עלון דרך אמונה 70

תורת ארץ ישראל

מסר גבוה במתח נמוך / הרב אילן צפורי

תורת ארץ ישראל

-          כל הזמן אתה אומר "תורת ארץ ישראל", "תורת ארץ ישראל"... תורה זה תורה, ואם אתה מוכשר, אז אתה לומד תורה מצויין בברוקלין.

-          אי אפשר לאדם מישראל שיהיה מסור ונאמן למחשבותיו, הגיונותיו, רעיונותיו ודמיונותיו בחוץ לארץ, כתכונת הנאמנות הזאת בארץ ישראל.

-          זה נשמע כמו פסקה ברב קוק. השאלה אם אתה מבין באמת את המשמעות.

-          אכן מדובר בפסקה בספר אורות... אם אני באמת מבין לעומק? לא בטוח, שהרי הרב קוק בעצמו כבר אמר שאי אפשר להבין את עומק עניינה של ארץ ישראל ללא רוח הקודש, וממילא קשה להבין עד כמה היא משפיעה על לימוד התורה.

-          נו, אז על מה אתה מדבר אם אתה לא מבין?

-          תראה, המציאות לא תלויה בידיעה שלנו. זה שעכשיו יש קוף אחד שמטפס על עץ אחד באמצע הג'ונגל באפריקה, ואתה לא יודע מזה, זה לא מפריע לו לטפס...

-          מה זה קשור?

-          אני מתכוון לומר שההשפעה של ארץ ישראל עלינו לא מעוכבת מהעובדה שאנו לא מצליחים להבין איך היא פועלת עלינו... זו פשוט עובדה. היא פועלת עלינו! הופעות הקודש נקיות הן בארץ ישראל, ובחוץ לארץ מעורבות הן בסיגים וקליפות מרובים.

-          כן,  אבל איך זה מתבטא בלימוד התורה?

-          הגמרא מביאה דוגמה לכך במסכת בבא בתרא, שם נחלקו רבי זירא ורבי אילא בעניין מסוים בדיני ירושה. ומסופר שכשעלה רבי זירא לארץ ישראל, הוא שינה את דעתו וקבל את דעת רבי אילא.

-          נו, זה קורה, ומה בכך?

-          הוא בעצמו הסביר את השינוי בדעתו כך: "אויר ארץ ישראל מחכים", ורש"י מסביר שעצם העליה לארץ ישראל גרמה לו לעמוד על אמיתת הדברים.

-          אם אני מבין נכון את דבריך, המציאות בארץ ישראל משפיעה על איכות הלימוד. אך עדיין איני רואה בזה משהו כל כך מהותי שנוכל לומר שיש תורה חדשה, "תורת ארץ ישראל". בסך הכל הסברות נאמרו גם בחוץ לארץ, אלא שבארץ ישראל מצליחים להכריע לפי הסברה הנכונה.

-          אתה נוגע כאן סוף סוף בנקודה המהותית! תורת ארץ ישראל לא רק מאפשרת להכריע בסברות הקיימות, אלא היא מחדשת הבנות חדשות בעומק התורה, הבנות שלא ניתן להשיג בחוץ לארץ. עיקר השפעתה של ארץ ישראל על הלומדים הוא בהתחדשות "תורת הכלל".

-          רגע, רגע... עוד לא הצלחת להסביר לי מה זה "תורת ארץ ישראל" וכבר אתה הולך על מונח חדש, "תורת הכלל"!

-          הרב כותב באורות הקודש שבארץ ישראל ניתן להשכיל את היסוד של העולם המאוחד,  לינוק מאור החכמה הישראלית, ממהות החיים הרוחניים המיוחדים לישראל, מהשקפת העולם והחיים הישראליים...

-          לא מבין...

-          אתן לך משל. נכון שגוף האדם בנוי מתאים חיים? כאלה יצורים פרימיטיביים שניזונים, מתרבים, נלחמים על חייהם וכו'.

-          ואז?

-          לתאים הללו יש "תורת חיים" משלהם, היינו תנאי קיום, כללי הישרדות, כללי הזנה... אבל לאדם שהם "מייצרים" על ידי התאגדותם לאורגניזם אחד, יש "תורת חיים" שונה לחלוטין, אף שהוא מורכב מאוסף כל התאים הללו, נכון? כך גם בעם ישראל, כאשר היהודים מתאגדים בארץ ישראל, הם מייצרים מימד חיים חדש, שיש לו תורת חיים הנקראת "תורת הכלל".

-          אתה רוצה לומר שהתורה של חוץ לארץ דומה לתורה של התאים הפרטיים, היינו היהודים הנפרדים, ותורת ארץ ישראל היא התורה של הייצור הזה שנוצר בארץ ישראל, הנקרא הכלל?

