דף הבית >> עלון דרך אמונה >> עלון מס' 35
עלון דרך אמונה 35
חזון האחרית
הרב אבינר
חזון האחרית
"יראה מפשוטן של דברי הנביאים שבתחילת ימות המשיח תהיה מלחמת גוג ומגוג" - כך כותב הרמב"ם בהלכות מלכים (פרק יב, הלכה ב). רבות שאלו מי הם גוג ומגוג. סברות רבות יש בנושא זה. מסופר בגמרא, שרצה הקדוש ברוך הוא לעשות חזקיהו משיח וסנחריב גוג ומגוג (סנהדרין צד ע"א). כלומר, אין מדובר בעם מסוים, אלא באויב כסנחריב הרוצה להחריב את ארץ ישראל. ישנם כמה סוגי אויבים לעם ישראל: עמלק רוצה להחריב את עם ישראל, שבעת העממים הם אויבים אתם יש לנו סכסוך טריטוריאלי, מלחמת גוג ומגוג היא מלחמה באויב שמטרתו להחריב את מדינת ישראל. כל המלחמות שעברנו ממלחמת העצמאות, שהן למעשה מלחמה אחת עם הפסקות, היו מלחמת גוג ומגוג. הרמב"ם אומר לנו שכשנשוב לארץ ישראל הגויים לא יקבלו אותנו ברצון, ויהיה עלינו להילחם על קיומנו. הרמב"ם (שם) מוסיף: "ושקודם מלחמת גוג ומגוג יעמוד נביא לישר ישראל ולהכין לבם שנאמר הנה אנכי שולח לכם את אליה וגו', ואינו בא לא לטמא הטהור ולא לטהר הטמא ולא לפסול אנשים שהם בחזקת כשרות ולא להכשיר מי שהוחזקו פסולין. אלא לשֹום שלום בעולם שנאמר 'והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם'". כלומר, לא רק מלחמות תהיינה, אלא אליהו הנביא ישַלח להשיב את העם בתשובה, לגרום למהפכה רוחנית בליבות האנשים. נצוץ של משיח יש בכל מי שפועל להחזיר מלכות בית דוד ליושנה, וכל העוסק בתורה יש בו ניצוץ מאליהו הנביא. מרן הרב קוק זצ"ל כתב על עצמו, שהוא "עובד בשדה של אליהו הנביא" (אגרות הראיה א, עמ' צג). עבודת אליהו הנביא היא להשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם (בשמו נרמז תפקידו: "אל י-ה"). משימתו היא להחזיר בתשובה, להכין ולישר את הלבבות לקראת שלושה דברים שצריכים להתקיים לעתיד לבוא: א) החזרת המלכות - זו עבודת המשיח, וכל העוזרים לו, ב) החזרת כל עם ישראל בתשובה - זו עבודת אליהו הנביא, וכל העוזרים לו, ג) מלחמות - מלחמות הן חלק מהמלכות. ספרו של הרמב"ם נקרא "הלכות מלכים ומלחמותיהם". כאשר יש מלכות יש מלחמה, עד אשר "וכתתו חרבותם לאיתים" (ישעיה ב, ד).
על תקופת האחרית אומר הרמב"ם (שם): "וכל הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו, שדברים סתומים הם אצל הנביאים". אכן מדברי הנביאים לא ברור בדיוק כיצד הדברים יתרחשו - "גם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו, אלא לפי הכרע הפסוקים, ולפיכך יש להם מחלוקת בדברים אלו. על כל פנים אין סדור הוויית דברים אלו ולא דקדוקיהן עיקר בדת". אין זה משנה אם אליהו יקדים את המשיח, או להיפך. אין זה חשוב ועיקרי. העיקר הוא להאמין בביאת המשיח, וכן, להאמין שכל עם ישראל יעשה תשובה, ולהאמין שה' יעזור לנו לנצח במלחמותינו. אבל, כיצד יתנהלו הדברים ובאיזה סדר, איננו יודעים, ואין זה חשוב, ולכן גם לא צריך לעסוק בסוגיה זו, אלא "יחכה ויאמין בכלל הדבר". איננו יודעים איך יבוא המשיח, אנו יודעים שהקדוש ברוך הוא יביאו בדרכו וכרצונו!
