דף הבית >> עלון דרך אמונה >> עלון מס' 39
עלון דרך אמונה 39
מלכות ה'
הרב אבינר
מלכות ה'
במתן תורה, כל עם ישראל, אנשים, נשים וטף, עבדים ושפחות, כולם התעלו למדרגת הנבואה לרגע אחד, לשניה אחת. היתה התגלות אדירה, כאילו הזרימו חשמל בעוצמה של מיליון אלקטרון-וולט לתוך מכשיר קטן. הכל נשרף ומתמוטט. כך ישראל במעמד הר סיני, פרחה נשמתם מעוצמת ההתגלות האלוקית, והם בקשו ממשה רבנו: "דבר אתה אלינו, ואל ידבר עמנו אלוקים פן נמות".
הברק הזה, שהבריק בנשמותיהם של ישראל, אומר בעוצמה חזקה מכל מילים - "אנכי ד' אלוקיך". כך קול השופר מכריז "ד' מלך".
בראש השנה אנו עומדים ושומעים את קול השופר. הקול קורא: "שמע, בן אדם, הפסק לדבר. אתה מדבר כל-כך הרבה - דברים טובים ולא כל-כך טובים. דברים שטחיים, דברים טפשיים, דברי לשון הרע, רכילות ושקר. עכשיו שתוק והקשב. חמש דקות בשנה. הקשב לקול השופר האומר: 'יש ריבונו של עולם'!"
בכל ימות השנה אדם פועל, רץ ועושה, עד שלבסוף הוא שוכח בשביל מה כל העשייה הזאת. עכשיו, אל תעשה דבר, רק עמוד ושמע שיש אלוקים. אבל, אומר האדם, "תמיד ידעתי שיש אלוקים"! לא נכון, שכחת. בעצם, אפשר שידעת, אבל אולי חשבת שיש עוד כמה דברים בעולם מחוץ לקדוש ברוך הוא. עכשיו, תן ללבך לדבר: אין עוד כמה דברים, יש רק ריבונו של עולם!
קול השופר הולך וחזק, עד שאוזניך לא תשמענה דבר מלבדו. הקול צועק, עד שאתה חרש לגמרי משמוע עוד דברים. אין לך ידיים, אין לך רגליים, אין לך גוף - יש רק אוזן. אשר דרכה הקול נכנס וחודר פנימה.
האישיות נמסה מקול השופר. האדם נשאב לתוך קול ד'. אין לו מציאות, אין בו כלום, "ביטול היש". אישיותו מתבטלת כלפי ריבונו של עולם. הוא אינו אקטיבי, אלא פאסיבי. לא פועל, אלא נפעל. וודאי טוב ויקר הוא להיות פעיל ולעשות דברים חשובים, אבל יש מצב יותר עליון "נִפְעלות". לא נפעלות כלפי אנשים אחרים - זוהי עַבדות - אלא נפעלות כלפי ריבונו של עולם. הרוח נושאת אותו - "ותשאני רוח". האדם שומע את קול השופר שוב ושוב. לא מילים, לא משפטים, לא מאמרים ולא ספרים, אלא קול אחד המקיף את הכל, כל מה שיש לשמוע ולהתמלא, והוא נעשה יותר ויותר נפעל, מתקפל, מתכרבל ונכנע בפני הקול הזה.
בראש השנה האדם מבטל את עצמו, אין לו משלו דבר, הוא עבד לד' - ד' הוא המלך!
 
 
הרב רונצקי
ימי הדין והשמחה
חודש אלול. ימי ר"ה ויוה"כ הולכים וקרבים. בכיו החרישי של איתמר הולך ומתגבר עד שנהיה לקול יללה של ממש. חבריו שישבו בבית המדרש הסבו את מבטיהם ממנו והמשיכו בלימודם, מנסים להתעלם מהמתרחש לצידם.
רק ארז, אברך ותיק בישיבה, שהיה קרוב לבחורים הצעירים, ניגש לאיתמר, חבקו, וכך ישבו שניהם דקות ארוכות.
