דף הבית >> עלון דרך אמונה >> עלון מס' 46
עלון דרך אמונה 46
נושא העלון: לשון הרע
 
לשון הרע \ הרב שלמה אבינר
 
יש ייסורים קשים, ייסורים של אהבה, כאשר קרועים בין שני אידיאלים, בין הרצון להיות מחובר עם אנשים ובמיוחד עם המשפחה, לבין הרצון לשמור על טהרת שמירת הלשון, כאשר לאנשים אלו אין מודעות לשמירת הלשון ולא מפסיקים לומר דברי גנאי וביקורת על אחרים.
נכון שצריך לבחור חברה טובה, וכפי שכותב הרמח"ל, שאחד המפסידים הגדולים של הזהירות מן החטא ומן הרע, הוא חברה רעה. ונכון שלעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות, אך בתנאי שאותן בריות מתנהגות בצורה הראויה לבני אדם (מסילת ישרים פרק ה). בייחוד יש להיזהר מחברת מדברי לשון הרע, כדברי הרמב"ם: "כל אלו הם בעלי לשון הרע שאסור לדור בשכונתם וכל שכן לישב עמהם ולשמוע דבריהם" (הלכות דעות ז ו).
אך לפעמים יש יוצאים מן הכלל. לפעמים אדם נקלע למקום שבו מדברים לשון הרע ואינו יכול להימלט, כגון חייל הנמצא באוהל עם עוד חיילים. ולפעמים יש אילוצים, כגון להיפגש עם המשפחה הקרובה. במצבים כאלו יש להתהלך על גשר צר, להיות מחובר עם הפנימיות הנשמתית הטהורה של האנשים, ועם כל תכונותיהם הטובות והיקרות, ולתפוס מרחק כמטחווי קשת מכל הקלקולים שלהם ולשון הרע שלהם, וכפי שמספרים על רבי אריה לוין שהלך ברחוב בשבת. מולו התקרב אדם עם סיגריה בפה. כאשר ראה את רבי אריה, הוא עבר למדרכה ממול. רבי אריה שם לב לכך ושאלו למה, והוא השיב כי הוא מתבייש שרבי אריה יראה אותו מעשן ביום שבת קודש. אמר לו רבי אריה בחיוך של ענווה: אני אדם קטן קומה, איני רואה בגובה הראש שלך, אלא בגובה הלב, והלב כולו טהור. צריך להיות שם בלי להיות. להיות פיזית וגם לאהוב ולכבד אותם, וגם לא להיות, אלא להיות בעולם אחר, זך וטהור. כמו התלמיד הקטן שמשתעמם בשיעור והוא חולם שהוא נמצא על אי שטוף שמש ומאושר. תורה זו למדנו מיוסף הצדיק שנאלץ לחיות בתוך עולמות של טומאה, כעבד לשר הטבחים ואשתו המרשעת, ואחר-כך בבית-הסוהר עם כל הפושעים, ולבסוף משנה למלך בתוך החברה הגבוהה המושחתת של מצרים, ובכל זאת הוא נשאר צדיק מראשיתו עד סופו, וזאת מפני שני דברים כפי שמסביר מרן הרב קוק: א. הוא היה אדם עליון עם שאיפות נשגבות, מלא עוז וגבורה רוחנית, לכן לא התפעל מכל סביבתו. ב. הוא היה כנוס נפשית בעולמו הפנימי לכן לא הושפע מאחרים (עין איה ברכות א, פרק שלישי אות לז).
כמובן, איננו בדרגת יוסף הצדיק, ואיננו דנים כאן באפשרות להיות שקועים לגמרי בחברה מקולקלת, אלא במצבים יוצאים מן הכלל, כאשר ברוב הזמנים אנו נמצאים בתוך חברה בריאה וטהורה, אך לפעמים אנו נאלצים לצאת ממנה. על כך כותב מרן הרב קוק, זה אדם אשר נשמתו מאירה בקרבו צריך להיזהר מחברה תדירית של אנשים המגושמים לעומתו, שיעמעמו את אורה הבהיר של נשמתו. כמובן גם אז הוא אוהב את כולם, מכבד את כולם, מתפלל בעבורם, אך הוא תופס מרחק. וכאשר לפעמים הוא נפגש, יש לו השפעה מבורכת. ואף-על-פי שהוא סובל אז ייסורי נפש, גם הם מצחצחים אותו ומעלים אותו (אורות הקודש ג, עמ' רעא).
 
