דף הבית >> עלון דרך אמונה >> עלון מס' 48
עלון דרך אמונה 48
נושא העלון: לימוד זכות
 
 
לימוד זכות \ הרב שלמה אבינר
 
מעשה באדם אחד שירד מהגליל העליון, ועבד כשכיר אצל בעל בית אחד בדרום, שלוש שנים. ערב יום הכיפורים אמר לו: תן לי שכרי ואלך ואזון את אשתי ובני. אמר לו: אין לי מעות. אמר לו: תן לי פירות, אמר לו: אין לי. אמר לו: תן לי קרקע - אין לי. תן לי בהמה - אין לי. תן לי כרים וכסתות – אין לי. השפיל כליו לאחריו, והלך לביתו בפחי נפש. לאחר הרגל נטל בעל הבית שכרו בידו, ועמו משאוי שלושה חמורים, אחד של מאכל ואחד של משתה ואחד של מיני מגדים, והלך לו לביתו. אחר שאכלו ושתו נתן לו שכרו. אמר לו בשעה שאמרת לי: תן לי שכרי ואמרתי: אין לי מעות, במה חשדתני? - אמרתי: שמא פרקמטיא בזול נזדמנה לך, ולקחתה בהן. ובשעה שאמרת לי: תן לי בהמה ואמרתי: אין לי בהמה, במה חשדתני? אמרתי שמא מושכרת ביד אחרים. בשעה שאמרת לי: תן לי קרקע ואמרתי לך: אין לי קרקע, במה חשדתני? אמרתישמא מוחכרת ביד אחרים היא. ובשעה שאמרתי לך אין לי פירות, במה חשדתני? אמרתי שמא אינן מעושרות ובשעה שאמרתי לך אין לי כרים וכסתות, במה חשדתני? אמרתי: שמא הקדיש כל נכסיו לשמים. אמר ליה: העובדה כך היה: הדרתי כל נכסי בשביל הורקנוס בני שלא עסק בתורה. וכשבאתי אצל חברי בדרום התירו לי כל נדרי. ואתה, כשם שדנתני לזכות - המקום ידין אותך לזכות (שבת קכז ע"א). לפי הגאונים המעביד היה רבי אליעזר בן הורקנוס והפועל היה רבי עקיבא. המצב שבו הועמד רבי עקיבא היה מצב קשה ביותר. מעבידו לא נתן לו כל הסבר, אלא שב וטען כנגד כל אחת מבקשותיו "אין לי". ובכל זאת רואים אנחנו כי רבי עקיבא מלמד עליו זכות פעם אחרי פעם.
רבנו המאירי אומר על כך כי זה אינו מקרה רגיל, אלא, כיוון שמדובר בתלמיד חכם צדיק גמור, זה מביא ליצירת מצב מיוחד במינו. צדיק גמור – חובה לדון אותו לכף זכות אפילו נראה לנו שכף חובה כמעט ומכריעה את המאזניים באופן מוחלט (שאילתות רב אחאי גאון מ).
המצווה ללמד זכות על אדם היא בעת שהתנהגותו יכולה להתפרש לכאן או לכאן, לכף חובה או לכף זכות. בעת שאין כל ספק בכך שהתנהגותו שלילית יש רק כף חובה, אין כל חובה לאנוס את עצמנו ללמד עליו זכות. לדוגמה: אם אדם המוחזק כמחלל שבת נוסע בשבת, אין חובה לטעון לזכותו שהוא מביא אשתו ללדת וכדומה. צריך להכיר בכך שאינו שומר שבת, ואין צורך למצוא תירוץ לכל אחת מנסיעותיו בשבת. החובה ללמד זכות קיימת, בעת שיש כף חובה וכף זכות ולא כף חובה בלבד (שערי תשובה ג ריח. רע"ב אבות א ו).
ישנם שלושה מצבים: מצב שוויון בין כף זכות לכף חובה, מצב שבו יש רק כף חובה, מצב שבו ניתן לפרש לכף זכות בדוחק גדול.
במצב שוויון בין כף זכות וכף חובה, הווי דן את כל האדם לכף זכות, חוץ ממי שאיבד חזקת כשרות. במצב שבו יש רק כף חובה - אין ספקות ודנים לכף חובה.
במצב שבו ניתן לדון לכף זכות בדוחק גדול - לגבי כל אדם אינך חייב לדון אותו לכף זכות. אבל צדיק גמור יש לו חזקה מיוחדת, ואינך רשאי לבטל חזקתו בגלל מקרה אחד, אלא חובה עליך לדון אותו לכף זכות. אין זה הגיוני שמעשה שנעשה באופן חד פעמי ימחוק שנים של צידקות גמורה.
 
