דף הבית >> עלון דרך אמונה >> עלון מס' 65

עלון דרך אמונה 65

איך מוכיחים עַם

מסר גבוה במתח נמוך / הרב אילן צפורי

איך מוכיחים עַם

-          די נמאס! צריך להחזיר את העם הזה בתשובה. אי אפשר להמשיך כך, החילונים האלה מעכבים את הגאולה!

-          ואיך בדיוק אתה מתכוון לעשות זאת? אתה תצעק "שאאבססס!" והם פתאום ישמרו שבת?

-          תפסיק עם הדמגוגיה שלך. שנים אנו מבליגים ולא צועקים שאבס! וחילול השבת רק מתגבר. הגיע הזמן לשים לדבר קץ.

-          בזה שצריך שיהיה לדבר קץ אני איתך. השאלה היא איך מגיעים לזה... בטוח לא על ידי הכאת הסלע.

-          מה זה קשור?

-          תראה משה לא נכנס לארץ להנהיג את העם, משום שהכה את הסלע ואמר "שמעו נא המורים", ולמדונו חז"ל שמשה חטא במה שכעס על בני ישראל, אף על פי שהם באמת הכעיסו אותו, כמסופר שבכל סלע שבחר משה להוציא ממנו מים על ידי דיבור, הם ניסו אותו ובקשו שיבחר בסלע אחר. אחרי כמה פעמים, הרגיש משה שהם מתעתעים בו, כעס, הכה את הסלע ואמר "שמעו נא המורים".

-          באמת אני גם הייתי כועס במצב כזה, אבל על משה לא הייתי מאמין... אפילו על הלל הזקן כתוב בגמרא שאי אפשר היה בשום אופן להביאו לידי כעס, אז על משה שהוא האדם הענו ביותר לא כל שכן?!

-          אתה נוגע בנקודה... באמת יש כעס ויש כעס. הכעס של משה היה מתוך "ריתחא דאורייתא", מתוך מחאה עמוקה נגד חילול השם, ולא מתוך עניין פרטי.

-          גם אלו שצועקים "שאבס" עושים את זה, אני מניח, מתוך מחאה ותוכחה, ולא מתוך מידות גסות של כעסנות שמחפשת איך להתפרץ.

-          כל הכבוד על לימוד הזכות שלך, אני מקוה שאכן כך הדבר. אך מה שלא יהיה, אנו לומדים מפרשת מי מריבה שגם את הריתחא דאורייתא אסור לתרגם לכעס גלוי. למעשה אין אף פעם תועלת בכעס גלוי! כתוב שתלמידי חכמים אף כאשר הם כועסים הם צריכים לדבר בנחת.

-          כן, אבל כאשר מדברים בנחת, הדבר מתפרש כחולשה ולא משיגים את המטרות.

-          וכי על ידי צעקות משיגים את המטרות. המטרה היא להשכין שלום בעולם ולהביא את ישראל לדבוק בקדוש-ברוך-הוא. על ידי צעקות וכוחניות, יתכן שמשיגים מטרות קרובות אך לטווח ארוך, לא רק שלא מתקרבים לתכלית, אלא אפילו מרחיקים אותה. זכור לי מקרה שאשה צעירה נקלעה בשבת עם המכונית שלה בסמוך לקבוצה של צעירים שהתחילו לצעוק עליה שאבס במקהלה. היא נכנסה לחרדה עמוקה, ואני בטוח שהיא לא עברה שם בשבת הבאה... אך האם היא התקרבה משום כך לשמירת השבת או שמא התרחקה עוד יותר?

-          אז מה אפשר לעשות?

-          כדי שהעם יחזור בתשובה הוא יצטרך להתחבר לתורה העליונה, לתורת הסוד, ותורת הסוד נקראת תורת חסד. לאליהו יש שני תפקידים: לגלות את כל מה שאנו לא משיגים בתורה ובעיקר את תורת הסוד, וגם לבשר שלום, להיות איש השלום, המשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם.

-          מה זה קשור?

-          בדיוק על הקשר שביניהם אני מדבר. יש קשר בין גילוי התורה העליונה ברבים לבין השלום בתוך האומה. את הקשר הזה צריכים כל המוכיחים למיניהם להכיר, שהרי ללא שלום לא תהא שום תוכחה.

-          ומה עם הריתחא דאורייתא? בזכותה הרי האומה לא איבדה את התורה בכל הדורות!

-          כל אותו העומק והדיוק, אותה אש הנשמה של ריתחא דאורייתא שהועילה מאוד לאומה אך גרמה לה הרבה סבל, תמשיך לבא וביתר שאת, אך הפעם מתוך גבורה רוחנית עליונה מלאה עדינות של שלום, שלוה והשקט... אתה מבין זהו התיקון של טעותו של משה שהכה בסלע ואמר "שמעו נא המורים" במעין תוכחה, כאילו לרמוז להם לישראל שהם קשים כסלע. על ידי כל תלמידי החכמים של הדורות האחרונים, שהם ניצוץ ממשה, ישוב הדיבור אל הסלע במקום ההכאה, וכך תתוקן טעותו של משה. ובדרך זו התוכחה תשמע והאומה תשוב למקורה, מתוך שהיא תזהה את גודל הנועם והחסד שיש בתורתה.

