דף הבית >> עלון דרך אמונה >> עלון מס' 52
 
עלון דרך אמונה 52

נושא: יששכר וזבולון
 
יששכר וזבולון \ הרב שלמה אבינר
 
יש אקסיומה הקובעת שכל הברכות וכל ההצלחות - בין רוחניות, בין ארציות - של האומה הישראלית, כולן מקורן בתורה ובלימוד: "אין טבע זה (הטבע הישראלי) חוזר לישראל כי אם על-ידי תלמוד תורה בהמון, תלמוד תורה לגדל תלמידי חכמים, ותלמוד תורה של קביעות עתים לתורה להמון הרחב" (אורות התשובה ו ג).
אנו לא מתעלמים מקיום בעיות אחרות שיש לטפל בהן, הן התמודדות עם החברה הפתוחה שסובבת ומלפפת אותנו, הן התרופפות פנימית של כמה ערכים, אבל שורש כל התרופות הוא הפגישה עם דבר ד' על ידי לימוד תורתו. "התורה היא רפואה כללית לכל בשרו, מתקנת בעומק את כל החיים כולם" (אורות התורה יא ט).
ואף כל האידאלים שמעטרים את חיינו, אידאלים של צדק, יושר, אמת וחסד, של שותפות ועבודה יוצרת, אם לא יהיו רוויים מי תורה, הם עלולים להתייבש, חס ושלום, כציץ השדה.
בקודש יש מדרגות. גם המבנה הארכיטקטוני של בית מקדשנו, מכיל במרכזו, בקודש הקודשים, את ארון הברית אשר בו מונחת התורה שהיא נשמת הווייתנו, וקדושתה מתפשטת על החלקים האחרים של בית המקדש, המיועדים לעבודת ד' - עבודת הרוח ועבודת המעשה (עיין לנתיבות ישראל א, עמ' קפט. [הוצאת מאבני המקום, א, עמ' רנו-רנז]). יש סדרי מדרגות. יש שורש ויש ענף.
גם תנועת "תורה ועבודה" היא בבחינת "אחת דיבר אלקים, שתים זו שמעתי" (תהילים סב יב) - שני דברים שהם אחד, וכל אחד משפיע על חברו, ועם כל זה התורה קודמת לעבודה והיא שורשה ומקורה. עבודת האדם שהיא בגדר "מלמטה למעלה", נובעת מהשמיעה בקול ד' הבוקע "מלמעלה למטה" (מפי רבנו הרב צבי יהודה), "והמסיר אוזנו משמוע תורה, גם תפילתו תועבה" (עיין שבת יב).
האקסיומה המוחלטת הזאת מופיעה בבירור גמור בלשון הזהב של רבנו הגדול הרמב"ם: "אין לך מצווה בכל המצוות כולן שהיא שקולה כנגד תלמוד תורה, אלא תלמוד תורה כנגד כל המצוות כולן, שהתלמוד מביא לידי מעשה. לפיכך התלמוד קודם למעשה בכל מקום" (הלכות תלמוד תורה ג ג).
ואף חינוך הילדים - עם כל ערכו וקדושתו, אינו בערך של לימוד תורה לילדים, שהרי מפורסם לכל יודע ספר שחיוב חינוך ילדים למצוות ולמידות טובות, לאהבת ד' ולאהבת הבריות, כל זה אינו אלא מדברי סופרים, מה שאין כן החיוב ללמדם תורה שהוא מצוות עשה מן התורה (הלכות תלמוד תורה לגר"ז א א), ולכן אין מבטלים אותו אפילו לבניין בית-המקדש (רמב"ם, הלכות תלמוד תורה ב ב). זאת ועוד: חינוך לערכים שאינו מעוגן בתלמוד תורה גדול ברום, בהיקף ובעומק, עלול, חס ושלום, להיות רק הטפת מוסר ריקה, שאינה פועלת כלל וכלל על נפשות בני דורנו.
רק פתי יאמין שבלי ידיעה רחבה בחכמת הקודש, נוכל לעמוד איתנים מול רוחות הפרצים שנושבות בעולם. "הכנת התורה והחכמה, רק היא תוכל להציל את הנשמה מרוח סועה וסער, שהבערות מסגלת אותה לה וכמה גדולה וחשובה היא תעודת התורה, המוסר, הדעת והחכמה להינצל מהם" (אורות התורה ז ז).
על כן, דווקא בעתות משבר, יש לזכור ש"התורה עושה היא ממש את הנשמה הישראלית" (אורות התורה יב ד). וכל ההוה אמינא הזאת, כאילו אפשר לחנך דור שלם בלי תלמוד תורה עצום ורב, מופרכת היא מיסודה. "אל יחשוב אדם שאפשר לחיות חיים רוחניים בלא אור התורה. כשם שאי אפשר לחיות בלא אור ואוויר, בלי מזון ומשתה, עוד יותר ויותר מזה, אי אפשר לחיות בלא חיות התורה" (אורות התורה יב ו).
מתוך כך גדולת אחות האחים יששכר וזבולון, אשר מחלקים יחד את עולמיהם - העולם המעשי של זבולון והעולם הרוחני של יששכר. ברור להם שהעולם המעשי הוא הבסיס לעולם הרוחני והעולם הרוחני מאיר נשמה בעולם המעשים.
 
