דף הבית >> עלון דרך אמונה >> עלון מס' 68

 

עלון דרך אמונה 68

עת לבנות

מסר גבוה במתח נמוך / הרב אילן צפורי

עת לבנות

-          מה הלחץ שלך בסך הכל הפסיקו את הבנייה... לא קרה כלום! עת לבנות ועת לא לבנות...  בינתיים צריך כנראה קצת הפסקה, ומי שהחליט מבין זאת טוב ממך...

-          אין הפסקה בדרך גאולתם של ישראל. הגאולה נמשלה לאיילת השחר שעולה לה קימעא, קימעא, עד אור היום.

-          לא מדובר בעצירת הגאולה, אלא בסך הכול בעצירת הבנייה.

-          תראה, צריך לעשות כאן סדר. הגאון מוילנא לימד את תלמידיו שגאולה תלויה בבניין הארץ, בהרחבת היישוב שמהוה הדחקת רוח הטומאה מחוץ לכל מקום בו מצליחים להתיישב.

-          זה מיסטיקה! לפעמים צריך לפעול על פי שיקולים יותר פרגמאטיים!

-          זו לא מיסטיקה, אלא אמונת חכמים פשוטה. הגאון גילה לתלמידיו שהתקדמות הגאולה תלויה בהצלחה בעמידת מבחן האבן.

-          מה זה "מבחן האבן"?

-          הנביא ישעיהו ניבא כבר שגאולתה של ציון תלויה באבן בוחן, וכך אמר: "הנני יסד בציון אבן, אבן בוחן".

-          ומהי  אבן הבוחן הזו?

-          הקב"ה רוצה להעמידנו בכור המבחן בבניין ציון, לראות אם אנו מוכנים למסור את הנפש ולשים אפילו אבן אחת במצבים בהם סיכויי ההצלחה נראים קלושים. ודווקא אבן זו, מנבא הנביא, תהא "פינת יקרת מוסד מוסד" כלשונו, והכוונה שאותה האבן חסרת הסיכויים, היא זו שדווקא תהפך ליסוד של בניין ענק וחזק ובר קיימא.

-          ומה הנמשל?

-          הנמשל הוא שהמבחן שלנו בביטחון בה' הוא דווקא בעניין הבנייה. האם נעיז לבנות את הארץ למרות שהמציאות לכאורה לא מאפשרת זאת. כך ידעו היטב לעשות המתיישבים הראשונים ואלה שהקימו את המדינה. הם התעקשו לבנות עוד ועוד בית ללא שום פשרות.

-          כן, אבל אז הארץ לא הייתה בנויה. עכשיו זה שונה, עכשיו הארץ ברוך ה' מיושבת, ויש כאן עניין פוליטי, להפסיק את הבניה.

-          זו טעות גדולה בידך. יש כנראה כמה צורות לעניין של "אבן בוחן". תמיד יש מבחן שצריך לעמוד בו. תמיד יש מי מהגויים שמנסה לעצור את הבנייה בארץ ישראל, ויש להם כנראה הרבה דרכים לעשות זאת. תמיד הבנייה היא המבחן שלנו המוכיח את דבקותנו בקב"ה ואת בטחוננו בו. אז היום זה קצת יותר משוכלל, אבל תכלס' זה אותו עניין, הקב"ה מנסה אותנו ורוצה שנוכיח לו שאנו בוטחים בו.

-          כל זה אולי נכון, אבל אתה יודע, כמו שאומרים... צריך להיות חכם ולאו דווקא צודק!

-          במקרה של עשיית רצון ה', כאשר אתה צודק אתה גם חכם. אין פה רציונאל צרוף, יש אמונה והיא מנצחת. כך עשה גם רבי יוסף ריבלין מתלמידי הגר"א כאשר יצא מחוץ לחומות.

-          מה בדיוק הסיפור?

-          הוא היה הנחשון הראשון אשר יצא את העיר העתיקה בירושלים והלך להתיישב במדבר השומם שמחוץ לעיר, בתנאים מסוכנים. המניעים שלו נבעו מאמונתו האיתנה בצו הגאון מוילנא שפסק שהגאולה תבוא על פי הכלל "הרחיבי מקום אהלך", והכוונה שצריך תמיד להרחיב את מקום הישוב לכיוון השממה. בשנת תרכ"ט הוא הניח את אבן הפינה לשכונה הראשונה שמחוץ לחומות, הלא היא "נחלת שבעה". הוא בנה את הבית הראשון והתיישב בו.

-          בסדר, ידוע, יש הרבה סיפורים של חלוצים...

