אף לבית המקדש, אולי דווקא לבית המקדש. כך עולה מפירוש המשניות של הרמב"ם (במסכת סוכה דף מא ע"א ובמסכת ר"ה דף כט ע"ב), שמפרש שבלשון המשניות "בראשונה היה לולב ניטל במקדש שבעה", הכוונה לירושלים כולה.
ואכן בית ה' נישא הוא מבין הרי ירושלים לא כחולק מקום לעצמו בלבד, אלא כממשיך את קדושת העיר לגובה רם יותר.
במסכת סוכה (שם) אומרת הגמרא שבית המקדש שלעתיד לבוא יתכן שיבנה בלילה או ביום טוב של פסח. על כך שואלים הראשונים כיצד יתכן, הרי בניית בית המקדש אינה דוחה לא שבת ולא יום טוב וכן אסור לבנותו בלילה. רש"י והתוספות מיישבים קושיה זו ואומרים שבית המקדש שלעתיד לבא ירד בנוי ומשוכלל מן השמים, וממילא אין כלל בעיה הלכתית של שבת, או בניה בלילה. המאירי בסוגיה שם, אומר, שבית המקדש אמנם יבנה בידי אדם, אלא חששו חכמים, שמחמת חיבת הקודש העצומה שתהיה אז בעם ישראל, יבא בית הדין לידי טעות, ויתיר את בניית הבית בחג או בלילה, דבר שהוא אסור על פי התורה.
כיצד אפשר להבין תשובה זו? הרי מדובר על חברי הסנהדרין המופלגים בחכמה, והם עלולים לטעות בהלכות פשוטות שכאלו!? אלא שאין אנו מסוגלים כנראה להבין או לחוש את מה שיהיה בעת ההיא כשהלבבות יוכשרו להופעת השכינה בהר - עיני השכל וההיגיון יוכהו מאור הנגוהות שיזרח על פני עיר הקודש והמקדש. מקצת חיבת הקודש, ראינו בעת שחרור ירושלים. מי ייתן ונזכה לשוב ולחוות יחד כולנו את חיבת הקודש במילואה ואת חזרת השכינה לציון ולירושלים. במהרה בימנו אמן.
 
