דף הבית >> עלון דרך אמונה >> עלון מס' 40
עלון דרך אמונה 40
סוכות
הרב אבינר
סוכת הבטחון
הטעם הראשון למצוות סוכה, שהסוכות הן זכר לסוכות הממשיות שישבנו בהן במדבר, עם הלקחים הנלמדים מזה, הוא הסבר אנושי-פרקטי-מעשי. הטעם השני, שסוכות הן זכר ל"ענני הכבוד", ליד ד' המנהגת אותנו בכל המצבים, הוא הסבר אלוקי-רוחני. אין סתירה בין ההסברים. יש הסברה סיבתית ויש הסברה מוסרית (אורות, ישראל ותחייתו פ"ב). אפשר להסביר תופעות בדרך פשוטה באמצעות הסיבות הישירות הקרובות, ואפשר להסבירן מתוך יד ד' הפועלת מרחוק; ואין סתירה בין שתי דרכי ההסברה: יד ד' פועלת בהיסטוריה דרך הסיבות הממשיות הישירות. ההנהגה האלוהית, ענני הכבוד, מתגלה דרך ישיבת בני ישראל בסוכות הממשיות. בין כך ובין כך כאן מקור בטחוננו בה'!
גם כשאין אנו מבחינים שד' עמנו - תמיד כבוד ד', הנהגתו והשגחתו עלינו. כמו "ענני הכבוד" שהם אמנם גלויים, אבל גם מעורפלים: "ד' אמר לשכן בערפל" (מלכים א ח,יב). ענן של ערפל, - מטושטש, לא ברור, נסתר ולא מובן. לפעמים איננו מבינים, קשה לראות את יד ד' במאורעות. כמו התורה, הניתנת לנו מתוך הערפל (שמות יט, טז), שיש בה חלקים שאנו מבינים ויש בה חלקים שאנו צריכים להודות שהם מעורפלים להבנתנו - כך ההיסטוריה שלנו: לפעמים אנו מבחינים ומבינים בה את מגמת היד האלוקית המכוונת, ולפעמים איננו מבינים מה ד' עושה לנו. הכתב האלוקי שבו נכתבת ההיסטוריה, יש שהוא ברור ויש שהוא מטושטש ומחוק (אורות הראיה ב עמ' שלד). למשל: השואה. מישהו יכול להבין?! אחרי כל הספרים, המאמרים וההסברים, איננו מסוגלים לתפוס זאת. איננו מבינים על מה ולמה. גם בימינו, בדורותינו אלה, מחד גיסא אנו רואים ברורות את הנהגתו הגלויה של הקדוש ברוך הוא לגאולתנו; בשיבת ציון, בבניין הארץ, בהקמת המדינה, במלחמות ישראל ונצחונותינו המופלאים. מאידך גיסא בעיות קשות, בעיות חיצוניות עם אויבים ובעיות פנימיות נוראיות... אנו מתפלאים: מה זאת? האם אל הילד הזה התפללנו כל הדורות? אבל אין לדאוג. גם מצבים אלה שייכים לחשבון האלוקי המסודר והמכוון, הגם שקשה לנו להבין את סוד ההנהגה האלוקית. אמנם אין זה פוטר אותנו מלנסות להבין את סודותיה, אבל הענן הערפלי נשאר. מכל מקום, "ענני הכבוד" לעולם אתנו. בכל המצבים ד' אתנו, גם במצבי חטא וסיבוך, בין שאנו רואים את השגחתו ובין שאיננו רואים לכן תמיד אנו בוטחים בו.
 
הרב רונצקי
נשמה של סוכה
לזכרה של מַתת אדלר (רוזנפלד) הי"ד
חג הסוכות בו יוצאים אנו מהבית המוגן והחמים אל דירת עראי, בעת שרוחות סתיו קרירות מתחילות לנשב.
חג זה אמור לעורר בנו את המחשבה המקורית הבלתי שגרתית לבלי לכת אחר קבעון תודעתי של קונספציה נוחה אך לעיתים מטעה והרת סכנות.
סוכה כשרה לכתחילה רק אם נראים כוכבי השמיים מבעד ענפי הסכך. בביתנו כל ימות השנה, קירות הבית ותקרתו אמנם מגינים עלינו ממטר זלעפות ומחומה של השמש, אך מאידך מונעים מאיתנו להביט למרחוק אל עבר מרחבי ארץ ושמים. רצה הקב"ה, בתחילתה של שנה ללמדנו את היסוד הגדול של החופש המחשבתי, הבלתי תלותי בנוהג אדם וחברה, בצוותו עלינו לצאת משגרת חיינו הקבועה והיציבה אל הסוכה שכל כולה אומרת עראיות ומקוריות. ישנם אנשים עם אופי בבחינת סוכה. דפוסי מחשבה והתנהגות שגרתיים, הם מהם והלאה. קוי אישיותם לא ערוכים בסדר שיטתי, אלא מתפרצים ומתפשטים לכל עבר הם נשמות של סוכה כל חייהם
כך הייתה מתת, נשמה של סוכה, מסוג האנשים המסוגלים ליצור ולחדש מפעלים גדולים למען הכלל. הם הולכים ומטפסים אל מרחבים גבוהים ורחוקים. הם גם ראויים ויכולים לעסוק במצווה הגדולה של "עזרת ישראל מיד צר".