 
לימוד תורה בצבא \ הרב אביחי רונצקי
 
מה דעתכם על מבחני מידות בגיבושים ליחטי"ות? לא מידות בגוף אלא בנפש ובנוסף לכך בְּחני עיון/ בקיאות בש"ס?
ובכן, מסתבר שביחידות צבא ישראל של ימי קדם, כך היה.
משה רבינו מורה ליהושוע: "בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק" ורש"י מפרש: אנשים גבורים ויראי חטא, וכן בפרשת מטות, מצווה משם את עם ישראל להלחם במדיין ואומר להם: "החלצו מאתם אנשים לצבא", והכוונה ללוחמים צדיקים (רש"י).
ועוד בפרשת שופטים, מלמדת אותנו התורה שהאיש הירא ורך הלבב לא יוצא למלחמה, ועל פי רבי יוסי הגלילי מדובר על מי שירא מעבירות שבידו. בנוסף למקורות אלו ישנם עוד לימודים רבים המורים לנו שלוחמי הצבא הישראלי, בנוסף לגבורתם היו בני תורה ואנשי מידות.
באמת נכון לשאול מדוע? אם תפקיד הצבא להכריע את המערכה, נכון יותר שהלוחמים יהיו אנשים מחוספסים, קשוחים, כאלו שלאו דווקא גדלו בבית המדרש.
על כך אפשר לענות: מלחמותינו אינן כשל שאר העמים. אין מטרתנו לכבוש, להשמיד, להרוג ולאבד.
מלחמות ישראל אינן לכתחילה. עניינם של ישראל הוא להיות אור לגויים ממלכת כהנים וגוי קדוש, וכשמנסים למנוע זאת מאיתנו אנו נלחמים.
כותב הרמב"ם: "ומאחר שיכנס בקשרי המלחמה (שטחי כינוס) ידע (הלוחם הישראלי) שעל יחוד ה' הוא עושה מלחמה" כלומר, כדי לאפשר את הופעת האידיאלים, הערכים והמוסר של התורה.
את כל זאת צריכים לדעת לוחמי הצבא ומפקדיהם, ולשם כך חייבים לעסוק בסוגיות התורה באופן שיטתי, ממש באותו האופן שניתן זמן לאימונים המקצועיים.
תודעת הלוחמים בעת היציאה למלחמה מוסיפה רבות ליכולת הביצוע ולהכרעת האויב בשדה הקרב.
 