הכל בלב \ הרב אביחי רונצקי
כיצד נעשה זאת, בכל זאת מעט אנשים אנחנו, צעירים חסרי ניסיון, אמנם מתלהבים לעניין אבל
מחשבותיו של אורי מזכיר הגרעין טרדו את מנוחתו, ערב העלייה לקרקע. גרעין שקמה התארגן זה מכבר להקמת ישוב בנגב, במקום צחיח ושומם, כמעט ללא תשתיות, והבעיה העיקרית - חברי הגרעין היו עירוניים ללא העשרה מינימלית בעבודת אדמה.
אשתף את מורי ורבי מהישיבה במחשבותיי, אמר אורי, אולי יש באמתחתו רעיון מעשי שיכול לסייע בידינו.
אכן, אמר הרב, יש יסוד גדול בפירוש הרמב"ן לפרשת 'ויקהל', שעוסק במציאות דומה לשלכם.
משה רבנו מצווה את עם ישראל על הקמת המשכן. משימה, מורכבת וקשה, המחייבת בעלי מקצוע בעלי ניסיון.
למעשה, בעם ישראל שאך יצא ממצרים, לא היו אנשים שהיו מוכשרים למלאכות כראוי, ובכל זאת נבנה המשכן על כל פרטיו ודקדוקיו.
כיצד? אומרת התורה: "ויבואו כל איש אשר נשאו לבו" - מהי אותה נשיאות לב? מסביר הרמב"ן, שלא היה בעושי המלאכה מי שלמד את המלאכות שנדרשו לעשיית המשכן, אבל מצא בטבעו שידע לעשות כן, ויגבה לבו בדרכי ה' לבוא לפני משה ולומר לו, אני אעשה כל אשר תאמר. כלומר, די בכשרון טבעי, ובעיקר ברצון עז לבצע את המשימה העומדת לפניך.
'אם תרצו אין זו אגדה' אמר הרצל, ואף אתה אורי בהכירי אותך ואת חבריך, תצליחו במשימתכם.
 
