דף הבית >> עלון דרך אמונה >> עלון מס' 44
עלון דרך אמונה44
נושא העלון: חנוכה
 
 
יהודה המכבי לא שאל \ הרב שלמה אבינר
 
מזל שיהודה המכבי לא שאל פוליטיקאים, שאז היו אומרים לו שיש להתחשב בלחצים בינלאומיים אפשריים בקונסטלציה הכוללת, והוא היה יושב ושוקל ושוקל.
מזל שלא שאל יותר מדי אסטרטגים ומומחים צבאיים, אחרת היו אומרים לו שאין סיכוי ל"חלשים נגד גיבורים", ושוברים את רוחו.
מזל שהוא לא שאל סטטיסטיקאים, כי היו מגלים לו את הסוד שאנו "מעטים מול מרובים", והיה נבהל מהשד הדמוגרפי.
הוא גם לא שאל יותר מדי ראשי ישיבות, כי אז היו אוסרים לגרום ביטול תורה לתלמידי ישיבות העוסקים בתורה, ואז לא היו נמסרים "זדים ביד עוסקי תורתך".
גם רבנים הוא לא שאל יותר מדי, כי אז היו אומרים לו כביכול מפי הגבורה, שאסור להתגרות באומות העולם, ואין סומכים על הנס, בייחוד איפה ששכיחא היזקא וכולי וכולי.
אף הומניסטים הוא לא שאל כל כך, כי היו מגלים לו את הסוד שנפש אחת מישראל שווה יותר מקילומטרים ומחירות לאומית.
בוודאי שיפי נפש הוא לא שאל, כי היו מקדירים רוחו, ומטיפים לו שאין זה יפה כלל להרוג ולהיהרג.
הוא לא שאל הוגים עמקנים, שמרוב עמקות היו מבלבלים אותו ומעמידים אותו על סוגיית סדרי עדיפויות, שמא העם קודם, וכולי וכולי.
באשר לפציפיסטים הוא לא שאל כלל, כי היו מאירים עיניו שגדול השלום, ולעולם אין להשתמש באלימות, והרצון הטוב יפתור את הכל.
הוא לא שאל יותר מדי שאלות אלא עשה את חובתו הלאומית והרוחנית, וקפץ מתוך גבורת אריות, במסירות נפש נוראה, לתוך הקרב הגדול שהציל את ישראל.
ואז באו כל הפוליטיקאים, כל האסטרטגים וכל הסטטיסטיקאים, כל ראשי הישיבות וכל הרבנים, כל ההומניסטים וכל יפי הנפש, כל ההוגים וכל הפציפיסטים, ונעשו כולם חכמים אחרי המעשה, והדליקו נרות חנוכה על הניצחון, ונרות אלה מאירים את חיינו מהימים ההם עד הזמן הזה.
 
"אחרי!" \ הרב אביחי רונצקי
 
מי מאיתנו איננו מכיר את זעקת הקרב, "אחרי!", שהניעה את חיילי צה"ל להסתער על מוצבי האויב מאז הקמת מדינתנו?
מה מקור קריאת האחרי? הזקנים שבינינו יאמרו שביחידות הצנחנים, בפעולות התגמול של יחידה 101, שם נשמעה קריאה זו בפעם הראשונה, אולם אם נתבונן ונלמד את קורותיהם של אבותינו הקדומים, נראה שהם המקור לדוגמא האישית של המפקד/המנהיג, שביטויה בין השאר, היא קריאת האחרי.
בבה"ד 1, שם מלמדים צוערי צה"ל כיצד להוליך לקרב את הלוחמים, מתנוססת מעל כל פינה הכתובת: "ממני תראו וכן תעשו!". משמעותן של מילים אלו היא, חיקוי המפקד, ובפשטות אחרי!
דברים אלו יצאו מפיו של השופט גדעון בעת שעמד בראש מחנה ישראל במלחמתם כנגד המדיינים. קדם לגדעון, יעקב אבינו, שהכין את מחנהו לקראת המפגש המלחמתי עם עשיו ואנשיו. בתוך הכנותיו לקרב, אומרת התורה: "והוא (יעקב) עבר לפניהם" כלומר עבר בראש המחנה.
ביטוי חריף ומוחלט לחיוב ההליכה בראש הלוחמים מוצאים אנו במינוי יהושוע בן-נון כמנהיגם של ישראל. אומר הקדוש ברוך הוא למשה רבנו "צו את יהושע וחזקהו ואמצהו כי הוא יעבור לפני העם הזה והוא ינחיל אותם את הארץ".
חכמינו ז"ל מבינים הוראה זו כתנאי לניצחונם "אם יעבור לפניהם, ינחלו, ואם לאו לא ינחלו".
ומאוחר יותר בכניסתם לארץ ישראל, כשבמלחמתם כנגד העי לא יצא יהושוע בראש הלוחמים, נחלו מפלה, והקב"ה מוכיחו על כך ומטיל עליו את חיוב הכישלון.
החשמונאים, גם הם כקודמיהם המשיכו במסורת אבותיהם, והוליכו את לוחמיהם לקרב עם היוונים הסורים.
זכור לכולנו אלעזר החשמונאי שנלחם בגופו כנגד מכונות המלחמה של האויב בדמות פילים ענקיים ובדוקרו את בטן אחד מהם נקבר תחתיו ונהרג.
הדוגמא האישית, ההליכה בראש, זעקת הקרב אחרי! עוברת כחוט השני אצל מנהיגנו ולוחמינו. לאורם נלך עד יאיר אור גאולת עולמים ונשכון לבטח איש תחת גפנו ותחת תאנתו.
 
