עלון דרך אמונה 74
גאולה נסתרת
מסר גבוה במתח נמוך / הרב אילן צפורי
מהלכים נסתרים
-          האתחלתא דגאולה נראית קצת תקועה, לא?
-          מה כוונתך?
-          הקמנו מדינה, כבשנו שטחים... אבל עכשיו לאט לאט אנו נסוגים מההישגים...
-          תראה, אין נשיגה בגאולה. יש אולי פאזות שונות, ואנו כנראה נכנסים לפאזה חדשה. עד עכשיו קבלנו הכל בחסד, היינו כמו תינוקות שאין להם דעת, שרצים קדימה ללא כל זהירות ו"שומר פתאים ה'"... אתה מבין, עד עכשיו זה היה כמו יציאת מצרים שהכל בא בקלות. כמובן אין הדמיון שלם, שהרי תקומת המדינה הייתה בדרך הטבע ועם הרבה מסירות נפש ולא בניסים גלויים, אבל הייתה מין אופוריה, מין תחושה של "יהיה בסדר", ועכשיו אנו כנראה נכנסים לתקופה בה הקב"ה תובע מאיתנו יותר. זה בערך מה שקרה לישראל במלחמתם הראשונה נגד עמלק.
-          תסביר.
-          במסה ומריבה כתוב "וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם מַסָּה וּמְרִיבָה עַל רִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל נַסּוֹתָם אֶת ה' לֵאמר הֲיֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן?". אחרי כל הניסים של יציאת מצרים ואחרי שקבלו את המן, בני ישראל שואלים "היש ה' בקרבנו אם אין?". אתה יכול להבין דבר כזה?
-          ממש לא!
-          ברור שאינם שואלים האם יש אלוקים או לא.
-          אז מה הם שואלים?
-          הם שואלים האם ה' נמצא איתם במהלכים הארציים, או שמא האלוקים זה עניין שמימי שלא קשור לנורמאליות של המציאות. דהיינו פה בחיי היום-יום, צריך להסתדר לבד. האלוקים מתערב רק לעניינים גדולים וניסיים כמו יציאת מצרים, להתהוות העם, אבל ביום-יום צריך לנהל לבד את החיים.
-          באמת שאלה מעניינת.
-          כן והתשובה שלה מבוטאת בפסוק שבא מיד אחרי שאלתם: "וַיָּבוֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם"...
-          לא הבנתי...
-          בוא נתחיל דוקא עם אגדת חז"ל מפורסמת. משה עלה למרום אצל המלאכים כדי להוריד משם את התורה. המלאכים מתנגדים ואומרים "מה לילוד אשה בינינו". בקיצור הם טוענים שהתורה לא שייכת לארץ אלא "בשמיים היא". ה' אומר למשה להשיב להם והוא עונה: "רבונו של עולם מתיירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם" - קיים חשש אמיתי מטענת המלאכים, שהרי אם עם ישראל לא יצליח להוריד את התורה עד עולם המעשה, באופן שהתורה לא תרומם את המציאות, אז יוכח שהמלאכים צודקים ויהיה חילול השם גדול. לכן ה' משיב למשה "אחוז בכסא הכבוד והחזר להם תשובה"!
-          מה זה אומר?
-          שמעתי מאנשים שמבינים בתורת הנסתר שהמושג "כסא הכבוד" הכוונה כנסת ישראל, דהיינו נשמת כלל ישראל. ולפי זה ה' אומר למשה שהתשובה למלאכים תלויה ביכולת שלו להיאחז בכלל ישראל.
-          מה הכוונה?
-          במילים אחרות משה יידע להסביר למה התורה שייכת לארץ אם הוא יסביר למלאכים מה זה כנסת ישראל ומה זה עם ישראל, שהרי כתוב שה' ברא את העולם "בשביל ראשית – בשביל התורה שנקראת ראשית ובשביל ישראל הנקראים ראשית".
-          אני מתחיל להבין... אתה אומר שהמלאכים סברו שהתורה לא שייכת לארץ משום שהם לא הבינו את מדרגתם של ישראל.
-          נכון, ומכאן הכלל היסודי שאין תורה בארץ בלי ישראל, אבל מתוך כך אין ישראל בלי תורה...
-          ומה זה קשור לעמלק?
-          זו בדיוק הנקודה. הסברה הראשונה של המלאכים הייתה שאין אומה בארץ שיכולה לשאת את התורה, וכאשר ישראל מסתפקים בזה, כפי שאמרו "היש ה' בקרבנו אם אין?" הם מזמינים עליהם את העמלק.
-          למה?
-          עמלק הוא הכח שנברא כדי להתנגד לקיומם של ישראל. כאשר ישראל מסתפקים האם התורה שייכת לארץ, הם למעשה מצטרפים לסברת המלאכים הראשונה שאין תורה בארץ, ואז מגיע עמלק ואומר: "אתם צודקים, כל הכבוד! ממש טוב שאתם מחזקים את סברתם של המלאכים שאין תורה בארץ. אני איתכם עד הסוף בעניין! (זה "וילחם עם ישראל")... אבל דעו לכם אם אין תורה בארץ גם לא צריך אתכם, לא צריך את ישראל"... ולכן כתוב מיד: "ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים"...
-          מכל העניין אני מבין שאם הגאולה נראית תקועה, אנו צריכים לברר את הזיקה שלנו לתורה ובעצם ליעוד שלנו. מהרגע שאנו מסופקים, אנו מולידים את העמלק שבא לנגח בנו. למעשה כולנו צריכים, כל אחד במעמדו, לפעול על מנת לחזק את הקשר שבין העם לתורה, ומתוך כך גם נקבל תבונה מדינית וצבאית לנצח את אויבינו ולקדם את גאולתנו.
 