תלמוד תורה להמון הרחב! \ הרב אילן צפורי
 
-          ת'אמת אני מבין שזה חשוב ללמוד תורה, אבל למה אני צריך לשלם מכספי הפרטי על לימוד תורה של אחרים. כל אחד ישלם את שכר הלימוד וילמד.
-          ומי שאין לו?
-          טוב, מי שאין לו ברור שצריך לעזור לו. אבל אל תגיד לי שאין לאנשים בימינו כסף לשלם על לימוד תורה. אפילו בחורים צעירים אחרי צבא משקיעים מלא כסף לפסיכומטרי, לימודים אקדמאים וכו'. רק לתורה אין להם כסף. אני בניתי את עצמי במו ידי ותמיד שילמתי על הלימוד תורה שלי!
-          ומה אם אלו שעדיין לא מבינים מעצמם שהתורה יקרה מזהב וכסף, ולא מוכנים לשלם עבור שיעורי תורה?
-          שלא ילמדו!
-          יופי, כאן נופלת כל התיאוריה שלך!
-          למה?
-          כי לימוד התורה של בני ישראל איננו עניין פרטי של איש זה או אחר, אלא זו משימה לאומית! אי אפשר שיחזור עם ישראל לאיתנו לחיות חיים טבעיים ישראלים כי אם כשישוב לו גם לטבעו הרוחני בכל מילואיו. וזה אי אפשר אלא על ידי תלמוד תורה בהמון, תלמוד תורה לגדל תלמידי חכמים ותלמוד תורה של קביעות עיתים לתורה להמון הרחב.
-          לא תצליח להקים גדולי תורה עם אנשים שלא מוכנים להשקיע את כספם בשביל ללמוד תורה. הרי כל אחד מבין שזה עולה כסף להחזיק מרכזי תורה כאלה, אז למה הלומדים לא מוכנים לשלם עבורם? את התורה צריך לקנות מתוך חשק ומסירות נפש. כמו הלל הזקן שכדי ללמוד תורה היה חוטב עצים, וכשלא היה לו כסף, הוא טיפס על גג בית המדרש כדי לשמוע את השיעור דרך הארובה, הוא היה מוכן לסכן את נפשו כשירד עליו שלג וכמעט קפא מקור.
-          מידת הדין מדברת מגרונך! אתה חושב שאפשר לנהל מדינה רק על בסיס מתנדבים. תאר לעצמך שהשירות הצבאי לא היה חובה ולהיפך, היו מחייבים את החיילים לשלם בשביל הזכות לשרת בצבא של מדינת ישראל
-          מה אתה משווה? שם זה פיקוח נפש לאומה! אי אפשר לסמוך על הרצון הטוב של הצעירים!
-          כאן שוב מתגלה בושתה של שיטתך. וכי לימוד תורה אינו פיקוח נפש של האומה?! למה גדולי הדורות מסרו את הנפש כפשוטו כדי ללמדה, כמו רבי עקיבא שהמשיך ללמד ברבים, אף על פי שידע שדינו מוות אם תופסים אותו. ובאמת בסופו של דבר סרקו את בשרו במסרקות של ברזל. אתה מבין? לימוד התורה בעם ישראל זהו פיקוח הנפש האמיתי של האומה. נכון שהצבא זה חשוב אך הצבא זה הכלי שבנינו כדי להגן על האומה. לימוד התורה זה עצם האומה
-          הגזמת!
-          ממש לא! התורה שבעל פה, זאת הנלמדת על ידי בני ישראל בבתי המדרשות, מונחת בעצם אופיה של האומה. זאת התורה שירדה אל החיים. רוח האומה הקשורה כשלהבת בגחלת באור תורת אמת היא גרמה שהתורה שבעל פה נוצרה בצורתה המיוחדה. אתה מבין, התורה מוציאה לפועל את רוח האומה, היא עצם רוח האומה במציאות. אם אין תורה בבתי מדרשות, אין רוח לאומה! ואתה רוצה להשאיר את העניין הזה תלוי ברצון הטוב של הצעירים?!
-          אבל למה אני חייב לקחת אחריות ולממן את העניין הלאומי הזה! ישנן מערכות לאומיות: ממשלה וחברי כנסת
-          אתה צודק שלרומם את רוח האומה זהו עניין לאומי שבאחריות המנהיגים, אך מה נעשה אם הללו לא עושים זאת ואף לא מבינים זאת? כל מי שמבין את הערך העליון עליו דיברנו מחוייב ליטול חלק על פי כוחו במשימה הלאומית הזאת. ובפרט מי שחנן אותו ה' בממון רב ובעשירות. אין ספק שאת העושר הזה הוא קיבל מה' כדי להושיע על ידו את האומה ולהעשירה בדעת על ידי ריבוי תלמוד תורה בהמון.
-          זה עניינם של יששכר וזבולון?
-          בדיוק. שבט זבולון הבין שהוא בעל יכולות העשייה והבין שאת ממונו הוא צריך לחלק עם שבט יששכר העוסק בתורה. כל אדם ירא שמיים צריך לראות את עצמו כניצוץ של יששכר ושל זבולון ללמוד ולגרום לאחרים ללמוד. את העושר שהוא קיבל מהשמיים הוא צריך לראות כפיקדון, כפי שאומר בעל התניא, פיקדון שהוא בעצם שייך לאחרים, אך הושם בידו כדי שתהא לו הזכות להעבירו הלאה ביושר ובשמחה, כדי להושיע את האומה. ברור הוא שאת העושר הזה הוא קיבל כדי להרבות טוב באומה, ולא להיטיב לעצמו בלבד, ואין טוב אלא תורה.
 
תורת אימך \ הרבנית שרה אליסף
 
כשאנו באות ללמוד תורה אנו מבקשות לבנות את הדמות הרוחנית שלנו, לקבל מבט גדול ומקיף על החיים ועל תפקידנו בחיים:
·         ישנן בנות שבלימוד התורה שלהן ובחיבור לתורה כתורת חיים קונות את המדרגה של "בת תלמיד חכם" בעצמן. בת כזו מעידה על עצמה שחפצה הפנימי הוא להיבנות ולראות את הזמן העומד לרשותה כהזדמנות להתכונן לקראת היעוד הגדול של הקמת המשפחה בתוך בניין עם ישראל.
·         ישנן נשים שבחייהן הן מבטאות אכפתיות על כלל ישראל והן משקיעות במשפחה את מיטב הכוחות. מחפשות ללמוד כדי לחזור לטבעיות הבריאה במילוי התפקיד המיוחד הזה של להיות אשת חיל עטרת בעלה.
·         ישנן אמהות שדוחפות עגלות ונושאות בגאוה את עול גידול הילדים וחינוכם, וגם אם הן נרדמות באיזה שיעור תורה, הרי הדברים נספגים ישירות בנשמה וכשהביתה האם חוזרת פשוט רעננה, הילדים בפליאה אומרים: "תראו איך את אמה מעירה התורה".
·         ישנן סבתות המביאות ברכה, וכוח שואבות ממקור התורה לשמור על קשר עם הבן שדבק באשתו, ועם הבת שעברה לרשות בעלה. ועם הנכדים שאתם זה פשוט מתנה.
כל כך פשוט לשמוח בעמלנו כשאנו מבררות אותו ומזדהות איתו. מתברר שכל ההשקעה הסבלנית הזו בבניין החומר והרוח, בבניין הדברים הקטנים והגדולים היא גם טובתנו הפרטית גם טובת הכלל וגם האידיאל האלוקי.
הסיוע הכי גדול שאנו יכולות להושיט לעבר המגמה האלוקית הוא להקים בית נאמן בישראל מתוך תורה. בתוך הבית "לרומם את בית אלוקינו" (עזרא), לרומם את האלוקיות שבחיינו וזה כמובן מתוך קשר לחכמים וללמוד תורה.
למוד התורה צריך להיות דבר ממשי וקבוע אולי פרק תנ"ך בכל יום, שתי הלכות בשמירת הלשון, פסקה קטנה ללמוד עם חברה (אפילו בטלפון) או אולי בתוך הארוחה לפני הברכה.
להרגיש ממש חבוקה עם ספר תורה ולרקוד את רקוד החיים מתוך שמחה של קבלת תורה.
אם חזוק אמיתי אנו רוצות, רוחניות אמיתית אנו מבקשות, אזי אנו מחפשות תורה.
הקשר שלנו לרבונו של עולם לא בא מאיזה רצון לקשט את החיים בקישוטי אמונה ודת, מצוות ותורה בתור תכשיטים יפים לחיים אלא רוצות אנו להיות נשים המשתוקקות שהתורה ועבודת ה' יהיו הצד המרכזי בחיינו.
האומה שלנו בנויה להיות דבקה בה' אלוקים חיים בכל דרכיה. וכוחן של הנשים הוא בדבקות הפשוטה לתורה ובאמונה החיה שלהן.
זרעי התורה נובטים וצומחים והופכים להיות "תורת אמך" אותה לא נוטשים, עליה מתענגים, ממנה מתחזקים, ושואפים כוח להוסיף עוד ועוד בניינים.
 
