דף הבית >> עלון דרך אמונה >> עלון מס' 50
עלון דרך אמונה 50
נושא העלון: עצמאות
 
 
עצמאות \ הרב שלמה אבינר
מדוע לא נקבע יום-העצמאות בזמן כיבוש יהושע ובזמן עזרא ונחמיה? ביחס לכיבוש יהושע, יום-העצמאות שלהם היה פסח. חג הפסח אינו מתייחס רק ליציאת מצרים, שהרי הכוונה לא היתה לצאת ממצרים ולהתפזר ברחבי העולם, אלא מובן מאליו שהמטרה היתה בואנו ארצה, כמבואר בארבעה לשונות הגאולה: "והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי", והלשון החמישי: "והבאתי".
אחרי קריעת ים סוף, בני ישראל הודו בשירת הים ואמרו בין השאר: "נחית בחסדך עם זו גאלת" – ארץ-ישראל, "נהלת בעזך אל נוה קדשך" – ירושלים, "מכון לשבתך פעלת ד'" – בית-המקדש. תמהו כופרים למיניהם: כיצד בני ישראל מודים על ביאת הארץ טרם נכנסו אליה? החליטו שהיו כאן שתי שירות, אחת אחרי קריעת ים סוף והשנייה אחרי הכניסה לארץ, ו"העורך" "ערבב" אותן. אך כופרים אלו פשוט שכחו שבני ישראל יצאו ממצרים כדי להגיע לארץ-ישראל על-פי הבטחת ד' אל אברהם (בראשית יד יג-טז). הם חגגו פסח עוד טרם הגיעם לארץ מאחר שבטחו בד' שיכניסם לארץ.
באשר לעזרא ונחמיה, התשובה פשוטה: הם לא חגגו יום-עצמאות כי לא היתה להם עצמאות, אותה השיגו רק בחנוכה. חנוכה הוא יום-העצמאות שלהם.
יש המוסיפים להקשות: סוף סוף, אחרי הכניסה לארץ ובזמן בית-ראשון היו לישראל ניסים רבים ולא נקבעו חגים עליהם, כפי שאומרים חז"ל: "ארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות נתנבאו להם לישראל, לא פחתו ולא הותירו על מה שכתוב בתורה חוץ ממקרא מגילה" (מגילה יא ד). אכן נקבע רק יום-טוב אחד, ט"ו באב, ביום שֶכַלו מתי מדבר וחזר הדיבור למשה רבנו (בבא בתרא קכא ע"א, רשב"ם שם). התקופה היתה קרובה מדי למתן תורה ולא רצו לתקן חג כדי שלא ייראה הדבר כבל-תוסיף, בייחוד שירבעם בן נבט בדה חג מליבו (מלכים א יב לג). רצו שיהיה ברור לכל, שזו תורת משה ואין להוסיף עליה.
בזמן בית-ראשון לא רצו להוסיף חגים, ובדרך כלל מיעטו בתקנות, אך בזמן בית-שני היתה הדרכה: "עשו סייג לתורה" (אבות א ב), בתקנות רבות, למען חיזוק האמונה. הרמב"ן כותב שאת פורים חגגו העם מעצמם, ואחר-כך באו חז"ל ותקנוהו (חידושים ריש מגילה). הרמב"ם כותב שהנביאים ובית-דין "ציוו לקרות המגילה בעונתה כדי להזכיר שבחיו של הקדוש ברוך הוא ותשועות שעשה לנו, והיה קרוב לשוועתנו כדי לברכו ולהללו וכדי להודיע לדורות הבאים שאמת מה שהבטיחנו בתורה ומי גוי גדול אשר לו אלהים וגו'" (פתיחת מניין המצוות על סדר ההלכות בספר משנה תורה).
שואל רבי אליעזר אשכנזי, בר פלוגתא של המהר"ל: הרי בזמן בית-ראשון היו ניסים גדולים יותר מנס פורים וחנוכה, כגון ניצחון ל"א מלכים, וכן "וד' השמיע את מחנה ארם קול רכב וקול סוס קול חיל גדול... וינוסו" (מלכים ב ז ו-ז)? ומשיב: בזמן פורים וחנוכה היהודים התייאשו, היו בטוחים שד' עזבם, שייהרגו ויהיה חילול השם גדול. הילכך, תקנו חכמינו ימים טובים כדי ללמדנו שד' איתנו ולא עזבנו, ומצילנו מידם! מצב זה של ייאוש לא היה קיים כאשר ארעו הניסים בבית-ראשון (ספר יוסף לקח).
ועתה שד' החליט להפסיק את הגלות, לתת לנו עצמאות ולגאלנו - ברור שהיה צורך לקבוע "יום-עצמאות"!
 
