דף הבית >> עלון דרך אמונה >> עלון מס' 34
עלון דרך אמונה 34
תיקון המידות
הרב אבינר
תיקון המידות
שתי דרכים יש בתיקון מידותיו של האדם: שבירה או עילוי. האידאל אינו לשבור ולדחוק, אלא לרומם ולהעלות. זאת המסילה העולה בספר 'מסילת ישרים' - מן ה"צדיק" שכובש את יצרו, אל ה"חסיד" הישר בטבעו.
אנו עושים הבחנה בין תיקון המעשים לבין תיקון המידות. גם כללות המידות הן מצווה של תורה כדברי הרמב"ם, שהן נלמדות מ"והלכת בדרכיו" (הלכות דעות א ה). מכל מקום, יש חילוק ביניהן: המצוות הן הוראות, מה לעשות או לא לעשות, המידות הן תכונות אופי. אם אדם עושה חסד, לא מפני תשוקה פנימית אלא כדי לקיים ציווייה של תורה בניגוד לרצונו, יש לו מעשה חסד אך לא מידת חסד. אך אם בא אורח, והוא הזמינו מתוך רצון עז ואהבה רבה – זו תכונת אופי. אי-אפשר לצוות על האדם שישנה את אופיו באופן מיידי, אך אפשר לצוות אותו על מצווה.
תנועת המוסר מיסודו של רבי ישראל סלנטר חידשה דרך לתיקון המידות. אין הכוונה, שמלבד לימוד גמרא ושאר ספרי קודש, יש גם צורך ללמוד ספרי מוסר - שהרי זמן רב לפניו כבר נכתבו ספרים אלה. אלא החידוש הוא שכדי לתקן את המידות, יש ללמוד ספרי מוסר בדרך של התפעלות והתרגשות. מלבד בית-המדרש, היה "בית מוסר" מיוחד, שקט ושרוי באפלולית. התלמידים היו חומקים לאט בעלטה ומתיישבים בדממה. לפתע היה המשגיח צועק פסוק כגון: "שובו אלי ואשובה אליכם"! התלמידים היו חוזרים עליו בקול זעקה עד שניחר גרונם. כאן היה המשגיח משתתק לאיזה זמן, ולפתע היה זועק בשנית פסוק של תשובה או מאמר של מוסר, וחוזר חלילה. אחרי כשעה, יצאו הבחורים סחוטים ושבורים, מתוך הרגשה ברורה והחלטה נחושה שלא ישובו עוד לעולם למידתם הרעה. אך כעבור זמן מה, מטבע הדברים, פגה ההשפעה, ואז שבים היו ל"בית המוסר" למנה נוספת.
מעשה ברבי ישראל סלנטר, שראה סנדלר מתקן נעליים לאור נר קטן, התפרץ לבית-המדרש וצעק: כל עוד נר קטן דולק בקרבנו, עוד אפשר לתקן! הדבר גרם התרגשות עצומה זו היתה דרכו להביא לתיקון המידות. אך רבים מגדולי ישראל התנגדו לדרך זו של עבודה באמצעות הרגש, בסוברם שהאדם צריך לקחת עצמו בידיים מתוך לימוד רציני וחודר.
גם מרן הרב קוק סבר כן, אך הוא צירף לסגנונו העיוני הפונה אל השכל, גם את סגנונו השירי הפונה אל הרגש. הוא סבר שיש לעדן את המידות ורק בלית ברירה לשוברן, וגם זאת באופן זמני בלבד.
דרך המלך היא לטפס בהדרגה במסילה, שלב אחר שלב, כפי שכותב רבנו הרמח"ל בספרו 'מסילת ישרים', ולא ידלג אדם מעל מדרגתו. לא ייתכן שאדם יזרום בעשיית חסד לזולתו, ויהיה אכזרי כלפי אשתו! לא ייתכן שאדם יתמלא רחמים כלפי בעלי חיים כאשר הוא חסר חמלה כלפי בני אדם! קודם כל – סור מרע, אחר-כך עשה טוב. יש סדר בתיקון. לכל אדם יש שליחות מיוחדת שעבורה הוא ירד לעולם, אך לפני שאדם ממלא את שליחותו הפרטית, עליו להיות אדם ככל האדם ויהודי ככל יהודי הוא צריך להיות יהודי מתוקן במידות הכלליות של היהדות. למסילתו הפרטית קודמת מסילתו הכללית - לפני שאדם נעשה רופא מומחה עליו להיות רופא כללי.