-          נכון מאוד! ולכלל הזה יש נפש, עם שאיפות ורצונות. זהו עצם המושג "ישראל", שהוא הופעה כללית, שכל היהודים המתאגדים כאן מצליחים ליצור. והיצור הזה הכללי יש לו מצוות מאת ה'. הוא לא מניח תפילין כמו יהודי פרטי, אבל הוא צריך לבנות כבישים, צבא, כלכלה, מערכת חינוך, תרבות... זו עבודת ה' שלו, שכמובן מתאפשרת על ידי פעולתם של היהודים הפרטיים הפועלים למען הכלל. והכל על מנת לתת לשכינת ה' להופיע בעולם.

ורק בארץ ישראל לימוד התורה יכול להתעלות להבנת מושגי הכלל הזה ולידיעה איך לבנות את המערכות הציבוריות הללו. כאן צומחת "תורת הכלל" אצל לומדי התורה המזדהים עם התחיה הלאומית, זהו הפרי הנשגב של "תורת ארץ ישראל".  

     (המאמר מבוסס על אורות ארץ ישראל פסקה ד ואורות הקודש ב עמ' תכג)

דרך מורשת / הרב יעקב מרגלית

לימוד בחושך ולימוד באור...

התורה נתנה לעם ישראל בהר סיני בדרך לארץ ישראל, שם מקום קיומה - רובן של תרי"ג מצוות אינן יכולות להתקיים מחוץ לארץ ישראל, כגון הלכות זרעים, מקדש וקדשים, מלכות סנהדרין ועוד ...

אף אלו שאנו חייבים לקיימן בחו"ל, הרי הן בבחינת "הציבי לך ציונים" (ירמיהו לא, ב) – "כדי שלא יהיו לכם חדשים כשתחזרו" (רש"י דברים יא, יח).

לימוד תורה וודאי שייך בכל מקום בעולם, ובמידה מסויימת מהווה תחליף לאי-קיום המצוות בחוץ לארץ. "כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת" (מנחות קי ע"א). בתקופת הגלות היה הלימוד צינור החיים והקשר לקב"ה. "מיום שחרב בית המקדש אין לו לקב"ה אלא ד' אמות של הלכה בלבד" (ברכות ח ע"א).

מתוך כך זכינו שעיקר התורה שבעל פה שבידינו כיום היא דוקא יצירה של גלות - התלמוד הבבלי, ראשונים, פוסקים ואחרונים...

ואף על פי כן, לימדונו רבותינו שיש מעלה מיוחדת ללימוד התורה בארץ ישראל, יתרון הלימוד מתבטא גם בתוצאות שלו, "רצונך לראות שכינה בעולם הזה עסוק בתורה בארץ ישראל" (מדרש שוחר טוב תהילים קח), וגם בעומק ההבנה וההשגה, מכוחה של אוירא דארץ ישראל המחכים (בבא בתרא דף עח ע"ב).

לא רק מעלת הלימוד גדולה בארץ ישראל, אלא גם מעלת לומדיה, תלמידי החכמים בחוץ לארץ מוגדרים כאינם בני מקומם ועל כן מדקדקין בלבושם (שבת קמה ע"א) כדי לחפות על תחושה זו. הדבר ניכר גם בדרך הלימוד בבית המדרש - תלמידי חכמים  בבבל נקראים "מקל חובלים" מפני שהם מחבלים זה לזה, לעומת תלמידי חכמים שבארץ ישראל הנקראים "מקל נועם" מפני שמנעימים זה לזה (סנהדרין כד ע"א).

האם יש קשר בין מהותו של הלימוד בארץ ישראל לבין אופי לומדיו, וכנ"ל לגבי הלימוד בבבל?

חכמים הגדירו את הלימוד בבבל כלימוד בחושך - "במחשכים הושיבני כמתי עולם, זו תלמודה של בבל" (סנהדרין שם). הנצי"ב מוולוזין מסביר בחיבורו על השאילתות (קדמת העמק א, ט) כי לימוד בחושך משול לעיוור או לאדם בחדר אפל המחפש את דרכו. דרך החיפוש תיעשה על ידי מישוש - תוך כדי החיפוש הוא לומד להכיר את הפרטים הרבים שבחדר ויוצא בסופו של דבר ברכוש גדול של ידע. הלימוד בבבל מגיע למסקנות בדיונים ההלכתיים והאגדתיים על ידי בירור וניפוי של פרטים ופרטי פרטים. בדרך זו רבים הויכוחים, והמחלוקות הן נוקבות מפני שקשה להכיל שתי אפשרויות שונות באפיון או בהגדרה של עניין פרטי.

