עלון דרך אמונה 72

כיצד מגרשים את החושך?

מסר גבוה במתח נמוך / הרב אילן צפורי

כיצד מגרשים את החושך?

 

-          אני מכיר את האימרה הזאת שמגרשים את החושך על ידי תוספת אור... אבל תכל'ס החושך יותר חזק מהאור, ולֶךְ תמצא מספיק אנרגיה כדי להאיר כל כך הרבה חושך!

-          אז מה אתה מציע?

-          פשוט מה שכתוב בברכת המינים בשמונה-עשרה: "תעקר, ותשבר, ותמגר, ותכניע"... זו הדרך!

-          והרי אתה יודע שברכה זו נכתבה על החושך שבתוך עם ישראל.

-          בדיוק! וגם כתוב איך מטפלים בזה...

-          ומה אתה עושה עם כל המקומות בהם אנו רואים שהקב"ה לא חפץ במות הרשע, כגון מה שכתוב במסכת ברכות "יתמו חטאים -  האם כתוב 'חוטאים'? 'חטאים' כתוב!" והכוונה היא שהבקשה איננה שימותו החוטאים, אלא היא שיופסקו החטאים שלהם? היינו שהחוטאים יחזרו בתשובה. וזה גם מה שאנו אומרים בתפילה של הימים הנוראים "רוצה אתה בתשובת רשעים ואין אתה חפץ במיתתם".

-          נניח שאתה צודק. אז מה אתה עושה עם הנוסח של ברכת המינים?

-          כל העניין של הנוסח של ברכת המינים צריך באמת לימוד. הרי זו ברכה שנוספה לשמונה-עשרה מאוחר יותר, והיא תוקנה על ידי שמואל הקטן.

-          ומה זה אומר?

-          תראה צריך לעקוב אחר הסדר של התפילה. ברכת המינים נמצאת בחלק של התפילה העוסק בבנין של הגוף הלאומי: "קיבוץ גלויות" - החומר של האומה, ואחר כך "צדקה ומשפט" - שהם הרוח של האומה. ורק אחרי כן "ולמלשינים לא תהא תקוה" - בקשה שלא יצליחו אנשים מבשרינו לפגוע ברוח האומה ובגופה מבפנים.

-          ובאמת למה לא תיקנו ברכה זו קודם?

-          תיקנו אותה רק כאשר רבו האפיקורוסים בישראל והיו מצירים לישראל ומסיתים אותם נגד ה'. רק אז תיקנו ברכה זו... זאת אומרת שתמיד היה מקום להתפלל נגד המפריעים לתקומת המהלך הלאומי, אבל חז"ל לא ראו צורך לתקן ברכה זו.

-          וכי למה?

-          משום שכל הברכות הן השפעות חיוביות, וברכה זו מנוסחת בדרך השלילה, לכן לא רצו לומר אותה במפורש, אף שהיא נצרכת.

-          ולמה בסוף כן תיקנו אותה?

-          אמרנו, משום שרבו אותם אנשים מסוכנים. ולכן היה צורך לתקן אותה.

-          נניח. אבל באמת זה לא משנה מתי תקנו. הנוסח שלה ברור... צריך לשבר, למגר וכו'!

-          זה בדיוק מה שצריך לימוד. מי תיקן ברכה זו? שמואל הקטן. רבן גמליאל חיפש אדם שיוכל לתקן נוסח שכזה, ורק שמואל הקטן היה מסוגל.

-          למה?

-          כי הוא היה אדם מלא אהבת ישראל, והרב קוק אומר על זה שהתפילה שבתוכה אצורים דברים של שנאה ומשטמה, צריכה לבא דוקא מלב שכולו טהור וקדוש לה', שאין בלבבו שום שנאה כלל, ורק מפני התקלה הגדולה שיכולה לצאת מרשעים המכשילים, הוא מתפלל אל ה' להדוף אותם.

-           בסדר, אני מבין שלב טהור תיקן ברכה זו, אבל המשמעות שלה היא כפי שקוראים, "לשבור ולהכניע וכו'". לשיטתך היה צריך להיות כתוב "נא החזר אותם בתשובה" למשל...