 

(הדברים מבוססים על פסקה באורות הקודש – חלק ד' עמ' תק).

 

דרך מורשת / הרב יעקב מרגלית

תוכחה בעבותות של אהבה

 

"הרואה חבירו שחטא או שהלך בדרך לא טובה, מצוה להחזירו למוטב ולהודיעו שהוא חוטא על עצמו במעשיו הרעים, שנאמר 'הוכח תוכיח את עמיתך'" (רמב"ם, משנה תורה, הל' דעות ה"ז).

אין הדברים אמורים רק כלפי חבירו, אלא גם כלפי ציבור: "כל מי שאפשר למחות באנשי ביתו ולא מיחה - נתפס על אנשי ביתו. באנשי עירו - נתפס על אנשי עירו. בכל העולם כולו - נתפס על כל העולם כולו"(שבת נד ע"ב). אם היה בידינו לתקן את כל העולם, וודאי ציבורים קטנים בהיקפם, אין לנו רשות להפטר מכך. אם נתעלם מאחריותנו, ייזקפו התוצאות לחובתינו.

הקשר בין הפסוקים בפרשת קדושים - "לא תשנא את אחיך בלבבך, הוכח תוכיח את עמיתך" (ויקרא יט ,יז), "ואהבת לרעך כמוך" (יט ,יח) מלמדנו שמצות התוכחה קשורה למצות האהבה. מטרת התוכחה לתקן, כשם שאנו מרגישים כלפי הקרובים לנו, כגון ילדים, שאין אנו אדישים להתנהגותם השלילית ורוצים מאד לשפר התנהגותם ולהחזירם לדרך טובה, כך עלינו להרגיש כלפי כל יחיד וציבור בישראל.

מניסיון החיים למדנו שכעס ותוכחות הורים לילדיהם לא תמיד ממקום טהור בא. לעיתים חוסר סיפוק עצמי או קושי בחיים גורם לנו לפרוק כעסנו על אחרים. יש פעמים שהתנהגות שלילית של זולתנו/ילדינו מזכירה לנו את חטאינו שלנו, ועל כך כעסנו.

על כן שני התנאים הראשונים לקיום מצוות תוכחה הם: א) המוכיח יהיה איש טהור ויתקיימו בו דברי חכמים שדרשו על הפסוק בצפניה (ב, א) "התקוששו וקושו הגוי לא נכסף" - "קשוט עצמך תחילה ואח"כ קשוט אחרים", תקן את עצמך לפני שאתה בא לתקן אחרים (בבא בתרא ס, ע"ב). ב) המניע יהיה טהור מתוך אהבה ורצון לתקן. בלא זה אין הדברים נקשבים ונשמעים - המוכח מזהה את המניע  הלא טהור, "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם" (משלי כז, יט).

גם אם המניע טהור והאיש טהור, צריכה התוכחה להיאמר בנחת - "וידבר לו בנחת ובלשון רכה" (רמב"ם שם). כשאין ביטחון שכך זה ייעשה, עדיף שלא תאמר משתאמר. בספר כתר ראש (מימרות בשם ר' חיים מוולזין תלמיד הגאון מוילנא) נכתב: "דברים קשים אינם נשמעין רק אם יאמר בלשון רכה, ואם אין טבעו בשום אופן לדבר רכות פטור הוא מלהוכיח" (סעיף קמג).

התוכחה מטרתה תיקון, וזה לא יושג בלא התנאים המוקדמים הנ"ל. על כך אמרו חכמים: "כשם שמצוה לומר דבר הנשמע כך מצוה על האדם שלא לומר דבר שאינו נשמע" (יבמות סה, ע"ב)

מצווה שלא לומר פירושה שאסור לומר. האמירה תביא נזק ותשניא את המוכיח ואמונתו על השומע, ותבזה את התורה (מהר"ל חידושי אגדות יבמות שם).

בליקוטי מוהר"ן תנינא (תורה ח) כתב ר' נחמן: "כשהמוכיח אינו ראוי להוכיח אז לא די שאינו מועיל בתוכחתו, אף גם הוא מבאיש ריח של נשמות של השומעים תוכחתו.... כמו שמונח איזה דבר שיש לו ריח שאינו טוב, כל זמן שאין מזיזין אותו דבר, אין מרגישין הריח הרע, כמו כן על ידי תוכחה של מי שאינו ראוי להוכיח על ידי זה מזיזין ומעוררין הריח הרע של המעשים הרעים ומדות רעות של האנשים שמוכיחם". תוכחה שאינה ראויה, מעצימה את הקלקול אצל החוטא.