סדר התיקון כתוב בדברי מרן הרב זצ"ל: "צריך להחל בטהרת המעשה, ולטהר אחר כך את ההרגשה והמדות, ולעלות מזה אל טהרת השכל. אז העניינים הולכים כסדרם. אשרי מי שזוכה לכך. אבל לפעמים מזדמן הדבר שאי אפשר לאדם לעסוק בתיקונים כסדר, ואיש כזה אסור לו להביט על הסדר, כי אם יחטוף מכל הבא" (אורות הקודש ג, עמ' רלח) יש אכן סדר בתיקון, אך מי שלא מצליח לפי הסדר, יתקן את מה שהוא יכול, אף ללא סדר הוא יחטוף מכל הבא ליד, ואחר כך יחזור אל מה שעדיין צריך תקנה.
 
הרב רונצקי
"כן המפקד"!
בסיס צנחנים בשנאור, הטירונים שאך זה עתה הגיעו מהבקו"ם ניצבים בדום מתוח, ממתינים לקבלת מפקד המחלקה.
הסמל ארשת פניו קשוחה מסנן מבעד לשיניו: "אף אחד לא זז ממקומו, זה ברור" ?!
"כן המפקד"! צועקים החיילים פה אחד.
המ"מ בחור צעיר בראשית שנות העשרים של חייו ניצב בפני חיילי מחלקתו. "מרגע זה אין לכם אבא ואימא, תשכחו מזה, אני והסמל הוריכם החדשים, זה ברור"?! "כן המפקד"! זועקים הטירונים המבוהלים.
זוכרים מראות שכאלו, את הקולות, הצעקות, את החוויות, אתם אומרים בוודאי - אך הבה נראה מה אומרת התורה על דמות המנהיג האידיאלי.
משה רבנו, טרם נאסף אל עמיו, מבקש מהקב"ה שיבחר באיש שינהיג את עם ישראל אחריו.
"יפקוד ה' אלוקי הרוחות לכל בשר איש על העדה" – 'אלוקי הרוחות', כך מכנה משה את בורא עולם. מה מונח בשם זה אלוהי הרוחות? מפרש רש"י: "ריבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך דעתו של כל אחד ואינן דומים זה לזה. מנה עליהם מנהיג שיהיה סובל כל אחד ואחד לפי דעתו". פשט דברי משה הוא שהמנהיג הראוי, איננו זה המחנך את אנשיו בשלשות, כלומר איננו מנסה לשוות לקבוצה גוון אחד, על פי ראות עיניו, אלא משתדל לתת מקום לביטוי האישי של כל אחד ואחד.
ממש כפי שהקב"ה מנהיג אותנו - אין הוא מתערב בחיינו בכל רגע, אלא מנחה אותנו בעקרונות כלליים, ומניח לנו לעשות בחיינו על פי בחירתנו החופשית, איש איש כפי תכונותיו המיוחדות לו. ועוד תכונה חיונית בדמות המנהיג: "אשר יצא לפניהם ויבוא לפניהם, ואשר יוציאם, ואשר יביאם...". כלומר דוגמה אישית, וכפי שכל בוגר בה"ד 1 מכיר היטב את דברי גדעון: "ממני תראו וכן תעשו".
ועוד קודם לכן מצאנו יסוד זה של הובלת המפקד את חייליו שהוא בראשם - אצל יעקב אבינו בבואו מחרן ועשיו בא לקראתו. עליו אומרת התורה: "והוא עבר לפניהם", ורש"י שם: "אם יבא אותו רשע להלחם, ילחם בי תחילה". וכן במלחמת עמלק אומר משה ליהושע: "בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק" ובמדרש חז"ל שם: "אמר לו משה ליהושע, למה אתה משמר את ראשך? צא מתחת הענן והלחם בעמלק"!
לסיכום, האלף בית של המפקד הוא: א) "כן המפקד" אפשר לקבל כחלק מסדר הקניית המשמעת לחיילים, אך לא כניסיון שלא לתת מקום לכל חייל להביא את עצמו לידי ביטוי (כמובן ללא חריגה מהמטרה הכוללת). ב) הדוגמא האישית והובלת המנהיג את אנשיו כשהוא בראשם היא ערך עליון.
 
מסר גבוה במתח נמוך / הרב אילן צפורי
ניתן לתקן
-          אני לא מבין את דברי חז"ל שאומרים למשל שכל הכועס כאילו עובד עבודה זרה ממש, שהיא שקולה כנגד כל תרי"ג המצוות! הרי כעס זה תכונת נפש פנימית, נולדים עם זה, ואין מה לעשות!
-          תראה בספר שערי קדושה כתוב ש"המידות, היותן עיקרים ויסודות, לא נמנו מכלל תרי"ג המצוות התלויות בנפש השכלית, ונמצא כי יותר צריך להיזהר ממידות הרעות, מאשר המצוות עשה ולא תעשה, כי בהיותו בעל מידות טובות, בנקל יקיים את כל המצוות".
-          זה באמת תמוה. וכי אדם שאין לו מידות מתוקנות לא חייב לקיים את המצוות?