הלימוד בארץ ישראל, שהוא לימוד מואר, סוקר את סביבתו במבט כולל, ועל כן גם הדרך אל המסקנות קצרה וברורה יותר. כך הגדיר זאת הרב קוק: "אנו צריכים להתרומם לאותה מדרגה של הבנת הכללים וכללי הכללים, והפרטים בהצעותיהם יהיו נסמכים עמם. זוהי המידה המיוחדת של תורת ארץ ישראל ובזה היא מחולקת משל חו"ל" (אורות התורה יג, ו).

הכללים הם הבנת הסוגיות מכוחם של כללי תורה בנגלה ועד פנימיות התורה. ארץ ישראל כארץ הנבואה מסוגלת ביותר להבנות אלו, כשהמבט הוא כללי, רואים בתורה הלכה ואגדה, פשט ופלפול, נגלה ונסתר, וכשלומדים כך מקבלים הפרטים הקשר רחב יותר ויש מקום לדעות שונות בחינת "אלו ואלו דברי אלוקים חיים", ועל כן יכולים תלמידי חכמים בארץ ישראל להיות חלוקים מחד ונעימים מאידך.

ככל שעם ישראל שב לארצו ותורתו, מתגדלות הנשמות וההשגות בתורה. מתקרבים אנו לשובה של הנבואה והשפעתה על לימוד התורה, אז יקוימו בנו דברי חז"ל "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם".

 

שו"ת בוגרי צבא / הרב דוד ספרלינג

ברכות התורה ללא לימוד תורה

שאלה : לצערי (ולבושתי) יש ימים שבהם אני לא לומד תורה בכלל. חשבתי שאולי ברכות התורה שאני אומר בשחרית הם לבטלה, ועדיף שלא לאומרם. האם נכון לומר ברכות התורה גם בימים שלא לומדים בהם שום דבר?

תשובה : כבר התייחסו לשאלה דומה לזו – האם עם הארץ ממש, שאינו יודע ללמוד בכלל, יכול לברך ברכות התורה? הפוסקים כתבו שכן, ונתנו לזה כמה טעמים. ראשון – שכל הברכות שקבעו אותן כחלק מהתפילה, קבעו בדרך של "לא פלוג". זאת אומרת, שיש לנו לברך אותן בין שזה כן שייך לנו כרגע, או בין שבמקרה זה לא שייך לנו ברגע זה. כמו שאנו מברכים "הנותן לעייף כוח" אף בבקרים שבאמת אנו מרגישים מחוסרי כוח. שנית – מיד אחרי אמירת ברכות התורה אנו נוהגים לומר קצת דברי תורה. נוהגים לומר ברכת כוהנים, ויש הנוהגים לומר חלק מן המשנה (משנה מפרקי אבות "משה קיבל תורה...", או משנה ממסכת פאה "אלו דברים שאין להם שעור"). ובסוף יש אומרים קצת גמרא ("תנא דבי אליהו, כל השונה הלכות בכל יום..." או מגמרא מסכת שבת "אלו דברים שאדם אוכל..."). ועל ידי זה אדם כן זוכה ללמוד קצת תורה שבכתב, משנה וגמרא כל יום. ובשולחן ערוך של בעל התניא (הלכות תלמוד תורה ב,יב) כתוב ש"אם מוציא בשפתיו [מילים של לימוד תורה] אף על פי שאינו מבין אפילו פירוש המלות, מפני שהוא עם הארץ, הרי זה מקיים מצוה 'ולמדתם'. ולפיכך כל עם הארץ מברך ברכת התורה בשחר לפני הפסוקים וכן כשעולה לספר תורה".

אלא שיש הדוחים ואומרים שאין זה נחשב ללימוד תורה אם אומרים את המילים בדרך תחינה או תפילה, וודאי אם לא מבינים מה שאומרים. ובכל זאת כותב ה"אשל אברהם" (בוטשאטש – ס' מז) ש"קטנים בני ה' או ו' גם הכפריים היותר חסרי לימוד יודעים זה ומבינים זה. וזה הטעם שבחרו חז"ל בברכת כוהנים כי בזה שווים כל עם בני ישראל לטובה שאומרים בדרך מעין לימוד והבנה".