 
מסר גבוה במתח נמוך / הרב אילן צפורי
סוכת ההשתדלות
-          זה נכון שהסוכה היא סמל הבטחון בה', אבל תכל'ס מה יש מאחורי הסמל?
-          הבטחון בה' הוא האמונה שיש הנהגה אלוקית בתוך העולם החומרי, אין נתק בין שמים וארץ, גם בארץ אפשר לפגוש את הקדוש-ברוך-הוא.
-          כך אתה מגדיר את הבטחון בה'?
-          מה מפתיע? בטחון בה' איננו האמונה שלא יקרה דבר רע, אלא הוא שלוה נפשית הנותנת לאדם כוח להמשיך לנהל את חייו בתוך העולם שבו נעלם הקדוש-ברוך-הוא מן העיניים. בטחון בה' זו ההרגשה הבריאה שכל מה שיקרה לו יהיה מתוך הרצון האלוקי.
-          לפי זה אפילו בעל הבטחון איננו בטוח בשום דבר!
-          עבור בעל הבטחון הקדוש-ברוך-הוא נמצא ומחליט ומנהיג וקובע כל צעד ושעל של חייו, וממילא אין שום מקום לדאגה. כך כותב החזון איש בספר "אמונה ובטחון".
-          לא הבנתי למה זה נקרא בטחון? זה נקרא פטאליזם
-          זהו באמת בטחון, לדעת ששום דבר איננו יוצא משליטתו של האלוקים, אף שלפעמים מה שקורה זה לא בדיוק מה שחשבנו או שייחלנו שיקרה.
-          כן, אבל לפי זה האדם צריך לחשוש כל רגע שיקרה לו משהו רע!
-          לא, אדם לא צריך לפחד ולדאוג, וצריך לחשוב שיקרו לו רק דברים טובים, או משום שהוא חושב שהוא צדיק או משום שהוא יודע שדרכו של ה' היא לרחם. ולא צריך בכלל לחשוב שיקרה לו משהו רע, אבל אם יקרה, הוא יודע שזה מאת ה' והכל לטובה. לבטוח בה' זה לא לפתח שום חששות, שום דאגות.
-          ואיך כל זה מתבטא בסוכה?
-          בישראל ישנה אמונה שלימה בצדקת החיים בעולם החומרי, משום שאנו מאמינים שקיים ציווי לחיות ממש בתוך העולם החומרי ועם העולם החומרי.
-          לא ברור לאן אתה חותר?
-          תראה, הרגש הדתי בדרך כלל מוביל את האדם לשאוף לרוחניות המתנגדת למצב החומרי של העולם, ואז נוצרים קלקולים ומונהג אורח חיים שסותר את הטבעיות הגשמית.
-          מה זה קשור לבטחון בה'?
-          רק אם יודעים שה' ציווה שנחיה בתוך העולם, שנשתמש בו, שנבנה אותו, שנבָּנה על ידו, ועם כל זה שנדע לשלוט עליו ועל היצרים שלנו על ידי מצוות התורה, רק אז אנו יכולים לחיות בבטחן וללא פחד מהעולם הזה. העולם הזה מונהג בצדק ויש לו תפקיד חשוב. ה' אוהב אותו ומשגיח עליו. רק על ידי ידיעה זו אפשר לחיות בשמחה, שהרי אין מקרה ואנו כל הזמן בידיים הטובות של הקדוש-ברוך-הוא.
-          ועכשיו תקשר את הכל לסוכה
-          את זה מסמלת הסוכה בהחלט, שעם כל ארעיותה, היא מצליחה לתת לאדם את בטחונו, אף אם אינו בטחון רציונלי.
-          למה לא רציונלי?
-          משום שהיא בית בלי תקרה. היא נראית אולי כדירה, אך באמת היא פרוצה לגמרי. כך העולם הזה, הוא נראה לפעמים כבטוח. האדם עושה לפעמים מעשים הנותנים לו הרגשת בטחון, הוא יכול לבנות בונקר עם כמה מטרים של בטון ובסוף חוטף חיידק קטן שמחסל אותו. אתה מבין, הכל הרגשה
-          והסוכה באה לעורר את האדם למצבו האמיתי?
