דף הבית >> עלון דרך אמונה >> עלון מס' 41
עלון דרך אמונה 41
פרנסה מן השמים
הרב אבינר
פרנסה מן השמיים
כתוב ש"כל מזונותיו של אדם קצובים לו... חוץ מהוצאת שבתות והוצאת יום טוב... שאם פוחת פוחתים לו ואם מוסיף מוסיפים לו" (ביצה טז ע"א).
מן הדברים עולה שכל הוצאה שאדם מוציא בשבת מוחזרת לו. ועל כך שאל ילד אחד: "אבא, למה בשבת אין אתה מגיש לשולחן מיץ טבעי שהוא יקר, במקום סודה, הרי בין כה וכה זה לא על חשבונך"?
אלא ברור שאין הכוונה שמותר לאדם להיכנס להוצאות מיותרות בשביל השבת, כאשר אין מצבו הכלכלי מרשה זאת, שהרי "אמר רבי עקיבא: עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות" (פסחים קיב ע"א). כלומר, אם אין מצבו הכלכלי מרשה זאת, אין לו לאכול כלל סעודה שלישית, אלא לאכול שתי סעודות כמו ביום חול, ולא להיכנס למצב שיצטרך לקבל צדקה. אם כן איננו אומרים שמן השמים ימציאו לו את הכסף שהוציא. אבל, מי שמצבו שפיר, לא צריך לקמץ בשבת, אלא לכבדה כראוי. "לקרא לשבת עונג. ובמה מכבדו? בתבשיל של תרדין ודגים גדולים" (שבת קיח ע"ב), שאלו מאכלים יקרים. אך זה נאמר במי שהוא אמיד.
ישנם כאן כמה כללים. זו אמנם סוגיא באמונה, אך גם באמונה יש הלכה. כך מסבירים 'הטור' וה'בית יוסף' (או"ח רמב), שיש שלוש מדרגות: א) מי שעשיר, צריך לכבד את השבת במאכלים חשובים ולא לקמץ, ולא לחשוש שעקב זה יתדרדר מצבו הכלכלי, כי הקדוש-ברוך-הוא יעזור לו. ב) מי שפרנסתו דחוקה ביותר, עליו נאמר עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות. ג) מי שפרנסתו מצומצמת, אך לא דחוקה ביותר, עליו נאמר "אפילו דבר מועט ולכבוד שבת עשאו, הרי זה עונג" (שבת שם). וכל זה מבואר באריכות ב'משנה ברורה' (רמב ס"ק א).
אבל עדיין צריך ביאור, שהרי כתוב "ואם מוסיף מוסיפים לו"! רבנו הגדול, רש"י, כותב ש"'כל מזונותיו של אדם', כל מה שעתיד להשתכר בשנה, שיהא נזון משם – קצוב לו, כך וכך ישתכר בשנה זו, ויש לו להיזהר מלעשות יציאה (= הוצאה) מרובה, שלא יוסיפו לו שכר למזונות, אלא מה שפסקו לו, 'חוץ מהוצאת שבתות', אותה לא פסקו לו מה ישתכר לצרכה ומכאן תבואהו, אלא לפי מה שרגיל ממציאים לו לשעה או לאחר שעה". כלומר, לגבי שבת, אין לו לדאוג, ואם כרגע אין לו במה לשלם, הקדוש-ברוך-הוא יזמין לו כסף אחר-כך, לכן אין לו לדאוג ולקמץ, אך כל זה בגבולות מה שרגיל, כלומר מה שתואם את רמת חייו.
העולה מכל הנ"ל שאין הכוונה שאדם יפריז ויחיה מעל רמת החיים שלו, אלא ישאר במסגרת רמת החיים השייכת לו, והעיקר שלא יצמצם אדם במצוות ובדברי חול יהיה פזרן, אלא להיפך (עיין שעה"צ אות יג).
 
הרב רונצקי
לשון נקיה
צלצול הטלפון העיר את אהוד משנתו. מעברו השני של הקו נשמע קולו הצוהל של איתן: אהוד, לא תאמין אבל גם אני
מי המאושרת? שאל אהוד את ידיד נעוריו, שעבר זה מכבר את שנתו השלושים. רעות, השיב איתן, זו הייתה קומונרית בישוב, רשום לפניך את תאריך נישואינו: אור לי"ב כסלו.
