דף הבית >> עלון דרך אמונה >> עלון מס' 38
עלון דרך אמונה 38
התשובה
הרב אבינר
התשובה
שאלה מפורסמת על רבנו הגדול הרמב"ם - למה לא מנה מצות תשובה, לא ב'ספר המצוות' שלו ולא בספר 'משנה תורה' שלו. יש מרבותינו שהסבירו זאת על-פי מה שהרמב"ם קבע בשורשיו, שאין למנות בין תרי"ג מצוות מצוה כללית (רמב"ם, ספר המצוות שורש רביעי). למשל, ודאי שיש מצוה לקיים את התורה כולה, אבל אין למנות ציווי זה בין תרי"ג מצוות, כיוון שהוא כללי (שם). ודאי שיש מצוה "קדֹשים תהיו" (ויקרא יט ב), אבל הרמב"ם לא מנה מצוה זאת כיוון שזו הדרכה כללית (רמב"ם, שם). כך ניתן לומר שהתשובה היא מצוה כללית (עיין קובץ על יד לגרא"י זסלנסקי א, עמ' צט). הרי אין היא תופסת רגעים מסויימים במשך היום, אלא את כל מהלך חיי האדם, כדברי חז"ל המפורסמים: "שוב יום אחד לפני מיתתך... וכי אדם יודע איזהו יום ימות... וכל שכן ישוב היום, שמא ימות למחר, ונמצא כל ימיו בתשובה" (שבת קנג ע"א, ועיין אבות ב י). אמנם יש מקום לשאול: למה חז"ל לא אמרו באופן ישיר שיש לחזור בתשובה כל יום? אלא שכל אחד מבין שתשובה "יום אחד לפני מיתתך" אינה כתשובה של כל יום. יש לשוב בתשובה כל יום כאילו זהו "יום אחד לפני מיתתך". על-כל-פנים מצות תשובה מתקיימת בכל יום, בכל עת ובכל שעה. היא פעילות אנושית מחשבתית ורוחנית של האדם, אשר עניינה תיקון הקלקולים והתקדמות. לכן היא אינה מצוה פרטית בצד המצוות האחרות, אלא גישה כללית ביחס לכל המצוות כולן: רצון להיות טוב יותר ושלם יותר בהן. לכן לא מנה הרמב"ם את התשובה בתור מצוה, אלא את הווידוי, שהוא פרט מסויים בתוך מהלך התשובה: לומר בפיו לפני ד': "כך וכך עשיתי וברצוני לתקן". אבל ודאי שהתשובה אינה וידוי בלבד.
עניין התשובה הוא מהלך ההתקדמות המתמדת של האדם, לכן אין למנותה בין תרי"ג מצוות. היא התורה בדרך, התורה במהלך מתמיד של התרוממות האדם.
ריבונו-של-עולם לא ברא את העולם-הזה והאדם אשר בתוכו בשביל מצבו העכשווי, אלא בשביל מה שהוא עתיד להיות, ושמראש מקדם הוטמנו בו כל הכוחות הדרושים לעילוי.
זהו רעיון התשובה. היא אינה מצוה פרטית, אלא עניין כללי שחורז את כל מהלך המחשבה והמציאות שלנו.
 
הרב רונצקי
עבודת ה' בשמחה
בני משפחת אלרום, ההורים ושבעת ילדיהם, סעדו את ארוחת הערב עת נשמעו נקישות מספר על דלת ביתם. בפתח עמדו שלושה אנשים לבושים מדי צבא. דממה השתררה בבית, רק קולה של האם הפר את השתיקה בשאלתה מי משניהם? לבושי המדים השפילו מבטם והתקשו לענות. הכל הבינו מיד מה ארע, משפחת אלרום שכלה את שני בניה...
חלפו להם ימי השבעה והשלושים, ההורים שבו לעבודתם, רק רחל הבת הגדולה נראתה כמסרבת לקום מאבלה. לשווא ניסו בני המשפחה לדבר על ליבה, אך לשווא, רחל נותרת מסוגרת בחדרה, ממאנת להינחם. משנכשלו מאמציהם, בקשו את עזרת רב השכונה, והוא אכן סר לביתם. בשיחתם טענה רחל, תוך כדי שהיא ממררת בבכי, כיצד אפשר לחזור לשגרת החיים, לאכול ולשתות ולשמוח, כששני אחי אינם עמנו? השיב לה הרב, ראי נא רחל את מאמר תורתנו בערך עבודת ה' בשמחה: "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב" התורה מדריכה אותנו לעבוד את ה' בכל מצב, כשרבה הטובה, פשוט יותר להיות נאמן ושמח בקיום המצוות. הציפייה מאתנו היא, שאף באבלנו, כשצר וכואב עד מאוד, נקודת האמונה שממנה מוצא הביטחון והשמחה, לא תסור מעמנו.
מספרים על הרמב"ן שאחד מטובי תלמידיו, צעיר בשנים, שכב על ערש דווי, וטרם הסתלקותו מן העולם, למד עמו הרמב"ן את סדר עליית הנשמות. בתום לימודם בקש הרב מתלמידו כשתגיע נשמתך לעולם פלוני, תשאל מדוע בחורים שכמוך, צדיקים ותלמידי חכמים נפטרים בגיל צעיר כל כך. ימים ספורים לאחר הסתלקותו, נגלה התלמיד לרבו בחלום הלילה וסיפר לו כיצד עלתה נשמתו מעולם לעולם, בדיוק כפי שלמדו. שאלו הרמב"ן ומה השיבו לך על שאלתי בדבר מיתת צעירים שכמוך? ענה אותו תלמיד: כשהגעתי לאותו מקום בעולם העליון, וראיתי עד כמה הדברים פשוטים, התביישתי לומר שהרמב"ן שואל שאלה פשוטה שכזו
 