דרך מורשת / הרב יעקב מרגלית
גאולה בנסתר
בשנה מעוברת מצוות הפורים נוהגות בחודש אדר ב', למרות שגם אדר א' הוא חודש ראוי, אבל הכרעת חז"ל היתה להסמיך את ציון גאולת ישראל בפורים לגאולת ישראל בחודש ניסן - ליציאת מצרים.
יציאת מצרים היא אב טיפוס של ניסים גלויים, שידוד מערכות הטבע וההיסטוריה, אי אפשר להכחיש את יד ה' הפועלת, אפילו החרטומים במצרים הודו בכך, קל וחומר עם ישראל: "וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים" (שמות יד, טו).
לעומת זאת סיפור מגילת אסתר הוא אב טיפוס לנס נסתר "אסתר מן התורה מנין? ואנכי הסתר אסתיר" (חולין קלט ע"ב). חז"ל מוצאים בפסוק "אנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא" (דברים לא, יח) רמז לניסי המגילה. ומפרש הרמב"ן שכפל הפסוקים בפרשה, העוסקים בהסתרת פנים, מדבר מחד על הסתרת פנים שהיא עונש ויציאה לגלות, וגם על הסתרה בתהליך הגאולה, שאין יד ה' ניכרת ומופיעה לעין כל, עד כי שם ה' אינו מוזכר במגילה כלל.
הצמדתם של החגים מלמדת אותנו שבזה אף בזה ריבונו של עולם פועל ועושה, וכפי שביאר הרמב"ן שתכלית המצוות הרבות שעניינם זכירת יציאת מצרים היא כי "מן הניסים הגדולים המפורסמים אדם מודה בניסים הנסתרים" (רמב"ן שמות יג, טז).
מהי הגדרה של נס בכלל ונס נסתר בפרט? אפשר לומר שכל המציאות וכל החיים הם נס, וכך אנו אומרים בתפילת העמידה מידי יום: "ועל ניסיך שבכל יום ועל נפלאותיך שבכל עת" אולם אם הכל נס, אז הכל לא נס, כי נס אמור להגדיר תופעה יוצאת דופן ועל כן יש תפילות וברכות על ניסים מיוחדים, גם לכלל וגם לפרט.
הרמב"ן במספר מקומות בפירושו לתורה (בראשית יז, א, ויקרא כו, יט ועוד), מסביר שנס פירושו מהלכים ואירועים בחיי אדם ואומה שהם פועל יוצא של התנהגות מוסרית והתנהגות האדם מול בוראו. אם פלוני נרפא מפני שהתפלל ועשה תשובה, הרי זה נס. אם עם ישראל אינו שומע בקול ה' ועל כן לא יורדים גשמים, זה גם נס.
ההבדל בין נס נסתר לגלוי הוא שנס נסתר קורה ביחידים, שהרי יש גם רשעים שמחלימים אפילו ממחלות קשות, בלא שעשו תשובה, ולה' פתרונים. אם כן אין ניכר הקשר בין הסיבה לתוצאה, אבל בעם שלם "שתהיה ארץ אחת כולה, ועם אחד תמיד ברדת הגשם בעיתו, בשובע, ושלוה ושלום, ובריאות, וגבורה, ושברון האויבים בעניין שאין כמוהו בכל העולם, יוודע לכל כי מאת ה' היתה זאת" (רמב"ן ויקרא שם).
ככל שהאירוע הוא כללי וייחודי, הוא יוגדר כנס גלוי, אף אם אין בו שינוי סדרי הטבע.
נס פורים בשעתו היה אוסף של אירועים שכמותם יתכן למצוא גם באומות אחרות, ולכן הוא היה נס נסתר, אבל כשמתבוננים ברצף היסטורי, בפרספקטיבה של אלפי שנים, אזי נצח ישראל, שבכל דור עומדים עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם, זה כבר נס גלוי.
לעתיד לבוא, אומר ירמיהו הנביא "לכן הנה ימים באים נאם ד' ולא יאמרו עוד חי ד' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ד' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות אשר הדחתים שם וישבו על אדמתם" (ירמיהו כג, ז-ח).
ופירשו חכמים במסכת ברכות (דף יב ע"ב), שכוונת הנביא לומר שהניסים בגאולה האחרונה יעמידו בצל את ניסי יציאת מצרים והם יהיו העיקר.
שאל המהר"ץ חיות בספרו, מה אפשר שיהיה גדול יותר מיציאת מצרים, ואנו נשאל וכי כוונת הנביא לומר שהגאולה העתידה תהיה בניסים גלויים באותות ובמופתים כמו ביציאת מצרים? והסביר המהר"ץ חיות שבגאולה יתווסף נס נוסף, שלא היה בגלות מצרים, והוא קיבוץ גלויות. החיבור של קבוצות דוברי שפות שונות, שונים בגופם (צבע) ובאופיים והפיכתם לעם אחד בזמן קצר ללא תהליך ממושך, כפי שקורה בחברות אחרות בעולם. נס זה יאפיל בעוצמתו על ניסי יציאת מצרים, הוא יהיה בטבע, ולנס גלוי יחשב.
חוויה זו אנו חווים ממש בדורנו שמארבע כנפות העולם התקבצנו ויצרנו מדינה וחברה, שעל אף פירודים ומחלוקות, יש בנו תודעה משותפת וברורה של יהדות וישראליות - "כי עין בעין יראו בשוב ד' ציון" (ישעיהו נח, ח).
 
