דף הבית >> עלון דרך אמונה >> עלון מס' 37
עלון דרך אמונה 37
הרע שבעולם
הרב אבינר
הרע בעולם
אחד שאל למה הקדוש-ברוך-הוא אינו מחריב את העולם הזה ובונה עולם חדש, טוב יותר, שהרי בעולם הזה יש המון רוע, מלחמות ושחיתות?
העולם שלנו הוא עולם ההולך ומשתכלל קמעה קמעה. כאשר יצאו רבי שמעון בר-יוחאי ובנו רבי אלעזר מן המערה, ראו שאנשים שקועים בתוך החול במקום לעסוק בתוכן הפנימי של החיים – "מניחים חיי עולם ועוסקין בחיי שעה", שזהו המקור לכל צרה ולכל עוולה. ואז "כל מקום שהיו נותנים בו את עיניהם, נשרף מיד". הם ביטלו במחשבתם את ערכו של אותו עולם וביקשו שהוא ייחרב כליל כדי לפנות מקום לעולם טוב יותר. "יצתה בת קול ואמרה להם: להחריב את עולמי יצאתם? חזרו למערתכם" (שבת לג ב) – אתם שוללים את זה העולם, ותובעים שיוחלף בעולם אחר. עקרונית, הינכם צודקים, שזה העולם אינו בתכלית השלמות, אך זהו "עולמי". אני מעוניין בו, אוהב אותו ומעוניין שיתנהל בדרך זו של קמעה קמעה.
גם שאלו למה הקב"ה לא ברא עולם ש"כל הזמן כיף בו"? העולם לא נברא כדי שיהיה "כיף". העולם הזה אינו לונה פארק, וריבונו של עולם אינו מנהל לונה פארק שמתחייב לדאוג לכך שנבלה בנעימים כל הזמן - אנחנו בעולם של עבודה. "אדם לעמל יולד", כמו שמסביר הרמח"ל בספר 'מסילת ישרים' בהקדמה ובעוד כמה פעמים, ובכלל - ראוי ללמוד ספר זה מראש עד סוף עשרות ומאות פעמים, כי הוא ספר גאוני וענק שנכתב ברוח הקודש ומאיר את כל הבעיות באמונה ובעבודת ד'. אנו בעולם של עבודה, ולכן השאלה אינה במקומה, כמו חייל שאם ישאל את מפקדו בצבא, למה אין לו כיף כל רגע - ייחשב למשוגע, שכן הוא נמצא בצבא למטרה מסויימת. כך ריבונו-של-עולם ברא את העולם לשם מטרה עליונה נשגבה, ועשה לנו חסד גדול בכך שרתם אותנו למלאכה אדירה זו.
לא צריך לפחד מהרע שבעולם. אין דבר כזה "דבר רע" שאי-אפשר להתמודד איתו. אין הקדוש-ברוך-הוא שולח לאדם דבר שאי אפשר לעמוד בו. כל מה שקורה לאדם הוא על-פי סדר ההנהגה האלוהית, כדי לתת לו אפשרות לעבוד את ד', וזה אושרו העליון של האדם. מי שאומר שהכל רע, הוא כפוי טובה. הרמב"ם ב'מורה נבוכים' (ג, יב) מוכיח באריכות שהאימרה הזאת שכמעט הכל רע, היא כפיות טובה נוראה, עיוורון נורא. כמובן, מי שרע לו עתה, יש לו נטייה להשחיר הכל, אך האמת היא שהרוב טוב. הרמב"ם מציג חלוקה משולשת: א. פגעי טבע: רוב האנשים אינם חולים או נפגעים ברעידת אדמה או שיטפון; ב. פגעי הזולת: רוב האנשים אינם נרצחים, נשדדים או אפילו נעלבים יום יום; מלבד מלחמות עם שלל תופעות הלוואי שלהן, שהן באמת נוראות. אך גם בזה אין להגזים ורוב המדינות ברוב הזמנים אינן במצב מלחמה; ג. צרות שאדם מסב לעצמו: אדם שמנהל אורח חיים לא בריא ואחר-כך סובל, או שמקנא בזולת, ובמקום ליהנות ממה שיש לו, מתייסר בגלל מה שאין לו.
ודאי יש גם מיעוט של רע, העלול להסב סבל רב למי שנפגע ממנוֿ - הנתונים הסטטיסטיים אינם מצילים אותו. עולמנו הוא עולם של עמל ומאבקים, אך הוא טוב.
את האמונה שעולמנו כולו טוב - לא אנו המצאנו, היא כתובה בתורה: "וירא אלוהים כי טוב", "כי טוב", "טוב מאוד". כך כתבו רבותינו הראשונים שריבונו-של-עולם ברא את העולם, כי מדרך הטוב להיטיב. ריבונו-של-עולם הטוב והמיטיב, סידר כמעט את כל התוהו ובוהו אך השאיר לנו קצת, כדי שניאבק, נתאמץ ונגיע למדרגות אמיתיות של מוסריות ודבקות אלוקית. גם מעט הרע הוא לטוב, ובעזרת מעט הרע, הטוב הופך לטוב מאוד.