בחותמו של כהן גדול \ הרב אילן צפורי
-          מה עניינו של נס פך השמן? זה רק עניין צדדי בסיפור של מלחמת החשמונאים!
-          אתה צודק
-          אז למה כל עניין חנוכה הפך להדלקת חנוכיה?
-          בעיה.
-          גם בנוסח של התפילה, הכל מסביב לניצחון של החשמונאים, ואפילו לא מוזכר שם נס פך השמן!
-          נכון, אבל במסכת שבת הוא מוזכר: "ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול ולא היה בו אלא להדליק יום אחד. נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים". פך השמן הוא אמנם חשוב, אך הוא עניין קטן בחנוכה. עיקר העניין הוא "חותמו של כהן גדול".
-          מה פירוש?
-          יש כאן שאלה מדינית צבאית כבדה מי נתן רשות לקומץ לוחמים לקחת אחריות על כלל העם? מי נתן להם סמכות?
-          תראה, החשמונאים היו אנשים אחראיים שראו שהמצב המדיני דאז היה מאוד מסוכן לעתידה של האומה. ההתייוונות איימה להרוס את כל הרוח העברית, ועלולה הייתה לגרום לניתוק הגמור של העם מן התורה. זו הייתה שעת מבחן, שעת חירום!
-          אין ספק שהיה צורך לפעול, אך מאז הקמת האומה, אף בראשית צמיחת הגרעין שלה בזמן האבות, הכל תמיד היה מונחה על ידי הנבואה. מה"לך לך" של אברהם אבינו ועד ל"לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל", הכל נעשה תחת הופעת דבר ה', היינו נבואה.
-          אז מה?
-          באומה שלנו לא רק שאין הפרדה בין דת למדינה, אלא גם אין הפרדה בין הנהגה לנבואה. עצם ההתהוות הלאומית היסודית שהיא יציאת מצרים נעשתה מתוך מהלך נבואי אדיר על ידי משה רבנו.
-          ואז מה?
-          הנבואה תמיד ליוותה את ההנהגה הלאומית. משה רבנו שיסד את הנבואה הלאומית כבר ניבא זאת: "נביא מקרבך, מאחיך כמוני יקים לך ה' אלוקיך". ומתוך כך המלכים הכשרים השתמשו תמיד בנביאים או באורים ותומים של הכהן הגדול, שהם גם סוג של נבואה, כדי לדעת אם להוציא לפועל את המהלכים המדיניים שלהם.
-          לאן אתה חותר?
-          נס חנוכה היה אחרי שנסתם חזון, רק כוח התורה נשאר. כל המהלכים המדיניים הגורליים ביותר היו נתונים להשגת השכל האנושי, והרי ידוע שהלה עלול להיות טמא ומזויף, מתוך נגיעות של אינטרסים פרטיים או מתוך חוסר רוחב הדעת. ואז נשאלת תמיד השאלה האם באמת אתה עושה מה שה' רוצה?! שאלה זו מעסיקה אותנו בניהול חיינו הפרטיים ובודאי צריכה גם להעסיק את המנהיגים שלנו.
-          וכאשר אין נביאים אי אפשר להנהיג את האומה?
-          תראה, כאשר אין נביאים יש בהחלט בעיה, אך אז אנו סומכים על כל מיני מדריגות של רוח הקודש. הרב צבי יהודה לימד שלפי הירושלמי, עניין הסנהדרין הוא לפסוק בענייני אמונה, וב"אוירא דארץ ישראל", מתגלה המגע בין התורה והנבואה. יש מציאות שדבר ה' בנבואה מתגלה גם בהקשר להלכה. ביסוד פנימיות סוד ה' ליראיו, בנבואה יש גם צד של הלכה.
-          לא הבנתי
-          פשוט, בשביל לפסוק בהלכות בשר וחלב, לא צריך להיות נביא. שם חכם עדיף מנביא, צריך פשוט לדעת היטב את ההלכות. אבל בשביל לפסוק בהלכות ציבור, לא די להיות בקיא גדול בשולחן ערוך. צריך להיות מלא רוח הקודש, בלי זה לך תדע איזו החלטות מעוותות יכולות לצאת אף מתלמידי חכמים!
-          ומה, אתה רוצה להגיד שלחשמונאים לא הייתה רוח הקודש!?
-          הפוך, הרב קוק כותב שהמהלכים השכליים של המנהיגים צריכים להיות חתומים בכוח הכלל, וזהו "חותמו של כהן גדול, ומצוות כוללות ממשיכות קדושה על ידי כוח החיבור".
-          עכשיו תסביר
-          זהו כל עניינו של "חותמו של כהן גדול" של חנוכה. בו נרמז שכל כוונתם של החשמונאים הייתה לטובת הכלל וחותמו של כהן גדול הוא הסמל לדבר, שהרי הכהן הוא האיש הכללי ביותר שמצליח לכפר על כלל ישראל, מתוך כך המנהיג בישראל חייב להיות אדם שאין לו שום חשבון פרטי אלא הכל למען הכלל אצלו. בעניין חותמו של כהן גדול נרמז שהחשמונאים מסרו את הנפש למען הכלל ללא שום נגיעה אישית. הם קיבלו מתוך כך מלא עוז של רוח הקודש הנצרכת כדי להנהיג את העם. זהו הנס הגדול של חנוכה, ונס פך השמן הוא רק נס גלוי קטן, כדי שנדע שכל המהלך של החשמונאים היה מתוך רוח הקודש הראויה למנהיגים של האומה הישראלית.
 
