דף הבית >> עלון דרך אמונה >> עלון מס' 60
עלון דרך אמונה 60
תרבות ישראלית
מסר גבוה במתח נמוך / הרב אילן צפורי
תרבות ישראלית אמיתית
-          איך מייצרים תרבות ישראלית אמיתית?
-          פשוט, בסרטים למשל, לוקחים סרט הוליוודי עם עלילה של בלש שמחפש רוצח, שמים לבלש כיפה (שהוא כמובן מוריד לפעמים לצורך ההסוואה), מסבירים שהרוצח הוא פושע נאצי לשעבר, מורידים את כל הנשים מהסיפור ובסוף הבלש מחזיר בתשובה את הסגן שלו שהיה חילוני סוכן מוסד לשעבר...
-          אתה צוחק עלי... התרבות אינה איזושהי חכמה שאפשר לקחת מן הגויים ודי בלשפץ טיפה את צורתה החיצונית כדי שלא יהיו בה איסורי תורה. התרבות היא תורה ולא חכמה. ואם נאמר על החכמה "חכמה בגויים תאמין", מכל מקום "תורה בגויים אל תאמין".
-          למה התרבות היא תורה ולא סתם איזו מערכת למילוי שעות הפנאי? ומספיק שלא יעשה בהן עבירות!
-          אין ביהדות "שעות פנאי". פנאי ממה? כל החיים הם מסכת אחת של עבודת ה'...
-          היי, אל תהיה קיצוני! הבנאדם צריך קצת פנאי, קצת לשחרר את הלחץ!
-          לא אמרתי שאין מקום לאומנות, מוסיקה, יצירה, תיאטרון, קולנוע, בידור וכו'. אני רק אומר שגם הם צריכים להיות עבודת ה', כפי שכתוב - "בכל דרכיך דעהו".
-          אתה למעשה אומר שגם התרבות בישראל צריכה להיות קודש, ותכל'ס אין שום דבר חול בעם ישראל.
-          בדיוק. אין חול בעם הקודש. בכל עניין שהאומה עוסקת בו, כאשר היא בטהרתה, היא מצליחה למצוא את הנקודה איתה אפשר לקשרו אל הקודש.
-          גם אומנות, מוסיקה, רגש, רומנטיקה אפשר לקשר אל הקודש מבלי לאבד את עצם עניינם?
-          למה אתה חושב שעניינים אלו לא קשורים אל הקודש?
-          עניינים אלו נוסדו על ידי האנושות כדי לתת מענה ליצרים האנושיים השואפים לעונג ולפורקן, ולכן תמיד הם מובילים למצבים בלתי אפשריים מבחינת חוקי התורה...
-          על זה אנו מדברים. על יצירת תרבות ישראלית אמיתית שמתאימה לאופי הישראלי המתגבר על כל נמיכות אנושית. תרבות זו תשתמש בכלים האלו לעילוי ולא לשיקוע בחטא.
-          זו אוטופיה! או שאתה מייבש את האדם או שאתה נותן לו אפשרות לממש את כל חושיו החמים?
-          אל תזלזל בצלם האלוקים שבאדם. נכון שעד עתה התרבות לא הצמיחה פרי הראוי לקיום, בלשון המעטה, אבל אני מלא בטחון בגדלותו הרוחנית של האדם וביכולתו להתגבר על יצריו הגסים ולעורר בקרבו את שאיפותיו העדינות והגדולות.
-          שוב אתה לא מסביר לי מאיפה ייקח האדם את הכוחות שיאפשרו לו לעשות מה שהוא לא עשה במהלך כל שנות ההיסטוריה!
-          הרב קוק מסביר שהדבר תלוי במעמד הלאומי של ישראל.
-          פירוש...
-          כשכוח ישראל גדול, משום שנשמתו מאירה בקרבו, וענפיו המעשיים מתוקנים ומסודרים על פי המימדים היסודיים של האומה: מקדש, מלכות, נבואה, חכמת התורה, אז עם ישראל יכול ללא חשש להתקרב אל החול, לענוגי החושים הרוחניים והחומריים. ואפילו על ידי הצצה אל תוך תרבות הגויים, ממנה הוא יידע לדלות את הטוב והישר.
-          למה אתה לא מודה שיש בזה נסיגה מדבקות בעוצמת הקודש, סוג של שחרור לחץ? כמו נתינת סוכרייה על התנהגות טובה... אם הם יהיו מתוקנים בענייני הקודש, ירשו להם לעסוק בחול...
-          לא, לא הבנת! ההליכה הזו איננה יציאה מן הקודש אל החול על מנת "להירגע" וכדי להוסיף אחר כך עוז אל הקודש. ההליכה הזו אל האומנות והתרבות היא בעצמה הרחבת הקודש!
-          איך העיסוק בחול יכול להיות הרחבת הקודש?