לימוד זכות באמת \ הרב אילן צפורי
-          לימוד זכות זה דבר יפה, אבל לפעמים אין שום זכות. וזה מה שקורה למעשה במהלך כל ההיסטוריה של עם ישראל. כמה אפשר עוד לשקר ולומר ש"עמך כולם צדיקים"?
-          אתה מזכיר לי את הגמרא במסכת שבת על פיה אומר הקדוש-ברוך-הוא לעתיד לבא לאברהם אבינו "בניך חטאו". ועל זה משיב אברהם: "ימחו על קדושת שמך". וכך גם ענה יעקב כאשר נשאל.
-          נו אתה רואה! אפילו האבות הבינו שאין תקווה לעם הזה.
-          זה לא בדיוק המסר של האגדה שם, שהרי כאשר יצחק נשאל, הוא השיב "בַּנַי ולא בניך"!? יצחק לא מוותר אלא מלמד עליהם זכות.
-          איך הוא עושה זאת, הרי המציאות היא חד משמעית.
-          קודם כל הוא מזכיר לה' שבני ישראל נקראים "בנים לה'" אפילו כאשר הם חוטאים, כפי שנאמר: "בנים אתם לה' אלוקיכם, רבי מאיר אומר בין כך ובין כך אתם קרויין בנים לה'". אחר כך הוא מתחיל להתווכח עם הקדוש-ברוך-הוא ומצמצם את מימדי חטאם: עד גיל עשרים אינם נענשים, בלילות אינם חוטאים, כשהם מתפללים, אוכלים והולכים לבית הכסא גם אינם חוטאים. בקיצור על שבעים שנות חיים הם חוטאים רק שתים עשרה וחצי שנה.
-          הלך עד הסוף כדי ללמד זכות!
-          ודווקא משום שהוא סמל מידת הדין הוא מלמד זכות.
-          איך?
-          מצד מידת הדין אי אפשר שתהיה הסרה והפרדה לישראל מן השם יתברך, אלא יש להם דביקות וחיבור לגמרי אל השם יתברך, ולא שייך שהחטא יפריד.
-          למה?
-          מתוך ההכרה הפנימית במחשבתן של ישראל, וסוד יצירתה העליונה של כנסת ישראל, העומד למעלה למעלה מכל אפשרות של שינוי וירידה, תהפוכות וקלקולים.
-          לא הבנתי!
-          רק עומק מידת הדין היודעת להתבונן עד למציאת העיקר, המהות, מה הדבר באמת, היא זו שיכולה להכיר מהי באמת כנסת ישראל, מבלי להתייחס לגורמים החיצוניים המכערים את הופעתה. מי שיודע לזהות את הערך האמיתי של כל בריה או כל חפץ, איננו מתרגש מהלכלוך החיצוני הנדבק עליו.
-          לפי זה יצחק מתעלם מהתנהגותם של בני ישראל, ומשבחם רק מצד ערכם הפנימי. אז אין כבר שום ערך לבחירה החופשית, לניסיונות, לכישלונות
-          זה לא העניין. מתוך הכרת הערך הפנימי מתעוררים הרצון והצורך ללמד זכות. גם בחיים הדבר כך, כאשר אדם אחד הידוע כבעל ערכים וטוב לב, מתחיל להתנהג בצורה שלילית, הכל מזועזעים וששים לבדוק מה פשר הדבר. יצחק שהוא בעל העין הבוחנת את הכל במידת הדין, ללא התחשבות בגורמים החיצוניים, הוא דווקא זה שיודע ללמד זכות על כנסת ישראל, אף בשיא שפלותה.
-          ולמה הוא עושה את כל החשבון הזה אחרי שהוא מזכיר שהם בנים לה'?
-          יצחק הוכיח שאדם שהיה נחשב לחוטא גמור, חוטא בעצם רק כחמישית מזמן חייו.
-          אבל זה לא חוכמה! הוא רק הוכיח שארבע חמישיות מהזמן הוא לא יכול לחטוא כי הוא עסוק בעניינים אחרים, או שאינו נענש על כך.
-          נכון, שוב רצה יצחק להוכיח שבני ישראל לא שייכים במהותם אל החטא, שהוא רק עניין חיצוני אצלם. הוא לא מכחיש שהם חוטאים, אך מלמד זכות עליהם מצד ערכם האמיתי, שהוא רחוק מן החטא ושבסופו של דבר גם יצליח להשפיע על התנהגותם החיצונית.
-          מה? לימוד זכות זה לא רק לתת פרשנות חיובית למעשה שנראה לכאורה שלילי?
-          ודאי שאפשר ללמד זכות על אחד שרואים אותו אוכל חזיר, ולומר שאיננו יודע שזה חזיר. אבל מה אם ברור לך שהוא יודע? כאן לימוד הזכות הוא לזכור שמעשה זה אינו הולם את אישיותו, ומה שהוא עושה זהו מתוך יצר או טעות שפוגעים בעצם אישיותו.
-          ולְמה עוזר לימוד זכות זה? תכל'ס הוא חוטא והוא רשע.
-          למוד זכות משמר את האהבה השלימה כלפי החוטא. כאשר אי אפשר להעריך את האדם מצד התנהגותו החיצונית, צריך לחפור פנימה יותר כדי לאוהבו, לחפור עד הנשמה הפנימית שלו השייכת לכנסת ישראל.
 