שו"ת בוגרי צבא / הרב יואל קטן ר"מ בישיבת שלעבים
שאלה:
אנו יוצאים כבר חודשיים ואנו קרובים להחליט להתחתן. שמענו לאחרונה שניתן לעשות בדיקות גנטיות לפני הנישואין כדי לדעת אם ישנה התאמה או אי-התאמה גנטית בבני הזוג. האם כדאי לנו לעשות בדיקות אלו עכשיו, מה שיסכן את הקשר שלנו, או שמא בדיקות אלו עושים רק לפני שמתחילים לצאת?   
תשובה:
הבדיקות הגנטיות עליהן אתם מדברים, כוונתם אחת בלבד - למנוע נישואי בני זוג ששניהם נשאי גנים של מחלות גנטיות לא-דומיננטיות מסויימות, היינו שרק ע"י נישואים משותפים של נשאי אותה בעיה גנטית קיים אחוז גבוה של סיכוי לילדים בעלי מום, ואם כל אחד מהם יתחתן עם מישהו אחר יוולדו לו בעז"ה ילדים בריאים. לכן במסגרת הבדיקות מהסוג הזה קיימת חשיבות רבה לשאלה מה תעשו אם התשובה תהיה שאכן שניכם נשאים של אותם גנים פגועים, האם תוותרו על החתונה ותפנו בצער איש איש לדרכו, או שתינשאו בכל מקרה. אין ספק שהמצב האידיאלי הוא לעשות את הבדיקות האלו עוד לפני שמתחילים בכלל להיפגש, ולברר את ההתאמה או אי-ההתאמה [חס ושלום] בטלפון אחד אחרי הפגישה השניה-שלישית, כאשר רואים ש'יש על מה לדבר', בזמן שתשובה שאכן קיימת בעיה להינשא וההחלטה להיפרד אינה עדיין אסון רגשי. אולם אם עדיין לא עשיתם כלל את הבדיקות ואתם קרובים להחלטה להינשא, עליכם לדעת שלוקח כמה שבועות עד שהתוצאות מגיעות, ורק אז אפשר לקבל תשובה, וכשאתם בשלב שלפני ההחלטה ולא מעונינים להמתין כמה שבועות יש כאן בעיית אמת.
לכן, לעניות דעתי עליכם להחליט על אחד משנים: א. עושים עכשיו את בדיקות הדם, ומשאירים את הקשר למשך כמה שבועות 'על אש קטנה', ואם אכן התשובה תהיה שיש חשש גדול לילדים פגועים אם תינשאו - תרדו מהעניין בצער, ותלכו כל אחד לדרכו. בסה"כ הסיכויים לתשובה כזו הם קטנים, אחד לכמה מאות, אך אם אכן תהיה תשובה כזו - זהו שיגעון להינשא כאשר יודעים שבכל לידה יש סיכון של עשרות אחוזים ללידת ילדים בעלי מומים קשים ביותר, ה' ישמרנו (החלופה היא להינשא בכל זאת, ולעשות בדיקות בכל הריון ולהרוג [=להפיל] את העוברים בעלי המום, דבר בעייתי מאוד מבחינה הלכתית, רפואית ורגשית). ב. אם החלטתם שבכל מקרה אתם נישאים, גם אם תהיה תשובה שיש לכם בעיה גנטית משותפת, באמת חבל על הזמן ועל [מעט] הכסף בעריכת הבדיקות הנ"ל, ושה' יצליח דרככם.
אני הקטן ממליץ בכל לשון על דרך א. דרך ב היא נטילת סיכון, אמנם נמוך יחסית מבחינה סטטיסטית, אך לא מוצדק כלל. ממש רולטה רוסית!
ושוב - שה' ינחה אתכם בעצה טובה ויצליח דרככם.
 
דרך ארץ נחלה / הרב ישי פלסר
"כותל הדמעות"