 
הרב רונצקי
"מי האיש הירא ורך הלבב"
לוחמי פלוגת הסיור נמו את שנתם.
זקוקים היו למנוחה זו, טרם יציאתם באשמורת הבוקר לקרב קשה.
מבטו של תמיר המ"פ, חלף על פני חייליו ארז הקשר ממעגן מיכאל, בסמוך לו ולַדִי, שעלה זה מכבר מרוסיה ולידו הלל מסוסיא לפתע הצטלבו עיניו במבטו של יורם, נווט החוד של הפלוגה.
"מדוע עדיין איננו ישן", חשב תמיר, "אנו צריכים אותו ער לחלוטין מחר בבוקר".
בעודו מתבונן, שם לב תמיר שגופו של יורם נע הנה והנה בתנוכה מתוחה - "מה קורה שם" שאל המ"פ את עצמו, "אני חייב לברר זאת”…
בשיחה בין השניים התברר, שיורם, מטובי חיילי הפלוגה, חשש מאוד מהמבצע הקרב ובא, גופו רעד בעת שדבר עם מפקדו, ומבטו המפוזר לא בישר טובות.
"מה אעשה", חשב תמיר, "לוותר עליו קשה, שהרי הוא נווט החוד, ומאידך, לצרפו לכוח? הרי פחדיו עלולים לפגוע בכשירותו ואף להשפיע על חבריו. אתייעץ עם אלישיב רב היחידה", גמלה ההחלטה בלבו. ואכן כך עשה, ניגש לאוהל הסיירים שם ישן הרב, העירו ושאל לדעתו.
הרב אלישיב שהיה בעצמו לוחם ביחידה קודם שהוכשר לרבנות ענה כך: "תשובה לשאלתך נמצאת בפרשת שופטים, הסכת ושמע את דבר התורה: 'מי האיש הירא ורך הלבב, ילך וישוב לביתו ולא ימס את לבב אחיו כלבבו'. ממש פשט של תורתנו, אסור שלוחם שאינו מצליח להתגבר על אימתו ועלול להדביק את חבריו בפחדיו, יצא לקרב! שהרי עלול שכרנו לצאת בהפסדנו, הרווחנו אולי לוחם, אך פגענו קשות ברוח הלחימה, דבר העלול למוטט את המערכה כולה.
 
מסר גבוה במתח נמוך / הרב אילן צפורי
הפיכת הרע לטוב
-          אני לא מבין למה העולם הזה בנוי על הרע, אותו פוגשים בכל מקום ובכל עניין? למה לא נברא עולם טוב, בו אפשר להתעלות ולהנות ללא פחד?
-          אתה חושב אולי שהמצאת את השאלה הזאת?
-          לא, אבל עדיין לא מצאתי לה תשובה מספקת.
-          תראה, אני לא בטוח שתקבל ממני תשובה מספקת, אבל אפשר לנסות להתקרב לעניין.
-          בא נשמע.
-          לפי ספרי פנימיות התורה, האדם הראשון נברא באופן שאין בו רע, אבל לאחר החטא נכללו והתערבו בו גם כוחות הטומאה והרע, וממילא נתערבו גם בכל העולמות, וזהו עניין "עץ הדעת טוב ורע…”
-          לא הבנתי.
-          יש לרע תפקיד יסודי בעניין התעלות האדם, לאחר החטא. הוא הכרחי למערכת הבחירה החופשית. האדם צריך להתעלות להבנה שאף על פי שהקדוש-ברוך-הוא הניח לרע מקום כל כך מרכזי בעולמו, עם כל זה, סוף סוף הכל צריך לבא לממשלת הטוב היחידית. בקיצור צריך הכל להפוך לטוב.
-          עדיין לא ברור לי למה ה' מאפשר את קיומם של אנשים רעים ואוייבים לישראל ונותן להם יד חופשית לפגוע בנו.
-          אני מסביר לך שהאדם ירד לדרגה שהרע נהפך לחלק מאישיותו, וגם כל המציאות נהפכה להיות מורכבת מטוב ורע. זו הדרך שבה בחר ה' כדי שאדם יצטרך להתמודד עם הרע, עם הרע שבתוך אישיותו קודם כל! הרע הקרוב הזה מחייב להשיב מלחמה שערה. גם בכל נקודה בעולם, הרע יכול לגבור על הטוב, אם האדם בוחר בכך. ה' ברא את האש למשל, ואפשר להרוג איתה או להחיות איתה, הכל תלוי בבחירת האדם.
-          בסדר, אז אני אשאל אותך למה האנושות תמיד בוחרת ברע ולא בטוב?
-          אתה צודק שחלק מבני האדם, אף חלק גדול מהם, ואומות שלמות בוחרים ברע באופן אידיאולוגי, דתי או פוליטי. אך בתוך כל הרוע הזה, ישנה נקודת אור שלפעמים היא מאוד חלשה, אך בזכותה העולם ממשיך להתקיים - זהו עם ישראל שמכיר את הטוב.
-          הוא מכיר אמנם את הטוב, אך העולם נשאר הרע!