 
עצמאות מתוך גבורה \ הרב אביחי רונצקי
 
בית הקברות של הרמ"א בקרקוב. משלחת של קציני צה"ל מבקרת במקום. אני תר אחר שמות מוכרים מבין גדולי ישראל.
והנה, סמוך לחומה החיצונה המקיפה את המקום, בולטות המילים החרוטות על המצבה: "רבי יום טוב ליפמן".
לאלו שאינם מכירים - מחבר פירוש "תוספות יו"ט" על המשניות.
רציתי לחלוק את תחושותיי במפגש עם ציון קברו של גדול בישראל, וקראתי אל עבר קבוצת קצינים שיגשו לעברי. בינתיים העברתי במחשבתי מספר פירושים של התוס' יו"ט עד שהגעתי לדבריו בסוף מסכת עדויות, שם הוא מבאר באורח מופלא את דברי הנביא מלאכי: "והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם". ההבנה הפשוטה בפסוק היא שההשבה של לב הבנים והאבות אלו לאלו היא בענייני התורה ודקדוקי המצוות. אך רבינו בעל התוי"ט מוסיף על כך ואומר שהתשובה תהיה ממורך הלב והפחד שאחז בנו בימי הגלות, ובאחרית הימים לפני בוא יום ה' הגדול והנורא, ישיב לנו אבינו שבשמים, ריבונו של עולם, את רוח הגבורה שאבדה לנו ובכך נתנחם. והוספתי וספרתי לחברי הקצינים את תחושותי בעת שנכנסנו אל שערי מחנה המוות אושוויץ, צועדים בסך, כשאנו לבושים בבגדי צה"ל, לנגד עיני רצדו מילות שיר הפרטיזנים: "ומצעדנו עוד ירעים, אנחנו פה!", והנה מצעדנו מרעים, ועוד איך!  
אשרינו שזכינו לפגוש בחיינו את חידוש גבורת ישראל, בעוצמות שלא ידענו מאז ימי החשמונאים.
רוח מופלאה זו שקמה לתחייה בליבות בחורי ישראל מעידה כאלף עדים על סמיכות תקופתנו לימות המשיח, שיבוא במהרה בימינו, אמן!
 