יעקב ואהרון, שני חברים טובים, שניהם בני גרעין נח"ל ששרתו יחדיו בגדוד 50 המוצנח. במילואים סופחו שניהם לחטיבת הצנחנים, למלחמת ששת הימים גויסו יחדיו, וכמו כולם המתינו חסרי סבלנות בכוננות מורטת העצבים שלפני המלחמה. עם הזמן התברר לצנחנים שהפעם זה הולך להיות רציני - צניחה קרבית מעבר לקווי האויב בסיני! הציוד הוכן, התדריכים בוצעו ואפילו את ציוד הלחימה העמיסו למטוסים בדרום. בבוקר יום שני, הופתעו הצנחנים לשמוע מעל ראשם את מטוסי חיל האוויר אשר בשלוש שעות חיסלו את מרבית מטוסי צבאות ערב שחנו בשדות התעופה. ואז לקראת הצהרים הגיעה הפקודה ה"מאכזבת" - שונתה המשימה. בוטלה הצניחה, עולים לירושלים – חוסיין מלך ירדן החליט להצטרף למלחמה והצנחנים נדרשים ללוחמה בשטח בנוי.
ביום רביעי כ"ח באייר ה'תשכ"ז, רצו הצנחנים בסמטאות בחיפושים אחר - "כותל הדמעות". יעקב היה ביניהם וכשהגיע לכותל נצמד אליו בתפילה ובבכי, כי חברו אהרון לא זכה... דמעות הרחמים של יעקב על אהרון ומשפחתו הונצחו והפכו לסמל שחרור הכותל המערבי. והיכן היה אהרון היקר?
יום קודם לכן, ביום שלישי, יצא אהרון עם חבריו בדרך לשער שכם, תוך כדי לחימה נקלעו לבית הקברות המוסלמי, אלא שלמזלם הרע האזור כולו נשלט מן החומה והצלפים הירדנים צלפו בהם בינות לקברים. אהרון נפגע בחזהו באופן קשה ביותר, בעודו בהכרה הצליח להסביר לחבריו כיצד לבצע בו חבישת חזה. לאחר חילוץ מסובך שכלל פינוי לבית החולים ברכב ירדני ברחובות הנתונים לירי, באחד הסיבובים נפתחה דלת הרכב ואהרון כמעט ונשמט החוצה. כשהגיעו לביקור חולים לאחר מיון ראשוני השכיבו את אהרון בין החברה "שלא היה הרבה מה לעשות איתם", לפתע הבחין אהרון באח לבוש חלוק, עובר לידו. הוא נגע, ספק מלמל לעברו – "השארתי אשה ושתי בנות". האח מיהר להכניסו לחדר הניתוח, חמש שעות התמודדו על חייו, בניתוח חזה מסובך. לאחר אשפוז של כמה חודשים וסדרת ניתוחים מסובכים נוספים קיבל אהרון את חייו במתנה. ביום רביעי ההוא בכותל, דמעותיו של יעקב חברו, ששמע שאהרון נהרג בבית הקברות המוסלמי, נהפכו למעין טל של "תחיית המתים". מאז מתגורר אהרון אטינגר בירושלים ומספר את סיפורו בליווי התמונה המפורסמת של חברו הנאמן.
גם היום ניתן עוד לפרוץ דרך חדשה-ישנה בירושלים: נצא לגלות מקום חדש בירושלים בשכונת ארמון הנציב. באחד הגנים שבשכונה ממוקם פסיפס המתאר את מפעל המים של האמות שהובילו מים לירושלים בתקופת בית שני, מבריכות שלמה ועד לבית המקדש. מאותו הגן ישנה כניסה למנהרה באורך של כ500- מטר – נקבה שנפתחה לציבור בחודשים האחרונים – הנקבה צרה מאוד כ30- ס"מ בחלקים מסוימים (זהירות למי שלא עובר) יש להצטייד בפנס. היציאה ממנה מתחת לטיילת ארמון – הנציב, עם תצפית מרהיבה על הר-הבית. את הסיור יש לתאם עם מרכז מבקרים עיר דוד: 1-800-252-423, הסיור בתשלום.
 
