דף הבית >> עלון דרך אמונה >> עלון מס' 51
עלון דרך אמונה 51
נושא העלון: תורת הנסתר
 
תורת הנסתר \ הרב אבינר
בעניין לימוד תורת הנסתר כתב הש"ך: "ויש שכתבו שלא ללמוד קבלה עד שיהא בן ארבעים שנה כמו שכתוב בן ארבעים לבינה" (שו"ע, יו"ד רמו ד ס"ק ז). אמנם הוא לא כתב זאת בצורה מוחלטת אלא בשם "יש שכתבו", והרי האר"י ז"ל והרמח"ל עלו למרומים לפני גיל ארבעים, לכן ודאי אי-אפשר לקבוע גיל ללימוד זה. רבי חיים מוולוז'ין מעיד על הגר"א שהיה בקיא בחכמה זו עוד בהיותו צעיר (הקדמת פירוש הגר"א לספרא דצניעותא). אך ודאי שאין להתחיל ללמוד חכמה זו בלי ידיעות מקדימות, כפי שכותב הרמ"א: "וזהו נקרא בין החכמים טיול בפרדס רק לאחר שמלא כריסו בשר ויין" (שם). והוסיף הש"ך: "ורוב המתפרצים לעלות בחכמה זו קודם הזמן הראוי קומטו בלא עת" (שם). כל זה נכון הן לאשכנזים הן לספרדים (עיין יחוה דעת ד, מז), ולכל הדעות יש תנאים הכרחיים רבים ללמוד את חכמת הנסתר.
יש שואלים על כתבי מרן הרב קוק האם מותר ללומדם, שהרי כולם ספוגים בתורת הנסתר.
התשובה היא שאינם בגדר חכמת הקבלה, כיוון שאינם כתובים בסגנון של נסתרות, אלא בסגנון נגלה של הסברה שכלית ועיונית. זה נכון שמקור דברי מרן הרב הוא מספרי קבלה, כפי שמלמדים המקורות בסוף ספריו, וכפי שהוא אמר על עצמו: "אין שום דבר, מהדעות והמחשבות שלי, שאין לו מקור בכתבי האר"י ז"ל" (לשלושה באלול, א, אות מו). אך אין זה קובע, כי המכריע הוא הסגנון ולא התוכן, שהרי ודאי כל המקובלים של כל הדורות יודו שהספר היותר רזי הוא התורה בעצמה, וכל הסודות גנוזים בה, ובכל זאת לא נחשב ספר זה כספר נסתר, כיוון שאפשר ללמוד אותו על דרך הפשט. וכן אפשר ללמוד ספרים של  מרן הרב על דרך הפשט. ואדרבה, רבנו הרב צבי יהודה הסתייג מאוד מאלה שרוצים ללומדם על דרך הקבלה ולהחזיר את הנגלות אל הנסתרות, במקום שהדבר אינו מחויב מגוף הדברים עצמם (לנתיבות ישראל, ב, עמ' קמב).
יש שרוצים לדייק מכתבי הרב קוק (אורות התורה ט יב) שהרב המליץ ללמוד קבלה למי שחשקה נפשו אף טרם עת.
אך הרב לא תלה הדבר בחשק אלא בצורך החיוני, כלומר שאם אדם מרגיש שלא יוכל להתגדל ביראת שמים אם לא ילמד חכמת הנסתר, כיוון שהוא כבר מיצה את כל אוצרות האמונה, המחשבה והמוסר של המקורות הנגלים, והוא חש שלא די לו בכל אלה, ולא יוכל לבנות את יראת השמים שלו בלי חכמת הנסתר, אז מותר לו ואפילו מצווה לעסוק בכך. אם כן לא מדובר בחשק בעלמא, אלא בהכרעה בעלת רצינות נוראה ואיומה. ולא עוד, אלא שלא מדובר שם בתלמיד מתחיל אלא במי שכבר נמצא בדרגת תלמיד חכם, היודע הרבה ש"ס ופוסקים, אלא שאין אנו דורשים ממנו למלא כרסו בכל הבשר והיין.
מרן הרב אכן מדגיש שאין לימוד תורת הנסתר שייך לכל אחד (אורות התורה פרק י), הוא יתפשט לכללות ההמון דרך יחידי סגולה (אורות הקודש, א, עמ' פו)
 