כבר בדורות ראשונים אמרו חכמים (ספרא יט, מב): "אין בדור הזה איש שיכול להוכיח" (דברי ר' טרפון), "אין בדור הזה איש שיכול לקבל תוכחה" (דברי ר' אליעזר בן עזריה), "אין בדור הזה מי שיודע להוכיח" (דברי רבי עקיבא).

 

כלומר, המוכיחים אינם ראויים, למקבלים אין יכולת הפנמה והבנה של התוכחות, ובעיקר אין אנו יודעים כיצד להוכיח כך שיכנסו הדברים ללבבות מבלי לפגוע ומבלי להזיק. ואם כך בדורות של תנאים, מה נגיד אנו אזובי קיר. האם נעלים עינינו?

ענה על כך החזון איש (יו"ד סימן ב' סכח): "וכיוון שכל עצמו לתקן, אין הדין נוהג בשעה שאין בו תיקון ועלינו להחזירם בעבותות אהבה ולהעמידם בקרן אורה במה שידינו מגעת".

לא נתייאש מהדור, נשתמש לא בדרך של תוכחה, שהיא בחינה של מקל חובלים, אלא בדרכים של נועם, חיבוק והסברה מתוך אמונה בטוב הפנימי של דורנו.

"האהבה הגדולה שאנו אוהבים את אומתנו לא תסמא את עינינו מלבקר את כל מומיה, אבל הננו מוצאים את עצמיותה, גם אחרי הביקורת היותר חופשית, נקיה מכל מום. כולך יפה רעייתי, ומום אין בך" (אורות ישראל ד, ג).

 

שו"ת בוגרי צבא / הרב דוד ספרלינג

האם מותר להיות יועץ השקעות?

שאלה : התחלתי קורס המכשיר ליעוץ כלכלי בבנקאות ורציתי לדעת האם יש הגבלות במתן ייעוץ לקנות מניות בחברות מחללי שבת?

תשובה : שאלת קניית מניות בחברות בבעלות יהודים שמחללים שבת כבר נידונה על ידי גדולי פוסקי זמננו. יש שאסרו מפני שיש בזה דין "שותפות" בחברה והנאה מאיסורי שבת. לפי דעתם, קניית מניות בחברה הופכת את האדם להיות שותף בה, וכמו שאסור לחנות של יהודי להיות פתוחה בשבת, אפילו אם יש לו רק חלק בבעלות, כך יהיה גם כאן אסור (אלא אם כן יסדר סידור מיוחד של מכירת חלקו של העסק לכל שבת וחג). מכל מקום, יש שהתירו כל עוד אין לבעל המניות זכות ממש בהנהלת החברה ולכן אינו נושא באחריות על הנעשה שם. לדעה זו, מפני שבעלותו מוגבלת, הוא אינו נחשב ל"שותף" במובן ההלכתי. ויש שתלו את הדיון בשאלה האם יש ל"חברה" ישות הלכתית בפני עצמה, שהרי אי אפשר לחייב את בעל המניות בחובות של החברה, וגם הוא איננו לוקח אחריות על הנעשה בה. ואם כן לא שייך לומר שהנעשה בחברה מתייחס לבעל המניות. ועיין במאמרו של הרב רוזן שליט"א בתחומים (כרך יב) שמביא הרבה דעות בזה.

מצד שני, גם אם נאמר שקונה המניות אינו שותף ממש בחברה, ואין להגדיר את העסק כ"שלו", עדיין יש מקום לומר שהוא מסייע לחילול שבת. שהרי, לכאורה, כספו הולך לחזק עשיית איסורים בשבת, שלולי ממונו לא היו נעשים. אלא למרות שיש פוסקים שנקטו בשיטה שכזו, מכל מקום נראה שיש מקום להקל בזה, שהרי ברוב המקרים של קניית מניות, גם ללא קנייתו היתה החברה פועלת בשבת (אלא אם כן מדובר במקרה נדיר שהקונה קונה הרבה מניות ומחזיק את כל החברה ומציל אותה מסגירה וכו' – אבל אין שאלה זו נוגעת בדרך כלל ליועץ כלכלי רגיל, אלא ליועצים של בעלי הון מיוחדים). אם כן, כספו של קונה המניות הרגיל לא מוסיף שום פעולה של חילול שבת שלא היתה נעשית בלעדיו. וגם נראה לומר שיש כאן ספק גדול של גרימת חילול שבת באופן רחוק ביותר, הרי כספו נכנס לחברה – ומי אומר שזה יגרום לתוספת חילול שבת? אולי להיפך – מפני שיש להם יותר כסף הם יירשו לעצמם להפסיק את הפעילות בשבת (כי בדרך כלל עולה לחברה יותר כסף לפעול בשבת מפני תעריפי שבת וכו'). וגם אם נאמר שכן יגרם יותר חילול שבת, זו לא תהא תוצאה ישירה של קניית המניות, ויש הרבה פוסקים שסוברים שהאיסור של "מסייע לעוברי עבירה" הוא רק בשעת העבירה ממש, ובאופן ישיר. ובנוסף יש שיטות שסוברות שאין איסור "מסייע" לאנשים שבכלל אינם מקפידים על ההלכה.