שמע איתן בכסלו הימים קצרים, לא תספיקו להתחתן כשעדיין אור יום. לא הבנת אהוד, החתונה בלילה בשעה 20:00. אז מדוע אמרת שהיא באור לי"ב? הקשה אהוד. כך ראיתי בהרבה הזמנות כשחתונה מתקיימת בלילה, כותבים "אור ל". אבל מדוע באמת עושים כך, הרי הרבה אנשים עלולים לטעות ולהגיע ביום? זה בגלל אינני זוכר, אך נדמה לי שפעם למדנו בישיבה את הסוגיא בתחילת מסכת פסחים, שדנה בלשון המשנה שם: "אור לי"ד בודקים את החמץ", ובאמת גם שם כך שואלים, מדוע נוקטת המשנה בלשון "אור", הרי בדיקת החמץ נעשית בלילה.
נזכרתי, אמר אהוד, שהספיק בינתיים להסיר לגמרי את קורי השינה מעיניו. תשובת הגמרא שם היא, שחייבים לדבר בלשון נקיה, ועדיף לכתוב במשנה אור לי"ד מאשר בלילה, בחושך
לימוד זה מקורו כשהקב"האומר לנח לקחת לתיבה מן הבהמה אשר "איננה טהורה", ולא אומר בקיצור: מן הבהמה הטמאה. הוסיף אהוד ואמר, זכיתי בכפליים, גם לשמוע בשורה טובה וגם להיזכר בלימוד חשוב, אך נראה לי שנצטרך ללמוד משם לא רק מה לכתוב בהזמנה לחתונה, אלא גם ובעיקר איך לעדן את הלשון שלנו ביום-יום
 
מסר גבוה במתח נמוך / הרב אילן צפורי
מי דואג לפרנסתו?
-          אין ברירה. בעולם הזה הפרנסה מוטלת על האדם ולכן הוא צריך להשתדל עד הסוף. אין בזה חצי מלאכה.
-          מה אתה מתכוון כאשר אתה אומר "עד הסוף".
-          אני מתכוון שאין נס, ואין סומכים על הנס, ולכן עושים את כל ההשתדלות כדי להרוויח כמה שיותר כסף.
-          אין גבול?
-          הגבול הוא גבול היכולת.
-          עליך נאמר "שָׁוְא לָכֶם מַשְׁכִּימֵי קוּם מְאַחֲרֵי שֶׁבֶת אֹכְלֵי לֶחֶם הָעֳצָבִים".
-          מה פירוש?
-          זה אומר שלא צריך להשתולל, ומי שקם מוקדם כדי לעבוד וחוזר מאוחר לאחר העבודה, זה לא יעזור לו את הלחם שלו הוא יאכל מתוך עצבות.
-          למה?
-          כי לא שווה כל העמל הזה כדי להשיג הרבה כסף. אפשר להשיג פחות בפחות עבודה ולהנות מהחיים גם.
-          אבל מה עם החובה להשתדל?
-          יש חובה להשתדל, אבל לא חובה להשתגע. האדם צריך לדעת שהפרנסה מן השמיים ושהוא לא ירוויח אגורה אחת יותר ממה שנגזר עליו. את זה אנו לומדים מהמן. ה' ציוה במן: "לִקְטוּ מִמֶּנּוּ אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ". זאת אומרת שצריך לעבוד עד כדי השגת הפרנסה המספקת לצרכים העיקריים. ומי שמתאמץ יותר מדי, עליו נאמר: "וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל משֶׁה וַיּוֹתִרוּ אֲנָשִׁים מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וַיָּרֻם תּוֹלָעִים וַיִּבְאַשׁ". הבנת? כל מה שמיותר לא מועיל!
-          איך אתה יכול ללמוד מתקופה בה הנס נהג באופן רגיל לתקופתינו אנו, בה אנו מסורים לקשיי המציאות וחייבים לדאוג בעצמנו לפרנסתינו. וכי אדם יעבוד יפסיק את עבודתו באמצע היום ברגע שיש לו די פרנסתו!
-          זה בדיוק מה שעשה החפץ חיים. הוא ואשתו היו בעלי מכולת וידעו בדיוק את הנדרש לפרנסתם. ובכל יום, ברגע שהגיעו לסכום היומי הדרוש, סגרו את המכולת, כדי לא לפגוע בבעלי מכולת אחרים. אתה מבין צריך לדעת לעצור בנקודה הנכונה, זוהי אמונה שהפרנסה מן השמיים!
-          אז לא היו לא תוכניות חסכון, לא ביטוחים, לא הוצאות טלפון, חשמל, מים וכו'
-          די! לכל תקופה יש את הצרכים שלה, אבל העיקרון לא משתנה. מי שיודע לעצור בזמן ברדיפתו אחר הממון הוא זה שמאמין שהפרנסה מן השמיים. האדם יכול להרוויח בעסקים סכום גדול מאוד, אך מצד שני, אחרי כמה חודשים פתאום נופלת הבורסה וההפסד גדול מהרווח בחשבון הכולל, האדם יקבל בדיוק מה שמגיע לו, לא יותר.