-          נכון, אחרי כן היו הרבה מאוד, אבל עליו אמרו שהוא "פרץ את חומת העיר העתיקה לצאת למרחבי הארץ", והוא יזם את הקמת שלוש עשרה השכונות הראשונות של "ירושלים החדשה"!

-          למעשה הוא שבר את הקרח בן אלפיים שנה של הקפאת הבנייה בירושלים ובארץ כולה.

-          נכון מאוד. וכאן הייתה האות לכל המפעל הציוני, מתוך אמונה איתנה שהבניין הוא המבחן על פי הכלל "אבן בוחן". גם היום אנו צריכים לעבור את המבחן הזה. נכון שהסיטואציה השתנתה אבל תכל'ס זה אותו עניין!

 

(המאמר מבוסס על דברים המובאים בספר קול התור).

 

דרך מורשת / הרב יעקב מרגלית

ארץ שמתקשרים בה על ידי עמל ובניה

 

מאז נחרב ביתנו וגלינו מארצנו לא ניתקנו את הקשרים עם הארץ. היא המשיכה להיות מושא חלומות ותפילות, ואף נעשו ניסיונות של יחידים וקבוצות לחזור לבקר ולהתיישב בה.

ידוע לנו על עלייתם של רב אחאי מחבר "השאילתות", רבי סעדיה גאון ששהה שש שנים בארץ, רבי יהודה הלוי, רבי שמשון משאנץ ועמו 300 מבעלי התוספות, רבי יחיאל מפריז, הרמב"ן והרמב"ם.

בתקופה מאוחרת יותר: רבי יהודה החסיד, רבי עובדיה מברטנורא, חכמי צפת ובהם רבי יוסף קארו, הרדב"ז והאר"י.

לאחר מכן: השל"ה, רבי חיים בן עטר, הרמח"ל, הרש"ש מתימן, עד תלמידי הגר"א והבעש"ט, בהם גם רבי נחמן מברסלב.

רוב העולים, שעלייתם הייתה כרוכה בהקרבה אישית ומסירות נפש גשמית ורוחנית, עשו זאת מתוך רצון להתחבר לקדושת הארץ הרוחנית, ללמוד בה תורה, להתפלל במקומות הקדושים ואף למות ולהיקבר בה.

מקור מחייתם היה מכספים שחסכו והביאו עימם מחו"ל או ממגביות שנעשו על ידי שדרי"ם למשימת חיזוק היישוב היהודי בארץ ישראל.

עם תחילת עליית תלמידי הגר"א החלה לנשב רוח חדשה. מסורות בשם הגר"א שנוסחו והודפסו בספר קול התור דיברו על בניין הארץ וירושלים ונטיעת אילנות וכדו', כחלק מהופעת משיח בן יוסף וכשלב מקדים להופעת משיח בן דוד.

ביטוי לשינוי המגמה נמצא בתשובה של אחד מגדולי הפוסקים בדורות האחרונים: רבי אברהם מסוכטשוב, אדמו"ר חסידי, חתנו של הרבי מקוצק (עיקרי משנתו ההגותית נמצאים בספרי בנו "שם משמואל" על פרשיות השבוע). הוא נשאל האם יש מצוה לקנות שדה בארץ ישראל על מנת שאפשר יהיה להתפרנס ממנה? לאחר משא ומתן ארוך בבירור חובת מצוות הישיבה בארץ ישראל בזה הזמן, הוא מסיק כך: "עיקר מצוות ישיבת ארץ ישראל היא בהיות לו פרנסה מרווח מארץ ישראל, אבל אם נשלח לו מעות מחו"ל במתנה מאנשי חו"ל, אין בזה עיקר מצוות ישיבת ארץ ישראל בשלמות. ומכל מקום, הוא מקיים בזה מצוות ישיבת ארץ ישראל" (שו"ת "אבני נזר", חלק יו"ד, סימן תנ"ד).

כוונתו היא (על פי הבנתי ובלשוני) שהמיוחד בארץ ישראל לעומת חו"ל הוא שבארץ ישראל אנו מושגחים בהשגחה פרטית, לא על ידי מלאך ולא על ידי שרף, אלא על ידי הקב"ה בעצמו - "ארץ אשר ה' אלוקיך דורש אותה תמיד עיני ה' אלוקיך בה מרשית שנה ועד אחרית שנה" (דברים יא, יב). את ארץ ישראל הקב"ה משקה בעצמו ולא על ידי שליח כבכל העולם (מסכת תענית דף י). גם הזוהר, תחילת פרשת לך לך, האריך להסביר שבארץ ישראל אין שום שר שולט בה אלא הקב"ה בעצמו.