 
הרב רונצקי
ביקורת בונה?
שעת לילה מאוחרת. מחוגי השעון חצו זה מכבר את שעת חצות, כשהרב נתנאל פסע אט אט במסדרון פנימיית הישיבה.
בוודאי תלמידינו היקרים נמים את שנתם, הרהר הרב, אשקוט את צעדי כדי שלא להעירם.
רב מיוחד ואהוד על תלמידיו הוא הרב נתנאל. משך ימות השבוע לן הוא יחד עם הבחורים, ורק בימי שישי, נוהג לנסוע לביתו.
טרם הגיע הרב לחדרו, נשמעו מבעד לאחת מדלתות החדרים קולות מוסיקה רמים.
מה אעשה? חשב הרב נתנאל, אגש אליהם ואומר שאין זה ראוי לתלמידי ישיבה להאזין למוסיקה בשעת לילה מאוחרת שכזו? (בייחוד שהייתה זו מוסיקה לועזית), ושמא עדיף להתעלם כעת ולשוחח עמם לאחר חלוף זמן מה?
ויתכן שאין להתייחס כלל לכך, שהרי הם תלמידי שיעור א' בלבד, וזה הרגלם מזה שנים
צדק הרב נתנאל, את המוסר הזה כבר לימדה אותנו תורתנו הקדושה. בפרשת השבוע, מוכיח משה את בני ישראל ואומר על כך רש"י שדברי תוכחתו נאמרו זמן רב לאחר שנעשו העבירות. משה למד הנהגה זו מיעקב אבינו שהמתין שנים רבות לאחר מעשה בלהה פלגשו ("וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו"), עד שהוכיח את ראובן בנו. ובאמת, מדוע שתק יעקב לנוכח מעשה חמור שכזה: אומרים על כך חז"ל שיעקב חשש שבנו ראובן יסתלק ממשפחתו ויצטרף למשפחת עשיו הרשע!
האמנם: כיצד אפשר להבין זאת? כתוצאה מתוכחת אב לבנו עלול הבן ליטוש את דרך אמונת הוריו ולפלס לו דרך אחרת, מנוגדת לגמרי לזו שהתחנך משחר ילדותו?
אכן, את זה רוצים חכמינו ללמדנו. חיצי הביקורת, אמיתיים ונכונים ככל שיהיו, עלולים להיות ארסיים ולפגוע אנושות באדם אותו הוכחנו.
חברים, היזהרו בדבריכם! הוו מתונים בדין שהנכם חורצים על מאן דהו. חשבו: פעמים רבות, אם אכן הביקורת בונה היא.
 
מסר גבוה במתח נמוך / הרב אילן צפורי
מה יהיה בסוף?
-          מה יהיה בסוף?
-          הסוף של מה?
-          הסוף של כל המצב המבולבל הזה, שבו עם ישראל חוזר לארצו והגויים מתנגדים לו, נלחמים בו, מעלילים עליו, שונאים אותו הלעד על חרבנו נחיה?
-          אתה שואל שאלה פשוטה: מה היעוד של התחיה הלאומית של עם ישראל?
-          תגדיר את זה כך, אם תרצה. למעשה אני שואל אם יש פתרון למועקה הגדולה הזאת בה אנו נמצאים.
-          הכל מתחיל באברהם אבינו, באותו איש אדיר שמייצג את הופעת עם ישראל מנקודת הפתיחה של עניינו. מופיע כאן אדם בעל נשמה גדולה, ענקית לכל שאיפותיה, מלאה תשוקה לחופש ולאור ובעיקר מלאה צער בראותה שהעולם לא מצליח להיעשות כלי לקבלת האור האלוקי.