הכרת הטוב \ הרב אביחי רונצקי
 
מדי בוקר כשאפלולית שחרחרה, עוטה דוק של לובן חיוור, מרחפת באוויר, נפתחים להם עפעפי העיניים והשפתיים ממלמלות חרש: מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה
כך חובת ההודאה. בעצם הזכות שניתנת לך להודות על כל הטוב שעושים עמך.
במכת הדם הראשונה מבין עשרת המכות שניתנו במצרים, אהרון הוא זה שמכה במים ולא משה כבשאר המכות, מפני שהמים הגנו עליו כשהושם בתיבה בקטנותו.
לאחר מרחק שנים כה רב, עדיין קיימת חובת הכרת הטוב וכלפי מי? כלפי מימי הנהר שאין להם לא רגש ולא דעת.
וכלפי צבא הגנה לישראל, לוחמיו ומפקדיו המגינים על חיינו ימים ולילות במסירות אין קץ אין חובת הודאה על הטוב שעושים עמנו?
לצד הביקורת הנשמעת חדשות לבקרים מאז מלחמת לבנון ה2-, שלחלקים ממנה בוודאי שיש מקום, חייבים לעסוק בהכרת הטוב שלנו כלפי צבא הגנה לישראל.
מלבד עצם חובת ההודאה, יש בכך חיזוק אמיתי לחיילים ולמפקדים שממשיכים בעבודתם למעננו.
במפגשים שלי עם היחידות בשטחי האימונים, במוצבים ובפעילות המבצעית, אני שומע ללא הרף את הקושי הגדול בו נתונים מפקדים וחיילים שחשים בהעדר סימפאטיה ואמירת מילה טובה באשר לפעלם לביטחון מדינתנו.
המשנה בפרקי אבות אומרת שתלמידי אברהם אבינו היו בעלי עין טובה, לעומת בעלי העין הרעה שנמנו על תלמידי בלעם הרשע.
החפץ בחיזוק ביטחון ישראל, מבלי להתעלם ממה שיש לבקר ולתקן, מן הראוי שיצטרף לתלמידי אברהם, אלו הרואים בעיקר את הטוב, היפה והשלם.
 
שפיכות דמים גילוי עריות ועבודה זרה \ הרב אילן צפורי
 
-          אתה זוכר את יצחק מהמילואים? הוא סגר את העסק שלו. אומרים שהעניינים לא היו ברורים שם... אתה יודע השיג סחורה לא יודעים מאיפה וכו'
-          אתה מדבר לשון הרע.
-          מה זאת אומרת. הדבר בדוק. זה היה בעמוד הראשון בעיתון! לא קראת?
-          קראתי אבל לא האמנתי. אסור להאמין ללשון הרע.
-          אל תהיה צדיק הרבה. כולם יודעים שזה האמת. תמיד הוא היה כזה. אני זוכר עוד מהפלוגה, תמיד הוא היה 'מתחמן'. אני לא מתפלא על מה שכתוב עליו בעיתון. וכי איזו לשון הרע יש כאן? סך הכל אני אומר את האמת.
-          מי אמר שלומר את האמת תמיד מותר?
-          עכשיו אתה באמת מפתיע אותי. אסור להגיד את האמת?! האמת היא הפנינה היפה ביותר של התרבות, אליה אנו מייחלים כל הזמן, שרק יגידו את האמת ואתה אומר שאסור.
-          מה? אתה לא יכול להבין שלא תמיד מותר להגיד את האמת. אתה לא יודע שמותר אף לשקר מפני השלום?
-          זה לא אותו דבר. כאן אין שלום, הוא רשע ואני מספר את מעשיו. זה הכל.
-          אבל אתה עושה לו נזק גדול. נגיד שזה נכון, והוא עשה מה שעשה, ונגיד שהוא יקבל את עונשו על זה, ומן הסתם יעשה תשובה. אז למה זה חשוב שאני אדע על מעשיו? אתה לא נותן לבן אדם צ'אנס. וכל זה מתוך יצר של רכילות, סתם כי זה נעים לספר לבני אדם דברים מעניינים על מישהו אחר.
-          נגיד, אבל זה לא כל כך חמור. בסך הכל דיבורים
-          כנראה אנו לא מבינים את עוצמת חומרת לשון הרע, שהרי על מספרי לשון הרע אמרו חז"ל שהם כאילו כופרים בעיקר. וגם עוברים על עבודה זרה, שפיכות דמים וגילוי עריות!
-          הי לא להגזים! סך הכל דיבורים! לא הורגים אף אחד.
-          חז"ל בטאו בכך שלשון הרע היא התמסרות ליצר, והיא בדרגה של שייכות אל יסודות שלושת העבירות החמורות. ההנאה שיש לאדם לספר קלונו של אדם אחר מוכיחה על שפלות המספר, שלמעשה פועל על פי עיקרי אותן עבירות חמורות.
-          איך?
-          שפיכות דמים זה איבוד כל יושר וצדק מתוך אהבה עצמית מופרזת וקנאה. גילוי עריות זה איבוד השכל לטובת תשוקה יצרית, ועבודה זרה זה השפלת קומת האדם להבל וריק.
-          עכשיו תסביר.
-          זה פשוט. שפיכות דמים זה שיא הגאווה שאיתה האדם חושב את עצמו עיקר האנושות וכל שאר בני אדם הם הבל, כמו קין שרצח את הבל, שהיה בעיניו הבל וכלום. מתוך כך מוכן האדם לדרוך על כל אדם אחר בלי בושה.
גילוי עריות זה חוסר שליטה על השכל, חוסר גבורה והתמסרות לתשוקה המביאה הנאה, מתוך הריסת כל המוסר החברתי וכללי הצניעות והבושה. מתוך כך מוכן האדם לתת פורקן להנאותיו גם מתוך השפלת אדם אחר.
עבודה זרה זה זלזול בצלם האלוקי של האדם והבאתו להתנהגות שפלה של נישוק והשתחויה לעץ ואבן, זאת אומרת חוסר אמון בעליונות האדם מצד דביקותו במוסר.
-          ואיפה לשון הרע בכל זה?
-          המדבר לשון הרע לא מאמין בערך האדם שמולו, לא מאמין בערך המוסר החברתי ולא מאמין בערכו הוא עצמו מתוך כך גם אמרו שהוא כופר בעיקר, משום שאיננו מאמין ב"צלם האלוקי" שיש באדם, ממילא איננו מאמין באלוקים
-          כל זה על לשון הרע?!
-          נכון שזה נראה עבירה קלילה ולא רצינית, אך חז"ל הביאו אותנו להתבונן אל עומק המניעים של דוברי לשון הרע, וזו התוצאה.
-          לפי זה כדאי לחשוב פעמיים לפני כל דיבור!
-          נכון, כדאי גם ללמוד את כל הכללים בספר חפץ חיים ושמירת הלשון.
 