-          הרוע שבעולם מאמץ את הטוב הזה שבישראל, שפשוט מרגיש אז צורך להתגבר ולשטוף את עומק הטוב כאשר הוא מזהה את עומק הרע. ועל פי זה דווקא כאשר הרוע מתגבר בעולם, ישנה אפשרות להשיג את הטוב במימדו העליון ביותר על ידי התעצמותו כנגד הרע. כשבני ישראל רואים את הרע, הם מתקוממים נגדו ומשכללים את הטוב שבהם. ואז בסופו של דבר הטוב העצום הזה יתפרץ וישפיע על העולם כולו.
-          אתה מדבר על עם ישראל כאילו שיש לו מונופול על הטוב!
-          תראה, יש סיבה לכך, משום שקשה מאוד בעולם הזה לזהות את עומק הטוב ואת עומק הרע.
-          ואז מה?
-          לפעמים יש שהרע הוא רע חיצוני והוא ספוג טוב עצמי, ולהיפך, לפעמים הטוב הוא רק טוב שיטחי וחיצוני אבל ספוג ברע עצמי.
-          ואז מה?
-          ואז צריך להבין שלולא התורה שהונחלה לעם ישראל, אי אפשר באמת לפעול למען השגת הטוב בעולם, משום שרק על ידי התורה ניתן להכיר את עצם הטוב ואת עצם הרע. רק על ידי התורה ניתן להפוך את הרע לטוב. ועד שנצליח צריך להבין שלרע הקיים יש תפקיד ואיננו הפקרות וחוסר שליטה של ה' ח"ו, אלא הוא בא כדי לעודד אותנו להתעלות לעליונות הטוב. ההרגשה הנפלאה ביותר היא זו של תיקון הרע שבאישיות והרע שבעולם. העולם מחכה לישראל שיעמוד במשימתו העליונה של הפיכת הרע לטוב.
 
שו"ת בודרי צבא / הרב דוד ספרלינג
קריאת שמע על המיטה
שאלה : אחרי יום עבודה ארוך, יש לי בעיה להגיד את כל קריאת שמע על המיטה. וגם בימים שיש לי כוח, אז אני מפחד לומר, מפני שאני יודע שאסור לדבר אחר כך. בקיצור – או שאני ערני, ולא אומר מפני שאולי יהיה לי עוד שיחה בטלפון, או שאני כבר כל כך עייף שאין לי כוח בכלל. מה יש לעשות?
תשובה: אדם שבאמת אין לו כוח לומר את כל קריאת שמע על המיטה כפי שמודפס בסידור, יש לו לומר את העיקר, שהוא הפרק הראשון של "שמע", ואת ברכת "המפיל", ובזה הוא יוצא ידי חובתו. וגם אדם שמכיר את עצמו ויודע שמתוך שהנוסח של קריאת שמע על המיטה ארוך, והרבה פעמים מתעצל לאומרו (או שאומר אותו ב"ריצה" כזו שאין בה כוונה כלל), עדיף לומר את מינימום ולאט לאט, להתגבר ולהוסיף קטעים - "תפסת מרובה לא תפסת", ו"טוב מעט תחנונים בכוונה, מהרבות בלא כוונה".
בעניין ההפסק בין הברכה לשינה, צריך לדעת שקיימת מחלוקת גדולה בין הפוסקים האם ברכת המפיל היא כמו ברכת הנהנין, שמברכים על פעולת השינה, או שהיא ברכת השבח שתיקנו על מנהגו של העולם, בדומה לברכות השחר. אם זו ברכה על השינה, יש להיזהר מאוד שלא להפסיק בין הברכה לשינה, וגם יש שנזהרים מלברך אם יש חשש שלא ילכו לישון. אבל אם זו ברכה על מנהגו של העולם, אפשר לברך בכל מקרה, כמו שמברכים בבוקר "הנותן ליעף כוח" גם אם עייפים מאוד. לשיטה זו, לא צריך לחוש כל כך לעניין של "הפסק" בין הברכה לשינה. ולמרות שהמשנה ברורה ועוד פוסקים החמירו בזה, כמה גדולים בדור שלנו מקילים בזה, כמו ה"ציץ אליעזר" (ז, כז), והרב עובדיה יוסף (עיין ילקוט יוסף, חלק ג, ס' רלט).
עצתי היא, ללמוד את ברכת המפיל והפרק הראשון של קריאת שמע בעל פה, ואז לנהוג כך: ברגע שמתכוננים להיכנס למטה, אומרים את כל שאר החלקים של הנוסח, חוץ מקריאת שמע עצמה והברכה - אפילו אם מתכוונים לקרוא במיטה, או לדבר בטלפון וכו' עוד הרבה זמן. וברגע שסוגרים את האור או שמרגישים שהולכים להירדם – שוכבים על הצד, ואומרים את הברכה והפרק הראשון של שמע (לפי הסדר שהאדם רגיל בו - ק"ש לפני הברכה או לאחריה). ואין לחשוש שאולי נצטרך לדבר עוד, או לשתות וכו', שהרי אז יש לסמוך על הדעות שמתירים הפסק אחרי הברכה - ועדיף לסמוך על דעתם מלבטל את המצווה לגמרי.