מסר גבוה במתח נמוך / הרב אילן צפורי
תשובת העולם
-          כל הזמן מדברים על "תשובה", "תשובה" מה זו המילה הזו, למה לשוב? לאן לשוב?
-          מה הבעיה, זו מילה כל כך פשוטה - פשוט לשוב לריבונו של עולם
-          אני שואל למה זה נקרא "לשוב"? לשוב זה לחזור למקום שכבר היית בו. אז מה זה לשוב אל ה'?
-          עכשיו אני מבין את שאלתך. אולי התשובה הנראית הכי מסובכת תהא דווקא התשובה הכי פשוטה. כתוב בזוהר שתשובה זה תשוב ו' לה', זאת אומרת תשוב אות וא"ו לאות ה"א.
-          מה הכוונה?
-          הכוונה היא ששם ה' י-ה-ו-ה התפרד לשם י-ה לבדו ושתי האותיות ו' וה' נפרדו וצריכות להתחבר מחדש.
-          לא הבנתי כלום!
-          בסדר, ברור שלא הבנת. עוד לא הסברתי כלום. הרי כתוב בספר שמות "ויאמר כי יד על כס י-ה מלחמה לה' בעמלק מדור דור", ורש"י שם מסביר למה שם ה' נחצה לשניים (י-ה) וגם כתוב "כס" במקום "כסא": "נשבע הקדוש-ברוך-הוא שאין שמו שלם ואין כיסאו שלם עד שימַחה שמו של עמלק כולו, וכשימחה שמו, יהיה השם שלם והכסא שלם".
-          מה זה אומר?
-          זה אומר שיש בעולם מצב כזה שנקרא ששם ה' לא שלם.
-          מה הכוונה?
-          תראה, אני לא מבין בנסתרות, אבל נראה לי שהכוונה שלא רואים בעולם את רצון הבורא. אולי רואים את חכמתו, אבל לא את רצונו.
-          תסביר.
-          את חכמתו רואים בכל פינה ופינה: רואים פרחים, רואים פרפרים, רואים את כל המציאות שמוכיחה על חכמה אלוקית, אבל לא רואים את הטוב שבעולם, לא רואים את החסד שבו, את המוסר שבו.
-          למה לא רואים?
-          כשרואים את הבריה הנקראת "אריה" האם רואים חסד אלוקי? רואים חיה שכל חיותה נובעת מן הרצח. היא חייבת להרוג כדי לאכול. האם זה חסד ונועם? אתה מבין, העולם הזה הוא הֶעֵלם הרצון האלוקי, זאת אומרת שה' הסתיר את פניו ומראה לנו עולם שבו לא ניתן להכיר את רצונו הטוב, עולם מלא רוע וחסרון.
-          ואיך מתקנים?
-          בדיוק על זה אנו מדברים. התיקון של העולם זוהי התשובה! זו עבודת האדם, להשיב את רצון ה' לעולם. דבר זה נעשה על ידי ישראל שקיבלו תורה אלוקית המנחה את העולם איך לשוב לרצון ה'. ולא רק האדם, שהרי בסופו של דבר כל הבריאה תשוב לחסד האלוקי, כפי שמנבא הנביא ישעיה "וגר זאב עם כבש", והכוונה היא שהזאב כבר לא יאכל כבשים! הוא יחזור בתשובה, יפסיק לרצוח.
-          זו התשובה?
-          בדיוק. הכל חייב לשוב למציאות הראשיתית של הכוונה האלוקית העליונה - לעשות חסד. הכל: האדם, העולם והיקום, הכל. וכאשר הכל שב, אז שם ה' כביכול חוזר ונבנה מחדש. אתה מבין האות ו' מתחבר לאות ה' ואז שוב שם ה' יהיה שלם. ועל זה בדיוק דברנו שיראו את רצון השם בעולם ולא רק את חכמתו, ורצון ה' זה הטוב המוחלט. העולם שב לקיים את רצון ה' שהוא להיטיב, ובזה שוב נראה את שמו בתוך בריאתו. התהליך הזה נקרא "תשובה" ומי שמוביל אותו זהו עם ישראל שקיבל את תורת ה' המנחה לכיוון זה.
-          איך כל זה קשור לדת, לתשובה הדתית, להניח תפילין?
-          תשובת העולם מתחילה בתשובה של עם ישראל להופעת סגולתו ולהתנהגותו על פיה. ומתוך כך יגרור אחריו את כל היש, כל המציאות. כל יהודי צריך לשוב להיות עצמו וזה כולל גם התנהגות מעשית על פי מצוותיה של התורה. קיום מעשים המקבילים לגודל הפנימי של הנשמה הישראלית.
 