-          זה בהחלט לא מה שהוא מתכוון. הוא מתכוון לערך של מצוותיו של אותו אדם שלא תיקן את מידותיו. בהיות המידות הרעות קבועות באדם, הוא נמנע מלקיים את התורה ואת המצוות וגם אם יקיימן, יהיה שלא לשם שמים ובטורח גדול, ועליו נאמר "נזם זהב באף חזיר". אתה מבין רבי חיים ויטל בשערי קדושה רוצה שנבין שלא די לקיים את המצוות כדי להיות יהודי טוב, אלא חייבים לשאוף לתיקון המידות.
-          כן, אבל מהניסיון שלי, וגם זו עובדה, מידות לא מתקנים. כך נולדים וכך נשארים. זהו. כעסן יישאר כעסן, פחדן יישאר פחדן, קמצן ישאר קמצן, וכו'.
-          אתה נשמע מאוד פסימי. זה נכון שקשה לתקן את המידות הרעות, אבל זיכוך המידות בדרך הדעת הוא קודם לזיכוכן בדרך הרגש. זאת אומרת שאפשר להתחיל על ידי לימוד כדי לדעת מה הן המידות הטובות ומה הן המידות הרעות.
-          אין לי בעיה ללמוד על המידות הטובות. עברתי כבר על כל הספרים, הבעיה שזה לא משנה בי כלום. אין לי שיטה איך לעשות את השינוי הפנימי בנפש שלי. אני יכול ללמוד מאמרים מאוד משכנעים על אותן המידות שאני רוצה לתקן, אבל זה לא חודר לנפש שלי. ואפילו אם חל שינוי קטן, הוא לא מחזיק לאורך זמן.
-          אתה צודק שיש כאן אתגר אדיר. יש כאן צורך לתבונה אדירה של כל אדם כדי למצוא את הדרך בה השכל עם הכרתו הברורה של המידות יצליח לשנות משהו בפנימיות האישיות.
-          מה הסוד של שינוי המידות?
-          פשוט יראת השמיים!
-          הסבר
-          ישנם אנשים המנסים כל מיני שיטות כדי לתקן את המידות, ואולי אף לומדים כל מיני שיטות מתוך הפסיכולוגיה המדעית, ומתוך שאינם מצליחים, כל פעם משנים את הדרכים. הם דומים לאדם, שחפץ ללכת אל עיר ואינו יודע דרכה, ולא מכיר את השבילים המוליכים אליה, לכן הוא "משתומם, פעם אחת ילך דרך אחת ויתעה ויחזור בדרך אחרת וכך בשלישית וכך ברביעית" כמו שכתוב בספר אורחות צדיקים, עד שיתעייף מאוד.
-          נו, על זה אני מדבר.
-          יראת השמיים היא המסילה שתביא את האדם לתיקון כל מידותיו.
-          איך?
-          יראת השמים היא סוף כל המעשים של האדם, כפי שכתוב בתורה: "מה ה' אלוקיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלוקיך". כל איש הרוצה להביא את נפשו לידי מידות טובות, צריך לערב יראת שמים עם כל מידה ומידה, כי יראת השמים היא המחזקת את כל המידות ודומה לחוט שהכניסוהו תוך חורי הפנינים וקשרו קשר להחזיקן.
-          מה זה אומר תכל'ס?
-          זה אומר ששום מידה רעה לא תתוקן לולי החשיבה שיש הכרח כלפי שמיים לתקן אותה, ושהקדוש-ברוך-הוא בכל רגע מתבונן בך ובוחן אותך ומחכה לראות איך אתה תגיב מול המצב בו הוא מעמיד אותך במבחן.
-          אם אני מבין נכון הידיעה שה' הוא המעמיד אותי בניסיון ומצפה לראות איך אני עומד בו, היא גופא תיתן לי כוח לעמוד בו?
-          בדיוק אם אתה כעסן למשל, אז ברגע שנדלקים לך הפיוזים, תחשוב שהקדוש-ברוך-הוא הוא זה שהביא לך את המצב המכעיס הזה, בדיוק כדי שלא תכעס! תחיה עם הידיעה הזו בכל רגע ורגע, ותראה איך כל מידה ניתן לתקן בחסדי הבורא, מתוך יראת ה' ואהבתו.
 
שו"ת בוגרי צבא / הרב דוד ספרלינג
שאלה: הציעו לי בחופש לעשות "ספורט אתגרי" כגון קפיצת בנג'י וצניחה חופשית. אני מתלבט אם זה מותר לפי ההלכה, ואם כן באיזה תנאים?
תשובה: יש לדון בשאלתך משני צדדים – הצד ההלכתי והצד של בנין האישיות.