יש עדות שאינם מברכים המפיל בשם ומלכות כלל, או שאינם מברכים אחר חצות. למרות שרוב הפוסקים לא סוברים כך (וודאי לא רוב הפוסקים האשכנזים), מי שנוהג כך, אינו צריך לחשוש להפסק אחרי הברכה. אבל לכל הדעות יש להשתדל להירדם מתוך דברי תורה, ולכן גם בכל מקרה שמפסיקים בדיבור וכו', יש לחזור לפחות על פסוק אחד לפני השינה. וכמובן שעדיף לנהוג כעיקר הדין ולומר את כל הנוסח שתקנו חז"ל.
 
דרך ארץ נחלה / הרב ישי פלסר
אריה שואג בתל-חי ושאגתו מהדהדת בחולדה!
הרוגי תל-חי נקברו במעלה ההר, ועל קברם אנדרטת האריה השואג שחזה בשבועות אלו בקורבנות הנוספים שהרוו בדמם את אדמת הגליל. לזכרם של שמונת הרוגי תל-חי הוקמה העיר קרית-שמונה מיד לאחר קום המדינה, ומאז לא פסקה כמעט מסירות נפשם של תושביה.
יום ב' בשבוע, י"א באדר תר"פ, אותו יום בבוקר היה טרומפלדור בכפר גלעדי. בשעת ארוחת הבוקר, נשמעו יריות. הודיעו שהערבים מתנפלים על תל-חי. תשעה אנשים וטרומפלדור בראשם, חשו תכף לשם ב"שרשרת". בתל-חי מצאו את הבית מוקף ערבים בדואים הכל בִּישֵר רַעות בא מחלסה קמיל אפנדי עם בן דודו ועם שלושה "אופיצרים" (קצינים) והמון ערבים רגלים, כולם חמושים הם טענו שהיהודים נתנו יד לצרפתים. הם דרשו להיכנס לראות אם יש צרפתים גם הפעם הרשה להם טרומפלדור להיכנס ולראות. קמיל אפנדי וארבעת חבריו שהיו עמו, עברו, בלִוְיַת טרומפלדור את כל החדרים שבבית למטה, עלו למעלה לעליה שם היו דבורה דראכלר, שרה צ'יזיק, מונטר, שארף וקנייבסקי. טרומפלדור ירד לשםמה למטה, וברגע זה קראה דבורה מלמעלה: טרומפלדור! הם לקחו ממני את האקדוח! אש! נתן פקודתו טרומפלדור. הייתה חליפת יריות חזקה טרומפלדור מיהר לשער לעצור בעד הערבים המתפרצים. כשלושה מטר מן הדלת הפונה לחצר נפצע: "לעזאזל שניארסון" קרא - "קיבלתי כדור, אתה המפקד". הוא התאמץ. וניסה ללכת ונפצע שוב הוא שכב בשקט. ביקש שיכניסו לבטן את המעיים שיצאו, וכשאיש לא מצא בלבו עוז לעשות זאת העיר: אין דבר, רחצו את הידיים ואני אראה לכם איך להכניס". בקרירות רוח הביט על הידיים המכניסות מעיו, וחובשות אותו במגבת. "אלה הם רגעי האחרונים" - אמר - "מסרו להם שיעמדו עד הרגע האחרון לשם כבוד העם". ודרש שהמפקד יבוא אליו פעם בפעם ויודיע לו מה נשמע. על הרוגים ופצועים לא שאל. העיקר היה, אם העומדים ליד החלונות עומדים היטב! לפני שהוציא את נשמתו, בין תל-חי לכפר גלעדי, כשפינו אותו, הספיק לומר: "טוב למות בעד ארצנו". כך כתב ברנר מפי עדים שהיו בקרב.
שרה צ'יזיק מהנופלות בתל-חי התעקשה להישאר בתל-חי, שם נקבעה לה עמדה בחדר העליון בו מצאה את מותה לצד חבריה. שלושה ימים לאחר אותו י"א באדר, כתב אחיה אפרים ממנחמיה: שרה אחותינו איננה כבר איתנו נהרגה בתל-חי עם עוד גיבורים יהיה זכרה ברוך לנו, בתור גיבורה. חלילה לנו להתאבל ולהאשים מישהו באובדן אחותינו, כי אל לכם לשכוח שבמאה ה20- הננו כעת. במאה שרק בדם אחינו ואחיותינו נרכוש לנו את הארץ! המצב דורש שנהיה כולנו מוכנים ומזומנים לקבל את אויבינו והננו מוכנים למלאות את מקום הנופלים בלב נכון ובטוח הקריבה את עצמה. יהי זכרה ברוך, ולא לבייש אותה, נעשה גם אנו כך בשעת הצורך"
אפריים צ'יזיק התנדב להגן על חולדה המבודדת והמכותרת במאורעות תרפ"ט, תשע שנים לאחר מות אחותו. ערביי הסביבה התנפלו על חולדה, אפריים פקד על אנשיו להתבצר בבניין הגבוה העומד עד היום ביער הרצל בחולדה. כשלבסוף ניסה גם הוא לדלג למבנה, קיבל כדור. הערבים שרפו את גופתו ורק לאחר שמונה ימים התיר הקצין הבריטי לקוברו בחטף. על קברו ניצבת עד היום אנדרטת לוחמי חולדה.