-          בדיוק! המצב האמיתי של האדם הוא שהוא חי בעולם בו הוא מצווה להשתדל, אבל שלא יטעה יש גבול להשתדלות הזאת, לא היא זו שמגנת עליו, אלא הקדוש-ברוך-הוא רוצה שנפעל בעולם החומרי, והוא משגיח. הסוכה באה ומחזירה אותנו לפרופורציות, ומלמדת אותנו שאין מה לדאוג, לא עובי הקורות והתקרה נותנים את ההגנה, אלא ה' תמיד איתנו בכל המצבים ותמיד משגיח עלינו לטובה.
 
שו"ת בוגרי צבא / הרב דוד ספרלינג
עבודה בחול המועד
שאלה : אני עובד במחשבים. האם אני יכול לעבוד בחול המועד? אין לי עוד ימי חופשה, ואם אני לא אעבוד זו תהיה חופשה בלי תשלום ואני גם מפחד שאם אני לא אעבוד יכעסו עלי, וימצאו דרכים לפטר אותי, או לפחות לא לקדם אותי במשרה.
תשובה: לא כל העבודות אסורות בחול המועד – עבודה שהיא לצורך המועד (כמו לנגן בתשלום בתזמורת בשמחת בית השואבה), או עבודה לצורך הרבים (נקיון בית הכנסת), או כדי למנוע הפסד (זה נקרא בהלכה "דבר האבד") מותר לעבוד. אין כאן מקום להתבונן בכל סוגי העבודות, אך באופן כללי, דברים הנצרכים לחג, כמו למשל למכור אוכל לחג, או לתת שירותים הכרחיים כגון רפואה, מותר לעבוד בהם. אבל דברים שאינם שייכים לחג, כמו הגהת ספרים, הנהלת חשבונות, וכו' - הם אסורים, (עיין בשמירת שבת כהילכתה פ' סו-סח, ויש לשאול רב בכל מקרה לגופו). מתוך כך, באופן פשוט, אסור לעבוד במחשבים בחוה"מ (בכתיבת תוכנות וכו').
אבל, כאמור מותר לעבוד כדי למנוע הפסד, וזה בשתי תנאים. א) ההפסד הוא הפסד של הקרן שכבר קיימת, ולא רק מניעת רווחים. לכן, אם משום שאדם לא יעבוד, לא ישלמו לו - זה לא נחשב להפסד. אבל אם מפני חסרון המשכורת אדם לא יכול לשלם את המשכנתא, ואז יתחייב בתשלומי ריבית נוספת, זה כן נחשב ל"דבר האבד", ומותר לעבוד. וכן, אם יש חשש שיפטרו את העובד, או אפילו שתפסיד אפשרות להתקדם בעבודה, זה נחשב ל"הפסד" של מקום עבודה, ומותר לעבוד.
כל זה נכון רק אם מתקיים התנאי השני: ב) שלא "כיוונת" (=סידרת) את המלאכה לעשותו בחוה"מ. זאת אומרת, לדוגמה, אדם שדוחה את כתיבת עבודתו לקורס באוניברסיטה לחוה"מ, מפני שאז יש לו פנאי, אסור לו לכותבה בחוה"מ, אפילו אם מפני זה יגרם לו הפסד גדול (כמו שיכשל בקורס). יש פוסקים שאומרים שלכן אסור לאדם להשתמש בימי החופשה שלו בקיץ, אם יודע שאז יתחייב לעבוד בחוה"מ (או שיפטרו אותו). אבל פוסקים אחרים מתירים לקיחת חופש בקיץ, למרות שיצטרך לעבוד בחוה"מ, מפני שאין זה "כוונת" עבודה לחוה"מ, אלא רק העדפת חופשה בזמן שיותר מתאים לו, במיוחד אם יש סיבה אמיתית לקחת את החופש בקיץ, כמו להיות עם המשפחה בחופשים וכו' (עיין בשמירת שבת כהילכתה פ' סז, יד (מז)).
במקרה שלך, שכבר לקחת ימי החופש בלי לשים לב בכלל על עניין עבודתך בחוה"מ, ודאי אפשר לסמוך על הדעה המקילה, ולא להחשיב זאת כאילו כיוונת את עבודתך לחוה"מ. ולמעשה, אם אתה יכול לקחת חופש, אפילו בלי תשלום, בדרך שלא יגרם לך הפסד בעבודה או בתשלום החובות וכו', אתה חייב לעשות כך. אבל אם זה כמו שכתבת, שיש חשש אמיתי שזה יוביל להפסד, מותר לך לעבוד. ובכל מקרה, אם אפשר, תנסה לבקש לפחות לעבוד חצי יום, או יום מקוצר, כמו שהרבה משרדים עושים פה בארץ, כדי שלא תשכח תורת החג לגמרי.