שו"ת בוגרי צבא / הרב דוד ספרלינג
פאות הראש
שאלה : ישנה אופנה אצל כמה מחברי, שמגלחים את כל שערות הראש, עד שיש להם קרחת. ומצד שני יש לי חברים שמגדלים את פאות הראש ארוכות מאוד. מה באמת הדין בזה?
תשובה: כתוב בתורה "לֹא תַקִּפוּ פְּאַת רֹאשְׁכֶם" (ויקרא יט, כז), זאת אומרת שיש איסור דאורייתא להוריד את פאות הראש. וזה חמור יותר מהדין בזקן, כיוון שבפאות הראש יש להימנע גם משימוש ב"מספריים כעין תער" - הכולל מכונת גילוח, למרות שמותר לגלח את הזקן בהם. אך מותר לקצר את הפאות. וכבר כתב הכתב סופר (בנו של החתם סופר) שהעולם טועים ומניחים לגדל פאות ארוכות, ואינו אמת (למרות שהוא ותלמידיו עשו כן).
היכן הוא מקום הפאות בדיוק? ומה האורך שצריך להשאיר בפאות?
מקום הפאות הוא "מכנגד שער שעל פדחתו ועד למטה מן האוזן, מקום שהלחי התחתון יוצא ומתפרד שם" (קיצור שו"ע ס' קע). וזה כולל את כל המקום מכנגד המצח וגם את פאות הלחיים, עד סוף האוזן. (תדמיין חסיד אחרי הקרחת שלו – מה שנשאר!). יש דעות שסוברות שסוף הפאה הוא לא בסוף האוזן, אלא יותר למעלה, עד העצם מול חור האוזן. ולמרות שהשולחן ערוך פסק להחמיר בזה, וכך ראוי לעשות – יש למיקל על מה לסמוך.
האורך שצריכות שערות הפאה להיות הוא שלא יוריד את השערות שגדלות בשטח זה לגמרי – זאת אומרת שכל שער שגודל באזור הפאה לא יקצוץ אותו לגמרי. בלשון המשנה ברורה, "לשייר עכ"פ קצת מן הקצת" (ביאור הלכה סימן רנא), או בלשון הקיצור שו"ע "יזהר שלא לגלחם סמוך לבשר ממש". ויש שכתבו שישאיר השערות באורך שאפשר "לכוף ראשו (של השערה) לעיקרו", שזה רק קצת יותר ארוך.
המנהג להשאיר פאות ארוכות הוא משני טעמים – או מטעמים של תורת הנסתר (כמו שנהג האר"י הקדוש בזה), או מפני שהם "עדים וסימנים של היהדות ... על כן כמה צריכים ליזהר בשני עדים נאמנים אלו העומדים אחד מימין ואחד משמאל, המעטרים אתכם בעטרה של היהדות" (בספר בן איש חיל לבעל הבן איש חי).
לכן, יש שלוש מידות בפאות. המקילים משאירים רק קצת מן הקצת, עד העצם שבאמצע האוזן – ויש להם על מה לסמוך. הדרך הרגילה, היא, כמו שכתב הבן איש חיל - "אין אני מעמיס עליכם לעשות פאות עבים וארוכים כמו מנהג אחינו האשכנזים הי"ו, ורק אבקש שיהיה בהם שיעור הניכר לעיני הכל", זאת אומרת, תספורת רגילה שמשאיר שערות ניכרות מעל האוזן מול המצח, וגם להשאיר את פאות הלחיים באופן רגיל עד סוף האוזן. והדרך השלישית היא לפי מידת חסידות, לגדל פאות ארוכות, וזה לאלו שיש מנהג כזה במשפחתם, או קהילתם, וגם למי שמרגיש שייך לאותה מידת חסידות.
 