 
מיום העצמאות ליום העצמיות \ הרב אילן צפורי
 
-          בסדר, עשיתי מנגל וחגגתי, ואז מה?
-          שמחת ביום העצמאות, מה עוד צריך?
-          עצמאות זה דבר טוב, השאלה מה הלאה. אם העצמאות היא התכלית, לא ברור לי מה התוכן שלה
-          אתה צודק, עצמאות איננה התכלית, היא רק אמצעי. התכלית היא "עצמיות".
-          מה הכוונה?
-          יצירה עצמית ישראלית במחשבה ובתוקף החיים והמפעל אי אפשר לישראל אלא בארץ ישראל. כל הנעשה מישראל בארץ ישראל מתבטלת הצורה הכללית שבו לגבי הצורה העצמית המיוחדת של ישראל.
-          זה נשמע כמו קטע מתורת הרב קוק, ולא הבנתי כלום.
-          צודק, כך כותב הרב בספר אורות, אבל זה די מובן.
-          תסביר
-          בגלות, עם ישראל מקבל את חיותו מ"הצינור הכללי", הכלל אנושי, וזה אומר שמבחינת כוחותיו ויכולותיו הוא מאוד מוגבל ודומה לגויים.
-          במה העניין מתבטא?
-          בדיוק בבחינות שהרב כתב: ביצירה, במחשבה, ובתוקף החיים. בגלות, הישראליות לא מצליחה להתבטא במלוא עוזה ביצירה העצמית שמתבטלת כמעט לגמרי. היצירה מועתקת מן היצירה הגויית. גם המחשבה העצמית לא פורצת את מחסום הדעות הקיימות אצל הגויים, כאשר היא יוצאת מבית המדרש, וגם בבית המדרש היא רק שומרת על גחלת תורת הקדמונים
-          רגע רגע, אתה טוען שני דברים: קודם כל שבלימוד התורה לא היו חידושים בגלות, וגם אתה אומר שמחוץ לחיים הדתיים, היהודים לא חידשו דבר בגלות?! שתי הטענות אינן נכונות!
-          תן לי להסביר. ברור שהיו חידושים בבתי המדרשות. היו יחידי סגולה בעלי רוח הקודש העליונה, אך השכינה שירדה בגלות עם ישראל היא הכשרון להעמיד קדושה בניגוד לטבע. באופן טבעי שם הכל שממה רוחנית ויחידי סגולה בלבד מצליחים לשנות מצב זה ולנשום קצת מאוירא דארץ ישראל.
-          ומה עם כל היהודים שחידשו תנועות מחוץ לבית המדרש, וחוללו מהפכות והובילו שינויים חברתיים? ושלא נדבר על כל היהודים שהמציאו דברים חדשים בעולם הטכנולוגי והמדע
-          כל אלו אינם יצירה עצמית יהודית. זוהי חכמה שקיימת גם אצל הגויים, כפי שנאמר: "חכמה בגויים תאמין". נכון הוא שהיהודים הצטיינו בחכמה הזו השייכת גם לגויים, והדבר לא מפתיע, כפי שכותב הרב שם באורות: "כשהמקור העצמי המיוחד נשחת, מתעלה המקוריות היסודית לאותו החלק העליון התמציתי שיש לישראל בסגולת האדם".
-          לא הבנתי.
-          הכוונה היא שכאשר ישראל לא שואבים מן המעיין העצמי הישראלי, הם מצליחים לקחת את חלקם העליון מן המעיין הכלל אנושי, וכמובן שם הם מצטיינים ואף מובילים, אך זו חכמה גויית משופרת.
-          אז מה זה המעיין העצמי, ומהי החכמה הישראלית?
-          כשעם ישראל חוזר לעצמו ולוקח אחריות על השלטון, הוא חוזר לאט לאט גם לעצמיותו. הוא מתחיל לייצר תרבות ישראלית, כלכלה ישראלית, הנהגה ישראלית, צבא ישראלי, מתוך עומק קישורו עם נשמתו הישראלית הפנימית, הבאה לידי ביטוי בתורתו ובעיקר בתורה שבעל פה שהיא מונחת בעצם אופייה של האומה.
-          כן, אבל יש לנו היום כבר את כל אלו - צבא ישראלי, כלכלה ישראלית, הנהגה ישראלית וכו'.
-          עדיין לא. נכון שיש לנו כבר את יום העצמאות אך עדיין לא הגענו ל"יום העצמיות". מה שיש לנו בינתיים, הוא מה שבנינו מתוך הכרח, מתוך חיקוי הגויים, אף על פי שבהרבה עניינים כבר הוספנו מן הפנים הישראליים ובודאי שהצבא שלנו למשל איננו כצבאות הגויים, אך עדיין המלאכה רבה. בכל תחומי העשייה, המחשבה והיצירה אנו צריכים לחזור לעצמיות שלנו, להתנער מתרבות הגויים שנדבקה עלינו בכל מעשינו ומחשבותינו. אך בזכותה של ארץ ישראל נצליח לדלות מתורתנו הקדושה את הדרך להפיח רוח ישראלית במפעל ובמחשבה, זה רק עניין של זמן...
 
חובת האדם בעולמו \ הרבנית שרה אליסף
 
"יסוד החסידות ושורש העבודה התמימה הוא שיתברר ויתאמת לאדם מה חובתו בעולמו" (פרק א).
לכל אדם יש עולם פנימי משלו, וחובתו לגלות את הנעלם שבתוכו. את הנשמה המיוחדת שאין כמוה, אין מי שיתן לנשמה המיוחדת הזו ביטוי אלא האדם עצמו, וזה על ידי העמל וההשקעה הרוחנית שישקיע כל ימי חייו.
ככל שיתן האדם מקום ומשקל לחיי הרוח שלו, הוא יחשוף את נשמתו והיא תתן טעם לחייו. הרמח"ל רוצה שנפקח את עינינו ונבין שלא יתכן שהאדם חי רק בשביל תענוגות העולם הזה. חיים כאלה הם רדודים וחסומים.
מסביר הרמח"ל שאם מטרת חיי האדם היא העולם הזה, אז מטרה זו לא תוגשם לעולם, כי בחיים יש המון צער וייסורים. כמו כן אם כל מה שיהיה לאדם זה רק מעדני העולם הזה, אז למה לו נשמה כל כך עליונה שאינה מוצאת טעם במעדנים אלו, שהם רגעיים וחולפים. הרמח"ל רוצה לומר לנו שיש תענוגות מסוג אחר, וחובת האדם להבחין בהם, לגלות אותם וכך להתענג על ה'.
צריך אם כן ללמוד מה זה התענגות על ה'. איפה מקום ההתענגות, ואיך מגיעים אליה.
הנשמה מתרפקת על דודה ומחפשת את הקשר אליו פה בעולם הזה. היא חצובה ממקור עליון ופה היא תפגוש אותו רק במקומות ובמעשים שמוארים באור האלוקי ובשמחה של מצווה. העולם הזה איננו סגור כמו שנראה לבעלי התפיסה של "אכול ושתה כי מחר נמות". העולם הזה הוא עולם פתוח ומחובר לעולם הבא, לעולם הרוח והנצח בפתח שגודלו תלוי במידה שהאדם פותח אותו.
ככל שהאדם מחפש את הקשר לרבונו של עולם, שם לב להשגחתו ונשמע לציוויו הוא פותח יותר ויותר את השער המחבר את העולמות והעולם הבא בא ובא ובא לתוך העולם הזה, מאיר אותו, מרומם אותו, והאדם חי פה מתוך דבקות ושמחה. הכל נתפס יותר בעמקות יותר בחיוביות, לכל יש מטרה, ואז החושך הופך לאור, הרע הופך לטוב, המר הופך למתוק, ומעין עולם הבא מתגלה בעולמנו.
 