-          לא הבנתי
-          במילים אחרות האנושות צמחה לה ויצרה לה תרבויות ותפיסות עולם המנוגדות ליעוד שלה, והפוגעות ביכולת לקבל את שפע הטוב האלוקי. ולכן כל הצרות באות לעולם. קם אדם שהרגיש את הפספוס הזה בצורה עצומה, עד שכל תוכן חייו היה לנסות לשנות את המצב.
-          זה היסטוריה. אני שואל על עם ישראל של היום
-          תכונת האומה בישראל לקחה לה את התשוקה הזאת של אברהם אבינו ליסוד חיי הלאומיות שלה. זאת אומרת שכל עניינם של ישראל הוא הרצון שהעולם יקבל את האור האלוקי שיעדן ויברך את כל המציאות. עם ישראל הוא העם המרגיש את חסרון הטוב בעולם ומתמרמר על כך, אך הוא מלא אמונה שיצליח לשנות את המצב. העם הזה חדור תקוה עליונה זו ומכוחה הוא ממשיך לפעול במהלך כל ההיסטוריה.
-          מתוך כך העם הזה שורד?
-          אפשר לומר. ההרגשה הפנימית, שהיא אדירה בקרבנו, להעמדת קיום היהדות, בדעותיה ומעשיה באדמתה, נובעת מההכרה הכללית של הצבור שהתחלנו להגיד איזה דבר גדול, בינינו לבין עצמנו ובאוזני העולם כולו, ולא גמרנוהו עדיין.
-          נו, אני שואל בדיוק מהו הדבר הזה, ואיך נגמור אותו, או האם נצליח בכלל לגמור אותו?
-          תראה על פי חזון הנבואה, בסופו של דבר "יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגויים בכנף איש יהודי, לומר נלכה עמכם כי שמענו אלוקים עמכם", כפי שכתוב בספר זכריה.
-          איך יקרה דבר כזה?
-          זו כבר שאלה שצריך להפנות לנביא. אני מאמין שזה יקרה, אבל איך זה יקרה לא ברור.
-          טוב, אני לא דורש ממך להיות נביא, מספיק שתהיה חכם, ותאמר לי מסברה איך מתקדמים לקראת היעד הזה?
-          קודם כל צריך להבין שתהא ההכרה באומה פנימה, להכיר את ה' השוכן בקרבה. ובהכירה כי יש אלוקים בקרבה, תדע להעמיד את מעמדה הרוחני על מקורה העצמי, ותפסיק לשאוב מבארות זרים. ואז תתפתח תרבות ישראלית אמיתית ומתוך כך כל התרבויות שבעולם יתחדשו. על ידי חידוש רוחני, כל הדעות יתיישרו, כל האומות ילבשו בגדים חדשים
-          מה זה אומר בשטח?
-          המשמעות היא שאומות העולם ילמדו את אורחות המוסר האמיתיות השייכות לתרבויות שלהם. מוסר שיהיה נשאב מתורתנו הקדושה על ידי עם ישראל, הנושא את העניין האלוקי מזה דורות ומנחיל אותו לעולם כולו. כל אומה תמצא מתוך השפעת ישראל את הדרך בה היא צריכה לעבוד את ה', וכך כל העולם כולו ייהפך לגוף אחד גדול שעובד את ה', כל אחד עם הגוון שלו. וכל אחד מתוך השפעת הלב שבאיברים עם ישראל.
-          העסק הזה לא נראה קרוב!
-          תשועת ה' כהרף עין. מי יודע עד כמה מהר יכולה להגיע הגאולה השלימה...
 
שו"ת בודרי צבא / הרב דוד ספרלינג
"עשה לך רב"
שאלה: אין לי רב קבוע שיפסוק לי בשאלותיי. האם יש איסור לחפש לבד בספרי הפוסקים או דרך המחשב את השיטה המקילה ביותר בכל עניין ועניין?
תשובה : אפשר לחלק את השאלה לשלשה חלקים – (א) האם מותר לאדם לחפש לבד בספרי הלכה על מנת לפסוק לעצמו? (ב) האם מותר לחפש תשובה מקילה? (ג) האם מותר לעשות כן בכל עניין?