 
קידוש ה' \ הרב אביחי רונצקי
 
מושג יסודי עתיק יומין. מקורו בפסוק: "ונקדשתי בתוך בני ישראל" שנקרא השבת בפרשת "אמור".
כיצד מקדשים שם שמיים?
שתי דוגמאות לכך מתקופות שונות בחיי האומה הישראלית.
א)      חנה ושבעת בניה.
פמלית הקיסר, שעשה עצמו עבודה זרה, הגיעו לכפר יהודי וחייבו את תושבי המקום להשתחוות לו אחרת יהרגו.
קראו לבנה הבכור של חנה, ובמקום להשתחוות לקיסר, קרא בקול שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד! הרגוהו.
כך נהגו אף שאר ילדי המשפחה והרגום. נותר הבן הקטן. ראה הקיסר כיצד כבודו נרמס ולחש באוזני אותו ילד, עשה עימי טובה, אני אשמיט את הטבעת שבאצבעי אל הרצפה ואתה תתכופף ותביאה אלי, וכך יחשבו האנשים הצופים בנו שהינך מקבל עליך את הוראות המלכות.
חייך אותו ילד יהודי ואמר לו בקול רם: חבל עליך קיסר, חבל עליך קיסר, אם על כבודך הינך חס כל כך בוודאי שלי לחוס על כבוד ה'.
בעת שהוציאוהו להיהרג, בקשה אמו לנשקו, ואז אמרה בקול גדול: בני לך ואמור לאברהם אבינו, אתה עקדת מזבח אחד, ואני עקדתי שבעה מזבחות. ואף היא עלתה על גג הבית הסמוך וקפצה אל מותה.
על אישה זו אמר ר' יוחנן את הפסוק: "אם הבנים שמחה".
שמחה? מדוע? הרי אבדה את חייה ואת חיי שבעת בניה?!
נראה לומר שהיא שמחה על הצלחתה בחינוך ילדיה, על שעמדו במבחן הקשה מכולם איבוד החיים על מנת לשמור על עקרונות אמונתנו.
ב)      הכפר הלבנוני בינת גבל שעה של עלות השחר. חיילי פלוגה ג' גדוד 51 נעים בין סמטאות הכפר. לפתע צרורות ירי ופיצוצי רימונים. פצועים רבים ואף הרוגים, רס"ן רועי קליין מפקד הכוח מבחין ברימון שמתגלגל אל עבר חייליו. ללא שהות מזנק רועי על הרימון כשהוא זועק: "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד"!
שני סיפורים בשניהם מוסר היחיד את נפשו למען המשך קיומו של עם ישראל, הקיום הפיזי והרוחני גם יחד.
 
ג)        ליד: רס"ן רועי קליין מפקד הכוח מבחין ברימון שמתגלגל אל עבר חייליו. ללא שהות מזנק רועי על הרימון כשהוא זועק: "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד"!
 