 
לימוד המוסר מיישר את השכל \ הרבנית שרה אליסף
 
"אך מעטים אשר יקבעו עיון ולימוד על ענייני שלימות העבודה"
חריפי השכל ימעטו בלימוד כי הדברים נראים להם פשוטים מדי. לכן יעדיפו להפנות מרצם והתעניינותם לחקירת המציאות והטבע או לפיתוח ושכלול חיי האדם. האנשים הפשוטים דווקא ישקיעו, אך בשל כוח תפיסתם המוגבל הם אינם יכולים לרומם את ענייני המוסר, ואת צמאונם לרוחניות הם יביעו על ידי צומות וטבילות בקרח או וידויים ארוכים.
אך החסידות, כמדריגה עליונה של האדם השלם המשתוקק להוסיף על צדיקותו מתוך לימוד תורה ומתוך רצון פנימי לעשות נחת רוח ליוצרו, חסרה במציאות.
ההבנה שאחדות כל המציאות כולה והאחדות בינינו, זה המקור לכל המצוות, ומערכת היחסים שבין אדם לחברו זוהי ההבנה הפנימית שתרומם את כל החיים ותקשור אותם לאינסוף.
הרמח"ל מסביר לנו שההבנה האמיתית של עניין המוסר יוצאת מתוך ההשקפה שהמוסר הינו חלק של תורה הטעון לימוד והשקעה. נכון שמתוך לימוד ההלכות של התורה ניתן ללמוד מוסר, כי כל העוסק בתורה "טל אורות יחייהו" והאדם מתיישר. אך כמו שהלכה נלמד מתוך ספרי הלכה, כך בכדי להתיישר, חייבם ללמוד ולהשקיע בספרי מוסר. מתוך הלימוד מתמלאים חרדת קודש ורצון עז לתקן ולהתיישר. אמנם לפעמים מוסר הוא מלשון ייסורים, והאדם צריך זעזוע, אבל השורש המהותי של המילה מוסר זה י.ש.ר (ש' מתחלף עם ס') מלשון ליישר. כל הזמן לחפש ליישר ולהתיישר. לראות את התמונה הכוללת, ולהישיר מבט לדברים המרכזיים בחיים ולהביט במבט אלוקי על הדברים.
בשיחה שהייתה לי עם אישה, דברנו על ענייני שלום בית, בעיות קטנות בלתי פוסקות בינה לבין בעלה. ניסיתי להסביר כיצד ניתן לשנות דברים בקלי קלות, אם נשכיל להסתכל אחרת על המציאות, אם רק ניישיר מבט לדברים המרכזיים והעקרוניים בחיים המשותפים, ולא נסתחרר בדברים הקטנים. לפתע השתנה הנושא והאשה החלה לומר: "תראי, ברור שאם הייתי יולדת לו, חבל על הזמן כמה הייתי אהובה". "אז מה מונע ממך?" שאלתי, "תראי, אני עוד מעט בת ארבעים, וזה לא מקובל, ובנוסף לכך החלטתי לעשות הסבה מהוראה לייעוץ, ולכן זה לא מתאים לי כעת". אמרתי: "בואי נתמסר לעיקר, עוד ילד זה עוד נשמה, זה עוד משפחה, עוד ענף שלם שיקום בעם ישראל. איך אפשר לבטל את כל זה בשל הסבת מקצוע? הייתכן? מי מבטיח שתעסקי במקצוע זה שתהיה לך עבודה, שתשמחי בעבודה? מי יכול לחשב רווח מול הפסד? ענף שלם פורח בעם ישראל מכל הנכדים, הנינים ושאר הצאצאים, שיצאו מילד אחד. תחשבי על זה". עם דמעות חונקות בקושי יכלה לומר "תודה, יישרת לי את השכל!".
 
שו"ת/ הרב דוד ספרלינג
קניה מדוכן פלאפל ללא הכשר
 
שאלה : יש במקומנו חנות פלאפל שאין לה הכשר, אבל בעל החנות אמר ש"הכל כשר, רק מפני שאני פתוח בשבת לא נותנים לי הכשר". על פי הדין, האם מותר לאכול שם?
 