שו"ת \ הרב דוד ספרלינג
צדקה לעניים או ללימוד תורה?
 
שאלה : יש לי מעשר כספים לחלק, וביקשו ממני לחזק ישיבה מסוימת. אבל כשאני מתבונן במצב עם ישראל כיום, כאשר מתרבים העניים, האם לא עדיף לתת את הכל לאיזה בית תמחוי, כדי לפרנס את הנזקקים קודם?
תשובה : בספרו החשוב של החפץ חיים בענייני צדקה "אהבת חסד", מבורר שעיקרו של מעשר כספים "הוא לצדקה, לחלק לעניים, וקרוביו העניים הם קודמים בזה לאחרים". ומיד אחר כך מוסיף "ואם קרוביו אינם עניים, ומחלקם לעניים אחרים, מהנכון שיהדר לכתחילה לחלקם לעמלי תורה, למען יחזקו בתורת ה'". והמקור לדבריו הוא במדרש תנחומא פרשת ראה (סימן יח) "עשר תעשר עשׂר בשביל שתתעשׁר, עשר כדי שלא תתחסר, רמז למפרשי ימים [היינו אותן אנשים העוסקים במסחר] להפריש אחד מן עשרה לעמלי תורה". והוא מאריך שם במדרשים ודברי חז"ל שמלמדים שעיקר הצדקה הוא לעזור ללומדי תורה. כדוגמה, דברי הגמרא (חולין קל ע"ב): "מנין שאין נותנין מתנה לכהן עם הארץ? 'ויאמר לעם ליושבי ירושלים לתת מנת לכהנים וללוים למען יחזקו בתורת ה'' (דברי הימים ב, לא) - כל המחזיק בתורת ה' יש לו מנת, ושאינו מחזיק בתורת ה' - אין לו מנת" - מטרת הצדקה האמורה כאן היא למען יתחזקו בתורה!
לכן, שתי המטרות האלו – פרנסת עניים, ותמיכה בעמלי תורה – הם עיקר מטרת השימוש במעשר כספים. ויש שכתבו (לא כמו החפץ חיים) שעמלי תורה אפילו קודמים. ולצערנו במצב של היום, ישנם לא מעט עמלי תורה שהם גם עניים כפשוטו. ואם תתן להם, אתה יוצא מכלל המחלוקת ומפרנס עניים רעבים ללחם, וגם זוכה לחזק תורה בעם.
גם ביחס לשאלה העקרונית, האם לפרנס ישיבות ומוסדות תורה, בזמן שיש עניים רעבים ללחם, נראה שאין להכריע לתת לאחד ולא לשני, ופשוט שיש לתת לשתי המטרות. שאם כל אחד יתן את הצדקה שלו למטרה אחת בלבד, אז כל שאר המטרות יצטמקו מחוסר, ובסוף יחדלו מישראל. לא יתכן שנדאג רק לעניים ולא תהיה תורה בישראל, כמו שלא יתכן שלא נפרנס עניי העם ורק ייבנה בנין התורה. כעין זה כתב הערוך השלחן ביחס לחלוקת כספי צדקה בין קרובי משפחה, שיש להם קדמות הלכתית, לשאר עניים, (יו"ד רנ"א, ד) "שאם נאמר דברים כפשוטן שאלו קודמים לאלו, ואלו לאלו, שהכוונה שאין צריך ליתן כלל למדרגה שאחר זה, ... אותם העניים שאין להם קרובים עשירים ימותו ברעב, ואיך אפשר לומר כן... הנותן צדקה מחוייב ליתן חלק לעניים הרחוקים אלא שלקרוביו יתן יותר". וכן פסק השו"ע (יו"ד רנז, ט) "לא יתן אדם כל צדקותיו לעני אחד בלבד". ולכן כתב החפץ חיים: "ואם אינו יכול לחלק כולם לבעלי תורה, יראה לחלק להם על כל פנים רובם או חציים" (אהבת חסד, חלק ב, פרק י"ט).
ולכן עצתי לך היא, שכל אדם יחלק את כספו לכמה מטרות. אם יש קרובים שנצרכים, ודאי חייבים לעזור להם קודם. וגם שאר עניי ישראל, יש לתת להם צדקה, אבל גם יש לזכור שאחת ממטרות הצדקה העיקרית היא לתמוך בעמלי תורה. ולכן יש למצוא את מוסדות התורה הקרובים ללבך (כמו מקומות שבהם למדת, וכו') ולתמוך בהם בחלק גדול של כספי המעשר שלך.
 