איך אפשר, כיצד ניתן לעבור את הימים הללו, מלמל איתמר בקול שבור, הכל צף ועולה לנגד עיני, המסיבות, השתיה
ארז הביט בעיניו הטובות בבחור שלצידו ובקולו העדין והשקט אמר: ראה איתמר הנני מבין היטב לרגשותיך, אכן קשה ביותר הוא החטא, אך לצד הצער והחרטה חיוני עד מאוד שתתפוס את מקומה אף השמחה.
השמחה על היותנו עומדים לפני ה' הגדול והנורא והוא שומע ומקבל את תפילותינו, ממש כך. ובד בבד עם צערנו וכאבנו, עוונותינו הולכים ונמוגים ואופק חיים חדש מתגלה לעינינו.
שְמע איתמר את דברי עזרא ונחמיה לבאי הגולה ביום ראש השנה, כשהם ממררים בבכי: "אל תתאבלו ואל תבכו לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים אל תעצבו, כי חדוות ה' היא מעוזכם. והלויים מחשים לכל העם לאמור הסו! כי היום קדוש ואל תעצבו".
נקודת המוצא בפנייתנו לה' היא השמחה, השלווה והביטחון בקשר שלנו עם אבינו שבשמים, ואין שעתה זו סותרת את היראה והצער העמוק על נפילותינו.
זה הכוח המניע בחיינו "כי חדוות ה' היא מעוּזכם".
 
מסר גבוה במתח נמוך / הרב אילן צפורי
ה' מלך, ה' מַלך, ה' ימלוך לעולם ועד
-          תמיד אומרים שעיקר עניינו של ראש השנה זהו הופעת מלכות ה'. אני לא יכול לתפוס את המושג הזה ה' "מלך".
-          נכון, ה' מֵלך, ה' מַלך, ה' ימלוך לעולם ועד.
-          יופי תסביר.
-          זה למעשה מה שאומרים באדון עולם: "אדון עולם אשר מלך בטרם כל יציר נברא. לעת נעשה בחפצו כל אזי מלך שמו נקרא. ואחרי ככלות הכל לבדו ימלוך נורא".
-          בדיוק. על זה אני שואל. מה הוא הרוויח? הוא היה מלך לפני הבריאה, הוא מלך בתוך הבריאה והוא יהיה מלך לאחר הבריאה!
-          תראה, הבנת העניין שייכת למי שעוסק בנסתרות, אך אנו ננסה להנמיך את הדברים קצת להבנתנו. מלכות ה' זוהי הדרך בה בחר הקב"ה להתייחס לעולם שהוא ברא. דרך מלכותו מציאותו מוכרת לאדם.
-          לא ברור.
-          בעולם הזה עם ישראל, עם של עבדי ה', מקיימים את רצונו ובדרך זו מגלים את כבודו. עצם קיום מצוותיו של המלך על ידי עבדיו, הוא גילוי כבודו. כאשר אנו מקיימים את תורתו של בורא עולם אנו מגלים את כבודו לעיני כל העולם. בדרך זו שוכן המלך בתוכנו.
-           איך שמירת המצוות היא גילוי כבוד הקב"ה?
