דף הבית >> עלון דרך אמונה >> עלון מס' 61
עלון דרך אמונה 61
מימד האשה
מסר גבוה במתח נמוך / הרב אילן צפורי
מימד האשה
-          למה אתה אומר "מימד האשה" ולא מעמד האשה?
-          זו בדיוק הנקודה. לפני שמנסים לקבוע את "מעמד האשה", צריך להכיר את מימד האשה.
-          מה זה מעמד ומה זה מימד?
-          על מעמד האשה נאבקת התפיסה הפמיניסטית, שמנסה להשיג שוויון לנשים. ביסודה יש רצון עז וצודק לתקן עיוותים היסטוריים של ניצול האשה על ידי האיש במהלך הדורות.
-          אתה בעד?
-          ברור, אך ישנו עיוות יסודי בפמיניזם העכשווי, והוא נעוץ בהתעלמותו המוחלטת מדעת התורה בדבר מעמד האשה, מתוך חשיבה סטריאוטיפית שהתורה הינה מקור מהותי לקיפוח האשה.
-          לא כן?
-          ממש לא! ועל זה אני מדבר כאשר אני אומר "מימד האשה".
-          בוא, נשמע...
-          בפרק השני של ספר בראשית בו מוזכרת יצירת האדם, לא מוזכרת האשה.
-          נכון. אבל כבר בתחילת התורה כתוב "ויברא אלוקים את האדם בצלמו בצלם אלוקים ברא אותו זכר ונקבה ברא אותם".
-          נו, זו בדיוק הבעיה! בפרק השני כתוב שה' אלוקים יצר את האדם עפר מן האדמה ונפח באפיו נשמת חיים. אחר כך נטע ה' אלוקים גן בעדן ושׁם שם את האדם (בלי אשה!). ואז הצמיח ה' אלוקים מן האדמה כל עץ נחמד וכו', ולקח ה' אלוקים את האדם והניחו בגן עדן 'לעבדה ולשמרה' (בלי אשה!), ושם נצטווה האדם לא לאכול מעץ הדעת טוב ורע (בלי אשה!)... האדם שנברא לבדו, הושם במקום עבודתו ושם קיבל את משימתו - וכל זה... ללא האשה!
-          אבל אחר כך נבראה האשה, שהרי כתוב "לא טוב היות האדם לבדו..."
-          נכון, הרושם הוא שבדיעבד היא נבראה... כדי לפתור איזושהי בעיה...
-          אבל, כבר אמרנו שעל פי תחילת הספר היא נבראה לכתחילה!
-          בדיוק. ובזכות הסתירה הזו כביכול, אנו לומדים משהו נפלא על מימד האשה.
-          מתחיל להיות מעניין ... ספר!
-          תראה, זה עניין ארוך ואין לי עכשיו פנאי להסביר את כל הפרטים, אך אשתדל לומר את הדברים בקצרה. התורה מספרת לנו על ידי כביכול הסתירה הזאת את עומק הרצון האלוקי. הקב"ה באמת ברא איש ואשה נפרדים, אך אנו לומדים שמדריגת האדם המתוארת בתחילת הבריאה, בה האדם היה מורכב משני המינים ביחד, היא עדיפה.
-          לא הבנתי.
-          האדם האידיאלי מורכב מצד זכר וצד נקבה. אך בפועל, הקב"ה הפריד את צד הנקבה מצד הזכר.
-          לשם מה?
-          האדם נברא מן החומר הנמוך ביותר, זוהי האדמה, כפי שכתוב 'עפר מן האדמה', ואילו האשה 'נבנתה' כלשון הכתוב, מן האדם ולא מן האדמה.
-          ואז מה?
-          זה אומר, שאם נצליב את שני תיאורי הבריאה, נלמד שהאשה היא הצד העליון של האדם והאיש הוא הצד התחתון של האדם. גופו קשור לאדמה וגוף האשה מתחיל מהאדם.
-          לאן אתה חותר?
-          התפקיד של האדם בעולם הוא להיות דומה לאלוקים. זהו 'צלם אלוקים', ולהיות דומה לאלוקים זה להגיע לשיא היכולת לתת ולהחיות את האחרים. זהו להיות זכר, להיות הנותן. האדם שנברא מן האדמה, שהיא שיא החומריות, הינו מלא יצרים לקבל ולא לתת. וכדי שיצליח האדם לתת, הקב"ה ברא לו עזר כנגדו. למעשה האשה נבראה על מנת להוציא לפועל את האיש.
-          זה נשמע מתסכל. נשים בטח לא יאהבו לשמוע הגדרה כזאת.
-          רגע. תן לי להסביר... האשה, היא ביחס לאיש ולאנושות מה שכנסת ישראל היא כלפי הקב"ה.
-          לא מובן...
-          אתה בטח יודע שבשיר השירים המשל הוא אהבה בין איש לאשה, והנמשל הוא כנסת ישראל כלפי הקב"ה. אך אחד התיאורים שם לא נראה מחמיא במבט הראשון, שהרי כתוב: "לסוסתי בריכבי פרעה דימיתיך רעיתי".
-          אני באמת לא ממליץ לאף אחד לקרוא לאשתו כך!
-          נכון, אבל הכוונה האמיתית מוסברת בספר נפש החיים, והיא שכנסת ישראל היא זו שמובילה את הקב"ה כביכול, כפי שסוסי מצרים הובילו את מנהיגיהם. והמשמעות היא שהעולם מונהג באופן כזה שמי שמוביל אותו באמת זה לא תמיד מי שנראה כמוביל אותו. כך רצה הקב"ה שבני ישראל יעשו מעשים ורק על פיהם הקב"ה ינהיג את העולם, מעין "צדיק גוזר והקב"ה מקיים".
-          ואתה רוצה לומר שתפקיד האשה זה להוביל את האיש והיא באמת מנהיגה.
-          היא זו שמוציאה לפועל את כוחותיו הזכריים וזהו 'עזר כנגדו', וכפי שהסביר הספורנו, כנגדו היינו שווה לו כמו במשקל מאזניים, בו שני חפצים באותו משקל נמצאים זה כנגד זה. האיש זקוק למי שיכול לקבל את כל הנתינה שלו, ולכן רק השוה לו מוציאו לפועל.
-          וזהו תפקיד האשה?
-          לשם כך האשה קבלה בינה יתרה והיא נבראה מהאדם ולא מהאדמה. הכוונה מהצד העליון של האדם. ומאז שהאדם נפרד, הצד העליון שלו המעודן נקרא אשה והצד הארצי שלו הקשור לעשייה המעשית נקרא איש.
-          רגע, לא הבנתי... האשה היא הצד העליון, אבל תכלס' האיש הוא החשוב בעולם!
-          הייתי אומר זאת במלים אחרות. בעולם העשייה האיש צריך יותר תיקון, ולכן הוא השחקן הראשי. האשה עוזרת לו לצאת אל הפועל, אבל כפי שאמרתי העזרה היא למעשה סוג של הנהגה.
-          ומה עם מעמד האשה, בעשייה החברתית?
-          אין ספק שבימינו חלק מהנשים יוצאות לפועל בעשייה החברתית. אך כמו שבחיי האישות, יש תפקיד 'נקבי' ותפקיד 'זכרי', גם בעשייה החברתית כך. גם שם אין עניין שהאשה תהא דומה לאיש, אלא נשים צריכות להישאר נשים, עם כוחות עשייה נשיים. וצריך מאוד להיזהר שלא יהיה שום פן פרסונאלי בפעילות של האשה בחברה מול זו של האיש, שהרי יצר הרע חוגג ומבלבל, ויש גברים וגם נשים שלא יודעים להפריד בין תפקיד האיש והאשה במערכת הזוגית לבין תפקידם במערכת החברתית... והמבין יבין... הדביקות המלאה בהלכות הצניעות וההרחק הם ערובה להצלחה.
 