תשובה : קודם כל, מי שמחלל שבת בפרהסיא אינו נאמן בדבריו שיהיה מותר לסמוך עליו שבאמת "הכל כשר". ולכן, ברגע שבעל החנות מעיד בעצמו שהוא פותח את החנות בשבת, אי אפשר להאמין לו בעניין הכשרות.
ואפילו אם נאמר שגם בלי דבריו אפשר לאכול שם, בטענה ש"מה יכול להיות לא כשר בפלאפל?" – זה לא נכון. נכתוב רק כמה מהבעיות שיכולות להיות בפלאפל אחד.
א) בפיתות – יכול להיות שבאות ממאפיה לא יהודית, ואז, אם יהודי לא השתתף באפיה, זה "פת עכו"ם". אפילו אם כל המרכיבים הם כשרים, השולחן ערוך כותב "אסרו חכמים לאכול פת של עממים עובדי כוכבים" (שו"ע יו"ד קיב). למרות שיש מקרים שאנו מקילים בדין זה, במקום שבקלות אפשר להשיג פת ישראל, כמו פה במדינת ישראל, יש להחמיר ולא לאכול אותו.
ב) בירקות – אולי לא הפרישו תרומות ומעשרות (שנה הבאה היא שנת שמיטה, ואז יש עוד יותר בעיות).
ג) בכלים – אם חותכים שם חריף כמו בצל, שום וכו', בסכין לא כשרה (שחתכו בה פעם, אפילו לפני הרבה זמן, איזה שהוא דבר חם לא כשר, או בשר וחלב וכו'), אז הדבר החריף אינו כשר. וגם אם בשאר הכלים בחנות השתמשו פעם לדבר לא כשר, אסור לבקש מבעל החנות שיכין לך דבר עם הכלים האלו (באוכל חם או חריף).
ד) בסלט – אם אינו מקפיד בעניין תולעים, אסור לאכול, במיוחד יש בעיה בכרוב וחסה.
ה) גם יש חשש שמרכיבי הפלאפל עצמם, וכן שאר הממרחים, כמו חומוס וטחינה וכו', לא באו ממקום שיש פיקוח על הכשרות. ובעידן המרדני שמוסיפים כל כך הרבה דברים אל כל מוצר, ודאי שאין לאכול ממרח כזה בלי כשרות (עיין בעצמך פעם על רשימת המרכיבים שיש על תבנית החומס שבבית!).
ו) בנוסף לכל זה, אם חלק מהאוכל מוכן בשבת (או נעשה בו איסור שבת, כמו קניה, הובלה וכדומה), נכנסים לבעיה הלכתית הנקראת "מעשה שבת". ולמרות שעל פי הדין, אחרי השבת מותר, בדרך כלל, לאדם אחר להנות מאיסורי שבת, בכל זאת יש הגבלה. הרי ה"כתב סופר" (או"ח נ) פסק שבמקרה שהחילול שבת נעשה באופן קבוע, אסור להנות ממנו לעולם. וזה מפני שזה מסייע ומעודד את חילול השבת ויש בכך חשש "לפני עיוור" או לפחות "מסייע לדבר עבירה". ולמרות שיש מקום לדון בדבריו, ודאי אין מקום להקל במקרה שלנו.
ז) וגם אם יקנה רק דברים שאפשר לברר שהם ודאי כשרים (לדוגמא שיש עליהם הכשר) ושלא נעשה בהם שום חילול שבת, עדיין יש מקום להחמיר. וזה מפני שככל שנמנעים מלקנות ממקומות שמחללים שבת, בזה אנו מחזקים את ידי שומרי שבת, ואת שמירת השבת בכללותה; וכן ככל שקונים ממקומות שיש להם תעודות הכשר אנו מחזקים את מצב הכשרות בכללו - שיש בזה, גם אם לא חיוב גמור, ודאי מצווה גדולה. לסיכום : אי אפשר בכלל לאכול מחנות שמכינה אוכל בלי תעודת הכשר. וגם לקנות דברים כשרים (כמו חטיף ושתייה שיש עליהם הכשר) לא פשוט שמותר, ומצוה להימנע מזה. (ע' ילקוט יוסף שבת חלק ג, ע' קב-קה).
 
