דף הבית >> עלון דרך אמונה >> עלון מס' 53
עלון דרך אמונה 53
מאיסה בארץ חמדה
הרב אבינר
מאיסה בארץ חמדה
ארץ ישראל היא ארץ חמדה, אבל היא נקנית בדרך של מאבק, ואין היא מוגשת לנו על מגש של כסף. לזאת כיונו חז"ל באמרם ש"ארץ ישראל נקנית ביסורים" (ברכות ה). ארץ ישראל היא מן הדברים הצריכים חיזוק (עיין יהושע א ו, רש"י. וברכות לב ב), כיוון שלא הכל מסתדר בה מיד על הצד הטוב והרצוי, אלא הוא מסתדר ומסתבך לסירוגין. כאשר יש סיבוכים יש צורך להתחזק, וככל שההסתבכות גדולה יותר, יש צורך בהתחזקות גדולה יותר. עניין זה מבוטא בכותרתו של הרמב"ם להלכות הממלכה: "הלכות מלכים ומלחמותיהם". אי אפשר להקים את מלכות ישראל, את מדינת ישראל, ללא מלחמה. השקפת עולם אחרת אינה ריאלית. עצם הידיעה והתודעה - שאינה הבנה שכלית לבדה אלא גם מהלך מחשבתי בחיים עצמם - בירורה והעמקתה, שארץ ישראל נקנית בדרך של מאבק, היא חלק מן המאבק עצמו. אכן, מאבק מחולק לשני חלקים: חיזוק התודעה וחיזוק המעשים.
אין זו הפעם הראשונה שאנו נאבקים על ארץ ישראל. לראשונה היה זה במעשה המרגלים. המרגלים נוצחו על ידי יושבי הארץ ללא קרב, ומצב זה חמור יותר מלהיות מנוצח במהלך הקרב. רוח הקרב וכח הרצון של המנוצח, גם אם לא עמדו לו באותו קרב עצמו, מאפשרים ניצחון במערכה אחרת, אך המרגלים נוצחו עוד לפני שיצאו לקרב, וזאת משום שהם החליטו שהם מנוצחים, שהם כחגבים (במדבר לג יג). מתוך החלטה זו הם אכן הפכו לחגבים, הם נוצחו.
כאשר שאלו תלמידים את רבנו הרב צבי יהודה, באחת התקופות הקשות ביותר שעברנו בארץ: "רבנו, מה יהיה?!" אמר להם הרב: "דעו שהבעיה הקשה ביותר, המסובכת ביותר להתגבר עליה היא עצם הדאגה שלכם: מה יהיה? על הבעיות האחרות קל הרבה יותר להתגבר". המרגלים נוצחו כי החליטו שהם מנוצחים, ובלשון הגמרא: "המרגלים הקדימו את הפה לעין" (סנהדרין קד ב). מגילת איכה, המבטאת את צער החורבן, מסודרת על פי סדר א-ב, פרט לאות פ' המקדימה את ע' (איכה ב טז-יז. ג מו-נא. ד טז-יז). על כך חז"ל אומרים שזה מעשה המרגלים שהקדימו "פה" ל"עין". הסדר הנכון הוא שהעין קודמת לפה. לפני שמדברים יש להביט, להתבונן, להבין את הנראה, ורק אחר כך להסיק מסקנות, לדבר ולעשות (נצח ישראל למהר"ל נו). המרגלים לא נהגו כך, ומתוך כך מאסו בארץ חמדה. הם דיברו לפני שבחנו בעין ובשכל את המציאות. מסקנותיהם נבעו מהתרגשות והתלהבות שנבעו מהתרשמות שלילית ולא מתוך בחינה וחקירה, וזו דרך שלילית. אין ספק שהכניסה לארץ באותה תקופה היתה קשה ביותר. היו בה אויבים רבים, ועבודה זרה שעלולה היתה להשפיע על עם ישראל. הביטוי "ארץ אוכלת יושביה" (במדבר יג לג) תאם, לכאורה, את המציאות הקשה. הסכנות אכן היו קיימות, אך תגובת המרגלים לא היתה נכונה. עובדה היא ששני מרגלים מתוכם ראו את אותם דברים אך הגיבו אחרת, כלב בן יפונה ויהושע בן נון.
כאז כן היום, לא העובדות קובעות את ההיסטוריה אלא היחס אליהן, האם האדם נשבר ונחלש מול המציאות או לחילופין מתחזק. זו ההבחנה בין לחץ אובייקטיבי לבין לחץ סובייקטיבי.
יהושע לא הקדים את ה"פה" ל"עין", הוא הקדים הסתכלות שכלית מעמיקה מדויקת, לרגש ולמעשים.
 