כך דן הנודע ביהודה (רבי יחזקאל לנדא זצ"ל) בשאלה "איש אחד אשר זכהו השם בנחלה רחבה ויש לו כפרים ויערות אשר ביערות תרמוש כל חייתו יער, אם מותר לו לילך בעצמו לירות בקנה שריפה לצוד ציד או אם אסור לישראל לעשות דבר זה"? הרי גם זה סוג של ספורט אתגרי (ספארי), שמעמיד את הצייד מול הארי (שם יש גם שאלה של צער בעלי חיים, שאינו שייך במקרה שלך).
מהצד ההלכתי, יש לדון בדבר האיסור שיש לאדם להכניס את עצמו למקום סכנה. הרי בשו"ע (יו"ד סי' קטז, סעיף ה) נפסק "יזהר מכל דברים המביאים לידי סכנה, כי סכנתא חמירא מאיסורא ויש לחוש יותר לספק סכנה מלספק איסור, ולכן אסור לילך בכל מקום סכנה כמו תחת קיר נטוי וכו'". ולכן פסק הנודע ביהודה (שם) "ועכשיו אני אומר אפילו איסור יש, שהרי כל העוסקים בזה צריכין להכנס ביערות ולהכניס עצמם בסכנות גדולות במקום גדודי חיות ורחמנא אמר ונשמרתם מאוד לנפשותיכם". למרות שיש מקומות שמותר להיכנס לרמה מסוימת של סכנה – כמו לפרנסה, להציל את הזולת, או במלחמה (כל עניין לגופו) – ברור שאם זה רק עבור ה"כיף" שזה אסור.
אבל כל זה נכון בשני תנאים:
א)     שבאמת יש רמת סיכון (ובפרט זה אין בידי נתונים לגבי קפיצות בנג'י וצניחה חופשית). ב) אין בזה עניין לשפר את האדם באופן גופני או נפשי.
אבל אם יש לאדם רצון לחפש אתגר כדי לבנות את עצמו, לפעמים יש להתיר. הרי גם בטיול בטבע תמיד יש יותר סיכון מישיבה בבית, ולמרות זאת זה מותר. הסיבה היא שבספורט שהאתגר שלו הוא בריאות הגוף, או בניית הנפש, זה נחשב "צורך" שמתיר להיכנס לרמה כלשהי של סכנה (כמו שהתירו רמות שונות של סכנה עבור הפרנסה) . זאת אומרת, שמתחת לאיזו רמת סיכון, אין איסור בכלל מפני חשש סכנה זעיר מאוד. ומעל איזו רמת סיכון, אין להתיר רק מפני שזה בונה "כושר" גופני. אבל בסכנות אמיתיות שבין זה לזה, יש להתיר מפני הרצון של האדם לשפר את עצמו. לכן, יש מקום להתיר לאדם לְ"דַלֵּג עַל הֶהָרִים ולְקַפֵּץ עַל הַגְּבָעוֹת" (אחרי לימוד ושמירה ככל שאפשר), אם זה יבנה אותו. ויש לדון בכל מקרה לגופו.
וזה נראה לי הקו המבדיל בין אתגר לאתגר (חוץ מרמת הסכנה שיש בהם) - מהי המטרה? בשני הדברים ששאלת, אין בהם שום בנין גופני או נפשי, אלא להיפך הוא הנכון. קרבת האדם אל המוות (לא עלינו), אפילו אל המוות שרק מדמה לו, מזרימה אדרנלין יתר בגוף, שנותן כעין הרגשה של גבורה שקרית לאדם, שמשמחתו. הרי, באמת לא גברת על שום דבר אמיתי על ידי ה"קפיצה" שלך, לא שפרת את בריאות הגוף, ולא קנית מידות טובות, או הרחבת את הנפש וכו'. הכל "כאילו".
ומזה לצד השני שיש לדון, מבחינת בניין האישיות. כמו שהנודע ביהודה אסר את הצייד גם מפני שאין זה דבר "יהודי", אלא מתפקידם של נמרוד ועשו, נראה שיש לבדוק אם זה סוג של ספורט שמתאים לאישיות יהודית. תכונת היהדות היא חיפוש אחרי "הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב" (דברים פרק ל). ולכן יש לחפש אתגרים שמוסיפים חיים וטוב בנו ובעולמינו – וב"ה לא חסרים אתגרים כאלו גם בטיולים ובבילויים אחרים.
(אפשר לעיין עוד בנושא זה ממש במאמר של הרב שלמה כהן-דוראס בתחומין כרך כב).