אתנ"ךתא \ הרב שלמה סוקניק
משמרת אתה עמדי
 
בשעת דמדומי מלכות שאול, היו הימים קשים לשאול, ימים אשר רוחו היתה רעה עליו ורוח ה' סרה מעמו. מלבד רדיפתו את דוד ושנאתו אליו, עוד הלכה אמונתו באדם ובישראל ונקלשה - "וַיִּשְׁמַע שָׁאוּל כִּי נוֹדַע דָּוִד וַאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ וְשָׁאוּל יוֹשֵׁב בַּגִּבְעָה תַּחַת הָאֵשֶׁל בָּרָמָה וַחֲנִיתוֹ בְיָדוֹ וְכָל עֲבָדָיו נִצָּבִים עָלָיו. וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לַעֲבָדָיו הַנִּצָּבִים עָלָיו שִׁמְעוּ נָא בְּנֵי יְמִינִי גַּם לְכֻלְּכֶם יִתֵּן בֶּן יִשַׁי שָׂדוֹת וּכְרָמִים לְכֻלְּכֶם יָשִׂים שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי מֵאוֹת. כִּי קְשַׁרְתֶּם כֻּלְּכֶם עָלַי וְאֵין גֹּלֶה אֶת אָזְנִי בִּכְרָת בְּנִי עִם בֶּן יִשַׁי וְאֵין חֹלֶה מִכֶּם עָלַי וְגֹלֶה אֶת אָזְנִי כִּי הֵקִים בְּנִי אֶת עַבְדִּי עָלַי לְאֹרֵב כַּיּוֹם הַזֶּה" (שמואל א כב, ו-ח).
רחמי שאול על אגג הם שהביאוהו למצבו האומלל הזה, הם שהסירו מעליו השגחת ה', עד שבמרירותו ניכר היה שסר אור ה' מעליו. דווקא במצבו זה, מוצאים כוחות שליליים הזדמנות לבטא את עצמם, והם מופיעים בעוצמה מבהילה. כזהו דואג האדומי, אשר בערמתו ובחלקלקות לשונו מנצל את חולשת שאול זו להבעיר בו את קנאתו ולהעבירו על דעתו - "וַיַּעַן דֹּאֵג הָאֲדֹמִי וְהוּא נִצָּב עַל עַבְדֵי שָׁאוּל וַיֹּאמַר רָאִיתִי אֶת בֶּן יִשַׁי בָּא נֹבֶה אֶל אֲחִימֶלֶךְ בֶּן אֲחִטוּב. וַיִּשְׁאַל לוֹ בַּה' וְצֵידָה נָתַן לוֹ וְאֵת חֶרֶב גָּלְיָת הַפְּלִשְׁתִּי נָתַן לוֹ " (שם ט-י).
"דואג להוט אחרי לשון הרע היה" - כך לימדונו חז"ל (ירושלמי פאה פ"א ה"א), דבריו של דואג אינם אינפורמטיביים בלבד, אלא השנאה מתלבשת אצל בעל הלשון בדברים רכים, והיא יוצאת אל הפועל בתמצית מילותיו של דואג. מתק לשונו משמש את עורמתו לצייר את מה שראה אצל אחימלך בנוב כמרידה במלכות שאול.
"וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ לִקְרֹא אֶת אֲחִימֶלֶךְ בֶּן אֲחִיטוּב הַכֹּהֵן וְאֵת כָּל בֵּית אָבִיו הַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר בְּנֹב וַיָּבֹאוּ כֻלָּם אֶל הַמֶּלֶךְ. וַיֹּאמֶר שָׁאוּל שְׁמַע נָא בֶּן אֲחִיטוּב וַיֹּאמֶר הִנְנִי אֲדֹנִי. וַיֹּאמֶר אֵלָיו שָׁאוּל לָמָּה קְשַׁרְתֶּם עָלַי אַתָּה וּבֶן יִשָׁי בְּתִתְּךָ לוֹ לֶחֶם וְחֶרֶב וְשָׁאוֹל לוֹ בֵּאלֹקִים לָקוּם אֵלַי לְאֹרֵב כַּיּוֹם הַזֶּה" (שם יא-יג). מילותיו של דואג קנו את המלך והטו את לבבו, הצירוף של לחם וחרב ושאילה באורים ותומים, הרי הם הרשעה בדין. כבר ברור הוא למלך שיש כאן קשר וכבר נחרץ הדין, היחס המבזה והמזלזל מלמדים על ההרשעה. "לשון הרע הורג שלושה" - כך אמרו חז"ל, גם המקבל כבר מת בקרבו לב הרחמים, ובמקומה באה אכזריות. על ידי לשונו של דואג נתמלאה סאת כעסו של שאול, והלב המרחם על האכזרים נתאכזר לרחמנים. דבריו הישרים והנאמנים של אחימלך להגנתו נשארים עדות נאמנה לאמת, אל מול המציאות ההפוכה המופיעה בחולשת שאול וברשעת דואג "וַיַּעַן אֲחִימֶלֶךְ אֶת הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמַר וּמִי בְכָל עֲבָדֶיךָ כְּדָוִד נֶאֱמָן וַחֲתַן הַמֶּלֶךְ וְסָר אֶל מִשְׁמַעְתֶּךָ וְנִכְבָּד בְּבֵיתֶךָ. הַיּוֹם הַחִלֹּתִי לִשְׁאָל לוֹ בֵאלֹקִים חָלִילָה לִּי אַל יָשֵׂם הַמֶּלֶךְ בְּעַבְדּוֹ דָבָר בְּכָל בֵּית אָבִי כִּי לֹא יָדַע עַבְדְּךָ בְּכָל זֹאת דָּבָר קָטֹן אוֹ גָדוֹל" (שם יד-טו).
משפט המלך נחרץ, אומנם כדי לבצעו לא נמצאים בין עבדי שאול מי שרשעתם מאפשרת להמית כהני ה', רק דואג במסירותו, ברשע המקונן בליבו ובעקמימות הנולדת לו מתורתו אשר היא לו סם המוות, הוא השולח יד בעבדי ה' והורגם "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ מוֹת תָּמוּת אֲחִימֶלֶךְ אַתָּה וְכָל בֵּית אָבִיךָ. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לָרָצִים הַנִּצָּבִים עָלָיו סֹבּוּ וְהָמִיתוּ כֹּהֲנֵי ה' כִּי גַם יָדָם עִם דָּוִד וְכִי יָדְעוּ כִּי בֹרֵחַ הוּא וְלֹא גָלוּ אֶת אָזְנִי וְלֹא אָבוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ לִשְׁלֹחַ אֶת יָדָם לִפְגֹעַ בְּכֹהֲנֵי ה'. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְדוֹאֵג סֹב אַתָּה וּפְגַע בַּכֹּהֲנִים וַיִּסֹּב דּוֹאֵג הָאֲדֹמִי וַיִּפְגַּע הוּא בַּכֹּהֲנִים וַיָּמֶת בַּיּוֹם הַהוּא שְׁמֹנִים וַחֲמִשָּׁה אִישׁ נֹשֵׂא אֵפוֹד בָּד וְאֵת נֹב עִיר הַכֹּהֲנִים הִכָּה לְפִי חֶרֶב מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה מֵעוֹלֵל וְעַד יוֹנֵק וְשׁוֹר וַחֲמוֹר וָשֶׂה לְפִי חָרֶב" (שם טז-יט).
המשנה בסנהדרין מלמדת שדואג האדומי אין לו חלק לעולם הבא על היותו מכת מספרי לשון הרע, לעומתו ישרותו של אחימלך עדות היא שהקנאה מקלקלת את השורה, ורק אור ה' וברכתו בטחון אמת הם לנצח, וכך היא הבטחתו של דוד לאביתר הכהן הניצל ונמלט מחרב דואג - "שְׁבָה אִתִּי אַל תִּירָא כִּי אֲשֶׁר יְבַקֵּשׁ אֶת נַפְשִׁי יְבַקֵּשׁ אֶת נַפְשֶׁךָ כִּי מִשְׁמֶרֶת אַתָּה עִמָּדִי" (שם כג).
 