שו"ת \ הרב דוד ספרלינג
האם יש מקור ליום הזיכרון?
 
שאלה : ראיתי הרבה מקורות לחגוג את יום העצמאות, אבל האם יש מקור בהלכה לעשות יום הזיכרון לנופלים? האם יש לו איזו משמעות דתית? חשיבות זכירת נשמות הנפטרים ידועה מאוד, וכל ישראל מקפיד מאוד בעניין ימי הזיכרון ביום השנה למיתה, וגם בימי "יזכור" – יום הכיפור, ובג' רגלים. אבל היכן מצינו שיש להוסיף יום אחר, וגם למה דווקא ערב יום העצמאות, שהוא יום חג?
תשובה:דבר דומה נמצא בחג הפורים, שבערב החג ישנה תענית אסתר. אחד ההסברים לתענית זו הוא שבערב פורים יצאו ישראל להלחם נגד זרעו של עמלק, וכמו שבימי משה רבינו, שביום שנלחם עם עמלק היה מתענה, אם כן בודאי גם בימי מרדכי היו מתענים באותו יום. ולכן קבלו עליהם כל ישראל לתענית ציבור את ערב פורים (חיי אדם, קנה, ג). ונראה שהתענית לדורות איננה זכר לתענית של שושן דווקא, אלא זכר לעצם המלחמה. וכן כותב הרא"ש: "זמן קהילה לכל היא - שהכל מתאספין לתענית אסתר ובאים בני הכפרים לעיירות לומר סליחות ותחנונים לפי שבו נקהלו לעמוד על נפשם והיו צריכים רחמים" (רא"ש מגילה א,א). ומכאן נראה מקור ברור שיחד עם יום הודאה על הנס של הצלה ממוות לחיים, יש לקבוע גם יום של "קהילה לכל", שבו "מתאספין לומר סליחות ותחנונים", זכר למלחמה עצמה (וכדאי להדגיש שתענית אסתר אינה מפורשת בכתוב ולא בתלמוד, אלא החכמים האחרונים תקנוה אחר חתימת התלמוד [- ספר אבודרהם], ולכן היא יכולה לשמש לנו דוגמה ובסיס יפה לתוספת יום זיכרון בימינו, שלא נצטרך להסמיכו על פסוק מן התורה, או על דין דרבנן, אלא הוא רק מנהג ישראל).
וכן מצאנו בכמה קהילות שקבעו ימי "פורים" לעצמם – זאת אומרת ימי הודאה על ניסים והצלות שהיו להם – שקבעו ביחד עם זה ימי תענית ותפילות. לדוגמה, ה"תוספות יום טוב", רבי יום טוב ליפמן (של"ט תי"ד), קבע לעצמו ולזרעו אחריו יום צום ותפילה על שכמעט נהרג על ידי עלילות שווא שהוא מורד במלך, וגורש מעירו ומתפקידו "כרבן של כל פולין". וגם קבע יום הודאה על שחזר לכס הרבנות כעבור שנים. וכן בשו"ת חיים שאל (חלק ב,יא) של החיד"א, כתוב "ושבח אני את רבני ליוורנו ז"ל יע"א שכאשר אירע להם בשנת תק"ב - לא תקום פעמים צרה - צרת הרעש וניצולו, תקנו תענית ביום ההוא בכל שנה, ובשבת קדש לומר הלל הגדול כ"ו "כי לעולם חסדו" במקום שתקנוהו רז"ל בזמירות בנעימה וניגון יפה". ועוד, בסוף הספר "חיי אדם", המחבר רבי אברהם דנציג (תק"ח תקפ"א) מספר על שרפה גדולה שהיתה בביתו, בה נהרגו מספר רב של אנשים, ובנס הוא ומשפחתו נצלו. והוא כותב שם: "להראות כי עיניו על כל דרכי איש, ולמען לספר נפלאות ה' כדכתיב 'זכר עשה לנפלאותיו', קבלתי עלי ועל זרעי בלי נדר, יום ט"ו כסליו לעשותו כמעט חציו לה' עכ"פ, ומי שיכול יתענה. ובלילה שאחריו יתאספו יחד תיכף אחר מעריב וידליקו נרות כמו ביו"ט, ולומר שיר היחוד כולו בנעימה ובמתון ושיר הכבוד בזמרה ואחרי זה מזמורי תהלים במתון".
מכל האמור נראה שהדרך של קביעת יום זיכרון על עצם הגזירות שבאו עלינו, לפני יום ההודאה על גודל הטוב שבהצלתנו, איננו רק מבוסס על תענית אסתר, אלא כך היה גם נהוג במשך הדורות.
לכן, יום הזיכרון, שבא לפני יום העצמאות, קבעו אותו ליום שאנו מפנים את ליבנו בתפילה ותשובה אל בורא עולם, ומבקשים רחמים על כל הצרות שבאו על עם ישראל בדרכו לנס הקמת המדינה, ומשם להמשך הגאולה השלימה. ויש לנהוג ביום הזיכרון כמו שקבעה הרבנות הראשית לישראל, היינו לומר אזכרת נשמות בתפילה, להדליק נרות נשמה, לקרוא פרקי תהילים, ושהיתומים או האבות השכולים יאמרו קדיש (מתוך סידור רינת ישראל). מתוך כך להיכנס לשמחה של יום העצמאות.
 