-           הרי המצוות הנן מעשים שמימיים שלא נצרכים לעצם ענייני העולם הזה, ולכן כאשר אנו מקיימים אותן אנו מתבטלים כלפי רצונו של המלך. כך ניכר עלינו המלך. אספר לך משל: היֹה היה תייר אחד שחשקה נפשו לראות את העולם הגדול. יום אחד הגיע לכפר נידח בקצה ממלכה מפוארת כלשהי. והנה, למרבה הפלא, לכל מקום שהפנה את עיניו וראה בני אדם, השתומם לראות שכולם עומדים על רגל אחת! איזה כפר מוזר, מה קרה להם? הוא המשיך לשוטט ברחובות ואף הציץ אל תוך הבתים. ושוב אותו פלא, אף בבתים הם עומדים על רגל אחת. התייר סבור היה שהגיע לכפר של משוגעים ומיהר לברוח ממנו, אך בדרכו החוצה הגיע לכיכר המרכזית, שם ראה כרוז ענק ועליו היה כתוב באותיות גדולות, תחת הכותרת "צו המלך": "ביום חמישי בשעה עשר בבוקר כל התושבים מצווים לעמוד על רגל שמאל, במשך חצי שעה לאות הזדהות עם הוד מלכותו, מלכנו המרומם, שרגל ימין כואבת לו". סיפור זה מגוחך, נכון! אבל, סיפרתי אותו כדי להמחיש באופן מוגזם כמה נקודות: התייר למד על דבר קיום המלך מעצם ביצוע ציוויו על ידי נתיניו הרוצים לקיים את רצונו. הוא הבין שיש מלך, משום שרצונו מתקיים בבני אדם החיים מול עיניו ומוציאים לפועל רצון זה. לכפריים אין קשר עם המלך חוץ מהעובדה שהם מוכנים לקיים את רצונו. למעשה, זה הקשר האמיץ ביותר, שהרי באותה חצי שעה, כל אחד מהם עזב את עיסוקיו האישיים, ביטל את רצונו הפרטי ועשה את רצון המלך. התמזגות הרצונות הזאת, מלבד שמעידה על עצם קיום המצַוה, היא גם מאגדת את כל המצוּוים מסביב לרצון אחד כללי.
-          לפי זה כל עניין בריאת העולם הוא עבור מלכות זו
-          צודק. ב"מלכות ה'" מבטאים את הרעיון שמטרת הבריאה הייתה שתהא הופעת ה'. כל זה כדי שטובו יוכר. אנחנו חלק ממערכת הכרת ה', הכרת טובו. ולכן עוד לפני הבריאה בטרם כל יציר נברא הוא כבר מלך, היינו תכנן את מלכותו. ואחר כך, "לעת נעשה בחפצו כל אזי מלך שמו נקרא" בעולם העשיה שמו נקרא מלך. אין מלך אם אין מי שיקרא לו מלך יש עם ישראל. "ואחרי ככלות הכל לבדו ימלוך נורא" כשיחזור העולם למקורו עדיין תהא שייכת המלכות.
-          לא מובן איך יש עדיין מלכות לאחר שהכל נגמר
-          זו שאלה באמת מסובכת, ויש לה פתרון בספר התניא. המלכות של אחר כליון העולם הגשמי היא למעשה תכלית כל הבריאה, להביא את האדם לשיא ההטבה, למקום בו הוא לגמרי מתבטל ונשאב בטוב האלוקי ואין כבר חומר החוצץ, לעולם שכולו טוב, לעולם בו אחדות השם היא גמורה, שַם "אין עוד מלבדו", אין עוד כלום חוץ ממנו
-          מה שייך שם "מלכות" אם יש רק מלך לבדו?
-          זהו עיקר החידוש, הצדיקים שהתבטלו כל חייהם בעולם הזה כלפי הרצון האלוקי, זוכים ליחס של מלכות, היינו עדיין נשארים כביכול ממשיים בעולם שכולו אחדות אלוקית גמורה.
-          לא מובן.
-          במילים אחרות יש להם השגת הטוב הגמור, נשמותיהם עדיין חשות שפע טוב מאת ה' במצב שאין כבר מציאות עבורם עדיין "ה' ימלוך לעולם ועד". זהו שכרם של צדיקים.
-           לא שהבנתי, אבל זה נשמע טוב
 
שו"ת בוגרי צבא / הרב דוד ספרלינג
תפילת תשלומים
שאלה : קורה שאני שוכח להתפלל מנחה. מה עושים במקרה כזה?
תשובה: יש מושג של "תשלומים" - אפשר להשלים תפילה שהפסדנו. אבל לא כל תפילה אפשר להשלים. אם במזיד לא התפללת, אז אין "תשלומים". לדוגמא, אדם שאומר לעצמו שהוא רוצה ללכת לאכול בהפסקה בעבודה, במקום להתפלל מנחה, ושהוא יתפלל "תשלומים" בערב – אינו יכול להשלים תפילתו. רק אם שכח להתפלל, או לא היה יכול להתפלל, לדוגמא שהיה חולה או שיכור, אז יש לו את האפשרות להשלים את החסר בתפילת "תשלומים". גם אם אדם אכן זכר את התפילה בזמנה, אך דחה את התפילה לאחר כך, ואז שכח הוא יכול להשלים. גם אדם שנזכר ששכח יעלה ויבא (בשחרית או מנחה) וחייב לחזור ולהתפלל תפילת העמידה, אבל לא שם לב עד שכבר עבר הזמן, יש לו "תשלומים".