-          כאשר האומה לא מכשירה את עצמה ובכל זאת ניגשת לתחומי התרבות, אז אכן כל עוז חילוני עלול להיות לרועץ, כל יופי טבעי וחשקו עלול להאפיל את אור הקודש ותום הטהרה והצניעות, כל מחשבה יכולה להרוס את סדר האמונה והחיים הישראלים. אבל כאשר האומה מצליחה להתחבר למקור חיותה, לנשמה הטהורה שלה, אז היא בגדר "הרחיבי מקום אהלך", היא מצליחה להתרחב לתחומים שבעינינו היום נראים כסותרים את הקודש. אך באמת כאשר הקודש מבוסס בצורה איתנה באומה, הוא מצליח לגייר אל מעלתו את כל מה שנכנס לשדה התייחסותו.
-          מה זה אומר תכל'ס? איזו מין תרבות תיווצר?
-          זה אומר שתיווצר אומנות נקייה, שלא מגרה את היצרים הנמוכים, אלא מגבירה את שירת הקודש הפנימית. תצמח תרבות מלאה שמחה, יצירה מלאה תפארת ויושר. איך בדיוק זה יראה? אינני יודע, זהו תפקידם של כל אלו שיש להם נטייה וכשרון לעסוק במקצועות האומנות והתרבות. אם הם ייגשו למלאכתם מתוך יראת שמיים, ה' יתן להם רוח חכמה וכך הם יצליחו לייצר תרבות ישראלית אמיתית, ערכית ומוסרית.
 
(המאמר מבוסס על פסקה בספר אורות, אורות התחיה פסקה טו)
 
דרך מורשת / הרב יעקב מרגלית
תרבות יהודית ודמוקרטיה
תקופת בחירות מעלה לדיון ציבורי את סוגיית יחסינו לדמוקרטיה כשיטת ממשל וכתרבות.
בסוגיית המשטר הנכון על פי התורה, הלכה פסוקה ברמב"ם הלכות מלכים "שלוש מצוות נצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ: למנות להם מלך שנאמר: 'שום תשים עליך מלך'", זו תהיה שיטת הממשל גם בימות המשיח. מקובל לומר שכל עוד לא הבשילו התנאים למינוי מלך, הן בגלל מניעות הלכתיות כגון הצורך בבית דין של שבעים ואחד סמוכין ובנביא, הן בגלל חוסר בשלות נפשית רגשית לשלטון יחיד, אז גם שלטון נבחר על ידי העם - ממשלה, הוא שלטון לגיטימי על פי דין תורה (שו"ת משפט כהן סימן קמ"ד).
דמוקרטיה אינה רק שיטת ממשל שעיקרה בחירות על ידי הציבור, היא גם תרבות חיים של חברה. האם תרבות זו עולה בקנה אחד עם התרבות הישראלית?
התשובה היא לא רק שאפשר להסתדר עמה, אלא במידה רבה שורשיה של תרבות הדמוקרטיה היא ביהדות בתורה שבכתב ושבעל פה. המהפכה הצרפתית חרטה על דגלה שלושה ערכים שהם ערכי היסוד של הדמוקרטיה עד היום: חרות, שוויון ואחווה. ערכים אלה מקורם באמירה "זה ספר תולדות אדם ביום ברא אלוקים אדם בדמות אלוקים עשה אותו" (בראשית ה, א), ובלשון חכמים בפרקי אבות: "חביב אדם שנברא בצלם". זו נקודת השוויון ממנה נגזר ערך חרותו של האדם: "כי לי בני ישראל עבדים", והאחריות לרווחתו, לקיומו של האחר גם החלש והזר: "וידעתם את נפש הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים" (שמות כג, ט). השוויון, כפי שמקובל ברוב הארצות, כולל שוויון בין המינים: "השווה הכתוב אשה לאיש לכל דינים שבתורה" (קידושין דף לה ע"א).
הרוב קובע - "אחרי רבים להטות" (שמות כג, ב), ומאידך הרוב מוגבל ומנוע מלנהוג בעריצות במיעוט - "לא תהיה אחרי רבים לרעות" (שמות שם). זקן ממרא הוא עבירה חמורה רק כאשר הוא חולק על דעת הרוב ומסרב לקבל מרותו. אבל הויכוח, הביקורת, הזכות להשמיע דעה חולקת הם ערכי יסוד בתרבות הדמוקטית והם יסודה של תורה שבעל פה ודרך לימודה.