דרך ארץ נחלה / הרב ישי פלסר
למרות הכל... חדרה!
"היה בוקר בהיר ונעים" - מספר צבי לבנה (ליברמן) איש העליה השניה - "הכניסה לתחומי חדרה הרשימה אותי במיוחד. חורשות חורשות של עצי אקליפטוסים, הנטועים שורות שורות ישרות והגזעים דקים וישרים, מתרוממים אל על מבהיקים בירקותם, מתנוענעים קלות, כאילו עומדים בתפילה. ובין חורשה לחורשה, שדות מישור זרועים תבואות חורף. והנה כמה פרדסים רחבי צמרת, ירקותם רעננה, מבהיקה, עמוסי פרי. הדליג'נס נכנס למושבה, כמעט ואין רואים את הבתים - הם טבולים כאילו בתוך יער מופלא, קסום... ובכן זוהי חדרה.. אותה עת כרתתי ברית אהבה ביני לבינה... עמסתי סלי על שכמי והלכתי לבית ה"קומונה של צבי יהודה" (הקומונה החדרתית). צבי יהודה היה אחד ממייסדי דגניה וחזר לחדרה לארגן קבוצת פועלים שתקבל שטח מקק"ל להקים ישוב קבוצתי חדש. משהגעתי מצאתי את הקומונה בשלב התהוותה... תוך כדי שיחה הגיעה לאוזני גניחה מן החדר הסמוך. הפנתי ראשי לעבר הדלת הפתוחה לעיני נתגלה משהו מכורבל מוטל במיטה, מכוסה שמיכות ומעילים, עולה ויורד תוך רעידה. לאה הבחינה בתהדמתי והסבירה לי בהצביעה על ה'צרור': חבר קודח, חזר מן העבודה כשעה לפני הצהריים. הבחור הוציא ראשו מתחת למעטה הבגדים והשמיכות, פניו להטו כאש, עיניו היו עכורות, אפלות. היה זה קלונימוס כהן שהיה נתקף אחת לשבוע בקדחת, שוכב יום יומיים, מקבל חינין וחוזר לעבודה. הרהרתי: זוהי איפוא הקדחת שאודותיה קראתי ושמעתי כל-כך הרבה?!
בערוב היום הופיעו בזה אחר זה בחורי הקומונה, שזופי פנים, לבושי בגדי עבודה ונעולי מגפי עור. חקלאיים כאיכרים מבטן ומלידה. אני "הירוק" ישבתי בצד והקשבתי לשיחה קולחת זו. הייתי נפעם ונרגש: הנה הם כובשי העבודה האמיתיים, חלוצי העם הנאמנים...
אותו יום עבדתי בחפציבה במעדר... המשכנו בעבודה ולאחר זמן מה הרגשתי כי פקעו שתי אבעבועות בכפות ידי ועם כל חבטה במעדר או בגרזן, חשתי כאב צורב. ציפיתי בקוצר רוח לגמר יום העבודה, אך כמו להכעיס התקדמו מחוגי השעון לאט לאט ודומה כי גם השמש האטה מהלכה. הכאב בכפות הידיים גבר והלך, 'ושמש בחפציבה דום'...
אותו הלילה, ליליה ראשון במושבה, ישנתי באחת המיטות בחדר השומרים. שנתי היתה מתוקה ועמוקה. בעיצומו של לילה מישהו העירני משנתי לאור קלוש של מנורת נפט קטנה הבחנתי בדמות גבוהה עם עביה ערבית, אקדח על ירכו וחגורת כדורים על החזה. 'קום קום, עלי לשכב לישון... שמרתי הלילה'. היה זה השומר צבי קרול... הייתי מוקסם ממראה עיניי שומרי ישראל גבוהים, זקופים.. חרבות, רובים, אקדחים...
שנת תרע"ג מתוך יומנו של צבי לבנה (ליברמן) איש העליה השניה. בשנת תר"נ יצא יהושע חנקין גואל האדמות לרכוש את אדמות חדרה 30,000 דונם, לבקשת נציג "חובבי ציון" טיומקין שעלה מרוסיה. בט"ו בשבט תרנ"א הביא חנקין 4 שומרים ראשונים לקבוע נוכחות. אולם התורכים הערימו קשיים למימוש ההתיישבות. המכה השניה הייתה מחלת הקדחת. כבר בראשית שיפוץ ה"חאן", נפל קורבן ראשון מבין הפועלים ונקבר במקום. עמידתם האיתנה של ראשוני חדרה היתה לסמל. הם החלו לייבש את הביצות בטכניקות שונות. לקח זמן עד שד"ר הלל יפה גילה את יתוש האנופלס הקטלני. סמילנסקי מציין שבעקבות הקדחת מתו חצי מתושבי חדרה. דבר זה רק הגביר את תאבון אנשי העליה השניה והשלישית החלוצים. משם יצאו מקימי דגניה ובעקבותיהם עוד שלושים ותשעה יישובים וקבוצים שקבלו הכשרתם החקלאית במקום.
כיום ניתן לראות את שרידי הביצות במה שנקרא "בריכת יער" – בירכאטס, על גבול חורשת האקליפטוסים. מגיעים מכביש מספר 4 מדרום לחדרה עד תחנת דלק דור ופונים ימינה - סיור נחמד. כמובן ניתן להיכנס למוזיאון "חאן חדרה" ברחוב הגיבורים 74 (04-6322330) שעוסק בתחילת ההתיישבות וסיפורה של המושבה.  
 