 
דרך ארץ נחלה / הרב ישי פלסר
עוד נשוב... עין גנים
"... ובאנו לג'נין בראש השנה ה'תש"ו... ובג'נין למדתי מסכת יבמות וכתבתי בה חידושין..." (מתוך יומן בכתב יד המהרי"ט ר' יוסף מטראני).
כבר בשנת ה'תש"ו 1595 שהה המהרי"ט בקהילה היהודית בג'נין ושם כתב את חידושיו על יבמות.
"עין גנים" היתה עיר לוים בנחלת שבט יששכר בגבול נחלת מנשה. בעת התפלגות הממלכה עברו לגור בצפון השומרון חלקים משבט שמעון ושם ישבו עד סוף ימי בית שני. אחד מתושבי המקום היה "תבני בן גינת" שהתגורר ב"בית הגן". וכך מזהה ר' אשתורי הפרחי בעל ספר ה'כפתור ופרח' את ג'נין כעין גנים.
במסכת חולין דף ז, מסופר על רבי פנחס בן יאיר שהלך לפדיון שבויים ופגע בגינאי הנהר. אמר לו: חלוק מימך ואעבור בך, וכך היה... ועל זה רב יוסף התפעל מגדולתו והשווה את המעשה לקריעת ים סוף - המקום מזוהה עם נחל גינאי שנכנס לתוך ג'נין.
כבר בשנת תרמ"ה (1885) ערך רבי ישראל דב פרומקין, בעל עיתון החבצלת, כתבה על מסעותיו אל הגליל ופגישותיו עם יהודים... "בשעה שש באנו "לדעשנין" (ג'נין), היא עין גנים, ונסור לבית משתה קאהוע לערבים לנוח בו... איש יהודי אחד רודד פחים גר במקום הזה שנים רבות, אך בשנה הזאת מת בצפת בלכתו להילולא דרשב"י... מעיין גדול ויפה עובר בהעיר פנימה ומימיו טובים מאד... אדמת המקום דשנה מאד ופוריה, בה גני ירק וכרמי חמד מרהיבי עין רואה". בשנת תרמ"ט (1889) שוב מתאר פרומקין בחבצלת – "כשלושת אלפים נפשות יושבות בעיר הזאת, מהם נוצרים אחדים. איש יהודי אחד חייט מחיפה... הוא וביתו ומתפרנס ממלאכתו, עוד שני אחים יהודים סוחרי תבואה תושבי חיפה יושבים פה ירחים אחדים בשנה, ולהם חדר ובתים בעיר הזאת... ישוב יהודים בעיר הזאת נחוץ הוא גם לרעיון ישוב ארץ ישראל... על שפת עמק יזרעאל יושבת העיר הזאת, על שפת העמק הגדול הנחמד מכל עמקי ארצנו הקדושה, ואם יתישבו יהודים בג'נין ובהשכל ובמתינות יתהלכו את תושבי העיר והכפרים סביב לה, יוכלו לקנות מעט מעט – ובמחיר לא רב – את אדמת העמק..."
שאול הורנשטיין מסייר בתרנ"ג (1893) באזור ופוגש בג'נין יהודי בעל בית מרקחת בעיר. אבל הרחיקו לכת יותר חברת "למען ציון", מיסודו של הרב עזריאל הילדסהיימר, שרכשו אדמות בג'נין בתרנ"א והושיבו בה שמונה משפחות ועימהן שוחט, ומלמד תינוקות. מגפה שפרצה בעיר פגעה בנסיון ההתיישבות. בשנים תרפ"א-תרפ"ב (1921-2) החל היישוב היהודי בארץ לסלול את כביש ג'נין ובגבעה לידה הקימו מחנה צבאי, שם גרו עשרות פועלים עבריים. גם מאוחר יותר, כשהבריטים בנו בארץ את משטרות טיגארט בין תרצ"א לתש"א, עבודת בניין משטרת ג'נין, התבצעה ע"י סולל בונה בעזרת 70 פועלים יהודים, שהתגוררו במבואות ג'נין יותר מחצי שנה. במהלך כל השנים האלה שירתו יהודים במשטרת ג'נין ובשנת תש"ג (1943) כותב משה סנה, שהיה בראש מפקדת ההגנה, תוכנית להקיף את ג'נין בישובים יהודיים. במלחמות ישראל נפלו מעל 100 קרבנות בלחימה ובמבצעים על העיר ג'נין, ורק בשנת תשמ"ב הוקם גרעין נח"ל "גינת" מערבית לעיר. בהמשך הוקמו היישובים "גנים ו"כדים" שסבלו בשנים האחרונות מהטרור באזור. לפני שנה הוחרבו היישובים, וכולנו תקווה במהרה לחזור ולהקימם.