 
הסוד שבפשט \ הרב אילן צפורי
 
- התורה איננה ספר היסטוריה, ועוד פחות ספר מדע. עיקר עניינה של התורה הוא ההכרה שתתברר מהפגישה עם המימד האלוקי וחיי המוסר האמיתי. התורה, שנמסרה לעם ישראל דרך נבואתו של משה רבנו, מופיעה כספר דידקטי, חינוכי, עם מסרים של מוסר עליון. היא הוראה לחיי הפרט ולחיי האומה הישראלית, ודרכה לעולם כולו.
- כל זה ידוע, מה אתה רוצה לומר?
-          אני רוצה עוד להוסיף שמאחורי כל הסיפורים והפרטים שניתנו בתורה, מסתתרים אין-ספור עניינים עמוקים שאינם יכולים להתגלות אלא דרך הסתרתם מאחורי תיאורים מדויקים של סיפורי התורה.
-           מה זה עוזר לנו שהם נסתרים?
-          במהלך הדורות, רק יחידי סגולה השיגו את הסודות הגדולים שמאחורי סיפורי תורה אלו. אך ברבות השנים, כאשר האנושות מתבגרת, אחד הסימנים שהגיע הזמן לגלות את הסוד לרבים, הוא שכבר לא מסתפקים בפשט ורוצים יותר עומק.
-          מה הכוונה "לא מסתפקים בפשט"?
-          אין הכוונה שחס וחלילה כבר לא מאמינים בפשט, אלא קם דור שדורש יותר עומק. מי שאמונתו תמימה וטהורה, ודאי שאין לו בעיה להאמין למשל שבני אדם בדורות הקדומים חיו בדרך נס כמה מאות שנים, ואינו צריך את התירוץ של שינוי בקצב הגדילה. מכל מקום אדם כזה חש שעליו לחפש יותר עומק לסיפורים הכאילו תמימים של התורה.
-          וזה הצימאון לתורת הנסתר?
-          כן, עם ישראל נושא את עומק התורה מאז מעמד הר סיני בתורת הנסתר, שהיתה עד היום נחלת יחידי סגולה, כאמור, ובדור הגאולה הופכת להיות לאט לאט נחלת הכלל.
- לפי דבריך משמע שעיקר עניינה של התורה הוא תורת הנסתר!
- תשמע מה שרבי חיים מוולוז'ין מביא בשם ספר הזוהר בפרשת בהעלותך: "פתח רבי אלעזר ואמר כתוב "ותנח התבה (של נח) בחודש השביעי על הרי אררט, כמה חביבים הם דברי תורה שבכל מילה ומילה יש סודות עליונים והתורה כולה נקראת עליונה. ולמדנו בברייתא של י"ג מידות שהתורה נדרשת בהם שכל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד, לא ללמד על עצמו יצא אלא על הכלל כולו יצא, כי התורה שהיא כלל עליון, אף על פי שיוצא ממנה ספור אחד פשוט, ודאי אינו בא להראות רק על הסיפור ההוא, אלא להראות דברים עליונים וסודות עליונים, ולא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא, כי הסיפור ההוא של התורה או המעשה ההוא, אף על פי שיצא מכלל תורה, לא להראות על עצמו בלבד יצא, אלא להראות על כלל העליון של התורה כולה יצא. כמו זה שכתוב 'ותנח התבה בחודש השביעי בשבעה עשר יום לחודש על הרי אררט', ודאי מקרא זה יצא מכלל התורה ובא לסיפור פשוט. מה אכפת לנו אם נחה התיבה בהר זה או בזה! שהרי הוכרחה לנוח באיזה מקום שהוא!אלא ללמד על הכלל כולו יצא"...
- לא הבנתי!
- הכוונה ברורה, הזוהר אומר שהסיפור של התיבה לא נאמר סתם כדי לספר על התיבה הזאת, אלא יש בו רמז על עניינים נסתרים עמוקים המוסברים שם בהמשך הזוהר, אליהם לא נכנס, אך מי שראוי ללמוד זוהר ימצא שם את מבוקשו... הזוהר ממשיך: "ואשריהם ישראל שניתנה להם תורה עליונה, תורה אמת". ועכשיו ראה את חריפות דברי הזוהר: "ומי שאומר שהסיפור ההוא של התורה הוא להראות על אותו סיפור בלבד בא, תיפח רוחו! כי אם כן אין התורה העליונה תורת אמת. אלא ודאי התורה הקדושה העליונה תורת אמת היא".
- אלו באמת דברים מדהימים בחריפותם!
- נכון, אך צריך לדייק, אין הכוונה שהסיפור איננו אמיתי. הזוהר לא מפקפק באמיתות הסיפור, הוא רק אומר שאם הסיפור הספציפי הזה הובא בתורה מתוך אין-ספור סיפורים אחרים שאפשר היה להביאם, סימן שגנוזים בו ובצורת הרצאתו סודות אדירים, שאותם הזוהר מפרש ברמזים, ומי שהוא בעל רוח הקודש מבין מדעתו.
- למעשה אתה אומר שכל הפסוקים של התורה מעניינים אותך יותר מצד הסודות המסתתרים בהם...
-          בדיוק לזה התכוונתי קודם, ישנם דורות שאינם מוכשרים לחקור את העומק, פרט ליחידי סגולה מתוכם, אבל דורנו מוכשר מאוד להיכנס למים העמוקים - לאחר הכנה מתאימה, כמובן - ולכן הוא מרגיש צורך ללכת יותר רחוק מהפשט. אדם בעל יראת שמים מאמין שגם הפשט של התורה הוא אמת, מתוך עוצם קדושתה המחייבת שגם הנושא של המסר הסודי יהיה אמיתי. אך בדורנו, המאמין מעוניין דווקא להעמיק יותר ולהגיע לסוד. אנו מקבלים את הפשט, אך מעוניינים להכיר את הסוד שבו.
"ואני קרבת אלוקים לי טוב" \ הרבנית שרה אליסף
 