עם כל זאת קיים הבדל תהומי בין הדמוקרטיה ותרבותה לבין תורתנו הקדושה "המבדיל בין קודש לחול בין אור לחושך ובין ישראל לעמים" - נקודת ההבדל נעוצה במקור הסמכות. בעולם מקור הסמכות הוא האדם וערכיו כפי שהוא חש אותם באינטואיציה שלו, וכפי שהוא מגדירם לעצמו. אצלינו מקור הסמכות הוא באלוקים ובתורתו. ומפני כך החלטות הרוב טעונות אישור והסכמה של תלמיד חכם שבעיר שאמור לוודא שאין בהחלטות הקהל עניינים המנוגדים לדין תורה (שולחן ערוך חושן משפט סימן רלב סעיף כח): "וקשר רשעים אינו מן המנין" (כלומר אין לו תוקף של רוב) (סנהדרין דף כ"ו ע"א). ההתחשבות בדעתם של הבריות וברצונם היא רצונו של הקב"ה, ועל כן פונה משה לעם ישראל ואומר להם: "ראו קרא ה' בשם בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה" (שמות לה, ל) ומבקש את הסכמתם למינוי של בצלאל כבונה המשכן. "אמר רבי יצחק אין מעמידין פרנס על הציבור אלא אם כן נמלכו עמו... הלך ואמר להם לישראל הגון עליכם בצלאל? אמרו לו אם לפני הקב"ה ולפניך הוא הגון לפנינו לא כל שכן" (ברכות דף נה ע"א).
המהלך האוניברסלי של חופש, שוויון ואחווה, שמתפשט והולך על פני עמים רבים - ובדורנו חווינו אותו בהתפרקותה של ברית המועצות - אף שרבה השפעת תרבותינו עליו, מרובים בו הסיגים. הוא נותן לגיטימיות למתירנות קיצונית, להרס התא המשפחתי, לקפיטליזם קיצוני, שאת פרותיו הבאושים אנו טועמים ממש בעיצומם של ימים אלו. מאידך יש בו במהלך זה הרבה מן האור, הוא מרומם את רוח האדם, מעצים את הבחירה החופשית, מכשיר את האדם להיות עובד ה' באהבה ולא רק מיראה. אפשר לחבר למהלך זה את דברי הרמב"ם שנכתבו בהקשר אחר אבל שייכים גם לענייננו: "שכל זה אינו אלא ליישר את הדרך למלך המשיח ולתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד שנאמר 'כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד'" (הלכות מלכים פי"א הלכה ד).
 
 
שו"ת בוגרי צבא / הרב דוד ספרלינג
מכשיר סלולארי המצלצל במהלך התפילה
שאלה : מישהו הניח בבית המדרש תיק שבתוכו היה טלפון סלולארי, ויצא לדרכו. במהלך התפילה הטלפון התחיל לצלצל במנגינה רועשת ביותר. האם היה מותר להוציא את התיק אל מחוץ לבית המדרש, או לפתוח את התיק ולחטט בתוכו כדי לכבות את הטלפון – למרות שמן הסתם יש דברים אישיים בתיק, שבעליו אינו מעוניין שאחרים יגעו בהם?
תשובה : קודם כל ברור מעל לכל ספק שאיסור גמור הוא לאדם לתת לטלפון שלו לצלצל בתוך בית המדרש, ואיסור זה הוא אפילו במקרה שהאדם נמצא קרוב למכשיר ועונה מיד. עצם הצלצול מפריע ללומדים, וכל שכן למתפללים, ואין לאדם רשות להפריע לאחרים. דבר זה נלמד מסיפור בגמרא (בבא בתרא כב ע"ב) על פיו לרבי יוסי היו עצי דקלים, ובאו אנשים וישבו מחוץ לשדה, והקיזו דם. הדם משך עורבים, שהתמקמו אחר כך על העצים שלו. ולמרות שהאנשים שהקיזו דם עשו כך בשטחם, וגם הציפורים באו רק בעקיפין מפעולתם, בכל זאת הגמרא אומרת שרבי יוסי סילק אותם משם בטענה שהם גורמים לו נזק.
הרמב"ם (הלכות שכנים פרק יא, ה) מפרש את הפרעת הציפורים בשתי דרכים. ראשית הדם שברגליהם מלכלך את הפירות, ועוד "הן מצרין לחבירו בקולם וצפצופם". ואם קול צפצוף של ציפורים נחשב לנזק שמותר להרחיקו, אפילו אם זה מפריע רק לאדם שהוא "קפדן" כלשונו של הרמב"ם, כל שכן שצלצול טלפון בבית הכנסת או בבית המדרש נחשב לנזק (וע' בשו"ת אגרות משה חלק חו"מ ב סימן יח, שם לומד הרב משה פיינשטיין זצ"ל מסוגיה זו איסור גמור לעשן בבית המדרש אם זה מפריע לאנשים שם).
ודין זה נכון אפילו אם יש לבעל הטלפון חזקה להשתמש בבית המדרש - הרי לעניין נזקים שאין אנשים יכולים לסובלם אין חזקות. וכך נפסק בשולחן ערוך (חושן משפט סימן קנה, מא): "כל דבר שידוע שאין המערער יכול לסבלו, אף על פי ששאר בני אדם סובלים אותו, אין לו חזקה כנגד מערער זה". ולא זו בלבד, אלא אפילו אם סגירת הטלפון תגרום לאדם הפסד, כגון שיפסיד איזו שיחה חשובה וכו', אסור לו להשתמש בו שם. הרי רבי יוסי סילק את מקיזי הדם, אף שהדבר גרם להם טרחה רבה ואפילו הפסד ממון רב למצוא מקום חדש לנהל את עסקיהם, וכן כותב הרב פיינשטיין זצ"ל (שם): "ומצינו שבשביל איזה צער של אדם שמקפיד וסתם איסטניסט, אף שלסתם אנשים אין זה צער כלל, אסור לגרום לו שכניו אף רק על ידי השתמשות שלהם בחצרם ובביתם, ויפסידו גם ממון הרבה על ידי זה, שהרי יצטרכו לשכור מקום להשתמש באומנותם לפרנסתם במקום שלא יהיה מי שמקפיד בזה".