 
שו"ת בוגרי צבא / הרב דוד ספרלינג
מי (לא) מתפלל בפורים?...
שאלה: בפורים יש הרבה אנשים שיכורים – האם הם יכולים להצטרף למנין ולהתפלל?
תשובה : בלי להיכנס לשאלה של שתיה ושיכרות בפורים, נברר מה דינו של אדם שיכור בקיום המצוות.
יש בזה שלוש דרגות: 1) אדם שתוי, שאחר ששתה יכול לדבר כראוי לפני אדם נכבד, 2) אדם שיכור, שאינו יכול לדבר לפני אדם חשוב, 3) שיכור כלוט, כמו לוט ש"לא ידע בשכבה ובקומה" (דינים אלו נמצאים בשו"ע או"ח ס' צט).
1) אדם שתוי, ששתה ומרגיש ששתייתו השפיעה עליו קצת, למרות שיכול לדבר כרגיל, בכל זאת אם אפשר לו לכתחילה להמתין עד שהשפעתו של היין תפוג ממנו (או לעשות פעולות שעוזרות לו להחזיר אותו לעצמו לגמרי, כמו שינה, הליכה, או כוס קפה חזק) יעשה זאת. אבל בדיעבד אם התפלל, או רואה שיעבור זמן התפילה, יש לו להתפלל, ויעשה זאת מתוך סידור כדי להתרכז כראוי. ויש מתירים לו להתפלל במצב שתוי אפילו כדי לא להפסיד מניין. אבל בפורים ששתיית יין מצוה היא, יכול להתפלל במצב כזה לכתחילה בלי להמתין (ע' סידור עולת הראי"ה למרן הרב קוק זצ"ל, חלק א' ע' תמ). כל שאר ברכות ומצוות חייב לקיים כרגיל, ובוודאי שמצטרף למניין.
2) אדם שיכור, שאינו יכול לדבר כראוי לפני אנשים נכבדים כמו המלך, אסור לו להתפלל, וגם בדיעבד תפילתו תועבה, ולא יצא ידי חיובו (והרב קוק זצ"ל (שם) היקל להגדיר שאם כאשר יראה את המלך ממש יפחד וינער מיינו וידבר כהגון אפשר שדינו רק כשתוי כדלעיל). וכן בקריאת שמע וברכת המזון, יש להיזהר מאוד לא להיות במצב שיכרות כזה כשמגיע זמנם – אבל אם בכל זאת אדם חייב בהם יש לאומרם, למרות שהם כדיבור לפני המלך, מפני שחיובם מן התורה. ושאר כל הברכות (כמו ברכה אחרונה וכו') יש לאומרם מפני שאינן דורשות כוונה גדולה כמו תפילה. יש מחלוקת אם מצרפים אדם כזה למנין או לא, וראוי להחמיר לכתחילה בזה, אבל בשעת הצורך אפשר להקל.
3) אם הגיע לשיכרות כלוט, דינו כשוטה (לא רק שותה) לכל דבר, ואסור לו לברך שום ברכה, וכל שכן לא להתפלל או לומר קריאת שמע. ואדם במצב כזה אינו מצטרף למניין.
 ב"מועדי הראי"ה" של הרב נריה זצ"ל (ע' רסב) מובא סיפור של מעשה של הרב קוק בפורים אחד, כאשר הסביר את שיטתו בעניין תפילה בשכרות, ואמר שהתפילה "היא דיבור לפני מלך מלכי המלכים, ושגם כשנמצאים במצב של עד-דלא-ידע, אימת מלך צריכה להחזיר את האדם ל'דע לפני מי אתה עומד'. ועמד אחר כך הרב וקרא לכל יושבי שולחנו הטהור לעמוד, והכריז בקול רם ברוסית: 'סמירנו!' (עמוד דום!) ואחרי שעבר על פניהם וראה שכולם התייצבו בעמידה זקופה וישרה, חזר והודיע: 'עכשיו נוכל להתפלל ערבית'".
לסיום אומר שנכון שיש מצוה לשתות יין בפורים, אבל כל אדם צריך להכיר את עצמו ולדעת כמה ראוי ומותר לו לשתות כדי שלא יבטל את מצוות תפילת הערבית שאחרי פורים, וכך ילך מחיל אל חיל!
 