מסילת ישרים \ הרבנית שרה אליסף
 
מסילת ישרים בונה את האישיות הישראלית מהמסד ועד הטפחות בישרות גדולה, בצורה שיטתית ובהדרגה. מדריגה אחר מדריגה, כמו סולם מוצב ארצה שראשו מגיע השמימה. אי אפשר לעלות מדריגה בלי לבנות את המדריגה הקודמת. לא ניתן לקפוץ במעלות הקדושה - תמיד זריזות אמיתית תבוא אחרי זהירות. ניתן להיות פרוש, אך יש להיזהר שלא להכאיב או לפגוע באחרים. צריך איזון וסבלנות בעבודת המידות. יש להתעלות בעבודה פנימית עצומה מתוך קשר למציאות, והקשבה לצורכי הגוף והנפש ושל הסובב אותך.
מסופר במדרש בראשית: על אדם הראשון, לאחר שגורש מגן עדן, כשראה שיצטרך לאכול את עשב השדה, התחיל לבכות. שאל אותו הקב"ה מדוע אתה בוכה? אמר לו האדם: אני וחמורי אוכלים מאבוס אחד, אותו דבר הוא חיטים ואני חיטים? אמר לו הקב"ה אמנם מאכלך חיטה, אבל - אתה מהחיטה תעשה לחם ועוגות, מאכלים יותר עדינים. "אשר ברא אלוקים לעשות" - הקב"ה ברא, והשאיר לאדם לעשות ולגמור את המלאכה. אצלך האדם לא רק הגוף אוכל, לא רק ללחם מתכוון הקב"ה במדרש. אלא: ח-ט-ה בגימטרייה 22. אלו הם 22 אותיות התורה - זה המזון האמיתי שלנו. אם אנחנו רוצים לדעת מה באמת מזין את נפשנו, מה יהפוך אותנו לנזר הבריאה, ולבעלי שלטון על עצמנו ועל הבריאה ("ורדו בדגת הים") - זה התורה. כל העשיות שאדם עושה, כל השיבוח והשכלול שמוסיף לעולם, צריך להיות מכוח ההבנות של תורה ומכוח החיבור אליה, זה הבניין האמיתי.
לאחר שהגוף מתנקה ומשתחרר מן הפסולת, מהחומריות שבחומריות, אנו מברכים ומודים על כך: "אשר יצר את האדם בחכמה, וברא בו נקבים נקבים, חלולים חלולים וכו'". כל אחת יודעת מה קורה כשהוְריד נחתך. וכל אחת יודעת מהי הרגשה של מחנק כשאין אויר לנשימה, וכמה זה מעיק וקשה כשהאף סתום. "אם יפתח ואם יסתם" יש להודות על שהכל עובד בתקינות. לכאורה זוהי ברכה על ענייני הגוף הנוצר בחכמה. בברכה אנו מברכות על השכלול של המכונה הנפלאה הזאת - הגופנית, אבל לא רק - הברכה היא גם על הנס ועל הפלא של החיבור שבין גופני לרוחני וכך מסתיימת הברכה רופא כל בשר ומפליא לעשות. יעמדו כל חכמי העולם, אולי יצליחו לברוא משהוא, אבל לעולם לא יצליחו לנפוח בו נשמה. כי הגוף והנשמה הן שתי יסודות הפכיים. ניקח בלון וננפח בו אויר, אבל אם לא נקשור את הבלון - האויר יברח. הגוף שלנו, בנוי מחלולים ופתחים, הנשמה נשארת בתוכו, ואינה יוצאת, זהו פלא שרק הקב"ה יודע להפליא