יש שתירצו בדרך אחרת, והיא שגם עם הארץ מברך "לעסוק בדברי תורה", בהיות והוא חייב לעסוק בחיזוק התורה בכל דרך שרק יכול. ואם אינו יכול ללמוד בעצמו, אזי שייתן צדקה ועזרה לישיבות ותלמידי חכמים על מנת שיהיה לו גם חלק בתורתם. ועל ה"עסק" הזה הוא מברך (שו"ת כתב סופר או"ח, כ). ועיין שם שבזה מתרץ למה גם נשים מברכות, גם אלו שלא לומדות תורה, מפני שיש להן "עסק" בתורת בעליהם ובמשפחותיהם בזה שהן בונות בתי ישראל שמאפשרים קיום לימוד התורה בישראל (וכמובן שאישה שזכתה בעצמה ללמוד תורה, כמו רוב הנשים בדור הזה שזוכות ללמוד תורה כל יום באולפנות, מדרשות, מכללות, שיעורי תורה, ולימוד עצמי וכו', מברכת גם על התורה שהיא בעצמה לומדת) [ע' כל זה בפסקי תשובות ס' מז].

לכן ברור שגם במקרה שלך, יש חובה לברך את כל הברכות. אלא באמת יש בשאלתך בעיה הרבה יותר גדולה מספק ברכות, והיא עצם העניין שיש ימים שאינך לומד תורה בכלל. לימוד תורה אינו "חומרה", או מידת חסידות – אלא חיוב מעיקר הדין. הנה נפסק בשו"ע (שולחן ערוך אורח חיים סימן קנה,א) "אחר שיצא מבהכ"נ, ילך לבה"מ; ויקבע עת ללמוד, וצריך שאותו עת יהיה קבוע שלא יעבירנו אף אם הוא סבור להרויח הרבה. הגה: ואף מי שאינו יודע ללמוד ילך לבה"מ ושכר הליכה בידו, או יקבע לו מקום וילמד מעט במה שיודע ויחשוב בענייניו ויכניס בלבו יראת שמים". ועל זה כותב המשנה ברורה שם: "חייב אדם ללמוד בכל יום תורה שבכתב שהוא תנ"ך ומשנה וגמרא ופוסקים. ובעלי בתים שאינם לומדים רק ג' או ד' שעות ביום (!) לא ילמדו בגמרא לחוד דבזה אינו יוצא אלא צריך שילמד דווקא גם ספרי פוסקים כל אחד כפי השגתו". וגם מביא שם דברי הגמרא שכשמכניסים אדם לדין בעולם הבא, שואלים אותו "קבעת עתים לתורה?". וכן בשולחן ערוך בהלכות תלמוד תורה (יו"ד רמו), המחבר דן באריכות על החיוב לקבוע זמנים כל יום בלימוד תורה - "כל איש ישראל חייב בתלמוד תורה, בין עני בין עשיר, בין שלם בגופו בין בעל ייסורים, בין בחור בין זקן גדול. אפילו עני המחזר על הפתחים, אפילו בעל אישה ובנים, חייב לקבוע לו זמן לתלמוד תורה ביום ובלילה, שנאמר: והגית בו יומם ולילה (יהושע א, ח)". (ועיין שם שמי שהוא באמת אנוס לגמרי, ואינו יכול ללמוד בכלל יום אחד [כמו חייל העוסק בפעילות ארוכה], יוצא ידי חובתו בדרכים אחרות – אבל אלו היתרים למקרים של דוחק גדול בלבד, ואין לסמוך עליהם בחיי היום יום).

ודרך אגב אזכיר דברי המליצה של אנשי מוסר, שאמרו שאם יש לאדם רק שעה מועטת ביום כדי ללמוד, מה עדיף שילמד הלכה או מוסר? וענו "תלמד מוסר – ואז תגלה שיש לך באמת מספיק זמן ללמוד גם את יתר התורה!".              

           

 

דרך ארץ נחלה / רועי פורייטר

 

מעיין ומערה – זיכרון וגבורה!

בתקופה זו בין זיכרון לעצמאות המשמשים בערבוביא בארצנו, בין ירושלים ואיחודה לבין מתן תורתנו, נרד אל אחד מהיפים שבחבלי ארצנו, ששוחרר מני אז לפני 43 שנים.

11.3.69, שעות בוקר מוקדמות. עקבותיה של חוליית מחבלים שחדרו הלילה מירדן לישראל מתגלים. כוחותינו, שרגילים במרדפים היו, דולקים אחריה במהירות. העקבות מובילות לגבעה קטנה ומערות בתוכה, בסמוך לכפר מג'דל בני-פאדיל, בואכה שכם. "ארץ המרדפים" הייתה כינוייה של בקעת הירדן בה נעשו מרדפים רבים אחרי חוליות מחבלים שיצאו בדרכם מירדן לבצע פעולות טרור בלב הארץ. החיילים טיפסו במהירות למערות כדי לסרוק ולוודא שהמחבלים לא שם. בפתח אחת המערות ישבה אישה בדואית והיניקה תינוקה. חיילנו, שצנועים היו ולא חשו בנוח להפריע לאישה, שאלו אותה אם ראתה אנשים בסביבה, וכשענתה בשלילה, הסבו גבם לצאת מפתח המערה, כשאש תופת נפתחה עליהם מתוך פנים המערה וסרן יוסי קפלן, ולאחריו רס"ן חנן סמסון וסמל בועז ששון מצאו מותם בקרב זה שהפך לסמל ולדיון-דילמה לעניין מוסריותו של צבאנו.