בעקבות הסיפור ניתן לסייר ביער חולדה ושם בית הרצל, בתוך היער בסמוך לאנדרטת הגבורה. במקום ניתן לחזות בחזיון אור קולי על הישוב שלא הוקם מחדש, ותצוגה על ביקורו של הרצל בארץ ישראל בשנת תרנ"ח - למרות שלא היה בבית זה מימיו (הביקור חינם).
אם אתם בצפון, היכנסו לחצר תל-חי (בתשלום), ומשם העפילו לאנדרטה ליד כפר-גלעדי. בכפר-גלעדי ישנו מוזיאון לתולדות ארגון "השומר", ובו חזיון שגם הוא מספר את סיפור הנקודות בצפון שבזכותן הוסט הגבול צפונה.
 
אתנךת"א / הרב שלמה סוקניק
דרך רשעים צלחה
ירמיהו הוא הנביא המלווה את חורבן בית ראשון, הוא חושף ומוכיח את ישראל על חטאיהם ומגלה את סיבות החורבן. נבואתו הבהירה והנוקבת יסוד היא בתשובת ישראל לעתיד לבוא ובהכנת תקומת בנין המקדש. בתוככי דבריו מוצאים אנו פרשה קטנה העוסקת בשאלה הניצחית של הרע בעולם "צַדִּיק אַתָּה ה' כִּי אָרִיב אֵלֶיךָ אַךְ מִשְׁפָּטִים אֲדַבֵּר אוֹתָךְ מַדּוּעַ דֶּרֶךְ רְשָׁעִים צָלֵחָה שָׁלוּ כָּל בֹּגְדֵי בָגֶד" (ירמיה יב, א).
כאשר התברר לנביא ע"י ה' בנבואה, הצלחת נבוכדנצר הרשע להחריב את ישראל, וכאשר חש וראה כיצד מצליחים אויביו ונביאי השקר להשלות ליבה של האומה בדבריהם, ודברי ה' אשר בפי ירמיה מבוזים ונידחים, העמיד הנביא בכל חריפותה את שאלת תפקיד הרע שבעולם והצלחת הרשעה. אומנם בענוה כלפי שמיא, ובלשון עדינה, אבל בחריפות צועקת ונוקבת: "נְטַעְתָּם גַּם שֹׁרָשׁוּ יֵלְכוּ גַּם עָשׂוּ פֶרִי קָרוֹב אַתָּה בְּפִיהֶם וְרָחוֹק מִכִּלְיוֹתֵיהֶם" (שם, ב).
הצלחת הרשעים וגבורת הרע, ניכר בהם שמה' היתה להם זאת. גם דברי הנבואה מוכיחים שלא מעצמם ומכוחם הצליחו, אלא מקור הצלחת הרע והרשע, התפשטותו ושלטונו, מכח עוצמה אלוקית שניתנה להם - ועל זה גדלה התמיהה, ולמראה הדבר נחלש כוח הצדיק וכח הטוב. נדמה הוא בעיניו ובדעתו שייטב הדבר לו היה נחלש ואפילו נעלם כח הרע, נשחט ונהוג כצאן לטבח, והיה ניתן לטוב ולצדיק שלטון לבדו - "וְאַתָּה ה' יְדַעְתָּנִי תִּרְאֵנִי וּבָחַנְתָּ לִבִּי אִתָּךְ הַתִּקֵם כְּצֹאן לְטִבְחָה וְהַקְדִּשֵׁם לְיוֹם הֲרֵגָה" (שם, ג).
לעומת הרע אשר יופיו חיצוני, והוא כולו רקוב מתוכו וריקן, הרי שהנביא מייצג את האמת האלוקית והטוב אשר נבחן בהיותו ישר בתוכו ושלם בפנימיותו, כמו גם בחיצוניותו. לכן היה ראוי לגלות ולחשוף את השקר והתרמית שברע, להסיר את מסכת השקר מפניו ועל ידי כך לבטלו ולהסירו מהעולם. מסיים הנביא קושייתו: "עַד מָתַי תֶּאֱבַל הָאָרֶץ וְעֵשֶׂב כָּל הַשָּׂדֶה יִיבָשׁ" (שם, ד. ועיי"ש ברש"י).
ומכאן באה תשובת ה' אליו המבררת ומלמדת אותנו את תפקיד הרע בעולם, ואת הסבלנות וההבנה הנדרשים מאתנו למציאותו של הרע והצלחתו: "מֵרָעַת ישְׁבֵי בָהּ סָפְתָה בְהֵמוֹת וָעוֹף כִּי אָמְרוּ לֹא יִרְאֶה אֶת אַחֲרִיתֵנוּ. כִּי אֶת רַגְלִים רַצְתָּה וַיַּלְאוּךָ וְאֵיךְ תְּתַחֲרֶה אֶת הַסּוּסִים וּבְאֶרֶץ שָׁלוֹם אַתָּה בוֹטֵחַ וְאֵיךְ תַּעֲשֶׂה בִּגְאוֹן הַיַּרְדֵּן" (שם, ד-ה).