(בקרוב תצא לאור חוברת מעמיקה בנושא "מימד האשה" בה הרחבת הנושא והבאת מקורות על מימד האשה והאיש בחברה המודרנית והאינטראקציה ביניהם.
להזמנה: 02-6511256)
 
דרך מורשת / הרב יעקב מרגלית
כאשר האשה חוזרת להיות אשה...
אנו עדים בתקופתנו לריבוי ספורים, מאמרים ושיעורים בנושא הזוגיות, אין עלון פרשת שבוע שמכבד את עצמו שאין בו מדור בנושא. מדוע? מדוע אנו מתקשים וזקוקים להדרכה מפורטת כל כך במקום שבעבר כמעט ולא עסקו בנושא. זה יהיה פתרון קל ולא אמיתי לומר שהקשיים היו תמיד ורק לא העזו לדבר עליהם..., כולנו מרגישים שיש משהו ברוח הזמן שמעמיד אתגרים חדשים לחיים הזוגיים.
הגורם הראשון במעלה הוא השינוי במעמדה החברתי של האשה. המדע והטכנולוגיה שחררו את האשה מן העיסה ומן הכביסה, נפתחו בפניה שערי דעה ופרנסה. היא פחות תלותית והרבה יותר דעתנית - גם בקודש וגם בחול. מציאות זו מקרינה פנימה לתוך המערכת הזוגית.
לאחר אלפי שנים שהתרגלנו לסדר משפחתי של "ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך" (בראשית ג טז) נוצר סדר חדש שיש בו יותר שוויון בהנהגת הבית וחינוך הילדים - זה מצריך הרבה יותר חכמה ומדות מתוקנות.
האם זו מציאות נכונה? הרי זה בניגוד לנאמר בפסוק! התבוננות מעמיקה בתורה ובחז"ל תעמידנו על המשמעות של המציאות החדשה.
בפרשת הבריאה, בפרק הראשון נאמר "ויברא אלוקים את האדם בצלמו בצלם אלוקים ברא אותו זכר ונקבה ברא אותם" (בראשית א, כז). בפרק השני נאמר "לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו" (שם ב, יח).
אם בפרק א נבראו זכר ונקבה הכיצד בפרק ב נמצא האדם לבדו?
חז"ל במסכת עירובין (דף יח ע"א) פירשו שאדם הראשון נברא דו מיני בעל שני פרצופין זכרי ונקבי, בהמשך הוא נחלק לשני גופים נפרדים. צלם אלוקים השלם הוא הזכר והנקבה יחד, גם אחרי ההפרדה. "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו" - הרצון להתחבר נובע מהכרה פנימית ש"אדם שאין לו אשה אינו אדם" (מסכת יבמות סג ע"א). בשלב הזה של הבריאה לא נאמר דבר על יתרון האיש מן האשה - הוא קרוי איש והיא אשה, וכתב על כך הספורנו (ב, כב) פרוש המילה אשה "להיות לה צורת האיש וסגולותיו ושתהיה נבדלת ממנו בכלים גשמיים בלבד", והכוונה להבדלים ביולוגיים ומנטאליים, אבל אין שוני בחשיבות, אין היררכיה אלא דרכים שונות המוליכות אל השלמות.
לאחר החטא והגירוש מגן עדן נוצרה מציאות חדשה של "והוא ימשול בך", וגם שם חדש לאשה - "חוה". כתב על כך בספר עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה (חי בספרד לפני כ-600 שנה): "הנה בשני השמות האלה נתבאר שכבר יש לאשה שתי תכליות - האחד מה שיורה עליו שם אשה, 'כי מאיש לוקחה זאת', וכמוהו תוכל להבין ולהשכיל בדברי שכל וחסידות. כמו שעשו אמהות וכמה צדקניות ונביאות וכאשר יורה פשט פרשת אשל חיל. והשני עניין ההולדה... כאשר יורה שם חוה כאשר היא הייתה אם כל חי" (בראשית דף צב ע"ב).
אם מלכתחילה היחס בין האיש והאשה היה ראוי שיהיה כך "ראתה חכמתו יתברך שלא יהיה זווג האדם ואשתו על היחס המיני לבד כשאר בעלי החיים, אבל שיהיה להם יחס אישי מיוחד הוא וחזק אהבתם וחברתם להיעזר זה מזה בכל ענייניהם עזר גמור ושלם כאשר יאות להם" (שם דף פד ע"א).
לאחר החטא הופר האיזון והאשה שקעה בפן הגשמי בלבד של המשפחה, ההולדה, הטיפול היום יומי ולא הביאה לידי ביטוי את נשיותה (במובן של השם אשה).
הזכר נתקלל בקושי הפרנסה - "בזעת אפך תאכל לחם", "בעצבון תאכלנה כל ימי חייך":
מקובלנו מפי חכמינו שלעתיד לבוא הקללה תתבטל וככל שאנו מתקרבים אל הגאולה השלימה העולם משתכלל, והחקלאות המודרנית תוכיח שלאו דווקא בעצבון ובזעה נותנת הארץ טוּבה.
כך גם ביחס לאשה. 'והוא ימשול בך' איננו המציאות האידיאלית, זו המציאות לאחר החטא והעולם מִתקן ומתגשם בתיקון ועילוי הצד הנקבי שבאנושות.
נמשל הזכר לחמה והאשה ללבנה, בתחילה היו שתי מאורות גדולים ולקתה הלבנה ונמעטה, ואמר על כך הנביא "והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים ביום חבש ה' את שבר עמו ומחץ מכתו ירפא" (ישעיה ל, כו).
 