אתנךתא \ הרב שלמה סוקניק
בזה לך, לעגה לך בתולת בת ציון
 
בימי חזקיהו מלך יהודה, ארע אסון גדול את עם ישראל, כאשר עלה סנחריב, מלך אשור, על מלכות ישראל בשומרון, והגלה את עשרת השבטים. מסעו של סנחריב לכיבוש ארץ ישראל לא נעצר שם, בשומרון, והוא איים להפיל תחתיו גם את מלכות יהודה ולהגלותם כאשר עשה למלכות ישראל. "וּבְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּה עָלָה סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אשּׁוּר עַל כָּל עָרֵי יְהוּדָה הַבְּצֻרוֹת וַיִּתְפְּשֵׂם" (מלכים ב' יח, יג).
חזקיהו מלך כשר וצדיק היה, הוא חיפש בכל כוחו דרך להושיע את העם אשר תחת שלטונו, הוא ידע שלא רק מלכות ישראל שבשומרון, עשרת השבטים, חטאו כלפי שמיים, גם מלכות יהודה אשר בירושלים התחייבה, והיה צורך לשוב בתשובה ולתקן את הדרכים. הוא עצמו עסק בזה כבר בימיו הראשונים כמלך, במציאת הדרך להשיב ליבם של ישראל אשר תחת מלכותו לאביהם שבשמיים, לפי דעתו היה טוב לאבד מעצמאות המלכות על מנת להינצל ולקבל זמן לשלטונו, אז יוכל להמשיך לפעול בקרב ישראל להרבות דעת ותורה, ומתוך כך תיקון המעשים והדרכים ותשובה שלמה. לכן פנה חזקיהו אל סנחריב "וַיִּשְׁלַח חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה אֶל מֶלֶךְ אשּׁוּר לָכִישָׁה לֵאמֹר חָטָאתִי שׁוּב מֵעָלַי אֵת אֲשֶׁר תִּתֵּן עָלַי אֶשָּׂא וַיָּשֶׂם מֶלֶךְ אשּׁוּר עַל חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה שְׁלֹשׁ מֵאוֹת כִּכַּר כֶּסֶף וּשְׁלֹשִׁים כִּכַּר זָהָב" (שם, יד)
אובדן העצמאות וחובת המס היתה כבדה על חזקיה ומלכותו, אומנם חזקה היתה בו דעתו כי זו הדרך הנכונה לילך בה, דווקא באופן זה יזכו ישראל לשקט והצלה, ועל ידי דרכו זו יוכל העם בעתיד להרבות בקרבו תורה ומעשים טובים, ואולי אף להשיב לעצמו את עצמאותו - "וַיִּתֵּן חִזְקִיָּה אֶת כָּל הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בֵית ד' וּבְאֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ בָּעֵת הַהִיא קִצַּץ חִזְקִיָּה אֶת דַּלְתוֹת הֵיכַל ד' וְאֶת הָאֹמְנוֹת אֲשֶׁר צִפָּה חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיִּתְּנֵם לְמֶלֶךְ אשּׁוּר" (שם, טו-טז)
עבור תשלום המס השתמש חזקיה בכסף בית ד' וקיצץ את דלתות היכל ד', אומנם חז"ל לימדונו שעל מעשה זה לא הודו לו החכמים בני דורו, ולא הסכימו עימו, וכך מבואר במשנה במסכת פסחים (פ"ד מ"ט): "ששה דברים עשה חזקיה המלך על שלושה הודו לו ועל שלושה לא הודו לו... קיצץ דלתות של היכל ושיגרן למלך אשור ולא הודו לו וכו'", וכתב רש"י שם הטעם "שהיה לו לבטוח בהקב"ה שאמר 'וגנותי על העיר הזו להושיעה'". מקור העצמאות של מלכות ישראל הוא גודל הביטחון שלנו באלוקי ישראל ובדבריו, ומשם כוחנו.
העדר העצמאות הזו אצל חזקיהו, היא מלמדת על חולשת הביטחון והאמונה, ואכן מיד בסמיכות הפסוקים מספר לנו הנביא: "וַיִּשְׁלַח מֶלֶךְ אשּׁוּר אֶת תַּרְתָּן וְאֶת רַב סָרִיס וְאֶת רַב שָׁקֵה מִן לָכִישׁ אֶל הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ בְּחֵיל כָּבֵד יְרוּשָׁלִָם וַיַּעֲלוּ וַיָּבֹאוּ יְרוּשָׁלִַם וַיַּעֲלוּ וַיָּבֹאוּ וַיַּעַמְדוּ בִּתְעָלַת הַבְּרֵכָה הָעֶלְיוֹנָה אֲשֶׁר בִּמְסִלַּת שְׂדֵה כוֹבֵס" (שם, יז).
החולשה בעצמאותו של חזקיה המלך, וחולשת הביטחון והאמונה שנראים היו מכח מעשיו, בהתחנפו למלך אשור ובמוסרו אוצרות המקדש בידיו, ואפילו קיצץ עבורו את דלתות ההיכל וקילף הזהב מהן, הם שהביאו את מלך אשור ושריו להתנשא על ישראל ומלכם ולהשפילם, אומנם תיקונו של חזקיה כמסופר שם בהמשך השתלשלות הדברים, היה בהתגברות של אמונה ובטחון בד' ובהדגשת העצמאות הישראלית בזקיפות קומה, ומתוך כך באה מפלת סנחריב ואשור למרגלות חומותיה של ירושלים. שם אמר ישעיה הנביא מפי ד' אל מלך אשור ועמו: "זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר ד' עָלָיו בָּזָה לְךָ לָעֲגָה לְךָ בְּתוּלַת בַּת צִיּוֹן אַחֲרֶיךָ רֹאשׁ הֵנִיעָה בַּת יְרוּשָׁלִָם אֶת מִי חֵרַפְתָּ וְגִדַּפְתָּ וְעַל מִי הֲרִימוֹתָ קּוֹל וַתּשָּׂא מָרוֹם עֵינֶיךָ עַל קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל" (שם יט, כא-כב).
 