הרע הוא התגלות של החולשה האנושית, של חוסר היכולת להתמודד ולנצח, והרעה הזו הבאה מתוככי האדם, היא סיבת כשלון הטוב וחולשתו האנושית. עומק של מחשבה אלוקית ועצת ה' מרחוק יש כאן, להוציא אל הפועל את הטוב היותר שלם ויותר עמוק. כאשר מתבונן האדם בהצלחת הרע וטובתו, צריך הוא לדעת בליבו שאם נחשבת בליבו הצלחה זמנית זו וגבורה של זמן חולף, כמה גדולה תהיה הטובה כאשר תבוא ממקור הטוב והשלום האמיתי, לעתיד לבוא. יותר מזה, לא על ידי שלום מזוייף של טוב שאינו מתמודד ויושר שאינו נלחם יצמח "גאון הירדן". דוקא ההתמודדות והמלחמה בין טוב ורע מעמקת ומחזקת את שלמות הטוב בעולם. הסוסים בפסוק הם השלמים, הצדיקים ההולכים מהר לעומתם הליכת הרשעים איטית כהולך רגלי בלבד.
תוכחה יש בדברים אלו לנביא, במקום שרואה אתה הצלחת הרע על אף שפלותו וקלקולו, עליך להגביר אמונה ולהגביר טובה, והבירור הנוקב והַמְנַגֵד בין טוב לרע, המלחמה היא שתוליד את הישועה ולא תמימות חלשה שאינה מכירה ברע וברשעותו: "כִּי גַם אַחֶיךָ וּבֵית אָבִיךָ גַּם הֵמָּה בָּגְדוּ בָךְ גַּם הֵמָּה קָרְאוּ אַחֲרֶיךָ מָלֵא אַל תַּאֲמֵן בָּם כִּי יְדַבְּרוּ אֵלֶיךָ טוֹבוֹת" (שם, ו).
הכרת הרע, הצבת עמדה מולו, המלחמה עימו, הם שמבררים את הטוב מעמיקים אותו ומצליחים אותו, רק אחרי התרוממות הרע ושלטונו, רק אז יכול הטוב לבוא למלוא כוחו ועוצמתו, ולנצח את הרע ולקבל שכרו.
 
קדושה בינו לבינה / הרב אילן צפורי
לאחר שהתייחסתי כבר פעמיים (בעלונים הקודמים) לנושא הרווקוֹת, קבלתי מכתב סוער מבחורה שרוצה להפנות את הזרקורים אל הבנים הרווקים. לא מצאתי מחקר מדעי העוסק ברווקים, ולכן נשתמש במכתב של אותה בחורה, אף שלא נוכל להתייחס אליו כמחקר, ונעלה כאן כמה שאלות למחשבה. במכתב כך כתוב: א) בנים דתיים לא מוכנים לצאת עם בחורה דתיה אם היא גדולה מהם בחצי שנה או שנה, גם אם כל שאר הנתונים מתאימים במאת האחוזים. למה? ככה עובדה. ב) בשכבות הגילאים 30-40, הבנות יותר משכילות מהבנים עובדה. ג) בממוצע לכל בן שיוצא עם בחורה יש "בקנה" לפחות עוד 4 מספרי טלפון של בנות פוטנציאליות. אז אם הבחורה לא נראית לו במאת האחוזים או לא מתאימה ל"חלום שלו", הוא פשוט עובר לבחורה הבאה. בנות מתפשרות תמיד יותר מבנים - למה? כי להן אין 4 הצעות ב"קנה", וזה מחייב אותן להתייחס ברצינות, תהומית כמעט, לכל הצעה שרק עולה על הפרק - עובדה. ד) רק במקרה הטוב הבנים טורחים ליצור קשר טלפוני ולידע את הבחורות ש"זה לא מתאים". ברוב הפעמים על הבנות להבין זאת לבד. ה) בנים אינם ממהרים להתחתן כי, וסליחה על הבוטות, בשביל כוס חלב לא ממש צריך פרה שלמה. נכון שמורגשת במכתב מועקה, אך עניינית אלו הן הטענות: הבנים לא מוכנים להתחתן עם בחורות מבוגרות מהם, ואף אם פער הגילאים קטן מאוד - שאלה למחשבה. הבנות יותר משכילות מהבנים כך אומרים (לא בדקתי). מה המשמעות בעניין השידוכים? אולי הרמז הוא שבנים נוהגים ביתר קלות ראש? האם זה נכון? האם הם פזיזים בהחלטותיהם להפסיק את הקשר? הבנים באים לפגישה עם אופציות אחרות (לא בדקתי), האם זה מורה על חוסר נחישות? זה שהבנים לא מודיעים על סוף הקשר (לא בדקתי) - זה בודאי חוסר דרך ארץ, האם זה מתוך חוסר רגישות (שגם מתבטאת מן הסתם בתוך הקשר עצמו)? האם זה נכון שהבנים (וכאן צריך לומר "יש בנים") לא באים לקשר למטרות רציניות אלא של בילוי (או גרוע מזה של זימה)? אלו עיקרי הטענות שנשמעו כאן, ושוב, מבלי להחליט אם הן אכן נכונות (באופן מדעי, שנוכל להגיד "כך הם הבנים"), שווה לשים לב אליהן. אלו טענות שאם הן אכן נכונות, יכולות בהחלט להיות סיבות טובות לכישלון הבנים ולהגעתם לגילאים מבוגרים עד החתונה. למסקנה נאמר, שבלי קשר למדעיוּת הדברים שנאמרו כאן, שווה שכל הבנים יבדקו אם אכן הם נקיים לגמרי מכל האשמות הללו זה בודאי יעזור לזרז את מציאת הזיווג המאושר! ובכל אופן הכדור עתה במגרש הבנים, ואשמח לקבל התייחסות מצדם
 
עיון תפילה / הרב אורי שרקי
ברכת כהנים
ברכת כהנים ניצבת בין ברכת מודים לבין ברכת 'שים שלום' שמסיימת את תפילת שמונה עשרה. מקומה של הברכה במקום הזה, הוא משום שעניינה השלום - "ישם לך שלום", והברכה האחרונה של תפילת שמונה עשרה גם היא עניינה 'שים שלום', שהרי "לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום".