הרב רונצקי
אדם וארצו
נגעי הצרעת חלים דווקא בארץ ישראל ולאחר כיבוש הארץ בידי יהושע וחלוקתה לשבטים, לבתי אב, ועד שיהא כל אחד מכיר את שלו.
ויש לשאול מה הקשר בין נגע הצרעת לארץ ישראל, הרי על פי חז"ל נגעים אלו באים בגלל חטאים מוסריים כלשון הרע וכו'
עונה על כך הרמב"ן: תנאי להשלמתו האישית של האדם, היא ישיבתו בארץ ישראל, ולא די בכך, אלא צריך הוא 'להכיר את שלו', כלומר להגיע לד' אמותיו שיש לו בארץ. רק אז, בנוסף לעבודה תורנית ומוסרית רבה, יכול האדם להגיע לשלמותו.
אז, מאיר תוכו הפנימי ונראה מבעד לעור גופו, בבחינת 'חכמת אדם תאיר פניו'.
בעת שכזו, חטאי האדם מסתירים את אותה התורה הפנימית מלהופיע, ובמקומה נראה הנגע, הוא הצרעת.
מהסבר זה אנו למדים על הקשר המופלא בין האדם מישראל לארצו, שרק בחיבורו לד' אמותיו שיש לו בארצו, יכולות תכונותיו הפנימיות לבוא לידי ביטוי מלא ומושלם.
ואף ביחס לאומה הישראלית כותב הריה"ל בספר הכוזרי, תנאי להופעת קומתה הפנימית הוא ישיבתה בארץ ישראל, כאותו כרם ענבים שזקוק לקרקע המתאימה לו לגידולו, ובמקום אחר לא יתפתח במלוא שיעור קומתו.
 
מסר גבוה במתח נמוך / הרב אילן צפורי
הפחד לחיות
-          למה אנשים מוכנים לוותר כל כך בקלות על ארץ חמדה?
-          לצערנו לא נגמר חטא המרגלים. הוא אחד מאבי אבות החטאים שחוזרים במהלך כל ההיסטוריה ועד ימינו.
-          מה זה קשור לחטא המרגלים?
-          חטא המרגלים הוא חטא של מנהיגים שלא מצליחים לרומם את הצבור לקחת אחריות על מהלכים יסודיים באומה. זוהי פחדנות לאומית שהשראתה באה מראש הפירמידה, מהמנהיגים.
-          מה יש מאחורי הסיסמאות הללו?
-          החטא הזה נובע מן הפחד להתמודד עם החיים. במדבר נוצרה האומה ושם היא קבלה את נשמתה, והשאלה הייתה מה הלאה. נכון שגוף ונשמה זה לחיות. אבל האם זה מספיק, לחיות וזהו?
-          מה זאת אומרת? ברור שהעיקר זה לחיות, זה ענייננו בעולם.
-          העיקר הוא מה אתה עושה עם החיים שלך. בספר בראשית, בבריאת האדם כתוב: "וַיִּיצֶר ה' אֱלֹקִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה". תשים לב יש בפסוק הזה שלושה חלקים.
-          איך?
-          קודם כל "וייצר ה' אלוקים את האדם עפר מן האדמה". זה שלב יצירת החומר של האדם. ואחר כך "ויפח באפיו נשמת חיים". זה שלב נפיחת הרוחניות שלו בתוכו.
-          בשלב זה הוא נקרא חי. גוף עם נשמה!
-          אז אם כן מה המשמעות של החלק השלישי של הפסוק: "ויהי האדם לנפש חיה"?
-          נו, זה מה שאמרתי, התורה מסבירה לנו שאחרי שנופחה הנשמה לגוף שלו הוא חי!
-          טוב, אבל בספר נפש החיים של רבי חיים מוולוז'ין מוסבר ש"נפש חיה" פירושו נפש מחיה, כמו אשה חיה היינו שנותנת חיים.
-          אז מה פשר הדבר?
-          העניין הוא שלא די בלחיות, צריך גם לעשות משהו עם החיים. והתפקיד של עם ישראל הוא להַחיות את העולם.
-          לא הבנתי!
-          התפקיד של עם ישראל הוא לתת חיים לעולם.
-          איך?
-          על ידי קיום התורה בכל הופעותיה, דיבור, מעשה ומחשבה, של כל איש ואיש בישראל ושל האומה בכללותה, השפע האלוקי יורד לארץ ומחיה אותה. זהו התנאי שהתנה הקדוש-ברוך-הוא עם העולם, שישראל יְחיו אותו על ידי התורה.
-          מה זה קשור לחטא המרגלים? הם רצו ללמוד תורה במלוא העוצמה, במדבר.
-          זה בדיוק העניין. המרגלים לא רצו לקיים את החלק השלישי של הפסוק, "והיה האדם לנפש חיה". הם אמרו: "אנחנו חיים. זה מספיק. יש לאומה גוף לאומי והוא קיבל נשמה במעמד הר סיני. זהו. אלו החיים". הם לא רצו להַחיות. לא רצו להיכנס לארץ על מנת להַחיות את העולם.
-          איך על ידי הכניסה לארץ מחיים את העולם.
-          אי אפשר לקיים את התורה בחוץ לארץ.
-          היי, אתה מגזים! ומה עם כל היהודים שחיים בחוץ לארץ?
-          על זה כבר נאמר "הציבי לך ציונים" שהמצוות בחו"ל הן בגדר סימנים כדי לזכור את המצוות על מנת לקיימן בארץ. רק בארץ אפשר להוציא את התורה לפועל. והתורה היא זו שמחייה את העולם.
-          לפי זה חטא המרגלים זו מעילה בעצם תפקידו של עם ישראל. ואז למה הגדירו אותו כ"מאיסה בארץ חמדה"?
-          זה אותו עניין. מי שלא רוצה לחיות בארץ ישראל מואס בתפקידו של עם ישראל. עם ישראל כאשר איננו בארץ ישראל איננו חי וממילא איננו מחייה את העולם. החטא שלהם היה הפחד לצאת אל החיים, פחד לקחת אחריות על עצם החיים הישראליים. פחד להתמזג עם ארץ ישראל על מנת ליצור אומה חיה שמסוגלת להחיות את כל העולם כולו. החטא הזה פוגע בכל הדורות במנהיגים וברבנים, והאומה מצווה לתקן אותו.
 