 
סנגוריא על ישראל \ הרבנית שרה אליסף
טובת הדור זו הכוונה השניה והעיקרית בעבודתו של החסיד. כבר התברר לנו בכוונה הראשונה שהחסיד לא חי בשביל עצמו אלא למען כבודו של הקדוש-ברוך-הוא ושלמותם הרוחנית של ישראל.
החסיד האמיתי חי את הדור, הוא לא מנותק ממה שקורה מסביב. הוא יודע שלא לחינם נשתל בדור הזה וכל כוונתו בעבודתו היא לקדם, לרומם ולזכות את הדור כולו. הוא מחפש את טובת הדור מתוך שייכות נפשית עמוקה ומתוך מסירות נפש והתאמצות בתפילה למען הדור בשלושה מישורים - לכפר על מי שצריך כפרה, להשיב בתשובה מי שצריך לזה, ללמד סנגוריא על הדור כולו.
התפילה עד כמה היא משפיעה ועד כמה היא פועלת ממש, אי אפשר לתאר. כוח אדיר טמון בה לשנות פני המציאות. על ידה אנו משתנים, ומכוח שינוי זה באים לפני בורא עולם ומבקשים: "הושיענו וניושעה". הקדוש-ברוך-הוא מתאווה לתפילתם של האוהבים את בניו ומלמדים עליהם זכות.
עיניהם הטובות של חסידי ישראל מביטות למרחק ורואות במעשים שעל פני השטח, גם אם הם קשים, עומק אחר לגמרי. מתוך ראיה עמוקה ואהבה עזה לישראל הם יכולים לעמוד בפרץ ללמד סנגוריא ולהגן על הדור כולו.
הרמח"ל מביא דוגמאות שונות של גדולי ישראל שהצליחו להושיע את ישראל, רק לאחר שלימדו זכות עליהם.
לדוגמא: גדעון בימי השופטים, כשאימת המדיינים הייתה על ישראל, מופיע אליו מלאך ה' ואומר לו: "ה' עמך גבור החיל". גדעון לא מתרשם מהמחמאה האישית, ומיד צרת הרבים עומדת לנגד עיניו והוא משיב: "אם ה' היה עמנו למה פוקדות אותנו כל הרעות האלו"? תגובה זו של גדעון מזעזעת את השמים בלימוד זכות שיש כאן ומיד ה' מופיע ואומר לגדעון "לך בכוחך זה והושעת את ישראל".
הדוגמא הראשית לכך היא הדוגמא הכללית של הכוהנים הגדולים. הם בעלי התפקיד הגדול הזה של כפרה ולימוד זכות על ישראל, וכך ידוע הסיפור של רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול שנכנס להקטיר קטורת, ושמע את קול ה' מבקש ממנו: "ישמעאל בני ברכני", ומהי הברכה הכי גדולה? "שיגולו רחמיך על מידותיך ותתנהג עם בניך במידת הרחמים ותכנס להם לפנים משורת הדין" - זהו לימוד זכות.
וכאן הקשר בין רוצח בשוגג לכהן הגדול. הרוצח נמלט לעיר מקלט ושם הוא יושב עד מות הכהן הגדול. כהן גדול כשהוא במדרגה הראויה לו, הוא מגן ומכפר ולא יתכן מצב של רצח בשוגג, ולכן אם נרצח אדם בשוגג הדבר מעיד על נפילה במדרגתו של הכהן הגדול. כשהכהן הגדול נופל ממדרגתו יורדת ההגנה ואז תתכן מציאות של רוצח בשוגג.
החסיד הוא לבם של הדור, הוא מזרים חיים ומזין וקשור לדור ולנעשה בו. זה לנו עילוי גדול שיש בתוכנו צדיקים חסידים גדולי ישראל.
מלמדים אותנו חכמים שבכל אחד מאתנו יש קצת צד של כהונה, ולכן כל אחד מאתנו צריך להתאמץ ולראות את טוב ה', ולראות לעצמו כזכות וכחובה להתפלל על דורנו, וללמד זכות בכל הזדמנות. לדוגמא: כשאת תולה כביסה ביום שמש, באמצע החורף לומר לה': "אל תקשיב לבקשתי שהכביסה תתייבש אלא תן טל ומטר לברכה לישראל".
לראות את בנות ישראל הולכות בלבושן הלא צנוע ולזכור ולהזכיר: "בנות ישראל בנות מלכים הן, אלא שהעניות מנוולתן", ואם רק יתעשרו בדעת ה', מיד תהיה הצניעות חלק מהויתן.
לקבל באהבה מי שבהקפדתו על המצוות נעשה כל כך עצבני ולחשוב הן כתוב: "עליך הורגנו כל היום", רבונו של עולם על משוגעים לדבר העולם עומד, זכנו לחיים נורמלים ואז נעבדך בתמימות ובבריאות בשמחה ובאהבה.
 
שו"ת \ הרב דוד ספרלינג
גנב בעבודה
 
שאלה : ברור לי שאחד העובדים אצלנו גנב לי חפץ, ועובד אחר אף אמר לי שנראה לו שהחפץ נמצא ברכב שלו. יש לי אפשרות להכנס לרכבו לבדוק. האם מותר לי? 
 