-          ומה עם פחות? הרי לפי קו המחשבה שלך יש פה מרשם מצויין לעצלנים. האדם יאמר שחבל להשקיע, וינצל זאת לבטלנות. הרי ממילא הוא יקבל את המגיע לו בין אם יעבוד בין אם ילך לשחק קלפים!
-          ברור שתמיד נשארת חובת ההשתדלות. וכך כותב הרב אברהם בן הרמב"ם בספרו "המספיק לעובדי ה'", בשער הבטחון: "הפסוקים המעוררים על הבטחון כגון 'הַשְׁלֵךְ עַל ה' יְהָבְךָ וְהוּא יְכַלְכְּלֶךָ' וכיוצא בזה, אין כוונתם כי מפני בטחונו רשאי שומר הדת לישב בחיבוק ידיים , ללא מאמץ להשגת פרנסתו, ולחכות שמזונותיו יבואו לו מן שמיים כאותו מן, או ממקום לא נודע כדרך שאירע לקצת נביאים. כי זוהי מדריגה שלא כל אחד יכול להשיגה, ואפילו גדולי הנביאים עבדו בפרך לפרנסתם!
-          אז מה הכלל בזה? העסק לא מובן
-          שלמה המלך במשלי הרבה לשבח את מי שעובד ולגנות את העצל. ואין בדבריו הדרכה להתמכרות לענייני העולם הזה, אלא הוא מגנה, כפי שמגדיר הרב אברהם בן הרמב"ם, את המביא עצמו לידי סכנת אבדון ויושב בטל ממלאכה ומדמה בנפשו כי כמוהו כדור המדבר. אלא האדם צריך לעבוד למחייתו באמצעים הרגילים, בלי הפרזה והתמכרות יתרה, ויכיר בפנימיותו בעקרון התורה לגבי הפרנסה, שהכל מהשמיים, ויקדיש את רוב זמנו לתורה ולעבודת ה'!
 
דרך ישרה / הרבנית שרה אליסף
שיחות על מסילת ישרים
אנו נפגשים עם ספר העוסק בנושא "מוסר" "מסילת ישרים".
חשוב מאוד להשקיע בצד המוסרי של הבן אדם, בבניין אישיותו בהשקעה קבועה. אל מול הרוחות המנשבות סביבנו יש צורך עצום להשקיע במוסריות של האדם ובאנושיות שלו. צורך עצום, לעצור את הרוחות הדוחפות אותנו קדימה, ומשכיחות מאיתנו את הצורך הבסיסי להיות בן אדם. להוסיף עוד קצת אנושיות, עוד קצת מידות טובות, שעוזרות להשקיף על החיים במבט אחר, עוזרות לנו להכיל את החיים בצורה אחרת. ומבחינה אישית אנו, הנשים, ודאי חייבות בתחום הזה כמו הגברים, לחלוטין. כי "דרך ארץ קדמה לתורה", ודווקא האמא ודווקא האישה, שהיא הממונה על יסודות הבית ויסודות החינוך - היא זו שאחראית על ביסוס האישיות הרכה בצעדיה הראשונים. ובמידה שאני עובדת על עצמי ומשקיעה באישיות שלי, זו האפשרות שלי להשקיע גם בנפשות האחרות הרכות והעדינות. לעצור וליישר את המבט, לשחרר את הראש מכל מה שמנסים לקבע בנו. לראות את הדברים מחדש, זו "תורת אימך", זו התורה שבעל פה. ויש לכך תפילה: "הביננו ה' מורשה להנחיל". כל אדם וכל מחנך וכל אמא וכל אישה מנחילה משהו. הקשר שלה לדורות הבאים גורם לה להיות מנחילה איזושהי ירושה. ה"תורת אימך" מבוסס על מה שאנחנו בעצמנו עושות. לכן אנחנו לא פטורות מהצו הזה בתורה, לבסס את הצד המוסרי, את הצד האמוני, את הצד האישיותי בצורה נכונה, בריאה וטבעית לאישה בישראל.