תפילת "תשלומים" שייכת רק בתפילה הסמוכה לזו הנשכחה. אם שכח ערבית, יש תשלומים רק בשחרית. שכח שחרית, יש תשלומים רק במנחה. מנחה – בערבית. עבר זמנה של התפילה הבאה, כבר אינו יכול להשלים את התפילה ששכח.
דרך תפילת "תשלומים" היא להתפלל תפילת העמידה הבאה פעמיים – בפעם ראשונה לחיוב הרגיל של התפילה של עכשיו, ופעם נוספת "תשלומים" על התפילה ששכח. לדוגמא, אדם ששכח תפילת מנחה של יום שישי, אז בליל שבת, אחרי שגמר את העמידה של ערבית, חוזר ומתפלל עוד פעם עמידת ערבית של שבת, עם הכוונה שזה בתור "תשלומים" למנחה.
יש לסמוך את עמידת ה"תשלומים" לעמידה הבאה (יש להמתין כמה שניות בין עמידה לעמידה). בשחרית ובמנחה, עדיף להמתין לחזרת הש"ץ, לומר תחנון, ואשרי (ובא לציון), ורק אחר כך "תשלומים". במעריב, יש אומרים שיש לומר אשרי בין העמידה ל"תשלומים", ויש אומרים רק להמתין כמה שניות. ובכולם, אם רוצה אפשר להמתין עד סוף המניין, כדי שלא יפסיד את הקדישים וכו'. ובכל מקרה, אפילו אם אומרים את ה"תשלומים" מיד אחרי העמידה של החובה, יש להמתין כמה שניות בין העמידות.
 ואם לא הסמיך את תפילת ה"תשלומים" לתפילה הבאה (לדוגמא שלא נזכר ששכח עד מאוחר), בכל זאת מתפלל "תשלומים" בפני עצמו – וטוב להתנות שאם אינו חייב (מפני שיש אומרים ש"תשלומים" זה רק בסמיכות לתפילה הבאה), תהיה תפילתו נדבה.
שנזכה שה' יקבל את כל תפילותינו.
 
אתנךת"א / הרב שלמה סוקניק
מלך גדול על כל הארץ
פרקי תהילותיו של דוד מלכנו משיחנו, נותנים לנו מעט מפגש עם גובה נשמתו ורוחו, רעיונותיו ופעולותיו להעמדת מלכות ה' בעולם. אחד הפרקים המופלאים הללו הוא פרק כד בתהילים. פרק מיוחד זה אמרו לנו חז"ל, נאמר ע"י דוד המלך, אבל שימש דוקא את שלמה בנו, בבואו להשלים את מלאכת המקדש ולהניח את הארון בלב קודש הקודשים בעתו ובזמנו.
"לְדָוִד מִזְמוֹר לַה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ: כִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ" (תהילים כד, א-ב) התבוננות רוח קודשו של דוד בתכלית בנין המלכות בישראל, מתחילה מהתבוננות בשורש המציאות, בייחוס כל הבריאה למקורה האלוקי העליון, ומשם נמשכים הם היצירה והמפעל אל העולם הזה וסדריו.