אתנךת"א / הרב שלמה סוקניק
"באלקי אדלג שור"
מעשה מלחמתו הראשון של דוד המלך, בזמן שנתכוננה המלכות על ידו והמליכוהו כל ישראל עליהם, היה כיבוש מצודת ציון, העתידה להקרא עיר דוד, מיד היבוסי. כך מבואר בתחילת ספר שמואל ב' "וַיֵּלֶךְ הַמֶּלֶךְ וַאֲנָשָׁיו יְרוּשָׁלַם אֶל הַיְבֻסִי יוֹשֵׁב הָאָרֶץ וַיֹּאמֶר לְדָוִד לֵאמֹר לֹא תָבוֹא הֵנָּה כִּי אִם הֱסִירְךָ הַעִוְרִים וְהַפִּסְחִים לֵאמֹר לֹא יָבוֹא דָוִד הֵנָּה" (פרק ה, ו). המלך הוא דוד המלך, שזה עתה נתמנה מלכם של כל ישראל, ואנשיו הם עם ישראל כולו המאוחד בקבלת מלכותו עליהם, ומחוזק בברית הנכרתת בין המלך והעם ובין העם והמלך להיות לעם לה', כמו שמבואר בהרחבה בביאור מעשה כיבוש ירושלים בדברי הימים ע"י עזרא הסופר (דה"י א' פרק יא ד-ט, ועיי"ש ברש"י).
עד עתה לא הורישו בני ישראל את היבוסי. לא יכולים היו להורישם מפני השבועה שנשבע אברהם לאבימלך והברית שכרת עימו. היבוסי יושבי ירושלים היו מזרע אבימלך ועדיין תקפה היתה השבועה, וגם חזקה היתה המצודה בלב ירושלים וקשה היתה מלחמתה, על כן נאמר ביהושע "וְאֶת הַיְבוּסִי יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלַם לֹא יָכְלוּ בְנֵי יְהוּדָה לְהוֹרִישָׁם וַיֵּשֶׁב הַיְבוּסִי אֶת בְּנֵי יְהוּדָה בִּירוּשָׁלַם עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (טו, סג ועיי"ש רד"ק, בדומה בשופטים א, כא עיי"ש).
שני מעכבים מרכזיים עמדו בפני דוד - אחד ממשי מתוקף המצודה, והשני רוחני מכח השבועה. מבוטאים שני מעכבים אלו בעיוורים והפיסחים שהעמידו יבוס אז במצודה, במובן הפשוט הממשי: עיוורים ופיסחים ממש ללעוג לו לדוד, ולהשפילו, על מנת למנוע כיבושם, וגם כמו שביארו חז"ל, היו אלו העיוור והפיסח צלמים של עבודה זרה, ועליהם חרותה שבועת אברהם לאבימלך, ודמות עיוור להם להזכיר את יצחק אבינו שהיה עיוור בזקנותו ועמד בשבועת אברהם, ופיסח להזכיר את יעקב אבינו שצלע על ירכו ועמד גם הוא בשבועה שנשבע אברהם לאבימלך. סמוכים על כוחם ובטוחים במוסריותם של ישראל, עמדו היבוסי בטח במצודתם (עיין ברש"י וברד"ק בשמואל שם, ובדה"י).
אמנם, לא ידעו הם שאחדות המלכות של ישראל המתרוממת בשלטון דוד, מסירה את האחריות המוסרית מישראל ומטילה אותה עליהם. אותם בני אבימלך שמאז מרדו בשבועתו והציקו והזיקו לישראל, ועוד יותר מזה ישבו לצנינים בעיני ישראל, בלב ליבה של ירושלים המקודשת, המיועדת מאז להיות ליבם של ישראל ובירת מלכותם. בכח אחדות מלכותית זו נאמר "וַיִּלְכֹּד דָּוִד אֵת מְצֻדַת צִיּוֹן הִיא עִיר דָּוִד" (שמואל ב ה,ז).
בספר שמואל מודגשת בעיקר העוצמה הכללית של ישראל בהעדר פירוט, וכך נכתב שם: "וַיֹּאמֶר דָּוִד בַּיּוֹם הַהוּא כָּל מַכֵּה יְבֻסִי וְיִגַּע בַּצִּנּוֹר וְאֶת הַפִּסְחִים וְאֶת הַעִוְרִים שְׂנֻאֵי נֶפֶשׁ דָּוִד עַל כֵּן יֹאמְרוּ עִוֵּר וּפִסֵּחַ לֹא יָבוֹא אֶל הַבָּיִת" (שם, ח). דברים סתומים וכלליים הנדרשים לפרוש ופירוט, אך בספר דברי הימים, ע"י עזרא מתגלה הסוד של הגבורה הפרטית המנצחת באותה שעה "וַיֹּאמֶר דָּוִיד כָּל מַכֵּה יְבוּסִי בָּרִאשׁוֹנָה יִהְיֶה לְרֹאשׁ וּלְשָׂר וַיַּעַל בָּרִאשׁוֹנָה יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה וַיְהִי לְרֹאשׁ" (דה"י א יא,ו).
כך תיארו חז"ל את גבורת יואב-"מה עשו? (-לכבוש את המצודה) הביאו אילן של ברוש וכפפו אותו, וקפץ יואב ועלה בראש החומה, ובקשו להורגו, והיה גיבור חיל ונלחם כנגדם, ובאו גיבורי ישראל ועזרוהו" (שוחר טוב יח).
אחדות מלכות ישראל הכללית, וגבורה פרטית הנוססת בלב יחידי האומה, הם היסוד לשלטון בירושלים. כך אמר דוד בתהילותיו על כיבושו את ירושלים בדילוג חומת המצודה: "כִּי בְךָ אָרֻץ גְּדוּד וּבֵאלֹקַי אֲדַלֶּג שׁוּר" (תהילים יח,ל ועיי"ש ברש"י[שוּר=חומה])
 