אתנךת"א / הרב שלמה סוקניק
בנים שובבים
פרק מיוחד בראשית ספר ירמיה עוסק במצב המיוחד שנוצר בישראל אחר גלות עשרת השבטים והמשך חטאי מלכות יהודה. ביסודה מכוונת הנבואה לימים ההם, מספרת היא על מאמציו העילאיים של ירמיה להחזיר את עשרת השבטים, ולהקים מחדש שלמות מלכות ישראל ותפארתה. אמנם קולו של ירמיה לא נדם ומקול דבריו נשמע רעם קול ה' הקורא לישראל "שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים נְאֻם ה' כִּי אָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָכֶם וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם אֶחָד מֵעִיר וּשְׁנַיִם מִמִּשְׁפָּחָה וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם צִיּוֹן" (ירמיה ג, יד).
קריאת התשובה לישראל אפילו מזידים, אפילו פושעים בשובבות מעשיהם, לא פסקה מאז היא קשורה לאונס המוחלט ולמציאות הקבועה וקיימת של הקשר האלוקי אלינו. אפילו רק שניים מעיר ואחד ממשפחה חלילה, לא ינוח אלוקינו עד יקיים דברו בנו, ומרחמיו קורא הוא לנו ומעוררנו לתשובה "וְנָתַתִּי לָכֶם רֹעִים כְּלִבִּי וְרָעוּ אֶתְכֶם דֵּעָה וְהַשְׂכֵּיל" (שם טו).
הפעולה האלוקית מכשרת את התשובה והתיקון. המציאות מוכנה ומכינה את אפשרות התשובה, והעתיד צופן בחובו את כל הטוב והאורה, ההצלחה והריבוי, השמור לישראל בתשובתם "וְהָיָה כִּי תִרְבּוּ וּפְרִיתֶם בָּאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵמָּה נְאֻם ה' לֹא יֹאמְרוּ עוֹד אֲרוֹן בְּרִית ה' וְלֹא יַעֲלֶה עַל לֵב וְלֹא יִזְכְּרוּ בוֹ וְלֹא יִפְקֹדוּ וְלֹא יֵעָשֶׂה עוֹד: בָּעֵת הַהִיא יִקְרְאוּ לִירוּשָׁלַם כִּסֵּא ה' וְנִקְוּוּ אֵלֶיהָ כָל הַגּוֹיִם לְשֵׁם ה' לִירוּשָׁלָם וְלֹא יֵלְכוּ עוֹד אַחֲרֵי שְׁרִרוּת לִבָּם הָרָע" (שם, טז-יז).
התשובה היא כמפתח בפתח דלת בכניסה לאוצר מלא טוב, כסכר בנהר גועש שבהתעוררות תשובת ישראל, הטבת דרכיהם ותיקון מעשיהם, תפתח הדלת, יוסר הסכר, וכל הטוב הצפון, האלוקי, השמור לנו יתגלה, לא רק בצמצום מקום ובד' אמות של ארון ה' הנזכר לפרקים, ונפקד לשעה ולרגע ולזמן חולף, אלא האלוקות והקודש ימלאו את כל הבירה, את כל העיר ואת כל הארץ וכסא ה' יקבע במלוא גודלו ותפארתו לעיני כל העמים במרכז ההויה של ישראל.
"בַּיָּמִים הָהֵמָּה יֵלְכוּ בֵית יְהוּדָה עַל בֵּית יִשְׂרָאֵל וְיָבֹאוּ יַחְדָּו מֵאֶרֶץ צָפוֹן עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר הִנְחַלְתִּי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם: וְאָנֹכִי אָמַרְתִּי אֵיךְ אֲשִׁיתֵךְ בַּבָּנִים וְאֶתֶּן לָךְ אֶרֶץ חֶמְדָּה נַחֲלַת צְבִי צִבְאוֹת גּוֹיִם וָאֹמַר אָבִי תִּקְרְאִי לִי וּמֵאַחֲרַי לֹא תָשׁוּבִי" (שם, יח-יט). קולו של ירמיה המעורר את תשובת ישראל, את אחדותם, את אהבתם ודבקותם זה בזה, נמשך ועולה בקול גדול. לכאורה בתשובתם תלויה גאולתם, בתיקון דרכיהם תלויה ירושת הארץ. מפרשה זו למד רבי אליעזר בגמרא בסנהדרין (דף צז ע"ב) כי גאולתם של ישראל תלויה בתשובה, ירושת הארץ, נצחון מלחמותינו, אחדותינו, תלויה בתשובתינו, באהבה איש לרעהו, בתיקון דרכים, ובקבלת עול מלכות שמים שלמה עלינו.
"אָכֵן בָּגְדָה אִשָּׁה מֵרֵעָהּ כֵּן בְּגַדְתֶּם בִּי בֵּית יִשְׂרָאֵל נְאֻם ה': קוֹל עַל שְׁפָיִים נִשְׁמָע בְּכִי תַחֲנוּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כִּי הֶעֱוּוּ אֶת דַּרְכָּם שָׁכְחוּ אֶת ה' אֱלֹקֵיהֶם" (שם, כ-כא). המצב נראה נואש - ישראל מתקשים לשוב, רחקו דרכם מה' וניכליהם סיבכום. שכחה כסתה אותם ורחוקים הם מתשובה - האמנם? מסקנת הסוגיא בגמרא בסנהדרין (שם) כרבי יהושע, גאולה אינה תלויה בתשובה. כן הוא גם סיום דבריו של ירמיה כפתיחת תחינתו בנבואתו "שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים אֶרְפָּה מְשׁוּבֹתֵיכֶם הִנְנוּ אָתָנוּ לָךְ כִּי אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ: אָכֵן לַשֶּׁקֶר מִגְּבָעוֹת הָמוֹן הָרִים אָכֵן בַּה' אֱלֹקֵינוּ תְּשׁוּעַת יִשְׂרָאֵל" (שם, כב-כג). גאולת ישראל מובטחת ועמה בטחון תשובתם.
 