לעשות קושר גופני ורוחני. הקשר הזה הינו פלא עצום יום יום, שעה שעה ורגע רגע, אנחנו צריכות להפנים אותו, להשכיל לחיות אותו, להחיל אותו בתוך החיים. על כל דבר ניתן להביט במבט חומרי, אך ניתן להוסיף לו את המבט האלוקי. זוהי תוספת מאירה הנובעת מפעילות הנשמה להחיות ולהאיר כל דבר סתמי, באור אחר - אור רוחני. כל מעשה, שהצלחתי להוסיף לו את היסוד האלוקי, קשרתי את הרוחני שבו לגופני שבו והפכתי אותו למצוה.
ספר מסילת ישרים בא להקנות לנו תפיסת עולם שרואה את כל אורחות חיינו ואת כל מעשינו שייכים אל המגמה האלוקית, אל המסילה הישרה הזאת. אנחנו צריכות לקנות ולרכוש את התפיסה הזאת, שכל דבר בחיינו הוא לא סתמי, לא לחינם נברא ולא חומרי בלבד הוא. אם רק נצית בדבר את האור האלוקי, אם רק נשכיל לראות בו את טוב ה', לראות את המאור הקטן הטמון בו, מיד הוא יהפך למצוה. כי "נר מצוה ותורה אור". למה משולה המצוה לנר? המהר"ל מסביר לנו שהנר מורכב משלושה חלקים: החלב, הפתילה, והשלהבת. החלב הינו החלק הגופני, והשלהבת הרוחני. נר בלי שום יכולת להאיר אין בו תועלת. אם אין לו פתילה הוא כלום, אם יש לו פתילה אבל חסר החלב הוא כלום. כל החומריות הזאת הופכת להיות נר רק במידה שהיא יכולה לקשור אליה אור, להדליק שלהבת. כך זה בדיוק המצוות, וזהו בדיוק המבט שאנחנו רוצות להביט על כל דבר. בהתחלה נכיר את החומר ונתייחס לכל נושא ונושא בצורה פרטנית, ואחר כך נתייחס לכל דרך החיים בצורה כללית ומאירה. עד אשר נקנה גישה ההופכת את כל חיינו לדרך חיים ישרה. כל טיפת מאמץ וכל טיפת השקעה בכיוון הזה, גם אם היא לוקחת המון כוח וזמן היא מוסיפה ברכה, מוסיפה טוב. ולא רק בדברים המפורסמים שכולנו יודעים אותם, אלא גם בדברים הקטנים. זה נר מצוה ותורה אור וזה "ומפליא לעשות".
 
שו"ת \ הרב דוד ספרלינג
 
שאלה : בימי חנוכה אהיה במילואים. במשך החג, אנו נעשה תרגיל בשטח כל הלילה (יומיים והלילה שביניהם), נישן בחוץ (לא יהיה לנו בית, ואפילו לא אוהלים). איך מדליקים נרות חנוכה?
 
תשובה : כדי להשיב לך באופן מדויק אצטרך עוד פרטים – האם יש לך מישהו שמדליק עבורך בביתך, כגון אישה או הורה? האם אתה ספרדי או אשכנזי? ועוד כמה פרטים שבהם הדין תלוי. ולכן אענה באופן כללי, ואני מציע לך לפנות לרב באופן אישי, כדי לקבל תשובה מדויקת.
 
יש לעיין בשאלה האם אתה בכלל חייב להדליק, ואחר כך לדון במקרה שאם אינך חייב, האם מותר לך להדליק.
 