"מִי יַעֲלֶה בְהַר ה' וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ: נְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה" (שם, ג-ד) אע"פ שכל הבריאה כולה מיוחסת למעשה ה' ולהנהגתו, וכבודו מלא עולם ומלוא כל הארץ כבודו, הרי שנבחר הר ה' למקום השראת שכינתו, ולמקום הופעתו, ומתוך כך נבחר עם ה' לתכלית עבודתו ולבנות לו מקום לשמו. עם ה' הם שבכללותם תכונת נקיון הכפיים זכות הלב וטוהר הלשון, ומתוכם צומחת האישיות המנהיגה והמיוחדת, המוכשרת ומתאימה, לחבר שמיים וארץ להכשיר ולבנות את בית ה'. וכמו שנאמר על דוד במקום אחר בתהילים "וַיִּבְחַר בְּדָוִד עַבְדּוֹ וַיִּקָּחֵהוּ מִמִּכְלְאֹת צֹאן: מֵאַחַר עָלוֹת הֱבִיאוֹ לִרְעוֹת בְּיַעֲקֹב עַמּוֹ וּבְיִשְׂרָאֵל נַחֲלָתוֹ: וַיִּרְעֵם כְּתֹם לְבָבוֹ וּבִתְבוּנוֹת כַּפָּיו יַנְחֵם" (תהילים עח ע-עב).
"יִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת ה' וּצְדָקָה מֵאֱלֹקֵי יִשְׁעוֹ: זֶה דּוֹר דֹּרְשָׁו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה" (שם כד, ה-ו) שני תנאים יסודיים מעמידים ומצליחים את דוד במלאכתו להעמדת המלכות, מלכות ה' בעולם. התנאי הראשון היא הסייעתא דשמיא האלוקית, הצדקה והחסד ממרום, הנעשה עמו להצליחו. התנאי השני הוא הכשרת הדור והתרוממותו לבקשת ה', בציפיה אמיתית להופעת מלכותו, בדרישה כנה ועמוקה מעומק הנשמה להארת פניו אלינו (עיין בפרוש המלבי"ם בפרקנו).
"שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד: מִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד ה' עִזּוּז וְגִבּוֹר ה' גִּבּוֹר מִלְחָמָה" (שם, ז-ח). לא במהרה נפתחו שערי המקדש בפני שלמה, לא במהרה נכון היה הר בית ה' להופעת כבוד ה' ומלכותו בו. גבורת ה' קדמה לשלוותו, יציאתו בקרב מחנה ישראל לקרב ולמלחמה קדמה למשובתו ומנוחתו. כך הוא סדר העולם "בשביעית מלחמות ואח"כ בן דוד בא", ומלחמות דוד קדמו לבנין שלמה (עיין בגמ' סנהדרין צז ע"א).
"שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד: מִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד ה' צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה" (שם ט-י) - הכרת שלמה המלך כי מלכות ה' המופיעה במקדש מעשה ידיו, נמשכת מהכנת מלחמות דוד אביו, מהארת רוח הקודש שבו, מבור כפיו, מזוך ידיו ומטהרת מחשבתו, היא שמביאה את שערי המקדש להפתח, את הארון להיות מונח במקומו (שבת ל ע"א). ומלכות ישראל נתעלתה והופיעה בחיבור אחדות מופלאה עם מלכות ה', ומתאים מזמור זה להאמר על ידינו בתפילה ובציפיה, בזכרון ובאמונה בימים הנוראים "כִּי ה' עֶלְיוֹן נוֹרָא מֶלֶךְ גָּדוֹל עַל כָּל הָאָרֶץ" (תהילים מז, ג).
 
קדושה בינו לבינה / הרב אילן צפורי
לפעמים בקשר לקראת נישואין, מרחפת שאלת העצמיות שלאחר הנישואין. הבחורה (בעיקר) יכולה לחוש שעצמיותה תהא בסכנה לאחר החתונה. כל לקיחת עמדה מצד הבחור נראית בעיניה כמאיימת שמא הוא יכפה עליה את דעתו, את רצונו. החששות יכולים להיהפך לחרדות, והחרדות למועקה, המועקה לתסכולים והתסכול לשבירת הקשר, מתוך טענה: "יש לי חיים משלי, יש לי חברות משלי, יש לי חופש, ואיני רוצה לוותר עליהם".