דרך ארץ נחלה / רועי פורייטר
 
ימין ושמאל - רק נחל וחול
כבר מתקופת המקרא היא הייתה מיושבת, ומוזכרת גם כאחת מערי-הפלשתים. מלבד הנמל המפורסם ועתיקותיה צופנת היא בחובה גם אתרי טבע המורשת החבויים בחולותיה של העיר אשדוד, עיר-ואם בישראל. סיורנו בעיר יתחלק בין השתעשעות וקפיצות בדיונות שב"פארק החולות" מחד לבין ארשת הפנים הרצינית ותפארת-האדם, במורשת הקרב שב"גשר עד הלום" מאידך.
בעידן בו הפיתוח והבניה מואצים מאוד, יש חשיבות רבה ל"פארק החולות". בכניסתנו לשמורה נבחין בעצי השיקמה הענקיים, אותם אנו מכירים משירי החולות של תל אביב. נחנה ליד שולחנות העץ החוסים בצילם, ונלך בשביל המוביל אל "הדיונה הגדולה". לו שאלנו גרגר חול לפשר מוצאו, ודאי שומעים היינו על סלעי הגיר הקשה שבדלתא של הנילוס ובאתיופיה, שנשחקו בחוזקה והוסעו לים על ידי הנחלים, כך שהחול הוא, למעשה, פירורים של סלע.
בדילוגים, קפיצות וגלגולים, נגלוש מהדיונה לרכב, ומשם ל"גשר עד הלום", שם נזכר מעט בניסים וב"נהפוך הוא" שקרו לנו (ובעיקר לאבותינו...) בימי המדינה שבדרך. השנה היא 1948 החודש הוא מאי, בעוד ימים ספורים עתידים הבריטים לסיים את המנדט שניתן להם ולצאת את הארץ. אנשי הצבא וראשי הישוב של אותם הימים, שידעו על כוונתם של צבאות ערב לפלוש לארץ, נקטו בפעולת מנע ו"הקדימו תרופה למכה". הכיצד? לכולם ידוע היה שכדי לעבור ממצרים לארץ ישראל – ולתל אביב, חיפה ולבנון, יש צורך בלחצות את הגשר התורכי (שיסודותיו רומיים) העובר מעל אפיקו הזורם של נחל לכיש הוא "ואדי סוכריר". לפי תוכנית הפלישה לארץ, שתואמה עם צבאות סוריה וירדן, אמור היה "חיל המשלוח המצרי" לפלוש מעזה דרך איסדוד, היא אשדוד, ולהגיע לתל-אביב! לכבוד ה"מאורע" יצא כוח מחטיבת גבעתי, מ"גדוד הפרברים" (שהורכב ברובו מצעירים מתל אביב ומכאן שמו) בדרכם לפוצץ גשר זה. הלוחמים שנאלצו לסחוב את חומר הנפץ על גבם, מאחר ופרדות המשא זרקו מעליהם את המטען הכבד ונמלטו, הניחו אותו למרגלותיו - פיצוץ עז נשמע והגשר קרס. לכוח המצרי שהגיע לא נותר אלא לסדר לעצמו גשר חילופי כדי לחצות הנחל ולהמשיך משימתם. ארבעה מטוסי ה"מסרשמידטים" של צה"ל שהפציצו מהאוויר את המצרים המתבצרים החרידו והפתיעו אותם מאוד, מאחר וקיומו של חיל אוויר ישראלי היה עד אז בגדר סוד גדול וכמוס שאיש כמעט לא ידעו. בנוסף לכך, כדי לעצור את המצרים מלהגיע לתל אביב, 35 ק"מ סה"כ, השתמש צבאנו בשלושה מתוך חמשת התותחים שהיו אז בכל צה"ל, מה שגרם להשפעה פסיכולוגית על המשך התקדמותם של המצרים צפונה, לתוך תל אביב, והגיעו עד לכאן בלבד, ומכאן מקור שמו של הגשר "עד– הלום". כל הדרך מהחנייה לגשר מלווה בשלטי הסבר ובתמונות על העבר ההיסטורי והמורשתי של המקום. בכניסה לאתר מחזה ייחודי, בצורת אנדרטה גבוהה בצבע חום לזכר חללי הצבא המצרי שנפלו בקרבות במקום, וכחלק מהסכם אנדרטאות שיש לנו עם המצרים, שבתמורה הם ישאירו לנו בשלמותם את אנדרטאות צה"ל שבמצרים ובסיני. הגעה לאתרים היא ממחלף אשדוד דרום שם פונים מזרחה וברמזור - ימינה לגשר (שגם צמוד למסוף אגד) ושמאלה לפארק החולות. שעתיים של הנאה ומורשת, נצא לדרך.
 