אם כן, הטלפון נחשב למזיק, ואין רשות להניחו בבית המדרש, ומותר לאדם להרחיק נזקים ממנו. השאלה היא רק איזו דרך עדיפה – להוציא את התיק החוצה או לחטט בתוכו כדי לכבות את הטלפון? נראה שפה יש לנסות לחשוב מה היה מעדיף בעל הטלפון. מצד אחד יתכן שישנם חפצים אישיים בתיק, שבעליו אינו מעוניין שאחרים יגעו בהם, אבל מצד שני יש להניח שהוא אינו מעוניין באובדן התיק שלו. לכן, אם על ידי שנוציא את התיק החוצה הוא עלול להיאבד, או להיגנב, יש להניח שבעליו יעדיף את פתיחת התיק, למרות אובדן הפרטיות. אך אם יש מקום בטוח בחוץ, ששם הצלצול אינו מפריע לאחרים, ויש אפשרות להודיע לבעל התיק על הימצאו שם, נראה שזה עדיף.      
לכן, מצווה לפרסם מראש שאסור להכניס טלפונים סלולאריים דלוקים לתוך בית המדרש. ואם בכל זאת צלצל שם מכשיר שכזה, ובעליו אינו שם כדי לכבותו, מותר לגשת אליו ולהשתיקו, או להוציאו משם למקום בטוח.
 
 
דרך ארץ נחלה / רועי פורייטר
הבור הסיני שבעופרה
 
הקבוצה עמדה בפתח הבור. ההיסוסים ודאי עלו באוויר, אך הסובבים דאגו היטב להסתירם. רק כמה דקות קודם לכן עת שחפרו את קרקעיתו של הבולען הקארסטי שעומקו סך כל מטרים ספורים נגלה לפתע לעיניהם חור קטן. אבנים שנזרקו פנימה 'סיפרו' לנו שמדובר במשהו עמוק. הפתח הורחב במהירות והחבלים העבים נכרכו סביב מותניהם של היורדים אל הלא-נודע שרק אור פנסי-הראש מאיר להם במעבה האדמה. החבלים נגמרו אך הבור המשיך בשלו והיה צורך לעלות ולהביא חבלים נוספים, וכבר אז מישהו אמר שהבור הזה כל כך עמוק ובוודאי מגיע לסין..
זהו חלק מסיפורו של 'הבור הסיני' שנתגלה ב-1975 על ידי המלח"ם (המרכז לחקר מערות) בתוך שטח הישוב הצעיר דאז, עופרה. בניגוד לבורות אחרים שנחפרים על ידי האדם (כגון בור מים עמוק או באר) הבור הסיני הוא פיר טבעי שנוצר על ידי המסה קארסטית. איך זה נוצר? רוב מי-הגשמים מנוקזים אל הנחלים שאנו מכירים, הזורמים בסופו של דבר אל הים (עד כאן ספר קהלת מפורש...), אך באזורים מסוימים בהם יש שכבה עבה במיוחד של מסלע הגיר, שהוא סדוק ומחלחל למים, בתוספת גשמים רבים וטמפרטורה בינונית-גבוהה, ניקוז המים יהיה לתוך נחלים תת-קרקעיים שנוצרו על ידי טיפות מים רוויות בפחמן דו-חמצני, כך שהם למעשה חומצה חלשה הממיסה את סלע הגיר ויוצרת בתוכו חללים ענקים. מערת הנטיפים המפורסמת היא דוגמא טובה להמסה זו.
סלע הגיר הוא למעשה סלע משקע ימי שנוצר כתוצאה משקיעה והתפוררות של עצמות בעלי החיים והיצורים שחיו בים קדום זה, שכיסה את מרבית שיטחה של הארץ. לכן במקומות רבים באזור שדירת ההר נמצא מאובנים - הם הקונכיות של היצורים שחיו בים קדום זה, שהשתמרו בזכות החומר הקשה ממנו הם בנויות ולכן לא התפוררו אלא התאבנו. שדירת ההר כוללת בתוכה את רוב השטחים ההרריים של הארץ – מהגליל העליון בצפון, דרך הגליל התחתון, הגלבוע, הרי בנימין ושומרון, הרי ירושלים, גוש-עציון וחברון עד להר הנגב בדרום. משני צידיה נמצאות הרצועות הנמוכות ממנה: רצועת הבקע במזרח (הבקע הסורי אפריקאי) ורצועת מישור החוף במערב. זוהי חלוקת הארץ ל- 3 חלקים, מבחינה טופוגרפית.