 
דרך ארץ נחלה / הרב ישי פלסר
כך החלה ההתיישבות בגולן
"סעודת השבת כללה רק פיתות ומלפפונים שקיבלו מן הבדואים תמורת גרעיני חיטה...לקראת ערב העניק להם אחד מהם כד לבן בשבת ישבו כל היום מתחת לעץ ושינו את מקומם לפי הצל". כך מתאר חיים חיסין את מצב המתיישבים ב"בני יהודה", בשבת בה שהה במקום, סביב שנת תרנ"א (1891). היה זה כבר הנסיון השני להאחז ולהקים ישוב בגולן, לאחר כשלון הנסיון הראשון, של חודש אב תרמ"ה. חברי קבוצת "בית יהודה" מצפת, "מייסדי הישוב לעבודת האדמה בגולן, ארץ הבשן והגלעד", קנו אז אדמות בגולן.
הרוח החיה באגודה היה הרב שמואל שולמן, לצורך כך הרחיק עד לקושטא, בכדי לקבל רשיון לקניית אדמת רמנסיה (אזור קשת של היום) שנמצאת בדרך לדמשק וקונטרה - אדמת מישור ומעיינות מוקפת ביערות, בשטח של 13,000 דונם - אולם רישום השטח בטאבו, עלה על שרטון. עבדול רחמן באשה שקיבל את הסכום, והיה מושל קונטרה התקשה לבצע את רישום הקרקע בדמשק. הקנייה בוטלה והיה חשש שהכסף ירד לטמיון. לאחר שנתיים של מאמצים, רוב הכסף הוחזר והקבוצה בת שלושים וחמש המשפחות חזרה לצפת. הלורד אוליפנט נרתם למפעל ההתיישבות בגולן אולם דווקא הברון ו"חובבי ציון" לא נתנו כתף. ארבע עשרה משפחות בגרעין לא ויתרו והצליחו בקושי לקנות בתרמ"ח, שטח חדש. שליש מהכפר בִיר א-שַגוֹם (2 ק"מ צפונית מזרחית לעין גב), אולם פטרונם סר אוליפנט נפטר. למרות חוסר האמצעים כארבע משפחות עלו לקרקע והחלו לעבדה עם מספר פלאחים.
בנתיים פרצה מגפת כולירע ועל סוריה הוטל סגר. אנשי בני יהודה לא יכלו להביא אספקה וזרעים, ומצבם החמיר. הם סבלו חרפת רעב ומחלות, ובסוף חזרו לצפת בבושת פנים. אולם נסיונות נוספים לרכישה והרחבת המושבה, ע"י אנשי צפת, החלו. בסופו של דבר נעתרו "חובבי ציון" לבקשת הסיוע, ושלחו נציג מטעמם שהחל לשקם את המקום, סביב שנת תרנ"ח. הקשיים היו בלתי נסבלים ובשנים הראשונות בקושי זרם תקציב למחיה. מחצית מהמשפחות עזבו, אולם כשש משפחות נאחזו במקום עד מלחמת העולם הראשונה. בסוף המלחמה, החל אזור הצפון לעבור שינויים, התחוללו בו קרבות בין הצרפתים לסורים ולכנופיות, בתוך המאבק, בי"א באדר תר"פ, נהרג טרומפלדור וחבריו בתל חי. בז' באייר נרצחה בבני יהודה אלמנתו של ברנשטיין, שהיה מנכבדי הכפר בו חיו ערבים ויהודים יחד. היא המשיכה להתגורר עם בנה במקום, עד שנרצחה על ידי ערבי מהכפר - שאותו היא הניקה בהיותו תינוק, לאחר שאמו מתה בלידתה אותו. זה היה הסוף העצוב של בני יהודה. אולם אנשי השומר ובראשם יצחק בן צבי לא וויתרו על התיישבות זו ולחצו על המוסדות להקימה מחדש. נרכשו האדמות במזרח הכנרת והוקם קיבוץ עין גב שנושק לאדמות בני יהודה העתיקה. מסירות נפשם של "בני יהודה" הובילה גם לנסיונות נוספים של הברון לקנות אדמות בחורן וגם שם לא צלחו. רק לאחר מלחמת ששת הימים הצלחנו לממש את רצון הראשונים.
בעקבות הראשונים ניתן לערוך טיול יפה, עם תצפית מרהיבה ממצפה אופיר לכיוון הכנרת. משם נרד למעיין ביר א-שקום, זוהי בני יהודה המושבה. ומשם לכוון קרן עין-גב בירידה לכנרת. ליד "בני יהודה" נמצאים שרידיו של מוצב סורי שהמטיר אש על ישובינו בתקופה שבין תש"ח למלחמת ששת הימים. המוצב היה חלק מהמערך הסורי לאורך רמת הגולן. משך הטיול כ-4 שעות למיטיבי לכת.