קדושה בינו לבינה / הרב אילן צפורי
ב"ה הבנים הרימו את הכפפה והגיבו. אחד מהם העלה את שאלת התועלת של השיח הזה, ולו אשיב שעצם ההקשבה מביאה את התועלת פשוט לשמוע מה ה"צד השני חושב וטוען.
לגופו של עניין. בחור אחד כתב לי שבנים לא רוצים לצאת עם בחורות מבוגרות מהם משום שממילא הם חוששים מבנות מבוגרות, ופיתחו סטיגמות שליליות עליהן. אחד כתב שזה פשוט עניין של חינוך כך חונכו הבנים (והבנות) שהגבר צריך להיות יותר מבוגר מהאשה, וקשה לשבור את "השמרנות" הזאת. אחד אמר שזה פשוט לא נכון - הרבה מחבריו התחתנו עם בחורות מבוגרות מהם. כתבו לי שלא רק הבנים הולכים לשידוך עם 4 הצעות אחרות "בקנה", ותיארו לי מצב הרבה יותר גרוע, כפי שכתב אחד הבחורים: "בדידי הוה עובדא שמישהי שנפגשה איתי, נפגשה עם עוד 3 במקביל, בו זמנית"! ואחד כתב שזה פשוט לא נכון גם רווקים בשנות השלושים לחייהם אינם יוצאים כל ערב עם בחורה חדשה, ולעיתים מדובר במקרה אחד לכל מספר שבועות.
כתבו לי ש"השכלת היתר" של הבנות (שבגילאים 30-40) פוגעת בהן ושבנים נרתעים מפני בחורות משכילות בעלות אישיות מגובשת.
כתבו לי גם שאין להאשים רק את הבנים בחוסר דרך ארץ (שלא מודיעים לבחורה שזה לא זה), אלא אדרבה בנות "מסננות" בסלולרי שלהן ולא נותנות אף את ההזדמנות להיות מנומס. ואם בחוסר דרך ארץ עסקינן אחד כתב שבנות מקבלות שיחות פלאפון באמצע הפגישה, ואף לא מבקשות סליחה ויש עוד ועוד טענות של חוסר דרך ארץ (כגון הבנות אף פעם לא נוסעות אל הבחור אלא להיפך, לא משתתפות בהוצאות האירוח בבית הקפה) וכו', וכו'
עד כאן!
המסקנה שלי פשוט צריך לצאת מזירת הקרב! להתחתן זאת לא הבעיה של מישהו אחר זאת הבעיה שלך! כנראה שאין נוסחת קסם שהבנים הם "כך" והבנות הן "כך" כל אחד ואחת הולך/הולכת לפגישה עם האופי שלו/שלה ועם המוסכמות והערכים שלו/שלה. כל אחד ואחת צריך/צריכה לפתח ולהגביר את המוכנות להתחתן. ה"מוכנות להתחתן" היא הבעיה, כפי שהסביר לי בחור רווק. והיא תלויה לעניות דעתי בכמה גורמים: שיכלול ושיפור האישיות (וממילא ההתנהגות) קוראים לזה גם "עבודת המידות", שיכלול ושיפור העין הטובה (וממילא הסובלנות), שיכלול ושיפור הגבורה (וממילא הנחישות וההחלטיות). אפשר להגדיר זאת בצורה יותר פשוטה: כשיוצאים במטרה להתחתן צריך לעבוד על שלושה דברים: לשפר את ה"אני", לראות את הטוב שב"אתה"/"את", ולהתפלל ש"הוא" (הקב"ה) יעזור ולבטוח בו.
 