ובכל זאת, נראה שרוב פוסקי זמננו המליצו לא לקנות מניות בחברות של יהודים שמחללים בהן את השבת. וזה מפני שאפילו אם נמצא דרך להתיר זאת מבחינה הלכתית, בוודאי אינו מן הראוי לזלזל בשבת על ידי תמיכה בחברות שמחללות אותה, ומצד שני יש לתמוך בחיזוק שמירת השבת על ידי תמיכה כספית בחברות ששומרות עליה. לכן אם אדם ישאל איפה להשקיע את כספו, בוודאי נגיד לו לחפש השקעות שדרכן יתרום לעשיית הטוב בעולם – הן מצד שמירת תורה ומצוות באופן ישיר, והן מצד סיבה אקולוגית, השקפתית ואנושית (כגון לא לתת תמיכה כספית לחברות שמזלזלות בזכויות האדם, או מזהמות את האוויר, או תומכות בטרור וכו').

אלא, שבתור יועץ כלכלי של בנק, הרי ברור שכל עוד היועץ עובד בבנק, הנהלת הבנק מצפה ממנו לתת ייעוץ שאינו לוקח בחשבון את הפן ה"תורני", אלא רק את הפן ה"כלכלי". ואם יגלו שהוא ייעץ לא לקנות מניות בחברה מסויימת מפני חילול השבת שיש בה, ברור שיפטרו אותו מיד. ולכן נראה שכאן יש להקל (על פי הנאמר לעיל). אין כאן איסור של "לפני עור" – שהרי כבר ראינו שיש על מי לסמוך בקניית המניות האלו, בפרט שהשואלים לא מבינים כלל את האיסור (ובאמת דנו הפוסקים במקרה שאדם סובר שיש איסור במאכל, האם מותר לו לתת אותו לאחר שסובר שזה מותר. ולמרות שיש מחמירים בזה, יש שמתירים - שו"ת מבי"ט ח"א כא). ולמרות שכלול באיסור "לפני עור" עוד צד של איסור, והוא האיסור לתת עצות רעות, כאן העצה הכלכלית היא טובה, ומבקש העצה אינו מצפה לייעוץ תורני, אלא רק כלכלי – ובזה העצה נכונה. והדבר דומה לאדם ששואל איפה אפשר למצוא מונית – שוודאי אסור להדריך אותו למקום בו אין מוניות, אבל אין חיוב לייעץ לו לנסוע באוטובוס מפני שבזה יחסך לו כסף, ויגרום לפחות פקקים וכו'.

ולכן, מותר ללמוד מקצוע זה, ולעבוד בו כדרך כל יועצי הבנק. וכמובן, אם מזדמן לך לקוח דתי, מסתבר שגם הנהלת הבנק תשמח אם תעיר את תשומת לבו בעניין כל הנאמר לעיל, בדבר סדרי העדיפויות, כגון קניית מניות בחברות שאינן מחללות שבת, שהרי מסתבר שגם הנהלת הבנק מעוניינת שלקליינט דתי יינתן שירות המשביע את כל רצונותיו.

 

דרך ארץ נחלה / רועי פורייטר

אל שייח' זייתון ומעיין הגנים

"טוב מראה עיניים ממשמע אוזניים" אומר הפתגם העתיק. רבים מאתנו ראו המקום מרחוק או שמעו עליו, אך רק מעטים זכו להעפיל לפסגתו. היורדים מירושלים לת"א מכביש 443, ודאי שמו לב שמימין לקטע הדרך מרמזור 'מחנה עופר' לישוב בית חורון, בולט למרחוק קבר שייח' גדול, שכיפת אבן עגולה מתנוססת עליו. זהו אחד מהאתרים המרשימים שברכס זייתון במערב בנימין, שאל פסגתו נעפיל היום.