שו"ת בוגרי צבא / הרב דוד ספרלינג
הדלקת נרות חנוכה במסיבה
שאלה : יש לנו מסורת משפחתית שבלילה אחד של חנוכה כולם מתאספים אצל סבא וסבתא, מדליקים חנוכיות שם, ואחר כך סועדים, שרים, ונהנים ביחד. התחתנתי השנה, ובתור בעל הבית חדש, למדתי שאני חייב להדליק בביתי. מה נכון לעשות?
תשובה: יש הרבה אמת במה שכתבת שאתה חייב להדליק בבית שלך, ולא אצל בית הסבא. הרי ידוע שמצוות נר חנוכה היא "נר איש וביתו". החיוב הוא להדליק דווקא בבית. נכון שמצאנו שיש דין של "אכסנאי", זאת אומרת אורח, אבל מדובר באורח שישן ואוכל במקום אחר מביתו. ולכן הפוסקים דנו באריכות איפה ידליק אדם שנוסע לשבת או שנמצא בצבא.
אבל במקרה שלך, אין אתם נחשבים "אכסנאים", מפני שאתם עומדים לחזור לביתכם לישון לאחר המסיבה. ונראה ששייך מה שכתוב במשנה ברורה (סימן תרעז ס"ק יב) "מי שסועד אצל חברו באקראי (= לא בקביעות) ויש לו שם בית באותו העיר צריך לילך לביתו להדליק שם נר חנוכה". וכן כתבו עוד הרבה פוסקים שבמקרה שלך יש ג' אפשרויות לקיים את המצווה: א) להדליק מוקדם, לפני שנוסעים למסיבה. המוקדם ביותר שאפשר להדליק, מפלג המנחה (בערך  15:45), ולוודא שהנרות יהיו מספיק ארוכים ויישארו דלוקים עד כחצי שעה אחרי צאת הכוכבים. ב) להדליק על ידי שליח. אם תמנה אדם אחר להדליק בבית שלכם (בזמן) אפשר לצאת ידי חובה בזה. ובכל מקרה ראוי לעמוד על יד הסבא בזמן שהוא מדליק כדי לשמוע את הברכות ממנו, לענות אמן ולהסתכל בנרות. ג) להדליק כשחוזרים הביתה. אבל זה תלוי אם עדיין יהיה "פרסום הנס" בשעה כזאת. אם מדליקים בחוץ, אפשר לקיים המצווה רק בזמן שאנשים עוברים ושבים (בעיר עד 21:00-22:00, ובישוב לפעמים הרבה לפני זה). ואם מדליקים בפנים, אפשר להדליק בברכה כל הלילה, שהרי יש פרסום הנס לאנשי הבית (אשתך, במקרה שלך).
לכל אחת מהאפשרויות האלו יש חסרונות. להדליק מוקדם, או מאוחר אינו הדרך הטובה ביותר לקיים את המצווה, כמו שפסק השולחן ערוך (תרעב, א) שלכתחילה "לא מאחרים ולא מקדימים". ובהדלקה מאוחרת קיימת עוד בעיה, שהרי יש איסור לעסוק בדברים אחרים מזמן שהגיעה שעת ההדלקה, וכן אסור לקבוע סעודה (אכילה קטנה מותר). ואולי יש להקל ולהתיר להשתתף במסיבה ובסעודה, אם תסדר תזכורת להדליק לכשיחזור הביתה, כמו למשל לכוון את השעון המעורר שבסלולארי שיצלצל בשעה שאמורים להדליק בבית. ולגבי הדלקה על ידי שליח כבר נפסק ש"אדם עדיף משלוחו".
לכן, נראה שיש לסמוך על השיטות שמתירות להדליק בבית בו אוכלים בערב, היינו אצל סבא וסבתא (ע' בפסקי תשובות תרעז, ד, בשם שו"ת קנין תורה ה, ע"ב – וכן מצאתי במקראי קודש של הרב הררי בשם הרב אליהו שליט"א, פרק ט, כ). על פי שיטות אלו החיוב לחזור הביתה ולהדליק שם הוא רק כאשר אדם נמצא לבדו במקום שאוכל ואשתו ובני ביתו נשארו בבית. אבל במקרה שהלך עם כל משפחתו לבית אחר, ובביתו לא נשאר אדם, לא צריך לחזור הביתה, כי אין לו שם למי לפרסם את הנס. ולמרות שלבסוף יחזור לביתו ללון, מכל מקום עכשיו אין שם אדם, והחיוב להדליק חל עליו כרגע. במקרה כזה, עדיף ליטול ידיים בבית הסבא, ולאכול שם סעודה ממש, משום שמקום האכילה נחשב עיקרי לעניין זה – אבל אם לא אוכלים שם, וגם לא ישנים שם, קשה מאוד להחשיב המקום כ"ביתו", אפילו מדין "אכסנאי". ומסתבר שכל שאר אנשי משפחתך נהגו כך, וסמכו על השיטה הזאת (אפילו אם לא בדיוק הכירו אותה), ואין לפרוש מן המשפחה, או להתנהג באופן שונה מהם. אבל מה טוב אם בשנים הבאות יסדרו את זמן המסיבה שתתחיל אחרי שיהיה אפשרות לכל אחד להדליק בביתו, ואז לנסוע.
 
דרך ארץ נחלה / רועי פורייטר
"אל הר איתן"
 