אדם המתפרנס מארץ ישראל, מעבודה בה ומגידוליה, מחובר לקב"ה באופן ישיר, וזה כמובן משפיע גם על ההשפעות הרוחניות של הארץ. לעומת זאת, המתפרנס מאנשי חו"ל, מכספים שבאים משם, אפילו קונה ואוכל מפירותיה הקדושים של הארץ, נתון הוא להשפעתו של השר, המלאך, השולט בחו"ל ומרוחק מהקדושה המיוחדת של הארץ. על כך אמרו חז"ל שכל הדר בחו"ל דומה כמי שאין לו אלו-ה או כאילו עובד עבודה זרה (מסכת כתובות דף קי ע"ב), כיוון שקיומו נתון להשפעת שרי אומות העולם.

בסוף תשובתו כותב ה"אבני נזר": "ובלי נדר אראה גם אני להיות מן הקונים נחלה אך לא אדע הדרך איך ומה". בספר "אביר הרועים", הוא ספר תולדות חייו של ה"אבני נזר" (נכתב ע"י ר' צבי יהודה מאמאלק), מסופר שהאדמו"ר ה"אבני נזר" שלח את בנו "השם משמואל" לקנות אדמות בארץ ישראל, על מנת לבנות בה עיר ולא הסתייע הדבר. שלושים שנה מאוחר יותר, לאחר הצהרת בלפור, אמר ה"שם משמואל" שזה סימן משמיים שצריך לחדש את המאמצים לקנות נחלות ולבנות בארץ ישראל.

מאז ועד ימינו אנו מתיישבים, בונים ונוטעים ובאים לידי עצמאות כלכלית. כך אנו מקיימים מצוות יישוב ארץ ישראל בשלמות.

 

שו"ת בוגרי צבא / הרב דוד ספרלינג

כריתת עץ פרי

שאלה : הילדים שלי רוצים לבנות "מחנה" בעץ תאנה גדול בגינה, ולשם כך הם רוצים לקצוץ כמה ענפים – האם זה מותר?

תשובה: נסכם בקיצור את עיקרי דיני בל תשחית השייכים לכריתת עצי פרי.

1.      יש איסור מן התורה לכרות עצי פרי בדרך של השחתה, כדברי הרמב"ם (הלכות מלכים ו, ח) "אין קוצצין אילני מאכל שחוץ למדינה (=כשצרים על עיר האויב במלחמה) ואין מונעין מהם אמת המים כדי שייבשו, שנאמר לא תשחית את עצה, וכל הקוצץ לוקה, ולא במצור בלבד אלא בכל מקום כל הקוצץ אילן מאכל דרך השחתה לוקה...". וישנה גם סכנה בדבר, כמו שסופר בגמרא (ב"ק צא) שבנו של ר' חנינא מת מפני שקצץ עץ תאנה שלא בזמנו.

2.      רק עץ שעושה כמות של פירות שיש בה חשיבות או רווח כלכלי אסור לכרות. להגדרה המדויקת יש לפנות בכל מקרה לרב, מפני שהדבר תלוי בהרבה פרטים (סוג הפרי, הוצאות הטיפול בו, כמות הפירות ועוד).

3.      ישנה מחלוקת בקציצת ענפים בלבד. יש מתירים, ויש אומרים שזה איסור דרבנן. לכן יש להקל רק בצירוף עוד היתר נוסף (כבהמשך).

4.      מותר לעקור את העץ יחד עם שורשיו כדי לנטוע אותו במקום אחר כאשר יש סיבה לכך.

5.      מותר לכרות עץ פרי לצורך גדול – כלשון הרמב"ם שם: "אבל קוצצין אותו אם היה מזיק אילנות אחרים, או מפני שמזיק בשדה אחרים, או מפני שדמיו יקרים, לא אסרה תורה אלא דרך השחתה". ויש פוסקים שגם במקום שמותר לכרות חששו לסכנה (הרוחנית) שיש בדבר, והחמירו לכרות על ידי גוי – אבל מעיקר הדין אם ברור שיש צורך בדבר, כגון שהעץ מסוכן ועלול ליפול, או כגון בקבוצת עצים המהוים מסתור למחבלים, או בעצים המזיקים לשדה וכו' מותר לכרות בעצמו. וכמובן שקיצוץ לצורך טיפול באילן עצמו מותר.