אתנךת"א / הרב שלמה סוקניק
"כי לא יטוש ה' עמו"
גם מגילת אסתר היא מכתבי הקודש שלנו, מחלק התורה "שבכתב", והיא מכ"ד הספרים. למרות שאין במגילת אסתר הזכרה מפורשת לשם שמיים, ולא בנבואה נכתבה.
אמנם כשנכתב במגילה מפיו של מרדכי היהודי אל אסתר המלכה, בשעה שהגזירה הנוראה מרחפת הייתה מעל ראשיהם של היהודים "לְהַשְׁמִיד לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד" (אסתר ג, יג) – "כִּי אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזּאת רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר וְאַתְּ וּבֵית אָבִיךְ תּאבֵדוּ וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת" (שם ד, יד) - ביאר במדרש "לקח טוב" שיש כאן רמז לשם המיוחד השגור בפי חז"ל כלפי הקב"ה – "המקום"! אבל בהקדמת האבן עזרא למגילת אסתר, שלל זאת מכל וכל. בכל אופן אין שם שמיים הרגיל והמפורש במגילה, ובכל זאת נכללה המגילה בכלל כתבי הקודש.
חז"ל אמרו לנו שאף על פי שלא נכתבה מגילת אסתר ביד נביא, הרי שנכתבה ברוח הקודש. למשל כתוב במגילת אסתר מחשבת המן בבואו לפני המלך אחשוורוש לומר לו לתלות את מרדכי, וכשהתייעץ עמו המלך איזו טובה לעשות למי שהמלך חפץ בייקרו – "וַיּאמֶר הָמָן בְּלִבּוֹ לְמִי יַחְפּוֹץ הַמֶּלֶךְ לַעֲשׂוֹת יְקָר יוֹתֵר מִמֶּנִּי" (שם ו, ו), מהיכן ידע כותב המגילה על דברי המן בלבו אם לא מרוח קודשו? - הייתכן שניחש את זה מסברתו? עוד מצאנו במגילה כתוב, ביחס לאסתר המלכה המובאת יחד עם כל בנות ונשות מלכות פרס ומדי אל המלך אחשורוש על מנת שיבחר מביניהן את המלכה שתחליף את ושתי – "וַתְּהִי אֶסְתֵּר נוֹשֵׂאת חֵן בְּעֵינֵי כָּל רוֹאֶיהָ" (שם ב, טו), מהיכן לבעל המגילה הידיעה הזו שאסתר מצאה חן בעיני כל אם לא מרוח קודשו? - הייתכן שכל עם ולשון חשבו שמשלהם היא, שהרי אינה מגדת היא עמה ומולדתה, וכך נודע שנשאה היא חן בעיני הכל בפשיטות?
ישנם במגילה מקומות נוספים בהם נראה כי רוח הקודש מדבר, למשל דבר מרדכי שגילה את זממם של בגתן ותרש, אילולא שרוח הקודש הייתה עימו מניין ידע מחשבתם? – "בַּיָּמִים הָהֵם וּמָרְדֳּכַי יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ קָצַף בִּגְתָן וָתֶרֶשׁ שְׁנֵי סָרִיסֵי הַמֶּלֶךְ מִשּׁוֹמְרֵי הַסַּף וַיְבַקְשׁוּ לִשְׁלוֹחַ יָד בַּמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, וַיִּוָּדַע הַדָּבָר לְמָרְדֳּכַי וַיַּגֵּד לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וַתּאמֶר אֶסְתֵּר לַמֶּלֶךְ בְּשֵׁם מָרְדֳּכָי" (שם שם כא-כב), הייתכן שבקיאותו בשבעים לשון בלבד היא שהועילה לו בגלוי תוכניתם? - וכן ביחס למה שכתוב בסיומה של המגילה כאשר קמו היהודים והכו באויביהם מכת הרג וחרב ואובדן - "וּבַבִּזָּה לא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם" (שם ט, כמה פעמים), הנאמר שנכתב הדבר בגלל האגרות ששלחו מרדכי ואסתר לכל היהודים להימנע מביזה?
אבל הוכחה אחת ניצחת מצאו חכמינו לרוח הקודש בינות פסוקי מגילת אסתר, על הפסוק בשלהי המגילה, ביחס לקבלת ימי הפורים לדורות – "קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם וְעַל זַרְעָם וְעַל כָּל הַנִּלְוִים עֲלֵיהֶם וְלא יַעֲבוֹר לִהְיוֹת עוֹשִׂים אֵת שְׁנֵי הַיָּמִים הָאֵלֶּה כִּכְתָבָם וְכִזְמַנָּם בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה" (שם שם כז) – אמרו חכמינו – "קימו למעלה מה שקיבלו למטה" (הכל ע"פ מגילה דף ז ע"א).
דברי חז"ל אלו מלמדים אותנו על רוח הקודש שבמגילת אסתר, בהיותם חושפים לנו את ההרמוניה וההתאמה בין מחשבותינו הארציות כאן, ובין המחשבה העליונה האלוקית בשמיים. כך גם מהכתוב בסיום הספר על הימים הללו הנחגגים אצלנו משנה לשנה "וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה לא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים וְזִכְרָם לא יָסוּף מִזַּרְעָם" (שם כח), הבטחה זו על נצח קיומו של עם ישראל, ונצח ימי הפורים, הנרמזת במילותיה של מגילת אסתר, הבטחת ההשגחה האלוקית לשמירתם של ישראל, לגאולתם ולהצלתם גם בגלות, היא עצמה רוח הקודש של מגילת אסתר ושם שמיים הכתוב בה בסתר.
סיפורה של אסתר המתרחש בגלות, בהעדר הופעה גלויה של שכינה, ובלא נביא והדרכה ממקור אלוקי אלינו, מלמד אותנו כי גם "בכל מקום שגלו ישראל גלתה שכינה עמהם" (ילקוט שמעוני ישעיהו רמז תנה), והשכינה הנמצאת בינותינו בסתר, היא שמלווה אותנו במצבים המסובכים שבגלות לעשות לנו ניסים ולהכין את גאולתנו. ממש כדברי דוד המלך בתהילותיו - 'כִּי לא יִטּוֹשׁ ד' עַמּוֹ וְנַחֲלָתוֹ לא יַעֲזוֹב' (תהילים צד יד).
קדושה בינו לבינה / הרב אילן צפורי
בחורות טובות וחסודות לא פעם נמצאות בדילמה בעניין הלבוש שלהן – זה הגיל בו צריך למצוא ח(ת)ן... "צריך להראות טוב..." אופנת תרבות המערב חודרת, אומנם בצורה קצת פחות בוטה, אך בכל זאת, אל תחום הבנות המגדירות עצמן דתיות. צריך לדעת שמאחורי עיצוב האופנה הנשית עומדים גברים בעלי מחשבות לא טהורות אשר מחדירים מוטיבים מיניים ללבוש. "אין ברירה" – אומרת שירה, "מגפיים מעוצבות, חצאית לא ארוכה מדי (...), בגד צמוד, בלי זה אין לך סיכוי, אחרת את מדביקה על עצמך תווית – 'דוסית'...".
האם כך זה חייב להיות? ההפך הוא הנכון! בכל הדורות הנשים הצדקניות ידעו לרומם את האומה ולא להגרר אחר דרישות מפורשות או נסתרות של גברים השואפים להנאת עצמם על ידי השפלת בנות ישראל הצנועות. בחורה איכותית לא נכנעת וגם לא מיתממת לחשוב שאין בעיה בלבוש ש"כולן הרי לובשות". אדרבה לבוש צנוע בימינו הוא אתגר, הוא אמירה! אמירה קדושה של אשה שמבינה את ערכה ואת כח יופיה... היופי הנשי הוא "כלי" שבידי האשה, וכבכל כלי בעל עוצמה, יש להכיר היטב את "הוראות הביטחון" ואת דרכי השימוש הנכון. כללי השימוש צריכים לימוד והם נמצאים בתורתנו הקדושה... כאן המבחן האמיתי של יראת השמיים, לא רק בתפילה שאת מקפידה לא לפספס ולא בשיעור התורה המבורך, אלא בעיקר בבוקר, מול המראה, כאשר את לוקחת החלטה מה ללבוש... שהרי על זה נאמר "אשה יראת ה' היא תתהלל".
(להרחבת הנושא, ניתן להשיג את חוברת "מימד האשה": 02-6511256)
 