א) כבר הדריכו אותנו חכמינו בפרקי אבות (א, טז) "עשה לך רב והסתלק מן הספק". ואם אדם עוד לא עשה את עצמו לרב על ידי שנים של עמל בתורה ושימוש תלמידי חכמים, ראוי שיתאמץ למצוא לעצמו רב שיענה על שאלותיו. ברוך ה', בדור שלנו יש הרבה רבנים שמאוד נגישים ורוצים לענות לכל מבקש (לא חייבים לפנות ישר אל גדול הדור, אלא אפשר לפנות לרב בית הכנסת או רב הישוב או השכונה). אדם שאינו "פוסק", יש לו להיזהר מלחפש תשובות לבד. למרות שישנן שאלות פשוטות שודאי מותר וראוי שכל אדם יפתח ספרים וילמד את דינן בעצמו (כדוגמה – אדם ששכח "יעלה ויבוא" בתפילת ראש חודש, האם לחזור על תפילתו או לא?). אך ישנן שאלות שאין לכל אדם לפסוק לעצמו. לפעמים הדבר הוא מפני כובד השאלה (לנתק מכונת הנשמה מחולה?), או מפני קושי השאלה מצד ההלכה (כמו דיני כילאים, או עבודת השדה בשמיטה), או משום שמדובר בעניינים של כלל ישראל (קביעת יהדותו של אדם). לכן עליך להיזהר מלפסוק כל עניין בעצמך, ומצד שני יש לעודד לימוד הלכה שמביא להלכה למעשה (והכל לפי דרגתו בלימוד תורה).
ב) יש לפעמים מקום לחפש תשובה מקילה. ההלכה מכירה במושגים כמו "שעת הדחק", "צורך שבת", "הפסד ממון", "מדרבנן להקל" ועוד. וגם אדם שמרגיש צורך מסוים בחייו (אפילו צורך רוחני), היינו שמרגיש שעדיין אינו מוכן באופן רוחני לאסור איזה דבר שיש מקילים בו, מותר לו לסמוך על הרבנים המקילים. וכבר כתב בשו"ת אגרות משה (יו"ד ד, כד) ש"החומרות שמתאימות לבעל נפש אינן נחוצות או מתאימות באמת לשאר אנשים. ואנו נוסיף שלפעמים נחוצות ומתאימות קוּלות לאנשים מסוימים במקרים שונים. אלא שיש מאוד להיזהר שאין זה מעצת היצר הרע, שרק רוצה למנוע עבודת ה' ביתר מרץ ורצון. ולפעמים פסק ברור של הרב שאוסר, הוא עצמה מספיק לעזור לאדם להתגבר על היצר. אבל "סתם" לחפש קולא, מפני ש"בא לו", אינו מותר, כמו שפסק הרמ"א בשו"ע (חו"מ כה, ב) "ולא יאמר האדם: אפסוק כמי שארצה בדבר שיש בו מחלוקת - ואם עושה כן הרי זה דין שקר, אלא אם הוא חכם גדול ויודע להכריע בראיות, הרשות בידו".
ג) לקחת כשיטה תמידית חיפוש אחרי השיטה המקילה, בודאי אסור. הגמרא (עירובין ו ע"ב-ז ע"א) אומרת שהפוסק כקוּלי כל שיטה - "מקולי בית שמאי ומקולי בית הלל" - רשע! יש גם סכנה גדולה שבדרך זו אדם יסתור את עצמו מיני וביה. לדוגמה, השיטה הכי מקילה בגודל כוס קידוש אינה מתקבלת ביחד עם הדעה המקילה ביותר בעניין כמה יש לאכול לפני שחייבים בברכה אחרונה. ולרוב, אין אדם ער לסתירות אלו בכלל. בנוסף לבעיות ההלכתיות, יש לבדוק אם אין זה מעיד על בעיה רצינית בעבודת ה', הדורשת טיפול והדרכה על מנת שיוכל האדם להוציא לפועל את מלוא יכולתו הרוחנית והמעשית בעולם הזה, כל אחד לפי דרגתו. חזק ואמץ.