בינו לבינה \ הרב אילן צפורי
 
לבנים בדרך כלל לא צריך להסביר למה לא לקיים שיעורי תורה מעורבים בנים-בנות, אך הבנות שואלות ולפעמים גם מתוך נימה של כעס ואף תסכול. ובכן אני שואל למה כן לקיים שיעורי תורה מעורבים? הטענה המרכזית והיא בהחלט עניינית היא שפשוט הבנות רוצות גם לשמוע את השיעור. זו טענה רצינית ולא נדבר כאן על טענה אחרת שפשוט כיף להיות עם בנים, שלטענה זו נצרכים כמה שיעורי מוסר וקב חומטין של יראת שמים.
אך מה נאמר לבנות שפשוט רוצות לא להפסיד שיעור תורה? על כך צריך לעשות חילוק. בשיעורים גדולים שהינם בדרך כלל חד-סיטריים, זאת אומרת שהרב מדבר אל קבוצה גדולה, וזו אינה מופעלת ומשתתפת בצורה אקטיבית בלימוד, אפשר ללמד את הבנים והבנות באולם אחד, על פי הכללים ההלכתיים של ההפרדה. אך בשיעורים מצומצמים, בהם לומדת חבורה מצומצמת מסביב לרב ומתפתחת אינטראקציה לימודית דינמית, לא שייך לסדר את הבנים ואת הבנות בצורה נפרדת שהרי כולם יחד שותפים לעניין אחד וכל אחד שותף לעיצוב הלך הרוח של השיעור. ואז מתפתחים דיונים, שאלות, תשובות וכו', ובנים ובנות נמצאים מתקרבים ומתאחדים. ומכאן ממשיכות הבנות (ולפעמים הבנים) לשאול: "ואז מה? הכל לשם שמים, כולם באים ללמוד תורה"?
השאלה הזו כבר עלתה במסכת סוכה בפרק חמישי. מסופר שם שבתוך בית המקדש היתה קלות ראש בין גברים ונשים, עד שקבעו להפריד ביניהם לגמרי הנשים למעלה והגברים למטה. וכדאי שנשים לב - הגמרא עוסקת בהתקהלות נשים וגברים בתוך בית המקדש!! ואף על פי כן הייתה קלות ראש.
לעניינינו אנו. נכון שהבנים והבנות באים ללמוד תורה, אך אנו יודעים היטב ולא צריך להיות בעל תואר בפסיכולוגיה כדי לדעת שנוכחות המין השני במקום אחד מסביב לעיסוק אחד מייצר אינטראקציה המלווה במתחים חברתיים ויצריים, הבאים להתערב עם העיסוק העיקרי. ואף אם לא נרצה לקרא לזה "מצוה הבאה בעבירה", נהיה סמוכים ובטוחים שיש כאן שיבוש ההליכים הנורמלים של שיעור תורה (מבלי להיכנס לפרטים), ולכן אנא מכם, כשאתם באים ללמוד תורה, השתדלו ליצור אוירה שמאפשרת את כל ההתמסרות לתורה ושלא יהיה דבר מלבדה, וכך בתוספת קדושה נעלה מעלה מעלה למען עמינו וערי אלוקינו. ולרבנים אפשר לבקש לעשות שיעורים לבנות במקביל לשיעורים לבנים (מה ש"תורה אחרי צבא" התחילה לעשות בבר-אילן.
 