6.      גם אם הנזק בא באופן עקיף מן העץ, כגון שמושך חיות שמזיקות, גורם ללכלוך, או מאפיל על החלון, יש מקום להתיר – ואם אפשר להסתפק בקצוץ ענפים בלבד עדיף.

7.      יש להתיר כשצריך את מקום העץ, כגון שרוצים לבנות שם. ואם צריך את המקום לצורך לא כל כך חשוב – כמו דשא פנוי, בנין עראי (כמו ה"מחנה" של ילדים), או פינוי מקום לחניה, יש להחמיר ולאסור כריתת העץ – שהרי אין ערך ה"רווח" של המקום יותר גדול משווי העץ הכרות. אבל לקצוץ ענפים עבור זה יש להתיר.

8.      אם נצרך הדבר (ואין תחליף קל) מותר לקצוץ ענפים לצורך מקום לסוכה. ולכרות את כל העץ יש להתיר רק כשאין אפשרות אחרת, או שזה לצורך הכנת המקום לשימוש כל שנה. אבל לצורך סכך מותר לקצוץ ענפים.

סיכום : מכיוון שאסור לכרות עץ פרי דרך השחתה, אסור לכורתו עבור דבר שפחות "שווה" מן העץ, כמו "מחנה" זמני של ילדים. אבל לקצוץ ענפים בלבד, שזה דבר שעומד במחלוקת הפוסקים, יש להתיר אם תהיה תועלת של ממש, ולא רק ליום או יומיים. לכן אם הילדים בונים "מחנה" קבוע לשחק בו לזמן ארוך, יש להתיר לקצוץ – אבל לא "מחנה" עראי ביותר של משחק ליום.

 

דרך ארץ נחלה / רועי פורייטר

 

אל עין לבן – האח-היידד!

"ובשבט חמה הפציעה ליום אחד" כתבה המשוררת, אך מכיוון שלא ציינה את היום המדובר, יכול כל אחד מאתנו למצוא את היום המתאים לו בחודש שבט, ולצאת לראות אם "פרחה הגפן, פיתח הסמדר, הנצו הרימונים" ואת ארצנו הנצבעת ירוק.

פריחה ואווירת חג אפשר לחוש בכל מרחבי ארצנו, אך המובחר הוא ש"הכל מעלין לירושלים", לכן נעפיל גם אנו לירושלים, אל מסלול הליכה מקסים היורד מצומת אורה למעיין "עין לבן", בו נפסע להנאתנו.

אז מה ב"תפריט" להיום? נוף מקסים ומיקום פשוט מאוד להגעה למנה הראשונה. גת מרשימה, מסלול הליכה קל ונוח, טראסות ושומרות למנה העיקרית. וטבילה במעיין לקינוח.

מגיעים לצומת אורה (הנמצאת בסמוך לבית חולים הדסה עין כרם) וחונים בתחנת הדלק, דרומית לצומת. הולכים כ-100 מטר ופונים לרחוב פנמה, הוא הרחוב הראשון בכביש הפונה לעבר שכונת קריית מנחם (ולא בגין, אלא ע"ש נשיא קק"ל בארה"ב לשעבר מנחם ברסלר). הולכים על המדרכה שמימין לכביש ולאחר כ-150 מ' רואים מימיננו ספסלי ברזל ירוקים (ומצד שמאל, מעבר לכביש, מכולת), פונים לכיוון הספסלים. מתחתינו פרוס עמק קטן או אם תרצו – נחל רחב, אליו נרד ונלך בשביל הצמוד ביותר לגדה השמאלית (מזרחית) של הנחל.

אך אל דאגה! קדמוננו כבר הבינו את הפוטנציאל הטמון בעמק מתון זה וסילקו ממנו את האבנים הרבות שהיו בו, ואיתם בנו את הטראסות (מדרגות חקלאיות) וכך בשטח הררי זה נוצרו משטחי אדמה ישרים הטובים לגידולים חקלאיים, גם השומרות, מגדלי השמירה העגולים הקדומים אותם אנו רואים, נבנו מהאבנים שסוקלו.

נמשיך ללכת בצידו השמאלי של הערוץ, שעצי תאנה וזית מקשטים אותו עד שנזהה מצד ימין, כמה טראסות מתחתינו, את הגת המרשימה החצובה בסלע - אליה נרד. נעמוד במשטח הדריכה החצוב בסלע ונראה את בור האיסוף אליו זרם התירוש, לפני שנאסף ועבר את תהליך התסיסה שהפך אותו ליין.