בינו לבינה / הרב אילן צפורי
 
ברוך ה' מאז שהודענו על הקמת התנועה לצעירים וצעירות, קבלתי פניות רבות של אנשים שפשוט מתלהבים מהרעיון ורוצים לעזור. מתוך כך אפשר לומר בודאות שיצאנו לדרך! והצעד המעשי הראשון שמתגבש הוא פגישת דיון ראשונה שתהא בעזרת ה' ביום חמישי ח' באייר (בירושלים) עם קבוצת בנות שרוצות לקחת את העניין לידיים. בדיון נעלה את כל ההיבטים של רעיון תנועת הצעירים וצעירות וננסה לגבש צעדים מעשיים. למפגש מוזמנות בנות (גם נשואות אמרו לנו שהן רוצות לבוא לעזור). מטרת המפגש היא לשמוע איך הבנות רואות את התנועה לצעירים וצעירות. אנו נקיים בע"ה שבוע אחרי כן מפגש עם בנים, לאותה מטרה (בט"ו באייר, גם בירושלים). כל המעונינת\מעוניין להשתתף במפגשים, מוזמן\מוזמנת ליצור קשר עם יוסי, שגם הוא התנדב לקדם את כל הרעיון: 050-4207416.
תודה לכל מי ששלח לי הצעת שם לתנועה. עוד לא החלטנו על השם, ואתם מוזמנים להמשיך להציע.
שוב אזכיר את עקרונות היסוד של התנועה: חיזוק רוחני (לימוד תורה), יצירת "זירת מפגש" לבנים ובנות על מנת להתחתן, תרומה לחברה (פעילות חברתית, עזרה לעניים וכו'), הדרכה לזוגות צעירים.
כל הצעירים והצעירות מוזמנים להצטרף.
אילן צפורי
 