בהמשך הדרך / אורי פרידמן
רגע של עברית
פור, גורל ומה שביניהם
השפה העברית רוויה במילים נרדפות, כאשר כל מילה עומדת בפני עצמה ומסמלת משמעות אחרת. כך גם היחס בין המילים "פור" ו"גורל", אמנם אלו שתי מילים נרדפות במאקרו, אך במיקרו קיים ביניהם הבדל. המילה "גורל" מציינת חלוקה, כלומר: כאשר מקיימים גורל כל אחד מהמשתתפים זוכה בגורל, לדוגמא: חלוקת הנחלות בארץ נעשתה בגורל (כל שבט זכה), לשעירי יום הכיפורים יש לכל אחד חלק (גורל לה' וגורל לעזאזל). לעומת זאת, המילה "פור" משמעותה שיש רק זוכה אחד. כאשר המן מפיל פור הוא קובע כי רק חודש אדר יהיה החודש בו יאבד את היהודים, ולכן מעשהו נקרא פור. מה שהמן לא ידע, זה שחודש אדר הוא גם החודש בו נולד משה, ולכן גובר מזלם של ישראל. כלומר, לא היה להמן חלק יחיד בחודש אדר אלא הוא היה שותף "בגורל" עם עם ישראל בחודש אדר, לכן כתוב "הפיל פור הוא הגורל" (אסתר ג, ז), המן חשב שהפיל פור וחודש אדר שייך לו, אך הוא לא ראה שזהו בעצם "גורל" וחודש אדר גם מזלו טוב ליהודים. ואולי זו משמעות השם "פורים" – שני "פור", חלק אחד לישראל וחלק אחד לגויים, וכמובן שחלק ישראל גובר על כולם.
 
טעמי מנהגים
שושנת יעקב
הפיוט ששרים בחג פורים "שושנת יעקב" מקשר אותנו אל יעקב אבינו. מה הרעיון שבדבר? מסבירים בעל הטורים והמהר"ם שיף שכבר יעקב אבינו התפלל על מפלת המן, כאשר אמר "ה-צילני נ-א מ-יד אחי", ראשי תיבות המן. וגם בזוהר כתוב שיעקב אבינו בזמן שחילק את צאנו לפני פגישתו עם עשו אמר "גם את השני, גם את השלישי, גם את כל ההולכים" (בראשית לב) – כוונתו לרמוז בראשי תיבות של המילים "גם" על 3 גואלים- גאולת משה, גאולת מרדכי, גאולת משיח.
 
אמרי חסידים
גאולה נסתרת
שאלו את אחד האדמו"רים: רבים חישבו את הקץ, קבעו זמן ולא עלתה בידם, מדוע?
השיב האדמו"ר: זה שאומר (את הקץ) – אינו יודע. זה היודע – אינו אומר.
 