פרק א במסילת ישרים הוא הפרק של התורה. רבי פנחס בן יאיר אומר: "תורה מביאה לידי זהירות וכו'". פרק זה עוסק בהשקפת העולם של תורה לגבי השאלה מהי התכלית של כל התנהגות מוסרית.
למה איכפת לנו להיות בני אדם מתוקנים? ומה נעשה כדי שההשקעה האינסופית בשכלול התנהגותנו תהיה בכיוון הנכון הרצוי והבונה.
המוצא לכל הבנת המציאות היא האחדות האלוקית. הכל בא ממנו והכל שואף אליו. רק על ידי התורה אנו מצליחים לראות זאת, ולחבר את המחשבות, ולבטא אותן בפועל במעשים טובים.
המציאות העולמית היא רבת גוונים, רבת סתירות וניסיונות. קשה במבט אנושי לראות איך הכל יוצא מן האחד מתחבר לאחד, ושואף לטוב.
האדם צריך כוח לעמוד בניסיונות ורוגע פנימי ואמיתי בתוך הגלים הסוחפים והמתנפצים של ים החיים. לא לאבד תקוה ולראות תמיד את המטרה, את חוף המבטחים שלנו שהוא קרבת אלוקים. "אני קרבת אלוקים לי טוב".
רק תורה ומצוות המהוות את הקשר שבין אדם לבוראו וקובעות את מימוש האמונה שלו, הם יתנו לנו את הרוגע שאכן אנו בכיוון הנכון.
הקב"ה נתן לנו חיים ובתוכם נתן לנו כלי יקר על ידו או קונים את שלמותנו בעצמנו הבחירה החופשית. ככל שנבחר בטוב אושרנו ילך ויגדל ויתקיים בנו: "יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך". טוב בעולם הזה וטוב לעולם הבא. על ידי הבחירה החופשית המתמדת ובכיוונים הטובים, נהיה יותר ויותר דומים לקב"ה שהוא כל יכול ובחירותיו הן לטוב תמיד.
בכל נקודת בחירה בכל צומת דרכים ובכל מפגש נזכור: יש אפשרות להפוך את העניין העומד על הפרק למצווה, לכרוך למעשה לדיבור ולמחשבה אור אלוקי, "נר מצוה ותורה אור". השיקול על פיו אני בוחרת לעשות או לא לעשות הוא האם הדבר מקרב אותי לה'. אם זה מקרב, זו בחירה טובה. ואז, בשמחה, שהיא הנשמה של המצוה, לעשות את המעשה הטוב!
וגם אם קשה לי הדבר, אני אוחזת ולא מרפה, מתאמצת בלי כל פחד וחולשה.
אם מתברר לי שהדבר העומד על הפרק לא מקרב אותי לה', לא מאיר, ובסתר ליבי אני יודעת שאין כאן מצוה, אז להרפות לעזוב ולברוח. גם אם קשה להתגבר וגם אם היצר דוחף ומסתער, אני הרי "קרבת אלוקים לי טוב" ולא שום דבר אחר.
שו"ת \ הרב דוד ספרלינג
 
ספירת העומר בספק
 
שאלה : הייתי בפעילות בצבא כל הלילה. זכרתי לספור ספירת העומר, אבל לא זכרתי בדיוק איזה יום עלי לומר – 15 או 16. האם אפשר לספור את שני הימים בזה אחר זה, ובכך "לכסות" את עצמי בכל מקרה?
 
תשובה : יש בזה מחלוקת הפוסקים (עיין בספר פסקי תשובות ס' תפט, יז. ושם לעוד מקורות). יש אומרים שכל ספירה שאינה ברורה ומוחלטת, אינה בכלל ספירה. ולכן כל עוד לא ברור בדיוק המספר, אי אפשר לספור. ולפי דעה זו, נראה שגם אסור לברך בימים הבאים, שהרי יום שלם חסר משום שלא ספרו כלל וכלל. ויש עוד בעיה, והיא שאם המספר השני הוא נכון, אז כשברכת ומיד אמרת את המספר הראשון (הלא נכון) חל הפסק בין הברכה לספירה הנכונה.
מצד שני, יש פוסקים שאומרים שאפשר לספור ספירת העומר מספק, ולומר שני מספרים בזה אחר זה. הם מביאים ראיה לזה מקידוש החודש, שהרי כשהיו מקדשים את החודש על פי עדים, בחוץ לארץ לא ידעו מתי חל פסח, ולכן עשו שני ימי חג (והיום ממשיכים כך בחו"ל על פי קביעת ההלכה שמנהג אבות בידם). וברור שביום השני של פסח, עדיין לא ידעו מהו היום האמיתי, וודאי ספרו בדרך זו של אמירת שני המספרים. ומה שלא נוהגים כך היום בחו"ל, נתנו לזה כמה הסברים – כגון כדי שלא יספור עוד פעם 49 בליל שבועות, ויהיה פגם בקדושת החג, שסופרים בו העומר כאילו עוד לא הגיע יום טוב. על פי דעה אחרת לרוב הדעות ספירת העומר היום היא רק דרבנן. אבל אפשר לדחות ראיה זו, שהרי לא ברור לנו איך נהגו אז, ואולי באמת לא ספרו בברכה בחו"ל.
לכן, מי שספר כך, יש לו על מי לסמוך. אבל נראה לי שיש להימנע מלברך, שהרי יש לנו כלל "ספק ברכות להקל". אלא יש לספור את שני הימים, בלי ברכה. אבל לגבי שאר הימים, אפילו אם לא נודע לך מהו היום הנכון עד אחרי כמה ימים של ספירה בדרך זו של שני ימים, מרגע שנודע לך היום בבירור, יש להמשיך לספור בברכה. הסיבה היא, שאז יש "ספק ספיקא" להקל – הספק הראשון הוא שאולי באמת הספירה הכפולה שעשית היתה בסדר, ויצאת ידי חובה וצריך להמשיך לספור בברכה. ואפילו אם באמת זו לא היה נחשב כספירה, יש לנו את הספק השני, שאולי צודקים הפוסקים שסוברים שכל לילה הוא מצוה בפני עצמה שלא תלויה בלילות האחרים. ולמרות שלא פוסקים על פיהם, ואם אדם לא ספר יום שלם הוא ממשיך בלילות שאחר מכן לספור בלי ברכה, פה אנו סומכים על דעה זו בצירוף לדעה השניה שאמרנו, שהספירה הכפולה כן נחשבת לספירה.
יש לציין שכיום ניתן לברר את מספר הספירה, ועוד כל מיני זמנים וידיעות, בשליחת הודעה SMS (כותבים את המילה "זמן" ואז את המבוקש, לדוגמא: זמן, יום בספירת העומר) למספר 1315 (של www.yeshiva.org.il).
 