-          הרי על זה אני מדבר, "דברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר"... בכל מקום אחר, בגמרא, בתפילות אנו רואים שהיהודים לא מייחלים שימותו אחיהם החוטאים, אלא אדרבה שיעשו תשובה, כמו שאומר יחזקאל הנביא "שובו שובו מדרכיכם הרעים ולמה תמותו בית ישראל" או "החפוץ אחפוץ מות רשע נאום ה' אלוקים? הלא בשובו וחיו!". לא יתכן שנוסח התפילה לא מתואם עם הרחמים היסודיים שביהדות.

-          אז איך אתה מסביר את עצם הנוסח?

-          אל"ף, לפי חתימת הברכה "ברוך אתה ה' שובר אויבים ומכניע זדים", משמע שאנו מבקשים את הכנעתם, וזה בהחלט מה שאני אומר. בי"ת, יתכן שנוסח הברכה, המלא זעם נגד אותם רשעים, בא ללמדנו על עוצמת הכיעור שבאותם חוטאים, מה שלא תמיד מורגש על ידינו מתוך חולשה או חוסר שלמות בזיקה אל הטוב. לפעמים אנו נוטים להשלים מהר מדי עם הרשעה ונכנסים למין אפתיה וצריך לעורר אותנו. לכן מתוך דאגה לעורר בנו את המאיסה ברע הזה, תוקן נוסח כה חריף. אך כאמור לא על מנת שנייחל במות הרשע, אלא בתשובתו.

-          אם אני מבין אותך נכון, התפילה רוצה לעורר אותנו להגן על ערכי הלאומיות הישראלית, ותובעת מאיתנו לזהות איזה מהלך פוליטי או חברתי מסכן אותם, כדי שלא ניתן לחושך להתפשט סביבנו ללא תגובה, אבל התגובה צריכה להיות להוסיף אור לאחל שהחוטאים יחזרו בתשובה...

-          נכון. זו הדרך לגרש את החושך, לראות איך אפשר להוסיף אור!

 

דרך מורשת / הרב יעקב מרגלית

מעז יצא מתוק

 

בתפילת "על הניסים" בחנוכה אנו אומרים: "כשעמדה מלכות יוון הרשעה על עמך ישראל להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך". מהי אותה שכחת התורה שאינה כלולה ב"להעבירם מחוקי רצונך"?

במדרש ב"ר (פ, ב, ב) דרשו חכמים על הפסוק "וחשך על פני תהום" – "זו יוון המחשיכה עיניהם של ישראל בגזרותיה".

גזירות השמד מחשיכות את העיניים, גורמות לראייה לקויה וחסרה, כאדם המתקשה לראות בחשיכה. "עיניהם של ישראל" אלו תלמידי חכמים הסנהדרין, (הוריות ב). מה נפגם בראייתם?

במשנה במסכת חגיגה (דף טז ע"א) נחלקו חכמים על מצוות סמיכה על קרבן ביום טוב. מובא שם כי נחלקו חכמים בנושא זה לאורך דורות רבים, ללא יכולת להכריע.

רש"י במקום העיר שזו המחלוקת הראשונה שהייתה בין חכמי ישראל. ראשוני החולקים הם יוסי בן יועזר ויוסף בן יוחנן שחיו בתקופת שלטון היוונים (יוסי בן יועזר אף נהרג על ידם – ב"ר פרשה ס"ה).

שורשיה של מחלוקת בתורה באשר היא וחוסר יכולת ההכרעה שייכים להחשכת העיניים – לשכחת התורה המסורה מדור לדור. גזירות השמד, האווירה התרבותית שיצרו היוונים בארץ ישראל, והפגיעה במקדש וקדשיו, יצרו תשישות רוחנית אצל חכמי ישראל, חולשה באפשרות להבין ולהשכיל בתורה. נחלשה הראייה הבהירה המכוונת לאמיתה של תורה, וכך נוצרו המחלוקות והקושי לקבל הכרעה.

בסייעתא דשמיא, בימי החנוכה ניצחו המעטים את הרבים, והטהורים את הטמאים, טוהר המקדש וחזרה עבודה למקומה, בטלו גזירות השמד וחזרה מלכות לישראל.

היה ראוי ומצופה שאף בהירות ההבנה בתורה תשוב למקומה ולא נדע עוד מחלוקות.

המשנה והתלמוד וכל ספרות תורה שבעל פה אומרות ההיפך. ריבוי עצום של דעות ומחלוקות, מימות החשמונאים ועד ימינו.