מעיין, מערה, קברי שייח'ים עם תצפיות מהממות, בתי בד וגתות יין, הם רק חלק מהתפריט שמציע לנו מסלול זה שאמנם הוא מעגלי אך ההליכה בו מצריכה ידע בסיסי בהתמצאות במפה, וההליכה בקבוצה חמושה רצויה מאוד. אה, כן, גם כושר הליכה בסיסי לא יזיק... כ-6 שעות של מסלול עוד עומדות בפנינו. אז ניגש ישר לעניין: מכביש 443 פונים לישוב בית חורון ומול בסיס מג"ב נמצא את  "בוסתן השמונה", ע"ש שמונה מחיילי גולני שנפלו יחד במלחמת לבנון השניה. נחנה ונרד רגלית אל הכיכר שבכניסה לישוב, ומשם הליכה לכיוון ירושלים, כקילומטר בשולי הכביש עד שנראה מימיננו, בצד השני של הכביש, את 'המעין' שעל כביש 443. ממשיכים ישר עוד 200 מ' עד שמשמאלנו נראה את השער הקטן שבגדר, דרכו נכנס ונרד בערוץ ישר ל'עין אל ג'נאן' (הוא "מעיין הגנים", בתרגום חופשי). שם בין עצי הפרי נמצא 2 נביעות: העליונה היא בתוך מערה - חדר חצוב בסלע, שבעונות הנכונות אפילו מתרחצים בבריכה שבחוץ, ומעט מזרחה בריכה נוספת. המקום עצמו מהמם ומהשומרות והטראסות ניתן לראות וללמוד על חקלאות השלחין שהתקיימה במקום (שומרה הוא מבנה אבן עגול ששימש כסוכת שמירה ואחסון לתבואה בעת העונות החקלאיות, וחקלאות שלחין היא גידולים המושקים ישירות ממי המעיין).  נרד ונחצה את נחל מודיעים, שמהווה אחד מהמקורות הראשיים של נחל איילון (אותו אנו מכירים מפקקי הבוקר שבנתיביו) ונעלה לחורבותיה של העיירה הנוצרית העתיקה 'בית סילה', שם בית בד גדול ומרשים עוד מהתקופה הביזנטית, וסוף סוף נגיע לאחת ההפתעות: נעפיל לאום א-שייח' – הוא אותו המבנה שרואים מהכביש הראשי, וכשנכנס בשערי חומת האבן המקיפה אותו נוכל לנוח בצל עצי האלון הגדולים המצלים על הנכנס בשעריו. עיטורי אבן וציורי קיר מקשטים את חדרי המבנה.

שביל העפר החצוב בסלע אותו חצינו בדרכנו הוא שריד שנותר מניסיון בניית כביש מהיר בין מחלף בן-שמן לעטרות וליריחו. בנייתו הופסקה לפני כעשור אך הצלקות הנופיות בעינן נותרו. משם רצוי לסור אל חורבת א-ראס וחירבת אל-מחמה, שאין צורך להיות ארכיאולוג דגול כדי להנות משפע הממצאים השלמים והמרשימים שבהם, ומשם נמשיך לעבר מתחם שייח' זייתון המשקיף אל השפלה ואיזור מבואות ירושלים, ובעבר השקיף המקום על הצבאות הרבים שעברו תחתיו ב'מעלה בית חורון', היא הדרך הרומית הקדומה בה היכה יהודה המכבי במפתיע את הצבא היווני שהיה בדרכו לירושלים. כביש 443 של היום בנוי בחלקו על אותו תוואי הדרך. משייח' זיתון נשוב באותה הדרך, או נמצא דרכנו לישוב בית חורון, הקרוי על שם מעלה רומי קדום זה.

 

אתנךת"א / הרב שלמה סוקניק

לְרַקָּחוֹת וּלְטַבָּחוֹת וּלְאֹפוֹת

עיתים בקורות ימי עמנו המבוארים בתורה ובנביאים, נזקקו מנהיגי ישראל להוכיח את העם בתוכחה מגולה מכוחה של אהבה מוסתרת. כך היה בימי הנביא שמואל, מנהיגם של ישראל השקול כמשה ואהרן בשעתם, כאשר לימי זקנותו כשנתמנו בניו שופטים על ישראל ולא הלכו בדרכיו, באו ישראל אליו בבקשת מלך – ככל הגויים אשר סביבותיהם, 'וַיִּתְקַבְּצוּ כֹּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיָּבֹאוּ אֶל שְׁמוּאֵל הָרָמָתָה, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הִנֵּה אַתָּה זָקַנְתָּ וּבָנֶיךָ לֹא הָלְכוּ בִּדְרָכֶיךָ עַתָּה שִׂימָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ כְּכָל הַגּוֹיִם, וַיֵּרַע הַדָּבָר בְּעֵינֵי שְׁמוּאֵל כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ תְּנָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ וַיִּתְפַּלֵּל שְׁמוּאֵל אֶל ד'' (שמואל א ח ד-ו).

טעם הדבר שהיתה בקשתם רעה בעיני שמואל ונזקק להוכיחם, תמוה לנו ביותר בהזכרנו במצות התורה המובאת ב'משנה תורה', ומוזכרת במניין המצוות בראשונים: 'שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר ד' אֱלֹקֶיךָ' (דברים יז טו, ובספר המצוות לרמב"ם עשה קעג). ייתכן לבאר את הדבר על פי דברי ד' לשמואל בהמשך העניין, שדבריהם הם 'מאיסת ד'' בעצם ולא מאיסת שמואל, כפי שהיה מובן מתוך דבריהם שאת שמואל עצמו מאסו מלמלוך עליהם - 'וַיֹּאמֶר ד' אֶל שְׁמוּאֵל שְׁמַע בְּקוֹל הָעָם לְכֹל אֲשֶׁר יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ כִּי לֹא אֹתְךָ מָאָסוּ כִּי אֹתִי מָאֲסוּ מִמְּלֹךְ עֲלֵיהֶם, כְּכָל הַמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר עָשֹוּ מִיּוֹם הַעֲלֹתִי אֹתָם מִמִּצְרַיִם וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה וַיַּעַזְבֻנִי וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים כֵּן הֵמָּה עֹשִׂים גַּם לָךְ, וְעַתָּה שְׁמַע בְּקוֹלָם אַךְ כִּי הָעֵד תָּעִיד בָּהֶם וְהִגַּדְתָּ לָהֶם מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיהֶם' (שם ז-ט).