נכנסים לישוב עפרה ובכיכר ממשיכים ישר, עוברים את בית הכנסת ומגרש הכדורסל ופונים ימינה לאזור התעשייה ובפניה הבאה שמאלה לכיוון הלולים, אחר כך שוב שמאלה וממשיכים לבור הסיני לפי שילוט.
הכניסה לבור היא ממקום נמוך (הוא הבולען שחפרו, זוכרים..) את 60 המטרים היורדים בסולם הברזל לתחתית הבור יש לרדת בזהירות מחשש להחלקה. הירידה אמנם כרוכה במאמץ פיזי, אך מיוחדת מאוד ובלתי נשכחת.
 
אתנךת"א / הרב שלמה סוקניק
'לֹא בָא כַבֹּשֶׂם הַהוּא עוֹד'
ייחודיותם של ישראל, מתבלטת לעיתים ונערכת, מתוך התבוננותם של אחרים בהם. למשל, מפורסמת וידועה הגדרתו של בלעם, בדבר עם ישראל ולאומיותו, "הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב" (במדבר כג ט). מתוך ההתייחדות המבדילה אותנו מהעמים, המבוטאת בדברי ברכתו של אותו רשע, נמשכה צמיחתנו הלאומית, עד שבאה לכלל שלמות עליונה בימי שלמה, ושוב נפגשים אנחנו בהערכה הבאה מן החוץ, כלפי ייחודיותנו הלאומית, כפי שהיא מופיעה לעיניהם של אחרים.
"וּמַלְכַּת שְׁבָא שֹׁמַעַת אֶת שֵׁמַע שְׁלֹמֹה לְשֵׁם ד' וַתָּבֹא לְנַסֹּתוֹ בְּחִידוֹת, וַתָּבֹא יְרוּשָׁלַיְמָה בְּחַיִל כָּבֵד מְאֹד גְּמַלִּים נֹשְׂאִים בְּשָׂמִים וְזָהָב רַב מְאֹד... וַיַּגֶּד לָהּ שְׁלֹמֹה אֶת כָּל דְּבָרֶיהָ לֹא הָיָה דָּבָר נֶעְלָם מִן הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא הִגִּיד לָהּ" (מלכים א י א-ג). מלכות שבא היתה מן הרחוקות, אך לא מנותקת היתה, עשירה היתה ממסחרה עם העמים, ידעה היא היטב שרק מאמץ כביר, פרסום ומיני שתדלנות, יכולים להביא ממלכה קטנה להתעצם ולהתגדל בין העמים, כך הוא עלפי הטבע. השמועה שהגיע עַדַם על הצלחת מלכות שלמה כללה את הידיעה, שעשרם ושגשוגם בא להם על אף היותם 'לבדד ישכון', והיו הדברים לפלא בעיניה של מלכתם, עד שטרחה עצמה לברר אחריהם, בהיותם סותרים בעיניה את חוקי החכמה הטבעית.
"וַתֵּרֶא מַלְכַּת שְׁבָא אֵת כָּל חָכְמַת שְׁלֹמֹה וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה, וּמַאֲכַל שֻׁלְחָנוֹ וּמוֹשַׁב עֲבָדָיו וּמַעֲמַד מְשָׁרְתָיו וּמַלְבֻּשֵׁיהֶם וּמַשְׁקָיו וְעֹלָתוֹ אֲשֶׁר יַעֲלֶה בֵּית ד' וְלֹא הָיָה בָהּ עוֹד רוּחַ, וַתֹּאמֶר אֶל הַמֶּלֶךְ אֱמֶת הָיָה הַדָּבָר אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי בְּאַרְצִי עַל דְּבָרֶיךָ וְעַל חָכְמָתֶךָ... וְהִנֵּה לֹא הֻגַּד לִי הַחֵצִי הוֹסַפְתָּ חָכְמָה וָטוֹב אֶל הַשְּׁמוּעָה אֲשֶׁר שָׁמָעְתִּי" (שם ד-ז). בבוא מלכת שבא לארץ ישראל, רואה היא את סדרי הנהגת ישראל. לפניה מתגלה המלך כתלמיד חכם, שעסוק בחכמה האלוקית וברוחניות, אך יחד עם זה הרי עומד הוא בראש ממלכה מתוקנת, בכל פרטי ענייניה המעשיים, בשלמות. בהיותה רחוקה במקומה, רגילה היתה להפריד בין הרוח והחומר, בין עולם ההוויות האלוקיות לעולם החכמה הטבעית והמעשית, והנה בשמעה על החיבוריות והזהות המתקיימת בין שני הניגודים לכאורה האלה, אצל מלכות שלמה, מיהרה לבוא לראותם. בבואה לכאן, הופתעה לראות לא רק שכנות טובה, והדדיות נעימה, אלא שמקור כל החכמה וההצלחה המעשית, נמשכים היו באופן ישיר מתוך החכמה האלוקית, מתוך רוח ד' ויראתו החופפת על שלמה ועל מלכותו, מתוך כך גברה התרגשותה בכפליים, והיא ביטאה את התרגשותה בפה מלא ברכה (ע"פ פירוש המלבי"ם שם): "אַשְׁרֵי אֲנָשֶׁיךָ אַשְׁרֵי עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה הָעֹמְדִים לְפָנֶיךָ תָּמִיד הַשֹּׁמְעִים אֶת חָכְמָתֶךָ, יְהִי ד' אֱלֹקֶיךָ בָּרוּךְ אֲשֶׁר חָפֵץ בְּךָ לְתִתְּךָ עַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבַת ד' אֶת יִשְׂרָאֵל לְעֹלָם וַיְשִׂימְךָ לְמֶלֶךְ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וּצְדָקָה, וַתִּתֵּן לַמֶּלֶךְ מֵאָה וְעֶשְׂרִים כִּכַּר זָהָב וּבְשָׂמִים הַרְבֵּה מְאֹד וְאֶבֶן יְקָרָה לֹא בָא כַבֹּשֶׂם הַהוּא עוֹד לָרֹב אֲשֶׁר נָתְנָה מַלְכַּת שְׁבָא לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה" (שם ח-י). ברכתה זו שבירכה מלכת שבא את שלמה, והמתנה אשר נתנה לו, מבטאים את הקשר שנוצר והתעמק כתוצאה מהמפגש הזה המיוחד שחוותה היא בבואה לראות וללמוד, מהאמת הרוחנית הגדולה שיצאה אל הפועל עם הופעת שלמותם של ישראל. ברכה ומתנה אלו הם ביטוי בולט וברור, לסדר ההשפעה וצורת ההתקשרות, שעתידים להופיע ולהתקיים בין ישראל לעמים, כפי שהתקיימו בימי שלמה, "וְגַם אֳנִי חִירָם אֲשֶׁר נָשָׂא זָהָב מֵאוֹפִיר הֵבִיא מֵאֹפִיר עֲצֵי אַלְמֻגִּים הַרְבֵּה מְאֹד וְאֶבֶן יְקָרָה, וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ אֶת עֲצֵי הָאַלְמֻגִּים מִסְעָד לְבֵית ד' וּלְבֵית הַמֶּלֶךְ... לֹא בָא כֵן עֲצֵי אַלְמֻגִּים וְלֹא נִרְאָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה, וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה נָתַן לְמַלְכַּת שְׁבָא אֶת כָּל חֶפְצָהּ אֲשֶׁר שָׁאָלָה מִלְּבַד אֲשֶׁר נָתַן לָהּ כְּיַד הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וַתֵּפֶן וַתֵּלֶךְ לְאַרְצָהּ הִיא וַעֲבָדֶיהָ" (שם יא-יג).
לוּ היינו זוכים הרי שיחסים הדדיים אלו, שמתוך שלמות ההופעה הרוחנית - תוקף הבנין החומרי, היו מנהיגים את העולם שנים רבות, אך תיקון עולם במלכות ד', עוד נדרש היה להכנות מרובות בקרב העמים, וגם ובעיקר בקרב ישראל. מרוּם המעמד הזה, נשפלנו רבות, אך הכח הפנימי הזה שבנו עוד יהיה לנס עמים, מתוך עלייתנו ותיקוננו שלנו. לזה מכוון הנביא זכריה, כמו שלמדונו חז"ל, במילותיו המסיימות את תיאור העימות העתידי בין ישראל והעמים, "בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה עַל מְצִלּוֹת הַסּוּס קֹדֶשׁ לַד' וְהָיָה הַסִּירוֹת בְּבֵית ד' כַּמִּזְרָקִים לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ, וְהָיָה כָּל סִיר בִּירוּשָׁלִַם וּבִיהוּדָה קֹדֶשׁ לַד' צְבָאוֹת... וְלֹא יִהְיֶה כְנַעֲנִי עוֹד בְּבֵית ד' צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא" (זכריה יד כ-כא, וע"פ רש"י).
 
 
קדושה בינו לבינה / הרב אילן צפורי
לאור עובדת ריבוי הרווקים והרווקות המבוגרים, אותם אנו פוגשים מידי יום, עלינו לקחת יוזמה ולהגביר עוז בעשיית החסד הבסיסי ביותר... שהוא לחבר בין שני אנשים למטרת בניין נישואיהם. איך עושים זאת?
קודם כל "פותחים אנטנות", היינו מגבירים את הערנות. מזהים את הרווק ואת הרווקה שמסביבנו. לא מהססים להיכנס איתם בדברים בנושא הכאוב הזה (כמובן בצורה דיפלומטית). מתעניינים, שואלים (בעדינות) על סיבת הרווקות - בקיצור מגלים אכפתיות. אחר כך אוספים נתונים רלוונטיים לעניין השידוך: א) נתוני פתיחה (גיל, רמת החינוך, עיסוק), ב) אופי וצורה חיצונית, ג) ציפיות מבן\בת הזוג על פי אותם שלושה פרמטרים.