דרך ישרה / הרבנית שרה אליסף
באור מידת הזהירות
הרוצה להיזהר צריך להתבונן ולפקח על מעשיו ודרכיו אומר הרמח"ל. לנו נראה במבט פשוט שהזהירות שייכת יותר לפיקוח מאשר להתבוננות, כי אם לא נפקח על מעשינו אנו עלולים למעוד לקבל החלטה מוטעית או ליפול בפח שמישהו טמן לנו. בראיה כזו הזהירות היא סוג של שמירה הקובעת את ההצלחה שלנו במה שאנו מתעסקים, אבל פיקוח שלא יוצא מתוך התבוננות לא יוביל לזהירות נכונה.
אדם הרוצה לפקח באמת על חייו צריך לעשות זאת גם בפרטי המעשים וגם בדרכים הכלליות. הוא צריך הרבה ידיעות מקדימות הבונות את השקפתו לגבי העניין בו הוא מתעסק או לגבי המטרות אליהן הוא שואף להגיע.
נקח לדוגמא חתן וכלה העומדים להינשא. כמובן שרצונם הוא שהחתונה תהיה מוצלחת ושהנישואין יעלו יפה. בפועל כל כך הרבה זמן, מחשבה וכסף ישקיעו בני הזוג בהצלחת "האירוע", בעוד שכל תקופת האירוסין, ממנה אנו אמורים לשאוב כוח מיוחד לכל החיים הופכת בשל חוסר התבוננות לתקופה לחוצה ודחוסה בסידורים.
כיצד נתחבר לנשמת הנישואין ואיך המטרה העליונה של הקמת בית בישראל תתן לנו כוח בחיי היום יום אם לא התבוננו וראינו את מעשה ה' הנפלא הקושר שתי נפשות אלו באמונה ואם לא עסקנו בהבנת הערך של בניין בית בישראל.
פיקוח צריך לבוא מתוך גודל, מתוך ראיה רחבה של המציאות. לעולם הדבר הקטן הוא חלק מדבר גדול ולכן מידת הזהירות שהיא הלבנה הראשונה בבניין המידות צריכה להיבנות בסבלנות כמדריגה חזקה וישרה וזה נעשה רק על ידי התבוננות ומתוך כך פיקוח.
שכלו של האדם תובע ממנו להיזהר. השכל זוהי המעלה העליונה שנתן הקדוש ברוך הוא לאדם ופחיתות גדולה היא לאדם שלא משתמש בכלי יקר זה. אדם כזה מבחינה הזהירות הוא פחות מן הבהמה לה ניתנו אינסטינקטים ואיתם היא ממצה את היכולת שלה להיזהר ולהגן על עצמה. אם לא ישתמש האדם בשכלו כדי לשמור על עצמו ועל חייו, הרי הוא הופך את עצמו לעיוור בבחירה וחפץ ומתקיים בו "עיניים להם ולא יראו".
חייבים לעצור, זהו תנאי הכרחי בזהירות ועליו מנהל היצר הרע מלחמת חורמה. הוא ישכנע אותנו שחבל לעצור בשביל מה להיזהר ואין טעם לדאגה.
האדם שמטבעו הוא מהלך ותמיד חפץ להתקדם חייב להרגיש שהוא בסכנה לממש את הזכות שלו לעצור להתבונן בשכלו ולקיים "אם אין אני לי מי לי". כך ינצח במלחמה זו ועוד יזכה לסייעתא דשמיא גדולה כך שהקדוש-ברוך-הוא ישלים את מה שהוא לא הצליח לעשות וישלח לו שליחים טובים לעזור להושיע ולהגן עליו.
 