שמואל היה ראוי להיות למלך על ישראל, כמו שהיו לפניו משה ויהושע, ממקור הקודש והנבואה, צריכה להופיע המלכות, ובחיבור אליהם. כך היא מלכות בית דוד שמחברת קודש וחול יחדיו, כמו שנאמר על מלך ישראל בפרשת המלך שהזכרנו 'וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר... וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו' (דברים שם יח-יט). בבקשתם של ישראל למלך, הפרידו הם בין צרכי המלכות והדרכת הקודש, הפרידו הם בעצם - 'דת ממדינה', הפרדה זו היא היתה סיבת התוכחה, כמו שמבואר גם בתוכחה עצמה של שמואל להם 'וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֵת כָּל דִּבְרֵי ד' אֶל הָעָם הַשֹּׁאֲלִים מֵאִתּוֹ מֶלֶךְ, וַיֹּאמֶר זֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיכֶם אֶת בְּנֵיכֶם יִקָּח וְשָׂם לוֹ בְּמֶרְכַּבְתּוֹ וּבְפָרָשָׁיו וְרָצוּ לִפְנֵי מֶרְכַּבְתּוֹ... וְאֶת בְּנוֹתֵיכֶם יִקָּח לְרַקָּחוֹת וּלְטַבָּחוֹת וּלְאֹפוֹת, וְאֶת שְׂדוֹתֵיכֶם וְאֶת כַּרְמֵיכֶם וְזֵיתֵיכֶם הַטּוֹבִים יִקָּח וְנָתַן לַעֲבָדָיו... צֹאנְכֶם יַעְשׂר וְאַתֶּם תִּהְיוּ לוֹ לַעֲבָדִים, וּזְעַקְתֶּם בַּיּוֹם הַהוּא מִלִּפְנֵי מַלְכְּכֶם אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם לָכֶם וְלֹא יַעֲנֶה ד' אֶתְכֶם בַּיּוֹם הַהוּא' (שמואל שם י-יח).

שמואל מזהיר את העם מפני הנהגה שמקור סמכותה חילוני ואנושי, הנהגה שכזו סופה שתהפוך לרועץ, תעמיד את המלך וצרכיו במרכז החיים, ותאבד את הדאגה לטובת העם, מרן הרב קרא לתוצאה מוכרחת זו באיגרות 'משחית ומפלצת' (אגרות א, עמוד קפג). רק ממקור הקודש ומאמתתה של תורה נבנית המלכות כראוי וביחס נכון בין הדת והמדינה ובין הקודש והחול. יחס כזה מקיים את האומה הישראלית ואת העולם כולו. ממקור החול וממשפט העמים צומח מוסר קלוקל הרואה במלכות תכלית הכל ומשעבד, הורס ומחריב הכל אליו. מעניין לציין כי הביטוי שהשתמש בו שמואל בדבריו ביחס ל'רַקָּחוֹת וּלְטַבָּחוֹת וּלְאֹפוֹת', הוא הביטוי שמשתמש בו הרמב"ם ביחס לחוכמות החול (באגרתו לחכמי לוניל). הסדר הנכון הוא חול משועבד לקודש, רקחות טבחות ואֹפות טפלות לתורה, ואז הם משמשות כראוי.

על אף תוכחתו זו של שמואל לעם, הרי מסקנת הדברים היא לשמוע בדברי העם 'בדרך שאדם – ועם, רוצה לילך מוליכין אותו' (על פי רש"י במדבר כב לה), ואין הדרכת ד' לצאת כנגד העם אלא עימו, 'וַיְמָאֲנוּ הָעָם לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל שְׁמוּאֵל וַיֹּאמְרוּ לֹּא כִּי אִם מֶלֶךְ יִהְיֶה עָלֵינוּ, וְהָיִינוּ גַם אֲנַחְנוּ כְּכָל הַגּוֹיִם וּשְׁפָטָנוּ מַלְכֵּנוּ וְיָצָא לְפָנֵינוּ וְנִלְחַם אֶת מִלְחֲמֹתֵנוּ, וַיִּשְׁמַע שְׁמוּאֵל אֵת כָּל דִּבְרֵי הָעָם וַיְדַבְּרֵם בְּאָזְנֵי ד', וַיֹּאמֶר ד' אֶל שְׁמוּאֵל שְׁמַע בְּקוֹלָם וְהִמְלַכְתָּ לָהֶם מֶלֶךְ וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל לְכוּ אִישׁ לְעִירוֹ' (שמואל שם יט-כב). אמנם ידע שמואל כי עוד יבוא היום שיאמר בו 'וְהָעֹלָה עַל רוּחֲכֶם הָיוֹ לֹא תִהְיֶה אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים נִהְיֶה כַגּוֹיִם כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲרָצוֹת לְשָׁרֵת עֵץ וָאָבֶן, חַי אָנִי נְאֻם ד' אֱלוֹקִים אִם לֹא בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטויָה וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה אֱמְלוֹךְ עֲלֵיכֶם' (יחזקאל כ לב-לג), ועוד יבוא היום וישמשו במלכות הקודש והחול יחדיו, חיבור של הקודש שבירושלים עם החול שבה, חיבור בין 'ציון' ו'ירושלים' - 'כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ד' מִירוּשָׁלִָם' (ישעיה ב ב).