אתנכתא \ הרב שלמה סוקניק
 
"כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת"
 
חז"ל אמרו לנו ש"אין דורשין במעשה מרכבה" (ע"פ המשנה בחגיגה פ"ב, מ"א), אומנם אף על פי כן תיקנו הם את פרשת מעשה המרכבה להיות נקראת בציבור בהפטרה בחג השבועות, וגם לא נמנעו הם מלפרש את פשטי המקראות ביחזקאל, כי זאת עלינו לדעת שגם הנסתר היותר עמוק ועליון, אשר תוכנו נלמד על ידי גדולים מיוחדים שבישראל, מעטים שבדורות ויחידים שבדורם, הרי כשמו כן הוא 'נסתר' כלומר מסתתר בתוך הפשט הגלוי לעינינו. איננו סותר לו חלילה ולא מחליפו, אלא מעמיקו ומבררו, מבססו ומחדדו. הנסתר באמת הוא מקורו של הפשט, ממקור הנסתר האלוקי ומכוח גבורת ד' מופיע הפשט לפנינו.
דווקא אצל יחזקאל הנביא, אשר נבואתו החלה בארץ ישראל, אבל נמשכה מתוך שליחות מיוחדת וחשבון אלוקי עמוק על אדמת הגולה, מופיעה ומתגלה אליו 'מעשה המרכבה', עומק סתריה של תורה. לא בשלהי נבואתו, כשיא המסיים את דבריו, אלא בפתיחת דבריו ובראש ספרו, מתגלה אליו המראה האלוקי העליון, כך מתחיל ספר יחזקאל: "וַיְהִי בִּשְׁלשִׁים שָׁנָה בָּרְבִיעִי בַּחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ וַאֲנִי בְתוֹךְ הַגּוֹלָה עַל נְהַר כְּבָר נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם וָאֶרְאֶה מַרְאוֹת אֱלֹקים. בַּחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ הִיא הַשָּׁנָה הַחֲמִישִׁית לְגָלוּת הַמֶּלֶךְ יוֹיָכִין. הָיֹה הָיָה דְבַר ה' אֶל יְחֶזְקֵאל בֶּן בּוּזִי הַכֹּהֵן בְּאֶרֶץ כַּשְׂדִּים עַל נְהַר כְּבָר וַתְּהִי עָלָיו שָׁם יַד ה'" (יחזקאל א, א-ג).
נבואת יחזקאל היא המכשירה את ישראל בראשית גלותם לתיקון הגדול אשר עתידה הגלות לתקן בהם, חטאיהם הנובעים מחסרונותיהם אשר הולידו והביאו אותם לגלות, עתידים להיות מתוקנים ומטוהרים בשנות גלותם והם עתידים לשוב לארץ ולבנות אותה. בתוך נבואת יחזקאל עתידים הם לשמוע אף על סדרי תבנית בנין המקדש השלישי אשר יעמוד לנצח ולא ישוב להיחרב. בראשית נבואתו מתבשר הוא במראה שגם הקב"הנמצא עימם בגלותם, שכינה עמהם והיא באה אליהם ואף מקדימה לבוא לפניהם, רכובה על גבי מרכבה: "וָאֵרֶא וְהִנֵּה רוּחַ סְעָרָה בָּאָה מִן הַצָּפוֹן עָנָן גָּדוֹל וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת וְנֹגַהּ לוֹ סָבִיב וּמִתּוֹכָהּ כְּעֵין הַחַשְׁמַל מִתּוֹךְ הָאֵשׁ. וּמִתּוֹכָהּ דְּמוּת אַרְבַּע חַיּוֹת וְזֶה מַרְאֵיהֶן דְּמוּת אָדָם לָהֵנָּה" (שם, ד-ה).
הנביא יחזקאל לא בא למדרגת הנביאים הגדולים כדמות ישעיה למשל, כמו שאמרו לנו חז"ל במסכת חגיגה (דף יג ע"ב): "למה יחזקאל דומה לבן כפר שראה את המלך ולמה ישעיה דומה לבן כרך שראה את המלך". כלומר, יחזקאל שלא היה רגיל במראה שכזה נבהל והתפעל ומיהר לספר את אשר ראה (רש"י שם) אבל הכרח היה לבאר לישראל שלא רק נביא שלח ה' עימם לגלות, אלא שכינה עמהם בכל מקום שגלו: "כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת אֲשֶׁר יִהְיֶה בֶעָנָן בְּיוֹם הַגֶּשֶׁם כֵּן מַרְאֵה הַנֹּגַהּ סָבִיב הוּא מַרְאֵה דְּמוּת כְּבוֹד ה' וָאֶרְאֶה וָאֶפֹּל עַל פָּנַי וָאֶשְׁמַע קוֹל מְדַבֵּר" (שם, כח).