טעמים לפטור אותך מהדלקה:
1) אדם שיש לו בית, ונוסע ממנו בחנוכה וישן במקום אחר, נקרא "אכסנאי". אם מדליקים עבורו בביתו (כמו אשתו, או הוריו), הוא מקיים את המצוה על ידי הדלקתם. אם לא מדליקים עבורו בביתו, הוא צריך להשתתף בהדלקה במקומו. ולכן, אם יש לך בית, יש לבקש שמישהו ידליק שם ויתכוון להוציא אותך ידי חובה.
2) גם אם אין מדליקים עבורך במקום אחר, אם במקום שבו אתה נמצא כרגע מדליקים נרות, אתה יכול (ויש אומרים שאתה חייב) לצאת ידי חובה בהדלקתם. אתה צריך "לקנות" חלק בנרותיהם (תן להם כמה אגורות, או שהם יתנו לך חלק בנרות במתנה ואתה תרים את הנרות לקניין). לכן, אם יש עוד חיילים שמדליקים במקומך בבסיס, תצטרף אליהם.
3) אם אתה לא כלול בהדלקה של אדם אחר, בלילות שאין אתה ישן בחדר – אלא בשדה – נכנסת למחלוקת של האם חובת חנוכה היא רק על אדם שיש לו בית ("נר איש וביתו"), או על כל אדם מישראל, בין שיש לו בית, בין שאין לו (וכך דעתו של הציץ אליעזר זצ"ל). ונראה לי שראוי להדליק אז בשטח בלי ברכה.
 
אבל גם אם אין אתה חייב להדליק (מפני שמדליקים עבורך, או שאין לך בית), יש לדון אם בכל זאת אפשר, או ראוי לך להדליק? כידוע, הספרדים נוהגים שרק מדליקים חנוכיה אחת בכל בית, מה שאין כן אצל הרבה אשכנזים, שכל אחד בבית מדליק חנוכיה בעצמו בתור הידור.
ולפי זה, אם אתה ספרדי ואדם אחר מדליק עבורך בביתך, או שאתה יכול להשתתף בהדלקה של אנשי המקום בו אתה נמצא, אין לך להדליק בעצמך. אלא, שגם אז פוסק השו"ע (או"ח תרעז, ג): "יש אומרים שאע"פ שמדליקין עליו בתוך ביתו, אם הוא במקום שאין בו ישראל, מדליק בברכות. הגה: כי חייב לראות הנרות, וכן נוהגין". אלא שכבר כתב המשנה ברורה שם שמפני שיש בזה ספק, אין לברך אם מדליקים עבורך בביתך. ובמיוחד שאין לברך אם אתה בשדה שאין לך שם "בית" בכלל. לכן, אם אין הדלקת נרות חנוכה במקומך, יש להדליק בלי ברכה.
ואם אתה אשכנזי, יש לך רשות להתכוון לא לצאת ידי חובתך בהדלקה של אדם אחר, ולהדר ולהדליק בעצמך. גם זה בתנאי שיש לך "בית" להדליק בו, אבל כשתהיה בשדה, או שלא תוכל להדליק בזמן או במקום הראוי, בוודאי עדיף לצאת ידי חובה על ידי אחר. ואם אין הדלקת נרות חנוכה במקומך אז גם תדליק בלי ברכה, כדי שתוכל לראות את הנרות.
 
יש להוסיף שיש דין הדלקת נרות גם בבית כנסת, ושם מדליקים בברכה. יש אומרים שבכל כינוס יהודים אפשר להדליק בברכה, ולא רק בבית הכנסת. ולפי זה, יש לך עצה לכנוס עשרה חברים, להתפלל ערבית ולהדליק שם, ויש אומרים אפילו בלי תפילה אפשר להדליק אם יש כינוס (כמו במסיבות וכו').
ולכן, עצתי היא להשתדל למנות אדם להדליק עבורך בביתך, ובנוסף לזה, לארגן מנין לערבית, או לפחות להתכנס עשרה חברים לכבוד חנוכה (כדוגמא סביב אכילת סופגניות וכו') ולהדליק שם בברכה (או לשמוע את הברכות ממי שמדליק). ואז תזכה גם לראות את הנרות, גם לשמוע את הברכות, וגם לצאת ידי חובתך בהדלקה ב"נר איש וביתו". וזה נכון גם אם תהיה בשדה בלא מבנה בכלל.

 

נבנה ע"י מערכת בניית אתרים של yeshiva.org.il                      שאל את הרב | לוח שנה | כניסת שבת  |  יציאת שבת