"אנדרטת המערה" נקרא המקום, שחורשת אורנים יפה ניטעה בו ופעם מזמן גם אנדרטה הייתה בה. מומלץ להכנס למערה שלראות בה משהו אין, מלבד זיכרון הגבורה, שכן בדיוק מהמקום בו נגדעו חיים נרד אל המעיין המפכה-חיים.

"הנסתר" או "הנעלם" הוא תרגומו של "עין אל ג'היר" – אותו מעין יפה עם נוף מרהיב ומיקום מיוחד, שהמגיע אליו אכן יבין ו"יאשר" את מקור שמו. מחורשת האורנים יורדים ברגל בשביל המסומן כחול, ולאחר חציית הערוץ ממשיכים בשביל המסומן ירוק, איתו ממשיכים לצלע ההר עד שמאחורי הבולדרים רואים את עץ התאנה הגדול שם נמצאת בריכת המעיין, ששופץ על ידי תלמידי מכינת מעלה אפרים (כ-4 על 4 גודלו וכמטר וחצי עומקו). כמחצית שעת הליכה מהחורשה. אל המעיין ניתן להגיע גם מ"מצפה אלון" הסמוך.

ההגעה למקום היא מהכביש שבין מעלה אפרים לגיתית. כ-800 מ' מדרום למחסום גיתית (שם כדאי לחנות) רואים היטב את החורשה (ממערב לכביש), ששביל עפר פונה אליה, ובעבר אף הייתה משולטת. אך כיום רק העמוד של השלט את שמה עוד מזכיר.. מהכביש פונים לשביל עפר המוביל לחורשה, שם יתחיל מסלול ההליכה למעיין. בערך במחצית הדרך לחורשה (אחרי כ-200 מ') מומלץ לסטות כ-70 מ' ימינה, לטפס קלות ולמצוא את המערה (שאין שביל שמוביל אליה).

וכמו תורת-ארץ-ישראל, המיוחדת בשל השילוב שבין התורה לבין הארץ, משלב מסלולנו בין מערה למעיין, בין גבורה לחירות, בין הקרבה – לחיים!

 

אתנךת"א / הרב שלמה סוקניק

 

"וַיִּשְׁבֹּת הַמָּן מִמָּחֳרָת"

עיקר ההכנה הרוחנית שהכינו עצמם ישראל לקראת הכניסה לארץ ישראל, מכח ההשגחה האלוקית עליהם ומכח הנהגתו המופלאה של משה רבנו, נעשתה עוד בערבות מואב. ספר יהושע הוא המימוש של ההכנה הזו בעצם הכניסה לארץ, לכן יש בו מביטויי ההתחדשות הרוחנית העליונה שהופיעה בישראל בבואם לארצם.

המקום הראשון בו מבוארת ההתחדשות הרוחנית הזו בישראל עם כניסתם לארץ הוא - הגלגל. בגלגל עומדים ישראל בצו ד' את יהושע, לקיים מצוות שמנועים היו מלקיימם במדבר. ראשונה היא מצוות המילה, הסרת הערלות, וכך נאמר ליהושע ולישראל שם: "בָּעֵת הַהִיא אָמַר ד' אֶל יְהוֹשֻׁעַ עֲשֵׂה לְךָ חַרְבוֹת צֻרִים וְשׁוּב מֹל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֵׁנִית, וַיַּעַשׂ לוֹ יְהוֹשֻׁעַ חַרְבוֹת צֻרִים וַיָּמָל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל גִּבְעַת הָעֲרָלוֹת" (יהושע ה ב-ג).

המילה היא בעצם המצווה הראשונה שנתחדשה בישראל בבואם לארץ, מתברר לנו כי אנוסים היינו מלמול במדבר, ולכן בבואנו לארץ שבנו שנית למול ולהסיר מעלינו חרפת ערלותנו. המקום נקרא גלגל כך מתברר, מתוך הסרת חרפת העורלה מעלינו וחידוש ברית המילה - "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר תַּמּוּ כָל הַגּוֹי לְהִמּוֹל וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם בַּמַּחֲנֶה עַד חֲיוֹתָם, וַיֹּאמֶר ד' אֶל יְהוֹשֻׁעַ הַיּוֹם גַּלּוֹתִי אֶת חֶרְפַּת מִצְרַיִם מֵעֲלֵיכֶם וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא גִּלְגָּל עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (שם ח-ט).