טיפים לבוגרי צבא ושירות לאומי
חזרה לצבא
רבים מהמשתחררים מהצבא אמנם יצאו לחיים האזרחיים, אך לא השתחררו מנטאלית. מי שעדיין חי את הצבא או שסתם מחפש עבודה, יכול להגיש בקשה לחזור לשרת בקבע באתר הדרושים של הצבא, שם הצבא מפרסם מודעות דרושים בתחומים שונים. כתובת האתר היא: www.aka.idf.il/main/drushim
כדאי לדעת: רוב המודעות מיועדות לבעלי תואר ראשון ולקצינים שהשתחררו.
 
תורה אחרי בתוך הצבא
 
חידה: מה קורה כאשר לחיילים אין עוד סבלנות והם רוצים כבר את "תורה אחרי צבא"? תשובה: לא מסובך מביאים את החיילים לתורה אחרי צבא כבר בתוך הצבא... כך נולד "יום הישיבה לחיילים של תורה אחרי צבא בשיתוף עם הרבנות הצבאית - תחום "תודעה יהודית".
את יום הישיבה אנו עושים באכסניה הנפלאה של ישיבת "עטרת נחמיה" – ישיבת נחלת יצחק של הרב מיכה הלוי.
זה מה שקורה כאשר חיילים וקצינים חדורי מוטיבציה מתגעגעים ללימוד ישיבתי ומוכנים לבלות יום שלם בישיבה, בעידודו של הצבא וביוזמת תחום "תודעה יהודית". הרעיון הוא פשוט – הצלילה החודשית הזאת לימה של תורה מוסיפה עוז וענווה לחיילינו והם חוזרים למקום משימתם מלאי אורה ושמחה, מלאי עוצמה להמשיך ולקדם את הצבא הקדוש שלנו בהכנתו הבלתי פוסקת לקראת הבאות ובמשימתו התמידית של הגנת הארץ והעם.
לכל החיילים שעדיין לא טעמו טעם של "יום ישיבה של תורה אחרי צבא" אפשר להתקשר למשרד העמותה ולקבל פרטים: 02-6511256
 
 
ועוד יוזמה ברוכה בתוך הצבא – חבורה בבסיס...
 
לפני כשנה, אסף, רס"ן בחיל האויר, עבר לשרת בבסיס הקריה בת"א ושאל את עצמו שאלה פשוטה – אם יש כל כך הרבה חבר'ה דתיים ביחידה שלי, למה שלא נלמד ביחד? הוא קם ועשה מעשה, כתב דוא"ל לכל הקצינים הדתיים ביחידה ושאל האם ירצו ללמוד משהו ביחד. תשובה ראשונה שקידמה את פניו שלחה אותו ללימוד דף יומי שמועבר בבית הכנסת בקריה בכל יום בצהריים בצורה פרונטלית, שיעור שהוא כשלעצמו נחמד אך לא זו הייתה כוונתו של אסף. התשובה השניה כבר היתה הרבה יותר רלוונטית עבורו וכיוונה ללימוד גמרא משותף בחבורה, כך קמה לה חבורה של לימוד משותף שמתכנסת מדי שבוע לשעת לימוד משותפת בבסיס.
אז מה מושך קצינים ונגדים, רובם מהנדסים צעירים להפגש במשותף וללמוד? יובל, אשר לומד גם במרכז תורה אחרי צבא כפר אברהם, רואה בחבורה הזו התגשמות החזון של תורה בחיי המעשה: "הלימוד המשותף, עבורי, לא נשאר רק בגדר של לימוד אלא מהווה הזדמנות לבנות בניין משותף, קומה רוחנית, על גבי העיסוק היום-יומי בבטחון". חבורת הלומדים מקפידה על לימוד בשטח העבודה, במשרדים, אך אחרי שעות העבודה, כך שרבים שלא נחשפו לתורה מקטנות זוכים לראות ולהתרשם. "פעמים רבות עוברים במסדרון קצינים מהיחידה ובוחרים להצטרף ללימוד, הם זוכים בטעימה חדשה-ישנה של תורה ואנו זוכים לקרב ולקדש שם שמיים. הבחירה בלימוד מחוץ לשעות העבודה, וההקפדה על כך, מאפשרת למתבונן מבחוץ להעריך את החבר'ה שלומדים אך בעיקר נותנת לו מושג על היחס של הלומדים ללימוד התורה".
החבורה השאילה ספרים מתורה אחרי צבא ויצאה לדרך... ועתה, לאחר כשנה של עיסוק במסכת בבא קמא החליטו הלומדים לגוון ולעבור ללימוד עין איה למסכת ברכות והלכה על פי "פניני הלכה". השילוב של עמקות תורה ומחשבה מעולמו של הרב קוק ולימוד הלכה בזיקה של הלכה למעשה פועל על הלבבות ומספר הלומדים ב"ה גדל. כשרואים את האור בעיניים של הלומדים בויכוח על מצוות כיבוד הורים כשמדובר באב רשע או במהלך בחינה משותפת מהי מהות הקריאה בשם ה' ההופכת אותנו לאור לגויים, מובן לכל שכאן יושבת חבורה שזוכה לא רק לשכר בעולם הבא, אלא אף כאן בעולם הזה.
כשהספרא והסייפא הולכים יחד, אין לך דבר טוב מזה לחוסנו הלאומי של עם ישראל בארצו, לחיזוק הלבבות והבטחון, תרתי משמע.
מי שמעוניין להקים חבורה שכזו בבסיסו ולקבל עצה, מוזמן ליצור קשר עם יובל: 057-8161819.
 