כמו שהקשת אות היא, סימן וברית, לשמירת ה' את העולם ולהנהגתו אותו אחרי המבול, שלא לשוב עוד וליתן חורבן שכזה בארץ, כך מראה ה' אל יחזקאל מגלה ומברר לנו ששמירתו והנהגתו אותנו בגלות נמשכת, בהדרכה ובעין פקוחה להנהיגנו ולהובילנו גם בהיותנו רחוקים מארצנו, לתשובה שלמה ולתיקון גמור.
זהו בעצם 'מעשה המרכבה', וזהו עומק סתריה של תורה אשר בכל פשטה, רמזיה ודרשותיה של תורה, מסתתר ה'סוד' כי הנהגת ה' בעולם מסורה לריבונו של עולם, הנחבא ונעלם בתוככי המציאות וסתריה, להביא את עמו ישראל אל עתידו המאיר, המוכן ומחכה לו ולעולם כולו עימו. כך אמרו חז"ל על הגאולה העתידה המובטחת לבוא: "וְשָׁב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ שָׁמָּה" (דברים ל,ג. ועיין בגמ' מגילה דף כט ע"א), 'והשיב לא נאמר אלא ושב, שהשכינה כביכול שרויה עם ישראל בצרת גלותם ובעת שיבתם ישוב עימהם'.
 
בינו לבינה \ הרב אילן צפורי
 
קיימנו ברוך ה' מפגש ראשון עם קבוצה של בנות, שמטרתו הייתה לשמוע איך ניתן לשנות את המצב העגום בו הרווקוּת מתאחרת (לא מתוך רצון אלא מתוך "חוסר מציאת הזיווג"). זו הייתה קבוצת עבודה שמשימתה הייתה לגבש את הקווים הכלליים של התנועה לצעירים וצעירות, ולראות איך ניתן להורידם לפסים מעשיים על מנת להגדיל את "זירת המפגש". מתוך כמה וכמה הצעות שנאמרו (שצריכות עוד להיבחן בכובד ראש) נביא כאן חלק מהן: לא להגדיר את התנועה "כתנועה לרווקים ורווקות", ליצור פעילות חברתית שמסביבה המפגש נעשה באופן טבעי, לפנות לחבורות שכבר קיימות של בנים ושל בנות וליצור מפגש ביניהן, לגייס צוות מקצועי שילווה את מי מהזוגות שמבקשים עזרה עד ההחלטה להתחתן, וכו' .
הובהר בפגישה שהצלחת התנועה תלויה במספר רב של משתתפים ומשתתפות וגם ביכולות ליצור קבוצות התאמה מוגדרות, חלוקה למרווח גילאים, רמה דתית וכו'). כל המשתתפות לקחו על עצמן ללכת ולהוביל את הרעיון, קודם כל בשיטה של "חבר מביא חבר" וגם על ידי חיפוש מקומות ופעילות שמסביבם התנועה תוכל להתחיל בפועל.
אסיים כאן במכתב שקבלתי לפני המפגש: "הבטתי ברעיון וממש התלהבתי, יוזמה ממש ברוכה. הרעיון של להתעסק בעשייה חיובית ובונה ועל הדרך להגדיל את הסיכויים של למצוא את בן\בת הזוג ממש אדיר. דווקא כבחורה רווקה בת 24 אני יכולה להגיד שנורא מתסכל שאין מקומות ערכיים שאפשר לפגוש בחורים בחברה שלנו. הבנות שלא הולכות לאירועי הביצה למיניהם, תלויות לגמרי בהצעות, ואין צורך לומר כמה בעייתית השיטה הקדומה. מעבר לעובדה שלא פעם הניסיונות למצוא והמאמץ וההיחשפות הנפשית כל כך מתישים שלפעמים ממש מתייאשים. והמקום של לתרום לחברה הוא כל כך מעצים וממלא שאני בטוחה שהרבה בנות ובנים שיושבים בבית מתוסכלים. ממש ייבנו מכך, וישקיעו את מרצם בעשייה חיובית במקום בקיטורים אין סופיים על מר גורלם על כך שלא מצאו את החצי השני עדיין".
 