כשאנו מדברות על מסילה מסילת ישרים, אנו רואות "דרך" מול העיניים. זה מה שאנו צריכות לבנות - דרך - שהיא ישרה. שהישרות שלה לא מפוקפקת ולא מוטלת בספק. הרבה פעמים בונים משהו הנראה ישר לעין, אבל באמת הבנין עקום. הישרות היא יחסית למשהו ישר. הנחת הלבנים הראשונות של אותו בניין שאנחנו מצפים שיהיה ישר, היא הקובעת אם הבנין יהיה ישר. אם תהיה מעט נטייה בתחילה, היא לא תהיה ניכרת אבל בסוף יהיה ניכר שהבניין לא ישר, אלא כולו עקום. אנחנו מחפשות את אותה הישרות שהיא הישרות האלוקית שאין בה שום עיוותים. ישרות תמימה, ישרות פשוטה, שהיא כל כך פשוטה עד שנראית שהיא חידוש גדול. כל כך התרחקנו מהפשטות והטבעיות, עד שהיא נראית לנו כחידוש אנו צריכים לחזור לפשטות הזאת.
 
שו"ת בוגרי צבא / הרב דוד ספרלינג
הזמנת אורחים לא דתיים לשבת
שאלה : רציתי להזמין חבר לשבת. ברור לי שהוא לא ירצה ל"כלוא" את עצמו בביתי לכל השבת, אבל יכול להיות שיסכים לבא לסעודת ליל שבת, או סעודת היום, ואחר כך יחזור לביתו. הוא גר רחוק, ואין שום ספק שהוא ייסע ברכב שלו בשבת. האם מותר להזמינו?
תשובה: קודם כל , מצוות הכנסת אורחים, גם כשהיא בגדר "לֹא רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם לִשְׁמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה'", היא דבר גדול. וידוע לכל עד כמה צריך לחזק את מצוות אהבת ישראל, בין כל סוגי יהודים, במיוחד בדור הזה.
ישנן שלוש דעות בעניין שאלתך. הרב משה פיינשטיין זצ"ל (אג"מ או"ח א, צט) מחמיר ביותר, וסובר שאם ברור שבגלל הזמנתך, האורח יחלל שבת, משום שאינו יכול להגיע ברגל, יש בזה איסור חמור של "מסית" - וזה יותר חמור מהאיסור דאורייתא של "לפני עור לא תיתן מכשול". ואפילו אם האורח גר מספיק קרוב כדי שיוכל ללכת ברגל, אבל ברור לנו שיבוא ברכב, עדיין יש בזה את איסור התורה של "לפני עור".
הדעה השנייה היא של הרב שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל (במכתב לישיבת אור שמח). הוא סובר שאם מציעים לאורח אפשרות ללון במקום קרוב כל השבת, מותר להזמינו. ואז, אפילו אם הוא לא נענה לאפשרות הלינה, אין צורך למנוע ממנו מלבוא בשבת, או אפילו להוכיח אותו על זה שהוא בא ברכב בשבת (לדוגמה "אשמח להזמינך לאכול איתנו בשבת, ואתה יכול גם ללון אצלנו אם אתה רוצה"). נתינת היכולת לאורח לא לחלל את השבת, היא מספיקה כדי שלא יהיה בזה "לפני עור", ואם הוא בכל זאת מחלל שבת כדי להגיע עליך, אין לך שום חלק באיסור זה.
הדעה המקילה ביותר היא זו של הרב משה שטרנבוך שליט"א (תשובות והנהגות, א, שנח). לדעתו, כל זמן שאתה מזמין את האורח ומתכוון לטובתו, לדוגמה כדי שהוא יזכה לטעם של שבת, אין בזה שום איסור. ואם חבר מחלל שבת על ידי זה, אינו אלא עושה רעה לעצמו, ולכן אין לך בזה איסור "לפני עור", כיון שאינך מצווה אותו לנסוע, ואדרבה, אתה מודיע לו שאתה מצטער בכך. אז, אין כאן חיוב להפרישו מחלולי השבת, ואין כאן "לפני עור".
כמובן, אין מקומנו להכריע בין שלושה גדולי עולם, וכל אחד יכול לנהוג בזה לפי פסק רבו, והמיקל והמחמיר שניהם נוהגים לפי דעת תורה. אבל כיון ששאלת לדעתי הקלה, אענה לך, שנראה לי שבמציאות של היום, וגודל הצרות הרוחנית של דורנו, יש להקל בזה כדי להרבות בקירוב רחוקים. אבל, כעצת הרב אויערבאך זצ"ל, כדאי להזמין אותו לכל השבת, גם כשברור לך שהוא לא יסכים, כי אולי יום אחד כן יסכים, ומלבד שלא יחלל שבת, יזכה גם לשבת שלימה של עונג ושמחה.