'הַכֶּסֶף הַמְתֻכָּן' \ הרב שלמה סוקיניק
 
כבר בתורה אנחנו מוצאים שהשראת השכינה בישראל מתחילה מתרומות בני ישראל ומנדבת ליבם. היסוד לבנין המשכן וההכנה להשראת השכינה בתוכם של ישראל מונחים בהכנה שמרצון ומנדבה על ידם של ישראל, ומשותפותם בבניין הממשי שמוכן להופעת ד' בו. ורק אחרי שנקבעת השותפות הזו, אפשר לבנות משכן וכלים ולקדש כהנים ולהחל בעבודה לשם שמים.
"וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה לֵּאמֹר, דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי" (שמות כה א-ב). ורק אחר כך בהמשך שם: "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" (שם ח).
היחס והסדר הזה שבין ישראל לאביהם שבשמים למדרגותיו, שביסוד הכל עומדים המוני ישראל המקושרים לעבודת הקודש על ידי ממונם דווקא, ורק אחר כך מופיעים המדרגות של לויה וכהונה השלוחים לעבודת הקודש עצמה, שותפות זו דווקא מגלה לעינינו הופעת ד'! סדר זה של השראת שכינה נמשך לאורך כל הדורות כולם, במשכן, במקדש ובמקדש מעט.
כך אנחנו מוצאים גם כן בימי יהואש מלך יהודה, אשר ראה צורך להגביר ולהעמיד דבקות ישראל ואחדותם בתוספת שכלול ושלמות, שדרכו לכך עברה דרך בדק הבית ושיפוצו על ידי שיתופם של ישראל בתרומתם ונדבתם: "וַיֹּאמֶר יְהוֹאָשׁ אֶל הַכֹּהֲנִים כֹּל כֶּסֶף הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יוּבָא בֵית ה' כֶּסֶף עוֹבֵר אִישׁ כֶּסֶף נַפְשׁוֹת עֶרְכּוֹ כָּל כֶּסֶף אֲשֶׁר יַעֲלֶה עַל לֶב אִישׁ לְהָבִיא בֵּית ה'. יִקְחוּ לָהֶם הַכֹּהֲנִים אִישׁ מֵאֵת מַכָּרוֹ וְהֵם יְחַזְּקוּ אֶת בֶּדֶק הַבַּיִת לְכֹל אֲשֶׁר יִמָּצֵא שָׁם בָּדֶק" (מלכים ב יב ה-ו).
מאה שנה עברו מאז בנה שלמה את בית ד' ולא עסקו ישראל בבדקו ובשיפוצו, אך עתה אחר מלכות אחזיה ואמו עתליה, שהיו רשעים ופרצו פרצות בבית ד', ואחר אשר חטאו ישראל אחר מלכיהם הרשעים ונמשכו אחר האלילים והבעלים, חשב יהואש כי בזכות השותפות הממונית בבניין הבית ושיפוצו תשוב האחדות לאומה הישראלית תחתיו, ושוב תתגלה שכינה במעשה ידיהם ובמקדש במלוא תפארתה. משימת התיקון ושיפוץ הבֶּדֶק הוטלה על הכהנים (עיין בילקוט מעם לועז כאן).
"וַיְהִי בִּשְׁנַת עֶשְׂרִים וְשָׁלֹשׁ שָׁנָה לַמֶּלֶךְ יְהוֹאָשׁ לֹא חִזְּקוּ הַכֹּהֲנִים אֶת בֶּדֶק הַבָּיִת" (שם, ז). כהני ד' הצדיקים לא היתה בהם תכונת ההתעסקות הממונית, מטבעם היו הם שייכים ומחוברים למעלות הרוחניות וגם חששו מימים אפלים שכבר חלפו ועברו על הכהונה, עת סרו הכהנים אחר הממון ורדפוהו ונפלו בחטא, ולכן נמנעו מלעסוק בזריזות בבדק הבית (על פי פירוש דעת סופרים). "וַיִּקְרָא הַמֶּלֶךְ יְהוֹאָשׁ לִיהוֹיָדָע הַכֹּהֵן וְלַכֹּהֲנִים וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מַדּוּעַ אֵינְכֶם מְחַזְּקִים אֶת בֶּדֶק הַבָּיִת וְעַתָּה אַל תִּקְחוּ כֶסֶף מֵאֵת מַכָּרֵיכֶם כִּי לְבֶדֶק הַבַּיִת תִּתְּנֻהוּ. וַיֵּאֹתוּ הַכֹּהֲנִים לְבִלְתִּי קְחַת כֶּסֶף מֵאֵת הָעָם וּלְבִלְתִּי חַזֵּק אֶת בֶּדֶק הַבָּיִת" (שם ח-ט).
יהוידע עצמו חשש מעצלות הכהנים באיסוף הכסף, הוא אמנם ידע שהם נותנים משלהם לבדק הבית, מחזרים אחר פתחי קרוביהם ומשלימים את הנצרך, אבל לא רק שבכסף זה אין די לתיקון הבית ולשמירת שלמותו כראוי, הרי התועלת העיקרית שיש בהשתתפות הממונית של הכל, היא ההתעלות הרוחנית הנולדת בנפש כל אדם מישראל הזוכה להתחבר ולהתקשר בעבודת המקדש, חסרה מעם ישראל באופן זה. לכן חיפש המלך יהואש עצה, שתשמש לשתף את כל ישראל בנדבת ליבם ותרומתם למקדש "וַיִּקַּח יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן אֲרוֹן אֶחָד וַיִּקֹּב חֹר בְּדַלְתּוֹ וַיִּתֵּן אֹתוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ מִיָּמִין בְּבוֹא אִישׁ בֵּית ה' וְנָתְנוּ שָׁמָּה הַכֹּהֲנִים שֹׁמְרֵי הַסַּף אֶת כָּל הַכֶּסֶף הַמּוּבָא בֵית ה'" (שם י).
כך כבמעשה זבולון ויששכר הפרטיים, שהיה זבולון מפרנס את תורתו של יששכר, בנויה השראת השכינה והופעת הקודש בישראל. אחרי נתינת הממון בארון, שהיא השותפות היסודית של כל אחד מישראל, תיקון ושיפוץ הבית, ומתוך כך השראת שכינה בתוכו. "וַיְהִי כִּרְאוֹתָם כִּי רַב הַכֶּסֶף בָּאָרוֹן וַיַּעַל סֹפֵר הַמֶּלֶךְ וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וַיָּצֻרוּ וַיִּמְנוּ אֶת הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בֵית ה'. וְנָתְנוּ אֶת הַכֶּסֶף הַמְתֻכָּן עַל יְדֵי עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה הַמֻּפְקָדִים בֵּית ה' וַיּוֹצִיאֻהוּ לְחָרָשֵׁי הָעֵץ וְלַבֹּנִים הָעֹשִׂים בֵּית ה'" (שם יא-יב).
שתי תועלות הם בכסף המובא בית ד', תועלת אחת שהוא צורר את ישראל ועושה אותם חטיבה אחת, ותועלת שניה שהוא משייך ומחבר אותם לקודש ומונה כל אחד מהם כשקל קודש ביחידיותו הפרטית. כך אמר רבי ישמעאל "בא וראה רחמיו של מי שאמר והיה העולם על בשר ודם, שאדם קונה את עצמו בממון מידי שמים" (ילקו"ש ח"א רמז שמ"א).
 