עלינו להתבונן בסִדרהּ של ברכה הזו, במיוחד מפני שהתורה דקדקה בה דקדוק רב, שנאמר: "כֹּה תברכו את בני ישראל אמור להם", שמזה למדו שאסור לשנות את הנוסח של ברכת כהנים. דווקא במילים האלו ובנוסח הזה, יש לברך את בני ישראל.
ובכן הברכה מורכבת משלשה חלקים:
"יְבָרֶכְךָ ה', וְיִשְמְרֶךָ".
"יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ, וִיחֻנֶּך"ָּ.
"יִשָּׂא, ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ, וְיָשֵׂם לְךָ, שָלוֹם".
הברכה הראשונה "יְבָרֶכְךָ ה', וְיִשְמְרֶךָ", נתפרשה ע"י רש"י ז"ל: "יברכך ה'" - שירבו נכסיך. "וישמרך" - שישמור את נכסיך מפני הגנבים". וכאן אנחנו תמהים: וכי זאת הברכה הראשונה שיש לברך את ישראל?! וכי לא היה ראוי יותר לברך את ישראל בברכה רוחנית של לימוד תורה? של קיום מצוות? של השגת ה'? של אהבת ה'? ואילו כאן הכהנים מצטווים ראשית כל לדאוג, כביכול לחשבון הבנק של כל יהודי ויהודי - "ירבו נכסיך"?!
אלא שכאן לימדה אותנו תורה דברים חשובים ביותר. ראשית כל, שהבסיס לכל הברכות כולן, הוא הבסיס הארצי. שלא כפי שמקובל בנצרות ובדתות אחרות, שהקדושה מזדהה דווקא עם עולם רוחני מנותק מן החומר, הרי שהתורה רצתה ללמד אותנו שהיסוד של כל היסודות, של כל שפע הברכות שבא מלמעלה, זה ראשית כל - ההתפשטות והשלמות של העולם החומרי. גם לימדה אותנו כאן התורה מוסר שגם אם אתה דואג למעט בענייני החומר כדי להשיג רוחניות, זאת הנהגה שראויה לך, אך לא כאשר אתה מברך את חברך. אל תחשוש שמא תכשילהו בזה שירבו נכסיו. עליך לדאוג לבריאותו ולשלמות נכסיו, והקב"ה יוסיף עליהם ברכה.
רק אחרי השלמות החומרית והשתכללותה, אנחנו עוברים לתחום השני, שהוא התחום הרוחני: "יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ". "יאר" מלשון אורה, וכבר דרשו חכמים על הפסוק: "ליהודים היתה אורה" - זו תורה. רק אחרי הבסיס הארצי, מגיע התחום של הברכות הרוחניות. כאן חל שינוי גדול. בברכה הראשונה לא נאמרה המילה "פָּנָיו", משום שכל זמן שאדם עסוק אך ורק בשלמות החומרית, אמנם ברכה יש כאן, אבל פני ה' אין כאן. הוא מגיע להארת פנים, רק כאשר הוא עוסק בתורה: "יָאֵר, ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ, וִיחֻנֶּךָּ".
אחרי השלמות הגשמית ב"יְבָרֶכְךָ" והשלמות הרוחנית ב"יָאֵר", אנו עוברים לתחום השלישי שהוא האחדות שבין שני התחומים האלה. בפסוק: "יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ, וְיָשֵׂם לְךָ שָלוֹם". האחדות בין העולם החומרי לעולם הרוחני, מושגת דרך נשמת האדם, שעליה נאמר: "יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ", כי הרי חכמים שאלו במסכת ברכות (כ, ע"ב) איך נאמר על הקב"ה "אֲשֶר לֹא יִשָּא פָנִים וְלֹא יִקַּח שֹחַד" וגם נאמר "יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ"? אלא שנשיאות הפנים איננה מצד המעשים שלנו. מצד המעשים אין הקב"ה נושא פנים, אבל מצד סגולת האדם, מצד סגולת ישראל, מצד הייחוד של נשמתנו, ראויים אנחנו למשוא פנים. דווקא דרך נשמת האדם מתבררת האחדות הגמורה של כל העולמות - של העולם הגשמי והעולם הרוחני, גם יחד.