תשובה : בשו"ע (חו"מ ד, א) כתוב: "יכול אדם לעשות דין לעצמו. אם רואה שלו ביד אחר שגזלו, יכול לקחתו מידו. ואם האחר עומד כנגדו, יכול להכותו עד שיניחנו (אם לא יוכל להציל בענין אחר)". וכל זה, כמובן, כאשר ממש ברור לך שבאמת מדובר בחפץ שלך, וצריך להיזהר בזה מאוד, שהרי ישנם הרבה דברים הנראים ממש דומים אחד לשני. אבל אם ברור לך, אתה יכול להציל את שלך, אפילו בכוח, אם נדרש. ואינך חייב להוליך את הגנב לבית הדין, "שבכגון זה, שגוף החפץ שלו הוא בעין [=קיים], אדם עושה דין לעצמו להצילו ממי שגזלו, או ממי שבא לגזלו, או ממי שבא להזיקו, בכל הצלה שיכול אפילו בהכאה. ואף אם לא יגיע לו שום הפסד אם ילך לבית דין, אינו צריך לטרוח כלל" (שולחן ערוך הרב של בעל התניא, הלכות גזילה כ"ח).
המקור לדין זה נמצא בגמרא (ב"ק כז ע"ב), שם הגמרא דנה אם אדם רשאי לעשות דין לעצמו, וכאמור נפסק במקרה שלך שמותר, אלא שלא בכל המקרים זה מותר, ואין ללמוד מכאן למקרים אחרים. וגם במקרה שלך קיימת שאלה, הרי בשולחן ערוך כתוב שמותר לקחת את החפץ ש"ביד אחר", אבל האם מותר לך להיכנס בלי רשות לרשותו ולקחת את שלך?
בהמשך הגמרא שם כתוב: "בן בג בג אומר: אל תיכנס לחצר חברך ליטול את שלך שלא ברשות, שמא תראה עליו כגנב ...". ולמרות שהרמב"ם וגם השולחן ערוך לא פסקו כך לדין, יש ראשונים הסוברים שזהו דין גמור, ואפילו איסור מן התורה (עיין מנחת חינוך מצוה רכ"ד). וגם בשולחן ערוך הרב (שם) כתוב: "אבל לא ילך לבית הגזלן לגנוב שלו, שמא יראה עליו כגנב". אבל גם הוא מתיר אם אין דרך אחרת, ומוסיף: "אלא אם כן אי אפשר להצילו בענין אחר".
ולכן נראה שאתה צריך ללכת לרכבו בגלוי, עם עוד כמה אנשים (גדולים וחזקים, שלא תצטרך להשתמש בכוח), ולהגיד לו בגלוי שאתה לוקח את שלך. ובזה אתה תהיה נקי מה' ומישראל. אבל אם אתה מפחד מזה, או אינך רואה דרך אחרת, אפשר להציל את שלך אפילו בדרך סתר.
 