מיד אחר כך נזדרזו ישראל וקיימו מצוה נוספת שהיו מעוכבים מלקיימה כל ימי היותם במדבר, היא מצוות הפסח. המילה מבטאת את אות הברית היסודית עם אברהם אבינו "בחיר האבות" שנכרתה עמנו עוד בטרם היותנו לעם, והיא מבטאת את היסודיות הטבעית המידותית שנצטיינו בה ישראל "זֶרַע אַבְרָהָם אֹהֲבִי" (ישעיה מא ח). מצוות הפסח מבטאת מדרגה נוספת, מדרגת הברית שנכרתה עמנו בהיותנו לעם "אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל" (שמות יב כז), מצווה המבטאת בקיומה את סגולתנו הלאומית המיוחדת - "וַיַּחֲנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּגִּלְגָּל וַיַּעֲשׂוּ אֶת הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב בְּעַרְבוֹת יְרִיחוֹ" (יהושע שם י).

על גבי שתי המצוות היסודיות הללו מופיעה ומתחדשת בנו מצווה שלישית, המבטאת את ההתחדשות המיוחדת שיש בה באומה שלנו עם בואנו לארץ, היא מצוות "חדש". אכילת התבואה החדשה בארץ ישראל מותנית בהקרבת העומר - "מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח" ובביאת הארץ, אכילה זו של התבואה החדשה מבטאת בעצם את התחדשותנו בארץ עם התחדשות הטבע בה. ומגלה גם כן את עומק הקשר שלנו לארץ, ולכן קשורה היא לסיום אכילת המן, הוא הלחם שאכלנו במדבר בדרך נס. "וַיֹּאכְלוּ מֵעֲבוּר הָאָרֶץ מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח מַצּוֹת וְקָלוּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, וַיִּשְׁבֹּת הַמָּן מִמָּחֳרָת בְּאָכְלָם מֵעֲבוּר הָאָרֶץ וְלֹא הָיָה עוֹד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מָן וַיֹּאכְלוּ מִתְּבוּאַת אֶרֶץ כְּנַעַן בַּשָּׁנָה הַהִיא" (שם יא-יב).

שלושת המצוות הללו המתקיימות על ידי עם ישראל עם כניסתם לארץ, מביאות לידי ביטוי את ההתחדשות הרוחנית המיוחדת שיש לנו כאומה בארץ ישראל. התורה כולה מתחדשת בנו בארץ ישראל, אור תורת ארץ ישראל מופיע בנועם מיוחד בנו מתוך אוירה המחכים של ארץ ישראל, לכן מתאים הדבר שמיד אחר קיום מצוות אלו, מתאר הנביא מפגש יהושע ומלאך ד' המזרזו בלימוד תורה - "וַיְהִי בִּהְיוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּירִיחוֹ וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אִישׁ עֹמֵד לְנֶגְדּוֹ וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ... וַיֹּאמֶר לוֹ הֲלָנוּ אַתָּה אִם לְצָרֵינוּ, וַיֹּאמֶר לֹא כִּי אֲנִי שַׂר צְבָא ד' עַתָּה בָאתִי..., וַיֹּאמֶר שַׂר צְבָא ד' אֶל יְהוֹשֻׁעַ שַׁל נַעַלְךָ מֵעַל רַגְלֶךָ כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עֹמֵד עָלָיו קֹדֶשׁ הוּא וַיַּעַשׂ יְהוֹשֻׁעַ כֵּן" (שם יג-טו), ויהושע מקיים - "מיד: 'וילך יהושע בלילה ההוא בתוך העמק' (יהושע ח). ואמר רבי יוחנן: מלמד שהלך בעומקה של הלכה" (מגילה דף ג, ועוד).

אכן הכניסה לארץ וקיום המצוות בה, מתוך הסרת עיכובי הגלות, ורוממות הקיום של המצוות התלויות בביאתנו אליה, מביאים אותנו למימוש דברי מילות התפילה "אוֹר חָדָשׁ עַל צִיּוֹן תָּאִיר וְנִזְכֶּה כֻלָּנוּ מְהֵרָה לְאוֹרוֹ" (ברכת המאורות בתפילת השחר), המכוונת עם הבטחת הנביא ותפילתו "קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ וּכְבוֹד ד' עָלַיִךְ זָרָח" (ישעיה ס א).