בינו לבינה \ הרב אילן צפורי
 
ברוך ה', תגובות נלהבות על הרעיון של הקמת התנועה לצעירים וצעירות ממשיכות לבא. באחת התגובות הועלתה שאלה שתמיד נמצאת ברקע (גם אצלי), ואולי לא נתבררה דיה. אצטט כאן חלק ממכתב שכתבה בחורה: "יש טוענים שהחברה הדתית לאומית היא איזושהי הצעת פשרה בין חילוניות לדתיות, 'פרווה' כזה, וכמובן שזאת הסתכלות רדודה ושטחית ומי שמכיר את תורתו העמוקה של הרב קוק, בוודאי שלא יחשוב כך. אבל בנושא של מציאת בן זוג אנחנו לא פה ולא שם! אנחנו לא חיים בחברה מעורבת (ואנחנו גם לא מעונינים בכך), אין לנו את האפשרות 'הטבעית' במקום עבודה, בילוי וכדומה. חונכנו מגיל צעיר להפרדה. ומצד שני נושא השידוכים אצלנו חובבני ביותר בהשוואה לחברה החרדית, ובאמת בנושא זה נפלנו בין הכיסאות"
מתוך דברי אותה בחורה, נקודה אחת התחדדה אצלי. התנועה לצעירים וצעירות שהולכת לעודד את המפגש הטבעי ולשנות את מצב "בין-הכסאות" הזה, לא תעשה זאת מתוך גישה של וותרנות, אלא אדרבה מתוך לקיחת אחריות ומתוך בגרות. המפגשים יתאפשרו רק אם הציבור הנפגש יהיה בוגר וירא שמיים במלוא העוצמה. אנו לא נארגן מפגש של קלות ראש ורוח צחוק ובילוי. אנו באים לפתור בעיה כואבת מאוד בצורה בוגרת וסומכים על בגרותם של הצעירים והצעירות ועל יראת השמים שלהם.
לאחר המפגש השני שקיימנו עם בנות מנתניה הוחלט שהפעילות הראשונה של התנועה לצעירים וצעירות תהא פשוט פורום משותף לצעירים וצעירות בו ידונו בשאלות המהותיות הקשורות לעצם קיומה ופעילותה של התנועה. שאלות כגון מי יהיה שותף לתנועה, איך לחלק לפי גילאים ורמת דתית, מה סוג הפעילות החברתית שאפשר להציע, אלו מרצים להזמין וכו' וכו', יהוו בסיס לעצם תחילת הפיעלות.
צעירים וצעירות אתם מוזמנים ליום ה' כ"ח בסיון בנתניה (נא עקבו אחר הפרסום).
 