אנו אמנם מצפים לגשמים ומתפללים שיבואו, אך בינתיים זהו הזמן המתאים לנצל את מזג האוויר ולצאת אל המרחב. אנו נצא לטיול בעקבות היסטוריה, נוף ו מים - בהר איתן שבהר ירושלים נמצא אותם דרים בכפיפה אחת.
איך מגיעים? נוסעים על כביש מס' 395 (מעין כרם לצומת אשתאול). בכיכר שליד הסטף יש שלט ברור המפנה לחניון הסטף ובו עולים. לפני הפניה שמאלה לחניון עצמו, תראו מצד ימין שלכם ירידה לשביל עפר המסומן בסימון שבילים אדום ושביל ישראל - "מסלול ריצה הר איתן 8 ק"מ". זהו שביל עפר כבוש שעביר לכל כלי רכב. במהלך הנסיעה בשביל, תראו מצד ימין שלכם עמודי עץ עליהם מופיעים מספר הקילומטרים שעברתם. בשל מיקומו של ההר, באזור הנקרא "פרוזדור ירושלים" (ששני צדדיו היו בעבר שטח ירדני), התאמנו בו בעבר בשנות ה-50 לוחמי יחידה 101 האגדית, וממנו אף יצאו לפשיטות על כפרי האזור. נמשיך בנסיעה על השביל עד שבין הק"מ השלישי לרביעי יש עיקול של השביל שמאלה כשבצידו הימני יש סלע גדול מסומן בצבע, ולידו עץ המתבלט מסביבתו. שם ימינה יורד לו שבילון קטן ותלול, בו נרד אנו כ-70 מטר עד לבור המים (הבור לא מסומן במפת סימון-שבילים) - זהו "בור איתן"! בור מים החצוב בסלע הגיר. כמותו מצויים בשפע בהרי ירושלים, ומטרתם הייתה לאגור את מי הגשמים (הנגר העילי) שיורדים ... כאמור אנו רק מחכים להם שיבואו כבר! כידוע ארץ ישראל מקיימת היטב את הכתוב "למטר השמים תשתה מים", והיא יחסית דלת מאגרים. לכן יש לאגור את מי הגשמים בבורות עד ימות הקיץ הלוהט. מומלץ לרדת אל הבור, שגודלו כחדר יש מדרגות חצובות בסלע. אמנם המים קצת קרים, אבל אם אנחנו כבר כאן
אפשר לחזור אל הכביש באותה הדרך בה הגענו, אבל כדאי להמשיך עם השביל הכבוש את 4 הק"מ הנוספים (זהו מסלול מעשי של 8 ק"מ) בו יש פינות-מרגוע עם ספסלים. בסופו של שביל מגיעים למעיינות הסטף ולחניון הסטף (שבצמוד אליו התחלנו את מסלולנו). המלצה: במקום לעשות את המסלול ברכב, כדאי לרכב אותו על אופניים על מנת ליהנות מ- 4 ק"מ עם נוף פנוראמי מרהיב ואויר צח ומחיה!
 