"האח-הידד" (או "כיפאק- היי", מאוחר יותר) היא קריאת עידוד פלמ"חניקית, משהו שמקורה כקריאת עידוד ושמחה הוא כנראה מכאן – בזמן הדריכה על הענבים רצו לשמור על קצב עבודה קבוע לאורך זמן, כך במקום לקרוא: אחת-שתיים, אחת-שתיים, קראו בשמחה: האח-הידד, האח-הידד!

נמשיך במורד השמאלי של הערוץ. שרוולי הפלאסטיק הוורודים שלשמאלו הם למעשה שרוולי הגנה לעצים הצעירים שבתוכם, מפני הצבאים הזללניים. במזלג השבילים נפנה שמאלה. זמן קצר ייקח עד שנזהה אותו, עת יבריק וינצנץ בשמש – מעיין עין לבן. אם השומרות הטראסות והגת העידו על החיים התוססים שהיו כאן, הרי שמערות הקבורה שבדרך יעידו על סופם של חיים אלו...  מי שלא ישחה במעיין, ייהנה מצל עצי אגוז-המלך ומהליכה בנקבת המעיין שבמקום. גם תה וכיבוד קל יתקבלו בברכה (לכבוד ט"ו בשבט מומלץ לאכול מפירות הארץ הטריים! מנהג הפירות היבשים מקורו בגלות, עת רצו לאכול מפירות ארץ-ישראל היה צורך לייבשם בארץ, כדי שלא יירקבו בדרך הארוכה...). נרד לשביל הכורכר שמתחתינו, הנקרא "שביל נדב", בו נלך שמאלה כ-20 דקות עד לחניית גן החיות התנ"כי. המסלול נגיש מאוד בתחבורה הציבורית, עורך כשעתיים ומתאים גם לילדים.

אתנךת"א / הרב שלמה סוקניק

מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד

שלמה המלך לימד אותנו כי "לַכֹּל זְמָן, וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם", "וְעֵת לִבְנוֹת" (קהלת ג א-ג), ומדוד אביו למדנו כיצד לבנות את ה"עֵת".

נתן הנביא הוא שנשלח לדוד לבשרו כי לא יוכל לבנות בית לשם ד', כפי שלמדנו בספר שמואל ובדברי הימים "וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיְהִי דְּבַר ד' אֶל נָתָן לֵאמֹר, לֵךְ וְאָמַרְתָּ אֶל עַבְדִּי אֶל דָּוִד כֹּה אָמַר ד' הַאַתָּה תִּבְנֶה לִּי בַיִת לְשִׁבְתִּי" (שמואל ב ז ד-ה, ובדברי הימים א יז ד, ביתר בהירות "לֹא אַתָּה תִּבְנֶה לִּי הַבַּיִת לָשָׁבֶת"). אין הסבר פשוט ובהיר בדברי הנביא מדוע לא יבנה דוד את הבית, מתוך כך נחלקו ראשונים ואחרונים בטעם האיסור הזה, בדברי הנביא רק הוראה עליונה כי לא עת הוא לבנין הבית, אלא "כִּי יִמְלְאוּ יָמֶיךָ וְשָׁכַבְתָּ אֶת אֲבֹתֶיךָ וַהֲקִימֹתִי אֶת זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ וַהֲכִינֹתִי אֶת מַמְלַכְתּוֹ, הוּא יִבְנֶה בַּיִת לִשְׁמִי וְכֹנַנְתִּי אֶת כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ עַד עוֹלָם" (שמואל ב שם יב-יג).

דוד עצמו הוא שבאר את הטעם היותר מפורסם בפי הרבים מדוע אין הוא בונה בית לשם ד' - "וַיֹּאמֶר דָּוִיד לִשְׁלֹמֹה בְּנִי אֲנִי הָיָה עִם לְבָבִי לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם ד' אֱלֹקָי, וַיְהִי עָלַי דְּבַר ד' לֵאמֹר דָּם לָרֹב שָׁפַכְתָּ וּמִלְחָמוֹת גְּדֹלוֹת עָשִׂיתָ לֹא תִבְנֶה בַיִת לִשְׁמִי כִּי דָּמִים רַבִּים שָׁפַכְתָּ אַרְצָה לְפָנָי" (דבה"י א כב ז-ח, וכן שם כח ב-ג, וכן מפי שלמה במלכים א ה טז-יז).