 
דרך ארץ נחלה / הרב ישי פלסר
"עַם תהִלה" - מטולה
פקידי הברון דרשו מהאיכרים מסירות למקום, הם הוחתמו שאיש לא ייסע מהמושבה ללא אישור הממונים. לרווקים ניתן אישור לצאת בכדי "לשאת אישה מבנות הארץ". וכך נמצא במכתב של בני מטולה: "קרה מקרה ובת ירושלים נישאה לבן מטולה... אחד מיקירי ירושלים שהשיא בתו לאיכר צעיר במחננו, מצא את הדרך היותר קרובה מיפו למטולה והיא מיפו לביירות באנייה, בשתיים עשרה שעות... מביירות לצידון באנייה שלוש שעות... מצידון למטולה על פרידה בשמונה שעות, ותעלה לנו כל הנסיעה ב - 15 פרנק, ובדרך היינו 23 שעות ומהן 8 על גבי בהמה".
באביב תרנ"ה, רכש פקיד הברון מידי ג'אבור-בק תושב צידון, את אדמות "אומטלה" או בעברית: "אם התילים", על שום גובהה. "אומטולה" נהפך בעברית ל"עַם תהִלה" (וכיום מטולה). ג'אבור, שמח להיפטר מהאדמה שישבו עליה אריסים דרוזים שבמשך 30 שנה נמנעו מלשלם מס. נציגי הברון האמינו שיצליחו להיפטר מהם על ידי פיצוי הגון. הייתה זו פריצת דרך נועזת, השטח הגבוה מרוחק מצפת וראש פינה, והגישה אליו דרך ביצות החולה, כמעט חסומה ברוב ימות השנה. הכוונה הייתה להקים מושבה שבה יישבו חקלאים מנוסים, נשואים בעדיפות. לכל משפחה יוקצו 200 דונם ותקציב שנתי חד פעמי שיאפשר להם עמידה בזכות עצמם.
הראשונים סבלו מאוד מבתי חמר סדוקים שרבים מהם נפלו על יושביהם. ואומנם הברון נתן פקודה להרוס בתים אלו ולבנות חדשים, אך אישור לתקרה חזקה לא ניתן. ורבים מהבתים דלפו בחורף. רק מאוחר יותר נבנו גגות רעפים. היחס בין פקידי הברון לאיכרים היה משפיל ורצוף סכסוכים. הם לא רצו להאמין לקשיים האמיתיים של האיכר. שליש מהיום היו צריכים בכדי להגיע לחלקות האדמה שהיו ראויות לעיבוד. היה קשה להוביל את היבול מן המושבה החוצה, וזה היה כרוך במסים רבים שגרמו הפסדים. אחת עשרה שנים גידלו טבק מוצלח, אבל המרחק מהשווקים, אכל את הרווחים.
בשנים הראשונות, ניסו הדרוזים להתנכל בלי סוף, עד שקבלו שכרם ופסקו מלהטריד. אולם "המתולאים" (כך קראו לשיעים מדרום הלבנון) היו גונבים בשדות.
במלחמת העולם הראשונה החל מאבק כנופיות באזור, שהחמיר בשנת תר"פ. 120 התושבים נאלצו לעזוב לצידון, בעזרת ליווי משמר צרפתי. כשהצרפתים עזבו את המושבה, החריבו הכנופיות את מוסדותיה. היה זה עם נפילת תל חי וכפר גלעדי. אולם תושבי מטולה חזרו לבסוף. במלחמת השחרור, הייתה מטולה בחזית מול צבא לבנון הפולש, ומאז עמדה מול המחבלים בשנות קיומה של מדינת ישראל עד ימינו אלה.
עמידתה בגבול הצפוני למרות הטילים, משמשת תהלה "לעַם- תהִלה" (מטולה).