ביאור הדברים (פחד יצחק, חנוכה, מאמר ג) כך הוא: במסכת עירובין (דף יג ע"ב) נאמר: "שלוש שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל. הללו אומרים הלכה כמותנו והללו אומרים הלכה כמותנו. יצאה בת קול ואמרה אלו ואלו דברי אלוקים חיים".

במסכת חגיגה (דף ג ע"ב) נאמר: "תלמידי חכמים שיושבין .... ועוסקין בתורה, הללו אוסרים והללו מתירין, הללו מטמאין והללו מטהרין, הללו פוסלין והללו מכשירין, שמא יאמר אדם היאך אני לומד תורה מעתה? תלמוד לומר: כולם נתנו מרועה אחד, א-ל אחד נתנן, פרנס אחד אמרן, מפי אדון כל המעשים ברוך הוא".

אף על פי שלכאורה תחילתה של המחלוקת בחולשה ושכחה, סופה ריבוי של תורה. ללא המחלוקת היינו לומדים ויודעים דעה אחת בלבד ולא מכירים את דעות התנאים, האמוראים, הגאונים, ראשונים ואחרונים שאין הלכה כמותם. לא היינו מכירים למשל את בית שמאי ותורתו. והרי כולם חלק מהתורה, דברי אלוקים חיים.

בחנוכה יצא מתוק מעז. ניצחון החשמונאים הוא ניצחון שיצר אור מתוך חושך, אור של "יגדיל תורה ויאדיר".

בנפלאות ההשגחה האלוקית סובב מהלך הדברים כך שכל לימוד בבית המדרש, לימוד בחברותא, לימוד שיש בו ויכוח, חילוקי דעות והבנות שונות, הוא המשך האור הבוקע מתוך מחשכי היוונות וההתיוונות.

"תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם", הכיצד? לכאורה ריבוי תלמידי החכמים יוצר יותר דעות, יותר מחלוקות? מסביר הרב קוק זצ"ל בספרו עולת ראיה (עמ' של): שלום אמיתי, שהוא גם שמו של הקב"ה, הוא מלשון שלמות. "הכל יכול וכוללם יחד". ככל שמתרבים הגוונים ושלל צבעים שונים זה מזה, השלם, השלום, עשיר יותר. תלמידי חכמים במחלוקותיהם יוצרים את ריבוי השלום. "ורב שלום בניך. אל תקרי בניך אלא בוניך".

 

 

שו"ת בוגרי צבא / הרב דוד ספרלינג

האם לא לומדים תורה בחג המולד?

שאלה : אם אנו עוסקים בשאלה "איך מגרשים את החושך", שמעתי שיש מנהג לבטל תורה בליל "חג המולד" של הנוצרים, ושאסור ללמוד אז. האם יש מקור למנהג זה? האם זו דרך נכונה לגרש את החושך?

תשובה : מנהג זה נקרא "ניטל" (על שם ש"אותו האיש" ניטל מן העולם - או "ניתל" על שם שהוא נתלה) ונמצא בין חלק מהאשכנזים בחו"ל, אך אינו מוזכר לא בגמרא, לא בראשונים ולא בכתבי האר"י ז"ל. בקהילות הספרדים לא נמצא שום רמז לזה. מקורו הוא, כנראה, בקהילות באירופה, ששם היו תחת שלטון הנצרות, ואצלם היה מנהג שבליל חגם של הנוצרים היו מבטלים תורה עד חצות ויושבים בביתם, ורק אחרי חצות הלילה היו לומדים. (ויש חילוקי מנהגים ביחס לאיזה יום בדיוק, וזה מפני חילוקי תאריכים בין הגוים בקביעת חגם).

נתנו לזה כמה הסברים. יש שמסבירים מטעמים "רוחניים" - שבאותו לילה יש "קליפות" רעות חזקות, שלימוד תורה שלנו עלול לחזקם. ויש שהסבירו שבליל זה יש צורך לרבות בדבקות לה' בדרגה אפילו יותר גדולה מלימוד תורה, ולכן מרוב דבקות אי אפשר ללמוד תורה בכלל.