 

 

קדושה בינו לבינה / הרב אילן צפורי

שמעתי שישנו יאוש ממש, שכובש לבבות לא מעטים בקרב בחורים ובחורות שהגיעו לסוף שנות העשרים ואף עברו אותם ועדיין לא מצאו זיווג. קבלתי אפילו דיווח שחלק מהם כבר "פרקו עול" מרוב יאוש, ה' ירחם. אלא כידוע מציאת זיווג הינו עניין קשה כקריעת ים סוף. ובאמת כדאי ללכת עם המשל הזה עד הסוף. מה עושים כאשר הים לא נפתח והמצרים (כאן הזמן) סוגרים עליך?... על הפסוק בו ה' אומר למשה מול ים סוף: "מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו!", אומר רבי חיים מוולוז'ין שה' אמר למשה שהדבר תלוי בבני ישראל אם הם יאמינו שיפתח להם הים, והם ילכו קדימה, מעוצם בטחונם הוא יפתח להם! והנמשל מובן... אין מצב! אם אתה באמת מאמין בזה ולא מתייאש, אתה מתחתן! אתה מוצא זיווג ומתחתן! ולפעמים זה לוקח זמן אבל בסוף אתה מתחתן!! כאן המבחן, האם להתייאש או למרות הכל להתחזק באמונה שזה יקרה, אפילו אם כבר כלו כל הקיצים... עם אמונה מתחתנים!

 

יוצאים מהשטח / תלמידים כותבים

נֵגַה שיפראו / תורה אחרי צבא נתניה דרום

לימוד תורה - דווקא בארץ ישראל!

"רבי אלעזר בן עזריה אומר, אם אין תורה אין דרך ארץ, אם אין דרך ארץ אין תורה" (פרקי אבות פרק ג משנה יז). מהדברים הללו ניתן להבין את חשיבות לימוד התורה לדורות.

ללימוד התורה בארץ ישראל ישנם כמה מאפיינים. האחד, הבולט שביניהם הינו לימוד תורה ויישוב הארץ. עצם ההתיישבות בארץ זבת חלב ודבש הינה מצוות עשה, ולימוד התורה בארץ הקודש, לימוד התורה בארץ המובטחת הוא עדות אמיתית לעצם קיומו של עם ישראל. למעשה יישוב הארץ, אותו מציינת התורה כאחת המצוות היסודיות, הינו חלק בלתי נפרד מעצם לימוד התורה.

מאידך גיסא, אין ארץ ישראל ללא תורה, ותורה ללא בני ישראל, התנאי לקיום ההתיישבות הוא יישוב הארץ על ידי עם ישראל, המקיים את התורה.

לאחר אלפיים שנות גלות הנה עם ישראל חוזר לארצו ברוך ה'! היהודים בתפוצות לא קיימו מצוות בגלוי, בשל רדיפות בכל מקום אשר היו, רדיפות שהתבטאו בניסיון למחוק את זהותם היהודית, הן מבחינת הלבוש, חגים ועוד סממנים יהודיים.

אני זוכר כנער, כשהיינו באתיופיה, שלא הייתה אפשרות ללמוד בכל מקום או לבנות בתי-כנסיות בכל כפר וכפר. היו קשיים רבים להשגת ספרי קודש. אבל ברוך ה' אחרי שנות גלות רבים מאוד, עם ישראל חוזר למולדתו וממשיך בקיום מצות לימוד תורה בחוזקה, ללא הגבלה מהשלטון ומבלי לחשוש מהשלטונות הזרים. אנחנו זוכרים היטב מה שהיה לפני קום המדינה, את ההיסטוריה היהודית בגולה, את השמדת עמינו משום היותם יהודים, וללא שום סיבה מוצדקת. נכחדו, נשרפו ונרדפו על ידי ההמון שרצו לכלותם. מטרת הגויים הייתה למחוק את היהודים ואת זרעם מעל פני האדמה, אבל אנו בני מאמינים, שרדנו משום שהובטחה לנו ארץ ישראל, והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם.

ישנה חשיבות רבה ללימוד התורה בארץ המובטחת לאבותינו עליהם השלום, והבטחה זו תתממש במלואה כאשר נקיים את המצוות ולימוד תורה. ללא זה, נחזור לימי נוח לתוהו ובהו, ה' ישמור, כאשר בדורו לא היה קיום מצוות, לא כיבוד הורים ולא את הבריות. הייתה הפרת כללי הקב"ה עד שאמר ה' יתברך: "קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס".. (בראשית ו, יג). על כך, כל יהודי ויהודי מחויב לזכור ולראות את עצמו לומד ומקבל את לוחות הברית בהם ישנם ציווי ה' לדורות. קבלה זו הינה תקפה לאורך כל שנות ואלפי דורות ותמשך גם כן עד ביאת המשיח שיבוא במהרה.

בזכות לימודה שלא מפסיק וקיום המצוות דווקא בארץ ישראל, התורה מקדשת את הארץ ומחזקת את הבטחת ה'. התורה משמרת ושומרת על העם הקדוש הזה.