אתנךת"א / הרב שלמה סוקניק
'אִם תֵּלְכִי עִמִּי וְהָלָכְתִּי'
העולם שלנו נברא בזוגות, 'אַחַת דִּבֶּר אֱלֹהִים שְׁתַּיִם זוּ שָׁמָעְתִּי' (תהילים סב), כך גם נברא האדם 'זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם' (בראשית ה), שני מימדים החושפים את המימד האלוקי האחד, משלימים זה את זה ומתאימים זה לזה. בדרך כלל מופיע האיש אל מול מרחבי המציאות הגלויים, ולעיני כל, והאשה 'כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה' (תהילים מה), ועיקר גילוי כוחה בצניעותה, רחוק מעיני כל האדם, ומן הפרהסיה האנושית. לעומת האיש הנופל וקם, מתמודד וניצל, הרי חיי האשה מיסודם קבועים יותר, איתנים ומוצקים יותר, אל מול הרצון והאמת העליונים.
עיתים מצאנו, בעיקר בעת ירידת ישראל ממדרגתם, והחלשותם ממעמדם הגלוי כלפי חוץ, אז מופיעה האשה כסמל וכנס, למימד הפנימי-הנשי הקבוע במציאות ומכריע אותה לזכותן של ישראל. כזו היתה דבורה הנביאה: "וַיֹּסִפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ד' וְאֵהוּד מֵת, וַיִּמְכְּרֵם ד' בְּיַד יָבִין מֶלֶךְ כְּנַעַן אֲשֶׁר מָלַךְ בְּחָצוֹר וְשַׂר צְבָאוֹ סִיסְרָא וְהוּא יוֹשֵׁב בַּחֲרֹשֶׁת הַגּוֹיִם... וּדְבוֹרָה אִשָּׁה נְבִיאָה אֵשֶׁת לַפִּידוֹת הִיא שֹׁפְטָה אֶת יִשְׂרָאֵל בָּעֵת הַהִיא, וְהִיא יוֹשֶׁבֶת תַּחַת תֹּמֶר דְּבוֹרָה בֵּין הָרָמָה וּבֵין בֵּית אֵל בְּהַר אֶפְרָיִם וַיַּעֲלוּ אֵלֶיהָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַמִּשְׁפָּט" (שופטים ד א-ה).
ה'עת ההיא' היא ימות שפוט השופטים, 'דור ששופט את שופטיו', 'אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה', וכלפי הירידה הרוחנית ופיזור האומה, הרי עומדים למולה אויביה להחלישה ולהטרידה עוד וביותר, לענותה ולצערה, ומתוך ענקתם וצערם של ישראל העולים מעינויים, מופיעה דבורה אשת הלפידות 'שהיו מעשיה בזריזות והתלהבות כלפידים' (מלבי"ם), וזכתה שיאיר לה אור הנבואה, מתוקף צניעותה וקדושתה, שהרי אשת בית היא, היושבת בקביעות מושבה פנימה, תחת תומר הדבורה, בצניעות ובענווה, המעטרות אשת חיל, בת ישראל, ומקפידה היא ונזהרת בקלה כבחמורה, והיא שופטה את ישראל בעת ההיא, ומכריעה בזכויותיה את הדור לטוב, ומלמדת ומדריכה אותו לדרך ישרה. מתוך כך עולים אליה בני ישראל, עליה ממשית, שיש בה ביטוי לעליה הרוחנית שלהם, כלפיה וממנה.
"וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְבָרָק בֶּן אֲבִינֹעַם מִקֶּדֶשׁ נַפְתָּלִי וַתֹּאמֶר אֵלָיו הֲלֹא צִוָּה ד' אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל לֵךְ וּמָשַׁכְתָּ בְּהַר תָּבוֹר וְלָקַחְתָּ עִמְּךָ עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ מִבְּנֵי נַפְתָּלִי וּמִבְּנֵי זְבֻלוּן, וּמָשַׁכְתִּי אֵלֶיךָ אֶל נַחַל קִישׁוֹן אֶת סִיסְרָא שַׂר צְבָא יָבִין וְאֶת רִכְבּוֹ וְאֶת הֲמוֹנוֹ וּנְתַתִּיהוּ בְּיָדֶךָ" (שם ו-ז), בעת הזו של ירידת ישראל ונפילת רוחם, מופיעה ומתגלית האמת הקבועה ונצחית הנסתרת בדרך כלל מעינינו הגלויות המתבוננות דרך חוץ. אמת זו באה לידי ביטוי מכוחה של האשה, העומדת ודוחפת את המציאות אל התגלותה מבפנים, מפנימיותה של המציאות, 'בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל ממצרים' (ע"פ הגמרא בסוטה דף יא), ובכל דור ודור עומדות נשים צדקניות לגלות בכוחם ובגבורתם מכח טהרת מחשבותיהן וטהרת מעשיהן, את אמיתת ענינם של ישראל. כך היא גם דבורה הנביאה, העומדת ומזרזת, עומדת ומצווה, את ברק שר צבא ישראל, למילוי צו ד' אליו ודברו, לעמוד ולהציל, לקומם ולחזק את מצבם של ישראל, לקום ולהושיעם מיד מדיין.
"וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ בָּרָק אִם תֵּלְכִי עִמִּי וְהָלָכְתִּי וְאִם לֹא תֵלְכִי עִמִּי לֹא אֵלֵךְ, וַתֹּאמֶר הָלֹךְ אֵלֵךְ עִמָּךְ אֶפֶס כִּי לֹא תִהְיֶה תִּפְאַרְתְּךָ עַל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אַתָּה הוֹלֵךְ כִּי בְיַד אִשָּׁה יִמְכֹּר ד' אֶת סִיסְרָא וַתָּקָם דְּבוֹרָה וַתֵּלֶךְ עִם בָּרָק קֶדְשָׁה" (שם, ח-ט). הזמן הזה בדברי ימי ישראל, מיוחד היה לגילוי מימד האשה, להביא לידי ביטוי את כוחה וגבורתה, לכן לא עלה ביד ברק למצוא בקרבו את האומץ והגבורה, את התעוזה, לצאת ולהלחם לבדו. רק מכח נוכחותה הגלויה של דבורה, חש הוא כי יבוא לכלל הבטחון והנצחון. מכח אמונתה של דבורה ובטחונה באלוקי ישראל, המתגלה בדרכיה ובמעשיה, בא הכח לישראל שבאותו הדור, לנצח את מלחמתם עם מדיין, ולכן מוכרחת היתה דבורה לשנות דרכי האשה במעשיה ולצאת בין עורכי המלחמה. מכח נצחון זה עלתה ובאה שירת הנבואה הגדולה שלה הדומה לשירת הים, על ידי משה וישראל, בעת הנס הגדול בשעת יציאת מצרים, אלא שלעומת מה שבעת ההיא, הקדים משה וישראל עמו לשיר שירת אמונה, ורק אחר כך נצטרפו עמו מרים הנביאה ונשות אותו הדור, הרי שכאן דבורה החלה לשיר ועמה הצטרף ברק בן אבינעם. וזכינו ונתבררה לישראל אמיתתם וערכם של הנשים, מהכרעת המערכה במעשיה של יעל "תְּבֹרַךְ מִנָּשִׁים יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל תְּבֹרָךְ" (שם פרק ה, כד), אשר המשך היא מהאמהות 'נשות האוהל', בגבורת העמדתן אותו (רש"י שם), ונתגברה בנו אמונת תקוות העתיד המנצח "כֵּן יֹאבְדוּ כָל אוֹיְבֶיךָ ד' וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ" (שם לא).
 
קדושה בינו לבינה / הרב אילן צפורי
טופס הרשמה:
יוסי רפאלי
בן 27
ישיבה תיכונית
שירות צבאי: 4 שנים (קצין)
למד שנה בישיבה גבוהה
עכשיו לומד תואר שני באוניברסיטה
מצב משפחתי: תקוע!
 