קדושה בינו לבינה / הרב אילן צפורי
מזל טוב לבחור ובחורה שזה עתה החליטו להתחתן. נשאר לכם זמן (לפעמים רב) עד החתונה? ברית הנשואים כבר עוטפת אתכם בנועם קדושתה, אך מה לעשות עדיין לא נתקדשה האשה ועדיין לא נכנסה לחופה. זו תקופה קשה מאוד, מלאה פיתויים וגירויים והיא מצריכה גבורה יתירה. זהו מצב של דיעבד ובודאי שאין להנציחו (לעשות אותו נצח, ארוך, ארוך), אלא לקצרו ככל האפשר. שהרי מהר מאוד יצטרף השטן לחגיגת השידוכים וירקוד מסביב לזוג המאושר, ואולי יעלה במוחם כל מיני מחשבות של היתרים, אפילו כאלה שנראים כל כך לא נוראים... רק ללכת מדי פעם יד ביד זה הכל. לא ייקח יותר מדי זמן לשטן לשכנע שנגיעה שכזו, זה לא סוף העולם. אך דעו לכם שאם תחלשו, אתם מתחילים את החיים המשותפים מנקודת פתיחה מאוד בעייתית, מנקודה של חולשה רוחנית המחשידה על עצם יראת השמים. שלא נדבר על הצד ההלכתי, שהרי אפילו בנגיעה שאין בה חיבה נחלקו הפוסקים אם היא איסור דאורייתא(!) או דרבנן, אבל אין זה הדיון כאן שהרי ברור לכל שיש בזה איסור, ובכל זאת יש הפורצים גדר והדבר נהפך אצלם להיתר. את הצד ההלכתי סגרנו זו עבירה. אבל מה עם הצד הרוחני? יש כאן כפיות טובה נוראית, הרי אנו עוסקים באנשים יראי שמיים שמודים לא-ל הטוב על כך ששינה סדרי בראשית ועשה מעשה קשה יותר מקריעת ים סוף כדי לזווג את שתי הנשמות הטהורות הללו שאכן מתאימות כל כך ומיועדות זו לזו משעת לידתן. תודה רבה רבה רבה לא-ל הטוב שזיכנו להיפגש ולהחליט, ולפעמים ללא ייסורים מיותרים. איזו שמחה ששלושת השותפים שמחים בה. כן, שלושת השותפים לא לשכוח, "גם" הקב"ה מלוה את העניין. והוא שהתיר והוא שאסר, הפה שהתיר לכם להחליט להתחתן הוא זה שאסר עליכם כל קרבה של חיבה לפני שיחול השינוי העליון ביניכם לפני ברית הקידושין והנשואין המאחדת אתכם להיות אחד לכבוד "הגוי האחד" והא-ל האחד. אם אין לכם די גבורה להודות לה', סתם על ידי שב ואל תעשה (נכון קשה לשבת במצב כזה), אז אולי אתם פשוט, אנשים חסרי אצילות רוחנית, ואולי זה הזמן לקנותה על ידי התגברות מתוך אהבה לבורא עולם. זו הזדמנות נפלאה של בנין קשר ייחודי בתוך הזוג, קשר שהוא הכנה לעצם החיים, קשר של קימעא קימעא, של קירוב וריחוק שבונה לאט לאט את השביל הארוך עליו תתחילו לצעוד יד ביד לאחר החתונה.
 