בהמשך הדרך / אורי פרידמן
 
טיפים לבוגרי צבא
מקבץ שאלות על עבודה מועדפת
מה נחשב כעבודה מועדפת בבתי מלון?
עבודה בבית מלון כחדרנ/ית, טבח/ית, מלצר/ית, מאבטח/ת, עובד/ת נקיון, עובד/ת בריכה, צ'קר/ית בחדר אוכל, צוות בידור - מוכרת כעבודה נדרשת ומזכה במענק.
עבודה בבית מלון כפקיד/ת קבלה, מרכזנ/ית, מציל/ה בבריכת המלון או ברמנ/ית (עם תעודה מקצועית) -  לא מוכרת כעבודה נדרשת.
האם עבודה בכפר הנופש באשקלון נחשבת כעבודה מועדפת?
כן. בתנאי שהמשרה הינה אחת מהמפורטות בתשובה הקודמת... 
עבודה בחנויות הצמודות לתחנות הדלק (סופר אלונית, yellow) נחשבת כמועדפת?
במידה והמעסיק מגדיר את תחום עיסוק החייל המשוחרר כ: מוכר/ קופאי/ זבן ואחרת על פי משקל זה, אין החייל המשוחרר זכאי למענק בגין עבודה מועדפת.
במידה והמעסיק יגדיר את תחום עיסוק החייל המשוחרר כ: עובד תחנת דלק, יהיה החייל המשוחרר זכאי לקבל את המענק בגין עבודה מועדפת. (חייל משוחרר יוגדר כך באם הוא עוסק מידי פעם בעבודות ניקיון, סיוע לעובדים בתחנת הדלק, סיוע לעוברים ושבים בעמדת התדלוק העצמי, אבטחה ועוד.
עבודה כמאבטח בקניון נחשבת כעבודה מועדפת?
לא.
עבודה במאפייה נחשבת כעבודה מועדפת?
רק אם מדובר במאפייה המשווקת את תוצרתה לחנויות, לרשתות השיווק ועוד (ולא בתי מאפה העוסקים בייצור ומכירה של מוצרים המיועדים לצריכה מקומית של עוברי אורח  - פיצריות לדוגמא).
וזה לא מספיק! העבודה תיחשב לך כמועדפת רק במידה והגדרת העיסוק שלך הינה: פיקוח, עבודות ייצור, עבודות ניקיון ועוד (ולא פקיד, מוכר  - עבודה משרדית).
 
טעמי המנהגים
חולי הגוף וחולי הנפש
כאשר אדם חולה, לרוב המחלה גורמת להיחלשות הגוף ועל כן מבקשים עליו ברכה לרפואת הגוף, אך בכל זאת אנו רואים שבנוסח ברכת "מי שברך לחולים" אומרים: "רפואת הנפש ורפואת הגוף". מדוע אם כן מוסיפים ברכה לרפואת הנפש? על כך עונה תלמיד הבעש"ט, בעל הספר "תולדות יעקב יוסף" ואומר שהמחלה לא רק גורמת להיחלשות הגוף אלא גם להיחלשות הנפש, כי כאשר החולה ממעט בעיסוקו בלימוד תורה בעקבות המחלה גם הנפש נפגעת.
 
רגע של עברית
מחידושי האקדמיה החלופית ללשון
שופר זול – במחיר הקרן
ספונג'ה – פעילות שוטפת
אדנית מרהיבה – ממש גן אדן
קלמר – בית הלורדים
חלום כל מורה – גיר אוטומטי
אכלתי במטוס – סעדי במרומים
טיפול מונע למיידי האבנים – עד דלא יידה
תאומים זהים – היינו אח
ערבוב יינות – כוהליציה
נעלי ייבוא – מעור הגולה
נעלי ייצוא – עור לגויים
 
אתרים מומלצים
שני אתרים שכדאי לבקר בהם, לתועלת הציבור:
1.            www.tfilot.co.il - מאגר זמני המניינים בכל הארץ.
2.            www.tremp.co.il – אתר הטרפים הישראלי. ניתן להציע או לחפש טרמפ מכל רחבי הארץ.
 
סיפורי חסידים
צניעות
חסיד אחד נהג להשתבח ברבו: "הרבי שלי, יאריך הא-ל ימיו, הוא אדם קדוש! הוא צם כל יום מימות השבוע, להוציא כמובן שבתות וחגים".
"שקר וכזב" לעג לו אחד השומעים. "רק לפני יומיים ראיתי במו עיני את הרבי שלך אוכל ארוחה דשנה באמצע השבוע"!
"מה אתה יודע על הרבי שלי" השיב החסיד בחום - "הרבי שלי הוא אדם צנוע ועניו. אם הוא אוכל בפומבי הרי הוא עושה זאת רק כדי להסתיר מעיני הבריות את העובדה שהוא צם".
 