שו"ת בודרי צבא / הרב דוד ספרלינג
אוכל שהתבשל בכלים בשריים
שאלה : אכלתי פלאפל בחנות שמוכרת גם שווארמה, וראיתי שהכלים שהשתמשו בהם לסלטים וכו' היו אותם כלים שהשתמשו לבשר. האם אני צריך להמתין שש שעות לפני אכילת מוצרי חלב? ומה לגבי אוכל שמוכרים כ"בחזקת בשרי"?
 
תשובה : יש שתי סיבות להמתנה בין בשר לחלב: 1) בשר שבין השניים, 2) טעם שומן הבשר שנשאר על פני הלוע ודרכי העיכול העליונות.
ואנו מחמירים לפי שני הטעמים, וגם הלועס ואינו בולע בשר, וגם והבולע בשר שלא צריך ללעוס (כמו למשל מרק) חייבים להמתין. גם נפסק להלכה שהאוכל "תבשיל בשר", ז"א דבר שנתבשל ביחד עם הבשר (כמו תפוח אדמה שבתוך החמין) צריך להמתין -ולמרות שהשו"ע (יו"ד פט,ג) מקל בזה נגד הרמ"א, מ"מ פוסקי הספרדים היום מחמירים בזה כמו האשכנזים (ילקוט יוסף).
אבל יש מקרים שאינם מחייבים המתנה. לדוגמא, מי שאכל אוכל פרווה שנתבשל בסיר בשרי, ואפילו אם הסיר לא היה נקי לגמרי משאריות הבשר, ואפילו אם האוכל הפרווה הוא "חריף" (ע' שו"ע, ש"ך ורע"א שם). ולכן, אם טיגנו בשר במחבת, ואחר כך טיגנו חביתה באותה מחבת, בלי לשטוף אותה היטב, ונשאר קצת שומן עליה, לא צריכים להמתין אחרי אכילת החביתה (אבל כמובן אסור לאכול אותה ביחד עם חלב). וכן במקרה שלך, כשהגישו אוכל פרווה (אפילו "חריף") בסכו"ם קצת "מלוכלך" מבשר – אינך צריך להמתין אחריו. וזה קורה הרבה בחדרי אוכל שמגישים שם אוכל וכל אחד לוקח לעצמו, שלפעמים נכנס סכו"ם בשרי לירקות וכו', או שהכינו את האוכל בכלים בשריים – אין זה מחייב להמתין אחריו.
גם חריף, כמו בצל ושום, שחתכו בסכין בשרי אינו דורש המתנה. וזה למרות שהחריף הזה נחשב ל"בשרי" לענין שאסור לאכלו או לבשלו ביחד עם חלב.
ועוד, ביחס לדברי מאפה שהם בעצמם פרווה, אבל נאפו בתנור בשרי, אפילו בזמן שאפו בשר שם ביחד איתם – כל עוד שהבשר לא התערב עם הפרווה ממש, לא צריכים להמתין אחריהם. וזה מפני שלא גזרו המתנה משום ריח או זיעה של הבשר שנכנס לאוכל בזמן האפייה, אלא רק גזרו במקום שאכל הבשר עצמו, או דבר שנתבשל ביחד עם הבשר. כגון שנאפו ירקות במגש עם עוף, ורוטב מהעוף נזל מתחת לירקות. במקרה זה, האוכל את הירקות צריך להמתין.
 