מטולה שוכנת על הר, שלוחה מהר צפיה, שמתרומם מצדה בקצה הרי נפתלי. בצדה עובר נחל עַיון, שמקורו בלבנון. הוא יורד באפיק עמוק לכוון עמק החולה. גם הוא מצטרף למקורות הירדן הצפוניים. ניתן להתחיל מסלול מהגבול עם לבנון (כאשר המצב מאפשר זאת), שם יש חורשה יפה וכניסה לנחל לאורך בית הקברות העתיק (כהנים היזהרו, הירידה בסמוך לקבר על שפת המצוק). המפל הראשון, "מפל הטחנה" - שרידי טחנת הקמח שפעלה באזור בתחילת הישוב. בהמשך, "מפל התנור", שנראה כטאבון ענק. שיא הזרימה והפריחה בסוף החורף, תחילת אביב, ואחר כך שואבים את מימיו. טיול יפיפיה של שעתיים שלוש.
 
אתנךת"א / הרב שלמה סוקניק
לכו ונעלה אל הר ה'
כבר בראש חזונו המרומם של הנביא ישעיה בן אמוץ, מעמיד הוא מול פנינו את התכלית והייעוד של כל הימים, את המגמה אליהם מכוונים הימים, ואת השלמות הצפונה בהם, ועתידה להופיע בהימשכם. כך פותח פרק ב בנבואתו: "הַדָּבָר אֲשֶׁר חָזָה יְשַׁעְיָהוּ בֶּן אָמוֹץ עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם: וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם" (ישעיה ב, א-ב).
מתברר לנו בדבריו, כי יהודה וירושלים, עומדים במרכז התכלית העתידה, והר בית ה' בכונניותו המלאה, בהתנשאותו והתרוממותו מסדרי טבע המציאות כלפי העל טבעי, האלוקי והמרומם, הוא המושך ומכוון אליו את כל האנושות. כל הגויים וכל התרבויות פונים כלפיו, כי ממנו להם חיים רוחניים וממשיים, העתידים לפרנסם ולהחיותם ולכוון את עתידותם, ולמלא בתוכן את ממשות מציאותם. כ'נהר' הזורם בקלילות חופשית, כך נדמית פניית הגויים אל הר ה'.
"וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱלֹקֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם" (ישעיה ב, ג). לא הדרכה והסברה עומדים במרכז ההתעוררות של הגויים ממרחק אל הר ה' - מעצמם ומתוכם מתעוררים העמים להפנות פניהם אל בית אלוקינו, לצמוא ולבקש את חייהם ממקורינו שלנו. הניסים הנפלאים הנסוכים במציאות הטיבעית עצמה, הרוממה והעליונה, אשר בטבעם העליון של ישראל על פי הדרכת התורה ודבר ה' החי בקרבם, בהלכה ובאגדה, באהבה ובאמונה, הם היוצאים ומאירים מירושלים ומושכים אחריהם את הליכת הגויים, קימתם ועלייתם, אל הר ה' ובית אלוקי יעקב.
"וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה" (ישעיה ב, ד) תשובת העמים, פנייתם אל הר ה' ועלייתם לירושלים, אינה מביאה עמה סליחה ותרנית ופשרנית, ולא סבלנות חלשה ושוכחת, להפך, אחרית הימים ותכליתם עת משפט היא לעמים, בירור עמוק נעשה עמם, בינם לבין עצמם ובינם לבנינו, בירור הכולל העמקה ותיקון, תשובה ועליה. תיקון שורשי ועמוק שכזה, מעמיד כמנצח את תכונות חייו של יעקב - "וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם ישֵׁב אֹהָלִים" (בראשית כה, כז), את האמת והתמימות שהן עצמיות חייו ועיקרם, כמו גם חותם אלוקי יעקב - "תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב" (מיכה ז, כ). הכל לעומת תכונות חייו של עשו אחיו, "אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה" (בראשית שם, ועיי"ש ברש"י), הצד את הבריות בפיו, שתכונת חייו ועצמיותו רמיה.