דרך ארץ \ רועי פורייטר
 
מתל צובא לעיינות הסטף
הצלבנים הצרפתים קראו לו "בלמונט" ("ההר היפה"). נוסעי המאה ה19- תיארו אותו כ'גבעה דמוית חרוט'. במלחמת העצמאות כבשו אותו כי הבינו את חשיבות מיקומו. אכן בולט, שולט ויפה - הוא תל-צובא, שבהרי ירושלים. לאורך 2.5 ק"מ בלבד משלב מסלולנו בין ארכיאולוגיה להיסטוריה, בין נוף פנורמי למעיינות שמזרימים מימיהן אל מדרגות השלחין הקדומות (טראסות). המסלול מתחיל בתל-צובא ומסתיים בסטף. ההגעה לתל-צובא היא ממחלף 'הראל' (בהמשך נבין מניין שמו), דרך מעוז-ציון אל קיבוץ צובה (כביש 3965). הבאים מירושלים והשפלה יכולים להשתמש בכביש 395 שמוביל מצומת עין-כרם לצומת אשתאול. נכנסים לקיבוץ צובה וממשיכים ישר עד למפעל שמייצר זכוכיות ממוגנות נגד ירי. שם מחנים את הרכב הראשון. את הרכב השני מחנים בחניה התיכונה של הסטף. כבר בטיפוס הקצר במעלה השבילון המוביל אל התל, בין עצי הרימון, השקד ושיחי הצבר, רואים היטב את שרידי הכפר הערבי שהיה עד תש"ח. אך יותר מזה רואים את שרידי המצודה המפוארת שבנו כאן הצלבנים לפני 800 שנה במטרה לשלוט על השטחים הנרחבים שהיו תחת חסותם. סיבת אחיזתם שם הייתה האמונה על פיה זהו המקום בו שכנה העיר מודיעין מקום מוצאם של המכבים. לולי פועל ידיו של השליט המצרי, העריץ איברהים פחה, בזמן מרד הפלאחים ב1834- למניינם, היינו זוכים לראות מצודה צלבנית בשלמותה. רק שרידי הקשתות, המבנים ובורות המים משמשים לנו כעדות למבצר שהיה כאן. במלחמת העצמאות נכבש הכפר ללא קרב על ידי לוחמי חטיבת "הראל" של הפלמ"ח (עכשיו אנחנו יודעים למה "מחלף הראל"), ומספר חודשים אחר כך הוקם שם הקיבוץ. יורדים מהתל וממשיכים הלאה עם הדרך בה הגענו (מסומנת ירוק). היא עוברת סמוך למטעי התפוחים (ריח גן עדן). לאחר כקילומטר רואים מצד ימין רחבה קטנה עם לוח מודעות מעץ של הקק"ל, שם אפשר לפנות ימינה כמה עשרות מטרים ולהגיע לעין צובא, שהוא אמנם מקום יפה ומטופח אבל נעול (כניסה בתשלום ובתיאום עם הקיבוץ). ניתן גם להמשיך הלאה עם השביל המסומן עד לכיכר של הסטף, אותה חוצים בזהירות וממשיכים עם השביל דרומה אל הסטף (מרחק חצי ק"מ משם). אחרי טבילה בבריכה העמוקה של הסטף, אפשר ללכת בתוך הניקבה שאורכה כ10- מ'. מהמעיין יורדים במדרגות טראסה אחת, ופונים שמאלה לכיוון עין ביכורה - שם רואים את השחזור היפה של מערכת חקלאות השלחין הקדומה, המזרימה מים בתעלה היוצאת מהמעיין לתוך חלקת הירק הקטנה. גם תנ"ך אפשר ללמוד שם, שהרי שם התקיים "והשקית ברגלך כגן הירק" (דברים יא,י), היינו הטית זרימת המים באמצעות הרגליים לערוגות אותן רוצים להשקות. מומלץ לקחת פנס ולהיכנס לניקבה של עין-ביכורה, שם רואים את יציאת המים מבין שכבות הסלע. כאן מסתיים מסלולנו שנמשך כשעתיים - שלוש.
 
 
בהמשך הדרך / אורי פרידמן
מזל טוב
לאייל ואורית שפיז לרגל נישואיכם שתזכו להקים בית כשר ונאמן בישראל.
 
טעמי מנהגים
שינה בשבת תענוג
קשה לך לקום לתפילה בשבת? אל חשש, זהו מנהג עתיק יומין. כותב על כך המהרי"ל (מגדולי הפוסקים, חי לפני 600 שנה. בשם מהר"ש, בהלכות שבת): "על מה שנהגו העולם שכל ימי השבוע מתעוררין בבוקר לבית הכנסת להתפלל או ללמוד, ובשבת ישנים יותר בשחרית, זהו טעמו של דבר, שכל ימי השבוע נאמר (בקרבן) תמיד של שחר (שכנגדו תיקנו את תפילת שחרית): 'בבקר בבקר' (ויקרא ו, ה) (ובקרבן) תמיד של שחר בשבת לא נאמר בבקר אלא 'וביום השבת' (במדבר כ"ח, ט'), ולשון זה משמע איחור..." (כמובן לא להגזים שלא לעבור את זמן קריאת שמע...)
 