מהר הגלבוע ניתן לצפות לכל האזור. הפעם נעפיל להר ברקן לתצפית מרהיבה על עמק יזרעאל ועמק בית שאן וגם לכיוון ג'נין.
משם ניתן לבחור בכמה מסלולי הליכה נחמדים: האחד – העמק הנעלם, היורד במסלול מתחת להר ברקן, השני – בנחל יצפור עד לעין שוקק, שם מעיין נחמד.
טיול נעים!
 
אתנךת"א / הרב שלמה סוקניק
הארון וישראל ויהודה יושבים בסוכות
לעיתים מרגלית רוחנית ובירור אמוני, נחבאים בפרשה מדברי הנביאים, וזקוקים לעיון ובירור כדי להבחינם. כזו היא פרשת הסוכות המאירה הארה מיוחדת בתוככי פגישת דוד ואוריה החתי, ומתוך דברי אוריה עצמו: "וַיִּשְׁלַח דָּוִד אֶל יוֹאָב שְׁלַח אֵלַי אֶת אוּרִיָּה הַחִתִּי וַיִּשְׁלַח יוֹאָב אֶת אוּרִיָּה אֶל דָּוִד. וַיָּבֹא אוּרִיָּה אֵלָיו וַיִּשְׁאַל דָּוִד לִשְׁלוֹם יוֹאָב וְלִשְׁלוֹם הָעָם וְלִשְׁלוֹם הַמִּלְחָמָה" (שמואל ב יא, ו-ז).
אוריה הוא מגיבורי דוד, מהנחושים והאמיצים אשר בשדה המערכה, וכך ראוי הוא לכבדו ולברכו. אחר כך פונה דוד אליו לשלחו לביתו "וַיֹּאמֶר דָּוִד לְאוּרִיָּה רֵד לְבֵיתְךָ וּרְחַץ רַגְלֶיךָ וַיֵּצֵא אוּרִיָּה מִבֵּית הַמֶּלֶךְ וַתֵּצֵא אַחֲרָיו מַשְׂאַת הַמֶּלֶךְ. וַיִּשְׁכַּב אוּרִיָּה פֶּתַח בֵּית הַמֶּלֶךְ אֵת כָּל עַבְדֵי אֲדֹנָיו וְלֹא יָרַד אֶל בֵּיתוֹ" (שם, ח-ט).
אוריה מתגלה בכל עצמת גבורתו וגדולת נפשו, הוא ממאן לרדת לביתו, ממאן לנוח מהקרב, להנפש. הוא מחובר בכל נפשו ומהותו לקרב ולמלחמה המתרחשת עכשיו ואינו פונה לביתו, וכך גם הוא מברר בדבריו לשאלת דוד: "וַיַּגִּדוּ לְדָוִד לֵאמֹר לֹא יָרַד אוּרִיָּה אֶל בֵּיתוֹ וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אוּרִיָּה הֲלוֹא מִדֶּרֶךְ אַתָּה בָא מַדּוּעַ לֹא יָרַדְתָּ אֶל בֵּיתֶךָ: וַיֹּאמֶר אוּרִיָּה אֶל דָּוִד הָאָרוֹן וְיִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה יֹשְׁבִים בַּסֻּכּוֹת וַאדֹנִי יוֹאָב וְעַבְדֵי אֲדֹנִי עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה חֹנִים וַאֲנִי אָבוֹא אֶל בֵּיתִי לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלִשְׁכַּב עִם אִשְׁתִּי חַיֶּךָ וְחֵי נַפְשֶׁךָ אִם אֶעֱשֶׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה" (שם, י- יא).
יואב מתאר בפיו את מצבם של ישראל בשעת קרב, בשעה שהם צרים על רבת בני-עמון הם יושבים בסוכות, חונים על פני השדה, במציאות ארעי, חוסים בצל ההגנה והמסתור האלוקי עליהם, ומוסרים נפשם על כיבוש הארץ. בשעה זו טיעונו של אוריה נשמע ערכי אידאליסטי, קשה שלא להזדהות עם דברי אוריה. בעל ספר הרוקח (הלכות סוכה) למד מדבריו אלה לימוד חשוב במצוות סוכה ובכוונתה. הוא ביאר על פי דברי אוריה את שיטת רבי אליעזר כי בסוכות ממש ישבו בני ישראל בצאתם ממצרים, כלומר בשעת כיבוש הארץ ובמלחמותיהם עליה. לא ירושה נפלה לנו הארץ, אלא במסירות נפש ובמלחמה. יושבים בסוכות היינו, חונים וצרים על יושבי הארץ, ורק אחר מאמץ ומסירות נפש, ואמונה גדולה באה לנו הארץ בירושה, ואותה מסירות נפש נזכרת ונעשית עם מלוא הבטחון והאמונה, מידי שנה בשנה בצאתנו מביתינו לסוכה. הרוממות הנפלאה הזו של אוריה נמשכת גם אחר כך "וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אוּרִיָּה שֵׁב בָּזֶה גַּם הַיּוֹם וּמָחָר אֲשַׁלְּחֶךָּ וַיֵּשֶׁב אוּרִיָּה בִירוּשָׁלַם בַּיּוֹם הַהוּא וּמִמָּחֳרָת. וַיִּקְרָא לוֹ דָוִד וַיֹּאכַל לְפָנָיו וַיֵּשְׁתְּ וַיְשַׁכְּרֵהוּ וַיֵּצֵא בָעֶרֶב לִשְׁכַּב בְּמִשְׁכָּבוֹ עִם עַבְדֵי אֲדֹנָיו וְאֶל בֵּיתוֹ לֹא יָרָד" (שם, יב-יג).