עיון תפילה / הרב אורי שרקי
"וְלִירוּשָׁלַיִם עִירְךָ בְּרַחֲמִים תָּשׁוּב"
ברכת בונה ירושלים שונה בנוסחאותיה בין העדות. יש בנוסח האשכנזי תוספת 'ולירושלים עירך ברחמים תשוב'. למי מופנית הבקשה הזאת? זו אולי שאלה מוזרה, אך נבין אותה לאור דבריו של יהודי דגול, פרופסור אנדרה נֶהֶר ז"ל, שהיה אומר: "בצעירותי כאשר הייתי יהודי מתבולל למחצה בתרבות המערבית, הייתי אומר לקב"ה 'ולירושלים עירך' - ירושלים היא העיר שלך, 'ולירושלים עירך ברחמים תשוב' - ואני אשאר בגולה. כאשר גדלתי קצת והצטרפתי לרעיון הציונות, אז הבנתי ש'ולירושלים עירך' מופנה כלפי היהודי של מזרח אירופה, שמאוד זקוק לחופש ולכן צריך לשוב לירושלים. אני, היהודי היושב במערב אירופה, פונה אליו ואומר לו: 'אעזור לך להגיע לירושלים עירך. ברחמים תשוב', ואני אשאר עדיין במערב אירופה. וכאשר הגיעה השואה ונתגלתה האימה שלה מסוגלים אומות העולם, גם בחלק המערבי של העולם, הבנתי שהדברים האלה מופנים אלי, שכאילו מן השמים אומרים לי 'ולירושלים עירך', אתה המתפלל, 'ברחמים תשוב' - לפני שתצטרך לשוב לשם בגלל שמידת הדין תרדוף אותך, תשוב כאשר עדיין זו עת הרחמים.
'וכסא דוד עבדך במהרה בתוכה תכין' - אנו מתפללים בברכה זו שירושלים תהווה הכנה לכסא דוד. אם כן אין זו התפלה לשיבת מלכות בית דוד - כי אם התפילה לשיבת ההכנה למלכות בית דוד, התקופה שקראו לה חכמינו במדרשים בשם "משיח בן יוסף" - התקופה המקדימה את הבניין הרוחני העליון, המתאפיינת בבנין ירושלים בחומר, בפוליטיקה, בכלכלה, בבטחון, בתרבות. כל זאת כהכנה למלכות בית דוד השלמה.
שמא יאמר האדם, אמנם כל השלבים האלה של הגאולה החומרית הם הכרחיים, אבל הם מכבידים עלינו. אנו מצפים ליום שבו הציונות, חלילה, תכנס למשבר, כדי שסוף סוף נוכל לגלות את נשמתה של הציונות, לגלות את אורו של משיח בן דוד. אך זו טעות. הביטוי המציין את משיח בן יוסף בברכתנו, 'וכסא דוד עבדך במהרה בתוכה תכין', לקוח מספר תהילים ששם נאמר על משיח בן יוסף: 'וְכַנָה אשר נטעה ימינך' (תהלים פ,טז). הַכָּנָה היא השרש החזק בגפן, שעליו מרכיבים את הרוכב ועל ידו יכולה הגפן לתת פירות. אם ניטול את הַכָּנָה מתחת לרוכב, הרי שהגפן כבר לא תיתן פירות ראויים לקיום, כי אם פירות דלים, אמנם מתוקים, אבל ללא הרבה כח. בוודאי שאנו מתפללים שלא יהרג משיח בן יוסף - שהציונות המדינית והכללית, תגלה את עומק עניינה ותצטרף אל התנועה הגדולה של משיח בן דוד, המגלה את נשמת היהדות גם לעיני ישראל וגם לעיני כל אפסי ארץ.
 