 
דרך ארץ נחלה / רועי פורייטר
אל טחנות הקמח - נחל קיני
כשהגיע תחותמס השלישי, במחצית האלף השני לפנה"ס, בדרכו לכבוש את העיר מגידו ששלטה על הדרך בואכה לשפלה, הוא מגיע לנחל סמוך לעיר, עליו הוא כותב כי הגיע "לדרומה של מגידו אל שפת נחל קינה", הוא נחל קיני, הסמוך לצומת מגידו.
עצי הצפצפה, האקליפטוס והתאנה הם חלק מהצומח שילווה אותנו בהליכה בנחל ובשכשוך במימיו. ההגעה לנחל פשוטה מאוד: בצומת מגידו פונים צפונה (לכיוון חיפה) ולאחר כ 30 מ' פונים בזהירות בפניה הראשונה שמאלה אל שביל עפר שעביר לכל רכב. איתו ממשיכים עד לפניה השניה שמאלה (דרומה) שיורדת אל תוך ערוץ הנחל אפשר גם להמשיך לפניה השלישית ובה לרדת.
נחל קיני נמצא באזור הנקרא "רמות משה", שהוא השטח המפריד בין הכרמל לשומרון. הוא מכוסה ברובו בחורשות אורנים נטועות, ומאופיין בגבעות מתונות יחסית. תופעה ייחודית לאזור זה היא ריבוי מעיינות הנובעים כתוצאה מחילופי השכבות של סלע קשה אך מחלחל למים, עם סלע רך שאינו מאפשר את המשך החלחול לתוך מעבה האדמה. לכן המים מוצאים דרכם החוצה, דרך הסדקים שבשכבות - שם נובע המעיין ופורץ אל פני הקרקע. מעיינות אלו יוצרים נחלים שזרימתם קבועה כל השנה. כמות המשקעים הגדולה (670 מ"מ) תורמת לכך רבות. נחל השופט ונחל דליה הסמוכים, מקורם גם כן במעיינות.
מומלץ ללכת בשבילים הצרים שעוברים בתוך צמחיית הערוץ הסבוכה שיוצרת אווירה של ג'ונגל-משהו. בנחל רואים את טחנות הקמח והחאנים ששימשו לטחינת הקמח של הכפר הערבי שהיה בסמוך. בשנות ה40- עברו לטחנות המופעלות על ידי קיטור שהביאו סוף לטחנות הקמח המסורתיות שפעלו מכוח המים.
כפר ערבי זה היה נקרא לאג'ון, כנראה על שם הלגיון ה6- של הצבא הרומאי שהיו כאן בתקופת מרד בר-כוכבא. מהכניסה לנחל רואים היטב את הר התבור שלמרגלותיו הרגה יעל אשת חבר-הקיני את סיסרא. יתכן שהשם "מי מגידו" המוזכרים בשירת דבורה מדבר על מעיינות אלו עיינות קיני. מעברו הצפוני של הנחל מתנוסס מעלינו תל-מגידו שהיה אתר חשוב מאוד בימי קדם, בגלל מיקומו בדרך לשפלה, והיה פעיל משך תקופות ארוכות מאוד. אל הכביש הראשי ניתן לחזור באותה הדרך או להמשיך הלאה בדרך העפר הכבושה ולהתחבר אליו בהמשך.
ביקור בנחל זה הוא בהחלט עצירה מרעננת בדרככם לאי-שם.
 
הבהרה והתנצלות
המאמר "עוד נשוב עין גנים" שפורסם בעלון הקודם, נערך מתוך הספר "עין גנים", שנכתב לזכרו של שמואל עקיבא ווייס הי"ד, שנפל בקרב בחומת מגן בג'נין. בין כותבי הספר היה עמיחי מרחביה הי"ד, חברו, שנפל במלחמת לבנון האחרונה. יהי זכרם ברוך.
את הספר ניתן להשיג בטלפון 02-6512431 , אצל משפחת שרעבי.
 
אתנךת"א / הרב שלמה סוקניק
כד הקמח לא תכלה, וצפחת השמן לא תחסר
מפתח פרנסת האדם והעולם מונח באוצרו של הקב"ה, אך על פי רוב בסדרי הטבע נעלמת יד ההשגחה מעיני האדם, ואין ניכרת פעולת ה' במציאות לסובב את סדרי פרנסתינו, אמנם לעיתים מתגלה בברור סדרי ההשגחה בפרנסת האדם דוקא על פי נס, המלמד ומברר את הסדר הטבעי הקבוע של מקור הפרנסה. כמו שהיה בימי המלך אחאב ואליהו הנביא כאשר נתמלאה הסיאה של העוונות בישראל ונגזרה גזירה נוראה על הפרנסה "וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד אֶל אַחְאָב חַי ה' אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו אִם יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר כִּי אִם לְפִי דְבָרִי" (מלכים א יז,א).