אומנם למרות רוממות מסירות הנפש, וגודל ההכרה של אוריה, בחיבורו עם ישראל היושבים בשדה המערכה בסוכות, ועסוקים במצוות ה' ובכיבוש הארץ וההגנה עליה, הרי גילו לנו חז"ל כי חסרה היתה מסירות נפשו זו חסרון גדול, ומרידה גדולה היתה בה במלכות דוד, במה שעבר על פקודת המלך לרדת ולרחוץ בביתו, וניאץ משאת המלך שנשלחה לביתו, ובמה שייחס אדנות, מלכות וחשיבות ליואב בפני דוד (עיין בפירוש המלבי"ם כאן). כל זה גזר עליו דין מוות של מורד במלכות, ועל אף רוממות הכרתו בגודל השעה של מסירות הנפש, הרי "וַיְהִי בַבֹּקֶר וַיִּכְתֹּב דָּוִד סֵפֶר אֶל יוֹאָב וַיִּשְׁלַח בְּיַד אוּרִיָּה. וַיִּכְתֹּב בַּסֵּפֶר לֵאמֹר הָבוּ אֶת אוּרִיָּה אֶל מוּל פְּנֵי הַמִּלְחָמָה הַחֲזָקָה וְשַׁבְתֶּם מֵאַחֲרָיו וְנִכָּה וָמֵת" (שם, יד-טו).
כמו שאמרנו פרשה קשה וסבוכה, ועוד הרבה בה לברר מעשי דוד עצמם אל מול אוריה, והם עתידים להתברר. אבל מרגלית בה, דרכם של ישראל בסוכות, מסירות נפש וגבורת אמונה, מתוך דבקות ובטחון בה' המוציאם מארץ מצרים להביאם אל הארץ "לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם" (ויקרא כג, מג).
 
קדושה בינו לבינה / הרב אילן צפורי
באחד המאמרים שכתבתי, בעניין הצורך ליזום הרחקות בין בנים לבנות, השתמשתי בטעון שהיה פשוט בעיני שיחות הנפש בין בנים לבנות מביאות הנאה וגורמות לתשוקה. על כך קבלתי שאלה תמימה מנערה שכך כתבה: "למה אסור ליהנות מהמין השני דרך דיבור, ומה רע בתשוקה"? כהרגלי מהרתי לשלוף את העט ולנסות להסביר, אך כבר במילים הראשונות של הכתיבה הרגשתי שהעיסוק בשאלה מעורר בי יותר עניין מאשר בעיסוק בתשובה. עצם השאלה מחזקת את הרגשתי שמשהו מתפספס לנו בחינוך. אמרתי בלִבי שמשהו מן המסורת שבעמנו נתקע באיזשהו מקום ולא עבר לחלק מהנוער שלנו, משהו בחינוך לא מתקתק נכון משהו מן העדינות והצניעות הישראלית לא התפתח כשורה כאשר שאלה של "למה לא ליהנות מקרבת הבנים" נשאלת על ידי בחורה דתיה. אולי לא תביני אותי לגמרי, בחורה צעירה, אך עכשיו אדבר כמו מחנך ונא הקשיבי: יש לתורה תביעות רוחניות על האדם לא רק תביעות בַשָריות לא לעשות מעשה של איסור עריות או של זנות, בפועל התורה באה לרומם, לעדן, לקדש את האישיות, ולא רק לקבוע עובדות וליתן גבולות לפעולות החומריות של האדם. חז"ל לימדונו ש"הרהורי עבירה קשים מעבירה". וכי למה? זו בדיוק מה ששאלת למה אסור ליהנות משיחה עם בחורים ולפתח תשוקות שאינן מגיעות לשום עבירה ממש? זה רק נחמד לגרות את היצרים והרגשות, מבלי להגיע לעבירה ממש רק לשחק עם כוחות החיים, עם היצרים, לא ממש לחטוא אלא שחז"ל מלמדים אותנו שיש טומאת הגוף וטומאת הנפש, ולטומאת הנפש יש בחינה חמורה יותר מאשר לטומאת הגוף. משום שהשכל האנושי והמחשבה הם הביטוי העליון ביותר של האדם. בגוף ישנן תכונות הדומות לאלו של הבהמות, אך שכלו של האדם הוא "הצלם אלוקים" שבו. על כן השימוש בשכל