בהמשך הדרך / אורי פרידמן
טעמי מנהגים
אור לגויים
"טעם למה ישראל כשהם לומדים מתנענעים, ואומות העולם אינם מתנענעים: לפי שנשמותיהם של ישראל הם מאור של מעלה, שכתוב: "נר ה' נשמת אדם", והנה הנר טבעו תמיד שהוא מרחף ומתנענע סביב הפתילה ואינו נח לעולם, כך ישראל – שנשמותיהם נאצלות ודבוקות בנר ה' של מעלה, לכן, מתנענעים תמיד כשעוסקים באור תורה, אבל האומות שאין נשמותיהם מנר ה' אינם מתנענעים." (ע"פ הזוהר, במדבר עמוד ת"ג).
 
שבוע הספר
לפניכם מדגם מהמלצות קוראי "דרך אמונה":
הסנגוריה במשנת הרב קוק/ הרב בנימין אפרתי – ספר חדש הסוקר את יחס הראי"ה קוק לציבור המכונה כיום "חילונים". הספר מביא את מקורות הרב תוך הסברם והפשטת לשונו הפיוטית של הרב. בנוסף, הספר משמש כמבוא לרעיונותיו ולדרכו של הרב קוק - מומלץ לתלמידי המכינות והישיבות. (א.פ)
פרנויה/ ג'וזף פיינדר – ספר המציג את עולם ההיי-טק מזוית ראייה אחרת. הסיפור עוסק בעובד היי-טק פשוט שהופך למרגל תעשייתי בתוך החברה ותוך כדי כך הוא מתקדם בחברה וזוכה לתנאים ולמעמד בכיר, כך שסיפור חייו מסתבך. עם סוף מפתיע ומוסר השכל. (י.א)
מישהו לרוץ איתו/ דוד גרוסמן  - מהו סוד קסמה של תמר, נערה חסרת-בית שעושה מופעי שירה באמצע הרחוב? מה מניע את כל אותם אנשים שעוזרים לה? ספר מעניין ומרגש שעיקרו אהבת האדם והרצון למצוא מישהו שאפשר לרוץ איתו... (א.ז)
 
חמסין וציפורים משוגעות/ גבריאלה אביגדור-רותם -לא קל להתמסר לסיפור המיוחד של לוֹיה קפלן, סיפור שמלווה את החוויה הישראלית באופן כן ואמיתי ביותר, אבל כדאי להתאמץ. זהו ספר הבוחן את הבעיות הקיומיות המרכזיות שלנו – יהדות מול "ישראליות", "שואה ותקומה" "היחיד והחברה". המחברת פורסת בפנינו את חייה של רווקה מבוגרת שחוזרת לישראל לאחר שנים רבות בגולה. המסע אל העבר הפרטי שלה נוגע בכל אחד מאיתנו החל מחג החנוכה דרך חברות אמת וכלה בגטו טרזין. (א.ז)
 
צופן דה וינצ'י / דן בראון
הספר "צופן דה וינצ'י" הוא רב מכר בין-לאומי המערער כמה מהיסודות, התיאוריות והמיתוסים מעולמם של הנוצרים. העלילה של ספר זה עוסקת בניסיונותיו של ד"ר רוברט לנגדון, פרופסור לסימבולוגיה דתית באוניברסיטת הארוורד, לפתור תעלומת רצח המובילה אותו לחשיפת סודות ושקרים בכנסיה וזאת באמצעות רמזים וצפנים המוסתרים ביצירות אמנות של לאונרדו דה וינצ'י. (ר.ב)
תודה לממליצים.
 
טיפ לבוגרי צבא
בכל אתר ואתר
חיפשתם אתר שישמש לכם כ"דף הבית", אך מצאתם רק אתרים שלא מתאימים לרוחכם? יש פתרון. לאחרונה נפתח אתר חדש שמתפקד כפורטל (שער גלישה) ושמו "בבא קמא" (שער ראשון) ומתאים לציבור הדתי – מומלץ. כתובת האתר: www.babakama.co.il.
 
רגע של עברית
אתה הבנת את זה ברוך...
"ברוך"- אנחנו חוזרים על המילה הזו לפחות 100 פעמים ביום. האם אנו יודעים מה משמעותה? אנו אומרים את המילה הזו כפתיחה לברכה, אך כשחושבים על כך ברצינות, לא ייתכן שאנו מברכים את ה', הוא לא צריך את הברכה שלנו, הרי הוא כולו שלם ואין בו חיסרון כלל. אז אם כן מה המשמעות של המילה "ברוך"? כדי להבין זאת ניקח כינוי נוסף של ה' - "רחום" (שהוא על אותו משקל של "ברוך") ומשמעותו שה' מרחם עלינו. כך, המילה "ברוך", שה' הוא זה שמברך אותנו, ובעצם, בברכה אנו מודים לו על השפע והברכה שנתן לנו ע"י אותה הנאה או מצווה שאנו הולכים לקיים.

 

נבנה ע"י מערכת בניית אתרים של yeshiva.org.il                      שאל את הרב | לוח שנה | כניסת שבת  |  יציאת שבת