החתם סופר (באגרות סופרים ס' ב) כותב בשם רבו שהטעם הוא מפני שאסור לשמוח ביום חגם, לכן נוהגים כבאבלות ולא לומדים תורה שהוא מקור שמחתנו. אבל הוא עצמו לא קיבל טעם זה, ומסביר שהגויים נוהגים ללכת לכנסיות בחצות הלילה, ואז אם עם ישראל ישנים יש בזה קטגוריה עלינו. לכן רצו לגרום שדווקא בחצות היהודים ילמדו. אבל לא היו יכולים לקבוע מנהג שכולם יקומו אז ללמוד, מפני שזה יראה כאילו גם אנחנו משתתפים בחגם של הגויים, ח"ו. ולכן הנהיגו איסור ללמוד עד חצות, וזה בוודאי יגרום שהרבה תלמידי חכמים ובני תורה יהיו צמאים ללמוד אחרי חצות, ויקומו ללמוד, ובזה תתבטל הקטגוריה על עם ישראל.

בנוסף לכל זה, יש לתת טעם יותר פשוט, והוא שלצערנו בהרבה מקומות הגויים נהגו להשתולל באותו לילה, ולצרור את היהודים. ולכן נהגו לסגור את בתי הכנסיות ובתי מדרשות ולהסתתר בבתים עד יעבור זעם.

אבל כאן בארץ ישראל לא נהגו מנהג זה. ואמר הרה"ק ר' מרדכי מסלונים זצ"ל בשם הגה"ק ר' שמואל הלר זצ"ל אב"ד של צפת, שבארץ ישראל אין לחוש לניטל כלל. והוא ביסס דבריו על הרמב"ן (ויקרא יח, כה) שלכל ארץ ועם יש מזל ושר מלאך מיוחד, "אבל ארץ ישראל אמצעית הישוב היא נחלת ה' מיוחדת לשמו, לא נתן עליה מן המלאכים קצין שוטר ומושל בהנחילו אותה לעמו המיחד שמו, זרע אוהביו, וזהו שאמר (שמות יט, ה) 'והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ', וכתיב (ירמיה יא, ד) 'והייתם לי לעם ואנכי אהיה לכם לאלקים', לא שתהיו אתם אל אלהים אחרים כלל". וכן במכתב מהאדמו"ר מחב"ד זצ"ל (כ"ט אייר תשט"ז) נותן הרבי זצ"ל טעם אחר, מפני שברוב הזמנים בארץ ישראל היינו תחת שלטון מוסלמי ולא נוצרי, ועל פי זה לא היה טעם לנהוג "ניטל". [הדברים עד כאן מבוססים על מאמר בענין זה בקובץ המועדים - מוריה, ע"י הרב יוסף ליברמן].

ונראה לומר שהיום, במיוחד בארץ ישראל, אין לנהוג מנהג זה בכלל. ולא רק מהסיבות שאמרנו, אלא כאן בארצנו זכינו להיות גם באופן רוחני תחת שלטוננו (כשיטת הרמב"ן), וגם באופן מעשי אנו עצמאיים. בפעם הראשונה בזה אלפי שנים אנו זוכים לגור תחת שלטון יהודי שאינו קובע חגים לפי דתות זרות לנו, ואפילו משתמשת בקביעת חגים וחופשות בלוח העברי ובחגי ישראל. לכן, חוץ מביטול התורה שיש במנהג זה, יש בזה נתינת חשיבות לחגים של הגויים, שלולי ה"ניטל" היו עוברים בלי תשומת לב בכלל, ובודאי בלי לייחס להם שום חשיבות כלל. ואם נהגו כך בחו"ל מהטעמים שהזכרנו, אולי הדבר היה נצרך כדי להלחם ולהתגונן נגד התרבות הזרה לנו - אבל כאן בארצנו ובמדינתנו, הוא עלול לפעול בדיוק הפוך, ולתת עניין בחגים שאין לנו חלק או עניין בהם בכלל. אדרבה כפי שנרבה בלימוד התורה נוסיף כח לגרש את החושך...