ובמחשבה לעניינים שאינם קדושים, ואף טמאים, הוא פגיעה בעצם האדם. השיקוע במחשבות השייכות לתחום האיסור, העבירה או חוסר הקדושה, זהו השפלת העליונות של הסגולה הישראלית למגמות שליליות, ולכן המצב הזה הוא קשה מהעבירה עצמה מבחינה זו, שהרי אם האדם עושה את העבירה עצמה מתוך שטות, מתוך דחף, מתוך יצרים, ללא העמקה, בודאי שיתן על זה את הדין, אך הוא לא שיעבד את מחשבתו, הוא לא העמיק בעבירה דרך מחשבתו ובזה לכאורה מי שהעסיק את מחשבתו לעניין, חמור יותר. לכן הקדוש-ברוך-הוא תובע מאיתנו להתעדן, להתחנך לקדושה, לא רק לראות את התורה כחוקה מכבידה על היצרים שלנו, אלא לראותה כמעיין ממנו אפשר לדלות את עדינות הנפש הישראלית ולהחזירה להיות הטבע שלנו טבע הקודש.
 
עיון תפילה / הרב אורי שרקי
ברכת השנים
ברכת השנים היא האחרונה בסדרת הברכות הפרטיות, שבהן אנו מבקשים עבורנו דעת, תשובה, סליחה, גאולה מצרות הגלות, רפואה ופרנסה. כל אלו הן בקשות הנוגעות לפרט, ויכולות להתקיים גם בגלות. מברכת "תקע" ואילך, מדובר בעניינים לאומיים. העולה מהסדר הזה הוא שלא ניתן להיגאל מבלי לפתור את הבעיות הראשוניות. אם אין סליחה, למשל, אי אפשר שישיבנו ה' לחירותנו. כך גם ברכת השנים - אי אפשר להיגאל בלי שתקדם לכך הטבה במצבו החומרי של עם ישראל. אכן כך ראינו בדורות האחרונים שההתיישבות החדשה בארץ ישראל התאפשרה על ידי נדיבות לבם של עשירי האומה, השר מונטיפיורי, הברון רוטשילד ועוד. כמו כן קדם לגאולה ביטול מעמדם המושפל של יהודי אירופה, ה"אמנציפציה", שמצד אחד הכינה את היהודים לקראת השבת כבודם הלאומי, שהוא דבר הכרחי לקיומה של מדינה, ויחד עם זאת הניעה רבים מלהשתתף בשיבת ציון, מתוך שחשבו שסוף סוף ניתן להפוך את הגולה לבית של קבע. הטבה זו באה לידי ביטוי בארץ ישראל על ידי התחיה החקלאית שגררה גם התחדשות תרבותית, ומתוך כך את הקמת המדינה.
התלמוד במסכת מגילה (יז ע"א) מסביר שברכת השנים קודמת וסמוכה לקיבוץ נדחי ישראל, משום שכך הוא סדר הגאולה, שנאמר (יחזקאל לז) : "ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא". רואים אנו אם כן שהתלמוד מבסס הלכה מוסכמת לכל הדעות, את סדר ברכות העמידה המעכב אפילו בדיעבד, על יסוד דברי האגדה שבסנהדרין (צח ע"א) שהקץ המגולה תלוי בנתינת פרותיה של ארץ ישראל. גם הרמב"ם פוסק כך. לפי זה נדחו דברי האומר שדברי אגדה אלו אינם מחייבים להלכה משום שלא הזכירם הרמב"ם (עיין שערי אמונה עמ' שמא-שמג).
ברכת השנים בכל נוסחאותיה כוללת שני ביטויים החוזרים פעמים רבות: השורש "ב.ר.כ". (5 פעמים בנוסח אשכנז, 6 בספרד, 7 בספרדים בקיץ ו9- בחורף) והשורש "ט.ו.ב" (5 פעמים בנוסח ספרד, 3 בנוסח אשכנז וספרדים בקיץ, ו6- חורף). הריבוי הוא מעניינה של הברכה ולכן מוזכרת היא פעמים רבות, אך לא פחות מכך יש להתפלל שלא יהיה העושר שמור לבעליו לרעתו ח"ו, או שישכיח ממנו שם שמים, על כן באה ההדגשה "לטובה".