אתנ"ךתא \ הרב שלמה סוקיניק
חסד נעורייך
 
ירמיה הוא הנביא המוכן ומזומן לתוכחת פורענות לישראל מאז, הוא נביא החורבן החושף ומבקר בחריפות רבה בדבר ה' אליו, את חטאי ישראל ופורענותם, העתידה לבוא עליהם בעוונם, דבריו נוקבים וחריפים ומלווים  אותנו עד היום בבירור סיבות גלותנו.
אמנם, כבר בראשית ספרו מלמד אותנו ירמיה, מתוך ראשית גילוי דבר ה' אליו, שגם בשעה שחותם דיננו בעוונותינו כבר קרב להיחתם, והגזירה קרובה להגלות, מצווים אנחנו בלימוד זכותם של ישראל, שאיננו טשטוש מצבם ומעשיהם, אלא ההבנה והמבט היותר מעמיק ואיכותי, עלינו ועל אומתנו.
כך אומר ירמיה בתחילת ספרו, בנבואה שהייתה ראויה להיות פתיחה לכל ספרו "וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר. הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלַם לֵאמֹר כֹּה אָמַר ה' זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה" (ירמיה ג, א-ב. ועיין במדרש קהלת רבה פרשה א אות יב) נבואה קצרה זו מכוונת לאוזני עם ירושלים, אומנם נאמרת היא כפניה אל העיר, ליבם של ישראל, מרכזם הרוחני והתרבותי כמו גם המדיני והממשי, ותוכנה של הנבואה הקביעה המוחלטת, ותזכורת היסוד עליו מונחת האומה הישראלית. וכמו שפירש רד"ק שם "אף על פי שאיני מביא עליך רעה בעבור מעשיך הרעים לא אעשה אותך כלה וגם אעניש המריעים לך כי זכרתי לך חסד נעוריך". נעוריה של האומה הם האבות מלאי החסד, כל ימי ראשית האומה מלאים אהבה, גם במצרים היו דבקים בני ישראל בזהותם ולא שינו שמם ולבושם, מאהבת ה' (עיין למשל ויק"ר לב, ה). ושיא זכותם ומעלתם ניכרת היתה בהם במעמד הר סיני, עת עמדה האומה לפני הר סיני ככלה בחופתה, זוהרת בזכויותיה ומאירה בתכונותיה. ונמשכת היתה אהבת כלולות זו בהליכה המופלאה של ישראל במדבר אחר הענן באמונה תמימה, כמבואר בחומש במדבר: "וּלְפִי הֵעָלוֹת הֶעָנָן מֵעַל הָאֹהֶל וְאַחֲרֵי כֵן יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבִמְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁכָּן שָׁם הֶעָנָן שָׁם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. עַל פִּי ה' יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל פִּי ה' יַחֲנוּ כָּל יְמֵי אֲשֶׁר יִשְׁכֹּן הֶעָנָן עַל הַמִּשְׁכָּן יַחֲנוּ. וּבְהַאֲרִיךְ הֶעָנָן עַל הַמִּשְׁכָּן יָמִים רַבִּים וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מִשְׁמֶרֶת ה' וְלֹא יִסָּעוּ. וְיֵשׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה הֶעָנָן יָמִים מִסְפָּר עַל הַמִּשְׁכָּן עַל פִּי ה' יַחֲנוּ וְעַל פִּי ה' יִסָּעוּ. וְיֵשׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה הֶעָנָן מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר וְנַעֲלָה הֶעָנָן בַּבֹּקֶר וְנָסָעוּ אוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה וְנַעֲלָה הֶעָנָן וְנָסָעוּ. אוֹ יֹמַיִם אוֹ חֹדֶשׁ אוֹ יָמִים בְּהַאֲרִיךְ הֶעָנָן עַל הַמִּשְׁכָּן לִשְׁכֹּן עָלָיו יַחֲנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִסָּעוּ וּבְהֵעָלֹתוֹ יִסָּעוּ. עַל פִּי ה' יַחֲנוּ וְעַל פִּי ה' יִסָּעוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת ה' שָׁמָרוּ עַל פִּי ה' בְּיַד משֶׁה" (ט, יז-כג). הכפילות הרבה בפסוקים דורשת ברור, וביאר שם הספורנו, שכל פרשה זו למעלתם של ישראל ולזכותם שהיו דבקים בהליכתם אחר ה' במסירות נפש.
אין לימוד זכות זה רק הזכרת העבר, אלא העמקה לאמת שביסוד היצירה של האומה, לכן ממשיכה הנבואה ואומרת "קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה' רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה כָּל אֹכְלָיו יֶאְשָׁמוּ רָעָה תָּבֹא אֲלֵיהֶם נְאֻם ה'" (שם, ג). ישראל קדושים לעולם, כל שחרורית חטאיהן אינה אלא מבחוץ, מיסודם הם מורמים כתרומה, המקודשת כבר מראשית צמיחת התבואה, וכך היא קדושת ישראל מיסוד הופעתם ומראשית צמיחת העולם. לכן אף על גב שעתידים ישראל להיטלטל בחטאיהן להיענש ולהתפזר, לגלות ולהיחלש, הרי כל זה מיסוד אהבת ה' אותם ולטובתם, למען תיקון דרכם ומעשיהם, כמו גם יישור ובנין מחשבותיהם ודעתם. ולכן המציקים לישראל ומנצלים מצבם להתעלל בהם ולפגוע בהם יתר על המידה, ומתוך התעלמות ממעלתם, סופם שילקו בגללם, כמו שגם ראינו שנתקיים בנו במהלך כל ימות גלותנו. לימוד הזכות הנצחי הזה, הוא העומד ביסוד תוכחת ירמיה לישראל ומעמיד אותה באור אמת, וכמו שמוסיף ומברר ירמיה עצמו מפי השכינה בהמשך נבואותיו "הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם אִם יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים כִּי מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד עַל כֵּן הָמוּ מֵעַי לוֹ רַחֵם אֲרַחֲמֶנּוּ נְאֻם ה'" (שם לא, יט). לימוד הזכות, ברור וידיעת האמת, הם תנאי לתוכחה והבטחה להצלחת פעולתה.
 