                       

 

דרך ארץ נחלה / רועי פורייטר

 

"לראשונה היו משיאין"

היא שימשה אחת מהתחנות עליהן השיאו את המשואות בימי הבית השני מירושלים לבבל, כדי להודיע על מולד הירח וקידוש החודש. "ומאין היו משיאין משואות? מהר המשחה לסרטבא, ומסרטבא לגריפינא" (משנה מסכת רה"ש פרק ב, משנה ד). בשל התבלטותה ממרחק ושליטתה על הסביבה, מבצרים נבנו עליה ומסעות צבאיים העפילו אל פסגתה. בסיורנו היום נתעלה גם אנו מעלה, אל פסגתה של הסרטבה. המדבר, כמקום צחיח ויבש מטבעו, אמנם הרחיק ממנו את יושבי-הקבע, אך משך אליו קבוצות של יוצאי דופן כמו פליטים, מורדים ומתבודדים. תחילתו של האתר הוא כמבצר חשמונאי אותו בנה המלך החשמונאי אלכסנדר ינאי כחלק ממצודותיה של ממלכתו. לאחר מותו שלטה שם אשתו שלומית אלכסנדרה (הידועה יותר בשם "שלומציון המלכה"). שמו הנוסף של המקום אלכסנדריון מנציח כנראה את שמם. בגבעה שמדרום למבצר, אליו נטפס בהמשך, התגלתה חומת מצור (שנקראת "דיֵיק") אותה בנו הרומאים כשבאו להרוס ולכבוש את המבצר החשמונאי. על כביש האורך מטולה-אילת, הלא הוא כביש 90, בקטע הנקרא "כביש הבקעה" בלע"ז, יש שילוט בצבע חום שנמצא כמה מאות מטרים מצפון לכניסה למועצה האזורית של בקעת הירדן, ומפנה אותנו לכביש הצר העולה לכיוון הסרטבה. לאחר עליה מפותלת של כ-4 ק"מ רואים מצד ימין את הרחבה הקטנה של "שביל הנערים" לזכרם של צעירים מבקעת הירדן שנקטפו באיבם. שם מחנים את הרכב, ובשביל המסומן ירוק מתחילים בטיפוס של כחצי שעה עד לפסגתו שגובהה כ-377 מ' מעל פני הים. העולה אליה בהחלט יכול להרגיש באושר השמור למי שכבש פסגתו של הר גבוה.

מהפסגה ניתן לצפות היטב על בקעת הירדן ומזרח השומרון, הרי הגלעד ועבר הירדן, ועל תוואי זרימתו המפותל של נהר הירדן. לאחר החשמונאים, שיפץ את המקום המלך הורדוס והפך אותו לאחד מ-6 מבצרי המדבר שלו (שהרודיון ומצדה הם חלק מהם). שם ציווה הורדוס לכלוא את מרים אשתו, ושם אף קבר את בניו שנולדו לו ממנה ונרצחו בפקודתו. מכּתבי ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו (יוספוס) עולה, ששם אף הטמין אוצרותיו. בליטתו הטופוגרפית איפשרה קשר עין מסוים עם ירושלים והשומרון מחד, ומיקומו הגיאוגרפי שלט על הדרכים החשובות ליריחו, בית שאן, שכם והגלעד מאידך. השם "סרטבה" מקורו מהשתמרות השם "קרן סרטבה" או משיבוש המילים "שר-צבא". המקום זוהה אמנם כבר ב-1866 למניינם, אך נחפר רק בשנות ה-80. אמת-מים אחת ועוד כ-15 בורות גדולים, שחלקם נמצאים מתחת הפסגה ונראים מרחוק כמערות, הם שסיפקו את המים למבצר. אנו נראה שם גם תופעה מעניינת - מלבד השרידים המרשימים של קיר המבצר, נמצאים אבנים שגודלן כמטר, ומסותתות בצורת לב ברורה מאוד. הסיבה לסיתות זה איננה כתוצאה של ליבו הטוב של ינאי, או אהבתו הגדולה של הורדוס לאשתו מרים, אלא הם חוליות של עמודי-תמך זוויתיים ששימשו למרפסת הארמון. לאחר מרד החורבן, אמנם ננטשה הסרטבה, אך נחרבה סופית כנראה רק ברעידת האדמה החזקה שהייתה שם כ-300 שנים לאחר מכן. מפסגת ההר "נגלוש" חזרה אל הרכב, ומשם נרד אל בקעת-הירדן.

 

אתנךת"א / הרב שלמה סוקניק

 

"מַעֲנֶה בְּשִׂמְחַת לִבּוֹ"

כתיבת ועריכת ספרי הנביאים נמסרה לידיהם הנאמנות של הנביאים עצמם. הוראה והדרכה אלוקית טמונה בסדרי הנביאים בכללותם ובפרטיהם, ומבטינו בהם מכוון לגלות דבר ד' המסתתר גם בצורת עריכתם כמו בתוכנם.