בהמשך הדרך / אורי פרידמן
 
רגע של אריתמטיקה
המספרים
המספרים שאנו מכירים (..2..3..4 ) נקראים מספרים "ערביים" כדי להבדיל ממספרים רומיים  (I, II, III, IV, V, VI,)
למעשה אלו ספרות שהופצו על ידי סוחרים פניקיים כדי לבצע מסחר וחשבונות במקומות אליהם הגיעו. (הפניקים נודעו בספינות שלהם ששטו למרחקים, וגרו באזור שהיום הוא מעכו עד לבנון).
אבל למה 1 זה אחד, 2 זה שתיים – איך הגיעו לזה ואיך לזכור את המספרים?
הכל עניין של ... זוויות. 0 פירושו אין זוויות, 1 פירושו זווית אחת, 2 פירושו שתי זוויות,וכך הלאה.
 הביטו!
 
אמרי צדיקים
אהבת הצדיקים
בפרשת "קדושים" אומרת התורה "ואהבת לרעך כמוך" – יש לאהוב כל אחד ואחד מישראל במידה שווה, וקשה להבין זאת מאחר שראוי ונכון לאהוב את הצדיקים במידה יותר גדולה משאר בני אדם? עונה על כך היהודי הקדוש מפרשיסחא שיש לדייק במילה "כמוך" – כמו שאדם נוהג באהבת גופו, שלא כל האיברים בגוף שווים, יש אברים שהם יותר חשובים כמו הראש והלב, כך בישראל – צריך לאהוב את כולם, אך את הצדיק יש לאהוב ולהעריך יותר מהאדם הפשוט.
 
טעמי המנהגים
ל"ג בעומר במקורות
למרות ש-ל"ג בעומר אינו מופיע במקורות, מצאו דורשי רשומות רמזים ליום זה גם בתורה וגם בגמרא:
בתורה, בפרשת מצורע (הנקראת בימי ספירת העומר) בפרק ט"ו, שלושת הפסוקים י"ג, י"ד ו-ט"ו כוללים 49 מילים כנגד ימי ספירת העומר, כאשר המילה ה33- (ל"ג) היא "מועד", לרמז על יום ההילולא של ר' שמעון בר יוחאי כמועד.
בגמרא אנו מוצאים כי סיפור בריחתו של ר' שמעון בר יוחאי למערה מופיע במסכת שבת בדף ל"ג, ע"ב ובנוסף לכך המימרא (הדובר) ה33- (ל"ג) בש"ס הוא ר' שמעון בר יוחאי.
 
טיפים לבוגרי צבא / שירות לאומי
הטבות לאחר שחרור
חיילים משוחררים אינם זכאים להטבה ב: ביטוח לאומי, דמי ביטוח בריאות.
חיילים משוחררים העובדים כשכירים זכאים להטבה ב: מס הכנסה.
איך זה עובד?
גברים: אם שרתתם פחות משנתיים (אך לפחות שנה!), הפטור ממס הכנסה תקף עד תיקרת שכר (ברוטו!) של 5,000 ש"ח. אם שרתתם יותר משנתיים, הפטור ממס הכנסה תקף עד תיקרת שכר (ברוטו!) של 5,840ש"ח.
נשים: אם שרתתן פחות משנתיים (אך לפחות שנה!), הפטור ממס הכנסה תקף עד תיקרת שכר (ברוטו!) של 5,420 ש"ח. אם שרתתן יותר משנתיים, הפטור ממס הכנסה תקף עד תיקרת שכר (ברוטו!) של 6,260 ש"ח.
ממה נובעים ההבדלים?
מדינת ישראל מעניקה הטבה בגובה 0.5 נקודת זיכוי לנשים.
ואם אתם לא עובדים או סטודנטים, מה הדין?
עליכם לשלם עבור דמי ביטוח בריאות וביטוח לאומי סה"כ 137 ש"ח לחודש.
 