בינו לבינה \ הרב אילן צפורי
 
פנה אלי אדם צעיר ועל פניו מן מבט שמקרין אמירה כגון: "ניסיתי כבר הכל, ננסה גם אותך", וסיפר לי שאשתו מקושרת לקבוצה של רווקות בנות השלושים שכבר ניסו את הכל ולא מצאו שום דרך לשנות את "הגזירה". ובנימה נוטפת ייאוש, הוא עדיין שואל "מה אפשר לעשות"?
קודם כל צריך לדעת שאין זו גזירה ויש מה לעשות. אחר כך צריך לדעת שמה שצריך לעשות לא פשוט ואף לא ברור כאן העסק כבר לא נשמע מלהיב, נכון? אך לא להרים ידיים! מה עושים כאשר דבר לא ברור ולא פשוט, אף שברור ופשוט שצריך להיעשות? לוקחים את זה כאתגר, מטכסים עצה, נאזרים בגבורה והולכים קדימה. לכן הדבר הראשון הוא להתאגד כדי לפעול. אם כל הקבוצות הקטנות של חברים או חברות היו מתאגדות לארגון אחד, אפשר היה דרכו להגדיל בצורה משמעותית את "זירת המפגש", כפי שהתחלנו לעשות ב"חמישי חוויתי" (ולכן אני פונה מכאן לכל מי שרוצה ללכת על זה לפנות אלי 050-8736454). אך לא די בזה, שהרי סיבת הרווקות המאוחרת נובעת מאיזושהי טעות בתפיסה, ואת הטעות הזאת צריך לזהות, לדון בה, לבחון אותה ולמצוא לה פתרונות. יש לי דעה בדבר, אך לא ברור שהיא תהא נשמעת, ולכן אני מציע שהרווקים והרווקות יעלו מתוך עצמם לדיון את סיבות חוסר ההחלטיות, אכפתיות, נחישות וכו' שגורמים לכך שהרווקוּת מתארכת. גם בעניין הזה צריך לקום, ליזום, לדבר, לחדש. רווקים ורווקות מוזמנים להביע את דעתם בנושא.
 
דרך ארץ נחלה \ רועי פורייטר
מעין רשאש לעיינות פצאל
 
מעטים הם המקומות בהם בצעד אחד קטן רואים מיד בשינוי הגדול. איך במאות מטרים בלבד רואים את המעבר הברור בין חבל ארץ אחד, למשנהו.
זה מה שרואים כשהולכים אל ואדי רשאש, שתחילתו במורדות השומרון הטרשיים וסופו בעיינות פצאל שבבקעה המתונה.
מכיוון שאת איזור ספר השומרון לצערנו לא פוקדים מטיילים רבים, סימוני השבילים באזור זה לא מתוחזקים היטב, לכן קשה לסמוך עליהם בלבד, ומשום כך ההליכה במסלול זה מצריכה ידע ומיומנות בסיסית בקריאת מפה ומומלץ ללכת בו בקבוצה עם נושא נשק.
כשנוסעים בכביש אלון (הנקרא על שם יגאל אלון), בקטע שבין צומת מגדלים לכוכב השחר, פונים מזרחה (ימינה לבאים מירושלים), לפי שילוט שצבעו ירוק לבן והוא מפנה אל "מבוא - שילה מרפאה צבאית". כמאתיים מטר לפני שער הבסיס שם, נחנה את הרכב. יש פניה שמאלה לשביל ג'יפים ברור עם סימון שבילים ירוק (כאמור לא כדאי לסמוך על הימצאותו בשטח). בשמאלו חורבה גדולה, היא חורבת גיבעית, שהייתה הישוב הגדול ביותר בכל ספר השומרון וההתיישבות בו נמשכה ברצף משך 4000 שנה!
בסוף הירידה מתפצל השביל ואנו נמשיך בו מזרחה (ימינה), נחלוף ליד מספר אוהלים בדואיים ונמשיך כל הזמן צפונה עד שנגיע למצוק גדול – הוא ואדי רשאש. שם בסמוך לגדת הנחל נמצא המעיין עין רשאש (שפירושו "מרסס המים"), ששבילי עיזים רבים מובילים אליו. ממפגש השבילים ירוק-אדום המסומן היטב בשטח, על סלע גדול, ניתן לראות בברור את בוסתן עצי התמר, הרימון, הצבר והתאנה שגדלים מתחת למעיין זה, שהוא פינת חמד ציורית בפני עצמה. בתוך מערה חצובה בסלע נמצא את בריכת המעיין. תוך כדי השכשוך במים אפשר גם לשתות מקילוח הנביעה היוצא מבין שכבות הסלע. את מקום נביעת המים מישהו סתם עם חצי בקבוק פלסטיק, כך שכל הקילוח יוצא דרך פתח הבקבוק - מחזה מעניין בפני עצמו, שמזכיר מעט את צפחת השמן שלא כלתה...
עדרי הצאן הבאים לשתות מנביעה זו רק מוסיפים לנופך הציורי של פינת חמד זו.
מהמעיין נמשיך כל הדרך בכיוון כללי מזרחה בשביל המסומן אדום. כאן נתחיל לראות בעין ממש איך מתחלף הנוף הסלעי והטרשי של השומרון עם הנוף המתון יחסית והדל בצומח של הבקעה. חדי העין שבחבורה ודאי יוכלו להבחין באבני-השפה של הדרך העתיקה שחיברה בין עיינות פצאל לחורבת גיבעית.
לאחר מספר קילומטרים כבר נראה בעומק הערוץ שמתחתינו 'כתם' גדול של צמחיה ירוקה – אלו הם עיינות פצאל, שהם בריכות מים מהוללות בפני עצמן.
הירידה לערוץ היא ארוכה ולא קלה, את השביל המסומן קשה למצוא, ולכן יש לבחור בזהירות את נתיב הירידה. כשתגיעו לבריכות מומלץ לעצור להפסקת תה מהנענע המשובלת שבבריכות (לא לשכוח לבדוק מתולעים), על מנת לצבור כוחות לקראת הליכה של 5 קילומטרים על שביל אספלט המוביל למושב פצאל. שם ימתין לכם הרכב השני.
בדרך המפותלת נראה את שרידי טחנת הקמח שפעלה בערוץ הנחל, ואת אמת המים שנחה שם במשך 2000 שנה.
במושב פצאל נוכל לנוח מעט ולעכל את 4-5 שעות ההליכה של מסלול ייחודי וקסום זה שודאי ישאיר לנו טעם של עוד.
 