דרך ארץ \ רועי פוריטר
איפה הרכבת?
בשנת תרי"ז (1857 למניינם) בעת ביקורו החמישי בארץ, עת עלה על מרכבתו ו"דיו לסוסים אמר", הביא איתו לארץ השר משה מונטיפיורי יועץ מיוחד - מהנדס אנגלי ממצרים, מומחה לבניית מסילות ברזל. המטרה - לבדוק את האפשרות להפעלת רכבת בארץ ישראל, דבר שיאיץ את התפתחות הארץ בה ראה מונטיפיורי חשיבות עליונה. כך לאחר עיכובים רבים ואישורם של התורכים, נחנכה בשנת תרנ"ב (1892 למניינם) הרכבת הראשונה בארץ, שמסלולה מירושלים ליפו. אז החלו התורכים בבניית קו רכבת נוסף היא 'המסילה החיג'אזית', שמטרתה הייתה הובלת עולי רגל מוסלמים מחיפה אל מדינה (שליד מכה), דרך דמשק.
קטע המסילה שבין חיפה לצמח נחנך בשנת תרס"ה (1905 למניינם) ונודע בשם "רכבת העמק", שכן תוואי נסיעתו עבר דרך עמק יזרעאל ועמק הירדן. הרכבת שימשה את ערביי האזור ואת תושבי העמק ואנשי פלמ"ח שהיו ביישובי האזור. שלושת קווי הרכבת שהיו בארץ: ירושלים-יפו, מצרים-חיפה, חיפה-דרך עמק הירדן-לצמח ומשם לעבר-הירדן, הסתרכו לאורך 161 הק"מ בהם עברה המסילה בין הרים וגבעות וחצתה נחלים ושדות, ועברה הרכבת 443 גשרים וגשרונים. סימלה של הרכבת - קטר שסביבו זר שושנים. חלק מתחנותיה היו ביגור, ג'למה, כפר-יהושוע, אלרואי, בית-שאן ונהריים. בשל איטיותה הרבה של הרכבת, שהונעה בקיטור, 'צמחו' עליה בדיחות וסיפורים רבים, כגון הסיפור על אמא וילדה שהיו עולות כל יום בשעה ומקום קבועים, ויום אחד כשעצר להם נהג הקטר בתחנה, הן הסבירו לו שהיום הם ממהרות במיוחד ולכן ילכו ברגל בחודש אדר התש"ח (מרץ 1948 למניינם) עם פיצוץ אחד מגשריה, חדלה הרכבת מלפעול וחלק מאדני-הברזל של המסילה נלקחו לצורך ביצור הישובים. כך באה לקיצה נסיעת הרכבת בעמק, בו נעה משך 44 שנים. ביקור קצר על אם-הדרך באחת מהתחנות בהם עצרה הרכבת או בגשרים מעליהם עברה, יביא נחת-רוח רבה לחובבי הנוסטלגיה שבינינו. האתר הראשון הוא בצומת העמקים (צומת ג'למה), שם רואים את הגשר התורכי וקטע ממסילת הברזל המקורית. חוצים את הצומת לכיוון חיפה ולאחר עשרות מטרים יש תחנת אוטובוס ישנה. מיד לאחריה מימין, יש שביל עפר המוביל לחניון קטן בו חונים והולכים לגשר שמתחת לכביש.
אתרים נוספים הם על כביש עפולה-בית שאן - הראשון הוא תחנת הרכבת הישנה שמול מושב כפר יחזקאל. מכביש עפולה בית שאן פונים לפי שילוט לכיוון גדעונה ומעיין חרוד. לאחר עשרות מטרים פונים ימינה אל שביל הכורכר המוביל הישר אליה. והיא כתמיד אפורה ושותקת. אפשר לשבת בספסל שבתחנה ולחזור עשרות שנים אחורנית ברכבת הזמן, שעצר שם מלכת. המקום הנוסף הוא תחנת הרכבת שבכניסה לבית שאן מכיוון עפולה ושדה נחום, שם רואים מדרום לכביש מספר מבנים ששימשו את התחנה, שכאילו מחכה לבוא הרכבת שתחצה את שדות העמק המוריקים ותיכנס בשעריה.

 

נבנה ע"י מערכת בניית אתרים של yeshiva.org.il                      שאל את הרב | לוח שנה | כניסת שבת  |  יציאת שבת