מפתח הפרנסה נמסר בידו של אליהו, ושנות רעב וחסרון נגזרו על ישראל בעוונותיהם. אליהו עצמו נאלץ, מתוך דאגת פרנסתו, להסתתר ולהיסמך בהתגברות בטחונו בה' - "וַיְהִי דְבַר ה' אֵלָיו לֵאמֹר לֵךְ מִזֶּה וּפָנִיתָ לְּךָ קֵדְמָה וְנִסְתַּרְתָּ בְּנַחַל כְּרִית אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הַיַּרְדֵּן וְהָיָה מֵהַנַּחַל תִּשְׁתֶּה וְאֶת הָעֹרְבִים צִוִּיתִי לְכַלְכֶּלְךָ שָׁם" (שם, ב-ד). מציאות פלאית ומיוחדת היתה זו לאליהו, מחד חי חיי טבע פרושים מסתתר מעיני אדם וניזון ממימי הנחל וממזון עורבים. וחז"ל גילו לנו שבשר זה שהביאוהו העורבים לנחל, משלחן המלך אחאב היה, ובמדרש נזכר שבני אדם היו אלו המכונים "עורבים" שהאכילוהו בסתר (ילקוט מעם לועז). ומאידך לא היה מזונו של אליהו מצוי לו, ותלוי היה בחסד שמיים, ללמדנו כמה חייב אדם לשתף עצמו בצער הציבור.
אבל בהיות ישראל בצער ובחסרון, לא האריכו הימים של אליהו בטוב, ונאלץ הוא לעקור ממקומו ולתור אחר פרנסתו, שאף על פי שמקור הפרנסה מן ה' הוא, הרי תלויה פרנסת האדם גם בציבור בתוכו הוא חי. בייחוד בישראל שפרנסתם והשגחת ה' עליהם תמידית, ומושפעת מאוד ממדרגתם הרוחנית - "וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיִּיבַשׁ הַנָּחַל כִּי לֹא הָיָה גֶשֶׁם בָּאָרֶץ" (שם, ז). פרנסת אליהו עכשיו נסתדרה במצוות ה' בתוך עמו ובתוך צער וצרת ישראל, כדי לשתפו בצערם ולהביאו לחוש בצרתם (סנהדרין דף קיג ע"א) - "וַיְהִי דְבַר ה' אֵלָיו לֵאמֹר קוּם לֵךְ צָרְפָתָה אֲשֶׁר לְצִידוֹן וְיָשַׁבְתָּ שָׁם הִנֵּה צִוִּיתִי שָׁם אִשָּׁה אַלְמָנָה לְכַלְכְּלֶךָ" (שם, ח-ט).
אליהו משתדל בבקשת מזונו, ומחפש את פרנסתו אצל מי שמידת החסד מובלטת אצלו. כי מידת החסד היא היסוד לסדרי הפרנסה של האדם "וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ צָרְפָתָה וַיָּבֹא אֶל פֶּתַח הָעִיר וְהִנֵּה שָׁם אִשָּׁה אַלְמָנָה מְקֹשֶׁשֶׁת עֵצִים וַיִּקְרָא אֵלֶיהָ וַיֹּאמַר קְחִי נָא לִי מְעַט מַיִם בַּכְּלִי וְאֶשְׁתֶּה" (שם, י). אכן, מיד נפגש אליהו עם כל צערם של ישראל ומצוקתם בבקשו עם המים מעט לחם. "וַתֵּלֶךְ לָקַחַת וַיִּקְרָא אֵלֶיהָ וַיֹּאמַר לִקְחִי נָא לִי פַּת לֶחֶם בְּיָדֵךְ וַתֹּאמֶר חַי ה' אֱלֹקֶיךָ אִם יֶשׁ לִי מָעוֹג (עוגה. רש"י) כִּי אִם מְלֹא כַף קֶמַח בַּכַּד וּמְעַט שֶׁמֶן בַּצַּפָּחַת וְהִנְנִי מְקֹשֶׁשֶׁת שְׁנַיִם עֵצִים וּבָאתִי וַעֲשִׂיתִיהוּ לִי וְלִבְנִי וַאֲכַלְנֻהוּ וָמָתְנוּ" (שם, יא-יב).