בהמשך הדרך / אורי פרידמן
 
טעמי המנהגים
חמין במוצאי שבת
הגמרא (שבת קיט, ב) אומרת ששתיית מים חמים או רחיצה במים חמים במוצאי שבת הם רפואה: "חמין במוצאי שבת מלוגמא" (מים חמים במוצאי שבת רפואה). אך הגמרא לא ביארה לאיזה דבר רפואה. על כן יש המסבירים שזו רפואה מהעצבות הבאה בעקבות היציאה מהשבת לימי החול, וסימן לדבר מהפסוק "...ומחבש לעצבותם" (מרפא לעצבותם), כאשר מחב"ש ראשי תיבות (לא לפי הסדר) של "חמין במוצאי שבת מלוגמא".
 
רגע של עברית
אמן סלה
האם יצא לכם לעצור ולחשוב מה משמעות המילה "סלה"? כן, זו שכמעט תמיד מופיעה בסוף הקטע מתברר שזה עניין את קוראנו המתמיד צחי חדד והוא מסביר לנו שנחלקו הפרשנים בעניין הפירוש של מילה זו, ואלו הצעותיהם: 1. למילה "סלה" משמעות בפני עצמה ופירושה "לנצח / לעד" (כך מפרשים התרגומים בארמית). 2. למילה "סלה" אין משמעות מילולית אלא היא מסמלת סוף קטע שירי או סימן מוזיקלי כלשהו, ולכן המילה מגיעה לרוב בסוף פסוקי תהילים וכדומה.
 
אמרי צדיקים
השלום המיוחל
יום יום צצה ועולה השאלה מדוע אין שקט בארץ או במילים אחרות, "הבלגן חוגג". ההסבר לכך אחד הוא – חיזוק האמונה והבטחון בה', כפי שמסביר האדמו"ר מסלונים (נתיבות שלום, פרשת בהר): "...וזהו באמת הטעם מדוע אין בארץ ישראל יציבות גשמית, לפי שהיא ארץ אשר ה' אלוקיך דורש אותה תמיד עיני ה' אלוקיך בה, ארץ שכל הנהגתה 'על טבעית', ולכך אי אפשר לחיות בה כי אם בכח הבטחון. וכל העניינים, הן ענייני הפרט והן ענייני הכלל, תלויים לפי ערך מדת הבטחון, שכאשר הבטחון הוא במדרגה הראויה, אזי מתנהל הכל על מי מנוחות, 'וישבתם לבטח בארצכם' מכח מידת הבטחון".
 
 
משיב כהלכה
נקודה למחשבה
כך שאלו את הרב (מתוך אחד מאתרי השו"תים באינטרנט):
למה היהדות כל כך עסוקה בפרטים קטנים ובלתי רלוונטיים, כמו כמה מצה בדיוק צריך לאכול בליל הסדר, איזה כלי חלבי ואיזה בשרי, איך לקשור את שרוכי הנעליים שלי.‏ לי זה נראה כאילו היהדות מזניחה את העיקר כשהיא נתפסת לקטנוניות.‏ לזה היהודים קוראים רוחניות?
‏כבר שלחתי לך שאלה זו לפני שבוע אך לא נעניתי. ‏אולי סוף סוף קיבלת שאלה שאין עליה תשובה.

‏וכך ענה הרב: ‏מעולם לא טענתי שיש לי את כל התשובות. הרבה שאלות הינם מעבר להשגתי, אך האמת היא שעניתי לך ואתה קבלת את תשובתך. ‏כשקיבלתי את שאלתך תכף עניתי לך, והעובדה שלא קיבלת את תשובתי היא היא התשובה לשאלתך .
ראה, השבתי לך, אך כשכתבתי את כתובת הדוא"ל שלך לא הוספתי נקודה לפני המילה com סברתי שתקבל את הדוא"ל גם ככה, שהרי סך הכל חסרה רק נקודה אחת קטנה. זאת אומרת ,‏זה לא שכתבתי את שמך לא נכון או מילה מוטעית, או משהו דרסטי אחר. צריך להיות מאוד קטנוני כדי לא להבין ש-yahoocom ו-yahoo.com  זה אותו דבר.
‏זה לא מגוחך שלא קיבלת את תשובתי רק בשל העדר נקודה אחת קטנה ובלתי רלוונטית?
‏לא, זה לא מגוחך! כי הנקודה היא לא רק נקודה, ‏היא מבטאת משהו. לאותה נקודה הרבה יותר משמעות מאשר כמה פיקסלים במסך.
‏לי היא נראית בלתי רלוונטית בעליל, אך זה נובע רק מחוסר הידע שלי בדרכי האינטרנט. כל מה שאני יודע הוא שבתוספת הנקודה, הדוא"ל שלי מגיע ליעדו. אך בלא הנקודה הוא הולך לאיבוד ומגיע לאן שהוא.
‏למצוות יש עומק עצום. כל פרט מכיל עולם של משמעויות, ומרכיב את התמונה השלמה.
‏כשמקיימים מצווה בשלמות ובדייקנות, גל רוחני נשלח מאיתנו אל היקום, עד ל"דואר הנכנס" של הקב"ה.
‏אם ברצונך להכיר את המשמעות של הנקודה באינטרנט - תלמד על תפעולה של הרשת.
‏אם ברצונך להבין את משמעות מצוות היהדות – תלמד תורה.
 