אחר כך צריך לדאוג שכל רווק או רווקה הנכנסים לשדה הכרתנו ימצאו כל רגע ורגע במודעות שלנו (אם ישנם הרבה מאוד, כדאי לקחת פנקס ופשוט לרשום אותם).
מנקודה זו מתחיל החיפוש. כמובן שמי שנשוי ימסור מידע זה לבן/בת זוגו כדי להגדיל את הסיכויים ליצור רשימה של שני המינים.
בשלב הבא לא מרפים. אחרי שהרווקים/ות "מסומנים", יש לעקוב אחריהם. כל פעם שפוגשים אותם שואלים (שוב בעדינות, תמימות וכו') האם הם יוצאים עכשיו, כך שרשימת הפנויים כל הזמן מעודכנת: יעקב יוצא עכשיו, שירה על סף אירוסין, יצחק החליט לעשות הפסקה כי נמאס לו (כמובן צריך לשכנע אותו שהוא טועה), וכו' וכו'. על פי שיטה זו כולנו שדכנים, שהרי לכולנו אכפת וכולנו יודעים איזה חסד גדול אפשר לעשות עם בחור צעיר ובחורה צעירה כאשר עוזרים להם לבנות את חייהם.
המלאכה מרובה ובעל הבית דוחק... זו לא בעיה "שלהם" בלבד, אלא זו בעיה שלנו כחברה! זה הזמן להפעיל את כל כישרונותינו לטובת העשייה החשובה הזאת.
 
יוצאים מהשטח / תלמידים כותבים
רון כהן/ מרכז תורה אחרי צבא ראש העין
תרבות ישראלית
הייתכן כי מגמתם היא מגמתנו? הייתכן כי תרבותם היא תרבותנו? שאלות בסיסיות אלו חייבות להיות כנגד עינינו אם ברצוננו להקים תרבות ישראלית אמיתית.
הגויים שמים כל מגמתם ביצירת תרבות שלילית כדוגמת: סרטים אלימים ולא צנועים חינוך קלוקל, אופנה מוזרה, מוסיקה ריקנית וכו' ומכנים זאת תרבות הבידור והפנאי.
הייתכן כי זוהי גם תרבותנו?
אם כן, מהי התרבות הישראלית? והאם ניתן להינצל מהתרבות המערבית וכיצד?
בכדי לענות על שאלות אלו צריכים אנו להבין את המושג "תרבות", הרב צבי יהודה בספרו לנתיבות ישראל במאמר "התרבות הישראלית" כותב כי פירושה המילולי של המילה "תרבות" או בלשונם "קולטורה" הוא חינוך ולכן אם ברצוננו להקים תרבות ישראלית אמיתית היא חייבת להיבנות על ידי החינוך.
חינוך תורני - המושתת על ערכי המוסר, חינוך לסובלנות למידות והדרכות טובות, חינוך לקדושה וטהרה וכך נוכל ליצור תרבות ישראלית.
הבדל נוסף בינינו לבין הגויים הוא בגישה לתרבות: אצל הגויים התוצר הוא העיקר ולמקור אין חשיבות, לדוגמא: שיר (התוצר) מתקבל על פי חיצוניותו ולאו דווקא מתייחסים למקורו (היוצר), רצוני לומר שהמשורר יכול להיות מושחת במידותיו ועדיין יתקבל כחלק מהתרבות.
בעוד שאצלנו ביהדות למקור יהיה חשיבות והתרבות חייבת לבוא ממקום טהור, כדוגמת דוד המלך שכתב את "תהילים" וכדוגמת שלמה המלך ב"שיר השירים".
אך כיצד יהיה ניתן להתמודד עם תרבות המערב (תרבות הבידור והפנאי)?
הרב קוק בספרו עין איה על מסכת שבת חלק ב' מביא: "אמר ר' ינאי תפילין צריכים גוף נקי כאלישע בעל כנפיים... ומאי שנא כנפי יונה משאר עופות, משום דאמתיל (נמשלה) כנסת ישראל ליונה, שנאמר "כנפי יונה נחפה בכסף", מה יונה כנפיה מגינות עליה אף ישראל מצוות מגינות עליהן".
נמצינו למדים שבכדי להינצל ולעמוד בפני כל גלי ים זועף, בלשון הרב, עלינו לחזק את מידותינו על ידי חיזוק המוסר והדרך ארץ וכך יהיה גופינו נקי ומוכשר להתעלות אל המוסר העליון, וכל זאת רק לאחר שהמוסר הטבעי כבר קנוי לנו, מכיוון שאין אדם יכול לעלות ולהתרומם וחלאתו בליבו.