 
אתנךת"א / הרב שלמה סוקניק
"הוא קדוש ומשרתו אינו קדוש"
מידות שאינן מתוקנות הם שהביאו לנפילתו ודחייתו של גיחזי, הנער, משרת אלישע הנביא "איש האלוקים". כך מסופר לנו בראשית ספר מלכים ב', אחר הנס הגדול וקידוש ה' הנפלא המתרחש במעשה נעמן שר צבא ארם הנרפא מצרעתו בעצת אלישע בנהר הירדן, ואחר שמסרב הנביא לקחת שכר מידו של נעמן, מספרת לנו הנבואה על מחשבת גיחזי ומעשהו, ועל גורלו.
"וַיֹּאמֶר גֵּיחֲזִי נַעַר אֱלִישָׁע אִישׁ הָאֱלֹקִים הִנֵּה חָשַׂךְ אֲדֹנִי אֵת נַעֲמָן הָאֲרמִּי הַזֶּה מִקַּחַת מִיָּדוֹ אֵת אֲשֶׁר הֵבִיא חַי ה' כִּי אִם רַצְתִּי אַחֲרָיו וְלָקַחְתִּי מֵאִתּוֹ מְאוּמָה" (מלכים ב ה,כ). כטבען של מידות מקולקלות מתלבשות הן ב'אידאולוגיה' במחשבת "קודש", ולגחזי היו כל התירוצים שבעולם ו"סברות עמוקות" לחלוק על אדונו אלישע, ומתוך תאוות הממון וקלקול מידותיו נמצא רץ אחר נעמן, משקר לו ונשבע לו לשקר.
"וַיִּרְדֹּף גֵּיחֲזִי אַחֲרֵי נַעֲמָן וַיִּרְאֶה נַעֲמָן רָץ אַחֲרָיו וַיִּפֹּל מֵעַל הַמֶּרְכָּבָה לִקְרָאתוֹ וַיֹּאמֶר הֲשָׁלוֹם: וַיֹּאמֶר שָׁלוֹם אֲדֹנִי שְׁלָחַנִי לֵאמֹר הִנֵּה עַתָּה זֶה בָּאוּ אֵלַי שְׁנֵי נְעָרִים מֵהַר אֶפְרַיִם מִבְּנֵי הַנְּבִיאִים תְּנָה נָּא לָהֶם כִּכַּר כֶּסֶף וּשְׁתֵּי חֲלִפוֹת בְּגָדִים" (שם, כא-כג). מידותיו הבלתי שלמות של גיחזי לא הופיעו בו עתה, כאן רק מצאנו ביטוי וגילוי לאישיות המסובכת הזאת, אשר כבר בעבר נתגלתה בשיפלותה ובחוסר שלמותה. כבר אמרו חז"ל שהיה כופר בתחיית המתים, בנס התחיה אשר חולל אלישע במשענתו בבן השונמית (מלכים ב ד לא, ועיי"ש בילקוט מעם לועז), וכן נהג בשפלות ובגסות ביחס לשונמית הזו כאשר ניגש להודפה - "הוא קדוש" אמרו חז"ל על אלישע, ומשרתו אינו קדוש (גמרא ברכות דף י ע"ב). הוא היה מונע מתלמידים לבוא ולהתקרב אצל אלישע כמו שמבואר בתחילת פרק ו במלכים (וע"פ הגמרא בסוטה דף מז ע"א). מכל מידותיו המקולקלות הללו בא לכלל שקר ושבועת שוא.
"וַיֹּאמֶר נַעֲמָן הוֹאֵל קַח כִּכָּרָיִם וַיִּפְרָץ בּוֹ וַיָּצַר כִּכְּרַיִם כֶּסֶף בִּשְׁנֵי חֲרִטִים וּשְׁתֵּי חֲלִפוֹת בְּגָדִים וַיִּתֵּן אֶל שְׁנֵי נְעָרָיו וַיִּשְׂאוּ לְפָנָיו: וַיָּבֹא אֶל הָעֹפֶל וַיִּקַּח מִיָּדָם וַיִּפְקֹד בַּבָּיִת וַיְשַׁלַּח אֶת הָאֲנָשִׁים וַיֵּלֵכוּ" (מלכים ב ה,כג-כד). "הואל" דרשו חז"ל - לשון שבועה היא, וכאן נשבע גיחזי לשקר, וניכלי שקריו סבבוהו, עד ששקע בעומק הרמיה, ותאותו עלתה למעלה מראשו, ואע"פ שבבואו אל אלישע פתח לו פתח של תשובה, לא נתנוהו מידותיו הרעות של גיחזי לשוב בו "הוּא בָא וַיַּעֲמֹד אֶל אֲדֹנָיו וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֱלִישָׁע מֵאַיִן גֵּחֲזִי וַיֹּאמֶר לֹא הָלַךְ עַבְדְּךָ אָנֶה וָאָנָה" (שם, כה).