בהמשך הדרך / אורי פרידמן
 
אמרי צדיקים
לראות בטוב
"עלינו לחזק את עצמנו ברצונות וגעגועים טובים, ועלינו להיות נחושים ממש, בעצם – עקשנים – ברצוננו זה. על כל אחד ואחד להאמין בעצמו; להאמין שהטוב אשר בו עודנו חזק ביותר. 'אף על פי שנהגתי שלא כשורה", עליו לומר, "בכל זאת, מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפו..." (שיר השירים ח, ז) את נקודות הזכות שזכיתי בהן בצל העובר הזה שהוא החיים" (ממכתבי ר' נתן מברסלב, מכתב ש"כ).
 
טעמי מנהגים
סעודת ראש חודש
מדי חודש בחודשו יש נוהגים לערוך ביום ראש החודש עצמו סעודה, וכמה טעמים לדבר:
      א.            הקב"ה ביקש שיביאו עליו, כביכול, כל ראש חודש קרבן חטאת ככפרה על כך שמיעט את הלבנה. לכן, עושים סעודה לכבוד חידוש הלבנה והכפרה בראש חודש. (אליהו רבה)
       ב.            בזמן בית המקדש היו מקדשים את החודש ע"י עדים שראו את הלבנה המתחדשת, ולכבוד אותם עדים היו עושים סעודה. לכן, זכר לסעודת העדים עורכים סעודה. (הכֹלבוֹ)
כל המכיר טעם נוסף מוזמן לפנות למערכת, ובלי נדר טעמו יוזכר בסעודה הבאה.
 
רגע של עברית
עברית שפה יפה
איך קוראים למקום שאוכלים בו?........מסעדה
איך קוראים לזה שאוכל במסעדה?.......סועד
איך קוראים לארוחה במסעדה?...........סעודה
איך קוראים לבעל המסעדה?...............מסעדן
איך קוראים לזה ששוטף את הכלים?....סעיד
 
טיפים לבוגרי צבא/שירות לאומי
סגולה- איך הופכים להיות מנהל
לפי כל המחקרים אדם צריך לשתות ביום לפחות 8 כוסות מים (ויש הטוענים שצריך לשתות בין 13 ל-15 כוסות). באחד המחקרים שנעשה לאחרונה בדקו מהם הרגלי השתייה במקומות עבודה ומצאו שעובד פשוט שותה במהלך יום העבודה בממוצע כ-4 כוסות מים, ואילו העובדים הבכירים (המנהלים) שותים בין 6 ל-8 כוסות.
מכאן המסקנה ברורה: אם אדם ישתה כ-8 כוסות מים ביום במהלך העבודה, הוא יהפוך למנהל.
 
מזל"טים
מזל טוב לאירוסי תלמידותנו היקרות ממדרשת תהלליה:
ים דבורה עם דוד
ואסתר עם דורון
 
מזל טוב לנחום וצביה להולדת הבת

 

נבנה ע"י מערכת בניית אתרים של yeshiva.org.il                      שאל את הרב | לוח שנה | כניסת שבת  |  יציאת שבת