עיון תפילה / הרב אורי שרקי
השיבנו
אי אפשר לאדם לשוב אל ה' כל עוד לא הגיע להכרה שיש מרחק בינו לבין ה'. וזה לא יתכן בלא דעת. על כן באה בקשת "השיבנו" אחרי "אתה חונן לאדם דעת", כי אי אפשר לתבוע מן האדם כל אחראיות על מעשה שהוא אינו יודע את משמעותו. על יסוד זה למשל, פטור ה"תינוק שנשבה בין הגוים" מן המצוות.
מהו תוכן התשובה? ראשית לכל נאמר "השיבנו אבינו לתורתך". משפט זה נאמר גם על ידי תלמידי חכמים שיש להם תורה. לכן יש לפרש את הדברים כמכוונים לתורת ה' דווקא, דהיינו החלק בתורה שמכוון לדעת את ה' ולא רק לידיעה של מה שיש לעשות או לעונג הלימודי. בפרק הראשון של תהילים מתואר הצדיק כמי שחפץ בתורת ה' אבל למעשה הוגה בתורה שלו (עי' מלבי"ם). אם כן, כולם זקוקים לשיבה אל תורת ה', בלי כל קשר לאפשרות של חטא. הצורך בשיבה הוא תולדה הכרחית של עצם מעמדו של הנברא כמי שנמצא מחוץ להויה האלוהית   ("ברא" בארמית הוא "חוץ"). דווקא אצל מי שלא חטא קיימת ההכרה של המרחק בכל תוקפה, ויוצרת את הדרישה לעליה של הזהות באופן של התקרבות אל המקור, "אבינו", שממנו באנו. מה שאין כן החוטא, שהחטא טמטם את לבבו, הוא עשוי להרגיש את עצמו בן בית בעולם הזה, ולא לדעת שיש לו לאן לשוב. על כן לא נאמר בתורה "ושבת עד מצוות ה' א-לוהיך" אלא "ושבת עד ה' א-לוהיך", כלומר תשוב אל ההכרה שיש לך לאן לשוב, ורק אחר כך "ועשית כל מצוותיו".
כמו כן ההכרה בכך שה' הוא מלכנו ואנו עבדיו, יוצרת את התביעה הפנימית להתקרב לעבודת ה', כלומר עבודה שהיא למען ה', בבחינת "עבודה צורך גבוה".
מובן הדבר שעבודת הבן עדיפה לאין ערוך על פני עבודת הבן, כדברי הזוהר. בעד שהעבד פועל בלי שתהיה כל צפיה ממנו להבין את ההגיון של פעולותיו, הרי שהבן, כשמו כן הוא, "מבין" את משמעות הפעולות שדורש אביו ממנו, ואדרבה, זה מה שמצופה ממנו. רק במצב של בדיעבד, כשאין בינת אדם לנו, אנו מבקשים מה' שיחוננו "אם כבנים אם כעבדים".
"והחזירנו בתשובה שלימה". במה היא שלימה? בזה שהיא מציבה אותנו "לפניך".
"ברוך אתה ה' הרוצה בתשובה". מאחר והתשובה מאחדת את רצון הנברא עם רצון הבורא, מתברר שעוד בטרם רציתי לשוב אל ה', כבר רצה הוא בתשובתי.
 