 
תורה אחרי צבא מעמיקה שורשים ברעננה...
הכל התחיל כאשר חבר אחד ואני החלטנו להיפגש מידי ערב שבת לאחר הסעודה כדי ללמוד על פרשת השבוע. הלימוד התנהל באופן שכל מי שיכל והיה מעוניין העביר רעיון קצר על פרשת שבוע. העסק נהפך לקבוצה קטנה של חברים מהתיכון, אך די מהר התחילה להתפשט השמועה בכל קצות העיר וחברים נוספים בני גילנו הצטרפו (גם בנות הצטרפו לשיעור הזה). בשביל רבים מאיתנו, השיעור ביום שישי נתן את הכח (הרוחני) למשך השבוע. היום ב"ה, שבע שנים אחרי, השיעור עדיין מתקיים! דור חדש נכנס לשיעור וגם רב קבוע, הרב עופר שרעבי.
אנחנו מארגנים גם שבתות גיבוש ומידי תקופה יוצאים לטיול בארצנו הקדושה. בפעם הראשונה היינו בירושלים. הרב ערך לנו סיור ברובע היהודי ובעיר העתיקה ואת תפילות השבת עשינו בכותל. האוירה הייתה מדהימה, כולם כל כך נהנו עד שלאחר זמן קצר החלטנו לנסוע שוב והפעם רבים כבר רצו להגיע. אנחנו כבר מתכננים את הטיול הבא ובקרוב נצא לשבת בצפת.
באותה תקופה למדתי בבית המדרש של תורה אחרי צבא בתל אביב, בזמני הפנוי, בין שעות הלימודים האקדמאים, ומשם ספגתי את רוח "תורה בחיי המעשה"... אין ספק שמשם נתעורר אצלי הרצון להוסיף עוד שיעורי תורה... ואכן, בשנתיים האחרונות הוספנו שיעור גמרא ביום שבת ובו אנו לומדים מסכת שבת עם הרב. אך גם זה בע"ה לא הספיק וחלק מהחבר'ה, שגם לא למדו בישיבת הסדר או מכינה, רצו לימוד מעמיק יותר. רצינו לימוד שיטתי ובונה כזה שיאפשר לנו לדעת את יסודות התורה ואת השתלשלות ההלכה מהמשנה ועד השולחן ערוך, ממש כמו בישיבה. הרב הציע ללמד אותנו (למרות שבשבילו זה כרוך בלא מעט מאמץ) אך הדגיש שלימוד שכזה דורש עמל, כי רק ככה התורה נקנית. ידענו שלגרום לחבר'ה שלומדים ו/או עובדים להתחייב ללימוד שכזה ועוד פעמיים בשבוע זה לא פשוט, אך בכל זאת החלטנו לעלות את הרעיון להצבעה בקרב החברים. ב"ה שמחנו לגלות שיש היענות, ומשם כל מה שהיה צריך זה רק לוגיסטיקה - איפה יתקיים השיעור ומתי. התחלנו בחיפוש וב"ה ראינו 'סייעתא דשמיא', תוך זמן קצר מאד מצאנו מקום שהכי דומה ללימוד בישיבה. הרב חיים רטיג, ראש ישיבת ההסדר 'בינות' ברעננה, שמח על היוזמה והסכים לנדב את בית המדרש של הישיבה למטרה זו.
אז מה מיוחד אצלנו? – חבר'ה צעירים ורב צעיר אשר מנחה את הקבוצה בשפה פשוטה,  בעזרת דפי עזר עם מראה מקומות וגם נמצא לצורך מענה על שאלות. מה שמבטיח לימוד מהנה והקניית יסודות אשר יאפשרו פיתוח כלים ללימוד עצמי בצורה מעמיקה.
הלימוד מתקיים פעמיים בשבוע, בימי ראשון וחמישי מהשעה 21:00-23:00 ומתאים לכל הרמות. כל אחד מוצא את החברותא שמתאימה לו או בא עם חבר. ניתן גם להצטרף לשיעורים אחרים (לא גמרא) המועברים בישיבה ומיועדים לציבור הרחב.
אנחנו מקווים שהיוזמה תתפשט בעוד מקומות, שחבר'ה צעירים ירימו את הכפפה בכוחות עצמם ויארגנו שיעורים שמתאימים להם. ולפעמים מספיקה החלטה של כמה חברים ומשם הכל רץ, בע"ה כמובן. הבניין הגשמי הוא חשוב אך אסור לנו להזניח את התורה, במיוחד לא בשנים האלו שעוד כוחנו במותנינו. שיהיה בהצלחה!
ליצירת קשר: יונתן 054-7454828.
 
 
 
 
 
 

 

נבנה ע"י מערכת בניית אתרים של yeshiva.org.il                      שאל את הרב | לוח שנה | כניסת שבת  |  יציאת שבת