כאן מלמדינו אליהו במעשיו שגם בשעה שגזירת הפרנסה קשה, ונענשים ישראל בעוונותיהם, הרי השגחת ה' לפרנס את הראויים לכך וזקוקים לכך קרובה - "וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ אֵלִיָּהוּ אַל תִּירְאִי בֹּאִי עֲשִׂי כִדְבָרֵךְ אַךְ עֲשִׂי לִי מִשָּׁם עֻגָה קְטַנָּה בָרִאשֹׁנָה וְהוֹצֵאת לִי וְלָךְ וְלִבְנֵךְ תַּעֲשִׂי בָּאַחֲרֹנָה כִּי כֹה אָמַר ה' אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל כַּד הַקֶּמַח לֹא תִכְלָה וְצַפַּחַת הַשֶּׁמֶן לֹא תֶחְסָר עַד יוֹם תֵּת ה' גֶּשֶׁם עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה" (שם, יג-יד).
גלותו זו של אליהו, לימוד גדול ותיקון גדול היא לו לנו, בתחילה ניזון לבדו ממאכל עורבים, כאותו עורב ששולח נח מהתיבה ולא שב אלא דאג לעצמו. אחר כך ניזון אליהו יחדיו עם האלמנה ובנה. ממידת פרישות למידת חסידות, כמו שלימדה אותנו היונה אצל נח "מוטב יהיו מזונותי מרורין כזית בידו של הקב"ה, ולא מתוקין כדבש בידי בשר ודם" (רש"י בראשית ח, יא) מתוך היציאה מהפרטיות אל הכלל מסתדרת פרנסת ישראל בגשמיות וברוחניות "וַתֵּלֶךְ וַתַּעֲשֶׂה כִּדְבַר אֵלִיָּהוּ וַתֹּאכַל הִיא וָהוּא וּבֵיתָהּ יָמִים. כַּד הַקֶּמַח לֹא כָלָתָה וְצַפַּחַת הַשֶּׁמֶן לֹא חָסֵר כִּדְבַר יְהֹוָה אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד אֵלִיָּהוּ" (שם, טו , טז).
 
קדושה בינו לבינה / הרב אילן צפורי
אחת הבעיות, ואולי הבעיה בה"א הידיעה בציבור הדתי בעניין השידוכים, היא נקודת המפגש. לרוב, הפתרון היחיד הוא לחכות להצעה שתבוא או לא תבוא, הצעה שתלויה באדם שמוכן לטרוח בשביל אחרים או בארגון שעוסק בשידוכים בתשלום או בהתנדבות.
לאור העובדה שמספר הרווקים היחסית מבוגרים שבציונות הדתית, נראה גדול וקיימת גם התחושה שהוא גובר, נתעוררו כמה אנשים טובים והתחילו לחשוב על פתרונות יותר יצירתיים. בהצעות הנקודתיות, ה"ירי" נראה "ממוקד", אך מתברר (וזה אני אומר מתוך עדויות שקבלתי) שלרוב ההתאמה הייתה רק בדמיון של המשדך, ובשטח, מהר מאוד שני הצדדים הנפגשים מבינים ששוב הייתה כאן אזעקת שווא. פנו אלי בעבר כדי להציג לי שיטה הנקראת "ספידי דייט" ((speedy dating. העסק נראה קצת בוטה, אך יתכן שהוא מתאים לאנשים מסוימים. מזמינים לאחר עבודת שטח מקדימה, מספר שווה של בנים ובנות שמחפשים שידוך ומוכנים לעשות זאת בשיטה הזו. מביאים אותם למקום מפגש, ושם הבנות יושבות כל אחת מול שולחן קטן ומולן יש כסא פנוי. הגברים מתיישבים כל אחד מספר דקות מול כל שולחן, מחליפים הזוגות כמה מילים בכל פעם, ולאחר סוף הסבב, כל אחד וכל אחת מדווחים לשדכנים עם מי מהמין השני יש אפשרות להתחיל היכרות השדכנים עושים את כל ההצלבות וממליצים למשתתפים להתחיל את הקשר המתאים ביותר. בצורה זו, נקודת הפתיחה יחסית גבוהה. אין ספק ששיטה זו לא מתאימה לכל אחד, וצריך אופי מיוחד כדי להיכנס למערכת שכזאת. לאחרונה שמעתי על שיטה פחות פרונטלית, אך גם כן בנויה על העיקרון של מיון ממשי לפני תחילת היכרות. לפי השיטה הזאת, מזמינים קבוצה גדולה של בחורים ובחורות, ומארגנים ערב של שיעור או הרצאה וכדומה, אך יושבים בהפרדה גמורה. לאחר מכן יש כיבוד ובמהלכו מסתובבים שדכנים ושדכניות מסומנים, כך שכל המשתתפים והמשתתפות