הפחד לאבד את העצמיות ולהיכנס תחת עול השעבוד של הבעל, יכול להוריד ערפל כבד על כל הנעימות של הקשר, והשאלה אכן אמיתית, והבחורה חייבת לזהות אם ישנן סימנים המעידים על אלימות מילולית ואף פיסית עתידית, אך צריך גם להיזהר מטעויות חמורות וכואבות בכיוון ההפוך.
בתורה כתוב: "ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך". הפשט נראה כל כך מובן, אך המציאות נראית כל כך רחוקה מעובדה פשוטה זו. וכי הבעל מושל באשתו? בספר "חסד לאברהם" מוסבר על פי תורת הקבלה שכבר בליל כלולות ואף בשעת החופה ישנו מאבק חשאי בין האיש לאשה על השלטון בזוג. לכן בהחלט אין לזלזל בחששות של שלטון יתר, אך מאידך גיסא אין ספק שהחברה המערבית שנושקת עם היהדות של הציונית הדתית יכולה להוליד קלקולים שמעוותים את הקשר. לבחורה וגם לבחור יש חברים וחברות, הואי חברתי מלא, ופתאום, מגיעה השעה להתייחד עם אדם אחד - עם האיש/האשה איתו/איתה נכנסים לברית הנישואין. לפעמים האישה דומיננטית ומצפה לאדם שיפנה את כל תשומת ליבו אליה, והוא אדם ש"יש לו עוד עניינים בחיים". לפעמים האיש דומיננטי ומקרין סימנים של שתלטנות. לפעמים האישה חופשית מדי ומעלה חששות של חוסר דביקות. לפעמים האיש הנו בגדר "רווק נשוי" החששות משני הכיוונים יכולים לשבור קשר, אף כאשר הוא מתאים מהרבה בחינות אחרות.
אנו עוסקים כאן באחד הגורמים המרכזיים של אי-הצלחת השידוכים. נעשים כל הזמן בזמן השידוך ניסיונות לזהות את ההתנהגות שתהא לאחר החתונה. אך צריך לדעת שקשה לנתח את המצב שלאחר החתונה מן המצב שלפניה. אם החשש שלך הוא שבן/בת הזוג יכפה/תכפה שלטון ויפגע/תפגע בחופש העצמי שלך, צריך לדעת שלאחר החתונה שני הצדדים באופן טבעי הולכים לפתח רעוּת שתְמתֵן את העניין בחברה שמחוץ לזוגיות, ואם הדבר הזה לא קורה בהחלט צריך לפתחו. לכן אני מציע לבחורים ולבחורות שמצאו הרבה מן המשותף בקשר שלהם, שלא לשבור אותו על עניין זה, אלא להתחיל להתרגל לחשיבה של התאחדות ולהשאיר מאחור את "המאויים הרווקיים"
 
עיון תפילה / הרב אורי שרקי
"השיבנו"
(השלמת קטע חסר שלא פרסמנו)
אי אפשר לאדם לשוב אל ה' כל עוד הוא לא הגיע להכרה שיש מרחק בינו לבין ה'. וזה לא יתכן בלא דעת. על כן באה בקשת "השיבנו" אחרי "אתה חונן לאדם דעת", כי אי אפשר לתבוע מן האדם כל אחראיות על מעשה שהוא אינו יודע את משמעותו. על יסוד זה למשל, פטור ה"תינוק שנשבה בין הגוים" מן המצוות.
מהו תוכן התשובה? ראשית כל נאמר: "השיבנו אבינו לתורתך". משפט זה נאמר גם על ידי תלמידי חכמים שיש להם תורה, ולכן יש לפרש את הדברים כמכוונים לתורת ה' דווקא ("לתורתך"), דהיינו החלק בתורה שמכוון לדעת את ה' ולא רק לידיעה של מה שיש לעשות או לעונג הלימודי. בפרק הראשון של תהילים מתואר הצדיק כמי שחפץ בתורת ה', אבל למעשה הוגה בתורה שלו (עי' מלבי"ם). אם כן, כולם זקוקים לשיבה אל תורת ה', בלי כל קשר לאפשרות של חטא. הצורך בשיבה הוא תולדה הכרחית של עצם מעמדו של הנברא, כמי שנמצא מחוץ להויה האלוקית ("ברא" בארמית הוא "חוץ"). דווקא אצל מי שלא חטא קיימת ההכרה של המרחק בכל תוקפה, והיא יוצרת את הדרישה לעליה של הזהות באופן של התקרבות אל המקור, "אבינו", שממנו באנו. מה שאין כן החוטא, שהחטא טמטם את לבבו, הוא עשוי להרגיש את עצמו בן בית בעולם הזה, ולא לדעת שיש לו לאן לשוב. על כן לא נאמר בתורה "ושבת עד מצוות ה' א-לוהיך" אלא "ושבת עד ה' א-לוהיך", כלומר תשוב אל ההכרה שיש לך לאן לשוב, ורק אחר כך "ועשית כל מצוותיו".