טופס הרשמה:
אסתר בת עמי
בת 25
למדה באולפנה
שירתה שנה בשירות לאומי
למדה חינוך מיוחד במכללה
עכשיו עובדת בחינוך מיוחד
מצב משפחתי: תקועה!
יוסי ואסתר נרשמו בכמה רשימות, באתרים ואצל שדכנים. הם נורא מתאימים, אבל בינתיים לא מצליחים להיפגש. יוסי אומר שאין לו כמעט הצעות ואינו יודע עוד למי לפנות. אסתר כבר התחילה להשקיע יותר מדי בעבודה שלה... אין לה כבר זמן וכוח לעוד הצעה שלא מתאימה. בינתיים היא במצב "ה' יעזור"!
יש הרבה מאוד כאלה יוסי ואסתר! אז מה עושים? ליוסי ואסתר יש הורים, אחים, דודים, בני דודים, חברים, שכנים, מורים, מנהלים, שותפים לעבודה וללימודים, לכל אלה יש הורים, חברים, קרובים, שותפים לעבודה, וכו'. ולאלה גם וכו'. תראו איזו רשת ענקית אפשר להרים אם לכל אלה היה רצון לעזור לצעירים וצעירות תקועים שרוצים להתחתן! כל אחד מכיר צעירים וצעירות ואילו הייתה מודעות שצריך לעבור לעזרה אקטיבית, לעקוב אחרי אותם "תקועים" ולנסות לראות למי הם מתאימים, מסתבר שהיינו פותרים הרבה בעיות. לכן כולנו יוצאים מ"מצב אדיש" ועוברים ל"מצב פעיל" – התעניינות, רשימות וכו'. וגם אתם הצעירים, לא להתבייש, לירות לכל הכיוונים ולבקש עזרה (זה לא בושה) מכל מי שאתם מכירים! ובעזרת ה' בקרוב נשמע "מזל טוב" גם ליוסי ולאסתר!
 
יוצאים מהשטח / תלמידים כותבים
שרית חיימוב /  תורה אחרי שירות לאומי אוניברסיטת גבעת רם
פמיניזם... בגויים תאמין!        
"זכויות לנשים" - עצם השימוש בצמד מילים אלו פוגע באשה עד מאוד, שהרי אם היא זקוקה לזכויות, כנראה שעד עכשיו היא הייתה משוללת מכל ערך וכבוד...
אכן הדבר כך אצל אומות העולם. אצלם האשה אינה אלא כלי לגבר המשמש לתענוג עיניים, וכן להרבות ולגדל את זרעו ולדאוג לו לצרכיו הגשמיים. שם אולי יש מקום לפמיניזם הנלחם לשוויון.
אך בעם ישראל, יש תורה מן השמים, שעל פיה המשפחה היא הבסיס עליו נבנית האומה, והאשה היא מרכז המשפחה. האיש פונה אל החוץ, אל החברה, אומר שם ומשפיע את רוח המשפחה, אותה בירר וייצב יחד עם אשתו בתוך הבית החם.
יהודים שהתרחקו מדרך התורה ולא התעמקו בתוך משנתה הסדורה של האומה בערכי החיים, מרגישים בעמדה נחותה מול סדרי החיים והמדיניות של הגויים. הם סוברים שמאחר שאנו הקמנו את מדינתנו רק לפני כששים שנה, והגויים הרבה שנים לפנינו, הם בוודאי יודעים כיצד לנהל חברה מתקדמת הרבה יותר טוב מאיתנו – ואם הפמיניזם מתגבר אצלם, סימן שהוא טוב גם לנו.
אך אותם יהודים אינם יודעים, שמי שמכיר את נפש האשה בצורה הטובה ביותר, ויודע לתת לה את הדרך להגשים את עצמה בצורתה המלאה והנכונה ביותר - אלו חכמינו, היונקים את חוכמתם לא מסברתם, אלא מדברי אלוקים חיים. הם מכירים ויודעים כי לאשה יש נפש חופשית ועדינה שעלולה להיפגע ולהזדעזע מקול המולת הדעות, המחלוקות והמלחמות הנמצאות בחוקי החברה הקצובים והשרירותיים שהומצאו על ידי בני אדם, אשר איננה מסוגלת לחיות על פיהם. לכן הם גילו לנו את מקום האשה ואת כוחות נפשה. הראו לנו כיצד מסוגלת האשה להביא לעולם מעט יותר מתינות ויישוב הדעת, מעט יותר אמונה, הנזקקים עד למאוד לבניית המשפחה ולתקומת האומה.
יש אכן לרחם על נשות הגויים המתאמללות ומתבזות בבתיהן, ומלחמתן לכבוד ועושר בהחלט מובנת. אך תמוהה הדרך שבה הן חושבות להציל את מצבן ההרוס בבית פנימה על ידי איזה ייפוי כוח ציבורי. ועוד יותר תמוה הדבר איך בנות עמינו שואפות ללמוד ולחיות תורות גויים אשר משפילים את כבוד האשה, ובכלל לא נותנים לה מקום אמיתי בהשפעה על בניין האומה.
אנו תפילה להצלחת נשות הגויים במלחמתן, ולחזרתן של אחיותינו, בנות ישראל אל התורה. שכולן יזכו לטעום מן האושר של השייכות לעניין ענק – התורה מהשמיים!
(עפ"י מאמרי הראיה עמוד 192-193 המוסבר ע"י הרב אבינר בספרו בת מלך עמ' 94-97)
 