בשורה משמחת ללומדי הדף היומי!
 מרכז 'יודעי שמך' שולח אליכם שאלות מסכמות על הדף היומי.
בטלפון 089922464 או YODEISHMEHA@GMAIL.COM
כמו כן ניתן להשיג שאלות סיכום וחזרה על 'משנה ברורה'.
 
דרך ארץ \ רועי פורייטר
 
אל נחל קנה
 
אחד מראשוני חוקרי הגיאוגרפיה של ארצנו בעת החדשה מפליג בתיאורו על נחל ש"מגביל בין אפרים למנשה", בספר "תבואות הארץ", אותו כתב בעת ששוטט בארץ, בשנת תר"ה (1845 למניינם) - "מהלך רביעית שעה מדרך שכם עין-גנים, יורד הוא מערבה ומשקה השדות". אך לא הוא היה הראשון שהתלהב והתרשם, שכן ספר יהושע הקדימו לציינו כקו - גבול בין נחלת שבטי אפרים ומנשה (יהושע פרקים טז, יז). זהו נחל קנה. כאחד מפינות החמד שבלב השומרון, המזמן לנו מפגש עם איזור מרהיב ומיוחד בעל עבר היסטורי עשיר בתולדות העם היהודי, שעוד טרם זכה לביקורי ההמונים בו. כדי להתחיל את המסלול בנחל קנה, יש להיכנס לישוב 'קרני שומרון', ששמו ניתן לו על שם שתי פסגות המתנשאות מעליו. בכיכר הראשונה פונים שמאלה וכך גם בשנייה, ומיד אחריה פונים ימינה, שם חונים בחניית בית-הקברות ויורדים עם שביל הכורכר הבהיר כמאה מטר עד לשער ממנו יוצאים - והנה אנחנו בתוך ערוצו של הנחל. המים זורמים ברציפות בשנים מתוך 43 הקילומטרים של הנחל. מתחילים במסלול ההליכה שכולו על שביל ג'יפים המסומן בסימון שבילים כחול. לאחר כחצי שעת הליכה לערך, במהלכה חוצה השביל את אפיק הנחל, רואים כ- 20 מ' מימין לשביל, משטח סלע קטן, שלידו כמו קיר פח רעוע. שם נמצאת בריכת מים טבעית בתוך אפיק הנחל שגובהה מגיע לכמטר וחצי, שסביבה הרבה צמחיית נחלים, כדוגמת הסמר. מאה מטרים נוספים ומגיעים לעץ דקל שתחתיו בריכה בנויה המוקפת בגדר ברזל סימלית שצבעה ירוק. שם אפשר לעצור למנוחה תחת עצי האקליפטוס.
כאחד מהגדולים שבנחלי השומרון, מנקז אליו נחל קנה גם את "עמק המכמתות" שמדרום לעיר שכם, כחלק מהניקוז המערבי של הרי השומרון, שבהמשכו הוא יורד ומתפתל עד שנשפך לירקון ומשם כמובן, לים התיכון. וכלל נקוט הוא בידינו, במקום שיש מים - יש גם אדם בסביבתם. זהו ההסבר לשרידי המבנים, מתקופות שונות, אותם אנו רואים בדרכנו. בגלל יופיו וייחודו, הוכרז הנחל כ'שמורת טבע מוגנת', עוד מתקופת ימי המנדט הבריטי, ורעיית הצאן בחלק מהמקומות בו הייתה אסורה.
מהבריכות הנחמדות אפשר להמשיך עם השביל ולפסוע כ- 25 דקות נוספות עד למפגשו עם הכביש, ואז 'להרוויח' בדרך את שרידי הסכר הקדום, או פשוט לחזור על עקבותינו במסלול קל ופשוט זה, שנמשך אמנם כשעתים-שלוש בלבד, אך וודאי ימשיך ללוותנו עוד זמן רב.

 

נבנה ע"י מערכת בניית אתרים של yeshiva.org.il                      שאל את הרב | לוח שנה | כניסת שבת  |  יציאת שבת