כמו כן ההכרה בכך שה' הוא מלכנו ואנו עבדיו, יוצרת את התביעה הפנימית להתקרב לעבודת ה', כלומר עבודה שהיא למען ה', בבחינת "עבודה צורך גבוה".
מובן הדבר שעבודת הבן עדיפה לאין ערוך על פני עבודת העבד, כדברי הזוהר. בעוד שהעבד פועל בלי שתהיה כל צפיה ממנו להבין את ההגיון של פעולותיו, הרי שהבן, כשמו כן הוא, "מבין" את משמעות הפעולות שדורש אביו ממנו, ואדרבה, זה מה שמצופה ממנו. רק במצב של בדיעבד, כשאין בינת אדם לנו, אנו מבקשים מה' שיחוננו "אם כבנים אם כעבדים".
"והחזירנו בתשובה שלימה". במה היא שלימה? בזה שהיא מציבה אותנו "לפניך".
"ברוך אתה ה' הרוצה בתשובה". מאחר והתשובה מאחדת את רצון הנברא עם רצון הבורא, מתברר שעוד בטרם רציתי לשוב אל ה', כבר רצה הוא בתשובתי.
 
בהמשך הדרך / אורי פרידמן
טעמי מנהגים
תקיעת שופר - בזמנה?
ידוע שזריזין מקדימין למצוות ולכן כל מצווה שהגיעה זמנה נוהגים לקיימה ברגע הראשון שניתן. אם כן, מדוע לא תוקעים בשופר כבר בתפילת שחרית ומחכים עד לתפילת מוסף? הסיבה לדבר נובעת ממצב שנוצר בתקופת חז"ל: כאשר גזרו על ישראל גזרות שלא יתקעו בשופר החליטו חז"ל לדחות את תקיעת השופר משחרית למוסף כדי שהגויים לא יחשבו שהתקיעה היא חלק מהתפילה. עם הזמן, כאשר התבטלה הגזירה השאירו את התקיעות במוסף, אך כדי לקיים "זריזין מקדימין למצוות" הוסיפו תקיעות שופר גם לפני מוסף. הסבר נוסף לתקיעת השופר לפני מוסף הוא כדי לערבב (לבלבל) את השטן כדי שתקיעותינו יתקבלו, מאחר שהוא רואה שאף על פי שגוזרים על ישראל גזירות הם מתאמצים להקדים את המצוות ולדקדק בהם, הוא מתבלבל...
(ע"פ ערוך השולחן תקפ"ה, ג')
 
טיפים לבוגרי צבא / שירות לאומי
לקראת שנת הלימודים – טיפים לקבלת מלגות
מחפשים מלגה לקראת שנת הלימודים? באתר האינטרנט  www.milgot.org.il עשו לכם את רוב העבודה. לכל מי שמתכוון ללמוד בשנה הקרובה או שכבר לומד, אספו באתר את כל המלגות המוצעות לסטודנטים רק מה שנשאר זה לשלוח את הבקשות. כמה טיפים לפני שליחת הבקשות:
1.      לפני הכל- אל תהססו להגיש! לא רק סטודנטים במצב סוציו-אקונומי קשה זכאים לקבלת מלגה. כיום ניתן למצוא מגוון רחב של מלגות אשר לכל אחת הקריטריונים הייחודיים לה! אז.. שווה להתאמץ, לחפש ולמצוא את המלגה המתאימה עבורכם!