העם הנבחר מצווה ללמוד תורה בפרט בארץ ישראל, מקום בו מצוות התורה תקפות, שהרי עשייתן מיועדת לארץ הקודש ולא מחוצה לה. אנו כדור הצעיר, מוטלת עלינו האחריות לשמור ולהעביר את הרעיון הזה מאב לבן.

הגאולה השלימה עתידה להגיע בעזרת ה', ולשם כך עלינו לדבוק בתורה ולא להתייאש, לקיימה בשמחה ביראה ובקדושה, "ה' חפץ למען צדקו, יגדיל תורה ויאדיר" (ישעיה מב, כא).

בהמשך הדרך / אורי פרידמן

טיפים לבוגרי צבא ושירות לאומי

פרוייקט הכשרה ומימון לעבודה בקריה למחקר גרעיני

 

פרוייקט חדש של היחידה להכוונת חיילים משוחררים בשיתוף עם הקריה למחקר גרעיני נגב -  לימודי מקצוע במגמת הנדסאי מכונות ועבודה בתחום בסיום הלימודים.

בתקופת הלימודים מקבלים מימון של 100% בשכר הלימוד, מלגת קיום חודשית בכל מהלך הלימודים ומחשב נייד לכל מועמד שיתקבל לתוכנית.

תנאי הקבלה: תעודת בגרות מלאה, בריאות תקינה, שירות צבאי/לאומי מלא ותקין.

מי שיסיים בהצלחה ויגויס לעבודה בקריה למחקר גרעיני נגב ואינו מתגורר באזור ההסעות יהיה זכאי לסיוע בשכר דירה. העבודה הינה ללא משמרות וללא עבודה בשבת.

אם הינך מעוניין/ת להגיש מועמדות לקריה למחקר גרעיני נגב עלייך לשלוח קורות חיים לפקס: 08-6568808 או במייל: yoavm@nrcn.org.il, יש לצרף תעודות.

 

טעמי המנהגים

יום המיוחס

היום השני בחודש סיוון (ב' בסיוון) מכונה בשם "יום יחוס" או "יום מיוחס". לדבר זה ניתנו כמה טעמים:

א. מאחר שיום זה עומד בין ראש חודש ובין שלושת ימי ההגבלה, גם הוא ספג ממעלת הימים הטובים שלפניו ולאחריו ולכן כינו אותו יום המיוחס.

ב. על פי המסורת אמר הקב"ה למשה: "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" בראש חודש סיוון ובשל טרדת הדרך משה אמר את הדברים הללו לעם ישראל רק ב-ב' בסיוון. לכן נקרא היום "יום המיוחס" על שם הגילוי שגילה משה לעם ישראל על מעלתם (ייחוסם) ביום זה.

 

 

רגע של עברית

דיברה תורה בלשון בני אדם

בחג השבועות, חג מתן תורה, קוראים את עשרת הדיברות. המושג עשרת הדיברות הוא קצת מוזר, הרי ביחיד אנו אומר "דיבר" וברבים "דיברות", אך ספירת הדיברות הן על דרך הזכר (עשרה). מדוע המילה "דיבר" שהיא זכר נכתבת עם "-ות" בריבוי הרי זהו ריבוי של נקבה? ולא רק המילה הזו אלא עוד מילים רבות?

אם זה מבלבל אתכם וגורם לטעויות בספירה הנכונה, אז אתם לא לבד. הסיבה לתופעה המוזרה נעוצה בלשון המקרא ובלשון חז"ל. בימי המקרא לא היה סדר מסויים לריבוי, לדוגמא: המילה "אב" המציינת זכר בריבוי נכתבה "אבות", ואילו המילה "פילגש" המציינת נקבה קיבלה ריבוי "פילגשים". בלשון חז"ל (בימי המשנה והתלמוד) החלו להיווצר מילים חדשות (... הנה עוד דוגמה על הדרך) מהשפעת השפות השמיות שהיו באזור בעיקר מהשפה הארמית שבה ברירת המחדל להגדרת מינו של שם עצם היא נקבה ולכן רוב מילים קיבלו סיומת ריבוי כמו נקבה.

מילים בלשון זכר שהתקבעו בעברית עם ריבוי נקבה, כבר לא השתנו לכן גם המילה "דיבר" למרות שהוא זכר, מקבל "-ות" בריבוי. בימינו אלו האקדמיה משתדלת שלא לבלבל אותנו ומילים חדשות שנולדות, אם הן נקבה ביחיד יקבלו "-ות" בריבוי ואם הם זכר יקבלו בריבוי "-ים".

 

 

 

 

 

נבנה ע"י מערכת בניית אתרים של yeshiva.org.il                      שאל את הרב | לוח שנה | כניסת שבת  |  יציאת שבת