 

קדושה בינו לבינה / הרב אילן צפורי

נכון שזה לא כל כך נעים אבל אין כל כך ברירה, צריך להתאזר בגבורה ולעשות זאת... אני מדבר על להצטרף לסיור פנויים–פנויות. הבעיה המרכזית של הצעירים וצעירות בגיל נישואין, בציונות הדתית, היא "זירת המפגש", כפי שאנו קוראים לזה ב"תורה אחרי צבא". פעם שמעתי הגדרה קולעת בעניין זה: "בציונות הדתית מתערבבים בנים ובנות כאשר לא צריך (בגילאים של תנועת הנוער) ולא מתערבבים כאשר צריך (בגילאים שצריך להתחתן)". בחורים ובחורות בגיל נישואין לא מקבלים מספיק הצעות, ולרוב ההצעות אינן לעניין. גם בקמפוסים של האוניברסיטאות, אין המפגש כל כך פשוט, זה עניין של תרבות, ברוך ה' צניעות שורשית חוסמת את יצירת הקשר. מה הפתרון? פשוט ליזום "זירת מפגש", מבוקרת כמובן, על פי כללי הצניעות ויראת השמיים. ולכן אנו קמים (ומעודדים אחרים לעשות זאת) ומארגנים סיורים משותפים משולבים עם שיעור של רב, כיבוד וכו' שהם לדעתינו המסוגלים ביותר לתת פתרון לבעיה, בפרט שמתלווים לסיור שדכן ושדכנית שאליהם אפשר לפנות בצנעה כדי לבדוק קשרים אפשריים. אנו מאוד ממליצים לכל מי שבאמת מוכן לקחת אחריות, להצטרף לסיורים שלנו. פרטים במשרד העמותה: 02-6511256.

יוצאים מהשטח / תלמידים כותבים

ארז חנן /  תורה אחרי צבא תל אביב

תוכחת דור בעל נפש רוממה

בגמרא מסכת שבת מובא שרבי שמעון בן שטח תיקן כתובה לאשה וגזר טומאה על כלי מתכות. ההסבר לכך הוא שעד אותו זמן, מדין תורה היה אדם נותן גט לאשתו והיא מגורשת מיד, ועל כך תיקן רבי שמעון בן שטח כתובה, שאם חלילה ירצה אדם לגרש את אשתו, יהיה עליו לשלם הון עתק וממילא לא תהה דעתו קלה לגרשהּ. טומאת כלים מן התורה, כאשר כלי נטמא למת, נטהרת על ידי הזהת מי אפר פרה אדומה עליו ביום השלישי והשביעי. שיטה שניה לטהר את הכלי היא להתיכו ולעשותו מחדש, והרי הוא כלי חדש ולא שייך בו טומאה. ועל זה גזר רבי שמעון בן שטח שעדיין יהיה טמא מדרבנן, כדי שלא תתבטל תורת מי חטאת מישראל.

כדי להבין מה עומד בעומק הרעיון של תקנות אלו ומדוע נסמכו זו לזו, נתבונן בפשר סמיכות פרשת פרה אדומה לפרשת מי מרה. כידוע עם ישראל בצאתו ממצרים היה דור של עבדים עם נפש שפלה, כמו שמסביר הראב"ע, שה' נלחם בים סוף במקום עַם ישראל כי נפשם היתה נפש שפלה ולא יכלו להלחם עם אדוניהם המצריים. לדור זה בתחילת מסעו במדבר מצוה ה' את משה להכות את הסלע ולהוציא מים, שנמשלו לתורה - תורה גלותית שנלמדת בכוח ובפחד. אמנם הדור העתיד להכנס לארץ ישראל, שנלחם כבר לבדו את מלחמות ה', הוא דור בעל רוח רוממה שעליו ה' מצוה את משה לדבר אל הסלע ולא להכותו. משה הכה בכל זאת, משום שהנהגתו התאימה לדור של גלות, ולא לדור של גאולה עם רוח רוממה – לכן מחליפו יהושע, שמכניס את ישראל לארץ, משקה את צאן ה' במים מתוקים ובדברי נעם ואמרי פשר.