רגע של עברית ופסיכולוגיה
יש משבר? מצוין!
במהלך השוטף של החיים יש לנו מעין פחד שלא להיקלע למשברים - "למה לנו עכשיו להסתבך בקונפליקטים, שאלות ותהיות?" אנו שואלים את עצמנו וכך ממשיכים בשגרת החיים (ולעיתים ללא התקדמות). אם נחשוב לרגע מה המשמעות של ה"משבר" נראה שכדאי לנו לחשוב פעמיים לפני שנשלול את הדרך הארוכה והמסובכת. כדי להבין את פירוש המילה נבחן אותה לפי הופעתה בתנ"ך: "...כִּי בָאוּ בָנִים עַד מַשְׁבֵּר, וְכֹחַ אַיִן לְלֵדָה" (ישעיהו לז, ג) – פירוש המילה "משבר" בהקשר זה הוא המקום עליו יושבת היולדת בשעת הלידה. גם אז (בשעת הלידה) יש קושי, אבל מתוך מצב זה בא כוח חיים חדש לעולם אשר הגיע מתוך ה"משבר". וכך אם נשליך זאת על עצמנו נראה שבעצם מתוך ההתמודדויות, הקשיים וה"משברים" יכולים רק להתקדם ולצאת דברים טובים.
 
אמרי צדיקים
תקופת שובבי"ם
בתקופה זו של השנה, תקופת שובבי"ם (פרשות השבוע: שמות, וארא, בא, בשלח, יתרו, משפטים) אנו נכנסים אל ימי החורף הקרים המקשים על תפקודנו, לכן צריך דווקא בתקופה זו חיזוק, ובעיקר בלימוד התורה, כפי שכותב האדמו"ר מסלונים בספרו 'נתיבות שלום': "... וזו גם המשמעות של תקופת השובבי"ם שהיא כעין תקופת גיוס למשך שישה שבועות... להתגייס למציאות שכולה תורה. כמו שבכל יום צריך קביעות זמן שכולו תורה (בבחינת "תורה אחרי צבא" – א.פ), כך במשך השנה תקופת שובבי"ם צריכה להיות זמן כזה שכולו תורה שבו אין אדם מרשה לעצמו להתרפות, כחייל שנקרא לשרת בצבא שמתגייס כולו ואינו משייר לעצמו בתקופת שירותו שום עניינים הקשורים לגופו וכיוצא בזה, כך שובבי"ם היא בבחינת תקופת גיוס כללי..."
 
טיפים לבוגרי צבא ושירות לאומי
ייעוץ והכוונה
השאלות הגדולות שאחרי השחרור מהצבא או סיום השירות הלאומי (לאן ממשיכים עכשיו? איזו עבודה מתאימה לי? אילו זכויות מגיעות לי?) לא צריכות להפריע לנו לקראת האזרחות או בהמשך דרכינו - בלימודים האקדמיים או בעבודה. רבים הארגונים והגופים שמציעים את עזרתם וסיועם לאזרח. להלן כמה מהגופים הגדולים העוסקים בסיוע זה:
1.            ש.י.ל – שירות יעוץ לאזרח - יחידה שהוקמה במשרד הרווחה ומופעלת בשיתוף הרשויות המקומיות. שי"ל מסייע במתן ייעוץ והכוונה לפונים בנושאי זכויות, חובות ושירותים העומדים לרשות האזרח. היועצים של שי"ל הם מתנדבים בעלי ניסיון בתחום. השירות הוא חינם ומיועד לכל אדם. מרכז מידע: 1-800-50-60-60
2.            היחידה להכוונת חיילים משוחררים - מידע אישי בנושאים: זכאות למענק ולפיקדון, יתרת פיקדון ופירוט תשלומים (רק כעבור 30 יום ממועד סיום השירות). מידע כללי בנושא "חוק קליטת חיילים משוחררים". מידע בנושאי ייעוץ והכוונה ללימודים ולתעסוקה. מרכז מידע: 03-6977999
3.            המרכז לייעוץ ולמידע תעסוקתי - יחידה מקצועית בשירות התעסוקה המופעלת על ידי פסיכולוגים תעסוקתיים ואנשי מקצוע נוספים ממדעי ההתנהגות השונים. המרכז מספק שירותים מקצועיים תעסוקתיים בנושאים: ייעוץ בבחירת מקצוע ובפיתוח קריירה, מיון מועמדים להכשרה ולהסבה מקצועית, מתן מידע על מקצועות ומוסדות לימוד ועוד. מרכזי מידע: ת"א - 03-7634230 , י-ם - 02-5013175, חיפה - 04-8604700, באר שבע - 08-6264130.

 

נבנה ע"י מערכת בניית אתרים של yeshiva.org.il                      שאל את הרב | לוח שנה | כניסת שבת  |  יציאת שבת