טעם זה המוזכר בדברי דוד, נראה כחסרון וחטא חלילה אצל דוד מלכנו משיחנו, אמנם מדברי שלמה עצמו כפי שהזכיר לישראל, עולה כי לא חטאיו של דוד הם שעיכבוהו מלבנות את המקדש. להיפך, שלמה מזכיר מיד עם בנין המקדש, את שבח דוד על רצונו והכנתו לבנין הבית: "וַיְהִי עִם לְבַב דָּוִד אָבִי לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם ד' אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמֶר ד' אֶל דָּוִד אָבִי יַעַן אֲשֶׁר הָיָה עִם לְבָבְךָ לִבְנוֹת בַּיִת לִשְׁמִי הֱטִיבֹתָ כִּי הָיָה עִם לְבָבֶךָ, רַק אַתָּה לֹא תִבְנֶה הַבָּיִת כִּי אִם בִּנְךָ הַיֹּצֵא מֵחֲלָצֶיךָ הוּא יִבְנֶה הַבַּיִת לִשְׁמִי" (מלכים א ח יז-יט, וכן בדבה"י ב ו ז-ט בדומה). העיכוב של דוד בשפיכת דם לרוב ומלחמות הוא הכנה נכונה ומוכרחת להגעת ה"עֵת", של בנין המקדש, כפי שהזכיר שלמה בדבריו, ורק הגעת ה"עֵת" היא המעכבת למעשה את בנינו בפועל.

הנביא מזכיר גם את המצב הלאומי הראוי לשם בנין הבית - "הִנֵּה בֵן נוֹלָד לָךְ הוּא יִהְיֶה אִישׁ מְנוּחָה וַהֲנִחוֹתִי לוֹ מִכָּל אוֹיְבָיו מִסָּבִיב כִּי שְׁלֹמֹה יִהְיֶה שְׁמוֹ וְשָׁלוֹם וָשֶׁקֶט אֶתֵּן עַל יִשְׂרָאֵל בְּיָמָיו, הוּא יִבְנֶה בַיִת לִשְׁמִי וְהוּא יִהְיֶה לִּי לְבֵן וַאֲנִי לוֹ לְאָב וַהֲכִינוֹתִי כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ עַל יִשְׂרָאֵל עַד עוֹלָם" (דבה"י א כב ט-י). מנוחה ושלום אלו שבזמן מלכות שלמה, הופיעו בעולם על ידי מלחמותיו של דוד ועל ידי טהרת ליבו ועבודתו לשם שמים, עד שנקרא המקדש על שמו של דוד דוקא, כמו שאמרו לנו חז"ל: "בכל מקום שאדם יגע ונותן נפשו על הדבר אין הקב"ה מקפח שכרו, רצונך לידע: שלמה בנה בית המקדש, שנאמר: "ויבן שלמה את הבית ויכלהו" (מלכים א ו), ובשביל שנתן דוד נפשו על בית המקדש שנבנה, שנאמר: "זכור ה' לדוד את כל ענותו וגו' אם אבא באהל ביתי וגו' אם אתן שנת לעיני וגו' עד אמצא מקום לה' וגו'" (תהלים קלב), ולא קיפח הקב"ה שכרו אלא הכתיבו על שמו: "מזמור שיר חנכת הבית לדוד" (תהלים ל), לשלמה אין כתיב כאן - אלא לדוד, הוי "נוצר תאנה יאכל פריה" (במדבר רבה פרשה יב אות ט).

כפי שכתבנו בתחילת דברינו אכן "עֵת לִבְנוֹת", אך יש גם לבנות את ה"עֵת", דוד המלך במפעל הכנתו, הכין את ליבם של ישראל, את הכוונה והרצון, את ההשתוקקות והציפייה, לבנין המקדש, והם שהכינו את הטהרה השלמה "לִשְמָהּ" העושה את ה"עֵת" של בנין המקדש. לעומת פריצי הדור שאמרו מתי ימות זקן זה ויבנה בית המקדש, שהרי הקב"ה תלה בניינו במותו של דוד ובמלכות שלמה, הרי היה דוד עונה כלפיהם ואומר "שָׂמַחְתִּי בְּאֹמְרִים לִי בֵּית ד' נֵלֵךְ" (תהילים קכב א, וע"פ המבואר בגמרא מכות דף י ע"א).

 

 

קדושה בינו לבינה / הרב אילן צפורי

בחור אחד מצא את בחירת ליבו והיא מאד רוצה להינשא לו, אבל הוא עדיין לא "עומד על הרגליים" כהגדרתו (אין לו פרנסה מסודרת). ולכן הוא דוחה אותה ומבקש ממנה להמתין עד שיהיה "מסודר"... הוא מביא טיעון חזק, הרי הרמב"ם פסק בהלכות דעות (פרק ה) שקודם צריך פרנסה ואחר כך בית ורק אחרי כן נושאים אשה! הוא בעצמו חושש שהבחורה לא תחכה לו לעד, אבל מה לעשות - "צריך להיות מפוקח"...