2.      חפשו בתבונה! מעבר למלגות של פר"ח, משרד החינוך וכו’, מחכות לכם עוד הרבה מלגות רלוונטיות עבורכם! חפשו לכם מלגות לפי ארצות מוצא, מקום מגורים, מלגות מחקר, ואף מלגות לימודים הניתנות כפרסים. אל תהססו לבדוק את כל האפשרויות העומדות בפניכם!
3.      מלאו נכונה טפסים ומסמכים! כמעט לכל מלגה טפסים רשמיים משלה דרכם מגישים את הבקשה, אותם ניתן להוריד מאתר האינטרנט בקלות. בנוסף, עליכם לצרף מסמכים רלוונטיים לבקשה כגון תעודת סטודנט/אישור קבלה ללימודים, תעודת זהות, תלושי שכר וכו’. שימו לב! כל מלגה יכולה לדרוש אישורים שונים הרלוונטיים רק לה, ולכן חשוב להשיג מראש את כל המסמכים הנדרשים ולצרפם לטופס הבקשה. כך תמנעו סחבת ובקשתכם תטופל במהירות האפשרית.
4.      הגישו בזמן! חשוב מאוד להקפיד להגיש את המלגה במועד שנקבע, אחרת הבקשה נפסלת אוטומטית או במקרה הטוב נדחית לשנה שלאחר מכן. מועדי המלגות ברוב המקרים מופיעים על טפסי הבקשות, במידה ולא מומלץ להתקשר ולברר זאת מול הגוף הרלוונטי.
5.      צרפו מכתב אישי! מומלץ בחום להוסיף מכתב אישי המנוסח על- ידיכם לטפסים הרשמיים של בקשת המלגה. כך תוכלו לספר על הרקע הכללי שלכם, סיבת בקשת המלגה וכל מה שלא היה לו מקום בטפסים הרשמיים. חשוב שהמכתב יכתב בצורה מקוצרת, ברורה, אמינה ולא מוגזמת, כדי לא ליצור את האפקט ההפוך.
6.      ציינו מי אתם! אל תשכחו לצרף לבקשה את כל פרטי ההתקשרות עמכם – כתובת מגורים למשלוח דואר, מספרי הטלפון, כתובת אי מייל ופקס.
7.      פנו לכמה שיותר מלגות! מצאו את שלל המלגות אשר אתם עומדים בקריטריונים שלהן, ושלחו לכמה שיותר מקומות! כך תגדילו את הסיכוי שלכם לכסות חלק מסוים משכר הלימוד שלכם.
8.      הכי חשוב- אל תפסיקו לנסות! קיבלתם תשובה שלילית? אל תרימו ידיים! המשיכו לשלוח לכמה שיותר גופים, ואם לא הצלחתם השנה, נסו שוב שנה הבאה!
רגע של עברית
התאריך העברי
לכבוד ראש השנה כדאי שנכיר כמה מכללי התאריך העברי:
1. לפני שם החודש יש לומר/לכתוב בי"ת – לדוגמא: כ"ג באלול ולא כ"ג אלול. כפי שאנו אומרים, להבדיל, בתאריך הלועזי לדוגמא: אחת עשרה בספטמבר.
2. בתחילת החודש מתאריכים א' ועד י' בחודש יש לכתוב גרש מעל האות, אך בשאר ימי החודש יש לכתוב גרשיים לדוגמא: כ"ג באלול.
 
אמרות חסידים
האשמה אינה בחטא
רגיל היה רבי שמחה בונם מפשיסחה לומר:
"אשמתו של אדם אינה בזה הוא חוטא, נסיונו גדול וכוחו אפס, ומה יעשה הבן ולא יחטא – אשמתו היא שאינו עושה תשובה וזה הרי יכול לעשות בכל רגע..."
 

 

נבנה ע"י מערכת בניית אתרים של yeshiva.org.il                      שאל את הרב | לוח שנה | כניסת שבת  |  יציאת שבת