כך נפתח לו ספר שמואל, ספר ייסוד המלוכה בישראל וכוננותה, בדמותו הייחודית של אלקנה העתיד להיות אביו של שמואל מעמיד המלוכה בישראל – "וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִן הָרָמָתַיִם צוֹפִים מֵהַר אֶפְרָיִם וּשְׁמוֹ אֶלְקָנָה בֶּן יְרֹחָם בֶּן אֱלִיהוּא בֶּן תֹּחוּ בֶן צוּף אֶפְרָתִי, וְלוֹ שְׁתֵּי נָשִׁים שֵׁם אַחַת חַנָּה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פְּנִנָּה וַיְהִי לִפְנִנָּה יְלָדִים וּלְחַנָּה אֵין יְלָדִים" (שמואל א , א א-ב).

אלקנה משבט לוי הוא, מצאצאי בני קורח אשר ניצלו מגורלו של אביהם על ידי שעשו תשובה על פתחו של גיהינום, אלקנה הלוי מתגורר בהר אפרים, וכך נמצא סיפורו מתחבר מחד ומְנַגֵד מאידך את הסיפור החותם את תקופת השופטים וספרם, שם קראנו על לוי אחר מהר אפרים, בסיפור הפילגש בגבעה. צדקותו של אלקנה מיוסדת על שתיים, יחסו לנשיו, שמעמידות בפניו אתגר מורכב בהיותן נבדלות ביניהן, כאשר לאחת יש ילדים ולאחרת אין. ומאידך יחסו לכלל הישראלי, לציבור ולאומה, היושבת בחשכת ימי השופטים וצרת הבלבול השוררת אז.

"וְעָלָה הָאִישׁ הַהוּא מֵעִירוֹ מִיָּמִים יָמִימָה לְהִשְׁתַּחֲוֹת וְלִזְבֹּחַ לַד' צְבָאוֹת בְּשִׁלֹה וְשָׁם שְׁנֵי בְנֵי עֵלִי חָפְנִי וּפִנְחָס כֹּהֲנִים לַד'" (שם ג) – למרות המציאות העגומה השוררת במשכן, המרחיקה המוני בית ישראל מלבוא לבית ד' אשר בשילה, אשר שם שני בני עלי, שהם סמל לשררה המקלקלת והמשחיתה, אלקנה לא נמנע מקביעות ביקורו במשכן. יותר מזה אומרים חז"ל בהיותם מתארים את דרכו של אלקנה למשכן -  "נתעלה האיש בביתו, נתעלה האיש בחצרו, נתעלה בעירו, נתעלה בכל ישראל, וכל עילויו לא היה אלא מעצמו - מימים ימימה - זה אלקנה שהוא מדריך את ישראל ומעלה אותן לשילה, ולא בדרך שהיה עולה בשנה זו היה עולה בשנה אחרת" (מדרש שמואל שם).

יש חשיכה ויש חשיכה, חשכת ימי השופטים, היא כחשכת עלות השחר, המקדימה את בהירות השמש העולה מן המזרח. אלקנה נביא הוא כמו שביארו חז"ל שעליו יאמר בהמשך הספר "וַיָּבֹא אִישׁ אֱלֹקִים אֶל עֵלִי" (שמואל א, ב טז), וכתב שם רש"י על פי דברי חז"ל - "זה אלקנה", יודע כי אור גדול עתיד להאיר על ישראל מתוך העמקת הקשר לארץ, והגברת הבניין של האומה בארצה. אלקנה גם יודע שאור זה נמשך מן המשכן עצמו, מקדושתו העצמית שאיננה תלויה בשחרותם של ישראל. לכן אלקנה ממשיך להעלות את בני ביתו, את משפחתו וקרוביו ואת כל ישראל, אל עבר המשכן, מלמדם אמונה, מבשרם תקווה ועתיד טוב, וכך הוא מעלה אותם איתו.