יכולים לפנות אליהם בכל רגע על מנת לבקש מהם להתעניין על אחד או אחת המשתתפים. וכך השדכנים, "און ליין", מציירים קוים של קשרים אפשריים, שיכולים להתחיל מיד לאחר האירוע ולהיהפך לתחילת הכרויות ושוב, עם נקודת פתיחה גבוהה. מסתבר שקיימות עוד הרבה יוזמות וישנם עוד הרבה רעיונות לשכלל את שיטת השידוכים, למי שזקוק לכך, ואני מזמין את כל מי שיש לו מה לומר בנידון לפנות אלי בדואר האלקטרוני, וכמובן שאנו מדברים על יוזמות השומרות על כללי הצניעות של תורתנו הקדושה וגם דואגות להתאים את עצמן לעדינות הסגולית הישראלית של הבנות והבנים
 
בהמשך הדרך / אורי פרידמן
רגע של עברית
מרחשוון
למען הסר ספק (וכדי שנוכל לישון יותר טוב בלילה...) כדאי שנדע כי חודש מרחשוון זהו השם הרשמי של החודש (כולל "מר") וכך יש לומר. בין חוקרי השפה אין הסכמה להסבר לשם זה, ולכן אנו מוצאים כמה הסברים:
1. יש אומרים כי פירוש השם הוא "מבוע מים", כי לדעתם המילה מורכבת משתי מילים: מרחש-וון, כלומר 'מרחש' מלשון רחש, ו-'וון' בפרסית הוא מים.
2. יש אומרים כי מרחשוון יסודו באשורית שפירושו "השמיני" (החודש השמיני מניסן).
3. יש המחלקים את המילה למרח-שון ומסיבות לשוניות מסבירים כי מדובר בירח שון (החודש של האליל שון - כידוע שמות החודשים הגיעו מבבלמה לעשות!).
4. ההסבר האחרון (והכי מתקבל...) הוא של הגננת שלנו בגן: "מר-חשוון" מאחר שאין חגים בחודש חשוון לכן הוסיפו לו את "מר" כדי שלא יהיה עצוב.
 
טעמי מנהגים
מלאכת נשים בראש חודש
נהגו הנשים שלא לעשות מלאכה בראש חודש והטעם הוא:
המועדים נתקנו כנגד האבות – פסח כנגד אברהם שאמר "לושי ועשי עוגות", וזה היה בפסח. שבועות כנגד יצחק, שתקיעת השופר במתן תורה היתה מהאיל של יצחק. סוכות כנגד יעקב, שכתוב "ולמקנהו עשה סוכות". 12 חודשי השנה הם נקראים גם מועדים והם כנגד 12 השבטים, אך כשחטאו בעגל נטלו מהם וניתנו לנשותיהם לזכרון שהן לא היו באותו החטא, ולכן הן נהגו שלא לעשות מלאכה במועד (ראש חודש). (מובא משמו של אחיו של השל"ה זצ"ל)
 
הודעה חשובה
התפנה מקום בלוח המודעות הזה ויש לכם הזדמנות לתפוס אותו.
מעוניינים לשתף את הציבור ברעיון/חידוש נחמד שקראתם (קצר כמובן!) או טיפים לציבור הרחב או סתם חיבור מעניין שכתבתם ואתם רוצים לפרסם, זה הזמן!!!
פרטים ליצירת קשר מופיעים מתחת ללוח המודעות. בין עשרת הפונים הראשונים תערך הגרלה והזוכה יקבל את המקום!
הכנות לחורף
הרואה קשת בענן מברך:
ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם זוכר הברית ונאמן בבריתו וקיים במאמרו.
הרואה ברקים (המצורפים לרעמים) מברך:
ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם עושה מעשה בראשית.
השומע רעמים מברך:
ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שכוחו וגבורתו מלא עולם.
 
איפה אנחנו?
(מעשי צדיקים)
מובא בספר "ארץ החיים" על ר' אלימלך מליזנסק: "בשבת קודש היה מוכרח לסתום אזניו מגודל קדושת השבת המנקשת באזניו עד שלא היה באפשרו לסבול
בסעודה השלישית לא היה מאריך, רק כשהיו שלושה כוכבים היה מתפלל ערבית כי אמר שאין בכוחו לסבול קדושת השבת, אשר נפשו יוצאת מגודל קבלת הקדושה של שבת"

 

נבנה ע"י מערכת בניית אתרים של yeshiva.org.il                      שאל את הרב | לוח שנה | כניסת שבת  |  יציאת שבת