בהמשך הדרך / אורי פרידמן
אמרי צדיקים
מהדרין מן המהדרין
מפני מה אין אנו מוצאים בשום מצוה את הביטוי "מהדרין מן המהדרין", אלא בנר חנוכה בלבד? הרבי מגור מפלפל ואומר: לכאורה הרי מוזר ובלתי מובן הדבר, שמספרת הגמרא, כי פך השמן הייתה עליו חתימתו של כהן גדול, יותר קרוב לשכל שתהא נמצאת עליו חתימתו של הגזבר, שהיה ממונה להשגיח על כל הנמצא בבית המקדש! אלא יש לומר, כי פך השמן שנמצא אז היה שייך לכהן הגדול עצמו דווקא, והוא השמן שנועד לשמש למנחת חביתין, שהיה מקריב הכהן הגדול. אבל אם כן, שוב קשה: איך יכלו להשתמש בשמן שנועד למנחה בשביל להאיר את המנורה, והרי הדין הוא כי השמן למנורה צריך להיות "כתית" – "כתית למאור" ואין "כתית למנחות"? אלא יש לומר, שבודאי היה הכהן הגדול הזה מהדר במצוות, ואפילו למנחת חביתין גם כן היה מכין את השמן הטהור ביותר, כמו למנורה. נמצא איפוא, כי נס חנוכה התרחש הודות לכך, שהכהן הגדול שבדור ההוא היה מהדר במצוות, ולפיכך ישנם במצוה הזאת "מהדרין" ו"מהדרין מן המהדרין"...
 
רגע של עברית
חנוכה או חינוך?
הגמרא (במסכת בשבת דף כא) שואלת מאי חנוכה? הרב קוק מסביר (בעין איה שבת ב) שלמעשה היא שואלת על מהות שם זה, שהרי בלשון הקודש אומרים "חינוך" ולא "חנוכה". הכניסה לעניין חדש ומתמיד נקראת "חינוך", בלשון זכר ולא בלשון נקבה (חנוכה), כפי שכתוב בירושלמי (שקלים ג,ד): "נתמנה להיות כהן גדול, מביא שתים, אחת לחנוכו (לא כתוב "לחנוכתו") ואחת לחובת היום". ולכן היה ראוי לומר "חינוך הבית" ולא "חנוכת הבית", וחג החנוכה היה צריך להיקרא "חג החינוך"! אלא מסביר הרב שבחינוך אתה בגדר נותן, היינו זכר, ומנסה להשפיע על העתיד, שהרי אתה נותן עכשיו הכשרה בתקוה שבעתיד היא תוציא פירות. אך עניין חנוכה הוא הפוך. הוא בלשון נקבה, המרמזת על עניין הקבלה ולא הנתינה. בחנוכה קבלו המכבים משהו מן המדרגה העתידית, המדרגה השלמה של אחרית הימים, והיא השפיעה עליהם שפע בהווה, ולכן נקרא החג "חנוכה" לרמוז לנו שלפעמים מקבלים שפע מן העתיד במקום להשפיע שפע לקראת העתיד.  
 
טיפים לבוגרי צבא/שירות לאומי
איגוד חברים
תורה אחרי צבא / שירות לאומי
מתאגדים ומצליחים!
סיימת צבא?                              סיימת שירות לאומי?
 
בואו להיות חלק מרשת ארצית של צעירים וצעירות (גילאים 21-35) שמאמינים בשילוב התורה בחיי המעשה.
אנו קוראים לתלמידים ולתלמידות של מרכזי תורה אחרי צבא להירשם להתאגדות הצעירים והצעירות ולרשימת מאגר השידוכים.
ניתן גם לצרף חברים שעדיין אינם לומדים במרכזי תורה אחרי צבא, אם הם מתכוונים לעשות זאת בקרוב.
מה מקבלים בינתיים?
-          לומדים תורה בתורה אחרי צבא (יש שיעורים לבנים ושיעורים לבנות)
-          נכנסים למנגנון ההיכרויות של תורה אחרי צבא (למטרת נישואין)
-          נהנים מהטבות בקניית ספרי קודש (20% הנחה)
-          יוצרים קשר עם רבנים (ייעוץ בכל תחומי החיים)
אם תיווצר קבוצה משמעותית, אנו נצליח בתור איגוד לקבל הנחות בתחומים רחבים, כגון אולמי חתונות, תזמורות, פסיכומטרי, וכו' וכו'.
 
איך נרשמים? מס' אפשרויות:
1)       שולחים דוא"ל ל: bogreytsava@013.net.il עם המילים: "אני מעוניין / נת להירשם לאיגוד" ואנו נשלח לכם טופס הרשמה אלקטרוני.
2)       נכנסים לאתר ונרשמים ישירות bogreytsava.co.il
3)       יוצרים קשר טלפוני ונרשמים ישירות 02-651125

 

נבנה ע"י מערכת בניית אתרים של yeshiva.org.il                      שאל את הרב | לוח שנה | כניסת שבת  |  יציאת שבת