את חרב עשו מכתת משיח ישראל לעתיד לבוא, באחרית הימים, ואת חניתותיו מעקרת הצלחת ישראל בניינם וגאולתם, ובמקומם כח תפילתו של יעקב עולה, ובית תפילתו מתרומם ומנצח. הכרה נבואית זו של האחרית בראשית, היא המחזקת ונותנת כח לנביא לפנות אל ישראל מיד, ולהדריכם למעשה "בֵּית יַעֲקֹב לְכוּ וְנֵלְכָה בְּאוֹר ה'" (ישעיה ב, ה).
 
קדושה בינו לבינה / הרב אילן צפורי
עיינתי במחקר רציני אשר חקר את דעותיהן והלך רוחן של בחורות רווקות מבוגרות, שאמנם חיפשו את החתן המיוחל וקיוו להתחתן ולהתחיל את חייהן באושר, ובשמחה, אך הזמן עשה את שלו השנים עברו והן עדיין רווקות, מביטות על העבר ומחפשות פתח לעתיד טוב יותר. רובן רצו ליצור קשר עם בן אדם שהוא טוב להם, ולא להתחתן עם "סתם אחד בכדי להתחתן". הן דאגו שלא להיכנס ליחסים לא בטוחים, מתוך ש"נכוו" מחופתן של חברותיהן שבעיניהן התחתנו רק כי צריך להתחתן. היו להן דרישות גבוהות מהנישואין וכך איבדו את המוטיבציה להתחתן והעדיפו להישאר לבד. אחת מעידה שהסתכלה על כל הפרטים בבן הזוג וציפתה שיהיו מושלמים. אחת מסבירה שהיא התרגלה: "בתחילה, השנים של הרווקות גרמו לי לדיכאון, לאחר מכן הן גרמו לי לפתח את העצמיות שלי ואת היכולת לבטא אותה". אחת פחדה: "כאשר חשבתי להתחתן עם אחד האנשים שיצאו איתי, לפתע הרגשתי לחוצה, למרות שהוא היה בן אדם נפלא וברמה גבוהה ביכולותיו ובלימודיו - פחדתי מהחתונה עצמה ומהאחריות הבאה איתה". בעיני אחת מהן חיי הנישואין נראו כמעמסה. לבחורה אחרת היו סטנדרטים מאוד גבוהים לגבי ציפיותיה מהבעל, והיא סמכה על הקב"ה שאם תתפלל ותאמין מספיק, היא תקבל את הבעל המושלם. היו בחורות שנפגעו מיציאות קודמות, שבהן הגברים התייחסו אליהן כאל גוש בשר (הסתכלו עליהן בצורה לא צנועה, ואף ניסו לגעת בהן). בחורה אחת העידה שהיא מאוד ביקורתית לגבי עצמה, וכך גם לסובבים אותה. לכן היא מפחדת לחשוף את עצמיותה שמא תגלה שאין לה עצמיות. אחת הסבירה שמציאת בחור זהו סוג של מוות: "פרידה מהבחור הדמיוני איתו שאפתי להתחתן". אחת חששה מיתר תשומת הלב שדורש הבעל, דבר שאיננה יכולה לספק, מבלי לפגוע בחופש שלה...
מה נאמר ומה נצטדק? בעבר כאשר נטל מציאת הזיווג היה מוטל על ההורים, לא היו (בדרך כלל) רווקות. האם כל הכלות היו מאושרות? אינני יודע (האושר הוא עניין סובייקטיבי), אך עתה כאשר נטל מציאת הזיווג הוא על הבחורים והבחורות, יתכן שהכדור דווקא במגרש של המחנכים והמחנכות, ועליהם לתת מענה לבעיה האמיתית. השתנתה הגישה ולא נוצרה שיטה או הדרכה המתאימה לה. רק הצגנו כאן את הבעיה, משום שישנה תועלת בעצם ידיעת הסיבות, שלפעמים לא היו ברורות לבחורות עצמן, ו"נדלו" מהן על ידי שיטה פסיכולוגית מיוחדת. ננסה בפעם הבאה לחשוב על כיוונים לפתרונות. (גם לא דברנו עדיין על נקודת המבט של הרווקים).