מתוך כך מובן מאליו גם יחסו לאשתו שלו, הזקוקה לתפילה ורחמי שמיים בעקרותה - "וַיְהִי הַיּוֹם וַיִּזְבַּח אֶלְקָנָה וְנָתַן לִפְנִנָּה אִשְׁתּוֹ וּלְכָל בָּנֶיהָ וּבְנוֹתֶיהָ מָנוֹת, וּלְחַנָּה יִתֵּן מָנָה אַחַת אַפָּיִם כִּי אֶת חַנָּה אָהֵב וַד' סָגַר רַחְמָהּ" (שמואל א, א ד-ה) – יחסו של אלקנה בנוי על עין טובה, על אהבה ונתינה, לעומת יחסה של פנינה המכעיסה את חנה על מנת לעוררה לתפילה ולתשובה, כמבואר שם בהמשך.

יחסו זה של אלקנה כלפי המציאות ב"אהבה ואמונה", מתברר ביסוד הספר המכין ומצמיח, הבונה ומכונן את המלכות בישראל לשעתה ולדורות עולם. לימדונו רבותינו - מעט מן אור דוחה הרבה מן החושך, ואדם פרטי במעשיו יכול להאיר אומה שלמה, כאשר דרך החינוך וההשפעה מלאות הם בשני האלפי"ן הללו, "אהבה ואמונה".

לעומת התביעה שהשמיעו חז"ל כלפי זקני ישראל, שלא הילכו בינות ישראל בימי יהושע והשופטים לחנכם וללמדם דעת ותורה, הרי אלקנה במסירותו למשפחתו ולכלל ישראל, ובהתהלכותו בקרב האומה, הוא מכין את בנינה ושלמותה.

חז"ל דרשו את דברי קהלת "כִּי הָאֱלֹקִים מַעֲנֶה בְּשִׂמְחַת לִבּוֹ" (קהלת יט ה), ביחס לאלקנה, וכמבואר בדברי רש"י שם - "זה אלקנה שמדריך את ישראל לעלות לשילה ברגלים ובדרך שמעלה אותן לשנה זו לא היה מעלה אותן לשנה האחרת כדי לפרסם הדבר ולהרגילם לפיכך יחסו הכתוב ועלה האיש ההוא מעירו", השמחה וטוב הלב של אלקנה הם יסוד אור התיקון והגאולה, כמו גם אמונתו הגדולה. כך מבואר בפרקם של בני קרח בתהילים -  "לַמְנַצֵּחַ עַל שֹׁשַׁנִּים לִבְנֵי קֹרַח מַשְׂכִּיל שִׁיר יְדִידֹת, רָחַשׁ לִבִּי דָּבָר טוֹב אֹמֵר אָנִי מַעֲשַׂי לְמֶלֶךְ לְשׁוֹנִי עֵט סוֹפֵר מָהִיר, יָפְיָפִיתָ מִבְּנֵי אָדָם הוּצַק חֵן בְּשִׂפְתוֹתֶיךָ עַל כֵּן בֵּרַכְךָ אֱלֹקִים לְעוֹלָם" (תהילים מה א-ג).

 

קדושה בינו לבינה / הרב אילן צפורי

ברוך ה' יצאה לאור חוברת חדשה בסדרת "בהמשך הדרך", והפעם בחרנו לעסוק בנושא בוער מצד אחד ורגיש ועדין מצד שני – הלא הוא דרכי ההתמודדות עם שאלת מציאת הזיווג.

מנסיון שלנו, קיים בשטח זה "ואקום תודעתי" גדול, המחייב את הבחורים והבחורות להתמודד די לבד עם השאלות המורכבות של תקופת מציאת הזיווג.

אנו בחרנו להציג בחוברת זו מגוון נושאים, שלהערכתנו נותנים תמונה די שלימה של הנקודות המרכזיות הצריכות ליבון והדרכה בתקופה זו: מהם התנאים להצלחת החיפוש? האם חשוב היופי החיצוני? האם ניתן לגשר על פערים באופי ובדעות? מתי להתחיל לצאת? האם הפרנסה היא תנאי לנשואין? כמה זמן לחכות בין ההחלטה לחתונה? איך להתייחס לדייטים שלא הולכים? איך לא לאבד את האופטימיות? האם לעשות בדיקות התאמה גנטית? ובנוסף סיפור מהחיים מאלף, מדריך מפורט ליוצאים לדייטים, ותפילה לפני היציאה לדייט של הרב מרדכי אליהו זצ"ל.

פנינו אל מיטב הכותבים והכותבות, ואנו מקווים שדבריהם הבהירים יהיו בסיעתא דישמיא לתועלת הרבים.