 
בהמשך הדרך / אורי פרידמן
טיפים לבוגרי צבא ושירות לאומי
זכויות העובד
חלק ג – הפסקת עבודה
פיצויים: זכאים עובדים שהועסקו מעל שנה ופוטרו או שעבודתם הופסקה בשל: הרעת תנאי עבודה (הורדת שכר, היקף משרה, שינוי תפקיד; מצב בריאותי; לאחר לידה, מעבר למרחק יותר מ- 40 ק"מ ממקום העבודה לצורך הצטרפות לבן-זוג המתגורר שם, פטירת מעסיק/עובד. מי שהתריע בפני המעסיק (בכתב) שלא קיבל את זכויותיו לפי חוק). מועד תשלום: עם הפסקת יחסי העבודה. פיצוי על הלנת פיצויי פיטורים: לאחר 15 יום מיום הפיטורים.
פיטורים שלא כדין:   אסור לפטר מי שהיה במילואים או מי שהיה מעורב בנסיון לארגן את העובדים במקום העבודה וכן את מי שתבע את מעסיקו בגין הלנת שכר, בעודו עובד. הסעד הניתן בביה"ד הוא בדרך כלל פיצויים מוגדלים.
הודעה מוקדמת לפיטורים: עובד חודשי -   במהלך שנת עבודתו הראשונה יהיה זכאי להודעה מוקדמת של יום לכל חודש עבודה בששת חודשי עבודתו הראשונים ויומיים וחצי לכל חודש עבודה החל בחודש השביעי לעבודתו עד למקסימום של שלושה שבועות. לאחר שנת עבודה יהיה זכאי להודעה מוקדמת של חודש.
עובד יומי - במהלך שנת עבודתו הראשונה – יום לכל חודש עבודה. לאחר שנת עבודה – שבועיים. במהלך שנת עבודתו השניה - שבועיים ועוד יום נוסף לכל חודשיים עבודה – בשנה זו. במהלך שנת העבודה השלישית – שלושה שבועות ועוד יום נוסף לכל חודשיים עבודה בשנה זו. לאחר שלוש שנות עבודה ואילך - חודש.
תשלום עבור הודעה מוקדמת:  במקרה והמעביד לא קיים את חובת ההודעה המוקדמת יהיה זכאי העובד לפיצוי תמורת הודעה מוקדמת, בגובה הפסד השכר הרגיל עבור תקופת ההודעה המוקמת.
במקרה בו העובד לא קיים את חובת ההודעה המוקדמת, רשאי המעביד לנכות מכל סכום שיגיע לעובד סכום השווה לשכר הרגיל שהיה מקבל עבור תקופת ההודעה המוקדמת שלא עבד בה.
אישור בכתב על הפסקת עבודה: חובה על המעביד לתת לעובד אישור בכתב על מועד התחלה וסיום העבודה. את המכתב יש לתת עד 15 יום מיום העבודה האחרון. אם המעסיק מסרב. ניתן להתלונן במחלקת האכיפה במשרד התמ"ת. אי מתן האישור הינו עבירה פלילית, שדינה קנס מינהלי.
סיפורי חסידים
לא להגזים
ראה רבי ברוך ממז'יבוז' את רבי לוי יצחק מברדיטשוב מתפלל כדרכו בהתלהבות עצומה, רוקד וקופץ ממקום למקום, מתנועע ועושה תנועות משונות. נענה ואמר: 'אילו היה אהרון הכהן הגדול עושה עבודתו בדרך זו בהטבת הנרות והמנורה במשכן היה שופך את השמן ומשבר את המנורה...'
 
ברכות
שפע ברכות לאליהו ודפנה חובב לרגל הנישואין
מזל טוב לאיתן פרידמן עם הגיעו לגיל מצוות
 
לכל תלמידי מרכזי תורה אחרי צבא
בראש חודש אלול הפעילות מתחדשת בע"ה.
היום יותר מתמיד אנו מבינים שהניצחון של האומה תלוי ברוח שתנשב בזרוע.
אם הקול יהיה "קול יעקב" אז ידינו יהיו גם "ידי עשו".
המשימה מוטלת עלינו (מה לעשות) תלמוד תורה כנגד כולם!
 
איפה הם הבחורים ההם?
רב סרן רועי קליין הי"ד , סמג"ד 51 של גולני, מהישוב עלי, היה בעל הדרגה הבכירה בין לוחמיו בבינת ג'בל. בשעת הקרב, הבחין ברימון שהושלך לעבר אנשיו. מאחר ולא ניתן כבר היה להתגונן ולמנוע את פגיעתו הרעה של הרימון, הוא זינק עליו כך שגופו יחסום את מרבית ההדף ואנשיו ינצלו. קורבנו נשא את הפרי המיוחל. חייליו שניצלו סיפרו כי זעק " שמע ישראל" שעה שקפץ על הרימון.
יהי זיכרו ברוך.
 

 

נבנה ע"י מערכת בניית אתרים של yeshiva.org.il                      שאל את הרב | לוח שנה | כניסת שבת  |  יציאת שבת