 
כל עצה ורעיון יתקבלו בברכה
אילן צפורי
 
בהמשך הדרך / אורי פרידמן
אמרות חסידים
זהירות בדרכים
על שלושה דברים נאמר "יהרג ואל יעבור": שפיכות דמים, עבודה זרה וגילוי עריות, אבל כשאתה עובר את הכביש יעבור ואל יהרג. (בשם הרב יחזקאל אברמסקי)
 
רגע של עברית
"חמין" לשבת
גם לאחר אלפיים שנות גלות לא שינו ישראל את תבשילם בשבת - הלא הוא החמין. בסגולות רבות אופיין החמין ואפשר אפילו להוסיף לו עוד סגולה אחת והיא איחוד קהילות ישראל השונות, כיצד הדבר בא לביטוי?
החמין מופיע לראשונה בלשונם של חז"ל במשמעות "מים חמים" כאשר חמין (=חמים) היא מילת הריבוי ל"חם". עם הזמן מושג זה התפשט לרוב קהילות ישראל כתבשיל הכולל בשר, תפוחי אדמה, שעועית ועוד, המיועד לסעודת שבת.
חלק מעדות המזרח קוראים לחמין "סחינה" ואין זה פלא שהרי פירוש המילה "סח'ן" בערבית היא חם. (ובאותו עניין - מי שמבקר באתר הסחנה, גן השלושה, יבין עכשיו למה שמו הסחנה – בגלל מעיין חם שקיים באזור).
גם עדות אשכנז המשיכו את המסורת - החמין קרוי בפיהם "צ'ולנט" וגם הוא משמר את הפירוש העתיק. מוצא המילה מצירוף מילים מהשפה הצרפתית: CHAUD = חם, LENT = לאט.
והרי סגולתו של החמין - תבשיל פשוט השומר על ה"חום" בעם ישראל, ועניינו הוא דווקא להיות חם, כדי להוציא מדעת הקראים שעל פיהם אסור לאכול משהו חם בשבת.
 
טיפים לבוגרי צבא /שירות לאומי
זכויות העובד - חלק ראשון
שכר מינימום - שכר המינימום לשעת עבודה עומד כיום על 19.28.
מועד תשלום השכר - על המעביד לשלם את השכר לא יאוחר מה - 9 לחודש (עבור החודש הקודם).
החזר הוצאות נסיעות - אם העובד משלם עבור הוצאות נסיעה לעבודה, חייב המעביד בהחזרם עד לסכום מקסימלי של 21.60 ש"ח ליום (מתעדכן פעם בשנה), או עבור כרטיס "חופשי-חודשי". לא ניתן לחלק את סכום כרטיס "חופשי-חודשי"במספר ימי העבודה. עובד זכאי לקבל את מלוא הסכום עבור ה"חופשי-חודשי"או תעריף רגיל לכל יום.
שעות נוספות - שעה נוספת היא כל שעת עבודה לאחר 8 שעות - כשעובדים שישה ימים בשבוע, או כל שעת עבודה לאחר 9 שעות - בחמישה ימים בשבוע. שעות נוספות מחשבים לפי מספר השעות באותו יום (ולא מקזזים בשעות ימים אחרים). תשלום: שעתיים ראשונות - תוספת 25%, מעל השעתיים הראשונות - תוספת 50%.
משמרת לילה - אם לפחות שעתיים מהמשמרת הן בין 10 בלילה ל- 6 בבוקר, יום העבודה הוא בן 7 שעות. כל שעה מעבר לכך נחשבת נוספת.
המשך בגיליון הבא...
חבר'ה שאכפת להם!
השבת, פרשת דברים יופיעו בעלוני השבת מאמרים בנושא
סרבנות הגט. נשמח שגם אתם תשאלו את רבותיכם לדעתם. אנו
קבוצה של תלמידי ישיבות ומדרשות שעוסקים בנושא, ונשמח
לכל פניה, הצעה, הצטרפות, וכו'. בתודה מראש, עלי ומיכאל.
siachget@gmail.com

 

נבנה ע"י מערכת בניית אתרים של yeshiva.org.il                      שאל את הרב | לוח שנה | כניסת שבת  |  יציאת שבת