זו אכן שאלה לא פשוטה, והיא כנראה מכניסה את האדם לתחום האמונה והבטחון בה'. הרי מה יקרה אם ח"ו הוא לא ממש יצליח "לעמוד על הרגליים"? ובכלל, מה השיעור של "עמידה על הרגלים"? ואם נלך עם הרמב"ם עד הסוף, אז מי שלא מצליח לקנות דירה לא יכול להתחתן. אלא המהרש"א כבר כתב על הסוגיה ממנה פסק זאת הרמב"ם (סוטה מד ע"א), שהסדר הזה הוא רק למי שיכול, אבל מי שלא יכול, זה לא מעכב.

ולכן ברור שאם בחור ובחורה רוצים להתחתן והם בגיל נישואין, הם צריכים לעשות את כל ההשתדלות "לעמוד על הרגליים" וגם יכולים לבקש עזרה מהמשפחה, אבל הם צריכים לבטוח בה' ולא לדחות את החתונה במידה שיכולה לסכן את עצם קיומה. בע"ה יהיה להם מזל טוב!

 

יוצאים מהשטח / תלמידים כותבים

פרץ איינהורן  / תורה אחרי צבא בבית מדרש לבוגרי צבא עצם (יתד)

להפשיר את ההקפאה על ידי חום תורתנו הקדושה

"אשרינו מה טוב חלקינו" ... ברוך ה' אנחנו זוכים לשבת בבית המדרש ולעסוק בתורתנו הקדושה. בימים אלה במיוחד צריך לחזק את אחיזתנו בבית המדרש.

יש מדרש באיכה רבתי (פתיחתא ב'): "תני ר' שמעון בן יוחאי: אם ראית עיירות נתלשות ממקומן בארץ ישראל, דע שלא החזיקו בשכר סופרים ובשכר משנים שנאמר 'על מה אבדה הארץ? ויאמר ה' על עוזבם את תורתי'". ( מדרש זה מובא גם בירושלמי חגיגה פרק א הלכה ז).

בכל רגע שאנו בבית מדרש - מכוח התורה הקדושה שאותה אנו לומדים ובה אנו עוסקים ויגעים, אנחנו מחזקים את אחיזתנו בארץ - כל אות נוספת שאנו לומדים בתורתנו, זו תוספת של כוחות בריאים למציאות כולה. אנחנו יושבי בית המדרש "קבלני הבנייה" של כל המציאות, כל דקה נוספת שאנו זוכים ללמוד מפשירה את ההקפאה וכל גזירה רעה, מחובותינו לזכור את החשבון הזה וחס שלום לא לזלזל בכוח תורתנו הקדושה.

בימים אלה ישנם הרבה בלבולים, הרבה ספקות, הרבה פיתויים שמושכים אותנו ומנסים להוציא אותנו מבית המדרש, להחליש אותנו בלימוד. משום כך צריך להתגבר ביתר עוז ובעוצמה גדולה ולהוסיף עוד שעה של לימוד, עוד חברותא בבוקר, עוד שעה בלילה, עוד ריכוז בעת הלימוד...

אנו יודעים על מה אבדה הארץ ולכן אנו מגבירים חיילים בתורה, משתדלים ומתאמצים בכל הכוח להתחמם מאורה, אנו משתדלים לזכור את הגזירות שפוקדות אותנו ואת כל המאבקים שישנם סביבנו ומתוך כך תופשים יותר אחריות על מחשבותינו, דיבורינו ומעשינו.

כן אחי - הדברים פשוטים אך נשכחים מאיתנו. צריך ללמוד מתוך ההכרה העמוקה הזו, צריך כל הזמן לזכור זאת, שיהיה לנו ברור כי כל אות נוספת בלימוד התורה הקדושה זה חיזוק אדיר לאחיזה שלנו בארץ, חיזוק אדיר לעמינו הקדוש, חיזוק אדיר לראשינו שרינו ויועצינו. שה' יתברך יאיר את עיניהם וימשיך לתת להם כוחות לקבל החלטות טובות, ולמשוך את עמנו הקדוש להיות אור לגויים.