 
דרך ארץ \ רועי פורייטר
 
אל מרד בר כוכבא
 
כששלח אדרינוס הקיסר הרומי מכתב מארץ ישראל אל הסנט שברומא, הוא לא פתח אותו בניסוח המקובל "אם לכם ולבניכם שלום מוטב, לי ולצבאותי שלום" - והייתה לכך סיבה. שנת 132 לספירה (62 שנים בלבד לאחר חורבן הבית השני), הרומאים שולטים בארץ, ירושלים חרבה. הישוב היהודי בארץ מנסה להשתקם מהחורבן, וליבו עוד מלא תקווה שבמהרה יבנה המקדש מחדש ויחודשו ימינו כקדם. הרומאים אוסרים על שבת ומילה ולימוד תורה, והופכים את ירושלים לעיר אלילית בשם "איליה קפיטולינה". בהר הבית, במקום בו שכן המקדש, הוקם מקדש לאל יופיטר - מתיחות רבה הייתה בין היהודים לרומאים.
את המרידה ברומאים תכנן והנהיג שמעון בן כוסיבא בתמיכתו של המנהיג הרוחני, הלא הוא רבי עקיבא, שדרש עליו את הפסוק 'דרך כוכב מיעקב'. וזהו כנראה מקור השם 'בר כוכבא', ויש סוברים בר כוזיבא שהכזיב. חייל שרצה להצטרף לצבאו נדרש לעבור 'מבחן קבלה' באומץ, בו נאלץ לכרות אצבעו, עד שחז"ל שינו אותו למבחן 'קל' יותר לעקור ביד אחת עץ ארז מארזי הלבנון תוך כדי דהרה על סוס
מרד זה תוכנן היטב. משך 3 שנים נחפרו מחילות ומערכות מסתור תת-קרקעיות, מזון נאגר ונשק נצבר.
המרד היה, כנראה, באיזור שפלת יהודה בלבד. זהו איזור מאופיין במסלע קירטון רך, נוח לחציבה. אנו נבקר במערכת המסתור שבחורבת מדרס, שהיא דוגמא לאחת מעשרות רבות של מערכות שנחשפו. הזחילה במחילות שבמעמקי האדמה מחזירה אותנו למציאות החיים במרד, וללא ספק מדובר בטיול חוויתי מסוג אחר.
על הכביש שמבית ג'וברין לבית שמש (מס' 38), מול הכניסה למצפה משואה, יש שילוט חום המפנה לחורבת מדרס איתו נוסעים עד למגרש החניה (כ2.5- קמ'), בו חונים ומטפסים בשביל המסומן. צומח של חורש ים-תיכוני כגון אלון, אלה וחרוב, ושרידי ישוב, בורות מים ומתקנים חצובים מאפיינים איזור זה. לאחר מהלך של כ40- דקות רואים משמאל לשביל בור גדול ורחב בקוטר 10מ' שעץ תאנה יוצא ממנו ולידו שלט: "נקודת המתנה".
יורדים כמה מטרים לפתח המערכת. לאורך כל מהלך הזחילה יש חיצים זוהרים בצבע ירוק שמראים את דרכנו, ולכן אין חשש 'להסתבך' במחילה. כמה מטרים מימין לפתח הכניסה רואים סולם ברזל קטן. זוהי היציאה. משך הזחילה כ40-30- דק' וחובה להצטייד בפנס. עכשיו מובן שחייל רומאי לא יכול היה להיכנס עם ציודו למחילה, ומי שכן נכנס חוסל בה במהירות. לצורך דיכוי מרד זה הובא לארץ מפולניה מצביא שמתמחה בלוחמת גרילה שכזו. המרד הסתיים בנפילת העיר ביתר ובמצור על הפליטים שברחו למערות שבמדבר יהודה. שלדים ושרידים נוספים שנמצאו שם הובאו לקבורה בטקס צבאי על ידי הרב גורן. כתוצאה מהמרד חרבה יהודה והמרכז היהודי הועבר לגליל, ונגזרו גזירות שמד על היהודים. וכעונש נוסף הפיכת שמה של יהודה ל"פרובינסיה פלשתינה". חז"ל מתארים את נחלי הדם שזרמו ברחובות ועוד תיאורים נוראיים נוספים, ביניהם תיאור הוצאתו להורג של ר' עקיבא ועשרת הרוגי מלכות.
לאורך כל הדורות המשיכו לפעֵם בעם היהודי אומץ הלב, הנחישות והשאיפה לחירות, צוואה שהותירו אחריהם בר כוכבא ולוחמיו.

 

נבנה ע"י מערכת בניית אתרים של yeshiva.org.il                      שאל את הרב | לוח שנה | כניסת שבת  |  יציאת שבת