 
בהמשך הדרך / אורי פרידמן
טעמי מנהגים
זמן לגשם וזמן לטל
במוסף של שמיני עצרת (לאחר סוכות) נתחיל להזכיר גשמים. אך בסוף העונת הגשמים, את "מוריד הטל", אנו נאמר כבר ביום הראשון של חג הפסח. מדוע חל שוני בין החגים? מדוע מזכירים "גשמים" רק אחרי סוכות, ו"טל" כבר בתחילת פסח?
הסיבה לדבר היא כדי שכל המועדות (פסח, שבועות, סוכות) יהיו בטל. כי טל הוא סימן ברכה לעולם ואילו גשם בחג הוא סימן קללה. (ספר המנהגים)
 
רגע של עברית
מוריד הגֶשֶם או הגָשֶם?
אנו שומעים חזנים שאומרים "מוריד הגֶשֶם", ואחרים שאומרים "מוריד הגָשֶם". גם בעניין היין, אנו שומעים "בורא פרי הגֶפֶן", וגם "בורא פרי הגָפֶן"? אז דבר ראשון, אין חשש, הברכה התקבלה. העניין הוא פשוט, יש הרואים במילים הספציפיות הללו (הגשם, הגפן ועוד...) סוף משפט, וכמו שבתנ"ך סוף פסוק לעיתים משנה את הטעם והניקוד, כך גם במקרים הללו, "הגֶשֶם" הפך ל"הגָשֶם" ו"הגֶפֶן" הפך ל"הגָפֶן".
לעומתם, אלו שאינם רואים במילים אלו סוף משפט, מחשיבים, לדוגמא, את ה"אמן" שעונים לאחר ברכת "בורא פרי הגפן" לסוף המשפט וכך שהמילה "הגֶפֶן" היא חלק באמצע המשפט (הברכה) ולכן "הגֶפֶן" נשאר "הגֶפֶן".
 
טיפים לבוגרי צבא תגמולי מילואים
בעקבות המלחמה האחרונה (זאת שעדיין אין לה שם) ראוי שנרענן קצת את הנהלים. איך מקבלים תכל'ס את התגמולים?!
 
על פי חוק הביטוח הלאומי, אם נקראת לשירות מילואים חד יומי ומעלה, הנך זכאי לתגמול מילואים בהתאם לאישור צה"ל על שירותך - טופס מס' 3010 (התלוש שמקבלים בסיום המילואים) .
ממי לתבוע את תגמולי המילואים?
1. אם אתה שכיר העובד בשכר חודשי - על מעסיקך לשלם לך את התגמול.
2. אם אתה שכיר העובד שלא בשכר חודשי ועבדת במקום העבודה הנוכחי 75 ימים לפחות, בשלושת החודשים שקדמו לתחילת שירות המילואים – על מעסיקך לשלם לך את התגמול. אם עבדת פחות מ- 75 ימים בשלושת החודשים שקדמו לתחילת שירות המילואים - תוכל להגיש תביעה לתגמולי מילואים בסניף הביטוח הלאומי.
3. אם אתה עובד עצמאי, או תלמיד במוסד להשכלה גבוהה, או שאינך עובד, או שאתה מובטל המקבל דמי אבטלה מהביטוח הלאומי - עליך לתבוע את התגמול מן המוסד לביטוח לאומי.
שיעורי התגמול
1. עובד שכיר ועובד עצמאי - יקבלו תגמול בשיעור הכנסתם החייבת בדמי ביטוח, על פי שלושת החודשים שקדמו לחודש תחילת שירותם במילואים, לחלק ב- 90.
2. מי שאינו עובד - יקבל תגמול בשיעור המינימום (מינימום התגמול ליום, עדכני לינואר 2005 - 111.17 ₪ ).
3. מי שזכאי לדמי אבטלה בזמן השירות במילואים - יקבל תגמול לפחות בשיעור דמי האבטלה שהיו משולמים לו.
אמרות צדיקים
צריך גם להרגיש קצת!
" כל תכליתם של השבתות והימים הטובים שיהודי ירגיש בם את השם יתברך, שבהם מתבטלים כל המסכים המבדילים-המסתירים מיהודי את ההרגשה הזאת והריהו מתחדש כבריה חדשה ושב להרגיש את השם יתברך..." (נתיבות שלום, האזינו).
הכוונה מקצועית
לחיילים ובוגרי צבא וכו' שלא מצאו את עצמם עדיין (ויש הרבה כאלה), יש הכוונה מקצועית עם 40% הנחה, אצל שחר. בשילוב גרפולוגיה.
לפרטים: 054-6225290 sz30@013.net shaharz.com

 

נבנה ע"י מערכת בניית אתרים של yeshiva.org.il                      שאל את הרב | לוח שנה | כניסת שבת  |  יציאת שבת