זהו גם חיזוק אדיר לנו - לעבודת המידות שלנו, לאהבת ישראל שלנו, לאהבת ה' שלנו, לאהבת תורתנו ומתוך כך נזכה בעז"ה יתברך ששמו הגדול יהיה מתאהב על ידינו בכל מקום שאנו נמצאים ובכל פעולה שאנו פועלים עד שיכירו וידעו כל יושבי תבל כי לו תכרע כל ברך.

בכך, נזכה לביאת גואל צדק שיבוא במהרה בימינו לגואלנו- אמן.

 

 

בהמשך הדרך / אורי פרידמן

טיפים לבוגרי צבא / שירות לאומי

מלגות לימודים בתחום ההייטק

אחד הענפים המבוקשים ביותר בתחום התעסוקה בשל רמות השכר המקובלות בו, העניין, התנאים, הקידום והטכנולוגיה, הינו ענף ההייטק. היחידה להכוונת חיילים ממשרד הביטחון מציעה לכם היום מספר מסלולי לימודים במגוון קורסים בתחומי המחשבים ומזמינה אתכם להצטרף לעולם ההיי-טק. במסגרת הפרויקט יוענקו מאות מלגות ללימודי מחשבים. מלגות הלימודים יאפשרו לאלה מכם אשר מעוניינים להיכנס לתעשייה זו, להירשם ללימודים כבר עכשיו בתנאים מיוחדים ולזכות במקצוע חדש. מלגות הלימודים מגיעות לסכום של עד-17,000 ₪ כל אחת, כאשר גובה המלגות יקבע בהתאם לסוג מסלול הלימודים ולאופי השרות הצבאי. המבקשים לקבל את המלגות ידרשו לעבור תהליך מיון הכולל סדרת מבחנים, אשר יבדוק את התאמתם ללימודי מחשבים. המסלולים בהם מוענקות, בשלב זה, המלגות: פיתוח תוכנה, ניהול רשתות ואבטחת מידע, בודקי תוכנה. לפרטים נוספים ניתן לפנות ללשכות היחידה להכוונת חיילים משוחררים. שירות מענה קולי לחיילים משוחררים ומשתחררים: 03-7776785.

רגע של עברית

בין עץ לאילן

לכבוד ט"ו בשבט החל בשבת זו כדאי שנשים לב איך חז"ל מורים לנו לברך על הפירות: "כיצד מברכין על הפֵּרות? על פֵּרות האילן הוא אומר בורא פרי העץ" (ברכות ו, א). אם נדייק במילים נראה משהו מוזר – איך יכול להיות שעל פירות האילן מברכים "בורא פרי העץ"? אם חז"ל משתמשים במילה "אילן", למה הם לא קובעים ברכה שיש בה את המילה "אילן" והם משנים למילה "עץ"?

ההסבר לדבר נעוץ בכלל בו נקטו חז"ל והוא – נוסח הברכות יהיה תמיד בלשון המקרא (מעין מעלה שנתנו חז"ל ללשון המקרא). וכדי להבין מה היחס בין "עץ" ל"אילן" במהלך הדורות, צריך להבין כי המילה "עץ" מציינת במקרא הן צמח בעל גזע קשה [tree] והן חומר המופק מאותו צמח [wood], אולם בלשון חכמים שימשה להוראה הראשונה [tree] המילה "אילן" השאולה מן הארמית, ומשמעות המילה "עץ" הצטמצמה להוראה השנייה [wood]. בעברית החדשה חזרנו לשימוש המקראי ["עץ" בשתי המשמעויות], והמילה "אילן" שרדה בצירוף "ראש השנה לאילנות" (הלקוח מן המשנה – שהיא חיבור מתקופת חז"ל) ובספרות. המילה "אילן" גם משמשת כסמל להנהגה האלוקית על פי הקבלה – "האילן הקדוש". וכמובן עלה שם זה, "אילן", לדרגת שם בני אדם, המקבלים שם זה לאות הזדהות עם התקומה הלאומית החדשה (קיימת גם גירסה נקבית: אילנה או אילנית).

טעמי המנהגים

סדר ברכות להקל

למי ששכח או לא יודע, כדאי שנזכיר לכבוד סדר ט"ו בשבט (מנהג שתופס תאוצה בשנים האחרונות), מהו סדר הברכות הנכון והראוי לאוכל המוגש לפנינו בשולחן. כדאי לזכור ראשי תיבות "מגע-אש": מזונות,, גפן, עץ, אדמה, שהכל.

 

 

נבנה ע"י מערכת בניית אתרים של yeshiva.org.il                      שאל את הרב | לוח שנה | כניסת שבת  |  יציאת שבת