דרך ארץ נחלה / רועי פורייטר
אל נחל אוג
כשהלכו קדמונינו בדרכם מירושלים ליריחו, היה להם אמנם מאוד חם, חם אך מתוק שכן "דרך הסוכר" היה שְמה של הדרך הראשית שהובילה מירושלים ליריחו בתקופה הצלבנית והממלוכּית. שם נחמד ומיוחד זה ניתן לה כנראה על שם תעשיית הסוכר מקני-הסוכר שהייתה מפותחת מאוד ביריחו. דרך זו עברה על קו פרשת-המים בסמוך לאגן הניקוז של נחל אוג, שבחלקו המזרחי, הקניוני והיפה אנו נרד. מדובר באחד הנחלים הצפוניים של מדבר יהודה, ממש בסמוך לגבולו הצפוני של המדבר עם בקעת הירדן ויריחו.
אל נחל אוג תחתון מגיעים מכביש מס' 1 (כביש מס' 1 אמנם מתחיל בתל-אביב, אך הוא לא מסתיים בירושלים אלא - בים-המלח), איתו יורדים מירושלים לכיוון ים המלח. בירידה אל צומת-אלמוג נראה משמאלנו את העיר יריחו עליה נכתב "נשוב נרד אל ים המלח בדרך יריחו"... ובצומת אלמוג, ליד החניונים ותחנת הדלק, פונים ימינה לפי שילוט אל קיבוץ אלמוג וממשיכים עד לשער הקיבוץ. (עצה קטנה: לפעמים כשיורדים אל ים המלח 'נסתמות האוזניים' כתוצאה מעליה בלחץ האטמוספרי שנוצר כתוצאה מהירידה החדה בגובה. אפשר להימנע מכך על ידי נסיעה איטית יותר, עם חלונות פתוחים). כ200- לפני השער עצמו, במקום שבו הכביש פונה שמאלה, יש רחבה קטנה, שם מחנים את הרכב. זהו מסלול מעגלי של כ3- ק"מ שהיתרון שלו הוא שמדובר במסלול מדבַרי אופייני, אך קצר יחסית ואינו קשה פיזית ומתאים גם לילדים קטנים (יש צורך להצטייד במנשא גב). קטע המסלול בו נלך הוא למעשה סופו של נחל אוג שמתחיל במדרונותיו של הר הזיתים שנמצא כ30- ק"מ מערבה מכאן, וכ1200- מ' גבוה מכאן! (גובהה של ירושלים כ600-800- מ', וים המלח נמצא ב-487- מ'). נחל אוג, שאינו קרוי על שם מלך הבשן, מחולק למעשה למספר קטעים בעלי נוף ומסלע שונים. תחילתו בהיתחתרות בסלעי הקירטון הרכים, ובהמשכו בסלעי הגיר והדולומיט הקשים. בחלקו המערבי העליון של הנחל (שנקרא גם בשם "ואדי מוכּליךּ") מצויים גבי-מים ובורות מים החצובים בסלע, ששימשו את העוברים בדרך הסוכר, ואת הנזירים שחיו שם באפיק הנחל, בתאי התבודדות קטנים שבנויים וחצובים בסלע (הנקראים בשם "לאוּרוֹת"), שאת שרידיהם ניתן לראות בבירור.
מהרחבה בה החנינו את הרכב מתחיל שביל מסומן הפונה מערבה, איתו הולכים כק"מ אחד עד למפגש עם שביל ג'יפים המסומן שחור, שכיוונו הוא צפון-דרום (אין אפשרות לפספס אותו). בדרך אליו כדאי להתקרב, לאט ובזהירות, לתצפית על הנחל משפת המצוק זהו מקום שבו מתאים להסתכל על הנחל בשעת שיטפון. במפגש עם שביל הג'יפים השחור, פונים שמאלה (דרומה) ואיתו יורדים עד למקום בו הוא חוצה את ערוץ הנחל, שם פונים שמאלה (מזרחה) לפי סימון ושילוט שנמצאים במקום. כאן מתחיל החלק הקניוני המרשים של הנחל. לאחר הירידה בסולם של המפל הראשון שגובהו כ7- מטרים, כדאי לעצור ולנוח לקראת מפל של 15 מ' שבהמשך ביציאה מהקטע הקניוני ממשיכים עם הנחל עד שרואים משמאל שביל ג'יפים (מסומן ומשולט), איתו עולים עד לחנייה בה השארנו את הרכב, שם מסתיים מסלולינו שנמשך כשעתים-שלוש.
 