כעת נחזור להבין את הקשר שבין הפרשיות - כלי מתכת אפשר לשוברו ובכך לתקנו. כך ניתן גם לעשות לאדם כדי להחזירו בתשובה - לשוברו ולבנותו מחדש. אך זהו לא אותו אדם אלא אחר. גם בקשר הזוגי, אם מתגלים קשיים, אפשר לשוברו בגט ולהנשא מחדש. אך שוב זהו לא אותו הקשר אלא חדש.

הנהגה זאת התאימה לדור המדבר הגלותי, בעל הרוח השפלה. אך בדור הגאולה יש להזות לאט לאט את מי אפר הפרה ביום השלישי ולהמתין ושוב לעשות כן ביום השביעי - ורק אז נטהר, ולא בבת אחת. כך גם דורנו בעל הנפש הרוממה, יש להוכיחו אט אט ובנועם, טיפת תורה ועוד טיפת תורה, ולהמתין בין לבין עד שהדברים יחלחלו אל לוחות ליבו. זוהי ההשקיה של "עורפילא אפילו לפרצידא דתותי קלא מהניא ליה" (מסכת תענית), כלומר הערפל שהינו מטר קל מועיל אפילו לגרעין שתחת גוש של קרקע. כדי שהגרעין הנפלא של דורנו, שכרגע חבוי מתחת לגוש הקרקע הגשמית, יפרח –  עלינו לשקותו מעט מעט ובסבלנות. יהי רצון שנדע להוכיח את הרבים בנעם ויהיו דברינו נשמעים.

 

 

בהמשך הדרך / אורי פרידמן

רגע של עברית

עולים כיתה

לכבוד אלפי התלמידים שיצאו ל"חופש הגדול" וגם לאלו שכבר מזמן אינם תלמידים, כדאי שנבין אחת ולתמיד מהם השמות המוזרים שקיבלו הכיתות במהלך התיכון, כמו: שישית, שביעית, שמינית. מאז ראשית המאה העשרים התקיימו בארץ ישראל, בהשפעת השיטה הגרמנית, שתי מערכות לימוד. בבית הספר העממי, שנועד לכל, למדו הילדים מכיתה א' ועד ח'. בגימנסיה, היא בית הספר התיכון, למדו בעיקר ילדים למשפחות אמידות, ורובם החלו את דרכם בה בגיל 6. בגימנסיות התקיימו ארבע מכינות לקראת התיכון, המקבילות לכיתות ה' עד ח', והן נקראו הכיתה הראשונה, השנייה, השלישית והרביעית. הכיתה שבה החלו לימודי התיכון נקראה על כן הכיתה החמישית, ואליה הצטרפו חלק מאלה שסיימו שמונה כיתות בבתי הספר העממיים. עם קום המדינה בוטלה השיטה, אך שמות הכיתות חמישית, שישית, שביעית ושמינית השתרשו, במקביל לספירה מ-ט' עד י"ב.

 

 

טעמי המנהגים

נותן טעם בחלב

טעם שנוהגין לאכול מאכל חלב יום א' של שבועות, שהוא כמו שני תבשילין שלוקחין בליל פסח זכר לפסח וזכר לחגיגה, כך אוכלין מאכל חלב ואחר כך מאכל בשר (בשבועות), זכר לקרבן שתי הלחם שהיו מביאים, ולכן כשאוכל חלב ואחר כך בשר, מכיוון שצריך לכל אחד לחם מיוחד, צריך שני לחמים, והוי זכר זה בזה. (מחצית השקל סימן תצ"ד סק"ז).

אמרי צדיקים

פנים אל פנים

אמר ר' שמחה בונים מפשיסחה: "כתוב: 'כמים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם' – יכול אדם לראות את דמותו רק בתנאי שיתכופף וישפיל עצמו. אם יעמוד האדם בקומה זקופה ויתגאה אז לעולם לא יראה מאומה".

מכתב שנשלח לעמותה:

שלום רב!

אם באתר שמבטא את הביטוי של הציונות הדתית אתם נותנים גם קישורים לאלה ששוללים את דעותינו ואת המדינה רק דורשים ומקבלים זכויות וחובות הם משאירים לאחרים.!?

לא הדגישו לכם את הגבולות בין המחנות מרוב אהבת הרע והתוצאות לא מאחרות לבוא בקלפי ובצבע הכיפות  חל שיבוש רציני!

 

תשובת העמותה:

שלום וברכה

זה מזכיר את הוורט של אחד האדמו"רים, הרבי מאפט, שאמר: "מבלק לומדים אהבת חינם".

שאלו התלמידים: "איך"? והוא אמר "בלק ראשי תיבות ואהבת לרעך כמוך".

מיד קפצו התלמידים ואמרו שזה לא מדוייק.

על זה אמר האדמו"ר: "בגלל אנשים דייקנים כמוכם יש שנאת חינם"!

 

נבנה ע"י מערכת בניית אתרים של yeshiva.org.il                      שאל את הרב | לוח שנה | כניסת שבת  |  יציאת שבת