התכחשותו של גיחזי, ועומק קלקולו גרמו לאלישע להוכיחו בחריפות. תלמיד שאינו הגון, ומידותיו אינם מתוקנות, אין לו מקום בבית המדרש! החכמה נמצאת אצל מי שמכין עצמו לקבלה, ויסוד ההכנה לקבלת תורה הוא תיקון המידות, רדיפה אחרי הבלי העולם היא ההפך הגמור מהנדרש לקבלת תורה. תורה הניתנת בכלי מקולקל עלולה חלילה להעשות סם המוות. כך אמר לו אלישע "וַיֹּאמֶר אֵלָיו לֹא לִבִּי הָלַךְ כַּאֲשֶׁר הָפַךְ אִישׁ מֵעַל מֶרְכַּבְתּוֹ לִקְרָאתֶךָ הַעֵת לָקַחַת אֶת הַכֶּסֶף וְלָקַחַת בְּגָדִים וְזֵיתִים וּכְרָמִים וְצֹאן וּבָקָר וַעֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת" (שם, כו).
בשעת קידוש ה' הגדול, עוד יותר מתבלטת החכמה והקדושה הנבדלת מעניני עולם הזה, גם אלו שיש להם מקום בשעתם, אבל לא עכשיו. לכן ראה אלישע להחמיר בעונשו של גיחזי ודחהו בשתי ידיו, ואף על פי שאמרו חז"ל שבדרך כלל תהיה שמאל דוחה וימין מקרבת ולא כאלישע שדחפו לגיחזי בשתי ידיו (ירושלמי סנהדרין דף י ע"ב), הרי עתה פסק אלישע דינו בכל חומרתו "וְצָרַעַת נַעֲמָן תִּדְבַּק בְּךָ וּבְזַרְעֲךָ לְעוֹלָם וַיֵּצֵא מִלְּפָנָיו מְצֹרָע כַּשָּׁלֶג" (שם, כז).
 
קדושה בינו לבינה / הרב אילן צפורי
אחד שאל האם יכולה להיות חברוּת בין בן לבת שלא על מנת להינשא, אלא סתם כחברים ממש מתוך התאמה נפשית כמו שני חברים, בלי שום כוונות "רעות". פשוט יותר כיף לו לדבר עם בנות מאשר עם בנים.
אפשר בהחלט להבין שיותר כיף לו לדבר עם בנות. אין ספק שיותר "סנסורים" נפשיים מעורבים בשיחות אלו אפשר לקרוא לזה "תשוקות" בלשון פסיכולוגית או "יצרים" בלשון דתית. ואף אם הם מאוד נסתרים, במקרה שהבן והבת הם "חברים" (יש קוראים לזה "ידידים") כבר הרבה זמן והם רגילים זה לזה, אך לא יתכן שלא יהיה מתח יצרי באיזה שהוא מקום, אפילו אם איננו גלוי לגמרי. ולכן אותו בן (או אותה בת) לא לשווא בוחרים בבר-שיח מן המין השני זה פשוט הרבה יותר "מפעיל" את האישיות, אך הפעלת האישיות בזה איננה על פי דרך היהדות. היהדות לא אוסרת לבן לדבר עם בת (דו-כיווני כמובן), אלא היא אוסרת מה שנקרא "קלות ראש וריבוי שיחה". אין מה לדבר על שיחה שמחפש אותה אדם במכוון מתוך תשוקתו להנות מהבחורה, שזה הרי סוג של זנות הוא רוצה ליהנות מן הבחורה דרך קירבת הדיבור, כמעשה של אותו אדם שנתן עיניו באשה אחת ונימוק מרוב אהבה, והרופאים אמרו שהוא ימות אם לא יהיה איתה. חכמים לא התירו לאשה אף לדבר איתו מאחורי גדר, אף שהיא היתה פנויה (סנהדרין עה ע"א)! ואם יאמר הבחור שאינו מחפש להנות מהבחורה, אנו נאמר לו שאי אפשר שלא תהא לו הנאה מן השיחה איתה כאשר מטרתה היא שיחת נפש מתוך קרבה והתאמה נפשית (שיחשוב אם אותה שיחה עם חבר היתה זהה לגמרי מבחינה רגשית עבורו). מה שהתירו בין בנים לבנות הוא שיחה עניינית בדברים הנצרכים למקצוע שלו או לכל דבר ענייני אחר כגון לימודים אקדמאים וכו'. וגם כאן צריך להיזהר, וכל מי שרוצה להיות קדוש וטהור צריך לבדוק טוב טוב אם מאחורי הצורך האמיתי לא מסתתר עניין יצרי. בקיצור זה אולי נשמע מיושן, אבל היצר הישן שלנו ממשיך ומתנהג כצעיר רענן ולכן עדיף שלבנים יהיו חברים ולבנות יהיו חברות, עד שבן ובת יחליטו ביחד להיות רֵעים אהובים בברית קודש של נישואין, ואז יוכלו למלא את תשוקתם לדבר שיחות נפש ארוכות מתוך שמחה של מצווה.