אתנךת"א / הרב שלמה סוקניק
"וְאֶת עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ"
בשלהי ימי הבית הראשון, ואחר התמוטטות מלכות יהודה לגמרי עם רצח גדליה בן אחיקם, נותרה שארית פליטה בארץ, מפוחדת ודואגת מן עתידותיה. אומנם עמם נותר ירמיה הנביא, והיה זה טבעי וברור שיתייצבו הם לפניו לשאול על דרכם: "וַיִּגְּשׁוּ כָּל שָׂרֵי הַחֲיָלִים וְיוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ וִיזַנְיָה בֶּן הוֹשַׁעְיָה וְכָל הָעָם מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל, וַיֹּאמְרוּ אֶל יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא תִּפָּל נָא תְחִנָּתֵנוּ לְפָנֶיךָ וְהִתְפַּלֵּל בַּעֲדֵנוּ אֶל ה' אֱלֹקֶיךָ בְּעַד כָּל הַשְּׁאֵרִית הַזֹּאת כִּי נִשְׁאַרְנוּ מְעַט מֵהַרְבֵּה כַּאֲשֶׁר עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֹתָנוּ, וְיַגֶּד לָנוּ ה' אֱלֹקֶיךָ אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נֵלֶךְ בָּהּ וְאֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר נַעֲשֶׂה, וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא שָׁמַעְתִּי הִנְנִי מִתְפַּלֵּל אֶל ה' אֱלֹקֵיכֶם כְּדִבְרֵיכֶם וְהָיָה כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר יַעֲנֶה ה' אֶתְכֶם אַגִּיד לָכֶם לֹא אֶמְנַע מִכֶּם דָּבָר" (ירמיה מ"ב א-ד). בקשתם של השארית הנותרת פליטה נראית תמימה, אמנם המדקדק בדבריהם אל ירמיה יכיר כי חולשת אמונה אוחזת בהם, מפחדם ודאגתם חיפשו הם מוצא של בריחה מהרעות הרודפות אותם ומתרגשות עליהם. גם הדגשתם אל ירמיה כי יקבלו דבריו אחר שהבטיחם כי יתפלל אל ה' בעדם, מרמזת כי ליבם לא היה שלם בבקשתם זו, רק מי שחש כי דבריו מפוקפקים רואה צורך להדגיש כי אמת הוא דובר, "וְהֵמָּה אָמְרוּ אֶל יִרְמְיָהוּ יְהִי ה' בָּנוּ לְעֵד אֱמֶת וְנֶאֱמָן אִם לֹא כְּכָל הַדָּבָר אֲשֶׁר יִשְׁלָחֲךָ ה' אֱלֹקֶיךָ אֵלֵינוּ כֵּן נַעֲשֶׂה, אִם טוֹב וְאִם רָע בְּקוֹל ה' אֱלקֵינוּ אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ שֹׁלְחִים אֹתְךָ אֵלָיו נִשְׁמָע לְמַעַן אֲשֶׁר יִיטַב לָנוּ כִּי נִשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹקֵינוּ" (שם ה-ו). הנביא אשר דבר ד' נאמן אליו הוא היודע, כי מחשבות שארית הפליטה רחקו מדבר ד', מאסו הם הנותרים בארץ בעונשה של הארץ ובנוראות נקמת ד' בה על עוון מחלליה, נתנו עיניהם לשוב למצרים שם חשבו יוכלו לעבוד עבודה זרה כרצונם, לסלק מעצמם עול תורה ומצוות ולהינצל מחרון אף ד'. כל אשר בא עליהם פירשו הם כעונש על חללם קדושת הארץ ומצוותיה, ובסלקם מעליהם שייכותם לארץ קיוו הם למצוא מזור מארץ אשר עיני ד' אלוקינו בה מראשית ועד אחרית שנה (עיין בפירוש אברבנאל כאן). "וַיְהִי מִקֵּץ עֲשֶׂרֶת יָמִים וַיְהִי דְבַר ה' אֶל יִרְמְיָהוּ, וַיִּקְרָא אֶל יוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ וְאֶל כָּל שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר אִתּוֹ וּלְכָל הָעָם לְמִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל, וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר ה' אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר שְׁלַחְתֶּם אֹתִי אֵלָיו לְהַפִּיל תְּחִנַּתְכֶם לְפָנָיו, אִם שׁוֹב תֵּשְׁבוּ בָּאָרֶץ הַזֹּאת וּבָנִיתִי אֶתְכֶם וְלֹא אֶהֱרֹס וְנָטַעְתִּי אֶתְכֶם וְלֹא אֶתּוֹשׁ כִּי נִחַמְתִּי אֶל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לָכֶם" (שם ז-י). הבירור הזה מתרחש כולו בעשרת ימי תשובה בראשיתה של שנה, מיד אחר רציחתו של גדליה בן אחיקם, ובמוצאי יום הכיפורים, בעוד סגולת הכפרה של היום פועלת על שארית ישראל בארץ ישראל טהרה וישועה, עונה להם ירמיה כי תקוותם היא בארץ, דווקא במקום שבו עלולים הם לחטוא ולהענש, שם גם תקוות שכרם ותיקונם. אבל מחוץ לארץ, ובייחוד במצרים לא ימצאו הם מזור, כי חטא גדול מכל החטאים וכולל את כולם, הוא ההסתלקות מן האחריות ונטישת עול התורה והמצוות המתבטא בעזיבת ארץ ישראל ושיבה למצרים: "כִּי כֹה אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר נִתַּךְ אַפִּי וַחֲמָתִי עַל ישְׁבֵי יְרוּשָׁלַם כֵּן תִּתַּךְ חֲמָתִי עֲלֵיכֶם בְּבֹאֲכֶם מִצְרָיִם וִהְיִיתֶם לְאָלָה וּלְשַׁמָּה וְלִקְלָלָה וּלְחֶרְפָּה וְלֹא תִרְאוּ עוֹד אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה, דִּבֶּר ה' עֲלֵיכֶם שְׁאֵרִית יְהוּדָה אַל תָּבֹאוּ מִצְרָיִם יָדֹעַ תֵּדְעוּ כִּי הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם" (שם יח-יט). דומה חטאם של שארית יהודה, לחטאם של המרגלים במדבר, אשר יראו ופחדו לבוא לארץ, כמו שביאר דוד מלכנו בתהילותיו: "וַיִּמְאֲסוּ בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה לֹא הֶאֱמִינוּ לִדְבָרוֹ"(תהילים קו, כד).לעומת דבריו של כלב "עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ"(במדבר יג, ל), טענו העם: "נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה"(שם יד, ד). דווקא הדבקות בארץ היא ההבטחה להצלחתנו ולישועתנו, גם בשעה של צרות רבות ורעות, וזהו סימן הגאולה: "אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי עֵת לְחֶנְנָהּ כִּי בָא מוֹעֵד, כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ וְאֶת עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ"(תהילים קב יד-טו).
 