את החוברת ניתן להשיג  דרך משרד העמותה 02-6511256   

 

בהמשך הדרך / אורי פרידמן

טעמי המנהגים

זית או שמן זית

לכבוד החנוכה ראוי שנקדיש רגע או שניים ונברר מהי מעלת שמן הזית שנמצא בפך על ידי המכבים. תחילה, אם נבדוק מה יחסנו בכלל אל עץ הזית, נגלה כי הוא מלך העצים, כפי שניתן לדייק ממשל יותם (ספר שופטים, פרק ט) שם פונים העצים לעץ הזית שימלוך עליהם משום זכותו הטבעית להיות מלך מהיותו בעל תנובה חשובה ומועילה. עם זאת הגמרא (הוריות יג, ב) אומרת כי מי שרגיל (לאכול) זיתים שוכח את לימודו. אז מה באמת מעלת עץ הזית?

ידוע שהזית הוא אחד משבעת המינים, אך אם נסתכל היטב נראה כי בפסוק של שבעת המינים לא כתוב "ארץ זית ודבש" אלא כתוב "ארץ זית שמן ודבש" ומכאן מובן שעיקר הזית הוא השמן שלו ולאו דווקא הפרי עצמו. לכן מימי קדם ועד היום שמן הזית הוא זה שהדליקו בו את המנורה בבית המקדש ואיתו גם משחו מלכים וכוהנים גדולים והוא גם מחזיר את שכחת הלימוד שגורם פרי הזית עצמו, כפי שאומרת הגמרא במסכת הוריות (שם).

 

רגע של עברית

נטילת ידיים

שורש מצוות נטילת ידיים נלמד מרחיצת ידי הכהנים לעבודה בבית המקדש. במשך הדורות קבעו חכמים סייגים והוראות מתוך שורש הנטילה הזו לצורך טהרה ונקיון. דורות על גבי דורות אנו נוטלים ידיים, אך האם ברור לנו מהו "נטילה"?  

מקור המילה "נטילה" לא ברור בוודאות. יש מי שאומר כי "נטילה" משמעותה "לקיחה" ואז הפירוש הוא רחיצת ידיים על ידי לקיחת מים בכלי. יש הסוברים שלשון זו נגזרה מהמילה "נטלא" (בארמית) שזהו שם הכלי בו רוחצים ידיים. כמו כן, קיים פירוש נוסף שאומר כי המילה "נטילה" היא גלגול של המילה "נתינה" בשל הדמיון בצלילי האותיות, והמשמעות היא "נתינת מים על הידיים". פירוש אחר מדבר על "נטילה" אבל לא של הכלי אלא של הידיים ולכן יש מי שאומר שבזמן הברכה יש להרים את הידיים וליטול אותם כלפי מעלה.

 

אמרי צדיקים

האור הגנוז של חנוכה

מסביר ר' שלמה קרליבך:

"מהו עומק הקשר בין הורים וילדים?

יש תורה של האדמו"ר מרוז'ין. הוא אומר: לא ההורים בוחרים בילדים שלהם. הילדים הם שבוחרים בהורים.

זו תורה נוראה ונשגבה...

הילדים העתידים להיוולד מביאים את ההורים שלהם להיות יחד.

כשה' מברך איש ואישה בילדים, מתגלה 'האור הגנוז' בקשר שלהם.

זה האור של חנוכה." (נקודה למחשבה...).

 

טיפים לבוגרי צבא ושירות לאומי

הכשרה מקצועית בסיוע ממשלתי

כל בוגרי הצבא והמתנדבים לשירות לאומי זכאים לרכוש מקצוע במסגרת קורסי יום המתקיימים מטעם משרד התמ"ת בתחומים כגון: בניין, טכנולוגיה, מחשבים, פקידות, מתכת, אופנה, מנהל ומסחר, מלונאות, מטפלות ועוד.

מי ששירת 24 חודשים, זכאי לקבל במהלך הלימודים דמי אבטלה חלקיים/מלאים מהמוסד לביטוח לאומי, בתנאי שהחל את הקורס בשנה הראשונה לשחרור, וכן זכאי להטבות בעלויות הקורס.

פרטים נוספים ניתן לקבל בלשכת שירות התעסוקה הקרובה לאזור מגוריכם. מומלץ!!!

 

 

נבנה ע"י מערכת בניית אתרים של yeshiva.org.il                      שאל את הרב | לוח שנה | כניסת שבת  |  יציאת שבת