 
בהמשך הדרך / אורי פרידמן
מוסרי רמב"ם
מוסר עבודה ושכרו
"... וכן חייב לעבוד (השכיר) בכל כוחו, שהרי יעקב הצדיק אמר: 'כי בכל כחי עבדתי את אביכן' לפיכך נטל שכר זאת אף בעולם הזה, שנאמר 'ויפרוץ האיש מאד מאד'". (הלכות שכירות פרק יג, הלכה יא)
 
דרך חסידים
לצאת מהריבוע
מיום שחרב בית המקדש – אין להקדוש ברוך הוא בעולמו, אלא ארבע אמות של הלכה.
"מה שהאדם אינו מכיר האלוקים רק בארבע אמות של הלכה היינו בעת שיושב ולומד או מתפלל – בזאת לעונש יחשב, אלא דרך האמת היא שבכל דבר שהאדם רואה צריך להכיר ההשגחה האלוקית המסתתרת בו וזאת ע"י ההשתדלות וההתבוננות בבריאה בפלאי פלאים המתחדשים בכל רגע" [בקיצור לצאת מהריבוע]. (אמרות צדיקים, הבעש"ט)
 
טיפים לבוגרי צבא / שירות לאומי
הטבות במס הכנסה
על פי פקודת מס הכנסה, בשנתיים הראשונות לאחר שירות צבאי או שירות לאומי ניתן למשתחרר/ת זיכוי מיוחד במס הכנסה. הטבה זו באה לידי ביטוי בקבלת נקודת זיכוי שפירושה הפחתה חודשית מסכום המס שהנך חייב/ת בו. גובה הזיכוי תלוי בתקופת השירות:
חייל ששרת לפחות 24 חודשים מלאים, הנו זכאי ל- 2 נקודות זיכוי חודשיות ששוויין 356 ₪.
חייל ששרת בין 12 חודשים ל- 24 חודשים או פחות (אם שוחרר מטעמי בריאות), הנו זכאי לנקודת זיכוי חודשית אחת ששווייה 178 ₪.
רגע של עברית
"מגדיל" או "מגדול"
בברכת המזון אנו אומרים ביום חול "מגדיל ישועות..." ואילו בשבת ובחג אומרים "מִגדול ישועות..." – יש שהסבירו כי הדבר נובע מתוך חיבור בין ראשי תיבות, מאחר שהפסוק "מגדול ישועות..." מופיע בשמואל ב (כב, נא), ואילו "מגדיל ישועות..." מופיע בתהילים (יח, נא) וכשסימנו את המקורות הנ"ל נוצרה המילה שב"ת (שמואל ב + תהילים) לכן ייחסו את ההבדל בין "מגדיל" ל"מגדול" להבדל שבין יום חול לשבת.
הרב צבי יהודה קוק זצ"ל מסביר (שיחות הרב צבי יהודה – פרשת וירא) את ההבדל בין "מגדיל" ו"מגדול" ע"פ משמעותם, כלומר "מגדיל ישועות" הסברו שהקב"ה פועל ישועות (מגדיל – הוא פוֹעַל) וביום חול כאשר צריך האדם חיזוק הקב"ה מסייע לו ומגדיל את ישועתו, ואילו בימים שיש בהם יותר קדושה והאדם שלם יותר, אנו רק מזכירים את תכונתו של הקב"ה שהוא "מגדול ישועות" (כאילו נאמר שהוא מיגדַל הישועה, הוא עצם הישועה), כי אנו לא זקוקים אז לפעולת הישועה.
מחפש חברותא
שלום וברכה אני בוגר צבא שגר בקרני שומרון ומחפש חברותא ללימוד תורה.
מיכה: avoda1500@walla.com
 
חבר'ה צריך עזרה!
אנו בוגרי צבא יוצאי יחידות העורף, לקחנו על עצמנו פרוייקט לאומי חשוב: אנו עומדים להוציא לאור אסופת מאמרים לחייל שבעורף: "החזית שבעורף", כדי לרומם את רוח הלחימה של העורף.
הספר כמעט מוכן... רק חסר כסף!!
אנו זקוקים לתרומות ולסיוע ע"מ להוציאו לאור.
עמותת "תורה אחרי צבא" מוכנה לסייע לנו בכל הנוגע לפירסום ויחסי צבור, רק צריך חבר'ה שמכירים אנשים טובים שירצו לתרום לעניין.
לפרטים נוספים:
עמיחי 054-5377915
amichana@gmail.com

 

נבנה ע"י מערכת בניית אתרים של yeshiva.org.il                      שאל את הרב | לוח שנה | כניסת שבת  |  יציאת שבת