קדושה בינו לבינה / הרב אילן צפורי
אנו שומעים יותר ויותר על התארגנויות של "שבתות מפגש" בין צעירים לצעירות. אינני בטוח שאפשר כבר להעריך את אחוזי ההצלחה של שבתות אלו אחוז ההצלחה לא יכול יהיה להמדד אלא על פי מספר החתונות אך כבר ניתן להתרשם מן המפנה שמתחיל להתחולל בתפיסה.
אצטט כאן חלק ממכתב שכתב לי בחור שהשתתף באחת השבתות: "הייתי בשבת האחרונה בשבת רווקים - רווקות, ולא היה קל לי להגיע. אך בס"ד מצאתי את עצמי שם, ובזכות זה הגעתי לכמה מסקנות: א) רבים מאתנו יוצאים לפגישות ("בלינד דייט") כאילו יש לנו רשימת מכולת, מלאי סטיגמות, וזה חוסם אותנו מלהכיר באמת, הרי ברגע שמשהו לא עומד בקריטריונים שהצבנו לעצמנו, אנו חוסמים את עצמנו מלהכיר. ב) הרשמיות שבפגישות גם פועלת לרעה. בשבת הזו הרגשתי שהיו שם בנות שהיו מתאימות, אך אם היו מציעים לי אותן, הייתי פוסל אותן לאלתר. לכן חשבתי וזו המסקנה החשובה שלי: ג) נכון יהיה אם יהיו ערבי מפגש שבהם יהיה ניתן להכיר באופן יותר משוחרר וכו'". עד כאן דברי הבחור.
הדברים ברורים, אנו חייבים לעודד את הגדלת "זירת המפגש", אך לא נוכל להסתפק משבתות בודדות מדי פעם. מאידך גיסא איך ניתן יהיה להביא צעירים וצעירות לנקודות מפגש תדיריות שיהיו בהן מספיק צעירים וצעירות כך שהמפגש לא ייהפך למקום בילוי של בנים ובנות בעלמא (= איסור), אלא למקום בו באמת נראה פירות (= חתונות).
אך כאן יש לנו בשורה טובה, אנו התחלנו ותנועת הצעירים והצעירות יצאה כבר לדרך וקיימנו שני מפגשים כפי שמדווח בדיווח הרחב הסמוך. צעירים וצעירות אתם מוזמנים להצטרף!
לפרטים צרו קשר עם יוסי: 050-4207416.   
 