ועל ידי חיבור שניהם - המוסר הטבעי והמוסר העליון נוכל לעלות אל הר ה' ושם תהיינה הכנפיים (המצוות) מגינות בעדינו (עיין שם). אם כן הסוד הוא בגישה לתרבות – אם הטהרה קודמת לתרבות, אז יכולה לקום תרבות ישראלית.
 
בהמשך הדרך / אורי פרידמן
אמרי צדיקים
ספר, זה כל הסיפור
אולי כיום בעידן המחשב, הספר נשאר גלמוד על המדף, אך עם זאת לא כדאי לנו לשכוח אותו. כפי שמובא בספר "שפתי צדיקים" בשם האדמו"ר מקוז'ניץ':
המשנה ממסכת אבות "דע מה למעלה ממך – עין רואה ואוזן שומעת וכל דבריך בספר נכתבים", מורה לנו כיצד לחוש ברוח הקודש (מה ש"למעלה ממך"). בתקופת בית ראשון היו משיגים את רוח הקודש על ידי ראיית ה"אורים והתומים", כלומר "עין רואה". בבית שני רוח הקודש היתה רק נשמעת על ידי "בת קול", כלומר "אוזן שומעת". ואילו עכשיו בדור הגאולה, הצדיקים יכולים לראות הכל לפי מה שכתוב בספר – "וכל דבריך בספר נכתבים". וכן גם אומר הבעש"ט: "כי בפתיחת הספר יכול הצדיק לפעול כל משאלותיו וכעין נבואה". וגם אין להסס מלקנות ספרי קודש אף אם עדיין אינם בשימוש מלא, שהרי כבר כתב רבי יצחק קנפאנטון, רבם של גולי ספרד, בספרו "דרכי התלמוד": "אין חכמת האדם מגעת אלא עד מקום שספריו מגיעים ולכן ימכור אדם כל מה שיש לו ויקנה ספרים".
 
 
רגע של עברית
ניקוד קטן, משמעות גדולה
בעברית המדוברת היומיומית איננו שמים לב להבדלים "המשמעותיים" הנובעים מטעות בהגיית מילה אחת או שתיים, אך לפעמים הגיית מילה בצורה הלא נכונה יכולה "לשנות את חיינו". למה הכוונה? הכוונה היא לזוג מילים בהן לעיתים קרובות אנו משתמשים בחילוף ללא הבחנה והן: "זוּ" ו-"זוֹ". על פי העברית המילה זוֹ משמעותה "זאת", ולעומתה המילה זוּ משמעותה "אשר", כפי שכתוב בשירת הים: "נָחִיתָ בְחַסְדְּךָ עַם זוּ גָּאָלְתָּ... עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ". מתי יש משמעות ובעייתיות בחילוף בין מילים אלו? בחתונה (למאורסים ביננו, שימו לב!). כאשר אומרים "הרי את מקודשת לי בטבעת זו" – יש לומר זוֹ ולא זוּ, אחרת הדבר נשמע כאילו אומר החתן לכלה חצי משפט: "הרי את מקודשת לי בטבעת אשר..." ולא פירש מה כוונתו.
 
סיפורי חסידים
רחמנות
הרבנית שיינדל, רעייתו של רבי יעקב יצחק "היהודי הקדוש" מפשיסחה, הציקה תמיד לבעלה בצעקותיה ובגידופיה, והוא שמע ושתק.
פעם השיב לה "היהודי" והיא החזירה כפליים, כך נמשך הדבר שעה ארוכה.
התפלא רבי שמחה בונם תלמידו, ושאל: "מה יום מיומיים?"
החזיר לו "היהודי": "ראיתי שצערה גדול שבעתיים בגלל שתיקתי, רחמתי עליה ועניתי לה..."
 
טיפים לבוגרי צבא/שירות לאומי
הזמנת אישורים צבאיים
לנוחות החיילים הסדירים והמילואימניקים, במהלך השנה האחרונה שדרג אגף השלישות את פעילותו בעיקר דרך אתר האינטרנט של צה"ל וכיום ניתן להשיג אישורים צבאיים נדרשים דרך האתר. צה"ל מפיקאישורים המציגים פרטים על מהלך השירות הצבאי של חייל אשר משרת בהווה או שרת בעבר בצה"ל. את האישורים ניתן להזמין דרך האתר בכתובת www.aka.idf.il/ishurim ולקבל בדואר ישירות אל הכתובת המופיעה ברישומי צה"ל. בנוסף, במסגרת תהליך הזמנת אישורים, ניתן להזין כתובת דואר אלקטרוני על מנת לקבל דיווח על סטטוס ההזמנה. במקביל לאתר הצה"לי, ניתן להגיע לאחד ממוקדי קציני הערים, ולקבל אישורים בו במקום ללא צורך בתיאום מראש.
  

 

נבנה ע"י מערכת בניית אתרים של yeshiva.org.il                      שאל את הרב | לוח שנה | כניסת שבת  |  יציאת שבת