בהמשך הדרך / אורי פרידמן
רגע של עברית
לשון הקודש
העברית שלא כמו שפות אחרות נקראת גם בשם "שפת הקודש" ונחלקו הוגי הדעות הגדולים בישראל על סיבת שם זה:
לפי ריה"ל ("הכוזרי" מאמר שני סעיף ס"ח) - השפה העברית היא האצילה בשפות והיא השפה שבה נגלה אלוקים לאדם וחוה (ולכן אדם נגזר מאדמה וחוה מחיים). הם דיברו בשפה זו והנחילו אותה לבניהם ולאנושות כולה, שהשתמשה בה עד ימי מגדל בבל (דור הפלגה). אז התבלבלו הלשונות ונוצרו שפות רבות, אבל עֶבֶר המשיך גם אז להשתמש בעברית ולכן, נקרא בשם הזה ומבלבול הלשונות נובע הדמיון של השפות הקדומות לעברית.
לפי הרמב"ם (מורה נבוכים ג,ח) - העברית היא לשון הקודש מאחר שאין בשפה מילים גסות במפורש אלא רק מובאות בדרך רמיזה. ואילו המהר"ל (נתיב הצניעות פרק ג) חולק על הרמב"ם ואמר שההפך הוא הנכון, כלומר, בגלל שהשפה היא קדושה אין בה מילים גסות.
 
 
טיפים לבוגרי צבא / שירות לאומי
לקראת עבודה - טיפים בהכנת קורות חיים:

1. בקורות החיים צריכים להופיע פרטים אישיים, השכלה וקורסים, ניסיון בעבודה, שירות צבאי, יכולות נוספות, שפות ושמות ממליצים. קורות חיים לא אמורים לספק למעסיק מידע לגבי מה שעשיתם בכיתה ג', איך אתה אוהב את הקפה שלך או היכן אתה נוהג לבלות. כמו כן, יש להימנע משבחים עצמיים.
2. בקורות חיים אסור לשקר, אבל אפשר לעגל קצוות. אם נתת לאנשים לטעום חומוס בסופר אין צורך להגיד שהיית מטעים חומוס, אפשר לומר שהיית דייל או מקדם מכירות של "שטראוס".
3. לעולם אל תשלחו שטאנץ אחד של קורות חיים לכל המעסיקים. דאגו לברר מספר פרטים על מקום העבודה אליו אתם שולחים קורות חיים והתאימו אותם לצרכי העבודה. יכול להיות שבסוג אחד של קורות חיים תבחרו להבליט את העובדה ששירתתם ביחידה קרבית (בקורות החיים שתשלחו לחברת אבטחה) ובסוג השני תבליטו את העבודה החינוכית שעשיתם בגדוד / שירות הלאומי (בקורות החיים שתשלחו עבור משרת הדרכה).
4. בשלב קורות החיים אין צורך לציין ממליצים, אך במידה ומתאפשר בידיכם להשיג מכתבי המלצה אישיים מהמפקד או מהמעסיק הקודם, עשו כן ואל תסתפקו בתעודת השחרור מהצבא. יתכן ותדרשו לספק שמות ממליצים בשלבים מתקדמים יותר בתהליך הגיוס לעבודה.
5. רגע לפני שאתם שולחים את קורות החיים עיברו עליהם עוד פעם. בידקו שאין לכם שגיאות כתיב או טעות בתאריכים. שגיאת כתיב יכולה לקלקל לכם הכול - מעסיקים יחשבו שאתם בורים או סתם לא שמים לב, וזה בוודאי לא הרושם שהייתם רוצים ליצור.
6. השתדלו לספר על עצמכם בקצרה באמצעות מספר משפטים שלהערכתכם יתרמו לקבלתכם לעבודה כגון "אני עובד אחראי, מסור, חרוץ, בעל משמעת עצמית גבוהה ורצון לתרום במקום עבודתי..."
 
טעמי מנהגים
חודש אלול
בעל "חידושי הרי"ם" היה אומר: "חודש אלול הוא מתנה טובה - חודש ההכנה. משל למה הדבר דומה, לאיש צבא היוצא למלחמה שאז אין לו זמן להכנות ולמפגנים, עליו לקחת הנשק ביד ולירות, כי ההכנות צריכות להיות לפני המלחמה. כן הוא בראש השנה, יום הדין, אז אין זמן להכנות, ולכן ניתנה מתנה של חודש 'אלול', להכנות" (שיח שרפי קודש, ח"א).
 
חדש בנתניה!
מדרשת ערב לנערות דתיות ושאינן דתיות. בנות שירות לאומי וגם מגיל תיכון ומעלה.
בדרכו של הרב קוק.
לפרטים: הדר 054-7694288
 
ערב התעוררות בתל אביב
עם הרב יוסף נדב, הרב מנשה וינר (מישיבת מעלות) ומר אבי רט.
ביום שלישי כ"ו אלול בשעה 20:00 לפרטים: יוסי 050-7527191

 

נבנה ע"י מערכת בניית אתרים של yeshiva.org.il                      שאל את הרב | לוח שנה | כניסת שבת  |  יציאת שבת