בהמשך הדרך / אורי פרידמן
טיפים לבוגרי צבא
פורום למשתחררים/ות
במהלך חמש שנים מסיום השרות הלאומי או הצבאי, היחידה להכוונת חיילים משוחררים מלווה אתכם ועונה על כל שאלה או בעיה שתתקלו בה בנושאי עבודה, ביטוח לאומי, מענק שחרור, ביטוח בריאות וכדו'. באתר של היחידה להכוונה ניתן לשלוח שאלות בפורום המיוחד לכך, כאשר מנהל הפורום, המתמחה בנושאים אלו, משתדל לענות תוך 24 שעות. לכל המעוניין כתובת האתר: www.hachvana.mod.gov.il .
 
 
רגע של עברית
יראת שמים או יראה של שמים?
לעניין היראה, ידוע שהאדם צריך להיות "ירא ה'" או "ירא אלוקים", כפי שכתוב בתהילים (קי"ב) "אשרי איש ירא את ה'" או כפי שהקב"ה מכנה את אברהם "עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה", אם כן מניין הופיע המונח יראת שמים? התשובה לכך "תלויה" בבריאת העולם. בתיאור הבריאה גער הקב"ה בשמים ואמר "יהי רקיע" ומתוך כך השמים התמלאו יראה ופחד מפני ציווי ה' ונשארו תלויים באוויר מבריאת העולם ועד היום. לכן, השמיים בשבילנו הם דוגמא ליראה ראויה ואמיתית. אנו מאחלים לעצמנו ומתפללים לקב"ה, שנזכה לירא ממנו כמו יראת השמיים. יראה תמידית, הנובעת מציווי חד פעמי.
(ע"פ דברי הרב ישראל מאיר לאו, "יחל ישראל")
 
אמרי צדיקים
מרימים את הדגל! כאז כהיום
גם לפני קום מדינת ישראל ידע הרב קוק מהו צו השעה, כפי שהוא כותב בשנת תרפ"א (1921 למניינם): "...בואו ונרים את דגלה של מדינת ישראל בארץ ישראל במלוא מובנה. בואו ונשלים את החסר בתכונת התחיה החילונית אשר בציונות על ידי תחיית הקודש אשר יופיע על ידי רוממות דגל קדשנו, דגל ירושלים. הקבצו אל דגל קדשנו, אחים מרחוק ומקרוב, הקבצו באהבה, באמונה, בהתלהבות של קדושה, באומץ ובחיל, בכח ועוצם של תחייתנו הלאומית ההולכת ומופיעה..." (מאמרי הראי"ה, עמ' 338) 
 
טעמי המנהגים
הילולא או צום, מה עדיף?
עם השנים יותר ויותר צדיקים "זוכים" להילולא ולא ברורה הסיבה לדבר. בהקדמה לספר "חסד לאברהם" על משניות סדר זרעים מובא רעיון שיכול להסביר תופעה זו: "כשראו צדיקי הדור התשות כח שבא לעולם והדור חלש ומתמעט והולך ואין בכחם להתענות ולסגף את גופם (שהרי נוהגים להתענות ביום הפטירה), על כן המציאו עצה לזה בלא התענית, ויהיה דבר השווה לכל נפש – לקיים ביום היארצייט (הפטירה) מצוות צדקה והכנסת אורחים בחבורת אנשים יחד לסעודה באחדות וריעות...". וכך, על ידי שמחיה נפשות אחרים בסעודה הוא מתקן נפש הנפטר.
 
ללומדי הלכה היומית
מכון אוצרות חיים בישיבת ההסדר בראשל"צ מוציא מידי שבוע עלון ללימוד הלכה יומית. ניתן לקבלו חינם דרך האי מייל או בתשלום בדואר רגיל. לפרטים נוספים ניתן ליצור קשר עם יהונתן 054-5920244.

 

נבנה ע"י מערכת בניית אתרים של yeshiva.org.il                      שאל את הרב | לוח שנה | כניסת שבת  |  יציאת שבת